מיסד־החברות היה אדם בּעל־קומה, לבוש “פלרינה”, תמיד מזוין בּ"פּנסנה" קצר־זקן וארך־שפם ומנהל עסקים חשובים.

הוא היה מגדולי היחש, קרוב לאחד מגדולי הרבּיים, גם מגזע עשירים ורמי־המעלה. אבות־אבותיו היו חוכרי בּתי־הדואר בכמה ערים ועיירות, וזכו להוליך בּמרכבותיהם את הקיסר אלכסנדר השני בּכבודו ובעצמו, גם בּנו בּתי־מדרש, נדבו נדבות הגונות וכמה חברות כלכלו בּעצמם על חשבּונם.

גם לב טוב היה לו, למיסד החברות. הוא לא יכל לשבּת בּמנוחה בּבית־מסחרו ולראות בּענות החולים העניים, ועמד ויסד חברה לתמוך ולשמור את החולים ולעזור לבני ביתם העיפים והנופלים תחת סבל ענים ויאושם.

הוא נלאה לשמוע. איך בּעלי־המלאכה הפעוטים מפּילים תחנונים בּעד הלואה קטנה, ואין איש פּונה אליהם בּצר, והלך ויסד “באַנק” לאומנים.

הוא לא יכול לראות איך בּני־העניים לומדים תורה מפּי מלמדים “עמי הארצות” ונשארים בּורים ללא תורה וללא חכמה. אז עמד ויסד חברה ללמד את ילדי ישראל תורה וחכמה.

וכך היה האיש מיסר לו כמעט יום יום חברות מחברות שונות ומרעיש על הגבירים שלא יחשכו את כספּם מתמוך בחברותיו.

הוא לא היה מיסד חברות, כדי ליטול בּהן לעצמו את עטרת הגבּאות. לא, יסוד החברות נעשה לתוכן חייו והחברות עצמן היו יקרות לו יותר מחייו. כשראה לסוף בּזוגתו, שהיא מתנגדת לזה שהוא מבלה בחברותיו יומם ולילה ונטרד על ידן מעסקיו, עמד ונתן לה גט־פּטורין.

וכשהתבּונן אחר־כך, שגם עסקיו מפריעים אותו מעבודתו בּחברותיו, הפקיר את כל עסקיו ויתמכר כלו לעבודתו בּקדש.

וכך חי האיש, היה מיסד חברות על חברות ושבע מהן נחת. כשהתחוללה המלחמה ובּאו ימי־הכבּוש והצרות הלכו ונתרבו והחברות הלכו ונתמעטו, חלה מרוב צערו.

בּימי חליו לא נתנו לבו הטוב לֶהֶנות מחתיכת בּשר באמרו: איך אוכל בּשר, בּה בּשעה שלעניים יחסר לחם?

ולפני מותו הוריש בצוואתו לחברותיו כמה אלפים מארקים שקבץ על־יד פרוטה לפרוטה בכל ימי חייו.