א    🔗

תקופה של שנה ורבע חלפה מאז נתכנסה באֶוויאן, ביזמת נשיא ארצות הברית, הועידה רבת המדינות, המוקדשת לפתרון שאלת הפליטים, והיוזם לא יכול היה שלא לראות את כשלון מפעלו, והחליט לחדש את המאמצים ולחפש דרכים חדשות.

רבות היו התקוות שתלו בכינוס אֶוויאן. וכגודל התוחלת היתה האכזבה. הועד הבין־ממשלתי שהוקם ואשר עליו הוטל להסדיר את הפליטה ואת הקליטה, נתקל בקיר החמסנות של ה"רייך" ובחוסר רצון של רוב המדינות לפתוח את שערי ארצותיהן בפני קרבנות הרייך. שום תכנית קונסטרוקטיבית ניכרת לא הוגשמה ואף לא הועלתה.

הכינוס הנפתח היום בואשינגטון הוא בעצם ועידה של המוסדות אשר הוקמו באֶוויאן ועל ידיהם. המסיבות שבהם מתכנסת ועידה זו שונה מן הקצה אל הקצה. הבעיה הוחרפה במידה איומה ואף המלחמה החדשה נותנת את אותותיה. באי הבית הלבן יוכרחו לבדוק מחדש את האמצעים והדרכים לפתרון הבעיה הכאובה של מאות אלפי הפליטים. היהדות מאוחדת יותר בנציגותה ובתכניותיה לקראת הכינוס הזה.

 

ב    🔗

במשך תקופה קצרה זו המבדילה בין אוויאן לואשינגטון שונתה המפה הגיאוגרפית של אירופה ואתה שונו פני שאלת הפליטים.

ימים מועטים לאחר ועידת אֶוויאן הגיעו ימי מינכן וסיפוח הסודטים לגרמניה. לאחר זה באו פרעות נובמבר, שזרעו מות והרס בכל רחבי הרייך, וגרשו רבבות יהודים לתוך שדות ההפקר שבין הגבולות, על פני יערות ואוקינוסים. לא הספיקו להגלד פצעים אלה ויהדות צ’כיה וסלובקיה הופקרה למלתעות הנאצים. אליהם הצטרפו יהודי ממל, ואחרי כן יהודי דאנציג. עד שהגיעה החרב המתהפכת עד למרכזה ולבה של הגולה היהודית – ומיליון נוסף של יהודי פולין הוטל לתוך תהום החורבן והשנאה.

אסונות התקופה הזאת, שבין אֶוויאן לואשינגטון, הפכו כשני מיליונים יהודים לפליטים בכוח ובפועל.

אמנם בתקופה זאת נמלטו כמאה וחמישים אלף יהודים מתחומי השלטון הנאצי. אולם לא היתה זאת הגירה מסודרת, כי אם מנוסת בהלה וברוב המקרים על ידי גניבת גבולות. מוסדות אֶוויאן לא עצרו כוח ולא גילו תכנית להגיש עזרה ממשית ולהקל באיזה מידה שהיא את מצוקת הרשע.

אף החקירות והבדיקות שהתנהלו על ידי בריטניה וארצות הברית על אפשרויות ההתישבות בגויאנה וברודזיה, בפיליפינים ובסאן־דומינגו, בקאֶניה ובטאַנגאַניקה, לא הביאו לשום תוצאות. בכל אלה “מרכזי הקליטה” לא התישבו אלא כמה מאות פליטים. במדינות אחרות רוכזו הפליטים במחנות עד שימצא להם מקום לישיבת קבע.

פעולות ההצלה נעשו בעיקר בכספי חברות יהודיות. קופות ממשלתיות לא נפתחו אלא במקרים בודדים ובהיקף מצומצם. יצירת קרן התיאום אף היא לא הזיזה את העגלה.

גם פעולת ההגנה על הפליטים על ידי הנציבות העליונה שעל יד חבר הלאומים לא נשאה כל פרי. לא מנעה גירושים של פליטים ולפעמים גם לא יכלה למנוע בעד הסגרת הפליטים לידי הנאצים ולא הבטיחה זכות עבודה בארצות המקלט. אם כי כל פעולות חבר הלאומים בשטח הזה רוכזו בנציבות מאז ראשית 1939 – לא גילתה הנציבות כל יזמה וכשרון. איחוד התפקידים של נציב הפליטים אשר ע"ח חבר הלאומים ושל מנהל ועדת אוויאן בידי איש אחד לא הביא אף הוא כל ברכה.

 

ג    🔗

ולא רק בהיקף שאלת הפליטים חלו שינויים במשך התקופה הנידונה כי אם גם בעצם השאלה. ואילו גם התכנסה ועידת וואשינגטון בימי שלום, היה עליה לטפל בשאלות חדשות שלא עמדו לדיון באֶוויאן ולחפש דרכים אחרות לפתרונן. עתה, משבאו ימי מלחמה והאסונות הכרוכים בהם – לא כל שכן.

כבר בשנה הראשונה הוכחו כמה הנחות יסודיות, שבלעדיהן לא יוכל מפעל הצלה להצליח. ההנחות האלה הן שלוש: א) אין כספי הצדקה הפרטית (שהיא יהודית בעיקר) מספיקים לספק את צרכי היציאה והקליטה של רבבות הפליטים הרבות. לשם כך דרושה קרן של מיליונים רבים שרק ממשלות יכולות ליצור אותה או לערוב ליצירתה; ב) אין תקנה למצב היהודים בארצות שלטון הנאצים ויש לזרז את יציאתם כדי להצילם מניוון מוחלט; ג) פיזור של הפליטים היהודים על פני ארצות רבות אין בו כדי פתרון. הארצות חוששות כולם להתגברות האנטישמיות וליצירת שאלות של מיעוט בתוכן.

המלחמה שהביאה מאות אלפי יהודים תחת שבט הנאצים בפולין השסועה הגבירה את הכרחיותה של הגשמת ההנחות הללו. הצורך הלוהט במפעל של הצלה המונית אינו סובל דיחוי. המלחמה ביטלה במחי יד את רוב התכניות האֶכספּרימנטאַליות של ישוב שממות. מאידך היא הוכיחה לכמה מדינות את הצורך בפני סכנות המלחמה.

המלחמה אף הפעילה גורמים חדשים, המחייבים התעניינות בשאלות נוספות (יהודי רומניה, הונגריה ועוד), מאידך נטלה היא את עוקצן של בעיות חמורות אחרות. נפתרה לעת עתה שאלת הפליטים הרבים אשר ניתן להם מקלט זמני בארצות השונות. הדמוקרטיות הלוחמות זקוקות לחומר אנושי זה, שהעמיד את עצמו לשירותן. אך המדינות הנייטראליות העומדות בפני סכנה להיכנס למלחמה לא יזלזלו כעת בפליטים אלה. ממשלת ארצות הברית האריכה את רשות הישיבה לפליטים הזמניים עד עבור המלחמה ויש להניח שאלה ישארו בה בקביעות מבלי לפגוע במיכסת הכניסה לארץ זאת. בצרפת הוטב המצב כבר לפני המלחמה. גם בשאנחיי שונה במקצת היחס לפליטים מצד שלטונות יפן. במידה ידועה הוקל גם מצב הפליטים היושבים באיטליה. בכל אופן כל אלה לא יעמדו כיום בהתחרות עם פליטי החרב וואשינגטון תוכל להתרכז במפעל ההצלה של הנאנקים תחת שלטון הנאצי בפועל או בכוח.

 

ד    🔗

אולם כדי שיהא ערך כל שהוא לדיוני הכינוס הזה, מוטל עליו ללמוד מתוך הנסיון שנערם בשטח זה מועידת אֶוויאַן.

יש להוציא במהירות המקסימלית את מאות אלפי היהודים היושבים עוד על הר הגעש הנאצי. אם תגבר המלחמה ואם תחל המצוקה בגרמניה – צפויים להם אסונות שעוד לא ידענו כמוהם. כלום לא צבא סדיר ערך זה עתה פרעות “מודרניות” (מן האויר!) בנשים וטף? כלום לא הודיעה רשמית לשכת המודיעין הגרמנית ש"טיהור" פולין מהיהודים יסייע ל"שיפור" היחסים בין הפולנים והגרמנים?

אין לדחות את השאלה עד תום המלחמה שיסודרו עניני עמים אחרים. אלה סובלים משעבוד ולאלה צפוי כליון. הלהג על הרֶזֶרבאטים היהודיים בפולין הוא רק חלק מ"התקפת השלום" של היטלר. ב"פאקס גרמניקה" בנוסח היטלר גלומות ליהודים סכנות לא פחות חמורות מאשר במלחמה.

ארצות הברית שיזמו את המפעל חייבות גם לנהלו ולרכז בתחומיה את מוסדותיו. בראש יתר המדינות הנייטראליות יצטרכו ארצות הברית לנהל בשעה זו את המשא ומתן עם שלטונות גרמניה להוצאת היהודים מתחומיהם ואם גם מתוך ויתור על גילים ידועים שלא יורשו אולי לצאת. יהא גם צורך לדאוג לאלה שנמלטו מחמת המשחית לארצות השכנות ואף לרוסיה. היקף הבריחה מאיזור הכיבוש הגרמני לאיזור הכיבוש הרוסי אינו ידוע עוד, אולם אין ספק שהוא היה גדול למדי ושאלה זו אף היא תובעת פתרון. לא כל הפליטים האלה יוכלו להסתדר בתחום הסובייטי ורבים מהם יהיו חייבים לעקור לשם הצלת נשמתם ואולי גם גופם.

ואין לדחות את מפעל ההצלה עד שיימצאו ארצות לישוב המוצלים. הופּ־סימפּסון, המומחה הידוע לבעיות הפליטים ומחבר המחקר הקלאסי במקצוע זה, כותב בספרו האחרון (שהופיע באבגוסט שנה זו): “יש לבדוק את האפשרויות של יצירת “בריכה” או “בריכות” על בסיס בין־לאומי שלתוכן אפשר יהיה לרכז את הפליטים כשהם מצויידים בתעודות זהות פשוטות, כדי להציל את חייהם, עד שאפשר יהיה לטפל בהם באופן אינדיבידואלי. את הוצאות המחנות האלה יצטרכו לכסות בחלקן מתוך קרנות ממשלתיות. פתרון המחנות הוא לדעתי, הכרחי אם כי הוא ארעי…”

אם אלה הן המסקנות לגבי המצב שלפני המלחמה, הרי הכרחיותן כיום רבה שבעתיים.

אולם אין תקוה ואין סיכוי להצלחת מפעל הצלה כזה ללא האמצעים הכספיים העצומים הדרושים לכך. גם הופּ־סימפּסון וגם אמרסון ( נציב החבר לעניני הפליטים ומנהל משרד אֶוויאן) הדגישו עוד לפני השואה של יהדות פולין את ההכרח של קרנות ממשלתיות לצורך זה. ואמנם נעשו אי אלו התחלות בנידון זה. נוצרה קרן תיאום ההגירה, אולם זו קיותה לשאוב את הכנסותיה בעיקר מחיסול רכוש יהודי גרמניה בהתאם לתכנית רבלי- וואלשטאט.

כיום אין כל סיכוי להכנסות אלה. בסיס לקרנות הנחוצות צריך לשמש מלוה בין־לאומי שיושג בערבות הממשלות ויפרע על ידן, על ידי המוסדות היהודיים, ע"י קרנות הצדקה על ידי הפליטים עצמם לאחר שיסתדרו.

 

ה    🔗

אם תעמוד ואשינגטון על מרום תפקידיה ותחליט על תכנית הצלה מקיפה ההולמת את צרכי הגולה הרי לא יקשה לה למצוא את המקומות ליישוב הפליטים, אם רק אוירה של רצון תתמיד בנידון זה.

אמנם עוד לפני פרוץ המלחמה הוברר ששיטת האינפילטרציה של המהגרים לא תוכל להימשך. החשש לאנטישמיות גרם לכך וכן הפחד להתחרות בשוק העבודה. רק את קליטת הילדים רואות מדינות אחדות בעין יפה. כאנגלים, צרפתים וכו' לעתיד. אולם אין ספק שחלק מהפליטים אפשר יהיה עוד להעברי מה"בריכות" לארצות הנושבות.

אולם הפתרון היסודי מהכרח שיינתן ע"י התישבות בשטחים בלתי נושבים. כמעט שנחקרו אפשרויות ההתישבות בכל פנות העולם. אין להפוך מאות אלפים, בהם נשים וילדים לחלוצים, בוני שממות ממאירות. ההתישבות צריכה להתבסס על חקלאות ותעשיה המבטיחות מתוך צירופן את כושר הקליטה הרב ביותר. ההכשרה המקצועית תוכל להינתן לפליטים בהיותם ב"בריכות". ריכוז כזה של יהודים בכמה מקומות לא יהא בו משום הטלת אנטישמיות ויאפשר ליהודים לחיות חיי כלכלה ותרבות עצמאיים. אין להסתפק בשיחה נאה ובמעשים קטנים. ארצות אלה למרות כל מה שעשו בשדה זה, אין מעשיהן עומדים בהתאמה ליכלתן ולצרכים הבוערים של הבעיה.

 

ו    🔗

אולם כל פתרון שלא יקח בחשבון במדה המתאימה את ארץ־ישראל יהא פתרון קלוקל ושאין בו ממש. ארץ זו אשר הוכיחה את כושר קליטתה המפליא ואת הישיגה העצומים בשדה ההתישבות החקלאית והתעשיתית צריכה לצעוד בראש ארצות הקליטה של פליטי החרב. הסוכנות היהודית בתזכירה לועידת אוויאן הוכיחה שלפי הנתונים הנוכחיים קיימת אפשרות ליישב בארץ לפחות מליון ורבע נוספים של יהודים. ארץ־ישראל היא הארץ היחידה שיכולה לשמש גם “בריכת” מקלט וגם מקום התישבות של קבע, כאחד.

מחובתם של המתוועדים בבית הלבן לקחת בחשבון שיקול מכריע נוסף. לא רק מליוני יהודים עומדים על סף החורבן הפיזי והנפשי כי אם גם המרכז החיוני ביותר של הגולה היהודית כולה. עם עקירתם של היהודים ממרכזיהם וישובם בארצות גולה חדשות וישנות לא תפתר השאלה היהודית. יש הכרח לחזק ולהאדיר את המרכז הטבעי של היהדות, את ארץ־ישראל היהודית אשר לדברי הופּ־סימפּסון בספרו הנ"ל: “היתה תמיד והווה הסמל של הגדלות המוסרית והרוחנית של היהדות”.

עוד לפני המלחמה הובעו בכמה עתונים באנגלית תקוות, שרוזוולט ישתמש בכוח השפעתו לשם פתיחת שערי הארץ. הוגשה לו גם פטיציה החתומה על ידי עסקנים רבים יהודים ולא יהודים, המציגה דרישה זו. גם לורד וינטרטון ושולחיו יוכרחו להבין, שאין לדאוג להצלת היהודים מבלי להבטיח להם את מרכזם הלאומי הגדול.

 

ז    🔗

רק תכנית רחבה יכולה להקל את הסבל האיום, מנת חלקם של מליוני יהודים. אין להסתפק בפאליאטיבים דלים. גודל מפעל ההצלה צריך להיות כגודל האסון. אין לכבות את שריפת בית ישראל בסילונים דקים של מי תנחומים ופעולות עזרה דלות. כי הלא הובטח גם רשמית מטעם מיניסטריון החוץ של ממשלת ארצות הברית כי " כל בעית הפליטים לפרטיה תתברר עכשיו לאור המצב החדש של המלחמה באירופה".

אף היהדות צריכה להתעודד ולהתלכד לשם הבטחת הצלחתו של מפעל זה. נלמד מן העבר. כינוס ואשינגטון צריך להצית בקרב יהדות העולם את התקוה והעוז להתמודד למפעל הצלה כביר. באישיותו של רוזוולט יש גם ערובה לכשרון ההגשמה הגדול של מפעל הפליטים הגדול בעולם החדש. אף המלחמה על כל מוראותיה נושאת בחובה גרעין חיובי. היא משכיחה את הקטנות ומכשירה את הקרקע לתכניות נועזות ומשחררות.

ירושלים, 8.10.1939

(“דבר”, ג' בחשון ת"ש, 16 באוקטובר 1939)