רָחֵל הַגַנֶנֶת עָבְדָה אִתָּנוּ עַד כִּתָּה ג'. עָבַרְנוּ עִמָהּ אַרְבַּע שָׁנִים יָפוֹת וְטוֹבוֹת. שְׁנָתַיִם גַן וּשְׁנָתַיִם כִּתָּה. הִיא לִמְדָה אוֹתָנוּ קְרֹא וּכְתֹּב, לָשִׁיר וְלִרְקֹד וְלֶאֱכֹל בְּסַכִּין וּבְמַזְלֵג. הָיָה לָנוּ טוֹב עִם רָחֵל הַגַנֶנֶת וְלֹא רָאִינוּ שׁוּם סִבָּה שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁתַּעֲזֹב אוֹתָנוּ בְּכִתָּה ג' וְתַעֲבִיר אוֹתָנוּ לִידֵי מִיכָאֵל הַמוֹרֶה. אֲנַחְנוּ לֹא רָצִינוּ אֶת מִיכָאֵל הַמוֹרֶה. הִתְגַעְגַעְנוּ אֶל רָחֵל שֶׁלָנוּ וְכָעַסְנוּ שֶׁלָקְחוּ אוֹתָהּ מֵאִתָּנוּ. כְּבָר בַּבֹּקֶר הָרִאשׁוֹן שֶׁמִיכָאֵל הִתְיַצֵב לְפָנֵינוּ בַּכִּתָּה, כָּתַבְנוּ עַל הַלוּחַ בְּאוֹתִיוֹת גְדוֹלוֹת: “לֹא רוֹצִים מוֹרֶה! רוֹצִים אֶת רָחֵל הַגַנֶנֶת.” מִיכָאֵל לֹא כָּעַס. (אֲנַחְנוּ דַוְקָא רָצִינוּ שֶׁיִכְעַס‎) הוּא אָמַר שֶׁהוּא מֵבִין אוֹתָנוּ. “אַתֶּם רְגִילִים לְרָחֵל,” אָמַר מִיכָאֵל. “וְזֶה בֶּאֱמֶת יָפֶה מְאֹד שֶׁאַתֶּם אוֹהֲבִים אוֹתָהּ וְרוֹצִים אוֹתָהּ. אַךְ רָחֵל לָמְדָה לִהְיוֹת מוֹרָה עַד כִּתָּה ג'. עַכְשָׁו אַתֶּם צְרִיכִים לְהִתְקַדֵם, וְלָכֵן קִבַּלְתֶּם מוֹרֶה אַחֵר. רָחֵל תְּלַמֵד גַן חָדָשׁ וַאֲנִי אַמְשִׁיךְ אִתְּכֶם. אַתֶּם תִּתְרַגּלוּ.” כָּךְ אָמַר מִיכָאֵל, אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא כָּל כָּךְ הִסְכַּמְנוּ אִתּוֹ. מִיכָאֵל הָיָה מוֹרֶה צָעִיר. אֲנַחְנוּ הָיִינוּ הַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלוֹ, וְהוּא לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֵינוּ. כָּל סִדוּר חָדָשׁ שֶׁהוּא רָצָה לְהַנְהִיג אָמַרְנוּ לוֹ מִיָּד: כָּךְ אֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים. אֵצֶל רָחֵל זֶה הָיָה אַחֶרֶת. וּכְלוּם לֹא עָזַר. הִתְוַכַּחְנוּ אִתּוֹ כִּמְעַט עַל כָּל דָבָר. הַאִם הוּא הִתְרַגֵז? אוּלַי. אַךְ אֵלֵינוּ הָיָה תָּמִיד חָבִיב.

גַם הַנוֹשֵׂא הָרִאשׁוֹן שֶׁמִיכָאֵל לִמֵד אוֹתָנוּ לֹא כָּל־כָּךְ הִצְלִיחַ. זֶה הָיָה נוֹשֵׂא הַכֶּרֶם. מִיכָאֵל יָצָא אִתָּנוּ לַכְּרָמִים שֶׁהָיוּ אִַחֲרֵי בָּצִיר. הוּא לִמֵד אוֹתָנוּ עַל שָׂרִיג וּקְנוֹקֶנֶת. זֹאת אוֹמֶרֶת – רָצָה לְלַמֵד, אַךְ לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָבָר – רַק הִגַעְנוּ לַכֶּרֶם, מִיָד הִתְפַּזַרְנוּ לְכָל עֵבֶר. קָטַפְנוּ לָנוּ עוֹלֵלוֹת וְזָלַלְנוּ עַד כְּאֵב בֶּטֶן וּמִיכָאֵל לֹא הִצְלִיחַ לְרַכֵּז אוֹתָנוּ אַף לְחָמֵשׁ דַקוֹת. הוּא אָסַף בְּשֶׁקֶט אֶת כָּל הַדְבָרִים שֶׁרָצָה לְהַרְאוֹת לָנוּ בַּכֶּרֶם וְהֵבִיא לַכִּתָּה, כְּדֵי לְהַרְאוֹת לָנוּ שָׁם. אַךְ אֲפִלוּ אֲנַחְנוּ הִרְגַשְׂנוּ שֶׁזֶה אֵינוֹ לִמוּד רָאוּי לִשְׁמוֹ. אַחַר כָּךְ הִתְחַלְנוּ אֶת הַנוֹשֵׂא הַשֵׁנִי. נוֹשֵׂא הַצִפֳּרִים. זֶה בֶּאֱמֶת עִנְיֵן אוֹתָנוּ. מִיכָאֵל יָדַע הָמוֹן עַל צִפֳּרִים וְאָהַב אוֹתָן מְאֹד. הוּא אָמַר שֶׁאֶת הַנוֹשֵׂא הַזֶה נַמְשִׁיךְ לִלְמֹד כָּל הַשָׁנָה כֻּלָהּ, לְיַד נוֹשְׂאִים אֲחֵרִים, כַּמוּבָן. זֶה דַוְקָא מָצָא חֵן בְּעֵינֵינוּ.

וְכָךְ קָרָה שֶׁבַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר מִיכָאֵל הִגִיעַ לַכִּתָּה וְאָמַר שֶׁיוֹצְאִים לַחֹרְשָׁה לִרְאוֹת צִפֳּרִים, שָׂמַחְנוּ וְהָלַכְנוּ אַחֲרָיו בְּרָצוֹן. בִּכְלָל, קוֹלוֹ הַשָׁקֵט הִתְחִיל לְהַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ לְטוֹבָה. בָּרִאשׁוֹנָה אָמַרְנוּ שֶׁזֶה קוֹל מְשַׁעְמֵם וּמַרְדִים. לְרָחֵל הַגַנֶנֶת הָיָה קוֹל גָבוֹהַּ וּבָהִיר וְלִפְעָמִים גַם קְצָת צַרְחָנִי, וְהִיא הָיְתָה מְהִירָה וְסוֹעֶרֶת. לְעֻמָתָהּ מִיכָאֵל הַשָׁקֵט נִרְאָה לָנוּ חִוֵּר וּמְשַׁעֲמֵם. אַךְ כְּדֵי לַעֲקֹב אַחֲרֵי צִפֳּרִים מַתְאִים דַוְקָא קוֹלוֹ שֶׁל מִיכָאֵל. זֶה נָכוֹן. אַף צִפּוֹר לֹא הֻחְרְדָה מִפָּנָיו וְגַם אֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ לְדַבֵּר קְצָת יוֹתֵר בְּשֶׁקֶט. בֹּקֶר אֶחָד יָצָאנוּ לִרְאוֹת צִפֳּרִים, מִיכָאֵל הָלַךְ בָּרֹאשׁ וַאֲנִי הָלַכְתִי לְצִדוֹ. מִיכָאֵל אָמַר לַיְלָדִים לָלֶכֶת לְאַט וְלִשְׁמֹר מֶרְחָק מִמֶנוּ, כִּי הוּא רוֹצֶה קֹדֶם לִבְדֹק אֶת הַשֶׁטַח. אֲבָל אֲנִי הָלַכְתִּי לְיָדוֹ כִּי רָצִיתִי לְסַפֵּר לוֹ עַל הַנַקָּר שֶׁיוֹשֵׁב עַל עֵץ הַפֵּקָאן אֵצֶל סַבָּא שֶׁלִי בַּגִנָה, וַאֲנִי כַּמוּבָן עוֹקֵב אַחֲרָיו. מִיכָאֵל הָלַךְ בִּצְעָדִים רְחָבִים וְהִקְשִׁיב לִי בְּחִיוּךְ טוֹב. אֲבָל פִּתְאֹם הוּא עָמַד דוֹם, הִתְחִיל לִטְפֹּחַ בְּיָדָיו עַל רֹאשׁוֹ וְצָעַק אֵלַי: “יִגְאָל, רוּץ חֲזָרָה מַהֵר מַהֵר! תַּגִיד לַיְלָדִים לָרוּץ בַּחֲזָרָה!” מַה קָרָה? מִיכָאֵל לֹא זָז מִן הַמָקוֹם, רַק טוֹפֵחַ בְּיָדָיו עַל רֹאשׁוֹ וּזְרוֹעוֹתָיו וְצוֹעֵק: “אֲחוֹרַנִית! כֻּלְכֶם אֲחוֹרַנִית!” אַבָל אֲנִי קְצָת אֵחַרְתִּי אֶת הַמוֹעֵד. פִּתְאֹם הִרְגַשְׁתִּי עֲקִיצָה נוֹרָאָה בְּצַוָארִי, וּמִיָד אַחַר־כָּךְ בְּרַגְלִי. אַתֶּם בֶּטַח יוֹדְעִים עַד כַּמָה כּוֹאֶבֶת עֲקִיצַת צִרְעָה. אָז תַּאֲרוּ לָכֶם שְׁתַּיִם בְּבַת אַחַת. צָעַקְתִּי: “אוֹי!” וְעוֹד פַּעַם: “אַיייי!” וְקָפַצְתִּי כְּמוֹ מְשֻגָע. רָאִיתִי שֶׁיֵשׁ עוֹד צְרָעוֹת בָּאֲוִיר מוּכָנוֹת לְהִתְנַפֵּל עָלַי וְהִמְשַׁכְתִּי לִצְרֹחַ וּלִטְפֹּחַ בְּיָדִי לְגָרֵשׁ אוֹתָן. הֵן לֹא הִרְפּוּ מִמֶנִי וְהִתְחַלְתִּי לָרוּץ. לָרוּץ וּלִצְעֹק: “צְרָעוֹת! יְלָדִים, רוּצוּ הַבַּיְתָה! מִיכָאֵל דָרַךְ עַל קֵן צְרָעוֹת!” רַצְתִּי כְּשֶׁצְרָעוֹת אֲחָדוֹת עוֹדָן רוֹדְפוֹת אַחֲרַי וְהַיְלָדִים בּוֹרְחִים מִלְפָנַי. כֻּלָנוּ רַצְנוּ וְצָעַקְנוּ. אֲנִי יִלַלְתִּי מִכְּאֵב, כִּי בֵּינְתַיִם קִבַּלְתִּי עוֹד שְׁתֵּי עֲקִיצוֹת, בַּזְרוֹעַ וּבַיָרֵךְ. לְבַסוֹף הִרְפּוּ מִמֶנִי הַצְרָעוֹת, וְהִגַעְנוּ הַבַּיְתָה. מִיָד הִשְׁכִּיבוּ אוֹתִי בַּמִטָה וּמָרְחוּ מַה שֶׁמָרְחוּ עַל עֲקִצוֹתַי. רַק עַתָּה נִזְכַּרְתִּי בְּמִיכָאֵל. הֲרֵי מִיכָאֵל נִשְׁאַר שָׁם, תָּקוּעַ בְּקֵן הַצְרָעוֹת. לָמָה הוּא לֹא בָּרַח? לָמָה לֹא רָץ אִתָּנוּ הַבַּיְתָה? פִּתְאֹם הֵבַנְתִּי. “יְלָדִים,” אָמַרְתִּי, “מִיכָאֵל לֹא רָצָה שֶׁהַצְרָעוֹת יִרְדְפוּ אַחֲרָיו וְיַגִיעוּ אֵלֵינוּ. לָכֵן הוּא נִשְׁאַר שָׁם וְהַצְרָעוֹת עָקְצוּ אוֹתוֹ וְלֹא אֶתְכֶם. אֲנִי הָיִיתִי קָרוֹב, לָכֵן הִסְפַּקְתִּי לְקַבֵּל עֲקִיצוֹת, אֲבָל אַתֶּם נִצַלְתֶּם.” הַיְלָדִים הָיוּ הֲמוּמִים. “מָה?” שָׁאֲלָה רוֹנִי בְּקוֹל בּוֹכִים, “וְהוּא נִשְׁאַר שָׁם וְנֶעֱקַץ וְנֶעֱקַץ?” רָאִינוּ שֶׁגַם הַמְטַפֶּלֶת הִתְחִילָה לִדְאֹג. לָמָה מִיכָאֵל לֹא מַגִיעַ? אֲנַחְנוּ רַצְנוּ מַהֵר, אַךְ גַם אִם הָלַךְ לְאַט לְאַט, כְּבָר צָרִיךְ הָיָה לְהַגִיעַ. יוֹסִי וְעָמְרִי הִתְנַדְבוּ לָלֶכֶת בַּחֲזָרָה, וְלִרְאוֹת מֶה עָלָה בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל מִיכָאֵל.

וְהֵם אָמְנָם מָצְאוּ אוֹתוֹ. הוּא כְּבָר הִסְפִּיק לָצֵאת מִקַן הַצְרָעוֹת. הָלַךְ לְאַט לְאַט כְּדֵי לֹא להוֹסִיף וּלְהַרְגִיז אֶת הַעוֹקְצָנִיוֹת הָאֵלֶה עַד שֶׁהִרְפּוּ מִמֶנוּ, וְאָז כָּשַׁל כֹּחוֹ. עָמְרִי וְיוֹסִי מָצְאוּ אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל אֶבֶן עַל אֵם הַדֶרֶךְ. הוּא הָיָה עָקוּץ כֻּלוֹ וְנָפוּחַ, וְרֹאשׁוֹ כָּבֵד וְכוֹאֵב. עַל אַף סִבְלוֹ הִצְלִיחַ לְחַיֵךְ אֶל שְׁנֵי הַבָּנִים וְאָמַר שֶׁרַק יָנוּחַ מְעַט וְאַחַר־כָּךְ יָבוֹא. אֲבָל יוֹסִי סָבַר אַחֶרֶת. עָמְרִי נִשְׁאַר עִם מִיכָאֵל וְיוֹסִי רָץ הַבַּיְתָה לְהַזְעִיק עֶזְרָה. עַד מְהֵרָה חָזַר וְהֵבִיא אֶת אֵלִיָהוּ עִם הַגִ’יפּ, וְזֶה לָקַח אֶת מִיכָאֵל לְבֵיתוֹ. אַרְבָּעָה יָמִים לֹא לָמַדְנוּ. מִיכָאֵל הָיָה כָּל־כָּךְ עָקוּץ שֶׁשְׁתֵּי עֵינָיו נִסְגְרוּ לְגַמְרֵי וְרֹאשׁוֹ הָיָה נָפוּחַ כְּמוֹ בַּלוֹן. כָּל יוֹם בִּקְרוּ אֶצְלוֹ כַּמָה יְלָדִים מִן הַכִּתָּה. כְּשֶׁמִיכָאֵל סוֹף סוֹף חָזַר לְלַמֵד הָיָה עֲדַיִן קְצָת נָפוּחַ, אֲבָל שָׂמַח מְאֹד לַחֲזֹר אֵלֵינוּ. גַם אֲנַחְנוּ שָׂמַחְנוּ. אֲפִלוּ הֵכַנוּ לוֹ הַפְתָּעָה. עַל הַלוּחַ כָּתַבְנוּ בְּאוֹתִיוֹת גְדוֹלוֹת: רוֹצִים לִלְמֹד הֵצֶל מִיכָאֵל! מִיכָאֵל אָמַר: יָפֶה מְאֹד. כָּךְ בֶּאֱמֶת יִהְיֶה. אֲנַחְנוּ נִלְמַד הַרְבֵּה, אַךְ “אֵצֶל” כּוֹתְבִים בְּ"אָלֶף" וְלֹא בְּ"הֵא". עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹדְעִים. וְאֶת מִיכָאֵל אַנֲחְנוּ מְחַבְּבִים מְאֹד. וְאִם אַתֶּם רוֹצִים לָדַעַת מַשֶׁהוּ עַל צִפֳּרִים – כָּאֵלֶה שֶׁנִשְׁאָרוֹת אֶצְלֵנוּ כָּל הַשָׁנָה וְכָאֵלֶה שֶׁנוֹדְדוֹת וְחוֹנוֹת רַק זְמַן־מָה בַּסְבִיבָה – שַׁאֲלוּ אוֹתָנוּ, אֶת יַלְדֵי קְבוּצַת “יוּבַלִים”. אֲנַחְנוּ לָמַדְנוּ אֶת זֶה אֵצֶל מִיכָאֵל.