בסיפור קצרצר זה, מהמוקדמים של אסימוב, מוכיח מולטיבק שוב את אשר חשדנו בו מכבר – שאין הוא רק מכונה בעלת שכל וחסרת רגשות, ושיש ללבו יותר ממפתח אחד…
* * *
ג’ק קולינס נראה סחוט כליל כשגח מתוך קרביו של מולטיבק. טוד אמרסון נשאר ישוב על שרפרפו המוגבה בקצה החדר.
“מצאתם?”
“כלום,” אמר קולינס. “כלום, כלום, כלום. איש אינו יכול למצוא מה התקלה. הכל נראה בסדר.”
“פרט, כמובן, לעובדה שאינו פועל,” אמר טוד.
“אינך מסייע הרבה בכך שאתה יושב ואינך עושה כלום.”
“אני חושב.”
“חושב!” פיו של ג’ק נמתח קמעה, דבר ששיווה לפניו ארשת של דוברמן כעוס ורעב. אמרסון סבב לו בחוסר סבלנות על שרפרפו. “ולמה לא? ישנם כרגע ששה צוותים מלאים של טכנאי מחשב המתרוצצים להם כבר שלשה ימים במסדרונותיו של מולטיבק ואינם מוצאים דבר, אז למה שלא תוותר על אדם אחד שישב ויחשוב?”
“אין פה בעייה שיש לחשוב עליה. עלינו לחפש את אותו מַחבר שנתקע, ולתקנו”
“אין זה פשוט כפי שאתה אומר.”
“מי אמר שזה פשוט,” זרק קולינס ברוגזה. “האם ידוע לך כמה מליוני מַחברים יש לו שם בפנים?”
“אין זה חשוב כלל, לדעתי. לו היה זה מחבר בלבד, היה מולטיבק עוקף את המעגל הפגום, ויש לו, תודה לאל, מספיק מערכות בקרה ותיקון לטפל בעצמו בבעיה מהסוג הזה. אילו לא היה עונה על השאלה המקורית, ניחא, אך הוא גם אינו מנסה להסביר מהי התקלה, הוא פשוט דומם. בעוד כמה שעות תתחיל פניקה בערים הגדולות, אם לא נעשה משהו ומייד. הרי ידוע לך שהכלכלה העולמית תלויה במולטיבק. הכל יודעים זאת.”
“כן, כן. ידוע לי. אך מה ניתן לעשות?”
“אמרתי לך. לחשוב. הרי חייב להיות איזה שהוא פרט שנשמט מאיתנו והוא המפתח לבעייה. משהו שנראה לנו שולי לחלוטין.”
“חשוב על כך, ג’ק. לא היה מומחה למחשבים במאה האחרונה שלא הקדיש את מיטב זמנו לשיכלולו ופיתוחו של מולטיבק. הוא יכול לעשות היום כמעט הכל, לעזאזל. הוא יכול אפילו לשמוע ולדבר. היום הוא לא פחות מסובך מהמוח האנושי, ואם איננו מבינים את המוח האנושי, למה שנבין את מולטיבק?”
“בחייך, עוד רגע תאמר שמולטיבק הוא למעשה אנושי.”
“למה לא?” אמרסון נראה שקוע בתוך עצמו שעה שדיבר. "למה בעצם לא? אמר שנית. “האם אנחנו יודעים בבטחה שמולטיבק לא עבר את קו ההפרדה שבו הפסיק להיות מכונה והתחיל להיות אנושי? האם קיים קו כזה בכלל? באם המוח נמדד על ידי מורכבותו ואנו ממשיכים ומשכללים את מולטיבק, האם אין איזו נקודה שבה…” דבריו הפכו למילמול והוא השתתק.
ג’ק אמר בחוסר סבלנות, “לקראת מה אתה חותר? נאמר שמולטיבק אמנם אנושי, איך זה פותר את הבעיות שלנו עכשיו?”
“אולי הבעיה היא אנושית? נאמר שהייתי שואל אותך לגבי מחירי החיטה בקיץ הבא, ואתה לא היית עונה לי. מה יכולה להיות הסיבה לכך שלא ענית?”
“פשוט מפני שאינני יודע את התשובה. אך למולטיבק יש כל הנתונים המאפשרים לו ניתוח כלכלי, פוליטי ומטאורולוגי עתידי, ובזאת אני בטוח, כי הוא כבר ביצע את זאת בעבר.”
“בסדר, בסדר. נאמר ששאלתי אותך שאלה שאתה יודע את התשובה עליה, ובכל זאת אינך משיב לי. מה יכולה להיות הסיבה לכך?”
“בגלל שהיה לי גידול במוח, בגלל שנפלתי לתוך בור, בגלל שהייתי שיכור, לעזאזל,” אמר ג’ק בכעס גובר. “בגלל שהמכניזם המחורבן שלי דפוק.”
“אל תתרגז. אני מחפש את המפתח לבעיה, את המפתח שלא מצאתם במשך שלושה ימים תמימים,” אמר אמרסון והתרומם מכסאו. “שאל אותי את השאלה שבה נתקע מולטיבק.”
“אולי אתה רוצה שאריץ את הסרטים המגנטיים דרך אזניך?”
“אין זמן להתלוצצויות. האם אינכם מדברים אל מולטיבק בשעה שאתם מזינים אותו?”
“וודאי שכן. זה חלק חשוב בהזנה עצמה!”
“זו הגירסה הרשמית. אך למעשה אתם מדברים על מנת שתרגישו שהוא אנושי. אחרת הייתם משתגעים מהמחשבה שמכונה יודעת כל כך הרבה יותר מכם. אתם למעשה הופכים גוש ברזל מפלצתי, לדמות אב נערץ.”
“אם כך אתה רוצה לראות את זה, זה בסדר. אך דע לך שמחשב משוכלל כמו מולטיבק אינו יכול לתפקד בצורה יעילה רק בעזרת סרטים מגנטיים וכרטיסים מנוקבים.”
“כלומר, שברמה מסויימת של שכלול עליו להיראות אנושי. אלוהים אדירים, הוא באמת אנושי. קדימה, ג’ק, שאל אותי את השאלה. אני רוצה לבחון את תגובתי כלפיה.”
היו אלה היאוש וחוסר התקווה שגרמו לג’ק להתחיל לדקלם, תחילה באיטיות ובשקט את ההוראות למולטיבק, תוך שהוא מזין אותו בסרט המגנטי, ולאט לאט, מתוך הרגל ושיפשוף של שנים, החלה התלהבות לחדור לקולו. היכולת לספק נתונים ולהפעיל את המכשיר המשוכלל ביותר שיצרו המוח והידיים האנושיות בכל הדורות הלהיבו את ג’ק קולינס מאז ומתמיד.
בהגיעו לסוף השאלה טרק בידו הימנית את קצה הסרט לתוך לוח הבקרה של מולטיבק, הפעיל אי אלו מתגים ואמר בקול נוקשה, כמעט מתכתי, “נתח את זה ותן לנו תשובה, קשישא!”
הוא נשאר לעמוד מול הלוח לרגע ארוך, כאילו ציפה שהמערכת הדוממת תקום לחיים כפי שנהגה לעשות פעמים כה רבות בעבר, ואז נפנה לאמרסון ואמר, “זהו זה.”
“לפחות כעת אני יודע למה לא הייתי אני עונה על השאלה שלך. אז בוא וננסה את זה על מולטיבק. דאג לפנות מייד את כל הטכנאים מתוכו, והחל להריץ לתוכו את סרטי התוכנה, ותן לי לדבר אליו רק הפעם הזו, בסדר?”
ג’ק משך בכתפיו ונפנה ללוח הבקרה הגדול של מולטיבק. הלוח היה פרוס על הקיר ועשרות שעוניו, מתגיו ונוריותיו דוממים. בעייפות ניכרת וחוסר רצון לחץ ג’ק על מספר מתגים והורה לצוותי הטכנאים לפנות את המסדרונות של מולטיבק. עתה החל להזין את המחשב בפעם השתים־עשרה. תריסר פעמים כבר ניסה פעולה זו בשלושת הימים האחרונים, ואי שם בחוץ הודיע קריין כלשהו לקהל מאזיניו, “הם מנסים שוב.”
אמרסון דיבר שעה שג’ק העביר את הסרטים בגוף המחשב. אמרסון דיבר בקול שלו ושקט, ללא התלהבות או מתח, כשהוא מנסה שלא לטעות בחוזרו על דבריו של ג’ק, וחיכה לרגע שבו יכניס את נתון־המפתח. משסיים ג’ק להזין את המחשב החלה להסתמן נימה של מתיחות בקולו של אמרסון. הוא אמר, “וכעת, מולטיבק, נתח את החומר שקיבלת ותן לנו תשובה,” הוא הפסיק לרגע, שאף אויר והוסיף את מילת המפתח, “בבקשה.”
הנוריות, השעונים והמתגים ניצתו לפתע באלפי צבעים וצלילי מיתוג, שעה שמולטיבק התחיל לעבוד על השאלה.
אחרי הכל, גם למכונה יש רגשות כשאיננה מכונה עוד.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות