סיריל קורנבלוט המנוח ופרדריק פול, ייבדל לחיים ארוכים, העניקו לנו בשעתם את אחת הסאטירות החברתיות המעולות בכל הזמנים – ‘סוחרי החלל’ (הוצאת מסדה). שיתוף הפעולה רב־השנים ביניהם הניב גם סיפורים קצרים רבים, כגון זה שלפנינו, שגם ממנו לא נעדרים סממנים של סאטירה נוקבת.
* * *
עולמו של מריון פלאורס, שאינו אלא עולמו של ‘הכושי האמריקני’, דומה לעתים לגרסה אידאלית של אנגליה, ולעתים, לגרסה אמיתית של הרנסנס. כמצוי וכמקובל בגרסאות מסוימות של אנגליה, היו כל אנשי המעמד העליון לכל הפחות ידידים של ידידים, וכל איש עסקים רגיל מהארלם ידע למחרת היום מי הוא שליטה החדש של אוניברסיטת הוארד בעקבות המרי האחרון בפאקולטה. וכשם שנהוג היה בפירנצה של צ’ליני, תמיד נמצא מקום הולם לאיש אשכולות. כושי אמריקני עשוי היה בהחלט להגיע לתאר נכסף ולהיות דוקטור־מהנדס־מחנך־פוליטיקאי־ראליסטי, וכזה אמנם היה מריון פלאורס. יליד בוסטון 1913, בן לאב מחנך־פוליטיקאי־ראליסטי, ולאם שסחררה את הבמות הקלות בזוהר שכיח; הוא עבד קשה, היה בעל מזל, וזכה להמנות בין המסולתים שדרכם סלולה אל המ.ד. לרבות אל היתר עבודה במדינת ניו יורק. עד מהרה נתהוו סביבו, במפתיע, כיסי־ריק של כח, והוא מלאם בחפץ לב. וכי איך, אחרת, יכול היה לנהוג? פירמה קטנה אך בעלת עתיד נזקקה למעט הון ועוד פחות מזה קומונסנס טוב, הוא סיפק את שניהם וקבל בתמורה חבילה נכבדה של מניות. ואותו אדם, מחבר הנאמנים שבקשו – “אה… לייצג את אנשיך?” וכי יכול היה לסרב? הוא שרת את חבר הנאמנים בנאמנות. מבחן של מה בכך על מנת לקבל היתר עיסוק בנכסי־דלא־ניידי, פחות מלא כלום לאדם ששנן בזמנו תריסרים של ספרי פאתולוגיה, היסטולוגיה, אנטומיה, ומאטריה מדיקא – מדוע לא? ואם פנו אליו, לאחר מכן, בתביעה שישא את דברו בזכותו של המועמד לאותו חבל ארץ, מה רע לו כי יסרב? ואם מתחננים לפניו באדיבות רבה להציע שמות לתריסר עיסוקי־בטלה ששכרם בצדם, האם אין הדבר מתקבל על הדעת שינקוב בשמות אחדים ממכיריו הנזקקים ביותר?
פלאורס היה אדם מתון ושקול, קר רוח ובעל עין מתבוננת. מעולם לא נשא אשה. במקום ילדים היו לו בני־חסות. מלכתחילה היו אלו ילדי כושים שנטלם מבתי מחסה, או מקרב משפחות עמוסות טף למעלה מכפי יכולתן להשתכר פת לחם. הוא תמך בהם לכל אורך הדרך. הובילם דרך בתי הספר, דרך לימודי התיכון, ועד לאוניברסיטה. הוא נתן להם גבוי מלא כל עוד הוכיחו יכולת ורצון; לא היה מהיר ממנו לגלות פגמים באחד משני אלו ואז – המיתם. שעור התמותה היה נמוך להפליא – שכן לא היה מבין־דבר ממנו יותר בנחוש כשריהם של בני החסות. בכך היה מיומן אלף מונים יותר מועדי הקבלה של הקולג’ים. הצלחותיו מנו לעת הזאת ארבעים ושנים בוגרים, כשאחד מהם הגיע אליו עם תואר דוקטור־לפילוסופיה טרי כלחמניה, תואר בפסיכולוגיה קלינית. הוא בא לביקור.
שמו של בן החסות היה אנסל ברובאקר. הוא נטל כסא והתיישב בשורה ארוכה של ממתינים אחרים. היתה שם הגברת הזקנה שחפצה במשכתנא נוספת, או לפחות בארכה, ושעתידה היתה לקבלה. היה שם הסוחר שמחסניו גדושים, אשר רצה שחובו יידחה, ושלא היה עתיד להיענות בחיוב. היתה שם האם שיש לה בן בעל הרגל מגונה, והבעל שאשתו מתנהגת בצורה משונה יותר ויותר לאחרונה. היה שם שוטר המקוף שרצה העברה, והמועמד לפרקליטות שרצה להצטייד בשם נכבד לצורך בחינות הסיום. היה שם הבישוף המקומי שרצה פשוט לדעת האם הכל בסדר בין דוקטור פלאורס והאלוהים.
ברובאקר הוכנס למשרדו של הדוקטור רק ב־9:30. היתה זו הפעם השישית שזכה לראות את פניו, והוא מצא שפני הדוקטור נראים ערים, חריפים, וקרים מתמיד. היה זה איש חסדו שהוציא עד כה עשרים אלף דולאר כדי להביאו הלום, מרחק רב מכתלי בית היתומים של ימי נעוריו. הדוקטור לא קבלו בכל אחולי ברכה, חרף זאת אמר, "עתה יש לך תוארך, ברובאקר. אם באת אלי על מנת לקבל עצה, הריני לתיתה לך בברכה, ועיקרה הוא שתימנע מחיים אקדמיים, בפרט בבתי הספר הכושיים. ידוע לי מה שומא עליך לעשות. אשמח לראותך מנסה את אחת הפירמות מהקטגוריה הראשונה בתחום הפרסום ויחסי הצבור; עליך להעשות שם איש החקירות המוטיבציונליות. הגיע הזמן שכושי אחד יימצא באותן דרגות גבוהות של שדרות מדיסון, אם איני טועה.
ברובאקר האזין בתשומת לב וארשת כבוד על פניו, וכשבאה העת להשיב, אמר:
“דוקטור פלאורס, אני אסיר תודה לך, כמובן, על כל מה שעשית. במלוא הכנות הייתי רוצה להיות מסוגל – אך דוקטור פלאורס, אני שואף לעסוק במחקר. שלחתי לך את הדיסרטציה שלי, אך זו רק ראשית הדרך –”
מריון פלאורס נבר כהרף עין במגרה המתוייקת היטב במוחו, ואמר בקול מקפיא, “הקורלאציה של הגברת הגבות טופוסקופיות, תדירויות גלי ביתא, ופרצפציה של התפתחויות אקורדיות מוסיקליות ב־1107 מתבגרים מקריים. יפה מאוד. עכשיו יש לך רישום ההישגים שלך מרוח פנים ואחור בציוני שבח, ואני מצפה שתתקדם בלא מכשול לעמדה שבעבורה אומנת.”
“כן, אדוני. הייתי רוצה להראות לך את –”
“איני רוצה,” הפסיקו דר. פלאורס, “לראותך כאחד מאותם ג’ורג' ושינגטון קארביס, הכפופים בשקדנות מעל דוחות ומבחנות מעבדה. מחקר אקדמי הינו ברגע זה חסר כל חשיבות.”
“לא, אדוני. אני –”
“מרכזי העוצמה באמריקה,” אמר דר. פלאורס, “מצויים בממשלה, היכן שידידנו מר וילקינס פועל כיאה וכיאות, וברמות הביצועיות של קורפורציות גדולות, בהן אני משתדל להשיג מה שנחוץ. אני רוצה שתהיה ביצועיסט באחת מאותן חברות ענק, ברובאקר. אתה אומנת לצרך מטרה זו בדיוק. יתכן וכרגע אינך מוכשר ליותר מקבלת דריסת רגל גרדא, אך הדבר אפשרי, ואין זה מקובל עלי, ברובאקר, שלא תעשה מצדך את המאמץ הנדרש; לא עלי, ברובאקר, ולא על בני עמך.”
ברובאקר הביט בו וכולו אומר מסכנות. לבסוף הסתיר את פניו בידיו. כתפיו רעדו.
דר. פלאורס פסק בקול שופע בוז: “אני מבין שאתה מסרב לעשות את הנדרש. היה שלום ברובאקר. איני רוצה לראות פניך עוד.”
האיש הצעיר כשל בצאתו את החדר, אוחז בתנועת עוית את התיק העשוי מעור חזיר, שאותו לא היתה לו הזדמנות לפתוח. מאחר וצפה להדהים את איש חסדו בהשג שעלה בידיו, לא היו עמו כל תוכניות להתמודד בעזרתן עם המצב החדש. הוא יכל רק לשקול שיבה לאוניברסיטה אותה נטש זה עתה. יתכן והדבר ניתן להיעשות לפני שהכסף הזעום שהיה בידיו, יכלה. יתכן ויוכל עוד להשיג מילגה. אך תקותו היתה קלושה; הוא לא מלא כל שאלונים, ולא בקש כל סיוע. עתה היה מאוחר מדי.
הרבה לא הועיל לו לפוגג את מרתו השחורה כשקרון הלילה בואכה שיקאגו הלך והתמלא, בגרנד צנטראל, המון עם רב. הוא פלס לו מקום בין הראשונים והצליח לקנות חזקה על מושב בסמוך לחלון.
לאחר מכן המושב הריק שלצדו זכה למבטי חיבה מצד מטרונות עמוסות מטלטלים, נערות תכון עליזות לשון, סוכנים נוסעים של מוצרי נייר, והמבטים השוקקים חלפו על המושב וניזורו לאחור באי נוחות מפניו של הגורילה־אנס־ילדות אנאלפבית־מסומם־ג’זניק, שהיה דוקטור אנסל ברובאקר.
אלא שלבסוף נחסך ממנו גורל הגלמודיות כשברנש אחד הטיל עצמו בששון לתוך המושב הריק, רגע אחד לפני שהחלה הרכבת לנוע. היה זה ‘אחד־מבני־סוגי’; לאמר – היה זה ברנש שלא רוחץ זה כבר, חסר השכלה, שיכור למחצה מבקבוק ג’ין שלא זכה, מן הסתם, לראות מעודו חותם של איש מכס, ועתה הזדקר מכיסו. הוא דיבר בדיאלקט הארלמי כה צרוף, עד כי ברובאקר התקשה להבין כל מלה עשרים. אך אדיבות שחבר לה רגש חרדה מפני בדידות שכיחה, אלצו את ברובאקר, לקראת הרחוב ה־125, להיענות ללגימה שהביאתו על סף החנק, מאותו בקבוק שטוח שרעו למושב נשא עמו. ושני מניעים אלו, לרבות רגש שלא ניתן היה עוד לדכא של החמצה ללא שוב, הביאוהו להיענות גם להצעה מפתה יותר של רעו לנסיעה, שנשאה בכנפיה תענוגות יקרים יותר.
וכך ארע, אפוא, שכעבור עשרה חדשים היה ברובאקר מוטל מת, בלקסינגטון, קנטאקי, והרופא בבית החולים לנדכאי הסביבה אשר קבע את הדיאגנוזה אמר למחרת, עדין בלתי מסוגל לדכא את פליאתו, לאשה חסרת אמון – “תוהה אני כיצד יצור זה עשוי היה לשמוע אי פעם ולא לזכור את המלה קריפטסטזיה”
היה זה כחדש לאחר מכן, שמריון פלאורס קבל חבילה ובה לוטים פריטי עזבונו של ברובאקר. לא היה איש מלבדו אליו יכלו לשלוח את ה"רכוש".
הוא זועזע. בפעם ראשונה, ככל שזכר אדם זה, האמון על שליטה עצמית. הוא חזה בכליונם של הרבה אלילי־עמו שלא עמדו בפתוי, וכולם הלכו באותה דרך בואכה גיהנום, אך היו אלה מתאבקים, בדרנים, אנשי עמל. הוא לא צפה לזאת מבוגר צעיר מזהיר של האוניברסיטה המפורסמת. מטעם זה לא ציווה לסלק מעל פניו את חבילת הזבל, אלא הפכה רגעים ספורים, מהורהר. אורחו הבא מצא אותו, אפוא, אוחז בידו מין כובע דמוי קסדה שגוון כסוף לו. מבקר זה של דר. פלאורס היה יועץ הקורפורציות לשעבר של עיריית ניו יורק.
בעבר נזקק היועץ לשרותיו השונים של הדוקטור, אך עתה היה מעמדו איתן מכדי שימצא צרך בחסדים פוליטיים. מכל מקום, הוא היה זקן מכדי להחליף רופא. “מהו זה שיש לך שם, מריון?” חקר. פלאורס הביט נכחו ואמר בדייקנות, “אם אני יכול לתת אמון ברשימותיו של האדם שיצר את זה, הרי זה קולט ומגביר של תנודות גלי ביתא.”
יועץ הקורפורציה השמיע נחרה, “אלוהים ישמרני מהז’רגון המדיציני. מה פרושו של דבר באנגלית?” אך הוא הופתע לראות את הבעת הפליאה העולה ומשתכנת בארשת פניו הלבנים של דר. פלאורס.
“זה קורא מחשבות,” לחש הרופא בפשטות.
איש הקורפורציה לפת בין רגע את חזהו, אך לא גילה כל כאב. הוא קבל לשם נסיון – “אתה חומד לצון!”
“איני סבור כך, וילמוט. האדם שתכנן חפץ זה נחל את כל הכיבודים האפשריים, הצטיינות עליונה שבח מיוחד מצד דיקן הפאקולטה. הוא קבל, באמצעות הדואר, שלושים הצעות עבודה מקסימות, החברות השונות התחרו על שרותיו. היה זה כמובן לפני שנודע להם צבע עורו. לא,” אמר מתוך עיון, “איני סבור שאני מתלוצץ. אך יש כמובן רק דרך אחת לגלות.” הוא הניף את הקסדה לעבר ראשו. יועץ הקורפורציות קרא בקול – “לעזאזל אתך, מריון, אל תעשה זאת!”
פלאורס עצר בתנועתו. “האם אתה חושש שאקרא את מחשבותיך ואחשוף את סודות חייך הקטנים?”
“בגיל זה בחיי? כשאתה הנך רופאי? לא, מריון. אך עליך לזכור שיש לי לב חלש. איני רוצה לראותך מתחשמל לנגד עיני. ומכל מקום, מה טעם לכושי לדעת את אשר תחשובנה הבריות? האם לנחש אינו די גרוע בשבילו?”
מריון פלאורס העדיף להתעלם מהחלק האחרון בנאום אורחו. “איני סובר שדבר זה יחשמל אותי, וגם איני מצפה שתהיה לו השפעה מזיקה על לבך, וילמוט. בכל מקרה, איני רוצה להמשיך ולתהות על הדבר הזה לשארית חיי. אני רוצה לנסותו עכשיו, ואיני רוצה לנסותו לבד. ואין כאן, וילמוט, כל אדם אחר בסביבה.” הוא דחק את מסגרת הכסף סביב קדקדו. ההתאמה היתה לקויה ביותר והחפץ, בעל כבד מפתיע. חוט חשמל השתרבב ממנו, ובלא הסוס נוסף דחפו דר. פלאורס לשקע הסמוך לכסאו.
הקסדה ייבבה ברכות ופלאורס זנק על רגליו. הוא צווח.
איש הקורפורציות נע מהר למדי בהתחשב בגילו. הוא חטף את הקסדה מעל ראשו של פלאורס, לפתו בכתפיו והושיבו על כסאו מחדש. “אתה בסדר?” נאק.
פלאורס נלפת בעויתות אפילפטיות, אך לבסוף השתלט על עצמו. “רב תודות, וילמוט. אני מקווה שלא גרמת נזק להמצאתו של דר. ברובאקר.” ואז, לפתע, “זה הלם בי בבת אחת. זה כואב!”
הוא נשם עמוקות ואז התיישב ביתר נוחות.
מתוך אחת ממגרות שולחנו הוציא בקבוק גלולות של רופאים ובלע אחת מהן בלא מים.
“כל אחד ואחד מסביב צווח בבת אחת,” אמר. הוא התכוון להחזיר את הגלולות, ואז הבחין ביועץ הקורפורציות אוחז בבית חזהו, ובלי אומר הציע לו אחת.
אזי נראה כי הופתע.
הוא נעץ מבט בעיני אורחו. “אני יכול עדין לשמוע אותך!”
“מה?”
“זוהי אנגינה כוזבת, אין לך דבר, אני חושב. אך קח כדור בכל זאת. אבל –” הוא העביר יד יגעה מעל עיניו – “אתה חשבת שאני מתחשמל ותהית כיצד לקצץ את החשבון האחרון שלי. אל לך לעשות זאת. לא גביתי ממך יתר על המידה, וילמוט, זה חשבון הוגן.” פלאורס פער את עיניו לרווחה ואמר, “מוכר העתונים בפנת הרחוב הונה אותי בעודף. הוא –” הוא בלע את רוקו והמשיך, “‘הכפתורים’ בניידת הנכנסת עכשיו לרחוב פולטון אינם מחבבים את הרעיון שיש לי לקוחות לבנים. אחד מהם מהרהר עכשיו באפשרות לחקור אחת מהנערות שבקרו אצלי.” הוא נאנח. “זה אינו פוסק, וילמוט.”
“בשם הנוצרי מריון, שכב כאן.”
“זה לא פסק! זה לא כמו רדיו. אינך מסוגל לכבותו! עכשיו אני מסוגל לשמוע הכל! את כולם. כל מח ומח בקוטר של קילומטרים מסביב שופך לתוך מחי מה הוא חושב אודותי, אודותי, אודותינו!”
אנסל ברובאקר, שהוכשר כפסיכולוג קליני ולא כמהנדס רדיו, לא תכנן את קסדתו לשמוש ממושך, וכן לא עלה על דעתו לספק לה מפסיקי זרם. היא היתה אמורה לפעול דקות ספורות לכל היותר, מספיק על מנת להעיר כמה נוירונים רדומים, להבקיע כמה שבילים חסומים במח. אחד מחלקי המכשיר התחמם עתה יתר על המידה, ותוך רגע עלתה הקסדה באש. היא שרפה את הפקקים, ובכל הבית נשתררה חשכה. איש הקורפורציות לשעבר השכיל לכבות את האש, ואזי נטל לידו את שפופרת הטלפון. הוא צווח בקול רם בכדי להתגבר על שאגותיו של מריון פלאורס והזמין אמבולנס מבית החולים הסמוך. בקינגס קאונטי הכירו את שמו של הדוקטור, והאמבולנס הגיע בתוך תשע דקות.
פלאורס מת כמה שבועות לאחר מכן, בבית חולים, אמנם לא בקינגס קאונטי, רק שעתה לא היה מסוגל להכיר עוד בהבדל. הוא היה שקוע בתרדמת סמים במהלך החודש שחלף, עד שעתה הפך הדבר לצרך פסיכולוגי להעירו לזמן מה. בפעם הראשונה שהיה מסוגל לעשות מעשה מודע, תלה הדוקטור את עצמו בחלון החדר. הלוייתו היתה רבת רושם. למעשה היתה בגדר מספד ממלכתי. ההמונים התקבצו מכל פינות המדינה, והנהי רב וגאה. יועץ הקורפורציות נמנה בין אלו שהותר להם לזרות חלוקי מזכרת מעל גבי הארון, אך הוא לא נימנה בין הבוכים.
איש לא השיג בדעתו כיצד מת דוקטור פלאורס, ואיש לא יכל לדעת מה היה טיבו של המכשיר המושמד. וילמוט לא היה האיש שיספר. ישנן המצאות וישנן המצאות, הירהר, וקריאת מחשבות הוא עסק לאנשים לבנים. אם אפילו לאנשים לבנים. בעולמו של מריון פלאורס זרעים רבים ישגשגו על מעינות חיים, אך רבים שישגשגו1 לארס צפע.
אין ספק בכך שהמכונה עתידה היתה להרוס כל מה שהוא, אשר אנוס לצותת לכל המחשבות הסמויות שנקשרות בו. היה זה מכשיר מטריף דעת, והאיש שנשאו על ראשו נפגע היה בהכרח בכל עולם שהוא. אך רק בעולמו של מריון פלאורס ניתן היה לשנוא אדם עד מוות.
- במקור: שישגו. הערת פב"י. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות