השאלה, מה היא עמדתן של ארצות הברית של אמריקה על יסוד החוזה שחתמה עם אנגליה בשנת 1924, איננה יורדת מעל פרק התענינותנו. שונות התשובות שניתנו על שאלה זו, אך אפשר לציין צד אחד שווה בכל מה שנכתב בענין זה והוא – תהייה ונחוש. תהייה ונחוש כאלה היו מוצדקים לולא נתפרסם חלוף המכתבים בין אמריקה ואנגליה בשאלה זו. חלוף המכתבים מבהיר כליל את עמדת אמריקה ביחס לסיום המנדט הא"י, ובעצם הרי התעלומה הזאת המטרידה את הצבור שלנו ניתנת להתפענח בנקל, הואיל והפרוש ניתן כבר. צריך לדעת לקרוא את המסמכים ולהבין דבר מתוך דבר. כשם שהורתו ולידתו של החוזה היו על טהרת הדאגה לאינטרסים האזרחיים-משפטיים של אמריקה בא"י כך גם השמוש בחוזה הזה, לרגל האפשרות של סיום המנדט הקיים, נושא אופי ציווילי-משפטי בלבד בלי כל שמץ של מומנטים פוליטיים. זאת היא האמת, מרה אמנם לאלה שתלו בחוזה תקוות רבות, אך אין להתעלם ממנה. אין בכוחן של השליות להועיל. הוכחה לכך תשמש העובדה, שהמו"מ בין אמריקה ואנגליה על בסיס החוזה החל לפני פרסום ההמלצות של הועדה המלכותית. המנגנון של החוזה החל לפעול, איפוא, באופן בלתי תלוי במומנטים הפוליטיים, שהתעוררו לאחר החלטת הממשלה האנגלית לקבל את הצעות הועדה המלכותית. בתשובה של עדן לפניית הציר האמריקאי בלונדון באה לידי בטוי ההסתייגות הגמורה והמוחלטת, על יסוד נימוק משפטי, בפני אפשרות של הכנסת איזה שהם מומנטים פוליטיים לחוג השפעתו ופעולתו של החוזה. הסתייגות זו, למרות היותה מיותרת נוכח הכוון של עמדת אמריקה, באה כדי להעמיד את החוזה על בסיסו הנכון, בסיס הגנתן של זכויות נתיני אמריקה בארץ והונם שהושקע בה. המומנטים הפוליטיים, אם תרצה להשתמש בהם, יועברו, כפי שצוין נכון ע"י כמה סופרים, במסלולים אחרים לגמרי ללא כל קשר לחוזה שלה עם אנגליה. בעיקר מתבלטת אמיתותה של הקביעה הנ"ל לאור העמדה שנקטה כלפי סיום המנדט העיראקי. בשנת 1932 התנהל מו"מ בין אמריקה ואנגליה על יסוד חוזה דומה לחוזה הא"י בנוגע לעיראק. גם אז היה חילוף מכתבים דומה בין ממשלת אמריקה וממשלת אנגליה. בחילוף המכתבים ביחס לא"י מזכירה אמריקה בפרוש את עמדתה בענין עיראק ומסתמכת על הזכויות ששמרה לה במו"מ שהתנהל אז. לקראת סיומו של המנדט העיראקי עוררה אמריקה את שאלת החוזה ודרשה שיוועצו בה, בהתאם לחוזה שנחתם בינה לבין אנגליה. הכוונה היתה לזכויות המשפטיות והכלכליות של אזרחיה, רכושה, סחורותיה ואוירוניה של אמריקה בעיראק. אמריקה, שאינה חברה בחבר הלאומים, דאגה, שמא יבולע לשווי זכויותיה האזרחיות והכלכליות על שטחה של עיראק העצמאית. במשך המו"מ הוברר לאמריקה, שהחוזה המשולש, שנחתם בינה ובין אנגליה ועיראק ב-1930, נותן לה, בעצם, את הזכויות שדרשה. כתוספת חיזוק לשמירת זכויותיה ראתה אמריקה בהתחייבות שנתנה עיראק לחבר הלאומים לשמור על זכויות הזרים. כפי שרואים אנו, הרי המדובר הוא, בעצם, על זכויות, המזכירות את הקפיטולציות שבוטלו בארצות המנדט. סיום המשטר המנדטורי היה כרוך, איפוא, בחידוש שיטות הקפיטולציה, לולא הדרכים האחרות שנמצאו להבטחת זכויות הזרים. משראתה אמריקה, שזכויותיה בעיראק הובטחו בלי הקפיטולציות הסתלקה כליל מזכותה, על פי החוזה עם אנגליה, להשפיע על המצב לאחר סיום המנדט. ביחס לארץ-ישראל לא נחתם חוזה, דוגמת החוזה המשולש הנ"ל, על כן עומדת אמריקה בתוקף על זכותה הנובעת מן החוזה, שנחתם ב-1924 בינה ובין אנגליה, שייוועצו בה לקראת סיום המנדט הארצישראלי. העמידה על החוזה הזה, מעידה איפוא על כוונותיה של אמריקה כפי שהובעו במו"מ בקשר לעיראק. קלאוזולה של שמירת הזכויות המשפטיות והכלכליות של אמריקה תספק אותה גם ביחס לארץ ישראל. אם יעשו חוזרים מיוחדים עם המדינה היהודית והערבית כפי שממליצה הועדה המלכותית, הרי ודאי יוכנסו סעיפים בכוון שמירת הזכויות של הזרים, ובמקרה כזה אמריקה שוב תסתלק מעמוד על זכויותיה הנובעות מהחוזה שלה עם אנגליה, הואיל וסעיפים כאלה יספקו את דרישותיה. יתכן שאמריקה תדרוש ערובות ידועות בצורת חתימת חוזים עם המדינות החדשות. מכל מקום, השאלה לא תרד לשטח פוליטי. הדרך, שיש ללכת בה כדי להפעיל את החוזה היא בכוון ההוכחה, שגם זכויות אחרות של אזרחים אמריקאים תלויות בחוזה הזה. כי עם כל חוסר הסכויים להפעיל את החוזה בכוון הפיכתו ליסוד חשוב לטובתנו במערכה המדינית שלנו ע"י רצוננו לראות בו גם צד פוליטי, הרי אם נצליח להוכיח, שעל ידי הסכימה, המוצעת מטעם הממשלה האנגלית, נפגעות זכויותיהם החוקית של אזרחי אמריקה או, שההון האמריקאי בארץ לא יוכל בתנאים החדשים ליהנות מן ההגנה המתאימה, לא תוכל אמריקה להסתפק בהבטחת הזכויות הקפיטולציוניות-כלכליות הרגילות. אם נדע להוכיח מצב כזה, נוכל להשתמש בחוזה לטובתנו, ואז רק אז יקבל החוזה תוקף כזה, שאמריקה לא תוכל להסתלק ממנו נוכח דרישות אזרחיה להגנתם על פיו. לדעתי, יש בחוזה הנידון יסודות חזקים שעליהם יכולות להתבסס תביעות אזרחי אמריקה והונם בארץ ישראל לשם שיפור מצבנו הפוליטי. החוזה המדובר מכיל את המנדט הארצישראלי וע"י זה גם מאשר אותו. על פי מנדט זה, המהווה חלק בלתי נפרד של החוזה אנגליה-אמריקה, באו אזרחי אמריקה רבים לא"י, כארץ הבית הלאומי, על בסיס המנדט והחוזה הזה זרם הון אמריקאי לבנין הכלכלה של הבית היהודי הלאומי, מעובדה חשובה זו נובעות מסקנות חשובות מאד בשבילנו. תכנית החלוקה, המוציאה את ירושלים, למשל, ממסגרת המדינה היהודית העתידה, פוגעת בזכויות האזרחים האמריקאים, שבאו והשתקעו בירושלים כחלק הבית היהודי הלאומי. המנדט כמו החוזה, חלים על כל שטחה של ארץ ישראל. כל שעל אדמתה של הארץ הוא חלק הבית היהודי הלאומי. לפיכך, הוצאת ירושלים, לפי דוגמתנו, מהווה פגישה קשה בזכויות היהודים האמריקאים היושבים בירושלים. בדומה לזה נפגע ההון האמריקאי, שבאמצעות מוסדות כספיים שונים הושקע בנגב, למשל. נגב ערבי פירושו פגישה בהון האמריקאי, שהצדקת השקעתו היתה רק סיוע להקמת הבית היהודי הלאומי. אם, בשעת הצורך, נכוון את מאמצינו להשתמש בחוזה הנידון בהתאם לדרכים, שהראיתי עליהם לעיל, נוכל להפוך את החוזה לאחד האמצעים המסייעים בידינו, כדי לאלץ את הממשלה האמריקאית להגן על אזרחי אמריקה והונם בהתאם להתחייבויות הבינלאומיות. חוזה אנגליה-אמריקה, אין לתת לו פירוש פוליטי, כי פירוש כזה נידון למפרע לכשלון, אך פירוש משפטי-אזרחי מורחב הוא בהתאם לחוזה ובמסבות ידועות יכול לשמש גם את חזיתנו המדינית. (“הארץ”, ה' תשרי תרצ"ח, 10.9.1937)