הפלוגה, המצורפת מחיילים אנגלים ומתנדבים עברים, התפתלה בתוך גיא צר כנחש־בריח, התמודדה והחליקה על גבי אבנים ושיחים מסובכים, השתפלה ודלגה על פני פחתים ושוחות, התפקקה והתלכסנה, ובעוד זנבה מפרכס לכאן ולכאן, מתעוות ומתכרבל לגלישת־זינוק כדי להדביק ראשה, כבר נתלפפה לשונה המשורבבת סביב הסלעים הזקופים שבמוצא הגיא התלול.
המתנדב נחשון צעד בתוך הכיתה האחרונה ששימשה מאסף לפלוגה. רובהו המכודן ושני התרמילים המצולבים על חזהו, ממולאים צלחות־לואיס ופצצות, חתכו עור צוארו ועוררו בגבו גירוד צוֹרב. טיפות זיעה ניגרו מעל פניו והזדחלו על גופו כתולעים דביקים. משקפיו ההבילו. הוא גרר רגליו בתוך הגיא הפרוע כשמלפניו מתנדנד קצובות כמטוטלת גב שחור.
בהתעקל הגיא ושורת־העורף נטתה לצדדין, בצבצה מתוך ההרים המדובשתים שרבצו על מוצא הגיא פיסת־שמים משובצת ניצוצות מהבהבים. נחשון שירבב צוארו וגמע בעיניו את האורות הרוטטים, פער פיו והתנשם לרוָחה כאילו פורק ממנו משאוֹ המעיק, אך מיד שב הגב והשתלשל לפניו כמסך אטום. שרב הוצק לתוך מוחו הכבד, וכשהוא אחוז זעם־טירוף על הגב המתנדנד לפניו זה שעות וחוסם בעדו את מרחב האופק, פסע פסיעות אחדות הצדה.
– כסה בעורף, קוף ממושקף! – חבט לו בקת רובהו הסרג’נט נח’קה שהלך מאחריו.
הפלוגה שרכה דרכה בכבדוּת. האויר הדחוס שמילא את הגיא, העיק וגירה את כלי־הנשימה. שיעול צרוד התערב בנשיפת עוף־ליל טורף וננעצו בתוך הדממה המעובה ללא הד.
כשהאחרונים בשורה הערפית העפילו אל פסגת־הגיא המסולעת, השתרעה לפני הפלוגה רמה שוממה מבותרת ערוצים עקלקלים ומדובשתת דבשות וחטוטרות, מוארת להבות שחורות, מלופפות עשן סמיך, ששיווּ לשממונה יגון עצבת. אי מזה הגיעה הפקודה “לשכּב”. היא נמסרה מכיתה לכיתה. האנשים נתקלו זה בזה, נפלו ונצמדו לרגבי־האדמה המתפוררים לאבק חריף, צורב, חודר לנחירי־האף והעינים.
נחשון שכב כשמבטו נעוץ בסילוני־הנפט המזנקים מתוך הצינור מנוקב־היריות. הלהבות הבליחו, ביתקו את המאפליה הקרושה וליחכו בלשונות מחודדות את השמים המפויחים, המשחירים כיער שרוף. רוח־קדים חרוכת־להב נברה בתוך הרמץ התפוח, חפנה מלוא כנפים גצים מהבהבים והפריחתם לכל עבר. מאחורי הלהבות, תקוע במחשכים המעובים ומכורבל בשחור אדרתו הצמרית, ארב הליל. העייפות החלה מתנדפת מתוך אבריו המפורכים. כולו היה אפוף סקרנות ואף משהו חרדה לקראת הבא. זו לו הפעם הראשונה שהוא יוצא ל"פעולות לילה". רבות סיפרו בפלוגה על הפעולות האלו, על הרפתקאות נועזות ועל מעשי גבורה להתפאר שכל אחד עטר בהם את עצמו. הוא ניסה לתאר לעצמו קרב־ליל, איך יפעלו ובאיזה תכסיסים יאחז, אך דמיונו הלֵאה העלה רק ריסוקים. נחשון משש בתרמיליו שהיו ממולאים תחמושת עד אפס מקום, לפת בידיו את רובהו שבטחון קר ובלתי־מעורער עלה מתוך פלדתו הנוקשה. חזר בזכרונו על תרגילי־הכידון שהקורפּורל האנגלי אימנוֹ בהם: כיצד יש לתקוע את הכידון; איזה הם המקומות בגוף הטובים לנעיצה, הגורמים לאויב מיתה לאלתר וגם מאפשרים שליפה מהירה. אך כשמבטו נפל על כידונו הממורט ששיקף בתוכו את להבות הנפט הבוער והוא עתה כולו לשון־אש מלובנת, עבר רעד בחוט שדרתו.
“וכי לאיזה צורך יש לפעול בכידון דוקא – מוטב בכדור חם. חת – והאויב קורס תחתיו מבלי להניד עפעף. גם מסתכנים פחות. טקטיקת הכידונים לא נראית לו. זוהי מלאכת קצבים בזויה” – נחשון נאחז בהרהוריו המקוטעים ולא הרגיש בתכונה שקמה בפלוגה.
– נרדמת, או מצוּברח? קום! – טילטלוֹ הסרג’נט נוח’קה.
נחשון קרע את שמורות עיניו שהחלו נעצמות. הוא הבחין בקצין האנגלי, מפקד הפלוגה, שהתקרב אליהם בהליכתו המיוחדת, כשהוא חותר בחשכה בשתי ידיו הארוכות כבמשוטים.
המפקד אסף את הפלוגה, הוציא את מפותיו הטופוגרפיות ואחרי שעיין בהן שעה קלה נתן באנשים את עיניו המשונות, עינים מבועתות ובולשות, משוקעות עמוק במצחו וגצי־הפוספור רושפים מתוכן כמתוך קמרון אפל ועמוק:
– חברה, – פתח – אתם צבא עברי ראשון. בני מכבים אתם. עוז וגבורה. בקרב־מגע עלינו לבוא עם השונא. בכדונים להשתער על אויבי ישראל. בכידונים, בעזרת השם – – וכשהוא מעסה בלשונו את המלים העבריות הנוקשוֹת ומעבירן מלסת ללסת כמו בלע מאכל צורב, מסר פקודות למפקדי הכיתות.
הסרג’נט נח’קה הצביע לעבר הכפר שהיה דבוק אל אחד התלים, הסביר לאנשיו את פרטי הפעולה, יצא בראש הכיתה וכשהוא מתקדם בצעדי־חתול זריזים ורכים – פקד: אחרי!
הכפר דמם בריקניותו. בחושות האפורות לא נמצאה נפש חיה. נחשון צעד ליד נח’קה בתוך הסימטאות המפותלות המעלות ריח צחנה כשכידונו שלוח לפניו והוא כולו לוהט באי־סבלנות ויצר־קרב מתגעש. הוא רץ מחושה לחושה ובאזניו משוַעת הדממה ברבבות קולות־אזעקה. באחת החושות נתקל בגוש שחור, וכשהדליק בידיו הרוטטות את פנסו החשמלי, הזדקר מתוך החשכה גוף ערביה זקנה שהלחיתה תחתיה כדוגרת. פניה המצומקים, המחורצים חריצים עמוקים עם נקודות־קעקע כחולות על סנטרה הנובל, האפירו כחרס ארכיאולוגי. מבעד ריסיה המכוּוצים בערו שתי עינים זעירות באודם דלקת. נחשון נרתע לאחוריו.
– בכידון, בכידון להשתער! – צרבה את ערפו נהימתו של נח’קה.
נח’קה פרץ לחושה, אך משנתקרב אל הדמות המלחיתה, הוריד כידונו.
– קומי!
זו לא זעה. עיניה הדולקות ננעצו בו בהכנעה חייתית.
– קומי!
נח’קה הקימה בכוח.
במקום מושבה נתגלה רובה שהיה עטוי חום גופה הנובל.
– נבלה – חרק נח’קה שן. הוא רקע ברגליו, התרוצץ ונהם בחרונו, אך ידיו כמו כובלו בסד.
כשהפלוגה עזבה את הסימטאות המפותלות והחלה מתקדמת אל הכפר השני שרבץ על תל מוקף משוכות צבר, נשמעה לפתע יריה בודדת. עוד טרם הספיקו להבחין בכיווּן היריה ומטר־כדורים ניתך על הפלוגה מבין הצבר והקברים שהיו פזורים על התל שהתקדמו לעברו.
– עמדה קח! אש! – ניסרה הפקודה בחלל המלא קולות נפץ.
הרובים התנבחו. מכונות־היריה השתעלו שיעול יבש, חד, קצוב וממושך. הפצצות ריסקו את החשכה המעובה וקרעו ממנה אברים־אברים. את האויב לא ראו כי־אם רק את האשים המנצנצות מן הצבר והקברים שהוצתו בזו אחר זו. להבותיהן המפותלות דלגו־דלקו אחת אחרי השניה ככלבלבים משתוללים.
הפלוגה נמצאה בכל רע. עמדתה היתה ללא־ביצור ומיסוך כלשהם. האנשים שכבו במורד התל גלויים לעיני האויב המשלח בהם אש מאחורי ביצור טבעי. הנסיונות להתקדם באגפים ולתפוס את האויב באש מהצד עלו בתוהו.
להשתער! בכידונים להשתער! – פקד המפקד האנגלי. הוא קם ראשון ורץ כשהוא מוציא אגב ריצה פצצות מתוך התרמיל הגדול התלוי לצדו וזורקן בזריזות מפליאה.
קולות המשתערים התלכדו לזעקת אימה. עם עינים קמות, כסוסים בתוך אוּרוה דולקת, רצו אל התל היורק אבדון. האש מאחורי הקברים והצברים גברה והלכה ואילצה את המשתערים לחפּש להם מחסה. הערבים התעודדו, הגיחו ממארבם, וכשהם מלהיבים זה את זה בזעקות פראיות עברו להתקפה.
נח’קה שכב מאחורי תל שגרד וערם לפניו בצפרניו. הידק אל כתפוֹ את רובהו הצורב והריק מחסנית אחרי מחסנית. משראה את השתערות הערבים עברוֹ גורל הפלוגה כזיק חשמלי. הוא בלש בעיניו לכל העברים. שנאה ממוֹרטה נדלקה בו: מימין לשיחי הצבר מסוכסכי הצמרות נמשך בקיע צר עד למאחורי התל. כחמישים מטר הבדילו בינו ובין הבקיע. הוא העיף עין על כיתתו – וזינק קדימה:
– בקפיצות של עשרים צעד, אחרי – רוץ!
משהגיע לתוך הבקיע, העפילו אל התל מאחורי התוקפים והשתערו עליהם בערפם. ההפתעה הממתם. כשהם יורים ללא כיווּן, הודפים זה את זה וגועים, נפוצו הערבים לכל עבר. אי־מי נעצר תוך מרוצתו המבוהלת, הטיל מבט־טירוף נסוך־דם לאחוריו, כרוצה לראות מיהו שהלם בקדקדו, שלח רגל לפנים כאומר להמשיך במרוצתו – והשתטח מלוא קומתו. אי־מי קרס תחתיו ונצמד לאדמה כמדבֵקות תפילה. אי־מי זחל, עיפר בידים מעוותות באדמה והצריח מבין שפתים קוצפות קללה בדת היהודים והאנגלים רצופה גניחות ושיעול חנוק.
שאר הכיתות שבמדרון התל משעמדו על השינוי הפתאומי במערכה, השתערו על הנמלטים. נחשון רץ ליד נח’קה. עיניו הקמות לא הבחינו מאומה. הוא דלג בין הקברים כשפיו קרוע בזעקת־יללה.
– הנה, הנה שם! מאחורי הקבר! – הצביע נח’קה על דמות מצונפת בעבּיה, שנלפתה לאחת המצבות ושלחה משן אש בתוקפים.
– פנה ימינה! אני משׂמאל! בכידון להשתער!
נחשון פנה ימינה, רץ במלוא המהירות ושילח אש בלי הפסק.
– להפסיק את האש! בכידון להשתער! – צרח נח’קה.
נחשון התקדם אל הדמות וכשהתקרב אליה כמטחוי־כידון, נעצר לפתע כשכידונו שלוח לפניו כאבר מדולדל.
– מלמד! חרבון רקוב! מרוח אשך! – יצא נח’קה מדעתו – תקע! תקע!
מתנשם ומתנשף, סמור שערות הגלגולת הקיפודית, דלוק עינים צרות, קבועות בתוך פנים שרועי לסתות, זינק הסרג’נט נח’קה ותקע כידונו בגוויה המצונפה. זו נתכווצה. פירפרה מעט. מתחה רגל אחת ושטחתה, שניה – וקפאה.
במיפקד שנערך לאחר הקרב, שנסתיים בנצחון גמור על האויב, הוציא המפקד את נח’קה בפני הפלוגה, לחץ ידיו וחיבקוֹ. עיניו היבשות התחייכו עתה ונתלחלחו כשני שבלולים מטוללים.
– מכבים – מלל נרגש.
הבוקר הקיץ רכות. הדמדומים רטטו. רטטו ונמוגו. ראשי הגבעות הופזו פז. נחלי־אור החלו משתפכים מאפסים. הפלוגה, ערוכה בסדר המכונס, החלה גולשת מהרמה בצעדים קלים ומאוששים.
נחשון צעד ליד נח’קה. פניו – מעוכים. עיניו נטולות המשקפים שאבדו בקרב – לאוֹת ומטושטשות. מפעם לפעם העיף מבַט על נח’קה ועל הליכתו המאוששת, הבטוחה. רגש סקרנות עינהו עד כדי כאב.
– ע… מ… נח’קה. רציתי לשאול אותך, נח’קה. ע… ע… יודע אתה… מעשה גבורה חוללת הלילה. מעשה־גבורה מיוחד במינו. הכל יהללו אותך. בעתונים יכתבו עליך. ע… מ… רציתי לשאול אותך, נח’קה. מה אתה מרגיש… מה אתה מרגיש לאחר ע… לאחר המעשה שם מאחורי הקבר. ה… ה… – התחייך בהתרפסות ובהתנצלות – אני ככה… יודע אתה… אני לא יכול לשכוח את זה… אני אני… יודע אתה…
נח’קה הפנה אליו ראשו. נעץ בו את סדקי־רואותיו הצרים: –
נאד! – התיז מבין שיניו הצחות.
הסרג’נט נח’קה בתר כבחרבות ברגליו העקומות משהו את אור הבוקר הצח. מפעם לפעם הפנה ראשו לכיתתו ומנה קצב לצועדים:
– שׂמאל, ימים, שׂמאל – – –
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות