“ירושלים מדברת!”. לפסוק זה, בן מלתיים, שנתחדש השבוע עם חנוכת מכון הרדיו הירושלמי, ישנה משמעות הרבה יותר גדולה מאשר לקול המבשר את התחלת שרותו של מפעל טכני אשר כמוהו רבים בעולם. האדמה העתיקה הזאת דיברה תמיד דרך גלי האתר וקולה נשמע ברמה עוד בטרם ניצבו עליה תרני ברזל נישאים. היא הוציאה מקרבה דברי בשורה ואמרי שפר שלא היו מכוונים רק למסכת החיים הקטנה שעל פני שטחה המצומצם, אלא לעולם ומלואו, לרחבי תבל כולה: “שמעו איים אלי והקשיבו לאומים מרחוק!” העם היהודי הקטן היה היחידי בתקופה הקדומה ההיא, אשר העביר את שמעו בעולם לא במסע־גייסות ולא באניות פירטין – אלא במלה אל האדם, במלה המבשרת והמנחילה ערכי תרבות ואמת־חיים נצחת.
אחרי כן נאלמה האדמה הזאת, כשעם היהודים ניתק ממנה ונטש אותה. אלפים בשנים ישבה בדד ותידום. בתנובת רוחה כמו בתנובת שדותיה שבתה את שבתותיה הממושכות. בטכניקה השימושית של הרדיו קוראים לזה “Fading”, הקול נעלם פתאום, הוא כאילו נסוג לאחור ונחבא במסתרים למען יתגלה שוב כעבור זמן מה. דורות רבים נמשך ה"פדינג" ההיסטורי הזה, ורק הנפש הרגישה מאוד של העם היהודי, היתה מאזינה לגלים ההומים עדיין בחשאי חשאים וידעה שעתידים הם ליהפך מחדש לקול.
והנה קם הדבר ונהיה. ירושלים שוב תתן קולה. לא בגלל המכשיר הטכני המורכב והנפלא אשר הוקם בין בית־אֶל ובין מצפה – אלא משום שירושלים החלה לתת את קולה שוב, הוקם המכשיר הזה. מי שהיה נוכח בטכס החגיגי של חנוכת המכון, ראה באיזה אורח פלא נתמזגה הקונסטרוקציה הכבירה והחדישה הזאת של שכבות הברזל אשר לעמודי האנטנה הגבוהים עם הנוף הארץ־ישראלי הקדום והטיפוסי ביותר. האדמה העתיקה הזאת כאילו הצמיחה מקרבה בן לילה שתי זרועות ענקיות. פשוטות כלפי מעלה, והפכה להיסטורי את הבלתי־היסטורי ביותר מחידושי הטכניקה והמדע בעולם.
ואת משמעותו ההיסטורית קיבל המאורע הזה לא בשעה שנאמר לתוך המיקרופון הדיבור המתחיל בלשון האנגלית ותרגומו בערבית, אלא בשעה שהושמעו לתוכו שתי המלים העבריות “ירושלים מדברת!” רק אז הוקם הקשר והתחיל זורם הזרם לתוך האנטנה, זרם חזק מזה שמפיק מתוכו אותו מכון המורכב מנחושת, ברזל ופלטינה ומאלמנטים חמריים אחרים.
“ירושלים מדברת!” – רק לקול לחש הקסם הזה החלו לנוע הגלים וזעו הלבבות, מיליונים לבבות בישראל, ואפשר גם לבבות רגישים רבים מחוץ לישראל. הקריין העברי שהשמיע בראשונה את שתי המלים האלה, הכיר כנראה בשליחות היסטורית שעלתה בחלקו. בשקט, בקצב ריתמי כבוש, אך בחגיגיות דרמתית רבה הוציא את הפסוק הזה מפיו.
בלי עם היהודים ששב לארץ הזאת, שפתח את סגורה ודובב את אדמתה, לא היה המפעל הזה קם, לא היה לשם מה ובשביל מה להקימו. ירושלים היתה נשארת אלמה ודוממת את דממת הדורות שלה. עתה היא מדברת, יש לה מה לדבר ולומר לעם היהודים בארץ גופה, לתפוצות היהודים בגולה וגם לעמי העולם. הנציב העליון של א"י אמר בנאום הפתיחה שלו, שאין המכון הזה נועד לשמש את הפוליטיקה. ונכונים הדברים. הרדיו בתור מכשיר פוליטי, זה הקולט והפולט יום יום דברי בלע, מרגיזי עם ואדם, הוא הסירוס הגדול ביותר של כיבושי המדע העצומים אשר שוקעו בתגלית הנפלאה הזאת. הוא נועד להיות מכשיר לתרבות חיובית, מכשיר לפרסומא נס־היצירה, מכשיר לקירוב לבבות ולחילופי נכסי הרוח בין העמים והאנשים.
האפשרות שניתנה ע"י מכשיר הרדיו לדבר כמעט באופן בלתי אמצעי למיליונים רבים בבת אחת, האפשרות לטלטל את המיקרופון, להעמידו בתוך עצם ההתרחשות של החיים וליצור מגע בלתי אמצעי בינם לבין השומע – מקנה לו ערך תרבותי וחינוכי כביר. בשבילנו ביחוד, שחיינו ויצירתנו אינם מוגבלים בתחומי המקום והזמן, שהם נמצאים בתוך זרימה והתהוות מתמדת ועומדים בקשר גומלין עם העם העברי הנפוץ על פני חמשת חלקי התבל – ערכו של המכשיר הזה גדול כפלי כפלים.
א"י העברית תמסור בלשון העברית לאזני העם העברי את אשר היא עושה ולאשר היא מייחלת, את חדוותה ואת צערה את דאגותיה ואת תנחומיה!
תרצ"ו
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות