מָקוֹ שָׁכַב עַל הַמַּחֲצֶלֶת וְהִקְשִׁיב לַקּוֹל דְבָרָיו שֶׁל סַבָּא. מִמַעַל נוֹצְצוּ הַכּוֹכָבִים מִתּוֹךְ הַשָּׁמַיִם הַשְּׁחֹורִים, וּמֵרָחוֹק נִשְׂאָה הֶמְיַת גַּלֵּי הַיָּם הַמַּכִּים בְּסַלְעֵי הַחוֹף.

סַבָּא הַזָּקֵן דַּבֵּר עַל טוּפָּא – שֵׁד־הַיָּם. מֵאָז הֵחֵל לְהָבִין אֶת שְׂפַת בְּנֵי שִׁבְטוֹ, לֹא הָיָה כִּמְעַט יוֹם, שֶׁמָּקוֹ לֹא שָׁמַע עַל הַשֵּׁד הַנּוֹרָא הַזֶּה. לַיְלָה־לַיְלָה, כְּשֶׁחָזְרוּ הַדַּיָּגִים מִמֶּרְחֲבֵי הַיָּם, אֲשֶׁר שָׁם פָּרְשׂוּ אֶת רִשְׁתוֹתֵיהֶם, כַּדִי לְהַעֲלוֹת בָּהֶן דָּגִים מִתּוֹךְ הַמַּיִם. הָיוּ מְסַפְּרִים עָלָיו סִפּוּרִים מַפִּילֵי אֵימָה.

בְּנֵי הַשֵּׁבֶט אָמְרוּ כִּי הַשֵּׁד טוּפָּא מוֹשֵׁל בְּכָל הַיָּם הַמַּקִּיף אֶת הָאִי בּוֹרָה־בּוֹרָה. אָמְנָם מְעַטִּים מְאֹד הָיוּ הָאֲנָשִׁים, שֶׁרָאוּ אֶת הַשֵּׁד טוּפָּא בְּמוֹ עֵינֵיהֶם. אַךְ סַבָּא שֶׁל מָקוֹ הָיָה אַחַד הַמְּעַטִּים הָאֵלֶּה.

– וּמָה מַרְאֵהוּ שֶׁל שֵׁד־הַיָּם טוּפָּא? – שָׁאַל הַנַּעַר זוֹ הַפַּעַם הַמֵּאָה.

– אַ־יָה! – הֵנִיעַ הָאִישׁ הַזָּקֵן בְּרֹאשׁוֹ – טוּפָּא חַי עַל קַרְקַע הַיָּם וּבְתוֹךְ הַמְּעָרוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁבְּסַלְעֵי הַחוֹף. הוּא גָּדוֹל מִן הַבַּיִת הַזֶּה. וְעַל גַּבּוֹ מִפְרָשׂ לוֹ. אָמְנָם לוֹ¹ גָּדוֹל הוּא מִפְרָשׂ זֶה, אַךְ הוּא בּוֹעֵר בְּאֵשׁ לְבָנָה. לַיְלָה אֶחָד, כַּאֲשֶׁר פָּרַשְׂתִּי אֶת רִשְׁתִּי בַּיָּם, רָאֹה רָאִיתִי אוֹתוֹ מִתְקָרֵב לְסִירָה אַחֶרֶת…

– וּמַה קָרָה אָז? – שָׁאַל מָקוֹ בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה.

קוֹלוֹ שֶׁל סַבָּא הִנְמִיךְ וְהָיָה לְלַחַשׁ אִטִּי וּמָלֵא צַעַר:

– טוּפָּא מָשַׁךְ אֶת הַסִּירָה לִמְצוּלוֹת הַיָּם. שְׁלשֶׁת הַדַּיָּגִים, שֶׁיָּשְׁבוּ בְּתוֹכָהּ, נֶעֶלְמוּ וְלֹא נִרְאוּ עוֹד. שַׂחְיָנִים מְצֻיָּנִים הָיוּ – – אַךְ דָי!

הָאִישׁ הַזָּקֵן הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ וְהוֹסִיף:

– לֹא כְּדַאי לְדַבֵּר עַל טוּפָּא. דָּבָר זֶה אֵינוֹ לְטוֹבָה. אֲפִילּוּ לְהַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ סַכָּנָה הִיא.

אֲבָל מַלְכֵּנוּ אוֹפּוֹ נוּאִי הִבְטִיחַ פְּרָס גָּדוֹל לָאִישׁ שֶׁיַּצְלִיחַ לְהַכְנִיעַ אוֹתוֹ, – עָנָה בְּשֶׁקֶט הַנַּעַר.

– כֵּן, – נָהַם סַבָּא – חֹרְשָׁה שְׁלֵמָה שֶׁל דִקְלֵי־קוֹקוֹס וְסִירַת מִפְרָשִׁים. אַךְ מִי זֶה שָׁמַע, כִּי אָדָם יוּכַל לְהַכְנִיעַ שֵׁד?

עֵינָיו שֶׁל מָקוֹ הִבְרִיקוּ.

– חֹרְשָׁה שְׁלֵמָה שֶׁל דִקְלֵי־קוֹקוֹס וְסִירַת־מִפְרָשִׂים… – לָחֲשׁוּ שִׂפְתוֹתָיו – מַה שָׂמֵחַ הָיִיתִי, אִלּוּ עָלָה בִּידֵי לִזְכּוֹת בִּפְרָס זֶה.

אִמּוֹ שֶׁל מָקוֹ, שֶׁהִקְשִׁיבָה לַשִּׂיחָה, נָזְפָה בּוֹ עַל דִּבְרֵי הַשְׁטוּת הַלָּלוּ.

– דַּי לְךָ, בְּנִי, – אָמְרָה – הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁתֵּלֵךְ לִישֹׁן. סַבָּא כְּבָר אָמַר לְךָ, כִּי לֹא לְטוֹבָה הִיא לְדַבֵּר עַל טוּפָּא. אוֹיָה, אָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הֵיטֵב־הֵיטֵב. אָבִיךְ – –

וְהִיא לֹא סִיְּמָה אֶת הַמִּשְׁפָּט.

– מָה אָבִי? שָׁאַל הַנַּעַר מִיָּד.

– סַפֵּר לוֹ, סַבָּא, – לָחֲשָׁה הָאִשָּׁה.

– אָבִיךְ – אָמַר הַזָּקֵן לְאִטּוֹ – הָיָה אֶחָד מִשְּׁלשֶׁת הַדַּיָּגִים, אֲשֶׁר טוּפָּא מָשַׁךְ אֶת סִירָתָם לִמְצוּלוֹת הַיָּם.

רַעַד עָבַר בְּגוּפוֹ שֶׁל מָקוֹ. הוּא הֵסִיט לְאָחוֹר אֶת דַּבְלוּלֵי הַשֵּׂעָר שֶׁנָּפְלוּ עַל מִצְחוֹ. קָמַץ אֶת יָדָיו לְאֶגְרוֹפִים וְקָרָא בְּקוֹל רָם:

– נָקוֹם אֶקֹּם אֶת מוֹת אָבִי! הָרוֹג אֶהֳרֹג אֶת טוּפָּא – רְאוּ, בְּיָדַי אֵלּוּ! וְגַם בִּפְרָס הַמֶּלֶךְ אֶזְכֶּה!

– הַס – גָּעֲרָה בּוֹ אִמּוֹ הַנִרְעָדָה – סְגֹר פִּיךָ אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ! וְעַתָּה לֵךְ לִישֹן. הַקֵּץ לִדְבְרֵי, הַשְּׁטוּת הַלָּלוּ.

מָקוֹ הִשְׁתַּטַּח עַל הַמַּחֲצֶלֶת. הוּא הִתְהַפֵּך מִצַּד אֶל צַד. עָצַם אֶת עֵינָיו. אַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יָכֹל לְהֵרָדֵם.

הָאִי בּוֹרָה־בּוֹרָה, אֲשֶׁר שָׁם חַי מָקוֹ, נִמְצָא

הַרְחֵק־הַרְחֵק בַּלֵּב הָאוֹקְיָנוֹס הַשֶּׁקֶט. אֵין זֶה אִי גָּדוֹל כְּלָל וּכְלָל, וְאֶפְשָׁר לְהַקִּיף אוֹתוֹ מִסָּבִיב בְּסִירָה בְּמֶשֶׁךְ יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. אַךְ הוּא מִתְרוֹמֵם לְגֹבַהּ רַב מֵעַל פְּנֵי הַיָּם, כְּעֵין סֶלַע עֲנָק.

מָקוֹ נוֹלָד בְּחוֹפוֹ שֶׁל אִי זֶה וְאֶת רֹב שְׁעוֹת הַיּוֹם הָיָה מְבַלֶּה בְּמֵימָיו שֶׁל חוֹף הַיָּם. וְנַעַר זָרִיז וְנָבוֹן הָיָה מָקוֹ. בְּמוֹ יָדָיו הִתְקִין לוֹ חֲנִית בַּת חָמֵשׁ שִׁנֵי בַּרְזֶל חַדּוֹת לְשֵׁם דַּיִג בַּיָּם. גַּם סִירָה עָשָׂה לוֹ בְּמוֹ יָדָיו מִגִּזְעוֹ שֶׁל עֵץ עָבֶה. אָמְנָם לֹא גְדוֹלָה הָיְתָה הַסִּירָה. רַק מְעַט מְאֹד אֲרֻכָּה מִגֹּבַהּ קוֹמָתוֹ. אַךְ הִיא הָיְתָה מְצֻיֶּדֶת בְּגֶשֶׁר־מְאַזֵּן קָטָן, שֶׁהָיָה מְחֻבָּר לְצִדָּה הַיְּמָנִי וְשָׁמַר עַל הַסִּירָה, כִּי לֹא תִּתְהַפֵּך בְּשׁוּטָה בַּיָּם. הִיא גַּם הָיְתָה גְּדוֹלָה לְמַדַּי, כְּדֵי לְהָכִיל בְּתוֹכָהּ אֶת מָקוֹ וְאֶת כַּלְבּוֹ.

שְׁנֵי אֵלֶּה הָיוּ יְדִידִים טוֹבִים. שְׁמוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב הָיָה אָפָא, וְהוּא הָיָה כֻּלּוֹ לָבָן, מִלְּבַד אָזְנָיו שֶׁהָיוּ שְׁחוֹרוֹת כְּפֶחָם.

כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר, לֹא יָכֹל מָקוֹ לִפְקֹחַ אֶת עֵינָיו. לְאַחַר שֶׁנִּרְדַּם, בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלְַיְלָה, רָאָה חֲלוֹמוֹת לְאֵין סְפֹר, שֶׁלֹּא נָתְנוּ לוֹ מָנוֹחַ. וּבַבֹּקֶר, הָיָה שָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה כָּל כָּךְ, שֶׁלֹּא יָכֹל לְהִתְנַעֵר מִשְּׁנָתוֹ.

כַּאֲשֶׁר הֵקִיץ, עָמְדָּה כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם. הוּא קָפַץ מֵעַל הַמַּחֲצֶלֶת, קָרָא אֶת אָפָא וְרָץ אִתּוֹ אֶל הַיָּם, כְּדֵי לִרְחֹץ אֶת גּוּפוֹ. וּכְשֶׁחָזַר מִן הָרְחִיצָה, חִכְּתָהּ לוֹ כְּבָר הָאֲרוּחָה הַטְּעִימָה, שֶׁאִמּוֹ הַכִינָה לוֹ.

– אֵלּוּ הֵן הַבַּנָּנוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ, מָקוֹ, – אָמְרָה אֵלָיו אִמּוֹ – וְלָכֵן טוֹב תַּעֲשֶׂה, אִם תָּשׁוּט אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם אֶל הַמוֹטוּ וְתָבִיא מִשָּׁם כַּמָּה אֶשְׁכְּלוֹת בַּנָּנוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא נִשָּׁאֵר בְּלִּי אֹכֶל בַּבַּיִת.

– טוֹב, אִמָּא, – עָנָה לָהּ הַנַּעַר.

בְּשֵׁם מוֹטוּ קָרְאוּ יוֹשְׁבַי בּוֹרָה־בּורָה לְאִי קָטָן אֶחָד, שֶׁנִּמְצָא בְּמֶרְחַק קִילוֹמֶטֶר בְּעֵרֶךְ מִן הַחוֹף שֶׁלָּהֶם. אִי קָטָן זֶה הָיָה אַחַד הַמְּקוֹמוֹת הָאֲהוּבִים בְּיוֹתֵר עַל מָקוֹ, וְהוּא אָהַב לָשׁוּט אֵלָיו לְעִתִּים קְרוֹבוֹת וּלְבַלּוֹת שָׁם שָׁעוֹת רַבּוֹת. וּבְאִי קָטָן זֶה צָמְחוּ הַרְבֵּה מְאֹד בַּנָּנוֹת וְתַפּוּחֵי־זָהָב.

– בּוֹא, אָפָא! קָרָא מָקוֹ לְכַלְבּוֹ.

הוּא לָקַח אִתּוֹ אֶת סַכִּינו אֲרֻכַּת־הַלַּהַב וְאֶת חֲנִיתוֹ בַּת חָמֵשׁ הַשִּׁנַּים, וְאַחַר כָּךְ יָצָא בְּרִיצָה אֶל הַחוֹף, מְקוֹם שָׁם עָמְדָה סִירָתוֹ. הוּא דָחַף אֶת הַסִּירָה לְתוֹךְ הַמַּיִם, יָשַׁב בְּתוֹכָהּ, נָתַן גַּם לְכַלְבוֹ אָפָא לְהִכָּנֵס וְלָשֶׁבֶת לְיָדוֹ, וְאַחַר כָּךְ תָּפַס בַּמָּשׁוֹט וְנֶהְדַּף

מִן הַחוֹף. הַסִּירָה הֶחֱלִיקָה עַל פְּנַי הַמַּיִם וִהִפְלִיגָה לַצַּד הַמּוֹטוּ. וּמֵי הַיָּם הָיוּ שְׁלֵוִים וּטְהוֹרִים כָּל כָּךְ, שֶׁהַנַּעַר רָאָה אֶת סַלְעֵי הָאַלְמֻגִּים הַנֶּהְדָרִים הַמִּשְׂתָּרְעִים עַל קַרְקַע הַיָּם.

פִּתְאֹם נִזְכַּר מָקוֹ בְּשֵׁד־הַיָּם טוּפָּא. בְּיוֹם בָּהִיר כָּזֶה הָיָה קָשֶׁה לְהַאֲמִין בְּשֵּׁדִים וּבְרוּחוֹת לְמִינֵיהֶם. לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת מִלְּמַעְלָה וּלְהֶמְיָתָם הַנְּעִימָה שֶׁל מֵימֵי הַיָּם הַשְּׁלֵוִים נִדְמֶה הָיָה, כִּי הַשֵּׁדִים הַשּׁוֹנִים אֵינָם אֶלָּא מַעֲשִׂיּוֹת בְּדוּיוֹת שֶׁל זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת.

אַךְ מָקוֹ לֹא יָכֹל עַתָּה לַחֲשֹׁב עַל דָּבָר אַחֵר מִלְּבַד עַל טוּפָּא. מֶבַּט עֵינָיו נָפַל עַל חֲנִיתוֹ – הַחֲנִית בַּעֲלַת חָמֵשׁ הַשִּׁנַיִם הַחַדּוֹת, שֶׁהִתְקִין לוֹ בְּמוֹ יָדָיו. כְּלוּם אֶפְשָׁר לַהֲרֹג שֵׁד בַּחֲנִית? בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, כַּאֲשֶׁר כָּל בְּנֵי הַכְּפָר יִישְׁנוּ אֶת שְׁנָתָם, הוּא יָקוּם וְיֵלֵךְ לְהִוָּכַח בְּדָבָר זֶה. הוּא יַפְלִיג בְּסִירָתוֹ וְיֵצֵא לְחַפֵּשׂ אֶת טוּפָּא. וְאוּלַי – עוֹד הַלַּיְלָה. וְכִי לָמָּה לֹא?

כְּשֶׁהִתְקָרְבָה הַסִּירָה אֶל המּוֹטוּ, רָאָה הַנַּעַר אֶת סַלְעֵי הָאַלְמֻגִּים הַמִּזְדַקְּרִים מִתַּחַת לִפְנֵי הַמַּיִם, בְּמֶרְחָק צְעָדִים אֲחָדִים בִּלְבַד מֵחוֹף הָאִי הַקָּטָן. הֵם הָיוּ דּוֹמִים לְכָרִישׁ. אֶחָד מֵהֶם נִרְאָה מַמָּשׁ כְּרֹאשׁוֹ שֶׁל כָּרִישׁ, וּבוֹ הָיוּ אַף שְׁנֵי חוֹרִים שְׁחֹורִים כְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת. וְכָל פַּעַם שֶׁמָּקוֹ עָבַר מֵעַל לְסַלְעֵי הָאַלְמֻגִּים הַלָּלוּ, הָיָה נוֹעֵץ אֶת חֲנִיתוֹ יָשָׁר לְתוֹךְ שְׁנֵי חוֹרִים שְׁחֹורִים אֵלֶּה, וְנִדְמֶה הָיָה לוֹ, שֶׁהוּא מְנַקֵּר אָז אֶת עֵינָיו שֶׁל כָּרִישׁ טוֹרֵף. עוֹד מִזְּמַן כִּנָּה גַּם אֶת הַסְּלָעִים הַמּוּזָרִים הַלָּלוּ בְּשֵּׁם “טוּפָּא”.

וְהַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר עָבְרָה סִירָתוֹ מֵעַל לְסַלְעֵי הָאַלְמֻגִּים הַלָּלוּ, הֵרִים הַנַּעַר אֶגְרוֹף וְקָרָא:

– אֲבוֹי לְךָ, טוּפָּא! חַכֵּה־נָא עַד שֶׁאֶקְטֹף אֶת הַבַּנָּנוֹת. וְכַאֲשֶׁר אֶחֱזֹר, יִהְיֶה סוֹפְךָ רַע וָמַר!

אַךְ בֵּינְתַיִם הֵחֵל חַרְטוֹם הַסִּירָה לִשְׂרֹט אֶת הַחוֹל שֶׁל קַרְקַע הַיָּם. מָקוֹ קָפַץ לְתוֹךְ הַמַּיִם הָרְדוּדִים, וְיָצָא בְּרֶגֶל אֶל הַחוֹף, כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו אֶת הַסִּירָה. וְאַחַר כָּךְ לָקַח בְּיָדוֹ אֶת סַכִּינוֹ הָאֲרֻכָּה וּפָנָה בְּעִקְבוֹת אָפָא לְתוֹךְ סִבְכֵי הָעֵצִים שֶׁל הָאִי הַקָּטָן. הָאוֹר הָיָה כָּאן מוּעָט וְגוֹנוֹ יָרֹק כָּל כָּךְ, שֶׁהַנַּעַר דִּמָה בְּלִבּוֹ, כִּי הוּא עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכּוֹ בְּתוֹךְ מֵימָיו שֶׁל יָם. צִמְחֵי שָׁרָךְ עֲנָקִיִּים הִתְנַשְּׂאוּ עַד מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, וּמִלְּמַעְלָה הִשְׂתָּרְגוּ עַנְפֵי הָעֵצִים זֶה בְּזֶה וְיָצְרוּ גַג יָרֹק, אֲשֶׁר רַק פֹּה וְשָׁם הָיָה מְנֻקָּב כָּלְשֶׁהוּ וְנָתַן מַעֲבָר לְאַלֻמּוֹת אוֹר זְהֻבּוֹת.

מֵרָחוֹק נִשְׁמְעָה נַחֲרָתוֹ שֶׁל חֲזִיר־בַּר. אָפָא נִבְהַל וּבָרַח לָעֳבִי הַסְּבָכִים. גַּם מָקוֹ נִרְעַד. לֹא הָיָה לוֹ כָּל רָצוֹן לְהִפָּגֵשׁ עִם הַטּוֹרֵף הַמְסֻכָּן הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר בְּיָדוֹ רַק הַסַּכִּין הַפְּשׁוּטָה לִקְטִיף הַבַּנָּנוֹת. אַךְ גַּם חֲזִיר־הַבָּר לֹא בִּקֵּשׁ, כַּנִּרְאֶה, לְהִפָּגֵשׁ עִם מָקוֹ. וְאָז נָשָׂא הַנַּעַר אֶת רֹאשׁוֹ לְעָלָיו הָאֲרֻכִּים וְהָרְחָבִים שֶׁל שִׂיחַ הַבַּנָּנָה וּלְעֵינָיו נִגְלוּ אֶשְׁכֹּלוֹת מַזְהִיבִים שֶׁל בַּנָּנוֹת בְּשֵׁלוֹת.

לְמַרְגְּלוֹת הָעֵץ עָשָׂה הַנַּעַר מַצָּע רַךְ שֶׁל עָלִים, כְּדֵי שֶׁהַבַּנָּנוֹת לֹא תִּתְרַסֵּקְנָה בְּנָפְלָן לָאָרֶץ. וְאַחַר כָּךְ חָתַךְ בַּסַּכִּין הַחַדָּה אֲשְׁכֹּל אֶחָד, שֵׁנִי וְאַף שְׁלִישִׁי.

– וְעַתָּה, כֵּיוָן שֶׁאֲנִי כְּבָר פֹּה, קָטוֹף אֶקְטֹף גַּם מְעַט תַּפּוּחֵי־זָהָב, – אָמַר מָקוֹ בְּקוֹל, כְּאִלּוּ עָמַד לְיָדוֹ מִישֶׁהוּ הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְבָרָיו.

וְלַמַּעַן יִהְיֶה לוֹ בַּמֶּה לָשֵׂאת אֶת תַּפּוּחֵי הַזָּהָב, יָשַׁב לָאָרֶץ וְהֵחֵל לִקְלֹעַ סַל מֵרְצוּעוֹת שֶׁל עָלֵי בַּנָּנָה. כְּשֶׁיָּשַׁב כָּךְ וְאֶצְבְּעוֹתָיו הַזְּרִיזוֹת מַעֲבִירוֹת בִּמְהִירוּת אֵת רְצוּעוֹת הֶעָלִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ שְׁתִי וְעֵרֶב, הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל נִבְחָתו שֶׁל אָפָא. כָּךְ הָיָה אָפָא רָגִיל לִנְבֹּחַ תָּמִיד, כַּאֲשֶׁר רָאָה לְפָנָיו צִפּוֹר, אוֹ דָג, אוֹ חֲזִיר־בָּר. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, פַּחְדָן הוּא אָפָא, חָשַׁב בְּלִבּוֹ מָקוֹ. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הִתְגָּאָה בּוֹ, כִּי לְשׁוּם נַעַר בְּבּוֹרָה־בּוֹרָה לֹא הָיָה יָדִיד נֶחְמָד כָּמוֹהוּ.

קְלִיעַת הַסַּל אָרְכָה זְמַן רַב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חָשַׁב מָקוֹ לִפְנֵי כֵן. וּבְשָׁעָה שֶׁסִּיֵּם אֶת עֲבוֹדָתוֹ, כְּבָר עָמְדָה הַשֶּׁמֶשׁ לִשְּׁקֹע. עָלָיו הָיָה עוֹד לִקְטֹף אֶת תַּפּוּחֵי־ הַזָּהָב. וּכְשֶׁהָיָה סַלּוֹ מָלֵא, כְּבָר שָׂרְרָה חֲשֵׁכָה מִסָּבִיב.

הַנַּעַר נָשָׂא אֶת מִטְעָנוֹ אֶל הַחוֹף וְהִכְנִיס אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַסִּירָה. שָׁרַק לְאָפָא, וְהַכֶּלֶב יָצָא מִתּוֹךְ סְבַךְ הָעֵצִים, כְּשֶׁהוּא מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה. וּכְשֶׁיָּשְׁבוּ שְׁנֵי הַיְּדִידִים בַּסִּירָה, תָּפַס מָקוֹ בַּמָּשׁוֹט, נֶהְדַּף מִן הַחוֹף וְסִירָתוֹ הִפְלִיגָה בְּקַלּוּת.

מֵימֵי הַיָּם, הַמּוּאָרִים בְּזהֲרוּרֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת, דָּמוֹ עַתָּה לְשַׁלְהֲבוֹת אֵשׁ נוֹזֶלֶת. כָּל חֲתִירָה בַּמָּשׁוֹט הֵתִּיזָה סִילוֹנוֹת שֶׁל נִצּוֹצוֹת זוֹהֲרִים.

וּכְשֶׁהִגִּיעָה הַסִּירָה לְסַלְעֵי הָאַלְמֻגִּים, הֵאִיר כְּרִישׁ הָאֶבֶן בְּלַהַט אָדֹם כַּדָם.

וְהִנֵּה נֶעֶצְרָה לְפֶתַע־פִּתְּאֹם נְשִׁימָתוֹ שֶׁל מָקוֹ. לְיַד סַלְעֵי הָאַלְמֻגִּים הִבְחִינָה עֵינוֹ הַחַדָּה בְּגוּף אַחֵר. גּוּף עֲנָק, שֶׁלֹּא נִרְאָה לִפְנֵי כֵן אַף פַּעַם. וּכְלוּם נְכוֹחָה תִּרְאֶינָה עֵינָיו? הֲרֵי הוּא מִתְנוֹעֵעַ, הוּא חָי! וְאַף סְנַפִּיר גָּדוֹל מִזְדַּקֵר מִמֶּנּוּ, כְּעֵין מִפְרָשׂ לָבָן.

מִבְּלִי מְשִׁים עָצַר מָקוֹ אֶת הַסִּירָה. אָפָא פָּתַח בְּנִבְחַת־פַּחַד. וְאוֹתוֹ סְנַפִּיר לָבָן שֶׁדָּמָהּ לְמִפְרָשׂ הֵחֵל לָנוּעַ מִסָּבִיב לַסִּירָה… מָקוֹ יָדַע עַתָּה מִי הוּא זֶה שֶׁלְּפָנָיו – טוּפָּא – טוּפָּא הָאֲמִתִּי – שֵׁד־הַיָּם!

בִּרְכָּיו כָּשְׁלוּ. מִתּוֹךְ אֶצְבְּעוֹתָיו נָזַל הַכֹּחַ מַמָּשׁ כַּמַּיִם הַנּוֹזְלִים מִתּוֹךְ בַּקְבּוּק. הוּא רָצָה לִצְעֹק, אַךְ לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא קוֹל מִגְּרוֹנוֹ. וְהַכָּרִישׁ הָעֲנָק שָׁט לוֹ לְאִטּוֹ מִסָּבִיב לַסִּירָה. הוּא הִקִּיף אוֹתָהּ הַקָּפוֹת־הַקָּפוֹת, וְעִם כָּל הַקָּפָה הָלַךְ הָלוֹךְ וְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ. הוּא לֹא נֶחְפָּז כְּלָל וּכְלָל. הָיָה לוֹ זְמַן. הוּא לֹא חָשַׁשׁ, שֶׁטַּרְפּוֹ יִשָּׁמֵט מִמֶּנּוּ. וּמִשֶׁהִתְקָרֵב אֶל הַסִּירָה, רָאֹה רָאָה מָקוֹ אֶת עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהַמַּבְרִיקוֹת בִּבְרָקָן הַצָּהֹב, וְאֶת חֲרִיצֵי הַזִּימִים שֶׁבִּגְרוֹנוֹ.

אָפָא הָיָה אָחוּז פַּחַד־מָוֶת. הוּא קָפַץ מִקָּצֶהָ הָאֶחָד שֶׁל הַסִּירָה אֵל קָצֶהָ הַשֵּׁנִי. מָקוֹ הִתְכּוֹפֵף, כְּדֵי לִתְפֹּס אֶת הַכֶּלֶב וּלְהַרְגִּיעוֹ, אַךְ בְּהַטּוֹתוֹ אֶת גּוּפוֹ הַצִּדָּה, כִּמְעַט שֶׁהָפַךְ אֶת הַסִּירָה. וּבְאוֹתוֹ רֶגַע קָפַץ אָפָא לַיָּם וְנֶעֱלַם בַּחֲשֵׁכָה.

– אָפָא! אָפָא! חֲזֹר! – קָרָא מָקוֹ בְּלֵב רוֹעֵד.

וְהַכֶּלֶב הוֹפִיעַ. הוּא רָצָה לְהִתְקָרֵב אֶל הַסִּירָה, אַךְ שָׂחָה בְּדִיּוּק לִקְרַאת לוֹעוֹ שֶׁל הַכָּרִישׁ. מָקוֹ תָּפַס בַּחֲנִיתוֹ. הוּא קָפַץ וְעָמַד עַל רַגְלָיו. עַתָּה לֹא יָדַע עוֹד כָּל פַּחַד. הוּא יָדַע רַק דָּבָר אֶחָד – כַּלְבּוֹ הַיָּקָר הוּא בְּסַכָּנָה, עוֹד רֶגַע וְיִטָּרֵף! וְהוּא נָשָׂא אֶת זְרוֹעוֹ, וּפִּתְאֹם, בִּמְהִירוּת הַבָּרָק, נִנְעֲצוּ שִׁנֵּי הַחֲנִית בְּאַחַת מֵעֵינָיו שֶׁל הַשֵּׁד. טוּפָּא הִשְׁתּוֹלֵל מֵרֹב כְּאֵב. נַחֲשׁוֹלֵי מַיִם קָמוּ סְבִיבוֹ. הַסִּירָה נָטְתָה עַל צִּדָּה וְעָמְדָה לְהֵהָפֵךְ. אַךְ מָקוֹ יִשֵּׁר אוֹתָהּ כְּהֶרֶף־עַיִן. וְאָז הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וּמָשַׁךְ אֶת אָפָא לְתוֹךְ הַסִּירָה.

אוּלָם בֵּינְתַיִם הִתְאוֹשֵׁשׁ הַכָּרִישׁ הַפָּצוּעַ. הוּא הִתְכּוֹנֵן לְהַתְקָפָה חֲדָשָׁה. אַךְ לֹא הִסְפִּיק, כִּי הַנַּעַר הִקְדִּים אוֹתוֹ. הַחֲנִית שֶׁבְּיָדוֹ נִנְעֲצָה בְּעֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁל הַטּוֹרֵף הָעֲנָק. וְעַתָּה, עִוֵּר שְׁתֵּי עֵינָיו וְתָשׁוּשׁ מֵרֹב כְּאֵב, עָלָה טוּפָּא לִפְנֵי הַמַּיִם וְהִתְהַפֵּך עַל צִדּוֹ.

הַאֻמְנָם מֵת?

מִבְּלִי לָנוּחַ אַף רֶגַע קָט מֵהִתְאַמְּצוּתוֹ הַכַּבִּירָה, הִכָּה הַנַּעַר בִּמְשׁוֹטוֹ וְהִתְקָרֵב אֶל גּוּפוֹ הָעֲנָק שֶׁל הַכָּרִישׁ הַצָּף לְלֹא תְּנוּעָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְהִנֵּה הִבְחִין בְּזַעֲזוּעַ קַל הָעוֹבֵר בִּזְנָבוֹ שֶׁל הַדָּג הַטּוֹרֵף. הוּא עָמַד לַחֲזֹר לְחַיִּים. וְמָקוֹ יָדַע, כִּי בָּרֶגַע שֶׁיַּחֲזֹר לְחַיִים, עֲלוּלָה תְּנוּעָה אַחַת שֶׁל זְנָבוֹ הֶחָזָק לְנַפֵּץ אֶת סִירָתוֹ וּלְהַטִּיל גַּם אוֹתוֹ וְגַם אֶת כַּלְבּוֹ לְתוֹךְ הַיָּם. אַךְ כֹּחוֹ כְּבָר עֲזָבוֹ כִּמְעַט. הוּא נָשַׁם נְשִׁימוֹת חֲטוּפוֹת. וְהִנֵּה נִזְכַּר בְּאָבִיו הַמֵּת. נִזְכַּר בַּשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׂבַּע לַהֲרֹג אֶת טוּפָּא. וְכֹחוֹת חֲדָשִׁים הִתְעוֹרְרוּ בּוֹ. הוּא הִזְדַקֵּף, הִתְקָרֵב אֶל הַכָּרִישׁ עוֹד יוֹתֵר, וְעוֹד טֶרֶם הִסְפִּיק לְחַשֵּׁב מַעֲשֵׂהוּ, כְּבָר נִתְקְעָה חֲנִיתוֹ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַכָּרִישׁ זוֹ הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית.

וְאָז שָׁקַע גּוּפוֹ הָעֲנָק שֶׁל הַכָּרִישׁ מִתַּחַת לִפְנֵי הַיָּם, וְלֹא נִרְאָה מִמֶּנּוּ לַמַּעְלָה אֶלָּא סְנַפִּיר גַּבּוֹ, שֶׁדָּמָהּ לְמִפְרָשׂ לַבַן.

טוּפָּא הָיָה עַתָּה מֵת.

וּמִגְּרוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹ פָּרְצָה תְּרוּעַת נִצָּחוֹן.

אַךְ הַנַּעַר לֹא עָזַב אֶת הַכָּרִישׁ הַמֵּת, שֶׁיָּצוּף לוֹ עַל פְּנֵי הַיָּם, עַד שֶׁיִּשְׁקַע וְיִפֹּל לַקַּרְקָע. מָצוֹא מָצָא בְּסִירָתוֹ חֶבֶל אָרֹךְ, קָשַׁר אֶת קָצֵהוּ הָאֶחָד שֶׁל הַחֶבֶל אֵל זְנַב הַכָּרִישׁ וְאֶת קָצֵהוּ הַשֵּׁנִי אֶל הַסִּירָה, וְכָךְ הֵחֵל לְבַסּוֹף לַחֲתֹר לְעֵבֶר הַחוֹף.

אוֹתָהּ שָׁעָה הֵחֵלּוּ אַנְשֵׁי בּוֹרָה־בּוֹרָה לָרוּץ אֶל חוֹף הַיָּם. הֵם הִשְׁמִיעוּ קְרִיאוֹת שִׂמְחָה, קָפְצוּ לְתוֹךְ הַסִּירוֹת שֶׁעָמְדוּ בַּחוֹף וְיָצְאוּ לִקְרַאת הַנַּעַר.

– זֶה שֵׁד־הַיָּם! זֶה טוּפָּא! מָקוֹ הָרַג אֶת שֵׁד־הַיָּם!

וּבַלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר שָׁכַב מָקוֹ הֶעָיֵף עַל הַמַּחֲצֶלֶת וְעֵינָיו עֲצוּמוֹת וּמְבַקְּשׁוֹת שֵׁנָה, הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו דִּבְרֵי הַשִּׁיר, שֶׁסַּבָּא הַזָּקֵן חִבֵּר לִכְבוֹד הַחֲגִיגָה אֲשֶׁר יַעֲרֹךְ מָחָר הַמֶּלֶךְ אוֹפּוֹ נוּאִי לַנַּעַר הָאַמִּיץ מָקוֹ.

בְּאָזְנָיו צִלְצְלוּ דִּבְרֵי הַשִּׁיר:

"חֹרְשָׁה שְׁלֵמָה שֶׁל דִקְלֵי־קוֹקוֹס

וְסִירַת מִפְרָשִׂים…

חֹרְשָׁה שְׁלֵמָה שֶׁל דִקְלֵי־קוֹקוֹס

יִתֵּן הַמֶּלֶךְ,

סִירַת מִפְרָשִׂים יִתֵּן אוֹפּוּ־נוֹאִי –

לַנַּעַר הָאַמִּיץ,

לְמָקוֹ…

כִּי הָרַג אֶת שֵׁד־הַיָּם,

הָרוֹג הָרַג אֶת טוּפָּא,

נָקַם נִקְמַת אָבִיו…"

וּמֵעַל לְרֹאשׁוֹ שֶׁל מָקוֹ הַיָּשֵׁן נִצְנְצוּ כּוֹכְבֵי־הַזָּהָב כְּעֵינַיִם שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה.