ימים קשים באו על היהודים בעיראק. הערביים החלו להציק להם ולמרר את חייהם ולאט לאט דחקו את רגליהם מעמדות הפרנסה. חוסר העבודה גדל ויהודים רעבו ללחם. עוגן ההצלה היחידי היה החלום לעלות למדינת ישראל. ברם, שערי עיראק נעולים, אין יוצא ואין בא. היהודים נכלאו כבתוך גיטו. על הגבולות גדל מספר השומרים ועינם היתה פקוחה. יהודים רבים ניסו לעבור את הגבול ונורו או נתפשו והושמו בכלא. רוחם של היהודים לא נפלה. הם המשיכו תוך סבל איום לרקום את חלומם כיצד לצאת מהתופת העיראקי ולעלות למדינת ישראל, בה חיים היהודים חיי חרות.
בין המשפחות שניסו לפרוץ את ההסגר היתה גם משפחת סיגאן, שמנתה שלוש עשרה נפשות. בין בניה היה גם רחמים, כבן 15 שנה, מלא מרץ ותסיסה.
לילה לילה היה פותח את מקלט הרדיו ומסובב את המחוג לתחנת מדינת ישראל, מקשיב בחשאי לחדשות, לשירים העבריים, ואחר מכן מתרגם להוריו ולאחיותיו את תכנם. אהבה עזה לציון נדלקה ובערה בחובם. רחמים החליט להיות החלוץ ולעלות ראשון לישראל. ההורים בכו בכי רב – כיצד ייפרדו מבנם? אך רצון הברזל להגאל מידי שוביהם גבר על רגשותיהם.
רחמים היה הרוח החיה במועדון הנוער היהודי. הוא דיבר בפני הנערים והלהיבם לציון. הוא לימדם לשיר שירים עבריים והירבה בהפצת רעיון חיבת ארץ־ישראל.
באחד הלילות יצא רחמים מהבית. ההורים ידעו לאן פניו מועדות וברכוהו. רחמים נשק למזוזה וקרא שלוש עשרה פעם את פרק התהלים “יענך ה' ביום צרה”. הוא הלך ונעלם בסתר הלילה והגיע למקום בו חיכו עוד יהודים אחדים. הערבי המשוחד שתפקידו היה להעבירם את הגבול שבין עיראק לפרס, העלה אותם לסירה אשר שטה חרש לעבר הגבול. אך הפעם לא הגיעו היהודים למחוז חפצם. בעודם בדרך נתקלו בדייגים ערביים, אשר מיהרו להלשין בפני השלטונות. רחמים נתפס עם יתר היהודים. הם הובאו למשטרה, שם הוכו באלות בליווי קללות נמרצות: “הי, יהודים, כאן תמותו ולפלשתינה לא תבואו”.
רחמים הושלך לכלא. בחדר אפל ללא אוויר לנשימה שכב על הרצפה הקרה, מכונס ומכווץ בכאביו. בבוקר מצא עצמו בין פושעים. הוא הסתכל בפניהם ונחרד. אבוי לו, עם מי נשלך לכלא. האם מקומו בין גנבים ושודדים? האם הערגה לציון היא פשע? האם חטא הוא, שיהודי רוצה לחיות הארץ אבותיו?
כשנכנס ערבי מלוכלך ומזוהם והביא פיתה וזיתים אחדים לארוחת בוקר, לא יכול היה רחמים לנגוע בידו בהם. מראה הערבי הגעילו. אך כשהחל הרעב להציק, לקח את הפיתה אל פיו. היא היתה קשה כאבן והזיתים יבשים ומרים. רחמים כירסם בשיניו את הפיתה, כדי להחיות נפשו. כשלושה שבועות נשאר בבית הסוהר, אך רוחו לא נשברה. הוא ריצה עוונו וכשיצא מבית הסוהר היה חיוור ורפה אונים. המאסר נתן בו אותותיו. כחוש וצנום, כשבפניו צלקות הגיע לביתו. ההורים בכו למראה בנם. עברו חדשים אחדים, רחמים שב אט אט לאיתנו, ושוב המשיך לרקום חלומו לעלות לציון.
המועדון היהודי התקיים בבית־הכנסת, כדי להסתירו מעין השלטונות. שם נערכו לא רק התפילות, כי אם גם השיחות, ההתייעצויות והפעולות התרבותיות. באחד הערבים בתפילת מעריב, קרה מאורע רב חשיבות. רחמים ניגש אל ארון הקודש ופתחו, כשהוא מרים ידו ומנדר, שאם יזכה לעלות לישראל, יעלה אל הר ציון ואף יבוא אל המנורה של מדינת ישראל הניצבת על יד בית המחוקקים העברי “הכנסת” וישקנה במו פיו. כל הנוער היה נרגש לשמע הנדר, ולפתע קראו כולם בקול: “אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני”. ועוד באותו לילה נעלם רחמים שנית. הפעם יצא בדרך היבשה. שעות על שעות הלך בין סבכי עצים, גיאיות ועמקים, עד הגיעו עם קבוצת יהודים לגבול פרס. הפעם הצליח ה' דרכם. הערבי העיראקי ליווה אותם עד גבול פרס ושם נמסרו לאיש פרסי מהימן, וכך הגיעו למחוז חפצם.
רחמים הובא אל לשכת הקהילה היהודית, אשר איכסנה אותו עד צאת המטוס לישראל.
רצה הגורל ורחמים הגיע לישראל על כנפי נשרים. כאשר ירד בשדה התעופה בלוד, נראה רחמים משתטח על פני הקרקע, כשהוא מנשק את אדמת ארץ הקודש. ועוד באותו יום עלה לירושלים. היה זה ערב יום העצמאות. רחמים החליט לקיים את נדרו.
עם ערב התקדש ליל חג העצמאות, היה רחמים בין המתפללים על הר ציון; הוא קרא פרקי תהלים לזכרם של חיילי ישראל שנפלו במלחמת השחרור. מהר ציון נסע לבית המחוקקים העברי. דומם, בחרדת קודש, נראה רחמים עומד ליד המנורה הגדולה, סמלה של מדינת ישראל, כשהוא מלטפה בידים רועדות וממטיר עליה מנשיקות פיו, כשדמעות גיל יורדות מעיניו.
השמש שקעה. קרניה האחרונות עוד הזהיבו על פני הברונזה של המנורה. מנורת ישראל נאחזה בשלהבת אורה מופזת. מסביב נראתה ירושלים הקדושה, עיר הנצח, כשהיא נכנסת כולה לאווירת החג.
רחמים עמד ליד המנורה, קורן מאושר וחדוה, על שזיכהו האלקים להגשים את חלומו ולקיים את נדרו בירושלים עיר הנצח, ולחוג לראשונה כבן חורין את חג חרותה של מדינתו הוא, משוחרר ונגאל משעבודם של זרים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות