על דרכי הגשמתו של המנדט הא"י נכתב ונאמר הרבה. השכם והערב הצבענו על אי מלוי הוראות המנדט ועל הפגיעות הרבות שפגעו בו. אך אם דרושה היתה הוכחה לכך גם מצד ממשלת המנדט, בא הדין וחשבון השנתי שלה למועצת חבר הלאומים (לשנת 1936) והביא את הודעת בעל הדין. הדו"ח של ממשלת המנדטורית נערך בהתאם לשאלון קבוע של ועדת המנדטים. ניסוחו של שאלון זה חל עם התחלת העבודה של ועדת המנדטים ונשאר ללא שנוי עד עתה. לשאלון זה נודעת חשיבות רבה בג’נאבה לשם בקורת תכליתית על בצוע המנדט. ב-1926 פרץ סכסוך קשה בין ועדת המנדטים ומועצת החבר, שבה מיוצגות ממשלות המנדט, בשל הצעת תקונים בשאלון. ועדת המנדטים רצתה להרחיב את השאלון ביחס למנדטים מסוג ב', ג' וממשלות המנדט ראו בזה שאיפה להשתלטות ועדת המנדטים על הנהלת ארצות המנדט. סכסוך זה, שנגמר בתבוסת ועדת המנדטים מוכיח את ערכו הרב של השאלון כמפתח לבקורת על הגשמת המנדט. השאלון ביחס למנדט הא"י מחולק ל-15 פרקים. כל פרק מכיל שורה של שאלות הנוגעות בכל שטחי חייה ומשטרה של הארץ. מעצם האופן שבו ניתנות בדו"ח של ממשלת המנדט התשובות לשאלות השאלון אפשר ללמוד הרבה; לא פחות מאלף גם חוסר התשובות לשאלות ידועות. המדור הראשון של השאלון דן בבית היהודי הלאומי. העמדת בעיה זו בראש כל השאלות מעידה למדי מהי ההתחייבות המלאה והעיקרית של המנדט. הדו"ח אינו שומר על סדר השאלון. לפרקים המכילים את התשובות לשאלון קודמת הקדמה פוליטית, גדושה סילופים וסירוסים על המדיניות ובעית הבטחון. בניגוד לכל שיטה והגיון, אך בהתאם לכוונה מסויימת של הכשרת הקרקע לתפיסה מצומצמת של בעית הבית הלאומי, ניתנים בהקדמה פרקים על עניני ערבים ויהודים. ההקדמה נעשית בכשרון ובאמונה, מתוך חשבון שועדת המנדטים לא תטיל בממשלה דופי על שלא שקדה על הגשמת ההתחייבות ליהודים הנובעת מהמנדט, לאחר שפני הישוב ושאיפותיו סולפו בראי העקום של ההקדמה. אחרי “ההקדמה” בא בהתאם לשאלון המדור על הבית הלאומי היהודי. על השאלה מה נעשה לשם הגשמתו באה תשובה בת כמה דפים. יש להודות, שכאן מתאים המדור במלואו למציאות; מה המעשים של הממשלה בשטח זה דלים היו כן דל הוא המדור. במקום לספר על אמצעי הממשלה להתחייבות המנדט להגשמת הבית הלאומי יודע הדו"ח לספר במדור זה על מאמצי הישוב להחזיק מעמד במצב הקשה, על יריד המזרח, על הקמת הנמל בתל-אביב ללא כל תמיכה ממשית מצד הממשלה. במדור זה סופר גם על התקנות בסדרי העבודה של הועד הלאומי והרבנות, על התפתחות האוניברסיטה ועל הגנת… תוצרת המזוזות. בעצם מהווה רוב המדור הזה לא תאור על פעולות הממשלה, כפי שדורשת ועדת המנדטים. תמיכות תקציביות, סיוע לפליטים שהממשלה היתה אחראית לגורלם וכדומה, הנזכרים במדור זה, מהוות פעולות רגילות של כל ממשלה. העליה, הנזכרת פעמים אין ספור כמעט בכל מדור, מכסי-המגן שלא ספקו אלא חלק קטן מצרכי הארץ, ולבסוף החכרת כמה מאות דונמים של קרקעות הממשלה. אלה הם הצעדים הספורים שעשתה הממשלה; כל שאר הפעולות נעשו ע"י היהודים, ואין זה כלל ממין התשובה לשאלה מה עשתה הממשלה. במדור אחר מספרת הממשלה גלויות ש"לא נמצא לנחוץ לבוא לסדור עם הסוכנות היהודית לשם הקמת איזה מפעלים צבוריים או שרותים". גלוי לב ראוי לציון ולהוקרה. על השאלה השניה: בדבר השלטון העצמי אין הדו"ח עונה במדור זה. לא נוח כנראה לענות בענין המועצה המחוקקת במדור הבית הלאומי היהודי כשקובעים שהמועצה המחוקקת מהווה התחייבות כלפי הערבים לעומת התחייבות הבית הלאומי כלפי היהודים. על המועצה המחוקקת נזכר בהקדמה מתוך ציון הסכמת הערבים והתנגדות היהודים. אגב, הכנסת השאלה בדבר המועצה המחוקקת ע"י ועדת המנדטים למדור הבית הלאומי מראה על תפקידה של מועצה זו שלא נועדה אלא כמסגרת קונסטיטוציונית לבית הלאומי ומקורה בדרישות ובתזכירים שהוגשו ע"י הציונים בועידת פאריס. סעיף זה שהוכנס למנדט לפי הצעת הציונים נהפך לה במרוצת הזמן לרועץ. על השאלה האחרונה במדור, אם נפגעו זכויות הלא יהודים אין הדין וחשבון עונה כלל; הוא מסתפק בהכנסת “ערבים מנושלי קרקע” אי שם במדורים אחרים. הפרק השלישי מוקדש לסוכנות היהודית. התשובות דלות ובאות כלאחר יד. השאלה במדור זה על השתתפות הסוכנות בפיתוח הארץ אינה זוכה לתשובה. כה צרה עינם של עורכי הדו"ח, שטחה לראות את הפעולות המתמידות של הסוכנות היהודית לפיתוח הארץ בשטח ההתישבות, הכלכלה, השיכון וכו'. על השאלה במדור העליה ביחס לאמצעים שבהם נקטה הממשלה מתוך שיתוף הפעולה עם הסוכנות לשם הגשמת ההתישבות הצפופה של היהודים, לא באה כל תשובה. השאלון דורש מספרים בשטח זה ואלה כמובן אינם ניתנים. השאלון שואל במדור האזרחות, אם תוקנו הוראות מיוחדות להקלת התאזרחותם של היהודים. הדו"ח מזכה אותנו בתשובה. ההוראות האלה הן… הכרת העברית כאחת השפות שידיעתן מספקת לשם רכישת האזרחות. פרק מעניין מאוד מהווה מסכת המועצה המוסלמית העליונה בדו"ח. עד הדו"ח האחרון מיעטה הממשלה לדבר על מועצה זו למרות שאלות השאלון. אשתקד נדרשה הממשלה ע"י ועדת המנדטים לתת ידיעות על הרכבה ופעולותיה של המועצה המוסלמית ועל מנוי חבריה. באין ברירה נותן הדו"ח תאור הגוף הזה מתוך הדגשה מעניינת, שאין המועצה המוסלמית “גוף פוליטי”. למרות כל הגמגום עולה וצופה התמונה הבהירה של אותו הגוף שהפך פאטאלי לכל הארץ. מועצה זו קיבלה מצד הממשלה סמכות אקסקלוזיבית לנהל את ההקדשות המוסלמיים העצומים מתוך הוצאת כל התערבות ובקורת מצד הממשלה. המועצה הזו חפשית לגמרי במנוי פקידים וכו' ופיטוריהם. על שתי השאלות של שאלון ועדת המנדטים, בדבר בקורת הממשלה על הגופים הדתיים ועל הקדשות, כמובן – לא ניתנת כל תשובה. הדו"ח מספר גם שהמועצה צריכה היתה להבחר בבחירות כלליות לפי חוק מיוחד, אך חוק זה לא הוגש מעולם לממשלה לשם חקיקתו; הדו"ח מרגיש כמובן למיותר לציין שהממשלה לא דרשה זאת מפני סיבות שתהיינה מובנות לנו כשנזכור שבגלל כל זה מכהן הוד כהונתו המופתי של ירושלים כנשיא המועצה המוסלמית העליונה מיום מינויו ועד היום הזה. באיזה להטי חסד נתמנה המופתי אין הדו"ח מספר. אגב, מגדיר הדו"ח בפרטות את תפקידיו של גוף זה המכונה על ידו כ"בלתי מדיני", ומאידך יודע הדו"ח לספר, שמכירת קרקעות גדולה ליהודים נתבטלה בהשפעת המועצה הזאת. האם התערבות בעניני מכירת קרקעות היא מסמכותה של המועצה הבלתי פוליטית הזאת? והיכן היא בקורת הממשלה הנדרשת ע"י ועדת המנדטים לשם מניעת הפרעות פוליטיות כאלה לבנין הבית הלאומי? הדו"ח של ממשלת המנדט הארצי-ישראלית לשנת 1936 מהווה את התעודה המוסמכת ביותר לשם עמידה על דרכי הגשמתו, או יותר נכון, אי-הגשמתו של המנדט. בעצם, אין לנו מה להוסיף. הדו"ח הזה זורע אור, צדקה ואמת מבחילה על כל קובלנותינו וטענותינו במשך שנים. (“דבר”, יום ששי, כ"ז באלול תרצ"ז, 3.9.37)