(“דיני עונשין” לפלטיאל דיקשטין, תל־אביב, בשימת לב מיוחדת למשפט העברי)
לפנינו ספר מקורי וחשוב. מקורי בהיותו, כדברי המחבר בהקדמה: “אולי הנסיון הראשון למזיגת היסודות האנושי והיהודי בחבור המוקדש למדעי החברה”, חשוב משום שהוא הספר הראשון, ולא רק בעברית, על דיני עונשין בארץ.
הספר הוא עברי לא רק בשפתו, אלא גם ברוחו. מקוצר המצע לא היתה אפשרות למחבר לפתח בהרחבה את השקפת העולם המשפטית העברית, אבל ניתן בו תאור יפה ומרוכז של מושגי המשפט העברי ויסודותיו. מובאים בו קטעים מהמשפט העברי הקדום, המשתקף מספרי המקרא, הדעות הקלסיות בעניני חוק ומשפט מהמשנה, הגמרא, היד החזקה לרמב"ם וכו'. לקורא המודרני, שהוא תלוש לרוב מהמקורות העבריים, ניתנת כאן האפשרות להכיר בקוים כלליים את יסודות המשפט העברי. לעבודה כזאת יש ערך תרבותי לאומי חשוב נוכח ההלעזה הגמרוה של המערכת המשפטית שלנו. על כך מכיל הספר הרצאה שיטתית ראשונה על חוק העונשין המחייב בארץ ומהווה גם ספר שימושי טוב.
הספר שלפנינו מכיל את החלק הראשון ממסכת החוק הפלילי ומטפל ביסודותיה הכלליים. הספר השני שיופיע בהתאם להבטחת המחבר במשך השנה, יטפל ודאי בעבירות למיניהן ובניתוחן.
במבוא – מסה מענינת על דין ורחמים בשיטות החוק בעולם, מהות החוק, תורת העונש ושאלות דומות. ניתוח פסיכולוגי מעמיק ניתן על המושג “סנהדרין חובלנית”. אצל היהדות הפרושית גברה מידת הרחמים; מצב אופייני בשביל חברה נטולת שלטון מדיני חזק. בחברות בעלות מסגרת מדינית מוצקה גוברת מידת הדין. החוק הפלילי החדש המחייב בארץ ישראל והשאוב ברובו מהחוק האנגלי נוטה להשקפה השניה.
החשובים שב־15 הפרקים של הספר מדברים על מהות העבירה וסוגיה, זיקת העונש לחוק, פעולת החוק בזמן ובשיטה, הסגרה, שעת חירום, הכנה ונסיון. בפרק הדן בסוגי העבירות מטפל המחקר בעיקר בעבירות שליליות. הרקע העיוני של פרק זה אינו שלם. חסרה בעיקר תשומת לב לצד הפסיכולוגי של העבירה. המחבר בא לידי מסקנה, שסעיפי החוק הפלילי החדש המטילים על השלטון אחריות גדולה כלפי הנתונים בחסותם, מוכיחים על גדולתו המוסרית של החוק האנגלי. כאן היה כדאי להעיר, שחסר אצלנו, וכן באנגליה, סעיף המעניש על אי הגשת עזרה לאדם הנמצא בסכנה למרות היכולת לכך. רוב הקודקסים הפליליים המודרניים מכילים סעיפים כאלה.
בעיקר מקיפה וממצה היא מסכת ההסגרה. המחבר הקדיש לבעיה זו דפים רבים. סבורני שלא נטעה אם נגיד, שזו היא העבודה המקיפה ביותר שנכתבה בזמן מן הזמנים על דיני ההסגרה של ארץ ישראל. בספר מובאים חוק ההסגרה הכללי והאמנות של ארץ ישראל עם סוריה ומצרים, מבוארים גם עקרונות ההסגרה בארצות האימפריה הבריטית ומצבם של אזרחים זרים לפי דיני ההסגרה בארץ־ישראל. המחבר מנתח את פסקי הדין המרובים שהוצאו ע"י בית דין צדק גבוה בשטח זה ומסיק שדיני הארץ יוצרים הפליה לרעת הארץ לעומת ארצות חוץ. פחות ממצה הוא החלק השמושי של הפרק הדן בחוקת החירום. אמנם אין לדברים אלה ערך משפטי רחב, אך אפשר היה לרכז את החומר החשוב במקום הדפים הפוליטיים שאינם ענין לספר משפטי־מדעי.
מצויינים הם הפרקים הדנים בהכנה ונסיון לעבירה. יש בהם בקיאות רבה, ניתוח מעמיק והרצאה ממצה על מסכות משפטיות אלה. ניתוח תמציות ההשקפה האירופית, האנגלוסכסית ושרידי ההשקפה העברית. מודגשות במיוחד, כמובן, הוראות החוק הארצישראלי.
הבעיה של זיקת העונש לחוק נידונה בהרחבה הראויה לבעיה עיונית ומעשית חשובה זו. המחבר מתאר את קורות ההשקפות ואת דרכי פתרונה הנוכחיים. הבהרת המושג של העבירות היא אחד ההישגים הגדולים ביותר של המחבר.
הפרקים הדנים בפעולות החוק בזמן ובשטח וביחסים בין חוקים לחוקים מהווים יריעה רחבה בעלת חשיבות משפטית כללית. בפרקים אלה מביא המחבר עשרות סעיפים מחוקים שונים כדי לבסס שיטה ברורה ומדוייקת המחייבת בארץ ישראל בנידון זה.
מקום רב תופס בספר ניתוח פסקי הדין של בתי המשפט בארץ. זה אחד הקוים המעולים שבספר. בירור הלכות בתי המשפט וההשואה ביניהן, גלוי הסתירות שבהלכות אלה ומיצוי זהיר של השיטה המתגלמת בהן, הם מקרה נדיר בספרות המשפטית הארצישראלית. פעולה מדעית ורבת הישגים זו מסייעת להבהרת החוק הארצישראלי המסובך, היונק ממקורות ומהשפעות שונים ומגלה גם נצני עצמאות של חיי המשפט בארץ.
מדור חשוב הוא הביבליוגרפיה, המכילה עשרות שמות של ספרים, הדנים בתולדות דיני העונשין. ערך מיוחד יש לרשימה הביבליוגרפית על המשפט העברי. בסוף הספר ניתנים מראי מקומות של המקורות היהודיים ושל החוקים וסעיפים שהובאו בגוף הספר. כמו כן מובאת רשימת פסקי הדין הנזכרים בספר מתוך ציון הנשוא. המפתח הכללי ערוך בשיטה נוחה ומקל את השימוש בספר.
מבחינה מתודולוגית לפנינו ספר שהעיוני והמעשי משמשים בו יחד. ספר כזה הוא צורך חיוני למדע משפטי צעיר שאינו יכול להתיר לעצמו עדיין “מותרות” של מחקרים וספרי שימוש נפרדים. המסקנות שאליהן מגיע המחבר בפרקים השונים בבעיות הכלליות של דיני העונשין מבוססות על ההישגים הקלסיים בתורות החוק הפלילי. אך לשם שלמות המפעל כדאי היה גם להביא את הדעות של האסכולות המודרניות בתורת החוק הפלילי, מה גם שהשקפות של האסכולות אלה הולכות וכובשות מבצרים רבים של המושגים הקלסיים. בהזכרת השיטות הקרימינולוגיות של המדינות הטוטליות אין המחבר יוצא ידי חובתו של ספר מדעי ביחס לזרמים המודרניים בתורת החוק הפלילי. בגלל זה אולי חוורים הדברים על הקשר הסיבתי של העבירה ועל צדה הפנימי והחיצוני; בבעיות אלה עוסקות בעיקר האסכולות המודרניות בתורת המשפט.
הפגימה, שהיא אולי הקשה ביותר בעבודה החשובה הזו היא חוסר העקביות בטון המדעי המחייב. יש דפים שלמים בתוך הספר שהנם יפים למאמר פובליציסטי או להרצאה חפשית אך לא לספר כגון הנידון. כליקוי מתודולוגי יש לראות גם כמה ענינים שהובאו בפרקים בלתי מתאימים על יסוד אסוציאציות קלושות בלי יסוד פנימי ומקשר.
מבחינה לשונית יש לשבח את העברית הנאה שהיא נדירה מאד בספרותנו המשפטית. המחבר חותר לניב מקורי עברי המבוסס על מזיגת סגנון המקרא, המשנה וההישגים החדשים בלשון. על כן חסרים כמעט בספר זה אותם הנטעים הזרים של העברית המשפטית, התרגומית, השגורה בפיות אנשי המשפט שלנו. מפעל לשוני חשוב הוא הלבשת סעיפי החוק הפלילי בלבוש עברי חדש העולה בהרבה על הלבוש העברי הרשמי. הסגנון פשוט ונוי, אם כי לעתים חסר ליטוש המקשה את ההבנה.
אך, אין הליקויים יכולים להאפיל על גדלו, חשיבותו והצלחתו של המפעל החלוצי של פלטיאל דיקשטיין. אם לא יפול החלק השני של הספר מחלקו הראשון, הרי שזכינו למעשה רב בספרות העברית המקורית.
(“דבר”, יום שלישי ט"ז בשבט תרצ"ה 18.1.38)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות