צג רַ' פִּנְחָס וְרַ' חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַ' סִימוֹן אָמְרוּ: מִתְכַּנְּסִים כָּל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימָתַי רֹאשׁ הַשָּנָה? וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: לִי אַתֶּם שׁוֹאֲלִים? אֲנִי וְאַתֶּם נִשְׁאַל לְבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה.
שָׁנָה רַ' הוֹשַׁעְיָה: גָּזְרוּ בֵּית דִּין לְמַטָּה וְאָמְרוּ: הַיּוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: הַעֲמִידוּ בִּימָה וְיַעַמְדוּ סָנֵגוֹרִין וְיַעַמְדוּ קָטֵגוֹרִין, שֶׁאָמְרוּ בָּנַי: “הַיּוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה”. נִמְלְכוּ בֵּית דִּין לְעַבְּרָהּ לְמָחָר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: הַעֲבִירוּ בִּימָה וְיַעַבְרוּ סָנֵגוֹרִין וְיַעַבְרוּ קָטֵגוֹרִין, שֶׁנִּמְלְכוּ בָּנַי לְעַבְּרָהּ לְמָחָר, וּמָה טַעַם? “תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר… כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב” (תהלים פא, ד–ה), וְאִם אֵינוֹ “חֹק לְיִשְׂרָאֵל”, כִּבְיָכוֹל אֵינוֹ “מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב” (ירושלמי ראש השנה א, ג; מד"ת פא, ו).
בֵּית דִּין לְמַטָּה – הסנהדרין, שהיא המחליטה על קביעת ראשי חודשים.
בִּימָה – שעליה יושב בית הדין שבשמים.
נִמְלְכוּ וגו' – התייעצו והחליטו לעבר את חודש אלול ולדחות את ראש השנה ביום.
הַעֲבִירוּ – סלקו.
מָה טַעַם? – מה הפסוק המלמד על עניין זה?
“תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ” וגו' – פסוק הנדרש על ראש השנה.
כִּבְיָכוֹל – כאילו הדבר אפשרי (ביטוי מקובל המביע הסתגייות מאמירה הנחשבת חריפה במיוחד).
*
צד אָמַר רַ' כְּרֻסְפְּדַאי, אָמַר רַ' יוֹחָנָן: שְׁלוֹשָׁה סְפָרִים נִפְתָּחִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, וְאֶחָד שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וְאֶחָד שֶׁל בֵּינוֹנִים. צַדִּיקִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתַּר לְחַיִּים; רְשָׁעִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתַּר לְמִיתָה; בֵּינוֹנִים תְּלוּיִים וְעוֹמְדִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, זָכוּ – נִכְתָּבִים לְחַיִּים, לֹא זָכוּ – נִכְתָּבִים לְמִיתָה (ראש השנה טז ע"ב).
שְׁלוֹשָׁה סְפָרִים וגו' – בבית דין של מעלה (ראו בקטע הקודם).
לְאַלְתַּר – מיד, כבר בראש השנה.
תְּלוּיִים וְעוֹמְדִים – במצב של ספק.
זָכוּ – נמצאו להם זכויות (אם עשו תשובה וכיוצא בזה).
*
צה אָמַר רַ' יִצְחָק: לָמָּה תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּשֶׁהֵם יוֹשְׁבִין, וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין כְּשֶׁהֵם עוֹמְדִין? כְּדֵי לְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן.
אָמַר רַ' אַבַּהוּ: לָמָּה תוֹקְעִים בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תִּקְעוּ לְפָנַי בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, כְּדֵי שֶׁאֶזְכֹּר לָכֶם עֲקֵדַת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, וּמַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ עֲקַדְתֶּם עַצְמְכֶם לְפָנַי (ראש השנה טז ע"א–ע"ב).
תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין וגו' – תקיעות ותרועות בשופר, המשולבות הן בתפילת העמידה והן מחוץ לה (כשהמתפלל יכול לשבת).
לְעַרְבֵּב – לבלבל (כיוון שהתקיעות מבהילות אותו ואינו יכול לבוא לקטרג על ישראל).
עֲקֵדַת יִצְחָק – שתמורתו העלה אברהם איל לקורבן (בראשית כב, יג).
מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם – הדבר ייחשב לכם.
*
צו אָמַר רַ' אַבָּהוּ: אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי מָה אֵין יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנֶיךָ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים? אָמַר לָהֶם: אֶפְשָׁר מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין וְסִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים פְּתוּחִים לְפָנָיו – וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה? (ראש השנה לב ע"ב).
שִׁירָה – מזמורי ההלל (תהלים קיג–קיח), הנאמרים במועדים אחרים, כגון פסח.
*
צז אָמַר רַ' תַנְחוּמָא: מַעֲשֶׂה בְּחַיָּט אֶחָד בְּרוֹמִי שֶׁהָלַךְ בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים לִקַּח דָּג בַּשּׁוּק. לֹא מָצָא שָׁם אֶלָּא דָּג אֶחָד. עָמַד הוּא וְעַבְדּוֹ שֶׁל אִפַּרְכוֹס עַל הַמִּקָּח. הָיָה זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בְּדָמִים וְזֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בְּדָמִים, עַד לִשְׁנֵים עָשָׂר דֵּינָרִים. לְקָחוֹ הַחַיָּט. בִּשְׁעַת סְעוּדָה אָמַר הָאִפַּרְכוֹס לְעַבְדּוֹ: לָמָּה לֹא הֵבֵאתָ לִי דָּג? אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי, לָמָּה אַעְלִים מִמְּךָ? הָלַכְתִּי לַשּׁוּק, וְלֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא דָּג אֶחָד, וְנִמְצֵאתִי אֲנִי וִיהוּדִי עוֹמְדִים עָלָיו, וְהֶעֱלָה בְּדָמָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁנֵים עָשָׂר דֵּינָרִים. מֶה הָיִיתָ מְבַקֵּשׁ – שֶׁנָּבִיא לְךָ דָּג בִּשְׁנֵים עָשָׂר דֵּינָרִים? אֶתְמְהָה! אָמַר לוֹ: מִי הוּא? אָמַר לוֹ: אָדָם פְּלוֹנִי. אָמַר לוֹ: לֵךְ וּצְוַח לוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹצָר וִיהֵא לַמֶּלֶךְ. הָלַךְ וְצָוַח לוֹ. אָמַר לוֹ: חַיָּט אֲנִי. אָמַר לוֹ: מָה רָאִיתָ, חַיָּט יְהוּדִי, שֶׁאַתָּה אוֹכֵל דָּג בִּשְׁנֵים עָשָׂר דֵּינָרִים? אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי, יֵשׁ לָנוּ יוֹם אֶחָד שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ יוֹם זֶה לֹא נְכַבְּדֶנּוּ? אָמַר לוֹ: כֵּיוָן שֶׁהֵבֵאתָ רְאָיָה לִדְבָרֶיךָ הֲרֵי אַתָּה פָּטוּר.
מָה פָּרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הָלַךְ וְקָרַע אוֹתוֹ דָג, וְזִמֵּן לוֹ בְּתוֹכוֹ מַרְגָּלִית טוֹבָה, וְהָיָה מִתְפַּרְנֵס הֵימֶנָּה כָּל יָמָיו (בר"ר יא, ד; פס"ר כג, ו).
לִקַּח – לקנות.
אִפַּרְכוֹס – שר הפלך.
מַעֲלֶה אוֹתוֹ בְּדָמִים – מגדיל את הסכום שהוא מוכן לשלם.
צְוַח – קרא, הכרז.
יְהֵא לַמֶּלֶךְ – האוצר יינתן למלכות.
פָּרַע – גמל.
*
צח הָאוֹמֵר: “אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב” – אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה; “אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר” – אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם – יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ – אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אֶת זוֹ דָרַשׁ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה: “מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ” (ויקרא טז, ל) – עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ – אֵין יוֹם־הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.
אָמַר רַ' עֲקִיבָא: אַשְׁרֵיכֶם, יִשְׂרָאֵל, לְפִנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִים וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם? – אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם! שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם” (יחזקאל לו, כה); וְאוֹמֵר: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' " (ירמיה יז, יג) – מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל (יומא ח, ט).
אָשׁוּב – בתשובה.
מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ – מאפשרים לו (מן השמים).
מָקוֹם – הקב"ה.
יְרַצֶּה – יפייס.
“מִקְוֵה” – המילה נדרשת לא כלשון תקווה אלא מלשון מקווה טוהרה (שהטבילה בו מטהרת מטומאות שונות).
*
צט אַתָּה מוֹצֵא “הַשָּׂטָן” בְּגִימַטְרִיָּא שס"ד, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַשָּׁנָה חָסֵר אֶחָד. כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה יֵשׁ רְשׁוּת לַשָּׂטָן לְהַשְׂטִין לְיִשְׂרָאֵל, חוּץ מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין לְךָ רְשׁוּת לִגַּע בָּהֶם, אַף עַל פִּי כֵן לֵךְ וּרְאֵה בַּמֶּה הֵם עֲסוּקִים. כֵּיוָן שֶׁהוֹלֵךְ וּמוֹצֵא אוֹתָם כֻּלָּם בְּתַעֲנִית וּבִתְפִלָה, לְבוּשִׁים בְּגָדִים לְבָנִים וּמְעֻטָּפִים כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מִיָּד חוֹזֵר בְּבוּשָׁה וּבִכְלִמָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה מָצָאתָ בְּבָנַי? אָמַר לוֹ: הֲרֵי הֵם כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְאֵינִי יָכוֹל לִגַּע בָּהֶם. מִיָּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹבֵל אוֹתוֹ וּמְבַשֵּׂר לָהֶם: סָלַחְתִּי לָכֶם (מד"ת כז, ד).
בְּגִימַטְרִיָּא – הערך המספרי של האותיות “השטן” הוא 364.
כְּמִנְיַן – כמספר.
לְהַשְׂטִין – לקטרג, לדבר בגנות.
לִגַּע – לגעת, לפגוע.
מְעֻטָּפִים – בטליתות לבנות.
*
ק “שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה” (שיר השירים א, ה) – “שְׁחוֹרָה אֲנִי” כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, “וְנָאוָה” אֲנִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים (שהש"ר לפסוק).
שְׁחוֹרָה – בחטאים.
*
קא אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִים, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בִּכְרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? "בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה אַתָּה בּוֹרֵר לְךָ! אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בְּנוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה – “שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל” (משלי לא, ל).
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: יְפֵיפִיּוֹת שֶׁבָּהֶן מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת? “תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּיֹפִי, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְיֹפִי”. מְיֻחָסוֹת שֶׁבָּהֶן מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת? “תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּמִּשְׁפָּחָה, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים”. עֲשִׁירוֹת שֶׁבָּהֶן מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת? “תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּבַעֲלֵי מָמוֹן”. בֵּינוֹנִיּוֹת וַעֲנִיּוֹת וּמְכֹעָרוֹת שֶׁבָּהֶן מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת? – “קְחוּ מִקַּחֲכָם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁתְּעַטְּרוּנוּ בִּזְהוּבִים” (תענית כו ע"ב; שם לא ע"א).
כְּלֵי לָבָן שְׁאוּלִים – בגדים לבנים שנלקחו בהשאלה (גם בידי מי שהיו לה בגדים כאלה).
חוֹלוֹת – רוקדות.
בּוֹרֵר – בוחר.
אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ – אל תביט.
“תִתְהַלָּל” – יאמרו לה דברי שבח.
אֶלָּא לְבָנִים – כדי ללדת ילדים (במשפחה מיוחסת).
קְחוּ מִקַּחֲכָם – קנו מה שתקנו, כלומר: קחו לכם אישה.
תְּעַטְּרוּנוּ בִּזְהוּבִים – תקשטונו בתכשיטים (ואז ניראה גם אנו יפהפיות).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות