זקן־ההוראה היה איש־שיבה בּעל קומה, דל ורזה, ופניו כפני איש אלקים קדוש.
בּכל תפוצות ישראל היה מפורסם לגאון גדול וצדיק תמים, בוילנה היו מזכירים תמיד את שמו בּרוב כבוד וחבּה.
אמנם, היה לו עוד אח גדול ממנו בּשנים ובּתורה; אבל זה נפטר מן העולם בּמבחר שנותיו ונשאר הוא זקן־ההוראה בּירושלים־דליטא.
רבּנים רבּים ישנם בּוילנה, כל רב גדול ממונה ומפקח על הענינים המיוחדים לו. לזה דיני־תורה, בּרירות, פּשרות ושלישיות; ולזה עסקי־הכּלל. זקן־ההוראה לקח לו עניני־הדת. הוא היה הממונה על המקואות ועל העירובין והגטין; אליו היו בּאים מכל קצות העיר בּשאלות “כּשר וטריפה”, אליו היו גדולי הרבּנים והקהלות בכל תּפוצות הגולה פּונים בּשאלות ותשובות, אליו היו נוהרים פּרושים ובּחורים מכל הישיבות והקבּוצים, כדי לקבּל ממנו סמיכה, ורבּים היו הבּאים אליו, פּשוט, לקבּל בּרכה לפּרנסה ולבנים וכיוצא בּהן.
והיה הגאון הזקן יושב לו עשרות בּשנים על דרגשו המרוסק בּדירתו העזובה בּסמטת “גיטקא טויבּא”. מול הפּתח היה יושב ולא נתן לאיש לחכות הרבּה והיה ממהר להשיב לכל אדם את תשובותיו.
כמעט שלא היה יוצא מפּתח ביתו, לבד הליכתו לתפלה בּכל בּקר ל"קלויז" של ר' שאולקה קצנלנבּויגן או לבּיהכנ"ס גח"שא, ושם היה עומד תמיד על יד הפּתח; פּניו מוסבים אל הקיר והתפּלל בּרוב דבקות.
וכמה היה מאריך בּתפלתו! ארבּעה מנינים ועוד יותר היו בּאים זה אחר זה והרב הזקן עודנו עומד בּתפלה.
לפּעמים היו מוצאים אותו בּערבי־החרף היותר קרים בּשעות התשיעית והעשירית בּערב כשהוא מתפּלל מעריב בּ"פּליש" הוילנאי.
ותיכף אחר תפלתו היה נמצא שוב על דרגשו הנושן ונוצת האוז בּידו, שבּה היה כותב את סמיכותיו, תשובותיו וחבּוריו.
וכך היה יושב וכותב עשרות בּשנים ולפּעמים לילות חורף ארוכים ושלמים עד נכון היום.
אפילו כל הגליונות בּספריו הרבּים כתובים וממולאים בּהגהותיו, וכתב־ידו המאָרך ניכּר שם בּסקירה ראשונה.
הוא היה תפארתה וגאונה של וילנה, ובּכל מקום היתה מתהדרת בּו.
כשבּּא הד"ר הרצל (בּשנת תרס"ד) לוילנה, כבדו את הגאון הגדול שיברך את המנהיג הגדול בברכת כהנים (הוא היה ממשפחת כּהנים ידועה).
וכשעבר דרך וילנה הקיסר ניקולאַי השני, שלחו שוב את הרב הזקן וספר־תורה בּידו להגישו למושל הדמים של קישינוב, כדי לשכך את כעסו.
שלשה לילות שלמים נדדה שנת הצדיק מרוב פּחדו מפּני הקיסר העריץ.
אבל לא מעט היה גם פּחדו של מושל־הדמים בּשעה שראה את פּני הצדיק והקדוש לבוש מלבּושיו היקרים, בּקאַפּוטה של אַטלס ומצנפת־השער החדשה אשר לו. כמלאך אלקים נראה לו אז, ופּחד ורעדה אחזו את המושל העריץ, ובּכל דרך חזרתו היה שואל את שר־הפּלך הוילנאי: מי הוא קדוש אלקים זה? ומה מעשהו?
נהדר היה המראה כשהיה זקן־ההוראה עולה לתורה, וכפי מנהגו היה קורא בּעצמו את הפּרשה בּקולו הנעים ומלא דבקות.
נהדרים היו בּביתו גם השבּתות והימים־טובים, שהיה מקבּל אותם בּהתלהבות גדולה ונפלאה, פּניו היו מאירים אז מרוב שמחה; חתניו הרבּנים ועוד רבּים מגדולי וילנה היו בּאים אליו בּבּרכת יו"ט והיו נשארים בּביתו ומשיחים בּתורה. מתוך שמחת מצוה היה מזמר אז ניגונים שונים שקבּל בּירושה מאבותיו ואבות אבותיו הכהנים והגאונים הגדולים.
כך עברו לו על זקן ההוראה בּוילנה חמש ושבעים שנות חייו, אמנם בּרוב דחקות ועוני, אבל זכה לראות, כי אחדים מחתניו וגם בּנו היחיד משמשים בּרבּנות בּוילנה.
רבּים הם הרבּנים בּוילנה, וביניהם גדולים וטובים, ששמם וכבודם מלא כל הארץ, אבל בּצדקתו ותמימותו לא הניח כמותו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות