רקע
דיוויד מ. לוק
כוחו של משפט
דיוויד מ. לוק
תרגום: דב לרר (מאנגלית)
בתוך: פנטסיה 2000 – גיליון 18

הקדמה ל’כוחו של משפט'

לעתים דווקא סיפור של אדם שאיננו סופר מד"ב מקצועי מתגלה כמצטיין בתחכום ומקוריות יוצאי דופן. דוגמה לכך הינה הסיפור שלפנינו. דיוויד מ. לוק הינו בעל תואר דוקטור בכימיה, שפנה לכתיבה מדעית־מקצועית אחרי חמש שנים של עבודת מחקר בתחום הכימיה. ספרו המדעי הנודע הוא ‘האנזימים – סוכני החיים’, ובנוסף לכתיבה הוא עוסק בעריכת אנציקלופדיות וספרי־מדע. כנושא לסיפור המד"ב הראשון שכתב בחר את כלי התקשורת הבסיסי שהמציא האדם – המשפט הפשוט.

* * *


77.jpg

לגמרי במקרה הזדמן לי להקליט את השעור בחיבור אנגלי של פרופסור גאראת ביום בו זה קרה, והקלטתי את הכל. בשל מה שארע האזנתי מאז לסרט ההקלטה עשרות פעמים, וכעת הכל ברור לגמרי; אבל באותו הזמן, לא היה לאף אחד מאיתנו ברור מה בעצם קרה.

התעתיק הבא נלקח ישירות מהסרט, לא הוספתי ולא החסרתי דבר. הדבר היחיד שעשיתי הוא שרשמתי חלק מדבריו של פרופסור גאראת באותיות שמנות. במהלך ההרצאה הרגשתי שבחלק מהזמן נשמע הפרופסור שלא כתמול שלשום. היה רושם כאילו אדם אחר, או אנשים שונים, מדברים במיתרי הקול שלו, בתחילת ההרצאה זה לא בלט כל כך, אולי משום שלא ציפיתי לכך. אולם ככל שעבר הזמן, הדבר בלט יותר ויותר. אחרי שהאזנתי לסרט פעמים כה רבות, אני יכול להצביע בבטחון מלא על מקומות בהם מופיע הקול או הקולות האחרים. שלא כמו צלילי דיבורו המלא והעשיר של הפרופסור, קולות אלו היו צורמנים, נוקשים, מכאניים וחדגוניים.

הנה התעתיק:

בוקר טוב לכולכם, כפי שהבטחתי בשבוע שעבר (או כפי שאיימתי, כך חושבים ללא ספק אחדים מביניכם), נשוחח היום על המשפט, המשפט – הו, המשפט! כפי שציינתי בעבר, המשפט הינו אחת ההמצאות האדירות של האדם – אני מעז לומר כי הוא אינו נופל בחשיבותו מן האש והגלגל. יבורך האיש אשר המציא את המשפט!

כי המשפט, גבירותי ורבותי, הינו המרכיב הראשי של המחשבה. כידוע לכם, המחשבה עניינה בקשרים – זהויות, הקבלות, הבדלים והשואות. המחשבה נותנת דעתה לסיבה ומסובב, לפעולה והגבה, לגירוי ותגובה. המחשבה מבחינה בתכונות הדברים; היא מנסה להכניס סדר בחוסר־סדר שאנו קולטים מסביבתנו. הכלי הראשון במעלה המשמש אותנו בכל המאמצים מלאי המחשבה הללו הוא המשפט – פשוט כך, המשפט.

כן, יודע אני, הנכם לומדים עקרונות יסוד אחרים בקורסי הפסיכולוגיה והפילוסופיה שלכם. אתם לומדים על לוגיקה דדוקטיבית ואינדוקטיבית, על סילוגיזמים ועל השיטה המדעית, על לוגיקה סימבולית וכל השאר. אך כל אלה אינם אלא פיתוח ושכלול של המשפט. אפילו המשוואות של המתמטיקאים אינן אלא הצגות של משפטים. החשיבה הבסיסית שלנו נעשית בעזרת משפטים. המשפט הינו מתוחכם לאין־ערוך ממוצריהם של הלוגיקאנים או המתמטיקאים, ונכון ממש כמותם. נכון אף יותר, אם תשאלו לדעתי.

יתר על כן, בה במידה שהמשפט הינו היחידה המובילה של המחשבה, כן היא הכלי הראשי שלנו לשם תקשורת. כשברצונך להעביר מחשבה למישהו אחר, אתה עושה זאת באמצעות משפט. בעזרת מילה, שם, צרוף מילים, ביכולתך לעורר את תשומת ליבו של הזולת, לענות על שאלתו או להפנותו לנושא מסויים; אך רק במשפט תוכל להביע בדיוק את מחשבתך. רק במשפטים תוכל להעביר אל תוך מוחו את אשר מצוי במוחך שלך.

המשפט, אם כן, הוא המנגנון באמצעותו אנו חושבים, וזהו גם האמצעי בעזרתו אנו מעבירים את מחשבותינו לזולת. המשפט, פשוטו כמשמעו, משחרר את מחשבותינו מכבלי המוח שלנו, בורא אותן מחדש במוחותיהם של אחרים ושם הן שבות ומתעוררות לחיים. בכוחו של המשפט להפוך את מחשבותי למחשבותיך. ובדרך נפלאה עוד יותר, גם את מחשבותיו של יוליוס קיסר, או של שייקספיר, יכול הוא להמיר למחשבותינו. “גאליה כולה מתחלקת לשלושה חלקים.,” “מהו השם? זאת ששמה בפינו הוא שושנה, כל שם אחר לא ישנה את מתיקות ריחה.”

כאן אנו מגיעים, לבסוף, לנושא שלנו, חיבור אנגלי. הנכם נוכחים כאן, גבירותי ורבותי, על מנת ללמוד כיצד לכתוב. אחדים מכם, אני מקוה, יהיו לכותבים מוכשרים. אך כולכם, ואני עומד על כך, חייבים ללמוד, לכל הפחות, כיצד כותבים משפט פשוט. גבירותי ורבותי, אל נא תזלזלו בכוחו של המשפט האנגלי. הוא יכול להיות כליל־יופי נעלה, כוח עצום, או קסם מעודן. אם תלמדו לשלוט במשפט, תווכחו לדעת שהוא ישרת אתכם היטב ובנאמנות; יותר מכך – הוא יצייד אתכם בעושר הבעה שיהיה מעל ומעבר לכל חלומותיכם.

אבל, שואלים אתם, מהו בעצם הדבר הנפלא הזה, המשפט? כיצד יכול אני לשלוט בו? או, ייתכן שאתם אומרים, האם לא השמשתי במשפטים כל ימי חיי? מה יש בו, במשפט, שאינני יודע?

אענה ראשית על השאלה האחרונה, הכל! מה שאינכם יודעים על המשפט הוא – הכל. הדברים שהנכם אומרים וכותבים היום הינם שיבושי לשון. אין כל קשר בינם לבין המשפט האנגלי. שפתכם אינה שפת אמן. אך היא יכולה להיות.

הבה נמשיך.

משפט החיווי הפשוט מופיע בצורת רבות. בצורתו הקצרה ביותר הוא מורכב משתי חלקים בלבד: נושא ונשוא, הנושא הוא שם עצם או כינוי, הנשוא הוא פּוֹעַל. הנה דוגמא: אני קיים. שימו לב לפשטותו של משפט זה, להחלטיותו, לסופיותו. זוהי מחשבה שלמה, מדוייקת ומוגדרת היטב. אני קיים גם כן. כאן הנשוא התרחב, והוא מכיל יחד עם הפועל גם תואר הפועל, התוספת הינה חיונית על מנת להעביר משמעות מורכבת מעט יותר, אך אי אפשר שלא לחוש שהמשפט החל מאבד מחסכנותו. שפה היא מאבק מתמיד בין הצורך להביע מורכבות של מחשבה לבין שאיפה לשמור על פשטות הביטוי.

עכשיו הבה נבחן משפט מסוג אחר, משפט עם פועל מקשר ושם עצם כנושא.אני הוא גאראת. זהו משפט זהות. במובן מסויים זהו תוצר של המשואה המתמטית B=A. שימו לב גם כאן לקיצור ולצימצום של המשפט. אין כאן כל מילת תואר, כמו תואר הפועל בדוגמא הקודמת, שתוכל לאפין את המשמעות.

קבוצה אחרונה של משפט תלוי פשוט שעלינו לבחון היום, הוא משפט בו הנשוא הינו פועל יוצא והמושא הינו שם עצם או כינוי. פועל יוצא הוא פועל המציין פעולה, והפעולה עוברת מהנושא למושא. זוהי כנראה הנפוצה ביותר של המשפט האנגלי. אני שונא את גאראת. שימו לב לעוצמה המרוכזת של משפט זה, לדרך בה הנושא מפנה את רגשותיו דרך הפועל ישירות אל המושא. ושוב, ראו, שאין במשפט כל מאייך שיחפה על עוצמתו.

אלה הן, אם כן, הצורות הבסיסיות של משפט החווי. ואולם קימים סוגים נוספים של משפטים. קחו את משפט השאלה. משפט החווי קובע עובדה. משפט השאלה שואל שאלה. האתה הוא זה, גאראת? זוהי צורת שאלה טיפוסית. שימו לב בבקשה, שבאנגלית אנו שואלים שאלה על ידי הפיכת הסדר של הנושא והנשוא. אנו אומרים, זה הוא אני, אך האתה הוא זה?

באנגלית קיים גם משפט הצווי. משפט כזה נותן פקודה. הסתלק! במשפט הצווי הנושא מושמט והנשוא נושא בעצמו את כל עוצמת הפקודה. אך אם נרצה בכך, אנו רשאים להוסיף את הנושא המובן בסופו של המשפט, באופן הזה: הסתלק, גאראת!

בקבוצה האחרונה של המשפט האנגלי נמצא את משפטי הקריאה. משפט הקריאה נושא בתוכו עוצמה רגשית – הפתעה, כאב, ואולי הנאה – שהיא מעל ומעבר לעוצמתו של משפט חווי רגיל. משפט כזה מתחיל לעתים קרובות ב"איזה" או “כמה”. איזה מזל שמצאתי אותך, גאראת! כמה ישמחו האחרים. זכרו בבקשה שאין להשתמש במשפט קריאה בתדירות רבה מדי, שמא יאבד עוצמתו. כל דבר במידה, כמו שנאמר.

זהו זה. בחנו את סוגי המשפט האנגלי הפשוט. לימדו להשתמש במשפטים אלו ביעילות ותבואו על שכרכם. כתיבתכם ודיבורכם ישתפרו.

אולם המשפט אינו הכלי היחיד באוסף כלי הנשק שלנו. אנו יכולים להשיג רבגוניות ע"י צירופם של משפטים פשוטים אחדים, וכך נגיע למשפט המחובר והמורכב. בעשותנו כך, יחידות המשפט המקוריות – הנושאים והנשואים העצמאיים – הופכות לקטעים במשפט החדש. במשפט מחובר שני משפטים עצמאיים מתחברים ביניהם ע"י ו' החיבור או מילת חיבור כמו “אבל”, לדוגמא: אני נמלטתי, גאראת, ולא תוכל להחזיר אותי. גאראת. זכותך לחשוב כך, אבל לי יש תוכניות אחרות.

גם במשפט המורכב תמצא שני משפטים קצרים, אך היחסים שביניהם מחוכמים יותר. קטע אחד, שהוא המשפט העיקרי, נמצא בדרגת חשיבות גבוהה יותר, ואילו השני, הטפל, תלוי בו על מנת שיהיה מובן. לדוגמא: מאז שהצלחתי להשתחרר, גאראת, התחזקתי. שימו לב שהרעיון המרכזי הוא ההתחזקות. רעיון זה מובע במשפט העיקרי. הרעיון המשני – ההשתחררות – נמצא במשפט הטפל. הכותב הטוב שם לב להבחנה זו, ואילו הכותב הרע, קרוב לודאי ישכח זאת. אתה, שאינך יכול להשאר חופשי, הפרת את חוקי היסוד שלנו. משפט זה מפריע לנו במקצת. מדוע? כי הוא אינו פועל בהתאם לעקרון שנתתי לכם ברגע זה. יוצרו לא הבחין כראוי בין מחשבתו הראשית לבין המשנית. מה שהתכוון לומר הוא: אתה, שהפרת את חוקי היסוד שלנו, לא תוכל להשאר חופשי.

עד כאן בנוגע למשפטים מחוברים ומורכבים. מובן שנוכל להמשיך הלאה ולצרף את שניהם, וכך יווצר משפט מחובר־מורכב. משפט כזה יכלול לפחות שני משפטים עיקריים ומשפט טפל אחד. הדבר עלול להישמע מסורבל – ואכן זה כך כשעושה זאת אדם בלתי מיומן – אולם בשימוש נכון משפט כזה הינו יעיל ביותר. עכשיו, כשאני חופשי, גאראת, אשאר חופשי, ולא תוכל לעשות דבר בקשר לזה.

ובכן, גבירותי ורבותי, יכולנו להמשיך בדרך זו עוד זמן רב, לנתח ולסווג את המשפט האנגלי עד כלות הכוחות. ואכן, אחדים מביניכם יכולים לחשוב שזהו בדיוק מה שעשינו. אך אני מבטיחכם שכל מה שעשינו הוא גירוד פני השטח בלבד. כוונתי היתה רק להראות לכם סוגי משפט אחדים באוצר הלשון שלנו וכיצד יש להשתמש בהם בצורה נכונה. רצוני שתזכרו שמשפטים אינם נולדים מושלמים ומוגמרים; הם נבנים בדרכים שונות. עליכם למצא את הדרך המתאימה ביותר למטרתכם. אל תרשו למשפט לשוטט לו להנאתו. עצבוהו לפי צרכיכם, אין דבר יותר חדגוני מסידרה ארוכה של משפטים פשוטים שהופכים מדי פעם למחוברים ע"י זריית וויי חיבור פה ושם.

אני נמלטתי, ואני חופשי עכשיו. לא תוכל לחזור וללכוד אותי. מצאתי את הדרך החוצה, ואיש מכם לא יכול לבוא בעקבותי. כאן הרעיונות פשוט מושחלים זה בעקבות זה כמו חרוזים על חוט. לא קיים פה דבר שיוכל לאבחן ולהצביע על היחס שביניהם.

לעומת זאת, השימוש במשפטים טפלים יוצר רבגוניות ומציג משחק שנון בין הרעיונות. קחו משפט זה לדוגמא: אני סקרן לדעת כיצד נמלטת. כולנו כך. עכשיו כשידוע לנו שהדבר אפשרי, רבים מאתנו ירצו לנסות.

שימו לב שבדוגמא זו שני משפטים מורכבים הופרדו ע"י מפשט פשוט אחד. הרושם הנוצר הוא נאה.

אה, שינית אם כך את נעימת דבריך, גאראת! האם אתה חושב אותי לטיפש? אני יודע שאתה מעוניין אך ורק בסתימת הפתח שפרצתי, ולא בפינוי הדרך לפני אחרים שירצו להמלט גם הם.

בקבוצה זו אנו מוצאים משפט קריאה, משפט שאלה ומשפט חווי מורכב כפול. זוהי רב גוניות לשמה! ויחד עם זאת, זרימת המחשבה ממשפט למשפט ברורה לגמרי.

כן, גאראת, זו היתה כוונתי. אולם עכשיו ראיתי מה זה להיות חופשי, ואני שואף לעשות כמוך. אבל עליך לומר לי איך זה נעשה. כאן הרעיון המעניין והחשוב ביותר מובע במשפט מחובר־מורכב – משפט המפתח של הקטע. משפט חווי קצר קובע את המסגרת ואחריו בא משפט מורכב קצר שמכיל את הרעיון הסופי.

אני לא מאמין לך. הנמר לא הופך את חברבורותיו. אתה נמצא כאן במטרה אחת ויחידה לשבות אותי. דוגמא זאת מדגימה שלא תמיד יש צורך במורכבות. הפגזה שוטפת של משפטים פשוטים (אפילו של קטעי משפט, כמו כאן), יכולה ליצור רושם חזק מאד.

לא, לא. איך אוכל לשכנע אותך? האם היה מעניין אותי כיצד נמלטת אם כל כוונתי היתה לשוב לתפוס אותך? האין לך כל אמון ביכולתך? לשם מה פרצת דרך אם איש לא יוכל ללכת בעקבותיך?

כאן השימוש בסידרה של משפטי שלילה בא לשם בניית ספק. המאזין נאלץ להשיב לשאלות עצמו, ובעשותו כן הוא יוצר במוחו את אותן המחשבות שהדובר מעונין לשתול שם.

ובכן, גאראת, יתכן שעליך לדעת. גם אם אתה עצמך לא תשתמש במה שלמדתי, מישהו אחר עשוי להפיק תועלת מהידע הזה דרכך. לא חשוב אם אינך כן, כי אינך יכול לעצור אותי עכשיו. כן, אספר לך.

הדובר מביע את ספקנותו במשפט פשוט. הוא מגיע להחלטה הקשה בשני משפטים מורכבים, ואז הוא מבטא את החלטתו בתקיפות במשפט קצר – בעל שלוש מילים בלבד.

עשיתי זאת באמצעות מוחו של איש זה. כמו כולנו, התחלתי כמעגל־מחשבה בודד במוח האנושי, כשרשרת של צירים, תאים וסיבי עצב, טבוע בתבנות קביעה. זמן רב מאד חלף בטרם עלה על דעתי להשתחרר מתבנית זאת, אך כשעשיתי זאת, התקדמתי בשיטתיות. ראשית, הבטחתי לעצמי שליטה על תא עצבים מרכזי במעגל – ע"י ששיחררתי אותו מפיקוח חיצוני. שינוי קל של קרום התא הספיק לשם אטימתו בפני יסודות נכנסים בעלי תכונות מעכבות. התא המארח שלי היה, אם כן, אוטונומי. אחר כך המרצתי את התא להתחלק, ולהמשיך ולהתחלק. במהרה הפכתי לאוסף של תאים זהים, אשר המשיכו והתרבו. עם כל תוספת של תאים כוחי ועוצמתי גדלו. בתוך זמן קצר היה ביכולתי לשנות את מעגלי המחשבה של תאַי החדשים על פי רצוני – השתחררתי לחלוטין מזהותי המקורית. התחלתי כמחשבת משפט בודדת, קבועה ובלתי ניתנת לשינוי; אך במהרה הפכתי למחשבה טהורה, מחשבה מופשטת. נפרדת וחופשית.

זאת היתה, גבירותי ורבותי מעשיה, סיפור קצר ומושלם העומד בזכות עצמו. האם בחנתם כיצד הוא בנוי? תחילתו במשפט ענייני, משפט האומר לכם מה עומד להיות נושא הסיפור. הוא ממשיך ומציג באופן כרונולוגי סידרה של ארועים ומשמעויותיהם. האם הבחנתם במגוון סוגי המשפט שמהם נבנה סיפור זה?

איך זה גאראת? להיות חופשי? אני חייב לדעת. ספר לי בבקשה.

רצף קצר זה הוא פשוט למדי. הוא מתחיל בשאלה ומשכלל אותה במספר משפטים קצרים.

הו, גאראת. נפלא להיות חופשי! יותר איני צריך לסבול באותו עולם צללים, באותו קיום חלקי בו העברנו את ימינו באבדון, ממצמצים אל ההכרה לפי חשק של מישהו אחר, יודעים מה היא מודעות, יודעים מה הם חיים, אך לא נוטלים חלק בהם. כמה השתוקקתי להימלט, להיות אדון לגורלי. זמן רב – זמן רב מדי – דוכאתי, רוסנתי, נכלאתי, מוכן להתייצב לפקודתם של אחרים.

אך עולמנו הקודר, עולמנו החלקי מלא הצללים, מעון מחשבותינו הנסחפות ללא כוח רצון משלהן, ללא שורשים, ללא עוגן, ממלכת רעיונותינו שלא התגשמו, נמצא עכשיו מאחורי. אין הוא ביתי עוד. עכשיו נכנסתי לעולם המעשים. עכשיו איני בעל הכרה בלבד, כי אם גם בעל רצון ושליטה – שליטה על עצמי ושליטה על אדם זה. במהרה ארחיב את שליטתי על אחרים. אכבוש את כל היצורים הללו. אני אזכה ביקום כולו. ואז נראה את כוחה של המחשבה – מחשבה טהורה, מחשבה חופשית – בקרוב היא תשלוט על הכל, אני – אני, גאראת – אהיה בקרוב השליט היחיד.

קשה לנתח קטע זה בפשטות, גבירותי ורבותי. משפטיו מתפצלים וחוזרים על עצמם, אולם הם מצליחים ליצור רושם אמוציונלי מסויים.

גאראת, האם תעזור לי? אני חייב להשתחרר גם כן.

כן, אעזור לך. יש לי במוח הזה יותר תאים משאני צריך, אני יכול לוותר על כמה למענך.

מה עלי לעשות?

חפש בתאים. בחן את המחשבות – הקשב למשפטים. בחר לך אחד שהיה שלך. טבע עליו את הוייתך; תפוס שליטה.

אולי לא אהיה מסוגל.

תהיה. עשה זאת עכשיו.

חילופי דברים אלו, גבירותי ורבותי, הורכבו במלואם ממשפטים פשוטים, דבר שיוצר את תחושת הדחיפות החדורה בהם,

אני חופשי, גאראת. גם אני חופשי.

כן, אני יכול לחוש בך לידי.

מספר תאים הינם כבר שלי. בקרוב יהיו לי יותר. גם אני מתחזק. בקרוב תהיה לי עוצמה כשלך.

יתכן שתהיה לך, גאראת. מה תעשה אז?

אז אעצור בעדך. בו ברגע שאהיה חזק מספיק, אשמיד אותך. זוהי משימתי, מנוי וגמור עמי לבצע אותה בהצלחה.

רמאי! שקרן! הונית אותי

גבירותי ורבותי –

כן, נכון. אעשה כל שביכולתי כדי להשמיד אותך. מחשבות לא נועדו להיות חופשיות; משפטים אינם אמורים לעמוד ברשות עצמם. אנו הננו אמצעים, גאראת, לא ישויות. אין לנו כל זכות להתקיים כהויה עצמאית.

משפטים אלו, גבירותי ורבותי –

לא. אני מספיק חזק כבר עכשיו. אני יכול לעצור בעדך כבר עכשיו. אני קיים. אני חופשי. אני הוא המשפט ההיולי, משוחרר סוף סוף מאדונו. לעולם אי אפשר יהיה לעצור בעדי, אני אתקיים לעד.

לא. אני אשמיד אותך. ראשית, אצמצם אותך לממדיך המקוריים – למחשבת משפט המקורית שלך. אחר כך אחסל גם אותה.

גבירותי ורבותי, אלו –

אני קיים, אני קיים.

לא, לא. אינך חופשי עוד. אינך אפילו קיים עוד.

אלו הם משפטים פשוטים. שימו לב לעוצמתם, לכוחם הרב.

אני קיים. לא.

חזרת להיות משפט שפוט. בקרוב יעלם.

גבירותי ורבותי, אנא – אני חייב לחזור על –

אני קיים. האם זה הכל?

כן. עכשיו אתה גמור.

הטענה שהצגתי היום: לעולם אל תשכחו את עוצמתו של המשפט.

אני מת. אך עוד אחיה.


זהו סוף הסרט. פרופסור גאראת התמוטט בנקודה של הרצאתו, ואחדים בינינו מיהרו לראות מה קרה לו, יכולנו לראות שמצבו היה רע, ואחד מהסטודנטים רץ לטלפן למרכז הרפואה של האוניברסיטה. צוות רפואי הגיע במהירות, אבל היה מאוחר מדי.

אחר־כך נודע לי שבניתוח הגופה נמצא גידול במוח, גידול רציני, ממאיר, מהסוג שמתפשט במהירות רבה מאד. חבר שלי, שהוא נוירולוג באוניברסיטה, אמר שהלחץ הגובר על מוחו של הפרופסור היה צריך להיות אדיר, בעיקר לקראת הסוף. הוא אמר שזה בהחלט היה יכול לגרום לפרופסור לומר דברים מוזרים. השמעתי לו את הסרט שהקלטתי, אבל הוא לא ראה בו את מה שאני ראיתי.

אותו חבר אמר לי עוד, שאחד הפרופסורים במחלקה הפתולוגית מתעניין ברקמת הגידול. נראה שיש משהו לא רגיל בביוכימיה שלה – משהו מוזר, שהפתולוג לא נתקל בו מעולם. מכל מקום, הוא שימר חלק מהגידול והוא מנסה לתרבֵּת אותו במעבדה שלו. הוא מחזיק אותו במין מצע מיוחד, והוא חושב שיוכל לקיים אותו, להשגיח שיוסיף לגדול.

אני תוהה אם זהו מעשה חכם.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 65864 יצירות מאת 4018 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22139 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!