התביעה הכללית בארץ זו כפי שפעולותיה מתגלות בזמן האחרון מהוה סכנה לשלום המדינה, לסדריה ולעתידה. אסור להסתפק בהבעת כאב והתמרמרות; נוכח ההולך ומתרקם כעת בארץ מחדש, נוכח אחוי הקרעים שנגרמו ליריעת הדמים ע"י שביתת הנשק, נוכח התפקידים החדשים, החשובים והמכריעים שיהיו לתביעה הכללית בפרק השני של המסכת הבא עלינו לחרדה יש להעלות את בקורת השיטות והדרכים של עקיבת הפשעים, חקירתם ובעורם על ראש דאגותינו, יש לעשות כל מה שיש באפשרותנו כדי שלא יחזרו מקרי הזכוי הרבים של רוצחי ילדים ומתנקשים באזרחים שלוים ושומרי חוק. ויש להודות, אין התביעה הכללית נותנת להסיח את הדעת ממעשיה. כל יום מביא בכנפיו גלויים חדשים והפתעות חדשות בפעולות “חנינה” של התביעה הכללית לפושעים. ולמרום השיא הגיעה במשפט של כנופית אלקסאם. קסאמיאדה זאת, מהווה עדות חותכת למעילה בתפקידים. בניגוד לחוק, הסכימה התביעה הכללית לשינוי כתב האשמה. שנוי זה אחרי התחלת המשפט הוא מסמכותו של בית המשפט בלבד. ולא רק בלי יסוד חוקי, אלא גם בלי כל יסוד עובדתי הסכימה התביעה הכללית לשנות את כתב האשמה בכוון האשמה על רצח במתכוון במקום רצח בכוונה תחילה. סעיף הרצח בכוונה תחילה הוכנס לכתב האשמה על יסוד החקירה המקיפה, העדות והחומר המרובה שהיו בפני השופט החוקר ושהובאו על ידי אותה התביעה הכללית עצמה. עשרים עדים חיזקו ואישרו את דבר הרצח בכוונה תחילה ולהצעת הסניגוריה הסכימה התביעה הכללית לשינוי. האמנם יכולה הצעת הסניגוריה לבוא במקום חומר האשמה?… אך קאסמיאדה זאת שהיתה יכולה לשמש חומר למסה מיוחדת על דרכי עבודתה של התביעה הכללית, מכילה הרבה קוים אופייניים לכוונותיה ולדרכי פעולתה של התביעה הכללית. אחרי שהתביעה הכללית ויתרה על האשמת רצח בכוונה תחילה עשתה עוד צעד בניגוד לכל חומר ההוכחה ובניגוד לכל דרישות החוק והצדק ונתנה “חנינה” כלילה לשנים מששת הנאשמים ודוקא ביחס לשנים אלה, שההצלחה האירה להם פנים באופן כל כך מפתיע, הובאו הוכחות מכריעות שהם השתתפו ברצח. ולאן נעלם סעיף האשמה על נסיון הרצח של שוטר ערבי מתוך כתב האשמה? על פשע זה נתנה התביעה הכללית חנינה גם בלי כל הצעת ההגנה. בחלק השני של הקאסמיאדה הלכה התביעה הכללית בעקבות מעשיה בחלק הראשון, היא ויתרה על סעיף הקשר לרצח יהודים הגורר אחריו עונש מאסר עולם והאשימה רק לפי סעיף קשר הסתה למרד ולזאת – בלי כוונה פלילית, פסקא שאינה מובנת כלל מנקודת ראות משפטית ושבאה כנראה להוכיח שאנשים יוצאים אל ההרים מזוינים בלי כוונה פלילית; כאילו אפשר לצאת אל ההרים להתבודד ולהתיחד עם אלהים עם רובים במקום ספרי תפילה. וגם לפי סעיף אשמה קל זה לא הרהיבה עוז התביעה הכללית להאשים את כל שמונת הנאשמים ובחרה רק בארבעה שעירים לעזאזל. וראה פלא: נאשמו לפי קשר ההסתה ונידונו לפיו אלה הארבעה שלא נידונו על רצח. (קשר להסתה היה מעיד ללא ספק על רצח בכוונה תחילה…) ואלה הארבעה שנידונו על רצח לא נידונו על קשר הסתה למרד. התביעה הכללית לא רצתה לאחד את המומנט של המעשה עם זה של המחשבה והפרידה באופן מלאכותי בין שני האלמנטים היסודיים של הפשע ועל כן נתקבלו התוצאות ההן שאינן רצויות למדינה הדואגת למשטרה וליציבות חוקיה. נתקבלה הקאסמיאדה. - התביעה הכללית ביטלה את המשפט נגד רוצחי הילדים בצפת למרות שהיו עדים, ע"י אי דחיית המשפט בגלל מחלתו של העד העיקרי (האם). בתביעה אזרחית, גם כשהנידון הוא סכום של שתי לא"י דוחים את המשפט בגלל מחלת עד. זה הכלל שנקבע באופן מוחלט בפרקטיקה המשפטית הא"יית. ופה, במשפט הרצח המתועב ביותר שהיה במשך כל ימי המהומות, לא מצאה התביעה הכללית לנחוץ לדחות את המשפט וויתרה גם על שאר העדים וכך שוחרר הנאשם, כי גם בית המשפט מצדו לא דחה את המשפט. התביעה הכללית במשפט רצח שמואלביץ גרמה לזכוי הרוצח שהודה בפשעו. התביעה הכללית לא דאגה לכך שהעד הראשי לא יעלם, למרות שיש לה האפשרות לאסור את העד, וגם השופט החוקר יכול היה לאסור את העד כדי להבטיח את הופעתו במשפט. ולכשברח, (ולמה ברח? האם היה הוא הנאשם?…) לא יכלה התביעה הכללית להוכיח שאין הוא נמצא בארץ. אף על פי שלאמיתו של דבר לא היתה דרושה עדות כזאת כלל במשפט זה כדי לסייע להודאת הנאשם. התביעה הכללית לא ניהלה את המשפט הזה בכיוון הדרוש, בהתאם לחוק היה עליה להוכיח את מסיבות ההודאה. וזה בצירוף העדות המסייעת היה מספיק לחייב את הנאשם, רוצחו של שמואלביץ שהודה במעשהו מטייל חפשי בארץ. התביעה הכללית במשפט רצח גרינולד גם כן לא מילאה את המוטל עליה ולא ניהלה את המשפט בכיוון הרצוי. התביעה הכללית לא דאגה להשארת העדים למשפט, למרות שאלה עזבו את הארץ רק שלושה ימים לפני המשפט. ואם היתה נסיעתם הכרחית ודחופה הלוא אפשר היה לקבוע את המשפט בהקדם של שלושה ימים לכל הפחות במה שנוגע להעדתם של העדים. התביעה הכללית הוציאה בערבות לא גדולה ביותר אדם שנלחם בנשק בצבא המדינה ונתנה לו להימלט ממשפט ומעונש למרות שבעשרות מקרים אחרים של פשעים קטנים יותר, היא מסרבת להוציא את הנאשמים בערבות גדולה פי כמה. התביעה הכללית במשפט הערעור של רוצחי מוריסון ולוינסון לא ידעה לנהל את ההגנה המתאימה לטענות הערעור. בא-כח המערער טען שלבית המשפט לפשעים חמורים לא היתה הרשות להביא עד אחרי שנגמר המשפט ובית המשפט לערעורים קיבל טענה זאת וזיכה את הרוצח שלשם חיובו נמצאו גם עדים גם חומר הוכחה מספיק, גם עדות מסייעת. דבר כה נדיר בימים אלה אצל התביעה הכללית שלנו. והלא נקבע כלל על ידי אותו בית המשפט העליון עצמו שהרשות בידי בית המשפט לקרוא עדים בכל זמן שלא הוצא עוד פסק הדין, זאת אומרת אפילו אחרי סיום המשפט. כלל זה נקבע בין השאר בשני משפטי הערעורים הפליליים בבית המשפט העליון (מס' 68/29 ו-71/31). לכל היותר יכולה היתה הסניגוריה לדרוש החזרת המשפט כדי שתהיה גם לה האפשרות להביא עד נוסף באותה הנקודה שלשם הוכחתה הובא העד הפטאלי על ידי בית המשפט לפשעים חמורים. בא כוח התובע הכללי שהוא המייצג את המדינה והמגן על עניניה צריך היה לדעת חוק ומשפט ולהתכונן למשפט כמו שמתכונן כל עו"ד הדואג לענינים של מרשיו. אי ההכנה הזאת של התביעה הכללית היא בעוכרי שלום המדינה; היא גרמה לזכוי רוצח שמעשיו הוכחו ולא נסתרו. התביעה הכללית לא דאגה לכך שינתן כוון יותר מתאים למשפט, שיוחזר הענין לבית המשפט דלמטה, למרות שפרקטיקה כזאת נוהגת תכופות במקרים דומים ולפני שנתיים היה מקרה שבו הוחזר המשפט לבית הדין לפשעים חמורים שלש פעמים! זאת הדרך אשר בה בוטל משפט המות היחיד על רוצחי יהודים במשך כל זמן המאורעות. התביעה הכללית לא הגישה אף ערעור אחד בכל משפטי המאורעות למרות שהיו לא פעם סיבות מספיקות להגשת ערעור כזה. (יש לראות בזה עקביות כי סוף סוף אין זה נוח כלל להגיש ערעור נגד פסק דין שאי התאמתו לפשע נגרמה על ידי אותה התביעה הכללית עצמה). זהו קציר האימים למדינה ולאזרח במשך השבועות האחרונים וזה מכריחנו למעשים מתאימים. הקציר הזה צריך לשמש לנו אזהרה ואזעקה נוכח ההרס והאבדן שאליו מובילה התביעה הכללית את המדינה הארץ-ישראלית.
יש לדרוש ריפורמה יסודית בסדור ייצוג המדינה במשפטים פליליים, יש לדרוש ריאורגניזציה של משרד היועץ המשפטי. בהתאם לשיטה האנגלית ניתנת בארץ-ישראל לתביעה הכללית סמכות רחבה מאוד במשפטים הפליליים. אין זה מתאים למצב השורר בארץ. (עוד הוכחה שלא הכל מה שמתאים לסדרים האנגלים מתאים גם לארץ ישראל). השיטה האנגלית הזאת המחייבת בארץ ישראל אינה מבדילה בעצם, באופן יסודי בין הפרוצס הפלילי ובין הציבילי כפי שנהוג ביבשת אירופה. כמו במשפטים אזרחיים כן גם במשפטים פליליים יש לבית המשפט עמדה של שומע, רושם ומחליט על כל מה שעושים ואומרים בפניו הצדדים. המדינה מופיעה בתור צד בכל משפט פלילי והיא מיוצגת בו על ידי בא כוח – התביעה הכללית. בית המשפט יש לו לפי שיטה זאת יזמה מצומצמת מאוד נוכח היזמה המקיפה שישנה לתביעה הכללית. באנגליה המצב הזה אין בו משום תקלה, הואיל והתביעה הכללית מגינה כראוי על עניני המדינה מה שאין כן בארץ-ישראל. כל אזרח שאינו מרוצה מעוה"ד שלו, רשאי לפנות לאחר הטוב ממנו, אולם המדינה הארץ-ישראלית נמצאת במצב גרוע יותר מאשר האזרח הזה, באי-כוחה אינם מגינים על עניניה ואין הם מפוטרים על ידי היועץ המשפטי או על ידי שלטון אחר בר-סמכא לכך. תקלה רבה נובעת גם מתלות התביעה הכללית בשלטונות ההנהלתיים. אמנם בכל מדינה נמצאת התביעה הכללית תחת פקוחו של השלטון ההנהלתי, ז"א התביעה הכללית היא נפרדת מבית המשפט. והדבר מובן אם נשים לב לערך הרב שיש למכשיר של עקיבת הפשע והדאגה לסדר ולמשטר בשביל המדינה וכל שלטון משתמש בשורה ראשונה במכשיר זה כדי להשליט את המשטר המתאים. ולא די שאין התביעה הכללית עומדת על רמה מקצועית מספקת ואינה נוהגת לעתים בהתאם לחוק ובהתאם לצרכי הארץ, הרי תכופות היא נהפכת מכשיר למדיניות הנוגדת את יסודות המדינה והמנדט. ממעשיה האחרונים של התביעה הכללית רואים אנו קו מדיני מסוים שמכתבו הסודי של ה' הול למשטרה (לא להתערב כשערבים עולים על קרקע של יהודים) משמש לו קטע. - לאור המצב הזה יש לתת לבית המשפט יזמה יותר רחבה בבירור המשפטים הפליליים. יזמה שתתאים לצרכי הארץ ויש לדרוש דרגה יותר גבוהה של ידיעות והשכלה מבאי כח התביעה הכללית. צו לאומי ומדיני ממדרגה ראשונה היא כניסתם של יהודים למשרדי התביעה הכללית במשפטים פליליים. כמו כן יש להגביר את היסוד האנגלי בתביעה הכללית. יש להשביע את בא-כח התביעה הכללית שבועה של נאמנות לתפקידיה שהפרתה תגרום אחריה עקובים פוליטיים או דיסציפלינריים בפני בית המשפט. אמצעים אלה הכרחיים הם כדי להחזיר למוסד החשוב הזה שבו תלוי אושר הארץ וסדר המדינה את העמדה שהוא צריך לתפוס בארץ זו דוגמת כל הארצות התרבותיות. ירושלים, 24.12.36

(“דבר”, יום חמישי, י"ז בטבת תרצ"ז, 31.12.36)