בּעל־התקיעה היה משכמו ומעלה גבוה מכל העם עם פּנים פאַטריאַרכאַליים ויפים מאד, וזקנו היה יורד ומגיע כמעט עד לאבנטו.
הוא החזיק חנות קטנה בּקצה העיר, ובכל זה היה נראה לעתים תכופות בּחצר בּית־הכנסת. הוא נחשב כמעט לחצי “כּלי־קודש”, כי היה זה עשרות שנים בּעל־תקיעה בבּּית־הכנסת הוילנאי הגדול.
התקיעות שלו היו יפות ונפלאות מאד, כשהיה מתעטף בּטליתו ומפשיל את עטרת הכסף שלו על ראשו ופּניו, ומתחת לטליתו היה משמיע בּקולו האדיר בּרכת “לשמוע בּקול שופר”, היתה נופלת אימה על כל הקהל הגדול, התקיעות שלו היו הולכות ונמשכות כמו צלילי כנור נעים, תרועותיו היו מרחפות, מתפשטות ומתפוררות בכל בּית־הכנסת, וכל אויר היכל ד' היה מתמלא סלסולים וסילודים.
אבל חבּה יתירה היתה נודעת לו מרבּים בּכל “שמחת תורה”. יפה ונפלאה בּמינה היתה לפנים חגיגת “שמחת התורה” בּוילנה, עד כי יצאה לה שם למרחוק. עוד בּערב החג היו נערים וזקנים, בּחורים ובּתולות. וגם נשים זקנות מתאספות יחד בעזרת האנשים ו"הותרה הרצועה". היו עומדים על השלחנות ועל הספסלים; – הנערים היו מטפסים ועולים גם על הכתלים והעמודים גם על מנורת־הנחושת הענקית בּת מאות הפודים. כל פּנה היתה מלאה עד אפס מקום. תינוקות של בּית־רבּן היו מטפסים בּכל מקום מזוינים בּדגליהם שמנורות־נחושת או חמר ונר דולק בראשם; המנורות הגדולות המקושטות בּצבאים ואריות היו מודלקות בּבת אחת וממלאות את כל ההיכל אור יקרות והיו מתכונים לסבב אותן לכל רוח, עד שהיה נראה הדבר כאילו גורי־האריות רודפים אחרי עפרי־הצבאים.
לבסוף היו מתחילים בּהקפות. ראשונה נתכבּדו כל רבּני־וילנה. והיו הללו הולכים עם מצנפות־השער בּראשיהם והשכינה היתה שורה על פּניהם ועל זקניהם הלבנים ועל ספרי־התורה שבּידיהם, אחריהם פּרנסי־וילנה ונכבּדיה הישישים בּעלי הזקנים הלבנים מקושטים בּ"צילינדרים" שלהם וכולם בּספרי־תורה בידיהם. החזן היה מתהלך בראש ובעל־התקיעה עובר על פניו, כשהוא הולך ומפנה דרך לשליח־הצבּור ובידו דגל גבוה מגיע עד הספּון מעוטף ומקושט בּכל מיני פרוכיות מרובות־הגונים ובראש הדגל נר גדול דולק.
בּעל־התקיעה היה מעביר בּקולו האדיר גם את החזן והיה הולך, הולך ומפזז ומרקד רקודים משונים בּמין גבורה וזריזות כל־כך נפלאה, המיוחדות רק לשמחה של מצוה.
עוד הגדילה השמחה בּשעה שהעם היה מתחיל מנופף את החזן ואת בּעל־התקיעה בּרמה, והמשוררים היו מלוים את “התנופות” הללו בּכל מיני ניגונים עליזים וזמירות של חסידים, עד שהיו מקיימים בּעצמם ממש: “ששון ושמחה ישיגום”.
ומכיון שהגיעה המלחמה שבּתו כל השמחות “ושמחת התורה” גם היא בּכללן, גם שופרו של בּעל־התקיעה היה מסתתם “מעשה שטן” מחולשת התוקע פּעם אחת ושתים עד שמוכרחים היו להזמין לו סגן. מני אז חלשה דעתו עליו, התחיל יורד וירד עד שנעשה עובר־בּטל ומת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות