קוראי המד"ב הוותיקים מכירים בוודאי את פרס ה’הוגו' היוקרתי, ה’אוסקר' של המד"ב, המוענק מדי שנה עבור היצירות הבולטות בתחום הז’אנר. לפני כחודשיים הוענקו פרסי ההוגו לשנת 79, בטקס חגיגי שהתקיים בבוסטון, ארה"ב, עם סיום קונגרס המד"ב הבינלאומי ‘נוראסקון 2’. ואלה הם זוכי הפרס:
הספר הטוב ביותר – ‘מזרקות גן העדן’ מאת ארתור ס. קלארק אשר נחשב על ידי רבים ליצירתו האהובה ביותר של הסופר הוותיק. הפרסים עבור סיפורים ארוכים (נהוג להעניק פרס ל־Novela לחוד ול־Novelett לחוד) הוענקו לסופרים צעירים יחסית ובלתי מוכרים לקהל הישראלי: בארי לונגייר (עבור סיפור שהתפרסם בגליון ספט' 79 של הירחון של אסימוב ‘אסימוב’ס סיינס פיקשן’), וג’ורג' ר. ר. מארטין (עבור סיפור שהופיע בגליון אוגוסט 79 של ‘אומני’). בפרס הסיפור הקצר הטוב ביותר זכה גם כן ג’ורג' ר. ר. מארטין עבור סיפורו ‘The Way of Cross and Dragon’ (‘אומני’, יוני 79). בחירת הסרט העלילתי הטוב ביותר היתה מאכזבת, לדעתנו: הפרס ניתן לסרט Alien (‘הנוסע השמיני’). פרס העורך הטוב ביותר הוענק לג’ורג' סייטרס, עורכו של הירחון של איזאק אסימוב. המגזין ‘לוקוס’ זכה בפרס עיתון החובבים (FANZINE) הטוב ביותר, וכן ניתנו פרסים נוספים שלא נפרטם כאן. נציין רק פרס מיוחד על הישגיות בתחום הפאנטאסטיקה שהוענק לסופר הוותיק ריי ברדבורי, וכן פרס חשוב חדש שהונהג לראשונה: פרס עבור יצירה תעודית (No-fiction) בולטת בתחום המד"ב. הפעם הוענק הפרס לפיטר ניקולס עבור האנציקלופדיה למד"ב בעריכתו (ראה תמונה) שהיא, ללא ספק, תרומה נכבדה מאוד ל’מיסוד' הנושא המורכב ששמו ‘מד"ב’.
בהזדמנות זאת כדאי להרחיב מעט את הדיבור על ספרו של קלארק, ‘מזרקות גן העדן’, שכאמור זכה בפרס הספר הטוב ביותר. אחד האלמנטים הבולטים בספר הינו תאור מתקן בשם ‘מעלית החלל’ שנועד לתחבורה חללית במקום החלליות המוכרות. הרעיון למתקן זה הועלה עוד לפני שנים על ידי קלארק ואחרים, ובגלל פשטותו המדהימה עורר ספקנות רבה. לאחרונה גברה ההתעניינות בנושא, וקלארק עצמו נשא הרצאה על הנושא (תחת הכותרת ‘לקראת מעלית־החלל’) בספטמבר השנה, ב’מכון המלכותי' בלונדון.
*
ב־21 לספטמבר הוקרן הסרט הראשון במסגרת ‘מועדון פנטסיה’ בבית־לסין, תל־אביב. לשמחתנו ההיענות היתה נאה מאוד, ולקהל שמילא מפה־לפה את האולם ניתנה הזדמנות לחזות בסרט מד"ב מעולה שמשום מה הוזנח על ידי מפיצי הסרטים בארץ: ‘סוילנט ירוק’ (אשר נקרא פה ושם בטעות ‘שמש ירוקה’). הסרט עובד על פי ספרו הנודע של הארי האריסון (שכאמור יתארח אצלנו בקרוב), “פנו מקום, פנו מקום!” שנכתב בשנת 1968. לצערנו, הנאת הצופים הופרעה במקצת בשל תקלות טכניות במכונת ההקרנה של ‘בית־לסין’, ועל כך אם מתנצלים.
לאור הצלחת הערב, נשקלות הצעות שונות להמשך הפעילות, בלוויית שיחות ודיונים שייערכו בעקבות הסרטים הבאים. (בתמונה: סצינת מהומת הרחוב בסרט ‘סוילנט ירוק’).
*
במסגרת הקונגרס למד"ב שהתקיים בבוסטון נמשכו מגעים אינטנסיביים בין ד"ר נחמן בן יהודה לבין סופרי מד"ב חשובים, במטרה להבטיח את עריכת כינוס המד"ב העולמי בארץ בעוד שנה ([ראה ‘מבזקים’ בגליון הקודם]( https://benyehuda.org/read/67405). ובכן, לפי שעה הבטיחו את השתתפותם בכינוס הסופרים הרלן אליסון, נורמן ספינרד (שהוא כיום נשיא אגודת סופרי המד"ב האמריקניים), בארי לונגייר (שזכה כאמור, בשני פרסי ‘הוגו’ השנה), אלפרד בסטר (‘פני מועדות לכוכבים’), בן בובה (עורך כתב־העת ‘אנלוג’ וכן עורכו הספרותי של ‘אומני’), רוברט שקליי, ואחרים. קיים סיכוי טוב שגם רוברט סילברברג יגיע, וכן כמה סופרים אחרים. וכעת הפתעה: לא יאומן, אבל מיודענו איזאק אסימוב (אשר כידוע אינו מעז להתקרב אל שום כלי־טיס, ונמנע ככל האפשר מלצאת את גבולות ניו־יורק) לא דחה את הרעיון לבוא ארצה, והבטיח לשקול את ההצעה ברוח חיובית. (האם התעורר כאן משהו בליבו היהודי…?). ד"ר בן יהודה ציין במיוחד את עזרתו הפעילה והנלהבת של הרלן אליסון, שנרתם במרץ לסיוע ארגוני לשם עריכת הכינוס. זאת בנוסף לסיועו הפעיל של נשיא האגודה העולמית של סופרי מד"ב, הארי האריסון, אשר (כפי שדיווחנו בגליון הקודם) אמור להגיע ארצה בעוד כחודשיים לשם מטרה זאת. (בתמונה: הרלן אליסון)1
*
‘ספינות הרקיע’ אכן באות! ב’עתידעת' של גליון מס' 15 נסקרו התכניות לשימוש העתידי בגרסתן המודרנית של ספינות־האוויר (ה’צפלינים') של שנות השלושים. מסתבר שהעתיד שבו מדובר אינו רחוק כלל וכלל. לאחרונה הושלמה בניית אבטיפוס של ספינת־אוויר כזאת, דמויית ‘צלחת מעופפת’, על ידי חברת ‘תרמוסקיישיפס’ הבריטית.
הספינה תהיה מסוגלת לשאת 60 נוסעים, במהירות של כ־150 קמ"ש, לטווח מקסימלי של כ־1500 ק"מ. מתוכנן עבורה נתיב קבוע בין לונדון ואמסטרדם, והמתכננים מקווים שהטיסות הסדירות יתחילו בסוף 1982.
ההתעניינות הרבה שגילו חברות־תחבורה שונות באב־טיפוס הנ"ל עודדה את החברה להרחיב את פעילותה, והיא אף שינתה את שמה ל"תעשיות ספינות־אוויר". הפרויקט הבא שלה הינה ספינת־אוויר דמויית ‘הסיגר’ הזכור לטוב, באורך של כ־200 מטרים, כושר נשיאה של כ־60 טון ומהירות של כ־150 קמ"ש. ספינה זאת אמורה להיות מבצעית בשנת 1984, (היא נקנתה כבר ע"י חברת התעופה ‘רדקואט’), ולהטיס מטענים מאירופה לאפריקה, למזרח התיכון ואף מעבר לאוקיאנוס האטלאנטי.
*
האם אפשר להימנע בגליון מיוחד זה מאי־אילו רכילויות נוספות על איזאק אסימוב? הפעם אין אלו קשורות כלל במד"ב, אלא בשני תחומים אחרים החביבים מאוד על אסימוב, והם – מדע פופולרי וספרי בלשים. בגליון אוגוסט של עיתון המדע הפופולארי המכובד ‘סיינס דיג’סט’ (שאסימוב נמנה עם עורכיו) התפרסם מאמר ארוך פרי עטו, ובו ניתוח הידע המדעי הכלול בספרי עלילותיו הקלאסיות של הבלש שרלוק הולמס, מאת סר ארתור קונאן דויל. מסקנותיו של אסימוב – הידע המדעי של הולמס היה עלוב למדי, למרות הרושם ההפוך שניסה ליצור הסופר. לרגל הארוע, הצטלם אסימוב ב’הופעת שרלוק הולמס' טיפןסית (כובע כפול־מצחיות, זכוכית מגדלת וכו'), וצילום זה הופיע על גבי העטיפה של ‘סיינס דיג’סט’. אין זאת הפעם הראשונה שאסימוב עוסק בשרלוק הולמס. לפני שנתיים הופיע ספרו ‘חמשירים שרלוקיים של אסימוב’, בהוצאת Mysterious Press. (למי שלא יודע – אסימוב, בין היתר, ‘משוגע’ לחלוטין על חמשירים). הגיעו הדברים עד כדי כך שהקאריקטוריסט גאהן ווילסון (של המגזין ‘פנטסי אנד סיינס פיקשן’, בו מפרסם אסימוב בקביעות את מאמרי המדע שלו), הגיע למסקנה שאסימוב ממש נרדף על ידי רוחו של שרלוק הולמס, והדבר אף הונצח בציור החביב שלפניכם.
- התמונה חסרה במקור המודפס. הערת פב"י. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות