מאז פורסמה הצעת הועדה המלכותית אין המחשבה הציונית חדלה מלהפוך בשאלת העצמאות. גם מחייבי החלוקה וגם שולליה אינם רואים את עצמם פטורים מלברר מה מן הממש יש בהצעה זו של הועדה המלכותית, ומן הדין שיבררו לעצמם גם מה הם התנאים המוקדמים, הבינלאומיים, הנחוצים לכך, כדי שחבל אדמה שהיה נתון במשטר מנדטורי יוכל להיות מוכרז לעצמאי. כי מלבד התנאים הקשורים בנו וברצוננו, בהכרעתנו הפנימית ובתנאי החיים של המציאות הארץ ישראלית, ישנם גם יסודות קוסנטיטוציוניים כלליים הטעונים בירור, וחבר הלאומים, שהוא הוא השופט העליון בעניני השטחים המנדטוריים, כבר טיפל בכך וקבע כללים ואנו צריכים לדעתם טרם אנו באים לדיוננו אנחנו. השאלה התעוררה לרגל התכנית של חיסול המשטר המנדטורי בעיראק. מתוך ארבעה-עשר השטחים, שהוטל עליהם משטר של מנדט, היתה עיראק הראשונה שזכתה לסיומו המוחלט של משטר זה ולהשגת עצמאות מדינית. בנובמבר 1929, כשהודיעה הממשלה האנגלית לחבר, שיש בדעתה להמליץ על קבלת עיראק לחבר, היה ברור, כי קבלה כזאת כרוכה בסיום המנדט ובהשגת עצמאות. ואכן, בינואר 1930, החליטה מועצת החבר, לרגל ההצעה הזאת של אנגליה כדלקמן: “היות והמועצה רוצה לקבוע מה הם התנאים הכלליים שיש למלא אותם כדי לסיים משטר מנדטורי בארץ הנתונה במשטר כזה… היא מבקשת את ועדת המנדטים להגיש הצעות שיש בכוחן לסייע למועצה לקבל את ההחלטה הסופית”. לאחר דיון ממושך ולאחר הוראות נוספות ממועצת החבר, הגישה ועדת המנדטים (ביוני 1931) את הדו"ח שלה בשאלה זו, ודו"ח זה אינו מסתפק במתן תשובה על שאלת עיראק בלבד, כי אם חורג ממסגרות הענין המוצע וקובע בפירוש הנחות כלליות, שהן חלות לא רק על עיראק אלא על כל ארץ או כברת ארץ מנדטורית בשעה שידובר על מתן עצמאות לה. אמנם, לא הרי ארץ ישראל כהרי ארץ מנדט אחרת. בנוגע למנדט הארץ-ישראלי הרי ישנו הסעיף העיקרי הקובע את מהותו והוא – הקמת הבית היהודי הלאומי ובזה שונה מנדט זה מכל המנדטים. אולם סעיף זה אינו פוטר אותו משאר התנאים המנויים בשעת מעבר ממשטר על מנדט למשטר של עצמאות ואילו הגיע הדבר לידי כך, הרי אין ספק שמוסדות חבר הלאומים היו מטפלים בשאלת יצירתה של מסגרת המדינה לבית הלאומי מתוך התחשבות עם הכללים הללו שקבעה ועדת המנדטים בשעת סיום המנדט העיראקי בשנת 1931. בדו"ח הזה קבעה ועדת המנדטים כי הפיכת שטח המנדט לעצמאי תלויה במילוי שני סוגים של תנאים מוקדמים: א. קיום מצב המוכיח כי אמנם הגיעה הארץ לידי יכולת ולידי כשרון להיות עצמאית; ב. מתן ערובות מסויימות שתידרשנה ע"י חבר הלאומים. הועדה מציינת, שאת התשובות על השאלות הללו נחוץ יהיה בכל מקרה לקבוע על יסוד בקורת ההתפתחות המדינית, החברתית והכלכלית של הארץ הנדונה. אולם מכל מקום קבעה הועדה חמישה סימנים, שלפיהם יש לקבוע אם אמנם מוכשר הישוב להיות “עדה מדינית” בעלת עצמאות, או לא. ואלה הם התנאים: א. ממשלה קבועה ואדמיניסטרציה המוכשרת לכלכל את הפעולות הרגילות של שרותי המדינה היסודיים; ב. יכולת לשמור על השלמות הטריטוריאלית והעצמאות המדינית. ג. כושר לשמור על הסדר בכל שטחה של הארץ. ד. מקורות כספיים שיהיה בהם כדי לספק באופן קבוע את צרכיה של ממשלה תקינה. ה. מערכת חוקים וארגון בתי דין, שיבטיחו משפט צדק במידה שוה לכל התושבים. לשם כך דורש הדו"ח שורה של התחייבויות מהמדינה החדשה, כגון: שמירה על זכויות המיעוטים והזרים, הבטחת חופש המצפון והאמונה, כיבוד ההתחייבויות הכספיות של המעצמה המנדטורית ומתן דין בכורה לחברי החבר לתקופה ידועה. אין ספק, כי מילוי תנאים אלה בכללם יידרש מכל ארץ מנדט העומדת על סף העצמאות. החלטתה של מועצת החבר, המאשרת את הדו"ח הזה, היא גם בעלת אופי כללי ונוגעת בחיסול משטר מנדטורי בכלל. ההחלטה קובעת: “דרגת בגרותם של שטחי מנדט אשר ביחס עליהם עלולה להיות מוצעת תכנית של אימנסיפציה תיקבע לאור העקרונות האלה לאחר חקירה מדוקדקת של כל מקרה ומקרה”. ואספת החבר אישרה את ההחלטה הזאת, שאפיה הכללי בולט למדי. ואכן פרשת התנאים הזאת לא נעלמה מעיני ועדת המנדטים כאשר דנה בענין תכנית החלוקה של ארץ ישראל. לאור עקרונות אלה, שנקבעו כיסוד למתן עצמאות מדינית לשטח הנתון במשטר מנדטורי, יובנו גם דברי אורמסבי גור בועדת המנדטים, כי המדינה היהודית המוצעת תוכל להגן על שלמותה הטריטוריאלית ותהא מצויידת באדמיניסטרציה טובה המבוססת על יסוד הנסיון ההנהלתי של הסוכנות היהודית והועד הלאומי. דברים אלה של מיניסטר המושבות מהווים בעצם תשובות על שאלותיה של ועדת המנדטים.

הנסיון של עיראק מלמד למדי, כי בסוף הסופים מתחשבת ועדת המנדטים בגלוי רצונה של ממשלת המנדט, ואם יחסה של זו הוא חיובי, אין ועדת המנדטים נוהגת לדייק בחמשת הסעיפים האלה לחומרא. כך, למשל, היחס החיובי של אנגליה למתן עצמאות לעיראק גרם לכך, שהמצב הצבאי הירוד בעיראק לא הפך לה למכשול. – ועדת המנדטים של חבר הלאומים מצאה כי תוקף הבטחון הקבוצי של החבר והחוזה הצבאי בין אנגליה ועיראק מספיקים למדי כי למלאות את התנאי על ה"יכולת לשמור על השלמות הטריטוריאלית והעצמאות המדינית". – אין כל ספק, כי שאלת חלוקת הארץ והוצאת חלקיה מתחומה של ארץ מנדט לרשות מדינות עצמאיות, אינה רק שאלה קונסטיטוציונית בלבד, ותחתך לפי השפעת גורמים אחרים. אולם נסיונו של חבר הלאומים קבע כבר כללים בין-לאומיים מסויימים למעבר אשר כזה. ואם תנאים אלה אינם קיימים יכולה ועדת המנדטים להתלות בכך ולמנוע בעד הכרזת העצמאות. לעומת זאת קיומם של התנאים האלה עלול להקל על ממשלת המנדט ועל ועדת המנדטים להגשים את תכנית העצמאות. (“דבר”, 23.12.37)