לפני זמן לא רב הופיע בא"י ספר אנגלי של ד"ר נתן פיינברג “אלו בעיות של המנדט הא”י, ספר לא גדול זה הוא בעל חשיבות גדולה במערכה המדינית שלנו, הן מפאת תכנו וזמן הופעתו והן מפאת אישיותו של המחבר. ד"ר פיינברג הוא בעל ותק וזכויות במלחמת העם היהודי להכרת זכותו על א"י וזכותו כמעוט לאומי באירופה. דוצנט באוניברסיטה של ג’יניבה, פרופיסור באקדמיה של החוק הבינלאומי בהאג, מחבר עבודות חשובות בשטח הגנת המעוט היהודי הלאומי ובעניני המנדטים – אחד הסופרים במחנה שלנו המצטינים בידיעות עמוקות בחוק הבינלאומי ובמערכת המנדטים; שמו משמש כיום במרכזי המדע העולמיים ערובה לחקירה מעמיקה ולמצוי מדעי שלם של הבעיות שהוא מטפל בהן.

מענינות המסקנות של המחבר על מעמדם החוקי של היהודים בפני ועידת פאריס. ועידה זו שימשה מפנה כביר ורב־תוצאות למעמדם של היהודים במסכת העמים ששוחררו משעבודם עקב המלחמה העולמית. בפעם הראשונה בקורות הגלות פסקו היהודים להיות נשוא לדיון בינלאומי והפכו נושא במשא ומתן של הלאומים בפאריס. היהדות הוכרה בפעם הראשונה לאחר חורבן עצמאותה המדינית, כחטיבה לאומית בעלת זכויות לקיום טריטוריאלי מדיני, כמדינה במצב של התהוות. במאמר על “יסודות האזרחות הארץ־ישראלית כפי שהונחו על ידי החוק הבין לאומי” נתנת התפתחות ההשקפה של יוצרי החוזים עם תורכיה, על האזרחות הארץ ישראלית שהתחילה מרכישת האזרחות באופן אבטומטי ע"י העולה היהודי ונסתיימה בהוראות על הקלה בלבד. המחוקק הארץ ישראלי הוסיף הגבלות שונות על העמדה האחרונה, אף על פי שמעשה זה עומד בסתירה ליסודות החוק הבינלאומי. פעולה נגד הגבלות אלה לא נעשתה על ידינו, לא פנינו לעזרת החוק הבינלאומי. מאמר אחד בספר זה דן על תפקידי “בית הדין הבינלאומי הקבוע” בשטת המנדט. לדברים אלה יש חשיבות בשביל החזית המדינית שלנו. עלינו לדעת את כל הגורמים המפקחים על מפעלנו וכל אפשרות שיש בידינו במלחמה על זכויותינו לארץ. לדעתו של המחבר תוכל מדינה בעלת ישוב יהודי לתבוע לדין, בהתאם לתקנות בית הדין, את המנדטור אם פגע בהוראות הבית הלאומי. המחבר מראה גם על אפשרות שההסתדרות הציונית תוכל באמצעות ועדת המנדטים והחבר להפעיל את בית הדין הנ"ל לשם חוות דעת בענין משפטי השנוי במחלוקת. לחוות דעת כאלה של בית הדין הנ"ל יש חשיבות מכרעת בחיי החוק הבינלאומי.

דבר בעתו הוא המאמר “חובות החברים של חבר הלאומים כלפי הציונים”. חובה כזאת היא הכרת הציונות ואסור להפריע עבודתה. הדברים נכתבו לקראת כניסת רוסיה לחבר הלאומים. קוינו שרוסיה תרשה את הציונות. התקוה הזאת נכזבה, ואולי באשמת ההסתדרויות היהודיות הבינלאומיות שלא פעלו בשיטות הדרושות ובמרץ המתאים. לקראת התקבלות מדינות ערביות למשפחת חבר לאומים נעשה מאמר זה שוב אקטואלי. הופעתן של מדינות אלה על במה בינלאומית מתוך התחייבות הכרת הציונות עלולה ליהפך לגורם משכך ביחסינו המדיניים עם העולם הערבי, אם נדע לפעול באופן מתאים.

המחבר מתנגד להשקפתו של הקונגרס היהודי העולמי, שעליו לייצג ברבות הימים את העם היהודי בחבר הלאומים, כי יצוג העם צריך להיות טריטוריאלי מדיני ע"י ארץ ישראל.

“הציונות ועבודות ההכנה בועידת השלום” – נקרא המאמר המגלה דברים, הידועים למתי מספר בלבד והמתבססים על דוקומנטים שעד כה לא פורסמו בכל שנות הפולמוס שלנו מסביב לארץ־ישראל.

לקראת ועידת השלום עקב הכרזת בלפור תפסה בעית ארץ ישראל מקום חשוב בהכנת הממשלה האנגלית ע"י האֶכּספרטים שלה. המונוגרפיה 162 של האֶכּספרטים מוקדשת כולה לציונות. בה נתנות קורות הציונות “התנועה הלאומית העתיקה ביותר בעולם”. מובאים שם גם דברי האמיר פייסל שנאמרו בלונדון ב־1919 על ההסכמה שתשרור בין הציונים ובין הערבים. המונוגרפיה כתובה ברוח של הבנה ואהדה לציונות. במונוגרפיה שניה “סוריה וארץ ישראל” (מס' 60) אנו קוראים: “בארץ ישראל יש כל כך הרבה אדמה פנויה ובלתי מעובדת, שיש בה הרבה מקום למפעל הציוני מבלי לדחות את רגלי האוכלוסיה המוסלמית הקיימת. הציונות בארץ ישראל תהיה לעזר ולא למכשול לתנועה הערבית המתרכזת בדמשק”.

מענינים ומפתיעים ממש הם דברי האֶכּספרטים של וילסון והמשלחת האמריקאית לועדת השלום. דברים אלה פורסמו ע"י היועץ המשפטי של וילסון, ד. ה. מילר ומובאים בפעם הראשונה במערכה שלנו על ארץ ישראל. האֶכספרטים אומרים שחובה על חבר הלאומים לאפשר ולעזור ליהודים להפוך את ארץ ישראל למדינה יהודית. דברים אלה הובאו ע"י היועצים הרשמיים בפני וילסון, שמנה אותם לשם עיבוד התכניות להגשמת רעיונותיו על “הגדרה עצמית” של הלאומים. המחבר מסיים: “מסקנות אלה של ועדת החקירה האמריקאית תשמשנה הופעה מכרעת שהשאיפות הציוניות לא רק שאינן פוגעות בעקרון ההגדרה העצמית, כי אם להיפך, הן מהוות תוצאה הגיונית וטבעית מעקרון זה”.

המאמר החשוב ביותר והמחדש ביותר הוא המאמר הדן על הבחינה המשפטית של בעית המועצה המחוקקת. ד"ר פ. מוכיח ללא שיור של ספק, שהמאמר על השלטון העצמי בסעיף 2 של המנדט הוכנס ונקבע ע"י יוצריו במומנט הבא לסייע ולא להפריע להקמת הבית היהודי הלאומי, הסעיף 2 הוא זכה לסילוף רשמי, שהוא מכיל התחייבות כפולה: אחת להקמת הבית היהודי הלאומי לטובת היהודים והשניה להקמת השלטון העצמי לטובת הערבים. דברים אלה מחוסרים כל יסוד וכל שיתעמק בקורותיו ובמובנו של סעיף זה כפי שזה עושה בפעם הראשונה מיום קיום המנדט ד"ר פ. יבוא לידי אותן המסקנות הברורות מאד, שענין השלטון העצמי הובן והוגדר כמסגרת קונסטיטוציונית בשביל הבית היהודי הלאומי. פרופיסור נ. בנטוויטש, הבקי בספרות המנדטים ובתולדותיהם, הודה על דפי “מנטשסטר גרדיאן” לאחר הופעת הספר הזה, בצדקתו ובחדושו של המומנט הזה. יש להצטער שעד היום לא נצלנו אותו.

כמו כן מוכיח ד"ר פ. כמה מחוסרת יסוד משפטי וצדוק עובדתי הסתמכותם של הערבים על סעיף 22 של ספר הברית של החבר, על יסוד חקירה היסטורית, אינטרפטציה משפטית מובהקת והשואה למצבים דומים בתולדות המנדטים מראה המחבר, שהסעיף הזה אינו כולל ומכל מקום אינו חל על המנדט הארץ־ישראלי, שהוא מנדט מיוחד במינו.

ד"ר פ. אינו הולך בדרכים כבושות. אין הוא מסתפק בחומר הקיים ובטענות המקובלת, אלא חוקר ולומד וחושף מגנזיהם דוקומנטים ומוכיח כמה ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים היתה ההתחייבות של הקמת הבית היהודי הלאומי וכמה מחוסרות כל יסוד הן טענות הערבים, שארץ ישראל הובטחה להם. הספר זכה להערכות נלהבות בחוגי המדינאים ובמרכזי המלומדים באירופה ובאמריקה. התענינות מיוחדת הקדישו לו נושאי דברם של ערביי הארץ.

(“דבר”, כ"ד באב תרצ"ו, 1.8.37)