א.    🔗

עִם רִדְתָּהּ בְּכֶבֶשׁ הַמָּטוֹס

נִפְנוּף גְּלִימָתָהּ הֵעִיר צִלְצוּל פַּעֲמוֹנֵי כְּנֵסִיּוֹת בְּתוֹכִי,

עִם רִדְתָּהּ בְּכֶבֶשׁ הַמָּטוֹס וּבְצֵאתָהּ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַיָּם־תִּיכוֹנִית

שָׁמַעְתִּי בְּתוֹכִי אֶנְקַת עֵץ־אַשּׁוּחַ מְכֻסֵּה־שֶׁלֶג

וְשָׁמַעְתִּי צְלִיל מַקְהֵלַת יְלָדִים שָׁרָה

בְּעוֹד צְלָב מִשְּׁנוֹת יַלְדוּתִי רוֹכֵן לְעֶבְרִי כִּמְגַחֵךְ – –

אַךְ הַיּוֹם אֲנִי מְקַבֵּל אוֹתָהּ בְּבֵיתִי:

תַּיֶּרֶת לְמַרְאִית־הָעַיִן,

וְעִם זֹאת – נְזִירָה הַנּוֹסַעַת לְצַד צַלְבָּנֵי הָאַבִּיר מָאקוֹ,

בְּמַחֲנֵה צַלְבָּנֵי הָאַבִּיר מָאקוֹ הִיא נוֹסַעַת לְאֶרֶץ־הַקֹּדֶשׁ,

כִּי לָהּ אֶרֶץ־הַקֹּדֶשׁ אֶל־נָכוֹן – בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ,

עֵת מִתְגּוֹרֶרֶת הִיא בְּבֵיתִי

וּמַקְפִּידָה עַל הֲלִיכוֹת הַבַּיִת כֻּלּוֹ,

וְרַק רוֹשֶׁמֶת לֶהָבוֹת קְטַנּוֹת עַל הַקִּירוֹת בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ נוֹגְעוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ; –

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אוֹמֵר אֲנִי לָהּ: הִשָּׁאֲרִי־נָא וַאֲנִי אֶסַּע אִתָּךְ

לְכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ דָרְכוּ רַגְלֵי הַגּוֹאֵל אֲשֶׁר לָךְ… וּמִתְבּוֹנֵן אֲנִי בָּהּ

כְּדֵי לִרְאוֹת הֵיכָן תּוֹסֶסֶת בָּהּ הַשִּׂנְאָה

מִתַּחַת לַבֶּגֶד, מִתַּחַת לַבָּשָׂר וּמִתַּחַת לְאַהֲבַת הָרֵעַ

בְּעוֹד הַקּוֹלוֹת מִתְפָּרְשִׂים כְּצִפֳרֵי־טֶרֶף זְעִירוֹת, הַקּוֹנוֹת לָהֶן שְׁבִיתָה

בַּעֲלִיַּת־הַגַּג שֶׁל מֹחִי – –

ב.    🔗

עִם רֵאשִׁית שֶׁמֶשׁ קַיִץ יְרוּשַׁלְמִית

אוֹחֶזֶת הָרִגְשָׁה בִּיצוּרֵי־גֵוָהּ שֶׁל מָרִיאָן

וְאָנוּ מְהַלְּכִים בְּסִמְטְאוֹת הָעִיר:

אִשָּׁה־נְזִירָה אוֹרַחַת בֵּיתִי, וְנִצּוֹל בֶּן־נִצּוֹלִים אֲשֶׁר בְּכִי אִמּוֹ

בֵּין קִירוֹת גּוּפוֹ עוֹדוֹ מִתְחַבֵּט,

לְעֵת כִּי הוֹלְכִים וּמְהַלְּכִים אָנוּ בַּמִּשְׁעוֹל הָעוֹלֶה אֶל כְּנֵסִיַּת דּוֹרְמִי־צִיּוֹן; –

וּכְבָר רֵיחַ־קְטֹרֶת, וּכְבָר קוֹלוֹת־זִמְרָה לַטִּינִיִּים,

וּכְבָר מַבָּטֵי־אֵיבָה הַנִּנְעָצִים בִּי,

אוֹ רַק נִדְמֶה כִּי נִנְעָצִים בִּי – עַל דֶּרֶךְ הַהֶרְגֵּל הַיָּשָׁן־נוֹשָׁן…

וְהִיא: שְׁקוּעָה בְּתוֹךְ עַצְמָהּ, כֹּה עֲטַלֵּפִית הִיא בִּמְעִי הַנּוֹף הַמְרַטֵּט,

כּוֹרַעַת בֶּרֶךְ וּמִצְטַלֶּבֶת שׁוּב וְשׁוּב

וְאִלּוּ אֲנִי עוֹמֵד מֵעָלֶיהָ

נָבוֹךְ,

וְהִיא בּוֹכָה,

וּלְפֶתַע גַּם אִמִּי בּוֹכָה בְּתוֹכִי בְּקוֹל,

אִמִּי אֲשֶׁר חִשְּׁבָה לְהָמִיר דָּתָהּ כְּדֵי לְהַצִּיל מִן הָאֵשׁ,

אִמִּי אֲשֶׁר חָשְׁבָה לְהָמִיר גּוֹרָל בְּגוֹרָל – כּוֹכָב מְשֻׁשֶּׁה וְצָהֹב בִּצְלָב־שֶׁל־זָהָב

בַּאֲשֶׁר הַכּוֹכָב הַמְשֻׁשֶּׁה סָגוּר הוּא בֵּין שֵׁש זָוִיּוֹתָיו וּפוֹצֵעַ אֶת עַצְמוֹ לְלֹא־הֶרֶף,

אַךְ לֹא כֵּן הַצְּלָב הַפּוֹנֶה אֶל הָאֵין־סוֹף, אֶל הֲמוֹן גּוֹיִים, וְהוּא קוֹרֵא דְּרוֹר מִכָּל סֵבֶל הַיְרֻשָּׁה,

אִמִּי אֲשֶׁר כִּתְּתָה רַגְלֶיהָ בֵּין כְּנֵסִיָּה לִכְנֵסִיָּה כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת יְלָדֶיהָ מִן הָאֵשׁ

וּמִן הַמַּגֵּפָה וּמִן הָרָעָב,

בְּעוֹד אָבִי מַחֲרִישׁ,

אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ אִם הָיָה אָבִי מַחֲרִישׁ בְּשֶׁל דְּבֵקוּתוֹ בְּדַת אֲבוֹתָיו

אוֹ שֶׁמָּא בְּשֶׁל פְּסִיחָתוֹ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, וְהוּא כְּמַפְקִיד עַצְמוֹ בִּידֵי הַגּוֹרָל הָעִוֵּר; –

שֶׁהֲרֵי שָׁנָה שָׁנָה לָהֲבוּ בְּבֵיתֵנוּ שְׁמוֹנָה נֵרוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה

מוּל עֵץ חַג־הַמּוֹלָד הַמִּתְנוֹצֵץ,

דָּלְקוּ בְּבֵיתֵנוּ שְׁמוֹנָה נֵרוֹת מְעַפְעֲפִים עַל־פִּי קֶצֶב שִׁירַת “מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי…”

כְּנֶגֶד שְׁלַל קִשּׁוּטֵי נְיַר־הַכֶּסֶף שֶׁעַל עַנְפֵי עֵץ־הָאַשּׁוּחַ וְלַחַן חֲרִישִׁי שֶׁל “מַלְאָךְ מִשָּׁמַיִם…”

וְהַסְּבִיבוֹן סוֹבֵב וּמְרַקֵּד כְּשֵׁד קָטָן וְחוֹרֵץ לָשׁוֹן,

בְּעוֹד הַשַּׁלְהָבוֹת הוֹלְכוֹת וּמַעֲצִימוֹת, הוֹלְכוֹת וּמַאְדִּימוֹת,

שְׁמוֹנָה נֵרוֹת שֶׁל חגַ הַחֲנֻכִּי־מוֹלָד שֶׁבְּבֵיתֵנוּ,

וְהֵם לוֹבְשִׁים דְּיוֹקְנְאוֹת בְּנֵי־מִשְׁפָּחָה נְטוּפיֵ שַׁעֲוָה רוֹתַחַת,

יֵשׁ וּמִתְלַהֲמִים בְּעֹז, וְיֵשׁ וּמְפַרְפְּרִים וְכָבִים

כְּמוֹ נֵרוֹ שֶׁל הַדּוֹד אִימְרוּשׁ אֲשֶׁר הֵמִיר וְחָמַק אֶל דְּרוֹם־אֲמֵרִיקָה

בְּהַצִּילוֹ אֶת עוֹרוֹ, וְכָעֵת הוּא חַי אוֹ מֵת תַּחַת שְׁמֵי צִ’ילֶה

לְצַד שְׁנֵי יְלָדָיו הַטְּמוּנִים שָׁם בְּבֵית־עָלְמִין,

בְּצֵל הַצְּלָב הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא הִתְאַוָּה לוֹ,

אוֹ כְּנֵרוֹ שֶׁל הַדּוֹד אַרְמִין אֲשֶׁר הֵמִיר אַךְ לַשָּׁוְא,

שֶׁכֵּן מָצָא מוֹתוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם בְּאוֹשְׁוִיץ,

אַךְ הָיָה זֶה לְעֵת כִּי עֵץ חַג־הַמּוֹלָד כְּבָר פָּרַח מִצֵּל קוֹרָתֵנוּ

וּבְלֵב הַבַּיִת צָמַח בִּמְקוֹמוֹ רַק עֵץ־הָאֵימָה גְּדָל־הַצַּמֶּרֶת

וְהָיָה לְעֵץ־עוֹלָמִים בְּתוֹכִי – –

הִנֵּה־עַל־כֵּן בְּהִתְקָרֵב אֵלַי תַּהֲלוּכַת הַכְּמָרִים עוֹטֵי־הַגְּלִימוֹת שֶׁבִּכְנֵסִיַּת דּוֹרְמִי־צִיּוֹן

וְהַבִּישׁוֹף שֶׁבְּרֹאשׁ הַתַּהֲלוּכָה מוֹשִׁיט אֶת הַצְּלָב שֶׁבְּיָדוֹ אֶל־מוּל קְהַל־הַמִּתְפַּלְּלִים

כִּלְשֵׁם נִשּׁוּק,

נִרְתַּעְתִּי לְאָחוֹר,

נִרְתַּעְתִּי לְעֵבֶר שַׁעַר־הַיְּצִיאָה,

אַךְ מִקִּץ רֶגַע גַּם שַׁבְתִּי עַל עִקְּבוֹתַי בְּבֹשֶׁת־הַפָּנִים

כְּמִתְבַּיֵּשׁ בְּחֻלְשָׁתִי,

וְעִם זֹאת מִתְאַמֵּץ לְהִבָּלַע בְּקֶרֶב הֶהָמוֹן הָרַב עַד בִּלְתִּי־הֵרָאוֹת

וּבְרִחוּק־מָה מִן הַטֶּקֶס הַנֶּעֱרָךְ לְעֵינַי, –

וְאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי כְּאִישׁ אָנוּס מִן הָאֲנוּסִים, בֶּן הִרְהוּרֵי־הַהֲמָרָה שֶׁל אִמִּי,

וְאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי כְּנִדּוֹן לְאִינְקְוִיזִיצְיָה שֶׁל עַצְמִי עַל לֹא עָוֶל בְּכַפִּי

בְּעוֹדִי טוֹעֵן לְחַפּוּתִי מִכֹּל־וָכֹל, אַךְ מִתְיַסֵּר בְּמַחְשְׁבוֹת־הֶבֶל

עַל־אוֹדוֹת מַעֲשֵׂי בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתִּי מִן הֶעָבָר – אֲשֶׁר רָצוּ לְהַצִּיל מִן הָאֵשׁ,

כַּנֶּאֱמַר: "לְאַחַר שֶׁנֶּחְקַר הָאַסִּיר שָׁלֹש פְּעָמִים וְעוֹדֶנּוּ מַכְחִישׁ,

        קוֹרֶה תְכוּפוֹת שֶׁמַּחֲזִיקִים אוֹתוֹ בְּמַאֲסָר שָׁנָה וָמַעְלָה,

        כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָכוֹן יוֹתֵר, וְיִהְיֶה מְיֻגָּע וְרָצוּץ כָּלִיל;

           וְהָעִנּוּי הָרִאשׁוֹן – הוּא עִנּוּי הַחֶבֶל,

           וְהָעִנּוּי הַשֵּׁנִי – הוּא עִנּוּי הַמַּיִם,

            וְהָעִנּוּי הַשְּׁלִישִׁי – הוּא עִנּוּי הָאֵשׁ,

מוֹשִׁיבִים אוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה, מְקָרְבִים אֶת רַגְלָיו אֶל הַמְּדוּרָה וּמוֹשְׁחִים אוֹתָן

בְּמִשְׁחָה שְׁמֵנָה וּדְלִיקָה, וּבַחֲדֹר הַחֹם לְתוֹךְ אֵיבָרָיו נִגְרָמִים לוֹ יִסּוּרִים קָשִׁים מִן הַמִּיתָה…"¹

וְאוּלָם – לִי לֹא הָיָה בַּמֶּה לִכְפֹּר,

וְאוּלָם – לִי לֹא הָיָה בַּמֶּה לְהוֹדוֹת,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן בְּהִתְקָרֵב אֵלַי תַּהֲלוּכַת הַכְּמָרִים עוֹטֵי הַגְּלִימוֹת הַלְּבָנוֹת וְהַשְּׁחוֹרוֹת

וּבְרֹאשָׁהּ הַבִּישׁוֹף עוֹטֵה הַזָהָב,

בֵּין כָּתְלֵי כְּנֵסִיַּת דּוֹרְמִי־צִיּוֹן,

לְעֵת כִּי הַשֶּׁמֶשׁ הַיְרוּשַׁלְמִית כְּבָר נוֹטָה לַעֲרֹב,

וְאַנְשֵׁי־הַכְּמוּרָה קְרֵבִים וּבָאִים בַּסָּךְ וּמַאֲצִילִים מִלּוֹת־בְּרָכָה לִקְהַל־הַמִּתְפַּלְּלִים,

הָיִיתִי מְמַלְמֵל בֵּינִי לְבֵינִי כִּבְהֶסַּח־הַדַּעַת,

הָיוּ שְׂפָתַי מַרְחִישׁוֹת מִלִּים כְּשִׂפְתֵי אָדָם הַפּוֹנֶה לִשְׁכֵנוֹ וְלוֹחֵשׁ:

“שְׁמַע!” אֶלָּא שֶׁהִתְחַזַּקְתִּי עַד־מְהֵרָה,

שַׁבְתִּי וְאָמַרְתִּי בְּיֶתֶר־הַטְעָמָה אֶת הַמִּלָּה “שְׁמַע!”

כְּאָדָם הַמְבַטֵּא אֶת כָּל תּוֹכִיּוּתוֹ,

וְאָמְנָם שְׁכֵנִי שֶׁבְּתוֹךְ הַקָּהָל הֵסֵב אֵלַי אֶת פָּנָיו בִּפְלִיאַת־רֶגַע

אַךְ נִבְלַע קוֹלִי בַּהֲמֻלַּת הַמִּתְפַּלְּלִים הַנִּפְעֶמֶת,

וַאֲנִי הָיִיתִי כְּמִי שֶׁמּוֹשְׁחִים אֶת גּוּפוֹ בְּמִשְׁחָה שְׁמֵנָה וּדְלִיקָה

וְעַד הַגִּיעִי לַמִּלָּה “אֶחָד” כְּבָר הָיִיתִי דוֹלֵק בְּכָל אֵיבָרַי,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הָיִיתִי מוֹסִיף וְעוֹטֵף עַצְמִי

בְּתַכְרִיכֵי מִלִּים חֲרוּכוֹת־שׁוּלַיִם וּפוֹרְחוֹת־בָּאֲוִיר

כְּדֵי לְהָגֵן עָלַי מִפְּנֵי מַגָּעָן שֶׁל מִלּוֹת־בְּרָכָה נָכְרִיּוֹת

שֶׁהָיוּ מְזַמְזְמוֹת וּמִתְפַּזְּרוֹת סְבִיבִי.

1988