שאלת האופי האידיאולוגי של הפעולה התרבותית והחינוכית בתוך ההסתדרות ובעיקר בתוך הנוער – מחריפה והולכת. אי־אפשר להגדיר את הפּרובלימה הזאת בתיזות כה ברורות וממשיות כפי שאנו מגדירים אותן בשאלות כלכליות וארגוניות. אבל ברור שלפנינו בשטח זה פּרובלימה קשה ויסודית, שיש צורך לטפל בה ולהביאה לידי בירור. אינני יודע אם נכון לנסח את השאלה: חינוך לאומי או חינוך מעמדי? אפשר שלא דא ולא הא. ההגדרות האלה אינן אומרות מאומה ואינן משיחות אף בראשי־פרקים את התוכן הרציני של שאלה עולמית זו. הרי אין הבדל גדול בין זה שעוטף את תוכו הריק בדגל כחול־לבן ובין זה שעוטפו בדגל אדום. לא זו השאלה – ואינני חושב שכאן היא ההזדמנות להיכנס לעומקה ולפרטיה. אולם בועידת ההסתדרות1 היינו עדי ראיה ועדי שמיעה להופעתם של באי־כוחו האופיים של החינוך הזה על הבמה (באי־כוח הנוער העובד) והם הכריזו בכל משפט ובכל פרזה שהוציאו מפיהם על הכשלון במאה אחוז של השיטה החינוכית הזאת בתוך הנוער, הנהוגה אצלנו עד עתה. לא ברור לי איזה אופי אידיאולוגי יש לחינוך זה שקיבלו ושנותנים המנהיגים הצעירים של הנוער העובד. אבל ברור לי בהחלט שזאת היא אידיאולוגיה לא טובה וזהו חינוך לא טוב. זאת היא בגרות מופרזת ובלתי טבעית של נערים חסרי כל תום־נעורים המסוגלים לעמוד על הבמה בפני קהל של אלפי אנשים, בלי כל סימן קל של מבוכה, בלי היסוס הלב שמא ייכשלו בלשונם, ו"לנאום" כזקן ורגיל, לא בלי סאה גדושה של חוצפה ודימגוגיה. לא מעניין מה שדיבר בועידה אותו לידר קטן על הדגל הלאומי; אבל מעניין איך הוא דיבר זאת ואיך הוא עמד לבלי חת וענה במבט של ביטול ובוז כלפי המוחים והמתרגזים על דבריו. זאת היא ליבנטיניות פרוליטרית, ההולכת בקו מקביל עם הליבנטיניות הלאומית שממלאה את ריקנותם של חוגי־נוער אחרים, ומטילה ספקות רבים בנוגע להמשכה ולסופה של התפתחות זו.
פעולת ועדת התרבות של ההסתדרות ראויה, בודאי, להערכה חיובית מכמה וכמה בחינות. חלקה בהפצת הלשון והתרבות העברית בתוך ציבור הפועלים אינו מוטל בספק. גם בחינוך הנוער העובד ובארגונו ישנן בודאי כוונות טובות מאד. אולם בפרי שהחינוך זה מתחיל להבשיל בתוך הנוער, ישנו איזה “ממנטוֹ מוֹרי!” בשבילנו והדברים טעונים בדיקה ושימת לב. הפאראדה החיצונית הגדולה של הנוער העובד ושל הצופים העובדים, איננה רשאית להסיח את דעתנו מהדאגה שמא אין אנו הולכים בדרך הנכונה, ושמא אנו מחנכים כאן לא ממשיכי מסורת ציבור הפועלים בארץ־ישראל ואידיאליו החלוציים, כי אם להיפך בועטי המסורת הזאת…
תרפ"ז
-
השלישית ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות