רלו אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱיוּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס.
אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ הָיוּ לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידִים, שֶׁהָיוּ שׁוֹנִים בִּדְבָרָיו, וְהָיוּ שׁוֹנִים לְתַלְמִידִים וְתַלְמִידִים לְתַלְמִידֵיהֶם. עָמְדוּ וְדִקְדְּקוּ אַחֲרֵיהֶם וְאָמְרוּ: מָה רָאוּ רַבּוֹתֵינוּ לוֹמַר דָּבָר זֶה? אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה פּוֹעֵל מְלָאכָה כָּל הַיּוֹם וְלֹא יִטֹּל שְׂכָרוֹ עַרְבִית? אֶלָּא אִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִים רַבּוֹתֵינוּ שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם אַחֵר וְיֵשׁ תְּחִיַּת הַמֵּתִים – לֹא הָיוּ אוֹמְרִים כָּךְ. עָמְדוּ וּפֵרְשׁוּ מִן הַתּוֹרָה וְנִפְרְצוּ מֵהֶם שְׁתֵּי פְּרָצוֹת: צְדוֹקִים וּבַיְתּוֹסִים; צְדוֹקִים – עַל שׁוּם צָדוֹק, בַּיְתּוֹסִים – עַל שׁוּם בַּיְתּוֹס. וְהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בִּכְלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב כָּל יְמֵיהֶם, לֹא שֶׁהָיְתָה דַּעְתָּם גַּסָּה עֲלֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מָסֹרֶת הִיא בְּיַד פְּרוּשִׁים שֶׁהֵם מְצַעֲרִים עַצְמָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא אֵין לָהֶם כְּלוּם! (אבות א, ג; אדר"נ, נו"א, ה).
סוֹכוֹ – יישוב בשפלת יהודה.
קִבֵּל – את תורתו.
הָרַב – האדון (וכאן: הקב"ה).
עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס – כדי לקבל שכר.
שׁוֹנִים בִּדְבָרָיו – חוזרים על דבריו עוד ועוד.
עָמְדוּ וְדִקְדְּקוּ אַחֲרֵיהֶם – החלו לדון בפרטי דבריו של אנטיגנוס ולהעמיק במשמעותם.
מָה רָאוּ – מדוע.
יִטֹּל שְׂכָרוֹ עַרְבִית – יקבל שכר בסוף יום העבודה (המשול לשכר בעולם הבא, בסוף חיי האדם).
עוֹלָם אַחֵר – העולם הבא.
פֵּרְשׁוּ – עזבו, זנחו.
שְׁתֵּי פְּרָצוֹת – שתי פגיעות בחומת התורה, שני זרמים (שכפרו בין השאר בתחיית המתים וברעיון העולם הבא).
עַל שׁוּם – על שמו (של מייסד הזרם).
דַּעְתָּם גַּסָּה עֲלֵיהֶם – מתוך גאווה והתפארות.
פְּרוּשִׁים – שאר החכמים, שלא הלכו בדרכם של הצדוקים והבייתוסים.
*
רלז רַ' עֲקִיבָא אָמַר: הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוֹב הָעוֹלָם נָדוֹן, וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְּרוּשָׂה עַל כָּל הַחַיִּים, הַחֲנוּת פְּתוּחָה וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם וְנִפְרָעִים מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מָה שֶׁיִּסְמְכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת – וְהַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעוּדָה (אבות ג, טו-טז).
הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה – כל מה שיקרה ידוע לקב"ה מראש, אך בידי האדם הרשות לבחור כיצד לפעול.
בְּטוֹב הָעוֹלָם נָדוֹן – הקב"ה דן את העולם במידת הרחמים שבו.
וְהַכֹּל וגו' – השכר (או העונש) הוא לפי עוצמת מעשי האדם ולפי גודלם.
הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן – כל מה שיש לאדם, כולל חייו, נתונים לו כפיקדון לזמן קצוב.
מְצוּדָה פְּרוּשָׂה וגו' – מעל כל המציאות פרושה כביכול רשת ציד שבה יכול האדם להילכד בכל רגע.
הַחֲנוּת פְּתוּחָה וגו' – האפשרות ליהנות מן העולם (הוא החנות) פתוחה לפני כולם, החנווני (הקב"ה) נותן בהקפה מבלי לבקש תמורה מיידית, אך כל קנייה רשומה בפנקסו של החנווני, וגובי החובות (הייסורים או המחלות ושאר הצרות) משוטטים דרך קבע כדי לגבות את החוב.
נִפְרָעִים – גובים מן האדם את החוב, בין ירצה בין לא ירצה. עַל מָה שֶׁיִּסְמְכוּ – על הדברים שנרשמו בפנקס.
הַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעוּדָה – וכל מה שמתרחש בעולם הזה הוא רק הכנה לקראת חיי העולם הבא, המשולים לסעודה חגיגית.
*
רלח רַ' אֶלְעָזָר הַקַפָּר הָיָה אוֹמֵר: הַיִּלּוֹדִים לָמוּת וְהַמֵּתִים לִחְיוֹת וְהַחַיִּים לִדּוֹן, לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא הָעֵד, הוּא בַּעַל דִּין, הוּא עָתִיד לָדוּן. בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא מַשּׂוֹא פָּנִים וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ; וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ שָׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לְךָ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (אבות ד, כב).
הַיִּלּוֹדִים לָמוּת וגו' – כל מי שנולד עתיד למות, והמתים יקומו בתחיית המתים ואז גם יעמדו לדין.
לֵידַע וגו' – יש לדעת, להודיע לאחרים כדי שידעו גם הם. בַּעַל דִּין – האדם שלמולו מתנהל המשפט.
עַוְלָה – עיוות דין.
מַשּׂוֹא פָּנִים – העדפה.
מִקַּח שֹׁחַד – לקיחת שוחד.
הַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן – המשפט מתנהל על פי חשבון צודק. אַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ וגו' – אל תאמין להבטחת יצר הרע שיאמר לך כי אחרי החיים תתחמק מן הדין בעולם המתים, בשאול. עַל כָּרְחֲךָ – שלא ברצונך. לִתֵּן – לתת.
*
רלט רַ' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל וּמִי הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ, שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ.
רַ' טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַיּוֹם קָצָר, וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה. וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶּן חֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה: אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה נוֹתְנִין לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה, וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ, שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ. וְדַע שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא (אבות ב, יד-טו).
דַּע וגו' – היֵה מודע לכך שאתה טורח ויגע (בלימוד תורה וקיום מצוות) לפני הקב"ה.
בַּעַל מְלַאכְתְּךָ – המעביד שלך.
הַיּוֹם קָצָר וגו' – חיי האדם קצרים.
הַפּוֹעֲלִים – בני האדם.
בַּעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק – המעסיק, הקב"ה, מאיץ.
לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה וגו' – האדם אינו חייב לבצע עד תום את כל המוטל על בני האדם, אך אין הוא פטור מלעשות ככל יכולתו.
לֶעָתִיד לָבוֹא – בעולם הבא ובאחרית הימים.
*
רמ עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ – מִטִּפָּה סְרוּחָה; וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ – לִמְקוֹם עָפָר, רִמָּה וְתוֹלֵעָה; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן – לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (אבות ג, א).
הִסְתַּכֵּל וגו' – התבונן ושים לבך לשלושה עניינים ואז לא תחטא.
טִפָּה סְרוּחָה – זרע הגבר.
מְקוֹם עָפָר, רִמָּה וְתוֹלֵעָה – הקבר שבו הופכת הגופה מאכל לתולעים.
*
רמא רַבִּי אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלוֹשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מָה לְמַעְלָה מִמְּךָ – עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים (אבות ב, ב).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
הִסְתַּכֵּל וגו' – ראו בקטע הקודם.
בַּסֵּפֶר – ראו קטע רלז (ושם “פנקס”).
*
רמב בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר – וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכֹל לְהִבָּרְאוֹת? אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים, שֶׁמְּאַבְּדִים אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, שֶׁמְּקַיְּמִים אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת (אבות ה, א).
עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת – עשר פעמים מופיע השורש אמ"ר בסיפור בריאת העולם (כגון: “ויאמר אלוהים יהי אור”).
מָה תַּלְמוּד לוֹמַר – מה יש ללמוד מעובדה זו?
לְהִפָּרַע וגו' – להעניש (על שהם פוגעים בעולם שנברא בידי הקב"ה מתוך תשומת לב מרובה המתבטאת בריבוי אמירותיו).
מְקַיְּמִים – מאפשרים את קיומו.
*
רמג בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: שְׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה, וּשְׂכַר עֲבֵרָה – עֲבֵרָה (אבות ד, ב).
שְׂכַר מִצְוָה וגו' – השכר על קיום מצווה היא האפשרות הניתנת לאדם לקיים מצווה נוספת (וכן היפוכו של דבר).
*
רמד רַבִּי אוֹמֵר: הֱוֵה זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת, וֶהֱוֵה מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָה (אבות ב, א).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
הֱוֵה זָהִיר וגו' – היזהר בקיום מצווה שנראית פשוטה וקלה לביצוע כפי שאתה נזהר בקיום מצווה חמורה, כי אינך יודע מה השכר שניתן על כל אחת מן המצוות.
הֱוֵה מְחַשֵּׁב וגו' – שקול את הנזק שנגרם לך מקיום מצווה (כגון הקטנת רכושך) לעומת השכר הרב שתקבל בעבורה, ושקול את מה שתרוויח מעשיית עבירה לעומת העונש שיושת עליך.
*
רמה אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן”? (במדבר כא, כז)? “הַמֹּשְׁלִים” – אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם; “בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן” – בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ (בבא בתרא עח ע"ב).
הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם – השולטים ביצרם הרע ואינם נכנעים לו. חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם – הדרך שבה מתנהל העולם.
הֶפְסֵד וגו' – ראו בקטע הקודם.
*
רמו אָמַר רַ' חִיָּא: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס, וְהִכְנִיס בּוֹ פּוֹעֲלִים, לֹא גִּלָּה לָהֶם הַמֶּלֶךְ שְׂכַר נְטִיעוֹתָיו, שֶׁאִלּוּ גִּלָּה לָהֶם שְׂכַר נְטִיעוֹתָיו – הֵם רוֹאִים אֵיזוֹ נְטִיעָה שֶׁשְּׂכָרָהּ מְרֻבֶּה וְנוֹטְעִים אוֹתָהּ, נִמְצֵאת מְלֶאכֶת הַפַּרְדֵּס מִקְצָתָהּ בְּטֵלָה וּמִקְצָתָהּ קַיֶּמֶת; כָּךְ לֹא גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה שְׂכַר כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, שֶׁאִלּוּ גִּלָּה – נִמְצְאוּ הַמִּצְווֹת מִקְצָתָן קַיָּמוֹת וּמִקְצָתָן בְּטֵלוֹת (תנחומא עקב, ב).
שְׂכַר נְטִיעוֹתָיו – התשלום שיקבלו הפועלים תמורת נטיעת כל אחד מן העצים.
מְלֶאכֶת הַפַּרְדֵּס – המלאכה שבנטיעת הפרדס כולו.
מִקְצָתָן קַיָּמוֹת – אלה ששכרן מרובה (וראו קטעים רמד-רמה).
*
רמז שָׁנָה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: שְׁתֵּי מִצְווֹת גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתַּן שְׂכָרָן, אַחַת קַלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת וְאַחַת חֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: קַלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת – שִׁלּוּחַ הַקֵּן, וְשָׁם כָּתוּב: “וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים” (דברים כב, ז), וַחֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת – כִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁבּוֹ כָּתוּב: “לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ” (שם ה, טז), – הֲרֵי הֵן שָׁווֹת בְּמַתַּן שְׂכָרָן בָּעוֹלָם הַזֶּה (תנחומא עקב, ב).
גִּלָּה מַתַּן שְׂכָרָן – הודיע (בתורה) מה השכר שמקבלים על קיומן.
שִׁלּוּחַ הַקֵּן – דברים כב, ז-ח: ההיתר לקחת אפרוחים או ביצים רק לאחר שהאם הדוגרת או יושבת עליהם גורשה מן המקום.
*
רמח בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר: לְפֻם צַעֲרָא אַגְרָא (אבות ה, כג).
בֶּן הֵא הֵא – כך שמו.
לְפֻם וגו' – פתגם בארמית שתרגומו: לפי הצער והעמל כך יהיה השכר (ולאו דווקא על פי התוצאות או ההישגים).
*
רמט יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת (עבודה זרה י ע"ב).
יֵשׁ קוֹנֶה וגו' – יש מי שזוכה למקום בעולם הבא ברגע אחד, ויש מי שצריך לטרוח על כך שנים רבות.
*
רנ אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם” (דברים ז, יא)? – הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם, וְלֹא לְמָחָר לַעֲשׂוֹתָם; הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם, לְמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם (עירובין כב ע"א; עבודה זרה ג ע"א).
הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם – ולא לדחות למחר.
לְמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם – בעולם הבא.
*
רנא אֵין שְׂכַר מִצְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה.
שָׁנִינוּ, רַ' יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין לְךָ כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ, שֶׁאֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים תְּלוּיָה בָּהּ. בְּכִבּוּד אָב וָאֵם נֶאֱמַר: “לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ” (דברים ה, טז), וּבְשִׁלּוּחַ הַקֵּן נֶאֱמַר: “לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים” (שם כב, ז) – הֲרֵי שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו: עֲלֵה לַבִּירָה וְהָבֵא לִי גּוֹזָלוֹת, וְעָלָה לַבִּירָה וְשִׁלַּח אֶת הָאֵם וְנָטַל אֶת הַבָּנִים, וּבַחֲזִירָתוֹ נָפַל וּמֵת – הֵיכָן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל זֶה, הֵיכָן טוֹבָתוֹ שֶׁל זֶה? אֶלָּא “לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ” – בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, “וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ” – בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב. וְשֶׁמָּא לֹא כָּךְ הָיָה? – רַ' יַעֲקֹב מַעֲשֶׂה רָאָה.
אָמַר רַב יוֹסֵף: אִלְמָלֵי דְּרָשׁוֹ “אַחֵר” לְמִקְרָא זֶה כְּרַ' יַעֲקֹב בֶּן בִּתּוֹ לֹא חָטָא. וְ"אַחֵר" מָה רָאָה? יֵשׁ אוֹמְרִים: כְּמַעֲשֶׂה זֶה רָאָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְשׁוֹנוֹ שֶׁל חֻצְפִּית הַמְּתֻרְגְּמָן רָאָה, שֶׁהָיְתָה מֻטֶּלֶת בְּאַשְׁפָּה, אָמַר: פֶּה שֶׁהֵפִיק מַרְגָּלִיוֹת יְלַחֵךְ עָפָר?! יָצָא וְחָטָא. וְהוּא לֹא יָדַע: “לְמַעַן יִיטַב לָךְ” – בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, וּ"לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ" – בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ (קידושין לט ע"א; חולין קמב ע"א).
אֵין לְךָ וגו' – אותן מצוות בתורה שבצדן רשום מתן שכרן, השכר ניתן עליהן רק בעולם הבא.
שִׁלּוּחַ הַקֵּן – ראו קטע רמז.
הֲרֵי וגו' – מעשה באדם שאמר לו אביו.
בִּירָה – מגדל, מקום גבוה.
נָטַל – לקח.
בַּחֲזִירָתוֹ – בשעת ירידתו מן המגדל.
אֶלָּא וגו' – כך יש לפרש את השכר המדובר כאן.
בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ – העולם הבא, עולם הנצח.
אִלְמָלֵי – אילו.
“אַחֵר” – כינוי גנאי שניתן לאלישע בן אבויה, מתלמידי ר' עקיבא, שיצא לתרבות רעה והתפקר.
בֶּן בִּתּוֹ – של “אחר”.
מִקְרָא זֶה – הפסוקים העוסקים בשכר על כיבוד הורים ושילוח הקן.
כְּמַעֲשֶׂה זֶה – כמעשה המתואר בידי ר' יעקב.
חֻצְפִּית הַמְּתֻרְגְּמָן – מן החכמים שהוצאו להורג בעינויים בידי הרומאים לאחר מרד בר כוכבא.
פֶּה שֶׁהֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת – פה שיצאו ממנו דברים ופתגמים נאים כמרגליות.
יָצָא – כפר בתורה.
*
רנב “אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ… וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ” (דברים יא, כז-כח) – מָשָׁל לְזָקֵן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל הַדֶּרֶךְ וְהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי דְּרָכִים, אַחַת תְּחִלָּתָהּ מִישׁוֹר וְסוֹפָהּ קוֹצִים וְאַחַת תְּחִלָּתָהּ קוֹצִים וְסוֹפָהּ מִישׁוֹר; וְהָיָה יוֹשֵׁב בְּרֹאשׁ שְׁתֵּיהֶן וּמַזְהִיר עוֹבְרִים וְאוֹמֵר לָהֶם: אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים תְּחִלָּתָהּ שֶׁל זוֹ קוֹצִים – לְכוּ בָּהּ, שֶׁסּוֹפָהּ מִישׁוֹר; כָּל מִי שֶׁהָיָה חָכָם שׁוֹמֵעַ לוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ בָּהּ וּמִתְיַגֵּעַ קִמְעָא, הָלַךְ בְּשָׁלוֹם וּבָא בְּשָׁלוֹם; אֲבָל אוֹתָם שֶׁלֹּא הָיוּ שׁוֹמְעִים לוֹ הָיוּ הוֹלְכִים וְנִכְשָׁלִים בַּסּוֹף. כָּךְ הָיָה משֶׁה: פֵּרֵשׁ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם: הֲרֵי דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְדֶרֶךְ הַמָּוֶת, בְּרָכָה וּקְלָלָה, “וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ” (שם ל, יט) (תנחומא ראה, ג).
מִתְיַגֵּעַ קִמְעָא – מתאמץ מעט.
*
רנג מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת – יֹאכַל בְּשַׁבָּת; מִי שֶׁלֹּא טָרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת – מֵהֵיכָן יֹאכַל בְּשַׁבָּת? (עבודה זרה ג ע"א).
מִי שֶׁטָּרַח וגו' – והנמשל: העולם הזה והעולם הבא.
*
רנד רַ' אַיְבוּ אוֹמֵר: שָׁלוֹשׁ כִּתּוֹת הֵן. כַּת רִאשׁוֹנָה אָמְרָה: אִלּוּ לֹא נִבְרֵאתִי אֶלָּא לִרְאוֹת הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת – דַּי לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ” (תהלים ח, ד); כַּת שְׁנִיָּה אָמְרָה: כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ לִתֵּן לִי – תֵּן לֶעָתִיד לָבוֹא; כַּת שְׁלִישִׁית שֶׁל פּוֹעֲלִים עֲצֵלִים אוֹמְרִים: תֵּן לָנוּ עַכְשָׁו שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל אֲבוֹתֵינוּ (מד"ת ח, ו).
כִּתּוֹת – סוגי אנשים.
דַּי לִי – אני מסתפקת בזה (שזכיתי לראות את מעשי הקב"ה בעולם ואיני מבקשת יותר).
תֵּן לֶעָתִיד לָבוֹא – את שכרי.
וְשֶׁל אֲבוֹתֵינוּ – גם את השכר בעבור מעשי אבותינו.
*
רנה אָמַר רַ' יִרְמְיָה בְּרַ' אֶלְעָזָר: עֲתִידָה בַּת קוֹל לִהְיוֹת מְפוֹצֶצֶת בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְאוֹמֶרֶת: כָּל מִי שֶׁפָּעַל עִם אֵל יָבוֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: “מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם?” (איוב מא, ג) – מִי קִלֵּס לְפָנַי עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ נְשָׁמָה, מִי מָל לִשְׁמִי עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בֵּן זָכָר, מִי עָשָׂה לִי מַעֲקֶה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ גָּג, מִי עָשָׂה לִי מְזוּזָה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בַּיִת, מִי עָשָׂה לִי סֻכָּה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ מָקוֹם, מִי עָשָׂה לִי לוּלָב עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ דָּמִים, מִי עָשָׂה לִי צִיצִית עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ טַלִּית, מִי הִפְרִישׁ לְפָנַי פֵּאָה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ שָׂדֶה, מִי הִפְרִישׁ לִי תְּרוּמָה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ גֹּרֶן, מִי הִפְרִישׁ לְפָנַי חַלָּה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ עִסָּה, מִי הִפְרִישׁ לְפָנַי קָרְבָּן עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בְּהֵמָה? (ויק"ר כז, ב).
בַּת קוֹל – קול שנשמע מן השמים.
מְפוֹצֶצֶת – מכריזה בקול רם.
פָּעַל עִם אֵל – קיים את מצוות הקב"ה.
יִטֹּל – יקבל.
“מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם” – מילים הנדרשות כאומרות כי הקב"ה הקדים ונתן לבני האדם את היכולת למלא את מצוותיו השונות (ולקבל שכר על כך).
קִלֵּס – שיבח.
עַד שֶׁלֹא נָתַתִּי – לפני שנתתי.
מַעֲקֶה – ראו דברים כב, ח.
דָּמִים – כסף.
פֵּאָה – היבול בקצה השדה שיש להשאיר לעניים.
תְּרוּמָה – החלק מן היבול הניתן לכוהנים.
הִפְרִישׁ חַלָּה – נתן חלק מן הבצק (קודם לאפייתו) לכוהנים.
עִסָּה – בצק.
*
רנו אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי: גּוּף וּנְשָׁמָה יְכוֹלִים לִפְטֹר עַצְמָם מִן הַדִּין. כֵּיצַד? גּוּף אוֹמֵר: נְשָׁמָה חָטְאָה, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁפֵּרְשָׁה מִפָּנַי הֲרֵינִי מוּטָל כְּאֶבֶן דּוּמָם בַּקֶּבֶר. וּנְשָׁמָה אוֹמֶרֶת: גּוּף חָטָא, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁפֵּרַשְׁתִּי מִמֶּנּוּ הֲרֵינִי פּוֹרַחַת בָּאֲוִיר כְּצִפּוֹר. אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס נָאֶה וְהָיוּ בּוֹ בַּכּוּרוֹת נָאוֹת וְהוֹשִׁיב בּוֹ שְׁנֵי שׁוֹמְרִים, אֶחָד חִגֵּר וְאֶחָד סוֹמֵא. אָמַר לוֹ חִגֵּר לַסּוֹמֵא: בַּכּוּרוֹת נָאוֹת אֲנִי רוֹאֶה בַּפַּרְדֵּס, בּוֹא וְהַרְכִּיבֵנִי וּנְבִיאֵן לְאָכְלָן. רָכַב חִגֵּר עַל גַּבֵּי סוֹמֵא וֶהֱבִיאוּן וַאֲכָלוּן. לְיָמִים בָּא בַּעַל הַפַּרְדֵּס, אָמַר לָהֶם: בַּכּוּרוֹת נָאוֹת הֵיכָן הֵן? אָמַר לוֹ סוֹמֵא: כְּלוּם יֵשׁ לִי עֵינַיִם לִרְאוֹת? אָמַר לוֹ חִגֵּר: כְּלוּם יֵשׁ לִי רַגְלַיִם לְהַלֵּךְ בָּהֶן? מָה עָשָׂה? הִרְכִּיב חִגֵּר עַל גַּבֵּי סוֹמֵא וְדָן אוֹתָם כְּאֶחָד. אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא נְשָׁמָה וְזוֹרְקָהּ בַּגּוּף וְדָן אוֹתָם כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ” (תהלים נ, ד); “יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל” – זוֹ נְשָׁמָה, “וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ” – זֶה הַגּוּף (סנהדרין צא ע"א).
אַנְטוֹנִינוּס – שר רומי (ויש אומרים שהוא הקיסר מרקוס אאוּרליוס), שמקורות רבים מספרים על קשריו המיוחדים עם רבי יהודה הנשיא.
לִפְטֹר עַצְמָם וגו' – להשתחרר מן החובה לעמוד למשפט לעתיד לבוא.
פֵּרְשָׁה מִפָּנַי – יצאה ממני.
בַּכּוּרוֹת – הפירות שהבשילו ראשונים.
חִגֵּר – אדם נכה ברגליו.
סוֹמֵא – עיוור.
זוֹרְקָהּ – מכניס אותה.
כְּאֶחָד – ביחד.
זֶה הַגּוּף – שנוצר מן האדמה.
*
רנז “וְדַע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט” (קהלת יא, ט) – אָמַר רַ' לֵוִי: לְעוֹף שֶׁהוּא נָתוּן בִּכְלוּב וּבָא עוֹף אַחֵר וְעָמַד עַל גַּבּוֹ. אָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ, שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיךָ מְצוּיִים אֶצְלְךָ. אָמַר לוֹ: בַּמְּזוֹנוֹת אַתָּה מִסְתַּכֵּל וּבַמְּצוּדָה אֵין אַתָּה מִסְתַּכֵּל? (פדר"כ כד, יד; ילק"ש לקהלת, תתקפט).
“עַל כָּל אֵלֶּה” – על כל מה שהאדם נהנה ממנו בעולם הזה.
לְעוֹף – משל לעוף.
עַל גַּבּוֹ – לידו.
בַּמְּצוּדָה – בכלוב (המסמל את העונש בעולם הבא על תענוגות העולם הזה, המסומלים במזונות).
*
רנח “שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ… וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט” (קהלת יא, ט) – רַ' חִיָּא רַבָּה אָמַר: לְלִסְטִים שֶׁבָּרַח מִפְּנֵי הַקּוּסְטֵינָר. אָמַר לוֹ: הַמְעֵט בְּרִיצָה שֶׁלֹּא תִּתְיַגֵּעַ בִּגְרִירָה (פדר"כ כד, יד).
לְלִסְטִים – משל לשודד.
קוּסְטֵינָר – שופט.
הַמְעֵט וגו' – אל תרוץ רחוק מדי, כדי שלא תתעייף כשיגררו אותך (לאחר שתיתפס) כדי לעמוד במשפט.
והנמשל: תענוגות העולם הזה ועונשם בעולם הבא.
*
רנט “הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ… צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא” (דברים לב, ד) – אָמְרוּ: בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם לְבֵית עוֹלָמוֹ כָּל מַעֲשָׂיו נִפְרָטִים לְפָנָיו וְאוֹמְרִין לוֹ: כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתָ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי בְּיוֹם פְּלוֹנִי; וְהוּא אוֹמֵר: הֵן, וְאוֹמְרִין לוֹ: חֲתֹם – וְחוֹתֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם” (איוב לז, ז); וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין וְאוֹמֵר לָהֶם: יָפֶה דַּנְתּוּנִי. (תענית יא ע"א).
“הַצּוּר” – הקב"ה.
פְּטִירָתוֹ… לְבֵית עוֹלָמוֹ – מותו.
נִפְרָטִים לְפָנָיו – נמנים בפירוט.
יָפֶה דַּנְתּוּנִי – דנתם אותי באמת.
*
רס רַ' אַבָּא כּוֹהֵן בַּרְדָּלָא אָמַר: אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה! בִּלְעָם חָכָם שֶׁל הַגּוֹיִים לֹא יָכֹל לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתָּהּ שֶׁל אֲתוֹנוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה? וַיֹּאמֶר: לֹא” (במדבר כב, ל); יוֹסֵף קְטַנָּם שֶׁל שְׁבָטִים הָיָה וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו” (בראשית מה, ג). וְלִכְשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיוֹכִיחַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מָה שֶׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ” (תהלים נ, כא) – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (בר"ר צג, י).
בַּרְדָּלָא – בנו של אדם ושמו דלא.
יוֹם הַדִּין – לעתיד לבוא.
ַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתָּהּ – להגיב על דברי התוכחה, הגערה והנזיפה.
קְטַנָּם שֶׁל שְׁבָטִים – צעיר מכל אחיו שעמדו לפניו במצרים.
לְפִי מָה שֶׁהוּא – לפי התנהגותו.
*
רסא הִלֵּל רָאָה גֻּלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, אָמַר לָהּ: עַל דַּאֲטֵפְתְּ אֲטִיפוּךְ וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן (אבות ב, ו).
עַל דַּאֲטֵפְתְּ – מן הארמית: על שהטבעת (אדם כלשהו) הטביעוך, אך סופם של מטביעייך שיטבעו גם הם (ועל כל עבירה יגיע עונשה, מידה כנגד מידה).
*
רסב שָׁנִינוּ, הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּסַאסְּאָה… תְּרִיבֶנָּה” (ישעיה כז, ח); וּמִנַּיִן שֶׁכָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל? תַּלְמוּד לוֹמַר: “אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן” (קהלת ז, כז) (סוטה ח ע"ב).
בְּמִדָּה וגו' – הדרך שבה גומלים לאדם (לטוב ולרע) זהה לדרך שבה הלך.
“בְּסַאסְּאָה” – מילה הנדרשת מלשון סאה (מידת נפח) כנגד סאה.
פְּרוּטָה וּפְרוּטָה – הכוונה למעשים (ולוּ קטנים) המובאים יחד בחשבון ביום הדין.
תַּלְמוּד לוֹמַר – הפסוק שלומדים.
*
רסג שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחֲרֵי עֵינָיו – לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו; אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִּשְׂעָרוֹ – לְפִיכָךְ נִתְלָה בִּשְׂעָרוֹ (סוטה ט ע"ב).
שִׁמְשׁוֹן – ראו שופטים יד, ג (“כי היא ישרה בעיני”); שם טז, כא.
אַבְשָׁלוֹם – שמואל ב יד, כה-כו; שם יח, ט.
*
רסד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: סוֹטָה נָתְנָה עֵינֶיהָ בְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהּ, מָה שֶׁבִּקְּשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ וּמָה שֶׁבְּיָדָהּ נְטָלוּהוּ מִמֶּנָּה, שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן עֵינוֹ בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ – מָה שֶׁמְּבַקֵּשׁ אֵין נוֹתְנִין לוֹ וּמָה שֶׁבְּיָדוֹ נוֹטְלִין הֵימֶנּוּ.
וְכֵן מָצִינוּ בְּנָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, שֶׁנָּתַן עֵינָיו בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ, מָה שֶׁבִּקֵּשׁ לֹא נִתַּן לוֹ וּמָה שֶׁבְּיָדוֹ נְטָלוּהוּ מִמֶּנּוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי יְהֵא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, וְעַכְשָׁו “אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה” (בראשית ג, יד). אֲנִי אָמַרְתִּי יְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה – עַכְשָׁו “עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ” (שם); אֲנִי אָמַרְתִּי יְהֵא מַאֲכָלוֹ מַאֲכַל אָדָם – עַכְשָׁו “וְעָפָר תֹּאכַל” (שם); הוּא אָמַר: “אֶהֱרֹג אֶת אָדָם וְאֶשָּׂא אֶת חַוָּה” – עַכְשָׁו “וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ” (בראשית ג, טו).
וְכֵן מָצִינוּ בְּקַיִן וְקֹרַח וּבִלְעָם וְדוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְגֵיחֲזִי וְאַבְשָׁלוֹם וַאֲדוֹנִיָּה וְעֻזִּיָּהוּ וְהָמָן, שֶׁנָּתְנוּ עֵינֵיהֶם בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהֶם, מָה שֶׁבִּקְּשׁוּ לֹא נִתַּן לָהֶם וּמָה שֶׁבְּיָדָם נְטָלוּהוּ מֵהֶם (סוטה ט ע"א–ע"ב).
סוֹטָה נָתְנָה עֵינֶיהָ וגו' – אישה שבגדה בבעלה, נאסר עליה להינשא לגבר שעמו בגדה, ואת בעלה איבדה משום שעליו לגרשה.
נָתְנָה עֵינֶיהָ – חמדה.
בִּקְּשָׁה – רצתה (להשיג).
נְטָלוּהוּ – לקחו אותו.
נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי – הנחש שבגן עדן, שהיה בראשיתו מהלך על רגליו והיה אמור למלוך על כל החיות.
מָצִינוּ – מצאנו (במסופר במקרא על הדמויות המוזכרות להלן).
*
רסה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַח: “וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ” (שמות כא, יג), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע” (שמואל א כד, יג) – בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ, אֶחָד הָרַג בְּשׁוֹגֵג וְאֶחָד הָרַג בְּמֵזִיד, לָזֶה אֵין עֵדִים וְלָזֶה אֵין עֵדִים – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַמְּנָם לְפֻנְדָּק אֶחָד, זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד יוֹשֵׁב תַּחַת הַסֻּלָּם, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג יוֹרֵד בַּסֻּלָּם וְנוֹפֵל עָלָיו וְהוֹרְגוֹ. זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד נֶהֱרָג, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג גּוֹלֶה (מכות י ע"ב).
פָּתַח – את דרשתו (בציטוט פסוק).
“וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה” וגו' – הפסוק עוסק באדם שהרג אדם אחר בשוגג, כיוון שהקב"ה גילגל את הדברים שיקרה כך.
הָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ – הרגו (כל אחד בנפרד) אדם.
אֵין עֵדִים – להביאם למשפט.
מְזַמְּנָם – מביא למפגש ביניהם.
גּוֹלֶה – לעיר מקלט, כדין הורג בשגגה (שמות כא, יג).
*
רסו מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ: מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב סְקִילָה – אוֹ נוֹפֵל מִן הַגַּג אוֹ חַיָּה דוֹרַסְתּוֹ; מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׂרֵפָה – אוֹ נוֹפֵל בִּדְלֵקָה אוֹ נָחָשׁ מַכִּישׁוֹ; מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב הֲרִיגָה – אוֹ נִמְסָר לְמַלְכוּת אוֹ לִסְטִים בָּאִים עָלָיו; מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב חֶנֶק – אוֹ טוֹבֵעַ בְּנָהָר אוֹ מֵת בְּאַסְכְּרָה (כתובות ל ע"א-ע"ב; סנהדרין לז ע"ב).
בָּטְלָה סַנְהֶדְרִין – ואי אפשר עוד לדון אנשים ולחייבם למיתה.
אַרְבַּע מִיתוֹת – סקילה באבנים, שריפה באש, הריגה בחרב או חניקה.
דּוֹרַסְתּוֹ – טורפת אותו.
לְמַלְכוּת – לשלטון הזר.
לִסְטִים – שודדים.
אַסְכְּרָה – סוג של דלקת גרון אלימה.
*
רסז עוֹשֶׂה הַחִצִּים בְּחִצָּיו נֶהֱרָג, מִמַּעֲשֵׂה יָדוֹ יְשֻׁלַּם לוֹ (פסחים כח ע"א).
*
רסח אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: כָּל הַמִּדּוֹת בָּטְלוּ, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה לֹא בָּטְלָה (בר"ר ט, יא).
הַמִּדּוֹת – דרכי ההענשה שנהגו בסנהדרין (ראו קטע רסו).
מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה – עקרון הגמול המגיע לאדם מן הקב"ה.
*
רסט שָׁנִינוּ, רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד מוֹדְדִין לוֹ. אָמַר רַ' יְהוּדָה: וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? אָדָם נוֹתֵן מְלוֹא עָמְסוֹ לְעָנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ מְלוֹא עָמְסוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן” (ישעיה מ, יב)? – וְאַתָּה אִי אוֹמֵר כֵּן? אֵי זוֹ הִיא מִדָּה מְרֻבָּה: מִדַּת טוֹבָה מְרֻבָּה אוֹ מִדַּת פֻּרְעָנוּת? הֱוֵי אוֹמֵר, מִדַּת טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת. בְּמִדַּת פֻּרְעָנוּת כָּתוּב: “כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָּמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה” (שם סו, כד) – וַהֲלֹא אָדָם מוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בָּאוּר בָּעוֹלָם הַזֶּה מִיָּד נִכְוֶה! אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁנּוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹחַ בָּרְשָׁעִים לְקַבֵּל פֻּרְעָנוּתָם, כָּךְ נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל טוֹבָתָם (סנהדרין ק ע"א-ע"ב).
רַ' מֵאִיר אוֹמֵר – ראו קטע רסב.
מְלוֹא עָמְסוֹ – מלוא חופניו.
וַהֲלֹא נֶאֱמַר וגו' – הקב"ה יצר את השמים באצבעו הקטנה, כביכול, וכיצד זה יוכל אדם להכיל את השפע שבמלוא חופניו של הקב"ה?
וְאַתָּה וגו' – תשובתו של ר' מאיר: האינך מסכים לדברי?
מְרֻבָּה – רבה יותר.
מִדַּת פֻּרְעָנוּת – עונש.
“וְאִשָּׁם” – האש שתבער ברשעים בגיהינום.
בָּאוּר – באש.
מִיָּד נִכְוֶה – אם כן איך יוכלו הרשעים להימצא באש בוערת?
כּוֹחַ – יכולת.
*
רע מִדָּה טוֹבָה מְמַהֶרֶת לָבוֹא מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת (שבת צז ע"א).
מִדָּה טוֹבָה וגו' – השכר הניתן לאדם כגמול על מעשיו ממהר להגיע, ואילו העונש איטי ממנו.
*
רעא “סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ” (במדבר יד, יט) – אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא: זוֹ מִדַּת הַטּוֹב שֶׁהִיא גְּדוּשָׁה (ילק"ש לבמדבר, תשמג).
מִדַּת הַטּוֹב – ראו בקטע הקודם.
גְּדוּשָׁה – מלאה על גדותיה ושופעת.
*
רעב בַּר קַפָּרָא אָמַר: תּוֹסַפְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרֻבָּה עַל הָעִקָּר (בר"ר סא, ד).
תּוֹסַפְתּוֹ וגו' – כאשר הקב"ה מוסיף לאדם דבר, התוספת גדולה יותר ממה שהיה לאדם קודם לכן (כגון איוב [ראו איוב מב, יב]).
*
רעג אָמַר רַ' יִצְחָק: אֵין דָּנִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם” (בראשית כא, יז).
אָמַר רַ' סִימוֹן: קָפְצוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְקַטְרְגוֹ, אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם שֶׁעָתִיד לְהָמִית בָּנֶיךָ בַּצָּמָא אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר? אָמַר לָהֶם: עַכְשָׁו מָה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע? אָמְרוּ לוֹ: צַדִּיק. אָמַר לָהֶם: אֵינִי דָּן אֶת הָאָדָם אֶלָּא לְפִי שְׁעָתוֹ (ראש השנה טז ע"ב; בר"ר נג, יד; ילק"ש לבראשית, צד).
מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה – מצבו בשעה שהוא עומד לדין (ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות).
“כִּי שָׁמַע” וגו' – הפסוק מספר על תפילת ישמעאל הגווע בצמא לאחר שגורש מבית אברהם.
לְקַטְרְגוֹ – לדבר כנגד ישמעאל כדי שהקב"ה לא ייענה לתפילתו.
אָדָם שֶׁעָתִיד וגו' – רמז ליחסם הרע של בני ישמעאל אל הגולים מירושלים לאחר חורבן העיר, כשסירבו להשקותם מים (כגון איכ"ר ב, ד).
מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר – מגלה לו מקור מים במדבר (בראשית כא, יט).
לְפִי שְׁעָתוֹ – לפי התנהגותו בשעה שהוא עומד לדין.
*
רעד אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הָאָדָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּמְלֹאוֹת שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ” (איוב כ, כב) (סוטה ט ע"א).
נִפְרָע – מעניש. סְאָתוֹ – מידת עוונותיו. שֶׁנֶּאֱמַר: וגו' – הפסוק נדרש כאומר כי רק כאשר יהיו לאדם מספיק עוונות (“שפקו” בחילוף שׂ-ס) יביא עליו הקב"ה צרה.
רעה משֶׁה אָמַר: “פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים” (שמות לד, ז), בָּא יְחֶזְקֵאל וּבִטְּלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת” (יחזקאל יח, ד) (מכות כד ע"א).
“פֹּקֵד” וגו' – מעניש בנים בשל חטא אבותיהם. בִּטְּלָהּ – ביטל את הכלל שקבע משה.
*
רעו אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוֹנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו (עבודה זרה ג ע"א).
בָּא בִּטְרוֹנְיָא – בא בעריצות ובטענות קשות במיוחד.
*
רעז אָמַר רַ' חֲנִינָא: כָּל הָאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְרָן הוּא – יְוֻתְּרוּ חַיָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט” (דברים לב, ד) (בבא קמא נ ע"א).
וַתְרָן – אינו מקפיד.
יְוֻתְּרוּ חַיָּיו – חייו יהיו הפקר.
“הַצּוּר” – הקב"ה.
*
רעח אָמַר רַב חִסְדָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב” (תהלים קלו, א)? – הוֹדוּ לַה' שֶׁגּוֹבֶה חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּטוֹבָתוֹ: עָשִׁיר בְּשׁוֹרוֹ, עָנִי בְּשֵׂיוֹ, יָתוֹם בְּבֵיצָתוֹ, אַלְמָנָה בְּתַרְנְגָלְתָּהּ (פסחים קיח ע"א).
גּוֹבֶה וגו' – מעניש את האדם באמצעות רכושו (ולא בגופו), כל אחד לפי עושרו.
*
רעט מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶרֶךְ אַפַּיִם” (שמות לד, ו), וְלֹא נֶאֱמַר “אֶרֶךְ אַף”? אֶרֶךְ אַפַּיִם לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים (בבא קמא נ ע"א-ע"ב).
“אַפַּיִם” – בצורת הרבים.
*
רפ אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, אֲפִלּוּ שְׂכַר שִׂיחָה נָאָה (בבא קמא לח ע"ב).
אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וגו' – אין הקב"ה מונע מתן שכר מאף יצור (וראו בקטע הבא).
*
רפא נֶאֱמַר: “וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה… לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ” (שמות כב, ל) – לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ” (שם יא, ז). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תְּנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם חַיָּה כָּךְ – אָדָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ מְקַפֵּחַ שְׂכָרוֹ (מכילתא דר"י משפטים, כספא, כ).
אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – ראו בקטע הקודם.
“וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” וגו' – אף כלב לא נבח על עם ישראל בצאתו ממצרים.
תְּנוּ לוֹ – לכלב (את בשר הטרֵפה).
*
רפב מַעֲשֶׂה בְּטַבָּח אֶחָד בְּצִפּוֹרִין שֶׁהָיָה מַאֲכִיל יִשְׂרָאֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת. פַּעַם אַחַת שָׁתָה יַיִן בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְעָלָה לַגַּג וְנָפַל וּמֵת, וְהָיוּ כְּלָבִים מְלַקְּקִים בְּדָמוֹ. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַ' חֲנִינָא: מַהוּ לְהַעֲבִירוֹ מִלִּפְנֵיהֶם? אָמַר לָהֶם: נֶאֱמַר: “וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ” (שמות כב, ל) – וְזֶה הָיָה גּוֹזֵל אֶת הַכְּלָבִים וּמַאֲכִיל אֶת יִשְׂרָאֵל; הַנִּיחוּם, מִשֶּׁלָּהֶם הֵם אוֹכְלִים (ירושלמי תרומות ח, ג).
טַבָּח – שוחט.
מַהוּ לְהַעֲבִירוֹ מִלִּפְנֵיהֶם? – האם מותר לחלל שבת בהעברת הגופה, כדי שלא תיאכל בידי הכלבים?
גּוֹזֵל אֶת הַכְּלָבִים – מונע מהם את בשר הטרפה שהתורה הבטיחה להם.
מִשֶּׁלָּהֶם – מה שמגיע להם.
*
רפג “אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל” (דברים לב, ד) – “אֵל אֱמוּנָה” – כְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָרְשָׁעִים לָעוֹלָם הַבָּא אֲפִלּוּ עַל עֲבֵרָה קַלָּה שֶׁעוֹשִׂים, כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲפִלּוּ עַל עֲבֵרָה קַלָּה שֶׁעוֹשִׂים. “וְאֵין עָוֶל” – כְּשֵׁם שֶׁמְּשַׁלְּמִין שָׂכָר לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא אֲפִלּוּ עַל מִצְוָה קַלָּה שֶׁעוֹשִׂים, כָּךְ מְשַׁלְּמִין שָׂכָר לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲפִלּוּ עַל מִצְוָה קַלָּה שֶׁעוֹשִׂים (תענית יא ע"א).
נִפְרָעִין – מענישים.
*
רפד “וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד” (תהלים נ, ג) – מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם סְבִיבָיו אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. רַ' נְחוּנְיָא אָמַר מִכָּאן: “אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו” (שם פט, ח) (בבא קמא נ ע"א).
“וּסְבִיבָיו” – מילה הנדרשת על הצדיקים הקרובים לקב"ה.
מְדַקְדֵּק וגו' – מקפיד אפילו על עבירות קלות שבקלות.
אָמַר מִכָּאן – למד רעיון זה מן הפסוק הבא.
*
רפה “צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה” (תהלים לו, ז) – אָמַר רַ' עֲקִיבָא: אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְדַקְדֵּק עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה: מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים וְגוֹבֶה מֵהֶם מִעוּט מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם שַׁלְוָה וְלִתֵּן לָהֶם שָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא, וּמַשְׁפִּיעַ שַׁלְוָה לָרְשָׁעִים וְנוֹתֵן לָהֶם שְׂכַר מִצְווֹת קַלּוֹת שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי לְהִפָּרַע מֵהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא (בר"ר לג, א).
אֵלּוּ וָאֵלּוּ וגו' – הקב"ה מקפיד על כל מעשיהם של הרשעיםוהצדיקים ויורד לעומק מעשיהם על כל פרטי פרטיהם.
גּוֹבֶה – מעניש.
לְהַשְׁפִּיעַ – לתת בשפע.
לְהִפָּרַע – להעניש.
*
רפו אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' צָדוֹק: לְמָה צַדִּיקִים נִמְשָׁלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה? לְאִילָן שֶׁכֻּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טָהֳרָה וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִמְקוֹם טֻמְאָה, נִקְצַץ נוֹפוֹ – כֻּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טָהֳרָה; כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא יִסּוּרִים עַל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּירְשׁוּ הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד” (איוב ח, ז). וּלְמָה רְשָׁעִים דּוֹמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה? לְאִילָן שֶׁכֻּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טֻמְאָה וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִמְקוֹם טָהֳרָה; נִקְצָץ נוֹפוֹ – כֻּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טֻמְאָה; כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיעַ לָהֶם טוֹבָה לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי לְטָרְדָם וּלְהוֹרִידָם לַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת” (משלי יד, יב) (קידושין מז ע"ב).
בִּמְקוֹם טָהֳרָה – בְּמקום טהור.
נוֹפוֹ נוֹטֶה – מקצת מענפיו משתרעים.
יִסּוּרִים – המסומלים בקיצוץ הנוף הנוטה למקום טומאה.
“מִצְעָר” – מילה הנדרשת מלשון צער.
“יִשְׂגֶּה” – יגדל.
מַשְׁפִּיעַ – ראו בקטע הקודם.
לְטָרְדָם וגו' – לגרשם עד לתחתית הגיהינום.
*
רפז כָּל שֶׁזְּכֻיּוֹתָיו מְרֻבּוֹת מֵעֲווֹנוֹתָיו מְרֵעִין לוֹ, וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁשָּׂרַף כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְלֹא שִׁיֵּר מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת; וְכָל שֶׁעֲווֹנוֹתָיו מְרֻבִּים מִזְּכֻיּוֹתָיו מְטִיבִין לוֹ, וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁקִּיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְלֹא חִסֵּר אוֹת אַחַת מִמֶּנָּה (קידושין לט ע"ב).
זְכֻיּוֹתָיו – מעשיו הטובים.
מְרֵעִין לוֹ – מביאים עליו (בעולם הזה) רעה, כאילו פגע בתורה כולה, וזאת כדי שיזכה לשכר בעולם הבא (והיפוך הדברים ברשעים).
שִׁיֵּר – הותיר.
*
רפח אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' יוֹסֵי: שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים בִּקֵּשׁ משֶׁה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִתַּן לוֹ: בִּקֵּשׁ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל יִשְׂרָאֵל וְנִתַּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ” (שמות לג, טז); בִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְנִתַּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה” (שם); בִּקֵּשׁ לְהוֹדִיעוֹ דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִתַּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ” (שמות לג, יג). אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי מָה יֵשׁ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ וְיֵשׁ צַדִּיק וְרַע לוֹ, יֵשׁ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע וְרַע לוֹ? אָמַר לוֹ: משֶׁה, צַדִּיק וְטוֹב לוֹ – צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, צַדִּיק וְרַע לוֹ – צַדִּיק בֶּן רָשָׁע; רָשָׁע וְטוֹב לוֹ – רָשָׁע בֶּן צַדִּיק, רָשָׁע וְרַע לוֹ – רָשָׁע בֶּן רָשָׁע. וְיֵשׁ אוֹמְרִין, כָּךְ אָמַר לוֹ: צַדִּיק וְטוֹב לוֹ – צַדִּיק גָּמוּר, צַדִּיק וְרַע לוֹ – צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר; רָשָׁע וְטוֹב לוֹ – רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר, רָשָׁע וְרַע לוֹ – רָשָׁע גָּמוּר. וְלֹא כְּרַ' מֵאִיר, שֶׁאָמַר רַ' מֵאִיר: שְׁתַּיִם נִתְּנוּ לוֹ וְאַחַת לֹא נִתְּנָה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן” (שם שם, יט) – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, “וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם” (שם) – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן (ברכות ז ע"א; בבא בתרא טו ע"ב).
מִשּׁוּם – בשם.
תִּשְׁרֶה – תשכון.
“וְנִפְלִינוּ” – נהיה נבדלים.
דְּרָכָיו – דרכי הנהגתו את העולם.
וְלֹא כְּרַ' מֵאִיר – דעתו של ר' מאיר שונה מדעתו של ר' יוסי.
אַחַת לֹא נִתְּנָה לוֹ – שאלתו של משה על הנהגת הקב"ה לא נענתה.
“וְחַנֹּתִי” וגו' – הקב"ה חונן את מי שירצה ומרחם על מי שירצה, גם אם לעיתים אינו ראוי לכך (ואת השיקולים מאחורי קביעה זו לא גילה למשה).
*
רפט אָמַר רַ' לֵוִי: שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד: אַבְרָהָם וְאִיּוֹב. אַבְרָהָם אָמַר: “חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע” (בראשית יח, כה), אִיּוֹב אָמַר: “אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה” (איוב ט, כב). אַבְרָהָם נָטַל עָלֶיהָ שָׂכָר, אִיּוֹב נֶעֱנַשׁ עָלֶיהָ? – אַבְרָהָם אֲכָלָהּ בְּשֵׁלָה, אִיּוֹב בְּלָעָהּ פַּגָּה – “אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי” (בר"ר מט, ט; תנחומא וירא, ה).
דָּבָר אֶחָד – רעיון זהה.
נָטַל – קיבל.
אֲכָלָהּ בְּשֵׁלָה – כמי שאוכל פרי בשל וטעים (כי דיבר בלשון עדינה ולאחר מחשבה ועיון).
בְּלָעָהּ פַּגָּה – כמי שבולע פרי בוסר המקהה את השיניים (כי דיבר בלשון בוטה ובלא מחשבה מספקת).
*
רצ אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: אֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, וְאֵינָהּ מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים” (שמות כב, ה) – אֵימָתַי אֵשׁ יוֹצְאָה? בִּזְמַן שֶׁקּוֹצִים מְצוּיִים לָהּ, וְאֵינָהּ מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ” (שמות כב, ה); “וְאָכַל גָּדִישׁ” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ” – שֶׁנֶּאֱכַל גָּדִישׁ כְּבָר.
שָׁנָה רַב יוֹסֵף: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר” (שם יב, כב)? – כֵּיוָן שֶׁנִּתַּן רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיקִים לִרְשָׁעִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּתְחִיל מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע” (יחזקאל כא, ח).
בָּכָה רַב יוֹסֵף: אַף אֵלּוּ לְאַיִן דּוֹמִים. אָמַר לוֹ אַבַּיֵּי: טוֹבָה הִיא לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק” (ישעיה נז, א) (בבא קמא ס ע"א).
מַתְחֶלֶת – מתחילה.
אֵשׁ – המסמלת את הפורענות.
קוֹצִים מְצוּיִים לָהּ – הם הרשעים המצויים בעולם.
“גָּדִישׁ” – תבואה (המסמלת את הצדיקים).
נֶאֱכַל גָּדִישׁ כְּבָר – הגדיש נשרף עוד לפני הקוצים.
מַשְׁחִית – המלאך שהכה את הבכורות במצרים.
“צַדִּיק וְרָשָׁע” – והקדים צדיק לרשע.
אַף אֵלּוּ וגו' – גם הצדיקים אינם נחשבים כלל.
טוֹבָה הִיא לָהֶם – מוטב לצדיקים למות לפני הרשעים, לפני שהחלה הפורענות (“מפני הרעה”).
*
רצא “וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט” (משלי יג, כג) – רַ' לֵוִי אָמַר: לְדֻבָּה שֶׁהָיְתָה מְשַׁכֶּלֶת בְּחַיָּה וְלֹא מָצְאָה לְשַׁכֵּל בְּחַיָּה וְשִׁכְּלָה בְּבָנֶיהָ. רַ' סִימוֹן אָמַר: לְמַגָּל שֶׁכּוֹסַחַת כּוֹבִין, לֹא מָצְאָה – כּוֹסַחַת שׁוֹשַׁנִּים. (בר"ר מט, ח).
לְדֻבָּה – משל לדובה.
מְשַׁכֶּלֶת בְּחַיָּה – הורגת בעלי חיים.
לְמַגָּל שֶׁכּוֹסַחַת כּוֹבִין – משל למגל המקצץ קוצים. והנמשל: לעיתים מידת הדין פוגעת גם במי שלא חטא.
*
רצב אָמַר רַ' גּוּרְיוֹן וְיֵשׁ אוֹמְרִים רַב יוֹסֵף בְּרַ' שְׁמַעְיָה: בִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים בַּדּוֹר – צַדִּיקִים נִתְפָּסִים עַל הַדּוֹר; אֵין צַדִּיקִים בַּדּוֹר – תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן נִתְפָּסִים עַל הַדּוֹר (שבת לג ע"ב).
נִתְפָּסִים עַל הַדּוֹר – נענשים בשל חטאי הדור.
תִּינוֹקוֹת וגו' – ילדים צעירים בגיל בית הספר.
*
רצג “ה' צַדִּיק יִבְחָן” (תהלים יא, ה) – אָמַר רַ' יוֹנָתָן: הַיּוֹצֵר הַזֶּה אֵינוֹ בּוֹדֵק קַנְקַנִּים מְרוֹעָעִים, שֶׁאֵינוֹ מַסְפִּיק לְהַקִּישׁ עֲלֵיהֶם אַחַת עַד שֶׁהוּא שׁוֹבְרָם. וּמָה הוּא בּוֹדֵק? קַנְקַנִּים יָפִים, שֶׁאֲפִלּוּ מַקִּישׁ עֲלֵיהֶם כַּמָּה פְּעָמִים אֵינָם נִשְׁבָּרִים; כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת הָרְשָׁעִים אֶלָּא אֶת הַצַּדִּיקִים.
רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מָשָׁל לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי פָּרוֹת, אַחַת כּוֹחָהּ יָפֶה וְאַחַת כּוֹחָהּ רַע – עַל מִי הוּא נוֹתֵן הָעֹל? לֹא עַל זֹאת שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה? כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת הַצַּדִּיק. (בר"ר לב, ג; שם לד, ב).
הַיּוֹצֵר הַזֶּה – עושה כלי חרס.
קַנְקַנִּים מְרוֹעָעִים – כלים סדוקים העומדים להישבר.
אַחַת – אפילו פעם אחת.
יָפִים – חזקים.
אֶלָּא אֶת הַצַדִּיקִים – היכולים לעמוד בניסיון הקשה.
כּוֹחָהּ יָפֶה – בריאה וחזקה.
*
רצד רַ' יַנַּאי אוֹמֵר: לְשַׁלְוַת הָרְשָׁעִים לֹא נִכְנַסְנוּ, בְּיִסּוּרֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים לֹא נֻגַּעְנוּ – אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים (אבות ד, ט"ו; אדר"נ, נו"ב, לג).
לְשַׁלְוַת הָרְשָׁעִים וגו' – כאנשים שאינם רשעים גמורים או צדיקים גמורים, לא זכינו בעולם הזה לא לרוגע שנהנים ממנו הרשעים אך גם לא לסבל שסובלים הצדיקים.
*
רצה רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עָלָה לְרוֹמִי וְנִכְנַס לְפָלָטִין אַחַת. רָאָה שָׁם עַמּוּדִים שֶׁל שַׁיִשׁ מְכֻסִּים בְּטַפִּיטָאוֹת: בְּשָׁרָב שֶׁלֹּא יִתְפַּקְּעוּ וּבְצִנָּה שֶׁלֹּא יִקָּרְשׁוּ. יָצָא מִשָּׁם לַשּׁוּק, רָאָה עָנִי אֶחָד מִתְעַטֵּף בְּמַחֲצֶלֶת שֶׁל קָנִים. עַל הָעַמּוּדִים קָרָא: “צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל” (תהלים לו, ז) וְעַל הֶעָנִי – “מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה” (שם) (בר"ר לג, א; ויק"ר כז, א).
פָּלָטִין – ארמון.
טַפִּיטָאוֹת – שטיחים.
יִתְפַּקְּעוּ – מחום.
יִקָּרְשׁוּ – יקפאו.
מִתְעַטֵּף וגו' – לובש (בגלל עוניו) בגד עשוי מצמחי נהר פשוטים.
עַל הָעַמּוּדִים וגו' – ציטט פסוק בקשר להם.
“צִדְקָתְךָ” – מעשי החסד שאתה עושה.
“מִשְׁפָּטֶיךָ” – העונשים שאתה מטיל.
*
רצו “מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל” (קהלת ה, יא) – אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא: אָמְרוּ לוֹ לִשְׁלֹמֹה: אִלּוּ אַחֵר אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה הָיִינוּ שׂוֹחֲקִים עָלָיו, אַתָּה שֶׁכָּתוּב בְּךָ “וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם” (מלכים א ה, יא), תֹּאמַר “מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל”? אֵין הַדָּבָר כָּךְ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא רָעֵב – אָכַל קִמְעָא שְׁנָתוֹ מִתְנַדֶּדֶת מִמֶּנּוּ, אָכַל הַרְבֵּה – שְׁנָתוֹ מְתוּקָה. אָמַר לָהֶם: אֵינִי מְדַבֵּר אֶלָּא בְּצַדִּיקִים וּבַעֲמֵלֵי תּוֹרָה. כֵּיצַד? אָדָם שֶׁכָּל שְׁנוֹתָיו שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה וּמֵעֶשֶׂר שָׁנִים וְאֵילָךְ הוּא עָמַל בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת, וּמֵת לִשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה; וְאָדָם אֶחָד חָיָה שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וּמֵעֶשֶׂר שָׁנִים וְאֵילָךְ עָמַל בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת עַד שֶׁמֵּת, אַתָּה אוֹמֵר: הוֹאִיל וְלֹא יָגַע הָרִאשׁוֹן אֶלָּא עֶשְׂרִים שָׁנָה בַּתּוֹרָה וְזֶה יָגַע שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְבֶּה לָזֶה שָׂכָר יוֹתֵר מִלָּזֶה?! לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר: “אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל”, שֶׁמַּתַּן שְׂכָרוֹ שֶׁל זֶה כְּמַתַּן שְׂכָרוֹ שֶׁל זֶה.
אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׂכַר פּוֹעֲלִים לִמְלַאכְתּוֹ, עִם שֶׁהֵם עוֹשִׂים נָטַל הַמֶּלֶךְ אֶחָד מֵהֶם וְטִיֵּל עִמּוֹ. לָעֶרֶב בָּאוּ הַפּוֹעֲלִים לִטֹּל שְׂכָרָם, בָּא אוֹתוֹ פּוֹעֵל שֶׁטִּיֵּל עִם הַמֶּלֶךְ לִטֹּל עִמָּהֶם שְׂכָרוֹ, שֶׁמָּא יָכוֹל הַמֶּלֶךְ לוֹמַר לוֹ: אַתָּה לֹא עָשִׂיתָ עִמָּהֶם אֶלָּא שְׁתֵּי שָׁעוֹת, טֹל כְּפִי מָה שֶׁעָשִׂיתָ?! אַף הוּא יָכוֹל לוֹמַר לַמֶּלֶךְ: אִלּוּלֵי אַתָּה שֶׁבִּטַּלְתַּנִי וְטִיַּלְתַּנִי עִמְּךָ הָיָה שְׂכָרִי מְרֻבֶּה. כָּךְ מִי שֶׁיָּגַע עֶשְׂרִים שָׁנָה בַּתּוֹרָה וּמֵת יָכוֹל לוֹמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִלּוּלֵי שֶׁסִּלַּקְתַּנִי מִן הָעוֹלָם בַּחֲצִי יָמַי הָיִיתִי עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת (תנחומא בובר כי תשא, ג).
אַחֵר – אדם אחר.
קִמְעָא – מעט.
מִתְנַדֶּדֶת – נודדת.
עֲמֵלֵי תּוֹרָה – המשקיעים את כל כוחם בלימוד תורה.
“מְתוּקָה” וגו' – הפסוק נדרש כעוסק בשכרו הטוב של האדם בסוף ימיו (“מתוקה שנתו”), בלא קשר למספר השנים שבהם עמל בתורה (“אם מעט ואם הרבה”).
עִם שֶׁהֵם עוֹשִׂים – תוך כדי עבודתם.
נָטַל – לקח.
*
רצז כְּשֶׁמֵּת רַ' בּוּן בְּרַ' חִיָּא נִכְנַס רַ' זֵירָא וּפָתַח עָלָיו אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה: “מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל” (קהלת ה, יא) – לְמָה הָיָה רַ' בּוּן בְּרַ' חִיָּא דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם וְשָׂכַר פּוֹעֲלִים הַרְבֵּה לַעֲשׂוֹתוֹ, וְהָיָה שָׁם פּוֹעֵל אֶחָד מִתְכַּשֵּׁר בִּמְלַאכְתּוֹ יוֹתֵר מִן הַכֹּל. מָה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? נְטָלוֹ בְּיָדוֹ וְהָיָה מְטַיֵּל עִמּוֹ אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת. לְעִתּוֹתֵי עֶרֶב בָּאוּ הַפּוֹעֲלִים לִטֹּל שְׂכָרָם וּבָא אוֹתוֹ הַפּוֹעֵל עִמָּהֶם, וְנָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם. הִתְחִילוּ הַפּוֹעֲלִים מְצֵרִים, אָמְרוּ: אָנוּ יָגַעְנוּ כָּל הַיּוֹם וְזֶה יָגַע בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת, וְנָתַן לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם! אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: מָה לָכֶם מְצֵרִים? יָגַע זֶה בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בְּכַשְׁרוּת מָה שֶׁלֹּא יְגַעְתֶּם אַתֶּם כָּל הַיּוֹם. כָּךְ לָמַד רַ' בּוּן בְּרַ' חִיָּא תּוֹרָה לְעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָה שֶׁאֵין תַּלְמִיד וָתִיק יָכוֹל לִלְמֹד לְמֵאָה שָׁנָה (קה"ר לפסוק).
פָּתַח עָלָיו – פתח את הספדו.
“מְתוּקָה” וגו' – ראו בקטע הקודם.
לַעֲשׂוֹתוֹ – לעבוד בו.
מִתְכַּשֵׁר – מצטיין.
נְטָלוֹ – לקח אותו.
אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת – לכאן ולכאן.
לְעִתּוֹתֵי עֶרֶב – בסוף היום.
מִשָּׁלֵם – במלואו (כאילו עבד כל היום כולו).
מְצֵרִים – מתלוננים.
בְּכַשְׁרוּת – בכישרון רב.
תַּלְמִיד וָתִיק – שלמד שנים רבות.
*
רצח “כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי” (איוב ג, יג) – כָּל מַתַּן שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים מְתֻקָּן לָהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, וּמַרְאָה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁעַת סִלּוּקָם, עַד שֶׁהֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה, מַתַּן שְׂכָרָם שֶׁהוּא עָתִיד לִתֵּן לָהֶם, וְנַפְשָׁם שְׂבֵעָה וְהֵם יְשֵׁנִים לָהֶם.
בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שֶׁל רַ' אַבָּהוּ עָבְרוּ לְפָנָיו שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר נְהָרוֹת שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן. אָמַר לָהֶם: כָּל אֵלּוּ לְמִי? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁלְּךָ. אָמַר לָהֶם: וְכָל אֵלּוּ שֶׁל אַבָּהוּ? “וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת ה'” (ישעיה מט, ד).
מַעֲשֶׂה בְּרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁבָּא עֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא הָיָה לוֹ מֵאַיִן לְהִתְפַּרְנֵס. עֶרֶב שַׁבָּת יָצָא חוּץ לָעִיר וְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיָּד נִתְּנָה לוֹ אֶבֶן טוֹבָה מִן הַשָּׁמַיִם. נְתָנָהּ לְשֻׁלְחָנִי וּפִרְנֵס אוֹתָהּ שַׁבָּת. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: מֵהֵיכָן אֵלּוּ? אָמַר לָהּ: מִמָּה שֶׁפִּרְנֵס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמְרָה: אִם אֵין אַתָּה אוֹמַר לִי מֵהֵיכָן, אֵין אֲנִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם. הִתְחִיל מְסַפֵּר לָהּ, אָמַר לָהּ: כָּךְ נִתְפַּלַּלְתִּי לִפְנֵי הָאֱלוֹהִים וְנָתַן לִי מִן הַשָּׁמַיִם. אָמְרָה לוֹ: אֵינִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם עַד שֶׁתֹּאמַר לִי שֶׁתַּחֲזִירָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. אָמַר לָהּ: לָמָּה? אָמְרָה לוֹ: אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיְּהֵא שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר וְשֻׁלְחַן חֲבֵרְךָ מָלֵא? הָלַךְ רַ' שִׁמְעוֹן וְהוֹדִיעַ מַעֲשֶׂה לְרַבִּי. אָמַר לוֹ: לֵךְ אֱמֹר לָהּ: אִם שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר אֲנִי אֲמַלְּאֶנּוּ מִשֶּׁלִּי. הָלַךְ וְאָמַר לָהּ, אָמְרָה לוֹ: לֵךְ עִמִּי לְמִי שֶׁלִּמֶּדְךָ תּוֹרָה. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, וְכִי רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, לֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק הוֹוֶה לוֹ עוֹלָם בְּעַצְמוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ” (קהלת יב, ה). כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כֵּן הָלַךְ וְהֶחֱזִיר.
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַנֵּס הָאַחֲרוֹן הָיָה קָשֶׁה מֵהָרִאשׁוֹן. כֵּיוָן שֶׁפָּשַׁט יָדָיו לְהַחֲזִירָה מִיָּד יָרַד הַמַּלְאָךְ וּנְטָלָהּ הֵימֶנּוּ (ירושלמי עבודה זרה ג, א; שמו"ר נב, ג; ילק"ש למשלי תתקסד).
“כִּי עַתָּה” וגו' – פסוק הנדרש על מותו של אדם.
מְתֻקָּן – מיועד.
סִלּוּקָם – מותם.
אֲפַרְסְמוֹן – בושם ריחני ומשובח, סמל לשכר בעולם הבא.
“וַאֲנִי אָמַרְתִּי” וגו' – והפסוק נדרש כאומר כי ר' אבהו סבר במהלך חייו שאין לו שכר על מעשיו הטובים, אך לא כן הוא.
שֻׁלְחָנִי – חלפן כספים.
שֻׁלְחָנְךָ חָסֵר – השולחן המיועד לך בעולם הבא (שממנו ניתנה האבן היקרה).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
מִי שֶׁלִמֶּדְךָ תּוֹרָה – רבי.
רוֹאֶה אָדָם לַחֲבֵרוֹ – רואה את חברו.
עוֹלָם בְּעַצְמוֹ – ויושב לו בנפרד.
הַנֵּס הָאַחֲרוֹן וגו' – לקיחת האבן היקרה חזרה לשמים הוא מעשה נִסי מרשים יותר מאשר נתינת האבן.
נְטָלָהּ הֵימֶנּוּ – לקח אותה ממנו.
*
רצט “וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן” (שמות לג, יט) – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה כָּל הָאוֹצָרוֹת שֶׁל מַתַּן שָׂכָר שֶׁהֵם מְתֻקָּנִים לַצַּדִּיקִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַעֲשָׂיו. וְהוּא שׁוֹאֵל: הָאוֹצָר הַזֶּה שֶׁל מִי הוּא? וְהוּא אוֹמֵר: שֶׁל בַּעֲלֵי תּוֹרָה. – זֶה שֶׁל מִי הוּא? – שֶׁל בַּעֲלֵי צְדָקָה. וְכֵן לְכָל אוֹצָר וְאוֹצָר, עַד שֶׁרָאָה אוֹצָר אֶחָד גָּדוֹל, אָמַר לוֹ: זֶה שֶׁל מִי הוּא? אָמַר לוֹ: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים אֲנִי נוֹתֵן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה לוֹ חִנָּם וְנוֹתֵן לוֹ מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן” (תנחומא בובר כי תשא, טז; תנחומא כי תשא, כז; שמו"ר מה, ו).
אוֹצָרוֹת – מחסנים.
מְתֻקָּנִים – מיועדים (בעולם הבא).
בַּעֲלֵי תּוֹרָה – לומדי תורה.
ִשֶּׁלּוֹ – מן האוצר שלו.
אֲנִי עוֹשֶׂה לוֹ חִנָּם – נותן לו בחסדי (“וחנותי”).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות