בְּאַחַד הַיָּמִים שֶׁבְּסוֹף הַחֹרֶף בָּא לְאָהֳלָהּ שֶׁל מִשְׁפַּחַת אִינְדִיאָנִים מִן הַשֵּׁבֶט נָבָהוֹ נַעַר זָר וּמוּזָר. הוּא דִּבֵּר בְּלָשׁוֹן מְשֻׁנָּה, שֶׁלֹּא הָיְתָה דוֹמָה כְּלָל וּכְלָל לִלְשׁוֹנָם שֶׁל בְּנֵי הַשֵּׁבֶט נָבָהוֹ. וּבְהִתְקָרְבוֹ לְאַט־לְאַט לָעוֹר־הַדֹּב הַפָּרוּשׂ לִפְנֵי הַמְּדוּרָה שֶׁבְּאֹהֶל, עָשָׂה תְּנוּעוֹת בְּיָדָיו וְהִסְבִּיר בְּאֹפֶן כָּזֶה, כִּי הוּא רָעֵב מְאֹד.
אִמּוֹ שֶׁל צִ’יסִי נָתְנָה לוֹ לֶאֱכֹל. וְהוּא בָּלַע אֶת הַָאֹכֶל בִּמְהִירוּת, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁתַּטַּח עַל עוֹר־הַדֹּב וְשָׁקַע בְּשֵׁנָה חֲזָקָה.
– אֵיזֶה נַעַר מוּזָר, – אָמַר צִ’יסִי לְאָבִיו, בְּשִׁבְתָּם שְׁנֵיהֶם לְיַד הַמְּדוּרָה.
– כֵּן, עָנָה אָבִיו – הוּא אֵינוֹ גָּדוֹל מִמְּךָ, אַךְ רְאֵה מָה דּוֹמוֹת הֵן פָּנָיו לִפְנֵי זָקֵן. רְאֵה אֶת כְּתֵפָיו הָרְחָבוֹת וְאֶת יָדָיו הַמְיֻבָּלוֹת. הוּא אִינְדִיאָנִי כָּמוֹנוּ, אַךְ בֶּן שֵׁבֶט רָחוֹק.
עוֹד אָבִיו שֶׁל צִ’יסִי מְדַבֵּר, וְהִנֵּה הוֹפִיעַ בְּפֶתַח הָאֹהֶל נַח־תּוֹנִי. זֶה הָיָה אִינְדִיאָנִי זָקֵן מִן הַשֵּׁבֶט נָבָהוֹ, אֲשֶׁר בִּימֵי עֲלוּמָיו הָיָה יוֹצֵא לְמִלְחָמוֹת וְלַצַּיִד לְכָל מְקוֹם רָחוֹק. לֹא הָיָה כִּמְעַט מְקוֹם מוֹשָׁב שֶׁל אִינְדִיאָנִים בְּכָל אֲמֵרִקָה1 הַצְּפוֹנִית, שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם. וּפַעַם אַחַת אַף נִשְׁבָּה בִּידֵי שֵׁבֶט הָאַפָּשִׁים הַפְּרָאִים, וְלֹא יָכֹל לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהֶם אֶלָּא לְאַחַר חָמֵשׁ שָׁנִים תְּמִימוֹת.
– מִי הוּא זֶה? שָׁאַל אִישׁ הַשֵּׂיבָה, בְּשִׁבְתּוֹ לְיַד הַמְּדוּרָה וּבְהַצְבִּיעוֹ עַל הַנַּעַר הַזָּר.
נַעַר מוּזָר, שֶׁנִּקְלַע לְפֶתַע־פִּתְאֹם לְאָהֳלֵנוּ, – עָנָה לוֹ אָבִיו שֶׁל צִ’יסִי – הוּא מְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן מְשֻׁנָּה, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לְהָבִין אוֹתָהּ.
נַח־תּוֹנִי הִתְכּוֹפֵף מֵעַל לַנַּעַר הַיָּשֵׁן וְנִעֵר אוֹתוֹ בְּחָזְקָה. וְאָז פָּקַּח הַזָּר אֶת עֵינָיו וְיָשַׁב. בְּרִאשׁוֹנָה נִרְאָה מְבֹהָל בְּמִקְצָת. אַךְ בִּרְאוֹתוֹ אֶת נַח־תּוֹנִי מִצְטַחֵק אֵלָיו, נִרְגַּע וְשׁוּב הֵחֵל לְהַשְׁמִיעַ אֶת דְּבָרָיו הַבִּלְתִּי מוּבָנִים.
– אֲמִיגוֹ, מִי יָקִי אֲמִיגוֹ! – אָמַר אֵלָיו נַח־תּוֹנִי.
וּכְשֶׁשָּׁמַע הַנַּעַר אֶת דְּבָרָיו, נָפַל לִפְנֵי הָאִישׁ הַזָּקֵן, וּכְשֶׁהוּא בּוֹכֶה וּמְדַבֵּר חִבֵּק אֶת בִּרְכָּיו.
נַח־תּוֹנִי פָּנָה אֵלָיו בַּמִּלִּים הַמְשֻׁנּוֹת שֶׁלָּמַד בִּימֵי עֲלוּמָיו מִפִּי הָאַפָּשִׁים הַפְּרָאִים. וְהַנַּעַר עָנָה לוֹ עַל שְׁאֵלוֹתָיו וְלֹא פָּסַק מִלְּחַבֵּק אֶת בִּרְכָּיו שֶׁל הָאִישׁ הַזָּקֵן.
– הוּא אִינְדִיאָנִי מִשֵּׁבֶט הַיָּקִים, – הִסְבִּיר נַח־תּוֹנִי לְאַנְשֵׁי הָאֹהֶל, לְאַחַר שֶׁגָּמַר לְדַבֵּר עִם הַנַּעַר הַזָּר בִּלְשׁוֹנוֹ הַמְשֻׁנָּה – הוּא אָמְנָם מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן שִׁבְטוֹ, אַךְ גַּם מִלִּים אַפָּשִׁיּוֹת וּסְפָרַדִּיּוֹת הוּא מֵבִין וּמַשְׁמִיעַ.
– הוּא אוֹמֵר, – הִמְשִׁיךְ הָאִישׁ הַזָּקֵן לְסַפֵּר בְּאָזְנֵי הַיּוֹשְׁבִים לְיַדוֹ – כִּי בָּרַח מִמִּכְרוֹת־הַזָּהָב שֶׁבַּדָּרוֹם. מֵאָז הֱיוֹתוֹ יֶלֶד קָטָן הָיָה חוֹפֵר שָׁם חוֹל זָהֹב מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. שָׁם עָבַד גַּם אָבִיו. וְשָׁם עָבְדָה גַּם אִמּוֹ. עַד שֶׁשְּׁנֵיהֶם מֵתוּ. וְאָז בָּרַח אֶל הַמִּדְבָּר. יוֹמָם הָיָה מִתְחַבֵּא, וְלַיְלָה הָיָה נוֹדֵד. הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה יוֹתֵר לַחֲפֹר אֶת הַחוֹל הַזָּהֹב מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה.
– נוֹ! נוֹ! מוֹצ’וֹ טְרַבָּז’וֹ אֶן לַס מִינַס! – קָרָא הַנַּעַר וְהִתְחִיל שׁוּב לִבְכּוֹת.
– הוּא אוֹמֵר “לֹא! לֹא! עֲבוֹדָה רַבָּה מְאֹד בַּמִּכְרוֹת!” – תִּרְגֵם אֶת דְּבָרָיו נַח־תּוֹנִי.
– סוּ נוֹמְבֶּר, אֲמִיגוֹ? – שָׁאַל הָאִישׁ הַזָּקֵן.
– ז’וּאַן דֶה לוֹס יָקִיס, – עָנָה הַנַּעַר.
– שְׁמוֹ הוּא ז’וּאַן מִשֵּׁבֶט הַיָּקִים, – אָמַר שׁוּב נַח־תּוֹנִי – אַךְ עַתָּה דַּי לָנוּ, הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִשְׁכַּב וְלִישׁוֹן.
כֻּלָּם שָׁכְבוּ וְנִרְדְּמוּ. אַךְ צִ’יסִי לֹא יָכֹל לִישֹׁון. הוּא חָשַׁב רַק עַל הַנַּעַר הַזָּר הַשּׁוֹכֵב לְצִדּוֹ. וּבַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִ’יסִי הִתְעוֹרֵר, הָיָה ז’וּאַן עֵר כְּבָר מִזְּמַן. הוּא כְּבָר הִסְפִּיק לְהָבִיא עֵצִים בִּשְׁבִיל הַמְּדוּרָה וּמַיִם מִן הַבְּאֵר.
כָּל בְּנֵי הָאֹהֶל יָשְׁבוּ מִסָּבִיב לַמְּדוּרָה וְאָכְלוּ פַּת־שַׁחֲרִית. וז’וּאַן מִשֵּׁבֶט הַיָּקִים דִּבֵּר. רַק נַח־תּוֹנִי הֵבִין אֶת דְּבָרָיו. אוּלָם עוֹד בְּבֹקֶר זֶה הִתְחִילוּ הַיָּמִים הַיָּפִים שֶׁהָיוּ לְצִ’יסִי בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל הַנַּעַר הַמּוּזָר. ז’וּאַן לָמַד עַד מְהֵרָה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי
נָבָהוֹ, וּשְׁנֵי הַנְּעָרִים הֵבִינוּ זֶה אֶת זֶה וְהָיוּ לִידִידִים נֶאֱמָנִים זֶה לְזֶה.
כַּאֲשֶׁר עָבַר זְמַן הַשֶּׁלֶג וְהָאֲדָמָה הִתְחִילָה לְהִתְכַּסּוֹת עֲשָׂבִים רַעֲנַנִּים, קָרָא אַבָּא לִשְׁנֵי הַנְּעָרִים וְאָמַר לָהֶם:
– הַכְּבָשִׂים נִמְשָׁכִים אֶל הֶהָרִים. הַחֲמוֹר טָעוּן כְּבָר שַׂקֵּי אֹכֶל. נַהֲלוּ אֵיפוֹא אֶת הָעֵדֶר לְכָרֵי־הַדֶּשֶׁא שֶׁבְּמִדְרוֹנוֹת הֶהָרִים. שָׁם גָּבַהּ כְּבַר הָעֵשֶׂב. גַּם מַיִם בְּשֶּׁפַע תִּמְצְאוּ שָׁם. אַךְ הֲתִהְיוּ אַמִּיצֵי־לֵב?
צִ’יסִי שָׁתַק, וְאוּלָם ז’וּאן מִשֵּׁבֶט הַיָּקִים עָנָה:
– אֲנַחְנוּ נִהְיֶה אַמִּיצֵי־לֵב. לַכְּבָשִׂים לֹא יְאֻנֶּה כָּל רַע, כַּאֲשֶׁר ז’וּאַן יִהְיֶה אִתָּם.
– זִכְרוּ גַּם וְהִשָּׁמְרוּ מִפָּנַי סוּפוֹת הַשֶּׁלֶג שֶׁבְּהָרִים, כִּי הֵן עֲלוּלוֹת לַהֲרֹג נְעָרִים צְעִירִים שֶׁכְּמוֹכֶם, – הִזְהִיר אוֹתָם אַבָּא.
וְהַנְּעָרִים יָצְאוּ לְדַרְכָּם, כְּשֶׁהֵם מוֹבִילִים אִתָּם אֶל מִדְרוֹנוֹת הֶהָרִים אֶת הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים, הַמִּשְׁתּוֹקְקִים לְעֵשֶׂב יָרֹק. הַדֶּרֶךְ נִמְשְׁכָה יָמִים אֲחָדִים, אַךְ לְבַסּוֹף הִגִּיעוּ אֶל הֶהָרִים. כָּאן מָצְאוּ הַנְּעָרִים מְעָרָה קְטַנָּה וְסִדְּרוּ לְעַצְמָם מָקוֹם מַחֲסֶה בְּתוֹכָהּ. גַּם אֶת הַצֵּידָה שֶׁהֵבִיאוּ אִתָּם הִשְׁאִירוּ כָּאן. אַךְ הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים לֹא הִסְתַּפְּקוּ בָּעֵשֶׂב הַמּוּעָט שֶׁמָּצְאוּ כָּאן, וְהֵם טִפְּסוּ לְמַעְלָה־לְמַעְלָה, מְקוֹם שָׁם הָיוּ כָּרֵי־דֶשֶׁא נִרְחָבִים וְעֵשֶׂב גָּדוֹל וְרַעֲנָן.
ז’וּאַן מִשֵּׁבֶט הַיָּקִים הָיָה רוֹעֶה מְצֻיָּן. הוּא הָיָה נוֹשֵׂא אֶת הַטְּלָאִים הָעֲיֵפִים אַחֲרֵי אִמוֹתֵיהֶן. וְהוּא לֹא יָכֹל לִפְגֹעַ לְרָעָה בְּשׁוּם בַּעַל־חַיִּים. כַּאֲשֶׁר טָלֶה אֶחָד שָׁבָר רֶגֶל וצִ’יסִי שָׁחַט אוֹתוֹ, פָּרַץ ז’וּאַן בִּבְכִי. הוּא גַּם לֹא רָצָה לֶאֱכֹל מִן הַבָּשָׂר הַצָּלוּי שצִ’יסִי הֵכִין מִן הַטָּלֶה הַשָּׁחוּט.
לְאַחַר יָמִים אֲחָדִים מֵאָז הַגִּיעָם אֶל הֶהָרִים קָמָה פִּתְאֹם סוּפָה נוֹרָאָה. הָרוּחַ הִסְתָּעֲרָה וְיִלְלָה כְּמַחֲנֶה זְאֵבִים מֻכֵּי רָעָב. וְהַשֶּׁלֶג הַסָּמִיךְ, שֶׁהוּבָא עִם הָרוּחַ הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת, יָרַד וְהִצְלִיף בְּזַעַף, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה עָשׂוּי פְּתוֹתִים קַלִּים וְרַכִּים, אֶלָּא צְרוֹרוֹת־אֶבֶן כְּבֵדִּים וְחַדִּים.
אוֹתָהּ שָׁעָה נִמְצְאוּ הַנְּעָרִים לְיַד עֶדְרָם, בְּגֹבַהּ רַב מִן הַמַּחֲסֶה שֶׁלָּהֶם. קַר הָיָה לָהֶם. לְצִ’יסִי לֹא הָיָה בַּמֶּה לְהִתְעַטֵּף, כְּדֵי לְהִתְגּוֹנֵן מִפְּנֵי הַשֶּׁלֶג הַדּוֹקֵר בְּפָנָיו כְּמוֹ בִּמְּחָטִים. וּלְז’וּאַן הָיָה רַק עוֹר־כֶּבֶשׁ, שֶׁהָיָה קָשׁוּר כְּעֵין חֲגוֹרָה עַל מָתְנָיו. בָּרִאשׁוֹנָה נִסּוּ הַנְּעָרִים לְהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי סֶלַע גָּבוֹהַּ, אוּלָם הָרוּחַ וְהַקֹּר גֵּרְשׁוּ אוֹתָם מִשָּׁם. וְאָז תָּקַף פִּתְאֹם אֶת צִ’יסִי רָצוֹן לִשְׁכַּב וְלִישֹׁן. אַךְ ז’וּאַן לֹא נָתַן לוֹ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. הוּא עָטַף אוֹתוֹ בְּעוֹר־הַכֶּבֶשׂ שֶׁלּוֹ וְהֵחֵל לְהַכּוֹת אוֹתוֹ בְּאֶגְרוֹפָיו הַקְּמוּצִים.
– רוּץ אֶל הַמַּחֲסֶה! – צָעַק אֵלָיו בַּקֶּצֶף – רוּץ יָשָׁר לְמַטָּה, רוּץ וְאַל תַּעֲמֹד! וְאִם לֹא תָּרוּץ יָשָׁר אֶל הַמַּחֲסֶה, בֹּא אָבוֹא אַחֲרֶיךָ וְאֶהֱרֹג אוֹתְךָ! אִם תִּשְׁכַּב לִישֹׁן בַּדֶּרֶךְ, אֶהֱרֹג אוֹתְךָ מִיָּד!
עֵינָיו הִבְרִיקוּ בְּבָרָק מַפִּיל אֵימָה וְאֶגְרוֹפָיו יָרְדוּ בְּכֹחַ עַל צִ’יסִי.
– הֲתָּרוּץ אֶל הַמַּחֲסֶה וְלֹא תֵּעֲמֹד בַּדֶּרֶךְ? – שָׁאַל אֶת צִ’יסִי – אִם לֹא תַּגִּיעַ אֶל הַמַּחֲסֶה, אָרוּץ אַחֲרֶיךָ וְאֶהֱרֹג אוֹתְךָ! אֲנִי אָרוּץ אַחֲרֶיךָ! אֲנִי אֶהֱרֹג אוֹתְךָ! וְאִם אָבוֹא אֶל הַמַּחֲסֶה וְאֶמְצָא אוֹתְךָ שָׁם, לֹא אֶהֱרֹג אוֹתְךָ, רוּץ!
וְצִ’יסִי רָץ. הָרוּחַ הַזּוֹעֶפֶת וּפְתוֹתֵי הַשֶּׁלֶג הַמַּצְלִיפִים דָּקְרוּ בְּפָנָיו. הוּא לֹא יָכֹל כִּמְעַט לִפְקֹח אֶת עֵינָיו. אַךְ בִּפְנוֹתוֹ לְאָחוֹר וּבִרְאוֹתוֹ, כִּי ז’וּאַן עוֹמֵד וּמַבִּיט אַחֲרָיו, הִמְשִׁיךְ לָרוּץ. הוּא רָץ בְּכָל כֹּחוֹ.
הָרוּחַ הִגְבִּירָה אֶת יִלְלָתָהּ הַנּוֹרָאָה. פְּתוֹתֵי הַשֶּׁלֶג נַעֲשׂוּ חַדִּים יוֹתֵר, וְעַד מְהֵרָה יָרַד גַּם הַלַּיְלָה וַחֲשֵׁכָה כְּבֵדָה יָרְדָה עַל הֶהָרִים. פְּעָמִים אֲחָדוֹת נִכְשַׁל צִ’יסִי וְנָפַל לְאֶרֶץ. הוּא כֻּסָּה עַד מְהֵרָה בַּעֲרֵמוֹת שֶׁלֶג. אַךְ כְּהֶרֶף־עַיִן קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהִמְשִׁיךְ לָרוּץ. הוּא לֹא הֵעֵז לְהֵעָצֵר אַף לְרֶגַע אֶחָד. הוּא פָּחַד מִפְּנֵי ז’וּאַן. אִם ז’וּאַן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲסֶה וְלֹא יִמְצָא אוֹתוֹ שָׁם, הֲרֵי הָרוֹג יַהַרְגֵהוּ.
– וּמַה יִהְיֶה עַל צֹאנוֹ שֶׁל אָבִי? – חָלְפָה מַחֲשָׁבָהּ מָרָה בְּמֹחוֹ שֶׁל צִ’יסִי – וּמַה יִהְיֶה עַל הַכְּבָשִׂים?
וְהוּא הִמְשִׁיךְ לָרוּץ בְּחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה. לַמְרוֹת הָרוּחַ הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת וְלַמְרוֹת הַשֶּׁלֶג הָעוֹקֵץ וְהַדּוֹקֵר כְּמוֹ בְּאַלְפֵי מְחָטִים חַדּוֹת. וּלְבַסּוֹף הִגִּיעַ אֶל הַמַּחֲסֶה. הוּא נִכְנַס לְתוֹךְ הַמְּעָרָה הַקְּטַנָּה. כִּסָּה אֶת עַצְמוֹ בְּכַמָּה עוֹרוֹת־כְּבָשִׂים וְשָׁכַב אֵין־אוֹנִים. הוּא חִכָּה לְז’וּאַן. הִטָּה אֶת אָזְנָיו, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל צְעָדָיו. אַךְ הוּא לֹא שָׁמַע, כִּי אִם אֶת הָרוּחַ הַשּׁוֹרֶקֶת כְּמוֹ בְּאַלְפֵי חֲלִילִים. וּלְבַסּוֹף נִרְדַּם.
כַּאֲשֶׁר הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ, כְּבַר הָיָה אוֹר בַּחוּץ. הוּא הִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ. חִפֵּשׂ אֶת ז’וּאַן. אַךְ ז’וּאַן לֹא הָיָה. הוּא נִגַּשׁ לְאַט־לְאַט אֶל הַפֶּתַח וְהִבִּיט הַחוּצָה. הָעוֹלָם נִשְׁתַּנָּה כֻּלּוֹ. סָבִיב־סָבִיב נֶעֶרְמוּ גּוּשֵׁי שֶׁלֶג. הָרוּחַ הִמְשִׁיכָה לִנְשֹׁב בְּחָזְקָה וְהַשֶּׁמֶשׁ לֹא נִרְאֲתָה עוֹד בַּשָּׁמַיִם. רַק עַנְנֵי שֶׁלֶג כְּבֵדִּים הָיוּ תְּלוּיִים בַּמְּרוֹמִים. אָז חָזַר צִ’יסִי לִפְנִים הַמְּעָרָה, סָעַד אֶת לִבּוֹ בִּפְרוּסַת לֶחֶם וְנֵתַח בָּשָּׂר מִיֻּבָּשׁ, וְאַחַר כָּךְ הִתְכַּסָּה שׁוּב וְחָזַר לִישֹׁן.
כָּךְ הִשְׁתּוֹלְלָה הַסּוּפָה יָמִים אֲחָדִים. הַמַּחֲסֶה, אֲשֶׁר בּוֹ יָשַׁב צִ’יסִי הָיָה כִּמְעַט כֻּלּוֹ קָבוּר מִתַּחַת לַעֲרֵמַת שֶׁלֶג גְּדוֹלָה. אַךְ לְבַסּוֹף שָׁקְטָה הָרוּחַ, וְהַנַּעַר פִּלַּח לוֹ דֶרֶך בַּשֶּׁלֶג וְיָצָא מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה הַחוּצָה. ז’וּאַן עוֹד לֹא חָזַר.
– בְּוַדַּאי נָפַח אֶת נִשְׁמָתוֹ, – אָמַר בְּלִבּוֹ צִ’יסִי – גַּם עֶדְרוֹ שֶׁל אָבִי מֵת בַּוַּדַּאי. אַךְ עָלַי לִמְצֹא אוֹתָם וִיהִי מָה.
וְהוּא הֵחֵל לְטַפֵּס בְּמִדְרוֹן הָהָר. כָּל הַיּוֹם טִפֵּס וְעָלָה לְמַעְלָה־לַמַעְלָה. וְהִנֵּה נִגְלָּה לְעֵינָיו הַעֵדֶּר, הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים נִרְאוּ שְׁחוֹרִים עַל פְּנֵי הָרֶקַע הַלָּבָן שֶׁל הַשֶּׁלֶג, שֶׁכִּסָּה אֶת כָּרֵי הַדֶּשֶׁא.
– הָעֵדֶר חָי! – קָרָא הַנַּעַר בְּצָהֳלָה.
ובְהַגִּיעוֹ אֵלָיו, רָאָה, כִּי חוֹמַת שֶׁלֶג גְּבוֹהָה שׁוֹמֶרֶת עַל הַצֹּאן מִסָּבִיב.
אַךְ הֵיכָן הוּא ז’וּאַן?
צִ’יסִי חִפֵּשׂ אוֹתוֹ מִסָּבִיב, קָרָא בִּשְׁמוֹ, אַךְ כָּל מַעֲנֶה לֹא הִגִּיעַ לְאָזְנָיו, וְהִנֵּה יָצָא פִּתְאֹם מִתּוֹךְ חוֹר שֶׁבַּשֶׁלֶג רֹאשׁוֹ שֶׁל בֶּן הַיָּקִים. וּכְשֶׁנָּפְלוּ עֵינָיו שֶׁל ז’וּאַן עַל חֲבֵרוֹ הָעוֹמֵד לְפָנָיו, קָפַץ מִתּוֹךְ מְאוּרַת הַשֶּׁלֶג וְחִבֵּק אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה.
– מַה טוֹב שֶׁאַתָּה חָי, מַה טוֹב שֶׁאַתָּה חָי! – קָרָא ז’וּאַן מִשֵּׁבֶט הַיָּקִים – אִלּוּ שָׁכַבְתָּ לִישֹׁן בִּשְׁעַת הַסּוּפָה, הָיִיתָ קוֹפֵא וּמֵת. טוֹב שֶׁהִגַּעְתָּ אֶל הַמַּחֲסֶה. אֲנִי לֹא חָשַׁבְתִּי לַהֲרֹג אוֹתְךָ, אֲמִיגוֹ. אֲנִי אֵינֶנִּי יָכוֹל לַהֲרֹג אֲפִילּוּ טָלֶה שֶׁרַגְלוֹ נִשְׁבְּרָה.
הוּא חָזַר לְתוֹךְ הַמְּאוּרָה שֶׁבַּשֶּׁלֶג וצִ’יסִי הָלַךְ אַחֲרָיו. הַמְּאוּרָה הָיְתָה קְטַנָּה, אַךְ חַמָּה.
– וְאֵיךְ זֶה לֹא הָרְגָה אוֹתְךָ כָּאן סוּפַת הַשֶּׁלֶג הַנּוֹרָאָה? – שְׁאַל צִ’יסִי אֶת יְדִידוֹ, בְּשִׁבְתָּם שְׁנֵיהֶם בְּתוֹךְ מְאוּרַת הַשֶּׁלֶג הַחַמָּה.
– הָיִיתִי מֻכְרָח לִשְׁמֹר עַל הָעֵדֶר שֶׁל אָבִיךָ. וְגַם עָלֶיךָ הָיִיתִי מֻכְרָח לִשְׁמֹר, שֶׁלֹּא תָּמוּת. אִמְּךָ הָיְתָה אוֹמֶרֶת: “ז’וּאַן מִשֵּׁבֶט הַיָּקִים נָתַן לִבְנֵי לָמוּת”. וְעַתָּה אֶשְׁכַּב לִישֹׁן.
לְמָחֳרָת הַיּוֹם הוֹרִידוּ הַנְּעָרִים אֶת הָעֵדֶר מִמְּרוֹמֵי־הָהָר. וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לְמַּחֲסֶה, הוֹצִיא ז’וּאַן מִתּוֹךְ שַׂקִּיק מְלוֹא חָפְנו מְכִתּוֹת־מַתֶּכֶת קְטַנְטַנּוֹת וּזְהֻבּוֹת, שֶׁהִתְנוֹצְצוּ וְהִבְרִקוּ לְאוֹרָן שֶׁל קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.
– אֵלּוּ נִשְׁאֲרוּ לִי מִימִי עֲבוֹדָתִי שָׁם בַּדָּרוֹם, – אָמַר בְּשִׂימוֹ אוֹתָן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל צִ’יסִי – אֲנִי לֹא אֶחְפֹּר עוֹד בַּאֲדָמָה, כַּדִי לְהוֹצִיא מִשָּׁם חוֹל זָהֹב אוֹ מִכִתּוֹת קְטַנּוֹת כָּאֵלּוּ. קַח אוֹתָן, צִ’יסִי. אָחִיךָ אֲנִי. וַאֲנַחְנוּ שׁוֹמְרִים יַחַד עַל צֹאן אָבִינוּ.
-
כך במקור – הערת פב"י ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות