יח “חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ” (איכה ג, כג) – אָמַר רַ' אֲלֶכְּסַנְדְּרֵי: מִמָּה שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּכָל בֹּקֶר וּבֹקֶר אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְהַחֲיוֹת לָנוּ אֶת הַמֵּתִים (בר"ר עח, א).
מְחַדְּשֵׁנוּ – נותן בנו רוח חדשה (לאחר השינה, הנחשבת כמעין מוות זמני).
אָנוּ יוֹדְעִים וגו’ – אנו בוטחים בהבטחתך הנאמנה להחיות מתים.
*
יט אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֲמַרְתֶּם שֶׁהַמֵּתִים חַיִּים; הֲרֵי נַעֲשׂוּ עָפָר, וּכְלוּם עָפָר חָי? אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: הַנַּח לוֹ, וַאֲנִי אַחֲזִיר לוֹ תְשׁוּבָה: שְׁנֵי יוֹצְרִים יֵשׁ בְּעִירֵנוּ, אֶחָד יוֹצֵר מִן הַמַּיִם וְאֶחָד יוֹצֵר מִן הַטִּיט, אֵיזֶה מֵהֶם מְשֻׁבָּח? אָמַר לָהּ: זֶה שֶׁיּוֹצֵר מִן הַמַּיִם. אָמְרָה לוֹ: מִן הַמַּיִם צָר – מִן הַטִּיט לֹא כָּל שֶׁכֵּן!
דְּבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל שָׁנָה: קַל וָחֹמֶר מִכְּלֵי זְכוּכִית, מָה כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁעֲמָלָם בְּרוּחַ בָּשָׂר וָדָם – נִשְׁבְּרוּ יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה; בָּשָׂר וָדָם, שֶׁבְּרוּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (סנהדרין צ ע"ב־צא ע"א).
כְּלוּם וגו’ – האם עפר יכול לחזור לחיים?
בִּתּוֹ – של הקיסר (לרבן גמליאל).
יוֹצְרִים – עושי כלי חרס (ואחד מסוגל לכאורה ליצור ממים בלבד).
טִיט – חומר, עפר.
מִן הַמַּיִם צָר וגו’ – אם הקב"ה בורא אדם מנוזל (הזרע), ודאי שיוכל לברוא אותו (מחדש) מעפר.
דְּבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל – חכם מבית מדרשו של ר' ישמעאל.
עֲמָלָם בְּרוּחַ בָּשָׂר וָדָם – נעשים על ידי נשיפת האדם שיוצר את כלי הזכוכית.
נִשְׁבְּרוּ וגו’ – אם נשברו אפשר ליצור מהם כלי חדש על ידי התכת השברים.
*
כ אָמַר לוֹ צְדוֹקִי אֶחָד לְרַ' אַמִּי: אַתֶּם אוֹמְרִים, שֶׁהַמֵּתִים חַיִּים: הֲרֵי נַעֲשׂוּ עָפָר, וּכְלוּם עָפָר חַי? אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו: לְכוּ וּבְנוּ לִי פְּלָטוֹרִין גְּדוֹלִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַיִם וְעָפָר. הָלְכוּ וּבָנוּ אוֹתָם. לְיָמִים נָפְלוּ. אָמַר לָהֶם: חִזְרוּ וּבְנוּ אוֹתָם בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עָפָר וּמַיִם. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ יְכוֹלִים. כָּעַס עֲלֵיהֶם, אָמַר לָהֶם: בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַיִם וְעָפָר בְּנִיתֶם, עַכְשָׁו שֶׁיֵּשׁ מַיִם וְעָפָר – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וְאִם אִי אַתָּה מַאֲמִין צֵא לְבִקְעָה וּרְאֵה עַכְבָּר, שֶׁהַיּוֹם חֶצְיוֹ בָּשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה; לְמָחָר הִשְׁרִיץ וְנַעֲשָׂה כֻּלּוֹ בָּשָׂר. שֶׁמָּא תֹּאמַר, לִזְמַן מְרֻבֶּה? עֲלֵה לְהַר וּרְאֵה, שֶׁהַיּוֹם אֵין בּוֹ אֶלָּא חִלָּזוֹן אֶחָד, לְמָחָר יָרְדוּ גְשָׁמִים וְנִתְמַלֵּא כֻּלּוֹ חֶלְזוֹנוֹת (סנהדרין צא ע"א).
צְדוֹקִי – מכת הצדוקים, שכפרו בתחיית המתים (בניגוד לפרושים [והשוו בקטע הקודם]).
פְּלָטוֹרִין – ארמון.
שֶׁאֵין מַיִם וְעָפָר – והנמשל: יצירת אדם מטיפּה קטנה שאין בה ממש.
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – שתוכלו לבנות (והנמשל: החייאת האדם מן העפר).
עַכְבָּר – מין חיה שהעולם הקדום האמין שהיא נבראת מעפר.
הִשְׁרִיץ – נהיה שרץ.
שֶׁמָּא תֹּאמַר וגו’ – ואם תאמר שהפיכת העכבר מאדמה לבשר נמשכת זמן רב.
*
כא אָמַר לוֹ צְדוֹקִי אֶחָד לִגְבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא: אוֹי לָכֶם, רְשָׁעִים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים: הַמֵּתִים חַיִּים; הַחַיִּים מֵתִים – הַמֵּתִים חַיִּים? אָמַר לוֹ: אוֹי לָכֶם, רְשָׁעִים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים הַמֵּתִים אֵינָם חַיִּים; שֶׁלֹּא הָיוּ – חַיִּים, שֶׁהָיוּ חַיִּים – לֹא כָּל שֶׁכֵּן! אָמַר לוֹ: רָשָׁע אַתָּה קוֹרֵא לִי? אִם אֶעֱמֹד וְאֶבְעַט בְּךָ אֶפְשֹׁט עַקְמִימוּתְךָ מִמְּךָ. אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן – רוֹפֵא אָמָּן תִּקָּרֵא וְשָׂכָר הַרְבֵּה תִטֹּל (סנהדרין צא ע"א).
צְדוֹקִי – ראו בקטע הקודם.
גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא – אדם הקרוב לחוג החכמים (הפרושים) שהיה בעל גבנוּן.
שֶׁלֹּא הָיוּ וגו’ – אם אלו שטרם נולדו יחיו, אזי אלו שכבר חיו (ומתו) בוודאי יוכלו לחזור ולחיות.
אֶפְשֹׁט עַקְמִימוּתְךָ – איישר את הגבנוּן שעל גבך.
אָמָּן – מומחה. תִטֹּל – תקבל.
*
כב שָׁאֲלָה קְלֵיאוֹפַּטְרָא הַמַּלְכָּה אֶת רַ' מֵאִיר, אָמְרָה: יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁהַמֵּתִים חַיִּים, אֶלָּא כְּשֶׁהֵם עוֹמְדִים – עוֹמְדִים עֲרֻמִּים אוֹ בִּלְבוּשֵׁיהֶם עוֹמְדִים? אָמַר לָהּ: קַל וָחֹמֶר מֵחִטָּה; וּמָה חִטָּה שֶׁנִּקְבְּרָה עֲרֻמָּה יוֹצְאָה בְּכַמָּה לְבוּשִׁים, צַדִּיקִים שֶׁנִּקְבְּרוּ בִּלְבוּשֵׁיהֶם – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (סנהדרין צ ע"ב).
קְלֵיאוֹפַּטְרָא הַמַּלְכָּה – גבירה רומית.
עוֹמְדִים – קמים לתחייה.
וּמָה חִטָּה וגו’ – גרעין החיטה נטמן באדמה בלא הקליפות שמכסות אותו, אך כשהחיטה נובטת, גרעיניה מכוסים בכמה וכמה קליפות.
*
כג “הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם… וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל” (יחזקאל לז, יב) – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַ' סִימוֹן: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם מְחִלּוֹת בָּאָרֶץ וְהֵם מִתְגַּלְגְּלִין וּבָאִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁמַּגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ שֶׁל חַיִּים וְהֵם עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל”, וְאַחַר כָּךְ: “וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם” (שם שם, יד).
אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מִקְרָא מָלֵא הוּא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ” (ישעיה מב, ה) (פס"ר א, א; תנחומא בובר ויחי, ו).
לָהֶם – לצדיקים (שנקברו מחוץ לארץ).
מְחִלּוֹת – מערות תת-קרקעיות.
עוֹמְדִין – קמים לתחייה.
מִקְרָא מָלֵא – מקרא מפורש.
*
כד אַדְרְיָנוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה. אָמַר לוֹ: מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא? אָמַר לוֹ: מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה. אָמַר לוֹ: מִנַּיִן אַתָּה מוֹדִיעֵנִי? הֱבִיאוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ לְפָנָיו, נְתָנוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ בַּמַּיִם וְלֹא נִמְחָה, טְחָנוֹ בָּרֵחַיִם וְלֹא נִטְחַן, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן, הִתְחִיל מַקִּישׁ עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ – וְלֹא חָסַר כְּלוּם. (בר"ר כח, ג; ויק"ר יח, א).
אַדְרְיָנוֹס – קיסר רומי.
שְׁחִיק עֲצָמוֹת – ישתחקו עצמותיו (לשון קללה).
מֵהֵיכָן וגו’ – מאיזה חלק בגוף הקב"ה מצמיח, מחיה את האדם?
לוּז שֶׁל שִׁדְרָה – עצם קטנה בחוליות השדרה.
מוֹדִיעֵנִי – מוכיח לי (שהלוז מתקיים לעולם).
נִמְחָה – נמס.
נֶחְלַק הַסַּדָּן – הסדן (גוש המתכת שעליו הניחו את הלוז) נקרע לשניים.
לֹא חָסַר כְּלוּם – הלוז לא נפגם כלל.
*
כה רַ' יִרְמְיָה צִוָּה: הַלְבִּישׁוּנִי כְּלֵי לָבָן חֲפוּתִים, הַלְבִּישׁוּנִי דַרְדָּסִים, תְּנוּ סַנְדָּלִים בְּרַגְלַי וּמַקֵּל בְּיָדִי, וְהַשְׁכִּיבוּנִי עַל יַד הַדֶּרֶךְ. אִם יָבוֹא מָשִׁיחַ – הֲרֵינִי מוּכָן (ירושלמי כלאיים ט, ג; בר"ר ק, ב).
צִוָּה – לפני מותו.
כְּלֵי לָבָן חֲפוּתִים – תכריכי פשתן ששוליהם תפורים.
דַרְדָּסִים – גרביים.
הֲרֵינִי מוּכָן – לעמוד בתחיית המתים וללכת לקבל פני המשיח.
*
כו “מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה” (קהלת ג, טו) – אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹת לָנוּ מֵתִים, אֱמֹר לוֹ: כְּבָר הָיָה – עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ וְעַל יְדֵי אֱלִישָׁע וְעַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל. רַ' אַחָא אָמַר בְּשֵׁם רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־חֲלַפְתָּא: כָּל מָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת וּלְחַדֵּשׁ בְּעוֹלָמוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא כְּבָר הִקְדִּים וְעָשָׂה מִקְצָתוֹ עַל יְדֵי נְבִיאָיו הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה (ויק"ר כז, ד).
אֵלִיָּהוּ – מלכים א פרק יז.
אֱלִישָׁע – מלכים ב פרק ד.
יְחֶזְקֵאל – פרק לז.
*
כז תְּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: צַדִּיקִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹתָם אֵינָם חוֹזְרִים לַעֲפָרָם, וְאִם תֹּאמַר: אוֹתָן אֶלֶף שָׁנִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַדֵּשׁ בָּהֶן אֶת עוֹלָמוֹ, צַדִּיקִים מָה הֵם עוֹשִׂים? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם כְּנָפַיִם כַּנְּשָׁרִים וְשָׁטִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם (סנהדרין צב ע"א־ע"ב).
תְּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ – בבית מדרשו של חכם בשם אליהו נאמר.
אֵינָם חוֹזְרִים לַעֲפָרָם – לא ימותו שוב לאחר שישובו ויחיו.
אוֹתָן אֶלֶף שָׁנִים – אלף השנים שיחלפו בין תחיית המתים ובין ימי העולם הבא, שבהן יהיה העולם חרב, עד שיתחדש (ראו סנהדרין צז ע"ב).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות