הועדה המלכותית שנשלחה אלינו לשם חקירת מפעלנו הביעה לא פעם את התמרמרותה נגד מוסדות היהודים על שאלה לא סייעו בידי הממשלה הארץ-ישראלית לבער את חטאי העליה היהודית הבלתי חוקית או על שעברו בשתיקה בענין הפשע של הסרת השלט האנגלי בתל-אביב. לא נעסוק עכשיו בעצם הדרישה הזאת שהמוסדות היהודיים יהפכו למשרדי בולשת או למרכזי רגול, אך עלינו להרחיב את בסיס הקובלנות שלנו לאור העמדה שתופסת הועדה כלפי מפעלנו כפי שהיא מתגלה בשאלות מסוימות. חברי הועדה הראו שכניסה של בני עבר הירדן חוקית היא ועל כן אין להשוותה לעליה היהודית הבלתי חוקית. אנו קובלים על הממשלה הארץ-ישראלית ועל המחוקק הארץ-ישראלי שנתנו אפשרות חוקית לעבור את גבולות עבר הירדן ולהכנס ארצה לכל דיכפין חוץ מאשר ליהודי, כניסתו היא בלתי חוקית אם אין בידו ויזה. על כן, לא על המשטרה או על שלטונות אחרים אנו קובלים בנידון זה כי אם על ההפליה הזאת בין היהודים וחורנים, הפליה המתנגדת ליסודות כל מדינה מתוקנת ועל אחת כמה וכמה מדינה שהובטחה כבית לאומי לעם היהודי. לכן, שגיאה יסודית היא מצד הועדה המלכותית לבחור את התחוקה הנוכחית בא"י כבסיס לקביעת אמתותן, חוקיותן והצדקתן של אלו קובלנות יהודיות; עצם הבסיס הזה מופרך הנהו, עצם ההפליה הזאת מתנגדת למנדט, עצם המנדט סולף וסורס על ידה. קובלנה זו מכילה בתוכה את ההופעות האופיניות של פוליטיקה קולוניאלית בריטית. שליליותן של הופעות אלה בולטת במיוחד על רקע של שטח מנדטורי, שביחס אליו חלות הוראות בין לאומיות מיוחדות במינן (הבית הלאומי). לא פעם היינו עדים במשך זמן חקירתה של הועדה המלכותית לתאור מסולף של העצומות היהודיות ואת אלה נוכל לבאר בשגיאה הזאת שנעשתה תכופות ע"י הועדה שהתבססה לא על המנדט על כל הוראותיו המפורשות והחוזים הבין לאומיים הקשורים בו ולא על התעודות והמסמכים המהוים יחד עם המנדט את ספר החופש שניתן על ידי העמים לישראל לקבוע את גורלו בארצו, כי אם על כמה וכמה חוקים שהוצאו על ידי המחוקק הארץ-ישראלי מתוך סילוף במזיד או ברשלנות של המנדט, על הרוח הכללית הנושבת במשרדי הפקידות הקולוניאלית בלונדון ובירושלים חסרת ההבנה למיוחד שבבעית ארץ-ישראל. יש להצטער שמסכת הסלופים של הפקידות הקולוניאלית משמשת תכופות נקודת מוצא מסוימת לחקירתה של הועדה המלכותית ומי ישור את התוצאות הכרוכות בעמדה זו. גם את חטאינו נזכיר היום. לא עמדנו על הופעה זו בניצני התגלותה, לא השקענו את המאמצים הדרושים כדי לסכל את המזימות בראשיתן. צריך היה לגולל בפני הועדה את מסכת הסלופים שנטותה בארץ זו על ידי המנדטור במדיניות החקיקה שלו, ביחוד לאור השאיפה של הועדה לבחור מסכת זו כבסיס קבע של חקירותיה. אחד הסילופים הבולטים ביותר הוא ביסוס תכנית המועצה המחוקקת על אותו החלק של המנדט, הדן על אי-פגיעה בזכויות העדות הלא יהודיות בארץ. המועצה המחוקקת עלתה במחשבת יוצרי המנדט כאמצעי להקמת הבית היהודי הלאומי ולא כהתחייבות כלפי הערבים, שבאה לפצות על התחייבות הבית הלאומי. לשם אליל שיווי המשקל, אליל שנהפך לנו למולך במשך כל זמן קיום המנדט לא הססה הפקידות הקולוניאלית לסרס ולסלף את סעיף המועצה המחוקקת ולהפכו מכשיר נגד מילוי המנדט על הוראות הבית הלאומי שבה. סילוף דומה נעשה ע"י המנדטור גם בשאלת ההתאזרחות. הדברים בשאלה זאת אינם ידועים לצבור הארץ ישראלי ויש בהם ענין מיוחד בזמנים אלה. חוק האזרחות שהוחק ע"י המנדטור בשנת 1925 מהווה סתירה בולטת למטרות המנדט כפי שהוכנו ע"י יועציו ומתקניו. המנדט מטיל על הנהלת הארץ להקל את ההתאזרחות ליהודים ונותן ליהודים את הרשות לדרוש אותה, ז.א., נתינת אזרחות ארצישראלית ליהודי בארץ, חובה היא של הממשלה ולא רשות. ובהתאם לחוק הבין לאומי ולהחלטות מוסד החוק הבין לאומי בהאג אין נתינת אזרחות במקרה נידון נמצאת בסמכותה של הממשלה, זכות זו של קבלת אזרחות ארץ ישראלית ניתנה לעם היהודי המגשם אותה ע"י אלה מבניו שעולים ארצה. אך חוק האזרחות אינו נאמן למנדט, אינו מכיל כל הוראה שהיא על הקלת ההתאזרחות ליהודים כפי שדורש המנדט, כי אם הוא משמש מסגרת כללית לכל מתאזרח בארץ. סתירה עוד יותר גדולה למנדט ישנה בסמכות שניתנה לנציב העליון לתת או לסרב לאזרח כל אדם מבלי שתהיה לאדם זה אפשרות לערער על כך. יש, אם כן, לראות בשטח חוק ההתאזרחות התעלמות כבדה מהתחייבויות המנדטור, סילוף קשה של הוראות המנדט הדורש הקלת האזרחות היהודית כאמצעי להקמת הבית הלאומי. מחוק האזרחות הארץ ישראלית בה במידה שהוא מכיל הקלות התאזרחות נהנים בלי כל הבדל כל הנכנסים ארצה, דבר המתנגד לרוח המנדט. דבר זה הנהו בעל ערך מיוחד לאור השאלה שהועמדה ע"י הועדה לבא-כוח הסוכנות היהודית, אם המנדט מתכוון לעליה יהודית בלבד. התשובה על השאלה היתה ברורה בדיוק כמו שברור, שהמנדט התכוון רק לעליה יהודית ובדיוק כמו שהתכוון להקלת האזרחות ליהודים דוקא ולזכות המוחלטת של האזרחות שישנה ליהודים בלבד. אחד הסילופים הקשים ביותר שבכל המסכת הנידונה, הוא היחס של המשטר הארץ ישראלי לגוף המנדט. המחוקק הארץ ישראלי לא מצא לנחוץ להכניס את המנדט לתוך מסגרת התחוקה הארצית, למרות שהמנדט מהווה את חוק היסוד ובסיס המשטר של הארץ.
מצב זה יצר אי בהירות רבה בשאלה עד כמה מחייבות הוראות המנדט בחיי המדינה הארץ ישראלית. הובעו דעות ע"י בתי המשפט שהוראות המנדט מחייבות את בית המשפט רק באותה מדה שהן נכללו לתוך חוקים, שהוחקו ע"י המחוקק הארץ ישראלי. אי הכנסת המנדט לתוך מסכת החוקים הארץ-ישראליים ע"י המחוקק הארץ ישראלי, יצרה מצב מסובך וקשה בחיי המשפט בארץ. הקונסטיטוציה של הארץ, ז.א., דבר המלך במועצתו 1922, כפי שתוקן ב-1923, קובע בהחלט שאסור למחוקק הארץ ישראלי לחוק חוקים המתנגדים למנדט. מצד אחד, אסור לחוק חוקים המתנגדים למנדט, ומצד השני – גילויי דעות, שהמנדט איננו חוק בארץ ישראל. הסתירה הזאת הוגברה עוד יותר ע"י המעשה האחרון של הנהלת הארץ. ההנהלה הזאת מסרה למי שהיה מנסח חוקי הארץ את הסמכות לתקן ולקבץ חוקים שונים לקובץ אחד שיהא בר סמכא בחיי המשפט בארץ. אין זאת אומרת אמנם, שכל חוק שלא נכנס לתוך הקובץ, יפסיד ע"י זה את תקפו, אף על פי, שניסוח הפקודות ביחס לקובץ הזה נותן גם אסמכתא לדעה, שאמנם, כך הוא הדבר. המצב אינו ברור ולמסכת התסבכות החוקיות שבארץ תתווסף עוד אחת. מכל מקום, דבר אחד ברור, תקפם של החוקים שנשארו מחוץ לקובץ הזה יהיה בלי ספק, בעל ערך פחות. לאור המצב הזה, שבו יחייב הקובץ, מצבו של המנדט נעשה עוד יותר רופף והשפעתו על חיי החוק בארץ עוד יותר זעומה. וקשה לקבוע באיזו מדה יוכלו עכשיו בתי-המשפט לבדוק אם אין המחוקק הארץ-ישראלי יוצר חוקים המתנגדים למנדט. אי הכנסת המנדט לתוך הקובץ מענינת אותנו לא רק מפני שע"י זה ניטלת במדה ידועה, השפעתו על חוקי הארץ ועל בתי המשפט, אלא גם כגילוי אופיני לשאיפת הנהלת הארץ, למזימת הפקידות הקולוניאלית לצמצם את מסגרת הבית הלאומי או לטשטש לגמרי את קוי המסגרת הזאת. על שאיפה זו יעיד גם דבר השמטת האמנה עם ארצות הברית, למרות שאמנה זו חשובה במובן חוקי הרבה יותר מאמנות אחדות שלא הושמטו מתוך קובץ זה. אולם באמנה זאת היה פגם – היא הכילה את נוסח המנדט. ופגם זה היה מספיק בעיני המנסח, כדי להשמיט בגללו מתוך הקובץ את כל האמנה וע"י זה, אולי גם להעמידה במצב, שבתי המשפט לא יחשבוה כמחייבת. ביחס להשמטת פקודת השימוש בשפות, אמנם לא הרחיק המנסח ללכת, כפי שקובל עמיקם, כאילו הוצאה מתוך מערכת חוקי הארץ. פקודה זו נמצאת ברשימת החוקים, שהושמטו מתוך הקובץ, אך לא הפסידו תקפם ע"י זה. המנסח הוריד אותה לדרגת חוקים ממדרגה שניה יחד עם פקודת הבנדרולים או האכּסייז על הגפרורים…, בה בשעה, שפקודות על ענינים כגון רשיונות למורי דרך או למיתקנים חשמליים הוכנסו לגוף הקובץ - - זאת היא אבן הבוחן והמשקל בידי הנהלת הארץ ומחוקקה. חוק המכיל רמז לבנין הבית הלאומי וכו', דינו להיגנז, או במקרה הטוב ביותר, להדחק לפנה עלובה הרחק בתפארת החוקים המתנוססים בקובץ של ה' הרייטון. אכן, חרוצה ועקשת היא היד השוקדת להפחית את משקלנו בחיים הפוליטיים של המדינה הארצישראלית ולהמעיט את דמות יעוּדנו בה. (“דבר”, 15.1.1937)