פעמיים נבחר רוברט היינלין כ’סופר המד"ב הטוב ביותר של כל הזמנים' – ב־1973 וב־1977, פעם אחת זכה ב‘Grand Nebula’ – הפרס המיוחד של התאחדות סופרי המד"ב בארה"ב, וארבע פעמים זכו ספרים פרי עטו ב’הוגו' – יותר מכל סופר אחר.

מיהו אותו רוברט היינלין, שהגיע למקום כה גבוה בהיררכיית סופרי המד"ב, והנחשב כיום כאחד משלושת הסופרים המובילים בתחום זה (לצידו ניצבים ארתור סי. קלארק ואיזאק אסימוב)?

* * *

רוברט אנסון היינלין נולד בשנת 1907 והחל את דרכו הספרותית ב־1939, לאחר שלמד פיסיקה (ולא סיים) ב־U.C.L.A. בתקופת מלה"ע השניה שרת, יחד עם חיל נוסף – איזאק אסימוב – בתחנת נסיונות של הצי בפילדלפיה.

סיפורו הראשון, ‘קו החיים’ (1939) פורסם במגזין ‘אסטאונדינג’, אותו ערך מי שנחשב לאחת הדמויות הבולטות בשטח המד"ב – ג’ון קמפבל. השידוך בין השניים עלה יפה, ושנים רבות אח"כ המשיך היינלין לפרסם את סיפוריו הקצרים ב’אסטאונדינג' באופן כמעט בלעדי.

בתוך זמן קצר הצליח לרכוש לו שם של סופר צעיר ומוכשר ובמהרה, תוך אימוץ רעיון ההיסטוריה העתידית, אף ‘העז’ לכתוב את הרומן הארוך הראשון שלו – ‘הטור השישי’ (1941) – אך לא העז, עד שלב מאוחר, לחתום בשמו אלא בפסבדונים – אנסון מקדונלד. רק בשלב מאוחר, ולאחר ששינה את שם הספר ל‘היום שלמחרת’ – חתם על ספר זה בשמו המלא.

מן הראוי לעצור כאן לרגע ולהסביר את משמעות המונח ‘היסטוריה עתידית’. הכוונה היא בעיקר לאותם ספרים בהם מתבססים הסופרים על ניתוחים חברתיים/היסטוריים מן העבר וההווה ויוצרים אקסטראפולציה לגבי העתיד, אשר אותו הם מתארים ביצירתם. היצירה, הנחשבת כטובה ביותר בתחום זה, דווקא אינה פרי עטו של רוברט היינלין, אלא הטרילוגיה ‘המוסד השמיימי’, ‘מוסד וקיסרות’ ו’המוסד האחר' פרי עטו של איזאק אסימוב. יצירות פרי עטו של היינלין המשתייכות לסוג זה, הן – ‘הגבעות הירוקות של ארץ’ (1951, קובץ סיפורים), ‘האיש שמכר את הירח’ (1950, ק"ס) ואחרים.

היינלין רכש את הפופולריות העצומה שלו בסוג זה של ספרות (אותה נטש במהרה) בעיקר עקב סגנונו הפשוט והקולח והאמינות הרבה של עלילותיו. במסגרת כתיבתו זו יצר בעצם את התשתית לסגנון המאפיין אותו בהמשך הדרך – דמויות שטוחות, הרבה ‘אקשֵן’ ותמיד – דגש רב בעיקר על הרעיון והעלילה ופחות על הדמויות הפועלות (למעט חריג אחד – ‘זר בארץ נכריה’ – הנחשב עד היום כיצירתו הטובה ביותר).

כזכור, פרסם היינלין את הרומן הארוך הראשון פרי עטו תחת הפסבדונים ‘אנסון מקדונלד’, ורק בשלב מאוחר יותר, במהדורה מחודשת, חתם על הספר בשמו. בעקבות ספר זה, בין השנים 1941–1950 כתב היינלין סיפורים ורבים ורומנים – שברובם מיועדים לבני הנעורים – וביניהם: ‘ספינת החלל גלילאו’ (1947; אודות הנחיתה הראשונה על הירח – ומציאת נאצים על פניו), ‘צוערי החלל’ (1948; מבוסס במידה רבה על נסיונו בבסיס הטירונים של הצי), ‘הכוכב האדום’ (1949). כל הרומנים האלה, ורבים שבאו בעקבותיהם מופנים אל בני הנעורים – וגיבוריהם הם בני נעורים (‘מנהרה בשחקים’, ‘מסע אל בין הכוכבים’, ‘עולמות חדשים’ ‘קח חליפת חלל – וסע’, ועוד).

לאחר שנת 1950 החל היינלין להתמקד בכתיבת רומנים ארוכים וכמעט פסק לחלוטין מכתיבת סיפורים קצרים. הסיפור היחידי שיש להזכירו מתקופה זו הוא ‘אתם המתים החיים’ (1959; פורסם ב’פנטסיה 2000' גיל. 12) – סיפור אודות מסע בזמן, אשר היה אמור – אליבא ד’היינלין – להיות: ‘סיפור המסע בזמן האחרון’.

ואכן, מ־1950 ואילך אנו פוגשים את יצירותיו הטובות ביותר של היינלין (הארוכות). בזכות התבגרותו, התמקדותו ברומנים ארוכים – ואולי גם עקב הקמת מוסד ‘פרס ההוגו’ (ב־1953) – זכינו לקרוא יצירות טובות יותר פרי עטו, יצירות המאירות אותו באור חדש.

‘השליטים’ (1951) מספר אודות פלישת יצורים טפיליים מהחלל החיצון. בסיפור זה, שנכתב על רקע תקופת המקרתיזם והאיבה ההיסטרית נגד הקומוניזם, מתגלה רוברט היינלין כאנטי־קומוניסט ובעל נטיות פאשיסטיות מובהקות.

חמש שנים מאוחר יותר זכה היינלין ב‘הוגו’ הראשון שלו עבור יצירתו ‘כוכב כפול’ (1956) ושלוש שנים מאוחר יותר, ב־1959, בשני, עבור יצירתו ‘לוחמי ספינת הכוכבים’. בספר זה, אשר היה מיועד בתחילת כתיבתו לבני־הנעורים, הוכחה שוב – אליבא דמבקרי הספרות – נטייתו הימנית־פשיסטית של רובּרט היינלין, למרות שמדובר, בעצם, בספר המתאר מלחמה בין־כוכבית אכזרית וכיצד משתלב נער צעיר במסגרת מלחמה זו. הרומן הבא בתור – שזכה גם הוא ב’הוגו' – הוא ‘זר בארץ נכריה’, יצירתו הטובה ביותר של היינלין בכל הזמנים. זהו הספר ה’רעיוני' ביותר של היינלין והוא נמכר (עד היום) במיליוני עותקים.

ה’הוגו' הרביעי של היינלין שייך לספר ‘עריצה היא הלבנה’ (1966 – יצא לאור בעברית לא מכבר בהוצאת ‘עם־עובד’).

בספר זה, לראשונה, מתגלה היינלין לא כמיליטאריסט ופאשיסט אלא – בהשתמשו בדמותו של פרופסור ברנרדו דה לה פאז, מי שהיה ראש ממשלתה הראשון של ‘לוּנה’ – כאנארכיסט בעל נטיות ימניות־קפיטליסטיות. היתה בכך משום ‘רווחה’ גדולה לאוהדיו הרבים של רוברט היינלין.

משלב זה ואילך לא מטפס היינלין שוב אל הפסגות אליהן כבר הגיע בספריו המוקדמים. מעמדו מובטח, ספריו נמכרים במאות אלפים ומיליוני עותקים, וכמעט כל שירבוט היוצא תחת ידו הופך להצלחה מסחרית מסחררת.

כל אלה גורמים לכך שספריו הבאים, שהם בדרך כלל גדולים מאוד בהיקפם (מספר העמודים), אינם מביאים לו הצלחה ספרותית רבה – בניגוד לצד הכספי.

בין ספריו המאוחרים ניתן למנות אפוסים כמו – ‘לא אחשוש מרע’ (1970) ו‘זמן מספיק לאהבה או נשמותיו של לזרוס לאנג’ (1973).

כזכור, זכה דווקא בתקופה זו בתואר ‘הסופר הטוב ביותר של כל הזמנים’ (1973) במישאל שנערך ע"י כתב העת המקצועי לענייני מד"ב – ‘לוקוס’.

ניתן לאפיין את יצירותיו של היינלין בכמה מאפיינים, שבחלקם מתאימים לסופרים רבים של ‘תור הזהב’ של המד"ב (1940–1965) וביניהם: א. העלילה הינה ‘חובקת עולם’ והגיבורים – מכריעים גורלן של גלקסיות/ממלכות שלמות. ב. הדגש על קוי האופי של הדמויות חלש ביותר והמטרה העיקרית היא יצירת ספרות פעולה ולעיתים, הדגשת רעיון מרכזי – טכני/חברתי/כלכלי. ג. מדע בדיוני לא בוגר והמיועד בעיקר לצעירים (בניגוד למד"ב של ‘הגל החדש’ ההופך את המד"ב לז’אנר תקני בספרות). ד. שימוש בטכניקת הכתיבה של המד"ב לשם הדגשת רעיונות עכשויים, רגילים למדי, בעיקר רעיונות פוליטיים.

זהו רוברט היינלין, מענקי ‘תור הזהב’, אשר לבטח לא אמר עדיין את המילה האחרונה בשטח המד"ב.

ספרים שתורגמו לעברית:

בניגוד לעמיתיו הבולטים – אסימוב וקלארק, מוצאים ספרי רוברט היינלין לאור ע"י מו"לים שונים (כידוע, להוצאת ‘מסדה’ בלעדיוּת בכל הקשור לספריהם של איזאק אסימוב וארתור סי. קלארק).

זאת הסיבה, כפי הנראה, לאיכות המשתנה של ספריו בתרגומם העברי, דבר הפוגע לעיתים במוניטין של היינלין. איכותם הצורנית והתכנית של הספרים נפגעת עקב אי־הקפדה על רמת הביצוע.

דווקא ספרו החשוב ביותר, ‘זר בארץ נכרייה’, עדיין לא ראה אור בעברית, למרות שהשמועה מלמדת שהזכויות לתרגומו נרכשו ע"י בית ההוצאה של ‘כתר’.

ספריו שתורגמו לעברית: ע"י הוצאת ‘מסדה’ – ‘השליטים’, ‘מנהרה בשחקים’ ו'המפלצת מן הכוכבים‘; ע"י הוצאת ‘עם־עובד’ – ‘עריצה היא הלבנה’; ע"י הוצאת ‘רמדור’ – ‘מסע אל בין הכוכבים’, ‘עולמות חדשים’, ‘נתיב התהילה’ ו’צוערי החלל'.

ספריו שיצאו לאור בשנה הקרובה: ‘מעבר לאופק’, ‘קח חליפת חלל וסע’ ‘זמן מספיק לאהבה’ וכנראה גם ‘זר בארץ נכריה’.