המהנדס היה גבוה וזקוף־הקומה, בּעל זקן עשוי בּמספּרים ומגבעתו על ראשו לא ידעה מעולם קביעות במקום.

מוצאו היה ממשפּחה של עשירים־משכּילים מגדולי היחש, והיה בּקי בּכל שבע החכמות וגם בּשני התלמודים וידע שפות רבּות. אבל בּיחוד הצטיין במקצוע החביב לו: בּמאַתּימאתּיקה. בּחכמה זו חבּר ספרים עמוקים. הוא היה מסור כל־כך להמאַתּימאתּיקה, עד שבּשבילה נפרד בּעצם ימי עלומיו מעל אשת־נעוריו, ובּאמת מה תסכון לו אשתו, אם המאַתַּימאתּיקה היתה יקרה לו בּחייו מכל, ורק בּה הגה יומם ולילה.

ומאז נשאר כל ימי־חייו בּדד וגלמוד.

בּימיו האחרונים לא הרבּה, אמנם, כל־כך לעסוק בּלמודיו, כי היה טרוד כל היום מן הבּוקר ועד שעה מאוחרת בּלילה עם “האקסטרנים” העניים, או כמו שקרא להם מתוך כעסו, “הולודריגים” (עניים דאזלין ערטילאין), שהיה מלמד אותם על־פּי־רוב בחנם או בשכר פּרוטות. אפילו העניים שבּמורי־הגימנסיה היו משתמשים בטוב לבּו ושמעו את שעוריו בּשכר פּרוטות, ובּעצמם היו מקבּלים בעד אותם השיעורים עשרות רובּלים.

אבל הוא לא היה מקפּיד על זה. מטבעו היה אמנם נוח לכעוס ולפּעמים תכופות היה גוער בּנזיפה בּ"ההולודריגים" שלו, הגוזלים ממנו את עתו היקרה, הנחוצה לו עתה כל־כך להשלמת חבּוריו, והיה מגרשם ממש מעל פּניו. אבל תיכף ומיד היה מתחרט ומתמלא רחמים עליהם, היה מפייסם ומוסיף ללמדם.

כשהוא לעצמו היה קמצן גדול, וכל מזונותיו כל היום היו פּרוסת לחם יבש עם קהאַוה שחורה, שהיה שותה בלי־הפסק בּעצמו ומכבּד בּה גם את האקסטרנים שלו.

הוא היה גם מרבּה מאד לעשן, וכל חדרו הקטן היה מלא שיָרי פּּאַפּירוסות, ואוירו ספוג תמיד ריח עשן וקהאַוה. בּכל פּנה וזוית היו מתגוללים ספרים כתובים בּכל הלשונות שבּעולם, שהיה רגיל לקנותם ולהשאילם לאחרים.

כל הלוכו וטיולו היה עם הקומקום שלו לבית־התּה, ומפּני שאונם והמונם של אקסטרניו, היה מוכרח להחליף ולהעתיק לעתים תכופות את דירתו, ולכן היו פּּוגשים אותו לפּעמים בּרחוב כשהוא מסובל בכל רהיטיו ורכושו, היינו מזודה קטנה וחבילות־ספרים, שהיה מעבירם ממעון אחד לשני.

מטרה ומגמה אחת היתה לו בּחייו והיא, לבוא לפּטרבורג או להיידלבּרג ולהדפיס שם את חבּוריו ולהשיג שם, אפשר, גם קתדרה גם קתדרה למַאתּימאַתּיקה.

אבל מפּני טוב־לבו ופּּזרנותו היתירה לאחרים לא עלתה בּידו לאסוף לו די כסף להוצאות הדרך. את כל הונו היה מחלק בּין אקסטרניו העניים או לבעלי בּיתו האביונים, כי את דירתו היה בּוחר תדיר בּשכונת הקבּצנים.

כך חי לו האיש עד ימי־המלחמה, מתעסק בּאקסטרנים ומלמדם וחולם לבוא לפּטרבּורג או להיידלבּרג.

ומכיון שהגיעה המלחמה והאקסטרנים נתפּזרו ונעלמו, נעלם אתם גם המהנדס עם חבּוריו ועקבותיו לא נודעו עד היום הזה.