המדיניות החדשה השואפת לשים קץ לגידולו של הבית היהודי הלאומי ולהצר את עצמאותו – ימיה כימי המתיחות הבינלאומית באגן הים התיכון. הספר הלבן הוא הדפוס התכניתי הראשון של מדיניות זו. קיצוץ העליה קדם לו, אחריו הופיעה הצרת ההתישבות וההתנכלות לעצמאותו של הישוב משמשת ובאה. ומי יודע אם הממשלה עברה כבר את כל דרך הכניעה.

שלבי ההגשמה של המדיניות החדשה אינם מוּתנים דוקא באישוריהם של המוסדות המוסמכים. בעיני ממשלת צ’מברלין משמשת ארץ־ישראל רק פרשה אחת במסכת הקולוניאלית של האימפריה. ואם גם ראתה הממשלה הכרח לעצמה להגיש את מדיניותה לאישור הפרלמנט, הרי היא לא נפגעה ביותר אם ההצבעה לא גלתה, כי דעתו של הפרלמנט נוחה הימנה.

גם לחבר הלאומים הביאה הממשלה את ספרה הלבן לא ברצון רב. הספר עצמו מזכיר את הצורך ב"התיעצות" בחבר הלאומים רק לפני סיומו הגמור של המנדט. צ’מברלן בתשובותיו בפרלמנט לא הסתיר את יחס הזלזול לועדת המנדטים ואמר בפירוש שהמדיניות רק “תוסבר” למועצת החבר. וספק רב אם הגשמת המדיניות החדשה תבוטל גם אם תכריז ועדת המנדטים כי מדיניות זו סותרת את המנדט. גם צ’מברלן וגם מקדונלד מכריזים במפורש שאין מסקנותיה של ועדת המנדטים יכולות למנוע את הגשמתה של מדיניות הספר הלבן וכן אין הם מסתירים את החלטתם שלא להביא שאלה זה שוב בפני הפרלמנט גם אם תכריז ועדת המנדטים כי הספר הלבן סותר לעקרונות המנדט.

הממשלה בטוחה כי המועצה תאשר את תכניתה, ואם גם יתמהמה האישור – בוא יבוא. אולם חוסר האישור אינו מונע ולא ימנע בעדה מהגשים את אשר עם לבה. הנה פרסמה הממשלה את גזרות הקרקע בעצם ימי ישיבותיה של ועדת המנדטים. ואם יש צורך בתמיכה ידועה של דעת הקהל באנגליה ובעולם, הרי גם זו תושג ע"י התעמולה הפרו־ערבית, ע"י פעולת הסוכנים בחלקי תבל שונים וע"י לחץ מתמיד על המדינות הזקוקות לעזרתה.

שלשה הם מוסדות חבר הלאומים המוסמכים לטפל במסכת המנדטים; ועדת המנדטים, המועצה והמליאה.

המליאה שבה מיוצגות מדינות החבר, סמכותה בעניני המנדטים היא מוסרית בלבד. אין ספק שבמושב השנתי הקרוב של המליאה יתנהל ויכוח בשאלת ארץ ישראל. ובויכוח הזה ינתן למדינות הערביות חופש התקפה על הציונות; וכנוהג תנוסח בסוף הויכוח משאלה סתמית ומעורפלת.

לעומת זאת, ועדת המנדטים היא גוף מיעץ למועצה בעניני המנדטים והיא נזכרת כבר בספר הברית של החבר. במשך שנות קיומה הוכיחה הועדה לא פעם, כי אין היא תלויה בגורמים פוליטיים וכי היא שומרת אמונים לשליחותה. הידיעות המגיעות מג’יניבה מוכיחות כי גם הפעם לא יולכו רוב חברי הועדה שולל אחרי טענותיו המתחסדות של מקדונלד. כשם שהיה ערך מוסרי וצבורי רב לדברי צ’רצ’יל ולויד ג’ורג' ונואל ביקר ותום ויליאמס, גם אם הפרלמנט לא החליט כמותם, כן צפוּן ערך רב לחוות דעתם המוסמכת של חברי הועדה, גם אם המועצה לא תעיז אח"כ לצאת בעקבותיהם.

ואכן את כל יהבה משליכה ממשלת המנדט על מועצת החבר. גוף זה שהוא היחידי בעל הסמכות המכרעת בעניני המנדטים, נתון כולו להשפעות פוליטיות ודרך מדיניותו בזמן הזה הנה ריאליסטית במידה גדושה. אין לנו סכוּיים להעזר בו יותר משהיו לחבש ולספרד, לצ’כיה ולסין. גם הרכבה של המועצה נוח הנהו להשפעות בריטיות. ואם גם תמצא מדינה אשר תמנע מהצבעה, גם אז תושג החלטת “פה אחד” הנחוצה לאישור המדיניות. וכבר מעשה שהיה, שהמועצה לא ראתה את עצמה קשורה בהחלטות ועדת המנדטים.

בפברואר 1928 נחתם חוזה בין ממשלת אנגליה ובין האמיר עבדאללה. בתוקף חוזה זה נמסרו לאמיר סמכויות רחבות של הנהלה ותחוקה בעבר הירדן. הרברט סמואל הבטיח בדו"ח שלו לחבר על הנהלת ארץ ישראל בשנות 1920–25 להביא את החוזה לאשור החבר, וסיימס, נציג אנגליה טען בפני ועדת המנדטים כי אין הוא טעון אשור החבר. ועדת המנדטים לא קבלה את דעתו של סיימס. הועדה החליטה שהחוזה סותר באופן בולט את המנדט, בעיקר בשים לב לסעיף השני של החוזה המוסר את סמכות ההנהלה והתחוקה לאמיר, בה בשעה שבתוקף הסעיף הראשון של המנדט נתונה סמכות זו לממשלת המנדט בלבד.

מועצת החבר טיפלה במושבה ה־51 (אבגוסט 1928) בדו"ח של הועדה. המרצה מטעם המועצה רמז על הצורך באישור המועצה, אולם הלורד קושנדון, נציג אנגליה במועצה התנגד לדעה זו. הוא הבטיח למועצה שאין חוזה זה אלא צעד לגיסלטיבי רגיל וכי אנגליה תהיה אחראית להגשמת המנדט גם להבא.

מיד לאחר נאומו של קושנדון, הציע המרצה החלטה, שהתקבלה בלי כל התנגדות ואשר קבעה, ש"החוזה נמצא בהתאם לעקרונות המנדט הנשאר בתקפו המלא“… כלום דרושים פירושים להחלטה זו? כלום אין גזרה־שוה זו מתבקשת מאליה? כלום אין המועצה עלולה להחליט בספטמבר זה ברוח החלטתה מאבגוסט 1928 ש”הספר הלבן הוא בהתאם לעקרונות המנדט הנשאר בתקפו המלא", גם אם ועדת המנדטים תביע את דעתה אחרת?

גם יחסה של הממשלה לביה"ד המתמיד לצדק בין־לאומי בהאג, בא ללמדנו על היקף הזלזול במוסדות החוק הבין־לאומיים.

ב־7 ביוני, ערב פתיחת המושב של ועדת המנדטים הזכיר צ’מברלן בפרלמנט את הסעיף 26 של המנדט, אשר לפיו יכולה מדינת החבר להביא את חלוּקי הדעות בינה לבין ממשלת המנדט להכרעה בפני ביה"ד בהאג. יש שראו בדברים אלה מעין תזוזה בעמדתה של הממשלה ומעין התחשבות בדעת הציבור.

והנה, את ביה"ד בהאג אפשר להפעיל בשאלות המנדטים בשתי דרכים. האחת היא זו שעליה הצביע מר צ’מברלן בהכרזתו. השניה נותנת סמכות למועצה ולמליאה לפנות לבי"ד זה לשם קבלת חוות דעתו בשאלה השנויה במחלוקת. ברור, שלחוות דעת זו יש תוקף מוסרי וציבורי עצום. הסוכנות היהודית בקשה לא פעם את ממשלת המנדט, להציע למועצה לפנות להאג בשאלת העליה, אולם הממשלה דחתה את ההצעה בקש. אין ספק, שאם גם יתעורר רעיון כזה ביחס לספר הלבן במועצה, תדע הממשלה האנגלית לדחותו, כי הלא לדעתה ספר זה הוא בהתאם למנדט. אין להאמין שהממשלה, במקום לכפות את רצונה על המועצה, תזדקק לדרך המסוכנת לה, המובילה להאג.

כמו כן אין להניח שמי שהוא ממדינות החבר יכנס בתקופה זאת בריב עם אנגליה בשאלת ארץ ישראל. עמדתה של אמריקה ידועה והיא לא תזמין את ממשלת המנדט להאג, למרות שיש לה סמכות לכך. והלורד דאפרין בנאומו בשם הממשלה בבית הלורדים, גם הכריז שאם יקרה ה"אסון" והמועצה גם היא תמצא שהספר הלבן מתנגד למנדט, הרי יידרש שנוי מידי של המנדט.

נוח לה לממשלה לקבל מהמועצה “סמיכה” לספר הלבן שלה וע"י כך לבטל את כל ערכו של המנדט ולהפכו ל"רשות היחיד" אשר תוכל לעשות בו כעולה על רוחה, מאשר לדרוש את שנוי המנדט או ללכת להאג.

אלה הם הסכויים לעזרה מהחבר והאג. חשיבותה של המערכה רבה לאין ערוך, אולם רק מבחינה ציבורית ומוסרית כשם שחשוב היה נצחוננו החברתי בפרלמנט. את פרי נצחוננו זה אפשר לקצור רק כעבור זמן. ברגע זה אין הישגים אלה עלולים לשנות את דרכה של הממשלה. היא מגשימה את מדיניותה מבלי לשעות למצב רוחו האמתי של הפרלמנט או של חבר הלאומים, אם רק באופן יורידי היא מקבלת את אשורם.

עיקר המערכה – כאן, בכל פינה מפינות הארץ. העפלה, עוז פעולה, בנין עצמאות וקוממיות מלחמה – אלה יכריעו. ואסור לנו אף לרגע אחד להסיח את דעתנו מהמערכה בארץ ומביצור הגולה לעזרתנו.

“דבר”, ד' בתמוז תרצ"ט, 21 ביוני 1939)