היה זה לפני הרבה שנים, ואני נער בר־מצוה. בקצה רחוב תלמוד תורה שבנוה שלום שביפו, מול בנייני תלמוד תורה “שערי־תורה”, היתה מסעדה קטנה, בחדר צר שבקושי עמדו שם שני שולחנות וליד כל שולחן שני כסאות. בפתח המסעדה ליד הסף עמד שולחן ועליו תיבה גבוהה מזוגגת ובה כל מיני מאפה, דברי מתיקה וסיגריות. מסעדה זו היתה שייכת לזוג זקנים ישרים ותמימים. הזקן – קטן קומה, בעל זקן לבן שספר התהלים תמיד פתוח לפניו ובין אורח לאורח, קונה לקונה, שפתיו לא פסקו מלמלמל פרקי תהלים. הזקנה אף היא קטנת קומה, היתה עסוקה בבישול ובהכנת ה"סאלאטים" שינעמו לחיכם של האוכלים במסעדה. ותוך כדי שקידה בעבודתה היתה מקשיבה ברטט קודש לאמירת התהלים של בעלה ונאנחת ומתפללת אף היא בלחש.
לזוג הזקנים בן יחיד, נער בן עשר שנים, שכולם קראו לו “יוסילה חזן”. שם זה ניתן לו ל ידי חבריו בכיתה בתלמוד תורה, שם שדבק בו עד היום. ולמה נקרא כך? משום נטייתו לחזנות. עוד בהיותו בן שש, כשהלך עם אביו לבית הכנסת, היה יושב מרותק ליד אביו ומקשיב בדחילו ורחימו לתפילתו של שליח הציבור. גם כשילדים בני גילו יצאו אל חצר התלמוד תורה לשחק בשעת קריאת התורה, יוסילה חזן נשאר לשבת והקשיב לקורא בתורה. וכשיוסילה היה חוזר מבית־הכנסת, היה אוסף את ילדי החצר, מתעטף במגבת ומשמיע פרקי תפילה כשקולו ערב ונעים וכשהוא מסלסל בגרונו. הילדים היו מקשיבים וקוראים בהתלהבות “יוסילה יהיה חזן” והגדול שבחבורת הילדים הוסיף: “הוא כבר חזן”. ויוסילה לשמע המחמאות הראה את כוחו גם בטעמי המקרא, לקח חומש וקרא ממש כקורא בתורה וכן קרא את ההפטרה. היו הילדים מתפלאים מאד לכשרונו של יוסילה ומאז היו באים תמיד אל יוסילה להקשיב לרינתו ולתפילתו. וההורים הזקנים היו שבעי נחת.
גדל הילד ויהי לנער. קולו התחזק והפליא לחקות את שליחי הציבור שבנוה־שלום. כשיוסילה היה מסיים להכין שעוריו ולחזור לאור הנר בתלמוד תורה את דפי הגמרא שהוטל עליו לחזור ולשנן, היה בא אל המסעדה של הוריו. כשהפצירו בו האורחים היה משמיע פרקי תפילה של שבת ומועד, והיה מתאסף קהל סקרני ליד המסעדה הקטנה, והקהל והאורחים היו מוחאים כף ליוסילה חזן. כל פרוטה שיוסילה קיבל מהוריו היה אוסף בתיבת־פח ומחביאה במקום נסתר מעין איש. וכשהיו מתפרסמות מודעות ברחובות נוה שלום, המודיעות שחזן ידוע בא ליפו, והוא יתפלל בשבת בתלמוד־תורה, כשרק החלו במכירת כרטיסים, היה יוסילה ממהר וקונה לו ולאביו כרטיסים, שעליהם היה מודפס באותיות מאירות עינים “לשמוע אל הרינה ואל התפילה” ושמו של החזן הנודע והשבת בה יתפלל. אותה שבת, לא היה דומה לו ליוסילה, הוא ישב כמרותק למקומו בביצת הכנסת ליד אביו והקשיב קשב רב. וכך היה מעשיר את ידיעותיו בפרקי תפילה חדשים.
באחד הימים נפתחה חנות בבתי הבוכרים החדשים, שממול לרחוב התלמוד תורה, למכירת פטיפונים ותקליטי חזנות. היו אלה התקליטים הראשונים של יוסילה רוזנבלאט, שהיה מכונה כבר אז “מלך החזנים”. בעל החנות היה משמיע את תקליטיו של יוסילה רוזנבלאט והעוברים ושבים היו נעצרים ועומדים רתוקים למקומם ומקשיבים. בין העומדים ליד החנות החדשה היה גם יוסילה חזן. הוא עמד כולו קשב ולא הסיח דעתו מנגינת התקליטים. כך למד יוסילה חזן גם את פרקי החזנות של יוסילה רוזנבלאט. וכשהיה לבו של יוסילה חזן טוב עליו, היה אומר ומחייך, כולו קורן מאושר: “יוסילה רוזנבלאט הוא מלך החזנים ויוסילה חזן יהיה יוסילה השני”. היו הורים צוחקים ונהנים מאמרתו של בנם. יוסילה חזן נמשך כל כך אל החנות החדשה, לשמוע את התקליטים, עד שהיה נעדר מהבית שעות, וכשהוריו חיפשוהו היו מוצאים אותו יושב על שפת המדרכה ליד החנות החדשה. יושב כולו קשב, מבלי לשים לב לנעשה סביבו. חששו ההורים, שמא יזניח יוסילה את לימודיו בגלל אהבתו הגדולה לחזנות, וניסו למנעו מללכת לחנות החדשה. אך ללא הועיל.
באחד הימים בא חזן נודע מארצות הברית ויוסילה הלך לאולם בית הספר לבנות שבנוה־צדק להקשיב לתפילתו. כמו בכל פעם הקשיב היטב לפרקי תפילתו של החזן שהיו חדשים בעיניו. תפילתו של החזן מאמריקה עשתה עליו רושם עז, ואז גמלה ההחלטה בלבו לפנות אל החזן ולבקש ממנו עצה והדרכה. הוא החליט ועשה. באחד הימים ניגש עמו אביו אל החזן ויוסילה שר לפניו. מאז לא עזב החזן את הנער ובכל ימי שבתו בארץ לימדו פרק בחזנות. כל זה נמשך עד שהחזן חזר לארצות הברית.
כאשר מלאו לו 18 שנה החל להופיע כשליח ציבור בבתי כנסת שונים והקסים את שומעיו בתפילותיו.
היה זה במלחמת העולם השניה, בימים הקודרים כשהיתה חרדה בלב הישוב העברי, שחס וחלילה יפנה היטלר ימ"ש את קלגסיו לעבר סוריה. היינו שרויים בלילות באפלה, מפחד הפצצות האויב. עמדתי בחוץ לפני ביתי ושוחחתי עם מכר על המצב. והנה באפלה בקע ממקלט הרדיו באחד הבתים קולו של יוסילה חזן. הוא הופיע אז ברדיו ירושלים בתכנית “מלווה מלכה”, ושר פרקי חזנות ברגש רב. והיו תפילותיו מקבלות אז משמעות יתר. מלות־התפילה והצלילים הנוגים המשתפכים ירדו כטל־תחיה על הלב וגרשו ממנו כל עצב ומורך.
מאז נתפרסם יוסילה חזן כחזן ממש. ברם, למרות שהלך והצטיין בחזנותו, והקהל הקשיב לנגינותיו ברצון, סירב להיות חזן מקצועי, לא הסכים מעודו לקבל שכר בעד תפילתו. הוא ראה עצמו עבד השם ובעד עבודת השם לא יקבל שכר. באו עליו ימי מצוקה קשים ויוסילה היה זקוק לפרנסה, ומכריו לחצו עליו שיסכים לקבל מקום תפילה קבוע בשכר, אך לשווא.
מאז התגבשה החלטתו זו, הלך יוסילה לעבוד כפועל יומי בעבודות שונות ונהנה מיגיע כפיו. הוא נשאר חזן בלתי מקצועי, העובר לפני התיבה ומהנה את הציבור בקולו הערב וביכולתו הרבה, בשיכון בוא הוא גר ובבתי כנסת אחרים אליהם הוא מוזמן והכל שלא על מנת לקבל פרס. ברם, השם “יוסילה חזן” לא ניטל ממנו עד היום.
כזה הוא יוסילה חזן, שסירב להיות חזן מקצועי, אך גמר אומר בלבו להיות פועל עמל כל ימי חייו וליהנות מיגיע כפיו ועמלו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות