מוכר־הספרים היה איש בּעל קומה בּינונית עם זקן קצר, עינו אחת סמויה קצת ופּניו כחושים וצנומים ונושאים עליהם חותם של זקנה מופלגת, אף כּי באמת היו ימיו רק מעט יותר משבעים שנה.

עוד בּהיותו נער בּן תשע חטפו אותו לצבא והוא זכה לעבוד חמש ועשרים שנה בּחיל ניקולי הראשון.

בּּשובו לביתו נשא אשה וירש את “חזקת” אביו להיות מו"ס בחצר בּית־הכּנסת הוילנאי,.

ה"מוסריות" היתה להם מורשה מדורי־דורות. אבותיו הזקנים ואבותיהם היו משכבר הימים מוכרי־ספרים בּחצר בּית־הכנסת הוילנאי, שם משפחת אביו היה “מו”ס" וגם כל בני־משפחתו, האח, האחות, היו מוסי"ם, אבל הם כבר מתו כלם והוא נשאר מוכר־הספרים היחידי בחצר־בית־הכּנסת.

בּחנותו נמצאו סלים אחדים מלאים ספרי רומ"ל ושני ספסלים, האחד לישיבה והשני להעמיד עליו את הסלים. את הספסלים היה מכניס בּלילה לבית “השבעה קרואים”, ואת הסלים הביא לאיזו מְזְֶָוֶה בּחצר־בּית־הכּנסת, וכל היום היה יושב לו תחת כפּת השמים על יד חנותו וסחורתו.

הוא היה מספּיק ליהודי־וילנה הגדות לחג הפּסח, קינות לתשעה־בּאב. סליחות, שופרות ותחינות לימים הנוראים, הושענות, ערבות להושענה רבּה. הדסים לחג־הסוכּות, מגלות לפּורים, ובכל ימות השנה טליתים קטנים, ציצית. מזוזות, ספרי “צאינה וראינה”, מעשיות ולפעמים גם ספר חשוב מעזבונו של מי שהוא.

בני־ביתו לא היו מרובּים: הוא ואשתו ובּן בּאמיריקה, ואף על פי כּן היה קשים לו מזונותיו מסליו כקריעת ים סוף, מפּני שהיה יהודי בּעל לב טוב ותמים. הוא לא היה יכול לעשוק איש, והכּל קנו ממנו רק “מציאות”. הוא היה קוצב לו ריוח של איזו פּרוטות ובהן היה מסתפק.

המו"ס היה גם מושלם גדול: “בעל־קורא” ו"בעל־תקיעה", בּכל ימי־השבּּתות היה מתקשט בּצילינדר שלו הישן והבּלוי ובקאַפּּוטתו הארוכה ומתהלך לו בּנעימות ממעונו, שנמצא בּחצר בּית־הכּנסת, לבּּית־הכנסת הגדול,

שם היה לו מקום קבוע, חזקה מכמה שנים, שכבר זכה בּו בלי שום שכר, בּשעת המנחה היה קורא בּתורה ואחר המנחה היה מגיד תּהלים בבית “השבעה קרואים” במשך כּמה שנים ומסלסל בּקולו הצרוד מתוך הרחבת הדעת את הפרק “למנצח בּנגינות”. בּפורים היה קורא שם את “מגלת אסתר”, בּראש השנה היה תוקע בּשופר ובכל ימות השנה סחר לו בּחצר־בּית־הכנסת, וכך חי שבע־ענג ונחת עד בּוא ימי־הכבּוש.

וכיון שהגיעו ימי־הכּבוש ולספרים לא היו עוד קונים, היה יושב לו על סליו כּשהוא רעב ומתאנח מרה: האשקיט רעבוני בּספרי ובּסלי? כך הלך ונמשך הדבר עד שהתחיל גוסס, וכך ישב כשהוא גוסס על יד סליו עד שפרחה נשמתו.