לפני זמן מה התפרסמה ב"הארץ” מודעה על פני חצי עמוד, שכותרתה “יהודים אירופיים למען שלום צודק”, וחתומים עליה “ארגוני שלום” יהודיים משמונה ארצות באירופה המערבית. מתוך דאגה לשלומה ולעתידה של מדינת ישראל; קורא גילוי הדעת לממשלת ישראל לשנות את מדיניותה הנוכחית ולנקוט בצעדים המוצעים על ידי ארגונים אלה, ואלה הם: סיום מידי של כיבוש הגדה המערבית, רצועת עזה וירושלים המזרחית; חזרה לגבולות 4 ביוני 1967; פינוי כל ההתנחלויות מכל השטחים הכבושים; הכרה בזכות השיבה של הפלשתינאים לשטחיהן של מדינת פלסתין או מדינת ישראל".
במילים אחרות, ארגונים יהודיים אלה, רודפי שלום וצדק, מציעים לממשלת ישראל לקבל את כל תנאיו של "הארגון לשחרור פלשתין” והנספחים לו (בשלב ראשון, כמובן), להסכם עם ישראל, ככתבם וכלשונם. לשם קידום מטרתם זו קיימו ארגונים יהודיים אלה, המפרסמים את “גילוי הדעת” שלהם בעיתונות העולמית, הפגנות מחאה נגד ישראל מול השגרירויות של המדינה בכמה בירות באירופה.
מי שסבור היה שלא תחזור עוד התופעה הגלותית המכוערת של ”יהודי חצר" המחניפים למלכים, לדוכסים, לבעלי השררה, בארצות שבהן חיו, כפי שאירע בגרמניה, בצרפת ובארצות אחרות במרכז אירופה במאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים — טעה. כמו אז, גם היום, יש יהודים נכבדים בתפוצות הגולה המקווים שיהיו מקובלים על ה"גויים", אם יביעו הסכמה ואהדה לתביעותיהם ולהאשמותיהם של שונאי ישראל. “תולעת יעקב” מכרסמת, אפוא, גם עכשיו בלבה של היהדות.
יש הבדל חד בין הבעת דעות נגד מדיניות ממשלת ישראל, שבאה מצד אזרחי המדינה ובתוכה, לבין הטחת האשמות נגדה מצד יהודים שאינם חיים בה, והם מנפנפים בהן קבל כל העולם. אופוזיציה במדינה דמוקרטית היא דבר לא רק לגיטימי, אלא גם רצוי, כך שלגיטימי בהחלט שיהיו בתוכנו ישראלים התובעים יציאה מן השטחים הכבושים ופינוי ההתנחלויות ומנהלים מאבקים פוליטיים על כך; על אחת כמה וכמה כשהם מוחים נגד מעשי עוול, השפלה, זלזול בחיי אדם כמו הריסת בתים, הטלת עוצר ממושך על ערים, פגיעה בחפים מפשע וכיוצא כזה. אבל מניין עזות המצח של יהודים החיים בשלום, בבטחה וברווחה בדנמרק, בשוודיה ובשוויצריה, לדרוש מישראל את פינויים של מאתיים אלף יהודים מיישוביהם והחזרת פליטים ערבים, שברחו או גורשו בסערת מלחמת קיום מול מדינות ערב שאיימו להכחיד את היישוב היהודי, אל גבולות ישראל?
את “גילוי הדעת” הנ"ל יש לדון על רקע הגל העכור המציף עכשיו את אירופה, שהמזכיר הכללי של הקונגרס היהודי העולמי, מר אבי בקר, מכנה אותו “אנטישמיות בכסות אינטלקטואלית”. במאמר שפרסם לאחרונה הוא כותב על מסע ההסתה אנטי־ישראלי ואנטישמי, שלא היה כמותו מאז מלחמת העולם השנייה, המטיל את אשמת ההתנכלות ומעשי הטרור נגד היהודים על ישראל ומדיניותה כלפי הפלשתינים וקורא לדה־לגיטימציה של ישראל. המפנה המפתיע והמייאש שחל בטיבה של האנטישמיות החדשה הוא, שבראשה עומדים עכשיו לא תומכי הימין הקיצוני כבעבר, אלא דווקא ארגונים שמאלניים ואינטלקטואלים שמאלניים (ולמרבה הפרדוקס, חלק גדול מהם יהודים) קיימת “ברית בלתי קדושה” בלשונו של אבי בקר, בין אינטלקטואלים אלה ובין הפונדמנטאליזם המוסלמי. אין לנו להתפלא, אפוא, על כך שאמנים, שחקנים, זמרים, ספורטאים, סופרים מאירופה ומאמריקה, מחרימים את ישראל ומנדים אותה כמצורעת, בגלל ה”זוועות" שהיא מעוללת נגד הפלשתינאים. האם הייתה אי־פעם תנועה של החרמה עולמית נגד הרוסים, כשהמיטו חורבן על ערי צ’צ’ניה והרגו בה רבבות חפים מפשע? או נגד מבצעי ”הטיהור האתני" ביוגוסלביה, שמאות אלפים היו קרבנותיו? או נגד האמריקאים לאחר ההרס שגרמו באפגניסטן? כלי התקשורת העולמיים, העיתונות הנאורה והטלוויזיה, הנשלטים בידי אותם ”אינטלקטואלים", מקימים צעקות חמס על כל הרוג פלשתינאי מירי חיילים ישראלים. “גילוי הדעת” הנ"ל של המכובדים היהודים באירופה מסוגם של רבני ”היהדות הליברלית” בגרמניה בסוף המאה התשע־עשרה, יוצק שמן על האש האנטי־ישראלית, המתפשטת והולכת כמו בשדה קוצים ומאיימת לשרוף את ביתנו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות