בימים הקשים האלה הוכיח המנדט הארצישראלי שוב את ערכו וחיונּיוּתו כמגלת הזכויות הגדולה שלנו, על אף כל הסילופים שסולפה, על אף כל הפגיעות שהיא עלולה עוד להיפגע. המנדט משמש בסיס למלחמה שקודשה, ביחוד מצד יהדות אמריקה וידידיה, על המזימות להתנקש במפעלנו, הציונות עומדת על קיום תכנו של המנדט כתנאי קודם לכל חיפושי הפתרון. השמועות האחרונות מדברות על התכנית “לחזור אל המנדט”. וגם הבקורת שדרש לפני כמה ימים לורד היילי על עמדת ועדת המנדטים בענין העליה מעידה על כוונות הממשלה לחפש פתרון על יסוד המנדט. אכן יש להניח, כי המנדט לא ישמש אלא “יסוד”, ועליו ייבנה אולי בנין אשר ספק אם נשמח למראהו. המנדט שיעבור בכור “תקופת המעבר” עלול לשמש מכשיר לקצוצי המנדט בעתיד לשם מניעת גידולנו בארץ. הפתרון העתיד לבוא ימצא את המנדט מוחלש תוקף ומעורער מבחינות שונות. להלכה הן נתונים אנו והמנדט במצב של “ערב חלוקה”, אף על פי שאין הממשלה מעלימה, כי סיכויי החלוקה פחתו במידה עצומה. והנה, בטרם נתברר אם יחלוף המנדט לאחר תקופת ה"מעבר", כבר מקצצים בו בשרירות-לב למען “מעבר” זה ובשמו. והלא ממשלת המנדט עצמה מצדיקה את קיצוץ העליה בתקופות הביניים והמעבר בהגשמת תכנית מסויימת. “אין אני רואה שום טעם, למה לא יוכלו היהודים לתקן את המעוות שבצמצום הזמני של העליה ע”י החופש המוגדל שיהיה להם אחר כך לגבי אזורם הם" – אמר סגן מיניסטר המושבות במושב האחרון של ועדת המנדטים. נמצא הסעיף המפורש במנדט על הקלת העליה היהודית נפגע למען “חופש מוגדל”, שהוא פרובלימתי למדי גם בעיני הפוגעים עצמם. אין להתעלם מהעובדה, שהפרת המנדט מתוך התכחשות להוראות העליה שבו, נעשתה כיום כמטרה בפני עצמה, מבלי להיות קשורה ב"מעבר" למצב של “חופש מוגדל” בעליה. אולם מקסם-השוא של “החופש המוגדל” עשה את שליחותו. בחסותו נעשה הצעד הראשון ל"תיקון" המנדט: (היו שראו מיד בצעד זה ביטול התכנית מעיקרה!): הספר הלבן שהכיל את החלטת ממשלת המנדט להגשים את מדיניות החלוקה קבע לראשונה את המספר 8000 כמכסימום העליה היהודית לשמונה חודשים. המסיבות בהן פורסם הספר הלבן, התקוות שנתלו במדיניות הכלולה בו וצניעות ההגבלה (מבחינת גבולות הזמן), סייעו במידה רבה לקבלת גזרת הקיצוץ הפוליטי של העליה ללא מלחמה תקיפה מצדנו. ועדת המנדטים, נאמנה ליעודה, ערערה על צעד זה של ממשלת המנדט ולא נרתעה מלהביע את דעתה, שיש כאן סטיה מהעיקרון המוסמך של הסדרת העליה היהודית עפ"י בחינה כלכלית ולא פוליטית. ממשלת המנדט הגנה על עמדתה בטענה, שזהו אמצעי זמני בהחלט, אך היא לא ערערה על עצם ההחלטה, כי יש בצעד זה משום סטיה מן המנדט. בישיבת מועצת החבר אמר עידן: “אם, כפי שהחליטה ועדת המנדטים, זוהי (קביעת מכסת העליה של 8000 בספר הלבן) סטיה מעקרון שאושר ע”י מועצת החבר בהזדמנות קודמת (העיקרון של עליה לפי כוח הקליטה הכלכלית. – המעתיק), הרי בטוח אני, שחברי במועצה יעריכו את המסיבות המיוחדות שבהן נתקבלה החלטה זו - - - ורצון ממשלתי לקבל הרשאה כללית של המועצה לפעול לפי הקוים הנזכרים" – ואולם לאחר הגבלה “הזמנית בהחלט” שבספר הלבן, באה האגרת של אורמסבי גור, הנותנת לנציב העליון סמכות לקבוע מכסה מכסימלית¹ לעליה לתקופה נוספת של שנה ואשר אפשר להאריכה גם לאחר השנה אם יהיה צורך. מעתה נראה היה שהגבלת העליה הופכת להיות פגיעת קבע בפירוש המוסכם והמוסמך של סעיף העליה במנדט. צעד נוסף זה נעשה אמנם מתוך ויתורים טכסיסיים עקב עמדתה הידועה של ועדת המנדטים. נקבעה מכסה מכסימלית של עליה רק ל-6 חדשים, ואילו סוגי עליה שוחררו כליל מכבלי המכסימום (למעשה נכנסים גם לפי מדיניות זו רק 1000 יהודים לחודש). אולם ועדת המנדטים לא שנתה מעמדתה וגם לא הלכה שולל אחר הטכסיסים להעלים את שיטת “המכסימום הפוליטי” בעליה. בישיבתה האחרונה היא חוזרת ומטעימה את ערך העקרון של העליה לפי כוח הקליטה הכלכלית, עיקרון שנקבע בספר הלבן של צ’ארצ’יל ואושר עם המנדט כפירוש המוסמך לו. אין ועדת המנדטים מרשה לממשלת המנדט לראות עקרון זה כהתחייבות חד-צדדית אלא כהתחייבות בינלאומית, שאין לשנותה בלי הסכמת חבר הלאומים. הפעם משתנה הויכוח במקצת. במקומם של עידן וקראנבורן חסידי חבר-הלאומים באו האליפכּס ובוטלר הנוהגים פחות כבוד במוסד ז’אֶנאֶוה. ובמושב יוני הנזכר של ועדת המנדטים אומר שאקבורו: “נוסח המנדט רחב כדי להכיל את המדיניות הקודמת כפי שנקבעה בספר הלבן של צ’רצ’יל וגם את השינויים הזמניים שהמסיבות חייבו במשך החדשים האחרונים”… ועדת המנדטים דוחה פירוש זה ומחריפה את בקרתה על מדיניות העליה ובדו"ח שלה למועצת החבר היא מכנה מדניות זו כ"הפסקה חלקית של השימוש במנדט". וממשלת המנדט אינה מקבלת את גזר דינה של ועדת המנדטים" “ממשלת הוד מלכותו… אינה יכולה להסכים להשקפה שהשיטה הנוכחית של הסדרת העליה יש בה משום הפליה חלקית של המנדט…” ומועצת החבר מאשרת כרגיל גם דו"ח זה, ועדת המנדטים אך מרככת את קשיות העמדה הכללית של ז’אֶנאֶוה ומתאימה רק את זמניות ההגבלות. התאבקות דרמתית זו אופינית למערכות ז’אֶנאֶוה; מתקבלות החלטות על טהרת העקרונות של החבר מבלי שהגורמים המתאימים ימלאו אחריהן. הלכה ואין מורין כן. באה מכסת העליה החדשה וטפחה נוספות על פני ז’אֶנאֶוה. אין ממשלת המנדט נרתעת מהמדיניות, שהוכרזה ע"י החבר כסותרת את המנדט ועוד יותר כמבטלת חלקים חשובים מהמנדט. ובריטניה הולכת בדרך כל העולם: החלטות ז’אֶנאֶוה לחוד ומעשים לחוד. אף על פי שממשלת המנדט הוכיחה רק לפני ימים מספר במכסה החדשה ו"הפוליטית" של העליה את התנגדותה להחלטות החבר, אין להניח שמצב כזה יוכל להמשך גם לאחר שתשמט מידי ממשלת המנדט ה"זמניות" בנוגע לקיצוץ העליה. פתרון של קבע לפי קצוצים אלה לא יוכל להנתן מבלי שיבוא לידי התנגדות גלויה בין אנגליה ובין ועדת המנדטים. אכן ממשלת המנדט כבר התחילה בהכשרת הקרקע לבקורת עמדתה של ועדת המנדטים. אנגליה מבקשת חופש פעולה בענין העליה היהודית. את התפקיד הזה נטל על עצמו הפעם – עובדה מוזרה – החבר האנגלי בועדת המנדטים, לורד היילי, וזה לאחר שההחלטה נתקבלה ע"י כל הועדה פה אחד, בהשתתפותו של לורד היילי ובעוד שחברי ועדת המנדטים אינם שליחי הממשלות של ארצותיהם. ממשלת המנדט לא היססה הפעם לפגוע במסורת עצמאותה של ועדת המנדטים. מצב זה מחייב אותנו לעמוד על משמר זכויותינו בז’אֶנאֶוה ביתר שאת. לאחר שארצות הברית מסתלקות כנראה ממתן פירוש משפטי רחב לחוזה שלהן עם אנגליה, נשאר החבר ובעיקר ועדת המנדטים, עמדתנו היחידה להגנה המשפטית על זכויותינו. (“דבר”, 9.11.38)