שי אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שְׁנֵי שַׁעֲרֵי כַּדְכֹּד יֵשׁ בְּגַן עֵדֶן, וַעֲלֵיהֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וְכָל אֶחָד מֵהֶם זִיו פָּנָיו מַבְהִיק כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. וּבְשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיק בָּא אֶצְלָם, מַפְשִׁיטִים מֵעָלָיו הַבְּגָדִים שֶׁעָמַד בָּהֶם בַּקֶּבֶר וּמַלְבִּישִׁים אוֹתוֹ שְׁמוֹנָה בְּגָדִים שֶׁל עַנְנֵי כָּבוֹד, וּשְׁנֵי כְּתָרִים נוֹתְנִים עַל רֹאשׁוֹ, אֶחָד שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְאֶחָד שֶׁל זְהַב פַּרְוַיִם. וְנוֹתְנִים שְׁמוֹנָה הֲדַסִּים בְּיָדוֹ, וּמְקַלְּסִים אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: “לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ” (קהלת ט, ז). וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ לִמְקוֹם נַחֲלֵי מַיִם מֻקָּף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת מִינֵי וְרָדִים וַהֲדַסִּים, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ חֻפָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ, וּמוֹשְׁכִים מִמֶּנָּה אַרְבָּעָה נְהָרוֹת, אֶחָד שֶׁל חָלָב וְאֶחָד שֶׁל יַיִן וְאֶחָד שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן וְאֶחָד שֶׁל דְּבַשׁ. וְכָל חֻפָּה וְחֻפָּה לְמַעְלָה מִמֶּנָּה גֶּפֶן שֶׁל זָהָב וּשְׁלוֹשִׁים מַרְגָּלִיוֹת קְבוּעוֹת בָּהּ, וְכָל אַחַת מַבְהִיק זִיוָהּ כְּזִיו הַנֹּגַהּ, וְכָל חֻפָּה וְחֻפָּה יֵשׁ בָּהּ שֻׁלְחָן שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת, וְשִׁשִּׁים מַלְאָכִים עוֹמְדִים לְרֹאשׁ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק וְאוֹמְרִים לוֹ: לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה דְּבַשׁ, שֶׁעָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כִּדְבָשׁ, וּשְׁתֵה יַיִן הַמְּשֻׁמָּר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, שֶׁעָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כְּיַיִן. וְהַכָּעוּר שֶׁבָּהֶם – כִּדְמוּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְכִדְמוּת רַ' יוֹחָנָן. וְאֵין אֶצְלָם לַיְלָה, וּמִתְחַדֵּשׁ עֲלֵיהֶם לְשָׁלוֹשׁ מִשְׁמָרוֹת; מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה נַעֲשֶׂה קָטָן, וְנִכְנָס לִמְחִצַּת קְטַנִּים וְשָׂמֵחַ שִׂמְחַת קְטַנִּים; מִשְׁמָרָה שְׁנִיָּה נַעֲשֶׂה בָּחוּר, וְנִכְנָס לִמְחִצַּת בַּחוּרִים וְשָׂמֵחַ שִׂמְחַת בַּחוּרִים; מִשְׁמָרָה שְׁלִישִׁית נַעֲשֶׂה זָקֵן, וְנִכְנָס לִמְחִצַּת זְקֵנִים וְשָׂמֵחַ שִׂמְחַת זְקֵנִים.
כַּדְכֹּד – אבן יקרה.
רִבּוֹא – עשרת אלפים.
עָמַד בָּהֶם – לבש.
עַנְנֵי כָּבוֹד – לבוש שמימי מפואר.
זְהַב פַּרְוַיִם – זהב שצבעו אדום כהה.
מְקַלְּסִים – משבחים.
חֻפָּה וגו' – ראו קטע שד.
מוֹשְׁכִים – זורמים.
אֲפַרְסְמוֹן – בושם משובח.
יַיִן הַמְּשֻׁמָּר וגו' – יין שנעשה מענבים שנשמרו מאז בריאת העולם.
כָּעוּר – מכוער.
יוֹסֵף – שהיה יפה תואר (בראשית לט, ו).
רַ' יוֹחָנָן – שאף הוא נחשב אדם יפה (בבא מציעא פד ע"א).
מִתְחַדַּשׁ עֲלֵיהֶם – הצדיקים לובשים בזמן המקביל ללילה שלוש דמויות שונות (כמספר חלקי הלילה).
נַעֲשֶׂה – כל צדיק וצדיק.
מְחִצַּת – חברת.
*
וְיֵשׁ בְּגַן עֵדֶן שְׁמוֹנִים רִבּוֹא מִינֵי אִילָנוֹת בְּכָל זָוִיּוֹתָיו, הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם מְשֻׁבָּח מִכָּל עֲצֵי בְּשָׂמִים. בְּכָל זָוִית יֵשׁ בּוֹ שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְזַמְּרִים בְּקוֹל נָעִים. וְעֵץ הַחַיִּים בְּאֶמְצַע וְנוֹפוֹ מְכַסֶּה כָּל גַּן עֵדֶן. וְיֵשׁ בּוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף טְעָמִים, וְאֵין דְּמוּתוֹ שֶׁל זֶה דּוֹמָה לָזֶה וְאֵין רֵיחוֹ שֶׁל זֶה דּוֹמֶה לְשֶׁל זֶה, וְעַנְנֵי כָּבוֹד לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ וּמֵאַרְבַּע רוּחוֹת מַכִּין אוֹתוֹ – וְרֵיחוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ. וְתַחְתָּיו – תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּבָאֲרִים אֶת הַתּוֹרָה, וְכָל אֶחָד יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי חֻפּוֹת, אַחַת שֶׁל כּוֹכָבִים וְאַחַת שֶׁל חַמָּה וּלְבָנָה; בֵּין כָּל חֻפָּה וְחֻפָּה – פַּרְגּוֹד שֶׁל עַנְנֵי כָּבוֹד, וְלִפְנִים מִמֶּנָּה עֵדֶן, שֶׁבּוֹ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת. וּבְתוֹכוֹ שֶׁבַע כִּתִּים שֶׁל צַדִּיקִים, רִאשׁוֹנָה – הֲרוּגֵי מַלְכוּת, כְּגוֹן רַ' עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו; שְׁנִיָּה – טְבוּעִים בַּיָּם; שְׁלִישִׁית – רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְתַלְמִידָיו; כַּת רְבִיעִית – אֵלּוּ שֶׁיָּרַד הֶעָנָן וְכִסָּה עֲלֵיהֶם; כַּת חֲמִישִׁית – אֵלּוּ בַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, וּבְמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם עוֹמְדִים; כַּת שִׁשִּׁית – אֵלּוּ רַוָּקִים שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא מִיְּמֵיהֶם; כַּת שְׁבִיעִית – אֵלּוּ עֲנִיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִקְרָא וּמִשְׁנָה וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: “וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ” (תהלים ה, יב). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם וּמְבָאֵר לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי” (שם קא, ו). וְלֹא פִּרְסֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּבוֹד הַמְּתֻקָּן לָהֶם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: “עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ” (ישעיה סד, ג) (ילק"ש לבראשית, כ).
זָוִיּוֹתָיו – פינותיו.
נוֹפוֹ – צמרתו.
דְּמוּתוֹ שֶׁל זֶה – טיבו של (טעם) זה.
מַכִּין – מקיפים.
הוֹלֵךְ – מתפשט.
פַּרְגּוֹד – מסך.
לִפְנִים מִמֶּנָּה עֵדֶן – מעבר לכל חופה מצוי אזור הקרוי עדן.
שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה – ראו קטע שג.
כִּתִּים – קבוצות.
הֲרוּגֵי מַלְכוּת – ראו קטע שז.
רַ' עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו – שנהרגו על קידוש השם לאחר דיכוי מרד בר כוכבא.
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי – מייסד מרכז התורה ביבנה לאחר חורבן הבית.
אֵלּוּ שֶׁיָּרַד וגו' – כגון משה רבנו (שמות לד, ה).
לֹא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא – לא חטאו (בדברים שבינו לבינה).
עֲנִיִּים – שלמדו תורה למרות עוניים.
פִּרְסֵם – הודיע.
הַמְּתֻקָּן – המיועד.
*
שיא “גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים” (קהלת ז, יד) – זֶה גֵּיהִנּוֹם וְגַן עֵדֶן. כַּמָּה בֵּינֵיהֶם? טֶפַח (קה"ר לפסוק).
כַּמָּה בֵּינֵיהֶם וגו' – המרחק ביניהם הוא כעשרה ס"מ בלבד.
*
שיב “לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד וּמִי יָקוּם בַּחֲרוֹן אַפּוֹ” (נחום א, ו) – רַ' זֵירָא פָּתַח: “לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב” (משלי ל, טו) – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: שְׁתֵּי כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאָכִים עוֹמְדוֹת עַל פִּתְחֵי גֵּיהִנּוֹם וְאוֹמְרוֹת: הַב, הַב! הָבֵא, הָבֵא!
וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ גֵּיהִנּוֹם? שֶׁקּוֹל נַהֲמָתָהּ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.
שְׁלוֹשָׁה שְׁעָרִים יֵשׁ בְּגֵיהִנּוֹם: אֶחָד בַּיָּם וְאֶחָד בַּמִּדְבָּר וְאֶחָד בַּיִּשּׁוּב.
חֲמִשָּׁה מִינֵי אֵשׁ יֵשׁ בְּגֵיהִנּוֹם: אֵשׁ אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה, שׁוֹתָה וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת, אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׁוֹתָה, לֹא אוֹכֶלֶת וְלֹא שׁוֹתָה, וְיֵשׁ אֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ. יֵשׁ בָּהּ גֶּחָלִים כְּהָרִים וְיֵשׁ בָּהּ גֶּחָלִים כִּגְבָעוֹת, וְיֵשׁ בָּהּ גֶּחָלִים כְּיַם הַמֶּלַח, וְיֵשׁ בָּהּ גֶּחָלִים כַּאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת, וְיֵשׁ בָּהּ נְהָרוֹת שֶׁל זֶפֶת וְשֶׁל גָּפְרִית – מוֹשְׁכִים וְרוֹתְחִים רְתָחִים רְתָחִים.
גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל רָשָׁע – מַלְאֲכֵי חַבָּלָה דּוֹחֲפִים אוֹתוֹ עַל פָּנָיו וַאֲחֵרִים מְקַבְּלִים אוֹתוֹ מֵהֶם וְדוֹחֲפִים אוֹתוֹ לִפְנֵי אוּר שֶׁל גֵּיהִנּוֹם, וּפוֹעֶרֶת פִּיהָ וּבוֹלַעְתּוֹ. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְיִסּוּרִים רַבִּים בָּאִים עָלָיו נִצָּל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רַע… שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי” (תהלים כג, ד) – “שִׁבְטְךָ” אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים, “וּמִשְׁעַנְתֶּךָ” זוֹ הַתּוֹרָה.
אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמְצָאַנִי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, זָכוּר לַטּוֹב, אָמַר לִי: רְצוֹנְךָ, שֶׁאַעֲמִידְךָ עַל שַׁעַר גֵּיהִנּוֹם? אָמַרְתִּי לוֹ: הֵן. הֶרְאַנִי בְּנֵי אָדָם שֶׁתְּלוּיִים בְּחָטְמֵיהֶם, וּבְנֵי אָדָם שֶׁתְּלוּיִים בִּידֵיהֶם, וּבְנֵי אָדָם שֶׁתְּלוּיִים בִּלְשׁוֹנוֹתָם, וּבְנֵי אָדָם שֶׁתְּלוּיִים בְּרַגְלֵיהֶם; וְהֶרְאַנִי נָשִׁים שֶׁתְּלוּיוֹת בְּדַדֵּיהֶן, וְהֶרְאַנִי בְּנֵי אָדָם שֶׁתְּלוּיִים בְּעֵינֵיהֶם, וְהֶרְאַנִי בְּנֵי אָדָם שֶׁתְּלוּיִים בְּאָזְנֵיהֶם, וְהֶרְאַנִי בְּנֵי אָדָם שֶׁמַּאֲכִילִים אוֹתָם בְּשָׂרָם, וּבְנֵי אָדָם שֶׁמַּאֲכִילִים אוֹתָם גַּחֲלֵי רְתָמִים, וּבְנֵי אָדָם שֶׁיּוֹשְׁבִים חַיִּים וְתוֹלָעִים אוֹכְלִים אוֹתָם. אָמַר לִי: אֵלּוּ שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶם: “כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת” (ישעיה סו, כד). וְהֶרְאַנִי בְּנֵי אָדָם שֶׁמַּאֲכִילִים אוֹתָם עַל כָּרְחָם חוֹל דַּק וְשִׁנֵּיהֶם נִשְׁבָּרוֹת. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם: רְשָׁעִים, כְּשֶׁאֲכַלְתֶּם הַגֵּזֶל הָיָה מָתוֹק בְּפִיכֶם וְעַתָּה אֵין בָּכֶם כּוֹחַ לֶאֱכֹל?!
פָּתַח – את דבריו בציטוט פסוק.
“לַעֲלוּקָה” – היא, לפי המדרש, הגיהינום.
כִּתּוֹת – קבוצות.
הַב – תן.
נַהֲמָתָהּ – זעקתה (משחק מילים על “גיהינום”).
יִשּׁוּב – המקומות שבני אדם גרים בהם.
אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה – שורפת מוצק ונוזלים.
כְּהָרִים – גדולים כהרים.
כְּיַם הַמֶּלַח – גדולים.
מוֹשְׁכִים וגו' – זורמים ומעלים גחלים רותחות.
אוּר – אש.
“שִׁבְטְךָ” – המטה שלך, סמל למכות ולייסורים.
תְּלוּיִים וגו' – תלויים באותו איבר בגוף שבו חטאו.
*
אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל מַלְאָךְ וּמַלְאָךְ מְמֻנֶּה לְהִפָּרַע עֹנֶשׁ עֲבֵרָה אַחַת. זֶה בָּא וְדָן אוֹתוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְכֵן הַשֵּׁנִי וְכֵן הַשְּׁלִישִׁי וְכֵן כֻּלָּם, עַד שֶׁמַּשְׁלִימִין לְכָל הַעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ בַּעֲלֵי חוֹבוֹת הַרְבֵּה וְהוֹלִיכוּהוּ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם, לְכוּ וְחַלְּקוּהוּ בֵּינֵיכֶם.
אֵלּוּ שֶׁיּוֹרְדִים לְגֵיהִנּוֹם וְאֵינָם עוֹלִים – בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת מוֹלִיכִין אוֹתָם לִשְׁנֵי הָרִים שֶׁל שֶׁלֶג וּמַנִּיחִין אוֹתָם שָׁם, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מַלְאָךְ יוֹצֵא וְדוֹחֵף אוֹתָם וּמַחֲזִירָם לִמְקוֹמָם בְּגֵיהִנּוֹם. וּמֵהֶם נוֹטְלִין שֶׁלֶג וְנוֹתְנִין תַּחַת בֵּית שְׁחָיֵיהֶם, כְּדֵי לְצַנֵּן אוֹתָם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם: רְשָׁעִים, אוֹי לָכֶם, שָׁאַף בְּגֵיהִנּוֹם אַתֶּם גּוֹזְלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “צִיָּה גַּם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ” (איוב כד, יט).
כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ נַעֲשִׂים אֵפֶר וְהָרוּחַ מְפַזַּרְתָּם תַּחַת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמָתָם חוֹזֶרֶת בָּהֶם וְהֵם יוֹצְאִים מִגֵּיהִנּוֹם וּפְנֵיהֶם שְׁחֹרוֹת כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה, וְהֵם מַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין וְאוֹמְרִים: יָפֶה גָּזַרְתָּ עָלֵינוּ! יָפֶה דַּנְתָּנוּ! “לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה” (דניאל ט, ז). אֲבָל לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם דָּנִין אוֹתָם בְּשִׁבְעָה מְדוֹרוֹת שֶׁל אֵשׁ, וּבְכָל מָדוֹר וּמָדוֹר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּנְהַר דִּי נוּר יוֹצֵא מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְיוֹרֵד עֲלֵיהֶם וְהוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.
אַחֲרֵי כָּל זֹאת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְצוֹף, כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי” (ישעיה נז, טז) (מסכת גיהינום, בתוך: אוצר מדרשים, עמ' 92–91).
מְמֻנֶּה וגו' – תפקידו להעניש על עבירה אחת.
חַלְּקוּהוּ בֵּינֵיכֶם – חלקו את רכושו ביניכם.
נוֹטְלִין – לוקחים (בגניבה).
שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – התקופה המְרבית של סבל הרשעים בגיהינום.
שׁוּלֵי קְדֵרָה – תחתית מפויחת של סיר.
מְדוֹרוֹת – מדורים.
נְהַר דִּי נוּר – נהר של אש (דניאל ז, י).
כִּסֵּא הַכָּבוֹד – שעליו יושב הקב"ה.
בְּרִיּוֹתָיו – בני האדם כולם (יהודים ואומות העולם).
*
שיג עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת יוֹשֵׁב בְּגַן עֵדֶן וְדוֹרֵשׁ וְכָל הַצַּדִּיקִים יוֹשְׁבִים לְפָנָיו, וְכָל פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם, וְחַמָּה וּמַזָּלוֹת מִיְּמִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים מִשְּׂמֹאלוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ תּוֹרָה חֲדָשָׁה שֶׁעָתִיד לִתֵּן עַל יְדֵי מָשִׁיחַ. וְכֵיוָן שֶׁמְּסַיֵּם הַהַגָּדָה עוֹמֵד זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַל רַגְלָיו וְאוֹמֵר: “יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ”, וְקוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכָל בָּאֵי עוֹלָם כֻּלָּם עוֹנִים “אָמֵן”. וְאַף רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְצַדִּיקֵי עוֹבְדֵי אֱלִילִים שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ בְּגֵיהִנּוֹם עוֹנִים וְאוֹמְרִים “אָמֵן” מִתּוֹךְ גֵּיהִנּוֹם וּמִתְרַעֵשׁ הָעוֹלָם, עַד שֶׁנִּשְׁמָע קוֹל צַעֲקָתָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא שׁוֹאֵל: מָה קוֹל הָרַעַשׁ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי? וּמְשִׁיבִים מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵלּוּ רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְצַדִּיקֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ בְּגֵיהִנּוֹם, שֶׁעוֹנִים אָמֵן וּמַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין. מִיָּד מִתְגַּלְגְּלִים רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר וְאוֹמֵר: מָה אֶעֱשֶׂה לָהֶם יוֹתֵר עַל דִּין זֶה? כְּבָר יֵצֶר הָרַע גָּרַם לָהֶם.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נוֹטֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפְתֵּחַ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם בְּיָדוֹ וְנוֹתֵן לָהֶם לְמִיכָאֵל וּלְגַבְרִיאֵל בִּפְנֵי כָּל הַצַּדִּיקִים וְאוֹמֵר לָהֶם: לְכוּ וּפִתְחוּ שַׁעֲרֵי גֵּיהִנּוֹם וְהַעֲלוּ אוֹתָם. מִיָּד הוֹלְכִים עִם הַמַּפְתְּחוֹת וּפוֹתְחִים שְׁמוֹנָה אֶלֶף שַׁעֲרֵי גֵּיהִנּוֹם, וְכָל גֵּיהִנּוֹם וְגֵיהִנּוֹם שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת פַּרְסָה אָרְכּוֹ וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת רָחְבּוֹ וְעָבְיוֹ אֶלֶף פַּרְסָה וְעָמְקוֹ מֵאָה פַּרְסָה, וְכָל רָשָׁע וְרָשָׁע שֶׁנּוֹפֵל לְתוֹכוֹ שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת. מָה עוֹשִׂים מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? תּוֹפְסִים בְּיַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם וּמַעֲלִים אוֹתָם, כְּאָדָם שֶׁהוּא מֵקִים אֶת חֲבֵרוֹ וּמַעֲלֵהוּ בְּחֶבֶל מִתּוֹךְ הַבּוֹר. וְעוֹמְדִים עֲלֵיהֶם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְרוֹחֲצִים וְסָכִים אוֹתָם, וּמְרַפְּאִים אוֹתָם מִמַּכּוֹת שֶׁל גֵּיהִנּוֹם, וּמַלְבִּישִׁים אוֹתָם בְּגָדִים נָאִים, וּמְבִיאִים אוֹתָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִפְנֵי כָּל הַצַּדִּיקִים כְּשֶׁהֵם מְכֻהָנִים וּמְכֻבָּדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ” (תהלים קלב, ט).
וּכְשֶׁנִּכְנָסִים לְפֶתַח גַּן עֵדֶן נִכְנָסִים מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל תְּחִלָּה וְנִמְלָכִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לָהֶם: הַנִּיחוּ לָהֶם וְיִכָּנְסוּ שֶׁיִּרְאוּ אֶת כְּבוֹדִי. וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וּמִשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו וּמְבָרְכִים וּמְשַׁבְּחִים שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִיָּד צַדִּיקִים גְּמוּרִים וִישָׁרִים, שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נוֹתְנִים הוֹדָאוֹת וְרוֹמְמוּת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ” (שם קמ, יד), וְאוֹמֵר: “וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ” (שם קז, לב) (ילק"ש לישעיה, תכט).
פָּמַלְיָא – בני לוויה, המלאכים.
מַזָּלוֹת – גרמי שמים הנראים ביום.
הַהַגָּדָה – אמירת הדרשה.
זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל – ממנהיגי שיבת ציון לאחר חורבן בית ראשון (חגי א, א). דמות שיועד לה במסורות שונות תפקיד משיחי.
“יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ” – פתיחת הקדיש (שנאמר לאחר הדרשה).
נִשְׁתַּיְּרוּ – נותרו.
מִתְרַעֵשׁ – מזדעזע.
מִתְגַּלְגְּלִים – מתעוררים.
מָה אֶעֱשֶׂה לָהֶם וגו' – מה עוד יכול אני לעשות בעניינם.
נוֹטֵל – לוקח.
מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל – המלאכים.
פַּרְסָה – כארבעה קילומטר.
עָבְיוֹ – עובי קירותיו.
סָכִים – בשמן.
מְכֻהָנִים – לבושי בגדי פאר ככוהנים.
נִמְלָכִים – מתייעצים.
*
שיד “מִיָּדִי הָיְתָה זֹאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן” (ישעיה נ, יא) – אָמַר רַ' פִּינְחָס בְּשֵׁם רַ' רְאוּבֵן: מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְזִמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים, וְגָזַר הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָבִיא לוֹ מָה שֶׁיֵּשֵׁב עָלָיו. אֵלּוּ הֵבִיאוּ שְׁטִיחִין, וְאֵלּוּ הֵבִיאוּ מַצָּעוֹת, וְאֵלּוּ הֵבִיאוּ כָּרִים וּכְסָתוֹת, וְאֵלּוּ הֵבִיאוּ כִּסְּאוֹת, וְאֵלּוּ הֵבִיאוּ עֵצִים, וְאֵלּוּ הֵבִיאוּ אֲבָנִים. הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: כָּל אֶחָד יְהֵא יוֹשֵׁב עַל מָה שֶׁהֵבִיא. אוֹתָם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים הָיוּ מִתְרַעֲמִים עַל הַמֶּלֶךְ וְאוֹמְרִים: כָּךְ הוּא כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּהְיֶה יוֹשְׁבִים עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים? כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ אָמַר לָהֶם: לֹא דַּיְּכֶם שֶׁנִּוַּלְתֶּם בְּעֵצִים וּבַאֲבָנִים פָּלָטִין, שֶׁעָמְדָה לִי בְּכַמָּה יְצִיאוֹת, אֶלָּא מַחֲצִיפִים אַתֶּם וְקוֹשְׁרִים עָלַי קַטֵגוֹרְיָא? אֵין עוֹשֶׂה לָכֶם כָּבוֹד אֶלָּא אַתֶּם לְעַצְמְכֶם.
כָּךְ לֶעָתִיד לָבוֹא הָרְשָׁעִים נִדּוֹנִים לְגֵיהִנּוֹם וְהֵם מִתְרַעֲמִים עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵי שֶׁהָיִינוּ מְצַפִּים לִישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – וְכָךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ? אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּעוֹלָם שֶׁהֲיִיתֶם בּוֹ, לֹא בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת וְלָשׁוֹן הָרַע וְכָל רָעוֹת הֲיִיתֶם? וְלֹא בַּעֲלֵי מְרִיבוֹת וַחֲמָסִים הֲיִיתֶם? “הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת” (שם); לְפִיכָךְ אַתֶּם הוֹלְכִים “בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם” (שם). שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: “מִיָּדִי הָיְתָה זֹאת לָכֶם”? לָאו, אֶלָּא אַתֶּם עֲשִׂיתֶם, אַתֶּם לְעַצְמְכֶם – מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹאת לָכֶם; לְפִיכָךְ “לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן”!
רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה בִּמְעָרָה אַחַת בִּטְבֶרְיָא, וְהָיָה הַכַּדָּד נוֹהֵג, שֶׁהָיָה מַעֲמִיד לוֹ בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה כַּד מַיִם בְּכָל יוֹם וְהָיָה נִכְנָס לְשָׁם עָיֵף וְיָגֵעַ, נוֹטֵל וְשׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ. פַּעַם אַחַת נִכְנַס הַכַּדָּד וְיָשַׁב אֵצֶל רַ' שִׁמְעוֹן וְנִתְרַוַּח עִמּוֹ. אָמַר לוֹ: רַבִּי, זָכוּר אַתָּה, שֶׁהָיִינוּ אֲנִי וְאַתָּה הוֹלְכִים לְבֵית סֵפֶר אֶחָד? אַתָּה זָכִיתָ וַאֲנִי לֹא זָכִיתִי: הִתְפַּלֵּל עָלַי שֶׁיְּהֵא חֶלְקִי עִמְּךָ לָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר לוֹ: וּמָה אֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ, הֲרֵי תָּבוֹא עִם בְּנֵי אֻמָּנוּתְךָ, שֶׁאֵין מַשְׁרִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא עִם בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ (קה"ר ג, א).
“לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן” – מילים הנדרשות על המוות.
מִתְרַעֲמִים – מתלוננים.
נִוַּלְתֶּם – ביזיתם.
פָּלָטִין – ארמון.
עָמְדָה לִי בְּכַמָּה יְצִיאוֹת – עלתה לי במחיר יקר.
קָטֵגוֹרְיָא – תלונה ותרעומת.
“מְאַזְּרֵי זִיקוֹת” –מילים שנדרשות כמדברות על יצירת זיקוקי אש (המסמלים חטא).
“בְּאוּר” – אש (הגיהינום).
כַּדָּד – יוצר כדים.
נוֹטֵל – לוקח.
נִתְרַוַּח – נח מעט ממלאכתו.
תָּבוֹא וגו' – תגיע לעולם הבא עם אנשים כמוך (שעוסקים ביצירת כדים).
מַשְׁרִין – מושיבים.
*
שטו אָמַר רַ' אַבָּהוּ אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנּוֹם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. קַל וָחֹמֶר מִסָּלָמַנְדְּרָא: וּמָה סָלָמַנְדְּרָא, שֶׁתּוֹלֶדֶת הָאֵשׁ הִיא, הַסָּךְ מִדָּמָהּ אֵין אוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁכָּל גּוּפָם אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'” (ירמיה כג, כט) – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנּוֹם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, קַל וָחֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב: וּמָה מִזְבַּח הַזָּהָב, שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כָּעֳבִי דֵּינַר זָהָב, עָמַד כַּמָּה שָׁנִים וְלֹא שָׁלְטָה בּוֹ הָאוּר, פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן – שֶׁנֶּאֱמַר: “כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ” (שיר השירים ד, ג), אַל תִּקְרָא “רַקָּתֵךְ” אֶלָּא “רֵיקָתֵךְ”, שֶׁאֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (חגיגה כז ע"א; עירובין יט, ע"א).
אוּר – אש.
שׁוֹלֶטֶת – פוגעת.
סָלָמַנְדְּרָא – שרץ שלפי מסורת אגדית נולד מן האש, ושדמו משמש כהגנה מפני האש למי שסך אותו (סנהדרין סג ע"ב).
מִזְבַּח הַזָּהָב – מזבח הקטורת שבמקדש, שהיה עשוי עץ ומצופה זהב (שמות לז, כה).
אַל תִּקְרָא – שיטת מדרש שמציעה קריאה אחרת של מילים בתנ"ך, בדרך כלל על ידי שינוי ניקודן או כתיבן.
רֵיקָנִין – אנשים הנראים כמי שאין בהם תורה ומצוות כלל.
*
שטז רַ' עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר: מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנּוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ (עדויות ב, י).
שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – ולא יותר.
*
שיז שָׁנִינוּ, כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ גּוּפוֹ קַיָּם וְנִשְׁמָתוֹ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הַגּוּף בָּטֵל וְנִשְׁמָתוֹ עוֹלָה וְשׁוּב אֵינָהּ יוֹרֶדֶת (שבת קנב ע"ב-קנג ע"א).
גּוּפוֹ קַיָּם – גופת הנפטר מצויה בקבר. עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת – בין שמים לארץ.
שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – ראו בקטע הקודם.
בָּטֵל – ושב לעפרו.
*
שיח מַעֲשֶׂה בְּרַ' עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָא אָדָם אֶחָד מְפֻחָם בְּיוֹתֵר, שֶׁהָיָה טָעוּן מַשּׂאוֹי גָּדוֹל שֶׁל עֵצִים עַל כְּתֵפָיו וְרָץ בָּהֶם כַּסּוּס. גָּזַר עָלָיו רַ' עֲקִיבָא וְהֶעֱמִידוֹ. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ, שֶׁתֹּאמַר – מִבְּנֵי אָדָם אַתָּה אוֹ מִן הַמַּזִּיקִים? אָמַר לוֹ: רַבִּי, אָדָם הָיִיתִי וּכְבָר נִפְטַרְתִּי מִן הָעוֹלָם הַהוּא, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם אֲנִי חוֹטֵב עֵצִים וּמֵבִיא מַשּׂאוֹי כָּזֶה וְשׂוֹרְפִין אוֹתִי בָּהֶם שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: מָה עָשִׂיתָ בְּחַיֶּיךָ? אָמַר לוֹ: לֹא הִנַּחְתִּי דָּבָר אָסוּר שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי, וְעַכְשָׁו יֵשׁ שׁוֹמְרִים מְמֻנִּים עָלַי שֶׁאֵינָם נוֹתְנִים לִי מְנוּחָה. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: הִנַּחְתָּ בֵּן? אָמַר לוֹ: בְּחַיֶּיךָ, אַל תְּעַכְּבֵנִי, שֶׁמִּתְיָרֵא אֲנִי מִפְּנֵי הַמַּלְאָכִים שֶׁמַּכִּים אוֹתִי בִּרְצוּעוֹת שֶׁל אֵשׁ וְאוֹמְרִים לִי: לָמָּה שָׁהִיתָ? אָמַר לוֹ: אֱמֹר לִי דָּבָר זֶה לְתַקָּנָתְךָ. אָמַר לוֹ: הִנַּחְתִּי אִשְׁתִּי מְעֻבֶּרֶת בְּעִיר פְּלוֹנִית. הָיָה רַ' עֲקִיבָא הוֹלֵךְ מֵעִיר לְעִיר עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתָהּ הָעִיר. כֵּיוָן שֶׁבָּא לָעִיר יָצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרָאתוֹ. אָמַר לָהֶם: הֵיכָן פְּלוֹנִי וּבֵיתוֹ? אָמְרוּ לוֹ: “שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב” (משלי י, ז)! שָׁאַל עַל אִשְׁתּוֹ – אָמְרוּ: יִמַּח שְׁמָהּ וְזִכְרָהּ! שָׁאַל עַל בְּנוֹ – אָמְרוּ: הֲרֵיהוּ עָרֵל, וַאֲפִלּוּ בְּמִצְוַת מִילָה לֹא עָסְקוּ. אָמַר לָהֶם: אַף עַל פִּי כֵן הָבִיאוּ לִי בְּנוֹ. הֵבִיאוּ אוֹתוֹ וְצִוָּה לְמוּלוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ לְפָנָיו לִלְמֹד, וְלִמְּדוֹ בְּרָכוֹת. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת צִוָּה לִקְרוֹתוֹ לְסֵפֶר תּוֹרָה, אָמַר: “בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד”. מִיָּד הוֹצִיאוּהוּ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ מִגֵּיהִנּוֹם וְהִכְנִיסוּהוּ לְגַן עֵדֶן.
בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה בָּא בַּחֲלוֹם לְרַ' עֲקִיבָא וְאָמַר לוֹ: תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ, שֶׁהִצַּלְתַּנִי מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם (כלה רבתי ב, ט; מדרש עשרת הדיברות, בתוך: אוצר מדרשים, עמ' 457).
מְפֻחָם – שחור כפחם.
טָעוּן מַשּׂאוֹי – נושא משא.
גָּזַר – ציווה.
מַזִּיקִים – שדים ורוחות.
אָדָם הָיִיתִי – וכעת אני מת.
לֹא הִנַּחְתִּי וגו' – לא היתה עבירה אחת שלא עברתי.
שׁוֹמְרִים – מלאכי חבלה.
הִנַּחְתָּ – השארת (בעולם).
שָׁהִיתָ – התעכבת.
לְתַקָּנָתְךָ – לטובתך.
“שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב” – קללה הנאמרת לאחר הזכרת שמו של רשע.
עָסְקוּ – טיפלו.
לִקְרוֹתוֹ לְסֵפֶר תּוֹרָה – להעלות אותו לקרוא בתורה.
“בָּרְכוּ” וגו' – היא הברכה שאומר הקורא בתורה.
תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ – הֱיה רגוע.
דִּינָהּ – עונשה.
*
שיט רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דָּבַק בְּבַעֲלֵי רַאֲתָן וְעָסַק בַּתּוֹרָה, אָמַר: “אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן” (משלי ה, יט) – אִם חֵן מַעֲלָה עַל לוֹמְדֶיהָ, לֹא תָּגֵן עָלָיו? כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמְרוּ לוֹ לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת: לֵךְ וַעֲשֵׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. הָלַךְ וְנִרְאָה לוֹ, אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי מְקוֹמִי. אָמַר לוֹ: לֶחָי. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי סַכִּינְךָ, שֶׁמָּא תְּבַעֲתֵנִי בַּדֶּרֶךְ. נָתַן לוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם, הִגְבִּיהוֹ וְהֶרְאָהוּ. קָפַץ וְנָפַל לַצַּד הַהוּא. תְּפָסוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת בִּכְנַף בִּגְדּוֹ, אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בִּשְׁבוּעָה, שֶׁלֹּא אֵצֵא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם נִשְׁאַל עַל שְׁבוּעָתוֹ – יַחֲזֹר, וְאִם לֹא – לֹא יַחֲזֹר. אָמַר לוֹ: הַחֲזֵר לִי סַכִּינִי. לֹא הֶחֱזִיר לוֹ. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: תֵּן לוֹ, שֶׁהִיא צְרִיכָה לַבְּרִיּוֹת.
הָיָה אֵלִיָּהוּ מַכְרִיז לְפָנָיו: פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן לֵוִי! פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן לֵוִי! הָלַךְ וּמְצָאוֹ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר תַּכְתַּקֵּי פַּז, אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא בֶּן לֵוִי? אָמַר לוֹ: הֵן.
נִרְאֲתָה קֶשֶׁת בְּיָמֶיךָ? אָמַר לוֹ: הֵן.
אִם כֵּן, אֵין אַתָּה בֶּן לֵוִי.
(וְלֹא הִיא, שֶׁלֹּא הָיָה דָּבָר, אֶלָּא אָמַר: לֹא אַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמִי) (כתובות עז ע"ב).
דָּבַק בְּבַעֲלֵי רַאֲתָן – ישב בצמידות אל חולים במחלת עור מידבקת והרסנית.
“אַיֶּלֶת אֲהָבִים” וגו' – והפסוק נדרש כעוסק בתורה המוסיפה חן לכל הלומדים אותה, ובוודאי גם תגן עליהם מפני מחלות קשות.
עֲשֵׂה לוֹ רְצוֹנוֹ – מלא את בקשתו (האחרונה).
מְקוֹמִי – המוכן לי בגן עדן.
לֶחָי – טוב, יהי כדבריך.
תְּבַעֲתֵנִי – תפחיד אותי (על ידי ראיית הסכין, שהיא הכלי שבעזרתו נוטל מלאך המוות את הנשמה).
הִגְבִּיהוֹ – מעבר לגדר המקיפה את גן העדן.
אִם נִשְׁאַל וגו' – אם אי פעם בחייו נשבע ר' יהושע ואחר חיפש דרך להשתחרר משבועתו (“נשאל על שבועתו”), אזי גם הפעם יהיה עליו לשוב לעולם החיים, אך התברר שמעולם לא אירע לו כך.
בַּת קוֹל – קול שנשמע מן השמים.
צְרִיכָה לַבְּרִיּוֹת – בני האדם זקוקים לה (ואי אפשר לעולם בלי המוות).
מַכְרִיז – עם הכניסה לגן עדן.
תַּכְתַּקֵּי פַּז – כיסאות של זהב.
נִרְאֲתָה קֶשֶׁת בְּיָמֶיךָ? – הקשת היא אות ברית לכך שלא יחרב העולם, ובדורו של צדיק גמור אין בה צורך, כיוון שהעולם מתקיים בזכותו.
אֵין אַתָּה בֶּן לֵוִי – שכן בן לוי היה צדיק גמור.
וְלֹא הִיא וגו' – באמת לא כך היה (והקשת אכן לא נראתה), אך ר' יהושע הצנוע לא רצה לייחס עובדה זו לעצמו.
*
שכ רַ' חֲנִינָא בַּר פַּפָּא שׁוֹשְׁבִינוֹ הָיָה. כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת פְּטִירָתוֹ, אָמְרוּ לוֹ לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת: לֵךְ וַעֲשֵׂה רְצוֹנוֹ. הָלַךְ אֶצְלוֹ וְנִרְאָה לוֹ, אָמַר לוֹ רַ' חֲנִינָא: הַנַּח לִי שְׁלוֹשִׁים יוֹם עַד שֶׁאֶחֱזֹר עַל תַּלְמוּדִי, שֶׁאָמְרוּ: אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ. הִנִּיחוֹ. לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם הָלַךְ וְנִרְאָה לוֹ, אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי מְקוֹמִי. אָמַר לוֹ: לֶחָי. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי סַכִּינְךָ, שֶׁמָּא תְּבַעֲתֵנִי בַּדֶּרֶךְ. אָמַר לוֹ: כַּחֲבֵרְךָ אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לִי? אָמַר לוֹ: הָבֵא סֵפֶר תּוֹרָה וּרְאֵה, כְּלוּם יֵשׁ דָּבָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ וְלֹא קִיַּמְתִּי? אָמְרוּ לוֹ: כְּלוּם דָּבַקְתָּ בְּבַעֲלֵי רַאֲתָן וְעָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה?
וְאַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁנִּפְטַר הִפְסִיק עַמּוּד אֵשׁ בֵּינוֹ וּבֵין הָעוֹלָם, וּמְקֻבָּלִים אָנוּ, שֶׁאֵין עַמּוּד אֵשׁ מַפְסִיק אוֹ לְאֶחָד בְּדוֹר אוֹ לִשְׁנַיִם בְּדוֹר.
קָרַב אֶצְלוֹ רַ' אֲלֶכְּסַנְדְּרֵי, אָמַר: עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד חֲכָמִים – לֹא הִשְׁגִּיחַ, עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אָבִיךָ – לֹא הִשְׁגִּיחַ, עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמְךָ – נִסְתַּלֵּק (כתובות עז ע"ב).
שׁוֹשְׁבִינוֹ – חברו ורעו של ר' יהושע בן לוי (וראו סיפור דומה בקטע הקודם).
הַנַּח לִי וגו' – תן לי (לחיות) עוד חודש כדי לעבור עוד פעם אחת על כל מה שלמדתי.
לְכָאן – לעולם הבא.
תַּלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ – תורתו וידיעותיו עמו.
כַּחֲבֵרְךָ – ראו בקטע הקודם.
דָּבַקְתָּ בְּבַעֲלֵי רַאֲתָן – כדרכו של ר' יהושע (כמסופר בקטע הקודם).
הִפְסִיק – הפריד, חצץ (לסמל את גדולתו, שאיש אינו יכול לעמוד לידו [אך גם לא לטפל בקבורתו]).
מְקֻבָּלִים אָנוּ – מסורת יש בידינו.
אוֹ לְאֶחָד וגו' – רק בודדים בדור זוכים לכבוד זה.
עֲשֵׂה וגו' – סלק (את עמוד האש) כדי שיוכלו חכמים לטפל בקבורתך ולא ייפגע כבודם על ידי הרחקתם ממנו.
לֹא הִשְׁגִּיחַ – התעלם.
כְּבוֹד אָבִיךָ – שלא יאמרו שאתה מכובד מאביך.
כְּבוֹד עַצְמְךָ – כדי שיקברו אותך ויספידו אותך לפי כבודך.
נִסְתַּלֵּק – עמוד האש.
*
שכא רַבָּה בַּר אַבָּהוּ מָצָא אֶת אֵלִיָּהוּ עוֹמֵד בְּבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁל נָכְרִים. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה עוֹמֵד בְּבֵית הַקְּבָרוֹת – וְלֹא כּוֹהֵן אַתָּה? אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: וְכִי לֹא שָׁנִיתָ “טְהָרוֹת”? שָׁנִינוּ: “קִבְרֵיהֶם שֶׁל נָכְרִים אֵינָם מְטַמְּאִין”. אָמַר לוֹ: בְּאַרְבָּעָה סְדָרִים אֵינִי יָכוֹל – בְּשִׁשָּׁה לֹא כָּל שֶׁכֵּן? אָמַר לוֹ: וּמִפְּנֵי מָה? אָמַר לוֹ: הַשָּׁעָה דְּחוּקָה לִי. הוֹלִיכוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְגַן עֵדֶן. אָמַר לוֹ: פְּשֹׁט טַלִּיתְךָ, לְקֹט וְטֹל מֵעָלִים אֵלּוּ. לָקַט וְנָטַל. כְּשֶׁיָּצָא שָׁמַע קוֹל אוֹמֵר: מִי אָכַל אֶת עוֹלָמוֹ, כְּרַבָּה בַּר אַבָּהוּ? נִעֵר טַלִּיתוֹ וּזְרָקָם, וְאַף עַל פִּי כֵן הֵבִיא טַלִּיתוֹ, שֶׁקָּלְטָה רֵיחַ הֶעָלִים בְּתוֹכָהּ, וּמְכָרָהּ בִּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף דֵּינָרִים וְחִלְּקָם לַחֲתָנָיו (בבא מציעא קיד ע"א-ע"ב).
מָצָא – פגש.
כּוֹהֵן – שאסור לו להיכנס לבית קברות (כדי שלא ייטמא).
שָׁנִיתָ “טְהָרוֹת”? – למדת סדר טהרות (השישי בסדרי המשנה ושעניינו טומאה וטוהרה)?
שָׁנִינוּ – בברייתא (יבמות סא ע"א).
בְּאַרְבָּעָה וגו' – איני יכול לעסוק כראוי בארבעת סדרי המשנה הראשונים (זרעים, מועד, נשים, נזיקין), שהיה נהוג ללמוד, וכיצד אוכל לעסוק גם בשאר הסדרים?
הַשָּׁעָה דְּחוּקָה לִי – אין לי פנאי (בשל הצורך להתפרנס).
טֹל – קח.
מִי אָכַל וגו' – מי כבר לקח בעולם הזה את השכר הראוי לו לעולם הבא?
*
שכב כְּשֵׁם שֶׁקִּלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה לוֹ מִגַּן עֵדֶן מִפִּי הַצַּדִּיקִים, כָּךְ עוֹלֶה מִגֵּיהִנּוֹם מִפִּי הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ” (תהלים פד, ז) – מַהוּ “מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ”? שֶׁמּוֹרִידִין דְּמָעוֹת כְּמַעְיָנוֹת עַד שֶׁמְּצַנְּנִין אֶת הַגֵּיהִנּוֹם בְּדִמְעוֹתֵיהֶם, וּמִשָּׁם הַקִּלּוּס עוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה” (שם). וּמָה הֵם אוֹמְרִים? אָמַר רַ' יוֹחָנָן: יָפֶה אָמַרְתָּ, יָפֶה דַּנְתָּ, יָפֶה טִהַרְתְּ, יָפֶה טִמֵּאתָ, יָפֶה לִמַּדְתָּ, יָפֶה הוֹרֵיתָ – וְלֹא שָׁמַעְנוּ (שמו"ר ז, ד; מד"ת פד, ג).
קִלּוּסוֹ – שבחו.
“בְּעֵמֶק הַבָּכָא” – כינוי לגיהינום.
“מוֹרֶה” – מילה הנדרשת ככינוי לקב"ה המלמד תורה.
וְלֹא שָׁמַעְנוּ – לא הקשבנו לדבריך וחטאנו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות