א. מה נעשה בדינך?… כלו יציאותי ולא הועלתי כלום… (ילק"ש ישעיה, א') 🔗
- “והיו הדיינים משתאים לכוח שיפוטו המעמיק של זאדיג שמבין דבר מתוך דבר; ואותה פליאה עד המלך והמלכה הגיעה; ולא היו מסיחין בטרקלינים ואפילו בלשכת האמרכלים אלא בזאדיג בלבד; ואם כי נמצאו איצטגנינין ואמגושים שטענו כי ראוי זאדיג שיוציאוהו לשריפה, כידעוני וכמכשף, מכל מקום גזר המלך שיחזירו לו את דמי העונשים שקנסוהו הדיינים. השכימו לפתחו הקטיגור והגזבר והפרקליטין והביאו לו ת' אונקיות הזהב, אלא שהפרישו לעצמם שצ"ח אונקיות דמי ערכאות, ולדבריהם הוסיפו ותבעו מזאדיג שכר בטלה”
זאדיג־וולטר (תרגום –מ. לוין) הוצ' ספרית הפועלים (דורון), עמ' 24.
*
2. בתוקף מעמדם אין לבלרים חוששים לעולם מפני גנבים; לפיכך לא חשדו כלל באותו אדם לבוש הסגין, והניחו לו שיהא סוקר את החדר; הוא תר לשוא למצוא מקום למושב, שכן מראהו העיד עליו, כי עיף הוא. שיטה היא שנוקטים בה פרקליטים, שאינם מעמידים בלשכתם אלא כסאות מעטים. הלקוח מתיגע מרוב עמידה על רגליו והולך לו מתוך ריטון, אלא שאין הוא גוזל את הזמן אשר לפי מימרצתו של קטיגור זקן אחד אינו קבוע כלל בתעריף.
קלונל שאבר – באלזאק (תרגום – י. שנהר) הוצ' תרשיש (4 ספורים), עמ' ט'.
*
3. עו"ד: משפטך מתקדם צעד אחר צעד.
הקלינט: זה 4 שנים שאתה אומר לי דבר זה ואם המשפט ימשיך להתקדם בצורה כזאת אשאר בלי סוליות שעליהן אוכל להתקדם עם המשפט.
חוק וצדק – אוגורה דומייה (קריקטורות).
*
4. “דומה שפסק בדעתו כי כל כמה שיסחטו את הלקוח הזה לא יוציאו ממנו אפילו פרוטה אחת; לפיכך נקט לשון קצרה מתוך כוונה להפטר מעסק ביש”.
קולונל שאבר (כנ"ל) עמ' ט'.
*
5. (עו"ד למשנהו): לבסוף השגנו פשרה ביחס לרכוש שבין הבעל והאשה; אכן, זה בא בזמן. במשפטים שביניהם הם בזבזו את רכושם.
חוק וצדק – אוגורה רומייה (קריקטורות).
*
6. “בקשתי להביא את צרתי בפני הערכאות, נשתיירו באפונדתי ששה שקלי זהב: שניים חייב הייתי ליתן לפרקליט שנטלתי עמו עצה; שניים לסניגור שנטל עליו לסדר טענותי בפני הדיינים, ושניים ללבלרו של אב בית־דין. נתתי שכרו של זה ושל זה ושל זה ועדיין הענין במקומו עומד, וכבר הוצאתי דמים יותר משווים של חריצי הגבינה ושל אשתי”.
זאדיג (כנ"ל), עמ' 86.
ב….אוי לדור ששופטיו צריכים להשפט (רוח רבה, א') 🔗
1. אב בית הדין אוביה היה איש ישר בתכלית, שהשגה רמה לו על חובת משרתו; ודאי שהיה דוחה בשאט נפש כעלבון גס ביותר, את החשד כי עלול הוא להוציא פסק דין מתוך שקולי דעת אחרים מלבד הרגשת הצדק וקול לבבו. אבל לבו בקרבו לא הרים מימיו את קולו (נדייק בדברינו: לא לחש דבר) נגד הממשלה. לבו לב פקיד היה מעצם היולדו. לפי דעתו, דעת פקיד, עלולה המדינה להשתנות, לפשוט צורה וללבוש צורה, אבל לעולם אין בה דופי.
פיר וליט – ר. רולן (תרגום – ח. ש. בן־אברהם) הוצ' הקבוץ המאוחד, עמ' 8.
*
2. וכי יעמדו אנשים למשפט על עוון בגד ומעל בממלכה, יש לפני השופטים דרך קצרה ורצויה הרבה יותר: בראשונה ישלח השופט לחקור אל בית המושל; ואחר נקל לו לתלות או למלט את הפושע, בשמרו מאד את משמרת החוק למלא אחרי כל הדבר הכתוב.
מסעי גוליבר – י. סוויפט (תרגום – מ. מבש"ן), הוצ' שוקן, ספר ד'.
*
3. ובכן היית רעב… כך, היית רעב! אין זה תרוץ: רעב כמעט כל יום אבל אין זה מביא אותי לידי גנבות… (כך פונה השופט לעבריין שהובא לפניו על גניבת ככר־לחם ).
חוק וצדק – אונורה דומייה (קריקטורות).
*
4. יום יום היה עובד עבודה קשה בבית המשפט, כשהוא מנסה לפסוק מה סיפור משני הסיפורים שנגולו לפניו פחות כוזב, להגן על החלש מפני החלש פחות, על המסוכסך מפני המתקבל על הדעת, למראית עין, כשהוא מוקף שקרים ודברי חונף. עוד אותו בוקר חייב בדין לבלר של מסילת הברזל על שהלה מכר לעולי רגל כרטיסי נסיעה במחיר מופרז, והרשיע פאתאן אחד על מעשה אונס. הוא לא קיווה לתודה, להכרה, והלבלר והפאתאן שניהם יכולים להגיש ערעור, לשחד את עדיהם ביתר הצלחה בהפסקה שבין שני המשפטים, ולבטל את פסקי הדין שפסק להם.
מסע להודו – פורסטר (תרגום – ח. גליקשטיין), הוצ' ספרית הפועלים, עמ' 52.
*
ג. כלום אין עורכי דין מבחינה ידועה אנשי מדינה 🔗
העוסקים בעניני הפרט? (בלזאק)
1. יש בחברה שלנו שלושה סוגי אנשים שאינם יודעים להעריך את האדם: הכהן, הרופא ואיש החוק. שלשתם לובשים בגדים שחורים; אולי משום שמתאבלים הם על כל המידות הטובות, על כל האילוסיות. אך האומלל שבכלם הוא הפרקליט. בשעה שאדם משחר את פני הכהן הריהו בא משום שכליותיו ייסרוהו, משום שהוא רוצה בתשובה, בשל האמונה שבו; מתוך כך הוא מתגדל ונעשה מענין ומשמש מעין נחמה למתווך שמלאכתו לא תתכן בלא שמחה מסוימת: הוא מטהר את האיש, הוא מתקן, הוא מרגיע. ואילו אנו הפרקליטים רואים בהשנות כל אותם היצרים הרעים; אין דבר שיתקן אותם, והלשכות שלנו הם ביבים שאין לטהרם.
קולונל שאבר (לעיל) עמ' נ"ח.
*
2. מן הראוי לציין כאן את אומץ הלב המיוחד לעורכי דין. אם בשל ההרגל להתיחד עם אנשים רבים אם בשל ההרגשה העמוקה של חסות החוק, ואם מתוך בטחונם בתעודתם, הם נכנסים לכל מקום בלא חשש, כדרך הכהן והרופא.
קולונל שאבר (לעיל) עמ' ט"ו
*
3. “הוא התחיל מהרהר בעמדתה של הרוזנת ושקע בהרהורים כדרך מדינאים גדולים המתכנים תכניות מתוך שהם משתדלים לנחש את סודו של האויב”.
קולונל שאבר (לעיל) עמ' כ"ז.
*
4. “מזלנו הוא כי אנו נמצאים כאן ביחידות, גברתי. מתוך כך רשאים אנו לשקר כאוות נפשנו', ענה בקרירות ונהנה הנאה מרובה בהוסיפו אש על חמת הרוזנת כדי שיתגלו צפונותיה. מעשה להטים זה ידוע לכל פרקליט, שהוא עומד במנוחת נפשו בשעה שמתנגדיו או לקוחותיו יוצאים מגדרם”.
קולונל שאבר (לעיל), עמ' מ'.
ד….אם המית את הדין אתה מזעזע את העולם (דברים רבה, ה') 🔗
1. הוא (עו"ד זה) תמיד אץ להגן על אלמנות ויתומים, אם לא שכרוהו קודם להופיע נגדם.
חוק וצדק – אונורה דומייה (קריקטורות).
*
2.…והנה אדון נאור ומשכיל והמטרונה שלו מלקים את בתם, תינוקת בת שבע שנים, בשבטים… השבט מלא סקוסים, צרוב וצרוב", אומר אבא… עומדים הם ומלקים רגע… חמשה רגעים… עשרה רגעים ועוד ועוד, יותר ויותר צליפות תכופות, צורבות. התנוקת צורחת מרה; שוב אין התנוקת יכולה לבסוף לצרח עוד והיא מבעבעת: “אבא, אבא, אבאלי!” הדבר מגיע, מעשה שטן, בדרך מקרה בלתי הגון אל ערכאות בית הדין. מעמידים פרקליט בשכר. העם הרוסי עמד וכנה זה כבר את הפרקליט "יושר הניתן בשכר". הפרקליט עומד וטוען ומלמד זכות על בעל בריתו. הדבר פשוט בתכלית הפשטות, מצוי ורגיל בחיי המשפחה, האב הלקה את בתו. והנה לחרפת ימינו אלה, הגיע הדבר עד לערכאות בית הדין! השופטים המושבעים, שנוכחו בצדקת אמריו, מסתלקים ומוציאים פסק דין של זכות.
האחים קרמזוב – דוסטויבסקי (תרגום – מ. א. ז/ק), הוצ' שטיבל, חלק ב', עמ' 128.
*
3. הבטחתי את כב' כי המשפט הוא מדע אשר בו לא הרביתי לעשות, מלבד אשר שכרתי עורכי דין, לריק, להגן עלי ממעשי עוול אשר נעשו לי; בכל זאת עשה אעשה את חפצו. ובכן הגדתי לו כי יש בתוכנו עדת אנשים אשר למדו מנעוריהם להוכיח, במלים אשר יכבידו לדבר הזה, כי הלבן הוא שחור והשחור – לבן; הכל לפי השכר אשר יתנולהם השוכרים אותם. לעדה הזאת נעבדים כל יתר העם. חוק הוא לעורכי דין אלה, כי “מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה”; ועל כן נותנים הם את כל לבם לשום זכרון בספרותם לכל אשר נחרץ לפנים שלא כדין ובלא שכל הישר. את המשפטים החרוצים האלה, אשר יקראו להם “תקדימים” מביאים הם בתור “ראיות” למען הצדיק כל משפט מעוקל; והשופטים לעולם לא יימנעו מהוציא משפט על פיהם. גם זאת יכול המתבונן לראות, כי יש לעדה הזאת שפת־לעז, לשון־עלגים מיוחדה, אשר לא ישמענה כל בן־תמותה זולתם, בה כתובים כל משפטיהם, אשר הם שוקדים עליהם מאד להרבות אותם; ובזאת סכסכו כלה את עצם האמת והשקר, הצדק והעוול עד היסוד בם; עד אשר דרושים יהיו ימי שלושים שנה לחרוץ משפט, אם השדה אשר הורישו אותי אבותי מדור דור זה ששה דורות, לי הוא או לאיש נכרי הרחוק מפה מהלך שלש מאות מיל.
מסעי גוליבר – י. סוויפט (תרגום – מ. מבש"ן), הוצ' שוקן, ספר ד'.
*
4. “אתם הפרקליטים יש אשר נוסס בכם גם שכל הישר, אם כי יש אומרים שאתם מעקמים את שכלכם מתוך שאתם טוענים יפה גם בעד וגם כנגד”.
קולונל שאבר – באלזאק (תרגום – י. שנהר), הוצ' תרשיש, עמ' כ"ו.
*
5. כל הפרקליטים מיטיבים לדבר בשעה שהעובדות מדברות בעדן.
קולונל שאבר (לעיל), עמ' מ"א.
*
6. ברור כשמש שהקלינט שלי רשע. איזה מזל! אם אצליח לזכותו הרי זה יהיה הישג עצום (משיחתו של עו"ד).
חוק וצדק – אונורה דומייה (קריקטורות).
*
7. ברור שהפסדת את משפטך… אבל היתה לך הזכות לשמוע איך טענתי בעדך (עו"ד לקלינט שלו).
חוק וצדק – אונורה דומייה (קריקטורות).
(“הפרקליט”, תל־אביב, אדר א' תש"ו חוברת ב'; פברואר 1946)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות