ויליאם טאן הוא הפסבדונים של הסופר האמריקני פיליפ קלאס (1920–), המלמד את מקצוע ספרות המד"ב בקולג' של פנסילבניה. את סיפורו הראשון פרסם ב’אסטאונדינג', בשנת 1946.

טאן פרסם ספרים רבים בעיקר בשנות ה־50 וה־60 (כשלושים ספרים), אך בשנים האחרונות נטה יותר ויותר לעסוק רק בתחום האקדמי של המד"ב.

* * *

גביעי האור הבוהקים, הקבועים בתקרה הלבנה, התעממו כאשר נפתחה דלת הענק העגולה שבירכתי האולם. הם חזרו להבהיק לאחר שהאיש גדל־הגוף באפודה השחורה סגר את הדלת ונעל אותה היטב.

תריסר עיתונאים משני המינים נשפו בחזקה את האויר שנכלא בריאותיהם, שעה שהאיש פסע בנחת לעבר קדמת האולם והפנה גבו למסך האטום־למחצה שנמתח לארכו. אחר כך קמו כולם על רגליהם, בהתאם למנהג ‘העליז’ המחייב כל אחד לעמוד שעה שאיש ‘בטחון־הממשלה’ נוכח בחדר.

הוא חייך בנעימות, נופף לעברם בידו ואחר גרד באפו בעזרת גליל ניירות משוכפלים. אפו היה רחב ונראה היה שהדבר הוסיף משקל־יתר להופעתו. “שבו, גבירותי ורבותי, שבו בבקשה. ברוך בואכם ל’פרויקט ברוקלין'. אני המנחה שלכם, אם אפשר לומר כך, למשך ניסוי זה, ובעצם – המזכיר בפועל של האחראי המִנהלי על יחסי ציבור. שמי אינו חשוב. אנא, העבירו את אלה ביניכם.”

כל אחד מהם נטל בתורו אחד מן הדפים המשוכפלים והעביר את השאר לשכנו. הם נשענו לאחור על כסאות המתכת העגולים וניסו לחוש בנוח. מארחם שלח מבט אלכסוני לעבר המסך ואל שעון הקיר, עליו נראה מחוג איטי אחד בלבד. המנחה טפח בעליצות על בגדו השחור שהיה הדוק למתניו, “לעבודה. בעוד רגעים מספר יתחיל המסע הראשון בקנה מידה גדול, שנערך אי פעם לתוך מימד הזמן. המסע לא ייערך על ידי בני־אדם, אלא באמצעות מתקן צילום והקלטה שיביא לנו מידע עשיר מאין כמוהו על־אודות העבר. מסע זה הוא ההצדקה להשקעת עשרה מיליארד דולר ולמעלה משמונה שנות מחקר מדעי בפרויקט ברוקלין. הוא יוכיח לא רק את תקפותה של שיטת מחקר חדשה, כי אם יעניק לארצנו המהוללת ביטחון רב יותר, בשמשו נשק שאויבינו יפחדו מפניו עד־מוות, ובצדק.”

“הרשו נא לי להזהירכם, תחילה, לא לנסות לרשום הערות, אף אם הצלחתם להבריח עפרונות או עטים פנימה למרות הבדיקה הבטחונית. את הכָּתבות שלכם תצטרכו לנסח מן הזיכרון. ברשותכם העתק של חוק הביטחון, כולל כל השינויים האחרונים שנעשו בו, וכן תקנות ספציפיות המתייחסות ל’פרויקט ברוקלין'. בדפים שקיבלתם זה עתה מצוי חומר הרקע העיקרי לכָּתבותיכם. הם מכילים גם הצעות בקשר לצורת ההגשה של החומר. מעבר לכך – וכל עוד אינכם חורגים מהמגבלות המוטלות על ידי החוקים שהזכרתי – הנכם חופשיים לחלוטין לכתוב את הכתבות האישיות שלכם בסגנונותיכם האישיים. העיתונות, גבירותי ורבותי, חייבת להישאר נקייה מהשפעתו המזיקה של הפיקוח הממשלתי. יש שאלות?”

תריסר העיתונאים נעצו מבטיהם ברצפה. חמישה מהם החלו לקרוא את הדפים שבידיהם. הניירות השמיעו קול אוושה רמה.

“מה? אין שאלות? אתם חייבים לגלות יותר ענין בפרויקט זה, שפרץ את המחסום האחרון האפשרי – המימד הרביעי, הזמן. קדימה, אתם המייצגים את סקרנות האומה – לבטח יש לכם שאלות. בריידלי, אתה נראה ספקן. מה מטריד אותך? אני מבטיח לך, בריידלי, שאני לא נושך.”

כולם צחקו וגיחכו בינם לבינם.

בריידלי התרומם למחצה והצביע לעבר המסך, “מדוע הוא עבה כל כך? אינני סקרן כלל לדעת איך בדיוק פועל כְרוֹנַאר, אך כל מה שאנו מצליחים לראות מכאן הוא תמונה אפורה ומעורפלת של אנשים הגוררים מכשירים שונים לכאן ולכאן. מדוע יש לשעון רק מחוג אחד?”

“שאלה טובה,” אמר המזכיר בפועל. נראה היה שאפו הרחב זורח. “שאלה טובה מאוד. ראשית, לשעון יש רק מחוג אחד, שכן ככלות הכל, בריידלי, זהו ניסוי בזמן, והאנשים מ’ביטחון' חשים שמועד הניסוי עצמו עלול, מחמת דליפה מצערת של מידע בצוותא עם חתרנות זרה – בקיצור, רמז מיותר עלול להֵחָשף. מספיק לכם לדעת, כי כאשר יגע המחוג בנקודה האדומה, יָחֵל הניסוי. המסך שקוף־למחצה והמתרחש מאחוריו מטושטש מעט, גם־כן מאותה סיבה – הסוואת הפרטים המיותרים. אני מוסמך לומר לכם שפרטי המכשיר הינם, אה, בעלי משמעות רבה. שאלות נוספות? קאלפפר? קאלפפר מ‘קונסולידייטד’, נכון?”

“כן, אדוני. ‘קונסולידייטד ניוז סרביס’. קוראינו מאוד סקרנים לדעת פרטים על התקרית שהתרחשה בפדרציה של מדעני כְרוֹנַאר. כמובן, הם אינם חשים כלפיהם כל יראת כבוד או רחמים – לאור התנהגותם וכל זה – אבל, למה בדיוק הם התכוונו כשאמרו שהניסוי הינו מסוכן בשל העדר אינפורמציה מספקת? ואותו טיפוס, ד”ר שייאסון, הנשיא שלהם, האם אתה יודע אם יוּצָא להורג?"

האיש בשחור משך באפו ופסע לפניהם, שקוע בהרהורים. “אני חייב להודות שדעותיהם של מדעני הכרונאר נראות מעט אקזוטיות מדי לטעמי; בכל מקרה, רק לעיתים רחוקות ביותר אני מטריח את עצמי לשקול דעותיהם של בוגדים. עדיין אינני יכול לומר לכם מהו העונש שיספוג שייאסון בשל כך שחשף את מהות העבודה שהופקדה בידיו. ייתכן שיומת וייתכן שלא. זה כל מה שאני יכול לומר בנושא מסיבות בטחוניות.”

סיבות בטחוניות. לשמע הביטוי האיום התיישר כל אחד מן הכתבים כנגד המסעד הקשה של כסאו. הוורדרדות שעטתה בדרך כלל את פניו קאלפפר פינתה את מקומה ללובן חיוור. הם לא יכולים לטעון שהשאלה בנושא שייאסון היא שאלה חתרנית, הרהר בקדחתנות. אבל, למרות זאת, לא הייתי צריך לפתוח את פי בקשר לפדרציה הארורה הזאת!

קאלפפר הנמיך את עיניו וניסה, ככל יכלתו, להפגין בושה עמוקה לנוכח מעשי המטומטמים הזדוניים הללו. הוא קיווה שהמזכיר בפועל של האחראי המנהלי על יחסי־הציבור יבחין בבעתה שתקפה אותו.

השעון החל לתקתק בקול רם מאוד. המחוג נמצא כעת במרחק רבע קשת בלבד מן הנקודה האדומה שלמעלה. למטה, במעבדה רחבת־הידיים, שבתה כל הפעילות. כל האנשים הזעירים־למראה התאספו סביב שני כדורי מתכת מבריקים גדולים שנשענו האחד כנגד משנהו. רובם פיקחו על שעונים שונים ומשונים; האחרים, שמלאכתם תמה ככל הנראה, פטפטו עם שומרי־הביטחון שחורי־האפודות שמסביב.

“אנו כמעט מוכנים לפתוח ב’מבצע פריסקופ'. מבצע פריסקופ – על שום שאנו, במובן מסויים, שולחים פריסקופ אל העבר. פריסקופ אשר יצלם ארועים שהתרחשו בתקופות גיאולוגיות שונות ויתעדם – החל בתקופה שלפני חמישה עשר אלף שנה ועד לפני ארבעה מיליארד שנים. עתה, אגיש לכם סקירה קצרה על ההיסטוריה של הכרונאר, ככל שהדבר אושר בידי שרותי הביטחון של ‘פרויקט ברוקלין’. כן, בריידלי?”

שוב התרומם בריידלי בכסאו למחצה, “אה… אנו יודעים שפעם היה ‘פרויקט מנהטן’, ‘פרויקט לונג־איילנד’, ‘פרויקט ווסטצ’סטר’ ועתה – ‘פרויקט ברוקלין’. האם יהיה אי־פעם גם פרויקט ברונקס? אני עצמי מהברונקס; אתה יודע, גאווה שכונתית.”

“בהחלט. מובן בהחלט. בכל אופן, גם אילו פרויקט בשם זה היה קיים, אתה יכול להיות סמוך ובטוח, כי עד אשר תושלם העבודה הקשורה בו בהצלחה, האנשים היחידים – פרט לאלה המועסקים בו – שיידעו אודותיו יהיו הנשיא ושר הביטחון, אם – אם, אני חוזר ומדגיש – מוסד כזה אכן קיים, הרי שהעולם ילמד על־אודותיו באותה פתאומיות מהממת בה למד על ‘פרויקט ווסטצ’סטר’. אינני חושב שאת זה עתיד העולם לשכוח בעתיד הקרוב”.

הוא גיחך למשמע הדברים שאמר, וקול צחוקו של קאלפפר הדהד בקול רם יותר מזה של השאר. מחוג השעון היה קרוב לנקודה האדומה.

“כן, פרויקט ווסטצ’סטר, ועכשיו – זה! האומה שלנו תזכה בביטחון מלא! האם אתם יודעים איזה נשק נפלא מפקיד הכרונאר בידי הדמוקרטיה שלנו? רק בתור דוגמא – חישבו על שאירע בתת־פרויקטים ‘קוני איילנד’ ו’פלֶאטבּוּש' (ארועים המוזכרים בדפים שקיבלתם) – עוד לפני שידעו להעריך במלואה את העוצמה שמעניק לנו הכרונאר.”

“בזמן אותם ניסויים לא היה ידוע לנו עדיין שהחוק השלישי של ניוטון, שויון הפעולה והתגובה, תקֵף לא רק לגבי שלושת המימדים אלא גם לגבי מימד הזמן. כאשר הכרונאר הראשון הוחזר אחורה בזמן למשך תשיעית השניה, נשלחה המעבדה כולה קדימה בזמן למשך אותו פרק זמן, וחזְרה – אה, במצב איום. דבר זה, אגב, הוא שמונע מאיתנו מסעות אל העתיד. על הציוד עוברים כנראה שינויים אדירים, ואף אדם אינו מצליח לתקן אותו. אך האם מתארים אתם לעצמכם, מה מסוגלים אנו לעולל לאויב בשל תכונה זו בלבד? משלוח מסה מתאימה של כרונאר אל העבר, בזמן שמסה זו נמצאת בשכנות לאחת המדינות העוינות לנו, יגרום לאותה אומה להישלח אל העתיד – כולה בעת ובעונה אחת – אל עתיד ממנו היא תשוב כשהיא מאוכלסת בגוויות בלבד.”

הוא העיף מבט כלפי מטה, שילב ידיו מאחורי גבו והתנדנד על עקביו. "זאת הסיבה שעל רצפת המעבדה נמצאים שני כדורים. רק אחד מהם, הכדור שמימין, מצוייד בכרונאר. האחר הינו כדור פשוט, השווה במסתו לשני, והמשמש כמשקל נגד. כאשר הכרונאר מופעל, הוא ינוע ארבעה מיליארד שנים אל תוך העבר שלנו ויצלם את כדור הארץ שהיה אז עדיין נוזלי למחצה, מסת גזים ונוזלים המתמצקים במהירות לכוכב־לכת חדש במערכת־השמש שלנו.

“באותו זמן יישָלח הכדור השני ארבעה מיליארד שנים קדימה, אל תוך העתיד, ממנו יחזור שונה לחלוטין, מסיבות עליהן לא עמדנו עדיין. הם יפגעו אחד בשני במה שהוא לגבינו הווה ויישָלחו שוב, אל בערך חצי המרחק הכרונולוגי של המסע הראשון, שם יתעד מתקן הכרונאר שלנו מידע על כוכב כמעט מוצק – רדוף רעידות־אדמה ואולי בעל צורות מסויימות של תת־חיים בדמות מולקולות מורכבות.”

“לאחר כל התנגשות כזאת, ישוב הכרונאר לתקופה המרוחקת מאיתנו בערך מחצית הזמן מהתקופה הקודמת בה היה, כאשר בכל פעם, אוטומטית, הוא ימשיך לאגור מידע. העידנים הגיאולוגיים וההיסטוריים אליהם אנו מצפים להגיע רשומים בעמודות 1 עד 25 בדפים שקיבלתם, כלומר, בטרם יחזרו שני הכדורים למצב מנוחה הם יסעו ליותר מעשרים ושש תקופות שונות. אך לדעת המדענים, בתקופה העשרים ושש ואלה שאחריה הם ישהו זמן קצר מכדי שניתן יהיה לאסוף מידע משמעותי כלשהו. זכרו, בחלק הסופי של הניסוי, הכדורים פשוט ירטטו מעט במקום בטרם יחזרו למצב מנוחה, כך שעל אף שהם ימשיכו להיזרק למרחק מאות שנים בכל צד של ההווה, הדבר כמעט ולא יובחן. אני רואה שיש שאלה.”

האישה בחליפה האפורה שישבה ליד קאלפפר התרוממה על רגליה, “אני… אני יודעת שזה לא רלוונטי,” פתחה. “אך לא הצלחתי להעלות את השאלה שלי בזמן הנכון. אדוני המזכיר…” “המזכיר בפועל,” תיקן האיש באפודה האפורה. “אני רק המזכיר בפועל. המשיכי, בבקשה.” “ובכן, רציתי לומר, אדוני המזכיר, האם קיימת דרך כלשהי לקצר את זמן הבדיקה שלאחר הניסוי שלנו? שנתיים הן זמן ארוך למדי לבלות כאן, רק משום החשש שמישהו מאיתנו יראה יותר מדי, ויהיה פחות מידי פטריוטי, עד כדי חשיפת האומה כולה לסכנה. אחרי שהכתבות שלנו יעברו את הצנזורה, נראה לי שנוכל כולנו לחזור לבתינו לאחר תקופת בטחון של, נניח, שלושה חדשים. יש לי שני ילדים קטנים ויש אחרים כאן ש…”

“דברי בשם עצמך, גברת בריאנט!” שאג האיש מ’ביטחון'. “כך קוראים לך, נכון? גברת בריאנט מסינדיקט עיתונות הנשים, נכון?” נראה היה כי הוא חורט את השמות הללו בזכרונו.

גברת בריאנט חזרה והתיישבה ליד קאלפפר, מהדקת לגופה את העותק של חוק הביטחון, החוברת המיוחדת אודות ‘פרויקט ברוקלין’ והדף המשוכפל. קאלפפר נצמד בכל כוחו לצד המרוחק של כסאו. למה צריך כל זה לקרות דווקא לו? ואז, כאילו כדי להחמיר את המצב, האישה המטופשת הסתכלה לעברו בעינים מלאות דמעות, כמבקשת אהדה. קאלפפר הביט בהפגנתיות לעברו השני של האולם וסיכל רגליו.

“אתם חייבים להישאר בתחומי ‘פרויקט ברוקלין’ משום שזאת הדרך היחידה בה יכול ‘ביטחון’ להיות סמוך ובטוח שלא תתרחש שום דליפת אינפורמציה לפני שיכלולו המושלם של המתקן. את לא היית חייבת לבוא, גברת בריאנט, את התנדבת. כולכם התנדבתם. לאחר שהעורכים שלכם בחרו בכם כמועמדים לסיקור ניסוי זה, היתה לכם הזכות הדמוקרטית המיוחדת במינה לומר ‘לא’. אף אחד מכם לא סירב. ידעתם, שסירוב לכבוד גדול ובלתי רגיל שכזה עלול היה להצביע עליכם כמי שאינם מסוגלים לחשוב במונחים של ביטחון לאומי, והיה מרמז, למעשה, על ביקורת נגד חוק הביטחון עצמו בנוגע לזמן הבדיקה הרגיל של שנתיים. ועכשיו, דבר שכזה? מאדם שעד עתה נחשב כל כך מוכר ואמין כמוך, גברת בריאנט. אין לצפות שבשלב כל כך מאוחר תעלה בקשה שכזו, דבר הגורם לי, ל…” קולו של האיש הפך ללחישה. “זה כמעט וגורם לי לפקפק ביעילות שיטות הסינון הביטחוניות.”

קאלפפר הניד בראשו בחיוך זועם לעבר גברת בריאנט, אשר נשכה שפתיה וניסתה להפגין עניין רב ביותר במתרחש על רצפת המעבדה.

“השאלה אכן בלתי רלוונטית. מאוד בלתי רלוונטית. היא גזלה ממני זמן, אותו התכוונתי להקדיש לניתוח מפורט יותר של ההיבטים העממיים יותר של הכרונאר ושימושיו התעשייתים האפשריים. אך גברת בריאנט היתה חייבת לבצע את ההתפרצות הנשית הקטנה שלה. לא איכפת לה, לגברת בריאנט, שמיום ליום מתגברת העוינות המקיפה את האומה האמיצה שלנו והסכנה הולכת וגדלה. דברים אלה אינם נוגעים כלל לגברת בריאנט. כל מה שמטריד אותה הן אותן שנתיים מחייה, אותן מבקש ממנה עמה להקדיש לו על מנת להבטיח לילדיה שלה עתיד בטוח יותר על אדמתם.”

המזכיר בפועל החליק את קפלי אפודתו השחורה ונרגע מעט. המתח באולם התרופף. ההפעלה עומדת להתרחש בכל רגע, ולכן אסקור בקיצור רב את התקופות המעניינות ביותר מבין אלו שאותן יתעד הכרונאר עבורנו, ומהן אנו מצפים להפיק את התועלת המירבית. תקופות 1 ו־2 הן, כמובן, התקופות בהן עוצבה צורתו הנוכחית של כדור הארץ. אחר כך 3 – התקופה הפְּרֶה־קַאמברינית של הפרוֹטרוֹזוֹאִיקוֹן, לפני מיליארד שנים. העידן הראשון שממנו יש לנו ממצאים ברורים על קיום חיים – בדרך כלל אצות וחיות־ים. תקופה 4, מאה עשרים וחמישה מיליון שנה בעבר, מכסה את התקופה היורית האמצעית של המֶזוֹזוֹאִיקוֹן. מסע זה אל מה שמכונה ‘עידן הזוחלים’ יספק לנו צילומים של דינוזאורים ויפתור עבורנו תמיהות רבות בקשר אליהם. לבסוף, 8 ו־9, התקופות האוֹלִיגוֹקֶניוֹת והמֵיאוֹקֶניוֹת של העידן השלישוני, המציינים את הופעת אבותיו הקדמוניים של האדם. לרוע המזל, מכאן ואילך ינוע הכרונאר במהירות כה רבה, עד כי הסיכוי ש…"

צליל גונג נשמע. מחוג השעון נגע בנקודה האדומה. חמישה מהטכנאים לחצו על כפתורים, ובטרם הספיקו העיתונאים לרכון קדימה בסקרנות, נעלמו הכדורים שנמצאו שנייה קודם לכן מעבר למסך העבה. המקום בו עמדו נותר שומם.

“הכרונאר פתח במסעו את התקופה שלפני ארבעה מיליארד שנים, גבירותי ורבותי! זהו רגע הסטורי, רגע הסטורי תרתי משמע! הכדור לא יחזור אלינו במשך זמן מה; אנצל זמן זה כדי להצביע על השגיאות שבטיעונים של אנשי ‘הפדרציה’.”

תריסר העתונאים חזרו ונרכנו לאחור על מנת להקשיב בנוחות לקריעתם של הרעיונות המגוחכים הללו לגזרים.

"כפי שהנכם יודעים, אחד החששות המלווים מסעות אל העבר הוא שהפעולות התמימות ביותר בו יגררו שינויים אדירים בהווה. אתם מכירים ודאי את הצורה העממית של הפנטסיה הזאת: לו היה היטלר מת ב־1930, לא היה מאלץ את המדענים הגרמנים, ואחר כך את אלה שבארצות הכבושות, להגר מגרמניה, ואז העם הזה לא היה זוכה לפתח את פצצות האטום והמימן, כך לא היתה נוצרת מלחמת עולם שלישית, וונצואלה היתה ממשיכה עדיין להיות חלק מהיבשת האמריקאית.

“שאייסון הבוגד והפדרציה הבלתי חוקית שלו הרחיבו היפותזה זו וכללו בה פעולות זעירות ומפורטות ביותר כמו הזזת מולקולת מימן אשר בעבר שלנו לא הוזזה ממקומה.”

“בזמן הניסוי הראשון בתת־פרויקט ‘קוני־איילנד’, כאשר נשלח הכרונאר אחורה בזמן למשך תשיעית השנייה, חיפשו כתריסר מעבדות שונות באמצעות כל שיטה שעמדה לרשותם אחר עקבות כלשהם של שינוי נראה לעין. ולא מצאו מאום! פקידי הממשלה קבעו בסופו של דבר שמהלך הזמן הינו זרם בלתי־גמיש, מן העבר אל העתיד, ודבר לא ניתן לשינוי. אך שאייסון וחבורת הצבועים שלו לא באו על סיפוקם. הם…”

1. לפני ארבעה מליארד שנים. הכרונאר ריחף בתוך עננת דו־תחמוצת הצורן מעל האדמה הרותחת ואגר לאיטו אינפורמציה באמצעות מתקניו האטומיים. האדים שנדחו מפני הכדור התעבו ונשרו ארצה בטיפות גדולות, מבהיקות.

“– עמדו על כך שלא נבצע ניסויים נוספים כלשהם בטרם נחזור ונבדוק את ההיבטים המתמטיים של הבעייה. הם עוד הרחיקו לכת וטענו כי יתכן שאם יתרחשו שינויים כלשהם אנו לא נוכל להבחין בהם; שום מכשיר לא יוכל לגלות אותם. הם טענו שאנו נראה בשינויים אלה דברים שהיו קיימים מאז ומתמיד. נו! בשעה זו, כאשר האומה שלנו – שהיא גם האומה שלהם, גבירותי ורבותי אנשי העתונות – עומדת בפני סכנת הכחדה, סכנה גדולה…”

המילים נתקעו בפיו מרוב התרגשות. הוא צעד הלוך ושוב על פני האולם, מניע ראשו בלהט. כל העיתונאים הישובים על ספסל העץ הארוך הנידו ראשם בהזדהות עימו.

צליל שני של גונג נשמע. שני הכדורים עמומי הצבע הופיעו לרגע קט, התנגשו האחד בשני ונהדפו לכיוונים כרונולוגיים הפוכים.

“הנה אתם רואים,” אמר הפקיד הממשלתי, מניף את ידיו לעבר המעבדה השקופה שמעליהם. “המחזור הראשון הושלם; האם השתנה משהו? האם אין הכל כמות שהיה? אך התבוסתנים שבקרבנו יטענו ששינויים התרחשו, אלא שאין אנו מסוגלים להבחין בהם. אין לנו כל אפשרות להתווכח עם אמונה שכזאת, אמונה חסרת כל בסיס מדעי. אנשים שכאלה…”

2. לפני שני מיליארד שנים. מצלמות הכדור הגדול כוונו לעבר האדמה הגועשת, השוצפת וקוצפת אשר מתחתיו. מספר גושי אדמה לוהטים נחבטו בדפנותיו. חמשת אלפים או ששת אלפים מולקולות מורכבות שינו את המבנה הבסיסי שלהן כתוצאה מההתנגשות בכדור. מאה מהן לא השתנו.

“– יהיו מוכנים להקדיש שלושים מתוך שלושים ושלוש שעות ביממה לנסיונות לשכנע אתכם ששחור הוא לבן, שיש בו שבעה ירחים ולא שניים. הם מסוכנים במיוחד…”

רגע ארוך של שתיקה השתרר כאשר הכדורים חזרו והתנגשו זה בזה. אורם החמים של מנורות התפוז שבפינות חזר והתגבר לאחר שהכדורים נעלמו.

“– משום שרובם משכילים, משום שאליהם פונים בדרך כלל בבקשה להדרכה בשיטות לשיפור דרכי המרעה.” הפקיד הממשלתי המשיך עתה לגלוש במעלה ובמורד האולם, כשמהירותו הולכת וגוברת, והוא נפנף בכל זרועותיו בבת אחת. “אנו עומדים בפני בעיה סבוכה, בשעה זו…”

3. לפני מיליארד שנה. הטריבולי התלת אונתי הפרימיטיבי שהכדור השמיד שעה שהופיע, החל לצנוח מטה באטיות.

“– בעיה סבוכה מאוד. השאלה העומדת בפנינו היא: האם צריכים אנו לגררלט או שאיננו צריכים לגררלט?” הוא כעס וחדל כמעט מלדבר אנגלית; למעשה, מזה זמן מה הוא חדל בכלל לדבר, הוא הביע את מחשבותיו על ידי חבטת זרוע אחת בשניה־כהרגלו מאז ומתמיד…

4. לפני חצי מיליארד שנים. סוגים רבים מאוד של באקטריות מתו כאשר חום המים השתנה מעט.

“– זהו, אם כן, אינו הזמן לצעדים פשרניים. אם נוכל להתרבות מספיק, באופן שיספק…”

5. לפני מאתיים וחמישים מיליון שנה. 6. לפני מאה עשרים וחמש מליון שנה.

“– את חמשת בעלי הפלילים, לרי…”

7. לפני ששים ושניים מיליון שנה. 8. לפני שלושים ואחד מיליון שנה. 9. לפני חמשה־עשר מיליון שנה. 10. לפני שבעה וחצי מיליון שנים.

“– שנצליח להציל את כל מעלותינו. ואז…”

11, 11, 12, 13, 14, 15, 165, 17, 18, 19… בונג־בונג־בונג בונגבונגבונגבונגבונגבונגבונגבונגבונגגגגגגגגג…….

"– נהיה באמת ובתמים מוכנים לקיטוב. וזה, אני אומר לכם, צריך להספיק לאלה המתנפחים ולאלה המצליפים. אך אלה המתנפחים יווכחו לדעת שהם טועים, כתמיד. שכן בהדלפה טמון הגלגול ובגלגול טמונה האמת בלבד. אין שום סיבה שיווצר שינוי כלשהו רק בגלל קווצת פלומה שנרטבה.

המכשיר פסק סוף סוף מתנועתו, הניגש לבדוק אותו מקרוב?"

כולם הסכימו וגופיהם הסגולים העגולים הפכו לנוזל וזרמו מעלה אל ומסביב למכשיר כאשר הגיעו אל ארבע חלקיו הרבועים, שפסקו עתה מרטיטתם הצורמת, הם שינו את מצב צבירתם וחזרו לגופם הכבד.

“אתם רואים!” קרא הדבר שהיה המזכיר בפועל לאחראי המינהלתי על יחסי הציבור. “לא משנה עד כמה אתם בודקים! אלה המתנפחים טעו! אנחנו לא השתנינו.” הוא הניף לצדדים בארשת ניצחון חמישה עשר שלוחות סגולות. “שום דבר לא השתנה!”