א אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא – “עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ” (ישעיה סד, ג).
מַהוּ “עַיִן לֹא רָאָתָה”? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: זֶה עֵדֶן, שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בּוֹ עֵין כָּל בְּרִיָּה (ברכות לד ע"ב; סנהדרין צט ע"א).
לָעוֹלָם הַבָּא – העולם שיתקיים לאחר ימות המשיח.
עֵדֶן – גן עדן של העתיד לבוא.
שֶׁלֹּא שָׁלְטָה וגו’ – שום יצור לא ראה אותו.
*
ב יָשַׁב רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְדָרַשׁ: עֲתִידָה אִשָּׁה שֶׁתֵּלֵד בְּכָל יוֹם. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד, אָמַר: “אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ” (קהלת א, ט)! אָמַר לוֹ: בּוֹא וְאַרְאֲךָ דֻּגְמָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. יָצָא, הֶרְאָה לוֹ תַרְנְגֹלֶת.
וְשׁוּב יָשַׁב רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְדָרַשׁ: עֲתִידִים אִילָנוֹת שֶׁמּוֹצִיאִים פֵּרוֹת בְּכָל יוֹם. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד, אָמַר: וַהֲרֵי נֶאֱמַר: “אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ”! אָמַר לוֹ: בּוֹא וְאַרְאֲךָ דֻּגְמָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. יָצָא, הֶרְאָה לוֹ צָלָף.
וְשׁוּב יָשַׁב רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְדָרַשׁ: עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתּוֹצִיא גְּלֻסְקָאוֹת וּכְלֵי מֵילָת. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד וְאָמַר: “אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ”! אָמַר לוֹ: בּוֹא וְאַרְאֲךָ דֻּגְמָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. יָצָא, הֶרְאָה לוֹ כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת, וְעַל כְּלֵי מֵילָת – נְבָרָא בַּר קוֹרָא (שבת ל ע"ב).
“אֵין כָּל חָדָשׁ” וגו’ – ולא יהיה בעולם הבא דבר שאין בעולמנו.
דֻּגְמָתוֹ – דבר הדומה לו, דבר הקיים כבר בימינו.
צָלָף – צמח בר (שניצניו נאכלים כבושים והוא נותן פרי כל השנה).
גְּלֻסְקָאוֹת וּכְלֵי מֵילָת – מיני מאפה משובחים ובגדי צמר איכותיים.
כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת – גידולים (הנראים ככיכרות לחם) וצומחים מן האדמה.
וְעַל כְּלֵי מֵילָת וגו’ – ובאשר לבגדי הצמר, (הראה לו) סיב הצומח סביב ענפיו הרכים של התמר.
*
ג יָשַׁב רַ' יוֹחָנָן וְדָרַשׁ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁהֵן שְׁלוֹשִים עַל שְׁלושִׁים אַמּוֹת, וְחוֹקֵק בָּהֶן עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים, וּמַעֲמִידָן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח” (ישעיה נד, יב). לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד, אָמַר: וּמַה כְּבֵיצַת צוּצֶלֶת לֹא נִמְצָא – כָּל כָּךְ נִמְצָא? לְיָמִים הִפְלִיגָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם. רָאָה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁמְּנַסְּרִים אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁהֵן שְׁלוֹשִים עַל שְׁלוֹשִים וְחָקוּק בָּהֶן עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים, אָמַר לָהֶם: אֵלּוּ לְמִי? אָמַר לוֹ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִידָן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם. כְּשֶׁחָזַר מְצָאוֹ לְרַ' יוֹחָנָן שֶׁיָּשַׁב וְדָרַשׁ, אָמַר לוֹ: דְּרֹש, רַבִּי, וּלְךָ נָאֶה לִדְרֹש; כְּשֵׁם שֶׁאָמַרְתָּ כָּךְ רָאִיתִי. אָמַר לוֹ: רֵיקָא, אִלְמָלֵא רָאִיתָ לֹא הֶאֱמַנְתָּ? מְלַגְלֵג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים אַתָּה?! נָתַן עֵינָיו בּוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַל שֶׁל עֲצָמוֹת (בבא בתרא עה ע"א; סנהדרין ק ע"א).
שְׁלושִׁים אַמּוֹת – כחמישה עשר מטרים.
חוֹקֵק בָּהֶן – פותח בהם פתח.
“כַּדְכֹד”, “אֶקְדָּח” – מיני אבנים יקרות.
וּמַה כְּבֵיצַת צוּצֶלֶת – והרי לא מצויה אבן יקרה אפילו בגודל של ביצת יונה קטנה.
נָאֶה – ראוי ומתאים.
רֵיקָא – שוטה, בער.
עֲשָׂאוֹ גַל שֶׁל עֲצָמוֹת – המיתו במבט חודר.
*
ד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים” (תהלים עב, טז) – אָמְרוּ: עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתְּתַמֵּר כְּדֶקֶל וְעוֹלָה בְּרֹאשׁ הָרִים. וְשֶׁמָּא תֹאמַר: יֵשׁ צַעַר לְקָצְרָהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: “יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ” (שם) – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא רוּחַ מִבֵּית גְּנָזָיו וּמְנַשֶּׁבֶת עָלֶיהָ, וּמַשִּׁירָה אֶת סָלְתָּהּ, וְאָדָם יוֹצֵא לַשָּׂדֶה וּמֵבִיא מְלוֹא פִּסַּת יָדוֹ, וּמִמֶּנָּה פַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ.
“חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה” (דברים לב, יד) – אָמְרוּ: עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתְּהֵא כִּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת שֶׁל שׁוֹר הַגָּדוֹל. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי שׁוּעָל קִנֵּן בְּלֶפֶת וּשְׁקָלוּהוּ וּמָצְאוּ בּוֹ שִׁשִּׁים לִטְרִין בְּלִטְרָא שֶׁל צִפּוֹרִי.
“וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר” (שם) – אָמְרוּ: לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא. הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ צַעַר לִבְצֹר וְלִדְרֹךְ; הָעוֹלָם הַבָּא – מֵבִיא עֲנָבָה אַחַת בְּקָרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה וּמַנִּיחָהּ בְּזָוִית בֵּיתוֹ וּמְסַפֵּק הֵימֶנָּה כְּפִטָּס גָּדוֹל, וְעֵצֶיהָ מַסִּיקִין תַּחַת הַתַּבְשִׁיל. וְאֵין לְךָ כָּל עֲנָבָה וַעֲנָבָה שֶׁאֵין בָּהּ שְׁלוֹשִים גַּרְבֵי יַיִן (כתובות קיא ע"ב).
תְּתַמֵּר וגו’ – תהיה תמירה וגבוהה, ותגיע עד לראשי ההרים.
יֵשׁ צַעַר לְקָצְרָהּ – קשה לקצור אותה בשל גובהה.
תַּלְמוּד לוֹמַר – הפסוק שלומדים.
בֵּית גְּנָזָיו – אוצרותיו.
מַשִּׁירָה אֶת סָלְתָּהּ – מפילה את תבואתה המעולה.
פִּסַּת יָדוֹ – כף ידו (והיא דרשה על “פיסת בר”).
קִנֵּן – בנה לו קן, מאורה.
שְׁקָלוּהוּ – את הלפת.
שִׁשִּׁים לִטְרִין וגו’ – משקל רב מאוד לפי המידה המקובלת בציפורי.
לִדְרֹךְ – ענבים בגת.
עֲנָבָה – אשכול ענבים.
זָוִית – פינה.
וּמְסַפֵּק וגו’ – מספק את צרכיו כמתוך חבית גדולה.
גַּרְבֵי – חביות.
*
ה יָשַׁב רַ' יִרְמְיָה לִפְנֵי רַ' זֵירָא וְאָמַר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא נַחַל מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְעָלָיו כָּל מִינֵי מְגָדִים. אָמַר לוֹ זָקֵן אֶחָד: יִישַׁר, וְכֵן אָמַר רַ' יוֹחָנָן (סנהדרין ק ע"א).
מְגָדִים – פירות מתוקים.
יִישַׁר – נכון הדבר.
*
ו אָמַר רַב חִיָּא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: עֲתִידִים כָּל אִילָנֵי סְרָק שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּטְעֲנוּ פֵּרוֹת (כתובות קיב ע"ב).
אִילָנֵי סְרָק – עצים שאינם מניבים פירות למאכל.
יִטְעֲנוּ – יישאו, יניבו.
ז עֲשָׂרָה דְּבָרִים עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַדֵּשׁ לֶעָתִיד לָבוֹא: הָרִאשׁוֹנָה – שֶׁהוּא עָתִיד לְהָאִיר לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם… וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם” (ישעיה ס יט). וְכִי יָכוֹל אָדָם לְהַבִּיט בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לַשֶּׁמֶשׁ? מֵאִיר אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה חֶלְקֵי אוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם” (שם ל, כו), וַאֲפִלּוּ אָדָם חוֹלֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר לַשֶּׁמֶשׁ וּמְרַפְּאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ” (מלאכי ג, כ); הַשְּׁנִיָּה – מוֹצִיא מַיִם חַיִּים מִיְּרוּשָׁלַיִם וּמְרַפֵּא בָּהֶם כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַחֲלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה כָל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִשְׁרֹץ אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה… וְיֵרָפְאוּ וָחָי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל” (יחזקאל מז ט); הַשְּׁלִישִׁית – עוֹשֶׂה הָאִילָנוֹת לִתֵּן פֵּרוֹתֵיהֶם בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ וְיִהְיֶה אָדָם אוֹכֵל מֵהֶם וּמִתְרַפֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל… פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר… וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה” (שם שם, יב); הָרְבִיעִית – שֶׁהֵם בּוֹנִים כָּל הֶעָרִים הַחֲרֵבוֹת וְאֵין מָקוֹם חָרֵב לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ סְדוֹם וַעֲמוֹרָה נִבְנוֹת לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן” (שם טז, נה); הַחֲמִישִׁית – שֶׁהוּא בּוֹנֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּאֶבֶן סַפִּיר, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים” (ישעיה נד, יא), וְנֶאֱמַר: “וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ” (שם שם יב), וְאוֹתָן אֲבָנִים מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִים וְרוֹאִים בִּכְבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ” (שם ס, ג); הַשִּׁשִּׁית – "וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן (שם יא ז); הַשְּׁבִיעִית – שֶׁהוּא מֵבִיא כָּל הַחַיּוֹת וְכָל הָעוֹפוֹת וְכָל הָרְמָשִׂים, וְכוֹרֵת עִמָּם בְּרִית וְעִם כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה” (הושע ב, כ); הַשְּׁמִינִית – שֶׁאֵין עוֹד בְּכִי וִילָלָה בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה” (ישעיה סה, יט); הַתְּשִׁיעִית – אֵין עוֹד מָוֶת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח” (שם כה ח); הָעֲשִׂירִית – שֶׁאֵין עוֹד לֹא אֲנָחָה, לֹא אֲנָקָה וְלֹא יָגוֹן, אֶלָּא הַכֹּל שְׂמֵחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה” (שם לה, י) (שמו"ר טו, כא).
וְכִי יָכוֹל וגו’ – בימים אלו, לפני הגאולה (והשאלה רטורית ותשובתה שלילית).
מֵאִיר אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה חֶלְקֵי אוֹר – מגדיל את אור השמש פי ארבעים ותשעה (דרשת “שבעתיים”).
גּוֹזֵר – מצַווה.
“כַּדְכֹד” – ראו קטע ג.
בְּרִית – שלא יפגעו עוד בבני ישראל.
*
ח “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן” (זכריה יד, ו) – דְּבָרִים הַמְכֻסִּים מִכֶּם בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲתִידִים לִהְיוֹת צוּפִים לָעוֹלָם הַבָּא (במ"ר יט, ו).
דְּבָרִים הַמְכֻסִּים – דברים נסתרים, סודות, שהם יקרי המציאות.
צוּפִים – צפים (על פני השטח), גלויים לעין המסתכל (וקפ’א בארמית עניינו ציפָה).
*
ט אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֵין גֵּיהִנּוֹם לֶעָתִיד לָבוֹא, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ וּרְשָׁעִים נִדּוֹנִין בָּהּ; צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ” (מלאכי ג, כ), וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְעַדְּנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק” (שם); וּרְשָׁעִים נִדּוֹנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא” (מלאכי ג, יט). (נדרים ח ע"ב; עבודה זרה ג ע"ב).
נַרְתִּיקָהּ – המקום שבו השמש נשמרת והוא משמש לה כמעין תיק (והוצאתה ממנו תגדיל את חומה).
מִתְעַדְּנִין – יש להם עדנה, חוזרים לימי צעירותם.
“וּפִשְׁתֶּם” וגו’ – תרקעו ברגליכם כעגלים צעירים.
*
י אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט לֶעָתִיד לָבוֹא (בר"ר מח, יא).
*
יא “וַיִבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִים הַגְּדֹלִים” (בראשית א כא) – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: זֶה לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל מָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, אַף לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וְאִלְמָלֵי נִזְקָקִין זֶה לָזֶה מַחֲרִיבִין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? סֵרַס אֶת הַזָּכָר וְהָרַג הַנְּקֵבָה וּמְלָחָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. וְאַף בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וְאִלְמָלֵי נִזְקָקִים זֶה לָזֶה מַחֲרִיבִים כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? סֵרַס הַזָּכָר וְצִנֵּן הַנְּקֵבָה וּשְׁמָרָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא (בבא בתרא עד ע"ב).
לִוְיָתָן נָחָשׁ וגו’ – חיות ים אדירות בגודלן, מפלצות מיתולוגיות קדומות (ראו ישעיה כז א, ולפי המדרש הם זכר ונקבה.
אִלְמָלֵי נִזְקָקִין זֶה לָזֶה – לוּ הזדווגו.
מְלָחָהּ – שימר אותה במלח (למאכל לצדיקים).
בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף – חיית יבשה אדירת ממדים, שאף לה אופי מיתולוגי (תהלים נ, י).
צִנֵּן – המעיט בתאוותה המינית.
*
יב אָמַר רַב דִּימִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: עָתִיד גַּבְרִיאֵל לַעֲשׂוֹת קִינֵיגְיָא עִם לִוְיָתָן, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ.
וְאָמַר רַב דִּימִי אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁלִּוְיָתָן רָעֵב מוֹצִיא הֶבֶל מִפִּיו וּמַרְתִּיחַ כָּל מֵימוֹת שֶׁבַּמְּצוּלָה, וְאִלְמָלֵא מַכְנִיס רֹאשׁוֹ לְגַן עֵדֶן אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרֵיחוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁצָּמֵא עוֹשֶׂה תְּלָמִים תְּלָמִים בַּיָּם.
אָמַר רַבָּה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לְצַדִּיקִים מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן וְהַשְּׁאָר מְחַלְּקִין אוֹתוֹ וְעוֹשִׂין בּוֹ סְחוֹרָה בְּשׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם.
וְאָמַר רַבָּה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לְצַדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, וְהַשְּׁאָר פּוֹרְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְזִיווֹ מַבְהִיק מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָלְכוּ גּוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ” (ישעיה ס ג) (בבא בתרא עד ע"ב־עה ע"א).
גַּבְרִיאֵל – המלאך.
קִינֵיגְיָא עִם לִוְיָתָן – מלחמת ציד עם מפלצת ים קדמונית (וראו בקטע הקודם). וְאִלְמָלֵא וגו’ – ולוּלי סייע בידו הקב"ה לא היה מצליח להכניע אותו. הֶבֶל – רוח לוהטת. מְצוּלָה – תחתיות הים. לַעֲמֹד בְּרֵיחוֹ – לסבול את עוצמת ההבל. עוֹשֶׂה תְּלָמִים וגו’ – כל גמיעה מותירה במים רושם כאילו חרשו אותם.
*
יג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּרַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיוּ בָּאִים בִּסְפִינָה, וְהָיָה רַ' אֱלִיעֶזֶר יָשֵׁן וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ נֵעוֹר. נִזְדַּעְזַע רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְנִנְעַר רַ' אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ: מָה זֶה, יְהוֹשֻׁעַ, מִפְּנֵי מָה נִזְדַּעְזַעְתָּ? אָמַר לוֹ: מָאוֹר גָּדוֹל רָאִיתִי בַּיָּם. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא עֵינָיו שֶׁל לִוְיָתָן רָאִיתָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר” (איוב מא, י) (בבא בתרא עד ע"ב).
נִנְעַר – התעורר.
לִוְיָתָן – ראו בקטע הקודם.
*
יד “כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף” (תהלים נ, י) – בְּרִיָּה אַחַת יֵשׁ לִי, שֶׁבָּרָאתִי לְמַאֲכָלְךָ לֶעָתִיד לָבוֹא, זוֹהִי בְהֵמוֹת, וְהִיא רְבוּצָה עַל אֶלֶף הָרִים, וְאֶלֶף הָרִים מְגַדְּלִים לָהּ כָּל מִינֵי עֲשָׂבִים וְכָל מִינֵי מַאֲכָלִים וְהִיא אוֹכֶלֶת.
וּמֵהֵיכָן הִיא שׁוֹתָה? יֵשׁ אוֹמְרִים: רֹאשָׁהּ עַל פִּי הַיַּרְדֵּן, וּפִיהָ פָּתוּחַ כְּנֶגְדּוֹ, וְהַיַּרְדֵּן שׁוֹפֵךְ לְתוֹךְ פִּיהָ וְהִיא שׁוֹתָה מַיִם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כָּל מָה שֶּׁהַיַרְדֵּן מַכְנִיס לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים עוֹשָׂה הִיא גְּמִיאָה אַחַת וְיֵשׁ בָּהֶם לִחְלוּחַ פֶּה (פס"ר טז, א; שם הוספה א, א; ויק"ר כב, י).
בְּהֵמוֹת – ראו קטע יא.
לְמַאֲכָלְךָ – למאכל הצדיקים בגן עדן.
מַכְנִיס – צובר, אוגר.
גְּמִיאָה – לגימה.
לִחְלוּחַ פֶּה – רק כדי להרטיב את הפה.
*
טו “עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה, לִמְחַכֵּה לוֹ” (ישעיה סד, ג) – מַהוּ “עַיִן לֹא רָאָתָה”? אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: זֶה יַיִן הַמְּשֻׁמָּר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית (ברכות לד ע"ב).
הַמְּשֻׁמָּר וגו’ – שמור בגפנים מאז בריאת העולם (למשתה הצדיקים לעתיד לבוא).
*
טז דָּרַשׁ רַ' עֲוִירָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר “וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל” (בראשית כא, ח)? – עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לְצַדִּיקִים בְּיוֹם שֶׁיִּגְמֹל חֶסֶד לְזַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק. לְאַחַר שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין נוֹתְנִין לוֹ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ. אוֹמֵר לָהֶם: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁיָּצָא מִמֶּנִּי יִשְׁמָעֵאל. נוֹתְנִין לוֹ לְיִצְחָק וְאוֹמְרִין לוֹ: טֹל וּבָרֵךְ. אוֹמֵר לָהֶם: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁיָּצָא מִמֶּנִּי עֵשָׂו. נוֹתְנִין לוֹ לְיַעֲקֹב וְאוֹמְרִין לוֹ: טֹל וּבָרֵךְ. אוֹמֵר לָהֶם: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁנָּשָׂאתִי שְׁתֵּי אֲחָיוֹת בְּחַיֵּיהֶן, שֶׁעֲתִידָה תּוֹרָה לְאָסְרָן עָלַי. אוֹמְרִין לוֹ לְמֹשֶה: טֹל אַתָּה וּבָרֵךְ. אוֹמֵר לָהֶם: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁלֹּא זָכִיתִי לִכָּנֵּס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא בְּחַיַּי וְלֹא בְּמוֹתִי. אוֹמְרִין לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ: טֹל אַתָּה וּבָרֵךְ. אוֹמֵר לָהֶם: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁלֹּא זָכִיתִי לְבֵן. אוֹמְרִין לוֹ לְדָוִד: טֹל אַתָּה וּבָרֵךְ. אוֹמֵר לָהֶם: אֲנִי אֲבָרֵךְ וְלִי נָאֶה לְבָרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא” (תהלים קטז, יג) (פסחים קיט ע"ב).
בְּיוֹם שֶׁיִּגְמֹל חֶסֶד – ביום שהקב"ה ייתן בחסדו גמול טוב לצדיקים שבעם ישראל.
כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה – ברכת המזון שלאחר הסעודה.
טֹל – קח.
יִשְׁמָעֵאל, עֵשָׂו – המסמלים במסורת חז"ל את אויבי ישראל.
לְאָסְרָן עָלַי – לאחר מתן תורה (ויקרא יח, יח).
נָאֶה – ראוי.
שֶׁנֶּאֱמַר – בספר תהלים, שחיבורו מיוחס לדויד.
*
יז אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מָחוֹל לְצַדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ וְאוֹמֵר:
"הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ ויוֹשִׁיעֵנוּ
זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ"
(ישעיה כה, ט) (תענית לא ע"א).
מָחוֹל – מעגל.
מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ – מצביע (על הקב"ה).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות