רקע
יצחק אבנון
הַנַּעַר הַמּוּזָר שֶׁהָיָה לְמַמְצִיא גָּדוֹל
איורים: אהרן אַבָּדי
בתוך: עולם הילד

הַנַּעַר הַקָּטָן אַל, שֶׁאִמּוֹ אָהֲבָה לִקְרֹא לוֹ בִּשְּׁמוֹ הַמָּלֵא וְהָאָרֹךְ תּוֹמַס אַלְוָה אֱדִיסוֹן, לֹא הָיָה כְּכָל הַנְּעָרִים הָאֲחֵרִים שֶׁבְּגִילוֹ. בִּמְקוֹם לָלֶכֶת יַחַד עִם חֲבֵרָיו הַצְּעִירִים לָשׁוּט בַּסִּירָה עַל הַנָּהָר, לָדוּג דָּגִים בְּחַכָּה, לְהַחְלִיק עַל פְּנֵי הַקֶּרַח, אוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בִּקְּרָב שֶׁל כַּדּוּרֵי־שֶׁלֶג, יָשׁוֹב יָשַׁב לוֹ בְּבַּיִת וְשָׁקַע בִּקְרִיאַת סְפָרִים.

עוֹד בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד קָטָן מְאֹד, כְּבָר לֹא נָתַן אַל מְנוּחָה בִּשְׁאֵלוֹתָיו. הוּא רָצָה לְהָבִין כָּל דָּבָר שֶׁנִּגְלָּה לְעֵינָיו, וְלֹא הָיָה אָדָם בְּעִיר מוֹלַדְתּוֹ שֶׁלֹּא פָּנָה אֵלָיו בִּשְׁאֵלוֹתָיו הַנְּבוֹנוֹת. אַךְ עַתָּה, כַּאֲשֶׁר גָּדַל קְצַת וְלָמַד אֶת חָכְמַת הַקְּרִיאָה, לֹא נִזְקַק עוֹד לִשְׁאֹל מִפִּי אֲנָשִׁים. הוּא מָצָא סְפָרִים, שֶׁיָּדְעוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָאֲנָשִׁים שֶׁבִּסְבִיבָתוֹ, וּמִתּוֹךְ סְפָרִים אֵלֶּה נִגְלוּ לוֹ סוֹדוֹתֵיהֶם שֶׁל אַלְפֵי הַדְּבָרִים שֶׁרָצָה לָדַעַת. וּמַה שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִים הָיוּ הַדְּבָרִים שֶׁאַל הַצָּעִיר רָצָה לָדַעַת – לָמָּה לַעֲגָלוֹת גַּלְגַּלִים, אֵיךְ יְכוֹלוֹת סִירוֹת לְשׁוּט, מַדּוּעַ רוֹעִים1 אֶת הַבָּרָק לִפְנֵי שֶׁשּׁוֹמְעִים אֶת הָרַעַם, אֵיךְ שׁוֹמֵר כּוֹלֵא־הַבָּרָק עַל הַבַּיִת, מִמַּה עָשׂוּי הָאֲוִיר, אֵיךְ יָכוֹל כַּדוּר פּוֹרֵחַ לָטוּס בַּמְרוֹמִים, לָמָּה עוֹלָה הַכַּסְפִּית בְּמַדְחֹם, אֵיךְ דּוֹלֵק הַנֵּר, לָמָּה נִדְּלַק מֵעַצְמוֹ הַזַּרְחָן, וּשְׁאֵלוֹת רַבּוֹת רַבּוֹת דּוֹמוֹת לְאֵלּוּ.

בַּסְּפָרִים שֶׁאַל מָצָא בְּבֵית הוֹרָיו, אוֹ קִבֵּל בַּהַשְׁאָלָה מִידֵּי מַכָּרִים, מָצוֹא מָצָא תְּשׁוּבוֹת לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלּוּ. אַךְ הַנַּעַר הַצָּעִיר רָצָה לְהִוָּכַח אִם אָמְנָם נְכוֹנוֹת הֵן הַתְּשׁוּבוֹת, וְהוּא הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמוֹ נִסְיוֹנוֹת וְלִרְאוֹת הַכֹּל בְּמוֹ עֵינָיו. וּלְשֵׁם כָּךְ נִקָּה פִּנָּה בְּמַרְתֵּף בֵּיתוֹ, חִפֵּשׂ וּמָצָא לוֹ כָּל מִינֵי בַּקְבּוּקִים וְצִנְצָנוֹת, בִּדְמֵי־הַכִּיס שֶׁקִּבֵּל מֵהוֹרָיו קָנָה בְּבֵית הַמֶּרְקַחַת אֲבָקוֹת וְחֻמְצוֹת שׁוֹנוֹת וְהוּא סִדֵּר לוֹ מַעְבָּדָה, מַמָּשׁ כְּמוֹ לְאַחַד הַמְּלֻמָּדִים.

אַךְ מִשֶּׁעָבְרוּ יָמִים וְאַל עָשָׂה מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם נִסְיוֹנוֹת רַבִּים וּמְסֻבָּכִים יוֹתֵר, נִזְקַק גַּם לְיוֹתֵר חֳמָרִים וּלַכֵלִים מְיֻחָדִים בִּשְׁבִיל נִסְיוֹנוֹתָיו. דְּמֵי־הַכִּיס שֶׁקִּבֵּל מֵהוֹרָיו לֹא הִסְפִּיקוּ לוֹ עוֹד. מָה יַעֲשֶׂה אֵיפוֹא? מֵאַיִן יִקַּח אֶת הַכֶּסֶף הָרַב הַדָּרוּשׁ לוֹ, וְהוּא עוֹד אֵינוֹ אֶלָּא נַעַר בֶּן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה?

בַּיָּמִים הָהֵם, וְהַדָּבָר הָיָה לִפְנֵי מֵאָה שָׁנִים כִּמְעַט, הִתְגּוֹרְרָה מִשְׁפַּחַת אֱדִיסוֹן בְּעִיר הַקְּטַנָּה פּוֹרְט־הָרוֹן, שֶׁבַּאָמֵרִיקָה הַצְּפוֹנִית. וְהִנֵּה זָכְתָה אָז עִיר קְטַנָּה זוֹ לְחִדּוּשׁ חָשׁוּב. נִבְנְתָה בָּהּ מְסִלַּת־בַּרְזֶל וְרַכֶּבֶת הֵחֵלָּה לַעֲבֹר דַּרְכָּהּ. הָלַךְ אַל הַצָּעִיר לִרְאוֹת אֶת הָרַכֶּבֶת וְעָמַד לוֹ בַּתַּחֲנָה. לְיָדוֹ עָמְדוּ פְּקִידֵי הַתַּחֲנָה וְדִבְּרוּ בֵּינֵיהֶם, הֵם דִּבְּרוּ בְּקוֹל רָם, וּמִבְּלִי לְהִתְכַּוֵּן לְהַאֲזִין לְשִׂיחָתָם, שָׁמַע אַל, כִּי אֶחָד מֵהֶם מַצִּיעַ לְחַפֵּשׂ נַעַר, שֶׁיִּמְכֹּר לְנוֹסְעֵי הָרַכֶּבֶת עִתּוֹנִים וּמַמְתַּקִּים.

– מָה טוֹב הָיָה, אִלּוּ הִסְכִּימוּ לִמְסֹר אֶת הָעֵסֶק הַזֶּה לִי! – אָמַר בְּלִבּוֹ הַנַּעַר – אָז הָיִיתִי יָכוֹל לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף לְשֵׁם קְנִיַּת הַכֵּלִים וְהֶחֳמָרִים הַיְקָרִים בִּשְׁבִיל נִסְיוֹנוֹתַי, וּמִלְּבַד זֹאת הָיִיתִי נוֹסֵעַ יוֹם יוֹם בָּרַכֶּבֶת אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה דֶטְרוֹיט, אֲשֶׁר בָּהּ הָיִיתִי יָכוֹל לְהַשִּׂיג אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לִי וְאַף לְקַבֵּל סְפָרִים לִקְרִיאָה וּלְלִמּוּד.

הוּא נִגַּשׁ אֵיפוֹא אֶל הָאֲנָשִׁים וְאָמַר:

– שָׁמַעְתִּי, כִּי אַתֶּם מְדַבְּרִים עַל נַעַר, שֶׁיִּמְכֹּר עִתּוֹנִים וּמַמְתַּקִּים בָּרַכֶּבֶת; אוּלַי תַּסְכִּימוּ, שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה הַנַּעַר הַזֶּה?

וּמִכֵּיוָן שֶׁאַל נִרְאָה נַעַר חָזָק, וְנָבוֹן, קִבְּלוּ פְּקִידֵי הָרַכֶּבֶת אֶת הַצָּעָתוֹ וְהִסְכִּימוּ לִמְסֹר לְיָדָיו אֶת עֵסֶק מְכִירַת הָעִתּוֹנִים וְהַמַּמְתַּקִּים בָּרַכֶּבֶת.

אַל הָיָה מְאֻשָּׁר. הוּא רָץ הַבַּיְתָה וְסִפֵּר אֶת הַדָּבָר לְאִמּוֹ. וְהָאֵם, שֶׁאָהֲבָה אוֹתוֹ מְאֹד וְלֹא רָצְתָה לְהַפְרִיעַ לוֹ בַּנִּסְיוֹנוֹת הָאֲהוּבִים עָלָיו, לֹא הִתְנַגְּדָה לְכָךְ, אוּלָם לֹא כֵּן הָאָב. הוּא הָיָה אָדָם מְכֻבָּד בָּעִיר וְלֹא הָיָה לוֹ נָעִים, כִּי בְּנוֹ הַקָּטָן יַעֲבֹד כְּמוֹכֵר עִתּוֹנִים בָּרַכֶּבֶת. הוּא גַּם חֲשָׁשׁ, כִּי לַנַּעַר הַצָּעִיר יִהְיֶה קָשֶׁה לְהִטַּלְטֵל יוֹם־יוֹם בָּרַכֶּבֶת. אוּלָם אַחֲרֵי הִתְיַעֲצוּת מִשְׁפַּחְתִּית אֲרֻכָּה, נָתַן בְּכָל זֹאת אֶת הַסְכָּמָתוֹ גַּם הוּא. וְאָז הָיָה אַל לְאָדָם הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ וְהִתְחִיל לְהַרְוִיחַ בְּמוֹ יָדָיו אֶת הַכֶּסֶף הַדָּרוּשׁ לוֹ, כְּדֵי לַצַּיֵד אֶת הַמַּעְבָּדָה שֶׁלּוֹ בְּמַכְשִׁירִים חֲדָשִׁים וּלְהַמְשִׁיךְ בַּחֲקִירוֹתָיו ונִסְיונוֹתָיו.

הָרַכֶּבֶת עָשְׂתָה אֶת דַּרְכָּהּ פְּעָמַיִם בְּיּוֹם. בַּבֹּקֶר יָצְאָה מִפּוֹרְט־הָרוֹן לְדֶטְרוֹיְט, וּבָעֶרֶב חֲזָרָה מדֶּטְרוֹיְט לְפּוֹרְט־הָרוֹן. כָּל אַחַת מִן הַנְּסִיעוֹת הָאֵלּוּ אָרְכָה שָׁלשׁ שָׁעוֹת. וּבְמֶשֶׁךְ שָׁלּשׁ שָׁעוֹת אֵלּוּ הִתְהַלֵּךְ אַל בִּקְרוֹנוֹת הַנּוֹסְעִים וְהִכְרִיז:

– עִתּוֹנִים! חֲדָשׁוֹת! כְּרִיכִים טְעִימִים! סֻכָּרִיּוֹת חֲמוּצוֹת! אֱגוֹזֵי אֲדָמָה!

וְהַנּוֹסְעִים קָנוּ מִמֶּנּוּ בְּרָצוֹן אֶת סְחוֹרָתוֹ. אֵלֶּה קָנוּ עִתּוֹנִים, כְּדֵי לִקְרֹא אֶת חַדְשׁוֹת הַיּוֹם; אֵלֶּה קָנוּ כְּרִיכִים, כְּדֵי לִסְעֹד אֶת לִבָּם; אֵלֶּה קָנוּ סֻכָּרִיּוֹת, אוֹ מַמְתַּקִּים אֲחֵרִים, כְּדֵי לְהַנְעִים לְעַצְמָם אֶת שְׁעוֹת הַנְּסִיעָה הַמְשַׁעֲמֶמֶת; וְאַל עָשָׂה עֲסָקִים מְצֻיָּנִים וּרְוָחָיו גָּדְלוּ מִיּוֹם לְיּוֹם.

בַּשָּׁעוֹת הַפְּנוּיוֹת מִן הַנְּסִיעָה הָיָה מִתְהַלֵּךְ בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ שֶׁל הָעִיר הַגְּדוֹלָּה דֶטְרוֹיְט. וְהִנֵּה נִתְקָל מֶבָּטוֹ בְּשֶׁלֶט גָּדוֹל “הַסִּפְרִיָּה הָעִירוֹנִית שֶׁל דֶּטְרוֹיְט”. מִבְּלִי לַחֲשֹׁב הַרְבֵּה, נִכְנַס אֱדִיסוֹן הַצָּעִיר לְאוּלָם־הַקְּרִיאָה הַמְרֻוָּח שֶׁל הַסִּפְרִיָּה וְעֵינָיו נָפְלוּ עַל הַסְּפָרִים הָרַבִּים, הָעוֹמְדִים מְסֻדָּרִים עַל הַאֶצְטַבּוֹת שֶׁמִּסָּבִיב.

– לָמָּה זֶה לֹא אֶקְרָא אֶת כָּל הַסְּפָרִים הָאֵלֶה? – אָמַר בְּלִבּוֹ – אִם אֶקְרָא אֶת כָּל הַסְּפָרִים שֶׁבְּסִפְרִיָּה זוֹ, לֹא יִהְיֶה עוֹד דָּבָר שֶׁלֹּא אֵדַע וְלֹא אָבִין.

הוּא מָדַד בְּעֵינָיו אֶת הַאֶצְטַבּוֹת, וּמִיָּד עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן, כִּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ יוּכַל לִקְרֹא כְּרֶבַע הָאֶצְטַבָּה. וְאָמְנָם עָשָׂה כְּשֵׁם שֶׁהֶחְלִיט, וְכִמְעַט מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ גָּמַר קְרִיאָתוֹ שֶׁל סֵפֶר אַחֵר. וְהוּא קָרָא הַכֹּל – סִּפוּרִים, שִׁירִים, סִפְרֵי גֵיאוֹגְרַפְיָה וְהִיסְטוֹרְיָה, סִפְרֵי חֵקֶר וּמַדָּע, הַכֹּל. אוּלָם כְּכָל שֶׁרַבּוּ הַסְּפָרִים שֶׁקָּרָא כְּבָר, כֵּן רַבּוּ הַסְּפָרִים שֶׁנּוֹתְרוּ לוֹ עוֹד לִקְרִיאָה, כִּי הַסִּפְרִיָּה קָנְתָה מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם סְפָרִים נוֹסָפִים. אַל דָּמָהּ אָז לָאִישׁ הָרוֹצֶה לִשְׁאֹב אֶת כָּל מֵימֵי הַיָּם בְּכוֹס קְטַנָּה שֶׁבְּיָדוֹ. אוּלָם עַד מְהֵרָה שִׁנָּה אֶת מִנְהָגוֹ, הֵחֵל לִקְרֹא סִפְרֵי מַדָּע בִּלְבַד, וּמֵאֵלֶּה לֹא נִשְׁאַר כִּמְעַט סֵפֶר בַּסִּפְרִיָה הַגְּדוֹלָה שֶׁלֹּא קָרָא אוֹתוֹ.

אַף־עַל־פִּי שֶׁאַל הִרְבָּה כָּל כָּךְ לִקְרֹא, לֹא הִזְנִיחַ בְּכָל זֹאת אֶת עִסְקוֹ בָּרַכֶּבֶת. הוּא לֹא אֵחַר אַף פַּעַם לָבוֹא לְתַּחֲנָה בְּשָׁעָה שֶׁהָרַכֶּבֶת עָמְדָה לָצֵאת לְדַרְכָּהּ, וְיוֹם־יוֹם לֹא פָּסְקוּ קְרִיאוֹתָיו:

– עִתּוֹנִים! חֲדָשׁוֹת! כְּרִיכִים טְעִימִים! סֻכָּרִיּוֹת חֲמוּצוֹת! אֱגוֹזֵי אֲדָמָה! – וּרְוָחָיו הָלְכוּ וְכִיסָיו נִתְמַלְּאוּ כֶּסֶף כְּכִיסָיו שֶׁל סוֹחֵר מַמָּשׁ. חֵלֶק מֵהַכְנָסוֹתָיו נָתַן יוֹם־יוֹם לְאִמּוֹ וְאֶת הַשְּׁאָר הוֹצִיא לִקְנִיַּת מַכְשִׁירִים וָחֳמָרִים. אוּלָם אַף־עַל־פִּי שֶׁכִּיסָיו

הָיוּ מְלֵאִים כֶּסֶף, וְהַמַּעְבָּדָה שֶׁבַּמַּרְתֵּף הָיְתָה מְלֵאָה מַכְשִׁירִים יְקָרִים וָחֳמָרִים שׁוֹנִים, לֹא הָיָה בְּכָל זֹאת מְרֻצֶה. אֶת כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם בִּלָּה בַּנְסִיעוֹת, וּלְנִסְיוֹנוֹתָיו לֹא נִשְׁאַר לוֹ אֶלָּא זְמַן מוּעָט בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב הַמְּאֻחָרוֹת.

מַה יַעֲשֶׂה אֵיפוֹא?

הוּא חָשַׁב וְחָשַׁב, וּלְבַסּוֹף מָצָא עֵצָה – הוּא יְסַדֵּר לוֹ מַעְבָּדָה בְּתוֹךְ הָרַכֶּבֶת עַצְמָה, וּבְשָׁעָה שֶׁיִּהְיֶה פָּנוּי מִמְּכִירַת סְחוֹרָתוֹ לַנּוֹסְעִים, יַעֲסֹק בְּנִּסְיוֹנוֹת.

קְרוֹן־הַמַּסָע, שֶׁהָיָה מְצֹרָף לָרַכֶּבֶת, הָיָה מְחֻלָּק לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. הַחֵלֶק הָאֶחָד הֻקְצָה לְשַׂקֵּי הַמִּכְתָּבִים שֶׁנִּשְׁלְחוּ עַל יְדֵי הַדֹּאַר, הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי – לַחֲבִילוֹתֵיהֶם שֶׁל הַנּוֹסְעִים, וְהַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי הֻקְצָה לְאַל אֱדִיסוֹן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָקוֹם בִּשְּׁבִיל הָעִתּוֹנִים וְהַמַּמְתַּקִּים שֶׁלּוֹ. וְכָאן הֶחְלִיט לְסַדֵּר לוֹ אֶת הַמַּעְבָּדָה הַנּוֹסַעַת שֶׁלּוֹ. הוּא קִבֵּל רְשׁוּת לְכָךְ מִמְּבַקֵּר־הַכַּרְטִיסִים שֶׁבְּרַכֶּבֶת, וְעַד מְהֵרָה הִכְנִיס לְתוֹךְ פִּנַּת הַקָּרוֹן עַשְׂרוֹת בַּקְבּוּקִים שֶׁהֵכִילוּ חֳמָרִים כִּימִיִּים שׁוֹנִים, וְכָל מִינֵי כֵּלִים וּמַכְשִׁירִים אֲשֶׁר בָּהֶם עָרַךְ אֶת נִסְיוֹנוֹתָיו.

18.png

וּבָרִאשׁוֹנָה הָלַךְ הַכֹּל לַמֵּישָּׁרִים. אַל הִמְשִׁיךְ לִמְכֹּר לְנוֹסְעִים אֶת סְחוֹרָתוֹ, וּבְכָל שָׁעָה פְּנוּיָה מֵעֲבוֹדָה הָיָה נִסְגָּר בַּמַּעְבָּדָה הַנּוֹסַעַת וְעוֹרֵךְ אֶת נִסְיוֹנוֹתָיו הָאֲהוּבִים עָלָיו. אַךְ יְמֵי אָשְׁרוּ לֹא אָרְכוּ. בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר הָרַכֶּבֶת נָסְעָה בִּמְלֹא הַקִּיטוֹר שֶׁלָּהּ, הִתְנוֹדֵד פִּתְאֹם קְרוֹן־הַמַּשָּׂא וְאַחַד הַבַּקְבּוּקִים שֶׁבְּמַעְבָּדָה נָפַל מִן הָאֶצְטַבָּה וְנִשְׁבַּר. בַּקְבּוּק זֶה הָיָה מָלֵא מַיִם וּבְתוֹךְ הַמַּיִם נִשְׁמָר גּוּשׁ שֶׁל זַרְחָן. אַךְ בָּרֶגַע שֶׁהַבַּקְבּוּק הִתְנַפֵּץ וְהַמַּיִם נִשְׁפְּכוּ, נִצַּת הַזַּרְחָן וְעַד מְהֵרָה הָיָה כָּל הַקָּרוֹן מָלֵא שַׁלְהָבוֹת וְעָשָׁן.

אַל תָּפַס אֶת מְעִילוֹ וְרָצָה לְכַסּוֹת בּוֹ אֶת הַשַּׁלְהָבוֹת, כְּדֵי לְהַחֲנִיק בְּאֹפֶן כָּזֶה אֶת הָאֵשׁ. אַךְ מְבַקֵּר הַכַּרְטִיסִים דָּחַף אוֹתוֹ הַצִּדָּה וְשָׁפַךְ עַל הַשַׁלְהָבוֹת אֶת דָּלְיֵי הַחוֹל וְהַמַּיִם שֶׁעָמְדוּ מוּכָנִים בַּקָּרוֹן. וְאָמְנָם כָּבְתָה הָאֵשׁ עַד מְהֵרָה. הִיא לֹא גָרְמָה גַּם כָּל נֵזֶק רְצִינִי. אוּלָם מְבַקֵּר־הַכַּרְטִיסִים הִתְרַגֵּז כָּל כָּךְ, שֶׁבַּתַּחֲנָה הָרִאשׁוֹנָה צִוָּה לְאַל לָרֶדֶת מִן הָרַכֶּבֶת וְלֹא לַעֲסֹק יוֹתֵר בִּסְחַר הָעִתּוֹנִים וְהַמַּמְתַּקִּים, וְיַחַד עִם הַנַּעַר הִשְׁלִיךְ מִתּוֹךְ הַקָּרוֹן אֶת כָּל הֶחֳמָרִים וְהַמַּכְשִׁירִים הַיְקָרִים.

19.png

רַבִּים מִן הַמַּכְשִׁירִים, שֶׁאַל קָנָה אוֹתָם בְּמֵיטַב כַּסְפּוֹ וְהִתְגָּאָה בָּהֶם, נִשְׁבְּרוּ לִרְסִיסִים. גַּם בַּקְבּוּקִים רַבִּים, שֶׁהֵכִילוּ אֲבָקוֹת וְחֻמְצוֹת יְקָרוֹת, הִתְנַפְּצוּ בְּנָפְלָן עַל אַבְנֵי הַמְּסִלָּה. אַךְ אַל הַמִּסְכֵּן לֹא נָפַל בְּרוּחוֹ. הוּא אָסַף אֶת הַדְּבָרִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ שְׁלֵמִים וְחָזַר הַבַּיְתָה. הוּא חָזַר אֶל הַמַּעְבָּדָה שֶׁלּוֹ בַּמַּרְתֵּף. חָזַר אֶל נִסְיוֹנוֹתָיו.

אַךְ לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְהוּא הִתְיַדֵּד עִם מְנַהֵל תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת שֶׁבְּפּוֹרְט־הָרוֹן, וְזֶה הִסְכִּים לְלַמֵּד אוֹתוֹ אֶת הַשִּׁמּוּשׁ בְּמַכְשִׁירֵי הַטֶּלֶּגְרָף. אַל יָדַע, כִּי לְאַחַר שֶׁיִּלְמַד מְלָאכָה זוֹ יוּכַל לְקַבֵּל מִשְׂרָה טוֹבָה כְּטֶלֶגְרָפָן, וְהוּא הִתְמַסֵּר כֹּל כָּךְ לַלִמּוּד, שֶׁכַּעֲבֹר זְמַן מוּעָט לֹא הָיָה עוֹד לְמוֹרֵהוּ מַה לְלַמֵּד אוֹתוֹ.

וְאָז אָמְנָם קִבֵּל אַל מִשְׂרַת טֶלֶּגְרָפָן בְּאַחַת הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת וְנַעֲשָׂה אָדָם עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי.

20.png

כַּעֲבֹר שָׁנִים אֲחָדוֹת, כַּאֲשֶׁר מָלְּאוּ לוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, בָּא תּוֹמַס אַלְוָה אֱדִיסוֹן לְעִיר הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁבַּאֲמֵרִיקָה, הֲלֹּא הִיא נְיוּ־יוֹרְק. וְכָאן נִתְפַּרְסֵם עַד מְהֵרָה כְּאַחַד הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. מַעֲשֵׂהוּ הָרִאשׁוֹן בִּנְיוּ־יוֹרְק הָיָה שִׁכְלוּל בְּמַכְשִׁירֵי הַטֶּלֶגְרָף. הוּא הִמְצִיא מַכְשִׁיר שֶׁהֵקֵּל אֶת מִשְׁלוֹחַ הַמִּבְרָקִים וְאַף הֵחִישׁ אוֹתוֹ מְאֹד. וּכְשֶׁקִּבֵּל תְּמוּרַת הָאַמְצָאָה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל, בָּנָה לוֹ מַעְבָּדָה וְהִתְמַסֵּר לְאַמְצָאוֹת חֲשׁוּבוֹת אֲחֵרוֹת.

אַחַת הַמַּפְלִיאוֹת שֶׁבְּאַמְצָאוֹתָיו שֶׁל אֱדִסוֹן הָיְתָה הַמְּכוֹנָה הַמְּדַבֶּרֶת, הַיְּדוּעָה לָנוּ בְּיָמֵינוּ בַּשֵּׁם גְרָמוֹפוֹן. כַּאֲשֶׁר בָּנָה אֱדִיסוֹן אֶת הַמְּכוֹנָה הַמַּפְלִיאָה הַזֹּאת וְהָאֲנָשִׁים שָׁמְעוּ קוֹלוֹת דִּבּוּר וְזִמְרָה יוֹצְאִים מִמֶּנָּה, הָיְתָה הִתְפַּעֲלוּתָם רַבָּה כֹּל כָּךְ, שֶׁכִּנּוּ אֶת אֱדִסוֹן בְּשֵׁם קוֹסֵם.

21.png

אַךְ הַקּוֹסֵם תּוֹמַס אַלְוָה אֱדִיסוֹן הִמְצִיא גַּם דָּבָר מַפְלִיא מִן הַגְּרָמוֹפוֹן – הַנּוּרָה הַחַשְׁמַלִּית הַמְאִירָה לָנוּ בְּבֵיתֵנוּ! עַד יָמָיו שֶׁל אֱדִיסוֹן הָיוּ מְאִירִים בַּלַּיְלָה אֶת הַדִּירוֹת שֶׁבַּבַּיִת וְאֶת הָרְחוֹבוֹת שֶׁבָּעִיר בְּנֵרוֹת, עֲשָׁשִׁיוֹת־נֵפְט אוֹ מְנוֹרוֹת־גַּז, שֶׁאוֹרָם לֹא הָיָה נָעִים וְהֵם הֵפִיצוּ עָשָׁן וְרֵיחוֹת רָעִים. וְאִם יֵשׁ לָנוּ הַיּוֹם אוֹר בָּהִיר וְנָעִים כָּל כָּךְ בְּבֵיתֵנוּ וּבִרְחוֹבוֹת עָרֵינו, הֲרֵי עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת עַל כָּךְ לַמַּמְצִיא הַגָּדוֹל תּוֹמַס אַלְוָה אֱדִיסוֹן.

אֱדִיסוֹן הִמְצִיא גַּם מֵאוֹת אַמְצָאוֹת מְעַנְיְנוֹת וַחֲשׁוּבוֹת אֲחֵרוֹת. הוּא עָזַר לְשַׁכְלֵל אֶת הַטֶּלֶּגְרָף וְהַטֶּלֶפוֹן. עָזַר בְּהַמְצָאַת הַקּוֹלְנוֹעַ, הָרַדְיוֹ וְהָאֲוִירוֹן. וְכָל הָאַמְצָאוֹת הַמַּפְלִיאוֹת שֶׁלּוֹ עוֹזְרוֹת לָנוּ עַתָּה בְּחַיֵּינוּ, מְקִלּוֹת לָנוּ בַּעֲבוֹדָתֵנוּ וּמַנְּעִימוֹת לָנוּ אֶת זְמַנֵּנוּ.

22.png


  1. כך במקור - הערת פב"י  ↩︎

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 65328 יצירות מאת 3981 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!