הספר “אַלי פרידברג – ציורים ורישומים” הופיע לא־מכבר בהוצאת “ספרית פועלים”. במלאת עשר שנים לפטירת האמן, המונוגראפיה מכילה עשרים תעתיקים, מהם עשרה בצבעים, של ציורי שמן. רישומים ומונופרינטים והקדמה מאת רעייתו של הצייר, המבקרת פסל פרידברג. העריכה הגראפית הפשוטה וההדורה של יחזקאל קמחי והתעתיקים הצבעוניים שהודפסו ע"י “אמנים מיוחדים” מהווים עדות נוספת לאיכותם המצוינת של ספרי האמנות שהופיעו בישראל בשנים האחרונות.

לפני שנים מספר ניתנה לי ההזדמנות לראות לראשונה מספר רב של ציורים ורישומים של אַלי פרידברג. יותר מכל התרשמתי מן הרישומים. היו אלה סקיצות חטופות ויצירות מוגמרות, נושאים שהקיפו עולם ומלואו – דיוקנים. מראות־נוף, ציפורים ושעשועי־דמיון – רישומים שהיטיבו לבטא הלכי־רוח שונים בתכלית זה מזה ומזג יוצר,שכאילו גילה בכל דף ודף את חווית היצירה מחדש. המושג “סגנון” לא היה אצלו בחינת מוסכמה, ובודאי לא אותו אמצעי בדוק, דרכו אנו מתאמצים לגלות את זהותו של האמן. היום מותר לנו לשער שאַלי פרידברג נמנה על משפחת היוצרים המתבודדים, שפעלם מחוץ לתקופתנו כביכול, דוגמת קלי, וולס וטובי, אולם יצירתו של אַלי פרידברג נחונה ברגישות שהיא אופיינית לתקופתנו, בגילויי השמחה והדאגה שבה, בכמיהתה אחר הגדרות חדשות, דינאמיות, מופשטות במקצביהן, של הצורה. הדמיוני והמציאותי חברו בה יחדיו כדי ליצור מה שנחשב ל"טאבו" בימינו: כוונתי לומר – ליצור סיפורים, אגדות פשוטות, שדימוייהם שאולים מעולם העצמים הסובבים אותנו, המוכרים לנו היטב.

אַלי פרידברג נטש את אמריקה בה גדל והתיישב בקיבוץ. כאמריקאים אחרים בני־דורו הוא נכסף אל אמנות המזרח הרחוק. אל תחושת השקט שביסודה, בישראל הוא גילה מזרח אחר, מזרח של מקצבים וערבסקות, מראות־נוף שנוצרו זה מקרוב בידי האדם, צורות שקרני השמש הניסו מתוכן את הצבע. אַלי פרידברג נאבק במציאות החדשה, קרא לעזרתו את האכספרסיוניזם של ניו־יורק ואת ההפשטה. בסופו של מאבק זה הוא גילה תוכן חדש שמעבר להגדרות אלה, תוכן שאת סודותיו הרבים אנו מוצאים כיום באלפי רישומים. רישומים אלה דומים דמיון רב להערות שרושם אדם ביומנו.