קכט חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת וּבָטַל הַתָּמִיד וְהָבְקְעָה הָעִיר וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה וְהָעֳמַד צֶלֶם בְּהֵיכָל. בְּתִּשְׁעָה בְּאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר וְנֶחֶרְשָׁה הָעִיר (תענית ד, ו).
נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת – ראו קטע קיט.
בָּטַל הַתָּמִיד – בזמן המצור על ירושלים לא הוקרב קורבן התמיד בשל היעדר כבשים.
הָבְקְעָה הָעִיר – חומת ירושלים (בחורבן בית שני).
וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס וגו' – רמז לאירוע היסטורי לא ברור.
הָעֳמַד צֶלֶם – פסל (לפי המסורת היה הדבר בימי מנשה).
נִגְזַר וגו' – לאחר חטא המרגלים במדבר.
בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה – חורבן בית ראשון ושני.
בֵּיתָר – מעוזו האחרון של בר כוכבא.
הָעִיר – ירושלים (וראו מיכה ג, יב).
*
קל אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן: אַרְבָּעָה דְּבָרִים הָיָה רַ' עֲקִיבָא דוֹרֵשׁ וְאֵין אֲנִי דּוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ.
“צוֹם הָרְבִיעִי” (זכריה ח, יט) – זֶה שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז שֶׁבּוֹ הָבְקְעָה הָעִיר; “צוֹם הַחֲמִישִׁי” (שם) – זֶה תִּשְׁעָה בְאָב, שֶׁבּוֹ נִשְׂרַף בֵּית אֱלוֹהֵינוּ; “צוֹם הַשְּׁבִיעִי” (שם) – זֶה שְׁלוֹשָׁה בִתִשְׁרִי, שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם, שֶׁהֲרָגוֹ יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה; לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה מִיתָתָם שֶׁל צַדִּיקִים כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ; “צוֹם הָעֲשִׂירִי” (שם) – זֶה עֲשָׂרָה בְטֵבֵת, שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלַיִם. וַהֲלֹא הָיָה רָאוּי זֶה לִכָּתֵב רִאשׁוֹן, וְלָמָּה נִכְתַּב אַחֲרוֹן? כְּדֵי לְהַסְדִּיר חֳדָשִׁים כְּסִדְרָם. וַאֲנִי אֵינִי אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא: “צוֹם הָעֲשִׂירִי” – זֶה חֲמִשָּׁה בְּטֵבֵת, שֶׁבּוֹ בָּאַת שְׁמוּעָה לַגּוֹלָה שֶׁהֻכְּתָה הָעִיר, וְעָשׂוּ יוֹם שְׁמוּעָה כְּיוֹם שְׂרֵפָה. וְנִרְאִין דְּבָרַי מִדְּבָרָיו, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְהוּא אוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן אַחֲרוֹן וְעַל אַחֲרוֹן רִאשׁוֹן; אֶלָּא שֶׁהוּא מוֹנֶה לְסֵדֶר חֳדָשִׁים וַאֲנִי מוֹנֶה לְסֵדֶר פֻּרְעָנֻיּוֹת (ראש השנה יח ע"ב; תוספתא סוטה ו, י; ילק"ש לזכריה, תקעד).
רַ' שִׁמְעוֹן – בר יוחאי.
אַרְבָּעָה דְּבָרִים – ולהלן יוזכר אחד מהם.
“הָרְבִיעִי” – החודש הרביעי מניסן (וכן שאר החודשים).
הָבְקְעָה הָעִיר – ראו בקטע הקודם.
נֶהֱרַג גְּדַלְיָה – ירמיה מא, ב.
שְׁקוּלָה – בעלת משקל וערך זהים.
סָמַךְ – הגיע קרוב לעיר והחל במצור.
רָאוּי זֶה וגו' – היה צריך להזכיר את האירוע שחל בעשרה בטבת לפני שאר האירועים שהרי הוא קדם להם בזמן.
לְהַסְדִּיר וגו' – לכתוב את האירועים על פי סדר החודשים בשנה ולא על פי זמן התרחשותם.
וַאֲנִי וגו' – דברי ר' שמעון.
בָּאַת שְׁמוּעָה – נודע לגולים בבבל (שגלו לשם עם יהויכין מלך יהודה [מלכים ב כד]).
וְעָשׂוּ וגו' – ציינו את יום השמועה כאילו הוא יום השריפה.
נִרְאִין – מסתברים.
פֻּרְעָנֻיּוֹת – אסונות.
*
קלא מִשֶּׁנִּכְנָס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה (תענ' ד, ו).
*
קלב אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה בְּרַ' אֶלְעַאי: עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב מְבִיאִין לוֹ פַּת חֲרֵבָה בְּמֶלַח וְיוֹשֵׁב בֵּין תַּנּוּר לְכִירַיִם, וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עָלֶיהָ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו (תענית ל ע"א–ע"ב).
פַּת חֲרֵבָה – פרוסת לחם יבש.
בֵּין תַּנּוּר לְכִירַיִם – מקום ישיבה לא מכובד.
קִיתוֹן – קנקן.
*
קלג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל מִצְווֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּאֵבֶל נוֹהֲגוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב: אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְאָסוּר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים וְלִשְׁנוֹת בְּמִשְׁנָה בְּתַלְמוּד וּבְמִדְרָשׁ וּבַהֲלָכוֹת וּבָאַגָּדוֹת, אֲבָל קוֹרֵא הוּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לִקְרוֹת וְשׁוֹנֶה בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לִשְׁנוֹת, וְקוֹרֵא בְּקִינוֹת וּבְאִיּוֹב וּבִדְבָרִים הָרָעִים שֶׁבְּיִרְמְיָה, וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן אֵינָם בְּטֵלִין – דִּבְרֵי רַ' מֵאִיר. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אֵינוֹ קוֹרֵא בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לִקְרוֹת וְאֵינוֹ שׁוֹנֶה בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לִשְׁנוֹת, אֲבָל קוֹרֵא הוּא בְּאִיּוֹב וּבְקִינוֹת וּבִדְבָרִים הָרָעִים שֶׁבְּיִרְמְיָה וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן בְּטֵלִין בּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְחֵי לֵב” (תהלים יט, ט) (תענית ל ע"א).
סִיכָה – משיחת הגוף בשמנים.
תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה – יחסי אישות.
לִשְׁנוֹת – ללמוד.
שֶׁאֵינוֹ רָגִיל וגו' – כי קריאה ולימוד כאלה קשים ואינם עונג.
קִינוֹת – מגילת איכה.
יִרְמְיָה – כגון סיפור החורבן שבספר זה.
תִּינוֹקוֹת וגו' – בית הספר ממשיך בפעילותו.
מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר – והוא נימוק לביטול לימוד תורה בבית הספר.
"פִּקּוּדֵי ה' " – תורה שהילדים לומדים.
*
קלד יֵשׁ שֶׁקּוֹרִין סֵפֶר קִינוֹת בָּעֶרֶב וְיֵּשׁ מְאַחֲרִין עַד הַבֹּקֶר לְאַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה, שֶׁלְּאַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה עוֹמֵד הַחַזָּן וְרֹאשׁוֹ מִתְפַּלֵּשׁ בְּאֵפֶר, וּבְגָדָיו מְפֻלָּשִׁין, וְקוֹרֵא קִינוֹת בִּבְכִיָּה וּבִילָלָה. אִם יוֹדֵעַ הוּא לְתַרְגְּמוֹ – מוּטָב, וְאִם לָאו – נוֹתְנוֹ לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְתַרְגֵּם וּמְתַרְגֵּם, שֶׁיָּבִינוּ בּוֹ שְׁאָר הָעָם וְהַנָּשִׁים וְתִינוֹקוֹת, וְהַקּוֹרֵא אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת. וְיֵשׁ שֶׁמַּנִּיחִין אֶת הַתּוֹרָה עַל הַקַּרְקַע בַּעֲטִיפָה שְׁחֹרָה וְאוֹמְרִים: “נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ” (איכה ה, טז), וְקוֹרְעִין וּמַסְפִּידִין כְּאָדָם שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. וְיֵשׁ שֶׁמְּשַׁנִּים אֶת מְקוֹמָם, וְיֵשׁ שֶׁיּוֹרְדִין מִסַּפְסְלֵיהֶם לְמַטָּה, וְכֻלָּם מִתְפַּלְּשִׁים בְּאֵפֶר וְאֵין אוֹמְרִים שָׁלוֹם זֶה לָזֶה כָּל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם, עַד שֶׁיַשְׁלִימוּ הָעָם אֶת קִינוֹתֵיהֶם (סופרים יח, ה, ט).
קִינוֹת – מכילת איכה (והקטע עוסק בתשעה באב).
רֹאשׁוֹ מִתְפַּלֵּשׁ – שערו מעורב.
מְפֻלָּשִׁין – קרועים (לסימן אבל).
לְתַרְגְּמוֹ – לשפה שהעם מבין (כגון ארמית).
וְקוֹרְעִין – את הבגד.
מְקוֹמָם – בבית הכנסת.
יוֹרְדִין – אל הארץ.
*
קלה אָמַר רַ' חָנָא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן הֶחָסִיד: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה” (זכריה ח, יט)? – קוֹרֵא לָהֶם צוֹם וְקוֹרֵא לָהֶם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה? בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם יִהְיוּ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֵין שָׁלוֹם – צוֹם (ראש השנה יח ע"ב).
“צוֹם הָרְבִיעִי” וגו' – ראו קטעים קכט ו–קל.
*
קלו “וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ” (בראשית לב, ט) – אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם, “וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה” (שם) – אֵלו אַחֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה.
אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָה: אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לִפְלֵיטָה מִתְעַנִּים הָיוּ עֲלֵיהֶם בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי (בר"ר עו, ג).
בַּדָּרוֹם – אזור השפלה ויהודה (שנהרס בידי רומי [המסומלת בעשיו] לאחר מרד בר כוכבא).
בַּגּוֹלָה – בבבל (שלא היתה בשליטת רומי).
רַ' הוֹשַׁעְיָה – איש הגליל.
מִתְעַנִּים הָיוּ וגו' – מתפללים וצמים למען ביטחונם יומיים בשבוע.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות