טבעי הדבר, שכל מעיינינו נתונים לאותה המדיניות החדשה לגבי ארץ־ישראל, שממשלת המנדט עומדת להכריז עליה במוקדם או במאוחר. אולם עוד בטרם שמדיניות זו תוכרז ניתן לנו כבר להרגיש את האותיות על בואה. גזרות העליה של חודש אפריל ופרסום הדו"ח בענין אגרות חוסין־מקמהון – שניהם מן האותות האלה הם. נעמוד כאן קצת על זה האחרון.
לדו"ח זה הועידה הממשלה תפקיד מסויים. הוא צריך לשמש בסיס משפטי מוסרי לסטייתה מן המנדט. שומה עלינו, על כן, להוקיע את המזימה הזאת ולהלחם גם במסכת סילופים זו, בטרם שתשתכן בדעת הקהל.
לא חדשה היא טענת הערבים המתבססת על אגרות מקמהון לחוסיין. וידועה גם עמדתה של ממשלת המנדט עד עתה, אשר שללה מאגרות אלה כל ערך לשאלת ארץ ישראל. ולאחרי שגם מקמהון עצמו אישר עמדה זו, נדמה היה שהפרשה נסתיימה “אחת ולתמיד”. והנה הביאו “שיחות” לונדון למפנה מפתיע בענין זה. פתאום נכרו אזנים לטענה, אשר במשך שנים רבות לא שעו לה. הושבה ועדה מיוחדת ליד הועידה האנגלו־ערבית בלונדון לשם הדיון באגרות אלה. ובראשה של הועדה הועמד הלורד־קנצלר – אישיות רבת־סמכות וערך בחייה המדיניים־הקונסטיטוציוניים של אנגליה. מצד הממשלה השתתפו בה עוד שני פקידים גבוהים ממיניסטריון המושבות וממיניסטריון לענייני החוץ. מצד הערבים לקחו בה חלק כמה מנציגי המדינות הערביות וערביי ארץ־ישראל.
בדאגה גדולה ראינו את התכונה הרבה הזו מסביב לאגרות טרם־היסטוריות למנדט. הנסיבות לא בשרו עיון משפטי אוביקטיבי ובלתי משוחד במסמכים כגון אלה. ואם כי לא פקפקנו בדבר ערכן הממשי, הפוליטי והמשפטי של האגרות, חששנו לתוצאותיה של מזימה זו, שהחלה להארג לעינינו… ואכן נתאמתו חששותינו במדה חמורה ביותר. הממשלה ראתה צורך לעשות תרגום חדש של אגרות מק־מהון וחוסיין ולא איחרה גם מלפרסם את האגרות בתרגומה החדש בספר לבן מיוחד. וכיוון שהאגרות בלבדן לא הספיקו להשלמת המזימה, הועלו מהארכיון הדיפלומטי מימי המלחמה גם כמה מסמכים ופרוטוקולים אחרים, אשר לדעת הממשלה היה בהם משום סיוע לטענות הערבים. מסמכים אלה פורסמו גם הם בצורת ספר לבן בשם “הצהרות בשם ממשלת ה. מ. בנידון הסטטוס לעתיד של חלקים ידועים מהאימפריה העותומנית”. ולאחרי שני “ספרים” אלה פורסם גם הדו"ח של הועדה עצמה – והמזימה הושלמה.
עצם החטוט הזה במסמכים ישנים ומפוקפקים מבחינת ערכם המשפטי, עצם הכוונה להתחיל שוב מ"בראשית" כדי ליצור תחליף למנדט, כבר הוא צעד בלתי־חוקי מצד הממשלה, שסמכותה לכנס את הועידה ולנהל את “השיחות” באה לה מהמנדט. צעד זה עומד גם בניגוד בולט להצהרתה של הממשלה מה־9 בנובמבר 1938, כשהודיעה על ביטול תכנית החלוקה וכינוס הצדדים ל"שיחות"; בפסקה האחרונה מהצהרה זו מדגישה ממשלת ה. מ. שכאשר “תדון על הפוליטיקה שלה ותקבע אותה, יהיו תמיד לנגד עיניה האופי הבין־לאומי של המנדט אשר הופקד בידה, והתחייבויותיה בבחינה זו”. כלום נתנה פסקה זו יסוד כל שהוא להניח, שהממשלה דווקא תתכחש ל"אופי הבינלאומי של המנדט" ואת “התחייבויותיה בבחינה זו” תרצה לראות באילו אגרות, הצהרות או רשמיים בעלי ערך אפסי מבחינה פוליטית? והלא פסקה זו היא שהביאה את היהודים ללונדון!
הועדה אף חרגה ממסגרת תפקידיה הרשמיים, ונהגה בסדרי דיון בלתי הוגנים ובלתי הגיוניים. החטוטים ודקדוקי העניות בתרגומים לא הביאו את מלוא התועלת המקווה; נעשו בטכסט כמה תקונים, בהם גם בלתי מדוייקים ומסולפים, ועדיין “לא יכלו הצדדים להגיע לידי הסכמה ביחס לפירוש חליפת המכתבים”. התוצאה היחידה וההגיונית ממצב זה היתה, איפוא, כפי שאומרת הועדה, “למסור על כך דו”ח לועידה".
שמא תאמר: כיוון שנציגי הממשלה בועדה מצאו בכל זאת, שארץ ישראל לא הובטחה לשריף חוסיין, הרי בזה נסתיים תפקידה של הועדה? – אך לא כן הוא. התפקיד שהועמד לפני ועדה זו והרוח הכללית שנשבה בלונדון בימי ה"שיחות", לא אפשרו סיום כזה. לשם כך חרגה הועדה ממסגרת תפקידיה, טפלה ודנה במסמכים אחרים, מחוץ לאגרות, וחטאה כמה חטאים לשכל הישר, לצדק ולחוק – ובלבד שתגיע לידי מסקנה איזו שהיא “לרוח היום”.
האנגלים שבועדה לא הסתפקו, איפוא, במתן פירוש משונה לאגרות מק־מהון, אלא נכנסו לטיפול גם במסמכים אחרים (הודעת הוגארת, הודעת נציגי אנגלים לנכבדים מצרים, הודעת אלנבי לפייצל), שערכם מפוקפק למדי מבחינה חוקית ומשפטית־בינלאומית. (מסמכים אלה פורסמו בספר הלבן השני, כפי שהזכרנו לעיל). והטפול במסמכים אלה נעשה למרות שהועדה הוסמכה לטפל רק באגרות מק־מהון, למרות שלא שמענו כלל את הערבים מבססים את טענותיהם על מסמכים אלה. ואליבא דאמת, מנין היה להם, לערבים לדעת מה כתב הוגארת על שיחתו עם חוסיין, מה היו רשמיו מהשיחה וכו'. סודיותם של מסמכים אלה אינה מוטלת בספק. ברור, איפוא, מי המציא מסמכים אלה לועדה ולאיזו מטרה המציא. גם הדו"ח עצמו אומר, שהועדה “טפלה בכמה מסמכים ומאורעות שלאחר זה, אשר צד אחד או משנהו (ז"א האנגלים או הערבים) מצאו שהם עלולים לזרוע אור על מובנן או כוונתן של האגרות”. והמסקנות מראות מה הוא ה"אור" שהתכוונו לזרוע. מהצהרת בלפור, שנידונה אף היא, לא הסיקה הועדה שום מסקנות…
בדרך זו הגיעו נציגי הממשלה בועדה לידי המסקנות המוזרות, שאין הממשלה מורשית להכריע על גורל הארץ בלי הסכמת התושבים – מסקנות העומדות בניגוד גמור להצהרת בלפור והמנדט. ואם גם נסיח את דעתנו לרגע מהעובדה, שלכל ההודעות וההצהרות החד־צדדיות אין כל תוקף מבחינת החוק הבינלאומי לאחר שאושר המנדט, הלא רבות מאד הן התעודות וההוכחות הזורעות אור אחר לגמרי על עצם השאלה הזאת. חלק מהן פורסם עתה ע"י הסוכנות היהודית. סמוכים רבים וחשובים אפשר למצוא גם בספריהם של לויד ג’ור’ג', לאורנס, דוד הונטר מילר, בדו"ח של הועדה המלכותית ובעשרות מסמכים שהוצאו ע"י ממשלת המנדט עצמה. הלא כבר בספר הלבן משנת 1922 מודיע צ’רצ’יל, ש"אין הוא יכול לדון על הבעיה של א"י על איזה שהוא בסיס שונה מהצהרת בלפור". אף פעם לא ראתה הממשלה באגרות אלה ערך של חוזה. ומאידך, אין לערביי הארץ כל סמכות לטעון זכות ירושה לעזבונו של חוסיין – ומקדונלד בעצמו הודה בפרלמנט לפני כשבועיים, שהצהרת המשלחת הערבית לועידת השלום מוכיחה, שהערבים לא דרשו לעצמם את א"י. האין די בזה “לזרוע אור” רב מאוד על מסכת האגרות ולהוכיח, שגם חוסיין לא כלל את א"י בשטחים הערביים שדרש לתת להם עצמאות? וכך הלא העיד לפני שנתיים גם מק־מהון בעצמו.
ולאחר כל אלה ראו נציגי הממשלה לעצמם אפשרות וזכות לברר רק שלש תעודות נושנות – ולהגיע על פיהן לתוצאות שהגיעו. בנתוח משפטי ועובדתי של שלש תעודות אלו לא היה משתייר מהן הרבה; אולם הועדה קבלה את התעודות האלה כהלכה מסיני ול"אורן" הגיעה להבנת האגרות, שהיו נושא דיוניה. “יש לקחת בחשבון – אמרה הועדה – את כל ההודעות האלה בשעת נסיון להעריך את האחריות, שבהתאם לפירוש האגרות, קבלה על עצמה ממשלת ה. מ. כלפי תושבים אלה, כתוצאה מאגרות אלה.” את טענות הערבים עפ"ר האגרות דוחים; ובכל זאת משווים לאגרות משקל המחזיר לטענות אלה את תקפן. מה שהטריפה הימין מכשירה השמאל. בכל תורות החוק שבעולם אי אפשר למצוא הלכה גאונית כזו, שתעודה הפסולה מעיקרה תוחזר לתקפה החוקי ע"י מסמכים אחרים!
ויש להודות לממשלה, שלא הסתירה כלל את כוונותיה בכל הענין הזה. וזה אושר במדה המוסמכת ביותר גם מעל במת הפרלמנט, כאשר ענה מיניסטר הדומיניונים (בהעדרו של מיניסטר המושבות) לשואליו: “הועדה נתמנתה כדי לעיין בהבטחות כלפי הערבים ואם אפשר לפשר בין הדעות על הבטחות אלו… ולא היתה סבה לכך, שהיהודים ימסרו עדות… הדבר לא היה גם נוח בשים לב לתפקיד, אשר לשמו נתמנתה הועדה”…
כלום יש עוד צורך להוסיף דבר־מה להודעת בעל־הדין?…
כאשר נדרשה הממשלה להגיש את האגרות ויתר המסמכים לבירור לועדת־המלך, האינסטנציה המשפטית הגבוהה ביותר באימפריה הבריטית, ענה מקדונלד: “כל הענין עמד לדיון ממצה ואין דבר העתיד להתגלות בדיון חדש שיוכל לשנות את המסקנות (של הדו"ח המדובר)”.
כך מתיחסת כיום ממשלה בריטית לחוק בינלאומי, כשאין היא חדלה להתריע על אחרים המפירים חוזים בינלאומיים. אך דעת־הקהל בעולם, ובמיוחד באנגליה, כבר קצה בשיטות “מינכן”, והיא תבין גם לרוח ההתכחשות למנדט המנהגת בכל הפרשה הזאת. ועלינו לתמוך את יתדותינו בגילוי זה של הפרת החוק הבינלאומי ולעשוהו נקודת המוצא להתקפתנו נגד כל רקמת המזימות האלה בטרם שיעלו בשר ועצמות וגם לאחר זה. אהדת העולם לקרבנות הכניעה לאלימים תהיה לנו משענת ויסוד במלחמה זו.
(“העולם”, גליון כ"ח, 4.5.39)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות