בְּעִיר קְטַנָּה בִּמְדִינַת מֶכְּסִיקוֹ, עַל חוֹף הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, קַיֶּמֶת קְהִלָּה יְהוּדִית קְטַנָּה כְּבַת מָאתַיִם נֶפֶשׁ. מְהַגְּרִים יְהוּדִים מֵרוּסִיָּה מִפּוֹלִין, מֵאֲנַטוֹלְיָה וּמִן הַבַּלְקַן הִגִּיעוּ יְחִידִים, בּוֹדְדִים, אֶל פִּנַּת־עוֹלָם רְחוֹקָה זוֹ עוֹד לִפְנֵי כְּשִׁשִּׁים שָׁנָה. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן נוֹסְפוּ אֲלֵיהֶם מְהַגְּרִים יְהוּדִים מֵאוֹתָן הָאֲרָצוֹת.

מַרְבִּית הַתּוֹשָׁבִים הַיְּהוּדִים עוֹסְקִים בְּמִסְחָר מִתּוֹךְ אֲמִידוּת וְנוֹשְׂאִים בְּעֹל עִנְיְנֵי הַכְּלָל שֶׁבָּעֵדָה בְּרָצוֹן, זוּלָתִי כַּמָּה עֲשִׁירִים גְּדוֹלִים שֶׁרֻבָּם, כָּרָגִיל, מִתְרַחֲקִים מֵעִנְיְנֵי הָעֵדָה וְיִתְכַּחֲשׁוּ לָרֹב לְדַאֲגוֹתֶיהָ וּלְעִנְיָנֶיהָ; וְכָל שֶׁכֵּן, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּתְּפוּ עִם בְּנֵי הָעֵדָה לֹא בְּעִתּוֹת צָרָה וְלֹא בְּעִתּוֹת שִׂמְחָה.

אוּלָם פַּעַם אַחַת מֵאָז קַיֶּמֶת הַקְּהִלָּה בָּעִיר, קָרָה הַדָּבָר וַיֶּהִי: כָּל חֲמִשִּׁים וּשְׁלֹשָׁה בָּתֵּי הָאָבוֹת שֶׁבָּעֵדָה, עַל נְשׁוֹתֵיהֶם, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, נִתְכַּנְּסוּ מֵרֵאשִׁית הָעֶרֶב בָּאוּלָם הַגָּדוֹל שֶׁלְּיַד בֵּית־הַכְּנֶסֶת כְּמִשְׁפָּחָה אַחַת גְּדוֹלָה. בֵּינֵיהֶם נֹכְחוּ הַפַּעַם גַּם שֵׁשֶת הָעֲשִׁירִים הַגְּדוֹלִים. הַדָּבָר קָרָה בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּלֵיל עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה לְנוֹבֶמְבֶּר, שְׁנַת 1947 (י"ז בְּכִסְלֵו תש"ח), כְּשֶׁמּוֹעֶצֶת הָאֻמּוֹת הַמְאֻחָדוֹת עָמְדָה לְהַחְלִיט לְחִיּוּב אוֹ לִשְׁלִילָה בְּדְבַר הֲקָמַת הַמְדִינָה הַיְּהוּדִית.

בְּלֹא הַזְמָנָה וּבְלֹא הוֹדָעָה מֵרֹאשׁ נֶאֶספוּ מֵאֲלֵיהֶם כָּל בְּנֵי הָעֵדָה שָׁמָּה, כְּמוֹ הִרְגִּישׁ אִישׁ וָאִישׁ בְּקֶרֶב נַפְשׁוֹ, שֶׁהַלַּיְלָה עוֹמֶדֶת הַאֻמָּה כֻּלָּהּ לִפְנֵי כֵּס מִשְׁפָּט וּמְצַפָּה לִגְזַר־דִּינָהּ לְחֶסֶד אוֹ לְשֵׁבֶט. יֶתֶר עַל כֵּן; הִיא מְצַפָּה בְּחֶרְדַּת־קֹדֶשׁ לָדַעַת, הֲיָקוּם הַפֶּלֶא וְהָאֻמָּה תְּחַדֵּשׁ מֵעַתָּה אֶת נְעוּרֶיהָ כְּקֶדֶם?

וּבְעוֹד הָאֲנָשִׁים יוֹשְׁבִים וְלִבָּם מָתוּחַ מִצִּפִּיָּה כְּמֵיתַר בַּקֶּשֶׁת הַדְּרוּכָה, אָזְנָם נְטוּיָה אֶל מַקְלֵט הָרַדְיוֹ לִשְׁמֹעַ כָּל מִלָּה הַמַּגִּיעַה מִישִׁיבַת הָאוּ"ם כְּלִדְבַר אוּרִים וְתֻמִים – נִכְנַס אֶל הָאוּלָם הַקּוֹלוֹנֶל הַזָּקֵן רוּדְרִיגו דֶה יָאן, בֶּן שְׁמוֹנִים וָמַעְלָה, וְהָיָה צוֹעֵד לְאִטּוֹ וּמַסְבִּיר פָּנִים סְבִיבוֹ. כִּמְעַט כָּל הַנֶאֱסָפִים קִבְּלוּ אֶת פָּנָיו בִּיקָר וּבְחִבָּה; וְנִרְאֶה, שֶׁאִישׁ לֹא הִתְפַּלֵּא לְבוֹאוֹ שֶׁל הַ"גּוֹי" הַזֶּה בְּשָׁעָה זוֹ בְּקֶרֶב הָעֵדָה, בַּאֲשֶׁר יָדוּעַ הוּא לְרַבִּים כְּאוֹהֵד יְהוּדִים וְלֹא אַחַת אָמַר כמִתְפָּאֵר בְּגָלוּי: “סָבוּר אֲנִי שֶׁבְּעוֹרְקַי נוֹזֵל דָּם יְהוּדִי. מֵאָז שֶׁבֶת הַיְּהוּדִים בִּסְפָרַד – זָרָם דָּם יְהוּדִי לֹא מְעַט בָּעָם הַסְּפָרַדִּי”.

מִשֶּׁנִּרְאָה בָּאוּלָם, קָרְבוּ אֵלָיו רָאשֵׁי הָעֵדָה וְכַמָּה מִידִידָיו וְהוֹשִׁיבוּהוּ בֵּינֵיהֶם בַּיָּצִיעַ שֶׁבָּאוּלָם, מְקוֹם שָׁם יָשְׁבוּ הַנִּכְבָּדִים וְהָעֲשִׁירִים הַגְּדוֹלִים.

מִשֶּׁיָּשַׁב בֵּינֵיהֶם נִרְאוּ פָּנָיו נִרְגָּשִׁים וְצוֹהֲלִים כְּאַחַת. מִיָּד פָּתַח מֵעַצְמוֹ וְאָמַר: “נֶחְפַּזְתִּי הָעֶרֶב לָבוֹא אֲלֵיכֶם לֹא רַק כְּדֵי לִהְיוֹת יַחַד עִמָּכֶם בַּשָׁעָה הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ, אֶלָּא בְּעִקָּר כְּדֵי לְהַגִּיד לָכֶם אֶת אֲשֶׁר אַרְגִּישׁ וְאֵדַע נְכוֹנָה. הֲרֵינִי אוֹמֵר לָכֶם: אַל תַּחְשְׁשׁוּ וְאַל יִירָא לְבַבְכֶם. אֱמוּנָתִי עֲמֻקָּה: הַלַּיְלָה יֵצֵא מִשְׁפַּטְכֶם לָאוֹר. הָעָם הַיְּהוּדִי יִזְכֶּה בְּדִינוֹ. וְאַל תִּתְמְהוּ, כִּי אֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם כְּמַגִּיד עֲתִידוֹת, חַכּוּ נָא בְּשַׁלְוַת נֶפֶשׁ וְתִוָּכְחוּ, כִּי תִפֹּל הַהַכְרָעָה לְטוֹבָה. אַחַר־כָּךְ אֲגַלֶּה לָכֶם כָּל אֲשֶׁר עִמִּי”. כֹּה דִבֵּר הַמְפַקֵּד הַזָּקֵן.

אָכֵן כָּל מַהֲלַךְ־חַיָּיו שֶׁל רוּדְרִיגוֹ דֶה יָאן נִרְאָה כְּבִלְתִּי שָׁכִיחַ, וּכְמוֹ דֹק־מִסְתּוֹרִין עָטָה אֶת חַיָּיו. תָּמִיד הָיָה מִתְבּוֹדֵד בְּמוֹעֲדָיו. לְבַדּוֹ חַי חַיֵּי רַוָּק בְּבֵיתוֹ הַגָּדוֹל הַסָּמוּךְ לִשְׂפַת הַיָּם. מֵעוֹדוֹ לֹא בִּקֵּשׁ קִרְבַת אֲנָשִׁים, זוּלָתִי הִתְקָרְבוּתוֹ לְכַמָּה יְדִידִים יְהוּדִים לְעֵת מְצֹא.

מִתּוֹלְדוֹת חַיָּיו נוֹדְעוּ הַקּוֹרוֹת הָאֵלּוּ: הוּא שֵׁרֵת בִּצְבָא אַרְצוֹ – בְּמֶכְּסִיקוֹ – אַרְבָּעִים שָׁנָה תְּמִימוֹת (מִשְׁנַת הָעֶשְׂרִים לְחַיָּיו עַד הַגִּיעוֹ לְשִׁשִּים) וְיָצָא לְפֶנְסִיָּה. בִּהְיוֹתוֹ כְּבֶן אַרְבָּעִים הִשְׁתַּתֵּף בְּכַמָּה מִלְחָמוֹת נֶגֶד הַמְשַׁעְבְּדִים הַזָּרִים. כְּשֶׁהִתְקָרֵב הָאוֹיֵב, בְּרֵאשִׁית הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים לְעִירוֹ, נִשְׁלַח בְּרֹאשׁ לִגְיוֹנוֹ לְהַגֵן עָלֶיהָ. וְאָמְנָם בִּגְבוּרָה רַבָּה הִנְחִית מַהֲלֻמּוֹת קָשׁוֹת לָאוֹיֵב וְהִצִּיל אֶת הָעִיר. אֲבָל בְּאוֹתָם יְמֵי הַפֻּרְעָנוּת הַגְּדוֹלִים נִרְצְחוּ בִּפְנִים הָאָרֶץ, בֵּין רַבִּים, גַּם אִשְׁתּוֹ וְיַלְדּוֹ. נִשְׁאֲרוּ לוֹ בְּדֶרֶךְ נֵס שְׁתֵּי יַלְדוֹתָיו. אַחֲרֵי קוּם הַשָׁלוֹם בָּאָרֶץ, גִּדֵּל אֶת שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת בְּעַצְמוֹ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְפִרְקָן וְהִשִּׂיאָן לַאֲנָשִׁים. הֵן חַיּוֹת בְּעָרִים רְחוֹקוֹת בִּקְצֵה הָאָרֶץ. הוּא עָמַד בְּאַלְמְנוּתוֹ מֵאָז וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה.

מִלְבַד פְּרָטִים אֵלּוּ לֹא יָדַע אִישׁ דָּבָר מִפָּרָשַׁת חַיֵּי הַזָּקֵן.

וְהַנֶּאֱסָפִים יָשְׁבוּ רְתוּקִים שָׁעָה אֲרֻכָּה לְיַד מַקְלֵט הָרַדְיוֹ וְצִפּוּ בְּקֹצֶר־רוּחַ לִבְשׂוֹרָה כִּי תָבוֹא. וְאֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַזָּקֵן חִכּוּ לִידִיעוֹת מִתּוֹךְ צִפִּיָּה כְּפוּלָה: הֵן לַהַכְרָעָה הַטּוֹבָה וְהֵן לְגִלּוּי יֶתֶר דִּבְרֵי הַזָּקֵן, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ לָהֶם.

וּבְהִשָּׁמַע מִנְיַן הַקּוֹלוֹת בָּאוּ"ם – כְּמוֹ נָפְלָה דוּמִיַּת קֹדֶשׁ בָּאוּלָם, אִישׁ לֹא נָע וְלֹא זָע תַּחְתָּיו, אִישׁ לֹא פָּצָה פֶּה וְלֹא חָדַל מֵהַקְשִׁיב לְמִנְיַן הַקּוֹלוֹת.

וַיְּהִי בְּהַגִּיע מִנְיַן הַקּוֹלוֹת לְרֹב לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל – כְּפֶרֶץ מַיִם אַדִּירִים פָּרְצוּ תְּשׁוּאוֹת הַשִּׂמְחָה וְהַהִתְלַהֲבוּת. בְּבַת אַחַת אָחַז אִישׁ בִּזְרוֹעוֹת רֵעֵהוּ וְרָקְדוּ בְּשִׁכְרוֹן גִּיל, אִישׁ וְאִשָּׁה, זָקֵן וָנַעַר – כָּל הָעֵדָה כֻּלָּהּ.

וְרָאשֵׁי הָעֵדָה, הָעֲשִׁירִים הַגְּדוֹלִים וְכָל אֵלֶּה שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת “נְבוּאַת” הַזָּקֵן לִפְנֵי שָׁעָה, צִפּוּ בְּעֵת רִקּוּדָם לָרֶגַע אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ יֶתֶר דִּבְרֵי הַזָּקֵן.

מִשֶׁפָּסְקָה סַעֲרַת הָרִקּוּד פָּנוּ נִכְבַּדֵּי הָעֵדָה לַמְפַקֵּד, לְקָחוּהוּ בִּזְרוֹעוֹ וַיָּסוּרוּ יַחְדָּו אֶל חֶדֶר מְיֻחָד. מִיָּד עִם שִׁבְתָּם סָבִיב לוֹ פָּתַח הַזָּקֵן וַיְּסַפֵּר:

"אִשְׁתִּי הַמְנוֹחָה הָיְתָה בַּת מִשְׁפָּחָה פּוֹרְטוּגֵזִית הַנּוֹדָעָה בְּשֵׁם: פָּרֶדֶס. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת נָשְׂאוּ מִדּוֹרֵי דוֹרוֹת עַל לוּחַ לִבָּם קָמֵיעַ קָטָן בְּתִיק זָהָב אוֹ כֶּסֶף. כָּל אֵם מָסְרָה לִבְנָהּ אוֹ לְבִתָּהּ, בְּהַגִּיעַ שְׁעָתָם לָצֵאת לִרְשׁוּת עַצְמָם, אֶת הַקָּמֵיעַ הַקָּטָן בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה חֲמוּרָה לְשֵׂאתוֹ תָּמִיד עֲלֵיהֶם וְלִמְסֹר הַעְתָּקָה מִמֶּנּוּ, כִּדְמוּתוֹ וּכְצַלְמוֹ, לִבְנֵיהֶם וְלִבְנוֹתֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם, וְאֵלֶּה לִבְנֵיהֶם וְלִבְנוֹתֵיהֶם דּוֹר אַחַר דּוֹר. וּלְפִי צַוָּאָה שֶׁבְּעַל פֶּה, עַל נוֹשֵׂא הַקָּמֵיעַ לְהוֹצִיאוֹ פַּעַם בְּשָּׁנָה, בְּחֹדֶשׁ אוֹקְטוֹבֶּר, וְלִקְרֹא הָאוֹתִיּוֹת וְהַסְּפָרוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בּוֹ.

גַּם אִשְׁתִּי, כַּמּוּבָן, קִבְּלָה אֶת הַקָּמֵיעַ בְּעֵת חֲתֻנָּתָהּ כַּמִּשְׁפָּט.

וּבַקָּמֵיעַ שֵׁשׁ אוֹתִיּוֹת בְּעִגּוּל. וּמִסָּבִיב לָעִגּוּל מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל כַּמָּה סְפָרוֹת, לְמַעֲלָה מִן הָעִגּוּל כָּתוּב לִיסְבּוֹאָה וּלְמַטָּה – יְרוּשָׁלַיִם".

וּבְדַבְּרוֹ הוֹצִיא מִנַּרְתִּיק זָהָב קָטָן פִּסַּת נְיָר עָבֶה וְעָלָיו כְּתוּבוֹת אוֹתִיּוֹת לַטִּינִיוֹת וּסְפָרוֹת.

וַיּוֹסֶף הַזָּקֵן וַיְסַפֵּר: "אִישׁ לֹא יָדַע מַה פֵּשֶׁר הָאוֹתִיּוֹת וְהַסְּפָרוֹת וּמַה דְּבַר שְׁמוֹת שְׁתֵּי הֶעָרִים. אֲבָל שָׁמֹר שָׁמְרוּ מִדּוֹר לְדוֹר אֶת מָסֹרֶת הַקָּמֵיעַ וְהַצַּוָּאָה. אַף אֲנִי שָׁנִים רַבּוֹת לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא הֲבִינוֹתִי דָבָר.

וְאוּלָם בִּשְׁנַת 1930, עֶשֶׂר שָׁנִים אַחֲרֵי מוֹת אִשְׁתִּי, כְּשֶׁנָּסַעְתִּי לְעִנְיָנַי לִסְפָרַד וּלְפּוֹרְטוּגַל, נִפְגַּשְׁתִּי עִם אֲחוֹת אִשְׁתִּי, בַּת גִּילִי, וּבְשִׂיחוֹתֵינוּ הַשּׁוֹנוֹת דִּבַּרְנוּ פַּעַם עַל־אֹדוֹת הַקָּמֵיעַ. אָז גִּלְּתָה לִי שֶׁהִיא רַבּוֹת נִכְסְפָה לָדַעַת מַה פֵּשֶׁר הַקָּמֵיעַ. וּפַעַם הֶרְאֲתָה אוֹתו לְכֹמֶר חָכָם וּמְלֻמָּד גָּדוֹל מִידִידֵי בֵּיתָהּ – אוּלַי יֵדַע הוּא לְגַלּוֹת פֵּשֶׁר דָּבָר. וְאָמְנָם אַחַר הִסְתַּכְּלוֹ שָׁעָה קַלָּה בַּקָּמֵיעַ אָמַר לָהּ: הָאוֹתִיּוֹת הֵן רָאשֵׁי תֵּיבוֹת מִפָּסוּק בְּתוֹרַת הַיְּהוּדִים וְהֵם: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחַד (אֶת הַפָּסוּק אָמַר הַמְפַקֵּד בְּעִבְרִית), וְאִלּוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים 444 לֹא יָדַע לִפְתֹּר אַף הוּא. וּכְשֶׁהִזְכִּירָה גִיסָתִי לִפְנֵי הַכֹּמֶר אֶת שְׁמִי (הַדָּבָר הָיָה בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה שֶׁמֵּתָה אִשְׁתִּי) אָמַר הַכֹּמֶר שֶׁשְּׁמִי גַם כֵּן, כַּנִּרְאֶה, שֵׁם יְהוּדִי הוּא: “דֶה יָאן” אֶפְשָׁר הוּא “דַיָּן”, שֵׁם מִשְׁפָּחָה בְּעִבְרִית. וְאוּלָם הַכֹּמֶר בִּקֵּשׁ לֹא לְגַלּוֹת לְאִישׁ אֶת אֲשֶׁר אָמַר (וַאֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁגַּם הוּא אוּלַי מִזֶּרַע יְהוּדִים).

אֵיךְ שֶׁהוּא, מִשֶּׁשַּׁבְתִּי מִנְּסִיעָתִי חָזַרְתִּי מִפַּעַם לְפַעַם וְחִפַּשְׂתִּי אֶת סוֹד הַסְּפָרוֹת. יָמִים רַבִּים עָמַלְתִּי בְּכָל מִינֵי נִסְיוֹנוֹת: צֵרַפְתִּי אֶת הַסְפָרוֹת בְּכָל הַצּוּרוֹת, גָּרַעְתִּי, הִכְפַּלְתִּי – וְלֹא הֶעֲלֵיתִי דָבָר. וְהִנֵּה בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה הַזּוּ, (כְּפִי שֶׁרָשׁוּם בְּיוֹמָנִי, בַּשְּׁבִיעִי לְפֶבְּרוּאַר), שָׁבְתִּי וְנִסִּיתִי לִפְתֹּר אֶת הַחִידָה וּלְבַסּוֹף, כְּשֶׁצֵּרַפְתִּי אֶל הַמִסְפָּר 1503 אֶת הַמִּסְפָּר 444 נִתְקַבֵּל 1947.

תּוֹצָאָה זוֹ כְּמוֹ הָמְמָה אוֹתִי. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיִיתִי מְהַלֵּךְ נִסְעָר וְנִרְגָּשׁ: הַאֻמְנָם יֵשׁ קֶשֶׁר־מָה לִשְׁנַת 1947 וּלְסוֹד הַקּמֵיעַ? הֲמִקְרֶה הוּא הַצֵּרוּף הַזֶּה אוֹ דָבָר מַמָּשִׁי בּוֹ? וּמַה הַדָּבָר הַמַּמָּשִׁי?

גָּמַרְתִּי בְּנַפְשִׁי: אֶשְׁמֹר אֶת הַדָּבָר וַאֲחַכֶּה כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה בְּדוּמִיָּה וּבְסַבְלָנוּת וְאֵדַע אִם יִקְרֶה דָבָר, שֶׁעָלוּל לְגַלּוֹת עוֹד כָּל שֶׁהוּא מִסּוֹד הַקָּמֵיעַ.

וְהִנֵּה מִשֶּׁהֵחֵלוּ הָעִתּוֹנִים מְסַפְּרִים עַל מִלְחַמְתְּכֶם בְּפַלֶסְתִּינָה נֶגֶד הַבְּרִיטִים, עַל דְּרִישַׁתְכֶם לַהֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית – שׁוּב נִרְעַשְׁתִּי עַד מַעֲמַקֵּי לִבִּי: הִנֵּה מִכָּאן – אָמַרְתִּי בְּלִבִּי – עָלוּל לִצְמֹחַ דָּבָר מַמָּשִׁי. עִם זֹאת הִבְלַגְתִּי וְלֹא דִבַּרְתִּי דָבָר עִם אִישׁ, אַךְ עָקַבְתִּי יוֹם יוֹם – זֶה חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים – אַחַר כָּל יְדִיעָה הַבָּאָה מִפַּלֶסְתִּינָה. וּכְשֶׁקָּרָאתִי בַּשָּׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן שֶׁבַּלַּיְלָה הַזֶּה תִּפֹּל הַהַכְרָעָה – הֶאֱמַנְתִּי אֱמוּנָה תַּמָּה: זֶה הַדָּבָר הַמַּמָּשִׁי. הַלַּיְלָה הַזֶּה יָבוֹא הָאוֹת.

וְכָךְ, לְדַעְתִּי, פֵּשֶׁר הַקָּמֵיעַ: מִסְתַּבֵּר, שֶׁמִּשְׁפַּחַת פָּרֶדֶס הִתְנַצְּרָה בְּעַל כָּרְחָהּ בִּשְׁנַת 1503 בְּלִיסְבּוֹנָה, כְּמוֹ רַבִּים אֲחֵרִים (הָאֲנוּסִים), אֲבָל נִשְׁאֲרוּ יְהוּדִים בְּנַפְשָׁם וְגַם שָׁמְרוּ בַּסֵתֶר עַל יַהֲדוּתָם. רֹאש הַמִּשְׁפָּחָה קָבַע בִּזְמַנּוֹ, לְפִי הַקָּמֵיעַ, שֶׁאַחַר 444 שָׁנָה יִקְרֶה דָבָר מַכְרִיעַ בִּירוּשָׁלַיִם. עַל פִּי מָה, עַל פִּי אֵיזֶה יְסוֹד – לֹא אֵדַע. וְאֶפְשָׁר רָצָה לִרְמֹז, שֶׁבִּשְׁנַת 1947 יָשׁוּבוּ צֶאֱצָאָיו לְיַהֲדוּתָם בְּגָלוּי בִּירוּשָׁלַיִם. אֲנִי כְּשֶׁלְּעַצְמִי אֶכְתֹּב מָחָר לִבְנוֹתַי וַאֲגַלֶּה לָהֶן כָּל הָעִנְיָן, גַּם אַצִּיעַ לָהֶן – אִם תִּרְצֶינָה – שֶׁתִּסַּעְנָה לִירוּשָׁלַיִם וְתִתְיַהֵדְנָה בְּגָלוּי.

עַכְשָׁו, אֲדוֹנַי, מְבִינִים אַתֶּם עַד מָה גְדוֹלָה שִׂמְחָתִי אֲנִי בְּשִׂמְחַתְכֶם?"

הַזָּקֵן הֵתֵם דְּבָרוֹ וְהַמְסֻבִּים הָיוּ כְּמִתְעוֹרְרִים מֵחֲלוֹם־קֶסֶם.

– נִפְלָא, נִפְלָא! – עָנוּ רַבִּים כְּאֶחָד.

אָז יוֹסִיף דְּבָרוֹ הַזָּקֵן: “עַתָּה עֲלֵיכֶם לְשְׁמֹר עַל מְדִינַתְכֶם כְּעַל נִשְׁמַתְכֶם. אֹשֶׁר גָּדוֹל זֶה – עַצְמָאוּת – טָעוּן שְׁמִירָה, טִפּוּל, מְסִירוּת, בְּלֹא חֲדֹל. אֶפְשָׁר אֵין אִישׁ כָּמוֹנִי, שֶׁעָמַד אַרְבָּעִים שָׁנָה רְצוּפוֹת עַל מִשְׁמֶרֶת שְׁלוֹמָהּ שֶׁל מֶכְּסִיקוֹ, יוֹדֵעַ, שֶׁלֹא הַכֹּל טוֹב וְלֹא הַכֹּל כַּשׁוּרָה אֶצְלֵנוּ. אֲבָל מְדִינַתְכֶם אַתֶּם צְרִיכָה לִהְיוֹת מוֹפֵת וּמָשָׁל לְכָל בָּאֵי עוֹלָם. שִׁמְעוּ לַעֲצַת זָקֵן וְיָדִיד נֶאֱמָן לָכֶם: עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הַמְדִינָה קַיֶּמֶת – עַל צֶדֶק, עַל אַחְדּוּת וְעַל שָׁלוֹם. תְּנוּ שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה לִמְדִינַתְכֶם – וְהִיא תִּתֵּן לָכֶם הַכֹּל”.

יָצְאוּ הַנֶּאֱסָפִים לְדַרְכָּם, כְּנוֹשְׂאִים בְּחֻבָּם סְגֻלּוֹת יְקָר לְאֵין עֲרֹךְ.