בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל עָמְדוּ עַל גְּבוּל הָאָרֶץ. אַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל נְדוּדִים בַּמִּדְבָּר זָכוּ סוֹף־סוֹף לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ, לִרְאוֹת אֶת יַעֲרוֹתֶיהָ וַאֲפָרֶיהָ וְלֶאֱכֹל מִשְּׂדוֹתֶיהָ וּכְרָמֶיהָ. קָשִׁים מְאֹד הָיוּ נְדוּדֵיהֶם בַּמִּדְבָּר הַלּוֹהֵט. רַבִּים מְאֹד הָיוּ הַמִּכְשׁוֹלִים בְּדַרְכָּם הַאֲרֻכָּה. וְהִנֵּה לֹא פָּסְקוּ הַקְּשָׁיִים גַּם עַתָּה. הָאָרֶץ שֶׁאֱלֹהִים הִבְטִיחַ לָתֵת לָהֶם, נְתוּנָה בִּידֵי שְׁבָטִים אֲחֵרִים, הַנִּקְרָאִים בְּשֵּׁם כְּנַעֲנִים, וּשְׁבָטִים אֵלֶּה אֵינָם רוֹצִים לָתֵת לִבְנֵי־יִשׂרָאֵל לְהִתְיַשֵּׁב בְּאֶרֶץ.
אֵיךְ יוּכְלוּ אֵיפוֹא נוֹדְדֵי הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר זֶה שָׁנִים רַבּוֹת לֹא יָדְעוּ בַּיִת וְשָׂדֶה וְלֶחֶם וּמַיִם, לָבוֹא אֶל הָאָרֶץ הַיְקָרָה לָהֶם?
אֵין עֵצָה אֶלָּא לִכְבֹּש אוֹתָה מִידֵי הַכְּנַעֲנִים בְּמִלְחָמָה.
אַךְ מִי יוֹבִיל אוֹתָם לְמִלְחָמָה קָשָׁה וַאֲרֻכָּה זוֹ? מִי גִּבּוֹר וְלֹא יִפְחַד מִפְּנֵי הַכְּנַעֲנִים הָרַבִּים, הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרִים בְּצוּרוֹת, וּבִידֵיהֶם חֲנִיתוֹת נְחשֶׁת וְחַרְבוֹת בַּרְזֶל? הַאֻמְנָם יֵשׁ בְּקֶרֶב בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל הָעֲיֵפִים מֵרֹב נְדוּדֵיהֶם גִּבּוֹר כָּזֶה?
יֵשׁ וָיֵשׁ – הֲלֹא הוּא יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן!
וְאָמְנָם הָיָה יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן גִּבּוֹר גָּדוֹל. הוּא הָיָה תַּלְמִידוֹ הַנֶּאֱמָן שֶׁל משֶׁה, וּמִשֶּׁמֵּת משֶׁה בְּהַר נְבוֹ, הָיֹה הָיָה יְהוֹשֻׁעַ לְמַנְהִיג הָעָם.
– כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם משֶׁה כֵּן אֶהְיֶה עִמָּךְ! – הִבְטִיחַ לוֹ אֱלֹהִים.
וֶאֱלֹהִים אָמַר לוֹ, כִּי לֹא יִפְחַד מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים הָרַבִּים שֶׁמִּסָּבִיב. הוּא הִבְטִיחַ לוֹ, כִּי יַעֲזֹר לוֹ לִכְבּשׁ אֶת הָאָרֶץ וְלָתֵת אוֹתָהּ לְנַחֲלָה לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל. וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל הָיוּ נֶאֱמָנִים לְמַנְהִיגָם הֶחָדָשׁ וְהִבְטִיחוּ לוֹ לְמַלֵּא אֶת כָּל פְּקֻדּוֹתָיו.
– כְּכָל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל משֶׁה, נִשְׁמַע אֵלֶיךָ! – נִשְׁבְּעוּ לו.
וְהֵם עָמְדוּ כֻּלָּם מוּכָנִים לָלֶכֶת אַחֲרָיו, לָצֵאת בְּלִי פַּחַד נֶגֶד אוֹיְבֵיהֶם, וְלִכְבּשׁ בְּמִלְחָמָה אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר בָּהּ יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיהֶם אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב, וַאֲשֶׁר אֵלֶיהָ הוֹבִיל אוֹתָם גּוֹאֲלָם הַגָּדוֹל משֶׁה.
וְהִנֵּה בָּא בֹּקֶר אָבִיב אֶחָד. הַשֶּׁמֶשׁ הֵצִיצָה מֵאֲחוֹרֵי הֶהָרִים שֶׁבַּמִּזְרָח וְשָׁלְחָה אֶת קַרְנֶיהָ הָרִאשׁוֹנוֹת. רוּחַ קַלָּה וְרַעֲנַנָּה נָשְׁבָה. מֵימֵי הַיַרְדֵּן הַזּוֹרְמִים בְּעֹז הִשְׁמִיעוּ הֶמְיָה נְעִימָה. וְלֹא הַרְחֵק מִכָּאן – חוֹמוֹתֶיהָ שֶׁל הָעִיר יְרִיחוֹ.
יְרִיחוֹ הָיְתָה הָעִיר הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁבָּהּ נִתְקְלוּ הָעִבְרִים בְּלֶכְתָּם לִכְבּשׁ אֶת הָאָרֶץ. הַחוֹמָה שֶׁהִקִּיפָה אוֹתָהּ מִסָּבִיב הָיְתָה גְּבוֹהָה, עָבָה וַחֲזָקָה. גַּם הַשְּׁעָרִים, אֲשֶׁר דַּרְכָּם יָצְאוּ בְּנֵי יְרִיחוֹ מֵעִירָם וְנִכְנְסוּ אֵלֶיהָ, הָיוּ עָבִים וַחֲזָקִים. הֵם סָגְרוּ אֶת הַשְּׁעָרִים בְּחָזְקָה, וּבְטוּחִים הָיוּ, כִּי הָעִבְרִים לֹא יוּכְלוּ לַחְדֹּר אֶל עִירָם.
אַךְ בְּבֹקֶר אָבִיב רַעֲנָן זֶה חָרְדוּ פִּתְאֹם בְּנֵי יְרִיחוֹ חֲרָדָה גְדוֹלָה. הַשָּׁעָה עוֹד הָיְתָה מֻקְדֶּמֶת וְהֵם עוֹד יָשְׁנוּ אֶת שְׁנָתָם. וְהִנֵּה הִגִּיעָה לְאָזְנֵיהֶם תְּרוּעַת שׁוֹפָרוֹת חֲזָקָה.
– מַה זֹאת? שָׁאֲלוּ בְּקָפְצָם מֵעַל מִטּוֹתֵיהֶם.
הֵם מִהֲרוּ וְעָלוּ לְרֹאשׁ הַחוֹמָה, וּקְרִיאוֹת פַּחַד פָּרְצוּ מִפִּיהֶם:
– צְבָא יִשְׂרָאֵל!
– הֵם הוֹלְכִים וּמִתְקָרְבִים אֶל הַחוֹמָה!
– עוֹד מְעַט וַדַּאי יַתְקִיפוּ אוֹתָנוּ!
וְאָמְנָם צְבָא יִשְׂרָאֵל הָיָה זֶה.
בְּרֹאשׁ הַמַּחֲנֶה הַגָּדוֹל הָלַךְ יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן. אַחֲרָיו צָעַד בְּעֹז גְּדוּד צָבָא מֻבְחָר. אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הָלְכוּ שִׁבְעָה כֹּהֲנִים וְתָקְעוּ בְּשׁוֹפָרוֹת. אַחֲרֵי תּוֹקְעֵי הַשּׁוֹפָרוֹת הָלְכוּ כֹּהֲנִים אֲחֵרִים; שֶׁנָּשְׂאוּ אֶת אֲרוֹן־הַבְּרִית, שֶׁבּוֹ הָיוּ שְׁמוּרִים הַלּוּחוֹת הַקְּדוֹשִׁים. וְאַחֲרֵי הָאָרוֹן צָעֲדוּ גְדוּדֵי הַצָּבָא הָאֲחֵרִים – עַשְׂרוֹת אֲלָפִים חַיָּלִים.
אוּלָם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֹא הִתְקִיפוּ אֶת הָעִיר. הֵם רַק הִקִּיפוּ אוֹתָהּ מִסָּבִיב, וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ אֶל הַמַּחֲנֶה שֶׁלָּהֶם.
– הֵם אֵינָם מְעִזִּים לְהַתְקִיף אוֹתָנוּ, – הִתְנַחֲמוּ בְּנֵי יְרִיחוֹ וְנִרְגְּעוּ מִפַּחֲדָם.
אַךְ לְמָחֳרַת הַיּוֹם, אַךְ הֵאִיר הַבֹּקֶר וּתְרוּעַת שׁוֹפָרוֹת חֲזָקָה הֵעִירָה אוֹתָם מִשְּׁנָתָם שֵׁנִית.
וְשׁוּב אוֹתוֹ מַחֲזֶה. יְהוֹשֻׁעַ הוֹלֵךְ בְּרֹאשׁ הָעָם, אַחֲרָיו – הַגְּדוּד הַמֻבְחָר, אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה – שִׁבְעָה כֹּהֲנִים תּוֹקְעִים בְּשׁוֹפָרוֹת, אַחֲרֵי תּוֹקְעֵי הַשּׁוֹפָרוֹת – כֹּהֲנִים הַנּוֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית, וְאַחֲרֵי אֲרוֹן הַבְּרִית – הָעָם כֻּלּוּ.
וְאַף הַפַּעַם לֹא הִתְקִיפוּ הַעִבְרִים אֶת יְרִיחוֹ הַסְּגוּרָה. הֵם הִקִּיפוּ אֶת הָעִיר הַקָּפָה אַחַת וְחָזְרוּ אֶל הַמַּחֲנֶה שֶׁלָּהֶם. וְכֹה חָזַר הַדָּבָר שִׁשָּׁה יָמִים.
— מַהוּ הַמַּעֲשֶׂה הַמּוּזָר שֶׁהֵם עוֹשִׂים? — תָּמְהוּ בְּנֵי יְרִיחוֹ עַל הַעִבְרִים.
— הַאֻמְנָם חוֹשְׁבִים הֵם, כִּי בְּהַקִּיפָם כָּכָה בֹּקֶר־בֹּקֶר אֶת עִירֵנוּ, נָפֹול תִּפֹּל הַחוֹמָה לִפְנֵיהֶם?
– אָכֵן, אֵין לָנוּ מַה לִפְחֹד מִפְּנֵיהֶם. הֵם לֹא יִכְבְּשׁוּ אֶת עִירֵנוּ הַבְּצוּרָה לְעוֹלָמִים!
אַךְ הִנֵּה בָּא הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. צְבָא יִשְׂרָאֵל הִקִּיף אֶת יְרִיחוֹ הַקָּפָה אַחַת, כְּמוֹ בְּשֵׁשֶׁת הַיָּמִים הַקּוֹדְמִים. אוּלָם הַפַּעַם לֹא הִסְתַּפֵּק בַּהַקָּפָה הָאַחַת וְלֹא חָזַר אֶל הַמַּחֲנֶה. הוּא הִקִּיף אֶת הָעִיר פַּעַם שְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית. וְגַם פַּעַם חֲמִישִׁית וְשִׁשִּׁית וּמִשֶּׁגָּמַר הָעָם לְהַקִּיף אֶת הָעִיר גַּם בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית, קָרָא יְהוֹשֻׁעַ:
– הָרִיעוּ, כִּי נָתַן אֱלֹהִים לָכֶם אֶת הָעִיר!
בְּרֶגַע זֶה בָּקְעָה תְּקִיעַת שׁוֹפָרוֹת אַדִּירָה וּמִפִּי הָעָם פָּרְצָה תְּרוּעָה חֲזָקָה כְּקוֹל הָרַעַם בַּשָּׁמַיִם.
וְאֶת רַעַשׁ הַשּׁוֹפָרוֹת וּקְרִיאוֹת הָעָם לִוָּה רַעַשׁ אַחֵר – קוֹל שֶׁבֶר וְהֶרֶס, קוֹל רִסּוּק וְנֵפֶץ, קוֹל צְעָקָה וּצְוָחָה – – – כִּי חוֹמָתָהּ הַגְּבוֹהָה וְהֶעָבָה שֶׁל יְרִיחוֹ הִתְמוֹטְטָה וְהִתְרַסְּקָה לִרְסִיסִים. וּצְבָא יִשְׂרָאֵל פָּרַץ לְתוֹךְ הָעִיר, הִכָּה אֶת יוֹשְׁבֶיהָ הַכְּנַעֲנִים וְכָבַשׁ אוֹתָהּ בִּסְּעָרָה.
אָכֵן, הָיָה אֱלֹהִים עִם יְהוֹשֻׁעַ, עָשָׂה לוֹ נֵס, וְעָזַר לוֹ לִכְבֹּשׁ אֶת יְרִיחוֹ.
וְלֹא רַק אֶת יְרִיחוֹ כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ. בְּרֹאשׁ צְבָאוֹ הַגָּדוֹל וְהָאַמִּיץ עָלָה עָלֹה גַּם עַל הֶעָרִים הָאֲחֵרוֹת שֶׁבָּאָרֶץ, כָּבַשׁ אֶת הָאַחַת אַחֲרֵי הַשְּׁנִיָּה, וְהַכְּנַעֲנִים אֲחוּזֵי הַפַּחַד נָסוּ מִפָּנָיו מְנוּסַת בֶּהָלָה.
וּכְשֶׁכָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֵת הָאָרֶץ כֻּלָּה, חִלֵק אוֹתָהּ בֵּין שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַן לָהֶם אוֹתָהּ לְנַחֲלָה.
וְלֹא יָדְעוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סֵבֶל כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹתָם עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם. לֹא יָדְעוּ עוֹד רָעֵב וְצָמָא כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹתָם נוֹדְדִים בְּמִדְבָּר, לֹא יָדְעוּ עוֹד מִלְחָמוֹת כַּאֲשֶׁר בִּימֵי הַכִּבּוּשׁ הָאֲרֻכִּים. הֵם זָכוּ סוֹף־סוֹף לְחַיֵּי שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה בְּאֶרֶץ אֲבוֹתֵיהֶם וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות