בכנסת, ט"ו בחשון תשל"ז, 8.11.76

חברנו, חבר־הכנסת צבי גרשוני ז"ל, הלך לעולמו בזמן פגרת הכנסת, ובגלל הפגרה והחגים לא ניתן לנו עד כה להתייחד כראוי עם זכרו.

צבי גרשוני נלקח בינינו בפתאומיות מחרידה; הוא נפטר תוך כדי עבודתו, תוך כדי התכוננתו לשאת דברו בועדת הכספים של הכנסת, שבה היה חבר מתמיד ומסור.

עליו יש לומר בלשונו של ביאליק:

  היה איש וראו: איננו עוד;

  קודם זמנו מת האיש הזה

  ושירת חייו באמצע נפסקה;

  וצר! עוד מזמור אחד היה לו –

  והנה אבד המזמור לעד,

  אבד לעד.

צבי גרשוני היה מאנשי הסגולה של תנועת העבודה החלוצית בישראל ואחד הבנים הבונים של ההתישבות הקיבוצית.

במשך שבע שנות חברותו בכנסת התחבב – גם על אלה שלא הכירו אותו מלפני היותו חבר הכנסת – בשל שקידתו במילוי תפקידו ומסירותו לשליחותו הציבורית; בשל נאמנותו לערכים החלוציים והציוניים, שדבק בהם מנעוריו ועד יומו האחרון; בשל הרעיונות המקוריים שהגה וביטא, הן בועדת הכספים והן במליאת הכנסת; ובייחוד בשל נועם הליכותיו, סבר פניו ורוח הידידות והחברות שבה נהג עם חבריו ועם כל אדם שניקרה בדרכו.

צבי גרשוני ידע להילחם על דעותיו, בעקביות ובהתמדה, בלי לזלזל בדעותיהם של אחרים ובלי להכאיב לזולתו.

וכאשר נקלעה תנועת העבודה לתוך המחלוקת הטרגית, הידועה כפרשת לבון נטל בה חלק פעיל ביותר; אך בפעילותו זו לא נגרמה פגיעה בכבודו או ברגשותיו של מישהו ולא נותרה שום טינה בינו לבין מישהו מאלה שחלק על דעתם והתווכח איתם.

צבי גרשוני ייצג באישיותו ובאורח חייו את העיקרי, הנצחי והבלתי משתנה שבאידיאה ובמעשה הציוני הסוציאליסטי: עלית יהודים וקליטתם בארץ, בנין הארץ וטיפוח חברה חלוצית המושתתת על שוויון, דימוקרטיה והעדפת צרכי הכלל. ייצוגיות זו נראתה בעליל גם בתפקידו כחבר בכנסת ובועדותיה.

את פרקי חייו, עשירי המעש, פתח צבי גרשוני בארגון החלוץ בבסרביה וסיים אותם בתביעה מן הכנסת לדון על הדרכים להגברת העליה מארצות המערב; את הנושא הספיק להציג בכנסת; אך למרבה הצער הוא נפטר בטרם שהספיקה הכנסת לקיים בו דיון מקיף כפי שהוא רצה.

המנוח קיבל על עצמו שליחויות שונות, שחברותו בכנסת היא אחת מהן, ונחשבה כשליחותו האחרונה. אך גולת הכותרת של שליחותו ופועל־חייו היא מסירותו לקיבוץ “ניר־עם” ולתנועתו.

חבריו בקיבוץ ובתנועה כולה, ידידיו בכנסת, מכריו ומוקיריו הרבים, הצטערו מאד, יחד עם בני משפחתו, על הסתלקותו ללא עת.

זכרו יהא שמור לנצח בתולדות תנועת העבודה וההתישבות הקיבוצית ובתולדות בית־הנבחרים של מדינת־ישראל.

בשם כל חברי הכנסת ובשמי אני הנני מגיש כוס תנחומים לרעיתו, לצאצאיו ולחברי קיבוצו הנמצאים אתנו במעמד זה של התייחדות עם זכרו.