בְּאֶרֶץ סִין הָיוּ שְׁלשָׁה אַחִים וּשְׁמוֹתֵיהֶם אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלשָׁה. אֶחָד הָיָה הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר. שְׁלשָׁה הָיָה הַקָּטָן בְּיוֹתֵר, וּשְׁנַיִם הָיָה הַבֵּינוֹנִי שֶׁבֵּינֵיהֶם. לִפְעָמִים טָעוּ הָאֲנָשִׁים וְחָשְׁבוּ, כִּי שְׁלשֶׁת הָאַחִים הֵם בְּנֵי גִיל אֶחָד. אִלּוּ שָׁאֲלוּ אֶת אִמָּם, הָיְתָה בְּוַדַּאי צוֹחֶקֶת וְאוֹמֶרֶת:
– זוֹ טָעוּת, רַבּוֹתַי. הָאֶחָד מֵהֶם הוּא בֶּן אַחַת־עֶשְׂרֵה. הַשֵּׁנִי – בֶּן עֶשֶׂר. וְהַשְּׁלִישִׁי – בֶּן תֵּשַׁע. וְלָכֵן קָרָאנוּ לָאֶחָד בְּשֵׁם אֶחָד, לַשֵּׁנִי – בְּשֵׁם שְׁנַיִם, וְלַשְּׁלִישִׁי – בְּשֵׁם שְׁלשָׁה.
וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַיּוֹם הַשָּׂמֵחַ בְּיוֹתֵר שֶׁבְּחַיֵּי יַלְדֵי סִין – יוֹם רֹאשׁ־הַשָּׁנָה! יוֹם זֶה יוֹם שִׂמְחָה הוּא בְּסִין, וּבוֹ מְקַבְּלִים הַיְלָדִים מֵהוֹרֵיהֶם וּקְרוֹבֵיהֶם מַתָּנוֹת יָפוֹת.
אָמַר אֶחָד:
– אִלּוּ קִבַּלְנוּ גַּם הַשָּׁנָה פַּנָּסִים כְּמוֹ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה, הָיִיתִי שָׂמֵחַ מְאֹד. הַפַּנָסִים שֶׁקִּבַּלְנוּ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הָיוּ יָפִים וּמְשַׁעַשְׁעִים. הֵם הָיוּ עֲשׂוּיִים בְּצוּרַת צְפַרְדֵּעַ.
– וַאֲנִי הָיִיתִי שָׂמֵחַ אִלּוּ קִבַּלְנוּ הַשָּׁנָה פַּנָסִים בְּצוּרַת שָׁפָן, כַּפַּנָּסִים שֶׁקִּבַּלְנוּ לִפְנֵי שְׁנָתַיִם, – אָמַר שְׁנַיִם – אֵלֶּה הָיוּ פַּנָּסִים נֶהְדָּרִים. וְאֶת עֵינֵיהֶם הָאֲדֻמוֹת וְאָזְנֵיהֶם הַמִּתְנוֹעֲעוֹת לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם.
וּשְׁלשָׁה, הֶאָח הַקָּטָן בְּיוֹתֵר, אָמַר:
– אֲנִי אֵינֶנִּי רוֹצֶה פַּנָס דּוֹמֶה לַפַּנָּסִים שֶׁהָיוּ לָנוּ כְּבָר. אֲנִי רוֹצֶה פַּנָּס חָדָשׁ וְאַחֵר לְגַמְרֵי. אֲנִי רוֹצֶה אַפְתָּעָה.
וּבְיוֹם רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, אַחֲרֵי אֲרוּחַת הַבֹּקֶר, בָּא הַדּוֹד; וְהוּא וַאֲבִיהֶם לָקְחוּ אֶת הַנְּעָרִים לְשׁוּק הַצַּעֲצוּעִים, כְּדֵי לִקְנוֹת לָהֶם שָׁם אֶת הַמַּתָּנוֹת. הָרְחוֹבוֹת הָמוּ מֵהֲמוֹנֵי מְטַיְּלִים, שֶׁלָּבְשׁוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם אֶת הַיָּפִים שֶׁבְּבִגְדֵיהֶם. כָּל אֶחָד מֵהֶם צָחַק וּבֵרַךְ אֶת מַכָּרָיו בַּ"עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שָׁנִים אֲרֻכּוֹת".
וְהַצַּעֲצוּעִים שֶׁהֻצְּגוּ לִמְכִירָה – הַפְלֵא וָפֶלֶא!
– עַתָּה, בַּחוּרִים, יִבְחַר לוֹ כָּל אֶחָד אֶת הַדָּבָר שֶׁהוּא רוֹצֶה בּוֹ, – אָמַר הַדּוֹד אֶל שְׁלּשֶׁת הָאַחִים.
אַךְ לְמַרְאֵה הַדּוּכָנִים הָעֲמוּסִים אַלְפֵי צַעֲצוּעִים מַפְלִיאִים וּמַרְהִיבִים, לֹא הָיְתָה הַבְּחִירָה קַלָּה כְּלָל וּכְלָל.
לְבַסּוֹף, לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ לְיַד עַשְׂרוֹת דּוּכָנִים, הִגִּיעוּ לְמוֹכֵר סְבִיבוֹנִים. סְבִיבוֹנִים אֵלֶּה לֹא הָיוּ עֲשׂוּיִים לְהִסְתּוֹבֵב עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה, אֶלָּא בָּאֲוִיר, וְהַמּוֹכֵר הֶרְאָה לַהֲמוֹן יְלָדִים שֶׁמִּסְּבִיבוֹ כֵּיצַד יֵשׁ לְסוֹבֵב אוֹתָם. הוּא הֶחֱזִיק בְּיָדָיו שְׁנֵי מַקְּלוֹת קְטַנִּים, שֶׁהָיוּ קְשׁוּרִים לִשְׁנֵי קְצוֹתָיו שֶׁל חוּט־מְשִּׁיחָה. בֶּאֶמְצָעוֹ הָיָה חוּט־הַמְּשִׁיחָה כָּרוּךְ מִסָּבִיב לִסְבִיבוֹן, שֶׁהָיָה דּוֹמֶה לִסְלִיל. וּכְשֶׁהֵנִיעַ הַמּוֹכֵר אֶת יָדָיו בִּמְהִירוּת הֵנָּה וָהֵנָּה, הִסְתּוֹבֵב הַסְּבִיבוֹן חִישׁ־חִישׁ וְהִשְׁמִיעַ קוֹל זִמְזוּם נָעִים “וִינְג, וִינְג, אָ־וִינְג!”
– אֲנִי רוֹצֶה סְבִיבוֹן כָּזֶה! – קָרָא מִיָּד אֶחָד.
– גַּם אֲנִי! – אָמַר שְׁנַיִם, שֶׁאַף בְּעֵינָיו מָצָא חֵן הַסְּבִיבוֹן הַמַּפְלִיא.
אַךְ שְׁלשָׁה לֹא אָמַר דָּבָר. הוּא לֹא הָיָה בָּטוּחַ, כִּי יַעֲלֶה בְּיָדָיו לְהָנִיעַ סְבִיבוֹן שֶׁכָּזֶה.
– וְאַתָּה תֵּדַע לְסוֹבֵב אֶת הַסְּבִיבוֹן הַזֶּה? – שֶׁאֵל הַמּוֹכֵר, בִּפְנוֹתוֹ אֶל אֶחָד.
– כֵּן, גַּם אֲנִי אֵדַע וְגַם אָחִי יֵדַע, – עָנָה לוֹ אֶחָד.
אָז לָקַח הַמּוֹכֵר מֵעַל הַדּוּכָן שֶׁלְּפָנָיו שְׁנֵי סְבִיבוֹנִים חֲדָשִׁים, בָּחַר גַּם שְׁנֵי זוּגוֹת שֶׁל מַקְּלוֹת קְטַנִּים, וּמָסַר אוֹתָם בִּידֵי אֶחָד וּשְׁנַיִם. וְהַנְּעָרִים הַמְאֻשָּׁרִים פָּנוּ מִיָּד הַצִּדָּה וְהֵחֵלּוּ לְנַסּוֹת אֶת כֹּחָם בַּהֲנָעַת הַסְּבִיבוֹנִים הַמְעַנְיְנִים. הֵם עָמְלוּ עָמָל רַב. הֵרִימוּ לְמַעְלָה אֶת הַזְּרוֹעַ הָאַחַת, הֵרִימוּ לְמַעְלָה אֶת הַזְּרוֹעַ הַשְּׁנִיָּה, מָתְחוּ אֶת הַחוּט וְרִפּוּ אוֹתוֹ, אַךְ הַסְּבִיבוֹן לֹא הִשְׁמִיעַ כָּל זִמְזוּם. הוּא אַף לֹא רָצָה לְהִסְתּוֹבֵב.
אוּלָם אֶחָד וּשְׁנַיִם לֹא נִתְיָאֲשוּ. הֵם הִמְשִׁיכוּ לַעֲמֹל. הֵם הִמְשִׁיכוּ לְהָנִיעַ אֶת הַמַּקְלוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁבִּידֵיהֶם הֵנָּה וְהֵנָּה, הֵנָּה וְהֵנָּה, עַד שֶׁהֲזֵּעָה הֵחֵלָּה לְכַסּוֹת אֶת פְּנֵיהֶם וּלְטַפְטֵף עַל הַצַּוְארוֹנִים הַנְּקִיִּים שֶׁל בִּגְדֵי הַחַג שֶׁלָּהֶם.
– בְּעֵינַי אֵין סְבִיבוֹן כָּזֶה מוֹצֵא חֵן, דּוֹדִי, – אָמַר עַתָּה שְׁלשָׁה אֶל דּוֹדוֹ הַטּוֹב.
– כִּרְצוֹנְךָ, שְׁלשָׁה, – עָנָה לוֹ הַדּוֹד – נַעֲבֹר עוֹד לְיַד דּוּכָנִים רַבִּים, וְתִבְחַר לְךָ צַעֲצוּעַ כִּלְבָבְךָ.
אַךְ הֵם לֹא הִרְחִיקוּ לֶכֶת, וְהִנֵּה נִרְאָה לְעֵינֵיהֶם אִישׁ אֶחָד, הַקּוֹפֵץ עַל רֶגֶל אַחַת, וּבְרַגְלוֹ הַשְּׁנִיָּה הוּא בּוֹעֵט בְּמַטְלִית קְטַנָּה, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ מֵחֻבָּרוֹת שָׁלשׁ נוֹצוֹת מִזְּנָבוֹ שֶׁל תַּרְנְגוֹל. אֶל הַמַּטְלִית הָיוּ מֻדְבָּקוֹת שָׁלשׁ לוּחִיוֹת־פַּח עֲגֻלוֹת וְנוֹצְצוֹת, שֶׁהִכְבִּידוּ עָלֶיהָ וּמָשְׁכוּ אוֹתָהּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן לְמַטָּה. אַךְ הָאִישׁ הַקּוֹפֵץ לֹא נָתַן לָהּ אַף פַּעַם לִנְגֹּע בָּאֲדָמָה. כָּל פַּעַם שֶׁיָּרְדָה לְמַטָּה, קִבְּלָה מִן הָאִישׁ הַקּוֹפֵץ בְּעִיטָה, וְנֶאֶלְצָה לָעוּף שׁוּב לְמַּעְלָה. וְהָאִישׁ לֹא הֶחֱטִיא אַף פַּעַם אֶת הַמַּטָּרָה, וּבִשְׁעַת כָּל בְּעִיטָה וּבְעִיטָה סָפַר:
– אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע, חֲמִשִּׁים, חֲמִשִּׁים וְאַחַת.
– הַיִתִָּכֵן, דּוֹדִי, – קָרָא שְׁלשָׁה – כִּי הוּא בָּעַט כְּבָר בַּצַּעֲצוּעַ הַזֶּה חֲמִשִּׁים וְאַחַת פַּעַם?
– בָּרוּר, – קָרָא הָאִישׁ הַקּוֹפֵץ, שֶׁשָּׁמַע אֶת דְּבָרָיו שֶׁל שְׁלשְָׁה – חֲמִשִּׁים וְאַחַת פַּעַם בָּעַטְתִּי בּוֹ, מִבְּלִי לָתֵת לוֹ לִנְפֹּל לָאָרֶץ, וּכְבָר עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מֵאוֹת פְּעָמִים. הֲרוֹצֶה גַּם אַתָּה צַעֲצוּעַ מְעַנְיֵן כָּזֶה?
וּבוֹ בָּרֶגַע הֶחְלִיט שְׁלשָׁה, כִּי אָמְנָם זֶהוּ הַדָּבָר שֶׁהוּא רוֹצֶה בּוֹ. הוּא הִצְטַיֵּן בִּקְפִיצוֹת, וּלְפִיכָךְ הָיָה בָּטוּחַ, כִּי יוּכַל לְשַׂחֵק בַּצַּעֲצוּעַ הַמְּעוֹפֵף הַזֶּה. אָז הֵחֵל הַדּוֹד לְחַפֵּשׂ בֵּין מֵאוֹת הַמַּטְלִיוֹת, לִבְדֹּק אֶת נוֹצוֹתֵיהֶן; וּכְשֶׁהֵרִים מוּל הַשֶּׁמֶשׁ אַחַת, בַּעֲלַת שְׁתֵּי נוֹצוֹת אֲדֻמּוֹת, וְנוֹצָה אַחַת שְׁחוֹרָה, אָמַר שְׁלשָׁה:
– זֹאת, זֹאת, דּוֹדִי! זֹאת הִיא הַמּוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי!
כְּשֶׁקִּבֵּל שְׁלשָׁה אֶת הַמַּתָּנָה וּפָנָה אֶל אֶחָיו, רָאָה, כִּי הֵם לָמְדוּ כְּבָר לְהָנִיעַ אֶת הַסְּבִיבוֹנִים שֶׁלָּהֶם, וְאַף לְהוֹצִיא מִתּוֹכָם קוֹל חֲרִישִׁי. כֻּלָּם הָיוּ אֵיפוֹא מְרֻצִּים וְחָזְרוּ בְּשִׂמְחָה הַבַּיְתָה. שָׁם עָמְדוּ בֶּחָצֵר וְשִׂחֲקוּ עוֹד שָׁעָה אָרֻכָּה.
שְׁלשָׁה, הַצָּעִיר שֶׁבָּאַחִים, נִתְעַיֵּף הָרִאשׁוֹן מִן הַמִּשְׂחָקִים. הוּא הִצְלִיחַ לִבְעֹט בַּצַּעֲצוּעַ וּלְהָעִיף
אוֹתוֹ לְמַעֲלָה עֶשֶׂר פְּעָמִים בְּזוֹ אַחֵר זוֹ. וּכְשֶׁעָיַף מֵרֹב הַקְּפִיצוֹת וְהַבְּעִטוֹת וְנִכְנַס לַבַּיִת, פָּשְׁטוּ אַבָּא וְהַדּוֹד אֶת מְעִילֵיהֶם וְאַף הֵם נִסּוּ לְהָעִיף אֶת הַמַּטְלִית בַּעֲלַת הַנּוֹצוֹת. הֵם שִׁחֲקוּ זֶה אַחֵר זֶה, לְפִי הַתּוֹר, וְצָחֲקוּ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה בְּקוֹל רָם כָּל כָּךְ, שֶׁאֶחָד וְשְׁנַיִם בָּאוּ בְּרִיצָה לִרְאוֹת מָה קָרָה.
אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע פָּרַץ לֶחָצֵר שְׁלשָׁה וְקָרָא בְּקוֹל שִׂמְחָה:
– הִכָּנְסוּ נָא מַהֵר הַבַּיְתָה וְתִרְאוּ אֶת הַפַּנָס שֶׁיֵּשׁ לָנוּ הַשָּׁנָה. אִמָּא שָׂמָה אוֹתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן. זֶהוּ הַפַּנָס הַמַּפְלִיא בְּיוֹתֵר שֶׁבָּעוֹלָם.
וְאָמְנָם מֻנָּח הָיָה עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁבַּבַּית פַּנָס עֲנָק. הוּא הָיָה עָשׂוּי כִּנְחַשׁ־אֵימִים. רֹאשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, לוֹעוֹ פָּתוּחַ, מֵעַל לְמִצְחוֹ קַרְנַיִם, וּמִסַּנְטֵרוֹ מִשְׁתַּלְשֵׁל זָקָן אָרֹך. זְנָבוֹ הָאָרֹךְ שֶׁל נְחַשׁ־הָאֵימִים הִתְנוֹעֵעַ כְּאִלּוּ הָיָה חַי, וּשְׁנַיִם הָיָה מֻכְרָח לִנְּגֹע בּוֹ כְּדֵי לְהִוָּכַח, כִּי הוּא אֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא נְיָר.
אִמָּא הִסְּבִּירָה לַנְּעָרִים אֶת דְּבַר הַפַּנָּס:
– כָּאן, בְּתוֹךְ הַלֹּועַ, הוּא הַמָּקוֹם לָשִׂים בּוֹ אֶת הַנֵּר. גּוּף הַנְּיָר הוּא חָלוּל כֻּלּוֹ, וּלְפִכָךְ חוֹדֵר לְתוֹכוֹ אוֹר הַנֵּר, וְהַנָּחָשׁ נִרְאֶה מֵאִיר מֵחַרְטוֹמוֹ וְעַד קְצֵה זְנָבוֹ. וְהִנֵּה כָּאן גַּם כַּדּוּר־נְיָר וְאַף בּוֹ מָקוֹם בִּשְׁבִיל נֵר.
– וּלְשֵׁם מָה הוּא זֶה? – שְׁאַל אֶחָד.
– זֶה בִּשְׁבִילְךָ, בְּנִי בְּכוֹרִי. הֲרֵי יָדוּעַ לְךָ, כִּי נְחַשׁ־הָאֵימִים אוֹהֵב אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְכַדּוּר־הַנְּיָר יְשַׁמֵּשׁ אֵיפוֹא שֶׁמֶשׁ בִּשְׁבִיל הַנָּחָשׁ שֶׁלָּנוּ. קַח בְּיָדְךָ אֶת הַמַּקֵל הַזֶּה, וַאֲנִי אֶקְשֹר לְקָצֵהוּ אֶת הַכַּדּוּר. כַּאֲשֶׁר נָשִׂים בְּתוֹכוֹ נֵר דּוֹלֵק, יָאִיר כַּדוּר־הַנְּיָר כַּשֶּׁמֶשׁ. וְכַאֲשֶׁר תַּתְחִיל תַּהֲלוּכַת הַפַּנָסִים בָּרְחוֹב, יִשְׂאוּ שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה אֶת נְחַשׁ־הָאֵימִים, וְאַתָּה תֵּלֵךְ בָּרֹאשׁ וְתַחֲזִיק אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לִפְנֵי הַנָּחָשׁ.
עַתָּה לָקְחָה אִמָּא שְׁנֵי מַקְּלוֹת. אֶחָד מֵהֶם קָשְׁרָה לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ וּמָסְרָה אוֹתוֹ בִּידֵי שְׁנַיִם, וְאֶת הַשֵּׁנִי קָשְׁרָה לִזְנָבוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ וּמָסְרָה אוֹתוֹ בִּידֵי שְׁלשָׁה. וְכַעֲבֹר רֶגַע הֵרִימוּ שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה אֶת הַנָּחָשׁ הָעֲנָק, וְאֶחָד עָמַד לִפְנֵיהֶם, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת הַכַּדּוּר הַגָּדוֹל.
– הָעֶרֶב כְּבָר יָרַד, – אָמַר אַבָּא – וְאַתֶּם יְכוֹלִים כְּבָר לָצֵאת לָרְחוֹב וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּתַהֲלוּכַת הַפַּנָסִים.
אָז שָׂמָּה אִמָּא נֵר אֶחָד בְּתוֹךְ הַכַּדּוּר וְנֵר אֶחָד בְּתוֹךְ לוֹעוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ, וְאַבָּא הִדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת בִּזְהִירוּת, שֶׁהָאֵשׁ לֹא תֹּאחַז בַּנְּיָר.
– קָדִימָה צְעַד! שְׂמאֹל, יָמִין! שְׂמאֹל, יָמִין! — פָּקַד הַדּוֹד בִּצְחוֹק.
וְהַנְּעָרִים עָזְבוּ אֶת הַבַּיִת, עָבְרוּ אֶת הֶחָצֵר, וְיָצְאוּ בְּעַד הַשַּׁעַר אֶל הָרְחוֹב הַהוֹמֶה.
בָּרְחוֹב הֵאִירוּ פַּנָסִים מִכָּל הַמִּינִים וּמִכָּל הַגְּוָנִים. אַךְ לְשׁוּם נַעַר לֹא הָיָה פַּנָס שֶׁל נָחָשׁ־אֵימִּים, וְשׁוּם נַעַר לֹא הָיָה גֵאֶה וּמְאֻשָּׁר כִּשְׁלשֶׁת הָאַחִים אֶחָד, שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה.
תמונת שער 4
חַיֵּיהֶן שֶׁל חַיּוֹת
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות