הסיפור שלפנינו הוא סיפורה הרביעי של שירה טמיר המופיע מעל דפי ירחוננו. (הקודמים היו, כזכור: ‘נדנדה’, ‘הכובשים’, ו’העם רואים'). בינתיים עסקה שירה טמיר רבות גם בתרגום, הן של סיפורים עבורנו, והן של ספרים באורך מלא. עד כה עסק כל אחד מהסיפורים שכתבה בנושא אחר לחלוטין; הפעם זהו נושא קלאסי במד"ב – עולמות מקבילים…

* * *


39.jpg

בעיצומה של מנוחת אחר־הצהרים, חרק כיסא על הגג.

המרצפות שעל הגג חרוצות ומחוספסות מחשיפה ממושכת למזג האויר, ורהיטי הגינה עשויים מתכת. החריקה היתה בלתי נסבלת.

היא נשנתה.

קמתי בריטון והלכתי לבקש שקט.

האם גם אתם מאבדים את האוריינטציה תוך כדי עליה במדרגות? נסו פעם לעלות לגג של בית לא מוכר ולאחר העליה, ולפני שתסתכלו, לנחש באיזה כיוון נמצא הרחוב שהגעתם ממנו. לאחר שעברנו לכאן, נדרש לי זמן מה כדי להסתגל לכיוונים על הגג. תמיד נדמה לי שהם אינם בסדר הנכון, ושהכול היה צריך להיות בדיוק להיפך.

הגג היה מוצף באותו אור נעים של שמש תחילת האביב. אחי הרים את מבטו מהספר בהשתאות. לא, הוא לא גרר שום כיסא.

אם כך… משכתי בכתפי וירדתי, החריקה הגיעה ודאי מכיוון אחר. זה קורה לפעמים. כשהייתי למטה, חזרה החריקה בשלישית, ולא הותירה כל ספק באשר למקורה: הגג.

אבל אחי אמר שלא הזיז כלום. מאידך גיסא, ברי היה שהחריקה מגיעה מהגג. וכאילו פתחה בדעתי איזה סכר נסתר, חלף בה שטף של סימני שאלה. הייתכן שאיזה פיתול, איזה עיוות לא־ייאמן מביא אותנו כל פעם למקום הלא־נכון? מה אם אובדן האוריינטציה היה אמיתי, לא מדומה, כל עליה במדרגות אכן מביאה אותנו ליקום אחר? ואם כן, לשם מה? כדי להסתיר מה? האם יש לחריקה הלא מוסברת קשר לכך? האוכל לבטל אותו פיתול בכוח המודעות גרידא, ולהגיע לגג שביקום שלנו? מן הסתם לא. בכל זאת – הפעם, כאשר עליתי, הקפדתי לדמיין בעיני רוחי את מיקומה של חזית הבית, ולחשב תמיד באיזו זוית הייתי לעומתה. לא האמנתי בכך, כמובן. סתם משובה ורעות־רוח. בכל זאת, כמו בשבלונה הנושנה, היססתי בשבריר שניה בטרם פתחתי את הדלת.

הגג היה מוצף באותו אור נעים של שמש תחילת האביב, והכול נראה כשורה. השבלונה נמשכה בקוים המקובלים: כמעט ששכחתי את ההבלותא שלי, ועמדתי לשוב ולרדת (אם כי, עלי להודות, באכזבת מה על הפרכתו של רעיון מעניין) כאשר הבחנתי שהכול נראה כשורה. כלומר, באמת כשורה. לראשונה. כל־כך כשורה עד כי לא הבחנתי בכך מלכתחילה. חזית הבית היתה משמאל, לא מימין. זה היה הכיוון הנכון לפי האוריינטציה האינטואיטיבית הראשונית שלי, זו שחשתי בה כאשר הגענו לכאן.

הכיסא הרים את מבטו בהשתאות.

“שלום,” אמר הכיסא.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 65865 יצירות מאת 4018 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22139 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!