ה' בניסן תשל"ו, 5.4.76
מורי ורבותי,
מודה אני לכם על הכבוד שחלקתם לי, גם בפעם הזאת, להימנות בין הפותחים והמברכים את כנס הכ"ד לתנ"ך; והנני מברך ומשבח אתכם, על השקידה ועל ההתמדה בלימוד התנ"ך, ובהפצת מעיינותיו פנימה וחוצה; זאת התורה – שממקורותיה אנו שואבים מים חיים של חכמה ודעת, חזון ואמונה, ועליה תפארתנו כעם נבחר וכבעלים חוקיים ונצחיים של הארץ הזאת וכפי שנאמר במסכת אבות: “הפוך בה והפוך בה דכולה בה, ובה תחזי, וסיב ובלי בה, ומינה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה”. לפי דעת רב הונא, הזקן המופלא, בשם ריש לקיש, – אי אפשר לאדם מישראל להיות תלמיד חכמים בלי שיהא בקי בתנ"ך, וכן דרש: ויתן אל משה ככלותו מה הכלה הזאת מתקשטת בכ"ד תכשיטין כך ת"ח צריך להיות זריז בכ"ד ספרים, (תנחומא, תשא, י"א). מובטחני אפוא שבזכות פעלכם והתמדתכם ירבו הזריזים בכ"ד ספרים, ועל כך ראויים אתם למיטב הברכות.
(אגב: כאשר למדתי בילדותי מקרא, בתימן, היה הספר נקרא בפינו ארבעה ועשרים, ולא תנ"ך שהוא שם מקוצר).
מורי ורבותי, אם מקרה הוא, או כוונת מכוון, הנה הכנס הזה הוא הכ"ד של הכ"ד ועוד היטיבו לעשות מכווני הכנס, שהסמיכו את הלימוד בספר האחרון – דברי–הימים – ללימוד בספר הראשון – בראשית; סמיכות פרשיות זו מתאימה למנהג הידוע בישראל לגבי הקריאה בתורה, ביום שמחת תורה, שמסיימים בפרשת “וזאת הברכה” “לעיני כל ישראל”, ומיד עוברים לקריאה בספר בראשית; טעמו של המנהג הזה ניתן במקורות לאמר: שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג על ישראל, שכבר סיימו את התורה, ואין להם עוד חפץ בה. וכאשר הקב"ה שומע שהתחילו מבראשית, מיד גוער בשטן ואומר לו: הלא ראית כי מיד שגמרו התחילו מרוב אהבתם ולכן נהגו “לנעוץ סופו בתחילתו”.
הנה כי כן, הכנס הזה נועץ סופו של לימוד התנ"ך בתחילתו, ללמדנו שאין לימוד תנ"ך מתקיים אלא במי שמסתובב בתוכו כבתוך מעגל, מתחילתו לסופו ומסופו לראשיתו וחוזר חלילה.
וכיון שאי אפשר להם לדברי ברכה בלא מדרש תרשו לי לומר, כדבר הניתן להידרש, שגם סופו של התנ"ך עצמו נעוץ בתחילתו; ואעפ"י שאין ראייה לדבר – רמז יש בו. הן מבחינה הסטורית והן מבחינה אקטואלית.
מבחינה הסטורית כיצד?
ספר דברי הימים, שחובר על־ידי עזרא הסופר, – ובענין זה יש הסכמה בין ראשונים ואחרונים, – מסתיים בפסוק “מי בכם מכל עמו ה' אלוקיו עמו ויעל”. בכך נסמך ענין העליה, כלומר שיבת ציון, אל מעשי בראשית ועל עיקר תוכנו של ספר בראשית. כאן התחלה של חיי עולם וכאן התחלה של חיי עם. כאן יציאה מן התוהו ובוהו אל אור הבריאה, וכאן יציאה מן הגלות אל אור החיים בארץ האבות, ספר בראשית כולל לא רק סיפור ראשית הבריאה, ותולדותיהם של אבות האומה, אלא גם ההבטחה והשבועה, שנשבע הקב"ה לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם את הארץ הזאת – הבטחה ושבועה שהן אולי הציר שעליו יסוב הסיפור של מעשי בראשית.
ואלו בהכרזת כורש, שהנביא מכנה אותו משיח השם, יש משום הכרה שהשיבה אל הארץ המובטחת היא רצון האלוקים.
גם התשובה למקטרגים עלינו, – שאנחנו כאלו גוזלים את הארץ הזאת מידי אחרים, רמוזה בספר בראשית:
רש"י מביא את דבריהם של בעלי המדרש לאמר: “אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית – משום כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים. “שאם יאמרו אומות העולם לישראל; לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים – הם אומרים להם כל הארץ של הקב”ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו”.
אותו הקיטרוג, בלבושים שונים ובתירוצים שונים, מסופר בפרוטרוט בספרי עזרא ונחמיה, והדברים עתיקים.
ולא זו אף זו: בצדה של ההבטחה כלולות בספר בראשית גם גזירת הגלות הראשונה ותקות השיבה הראשונה – יציאת מצרים: “ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה… ואחרי כן יצאו ברכוש גדול”. גם הסיום של ספר בראשית הוא “פקוד יפקוד אלקים אתכם והעליתם”… וסמוך לו ספר “שמות”, שתמציתו בפסוק: " והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה"…
שיבת ציון בימינו, – כמוה כיציאת מצרים וכשיבת ציון מבבל, – היא שיבה אל הארץ המובטחת, תוך כדי חידוש מעשי בראשית של בנין ארץ שממה ועיצוב עם אחד מקרעים ושיירים של שבי גלויות, שהיו פזורים בארבע כנפות התבל. וגם כלפינו נשמע הקיטרוג של אומות העולם, שישראל כאילו כובשים ארץ לא להם. אף אנו נקהה את שיניהם ונאמר להם, “כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים”. הארץ הזאת נתקדשה לנו משכבר, בימי אברהם אבינו, כשנאמר לו “לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך”; היא נתקדשה מחדש ע"י יוצאי מצרים, שעלו אליה וכבשוה לעצמם ולבניהם אחריהם. והיהודים ישבו בה בימי בית ראשון ובימי בית שני. ולא פסקו מלשבת בה, ומלעלות אליה, לא בימי בית ראשון ולא בימי בית שני, ולא בתקופת הגלות הארוכה של שנות האלפיים; ויש אומרים גם בימי גלות מצרים ישבו בארץ הזאת עברים רבים, שבאו עם אברהם מעבר הנהר.
כל שכן, שאדמת הארץ הזאת חזרה ונתקדשה לנו, בימינו, בעמל, בזיעה, ובדמים רבים. תרתי משמע, בכסף ובדם בנינו היקרים שלחמו על שיחרורה. לפיכך, אנו זכאים, זכות בלתי מעורערת, להפקיע אדמות מאדמתה, לשם בנין ואיכלוס, ולהתיישב בכל שטח משטחי ארץ־ישראל. את הגזירה האוסרת על יהודים לרכוש קרקעות, וכן הגזירה המגבילה זכותם של יהודים לעלות לארץ־ישראל – קרענו לגזרים ביום הכרזת עצמאותנו לפני כ"ח שנים.
מי שהסית את ערביי ישראל להכריז על שביתה, ולהפגין הפגנות פרועות, תחת הסיסמה של “יום האדמה” – אינו מתכוין להגן על בעלותו הפרטית של פלוני או אלמוני שאדמתו חביבה עליו, אלא הוא מתכוין לכפור בריבונות הכוללת של עם־ישראל על אדמת ארץ־ישראל, ומכאן כפסע אל הכפירה גם בזכותם של יהודים לעלות לארץ, ולחדש עלינו, בעקיפין, אותן הגבלות עצמן שלמען עקירתן שפכו מיטב בנינו את דמם הקדוש.
אם רצונם של ערביי ישראל בדו־קיום אתנו – ואנחנו רוצים בכך בכל לבנו – עליהם לסגל לעצמם את המחשבה שהגלגל לא יחזור אחורנית, ושלא נסבול שום הגבלה לא בענין ריבונותנו המלאה על אדמת ארץ־ישראל ולא בענין חופש השבות של יהודים לארץ – כל זמן שהנשמה באפינו; נתנגד בכל כוחנו לכל נסיון, גלוי או מוסווה, להפריע לנו בשני התחומים האלה. נעשה באדמת ארצנו ככל הדרוש לנו, לפיתוחה וליישובה, ומי שמגיע לו פיצוי יפוצה בין בכסף ובין באדמת חליפין.
ועל כולן ירושלים, העיר הזאת שנשבענו לה שבועה חמורה: אם אשכחך. היא היתה חרבה ואנו בנינו ובונים אותה היא היתה תחת שלטון זרים ואנו שחררנו אותה. היא היתה חצויה על־ידי חומה, בתוך לבה, ואנו ניפצנו את החומה וחיברנו אותה כעיר שחוברה לה יחדיו. מי שמטיל ספק בריבונותנו המלאה על העיר הזאת כולה, – בין שהוא ידיד ובין שהוא אויב – כל שכן מי שחולם על חלוקתה מחדש – בין מבחינה טריטוריאלית ובין מבחינה מינהלית – אינו מעריך את שיעור ההתנגדות, העקשנות וההקרבה שאנו עשויים להפעיל נגד כל נסיון לפגוע במעמדה הנוכחי של ירושלים.
העיר הזאת היתה, מאז ומעולם, הלב הפועם של עם ישראל, והינה בירת ארצנו ומדינתנו כשהיא שלמה ומאוחדת באחדות מלאה.
אנו שבנו אל בית אבא; אל האדמה הזאת ואל העיר הזאת, שנעקרנו מעליה בכוח הזרוע ומעולם לא השלמנו עם כך. הננו מחדשים כאן את ימינו כקדם ובהתאם לחזון נביאנו, שניבאו בארץ הזאת, ובעיר הזאת; ואנו עושים מעשי בראשית בדרך של הרחקת התוהו ובוהו ויצירת יש מיש ויש מאין; ותקוותנו עמנו שזהו הסיבוב האחרון של גלות וגאולה. ויתקיים בנו דבר הנביא יואל “ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות