א עַל שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים (אבות א, ב).
עַל שְׁלוֹשָׁה וגו’ – בזכות שלושה דברים העולם מתקיים.
הָעֲבוֹדָה – עבודת המקדש, הפולחן.
*
ב אִלְמָלֵא תּוֹרָה לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי” (ירמיה לג, כה) (פסחים סח ע"ב).
אִלְמָלֵא תּוֹרָה – בלי התורה.
“בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה” – נדרש על התורה שנאמר בה “והגית בו יומם ולילה” (יהושע א, ח).
“חֻקּוֹת” – אופן ההתנהלות והקיום.
*
ג גְּדוֹלָה תּוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעוֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה… כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם” (משלי ד, כ־כב) (אבות ו, ו).
עוֹשֶׂיהָ – המקיימים את מצוותיה.
*
ד “לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה” (אסתר ח, טז) – זוֹ תּוֹרָה (מגילה טז ע"ב).
*
ה הֲדַר בְּנֵי אָדָם – תּוֹרָה (דרך ארץ זוטא י).
הֲדַר – כבוד והוד.
*
ו “לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים” (ויקרא כו, מד) – וְכִי מָה נִשְׁתַּיֵּר לָהֶם שֶׁלֹּא נִמְאֲסוּ וְלֹא נִגְעֲלוּ? וַהֲלֹא כָּל מַתָּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם נִטְּלוּ מֵהֶם, מָה נִשְׁתַּיֵּר לָהֶם? – זֶה סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁאִם לֹא הָיָה קַיָּם לְיִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ מְשֻׁנִּים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם כְּלוּם (ספרא בחקותי, ב).
וְכִי מָה וגו’ – מה נותר לעם ישראל, עד שאפשר לומר עליו שהוא לא נמאס ולא נגעל?
מְשֻׁנִּים – שונים, נבדלים.
*
ז אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא: כִּבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם (פאה א, א).
פֵּרוֹתֵיהֶם – הריבית (המשולמת כביכול על שכר המעשים הטובים).
הַקֶּרֶן קַיֶּמֶת – השכר עצמו עומד לזכותו של האדם.
כְּנֶגֶד כֻּלָּם – שקול (לעניין הריבית והקרן) כמו כל שאר המעשים הטובים גם יחד.
*
ח בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכַלָּא בָּהּ, וּבָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בָּהּ, וּמִנַּהּ לָא תְזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה (אבות ה, כה).
בֶּן בַּג בַּג – כך שמו.
הֲפָךְ בָּהּ וגו’– ותרגום הדברים מארמית: הפוך בה והפוך בה (בתורה), כי הכול בתוכה, ובה תעיין, ותזדקן ותבלֶה (תגיע לגיל מבוגר, לבלוּת) בה, וממנה לא תזוז.
מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה – דרך חיים טובה יותר ממנה.
*
ט גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מִבִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָשׁ.
גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מִכִּבּוּד אָב וָאֵם.
גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַצָּלַת נְפָשׁוֹת.
גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת.
(מגילה טז ע"ב; עירובין סג ע"ב; והשוו אבות ו, ו).
גָּדוֹל – רב ערך ורב חשיבות.
*
י רַ' חֲנַנְיָה סְגַן הַכּוֹהֲנִים אוֹמֵר: כָּל הַנּוֹתֵן דִּבְרֵי תּוֹרָה עַל לִבּוֹ מְבַטְּלִין מִמֶּנּוּ הִרְהוּרֵי חֶרֶב, הִרְהוּרֵי רָעָב, הִרְהוּרֵי שְׁטוּת, הִרְהוּרֵי זְנוּת, הִרְהוּרֵי יֵצֶר הָרַע, הִרְהוּרֵי אֵשֶׁת אִישׁ, הִרְהוּרֵי דְבָרִים בְּטֵלִים, הִרְהוּרֵי עֹל בָּשָׂר וָדָם, שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב” (תהלים יט, ט); וְכָל שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן דִּבְרֵי תּוֹרָה עַל לִבּוֹ נוֹתְנִין לוֹ הִרְהוּרֵי חֶרֶב, הִרְהוּרֵי רָעָב, הִרְהוּרֵי שְׁטוּת, הִרְהוּרֵי זְנוּת, הִרְהוּרֵי יֵצֶר הָרָע, הִרְהוּרֵי אֵשֶׁת אִישׁ, הִרְהוּרֵי דְבָרִים בְּטֵלִים, הִרְהוּרֵי עֹל בָּשָׂר וָדָם, שֶׁכָּךְ כָּתוּב בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה עַל יְדֵי מֹשֶה רַבֵּנוּ: “תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב… וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ… בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל” (דברים כח, מז־מח) (אדר"נ, נו"א, כ; סא"ז, טז).
סְגַן הַכּוֹהֲנִים – סגנו של הכוהן הגדול.
הִרְהוּרֵי חֶרֶב – דאגות מפני מלחמה.
עֹל בָּשָׂר וָדָם – שלטון זר.
הִרְהוּרֵי אֵשֶׁת אִישׁ – מחשבות על ניאוף.
"פִּקּוּדֵי ה' " – דברי התורה. מִשְׁנֵה תּוֹרָה – ספר דברים.
*
יא אָמַר רָבָא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא עוֹלָה וְלֹא מִנְחָה וְלֹא חַטָּאת וְלֹא אָשָׁם. אָמַר רַ' יִצְחָק: מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת” (ויקרא ו, יח), “וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם” (שם ז, א) – כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת חַטָּאת כְּאִלּוּ הִקְרִיב חַטָּאת, וְכָל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת אָשָׁם כְּאִלּוּ הִקְרִיב אָשָׁם (מנחות קי ע"א).
עוֹלָה, מִנְחָה, חַטָּאת, אָשָׁם – סוגים שונים של קורבנות.
מִנַּיִן? – מה הראיה לכך?
“תּוֹרַת הַחַטָּאת” – דיני קורבן חטאת.
*
יב הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּכוֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם” (ויקרא יח, ה) – “כּוֹהֲנִים, לְוִיִּים, יִשְׂרְאֵלִים” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “הָאָדָם”, הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הֲרֵי הוּא כְּכוֹהֵן גָּדוֹל (סנהדרין נא ע"א).
עוֹסֵק בַּתּוֹרָה – לומד אותה (ומקיים את המצוות המוטלות על בני נח).
כְּכוֹהֵן גָּדוֹל – במעלתו בעיני הקב"ה.
“יַעֲשֶׂה אֹתָם” – את מצוות התורה.
*
יג אָמַר רַב חִסְדָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב” (תהלים פז, ב)? – אֹהֵב ה' שְׁעָרִים הַמְּצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה יוֹתֵר מִבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַמִּי בְּשֵׁם עֻלָּא: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד.
אָמַר אַבַּיֵּי: מִתְּחִלָּה הָיִיתִי לוֹמֵד בְּתוֹךְ בֵּיתִי וּמִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַעְתִּי זֶה שֶׁאָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַמִּי בְּשֵׁם עֻלָּא – אֵינִי מִתְפַּלֵּל אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֲנִי לוֹמֵד.
רַב אַמִּי וְרַב אַסִּי, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ לָהֶם שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בִּטְבֶרְיָא, לֹא הָיוּ מִתְפַּלְּלִים אֶלָּא בֵּין הָעַמּוּדִים בְּמָקוֹם שֶׁהָיוּ לוֹמְדִים (ברכות ח ע"א).
שְׁעָרִים הַמְּצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה – אותם מקומות (“שערים”) המתייחדים בכך שלומדים בהם הלכה (והם הטובים שבבתי מדרש). אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ וגו’ – מקום התגלותו העיקרי של הקב"ה מאז חורבן המקדש הוא בעולמה התָחוּם של ההלכה.
יד רַ' יִרְמְיָה הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַ' זֵירָא וְהָיוּ עוֹסְקִים בַּהֲלָכָה. הֶעֱרִיב הַיּוֹם וְהִגִּיעָה שְׁעַת תְּפִלָּה, וְהָיָה מְסַרְהֵב רַ' יִרְמְיָה לַעֲמֹד, קָרָא עָלָיו רַ' זֵירָא: מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה" (משלי כח, ט).
רָבָא רָאָהוּ לְרַב הַמְנוּנָא שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, אָמַר: מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה (שבת י ע"א).
מְסַרְהֵב וגו’ – משתדל ומפציר (להפסיק לעסוק בהלכה ולצאת להתפלל).
קָרָא עָלָיו – ציטט (פסוק) בקשר אליו.
מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם – זונחים את לימוד התורה (המקנה ללומדיה חיי נצח בעולם הבא).
חַיֵּי שָׁעָה – תפילה (שעיקרה בקשות לצרכים בעולם הזה).
*
טו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם” (דברים יא, יח) – סַם תָּם; נִמְשְׁלָה תּוֹרָה כְּסַם חַיִּים. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִכָּה אֶת בְּנוֹ מַכָּה גְדוֹלָה וְהִנִּיחַ לוֹ רְטִיָּה עַל מַכָּתוֹ, וְאָמַר לוֹ: בְּנִי, כָּל זְמַן שֶׁרְטִיָּה זוֹ עַל מַכָּתְךָ אֱכֹל מָה שֶׁהֲנָאָתְךָ, וּשְׁתֵה מָה שֶׁהֲנָאָתְךָ, וּרְחַץ בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן וְאֵין אַתָּה מִתְיָרֵא; וְאִם אַתָּה מַעֲבִירָהּ – הֲרֵי הִיא מַעֲלָה נוֹמֵי. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, בָּרָאתִי יֵצֶר הָרַע וּבָרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תְּבָלִין, וְאִם אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה אֵין אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת” (בראשית ד, ז), וְאִם אֵין אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ” (שם); וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ” (שם), וְאִם אַתָּה רוֹצֶה אַתָּה מוֹשֵׁל בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ” (שם) (קידושין ל ע"ב).
סַם תָּם – תרופה מושלמת (והוא משחק מילים על “ושמתם”).
סַם חַיִּים – תרופה הנותנת חיים לנוטלים אותה.
רְטִיָּה – תחבושת.
מָה שֶׁהֲנָאָתְךָ – מה שאתה רוצה.
חַמִּין – מים חמים.
מַעֲבִירָהּ – מסלק (את התחבושת).
נוֹמֵי – ריקבון.
תְּבָלִין – תרופה, מעין חיסון.
מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ – התעסקותו (של יצר הרע).
*
טז אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרַ' חִיָּא: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אָדָם נוֹתֵן סַם לַחֲבֵרוֹ – לָזֶה יָפֶה וְלָזֶה קָשֶׁה; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן: נָתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל – סַם חַיִּים לְכָל גּוּפָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא” (משלי ד, כב) (עירובין נד ע"א).
לֹא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וגו’ – דרכו ואופן התנהגותו של האדם אינם דומים לאלה של הקב"ה.
סַם – תרופה.
לָזֶה יָפֶה וגו’ – לאחד הוא מועיל ולאחר מזיק.
סַם חַיִּים – ראו בקטע הקודם.
*
יז אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵין עִמּוֹ לְוָיָה – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לִוְיַת חֵן הֵם” (משלי א, ט); חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְרֹאשֶׁךָ” (שם); חָשׁ בִּגְרוֹנוֹ – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ” (שם); חָשׁ בְּמֵעָיו – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ” (משלי ג, ח); חָשׁ בְּעַצְמוֹתָיו – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ” (שם); חָשׁ בְּכָל גוּפוֹ – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא” (משלי ד, כב) (עירובין נד ע"א).
לְוָיָה – מי שמלווה אותו (בדרך המסוכנת).
חָשׁ – הרגיש כאב. “לְשָׁרֶּךָ” – לטבורך.
*
יח וְאָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶה” (דברים ד, מד)? – זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רָבָא: מִי שֶׁאֻמָּן לָהּ – סַם חַיִּים, שֶׁאֵינוֹ אֻמָּן לָהּ – סַם מִיתָה (יומא עב ע"ב).
זָכָה – צבר זכויות רבות.
סַם חַיִּים – ראו קטע טו.
סַם מִיתָה – רעל.
מִי שֶׁאֻמָּן לָהּ – בקי בתורה ומשתמש בה כראוי.
*
יט “אֵלֶּה הַדְּבָרִים” (דברים א, א) – מָה הַדְּבוֹרָה הַזּוֹ דֻּבְשָׁהּ לבַעֲלָהּ וְעֻקְצָהּ לַאֲחֵרִים, כָּךְ הֵם דִּבְרֵי תּוֹרָה, סַם חַיִּים לְיִשְׂרָאֵל וְסַם הַמָּוֶת לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם (דב"ר א, ו).
בַּעֲלָהּ – בעל הכוורת.
סַם חַיִּים – ראו קטע טו.
לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם – שאינם ראויים לעסוק בתורה.
*
כ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם” (חבקוק א, יד)? לָמָּה נִמְשְׁלוּ בְּנֵי אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם? לוֹמַר לְךָ, מָה דָגִים שֶׁבַּיָּם כֵּיוָן שֶׁעוֹלִים לַיַּבָּשָׁה מִיָּד מֵתִים, אַף בְּנֵי אָדָם כֵּיוָן שֶׁפּוֹרְשִׁים מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְווֹת מִיָּד מֵתִים (עבודה זרה ג ע"א).
כא שָׁנִינוּ: “וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם” (שמות טו, כב) – דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם” (ישעיה נה, א) – כֵּיוָן שֶׁהָלְכוּ שְׁלֹשֶת יָמִים בְּלֹא תּוֹרָה נִלְאוּ. עָמְדוּ נְבִיאִים וּזְקֵנִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וְתִקְּנוּ לָהֶם, שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בְּשַׁבָּת וּמַפְסִיקִין בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, וְקוֹרִין בְּשֵׁנִי וּמַפְסִיקִין בִּשְׁלִישִׁי וּבִרְבִיעִי, וְקוֹרִין בַּחֲמִישִׁי וּמַפְסִיקִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָלִינוּ שְׁלוֹשָׁה יָמִים בְּלֹא תּוֹרָה (בבא קמא פב ע"א; מכילתא דר"י בשלח, ויסע, א).
דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת – כינוי נדיר לקבוצה של חכמים קדומים שנהגו למצוא רמזים לעניינים שונים תוך דרשת פסוקי מקרא.
אֵין מַיִם וגו’ – המים הנזכרים כאן הם כינוי פיוטי לתורה.
נִלְאוּ – נחלשו.
תִּקְּנוּ – קבעו תקנה.
קוֹרִין בְּשַׁבָּת – קוראים בתורה ביום השבת.
אֶחָד בְּשַׁבָּת וגו’ – יום ראשון בשבוע.
*
כב דִּבְרֵי תּוֹרָה נִמְשְׁלוּ כַּמַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם” (ישעיה נה, א) – מָה הַמַּיִם מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כָּךְ תּוֹרָה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ; מָה הַמַּיִם חַיִּים לְעוֹלָם, כָּךְ תּוֹרָה חַיִּים לְעוֹלָם; מָה הַמַּיִם חִנָּם לְעוֹלָם, כָּךְ תּוֹרָה חִנָּם לְעוֹלָם; מָה הַמַּיִם מִן הַשָּׁמַיִם, כָּךְ תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם; מָה הַמַּיִם בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, כָּךְ תּוֹרָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת; מָה הַמַּיִם מְשִׁיבִים נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם, כָּךְ תּוֹרָה מְשִׁיבָה נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם; מָה הַמַּיִם מְטַהֲרִים אֶת הָאָדָם מִטֻּמְאָה, כָּךְ תּוֹרָה מְטַהֶרֶת אֶת הַטָּמֵא מִטֻּמְאָתוֹ; וּמָה הַמַּיִם יוֹרְדִים טִפִּין טִפִּין וְנַעֲשִׂים נְחָלִים נְחָלִים, כָּךְ תּוֹרָה אָדָם לָמֵד שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה כְּנַחַל נוֹבֵעַ; וּמָה הַמַּיִם מַנִּיחִים מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְהוֹלְכִים בְּמָקוֹם נָמוֹךְ, כָּךְ תּוֹרָה מַנַּחַת מִי שֶׁדַּעְתּוֹ גְּבוֹהָה עָלָיו וּמִדַּבֶּקֶת בְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ נְמוֹכָה עָלָיו; וּמָה הַמַּיִם אֵין מִתְקַיְּמִים בִּכְלֵי כֶּסֶף וְזָהָב, אֶלָּא בְּיָרוּד שֶׁבְּכֵלִים, כָּךְ תּוֹרָה אֵין מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כִּכְלִי חֶרֶס; וּמָה הַמַּיִם אֵין הַגָּדוֹל מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לַקָּטָן: הַשְׁקֵנִי מַיִם, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה אֵין הַגָּדוֹל מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לַקָּטָן: לַמְּדֵנִי פֶּרֶק אֶחָד, דָּבָר אֶחָד, פָּסוּק אֶחָד, וַאֲפִלּוּ אוֹת אַחַת; וּמָה הַמַּיִם כְּשֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ לָשׁוּט בָּהֶם סוֹף שֶׁהוּא מִתְבַּלֵּעַ, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה אִם אֵין אָדָם יוֹדֵעַ לָשׁוּט בָּהֶם וּלְהוֹרוֹת בָּהֶם סוֹף שֶׁהוּא מִתְבַּלֵּעַ (שהש"ר א, ב; מד"ת א, יח; ספרי דברים, מח).
הוֹי כָּל צָמֵא – ראו בקטע הקודם.
מָה הַמַּיִם – כשם שהמים.
מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ – מצויים בכל מקום.
חַיִּים לְעוֹלָם – נותנים חיים לעולם.
קוֹלֵי קוֹלוֹת – רעש (הרעמים או מתן תורה).
דַּעְתּוֹ גְּבוֹהָה – גאוותן.
יָרוּד שֶׁבְּכֵלִים – כלי פשוט וזול, כלי חרס (והוא סמל לאדם צנוע ועניו).
מִתְבַּלֵּעַ – טובע.
*
כג “ה' מִסִּינַי בָּא… מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ” (דברים לג, ב) – מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁדִּבְרֵי תּוֹרָה נִמְשְׁלוּ כָּאֵשׁ: מָה אֵשׁ נִתְּנָה מִן הַשָּׁמַיִם, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה נִתְּנוּ מִן הַשָּׁמַיִם (שֶׁנֶּאֱמַר: “אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם” (שמות כ, יט); מָה אֵשׁ חַיִּים לְעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה חַיִּים לְעוֹלָם; מָה אֵשׁ קָרוֹב לָהּ נִכְוֶה, רָחוֹק מִמֶּנָּה צוֹנֵן, קָרוֹב וְלֹא קָרוֹב נֶהֱנֶה, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם עָמֵל בָּהֶם חַיִּים הֵם לוֹ, פֵּרַשׁ מֵהֶם מְמִיתִים אוֹתוֹ; מָה אֵשׁ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא; מָה אֵשׁ כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עוֹשֶׂה בְּגוּפוֹ רשֶׁם, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם עוֹשֶׂה בּוֹ רֹשֶם; מָה הָאֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁעֲמֵלִים בָּהּ נִכָּרִים הֵם בֵּין הַבְּרִיּוֹת, כָּךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים נִכָּרִים בְּהִלּוּכָם, בְּדִבּוּרָם וּבַעֲטִיפָתָם בַּשּׁוּק (ספרי דברים, שמג; ילק"ש לדברים, תתקנא).
מָה אֵשׁ – כשם שהאש.
חַיִּים לְעוֹלָם – ראו בקטע הקודם.
קָרוֹב וְלֹא קָרוֹב – במרחק ממוצע ונכון.
עָמֵל בָּהֶם – עוסק בלימוד תורה ובקיום מצוותיה.
בָּעוֹלָם הַבָּא – בעולם העליון.
עוֹשֶׂה בְּגוּפוֹ רשֶׁם – מותירה על גופו סימן (מרוב חום וגו', כמודגם בהמשך).
נִכָּרִים – בולטים וקל לזהותם.
הִלּוּכָם – דרך הליכתם.
עֲטִיפָתָם – בגדיהם.
*
כד “יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי” (דברים לב, ב) – מָה מָטָר חַיִּים לְעוֹלָם אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה חַיִּים לְעוֹלָם; אִי מָה מָטָר מִקְצַת עוֹלָם שְׂמֵחִים וּמִקְצַת עוֹלָם עֲצֵבִים בּוֹ, מִי שֶׁבּוֹרוֹ וְגִתּוֹ מָלֵא יַיִן וְגָרְנוֹ לְפָנָיו מְצֵרִין בּוֹ, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: “תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי” (שם) – מָה טַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שְׂמֵחִים בּוֹ, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שְׂמֵחִים בּוֹ.
“כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא” (שם) – מָה שְׂעִירִים הַלָּלוּ יוֹרְדִים עַל עֲשָׂבִים וּמַעֲלִים אוֹתָם וּמְגַדְּלִים אוֹתָם, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה מַעֲלִים אֶת לוֹמְדֵיהֶם וּמְגַדְּלִים אוֹתָם; “וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב” (שם) – מָה רְבִיבִים הַלָּלוּ יוֹרְדִים עַל עֲשָׂבִים וּמְעַדְּנִים אוֹתָם וּמְפַנְּקִים אוֹתָם, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה מְעַדְּנִים אֶת לוֹמְדֵיהֶם וּמְפַנְּקִים אוֹתָם (ספרי דברים, שו; ילק"ש לדברים, תתקמב).
“יַעֲרֹף” וגו’ – הפסוק מדבר בדברי הקב"ה ומשווה אותם לגשם.
מָה מָטָר – כשם שהמטר.
חַיִּים לְעוֹלָם – ראו בקטע כב.
אִי מָה וגו’ – האם ניתן לומר ש…
מְצֵרִין בּוֹ – עצובים על ירידתו (של הגשם, העשוי לקלקל את היין שבגת ואת התבואה שבגורן).
שְׂעִירִים – גשמים.
רְבִיבִים – טיפות גשם.
*
כה “נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ” (משלי כז, יח) – לָמָּה נִמְשְׁלָה תּוֹרָה לִתְאֵנָה? אֶלָּא כָּל הַפֵּרוֹת יֵשׁ בָּהֶם פְּסֹלֶת: תְּמָרִים יֵשׁ בָּהֶם גַּרְעִינִים, עֲנָבִים יֵשׁ בָּהֶם חַרְצַנִּים, רִמּוֹנִים יֵשׁ בָּהֶם קְלִפִּין, אֲבָל תְּאֵנָה כֻּלָּהּ יָפָה לֶאֱכֹל; כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה אֵין בָּהֶם פְּסֹלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא דָבָר רַק הוּא מִכֶּם” (דברים לב, מז) (ילק"ש ליהושע ב).
קְלִפִּין – קליפות.
כו אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לָהֶן לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף (אבות ו, ב).
בַּת קוֹל – קול הנשמע ממרומים.
חוֹרֵב – סיני.
אוֹי לָהֶן וגו’ – אוי לאנשים שמזלזלים בלימוד תורה ומביישים את התורה.
נִקְרָא נָזוּף – נחשב בעיני הקב"ה כמנודה.
*
כז כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִים מְכֹעָרִים וְעוֹכְרִים אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר” (תהלים לט, ג) (ברכות ה ע"א).
אֶפְשָׁר לוֹ – יכול (מבחינה כלכלית וכדומה). עוֹכְרִים – פוגעים. “הֶחֱשֵׁיתִי” וגו’ – הפסוק נדרש כעוסק בשתיקה ובהתרחקות מן הטוב (התורה), שבגללן באים על האדם כאבים.
כח אָמַר רָבָא: כָּל הַגּוּפִים נַרְתִּיקִים הֵם, אַשְׁרָיו לְמִי שֶׁזָּכָה שֶׁיְּהֵא נַרְתִּיק לְתוֹרָה (סנהדרין צט ע"ב)
נַרְתִּיקִים – כלֵי קיבול, תיקים.
*
כט אָמַר רַ' יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: כָּל בַּיִת שֶׁנִּשְׁמָעִים בּוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה בַּלַּיְלָה שׁוּב אֵינוֹ נֶחֱרָב, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה” (איוב לה, י) (עירובין יח ע"ב).
נִשְׁמָעִים בּוֹ – בשעת לימוד.
“וְלֹא אָמַר” וגו’ – הפסוק נדרש כמלמד כי במקום שיש זמירות (דברי תורה) בלילה, אין מתעוררת השאלה היכן הוא הקב"ה (המגן על הבית).
*
ל רַ' חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים; אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם (אבות ג, ב).
מוֹשַׁב לֵצִים – מקום של הוללות וצחוק.
*
לא רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלוֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים; אֲבָל שְׁלוֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם (אבות ג, ג).
זִבְחֵי מֵתִים – קורבנות לעבודה זרה.
שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם – המזבח שעליו מקריבים לקב"ה.
*
לב רַ' חֲלַפְתָּא בֶּן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָא אוֹמֵר: עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל” (תהלים פב, א); וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ” (עמוס ט, ו); וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלוֹשָׁה? שֶׁנֶאֱמַר: “בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט” (תהלים פב, א); וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם? שֶׁנֶאֱמַר: “אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע” (מלאכי ג, טז); וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ” (שמות כ, כא) (אבות ג, ו).
“עֲדַת אֵל” – עדה היא עשרה אנשים (בעקבות דרשת הפסוק בבמדבר יד, כז).
אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה – אפילו בקרב חמישה הלומדים יחדיו מצויה השכינה.
“וַאֲגֻדָּתוֹ” – מה שאפשר לאגוד ביד אחת, בחמש אצבעות.
“יִשְׁפֹּט” – בית הדין הקטן ביותר הוא בן שלושה חברים.
“אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ” – שני אנשים.
“אֵלֶיךָ” – לשון יחיד.
*
לג יָחִיד יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שְׂכָרוֹ מִתְקַבֵּל בַּמָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “יֵשֵׁב בָּדָד וְיִּדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו” (איכה ג, כח). מְשָׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן קָטָן, הִנִּיחוֹ וְיָצָא לַשּׁוּק, עָמַד וְנָטַל אֶת הַמְּגִלָּה וְהִנִּיחָהּ בֵּין בִּרְכָּיו, וְהוּא יוֹשֵׁב וְהוֹגֶה בָּהּ. כֵּיוָן שֶׁבָּא אָבִיו מִן הַשּׁוּק אָמַר: רְאוּ, בְּנִי קָטָן שֶׁהִנַּחְתִּיו וְיָצָאתִי לַשּׁוּק מָה עָשָׂה? מֵעַצְמוֹ עָמַד וְנָטַל אֶת הַמְּגִלָּה וְהִנִּיחָהּ בֵּין בִּרְכָּיו וְהוּא יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד בָּהּ (אדר"נ, נו"א, ח).
מִתְקַבֵּל בַּמָּרוֹם – ניתן משמים.
“יֵשֵׁב בָּדָד” וגו’ – הפסוק נדרש כעוסק באדם שיושב לבדו ולומד בדממה, ומקבל (נוטל) שכר.
לְאֶחָד – לאדם אחד.
הִנִּיחוֹ – השאיר אותו לבדו.
עָמַד – הבן.
*
לד הֵעִיד רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: כָּל הַקּוֹרֵא פָּסוּק בִּזְמַנּוֹ מֵבִיא טוֹבָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב” (משלי טו, כג).
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַקּוֹרֵא פָּסוּק שֶׁל שִׁיר הַשִּׁירִים וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ כְּמִין זֶמֶר, וְהַקּוֹרֵא פָּסוּק בְּבֵית מִשְׁתָּאוֹת בְּלֹא זְמַנּוֹ מֵבִיא רָעָה לָעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה חוֹגֶרֶת שַׂק וְעוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֶרֶת לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲשָׂאוּנִי בָּנֶיךָ כְּכִנּוֹר שֶׁמְּנַגְּנִים בּוֹ לֵצִים. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, בְּשָׁעָה שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין בַּמֶּה יִתְעַסְּקוּ? אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם בַּעֲלֵי מִקְרָא הֵם, יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים; אִם בַּעֲלֵי מִשְׁנָה הֵם, יַעַסְקוּ בְּמִשְׁנָה, בַּהֲלָכוֹת וּבְאַגָּדוֹת; וְאִם בַּעֲלֵי תַּלְמוּד הֵם, יַעַסְקוּ בְהִלְכוֹת פֶּסַח בְּפֶסַח, בְּהִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת, בְּהִלְכוֹת חַג בֶּחָג. (סנהדרין קא ע"א).
הֵעִיד – מסר מסורת.
בִּזְמַנּוֹ – בזמן הראוי.
כְּמִין זֶמֶר – שיר של חולין.
בֵּית מִשְׁתָּאוֹת – אגב סעודה ומאכל.
בְּלֹא זְמַנּוֹ – כשלא ראוי לעשות זאת.
חוֹגֶרֶת שַׂק – מתעטפת בשק (כסימן של אבל).
בַּעֲלֵי מִקְרָא – יודעי מקרא.
עֲצֶרֶת – שבועות.
חַג – סוכות.
*
לה “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים” (שיר השירים א, ג) – מָה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה, כּוֹס מָלֵא שֶׁמֶן בְּיָדְךָ, וְנָפְלָה לְתוֹכוֹ טִפָּה שֶׁל מַיִם, יָצְאָה כְּנֶגְדָּהּ טִפָּה שֶׁל שֶׁמֶן; כָּךְ אִם נִכְנַס דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה לַלֵּב, יָצָא כְּנֶגְדּוֹ דָּבָר שֶׁל לֵצָנוּת; נִכְנַס לַלֵּב דָּבָר שֶׁל לֵצָנוּת, יָצָא כְּנֶגְדּוֹ דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה (שהש"ר לפסוק).
מָה הַשֶּׁמֶן – כמו השמן.
יָצְאָה כְּנֶגְדָּהּ – מן הכוס.
לֵצָנוּת – הבל ולעג.
*
לו אָמַר רַ' לֵוִי: כָּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ גַחֲלֵי רְתָמִים (חגיגה יב ע"ב).
שִׂיחָה – ענייני חולין ושיחה בטלה.
גַחֲלֵי רְתָמִים – גחלים של שיח הרותם, הבוערים זמן ארוך במיוחד.
*
לז רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר: מָה נָאֶה אִילָן זֶה! מָה נָאֶה נִיר זֶה! – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ (אבות ג, ז).
שׁוֹנֶה – חוזר בעל פה על מה שלמד.
נִיר – שדה חרוש.
מַעֲלֶה עָלָיו וגו’ – נחשב לו הדבר כאילו הכניס את עצמו לסכנת מוות (על שהסיח את דעתו מן התורה המגִנה על האדם).
*
לח רַ' חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וּמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה –
הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ (אבות ג, ד).
הַנֵּעוֹר – מי שנשאר ער.
וּמְפַנֶּה לִבּוֹ וגו’ – ומבטל את זמנו (כשהוא ער או מהלך לבדו בדרך מסוכנת) במקום ללמוד תורה.
מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ – ראו בקטע הקודם.
*
לט שַׁמַּאי אוֹמֵר: עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע (אבות א, טו).
קֶבַע – דבר שיש לו מסגרת זמן קבועה.
*
מ שָׁנוּ דְּבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: דִּבְרֵי תּוֹרָה לֹא יְהוּ עָלֶיךָ חוֹבָה, וְאִי אַתָּה רַשַּׁאי לִפְטֹר עַצְמְךָ מֵהֶם (מנחות צט ע"ב).
שָׁנוּ וגו’ – אמרו חכמים בבית מדרשו של ר' ישמעאל.
חוֹבָה – כמשא כבד שאדם משתדל להיפטר ממנו.
לִפְטֹר – להשתחרר (מחובת הלימוד וקיום מצוות).
*
מא רַ' טַרְפוֹן הָיָה אוֹמֵר: לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה נוֹתְנִין לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה, וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ. (אבות ב, טז).
לֹא עָלֶיךָ וגו’ – אינך חייב להשלים את כל המלאכה, אך אינך רשאי שלא לעסוק בה כלל.
נֶאֱמָן – מי שברור כי יקיים את הבטחותיו.
בַּעַל מְלַאכְתְּךָ – הקב"ה.
*
מב הִלֵּל אוֹמֵר: אַל תֹּאמַר: לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה – שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה (אבות ב, ד).
לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה – כשיהיה לי פנאי, אלמד.
*
מג “נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב” (משלי ו, לב) – אָמַר רֵישׁ לָקִיש: זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לִפְרָקִים (סנהדרין צט ע"ב).
לִפְרָקִים – באורח מקוטע, מפעם לפעם (כנואף שעובר מאישה לאישה).
*
מד אָמַר רַ' יוֹנָתָן: לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וּמִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל” (במדבר יט, יד) – אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִיתָה תְּהֵא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה (שבת פג ע"ב).
יִמְנַע… אֶת עַצְמוֹ – יתרחק.
“בְּאֹהֶל” – מילה זו נדרשת כסמל לבית המדרש.
*
מה שָׁאַל בֶּן דָּמָה בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל אֶת רַ' יִשְׁמָעֵאל: כְּגוֹן אֲנִי שֶׁלָּמַדְתִּי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ – מַהוּ לִלְמֹד חָכְמַת יְוָנִית? קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: “לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה” (יהושע א, ח) – צֵא וּבְדֹק שָׁעָה שֶׁאֵינָהּ לֹא מִן הַיּוֹם וְלֹא מִן הַלַּיְלָה וּלְמַד בָּהּ חָכְמַת יְוָנִית (מנחות צט ע"ב).
אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: פָּסוּק זֶה אֵינוֹ לֹא חוֹבָה וְלֹא מִצְוָה, אֶלָּא בְּרָכָה. רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יְהוֹשֻׁעַ שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה חֲבִיבִים עָלָיו בְּיוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל” (שמות לג, יא) – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יְהוֹשֻׁעַ, כָּל כָּךְ חֲבִיבִים עָלֶיךָ דִּבְרֵי תוֹרָה – “לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ” (מנחות צט ע"ב).
מַהוּ לִלְמֹד וגו’ – האם מותר לי ללמוד את השפה היוונית והפילוסופיה היוונית?
קָרָא עָלָיו – ציטט (פסוק) בקשר אליו.
בְּדֹק – חפש.
בְּרָכָה – שנתברך יהושע.
“הָאֹהֶל” – ראו בקטע הקודם.
*
מו שָׁנִינוּ, רַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵרָא הָיָה אוֹמֵר: אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה. מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מְגַמְגֵּם וְקוֹרֵא לְמַעְלָה מֵרַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. אָמַר לוֹ: בְּנִי, פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְבָרֶיךָ! שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִים טֻמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' " (ירמיה כג, כט) – מָה אֵשׁ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה אֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה (ברכות כב ע"א).
מְקַבְּלִין טֻמְאָה – נעשים טמאים (כשעוסק בהם אדם טמא).
מְגַמְגֵּם – קורא בתורה בהיסוס (משום שהיה טמא וחשש שאינו רשאי לעשות כן).
לְמַעְלָה – ליד.
מָה אֵשׁ – כשם שהאש.
*
מז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁלוֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה עֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם: עַל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק וְעַל מִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק, וְעַל פַּרְנָס הַמִּתְגָּאֶה עַל הַצִּבּוּר (חגיגה ה ע"ב).
אִי אֶפְשָׁר לוֹ וגו’ – מי שעוסק בתורה אף על פי שאינו מסוגל לכך (ועל כן מבין אותה שלא כראוי).
פַּרְנָס – מנהיג של ציבור.
*
מח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: עָנִי וְעָשִׁיר וְרָשָׁע בָּאוּ לְדִין. לֶעָנִי אוֹמְרִין לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה? אִם אוֹמֵר: “עָנִי הָיִיתִי וְטָרוּד בִּמְזוֹנוֹתַי”, אוֹמְרִים לוֹ: כְּלוּם עָנִי הָיִיתָ יוֹתֵר מֵהִלֵּל?
עָשִׁיר אוֹמְרִים לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה? אִם אוֹמֵר: “עָשִׁיר הָיִיתִי וְטָרוּד הָיִיתִי בִּנְכָסַי”, אוֹמְרִים לוֹ: כְּלוּם עָשִׁיר הָיִיתָ יוֹתֵר מֵרַ' אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם?
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם, שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו אֶלֶף עֲיָרוֹת בַּיַּבָּשָׁה וּכְנֶגְדָּן אֶלֶף סְפִינוֹת בַּיָּם, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה נוֹטֵל נֹאד שֶׁל קֶמַח עַל כְּתֵפוֹ וּמְהַלֵּךְ מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמֹד תּוֹרָה. פַּעַם אַחַת מְצָאוּהוּ עֲבָדָיו וְעָשׂוּ בוֹ אַנְגַּרְיָא. אָמַר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הַנִּיחוּנִי וְאֵלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה. אָמְרוּ לוֹ: חַיֵּי רַ' אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם, שֶׁאֵין אָנוּ מַנִּיחִים אוֹתָךְ. הָלַךְ נָתַן לָהֶם מָמוֹן הַרְבֵּה, כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחוּ אוֹתוֹ. וּמִיָּמָיו לֹא הָלַךְ וְרָאָה אוֹתָם, אֶלָּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה.
רָשָׁע אוֹמְרִים לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה? אִם אוֹמֵר: “נָאֶה הָיִיתִי, וְטָרוּד בְּיִצְרִי הָיִיתִי”, אוֹמְרִים לוֹ: כְּלוּם נָאֶה הָיִיתָ וְטָרוּד בְּיִצְרְךָ יוֹתֵר מִיּוֹסֵף הַצַּדִּיק?
אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק: בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיְתָה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר מְשַׁדַּלְתּוֹ בִּדְבָרִים, בְּגָדִים שֶׁלָּבְשָׁה לוֹ שַׁחֲרִית לֹא לָבְשָׁה לוֹ עַרְבִית; בְּגָדִים שֶׁלָבְשָׁה לוֹ עַרְבִית, לֹא לָבְשָׁה לוֹ שַׁחֲרִית. אָמְרָה לוֹ: הִשָּׁמַע לִי. אָמַר לָהּ: לֹא. אָמְרָה לוֹ: הֲרֵינִי חוֹבַשְׁתְּךָ בְּבֵית הָאֲסוּרִים. אָמַר לָהּ: “ה' מַתִּיר אֲסוּרִים” (תהלים קמו, ז). – הֲרֵינִי כּוֹפֶפֶת אֶת קוֹמָתֶךָ. – “ה' זֹקֵף כְּפוּפִים” (שם שם, ח). – הֲרֵינִי מְסַמֵּאת אֶת עֵינֶיךָ. – “ה' פֹּקֵחַ עִוְרִים” (שם). נָתְנָה לוֹ אֶלֶף כִּכַּר כֶּסֶף וְלֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ אֵלֶיהָ.
נִמְצָא הִלֵּל מְחַיֵּב אֶת הָעֲנִיִּים, רַ' אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם מְחַיֵּב אֶת הָעֲשִׁירִים, יוֹסֵף מְחַיֵּב אֶת הָרְשָׁעִים (יומא לה ע"ב).
בָּאוּ לְדִין – עומדים למשפט על מעשיהם (בעולם הבא).
טָרוּד – עסוק, מקדיש זמן ותשומת לב.
כְּלוּם – האם.
הִלֵּל – הוא הלל הזקן, שמסורות אגדה מציגות אותו כעני מרוד שלמד תורה למרות עוניו (יומא לח ע"ב).
הִנִּיחַ – הוריש.
נֹאד – שק עור קטן.
עָשׂוּ בּוֹ אַנְגַּרְיָא – תפסוהו (כיוון שלא הכירוהו) כדי לשלוח אותו לעבודות כפייה מטעם המלכות הרומית.
חַיֵּי רַ' אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם – לשון שבועה שנשבעו בחיי אדונם.
מִיָּמָיו וגו’ – מעולם לא פגש בעבדיו משום שלא שם לבו לנכסיו.
רָשָׁע – הולל.
מְשַׁדַּלְתּוֹ – מפתה אותו.
הִשָּׁמַע לִי – עשה את רצוני.
חוֹבַשְׁתְּךָ – אוסרת אותך.
מְסַמֵּאת – מעוורת.
מְחַיֵּב – מובא כדוגמה שבגללה נמצאים העני, העשיר או הרשע חייבים בדין.
*
מט אָמְרוּ עָלָיו, עַל דּוֹרוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה בְּרַ אֶלְעַאי, שֶׁהָיוּ שִׁשָּׁה תַלְמִידִים מִתְכַּסִּין בְּטַלִּית אַחַת וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה (סנהדרין כ ע"א).
מִתְכַּסִּין בְּטַלִּית אַחַת – מתעטפים בבגד אחד (בשל העוני הגדול שהיו שרויים בו).
*
נ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כְּשֶׁהָיִינוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה אֵצֶל רַ' אוֹשַׁעְיָא הָיִינוּ יוֹשְׁבִים אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה בְאַמָּה.
אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָיִינוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה אֵצֶל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ הָיִינוּ יוֹשְׁבִים שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה בְּאַמָּה (עירובין נג ע"א).
אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה בְּאַמָּה – בצפיפות גדולה, ארבעה אנשים בשטח של כחצי מטר מרובע.
רַבִּי – יהודה הנשיא.
*
נא אָמַר אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמְצָאַנִי אָדָם אֶחָד, וְהָיָה מַלְעִיג לִי וּמִתְלוֹצֵץ בִּי. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מֵשִׁיב לְיוֹם הַדִּין, אַחַר שֶׁלֹּא לָמַדְתָּ תוֹרָה? אָמַר: יֵשׁ לִי לְהָשִׁיב – בִּינָה וְדַעַת וְלֵב לֹא נִתְּנוּ לִי מִן הַשָּׁמַיִם. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מָה מְלַאכְתְּךָ? אָמַר לִי: צַיַּד עוֹפוֹת וְדָגִים אֲנִי. אָמַרְתִּי לוֹ: מִי נָתַן לְךָ דַּעַת וְלֵב לִטֹּל פִּשְׁתָּן וְלִטְווֹתוֹ וְלֶאֱרֹג מְצוֹדוֹת וְלָצוּד בָּהֶן דָּגִים וְעוֹפוֹת וּלְמָכְרָם? אָמַר לִי: בִּינָה וְדַעַת נִתְּנוּ לִי מִן הַשָּׁמַיִם. אָמַרְתִּי לוֹ: לִטֹּל פִּשְׁתָּן וְלִטְווֹתוֹ וְלֶאֱרֹג מְצוֹדוֹת וְלָצוּד דָּגִים וְעוֹפוֹת נִתְּנוּ לְךָ בִּינָה וְדַעַת מִן הַשָּׁמַיִם – לְדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם “כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד” (דברים ל, יד), לֹא נִתְּנוּ לְךָ בִּינָה וְדַעַת? (תנחומא וילך, ב; סא"ז, יד; ילק"ש לדברים, תתקמ).
אֵלִיָּהוּ – הנביא.
אָדָם אֶחָד – בור וגס רוח.
מֵשִׁיב לְיוֹם הַדִּין – אומר להצדקתך בבית המשפט השמימי בעולם הבא.
לִטֹּל – לקחת.
לִטְווֹתוֹ – לעשות ממנו חוטים.
מְצוֹדוֹת – רשתות לשם ציד.
“קָרוֹב אֵלֶיךָ” וגו’ – קרוב אל מוח האדם יותר מאשר שאר המקצועות.
*
נב רַ' נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר: כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ; וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶך אֶרֶץ (אבות ג, ה).
עֹל תּוֹרָה – מאמץ והשקעת הזמן כולו בלימוד תורה.
מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ – פוטרים אותו.
עֹל מַלְכוּת וגו’ – חובות למלכות (כגון מִסים) וצורך להתפרנס.
פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ – מסיר מעליו.
*
נג “מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת” (שמות לב, טז) – אַל תִּקְרָא “חָרוּת”, אֶלָּא “חֵרוּת”, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה (אבות ו, ב).
אַל תִּקְרָא וגו’ – שיטת מדרש המציעה קריאה אחרת של מילים בתנ"ך, בדרך כלל על ידי שינוי ניקודן.
בֶּן חוֹרִין – אדם חופשי באמת.
*
נד רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אִם אֵין תּוֹרָה אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אִם אֵין דֶּרֶך אֶרֶץ אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה, אִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח (אבות ג, יז).
תּוֹרָה – עיסוק בתורה.
דֶּרֶךְ אֶרֶץ – מוסר והליכות טובות.
קֶמַח – מזונות, פרנסה.
*
נה אָמְרוּ מִשּׁוּם רַ' יְהוּדָה בְּרַ' אֶלְעַאי: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹא כַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים: דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים עָשׂוּ תוֹרָתָם קֶבַע וּמְלַאכְתָּם עֲרַאי – זוֹ וְזוֹ נִתְקַיְּמָה בְיָּדָם; דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁעָשׂוּ מְלַאכְתָּם קֶבַע וְתוֹרָתָם עֲרַאי – זוֹ וְזוֹ לֹא נִתְקַיְּמָה בְּיָדָם. (ברכות לה ע"ב).
מִשּׁוּם – בשם.
דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים – בני הדורות בזמנו של ר' יהודה. קֶבַע – עיסוק קבוע (בלימוד תורה).
עֲרַאי – עיסוק מזדמן.
זוֹ וְזוֹ וגו’ – בשני התחומים, לימוד התורה והמלאכה, היתה להם הצלחה.
*
נו וְאָמַר רַ' יְהוּדָה בֶּן אֶלְעַאי: כָּל הָעוֹשֶׂה דִבְרֵי תּוֹרָה עִקָּר וְדֶרֶךְ אֶרֶץ טָפֵל, עוֹשִׂין אוֹתוֹ עִקָּר בָּעוֹלָם הַבָּא; דֶּרֶךְ אֶרֶץ עִקָּר וְדִבְרֵי תּוֹרָה טָפֵל, עוֹשִׂין אוֹתוֹ טָפֵל בָּעוֹלָם הַבָּא. מְשָׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאִסְטְרַטְיָא שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֵּין שְׁתֵּי דְרָכִים, אַחַת שֶׁל אוּר וְאַחַת שֶׁל שֶׁלֶג; אִם מְהַלֵּךְ כְּנֶגֶד הָאוּר – הֲרֵי נִכְוֶה בָּאוּר, וְאִם מְהַלֵּךְ כְּנֶגֶד הַשֶּׁלֶג – הֲרֵי הוּא לוֹקֶה בְּצִנָּה, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יֵלֵךְ בֵּינָתַיִם וְיִזָּהֵר בְּעַצְמוֹ, שֶׁלֹּא יִכָּוֶה בָּאוּר וְשֶׁלֹּא יִלְקֶה בְּצִנָּה (אדר"נ, נו"א, כח).
דֶּרֶךְ אֶרֶץ טָפֵל – עיסוקו בפרנסה הוא מועט ומשני ביחס לעיסוקו בתורה.
לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה וגו’ – המשל המובא כאן אינו מתקשר לראשית הקטע, ועניינו בצורך לצעוד בכל עניין בדרך האמצע.
אִסְטְרַטְיָא – רחוב רחב.
אוּר – אש.
בֵּינָתַיִם – באמצע.
*
נז שָׁנוּ בְשֵׁם רַ' מֵאִיר: כְּשֵׁם שֶׁיֵשׁ יִתְרוֹן בֵּין הָאוֹר לְבֵין הַחשֶׁךְ, כָּךְ יֵשׁ יִתְרוֹן בֵּין דִּבְרֵי תּוֹרָה לְדִבְרֵי הֲבָלִים (קה"ר ב, יג).
דִּבְרֵי הֲבָלִים – עיסוק בדברי בטלה ובענייני העולם הזה.
*
נח רַ' נְהוֹרַאי אוֹמֵר: מַנִּיחַ אֲנִי כָּל אֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא; וּשְׁאָר כָּל אֻמָּנֻיּוֹת אֵינָן כֵּן. וּכְשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חֹלִי, אוֹ לִידֵי זִקְנָה, אוֹ לִידֵי יִסּוּרִים, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ, הֲרֵי הוּא מֵת בָּרָעָב; אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא עוֹמֶדֶת לוֹ לָאָדָם וּמְשַׁמַּרְתּוֹ מִכָּל רַע בְּנַעֲרוּתוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְּזִקְנוּתוֹ; בְּנַעֲרוּתוֹ מָה הוּא אוֹמֵר? “וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹּחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים” (ישעיה מ, לא), בְּזִקְנוּתוֹ מָה הוּא אוֹמֵר? “עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ” (תהלים צב, טו) (קידושין פב ע"ב).
מַנִּיחַ – משאיר בצד.
כָּל אֻמָּנוּת – כל המלאכות והעיסוקים.
וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת – ראו לעיל, קטע ז.
עוֹמֶדֶת – מסייעת.
אַחֲרִית – עתיד טוב.
מָה הוּא אוֹמֵר? – איזה פסוק מוכיח טענה זו?
"וְקוֹיֵ ה' " וגו’ – הפסוק נדרש על צעירים בראשית דרכם, המגדלים כנפיים ומתחזקים מתוך אמונתם ותקוותם.
*
נט “כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ” (משלי ד, ב) – בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, שְׁנֵי פְּרַקְמָטוֹטִין עוֹמְדִים זֶה עִם זֶה, אֶחָד בְּיָדוֹ מְטַכְסָא וְאֶחָד בְּיָדוֹ סִירִיקוֹן; אָמַר זֶה לָזֶה: בּוֹא וְנַחֲלִיף בֵּינִי וּבֵינְךָ. נָטַל זֶה אֶת הַסִּירִיקוֹן וְזֶה הַמְּטַכְסָא. – מָה שֶׁבְּיַד זֶה אֵין בְּיַד זֶה וּמָה שֶׁבְּיַד זֶה אֵין בְּיַד זֶה. אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, זֶה שׁוֹנֶה סֵדֶר זְרָעִים וְזֶה שׁוֹנֶה סֵדֶר מוֹעֵד; הִשְׁנוּ זֶה לָזֶה, נִמְצָא בְּיַד זֶה שְׁנַיִם וּבְיַד זֶה שְׁנַיִם – יֵש מִקָּח יָפֶה מִזֶּה? הֱוֵי “כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם”. מִי שֶׁלָּקַח סְחוֹרָה וְיוֹצֵא לַדֶּרֶךְ מִתְיָרֵא מִן הַלִּסְטִים, אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, שֶׁמָּא יְכוֹלִים הַלִּסְטִים לִטֹּל תּוֹרָתוֹ מִתּוֹךְ לִבּוֹ? הֱוֵי “כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם”.
מַעֲשֶׂה בְּחָבֵר אֶחָד שֶׁהָיָה בִּסְפִינָה עִם פְּרַקְמָטוֹטִין הַרְבֵּה. הָיוּ אוֹמְרִים לְאוֹתוֹ חָבֵר: הֵיכָן פְּרַקְמַטְיָא שֶׁלְּךָ? הָיָה אוֹמֵר לָהֶם: פְּרַקְמַטְיָא שֶׁלִּי גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּכֶם. בָּדְקוּ בַּסְּפִינָה וְלֹא מָצְאוּ לוֹ כְּלוּם. הִתְחִילוּ שׂוֹחֲקִים עָלָיו. נָפְלוּ עֲלֵיהֶם לִסְטִים וְנָטְלוּ כָּל מָה שֶׁנִּמְצָא בַּסְּפִינָה. יָצְאוּ לַיַּבָּשָׁה וְנִכְנְסוּ לַמְּדִינָה, לֹא הָיָה לָהֶם לֹא לֶחֶם לֶאֱכֹל וְלֹא כְּסוּת לִלְבּשׁ. מָה עָשָׂה אוֹתוֹ חָבֵר? נִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, יָשַׁב וְדָרַשׁ. כְּשֶׁרָאוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁהוּא בֶּן תּוֹרָה מְרֻבָּה, נָהֲגוּ בוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל וְהִתְחִילוּ לְפַרְנֵס אוֹתוֹ. כְּשֶׁרָאוּ הַפְּרַקְמָטוֹטִין כָּךְ, בָּאוּ אֶצְלוֹ וּפִיְּסוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, בִּשְׁבִיל שֶׁאַתָּה מַכִּיר אוֹתָנוּ לַמֵּד עָלֵינוּ זְכוּת לִפְנֵי בְּנֵי הָעִיר וְלֹא נָמוּת בְּרָעָב. אָמַר לָהֶם: הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם, שֶׁפְּרַקְמַטְיָא שֶׁלִּי גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּכֶם; שֶׁלָּכֶם אֲבֵדָה, שֶׁלִּי קַיֶּמֶת. הֱוֵי – "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם” (תנחומא תרומה, ב; תנחומא בובר תרומה, א).
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם – כך הוא מנהגו של עולם.
פְּרַקְמָטוֹטִין – סוחרים.
מְטַכְסָא, סִירִיקוֹן – חוטים ואריגים של משי.
נָטַל – לקח.
שׁוֹנֶה – לומד.
סֵדֶר זְרָעִים, סֵדֶר מוֹעֵד – שנים משישה סדרי משנה.
הִשְׁנוּ – למדו.
מִקָּח יָפֶה – סחורה, קניין (דרשת תיבת “לֶקח” שפסוק) טוב.
הֱוֵי – לפיכך.
לִסְטִים – גזלנים.
חָבֵר – תלמיד חכם המקפיד על קיום מצוות.
פְּרַקְמַטְיָא גְּדוֹלָה – סחורה בעלת ערך רב.
פִּיְּסוּהוּ – ריצו אותו.
*
ס אָמַר רַ' יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי: רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אַתָּה? אָמַרְתִּי לוֹ: מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אֲנִי. אָמַר לִי: רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דֵּינְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת? אָמַרְתִּי לוֹ: אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵינִי דָּר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה; וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: “טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף” (תהלים קיט, עב); וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ” (משלי ו, כב); “בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ” – בָּעוֹלָם הַזֶּה, “בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ” – בַּקֶּבֶר, “וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ” – לָעוֹלָם הַבָּא (אבות ו, ט).
פָּגַע – פגש.
נָתַן לִי שָׁלוֹם – בירך אותי בשלום.
רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר – האם תסכים לגור?
דָּוִד – מחבר ספר תהלים על פי המסורת.
מְלַוִּין לוֹ – בדרכו האחרונה, לקבר ולעולם הבא.
“וַהֲקִיצוֹתָ” – מילה זו נדרשת על תחיית המתים.
*
סא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל מִי שֶׁהוּא יָגֵע בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה – לָעוֹלָם הַבָּא אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִישֹׁן, אֶלָּא מוֹלִיכִין אוֹתוֹ לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם וְשֶׁל עֵבֶר וְשֶׁל אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב וּמֹשֶה וְאַהֲרֹן. עַד הֵיכָן? עַד הֵיכָן? “וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ” (שמואל ב ז, ט) (קה"ר ה, יא).
אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִישֹׁן – אין נותנים לו לשהות בחוסר מעשה.
שֵׁם, עֵבֶר – מצאצאי נח, שעל פי מסורת חז"ל הורו תורה בבית מדרש קדום.
עַד הֵיכָן? – עד כמה (גדל כבודו של אדם כזה)?
“הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ” – אבות העולם והאומה.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות