קב “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם” (במדבר כט, לה) – אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: הַשִּׂמְחָה נָאָה לָכֶם, הַמּוֹעֲדִים נָאִים לָכֶם, יָמִים טוֹבִים נָאִים לָכֶם.
“יָסַפְתָּ לַגּוֹי” (ישעיה כו, טו) – אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אִם אַתָּה מַרְבֶּה לָהֶם יָמִים טוֹבִים, אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּפוֹחֲזִין, נִכְנָסִין לְבָתֵּי תֵּיאַטְרָאוֹת וּלְבָתֵּי קִרְקְסָאוֹת וּמַכְעִיסִין אוֹתְךָ בְּדִבְרֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם; אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָם כֵּן, אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם יָמִים טוֹבִים – הֵם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים, וְנִכְנָסִים לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּמַרְבִּים בִּתְפִלּוֹת (ילק"ש לבמדבר, תשפב).
“יָסַפְתָּ” – תיבה זו נדרשת מלשון תוספת וריבוי (של חגים).
פּוֹחֲזִין – מתהוללים.
*
קג שָׁאַל גּוֹי אֶחָד אֶת רַ' עֲקִיבָא בְּצִפּוֹרִי, אָמַר לוֹ: לָמָּה אַתֶּם עוֹשִׂים מוֹעֲדוֹת, לֹא כָּךְ אָמַר לָכֶם: “חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי” (ישעיה א, יד)? אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: אִלּוּ אָמַר: חֳדָשַׁי וּמוֹעֲדַי שָׂנְאָה נַפְשִׁי", הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ; לֹא אָמַר אֶלָּא “חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם” – אוֹתָם מוֹעֲדוֹת שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי… בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ” (מלכים א יב, לב–לג). אֲבָל הַמּוֹעֲדוֹת הָאֵלּוּ אֵינָם בְּטֵלִים לְעוֹלָם, וְלֹא הֶחֳדָשִׁים. לָמָּה? שֶׁהֵם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה'” (ויקרא כג, ד) (תנחומא בובר פינחס, יז; ילק"ש לישעיה, שפח).
אָמַר לָכֶם – הקב"ה.
“בָּדָא מִלִּבּוֹ” – המציא מדעתו.
הַמּוֹעֲדוֹת הָאֵלּוּ – שהקב"ה קבעם.
הֶחֳדָשִׁים – ראשי חודשים.
*
קד אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: כָּל הַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדִים כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ” (שמות לד, יז), וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו: “אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר” (שם שם, יח) (פסחים קיח ע"א).
מִשּׁוּם – בשם.
נֶאֱמַר אַחֲרָיו – בפסוק העוקב.
*
קה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: חַיָּב אָדָם לְשַׂמֵּחַ אֶת אִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ בְּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ” (דברים טז, יד).
בַּמֶּה מְשַׂמְּחָם? בְּיַיִן. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲנָשִׁים בְּרָאוּי לָהֶם וְנָשִׁים בְּרָאוּי לָהֶן. אֲנָשִׁים בְּרָאוּי לָהֶם – בְּיַיִן; וְנָשִׁים בַּמֶּה? שָׁנָה רַב יוֹסֵף: בְּבָבֶל – בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין, בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל – בְּבִגְדֵי פִּשְׁתָּן מְגֹהָצִים (פסחים קט ע"א).
בְּרֶגֶל – סוכות.
בְּרָאוּי – במה שמתאים.
בִּגְדֵי פִּשְׁתָּן מְגֹהָצִים – בגדים לבנים בוהקים.
*
קו שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין לוֹ לְאָדָם בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹ יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: חַלְּקֵהוּ – חֶצְיוֹ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְחֶצְיוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ; כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ” (דברים טז, ח), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם” (במדבר כט, לה) – הָא כֵּיצַד? רַ' אֱלִיעֶזֶר סָבַר: אוֹ כֻּלּוֹ לַה' אוֹ כֻּלּוֹ לָכֶם; וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: חַלְּקֵהוּ – חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם (פסחים סח ע"ב; ביצה טו ע"ב).
אֵין לוֹ וגו' – ביום טוב ראוי לאדם לעסוק בהנאות הגוף או בלימוד תורה.
מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ – הגיעו למסקנותיהם על יסוד פסוקים זהים.
הָא כֵּיצַד? – כיצד אפשר ליישב בין שני הפסוקים?
כֻּלּוֹ לַה' – לתורה.
כֻּלּוֹ לָכֶם – לאכילה ושתייה.
*
קז לֹא נִתְּנוּ הַמּוֹעֲדוֹת לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לַהֲנָאַת עַצְמָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם הֶהֱנֵיתֶם עַצְמְכֶם – תִּהְיוּ שׁוֹנִים לְשָׁנָה הַבָּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה” (שמות יג, י) – תִּהְיוּ שׁוֹנִים מִיָּמִים יָמִימָה (תנחומא בראשית, ד).
הֶהֱנֵיתֶם עַצְמְכֶם – נהניתם (השנה).
שׁוֹנִים – דברי ברכה: חוזרים שוב (על הנאות אלה).
מִיָּמִים יָמִימָה – שנה אחר שנה.
*
קח “בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב” (קהלת ז, יד) – רַ' לֵוִי פֵּרַשׁ אֶת הַפָּסוּק: בְּיָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַתִּי לְךָ תְּהֵא שָׂמֵחַ וּמְשַׂמֵּחַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּקָרְבָּנוֹת. אִם תָּבוֹא שָׁנָה בְּלֹא בַּצֹּרֶת – צֵא לְכַרְמְךָ, רְאֵה וּשְׁמַח, רְאֵה אֶת זֵיתְךָ וּשְׁמָח! (קה"ר לפסוק).
*
קט אָמַר רַ' יִצְחָק: חַיָּב אָדָם לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ בְּרֶגֶל (ראש השנה טז ע"ב).
לְטַהֵר – בטבילה.
בְּרֶגֶל – בשלוש רגלים (פסח, שבועות וסוכות).
*
קי אָמַר רַ' יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁחַיָּב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בְּרֶגֶל? שֶׁנֶּאֱמַר: “מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם, לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת?” (מלכים ב ד, כג).
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּרַ' אֶלְעַאי, שֶׁהָלַךְ לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר רַבּוֹ בְּלֹד בְּרֶגֶל. אָמַר לוֹ: אֶלְעַאי, אֵינְךָ מִשּׁוֹבְתֵי הָרֶגֶל; שֶׁהָיָה רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הָעַצְלָנִין, שֶׁאֵין יוֹצְאִים מִבָּתֵּיהֶם בְּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ” (דברים טז, יד) (סוכה כז ע"ב; ילק"ש למלכים, רכח).
לְהַקְבִּיל וגו' – לבקר את רבו בעת הרגל כדי לכבדו.
“מַדּוּעַ” וגו' – ומכאן כי בראש חודש או בשבת (שפירושו יכול להיות גם יום טוב [ויקרא כג, יא]) אכן נהגו ללכת.
שׁוֹבְתֵי הָרֶגֶל – אנשים הנמנעים מלצאת מביתם ברגל.
עַצְלָנִין – המבקשים מנוחה ורוגע.
*
קיא אַתָּה מוֹצֵא שָׁלוֹשׁ שְׂמָחוֹת כָּתוּב בֶּחָג: “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ” (דברים טז, יד), “וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ” (שם שם, טו), “וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים” (ויקרא כג, מ), אֲבָל בַּפֶּסַח אֵין אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכָּתוּב בּוֹ אֲפִלּוּ שִׂמְחָה אַחַת. לָמָּה? שֶׁבַּפֶּסַח הַתְּבוּאָה נִדּוֹנֵית וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ אִם עוֹשָׂה הַשָּׁנָה תְבוּאָה וְאִם אֵינָהּ עוֹשָׂה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁאֵין כָּתוּב בַּעֲצֶרֶת אֶלָּא שִׂמְחָה אַחַת: “וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ… וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ” (דברים טז, י–יא). וְלָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁהַתְּבוּאָה נִכְנֶסֶת בִּפְנִים. וּמָה טַעַם אֵין כָּתוּב בָּהּ שְׁתֵּי שְׂמָחוֹת? מִפְּנֵי שֶׁפֵּרוֹת הָאִילָן נִדּוֹנִים. אֲבָל בֶּחָג, שֶׁהַתְּבוּאָה וּפֵרוֹת הָאִילָן בִּפְנִים, לְפִיכָךְ כָּתוּב בּוֹ שָׁלוֹשׁ שְׂמָחוֹת.
דָּבָר אַחֵר: בִּשְׁבִיל שֶׁמֵּתוּ בּוֹ הַמִּצְרִים. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא: כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג אָנוּ קוֹרִין בָּהֶם אֶת הַהַלֵּל, אֲבָל בַּפֶּסַח אֵין אָנוּ קוֹרִין אֶת הַהַלֵּל אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְלֵילוֹ. לָמָּה? מִשּׁוּם “בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ” (משלי כד, יז) (ילק"ש לויקרא, תרנד).
בֶּחָג – חג הסוכות.
הַתְּבוּאָה נִדּוֹנֵית – עדיין לא הוחלט (בשמים) על גורלה של התבואה באותה השנה.
עֲצֶרֶת – שבועות.
נִכְנֶסֶת בִּפְנִים – כבר מכונסת בבית (אך פירות האילן עדיין לא הוכרע גורלם).
דָּבָר אַחֵר – הסבר אחר לעניין אי הזכרת שמחה בפסח.
הַלֵּל – מזמורי תהלים קיג–קיח הנאמרים בתפילה (ובהגדה).
*
קיב שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' יְהוּדָה מִשּׁוּם רַ' עֲקִיבָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה: הָבִיאוּ עֹמֶר בַּפֶּסַח? מִפְּנֵי שֶׁהַפֶּסַח זְמַן תְּבוּאָה הוּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָבִיאוּ לְפָנַי עֹמֶר בַּפֶּסַח, כְּדֵי שֶׁתִּתְבָּרֵךְ לָכֶם תְּבוּאָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה: הָבִיאוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּעֲצֶרֶת? מִפְּנֵי שֶׁעֲצֶרֶת זְמַן פֵּרוֹת הָאִילָן הוּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָבִיאוּ לְפָנַי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּעֲצֶרֶת, כְּדֵי שֶׁיִתְבָּרְכוּ לָכֶם פֵּרוֹת הָאִילָן. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה: נַסְּכוּ לְפָנַי מַיִם בֶּחָג? מִפְּנֵי שֶׁהֶחָג זְמַן גִּשְׁמֵי שָׁנָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נַסְּכוּ לְפָנַי מַיִם בֶּחָג, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם גִּשְׁמֵי שָׁנָה. וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִמְרוּ לְפָנַי מַלְכֻיּוֹת, זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, מַלְכֻיּוֹת – כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, זִכְרוֹנוֹת – כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה, וּבַמֶּה? בַּשּׁוֹפָר (ראש השנה טז ע"א).
מִשּׁוּם – בשם.
עֹמֶר – הקרבת העומר למחרת יום טוב ראשון של פסח (ויקרא כג, טו).
זְמַן תְּבוּאָה – זמן הבשלתה.
שְׁתֵּי הַלֶּחֶם – המובאים כקורבן בחג השבועות (ויקרא כג, יז).
נַסְּכוּ וגו' – טקס ניסוך מים על המזבח, שנערך במקדש בסוכות (סוכה ד, ט ועוד).
מַלְכֻיּוֹת, זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת – שלושה מרכיבים בתפילת העמידה של ראש השנה.
*
קיג הָיוּ בַּיְתּוֹסִים אוֹמְרִים: עֲצֶרֶת אַחַר הַשַּׁבָּת. נִטְפַּל לָהֶם רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְאָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים, מִנַּיִן לָכֶם? וְלֹא הָיָה אָדָם שֶׁהָיָה מְשִׁיבוֹ, חוּץ מִזָּקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מְפַטְפֵּט כְּנֶגְדוֹ וְאָמַר: משֶׁה רַבֵּנוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה, וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲצֶרֶת יוֹם אֶחָד הוּא, עָמַד וְתִקְּנָהּ אַחַר שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיְהוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַנְּגִים שְׁנֵי יָמִים. קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה: “אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר” (דברים א, ב) – וְאִם משֶׁה רַבֵּנוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה לָמָּה אֵחֲרָם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה? אָמַר לוֹ: רַבִּי, בְּכָךְ אַתָּה פּוֹטְרֵנִי? אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה, וְלֹא תְּהֵא תּוֹרָה שְׁלֵמָה שֶׁלָּנוּ כְּשִׂיחָה בְּטֵלָה שֶׁלָּכֶם? כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם” (ויקרא כג, טז), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה” (שם שם, טו) – הָא כֵּיצַד? כָּאן בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, כָּאן בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע שַׁבָּת (מנחות סה ע"ב–ע"ב).
בַּיְתּוֹסִים – כת הצדוקים (שהתנגדה בעניינים שונים לפרושים, הם החכמים).
עֲצֶרֶת אַחַר הַשַּׁבָּת – חג השבועות צריך לחול תמיד ביום א' בשבוע ועל כן יש להביא את העומר שבעה שבועות קודם לכן, ביום א' (וכך פירשו את “למחרת השבת” [ויקרא כג, טו] האמור בהבאת העומר).
נִטְפַּל לָהֶם – הצטרף אליהם.
מְפַטְפֵּט – אומר דברי הבל.
תִּקְּנָהּ – את חג השבועות (הנהוג ביום א' ומצטרף לפיכך אל מנוחת השבת).
קָרָא עָלָיו – ציטט לו (ר' יוחנן לאותו זקן) פסוק שממנו לומדים שהמרחק מהר סיני להר שעיר הוא קצר ביותר.
אֵחֲרָם – עיכב אותם.
לֹא תְּהֵא וגו' – האם לא תהיה תורתנו המושלמת עדיפה על דברי ההבל שלכם?
הָא כֵּיצַד? – כיצד אפשר ליישב בין שני הפסוקים הנראים סותרים זה את זה (50 יום לעומת 49)?
כָּאן וגו' – פסוק אחד מדבר על המקרה שפסח חל בשבת (והעומר מובא ביום ראשון) ובמקרה זה תכלול התקופה שעד לשבועות שבעה שבועות שלמים (היינו: מיום א' עד השבת), ופסוק שני על המקרה שפסח חל ביום אחר בשבוע.
*
קיד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “בַּסֻכֹּת תֵּשְׁבוּ” (ויקרא כג, מב) – תֵּשְׁבוּ כְּעֵין תָּדוּרוּ; מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי, כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ כֵּלִים נָאִים – מַעֲלָם לַסֻּכָּה, מַצָּעוֹת נָאוֹת – מַעֲלָן לַסֻּכָּה, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְטַיֵּל בַּסֻּכָּה וּמְשַׁנֵּן בַּסֻּכָּה (סוכה כח ע"ב).
כְּעֵין תָּדוּרוּ – הישיבה בסוכה צריכה להיות כמו המגורים בה.
עֲרַאי – מקום מגורים זמני.
מְטַיֵּל – נח, מבלה.
מְשַׁנֵּן – לומד.
*
קטו אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר: אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה. שָׁאַל אֶפִּיטְרוֹפּוֹס שֶׁל אַגְרִפַּס הַמֶּלֶך אֶת רַ' אֱלִיעֶזֶר: כְּגוֹן אֲנִי, שֶׁאֵינִי רָגִיל לֶאֱכֹל אֶלָּא סְעוּדָה אַחַת בַּיּוֹם – מַהוּ שֶׁאֹכַל סְעוּדָה אַחַת וְאֶפָּטֵר? אָמַר לוֹ: בְּכָל יוֹם וָיוֹם אַתָּה מַמְשִׁיךְ כַּמָּה פַרִפְּרָאוֹת לִכְבוֹד עַצְמֶךָ – וְעַכְשָׁו אִי אַתָּה מַמְשִׁיךְ פַּרְפֶּרֶת אַחַת לִכְבוֹד קוֹנְךָ? (סוכה כז ע"א).
אַרְבַּע עֶשְׂרֵה – שתיים בכל אחד משבעת ימי הסוכות.
אֶפִּיטְרוֹפּוֹס – ממונה (על רכושו או ביתו).
אֶפָּטֵר – אצא ידי חובת אכילה בסוכה בסעודה אחת ביום בלבד.
מַמְשִׁיךְ וגו' – מאריך את ארוחתך ואוכל מעדנים שונים כדי ליהנות מהם.
וְעַכְשָׁו וגו' – האם לא תוכל לאכול ארוחה נוספת לכבוד הקב"ה?
*
קטז שָׁנִינוּ, רַ' אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: כָּךְ הָיָה מִנְהָגָם שֶׁל אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: אָדָם יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ וְלוּלָבוֹ בְּיָדוֹ, הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלוּלָבוֹ בְּיָדוֹ, קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל וְלוּלָבוֹ בְּיָדוֹ, קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וְנוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו, מַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע, הוֹלֵךְ לְבַקֵּר חוֹלִים וּלְנַחֵם אֲבֵלִים – לוּלָבוֹ בְּיָדוֹ, נִכְנָס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ – מְשַׁגֵּר לוּלָבוֹ בְּיַד בְּנוֹ וּבְיַד עַבְדּוֹ וּבְיַד שְׁלוּחוֹ. לְהוֹדִיעֲךָ כַּמָּה הָיוּ זְרִיזִים בְּמִצְווֹת (סוכה מא ע"ב).
נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו – בברכת כוהנים (ואי אפשר להחזיק בלולב באותה שעה).
מְשַׁגֵּר – שולח (לביתו, מחשש שהשתקעותו בלימוד תביא אותו להפיל את הלולב).
לְהוֹדִיעֲךָ וגו' – ללמדך עד כמה היו אנשי ירושלים מחבבים את המצווה וממהרים לקיימה.
*
קיז “וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל” (ויקרא כג, מ) – מִשֶּׁלָכֶם. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נְתָנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה.
וּמַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַ' עֲקִיבָא שֶׁהָיוּ בָּאִים בִּסְפִינָה וְלֹא הָיָה לוּלָב אֶלָּא לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּלְבָד, שֶׁלְּקָחוֹ בְּאֶלֶף זוּז. נְטָלוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְיָצָא בּוֹ וּנְתָנוֹ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בְּמַתָּנָה; נְטָלוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְיָצָא בּוֹ וּנְתָנוֹ לְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְּמַתָּנָה; נְטָלוֹ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְיָצָא בּוֹ וּנְתָנוֹ בְּמַתָּנָה לְרַ' עֲקִיבָא; נְטָלוֹ רַ' עֲקִיבָא וְיָצָא בּוֹ וְהֶחֱזִירוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל (סוכה מא ע"ב).
“לָכֶם” – ממילה זו, הנראית לכאורה מיותרת, לומדים חכמים כי אדם יכול לקיים את מצוות ארבעת המינים (הקרויה נטילת לולב) רק כשהם רכושו שלו.
לְקָחוֹ – קנה אותו.
יָצָא בּוֹ – קיים בו את מצוות נטילת לולב.
*
קיח “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם” (במדבר כט, לה) – לְמֶלֶךְ שֶׁזִּמֵּן אֶת בָּנָיו לִסְעוּדָה לְכָךְ וְכָךְ יָמִים. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם לִפָּטֵר אָמַר לָהֶם: בָּנַי, בְּבַקָּשָּׁה מִכֶּם, עַכְּבוּ עִמִּי עוֹד יוֹם אֶחָד – קָשָׁה עָלַי פְּרִידַתְכֶם (רש"י לויקרא כ"ג, לו).
לְמֶלֶךְ – משל למלך (הוא הקב"ה).
לִפָּטֵר – לצאת ולשוב לבתיהם.
עַכְּבוּ – הישארו (והוא היום הנוסף על שבעת ימי סוכות).
*
קיט אָמַר רַ' לֵוִי: בְּכָל־חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ שֶׁבְּקַיִץ בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לְיִשְׂרָאֵל מוֹעֵד; בְּנִיסָן נָתַן לָהֶם פֶּסַח, בְּאִיָּר נָתַן לָהֶם פֶּסַח קָטָן, בְּסִיוָן נָתַן לָהֶם עֲצֶרֶת, בְּתַמּוּז הָיָה בְּדַעְתּוֹ לִתֵּן לָהֶם מוֹעֵד גָּדוֹל, וְעָשׂוּ הָעֵגֶל וּבִטֵּל תַּמּוּז וְאָב וֶאֱלוּל; וּבָא תִשְׁרִי וּפָרַע לָהֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהֶחָג. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לַאֲחֵרִים הוּא פּוֹרֵעַ וְשֶׁלּוֹ אֵינוֹ נוֹטֵל? תֵּן לוֹ יוֹמוֹ – “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם” (במדבר כט, לה). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה” (קהלת יא, ב) – “תֶּן חֵלֶק” לְשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג, “וְגַם לִשְׁמוֹנָה” – הִזְהִיר אַף בִּקְדֻשַּׁת יוֹם הַשְּׁמִינִי (פדר"כ, כח; ילק"ש לבמדבר, תשפב).
פֶּסַח קָטָן – פסח שני (י"ד באייר).
עֲצֶרֶת – שבועות.
עָשׂוּ הָעֵגֶל – ארבעים יום לאחר מתן תורה, קרי בחודש תמוז.
פָּרַע – החזיר כביכול את החוב שנוצר בשל היעדר חגים בשלושה חדשים.
הֶחָג – סוכות.
לַאֲחֵרִים וגו' – שלושת החגים הנזכרים בחודש תשרי הם לכאורה חוב שחודש זה פורע לחודשי הקיץ, והוא ראוי לחג משלו.
תֵּן לוֹ יוֹמוֹ – תן לתשרי את חגו שלו (שמיני עצרת, שהוא קדוש כקדושת סוכות).
*
קכ “עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם” (במדבר כט, לה) – לְהַלָּן אוֹמֵר “עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ” (דברים טז, ח), וְכָאן “עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם” – אָמַר רַ' חֲנִינָא בַּר אַדָּא: בַּפֶּסַח אֲנִי נוֹעֵל בִּפְנֵיכֶם אֶת הָרוּחוֹת וְאֶת הַגְּשָׁמִים, בִּשְׁבִיל שֶׁתִּזָּקְקוּ לִמְלֶאכֶת הַשָּׂדֶה, אֲבָל בֶּחָג אַתֶּם נוֹעֲלִים עַצְמְכֶם מִלְפָנַי, וַאֲנִי פוֹתֵחַ לָכֶם אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁבָּהֶם הָרוּחוֹת וְשֶבָּהֶם הַגְּשָׁמִים (פדר"כ, כח; ילק"ש לבמדבר, תשפב).
“עֲצֶרֶת” – מילה הנדרשת מלשון עצירה, סגירה.
לְהַלָּן – בעניין פסח.
וְכָאן – בסוכות.
תִּזָּקְקוּ – תוכלו לעסוק.
בֶּחָג – סוכות (שבו כבר אין יוצאים לעבודת השדה וסגורים בסוכות).
הָאוֹצָרוֹת – שבשמים.
*
קכא כְּשֵׁם שֶׁעֲצֶרֶת שֶׁל פֶּסַח רְחוֹקָה חֲמִשִּׁים יוֹם, אַף זֹאת הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת רְחוֹקָה חֲמִשִּׁים יוֹם, וְלָמָּה הִיא סְמוּכָה לֶחָג? אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה, מֵהֶם נְשׂוּאִים בְּמָקוֹם רָחוֹק וּמֵהֶם נְשׂוּאִים בְּמָקוֹם קָרוֹב. כְּשֶׁהָיוּ מְבַקְשִׁים אוֹתָם שֶׁהָיוּ נְשׂוּאִים בְּמָקוֹם קָרוֹב – בָּאִים אֶצְלוֹ, וּכֶשֶׁהָיוּ מְבַקְשִׁים לֵילֵךְ וְלַחֲזֹר הָיָה מַנִּיחָם, לָמָּה כָּךְ? שֶׁהַדֶּרֶךְ קְרוֹבָה, וְכָל יוֹם שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים לֵלֵךְ הָיוּ הוֹלְכִים וּבָאִים. אֲבָל אוֹתָם שֶׁהָיוּ נְשׂוּאִים בְּמָקוֹם רָחוֹק בָּאִים אֶצְלוֹ, וּכְשֶׁהָיוּ מְבַקְּשִׁים לֵילֵךְ הָיָה כּוֹבְשָׁם עוֹד יוֹם אֶחָד אֶצְלוֹ. כָּךְ בְּפֶסַח יְמֵי הַקַּיִץ, וְהֵם עוֹלִים בַּעֲצֶרֶת לִירוּשָׁלַיִם אַחַר חֲמִשִּׁים יוֹם, אֲבָל עַכְשָׁו אַחַר הֶחָג יְמוֹת הַגְּשָׁמִים הֵם וְהַדְּרָכִים טְרֵחוֹת, לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַד שֶׁהֵם כָּאן – יַעֲשׂוּ אֶת הָעֲצֶרֶת. הֱוֵי “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת” (במדבר כט, לה) (פדר"כ כח; ילק"ש לבמדבר, תשפב).
עֲצֶרֶת שֶׁל פֶּסַח – שבועות.
אַף זֹאת – עצרת שלאחר סוכות.
לֵילֵךְ וְלַחֲזֹר – לבתיהם.
מַנִּיחָם – מאפשר להם.
כּוֹבְשָׁם – מעכב אותם.
טְרֵחוֹת – קשות להליכה.
הֱוֵי – לפיכך.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות