רקע
יוהאן וולפגנג פון גתה
פאוסט

 

הקדמת המתרגמת    🔗

מקובל לראות בגתה את גדול הסופרים הגרמנים בכל הזמנים, ובין יצירותיו, בכך אין ספק, שמור לפאוסט מקום מיוחד. פאוסט שלו אינו רק סאגה לאומית, הוא אחד המחזות המצוטטים ביותר בדרמה העולמית. הוא אף היה מקור השראה לשפע של יצירות אמנות אחרות: במוזיקה – של שוברט, שומאן, מאהלר, בֶּרליוז, ליסט וגונו, אם להזכיר רק מעטות מן היצירות הרבות שחוברו עליו; בציור ובתחריט – אצל עשרות ציירים גרמנים ואחרים, כמו פטר קורנֶליוס או דֶלקְרוּאה, ובספרות – אצל תומס מאן או בולגקוב, בין רבים אחרים. חדר שלם מוקדש לרשימת היצירות בהשראת פאוסט במוזיאון גתה בדיסלדורף. תילי־תילים של פרשנות נכתבו עליו, לאו דווקא על ידי חוקרי ספרות: הנושאים האנושיים

האוניברסליים שהיצירה מעלה תבעו התייחסות של פילוסופים ופסיכולוגים (יונג, למשל). לצד המחקרים הרבים התפתחה במרוצת השנים ‘מסורת’ של הערות והארות בגוף הטקסט, בין בהוצאות גרמניות ובין בתרגומים, ואלו מעניינות ומאלפות לא פחות מן המחקרים. בהערותי אימצתי מסורת זו. יש בהן אפוא מיגוון של דעות ופרשנויות, כמו גם התייחסות לדבריו של גתה במכתביו או בשיחותיו עם אֶקֶרמן מזכירו וליצירות ומחקרים שגתה הכיר. הערות אלו אינן מפרשות את המחזה בכללותו, והן משאירות בידי הקורא את האפשרויות קודם כֹּל לחוות ואחר כך לפרש את פאוסט על פי הבנתו ונטיותיו. הקדמה קצרה זו תתייחס רק לרקע ההיסטורי של היצירה, לז’אנר ולעבודת התרגום.


דוקטור פאוסטוס ההיסטורי    🔗

דוקטור פאוסטוס הוא דמות היסטורית, על כך אין עוררין עוד. אגדות רבות התהלכו ונכתבו עליו עוד לפני מחזהו של גתה, אך אפילו מדפיסי הגירסאות הראשונות של אגדות אלו לא ידעו רבות על קורות חייו של פאוסט ההיסטורי. היסטוריונים עדיין מתחקים על הפרטים, ורק כמה עובדות יסוד התקבעו במסורת. הנה גירסה אחת: יוהן או גיאורג זאבֶּל, שאימץ את הכינוי פאוסטוס (בר־המזל), נולד כנראה ב־1480 (שלוש שנים לפני מרטין לותר) בעיירה קניטלינגן שבמדינת וירטמברג. הוא למד באוניברסיטת קרקוב בפולין. השמועות אמרו שהתפאר ביכולתו לחזור על מעשי הנס של ישו. מאז 1507 הוא מוזכר בתכתובות של בני התקופה. לותר וחבריו התייחסו אליו בתיעוב, אך היה מי שמינה אותו לעסוק בהוראה. ב־1513 הוא הופיע באוניברסיטה של אֶרפוּרט, שם הואשם בשידול נערים. כאשר לימד את יצירות הומרוס, טענו, הוא העלה בפני הסטודנטים את גיבורי המיתולוגיה בשר ודם. נזיר פרנציסקני בשם קונרד קלינגֶה ניסה להשפיע עליו לחזור לדרך הישר ואיים עליו במארת נצח. בתשובה אמר דוקטור פאוסטוס, שאפילו היה רוצה בכך לא יוכל לחזור בו, שכן כבר כרת ברית עם השטן וממנה אין דרך חזרה; לא לכָבוד הוא לו להפר את בריתו ואת הבטחתו. הנזיר גירש אותו מן העיר. מכאן ואילך קשה להבחין בין העובדות ההיסטוריות לבין האגדות. יש גירסאות היודעות לספּר שפאוסטוס רכב על חבית למרתף הבירה של אַוּאֶרְבַּךְ בלייפציג בשנת 1525. אמרו שהשטן, בדמות כלב, ליווה אותו. הוא מת, על פי המסופר כמובן, ב־1540, מוות לא־טבעי ומזעזע.


אגדות, מחזות מוסר, קומדיות, בּוּרלֶסקות, תיאטרוני בובות    🔗

מאז מותו התהלכו על פאוסטוס ההיסטורי סיפורים שונים, שהחלו לשוות לו ממדים מיתיים. הסטודנטים והאיכרים תיארו אותו כמורד בכנסייה ובפיאודליזם. במשך שנים נחשב דוקטור פאוסט לאבי הדפוס, לא רק בגלל בלבול בשמות (אדם בשם פוּסט היה קשור לגוּטנברג), אלא גם מפני שהעם ייחס לגיבורו את ההמצאה אשר, כדברי היינה, איפשרה למדע ניצחון על האמונה. פאוסט, כתב היינה ב"אסכולה הרומנטית", חתם את תקופת ימי הביניים הספוגה דעות קדומות ואמונות תפלות, ופתח את תקופת המחקר המדעי הביקורתי. המִמסד תיעב אותו. חקר הטבע והמדע המתפתח עוד נתפס במושגים ימי־ביניימיים של התחברות לכוחות האופל. תיאוריות כמו זו של פָּראצֶלסוּס, שהעמיד מול “אור החסד” את “אור הטבע” שהאדם משתוקק לגלות בכל נפשו וחושיו, הוגדרו על ידי הממסד הדתי ככפירה. חסידי לותר הדגימו באמצעות פאוסט את הגישה הפרוטסטנטית לשטן.

ספר פאוסט הראשון מבטא את גישתם של מתנגדי הדוקטור פאוסטוס, או, למצער, משלם מס שפתיים לממסד. הוא נדפס ב־1587, בגרמנית, בפרנקפורט־על־המיין, בידי יוהן שְׁפִּיס. הכותרת המלאה של הספר היא "קורות דוקטור יוהן פאוסט, הקוסם הידוע ומכשף המאגיה השחורה, איך מכר את נשמתו לשטן למשך זמן מה, אֵילו הרפתקאות מוזרות חווה וחולל בזמן זה עד שלבסוף קיבל את העונש המגיע לו. קוּבץ ונערך על ידי המדפיס מחלקים שנשמרו מעזבונו הספרותי, כדוגמה מחרידה ואזהרה כנה לכל אותם אנשים יהירים, מתחכמים וחסרי אלוה. איגרת יעקב ד 7: היכנעו לפני האלוהים, התייצבו נגד השטן ויברח מפניכם״.

עוד באותה שנה יצא הספר בארבע הדפסות פרטיות נוספות. שנה לאחר מכן הוציא יוהן שפּיס מהדורה שנייה; בעיר ליבֶּק הופיעה גירסה בגרמנית נמוכה; בטיבִּינגֶן יצאה מהדורה מחורזת. בשנת 1588 יצא הספר לאור בתרגום לדנית, ובאנגליה יצאה גירסה בשם History of the Damnable Life and Deserved Death of Dr. John Faustus.

כריסטופר מארלו היה הראשון שהקדיש לפאוסטוס טרגדיה. גם אצלו נשמרה עדיין הנימה המוּסרנית של הגירסאות הגרמניות העממיות, אם כי מונולוגים פיוטיים רבים שהוא שׂם בפי פאוסטוס, ובעיקר שורותיו האחרונות של הגיבור, מקנות לפאוסטוס איכות טרגית. גתה לא קרא תרגום למחזהו של מארלו אלא בשלב מאוחר. מה שהכיר היה גירסאות בּוּרלֶסקיות של המחזה. הוא תיעב את המוסרנות ואת האדיקות האורתודוקסית, וחש אמפתיה אינסטינקטיבית כלפי המורד במוסכמות. בדומה למוצרט, שכינה את דון ג’ובאני שלו dramma giocoso, ביקש גם גתה לערב את הטרגי והקומי, אף כי קשה למצוא בסיום הגירסה הראשונית למחזה (תמונת בית־הכלא עם גְרֶטְכֶן) אלמנטים קומיים. העובדה שפאוסט של גתה ניצל מעונש בסוף חלקה השני של הטרגדיה, שלא כגיבורי הסיפורים העממיים, או כגיבורו של מארלו, הנגררים לגיהינום, מעידה על גישה לא אורתודוקסית לגיבור. אמנם יש בתמונת הסיום של גתה אלמנטים מיסטיים נוצריים של מחילה־ללא־תנאי מידי הבתולה, אולם מה שמושיע את פאוסט אינו האמונה. ה"מעשה" של פאוסט ההולך ומתגבר, הולך ומזדכך, והאהבה המזכה אותו בחסד עליון – אלה מאפשרים את גאולתו.

גתה לא קרא תרגום גרמני של הטרגדיה של מארלו אלא מאוחר יחסית בחייו, ב־1818. בשיחה מ־1829 שיבח אותה מאוד. מאידך גיסא, גתה הכיר גירסאות פופולריות של המחזה אשר הוחזרו ‘הביתה’ לגרמניה בתיווכם של האנגלים. אחרי מותו של מארלו ב־1593 הציפו את אירופה להקות שחקנים אנגליות בהפקות תיאטרליות של דוקטור פאוסטוס, והקנו למחזה פרסום רב. עד מהרה הציגו אותו כקומדיה וכמופע תיאטרון בובות. גתה נתקל בעיבוד כזה בנעוריו. ההפקות העממיות היו גדושות פעלולים ומופעי קסמים, ועירבו כלבים, חתולים, דרקונים ועורבים יורקי אש שריחפו מעל הבמה. גתה עשה שימוש הומוריסטי באפקטים אלה. הוא לא הסתפק בהתייחסות זו לאגדות פאוסט הקדומות אלא הכניס, באמצעות מֶפִיסְטוֹפֶלֶס, נימה של הומור לכל המחזה, אפילו לתמונה חגיגית כמו ה"פרולוג בשמים".

לסינג, המבוגר מגתה בעשרים שנה, הגה אף הוא חיבור של גירסה גרמנית לאגדת פאוסט, כפי שכתב ב־16 בפברואר 1759 באיגרות בנוגע לספרות “של היום”. הוא אף כחב תמונה ‘שקספירית’ ברוחה, ואנטי־דתית כמובן, לפאוסט, שבה המלאכים גוערים בשדים כי לא יוכלו לנצח את רוח האדם ואת המדע. לסינג מת ב־1781, ולא השלים את המלאכה. אדלברט שאמיסו חיבר וריאציה על הנושא ברומן מעשה הפלאים של פטר שלֶמיל

(Peter Schlemhils wundersame Geschichte) מ־1781.

קשה לדעת אֵילו מכל גירסאות פאוסט הכיר גתה; לטענתו, הוא לא קרא ולא הכיר את מרביתן. יש לזכור, עם זאת, שגתה לא ראה כל פסול בשימוש בתימות ידועות, שלו או של אחרים. כאשר שׂם בפי מפיסטופלס בית משיר של שקספיר, הסביר (בשיחה עם אקרמן מ־28 בינואר 1825) כי לא ראה לנכון לכתוב שיר אחר, בשעה ששירו של שקספיר משרת טוב כל כך את מטרותיו.


איך נכתבת יצירת חיים בארבע תקופות חיים    🔗

גתה כתב את המחזה כמעט כל חייו. בכל תקופה שיכתב, ערך ולעיתים האחיד את המכלול בהתאם לשינויים בתפיסתו ובאישיותו. עובדה זו הופכת את המחזה למעין סיפור חיים, אך גם לראי של תקופה סוערת ומרתקת. הרומנטיקה, הסער והפרץ, תחילת עיצוב זהותה הלאומית של גרמניה, המהפכה הצרפתית, מלחמות נפוליאון, הריאקציה – אלה מקצת מן המאורעות הגדולים של התקופה. עובדה זו מסבירה גם את רבגוניותו של המחזה, וכמובן את חוסר האחידות שבו.


תקופה ראשונה: 1772–1775    🔗

גתה, יליד 28 באוגוסט 1749, התחיל בכתיבת המחזה ב־1772 וסיים את כתיבת הגירסה המוקדמת של החלק הראשון, ה־Urfaust (פאוסט הקמאי), בהיותו בן 26. כבר בגירסה זו אפשר לזהות את אחת היצירות הבולטות והמקוריות בספרות הגרמנית. היא כוללת פרקים רבים ממה שיתגבש אחר כך כחלק הראשון: מונולוג הפתיחה של פאוסט, השיחה עם ואגנר, השבעת רוח העולם ורוח האדמה, השיחה בין מפיסטופלס והסטודנט, מרתף אַוּאֶרְבַּךְ וכל סיפורה של גרֶטכן.

בגיל 26 לא היה גתה סופר בלתי ידוע. שתי יצירות הסער והפרץ המובהקות שלו, הדרמה גץ מברליכינגן (1773) והרומן ייסורי ורתר הצעיר (1774) היו הצלחה מיידית והקנו לו פרסום רב. עד גיל 30 כבר קנה לו שם גם כמשורר לירי.

אך גתה לא נח על זרי הדפנה וחיפש אתגרים חדשים. בשנת 1775 השתקע בוויימאר, שם הפך לחבר קבינט ויועץ לדוכס הצעיר קארל אוגוסט. עתה השקיע מאמץ רב גם בתפקידיו המדיניים. נוסף על כך, במשך עשרים ושש שנים היה מעורב בניהול התיאטרון המקומי ובבימוי מחזות. הוא עסק במחקרים חדשניים באנטומיה ובבוטניקה, הגה תיאוריה של צבעים וניהל התכתבות ענפה עם רבים מאנשי־השם בגרמניה ובאירופה. לוויימאר הביא איתו את כתב־היד של Urfaust, ואף קרא אותו באוזני הנסיכה ונשות חצרה. נראה כי השמיד אותו מאוחר יותר, ובכתב־ידו נותרה רק תמונת “רחוב” (Landstrasse). לולא העתיקה אותה אשת החצר לואיזה פון גוכהאוזן (Luise von Göchhausen), לא היתה גירסה זו נשמרת. היא נמצאה בעזבונה ופורסמה בידי אריך שמידט מפרנקפורט ב־1787. העתק ממהדורה זו לקח איתו גתה למסעו באיטליה ב־1786.


תקופה שנייה: 1787–1788    🔗

בשנת 1790, לאחר שחש כי ‘מיצה’ את הקלסיציזם, על החידושים שהכניס בו, פירסם גתה לבסוף את החלק הראשון של המחזה. הוא הוציא אותו לאור כפאוסט חלקי – הפרגמנט, וכלל אותו בכרך השביעי של כתביו. לצורך זה שינה את סופה הטרגי של גרֶטכן וסיים אותו בהתעלפותה בכנסייה. הוא ערך וליטש את הסצינות הקיימות, והוסיף תמונות שכתב בחמש־עשרה השנים שחלפו מאז פרסום ה־Urfaust, כמו “מטבח המכשפה” ו"יער ומערה". בעשר השנים הבאות שקע בעבודה על רומן החניכה הגדול וילהלם מייסטר, כמו גם על יצירות בחרוזים, חלקן סאטיריות, המתייחסות לאירועי התקופה ולאישי מפתח, וזנח את פאוסט.


תקופה שלישית: 1797–1801    🔗

שנות ידידותו ועבודתו המשותפת של גתה עם המשורר פרידריך שילר הביאו את גתה להמשך העבודה על פאוסט. עוד במכתבו מ־29 בנובמבר 1794 הכיר שילר בכוחו של הפרגמנט וכינה אותו “טורסו של הרקולס”. בשנת 1797, בעקבות הפצרותיו של שילר, התגבר גתה על היסוסיו לחזור ליצירת הנעורים. הוא השלים את החלק הראשון והתווה את התוכנית למכלול היצירה. אחת־עשרה שנים לאחר מכן, ב־1808, פירסם סוף־סוף את החלק הראשון של הטרגדיה בשמיני מתוך שלושה־עשר כרכי כתביו. ה'“הקדשה” שהוסיף לגירסה זו מבטאת את התרגשותו מן השיבה אל יצירת הנעורים ואל הדמויות הבשלות־למחצה. עכשיו היה אמן בוגר, בן 57. פרידתו מאהבת חייו שרלוטה פון שטיין והמאורעות הגדולים של המאה, כמו המהפכה הצרפתית, היו מאחוריו. היכרותו עם אמנות הרנסנס ומסעו באיטליה עידנו את טעמו, והוא ניסה ליצור רצף ואחידות בין יצירת הביכורים התוססת והפראית ובין כתיבתו הבוגרת. ברוח זו כתב את שני הפרולוגים ואת תמונת “לֵיל וַלְפּוּרְגִיס”. הוא השמיט קטעים פרועים מדי לטעמו הבוגר, וחרז קטעי פרוזה. כבר אז היה ברור לו שהסיום חייב להיות מותו של פאוסט והמאבק על נשמתו.


תקופה רביעית: 1825–1831    🔗

שוב זנח גתה את פאוסט ופנה לפרויקטים אחרים. הוא כתב רומן נוסף, הוציא לאור קובץ שירה, ובין 1811 ל־1814 התפרסמו גם שלושה כרכים מתוך כתביו האוטוביוגרפיים: Aus Meinem Leben: Dichtung und Warheit (מתוך חיי: שירה ואמת); הכרך הרביעי התפרסם לאחר מותו. בגיל 75 חזר גתה לפאוסט ושוב לא הניחו. עד יום הולדתו ה־82 שקד על החלק השני של הטרגדיה, וכאשר מת שבעה חודשים לאחר מכן, ב־22 במארס 1832, היה בידיו עותק גמור של המחזה. מעתה, כמו שהתבטא, הוא יכול להשקיף על חייו כעל מתנת חסד. מזכירו הנאמן אקרמן, שהחל לעבוד בשירותו ב־1823, ציין את שנת סיום העבודה על כתב־היד – 1831. נראה כי גתה עסק בהאחדה ובעריכה גם לאחר מכן. חמישה ימים לפני מותו עוד כתב מכתב מפורט לידידו הוּמבּוֹלדט, ובו שטח בפניו את העקרונות של איחוי החלקים המוקדמים והמאוחרים. גתה הכין את כתב־היד לפרסום לאחר מותו, וסירב לפתוח את החבילה הארוזה או אף לגלות מה סוף המחזה ומה עלה בגורלו של פאוסט. החלק השני יצא לאור במלואו לראשונה ב־1832 ואחר כך ב־1833. חלק זה שונה ברוחו מן הראשון. ניכרת בו הישענות רבה על הקלסיקה, והוא רצוף סמלים, אלגוריות ורמזים מיסטיים. שלוש התקופות בחייו של פאוסט המיוצגות בו, הצלחתו כיועץ לקיסר, פרישתו מן החיים המדיניים ואהבתו הבוגרת והעדינה להלנה, ולאחר מכן הקדשת כל מרצו לשיפור חייהם של רבבות בני אדם, הן אנטיתזה לפרקי הסער והפרץ של הנעורים.


טרגדיה?    🔗

עשר שנים לאחר פרסום הפרגמנט, כשפאוסט כבר עורר הדים ורכש מעריצים, התייחס אליו ניטשה בביטול. לא ייתכן, כך טען בחיבורו הנווד וצילו מ־1880, כי מלומד דגול בכל ארבעת שטחי האקדמיה יפתה נערה פשוטה ותמה ללא עזרתו של השטן: וכי איך יעשה זאת בלא עזרת הסיטרא אחרא? אך האם זוהי האידיאה הטרגית הגרמנית, כפי שההמונים תופסים אותה, תהה ניטשה. הֶגל, לעומתו, ראה בטרגדיה הזאת את מופת הטרגדיה הפילוסופית, ואילו היינה ראה בדוקטור פאוסט את התגלמותו של כל גרמני באשר הוא – אדם התופס את קוצר ידה של הרוח וחוזר לתבוע את זכות הבשר.

גתה קרא למחזהו טרגדיה, אך מה בעצם הופך את פאוסט לגיבור טרגי? האם חטאו לגרֶטכן? והלא גיבורי הטרגדיה היוונית והשקספירית הרעו לעשות. יתרה מזאת, פאוסט אינו סובל כה רבות מחטאו זה; מייד בתחילת המערכה השנייה מפיגות רוחות קלילות את כאבו ומרגיעות את מצפונו, וממילא אנו יודעים כי גרֶטכן נגאלה בעזרת אמונתה. מאותו רגע ואילך הוא נחפז לממש את העיסקה עם מפיסטופלס. אפילו הרצח של פילימון ובאוקיס, המתרחש בפקודתו בערוב ימיו, אינו מייסר אותו יתר על המידה. פאוסט גם אינו נענש בעוון הברית עם השטן ובעוון חטאיו. הוא ניצל ברגע האחרון בזכות גרֶטכן. בכך שונה היצירה מן הטרגדיה היוונית האריסטוטלית ומנגזרותיה, ונכנסת לתחום המודרני של מחזה אפי, כמו פֶּר גינְט לאיבּסֶן מאוחר יותר, או התיאטרון האפי של ברטולד ברכט. היא שונה מן הטרגדיה השקספירית לא רק בתפיסת החטא הטרגי ועונשו, אלא גם בהומור העובר לאורך היצירה – לאו דווקא בתמונות שנועדו להרפיית המתח. גתה היה מודע לאי־יכולתו לכתוב משהו טרגי ברוח המקובלת. אמנם חביב היה עליו הרעיון ששאיפות בן־אנוש, למרות טעויותיו ומשוגותיו, יצילוהו לבסוף, אך הוא סירב להתייחס אליו כאל הרעיון המרכזי. המחזה שלו לא בא לבטא רעיון יחיד; אפילו לא גאולה בזכות התשוקה. לא היה בכוונתו להלביש מעטה מוחשי לרעיון אבסטרקטי, ואף לא לרדד את מרקם החיים העשיר והסבוך לרעיון אחד ויחיד; אדרבה, נטייתו של הגרמני לחפש את האידיאה, במקום להתרשם מעוצמת החוויה, נראתה לו נלעגת; ככל שיצירה קשה יותר להגדרה פשטנית, כן ייטב, אמר בשיחה עם אקרמן מ־6 במאי 1827. בשיחה מאוחרת יותר הוסיף כי ככל שחשוב שהחלקים השונים יהיו מובנים ובעלי משמעות, בה במידה חשוב שהמכלול יישאר בלתי נתפס. נראה שפאוסט עוסק בשאלות יותר משהוא מספק תשובות.

רבים תהו על החיבור בין שני חלקי המחזה, על כוחו של החלק הראשון כדרמה אנושית ועל כוחו/חולשתו של השני כאלגוריה. ייתכן שהחלק הראשון קרוב יותר לרוחו של גתה הצעיר, מוביל הרומנטיקה הגרמנית, ואילו החלק השני בוגר יותר, שלא לומר זקן. ואולם גתה טרח במשך שנים על המכלול; גם כשהיה שקוע בכתיבת החלק הראשון צפה כבר את השני, ושני החלקים יוצרים את הפסיפס המורכב והעשיר הנקרא יצירת חיים.


על התרגום    🔗

תחילה, כמה מילים אישיות.

הפצרות רבות, של ידידים ושל אנשים שכלל לא הכרתי, גרמו לי לשקול את האפשרות שאתרגם את היצירה המונומנטלית הזאת. עד שלא ניסיתי לתרגם כמה קטעים לדוגמה, לא התייחסתי לאפשרות הזאת ברצינות. ידעתי שמדובר בשנים של עבודה מפרכת, שחלקה תרגום הגות וחלקה תרגום שירה וגם פזמון. ידעתי שאף יותר מהשודדים של שילר שתירגמתי, היצירה הזאת רצופה אלוזיות תרבותיות ועושה שימוש רב ומיוחד במיתולוגיות עתיקות. ידעתי שרק תרגום מוער בא בחשבון, וחקר כל מילה ורמיזה יצריך מאמץ כפול. אבל תוך כדי השתעשעות בתרגום הקטעים מצאתי את עצמי נכבשת מחדש בקסמה של היצירה ונסחפת לאתגר הגדול: לנסות להביא את פאוסט לדור חדש של קוראים. וכמו תמיד, הפתרון הטכני ‘מצא’ את עצמו: חודשים רצופים של שהות בארצות הברית סיפקו לי את הזמן הדרוש להתנתקות. כי מי שאינו מכיר תרגום של יצירות מחורזות, אינו יודע עד כמה הדבר כובש את כל זמנך וישותך. עד מהרה אתה הופך ל"שוטה שבחרוזים" נוסח גיבורו הידוע לטוב של גנסין. במשך חמש שנים, בהפסקות שדרשו המחקר והחיים, עבדתי בקדחתנות על התרגום, ספרתי מקצבים על האצבעות, דיקלמתי קטעים עד כלות. ויכולתי להמשיך לעסוק בו עוד חמש שנים, או חמישים, שהרי זו מלאכה שלעולם אינה גמורה ואינה נגמרת.

אני מתנחמת בכך שגתה עצמו ודאי הרגיש כך.

פאוסט של גתה, שזכה למעמד קנוני בספרות הגרמנית והאירופית, תורגם פעמים אחדות לעברית. פאוסט הראשון בעברית ‘תורגם’ בידי מאיר הלוי לעטעריס ב־1865 (הוצאת J. Schlossberg בווינה) כ"שיר על משובת חיי אלישע בן־אבויה, אשר הלך בנפלאות ממנו בחקר לִבו ויתמכר לשאול ולשטן המשחית״. יעקב כַּהַן תירגם את היצירה בשנת 1943 (שוקן, ירושלים, תל־אביב); למרבה הצער הוא תירגם רק את החלק הראשון. י"ל ברוך ב־1952 (טברסקי, תל־אביב) ויצחק כפכפי ב־1985 (דביר, תל־אביב) תירגמו את המחזה בשלמותו. התרגומים העבריים הראשונים ראויים להערכה רבה, ולא אחת היו לי מקור השראה, אך בדבר אחר משמעותי נבדל תרגום זה מקודמיו. הוא אינו מתייחס לפאוסט כאל ‘מחזה תוגה’ כבד וכאל קלסיקה רבת ערך, אלא כפי שנכתב בזמנו, כיצירה מלאת חיים, אקטואלית מאוד – לזמנה ולכל הזמנים – הנסמכת על מסורת ארוכה של הפקות תיאטרון עממי ותיאטרון בובות, ובעיקר, מלאת הומור. הומור זה על כל גווניו – הגס, הציני, המתוחכם, השנון, העוקצני, המרושע, הבורלסקי – הוא אחד המרכיבים המייחדים את הטרגדיה של גתה. חשוב לשמור עליו. חשוב לא פחות לשמור על ססגוניותו של המחזה: בניגוד לגתה האיש, המוֹנוּמנט עוד בחייו, המכובד והנוקשה בסוף ימיו, המחזה שחיבר מפגין זלזול גמור בכל המוסכמות, הספרותיות והחברתיות. הוא מערב שירה נעלה עם פזמונים עממיים ושירי־שיכורים, הגות עם שטות; הוא בוטה וחריף, ואינו מהסס לבלול שפה נעלה עם שפה המונית ועם סלנג. בכך, בין השאר, נעוצים קסמו הבלתי נדלה והאוניברסליות שלו. גם את הפן החתרני והפרוע הזה ניסיתי להעביר לקורא העברי של המאה העשרים ואחת.

בגלל תכונותיו המודרניות כל כך, תירגמתי את פאוסט כמחזה מודרני, אף כי נמנעתי מלהשתמש בעברית מודרנית מדי או בחידושי לשון עכשוויים. כדרכי, דבקתי בגישה התובעת לבדוק את הפונקציה של האלמנטים הספרותיים השונים שגתה השתמש בהם. התרגום נעשה תוך בדיקה בלתי פוסקת אם אכן הם משרתים את אותה פונקציה בשפת היעד ובתרבותה. אדגים את הדברים בנוגע לאחת הבעיות המרכזיות בתרגום מחזה שקול בחרוזים.


החריזה:    🔗

בניגוד לתפיסה הפופולרית, תרגום פאוסט אינו תרגום שירה. רק חלקו של המחזה כתוב כשירה לירית. ואולם רוב־רובו של המחזה מחורז, ולא עוד אלא שהוא משתמש בצורות מגוונות ביותר של חריזה. החריזה, כחלק מן המערך הפרוזודי, ממלאת תפקידים רבים – דרמתיים, קומיים וטרגיים. הַחלטתי העקרונית היתה להקפיד עליה הקפדה פונקציונלית. במילים אחרות, להקפיד במידת האפשר על החריזה עצמה, אך לא באופן מוּכְני אלא מתוך דגש על העברת התפקיד או האפקט שהיא משרתת.

הנה כמה דוגמאות לתפקידיה השונים של החריזה בתוך המסגרת הפרוזודית הכללית.


1. החריזה בקטעי השירה

תפקיד החריזה בקטעים השיריים, הליריים, ובקטעים של שירי־העם והפזמונים הוא הברור מִכֹּל. בקטעים הליריים החריזה והמשקל מציינים את הלוך־הרוח של השיר, או, בדומה למוזיקה, את קצב התנגנותו; ואילו בקטעים המזומרים החרוז הוא בדרך כלל קליל, קלישאי ומתגלגל. גתה אוהב שירי־עם, והוא עושה בהם שימוש רב ומגוּון. הוא אינו חושש ממִחזוּר חומרים. במקרים רבים הוא אף ‘משתיל’ שיר בטקסט באופן מלאכותי. כך, למשל, נכחב האינטרמצו “חלום לֵיל וַלְפּוּרְגִיס” (שורות 4223–4398) ב־1797, בלי קשר לעבודה על פאוסט, במסגרת הסאטירות שגתה הוציא לאור עם שילר. רק כאשר שילר ויתר על פרסומו של הטקסט, כחב לו גתה ב־20 בדצמבר 1797 כי בכוונתו לצרף את האינטרמצו למחזה.


2. הפרוזודיה כמרכיב דרמתי

בפונקציה זו החריזה מתווה מצב־רוח, מהפנטת, ‘מוליכה באף’ (למשל שורות 1436 ואילך: א־א־ב; ג־ג־ד; ה־ה־ו; ז־ז). כאשר מפיסטופלס מבקש לערסל ולהרדים את פאוסט, הוא מגייס את הרוחות לשיר בשורות קצרצרות ובחריזה המתגלגלת ומובילה הלאה, עד שהיא מסתיימת בסדרת חרוזים דומים ביותר בצליליהם (שורות 1505־1447).


3. החריזה כ’מס שפתיים' להפקות פאוסט המוקדמות

כזה הוא השימוש בחרוזים אוויליים במשקל שַׁבּלוני מתנגן, ה־Knittelverse, דוגמת הפתיחה המפורסמת של התמונה “לילה” במערכה הראשונה. המרתי את המשקל כדי להעביר גם בעברית את מלוא האינפורמציה באותה נגינה ילדותית משהו, ושמרתי על החריזה הצולעת והנלעגת במקצת (נכבָּד־נָד; ויָם־באפָּם). הנה, לדוגמה, שורות 360 ואילך:

מָגִיסְטֶר, קוֹרְאִים לִי, גַּם דוֹקְטוֹר נִכְבָּד,

וּכְבָר עֶשֶׂר שָׁנִים בְּלִי תִּכְלָה אֲנִי נָד,

יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה וְקֵדְמָה וָיָם,

גּוֹרֵר אֶת עֲדַת תַּלְמִידַי בְּאַפָּם,

מֵבִין שֶׁלָּעַד לא נֵדַע מְאוּמָה!

וְהַלֵב נֶאֱכָל בִּי בְּלֹא נֶחָמָה.


4. החריזה כבונת דמות

גתה משחק – או, מוטב לומר, מלהטט – בחריזה כעזר לבניית דמות. דמויות ׳שטוחות' מתאפיינות לא אחת בחריזה פשוטה של א־א ב־ב, ואילו דמויות מורכבות זוכות לחריזה מורכבת בהתאם. גם דמויות מורכבות מסגירות את תמימותן בחרוז פשוט כאשר מוליכים אותן שולל. בדיאלוג הראשון בין ואגנר לפאוסט, שורה 570, ואגנר בחרוז פשוט – א־א ב־ב; בתשובה בונה פאוסט מבנה מתוחכם – ג־ג ד־ה־ה־ד ו־ז־ו־ז ח־ח. בשתי התמונות במערכה הראשונה שבהן ואגנר ופאוסט משוחחים, מעטים המקרים שבהם ואגנר מתחבר לפאוסט דרך החריזה, כלומר עונה כהד לפאוסט בחרוז שנון משלו. לעומת זאת, כבר בפגישתם הראשונה, מפיסטופלס ופאוסט מצחצחים חרבות; מפיסטופלס 'לוקח׳ את מילותיו של פאוסט ומגיב להן בהד חרוזיו המתוחכמים. האפקט שנוצר הוא של בן־שיח מחוכם ושל היווצרות קשר. כך, למשל, בשורות 1337 ו־1338 פאוסט שואל: “וְחִידָה זוֹ לְאָן מוֹבִילָה?”, ומפיסטופלס משלים: “אֲנִי הוּא רוּחַ הַשְּׁלִילָה!”. במקרה כזה הפונקציה הִכתיבה נאמנות לחרוז, ועל כן לא רציתי להתפשר על פתרונות מדויקים יותר סמנטית, כגון "וְחִידָה זוֹ, מַה פִּשְׁרָהּ?״


5. החריזה כבונה דיאלוג, או חוסר דיאלוג, בין דמויות

חריזה בין דברי הדמויות השונות יכולה אפוא לבנות דיאלוג, או חוסר דיאלוג, ביניהן. גתה מודע לכך, ויוצר קירבה הולכת וגוברת בין פאוסט להלנה, במערכה השלישית, המגיעה לשיא בשורות 9384־9377. הלנה מגלה שהיא ‘מבינה’ את לשונו של פאוסט ומסוגלת ליהנות ממנה ו’לדבר' בה באמצעות שימוש בחריזה. לחלופין, ברגע שהיא נפרדת ממנו היא חוזרת למשקל היווני העתיק.

גם חצאי שורות המתחרזים בסופו של דבר יוצרים מתח דרמתי או אפקט קומי: (שורות 300־299): "הֲתַכִּיר אֶת פָאוּסְט? / – הַדּוֹקְטוֹר? / – עַבְדִּי! / – כֵּן! הוּא עוֹבֵד אוֹתְךָ בְּאֹפֶן יִחוּדִי״.

הדיאלוג הבא, למשל, מעיד על כך שפאוסט מצא במפיסטופלס בן־שיח תואם לחריפותו. החריזה, במקרה כזה, מעבירה את החוויה בדרך בלתי אמצעית (שורות 1383 ואילך):


פאוסט:

[…]

שֶׁמָּא, בֵּן יַקִּיר לַאֲבַדּוֹן,

תְּחַפֵּשׂ לְךָ פַּעַם מִשְלַח־יָד אַחֵר!


מפיסטופלס:

זֹאת נְקֻדָּה שֶׁאוּלַי נְבָרֵר

בְּיֶתֶר פֵּרוּט בַּפְּגִישָׁה הַבָּאָה.

אַךְ בֵּינְתַיִם, הֲיֻתַּר לִי לִפְרֹש?


פאוסט:

אֵינֶנִּי מֵבִין מָה הַשְּׁאֵלָה.

כֵּיוָן שֶׁהִתְוַדַּעְנוּ, אַתָּה מֻזְמָן מֵרֹאשׁ,

כָּל אֵימַת שֶׁתִּרְצֶה לָסוּר לְבַקֵּר!

הִנֵּה הַחַלּוֹן, הִנֵּה שָׁם הַדֶּלֶת,

וְכָאן אֲרֻבָּה, אִם דַוְקָא תְּבַכֵּר.


מפיסטופלס:

עָלַי לְהִתְוַדּוֹת, בְּכֻלָּם אֵין תּוֹעֶלֶת, […]


6. ויתור על חריזה: יוון העתיקה

כחסיד של הקלסיקה היוונית, גתה עושה שימוש מודרני מגוּון באלמנטים מתוך הדרמה היוונית, כמו שירת המקהלה. בקטעים המתרחשים ביוון העתיקה עובר גתה למשקלי הדרמה היוונית (הוא הראשון שניסה אותם בגרמנית) ונמנע מחריזה.


7. ויתור על חריזה: התרגשות עזה

יש קטעים נוספים שבהם גתה מוותר על חריזה ומשקל. אלה קטעים המעידים על מבוכה ועל התרגשות עזה, כמו לדוגמה שורות 476־468, שבהן רוח האדמה עומדת להתגלות לפאוסט. המקרה היחיד שבו גתה עובר לפרוזה הוא התמונה “יום סגריר”, הבאה בעקבות “לֵיל וַלְפּוּרְגִיס”, לאחר שורה 4398. מדובר בתמונה שבה פאוסט שומע לראשונה מפי מפיסטופלס על גורלה של גרֶטכן ומגיב בחריפות יתרה. תמונה קצרה זו עומדת בניגוד גמור לתמונת חג המכשפות, השופעת חרוזים והתחכמויות מכל הסוגים.

גתה עצמו לא הקפיד על חריזה מדויקת לאורך כל הטקסט. החרוזים שלו כה מגוונים, יש בהם שילוב כה מוצלח של הצורה, המשמעות והפונקציה, עד שכל אינוס שלהם נראה לי מוטעה. החופש היחסי שנטל לעצמו והגיוון החדשני והמודרני (יחסית לזמנו) שהוא נוקט איפשרו לי לחפש מדי פעם פתרונות מודרניים יותר, של חצאי חרוז, חרוזים לבנים, או חרוזים לעין בלבד, וזאת במקרים שבהם לא נמצא לי חרוז שאינו מאונס, ובמקרים שבהם חשוב היה להקפיד על המשמעות בלא שום פשרות. הגישה המקפידה על החרוז מעל לַכֹּל תוך יצירת משפטים בלתי קריאים, ויתור על הבהירות או הוספת שורות במטרה להכניס את מלוא המשמעות בסד החרוז, נראית לי רחוקה מרוחו של גתה. סיבה נוספת להקפדה פחותה על חריזה מושלמת היא השינוי בקהל היעד ובתקופה. קוראיו של גתה היו אמונים על הבחנה בין סוגי החריזה השונים ועל ההבדלים המגוונים ביניהם. הם היטיבו לזהות את הפונקציה של סוגי החריזה השונים. המתרגם המודרני חייב להסביר את שינויי הפרוזודיה והחריזה לקהל שאינו רגיל למסורות כאלו של חריזה. יצאתי מתוך הנחה שאם מקפידים על הפונקציה של החרוז, ולא מעבירים אותו מוכנית, ניתן לשחזר במידה רבה יותר את החוויה החושית, הבלתי אמצעית.

“הקדמת המתרגם”, בכל שפה ותרבות, היא ז’אנר בפני עצמו. אחד הסיומים המקובלים שלה הוא הבעת תקווה צנועה, שארון הספרים העברי יזכה ביצירה קלסית נוספת. אני לא תירגמתי לארון. אני מסיימת בתקווה שפאוסט בתרגום מודרני יקרב את הקורא ליצירה שאולי לא היתה נגישה לו, שהוא יקרא אותה לא כקלסיקה אלא כיצירה שהיא, היום, מעניינת, מורכבת, משעשעת, רבת־פרצופים, מסרבת להיכנס לנישות מוכרות ומעלה שאלות לא פחות חתרניות מבעבר.


ניצה בן־ארי

רמת־גן 2006


 

הַקְדָּשָׁה1

הִנְּכֶן שָׁבוֹת אֵלַי, דְּמֻיּוֹת מְרַטְּטוֹת,2

שֶׁמַּבָּטִי הַמְצֹעָף גִּלָּה מִכְּבָר.

אוּלַי הַפַּעַם אֲנַסֶּה אֶתְכֶן לִלְפֹּת?

הַאִם לִבִּי אָכֵן נוֹטֶה עוֹד לַדָּבָר?

אַתֶּן קְרֵבוֹת! יָפֶה, וְאַף עָלַי גּוֹבְרוֹת,

5

צוֹבְאוֹת עָלַי מֵאֵד וְטַחַב קַר; 

חָזִי רוֹגֵשׁ בִּי שׁוּב בִּכְאֵב שֶׁל עֲלוּמִים

מִצְּעִיף הַקֶּסֶם הָאוֹפֵף דְּמֻיּוֹת קְדוּמִים. 


מִימֵי עָבָר יָפִים הֱבֵאתֶן לִי מַזְכֶּרֶת,

עִם צִלְלֵי אָדָם מִקֶּדֶם יְקָרִים; 

10

כְּאַגָּדָה חֶצְיָהּ שְׁכוּחָה, חֶצְיָהּ מֻכֶּרֶת,

נוֹשֵׂאת רֵעוּת וְאַהֲבָה שֶׁל נְעוּרִים;

הַכְּאֵב נֵעוֹר, גַּם הַקִּינָה חוֹזֶרֶת

עַל הַחַיִּים: מָבוֹךְ תּוֹעֶה וְאַקְרָאִי,

קִינָה עַל מִי שֶׁמַּזָּלוֹ הַטּוֹב בָּגַד,

15

וּבְלִי שְׁעַת חֶסֶד מֵעָלַי נִלְקַח לָעַד. 


נִשְׁמוֹתֵיהֶם שׁוּב לֹא תִּשְׁמַעְנָה אֶת שִׁירַי,

אַף כִּי פֵּרוֹת הַבִּכּוּרִים לָהֶן נוֹעָדוּ;

חָלַף אָבַד לָנֶצַח מַעֲגַל רֵעַי,

הֵד רִאשׁוֹן וַחֲמִימוּת לָעַד אָבָדוּ.

20

עַל אֹזֶן הֶהָמוֹן נוֹפֵל שִׁיר יִסּוּרַי,3

תְּשׁוּאוֹת זָרִים אֶת לְבָבִי יַחְרִידוּ.

וּמְתֵי־מְעַט שֶׁבְּשִׁירַי מוֹצְאִים קוֹלָם,

אִם עוֹד יִחְיוּ, תּוֹעִים עַל פְּנֵי שְׁבִילֵי עוֹלָם. 


וְאוֹחֲזִים בִּי כִּסּוּפִים כִּמְעַט זְנוּחִים

25

לְמַמְלַכְתָּן שֶׁל הָרוּחוֹת, דְּמוּמָה, שׁוֹקֶטֶת,4

וְרַחֲשֵׁי הַלֵּב לְמַנְגִּינָה הוֹפְכִים, 

כְּמוֹ נֵבֶל שֶׁהָרוּחַ בּוֹ פּוֹרֶטֶת.5

צְמַרְמֹרֶת בִּי תַּחְלֹף, דְּמָעוֹת נִקְווֹת לִבְכִי,


לִבִּי נִכְמָר, חֻמְרַת עָבָר בּוֹ לֹא שַׁלֶּטֶת.

30

בְּקִנְיְנֵי הֹוֶה אֶצְפֶּה בְּלִי וַדָּאוּת,

וְאִלּוּ כָּל אֲשֶׁר נָגוֹז הוּא מְצִיאוּת.


 

תְּמוּנַת פְּתִיחָה בַּתֵּיאַטְרוֹן6

מנהל התיאטרון, משורר, שחקן קומי.7

מנהל התיאטרון

אַתֶּם, שְׁנֵיכֶם, שֶׁבִּשְׁעַת מְצוּקָה

נִצַּבְתֶּם לְצִדִּי פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת,

אִמְרוּ מַה סִּכּוּי לָהּ, לַהַצָּגָה,

35

אִם בְּגֶרְמַנְיָה תֻּצַּג עַל בָּמוֹת?

בִּקַּשְׁתִּי תָּמִיד לְרַצּוֹת אֶת הָעָם 

הָאוֹהֵב לִחְיוֹת וּמַנִּיחַ לִחְיוֹת.

הַמָּסָךְ נָכוֹן, הַקְּרָשִׁים בִּמְקוֹמָם,

וּקְהַל הַצּוֹפִים מְצַפֶּה לִפְלָאוֹת.

40

הִנֵּה הֵם יוֹשְׁבִים בְּגַבּוֹת מוּרָמוֹת,

מְלֵאֵי סַבְלָנוּת וּצְמֵאֵי הַפְתָּעוֹת.

מִי כָּמוֹנִי מֵבִין לְלִבּוֹ שֶׁל קָהָל,

וּמְבוּכָה כֹּה רַבָּה טֶרֶם חַשְׁתִּי עַד כֹּה:

טַעֲמָם, מִסְתַּבֵּר, לַמְשֻׁבָּח לֹא הֻרְגַּל, 

45

אַף עַל פִּי שֶׁסְּפָרִים הֵם מַרְבִּים פֹּה לִקְרֹא. 

אֵיךְ נוּכַל לְשַׁפֵּר וְלִתְרֹם חִדּוּשִׁים, 

וּבְעֹמֶק הַמֶּסֶר אוֹתָם לְהַרְשִׁים?

לֹא אֶשְׂבַּע מִמַּרְאֵה רְחוֹבוֹת מְלֵאִים

נַחְשׁוֹלֵי אָדָם הֶחָשִׁים לְעֶבְרֵנוּ,

50

וְגֵאוּת לַחֲצוֹ שֶׁל הֲמוֹן הַצּוֹבְאִים 

עַל שַׁעַר הַחֶסֶד הַצַּר שֶׁל בֵּיתֵנוּ.

הַשָּׁעָה רַק אַרְבַּע, לֹא חָלַף עוֹד הַיּוֹם,8

וּכְבָר לַקֻּפָּה הֵם בְּעֹז נִדְחָפִים,

וּכְמוֹ בִּשְׁנַת רָעָב, עַל דֶּלֶת נַחְתּוֹם,

55

עַל כַּרְטִיס אֶחָד אֶת נַפְשָׁם מְחָרְפִים.

אֶת הַקֶּסֶם הַזֶּה עַל צִבּוּר מְגֻוָּן

מְהַלֵּךְ הַמְשׁוֹרֵר; הוֹ עֲשֵׂה זֹאת גַּם כָּאן! 

משורר: 

אַל נָא תַּזְכִּיר לִי הָמוֹן סַסְגּוֹנִי,

שֶׁרַק לְמַרְאֵהוּ אוֹבְדִים עֶשְׁתּוֹנוֹת!

60

הַטֵּה מֵעָלַי אֶת זִרְמוֹ הַבּוֹגְדָנִי,

שֶׁעַל־כָּרְחֵנוּ מוֹשֵׁךְ לִתְהוֹמוֹת!

לֹא, הַנְחֵנִי אֶל דִּמְמַת פְּסָגוֹת שְׁלֵוָה,

רַק שָׁם יִפְרְחוּ פִּרְחֵי שִׁיר טְהוֹרִים,

שָׁם נִבְרָאִים רִגְשֵׁי רֵעוּת וְאַהֲבָה,

65

בִּרְכַּת חֶסֶד מִידֵי אֱלֹהִים! 


הֵן מַה שֶּׁנָּבַע מִן הַלֵּב שֶׁהִסְגִּיר,

מַה שֶּׁפִּינוּ מִלְמֵל בְּרֹב בַּיְשָׁנוּת,

פַּעַם רָאוּי, גַּם כּוֹשֵׁל לִפְרָקִים,

כָּל רֶגַע חוֹלֵף בּוֹלְעוֹ בִּבְהִילוּת. 

70

יֵשׁ וְשָׁנִים אֲרֻכּוֹת הוּא מַבְכִּיר,

עַד אֲשֶׁר יְלַבְלֵב בִּמְלֹא חֵן וּשְׁלֵמוּת.

הַנּוֹצֵץ – אַךְ לְהֶרֶף עַיִן נוֹלַד, 

אֲמִתִּי לִתְהִלַּת עוֹלָמִים נוֹעַד. 

שחקן קומי

תְּהִלַּת עוֹלָמִים! הָא, דְּבָרִים בְּטֵלִים!

75

אִם עָלַי לַעֲסֹק בִּתְהִלַּת עוֹלָמִים,

מִי אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה יְשַׁעֲשֵׁעַ?

בִּדּוּר הֵם רוֹצִים וּלְבִדּוּר רְאוּיִים.

דַּי שֶׁלַּבָּמָה בֶּן־הַחַיִל פּוֹסֵעַ,

וּכְבָר אֵדַע כִּי יָצְאוּ נִשְׂכָּרִים.

80

מִי שֶׁמֵּיטִיב לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּלָּה

לֹא יֻטְרַד מִשַּׁבְשֶׁבֶת רוּחוֹ שֶׁל הָעָם;

הַקָּהָל הֶעָצוּם בִּשְׁבִילוֹ אֲמַתְלָה

לַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת בֶּהָמוֹן הַנִּפְעָם.

הַפְלִיאוּ מוֹפָע לְמוֹפֵת וְדֻגְמָה,

85

תְּנוּ דְּרוֹר לְגוֹנֵי הַדִּמְיוֹן הַמְפֹאָר,

הָבוּ כְּאֵב, הֲבָנָה, רְגִישׁוּת וּתְבוּנָה,

אַךְ זִכְרוּ שֶׁבְּלֹא רוּחַ שְׁטוּת אִי אֶפְשָׁר. 

מנהל התיאטרון

וּבְעִקָּר, רַבּוֹתַי, הַרְבּוּ אֵרוּעִים!

הֵם בָּאִים לִצְפּוֹת, אֶת הָעַיִן לָזוּן,

90

כְּכָל שֶׁתַּרְבּוּ עֲלִילוֹת וּפְלָאִים,

הַצּוֹפִים בָּם יַבִּיטוּ בְּפֶה פָּעוּר,

וְהִנֵּה כְּבָר רְכַשְׁתֶּם אֶת לֵב הַבָּאִים 

וְחִישׁ תֵּעָשׂוּ חֲבִיבֵי הַצִּבּוּר.

רַק בְּהָמוֹן יוּזַן הֶהָמוֹן, 

95

כָּל אָדָם כְּבָר יִמְצָא אֶת שֶׁלּוֹ בַּשִּׁפְעָה.

הַגְדִּישׁוּ הַסְּאָה וְיִשְׂבַּע אִישׁ רָצוֹן,

וְיָשׁוּב לְבֵיתוֹ וּבִטְנוֹ מְלֵאָה. 

יֵשׁ פִּסַּת מַחֲזֶה? פִּרְסוּהָ לִפְרוּסוֹת! 9

בְּלִי קְשָׁיִים תְּבַשְּׁלוּ מִין קְדֵרָה שֶׁכָּזֹאת.

100

קַל לַהֲגוֹת אוֹתָהּ, קַל לְבַצְּעָהּ. 

מַה בֶּצַע בַּשָּׁלֵם; אִם נִקְשֹׁר לוֹ כְּתָרִים, 

הַקָּהָל כְּבָר יִדְאָג לְשַׁסְּעוֹ לִגְזָרִים. 

משורר

לֹא חַשְׁתָּ עַד כַּמָּה בָּזוּי הָעִסּוּק,

עַד כַּמָּה מִלֵּב הַמְשׁוֹרֵר הוּא רָחוֹק.

105

דּוֹמֶה שֶׁתִּקְרֹבֶת זוֹלָה מִן הַשּׁוּק

טוֹבָה בְּעֵינֶיךָ, כָּמוֹהָ כַּחֹק. 


מנהל התיאטרון

אֵינֶנִּי אָדָם שֶׁיִּפְחַד מֵעֶלְבּוֹן:

כִּי מִי שֶׁחָפֵץ לַעֲבֹד כִּדְבָעֵי

צָרִיךְ לַעֲבֹד בַּמַּכְשִׁיר הַנָּכוֹן.

110

הֵן אַתָּה מְגַלֵּף בְּעֵצִים רְקוּבִים,

וְשֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ לְמִי פֹּה כּוֹתְבִים! 

יֵשׁ מִזְדַּמְּנִים כָּאן מִתּוֹךְ שִׁמָּמוֹן,

אֲחֵרִים בְּתֹם זְלִילָה יְתֵרָה, 

וְחֵלֶק, זֶה הַפָּחוֹת בַּרְרָן,

115

בָּא לְאַחַר הַקְּרִיאָה בָּעִתּוֹן! 10

פְּזוּרֵי דַּעַת בָּאִים, כְּמוֹ לְחַג מַסֵּכוֹת,

סַקְרָנוּת מַצְמִיחָה כָּנָף לְקִבֹּרֶת;

הַנָּשִׁים אֶת מְלֹא הֲדָרָן מַצִּיגוֹת,

וְכָךְ מִשְׁתַּתְּפוֹת בַּמִּשְׂחָק בְּלִי מַשְׂכֹּרֶת

120

עַד מָתַי עוֹד תַּחְלֹם עַל שִׁירוֹת נִשְׂגָּבוֹת?

וְלָמָּה תִּצְהַל כְּשֶׁנִּגְדָּשׁ הָאוּלָם? 

הַבֵּט בְּתוֹמְכֶיךָ מַמָּשׁ מִקָּרוֹב!

חֶצְיָם צוֹנְנִים, הַשְּׁאָר גַּס לִבָּם.

אַךְ יוֹרֵד הַמָּסָךְ, זֶה יָרוּץ לִקְלָפִים,

125

זֶה לַיְלָה סוֹעֵר יְבַלֶּה עִם זוֹנוֹת.

לָמָּה תַּטְרִידוּ, כְּסִילִים עֲלוּבִים,

אֶת הַמּוּזוֹת עַצְמָן בִּטְרָדוֹת כֹּה קְטַנּוֹת?

שִׁמְעוּ לִדְבָרַי, תְּנוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר,

וְאֶת מַטְּרַתְכֶם לְעוֹלָם לֹא תַּחְטִיאוּ. 

130

בַּקְּשׁוּ אֶת עֵינֵי בְּנֵי אָדָם לְסַנְוֵר,

כִּי אֶת רְצוֹנָם לְעוֹלָם לֹא תַּשְֹבִּיעוּ –

וְאַתָּה מָה, רֵעִי, מֻקְסָם? מִתְיַסֵּר? 

משורר

צֵא וְחַפֵּשׂ לְךָ עֶבֶד אַחֵר!

אֶת זְכוּת הָאֱנוֹשׁ הָרָמָה מִכֻּלָּן 

135

שֶׁהַטֶּבַע עַצְמוֹ הֶעֱנִיק לַמְשׁוֹרֵר, 

הוּא בִּשְׁבִילְךָ יְפַזֵּר לְחִנָּם!

אֵיךְ הוּא מַרְטִיט מֵיתְרֵי לְבָבוֹת? 

אֵיךְ הוּא שׁוֹלֵט בְּרֹב עֹז בַּיְסוֹדוֹת?

לֹא מִצְּלִיל הַפּוֹרֵץ כִּפְלָצוּר מִקְּרָבָיו,

140

לוֹכֵד עוֹלָמוֹת וּמְשִׁיבָם אֵלָיו?

כְּשֶׁהַטֶּבַע טוֹוֶה בַּאֲדִישׁוּת גְדוֹלָה

אֶת אֵינְסוֹף הַחוּטִים בְּכִישׁוֹרוֹ,

כְּשֶׁהֲמוֹן הַבְּרוּאִים בְּקוֹלוֹת הֲמֻלָּה

מְצַוְּחִים בְּלִי הַרְמוֹנְיָה אִישׁ־אִישׁ אֶת שִׁירוֹ –

145

אֶת הָרֶצֶף הַזֶּה מִי מַפְלִיא לַחֲלֹק

וּמַקְנֶה לוֹ הַלְמוּת שֶׁל חַיִּים וּמִקְצָב?

מִי קוֹרֵא לְכָל פְּרָט לַהֲפֹךְ לְמִכְלוֹל

וּלְצָרֵף אֶת קוֹלוֹ לַהִמְנוֹן הַנִּשְׂגָּב?

מִי נוֹתֵן לָסּוּפָה הִשְׁתַּלְּחוּת יְצָרִים?

150

מַעֲנִיק לְזָהָב שֶׁל עַרְבִית הִרְהוּרִים?

מְפַזֵּר וּמַמְטִיר שְׁלַל פִּרְחֵי אָבִיב

לְרַגְלֵי אֲהוּבָה הָעוֹבֶרֶת בַּשְּׁבִיל?

מִי יוֹדֵעַ לִקְטֹף אֶת פְּשׁוּטֵי הֶעָלִים

וּמֵהֶם זֵר שְׁבָחִים לִגְדֻלָּה הוּא שׁוֹזֵר?

155

מִי מָגֵן הָאוֹלִימְפּוּס, מַשְׁלִים בֵּין אֵלִים?

כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, מְגֻלָּם בַּמְשׁוֹרֵר. 

שחקן קומי

נַצֵּל נָא אֵפוֹא אֶת כֹּחוֹת הַסְּתָרִים 

וּדְאַג לְנַהֵל אֶת עִסְקֵי הַמְשׁוֹרְרִים 

כְּמִי שֶׁמְּנַהֵל פָּרָשַׁת אֲהָבִים!

160

נִפְגָּשִׁים בְּמִקְרֶה, מִתְוַדְּעִים, מִתְקָרְבִים,

וְעַד מְהֵרָה נִתְפָּסִים בָּרֶשֶׁת; 

הַחֶדְוָה גְּדֵלָה, אַחַר כָּךְ מִשְׁתַּבֶּשֶׁת, 

קֹדֶם נִפְעַמְתָּ? תִּסְבֹּל עִם הַזְּמַן,

וּבְטֶרֶם תַּבְחִין, כְּבָר יֵשׁ כָּאן רוֹמָן. 

165

גַּם אָנוּ נַמְצִיא מַחֲזֶה שֶׁכָּזֶה!

נִתְפֹּס וְנִנְגֹּס בַּחַיִּים מְלֹא הַפֶּה!

כָּל אֶחָד אוֹתָם חַי, אַךְ אוֹתָם מִי מַכִּיר,

בַּאֲשֶׁר בָּם תִּגַּע, שָׁם סִפּוּר מַסְעִיר.

כְּשֶׁתְּמוּנָה סַסְגּוֹנִית, בְּהִירוּתָהּ פְּחוּתָה,

170

יֵשׁ בָּהּ שְׁלַל טָעֻיּוֹת וֶאֱמֶת בִּפְרוּטָה;

אֶת מֵיטַב שִׁקּוּיֶיךָ אִם כָּכָה תִּרְקַח,

אֶת כָּל הַבְּרִיּוֹת תְּלַמֵּד וּתְשַׂמַּח.

מִבְחַר פִּרְחֵי נֹעַר בְּגִיל הַהִתְבַּגְּרוּת

יִנְהַר לַמּוֹפָע וְיַמְתִּין לְהִתְגַּלּוּת. 

175

אֵלֵינוּ תַּגִּיעַ כָּל נֶפֶשׁ עֲנֻגָּה

לִינֹק מִמַּחֲזֵנוּ מָזוֹן שֶׁל תּוּגָה.

זֶה מוֹצֵא רִגּוּשׁ בְּכֹה, זֶה סִפּוּק בְּכֹה, 

וְכָל אֶחָד רוֹאֶה מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ.

הַנֹּעַר מוּכָן עוֹד לִצְחוֹק וּדְמָעוֹת

180

הַזֹּהַר קוֹסֵם לוֹ, הַתְּנוּפָה מַרְהִיבָה;

מִי שֶׁעֻצַּב כְּבָר, דָּבָר לֹא יַשְׂבִּיעוֹ,

וְאִישׁ מִתְהַוֶּה תָּמִיד יַכִּיר טוֹבָה. 

משורר

אִם כֵּן, הָשֵׁב לִי אֶת הַזְּמַן 

שֶׁבּוֹ אֲנִי עוֹד הִתְהַוֵּיתִי,

185

שֶׁבּוֹ שָׁפַע בִּי מַעֲיָן

וְשִׁיר בְּלִי הֶרֶף הִתְחַדֵּשׁ בִּי,

אֶת הָעוֹלָם כִּסָּה אָז אֵד,

הַנִּצָּנִים בְּשׂוֹרוֹת מָלְאוּ,

וְכָל הָעֲמָקִים טָבְלוּ

190

בִּשְׁלַל פְּרָחִים שֶׁלִּי נוֹעַד.

דָּבָר לֹא הָיָה לִי, וְרַב לִי הָיָה: 

תְּשׁוּקָה לָאֱמֶת וְחֶדְוַת אַשְׁלָיָה. 

הָשֵׁב לִי אֶת דַּחַף הַיְצָרִים 

אֶת טַעַם הָאשֶׁר עַד דְּאָבָה,

195

אֶת כֹּחָהּ שֶׁל שִׂנְאָה, עָצְמַת אַהֲבָה,

הָשֵׁב לִי אֶת הַנְּעוּרִים! 11

שחקן קומי

לְאוֹתָם נְעוּרִים תִּזְדָּקֵּק, חֲבִיבִי,

אִם, מֻקָּף בְּאוֹיְבִים, תִּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ,

אוֹ עֵת לַהֲקַת יַעֲלוֹת אֲהָבִים

200

תִּתָּלֶה כְּרֵחַיִם עַל צַוָּארְךָ.

עִתִּים, כְּשֶׁזֵּר הַדַּפְנָה מְבַשֵּׂר

אֶת קַו הַסִּיּוּם שֶׁל מֵרוֹץ מַזְהִיר,

אוֹ אִם, בְּתֹם הַמָּחוֹל הַסּוֹעֵר,

שׁוֹתִים לְחַיֵּי הַיּוֹם הַמֵּאִיר.

205

אַךְ נֵבֶל לִתְפֹּס וּבַמֵּיתָרִים

לִפְרֹט בְּעֹז וּבַנְּעִימִים,

לִדְבֹּק בַּיַּעַד שֶׁבּוֹ בּוֹחֲרִים

וְלַחְתֹּר אֵלָיו בְּבִלְבּוּל חִנָּנִי,

חוֹבַתְכֶם, קְשִׁישַׁי, וְלָכֶם הִיא כְּחֹק,

210

וְהִיא לֹא תִּגְרַע מִכְּבוֹדְכֶם בַּחֶלֶד.

זִקְנָה לֹא הוֹפֶכֶת אָדָם לְתִינוֹק, 

הִיא קוֹפֶצֶת עָלָיו בְּעוֹדֶנּוּ יֶלֶד. 

מנהל התיאטרון

מִלִּים הִכְבַּרְנוּ כְּבָר בְּשֶׁפַע, 

עַכְשָׁו דְּרוּשִׁים לִי מַעֲשִׂים!

215

אוּלַי יִצְמַח לִי אֵיזֶה רֶוַח,

מִתּוֹךְ חִלּוּף הַקִּלּוּסִים.

לַהַשְׁרָאָה אַתֶּם קוֹרְאִים?

עַל הַסְסָן אֵין הִיא שׁוֹרָה.

תֹּאמְרוּ לִהְיוֹת מְשׁוֹרְרִים?

220

כְּפוּ רְצוֹנְכֶם עַל הַשִּׁירָה! 12

מָה הַצְּרָכִים תֵּדְעוּ הֵיטֵב:

מַשְׁקֶה חָרִיף וּמְלַבֵּב!

מִזְגוּ אוֹתוֹ, וּלְאַלְתַּר. 

מַה שֶׁגָּז הַיּוֹם לֹא יִהְיֶה מָחָר,

225

וְאַל תַּחְמִיצוּ יוֹם אֶחָד,

הַנְּחִישׁוּת צְרִיכָה בְּלִי חַת

לִתְפֹּס כָּל הִזְדַּמְּנוּת בַּיָּד,

אָז לַחְמֹק שׁוּב לֹא תּוּכַל,

וְכָךְ תִּפְעַל בְּעַל־כָּרְחָהּ. 

230

עַל הַבָּמָה הַגֶּרְמָנִית

עוֹשֶׂה כָּל אִישׁ כִּרְאוּת עֵינָיו; 

אַל תַּחְסְכוּ מִן הַתָּכְנִית 

פַּעֲלוּלִים וְתַפְאוּרָה! 

קְחוּ כּוֹכָבִים, הַרְבּוּ מָאוֹר,

235

גָּדוֹל, קָטָן – בְּלִי דִּקְדּוּקִים;13

מַיִם, אֵשׁ, חוֹמוֹת צוּקִים,

חַיָּה וָעוֹף, אֵין שׁוּם מַחְסוֹר.

בִּצְרִיף קָטָן וָדַל תֶּחְצוּ

אֶת כָּל הַחֶלֶד הַגָּדוֹל,14

240

עִבְרוּ בְּצַעַד קַל, קָצוּב,

שָׁמַיִם, אֶרֶץ וְגַם שְׁאוֹל! 15


 

פְּרוֹלוֹג בַּשָּׁמַיִם16

אלוהים. צבאות השמים. לאחר מכן מֶפִיסְטוֹפֶלֶס. 

שלושת מלאכי השרת מופיעים. 


רפאל: 

הַשֶּׁמֶשׁ סוֹאֵן כְּדַרְכּוֹ מִנִּי עַד, 

מִתְחָרֶה עִם אֶחָיו עַל בְּכוֹרַת הַשִּׁירָה,17

וְאֶת מַחֲזוֹר מַסָּעוֹ הַמְיֹעָד 

245

בְּרַעַם יַשְׁלִים כְּצֵאתוֹ בִּגְבוּרָה.

עֹז יִשְׁאֲבוּ מַלְאָכִים מִשְׁתָּאִים,

אַף כִּי לֹא בָּאוּ בְּסוֹד הַתַּכְלִית;

מַה נִּפְלְאוּ פָּעֳלֵי מְרוֹמִים,

נָאִים כִּבְיוֹם מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית.

250

גבריאל

וּבְסוֹד מְהִירוּת שֶׁאֵין חִקְרוֹ

חָגָה הָאָרֶץ בִּמְלֹא תִּפְאַרְתָּהּ; 

מַחְלֶפֶת זִיו עֵדֶן וְאוֹר יְקָרוֹת

בְּלֵיל פַּלָּצוּת וַעֲלָטָה;

יַמִּים בְּזֶרֶם עַז שׁוֹפְכִים

255

קִצְפָּם עַל סֶלַע וְעַל חוֹף,

וְיָם וְצוּק יַחְדָּו שְׁלוּחִים

בְּמַעֲגָל שֶׁאֵין לוֹ סוֹף. 

מיכאל

וּמִתְחָרוֹת הַסְּעָרוֹת 

מִיָּם אֶל חוֹף, מֵחוֹף אֶל יָם,

260

מַחְרֹזֶת זַעַם מְחַבְּרוֹת,

כֹּחוֹת שֶׁל הֶרֶס אֵין מָשְׁלָם.

בְּרָקִים שֶׁל אֵשׁ דַּרְכָּם יָאִירוּ,

לָרַעַם יְפַלְּסוּ מָקוֹם. 

אַךְ שְׁלוּחֶיךָ, אָדוֹן, יוֹקִירוּ18

265

אֶת נַחַת הִתְנַהֵל הַיּוֹם. 

השלושה

עֹז יִשְׁאֲבוּ מַלְאָכִים מִשְׁתָּאִים,

אַף כִּי לֹא בָּאוּ בְּסוֹד הַתַּכְלִית;

וְכָל פְּעָלֶיךָ מְאֹד נִפְלָאִים,

נָאִים כִּבְיוֹם מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית. 

270

מֶפִיסְטוֹפֶלֶס: 19

כֵּיוָן שֶׁהוֹאַלְתָּ שׁוּב, אֲדֹנָי,

לִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹמָם שֶׁל כָּל מְשָׁרְתֶיךָ,

וְנוֹכְחוּתִי לְרָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, 

הֲרֵינִי מַרְאֶה כָּאן שֵׁנִית אֶת פָּנַי.

סְלַח נָא, אֵינֶנִּי דּוֹבֵר צַחְצָחוֹת,

275

גַּם אִם יָבוּזוּ לִי כָּל דָּרֵי מַעְלָה;

לוּ נָאַמְתִּי, הָיִיתָ פּוֹרֵץ בִּצְחוֹק,

לוּלֵא כְּבָר מִזְּמַן מִן הַצְּחוֹק נִגְמַלְתָּ.

אֵין בְּפִי דָּבָר עַל חַמָּה וְיָרֵחַ, 

אַךְ הֵיטֵב אֶרְאֶה אֵיךְ אָדָם מִתְאַנֵּחַ.

280

זֶה אֵל בִּזְעֵיר־אַנְפִּין, מַמָּשׁ אוֹתָהּ תַּבְנִית,20

נוֹתַר גַּם הַיּוֹם מְשֻׁנֶּה כִּבְרֵאשִׁית.21

הֵן נוֹחִים הָיוּ חַיָּיו כֶּפֶל־כִּפְלַיִם

לוּלֵא הֶעֱנַקְתָּ לוֹ נִיצוֹץ שָׁמַיִם.

תְּבוּנָה הוּא קוֹרֵא לוֹ, וְיַשְׂכִּיל לִהְיוֹת

285

חַיָּה אַכְזָרִית מִכָּל הַחַיּוֹת. 

אַמְשִׁיל אוֹתוֹ, אִם רַק תַּרְשֶׁה בְּחַסְדְּךָ,

לִצְרָצַר אֶרֶךְ־גַּף וַחֲסַר מְנוּחָה

הַמְסֻגָּל לְעוֹפֵף, וְאַף לְנַתֵּר, 

אַךְ אוֹתוֹ שִׁיר עָלוּב בַּדְּשָׁאִים יְנַסֵּר.22

290

הַלְוַאי וּבַדֶּשֶׁא הָיָה מִסְתַּפֵּק! 

אַךְ זֶה לְכָל חוֹר אֶת אַפּוֹ הוּא דּוֹחֵק. 

אלוהים

וְחוּץ מִזֶּה, אֵין בְּפִיךָ דָּבָר?

רַק טְעָנוֹת וּמַעֲנוֹת אֵין־מִסְפָּר?

דָּבָר בָּאָרֶץ אֵינוֹ כַּשּׁוּרָה?

295

מפיסטופלס

צַר לִי, אָדוֹן, אַךְ הָעֵסֶק שָׁם רַע.

לִבִּי כֹּה כּוֹאֵב עַל גּוֹרָל בְּנֵי אָדָם, 

וְאֵיךְ עוֹד אוֹסִיף מִשֶּׁלִּי עַל סִבְלָם!

אלוהים

הֲתַכִּיר אֶת פָאוּסְט? 

מפיסטופלס:

הַדּוֹקְטוֹר? 

אלוהים:

עַבְדִּי!

מפיסטופלס

כֵּן! הוּא עוֹבֵד אוֹתְךָ בְּאֹפֶן יִחוּדִי.

300

לֹא טוֹב לוֹ, לָאֱוִיל, בְּמַאֲכַל אֱנוֹשׁ,

הַרְחֵק יָתוּר אַחַר מָזוֹן מַשְׂבִּיעַ;

וּמוּדָע לִמְשׁוּגָתוֹ הוּא, שֶׁכֵּן יִדְרשׁ

לִקְטֹף מִמָּרוֹם אֶת כּוֹכְבֵי הָרָקִיעַ

וַעֲלֵי אֲדָמוֹת לִרְווֹת שִׂיאֵי נַחַת,

305

אַף כִּי קָרוֹב וְרָחוֹק גַּם יַחַד

לֹא יוּכְלוּ אֶת לִבּוֹ הַסּוֹרֵר לְהַרְגִּיעַ.

אלוהים

אַף אִם תְּחִלָּה יִמְעַד בְּשֵׁרוּתִי,

אֲנִי אֶל הָאוֹר עֵינָיו עוֹד אֶפְקַח.

יוֹדֵעַ גַּנָּן גַּם בַּשְּׁתִיל הָרַךְ

310

לִרְאוֹת אֶת הַפֶּרַח וְאֶת הַפְּרִי.  

מפיסטופלס

הוּא עוֹד יֹאבַד לְךָ, הֲנִתְעָרֵב?

אִם רַק תַּרְשֶׁה לִי לְנַסּוֹתוֹ

וּבְדַרְכֵי נֹעַם לְפַתּוֹתוֹ. 

אלוהים

כָּל עוֹד הוּא חַי, וּלְכָךְ אַתָּה עָרֵב,23

315

לֹא אֶאֱסֹר עָלֶיךָ לְנַסּוֹת. 

אָדָם, כָּל עוֹד יִשְׁאַף, יָכוֹל לִשְׁגּוֹת.

מפיסטופלס

אַכִּיר לְךָ תּוֹדָה, כִּי בַּר מִנָּן

אֵינוֹ עִסּוּק כֹּה מְלַבֵּב, יֵשׁ לְהוֹדוֹת.

תֵּן רַק פַּרְצוּף דָּשֶׁן וְרַעֲנָן,

320

וּמִי עוֹד יִרְצֶה לָגַעַת בִּפְגָרִים!

הֵיטֵב אָבִין מֶה חָשׁ חָתוּל לְעַכְבָּרִים. 

אלוהים

הוּא בְּיָדְךָ, אֵפוֹא, עֲשֵׂה בּוֹ כִּרְצוֹנְךָ! 

אֶת נִשְׁמָתוֹ נַתֵּק מִכּוּר מַחֲצַבְתָּהּ,

וְאָז הַדַּח אוֹתָהּ לַדֶּרֶךְ שֶׁתִּבְחַר,

325

אִם רַק תּוּכַל. אֲבָל עָלַי לְהַזְהִירְךָ

שֶׁתֵּאָלֵץ אָז לְהוֹדוֹת לְבָשְׁתְּךָ:

הָאִישׁ הַטּוֹב, גַּם אִם בִּתְשׁוּקָתוֹ יִבְעַר,

אֵינוֹ מוּדָע פָּחוֹת לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר. 

מפיסטופלס

זאת עוֹד נִרְאֶה! שְׁהוּת רַבָּה לֹא תִּדָּרֵשׁ.

330

וּמִן הַהִתְעָרְבוּת בִּכְלָל אֵינִי חוֹשֵׁשׁ.

כְּשֶׁאֶזְכֶּה בּוֹ וְהָעֵסֶק יִסְתַּיֵּם,

תַּכְרִיז אַתָּה עַל נִצְחוֹנִי בְּלֵב שָׁלֵם.

הוּא יְלַחֵךְ עָפָר וְיִזְחַל עַל גָּחוֹן,

מַמָּשׁ כִּקְרוֹבִי, הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹן.24

335

אלוהים

גַּם אָז לְהוֹפִיעַ אֶצְלִי אַתָּה רַשַּׁאי,

אוֹתְךָ וְשֶׁכְּמוֹתְךָ לֹא שָׂנֵאתִי מִיָּמַי. 

מִכָּל רוּחוֹת הַשְּׁלִילָה בָּעוֹלָם,

הַלֵּץ עָלַי לְטֹרַח פָּחוֹת מִכֻּלָּם.

מִרְצוֹ שֶׁל הָאָדָם דּוֹעֵךְ עַל נְקַלָּה,

340

חִישׁ־קַל נַפְשׁוֹ יוֹצֵאת לְבַטָּלָה.

עַל כֵּן אַעֲנִיק לוֹ כְּדָרְבָּן

אֶת חֶבְרָתוֹ שֶׁל בְּכוֹר שָׂטָן.

אֲבָל אַתֶּם, יַלְדֵי אֱמֶת שֶׁל אֱלֹהִים,25

גִּמְרוּ הַלֵּל עַל הַיִּפְעָה הַנִּשְׂגָּבָה!

345

הֹוֶה, מִתְהַוֶּה וְקַיָּם לְעוֹלָמִים

חוֹבֵק אֶתְכֶם בְּרֹךְ בְּחַבְלֵי אַהֲבָה,

וְאֶת רִצּוּדֵי הַהִתְגַּלּוּת הַנִּרְקָמִים 

חַזְּקוּ אַתֶּם בְּחִשּׁוּלֵי הַמַּחְשָׁבָה! 26

(השמים ננעלים, מלאכי השרת מתפזרים.) 

מפיסטופלס (לבדו):27

אֶת הַזָּקֵן אֶשְׂמַח לִרְאוֹת מֵעֵת לְעֵת,

350

וְאֶת קְשָׁרֵינוּ לֹא אַזְנִיחַ לָעַד. 

יָפֶה מִצִּדּוֹ שֶׁל אָדוֹן כֹּה נִכְבָּד

עִם שֵׁד מִשַּׁחַת בְּנַחַת לְפַטְפֵּט.


חֵלֶק רִאשׁוֹן שֶׁל הַטְּרָגֶדְיָה 

 

לַיְלָה     🔗

בחדר צר וגבַהּ־קמרון בסגנון גותי, פאוסט חסר מנוחה בכיסאו אצל שולחן הכתיבה.28


פאוסט:

כָּךְ לָמַדְתִּי, אֲהָהּ, וּבְחֵשֶׁק גָּדוֹל,

רְפוּאָה, מִשְׁפָּט וּפִילוֹסוֹפְיָה,

355

וּבְלַהַט דּוֹמֶה, כַּמָּה צַר לְהוֹדוֹת,

שָׁקַדְתִּי גַּם עַל הַתֵּיאוֹלוֹגְיָה.29

וְנוֹתַרְתִּי עָלוּב וַחֲסַר בִּינָה,

וְלֹא הֶחְכַּמְתִּי כִּמְלֹא הַנִּימָה.

מָגִיסְטֶר, קוֹרְאִים לִי, גַּם דוֹקְטוֹר נִכְבָּד,30

360

וּכְבָר עֶשֶׂר שָׁנִים בְּלִי תִּכְלָה אֲנִי נָד, 

יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה וְקֵדְמָה וָיָם,

גּוֹרֵר אֶת עֲדַת תַּלְמִידַי בְּאַפָּם,

מֵבִין שֶׁלָּעַד לֹא נֵדַע מְאוּמָה!

וְהַלֵּב נֶאֱכָל בִּי בְּלֹא נֶחָמָה.

365

אָמְנָם הִשְׂכַּלְתִּי מִכָּל הַשַּׁרְלָטָנִים,

דוֹקְטוֹרִים, כְּמָרִים, לַבְלָרִים, כַּתְבָנִים,

סָפֵק לֹא מְיַסְּרֵנִי, גַּם לֹא מוּסַר כְּלָיוֹת,

לֹא אֶפְחַד מִשָֹּטָן אוֹ מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת.

עַל כֵּן גַּם שִׂמְחָה לֹא יָדַעְתִּי מֵעוֹדִי,

370

וְאֵינִי מִתְיַמֵּר כִּי אֱמֶת בְּיָדִי,

גַּם אֵינִי מִתְיַמֵּר לְהוֹרוֹת לַבְּרִיּוֹת

לָסוּר מִן הָרַע וּבְיֹשֶׁר לִחְיוֹת,

לֹא בִּקַּשְׁתִּי רְכוּשׁ וְלֹא נַחֲלָה;

כָּבוֹד וִיקָר עוֹרְרוּ בִּי בְּחִילָה. 375

בְּחַיִּים שֶׁכָּאֵלֶּה גַּם כֶּלֶב יִבְחַל!

אֶפְנֶה לַכִּשּׁוּף וְאֶבְדֹּק אִם אוּכַל

בְּכֹחַ הָרוּחַ וְסוֹד הַמִּלָּה 

לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ לַחְקֹר בַּמֻּפְלָא, 

וּבְיֶזַע אַפַּיִם לֹא עוֹד אֶתְיַגֵּעַ

380

לְהָשִׂיחַ בְּמַה שֶּׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ;

אַשְׂכִּיל לְהָבִין מָה אֶת הָעוֹלָם

חוֹבֵר יַחְדָּו בְּכֹחַ נֶעֱלָם, 

לַחֲזוֹת בְּפִלְאֵי הַחֹמֶר וּזְרָעָיו,31

בִּמְקוֹם לְהַעֲלוֹת גֵּרַת דִּבְרֵי שָׁוְא.

385

אוֹר יָרֵחַ, לוּ יְהֵא זֶה מַבָּט אַחֲרוֹן

שֶׁתָּעִיף בְּיִסּוּרַי, בְּחֶשְׁכַת הַקִּיטוֹן.

בַּלֵּילוֹת, בְּעוֹדֶנִּי טָרוּד בַּמְּלָאכָה,

אַתָּה הֵן הִרְעַפְתָּ עָלַי מִטּוּבְךָ,

כְּשֶׁמִּבַּעַד תִּלֵי חִבּוּרַי וּסְפָרַי,

390

יְדִידִי הֶעָגוּם, הִתְגַּלֵּיתָ אֵלַי! 32

לוּ אַךְ יָכֹלְתִּי, לְאוֹרְךָ הַנָּעִים,

לְטַיֵּל לְאִטִּי בִּשְׁבִילֵי הֶהָרִים,

לְרַחֵף בַּנְּקִיקִים עִם רוּחוֹת וּפֵיוֹת,

לָשׁוּט בְּדִמְדּוּמֶיךָ עַל פְּנֵי גֵּאָיוֹת,

395

לִפְרֹק מִכְּתֵפַי אֶת עֹל הַמֶּחְקָר,

בִּטְלָלֶיךָ לִטְבֹּל וְלָצֵאת מְטֹהָר. 

אֲבוֹי, הַעוֹדֶנִּי כָּלוּא פֹּה בַּפַּח?

מְאֵרָה עַל צִינוֹק הָאֶבֶן הַלַּח,

שֶׁבּוֹ גַּם קַרְנֵי לְבָנָה אֲהוּבָה

400

יַקְדִּירוּ בְּעַד הַשִּׁמְשָׁה הַצְּבוּעָה!

מֻקָּף בִּכְרָכִים נוֹשָׁנִים עַד זָרָא,

אֲכוּלֵי תּוֹלָעִים וַאֲבַק הַדּוֹרוֹת,

וְעַל הַקִּירוֹת לִמְרוֹמֵי הַתִּקְרָה

נְיָר מִתְעַפֵּשׁ וּסְפוּג פִּיחַ נֵרוֹת,

405

וּשְׁלַל מַכְשִׁירִים, שְׁפוֹפָרוֹת, מִצְבּוֹרֵי

אֲבִיקִים וְתֵבוֹת, עַל סְבִיבֶיךָ, 

וְרָהִיטִים בִּירֻשָּׁה מִסָּבֵי־סָבֶיךָ –

זֶה עוֹלָמְךָ! זֶה עוֹלָם יִקָּרֵא! 

וְתָעֵז עוֹד לִשְׁאֹל מַדּוּעַ הוֹלֵם

410

לִבְּךָ בְּאֵימָה בְּכֶלֶא חָזֶךָ?

מַדּוּעַ כְּאֵב לֹא יָדוּעַ בְּשֵׁם

מַצְמִית כָּל רֶגֶשׁ חִיּוּת בִּקְרָבֶיךָ?

בִּמְקוֹם מַחְמַדֵּי הַטֶּבַע הַחַיִּים

שֶׁהָאֵל בָּרָא וְהוֹעִיד לִבְרוּאָיו,

415

אַתָּה נֶאֱפָף בַּעֲשָׁן פִּגּוּלִים,

מֻקָּף בִּשְׁלָדִים וּבְשַׂר־פֶּגֶר נִרְקָב.

בְּרַח! הִסְתַּלֵּק לָעוֹלָם הָרָחָב!

שֶׁמָּא סֵפֶר הַסּוֹד הַזֶּה שֶׁבְּכָאן,

זֶה שֶׁבִּידֵי נוֹסְטְרָדָמוּס33 נִכְתַּב,

420

לֹא דַּי בּוֹ כְּבֶן־לְוָיָה נֶאֱמָן?

תַּשְׂכִּיל לְהַכִּיר נְתִיבֵי כּוֹכָבִים,

וְאִם מִן הַטֶּבַע תִּלְמַד אֳרָחוֹת,

תִּרְחַב נַפְשְׁךָ וְתִדְאֶה לַמְּרוֹמִים, 

וְתִשְׁמַע אֵיךְ רוּחוֹת מְשִׂיחוֹת עִם רוּחוֹת.34

425

אֶת פֵּשֶׁר סִמְלֵי הַצּוּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת

לַשָּׁוְא תְּבַקֵּשׁ בִּיבֹשֶת הַדַּעַת.

אַתֶּן, הוֹ רוּחוֹת, שֶׁסָּבִיב רוֹחֲשׁוֹת;

הָשִׁיבוּ לִי, אִם שַׁוְעָתִי נִשְׁמַעַת! 


הוא פותח את הספר בתנופה ורואה את אות המַקרוקוסמוס.35

כַּמָּה עֶדְנָה לִי מֵסֵב הַמַּרְאֶה

430

הַמֵּצִיף בְּאַחַת אֶת כָּל הַחוּשִׁים.

גִּיל־חַיִּים רַעֲנָן וְקָדוֹשׁ בִּי גּוֹאֶה,

מַרְטִיט עֲצַבַּי וְלוֹהֵט בַּוְּרִידִים.

הַאִם יַד אֱלֹהַּ כָּתְבָה אֶת הָאוֹת

שֶׁאֶת סַעַר הַנֶּפֶשׁ הִשְׂכִּיל לְהַרְגִּיעַ,

435

שֶׁמַּרְנִין אֶת לִבִּי הֶעָמוּס מַכְאוֹבוֹת

וְיָכוֹל בְּעָצְמוֹת מִסְתּוֹרִין נִשְׂגָּבוֹת

לְזַמֵּן אֶת כֹּחוֹת הַטֶּבַע לְהוֹפִיעַ?

הַאִם אֲנִי אֵל? וַיְהִי אוֹר לִי פִּתְאֹם!

בְּתָוִים צְרוּפִים אֵלֶּה, לְנֶגֶד עֵינַי,

440

כֹּחוֹת הַבְּרִיאָה נִפְרְשׂוּ לְפָנַי.

דִּבְרֵי חֲכָמִים מִתְחַוְּרִים לִי הַיּוֹם:

״לֹא נָעוּל בְּפָנֵינוּ עוֹלָם הָרוּחוֹת,

רוּחֲךָ אֲטוּמָה; מֵת לְבָבְךָ!

קוּם, תַּלְמִיד, וּטְבֹל בְּלִי לִפְחֹד

445

אֶת בְּשַֹר הָאֱנוֹשׁ בְּשַׁחַר זְרִיחָה!״ 


מתבונן באות. 

אֵיךְ הַכֹּל מִתְרַקֵּם לְמַסֶּכֶת אַחַת,

כָּל דָּבָר מִשְׁתַּלֵּב בְּרֵעֵהוּ וְחַי!

אֵיךְ עוֹלִים וְיוֹרְדִים הַכֹּחוֹת הַשְּׁמֵימִיִּים,

וּדְלָיִים שֶׁל זָהָב זֶה לָזֶה מְרִימִים! 36

450

מָזוֹר בְּכַנְפֵיהֶם, נִיחוֹחַ לְבוֹנָה,

וּבְעוֹד הֵם חָשִׁים מִמְּרוֹמִים לָאֲדָמָה, 

שִׁירֵי תְּהִלָּה נִשְׁמָעִים בְּרָמָה!

אֵיזֶה מַחֲזֶה! אַךְ מַחֲזֶה וְלֹא עוֹד!

אֵי אוֹתָךְ, אִמָּא־טֶבַע, אוּכַל לְגַלּוֹת?

455

אֶת שָׁדַיִךְ אֵין־קֵץ, מְקוֹר כָּל חַיִּים,

שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ מֵהֶם מִתְקַיְּמִים? 

הֵן חָזִי הַכּוֹמֵשׁ אֵלַיִךְ יוֹצֵא,

אַתְּ מֵינֶקֶת שׁוֹפַעַת וַאֲנִי כֹּה צָמֵא!


הוא מדפדף באי־רצון בספר ורואה את האות של רוח האדמה. 

הַשְׁפָּעַת הָאוֹת שׁוֹנָה לִבְלִי הַכֵּר!

460

אַתְּ, רוּחַ אֲדָמָה, קְרוֹבָה לִי יוֹתֵר.

וּכְבָר אֲנִי חָשׁ שֶׁכֹּחִי הוּא מַסְעִיר,

וּכְבָר מְשֻׁלְהָב כְּמִיַּיִן צָעִיר.

נִסָּךְ בִּי הָעֹז אֶל הַחֶלֶד לָצֵאת,

בְּטוּב הָאָרֶץ וּבִכְאֵבָהּ לָשֵׂאת,

465

מוּכָן אֲנִי לִשְׂרוֹת עִם סוּפוֹת,

אִם תִּטְבַּע סְפִינָתִי לֹא אָצֵר, לֹא אֶסְפֹּד. 


עֲנָנָה יוֹרֶדֶת!

הַיָּרֵחַ נֶחְבָּא! 

הַמְּנוֹרָה דּוֹעֶכֶת!

470

קִיטוֹר עוֹלֶה! קַרְנַיִם אֲדֻמּוֹת מַבְזִיקוֹת

סְבִיב רֹאשִׁי. מִן הַקִּמְרוֹן

אֵימַת חֲשֵׁכָה יוֹרֶדֶת

וְאוֹתִי לוֹפֶתֶת.

אֲנִי חָשׁ בְּקִרְבָתֵךְ, רוּחַ נִכְסֶפֶת!

475

הִגָּלִי אֵלַי! 37

אֲהָהּ, פִּגְיוֹנוֹת אֶת לִבִּי מְפַלְּחִים!

לִרְגָשׁוֹת חֲדָשִׁים

כָּל חוּשַׁי מִתְרַגְּשִׁים! 

אֲנִי חָשׁ שֶׁלִּבִּי נָתוּן לָךְ כְּשַׁי! 

480

חַיָּב! חַיָּב! וְלוּ בִּמְחִיר חַיַּי! 

הוא תופס את הספר ומבטא בסודיות מרובה את תו הרוח. 

להבה אדומה מבזיקה, הרוח נגלית בלהבה.38

הרוח:

מִי קוֹרֵא לִי! 


פאוסט (מסב ראשו): 

פְּנֵי מִפְלֶצֶת! 

הרוח:

הִפְצַרְתָּ בִּי לְהִתְגַּלּוֹת בְּפָנֶיךָ,

מִמְּחוֹזִי בְּחָזְקָה יְנַקְתַּנִי אֵלֶיךָ,39

וְעַכְשָׁו –

פאוסט:

אֲבוֹי! לְמַרְאַיִךְ נַפְשִׁי מִתְפַּלֶּצֶת. 

485

הרוח:

עַד כְּלוֹת נְשִׁימָה הֶעְתַּרְתָּ אֵלַי,

לִשְׁמֹעַ קוֹלִי, לַחֲזוֹת בְּפָנַי,

הִרְהִיבוּנִי עֹז תְּשׁוּקָתְךָ, תַּחֲנוּנֶיךָ,

אָדָם־עֶלְיוֹן, הִנְנִי לְפָנֶיךָ! 40

מַה פָּג לְבָבְךָ? אֵי עֻזְּךָ נֶעֱלַם?

490

אֵי הַלֵּב הָעַז שֶׁאָצַר מְלֹא עוֹלָם,

בְּרָאוֹ, הֱזִינוֹ, וּשְׁכוּר־נִצָּחוֹן 

גָּאָה וְדִמָּה לִשְׁווֹת לָנוּ, רוּחוֹת?

אַיֶּךָּ, פָאוּסְט, לְעוֹלָמִי הִבְקַעְתָּ,

הַאַתָּה לִי נִכְסַפְתָּ בְּכָל הַכֹּחוֹת,

495

וְעַתָּה, חָרֵד אַף מֵהֶבֶל פִּי,

בִּרְכֶּיךָ פָּקוֹת, אֲבָרֶיךָ רוֹחֲפִים,

מוּלִי תִּתְפַּתֵּל מְכֻוָּץ כְּתוֹלַעַת?


פאוסט

מַרְאִית לֶהָבָה, הַאֶבְרַח מִדְּמוּתֵךְ?

אֲנִי הוּא, פָאוּסְט, אֲנִי בֶּן־עֶרְכֵּךְ. 

500

הרוח:

בְּזִרְמֵי הַחַיִּים, בְּסוּפוֹת מַעֲשִׂים,

אֶנְסֹק לְכָל עֵבֶר,

אֶטְוֶה שְׁתִי וָעֵרֶב!

לֵדָה וְגַם קֶבֶר,

אוֹקְיָנוֹס אֵין גֶּמֶר,

505

רִקְמַת הַחֲלוֹף, 

חַיִּים לִרְשֹׁף, 

וְכָךְ, עַל פְּנֵי נוּל־עִתִּים מִטַּלְטֵל,

אֶאֱרֹג שַֹלְמַת חַיִּים לָאֵל.


פאוסט

הוֹ אַתְּ, הַסּוֹבֶבֶת עוֹלָם כֹּה פִּלְאִי,

510

רוּחַ תּוֹסֶסֶת, מַה קָּרוֹב אֲנִי לָךְ! 

רוח

תִּשְׁוֶה רַק לְרוּחַ שֶׁיָּשִּׂיג שִׂכְלְךָ,

לֹא לִי! 


נעלמת.

פאוסט (מתמוטט): 

לֹא לָךְ! 

אִם כֵּן, לְמִי?

515

הֵן בְּצֶלֶם נִבְרֵאתִי!

וַאֲפִלּוּ לֹא לָךְ! 


דפיקה בדלת. 

הוֹ שַׁחַת! הֲרֵי זֶה עוֹזְרִי מִתְדַּפֵּק,41

עַתָּה יַעֲלֶה כָּל הָאֹשֶׁר בַּתֹּהוּ,

וְשֶׁפַע מַרְאוֹת לֹא יָדַעְתִּי כָּמוֹהוּ, 

520

הַנּוֹקְדָן הַטַּרְחָן מֵעָלַי יְנַתֵּק. 


ואגנר בחלוק ובמצנפת לילה, בידו מנורה. פאוסט נפנה אליו באי־רצון. 


וַאגְנֶר

סְלַח לִי, שְׁמַעְתִּיךָ מְדַקְלֵם!

זוֹ וַדַּאי חֲזָרָה לִדְרָמָה יְוָנִית.

הָאָמָּנוּת הַזֹּאת הֵן גַּם לִי תִּשְׁתַּלֵּם.42

כִּי הַיּוֹם, מִסְתַּבֵּר, הִיא חָזְרָה לַתָּכְנִית.

 525

לֹא פַּעַם שָׁמַעְתִּי אֲנָשִׁים אוֹמְרִים

שֶׁשַׂחְקָן מְסֻגָּל לְלַמֵּד גַּם כְּמָרִים. 


פאוסט

כֵּן, אִם הַכֹּמֶר שַׂחְקָן, בִּמְחִילָה,

מַה שֶּׁהַיּוֹם בְּהֶחְלֵט אֶפְשָׁרִי. 


ואגנר

כְּשֵֶאָדָם בַּמּוּזֵיאוֹן שֶׁלּוֹ נִכְלָא,

530

וְאֶת הָעוֹלָם רוֹאֶה רַק בִּימֵי חַג,

אַף לֹא בְּמִשְׁקֶפֶת, תָּמִיד מִמֶּרְחָק,

אֵיךְ יַנְהִיג וְיַשְׁפִּיעַ בְּכֹחַ מִלָּה?

 

פאוסט

בְּלִי לֵב רַגָּשׁ, לְעוֹלָם לֹא יַגִּיעַ,

אִם לֹא מִן הַנֶּפֶשׁ הַנְּאוּם נוֹבֵעַ

535

וּבִתְשׁוּקָה עַזָּה אוֹחֵז וּמַפְגִּיעַ

בְּשֹׁרֶשׁ לִבּוֹ שֶׁל כָּל שׁוֹמֵעַ.

אַתָּה פֹּה יוֹשֵׁב, מַדְבִּיק שְׁיָרִים,

מְבַשֵּׁל בַּקְּדֵרָה תַּבְשִׁילִים לֹא לְךָ,

וּמְנַסֶּה בְּעֶזְרַת פִּלְפּוּלִים עֲקָרִים

540

לְלַבּוֹת אֶת הָרֶמֶץ מִגַּל אֶפְרְךָ.

קוֹפִים וִילָדִים יִתְּנוּ לְךָ כָּבוֹד

אִם מֶלֶל פִּיהֶם יֶעֱרַב לְחִכְּךָ,

אַךְ לְעוֹלָם לֹא תִּגַּע בַּלְּבָבוֹת

אִם דְּבָרֶיךָ לֹא בָּאוּ הַיְשֵׁר מִלִּבְּךָ.

545

ואגנר

הַנּוֹאֵם יִבָּחֵן בְּדִקְלוּם דְּבָרָיו.

אֲנִי חָשׁ זֹאת הֵיטֵב, אַךְ הַדֶּרֶךְ עוֹד רַב. 


פאוסט

בַּקֵּשׁ לְךְ תָּמִיד נִצְחוֹנוֹת הֲגוּנִים!

אַל תַּרְעִישׁ בְּצִלְצָל כְּאַחֲרוֹן הַלֵּצִים! 43

נִתָּן לְהַסְבִּיר מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל תּוֹפֵס

550

בְּלִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְתַחְבּוּלוֹת אֵין־קֵץ.

אִם אָכֵן בּוֹעֲרִים הַדְּבָרִים בְּלִבְּךָ,

מַה טַּעַם לִבְרֹר מִלָּה נְכוֹחָה?

גַּם אִם תַּקְצִיעַ הֵיטֵב נְאוּמֶיךָ,

וּתְגַלֵּף לַבְּרִיּוֹת סִלְסוּלֵי שְׁבָבִים,

555

תָּפִיק רַק מַשְּׁבֵי עֲרָפֶל תְּחוּבִים,

שֶׁיָּזִיזוּ בַּסְּתָו אֶת עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת. 


ואגנר:

אָה, אֱלֹהִים, הָאָמָּנוּת אֲרֻכָּה,

וְאִלּוּ חַיֵּינוּ כֹּה קְצָרִים.44 

560

הֵן לֹא אַחַת, בִּלְהִיטוּתִי לַמֶּחְקָר,

רֹאשִׁי סְחַרְחַר וּמֵעַי חֲמַרְמָרִים.

כַּמָּה מַאֲמָץ עַל חוֹקֵר לְהַשְׁקִיעַ

בְּטִפּוּס תָּלוּל לִמְקוֹרוֹת רַעֲיוֹן,

וּבְטֶרֶם לְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ תַּגִּיעַ,

וּכְבָר תֵּרֵד שְׁאוֹלָה בְּיָגוֹן.

565


פאוסט

וְהַגְּוִיל הוּא לְךָ הַמָּקוֹר הַקָּדוֹשׁ

שֶׁתִּרְצֶה בּוֹ לָעַד לְהַרְווֹת צִמְאוֹנְךָ?

רְוָיָה לֹא תִּהְיֶה מְנַת חֶלְקְךָ, 

אִם לֹא מֵעִמְקֵי נַפְשְׁךָ לָהּ תִּדְרֹש.


ואגנר

סְלַח לִי! תָּמִיד אֲנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן

570

לִטְבֹּל וּלְהִשְׁתַּכְשֵׁךְ בְּרוּחַ הַזְּמַן;

לְגַלּוֹת מֶה חָשְׁבוּ חַכְמֵי קֶדֶם לְפָנֵינוּ

וּלְאֵילוּ פְּסָגוֹת הֶעְפַּלְנוּ בְּכֹחֵנוּ.


פאוסט

פְּסָגוֹת, כֵּן, כֵּן, לְכוֹכְבֵי הַשְּׁחָקִים!

יְדִידִי, יְמֵי הֶעָבָר הָרְחוֹקִים

575

חֲתוּמִים בְּפָנֵינוּ בְּחוֹתָמוֹת שִׁבְעָה,45

וּמַה שֶּׁרוּחַ הַזְּמַן נִקְרָא בְּפִיכֶם

אֵינוֹ אֶלָּא בָּבוּאַת רוּחֲכֶם,

שֶׁבָּהּ מִשְׁתַּקֶּפֶת מַרְאִית הַמֵּאָה.

וַאֲבוֹי לַמֵּצִיץ בָּהּ; זֶה חֶזְיוֹן סְרָק!

580

כָּל שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ יִרְחַק.

חָבִית שֶׁל אַשְׁפָּה אוֹ מַחְסַן גְּרוּטָאוֹת,

אוֹ מַסֶּכֶת מֻצֶּגֶת קֳבָל עַם, מְלֹא גָּרוֹן,

עִם פְּנִינֵי מוּסָר חֲבוּטוֹת וְקוֹלְעוֹת,

מִן הַסּוּג שֶׁתַּשְׁמִיעַ בֻּבַּת תֵּיאַטְרוֹן.

585

ואגנר

אַךְ הָעוֹלָם! רוּחַ אִישׁ וּלְבָבוֹ!

הֵן כָּל אִישׁ יַחְפֹּץ לָדַעַת טִיבוֹ. 

פאוסט

אָכֵן, אִם אֶת זֹאת ״לָדַעַת״ מְכַנִּים!

מִי יָעֵז לִקְרֹא לַיֶּלֶד בִּשְׁמוֹ?

הַמְּעַטִּים שֶׁזָּכוּ מִקְּצָתוֹ לְהָבִין

590

וַאֲשֶׁר לֹא הִשְׂכִּילוּ הַסּוֹד לְכַבֵּד,

וּבִגְאוֹן נַפְשָׁם הִסְגִּירוּהוּ לַהֲמוֹנִים,

אוֹתָם הֵן צָלְבוּ אוֹ הֶעֱלוּ עַל מוֹקֵד.

אָנָּא, יְדִידִי, נַעֲשָׂה מְאֻחָר,

עָלֵינוּ לְהַפְסִיק כָּאן אֶת הַשִּׂיחָה.

595

ואגנר

עַל שֵׁנָה הָיִיתִי נָכוֹן לְוַתֵּר

וּלְגַלְגֵּל עוֹד בְּצַוְתָּא דִּבְרֵי חֲכָמִים,

אַךְ מָחָר, חַג הַפַּסְחָא, אוּלַי תֵּעָתֵר46

לְלַבֵּן עוֹד אֵי־אֵלּוּ נוֹשְׂאִים קְצָת סְתוּמִים.

שָׁקַדְתִּי לִלְמֹד, לֹא מָאַסְתִּי בָּעֹל, 

600

הַרְבֵּה כְּבָר אֵדַע, אַךְ אֶחְשֹׁק בַּכֹּל. 


יוצא.

פאוסט (לבדו): 

אֵיךְ הָרֹאשׁ לֹא נוֹאָשׁ לְעוֹלָמִים,

כָּל עוֹד הוּא דָּבֵק בַּקְּלִפָּה הָרֵיקָה,

הוּא חוֹפֵר אוֹצָרוֹת בְּיָד שׁוֹקֵקָה,

וְיִשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ אִם יִמְצָא תּוֹלָעִים! 47

605

הֲיָאֶה לְקוֹל אֱנוֹשׁ לְהִשָּׁמַע

בְּמָקוֹם בּוֹ רוּחוֹת סְבָבוּנִי בִּקְהָלָן?

זֹאת הַפַּעַם אַכִּיר לְךָ תּוֹדָה,

הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה, הֶעָלוּב בָּאָדָם.

אַתָּה הִצַּלְתַּנִי מִיֵּאוּשׁ אֵין תִּכְלָה,

610

עֵת עַל חוּשַׁי כְּבָר אִיֵּם כִּלָּיוֹן.

כֹּה אַדִּיר מְמַדִּים הָיָה הַחִזָּיוֹן,

שֶׁנִּדְמֵיתִי בְּעֵינַי זָעִיר כִּנְמָלָה.


אֲנִי, שֶׁבְּצֶלֶם נִבְרֵאתִי, חָלַמְתִּי

שֶׁרְאִי הָאֱמֶת הַנִּצְחִית לְפָנַי,

615

בְּטֹהַר וּבְזִיו הָאֵל כְּבָר רָחַצְתִּי,

וּמַעֲטֵה גּוּף אֱנוֹשׁ הִשְׁלַכְתִּי מֵעָלַי;

אֲנִי, נֵזֶר הַבְּרִיאָה, שֶׁמִּכְּרוּבִים רַמְתִּי,48

שֶׁבְּעוֹרְקֵי הַטֶּבַע כְּבָר זָרַם אוֹנִי,

וּבְאוֹר הַבְּרִיאָה אֲוִיר אֵלִים נָשַׁמְתִּי

620

בְּתִקְוַת שָׁוְא, אֵעָנֵשׁ עַל עֲווֹנִי!

מִלַּת רַעַם אַחַת הִפִּילַתְנִי מֵרַגְלַי.

 

לֹא לִי לִשְׂרוֹת אִתָּךְ, לֹא לָךְ לְהִשְׁתַּוּוֹת,

וְאִם כֹּחִי עָמַד לִי לְמָשְׁכֵךְ אֵלַי,

הֲרֵי לְהַחֲזִיק בָּךְ כָּשְׁלוּ בִּי הַכֹּחוֹת.

625

בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל חֶסֶד נָדִיר, 

בּוֹ כֹּה קָט, כֹּה גָּדוֹל דִּמִּיתִי לִהְיוֹת,

הֲדַפְתִּינִי אָחוֹר בְּיָד אַכְזָרִית

אֶל גּוֹרָל בֶּן־אֱנוֹשׁ מֻכֵּה תְּהִיּוֹת.

מִי יְלַמְּדֵנִי? מִמָּה עָלַי לִבְרֹחַ?

630

הַאִם כְּדַאי בְּדַחַף זֶה לִבְטֹחַ?

מַעֲשֵׂינוּ עַצְמָם, לֹא רַק יִסּוּרֵינוּ,

זוֹרְעִים מִכְשׁוֹלִים עַל דֶּרֶךְ חַיֵּינוּ. 

גַּם אִם רוּחֵנוּ תֶּחֱזֶה בַּמֻּפְלָא,

כָּל זָר וּמוּזָר אַחֲרָיו מִזְדַּנֵּב.

635

וְאִם נִמְצָא לָנוּ טוֹב בָּעוֹלָם,

כִּי אָז טוֹב מִמֶּנּוּ אָמוּר לְכַזֵב.

וְרֶגֶשׁ נַעֲלֶה, הוּא לְשַׁד הַחַיִּים,

מִסְתָּאֵב לְאִטּוֹ בְּבִצַּת הַחֻלִּין. 

אִם פַּעַם נָסַק הַדִּמְיוֹן אֶל עָל

640

וְחָתַר לְהַשִּׂיג אֶת פִּסְגַּת הַשְּׁלֵמוּת, 

הַיּוֹם יִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט, וּמוּטָל 

עִם שִׁבְרֵי סְפִינוֹתָיו עַל סַלְעֵי הַמְּצִיאוּת. 

עָמֹק בַּלֵּב הַדְאָגָה מְקַנֶנֶת,49

כָּל חֶלְקָה טוֹבָה בַּסֵּתֶר מְכַרְסֶמֶת.

645

מְחַלְחֶלֶת עָמֹק, טוֹרֶדֶת מְנוּחָה,

כְּפַעַם בְּפַעַם מַחְלִיפָה מַסֵּכָה,

לוֹבֶשֶׁת דְּמוּת בַּיִת, אִשָּׁה וְעוֹלָל,

דְּמוּת אֵשׁ וּדְמוּת מַיִם, פִּגְיוֹן מֻרְעָל;

אֲבָרֶיךָ רוֹחֲפִים, גַּם אִם לֹא נִפְגַּעְתָּ,

650

וְלָעַד תְּקוֹנֵן עַל מַה שֶּׁלֹּא אִבַּדְתָּ.

לָאֵלִים לֹא אֶשְׁוֶה! צוֹרֵב כְּמִכְוַת אֵשׁ,

מָשׁוּל לְתוֹלַעַת, בְּאָבָק תִּתְפַּלֵּשׁ,

הַבְּרִיָּה הָעֲלוּבָה, שֶׁעָפָר לוֹחֶכֶת, 

שֶׁכַּף רֶגֶל הַהֵלֶךְ בְּלִי דַּעַת מוֹעֶכֶת.

655

הַאֵין תִּלֵּי אָבָק עַל עַשְׂרוֹת הַמַּדָּפִים

אוֹסְרִים אוֹתִי כָּאן, מַחְנִיקִים וּצְפוּפִים?

וּבְאַלְפֵי פַּרְצוּפִים, כָּל אוֹתָן גְרוּטָאוֹת

בְּעוֹלָם שֶׁל עָשׁ אוֹתִי כָּאן כּוֹלְאוֹת?

הַאִם פֹּה יִמָּצֵא אֲשֶׁר לִי חָסֵר?

660

אוֹ אוּלַי אֶקְרָא שׁוּב בְּאַלְפֵי הַסְּפָרִים

שֶׁאָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם מִתְיַסֵּר,

וּמְתֵי־מְעַט קְצָת יוֹתֵר מְאֻשָּׁרִים?

מַה תְּגַחֲכִי לִי, גֻּלְגֹּלֶת נְבוּבָה,50

הַאִם גַּם מֹחֵךְ, כְּמֹחִי, הִתְאַוָּה

665

לִמְצֹא אֶת אוֹר הַיּוֹם וּבַדִּמְדּוּמִים כִּלָה

אֶת תְּשׁוּקָתוֹ לָאֱמֶת, תּוֹעֶה בָּאֲפֵלָה?

אַתֶּם, מַכְשִׁירִים, לִי בָּזִים שִׁבְעָתַיִם

עִם חֶבֶל, מָנוֹף, גַּלְגַּלֵּי שִׁנַּיִם.51

מַפְתֵּחַ־שָׁוְא הֱיִיתֶם לְשַׁעַר נָעוּל,

670

צִמַּחְתֶּם זִיפִים, לֹא פְּרַצְתֶּם כָּל מַנְעוּל.

אִמָּא־טֶבַע, שֶׁגַּם לְאוֹר יוֹם עֲלוּמָה,

בִּכְפִיָּה לֹא תַּנִּיחַ לִפְשֹׁט צְעִיפֶיהָ,

וַאֲשֶׁר תְּסָרֵב לְעַרְטֵל מֵרְצוֹנָהּ,

לֹא מַבְרֵג וּבֻכְנָה יִקְרְעוּ מֵעָלֶיהָ.

675

אַתְּ, גְּרוּטָאָה, בְּחַדְרִי מִתְגּוֹלֶלֶת,

רַק מִפְּנֵי שֶׁאָבִי מָצָא בָּךְ תּוֹעֶלֶת.

אַתְּ, מְגִלַּת גְּוִיל, אֲפוּפָה בְּעָשָׁן,

שְׁחוֹרָה מִפִּיחַ מְנוֹרַת הַשֻּׁלְחָן.

הֵן טוֹב לוּ בִּזְבַּזְתִּי אֶת הַמְּעַט שֶׁנּוֹתַר,

680

מִלִּכְרֹעַ תַּחַת נֵטֶל הַמְּעַט לַשָּׁוְא?

וּמַה שֶּׁמֵּאָבִיךָ בִּירֻשָּׁה עָבַר

רְכֹש, אִם חָפַצְתָּ לִהְיוֹת בְּעָלָיו!

מַה שֶּׁאֵין בּוֹ חֵפֶץ, מִשְׁקֹלֶת הוּא וָפֶגַע;

נָחוּץ רַק הָעוֹנֶה לְצֹרֶךְ הָרֶגַע.

685

אַךְ מַה זֶּה לוֹכֵד אֶת עֵינַי בַּשֵּׁנִית?

צְלוֹחִית זוֹ לְאֶבֶן שׁוֹאֶבֶת הָפְכָה?

אֵיךְ הַכֹּל הִתְמַלֵּא נְהָרָה פִּתְאוֹמִית,

כַּלְּבָנָה שֶׁבְּיַעַר אָפֵל מְגִיחָה?

בְּרוּכָה תִּהְיִי לִי, צְלוֹחִית יְחִידָה,

690

הָבָה אֶטְּלֵךְ מֵעַל הַשִּׁדָּה, 

אַעֲרִיץ בָּךְ בִּינַת אָדָם וּמְלַאכְתּוֹ.

אַתְּ, שֶׁמִּיצֵי הַשֵּׁנָה בָּךְ אוֹצֶרֶת,

אַתְּ כֹּחַ סָמוּי שֶׁל קֶטֶל נוֹצֶרֶת,

גַּלִּי לַאֲדוֹנֵךְ אֶת מְלֹא תִּפְאַרְתּוֹ!

695

אֲנִי בָּךְ צוֹפֶה, הַכְּאֵב הֵחֵל לָסֶגֶת,

אֲנִי בָּךְ מַחְזִיק, הַכְּמִיהָה מִתְפּוֹגֶגֶת,

סַעֲרַת הַנֶּפֶשׁ הוֹלֶכֶת וְשׁוֹקְטָה.

אֶל לֵב הַיָּם גַּלִּים רַכִּים אוֹתִי מוֹשְׁכִים,

הַמַּיִם לְרַגְלַי כְּמַרְאָה מַבְהִיקָה,

700

וְיוֹם חָדָשׁ קוֹרֵא לְחוֹפִים חֲדָשִׁים. 

רֶכֶב־אֵשׁ חֲרִישִׁי אֵלַי מִגָּבוֹהַּ

יוֹרֵד. נַפְשִׁי תִּכּוֹן לִמְעוּפָהּ 

לְדֶרֶךְ חֲדָשָׁה, אֶת הָאֶתֶר לִבְקֹעַ52

אֶל סְפֵירוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁל פְּעֻלָּה צְרוּפָה.

705

חַיִּים עִלָּאִיִּים, הָא, עֹנֶג לֹא מָצוּי!

תּוֹלַעַת הָיִיתָ – וּפִתְאֹם כְּבָר רָאוּי? 

כֵּן, אִם תַּפְנֶה אֶת גַּבְּךָ בְּאַחַת

לְאוֹר שֶׁמֶשׁ אַרְצִית, בְּלִי הִסּוּס, וּבְלִי חַת!

תִּפְרֹץ לִרְוָחָה אוֹתָם שְׁעָרִים

710

שֶׁבְּנֵי תְּמוּתָה שְׁחוּחִים לִפְנֵיהֶם עוֹבְרִים.

הֵן זוֹ הָעֵת לְהוֹכִיחַ בְּמַעֲלָלִים

שֶׁכְּבוֹד אָדָם לֹא נוֹפֵל מִכְּבוֹד אֵלִים,

וְלֹא בְּחִיל וָרַעַד תֵּלֵךְ אֶל פִּי פַּחַת,

אֲשֶׁר יַד הַדִּמְיוֹן עַל עַצְמָהּ גּוֹזֶרֶת,

715

אֶת הַפְּרוֹזְדוֹר יֵשׁ לַחְצוֹת בְּלִי כָּל פַּחַד,

גַּם אִם אֵשׁ הַשְּׁאוֹל מִפִּיו בּוֹעֶרֶת;

וּבְלֵב צוֹהֵל לִפְסֹעַ, וּבְצַעַד קַלִּיל, 

גַּם אִם סַכָּנָה בּוֹ, וְלָאַיִן יוֹבִיל.

וְעַכְשָׁו בָּא תּוֹרְךָ, גְּבִיעַ בְּדֹלַח זַךְ! 53

720

שֶׁשָּׁנִים כֹּה רַבּוֹת מִלִּבִּי נִשְׁכַּח,

אֶשְׁלֹף אוֹתְךָ חִישׁ מִנַּרְתִּיק מִתְפּוֹרֵר!

אֵצֶל אָבִי זָהַרְתָּ בְּנִשְׁפֵי רֵעִים,

חִמַּמְתָּ, הִצְהַלְתָּ אֶת לֵב הַצְּמֵאִים,

מִיָּד לְיָד עָבַרְתָּ, לְשׁוֹבֵב לֵב קוֹדֵר.

725

צִיּוּרֵי הַחֵן שֶׁל פִּתּוּחֶיךָ הַשּׁוֹפְעִים,

שֶׁהַשּׁוֹתֶה נָהַג לְשַׁבְּחָם בַּחֲרוּזִים

וּלְרוֹקֶנְךָ בְּאַחַת, בִּנְטִיַּת גָּרוֹן,

אֶת לֵילוֹת נְעוּרַי מְעִירִים בַּזִּכָּרוֹן!

שׁוּב לֹא אַעֲבִירְךָ לְאָח וּלְיָדִיד,

730

לֹא אֲלַטֵּשׁ חָרוּז, יָפְיְךָ לְהַגִּיד.

אֶמְזֹג לְךָ שִׁקּוּי מָהִיר לְשַׁכֵּר;

הַנּוֹזֵל הַחוּם בְּבִטְנְךָ מִסְתַּחְרֵר,

אֲנִי הֱכַנְתִּיו, אֲנִי בּוֹ בּוֹחֵר.

כּוֹסִית אַחֲרוֹנָה בְּלֵב שָׁלֵם אַגְבִּיהַּ,

735

עִם בְּרָכָה שְׁלוּחָה לְבֹקֶר מַפְצִיעַ! 

מגיש את הגביע לשפתיו. 

תרועת פעמונים ושירת מקהלה.54


מקהלת מלאכים

יֵשׁוּ קָם מִן הַבּוֹר! 

שְׂמַח בֶּן תְּמוּתָה, 

הוּא שֻׁחְרַר מִכְּבָלִים

זְדוֹנִיִּים וּגְדוֹלִים

 740

שֶׁל פִּשְׁעֵי הַדּוֹר! 


פאוסט

מַה הֶמְיָה עֲמֻקָּה וּצְלִילִים בְּהִירִים 

מִפִּי בְּחָזְקָה מוֹשְׁכִים הַגָּבִיעַ?

אִם קוֹלוֹת פַּעֲמוֹן חֲגִיגִי מַכְרִיזִים

שֶׁבֹּקֶר הַפַּסְחָא הִנֵּה כְּבָר הִפְצִיעַ?

745

הוֹ מַקְהֵלָה, הֲזוֹ שִׁירַת הַנִּחוּמִים,

שֶׁעַל שְׁחוֹר קִבְרוֹ אָמְרוּ מַלְאָכִים

עַל בְּרִית חֲדָשָׁה לָעוֹלָם לְהוֹדִיעַ?

מקהלת הנשים:55

בְּמֹר וּלְבוֹנָה

בְּשָׂרוֹ סַכְנוּ,

750

בְּתֹם וּבֶאֱמוּנָה

בַּבּוֹר אוֹתוֹ הִנַּחְנוּ. 

תַּכְרִיךְ צָחוֹר

לְגֵווֹ כָּרַכְנוּ.

אַלְלַי! בְּקִבְרוֹ

755

אֶת יֵשׁוּ לֹא מָצָאנוּ. 


מקהלת מלאכים:

יֵשׁוּ קָם מִן הַבּוֹר!

אַשְׁרֵי הַנֵּעוֹר, 

אֲשֶׁר מֵאֲסוּרִים, 

צָרוּף בְּיִסּוּרִים,

760

נֶחֱלַץ אֶל הַדְּרוֹר! 


פאוסט

לָמָּה תְּבַקֵּשׁ, נִגּוּן שְׁחָקִים עָרֵב,

מֵעָפָר לַהֲרִימֵנִי? 

צַלְצֵל בְּמָקוֹם בּוֹ שׁוֹכְנִים רַכֵּי־לֵב!

אֶת הַבְּשׂוֹרָה אֶשְׁמַע, אַךְ אֱמוּנָה אֵין בִּי;

765

הַנֵּס כְּלוּם אֵינוֹ בֵּן אָהוּב לָאֱמוּנָה?

אֵינִי מֵעֵז לִשְׁאֹף לְאוֹתָם גְּבָהִים

שֶׁמֵּהֶם לִי שְׁלוּחָה בְּשׂוֹרַת הַמַּנְגִּינָה;

אַךְ הִיא, שֶׁמִּשַּׁחַר יַלְדוּת לִי תַּנְעִים,

קוֹרֵאת לִי עַתָּה לַחֲזֹר לַחַיִּים.

770

פַּעַם אוֹתָהּ נְשִׁיקַת שְׁחָקִים נִלְבֶּבֶת

נָסְכָה בִּי שַׁלְוָה עֵת הַשַּׁבָּת יוֹרֶדֶת;

פַּעֲמוֹנִים הֵרִיעוּ בְּכַוָּנָה שְׁלֵמָה,

וְהַתְּפִלָּה הֵבִיאָה מַרְגּוֹעַ לַנְּשָׁמָה.

רֶטֶט כִּסּוּפִים קָדוֹשׁ אֵין לוֹ שֵׁם

775

נְשָׂאֲנִי לַחֲצוֹת אָז יַעַר וָגַיְא,

דְמָעוֹת חֲמִימוֹת רָחֲצוּ אֶת פָּנַי, 

וְעוֹלָם חָדָשׁ בְּתוֹכִי הִתְגַּשֵּׁם. 

הַשִׁיר לִוָּה אֶת רֹן מִשְׂחֲקֵי הַנְּעוּרִים, 

בִּשֵּׂר חֶדְוַת אָבִיב פּוֹרֵץ אֱלֵי דְּרוֹר;

780

רִגְשֵׁי הַיַּלְדוּת הַזְּכוּרִים בִּי עוֹצְרִים

מִלָּצֵאת אֶל הַשְּׁבִיל הָאַחֲרוֹן, אֵין חָזוֹר.

הַרְעִיפוּ, זְמִירוֹת עָל, מִתְקְכֶן כִּי רַב! 

עֵינִי זָלְגָה דִּמְעָה; לָאָרֶץ אֲנִי שָׁב. 


מקהלת השליחים

בְּעוֹד הַנִּקְבָּר

 785

מִכֶּלֶא קִבְרוֹ 

נֵעוֹר וְגָבַר,

לְתִפְאֶרֶת בּוֹרְאוֹ, 

לִשְׁכֹּן בְּאוֹרוֹ;

נִגְזַר שֶׁנִּסְבֹּל

 790

עַל פְּנֵי אֲדָמָה.

אֶת חֲסִידָיו

הוֹתִיר מֵאָחוֹר, 

בְּעֵמֶק הַבָּכָא. 

אֲהָהּ, אֲדוֹנֵנוּ,

795

מַה שָּׁפַר גּוֹרָלְךָ.


מקהלת מלאכים

יֵשׁוּ קָם מִן הַבּוֹר,

מֵחֵיק רִקָּבוֹן. 

עֵת לָצֵאת אֶל הַדְּרוֹר,

לָשִׂישׂ בָּאָדוֹן!

800

אַתֶּם הַמְקַלְּסִים,

בְּשִׁבְחוֹ מְשִׂיחִים, 

מְזִינִים כְּאַחִים,

תּוֹרָתוֹ מְפִיצִים

וְחַסְדּוֹ מַצִּיעִים,

805

הוּא קָרֵב, אֲדוֹנְכֶם,

הוּא בָּא בִּשְׁבִילְכֶם! 


 

לִפְנֵי שַׁעֲרֵי הָעִיר56

מטיילים שונים יוצאים אל מחוץ לעיר. 


שׁוּלְיוֹת

לָמָּה דַּוְקָא לְשָׁם צוֹעֲדִים? 

אחרים

הוֹלְכִים לְבִקְתַּת הַצַּיָּדִים. 

הראשונים

אָנוּ לַטַּחֲנָה אָמַרְנוּ לָלֶכֶת. 

810

שוליה

אֲנִי מַצִּיעַ לְפֻנְדָּק הַנָּהָר. 

שני

הַדֶּרֶךְ לְשָׁם כְּלָל אֵינֶנָּה מוֹשֶׁכֶת. 


השניים

וְאַתָּה, לְאָן? 

שלישי

אֲנִי, עִם הַשְּׁאָר. 

רביעי

בּוֹאוּ נַעֲלֶה לְבּוּרְגְדוֹרְף, לַמִּבְצָר,

הַבַּחוּרוֹת שָׁם יָפוֹת וְהַבִּירָה טוֹבָה,

815

וְתִגְרָה מְשֻׁבַּחַת תָּמִיד שָׁם תִּמְצָא.


חמישי

אַתָּה, מִסְתַּבֵּר, פִּרְחָח חָשׁוּב,

חָטַפְתָּ אֶגְרוֹפִים שָׁם, וּכְבָר רוֹצֶה שׁוּב?

לְשָׁם לֹא אֵלֵךְ, מִסְבָּאָה מְכֹעֶרֶת. 

משרתת

לֹא, לֹא, אֲנִי הָעִירָה חוֹזֶרֶת.

820

אחרת

וַדַּאי נִמְצָא אוֹתוֹ לְיַד הַבְּרוֹשׁ. 

ראשונה

לָמָּה לִי לְבַלּוֹת עִם אַחֶרֶת.

הוּא יֵלֵךְ לְצִדֵּךְ וִיבַלְבֵּל אֶת הָרֹאשׁ,

רַק אִתָּךְ יִרְקֹד וִיכַרְכֵּר אַחֲרַיִךְ,

וּמַה כְּבָר אִכְפַּת לִי מִמְּחַזְּרַיִךְ? 

825

אחרת

הַיּוֹם הוּא וַדַּאי לֹא יָבוֹא לְבַדּוֹ,

הַמְקֻרְזָל, כָּךְ אָמַר לִי, יִהְיֶה לְצִדּוֹ. 

סטודנט

בְּחַיַּי, אֵיךְ הַנְּקֵבוֹת שָׁם מְעַכְּסוֹת!

אָחִי, נָרוּץ אֶת מַזָּלֵנוּ לְנַסּוֹת. 

בִּירָה חֲזָקָה, טַבָּק חָרִיף לְקַטֵּר

830

וּמְשָׁרֶתֶת מְגֻנְדֶּרֶת – מִי צָרִיךְ יוֹתֵר. 

בת אזרח

תִּרְאִי, תִּרְאִי אֶת מֵיטַב הַנֹּעַר!

הֲרֵי זוֹ מַמָּשׁ חֶרְפָּה וּבוּשָׁה;

הֵם יָכְלוּ לִבְחֹר גַּם יֹפִי וְגַם תֹּאַר,

וְדַוְקָא בִּשְׁפָחוֹת חָשְׁקָה נַפְשָׁם! 

835


סטודנט שני (לראשון):

אַל תְּמַהֵר! הִנֵּה מֵאֲחוֹרֵינוּ

בָּא צֶמֶד־חֶמֶד בְּמֵיטַב הַפִּשְׁתָּן,

אַחַת מֵהֶן הִיא בַּת שְׁכֶנְתֵּנוּ;

מֵאָז רְאִיתִיהָ, נָפַלְתִּי בְּרִשְׁתָּהּ. 

נָאֶה הֵן פּוֹסְעוֹת, נוֹשְׁאוֹת רָאשֵׁיהֶן, 

840

אַךְ לֹא יִתְנַגְּדוּ שֶׁנַּחֲבֹר אֲלֵיהֶן. 


סטודנט ראשון

לֹא! לֹא אֶתֵּן שֶׁתִּמְשְׁכֵנִי בַּלָּשׁוֹן,

מַהֵר, אוֹ נַחְמִיץ אֶת הַזַּן הַפָּרוּעַ!

הַיָּד שֶׁטִאטְאָה בִּמְרוּצַת הַשָּׁבוּעַ

תֵּיטִיב לְלַטֵּף בְּבוֹא יוֹם רִאשׁוֹן. 

845


אזרח

רֹאשׁ הָעִיר הֶחָדָשׁ הוּא טִיפּוּס מְתֹעָב!

מֵאָז שֶׁנִּבְחַר, הוּא חָצוּף מִקּוֹדְמָיו. 

וּמַה הוּא עוֹשֶׂה לְטוֹבַת הָעִיר?

הַאִם מַצָּבָהּ לֹא הוֹלֵךְ וּמַחְמִיר?

לְצַיֵּת הוּא דּוֹרֵשׁ עוֹד יוֹתֵר מִתָּמִיד,

850

אַךְ אֶת עֹל הַמִּסִּים לֹא יוֹאִיל לְהוֹרִיד.

קבצן (שר):57

אֲדוֹנִים נַעֲלִים, גְבִירוֹת חֲמוּדוֹת,

סְמוּקֵי פָּנִים, לְבוּשֵׁי מַחֲלָצוֹת,

הַבִּיטוּ בִּי, עָנִי וְאֶבְיוֹן!

כָּל הַיּוֹם עַל תֵּבַת הַנְּגִינָה מִתְיַגֵּעַ!

855

אַל תַּעַבְרוּ עַל פָּנַי בְּגָאוֹן.

אֵיזֶהוּ מְאֻשָּׁר? שֶׁלָּתֵת הוּא יוֹדֵעַ;

וְאִם גּוֹרָלִי לְלִבְּכֶם קְצָת נוֹגֵעַ,

חַגְּכֶם יִהְיֶה לִי לְיוֹם הַפִּדְיוֹן.


אזרח אחר:

אֵין דָּבָר בְּיוֹם חַג שֶׁקָרוֹב לְלִבִּי

860

יוֹתֵר מִשִּׂיחָה עַל קְרָבוֹת וּשְׂדוֹת קֶטֶל.

כְּשֶׁאֵי שָׁם הַרְחֵק בִּמְחוֹזוֹת הַתֻּרְכִּי,58

אֲנָשִׁים נִרְצָחִים וְנוֹפְלִים עַל הַדֶּגֶל.

אַתָּה עוֹמֵד בַּחַלּוֹן וְלוֹגַם מִכּוֹסְךָ,

וּמַבִּיט בַּסִּירוֹת הַשָּׁטוֹת עַד הֲלוֹם, 

865

וְאָז, לְעֵת עֶרֶב, חוֹזֵר לְבֵיתְךָ, 

וּמְבָרֵךְ עַל יָמִים שֶׁל שַׁלְוָה וְשָׁלוֹם.

אזרח שלישי

שְׁכֵנִי הַיָּקָר, דְּבָרֶיךְ מַה טֹּבוּ,

יִפָּצְעוּ, יֵהָרְגוּ שָׁם, אִישׁ לַאֲסוֹנוֹ;

מִצִּדִּי יַחֲזֹר הָעוֹלָם אֶל הַתֹּהוּ,

870

וּבִלְבַד שֶׁבַּבַּיִת הַכֹּל עַל כַּנּוֹ.

זקנה (לבנות האזרחים): 

אַי, אֵיזֶה גִּנְדּוּר, הַדָּם שׁוֹקֵק, צָעִיר!

אֵי עַיִן תִּתְאַפֵּק אֶתְכֶן לֹא לִזְלֹל;

רַק אַל נָא תָּרִימוּ אַף כֹּה יָהִיר!

רְצוֹנְכֶן בָּרוּר, אֲנִי אֶדְאַג לַכֹּל. 

875

בת אזרח

אָגָתָה, נִבְרַח! זֹאת אוֹתִי פֹּה הֵבִיכָה,

מְכַשֵּׁפָה כָּזֹאת אָסוּר לִפְגֹּש בָּרְחוֹב;

אָמְנָם בְּחַג אַנְדְרֵיאַס הַקָּדוֹשׁ הִצְלִיחָה

אֶת בְּחִיר־לִבִּי הַבָּא לְהַעֲלוֹת בָּאוֹב.59


השנייה

לִי אוֹתוֹ גִּלְּתָה בְּתוֹךְ כַּדּוּר הַבְּדֹלַח,

880

חַיָּל בֵּין חַיָּלִים, חָצוּף וּמְשַׁגֵּעַ;

מֵאָז אוֹתוֹ חִפַּשְׂתִּי בְּלִי מָנוֹחַ,

רַק לָמָּה אֵלַי הוּא לֹא מִתְוַדֵּעַ?

חיילים

מְצוּדוֹת מֻקָּפוֹת 

בִּצּוּרִים וְחוֹמוֹת,

885

נְעָרוֹת יְהִירוֹת, 

סוֹרְרוֹת וְתַמּוֹת,

אֶת אֵלֶּה נַכְרִיעַ!

קָשָׁה הַמְּלָאכָה,

נָאֶה הַשָּׁלָל.

890

בְּקוֹל חֲצוֹצְרוֹת 

דַּרְכֵּנוּ נַבְקִיעַ,

לִקְלָלָה, לִבְרָכָה,

זֶה צַו הַגּוֹרָל. 

חַיֵי הַחַיָּל 

895

בְּסַעַר קְרָבוֹת! 

נְעָרוֹת וְחוֹמוֹת 

בְּפָנֵינוּ כּוֹרְעוֹת. 

קָשָׁה הַמְּלָאכָה,

נָאֶה הַשָּׁלָל! 

900

וּכְבָר חַיָּלִים

לַדֶּרֶךְ הוֹלְכִים. 

פאוסט וּואגנר. 


פאוסט

גַּם פֶּלֶג גַּם נַחַל הֻתְּרוּ מִן הַקֶּרַח,

הוּמְסוּ בְּמַבָּט מְחַיֶּה שֶׁל אָבִיב,

הַתִּקְוָה וְהָאֹשֶׁר בַּגַּיְא מוֹרִיקִים;

905

הַחֹרֶף הַסָּב מִתְבּוֹנֵן מִסָּבִיב

וְנָסוֹג בִּתְשִׁישׁוּת אֶל הָרִים רְחוֹקִים. 

מִשָּׁם הוּא שׁוֹלֵחַ, תּוֹךְ מְנוּסָה,

מְטַר זַלְעָפוֹת שֶׁל בָּרָד וּכְפוֹרִים

עַל פְּנֵי אֲפָרִים מִלִּבְלוּב יְרֻקִּים.

910

אֶת מַרְאֵה הַלֹּבֶן חַמָּה לֹא תִּשָּׂא, 

מְעוֹרֶרֶת חֶדְוַת־יְצִירָה וִיצָרִים,

שׁוֹקֶקֶת הַכֹּל בִּצְבָעִים לְהַחְיוֹת;

אָמְנָם הַפְּרָחִים לָהּ עוֹדָם חֲסֵרִים,

עַל כֵּן מְזָרֶזֶת הִיא אֶת הַבְּרִיּוֹת

915

בְּבִגְדֵי חֲמוּדוֹת לַעֲזֹב אֶת הָעִיר.

הַבֵּט לְאָחוֹר, מִפִּתְחֵי הַחוֹמָה

זוֹרֵם לוֹ הַחוּצָה בְּרֹב מְהוּמָה

נְהַר־אָדָם מְפַכֶּה, סַסְגוֹנִי וּבָהִיר.

הַכֹּל בְּחֶמְדָּה מִשְׁתַּזְּפִים, חוֹגְגִים

920

אֶת שׁוּבוֹ שֶׁל הָאֵל מֵאֵצֶל הַמֵּתִים,

וַהֲלֹא הֵם קָמִים לִתְחִיָּה בִּזְכוּתוֹ:

מִבִּקְתּוֹת נְמוּכוֹת וּבָתֵּי מְלָאכָה,

מַרְתְּפִים טְחוּבִים, עֲלִיַּת־גַּג לַחָה,

מִכֹּבֶד גַּגּוֹת וְתִקְרוֹת מְעִיקוֹת,

925

מֵרְחוֹבוֹת צָרִים וְסִמְטוֹת חֲנוּקוֹת,

מִן הַלַּיְלָה אֲשֶׁר בְּבָתֵּי הַיִּרְאָה,

כֻּלָם נוֹהֲרִים אֶל שִׁפְעַת הָאוֹרָה.

רְאֵה גַּם רְאֵה אֵיךְ שׁוֹטֵף הֶהָמוֹן

וּמְמַלֵא בִּשְׁאוֹנוֹ שָׂדוֹת וְגַנִּים, 930

וְאֵיךְ הַנָּהָר מְעַרְסֵל בְּגָאוֹן 

סִירוֹת וּסְפִינוֹת עַלִּיזוֹת מִפְרָשִׂים,

וְאַרְבָּה אַחְרוֹנָה, מְלֵאָה עַד גְדוֹתֶיהָ, 

עוֹזֶבֶת עַתָּה אֶת הַחוֹף הַקָּרוֹב.

מִשְׁבִילֵי הַגְּבָעוֹת הָרְחוֹקוֹת בְּיוֹתֵר

935

מְרַמְּזִים עוֹד כְּתָמִים שֶׁל הַצֶּבַע בַּנּוֹף.

הַמֻלַּת הַכְּפָר מְהַדְהֶדֶת בַּכֹּל, 

הֵן זֶהוּ גַּן עֵדֶן עֲלֵי אֲדָמוֹת,

כֻּלָם צוֹהֲלִים, מִקָּטֹן עַד גָּדוֹל:

פֹּה אָדָם אֲנִי, פֹּה מֻתָּר לִי לִהְיוֹת.

 940


ואגנר

אִתְּךָ, דּוֹקְטוֹר, לְטַיֵּל פֹּה בַּטֶּבַע,

הוּא גַּם לְכָבוֹד לִי וְגַם לְרֶוַח;

לֹא הָיִיתִי תּוֹעֶה פֹּה, אֲנִי לְבַדִּי,

כִּי מָאוּס עָלַי כָּל שֶׁאֵינוֹ תַּרְבּוּתִי. 

קוֹל כִּנּוֹר וּצְוָחָה וְקִרְקוּשׁ הַכַּדֹּרֶת 

945

מַחְרִישׁ אֶת אָזְנַי וּסְלִידָה בִּי מֵעִיר.

אֲחוּזֵי דִּבּוּק הֵם אָצִים בִּסְחַרְחֹרֶת,

וְקוֹרְאִים לְכָךְ אֹשֶר, קוֹרְאִים לְכָךְ שִׁיר.

איכרים תחת עץ הטִיליָה. 


איכרים (רוקדים ושרים):60 

הָרוֹעֶה מִהֵר בִּגְדֵי חַג לִלְבֹּש,

עִם מִקְטֹרֶן וְסֶרֶט וְזֵר עַל הָרֹאשׁ,

950

וְלַמָּחוֹל הוֹפִיעַ. 

סְבִיב עֵץ הַטִּילְיָה רָקְדוּ הַכֹּל, 

וְכֻלָּם זִמְּרוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, 

הֶאָח! הֵידָד! 

הֵידָד! יְחִי!

955

גַּם הַכִּנּוֹר הֵרִיעַ. 

הוּא חָשׁ אֶל לֵב הַמַּעֲגָל,

שָׁם בְּעַלְמָה יָפָה נִתְקַל,

בְּמַרְפְּקוֹ הָדַף. 

עַלְמַת הַחֵן פָּנְתָה אֵלָיו,

960

נָזְפָה בּוֹ עַל עַזּוּת פָּנָיו, 

הֶאָח! הֵידָד! 

הֵידָד! יְחִי!

״אַתָּה כֹּה מְחֻצָּף.״

שָׁצַף סָבַב הַמַּעֲגָל,

965

הֵם חוֹלְלוּ כְּמוֹ גַּלְגַּל,

חֲצָאִיּוֹת שָׁם עָפוּ. 

פְּנֵיהֶם סָמְקוּ, הִתְחַמְּמוּ,

שְׁלוּבֵי יָדַיִם הִתְנַשְּׁמוּ, 

הֶאָח! הֵידָד!

970

הֵידָד! יְחִי! 

זְרוֹעוֹת עַל מֹתֶן נָחוּ.


״וְאַל תָּעֵז לִשְׁלֹחַ יָד!

אֲנִי רָאִיתִי כְּבָר כֵּיצַד

בָּחוּר נוֹטֵשׁ עַלְמָה!״

975

אַךְ הוּא בְּחֵן לָשׁוֹן פִּתָּה,

מֵעֵץ רָחוֹק זִמְרָה עָלְתָה: 

הֶאָח! הֵידָד! 

הֵידָד! יְחִי!

גַּם הַכִּנּוֹר הָמָה.

980

איכר קשיש

כַּמָּה נָאֶה, אֲדוֹנִי, מִצִּדְּךָ, 

אִישִׁיּוּת מְלֻמֶּדֶת, רָמַת הֲלִיכוֹת, 

לֹא לִרְאוֹת בְּכָךְ כָּל פְּחִיתוּת כָּבוֹד

לָבוֹא בִּקְהָלֵנוּ בְּיוֹם הַשִּׂמְחָה.

עַל כֵּן הַנָּאֶה שֶׁבַּקַּנְקַנִּים,

985

עִם מֵיטַב הַשֵּׁכָר הַצּוֹנֵן בִּפְנִים,

אַגִּישׁ לְךָ כָּאן בְּצֵרוּף בְּרָכָה

שֶׁלֹּא רַק יַרְוֶה אֶת צִמְאוֹנְךָ:

כְּמִסְפַּר הַטִּפּוֹת שֶׁכְּרֵסוֹ תָּכִיל,

תִּזְכֶּה לְיָמִים אֲרֻכִּים לְהוֹחִיל.

990

פאוסט

אֲקַבֵּל בְּתוֹדָה אֶת נוֹזֵל הַפְּלָאִים,

וְאֶשְׁתֶּה לְחַיֵּי כָּל הַנִּמְצָאִים. 

הקהל מתאסף סביבו במעגל. 


איכר קשיש

אָכֵן יָפֶה מְאֹד שֶׁבָּאתָ

לְכַבְּדֵנוּ בְּיוֹם הַחַג הַמְלַבֵּב. 

גַּם בִּימֵי צָרָה תָּמִיד נָהַגְתָּ

995

לָבוֹא לְעֶזְרֵנוּ בְּחֵפֶץ לֵב!

לֹא אִישׁ אֶחָד עוֹד יִזְכֹּר בֵּינוֹתֵינוּ

אֵיךְ מִקִּצְפָּהּ שֶׁל קַדַּחַת טְרוּפָה, 

אָבִיךָ חִלְּצָנוּ בְּעוֹר שִׁנֵּינוּ,

כְּשֶׁלָּחַם לַעֲצֹר אֶת הַמַּגֵּפָה.61

1000

גַּם אָז, וְאַתָּה עוֹד צָעִיר לְיָמִים,

בְּכָל בָּתֵּי הַחוֹלִים סָבַבְתָּ, 

וְגַם כְּשֶׁהֻכְפַּל מִסְפַּר הַפְּגָרִים,

תָּמִיד בָּרִיא וְשָׁלֵם יָצָאתָ.

לֹא אִישׁ כָּמוֹךָ יֵאוֹת לְוַתֵּר;

1005

הָעוֹזֵר מִשָּׁמַיִם עָזַר לָעוֹזֵר.


כולם:

נִשְׁתֶּה לְחַיֶּיךָ מִקֶּרֶב לִבֵּנוּ,

מִי יִתֵּן וְשָׁנִים עוֹד תָּבוֹא לְעֶזְרֵנוּ.


פאוסט

לִפְנֵי הַשּׁוֹכֵן בַּמְרוֹמִים נִשְׁתּוֹחֵחַ,

הַמְלַמֵּד לַעֲזֹר וְעֶזְרָה אַף שׁוֹלֵחַ.

1010

ממשיך בדרכו עם ואגנר. 


ואגנר:

לְמַרְאֵה הַכָּבוֹד שֶׁלְּךָ הֵם חוֹלְקִים,

וַדַּאי, אִישׁ דָּגוּל, לְבָבְךָ גּוֹאֶה!

אַשְׁרֵי מִי שֶׁכִּשְׁרוֹנוֹתָיו בְּרוּכִים

וּמַשְׂכִּיל לְרָתְמָם לְעִנְיָן כֹּה יָאֶה. 

הָאָב מַצִּיגְךָ בִּפְנֵי הַבָּנִים,

1015

הַכֹּל נֶחְפָּזִים, נִדְחָפִים, סַקְרָנִים,

הַכִּנּוֹר מִשְׁתַּתֵּק, הַמָּחוֹל נֶעֱצָר,

הֵם עוֹמְדִים בְּשׁוּרָה וּמְפַנִּים מַעֲבָר,

אֶת הַמִּצְנָפוֹת מְעִיפִים לָאֲוִיר;

קָדִים עֲמֻקּוֹת, כּוֹפְפִים בִּרְכֵּיהֶם,

1020

כְּמוֹ לֶחֶם הַקֹּדֶשׁ עוֹבֵר בֵּינֵיהֶם.62


פאוסט

עוֹד פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת אֶל הַצּוּק נַעְפִּיל,63 

נוּכַל שָׁם לָנוּחַ מִשִּׁיטוּטֵי הַיּוֹם. 

לֹא אַחַת כָּאן יָשַׁבְתִּי, אֲחוּז שַׂרְעַפִּים

וְיִסַּרְתִּי עַצְמִי בִּתְפִלָּה וּבְצוֹם.

1025

עָשִׁיר בְּתִקְוָה, אֵיתָן בֶּאֱמוּנָה,

דִּמִּיתִי בַּאֲנָחוֹת וּבִבְכִי תַּמְרוּרִים

אֶת סוֹפָהּ שֶׁל אוֹתָהּ מַגֵּפָה אֲיֻמָּה

לִתְבֹּעַ מִידֵי הַשּׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים.

תְּשׁוּאוֹת הֶהָמוֹן הֵן כְּבוּז לְאָזְנַי.

1030

לוּ רַק יָכֹלְתָּ לִקְרֹא בְּנַפְשִׁי,

גַּם הָאָב גַּם הַבֵּן רְאוּיִים לִגְנַאי

וְלֹא לַכָּבוֹד שֶׁלָּהֶם רוֹחֲשִׁים!

אָבִי הָיָה אִישׁ אָפֹר אַךְ נִכְבָּד;

עַל טֶבַע הַיְקוּם וּקְדֻשַּׁת הַבְּרִיאָה

1035

בְּיֹשֶר, עַל פִּי דַּרְכּוֹ, תָּהָה,

וּבְקַדַּחְתָּנוּת עֲלֵיהֶם שָׁקַד.

מֻקָּף כָּל הָעֵת חֲבוּרַת חֲסִידָיו

נִסְגַּר בֵּין כָּתְלֵי הַמִּטְבָּח הַשָּׁחוֹר64

בִּשֵּׁל וְרָקַח, וּבְעֶזְרַת מַתְכּוֹנָיו

1040

מָזַג וְנָסַךְ סַמִּים אֵין־סְפֹר.

אֶת הָאֲרִי הָאָדֹם, בְּזִוּוּג מְאֻנָּס,65 

בְּאַמְבָּט פּוֹשֵׁר לַחֲבַצֶּלֶת הִשִּׂיאוּ;

וְהַזּוּג עַל לֶהָבָה פְּתוּחָה נֶאֱלַץ

מֵחֲדַר כְּלוּלוֹת לַעֲבֹר לְמִשְׁנֵהוּ.

1045

אָז נוֹלְדָה הַמַּלְכָּה הַצְּעִירָה, סַסְגּוֹנִית,

בְּבֶטֶן אוֹתָהּ מַבְחֵנַת זְכוּכִית,

הַתְּרוּפָה מוּכָנָה, גָּוְעוּ הַחוֹלִים,

וְאִישׁ לֹא שָׁאַל: מִי הֶחֱלִים?

וְכָךְ בְּשִׁקּוּי גָּרוּעַ מִדֶּבֶר,

1050

בְּרַחֲבֵי הָעֵמֶק וְעַל פְּנֵי הַגְּבָעוֹת,

אֲנָשִׁים טוֹבִים הוֹרַדְנוּ לַקֶּבֶר.

בְּמוֹ יָדַי מָזַגְתִּי רַעַל לִרְבָבוֹת:

כֻּלָּם גָּוְעוּ, וְעָלַי נִגְזַר 

לִשְׁמֹעַ שְׁבָחִים לְרוֹצֵחַ אַכְזָר. 

1055


ואגנר

אֵיךְ יָכוֹל אַתָּה עַל כָּךְ לְהִתְעַצֵּב,

הַאֵין בְּכָךְ דַּי שֶׁאָדָם יָשָׁר 

אֶת הָאֻמָּנוּת שֶׁקִּבֵּל בִּירֻשָּׁה 

קִיֵּם בִּקְפִידָה וּבְיֹשֶר הַלֵּב?

אִם כְּעוּל יָמִים אֶת אָבִיךְ כִּבַּדְתָּ,

1060

אֶת כָּל אֲשֶׁר נָתַן תּוּכַל לְהַטְמִיעַ;

וְאִם כְּבוֹגֵר אֶת הַמַּדָּע פִּתַּחְתָּ,

גַּם בִּנְךָ לְשִׂיאִים חֲדָשִׁים יַגִּיעַ. 

פאוסט

אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַמַּחְזִיק בַּתִּקְוָה 

לִצְלֹל בְּיָם הַטָּעוּת לְלֹא מֹרֶךְ!

1065

מַה שֶּׁצְּרִיכִים לוֹ, אוֹתוֹ לֹא נֵדַע,

וּמַה שֶּׁיּוֹדְעִים, אֵין בּוֹ כָּל צֹרֶךְ.

אַךְ הָבָה נִשְׂמַח עַל יְפִי הַשָּׁעָה

וּבְדִכְדּוּךְ חוֹלָנִי עָלָיו לֹא נָעִיב!

הַבֵּט נָא אֵיךְ לַהֶבֶת הַשְּׁקִיעָה66

1070

בַּבִּקְתּוֹת עֲטוּרוֹת הַיֶּרֶק תַּזְהִיב.

הַשֶּׁמֶשׁ נָסוֹגָה, הִשְׁלִימָה יוֹמָהּ,

וְהָלְאָה הִיא חָשָׁה, לִנְסֹךְ עוֹד חַיִּים. 

לוּ רַק תִּשָּׂאֵנִי אֶבְרָה תְּמִימָה

לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ לַמֶּרְחַקִּים!

1075

בְּזֹהַר שֶׁל עַרְבִית אֵינְסוֹף,

אֶרְאֶה אֶת הָעוֹלָם לְרַגְלַי מֻנָּח.

בּוֹ כָּל פִּסְגָּה מֻצֶּתֶת וְכָל גַּיְא נָח,

וְכֶסֶף הַפְּלָגִים זוֹרֵם זָהֹב. 

גַּם הַר טְרָשִׁים גָּבוֹהַּ, עַל פֶּרֶא נְקִיקָיו

1080

בִּמְעוּפִי הָאֱלֹהִי לֹא יוּכַל לַעֲמֹד.

הִנֵּה הָאוֹקְיָנוֹס, בְּאֶלֶף מִפְרָצָיו

שָׂרוּעַ לְנֶגֶד עֵינַי הַנִּדְהָמוֹת. 

אַךְ כְּבָר הָאֵלָה מַתְחִילָה לִשְׁקֹעַ,

וְאִי־מְנוּחָה בְּקִרְבִּי יֵהֹם,

1085

אֲמַהֵר עוֹד אוֹר אַחֲרוֹן לִגְמֹעַ,

מֵאֲחוֹרַי הַלֵּיל, מִלְּפָנַי הַיּוֹם,

שָׁמַיִם מֵעָלַי, וּמִתַּחְתַּי אַדְווֹת.

חֲלוֹם יָפֶה, אַךְ הִיא כְּבָר חוֹמֶקֶת.

אָה, לְכַנְפֵי הָרוּחַ לוּ נִתַּן לָצֶקֶת

1090

כַּנְפֵי בָּשָׂר, לְמֶרְחַקִּים לִדְאוֹת.

אַךְ זֶה גּוֹרָלוֹ שֶׁל אָדָם בַּחֶלֶד,

שֶׁרִגְשׁוֹתָיו נוֹגְשִׂים בּוֹ לִנְסֹק לַגְּבָהִים,

בְּעוֹד מֵעָלֵינוּ, אוֹבֵד בַּתְּכֵלֶת,

יִפְצַח עֶפְרוֹנִי בְּשִׁירוֹ הַבָּהִיר.

1095

וּמֵעַל הַצּוּקִים וַעֲצֵי הָאַשּׁוּחַ, 

הָעַיִט פּוֹרֵשׂ כְּנָפַיִם לָרוּחַ,

וְעַל אֲגַמִּים וּמֶרְחַב מִישׁוֹרִים,

לִמְכוֹרָתָם שָׁבִים הָעֲגוּרִים. 

ואגנר:

שְׁעוֹת מַשְׁבֵּר יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי,

1100

אַךְ אִי־מָנוֹחַ כָּזֶה בִּי לֹא קִנֵּן.

מִיַּעַר וְשָׂדֶה עַד מְהֵרָה יָגַעְתִּי,

וּבְאֶבְרַת צִפּוֹר אֲנִי לֹא אֶתְקַנֵּא.

עַד מָה שׁוֹנוֹת הֵן הֲנָאוֹת הָרוּחַ

שֶׁמִּדַּף אֱלֵי דַּף יְקָּחוּנוּ לָשׂוּחַ!

1105

לֵילוֹת הַכְּפוֹר אָז עוֹבְרִים בַּנְּעִימִים,

חַיֵּי הַנֶּפֶשׁ כָּל אֵיבָר מְחַמְּמִים.

וְאִם גְּוִיל יְקַר־עֵרֶךְ נִקְרֶה לְיָדֶיךָ,

הַשָּׁמַיִם מִתְכַּבְּדִים וְיוֹרְדִים אֵלֶיךָ. 

פאוסט

רַק חֹסֶר מְנוּחָה אֶחָד בְּךָ יִשְׁלֹט,

1110

וּלְוַאי אֶל הָאַחֵר לֹא תִּתְוַדַּע!

שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת, אֲבוֹי, בִּי יַחְדָּו שׁוֹכְנוֹת,67

וְזוֹ מִזּוֹ חֲפֵצוֹת לְהִקָּרַע. 

הָאַחַת, בִּתְשׁוּקַת חַיִּים נְלוֹזָה, 

לָאָרֶץ בְּכָל אֵיבָרֶיהָ נִצְמֶדֶת;

1115

הַשְּׁנִיָּה, מִן הֶעָפָר כְּמֵהָה בְּכָל עֻזָּהּ

לָטוּס לִמְחוֹזוֹת אֲבוֹתֵינוּ מִקֶּדֶם.

אֲהָהּ, אִם יֶשְׁנָן רוּחוֹת בַּמֶּרְחָב

הַדּוֹאוֹת בְּגָאוֹן בֵּין שָׁמַיִם וְאֶרֶץ, 

רְדוּ נָא אֵלַי מֵעֳבִי הַזָּהָב,

1120

שָׂאוּנִי מִכָּאן אֶל חַיֵּי תִּפְאֶרֶת. 

לוּ רַק הָיְתָה לִי גְּלִימַת פְּלָאִים

לָטוּס בָּהּ אֶל אַרְצוֹת הַנֵּכָר,

אוֹתָהּ לֹא הָיִיתִי מַחְלִיף בְּאוֹצָר,

גַּם לֹא בְּכֶתֶר וְאַדֶּרֶת מְלָכִים. 

1125


ואגנר:

אַל נָא תִּקְרָא לְאוֹתָן זְדוֹנִיּוֹת

הַדָּרוֹת בְּזִרְמֵי עַרְפִלִּים שֶׁל עַרְבִית.

רֹב סַכָּנוֹת לָאָדָם הֵן טוֹווֹת,

וּמִכָּל צַד וָעֵבֶר טוֹמְנוֹת לוֹ פַּחִים.

מִצָּפוֹן שֵׁן הָרוּחַ רָעָה תִּפָּתַח, 

1130

בִּלְשׁוֹנוֹת מֻשְׁחָזוֹת תָּעוּט הִיא עָלֶיךָ;

מִקֶּדֶם נְשִׁיפַת הַיֹּבֶשׁ תִּשְׁתַּלַּח

לִינֹק מְזוֹנָהּ מִתּוֹךְ רֵאוֹתֶיךָ.

צָהֳרַיִם שׁוֹלְחִים רוּחוֹת קָדִים

מִן הַצִּיָּה לִלְפֹּת קָדְקֳדֶךָ.

1135

וְאִלּוּ מַעֲרָב תְּחִלָּה צוֹנֵן, מַמְרִיץ,

וְאָז מַמְטִיר מַבּוּל לְהַטְבִּיעֶךָ.68

בְּזָדוֹן, הָרוּחוֹת כּוֹרוֹת אָזְנַיִם,

אַף שָׂשׂוֹת לְצַיֵּת, רַק לְשֵׁם תַּרְמִית,

אַף מִתְיַמְּרוֹת הֵן לִהְיוֹת שְׁלוּחוֹת שָׁמַיִם

1140

וּבְלַחַשׁ מַלְאָךְ אוֹתָנוּ לְהַצְמִית.

אַךְ הָבָה נֵלֵךְ! הָעוֹלָם מַאֲפִיר,

עֲרָפֶל כְּבָר יוֹרֵד, צִנָּה בָּאֲוִיר.

עִם רֶדֶת עֶרֶב, אָדָם בֵּיתוֹ יוֹקִיר.

וּמַה תַּעֲמֹד פֹּה אֲחוּז שַׂרְעַפִּים?

1145

מַה צָּד אֶת עֵינֶיךָ בְּאוֹר דִּמְדּוּמִים? 

 

פאוסט:  הֲתִרְאֶה כֶּלֶב שָׁחוֹר רָץ בֵּין שֶׁלֶף לְקָמָה?69

ואגנר

רְאִיתִיו עוֹד קֹדֶם, אַךְ אֵין בּוֹ מְאוּמָה. 

פאוסט

הַבֵּט בּוֹ הֵיטֵב. מַה דַּעְתְּךָ עָלָיו? 

ואגנר

נִרְאֶה כְּפּוּדֶל הַמְנַסֶּה לַשָּׁוְא 

1150

לְרַחְרֵחַ וְלִמְצֹא אֶת עִקְּבוֹת בְּעָלָיו. 

פאוסט:

הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ שֶׁבְּמַעְגָּלִים הוּא חָג

סְבִיבֵנוּ, וְקָרֵב יוֹתֵר וְיוֹתֵר?

אִם אֵינִי טוֹעֶה, הֲרֵי בְּעִקְּבוֹתָיו

הוּא מוֹתִיר שֹׁבֶל שֶׁל אֵשׁ בּוֹעֵר? 

1155

ואגנר:

רַק פּוּדֶל שָׁחוֹר אֶרְאֶה וְלֹא עוֹד;

דּוֹמֶה שֶׁעֵינֶיךָ בְּךָ מְתַעְתְּעוֹת. 

פאוסט

לִי נִדְמֶה שֶׁטּוֹוֶה הוּא מִקְסָם שֶׁל קוּרִים,

וְאֵלֶּה עוֹד יִכָּרְכוּ לְרַגְלֵינוּ. 

ואגנר

הוּא מְקַפֵּץ וּמְהַסֵּס לְמַרְאֵנוּ, 

1160

שֶׁכֵּן, בִּמְקוֹם אֲדוֹנוֹ, מָצָא שְׁנֵי זָרִים. 

פאוסט:

הַמַּעֲגָל הוֹלֵךְ וְצַר, הִנֵּה הוּא בָּא. 

ואגנר

וּבְכֵן, רָאִיתָ, כֶּלֶב וְלֹא חִידָה.

הוּא נוֹהֵם, הוּא חַשְׁדָן, הוּא שׁוֹכֵב עַל בִּטְנוֹ,

מְכַשְׁכֵּשׁ בַּזָּנָב, כְּמִנְהַג בְּנֵי מִינוֹ. 

1165

פאוסט

חֲבֹר אֵלֵינוּ, בּוֹא לְכָאן! 

ואגנר

הֲרֵי זֶה פּוּדֶל דֵי צַיְתָן. 

אִם תַּעֲמֹד מִלֶּכֶת, יְחַכֶּה לְךָ.

אִם תְּדַבֵּר אֵלָיו, הוּא יְלַקֵּק יָדְךָ.

תְּאַבֵּד דָּבָר, לְךָ אוֹתוֹ יִמְצָא,

1170

תַּשְׁלִיךְ מַקֵּל לַמַּיִם, יְבִיאוֹ בְּרִיצָה. 

פאוסט:

הַצֶּדֶק אִתְּךָ, אֵינִי רוֹאֶה בּוֹ סִימָן

לְרוּחַ רְפָאִים, רַק כֶּלֶב מְאֻמָּן.


ואגנר

כָּל כֶּלֶב, אִם רַק יְאֻלַּף כַּהֲלָכָה,

יִתְחַבֵּב עָלֶיךָ וּזְמַנְּךָ יַנְעִים.

1175

כֵּן, רָאוּי הוּא בְּהֶחְלֵט לִתְשׂוּמַת לִבְּךָ,

זֶה תַּלְמִיד חָכָם, מוֹפֵת לְתַלְמִידִים. 

הם נכנסים בשער העיר. 


 

חֲדַר הָעֲבוֹדָה70

פאוסט (נכנס עם הפודל): 

עָזַבְתִּי מֵאָחוֹר אֲפָרִים וְשָׂדוֹת,

שֶׁהַלַּיְלָה אוֹתָם בְּאַדֶּרֶת עָטָה, 

בְּאֵימָה קְדוֹשָׁה מְלֻוַּת חֲרָדוֹת

1180

הַנְּשָׁמָה הַיְתֵרָה מִתְעוֹרֶרֶת עַתָּה.

יְצָרִים פְּרוּעִים שָׁכְכוּ, נִרְדָּמוּ,

קַדַּחַת הַמַּעַשׂ גַּם הִיא חָדְלָה, 

אַהֲבַת אָדָם תִּגְאֶה בְּלִבֵּנוּ,

אַהֲבַת אֱלֹהַּ גּוֹאָה וְעוֹלָה. 

1185

הַפְסֵק לָזוּז, הֵרָגַע כְּבָר, כְּלַבְלַב,

מַה תְּרַחְרֵחַ עַל סַף הַדֶּלֶת.

לֵךְ לַתַּנּוּר וּשְׁכַב מֵאֲחוֹרָיו,

הֵא לְךָ כַּר מְשֻׁבָּח כְּמַחְצֶלֶת.

כְּשֵׁם שֶׁבִּדַּרְתָּ רוּחִי בַּגְּבָעוֹת

1190

בְּרִיצָה וּקְפִיצָה וְשִׁפְעַת נִתּוּרִים,

שְׁמַע בְּקוֹלִי וְהוֹאֵל לִהְיוֹת 

אוֹרֵחַ בָּרוּךְ הַמַּמְעִיט בִּדְבָרִים! 


אֲהָהּ, כַּאֲשֶׁר בְּחַדְרֵנוּ הַצַּר 

הַמְּנוֹרָה שׁוּב דּוֹלֶקֶת בְּסֵבֶר פָּנִים,

1195

הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר אֶת נַפְשָׁהּ יוֹדַעַת

תָּשׁוּב וְתִנְהַר בְּאוֹרָהּ כִּלְפָנִים.

שׁוּב מְפִיקָה הַתְּבוּנָה אֲמָרֶיהָ,

גַּם הַתִּקְוָה שׁוּב תִּפְרַח וְתַנְעִים,

אֶל פַּלְגֵי הַחַיִּים אַתָּה אָז כָּמֵהַּ,

1200

נַפְשְׁךָ יוֹצֵאת אֶל מְקוֹרוֹת הַחַיִּים. 


הַפְסֵק לִרְטֹן, פּוּדֶל! אֶת לַחַן הַקֹּדֶשׁ, 

שֶׁכָּל נִשְׁמָתִי אֵלָיו מִתְרוֹנֶנֶת,

נְהָמָה שֶׁל חַיּוֹת אֵינֶנָּה הוֹלֶמֶת.

הֻרְגַּלְנוּ לַחְשֹׁב שֶׁאָדָם שָֹם לְקֶלֶס 

1205

אֶת מַה שֶּׁקָּצְרָה יַד שִׂכְלוֹ מִלְּהָבִין, 

שֶׁלְּכָל הַיִּפְעָה וְהַטּוֹב שֶׁבַּחֶלֶד

הוּא מַקְשֶׁה אֶת לִבּוֹ וְלָבוּז הוּא נָכוֹן.

הַאִם לַמֻּפְלָא גַּם הַכֶּלֶב יִרְטֹן? 

אַךְ עַתָּה אֲנִי חָשׁ בְּבֵרוּר, אַלְלַי,

1210

כִּי שְׁעַת הָרָצוֹן חָלְפָה מֵעָלַי.

מַדּוּעַ שׁוּב יְאַכְזֵב הַנָּהָר,

וַאֲנִי בֶּעָרוּץ הַצָּחִיחַ נוֹתָר?

אַכְזָבָה זוֹ מְנַת חֶלְקִי מִיַּלְדוּת!

אַךְ הֵן אֶת הַחֶסֶר נִתָּן לְמַלֵּא,

1215

אִם נִלְמַד אֶל הָעַל־טִבְעִי לְפַלֵּל,

נִשְׁתּוֹקֵק אֶל נֵס הַהִתְגַּלּוּת,

אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא הִזְהִיר בִּקְדֻשָּׁה

כְּמוֹ בְּסֵפֶר הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה.

בִּי לְפֶתַע פִּתְאֹם הָרָצוֹן בּוֹעֵר

1220

אֶת הַכְּתָבִים בְּתֹם־לֵב לְבָאֵר,

וְאֶת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הַקַדְמוֹנִית

לְתַרְגֵּם לִלְשׁוֹנִי הָאֲהוּבָה, לְגֶרְמָנִית. 


הוא פותח כרך ומתכונן71


כָּתוּב: ״בְּרֵאשִׁית הָיְתָה הַמִּלָּה״! 72

כְּבָר כָּאן אֶעֱצֹר! עוֹד בַּהַתְחָלָה.

1225

הַמִּלָּה לֹא תֻּכְתַּר בְּגֻלַּת הַכּוֹתֶרֶת,

אֲנִי צָרִיךְ לְתַרְגֵּם זֹאת אַחֶרֶת.

אִם תָּנוּחַ הָרוּחַ, אֶמְצָא פִּתְרוֹן,

כְּתֹב: בְּרֵאשִׁית הָיָה הָרַעְיוֹן.

חֲשֹׁב הֵיטֵב עַל הַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה,

1230

לְבַל תֵּחָפֵז נוֹצָתְךָ בְּפִתְרוֹנָהּ!

הַאִם הַהוֹגֶה וְהַיּוֹצֵר הוּא הַמֹּחַ?

אֱמֹר מֵעַתָּה: בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּחַ!

וְאַף עַל פִּי כֵן, בְּעוֹד אֲנִי כּוֹתֵב,

מַשֶּׁהוּ בִּי קָם וְלִכְתֹּב מְסָרֵב.

1235

הָרוּחַ מְסַיַּעַת לִי! לֹא אֶחֱשֶׁה,

וְיָדִי בּוֹטַחַת: בְּרֵאשִׁית הָיָה הַמַּעֲשֶׂה! 

הַפְסֵק לִנְבֹּחַ, אִם אַתָּה חוֹשֵׁב

לַחְלֹק אֶת חַדְרִי, כֶּלֶב,

הַפְסֵק לְיַבֵּב! 

1240

לֹא אַסְכִּים לִסְבֹּל בְּנוֹכְחוּתִי 

יְצוּר שֶׁיַּפְרִיעַ אֶת מְנוּחָתִי.

אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ בְּלִי סָפֵק

מִן הַחֶדֶר יִסְתַּלֵּק. 

הַכְנָסַת אוֹרְחִים אָפֵר עַל־כָּרְחִי,

 1245

הַדֶּלֶת פְּתוּחָה, צֵא לַחָפְשִׁי.

אֲבָל מָה הַדָּבָר שֶׁעֵינַי רוֹאוֹת?

אֵיךְ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע יָכוֹל זֶה לִקְרוֹת?

הַאִם זֶה רַק צֵל? הַאִם זוֹ מְצִיאוּת?

אֵיךְ הַפּוּדֶל שֶׁלִּי גָּדֵל בִּמְהִירוּת!

1250

מִתְרוֹמֵם וְנִשָּׂא לְגֹבַהּ כֹּה רַב,

עַד שֶׁאֵין לוֹ יוֹתֵר צוּרָה שֶׁל כְּלַבְלַב!

אֵיזוֹ רוּחַ רְפָאִים הִזְמַנְתִּי לְבֵיתִי!

הוּא נִרְאֶה כְּבָר כְּסוּס יְאוֹר אַגָּדִי,

מַלְתָּעוֹת לוֹ חַדּוֹת וּמַבָּט לוֹהֵב,

1255

אֲהָהּ, אוֹתְךָ הֵן אַכִּיר הֵיטֵב!

לְבֶן־שַׁחַץ כָּמוֹךָ, יִמַּח שְׁמוֹ,

דַּי בְּחוֹתַם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.73


רוחות (במסדרון): 

אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ בִּפְנִים שָׁם נִלְכַּד! 

עִצְרוּ בַּחוּץ, בַּל יָבוֹא אַף אֶחָד! 

1260

מְיַלֵּל כְּשׁוּעָל,

לְמַלְכֹּדֶת נָפַל!

שִׂימוּ לֵב! זְהִירוּת! 

חוּגוּ כָּאן בִּמְהִירוּת,

מַעְלָה עוּף, חִישׁ כַּחֵץ,

1265

הוּא מִשָּׁם יֵחָלֵץ.

הַיָּכוֹל לְהוֹשִׁיעַ,

יָחוּשׁ לְהוֹפִיעַ! 

טוֹבוֹת הוּא גְּמָלָנוּ,

נִגְמֹל לוֹ גַּם אָנוּ.

1270


פאוסט:

עַל הַחַיָּה הַזֹּאת לִגְבֹּר,

נֹסַח הָאַרְבָּעָה יַעְזֹר:74


סָלָמַנְדְרָה תִּבְעַר,

אוּנְדִין תִּפְתֹּל, 

סִילְפָה תִּפְרַח, 

1275

קוֹבּוֹלְד יַעֲמֹל! 


אִם אֶת הַיְסוֹדוֹת 

לֹא תֵּיטִיב לְהַכִּיר,

וְסוֹד סְגֻלָּתָם 

לְךָ לֹא נָהִיר, 

1280

בְּעוֹלַם הָרוּחוֹת 

לְעוֹלָם לֹא תִּשְׁלֹט. 

בָּאֵשׁ עֲלִי מָרוֹמָה!

סָלָמַנְדְרָה!

שִׁצְפִי זְרָמִים תְּהוֹמָה!

1285

אוּנְדִין!

זִרְחִי כְּמֶטֶאוֹר! 

סִילְפָה! 

אֶת מְעוֹנִי שְׁמֹר! 

אִינְקוּבּוּס! אִינְקוּבּוּס!

1290

חוּשׁ לְכָאן הַמְּלָאכָה לִגְמֹר! 


מִכָּל הָאַרְבָּעָה 

אַף אֶחָד אֵין בַּחַיָּה. 

הִיא שׁוֹכֶבֶת בְּנַחַת וְעָלַי מַלְעִיגָה,

עוֹד טֶרֶם הֵסַבְתִּי לָהּ כָּל דְּאָגָה.

1295

אֵאָלֵץ לְהַשְׁבִּיעָהּ

בְּלַחַשׁ כְּפוּל עָצְמָה. 

הַאֻמְנָם פְּלִיטַת־שְׁאוֹל אַתְּ,

בְּרִיָּה נֶאֱלַחַת? 

הַבִּיטִי בָּאוֹת75

1300

שֶׁבְּפָנָיו כּוֹרְעוֹת 

הַסִּיעוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת! 

עַכְשָׁו הִיא תּוֹפַחַת וְשַׁעֲרוֹתֶיהָ סוֹמְרוֹת.

בְּרִיָּה מְנֻוֶּלֶת,

לְהַכִּירוֹ מְסֻגֶּלֶת?

1305

בִּשְׁמוֹ לֹא אֶקְרָא,

לֹא מִבֶּטֶן נִבְרָא,

נֵזֶר הַבְּרִיאָה,

נִדְקַר בְּרִשְׁעָה?76


אֶל יַרְכְּתֵי הַתַּנּוּר הִיא בּוֹרַחַת,

1310

וְשָׁם כְּמוֹ פִּיל הִיא עוֹלָה וְתוֹפַחַת,

אֶת כָּל הַחֶדֶר תְּמַלֵּא, 

בָּעֲרָפֶל הִיא תַּעֲלֶה.

עוֹד תִּפְרְצִי אֶת הַקִּמְרוֹן!

רִבְצִי מִיָּד לְרַגְלֵי הָאָדוֹן!

1315

לֹא לָרִיק אוֹתָךְ אַפְחִיד.

בְּאֵשׁ קְדוֹשָׁה אוֹתָךְ אַשְׁמִיד.

לֹא כְּדַאי שֶׁאֶעֱבֹר 

לְהַשְׁבָּעַת שִׁלּוּשׁ הָאוֹר! 77 

לֹא כְּדַאי לָךְ לְצַפּוֹת

1320

לַחֲזָקָה בַּהַשְׁבָּעוֹת!


מפיסטופלס (יוצא מאחורי התנור בבגדי מלומד נודד, בעוד הערפל מתפזר). 

מָה הָרַעַשׁ, אָדוֹן, אֵיךְ אוּכַל לְשָׁרֶתְךָ? 

פאוסט

זֶה הָיָה קָבוּר בַּכֶּלֶב!

מְלֻמָּד נוֹדֵד? אֵיזוֹ בְּדִיחָה.78

מפיסטופלס

בְּרָכוֹת מַאֲלִיפוֹת לַדּוֹקְטוֹר הַנִּכְבָּד!

1325

הִזַּעְתִּי פְּלָאִים שָׁם בִּגְלָלְךָ. 

פאוסט

וּמַה שִּׁמְךָ? 

מפיסטופלס

שְׁאֵלָה בְּטֵלָה, 

לְמִי שֶׁכָּל כָּךְ מְזַלְזֵל בַּמִּלָּה,

שֶׁבְּמַרְאִית הָעַיִן מַמָּשׁ בּוֹחֵל,

וְרַק בְּגַרְעִין הַמַּהוּת דּוֹגֵל.

 1330

פאוסט

אֶצְלְכֶם, רַבּוֹתַי, אֵין בְּכָךְ קֹשִי

מִתּוֹךְ הַשֵּׁם לְהַסִּיק עַל הָאֹפִי,

וְאֵין תֵּמַהּ בְּכָךְ, כְּשֶׁמְּכֻנִּים 

בַּעַל־זְבוּב, אַשְׁמְדַאי, אוֹ מֶלֶךְ הַשַּׁקְרָנִים.79

וּמִי אַתָּה, בְּכָל זֹאת?

1335

מפיסטופלס

מֵאוֹתָם כֹּחוֹת 

הָרוֹצִים אֶת הָרַע וּבוֹרְאִים אֶת הַטּוֹב.80


פאוסט

וְחִידָה זוֹ לְאָן מוֹבִילָה? 


מפיסטופלס

אֲנִי הוּא רוּחַ הַשְּׁלִילָה! 81

וּבְצֶדֶק גָּמוּר! שֶׁכֵּן כָּל הַנּוֹלָד 

רָאוּי לִכְלָיָה וּמוּטָב שֶׁיֹּאבַד;

1340

וּמוּטָב לְפִיכָךְ לוּ דָּבָר לֹא נִבְרָא.

הִנֵּה כִּי כֵן, כָּל מַה שֶּׁקָּרוּי

בְּפִיכֶם חֵטְא, חֻרְבָּן, בְּקִצּוּר – הָרַע,

בְּעֶצֶם יְסוֹד קִיּוּמִי מָצוּי. 

פאוסט

חֵלֶק אָמַרְתָּ, וּבְפָנַי שָׁלֵם מוֹפִיעַ?

1345

מפיסטופלס

אֶת הָאֱמֶת הַצְּנוּעָה לְךָ אַשְׁמִיעַ.

בְּעוֹד שֶׁאָדָם, גַּרְגֵּר הֶבֶל שֶׁל חוֹל,

לְהִתְקָרֵא שְׁלֵמוּת מִתְיַמֵּר –

אֲנִי חֵלֶק מֵחֵלֶק שֶׁהָיָה פַּעַם כֹּל,

חֵלֶק מֵחֹשֶךְ, שֶׁהוֹלִיד אֶת הָאוֹר,

1350

הָאוֹר הַגֵּא שֶׁקָּם עַל אִמָּא־לֵיל, 

צְעָדֶיהָ מֵצֵר, לִגְבוּלָהּ יִתְנַכֵּל – 

אַךְ לֹא יַצְלִיחַ, לַמְרוֹת הַמְּהוּמָה,

כִּי לְלֹא גּוּפֵי־חֹמֶר אֵין לוֹ תְּקוּמָה;

מִגּוּפִים הוּא קוֹרֵן וְגוּפִים יְשַׁפֵּר,

1355

גּוּף עוֹמֵד בְּדַרְכּוֹ, וְאוֹתוֹ הוּא עוֹצֵר;

עַל כֵּן, אֲקַוֶּה, לֹא תִּרְחַק הָעֵת

וְעִם גּוּפֵי־חֹמֶר עָלָיו יָקִיץ הַקֵּץ. 


פאוסט

מִתְבָּרֵר שֶׁאַתָּה נוֹרָא־עֲלִילוֹת!

אֵינְךָ מְסֻגָּל לְהָרַע בִּגְדוֹלוֹת,

1360

עַל כֵּן בִּקְטַנּוֹת אַתָּה מִתְעַסֵּק. 


מפיסטופלס

אוֹדֶה, לֹא רַב הַמַּעֲשֶׂה, 

מַה שֶּׁנִּצָּב מוּל הָאַיִן שֶׁלָּנוּ,

אוֹתוֹ בְּדַל־מָה – עוֹלַמְכֶם הֶעָלוּב,

לְהַשְׁמִידוֹ עוֹד לֹא עָלָה בְּיָדֵינוּ,

1365

אַף כִּי נִסִּיתִי שׁוּב וָשׁוּב.

לֹא גַּעַשׁ, שְׂרֵפוֹת, שִׁטְפוֹנוֹת אוֹ סוּפוֹת –

גַּם יָם גַּם יַבָּשָׁה עוֹמְדִים עַל כַּנָּם!

וְאוֹתוֹ שֶׁגֶר אָרוּר שֶׁל חַיָּה וְאָדָם,

אֵין דֶּרֶךְ לְהָמִיט עָלָיו אֶת סוֹפוֹ:

1370

כְּבָר קָבַרְתִּי מִזַּן זֶה רַבִּים מִסְּפֹר!

וְהִנֵּה דָּם חָדָשׁ שׁוּב זוֹרֵם בַּמַּחְזוֹר.

וְכָךְ זֶה נִמְשָׁךְ, אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּגֵּעַ!

מֵאֲוִיר, מִמַּיִם, מֵעָפָר הוּא בּוֹקֵעַ,

וְשׁוּב הוּא מַזְרִיעַ עַצְמוֹ בַּאֲלָפָיו,

1375

בַּיֹּבֶשׁ, בַּטַּחַב, בַּקֹּר, בַּשָּׁרָב,

לוּלֵא שָׁמַרְתִּי אֶת הָאֵשׁ בִּשְׁבִילִי, 

לֹא הָיָה נוֹתָר לִי דָּבָר מִשֶּׁלִּי. 

פאוסט

וְכָךְ, כְּנֶגֶד שְׁקִיקַת הַבְּרִיאָה, 

כְּנֶגֶד נֶצַח כֹּחוֹת הָרְפוּאָה,

 1380

תְּנוֹפֵף אֶגְרוֹף שֵׁדִים חִוֵּר,

שֶׁאַךְ לַשָּׁוְא נִקְפָּץ בְּזָדוֹן.

שֶׁמָּא, בֵּן יַקִּיר לַאֲבַדּוֹן,

תְּחַפֵּשׂ לְךָ פַּעַם מִשְׁלַח־יָד אַחֵר! 


מפיסטופלס: 

זֹאת נְקֻדָּה שֶׁאוּלַי נְבָרֵר

1385

בְּיֶתֶר פֵּרוּט בַּפְּגִישָׁה הַבָּאָה.

אַךְ בֵּינְתַיִם, הֲיֻתַּר לִי לִפְרֹש? 


פאוסט

אֵינֶנִּי מֵבִין מָה הַשְּׁאֵלָה. 

כֵּיוָן שֶׁהִתְוַדַּעְנוּ, אַתָּה מֻזְמָן מֵרֹאשׁ,

כָּל אֵימַת שֶׁתִּרְצֶה לָסוּר לְבַקֵּר!

1390

הִנֵּה הַחַלּוֹן, הִנֵּה שָׁם הַדֶּלֶת,

וְכָאן אַרֻבָּה, אִם דַּוְקָא תְּבַכֵּר. 

מפיסטופלס

עָלַי לְהִתְוַדּוֹת, בְּכֻלָּם אֵין תּוֹעֶלֶת,

יֵשׁ מִכְשׁוֹל קָטָן הַמֵּסֵב לִי אִי־נַחַת, 

רֶגֶל־מְכַשֵּׁפָה עַל הַסַּף מֻנַּחַת –

1395

פאוסט

הַמְחֻמָּשׁ הַזֶּה גּוֹרֵם לְךָ פַּחַד?82

אֱמֹר לִי בְּיֹשֶר, בֶּן תֹּפֶת אֻמְלָל,

אִם זֶה הַמִּכְשׁוֹל, אֵיךְ לְכָאן נִכְנַסְתָּ?

אֵיךְ הִנַּחְתָּ שֶׁיּוֹלִיכוּךָ שׁוֹלָל? 

מפיסטופלס

הַבֵּט בּוֹ הֵיטֵב! הוּא אֵינֶנּוּ מֻשְׁלָם:

1400

הַזָּוִית הַחִיצוֹנִית, הַפּוֹנָה לְשָׁם,

נִשְׁאֲרָה קְצָת פְּתוּחָה, עֵינֶיךָ רוֹאוֹת. 

פאוסט

לְיַד הַמִּקְרֶה אֲנִי חַיָּב תּוֹדוֹת!

אִם כֵּן, הִנְּךָ שָׁבוּי פֹּה? יֵשׁ לוֹמַר

שֶׁבָּזֹאת הִצְלַחְתִּי מֵעַל לַמְשֹׁעָר!

1405

מפיסטופלס

הַפּוּדֶל לֹא הִבְחִין וְאֶת הַסַּף עָבַר. 

אַךְ פְּנֵי הַדְּבָרִים הִשְׁתַּנּוּ כָּעֵת:

הַשֵּׁד לֹא יָכוֹל מִן הַבַּיִת לָצֵאת. 

פאוסט

וְלָמָּה לֹא תֵּצֵא מֵחַלּוֹן הַחֶדֶר? 

מפיסטופלס

גַּם לְרוּחוֹת וְשֵׁדִים חֹק וְסֵדֶר:

1410

בַּדֶּרֶךְ בָּהּ נִכְנַסְתָּ עָלֶיךָ לַחְזֹר.

בֶּן־חוֹרִין בַּכְּנִיסָה, בַּיְצִיאָה לֹא תִּבְרֹר. 

פאוסט

אִם כֵּן, יֵשׁ חֻקִּים גַּם לַגֵּיהִנּוֹם?

יָפֶה, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁנִּתָּן 

גַּם אִתְּכֶם, רַבּוֹתַי, לַחֲתֹם חוֹזֶה?

1415

מפיסטופלס

כָּל מַה שֶּׁיֻּבְטַח תְּקַבֵּל, כַּמּוּבָן,

וְלֹא יִגָּרַע מִמֶּנּוּ כְּהוּא זֶה.

אַךְ הַפְּזִיזוּת בַּל תְּהִי לְמוֹקֵשׁ,

נִשְׁקֹל כָּל דָּבָר לְגוּפוֹ בִּמְהֵרָה;

וְאִלּוּ עַתָּה, בִּמְחִילָה, אֲבַקֵּשׁ

1420

לָתֵת לִי לָצֵאת לְדַרְכִּי חֲזָרָה. 

פאוסט

הִשָּׁאֵר עִמָּדִי רַק עוֹד רֶגַע קָט,

וּבַשֵּׂר לִי בְּשׂוֹרוֹת אֲחָדוֹת, בְּטוּבְךָ. 

מפיסטופלס

שַׁחְרְרֵנִי כָּעֵת! אֶחֱזֹר עוֹד מְעַט,

וְתוּכַל אָז לִשְׁאֹל כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ.

1425

פאוסט

לֹא הֻזְמַנְתָּ לְכָאן, אִם אֵינֶנִּי טוֹעֶה,

הִסְתַּבַּכְתָּ בָּרֶשֶׁת בִּזְכוּת עַצְמְךָ.

הַתּוֹפֵס אֶת הַשֵּׁד בְּקַרְנָיו בַּל יַרְפֶּה!

בַּשֵּׁנִית לֹא יִנְחַל אוֹתָהּ הַצְלָחָה. 

מפיסטופלס

אֶשָּׁאֵר אֶצְלְךָ, אִם אָמְנָם תְּבַכֵּר

1430

לְבַלּוֹת פֹּה זְמַן מָה בְּחֶבְרָתִי,

אַךְ בִּתְנַאי שֶׁאוּכַל רוּחֲךָ לְבַדֵּר

וּלְהַפְגִין מִבְחָר מִקִּסְמֵי אֻמָּנוּתִי. 

פאוסט

אֶצְפֶּה בְּרָצוֹן, כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ,

וּבִלְבַד שֶׁתִּשְׁבֶּה אֶת לִבִּי בִּקְסָמֶיךָ.

1435

מפיסטופלס

בְּשָׁעָה יְחִידָה זוֹ תּוּכַל, חָבֵר,

אֶת חוּשֶׁיךָ יוֹתֵר לְסַחְרֵר מֵאֲשֶׁר

בְּשָׁנָה תְּמִימָה שֶׁל מַעֲלָלֶיךָ.

מַה שֶּׁיָּשִׁירוּ רוּחוֹת עֲנֻגּוֹת,

וּמַה שֶּׁלְּךָ הַתְּמוּנוֹת מַצִּיגוֹת

1440

אֵינוֹ חָזוֹן רֵיק וּמִקְסָם שֶׁל שָׁוְא.

גַּם חוּשׁ הָרֵיחַ יָבוֹא עַל סִפּוּקוֹ,

גַּם חוּשׁ הַטַּעַם יִשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ

וְחוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ יִתְעַנֵּג אַחֲרָיו.

וְכֵיוָן שֶׁשְּׁנֵינוּ מְצוּיִים בְּכָאן,

1445

לֹא צָרִיךְ הֲכָנוֹת, נִגַּשׁ לָעִנְיָן! 

רוחות:83 

קְשָׁתוֹת אֲפֵלוֹת 

הֵעָלְמוּ בַּמָּרוֹם! 

תְּכֵלֶת רָקִיעַ 

צְאִי לְהַבְקִיעַ

1450

אֶת אֹפֶל הַיְקוּם! 

עָבִים קַלּוֹת 

כָּלוֹת, נְמוֹגוֹת,

שְׁמָשׁוֹת חֲמִימוֹת 

אוֹרָן מַנְעִימוֹת,

1455

כּוֹכָבִים קוֹרְצִים 

מֵעַל נוֹצְצִים,

בְּנֵי הַשָּׁמַיִם, 

שְׁקוּפִים וְיָפִים,

רֶגַע הֵם פֹּה,

1460

מִשְׁנֵהוּ חוֹלְפִים. 

עֵינַיִם דְּבֵקוֹת

אַחֲרֵיהֶם דּוֹלְקוֹת. 

בִּגְלִימוֹת סוֹחֲפוֹת 

וּסְרָטִים מַרְטִיטִים

1465

עַל הָאָרֶץ שָׁטִים, 

סוֹכְכִים עַל סֻכָּה 

וּבָהּ זוּג אוֹהֲבִים

אֲפוּפֵי שַׂרְעַפִּים

שֶׁלָּעַד נִשְׁבָּעִים.

1470

וְהִנֵּה עוֹד סֻכּוֹת!

קְנוֹקָנוֹת מִשְׂתָּרְגוֹת, 

אֶשְׁכּוֹלוֹת עֲנָבִים 

אֶת אוֹנָם מְנִיבִים

אֶל מַכְבֵּשׁ הַיְקָבִים,

1475

בְּקֶצֶף שׁוֹצְפִים,

זוֹרְמִים, מְפַכִּים, 

בֵּין אַבְנֵי חֵן חוֹמְקִים, 

קוֹלְחִים בַּנְּקִיקִים,

דּוֹלְגִים בַּמּוֹרָדוֹת,

1480

לְמַלֵּא עַד גָּדוֹת 

אֲגַמֵּי חֶמֶד זַכִּים

בֵּין גְּבָעוֹת מוֹרִיקוֹת.

בְּנוֹת כָּנָף שׁוֹבָבוֹת

גּוֹמְעוֹת וְחָשׁוֹת

1485

עוֹד שֶׁמֶשׁ לִרְווֹת,

לְאִיִּים רְחוֹקִים,

בְּהִירִים בּוֹהֲקִים,

שֶׁעַל פְּנֵי הָאַדְווֹת

בְּנֹעַם צָפִים.

1490

שָׁם מַקְהֵלוֹת

יַרְגִּיעוּ תְּשׁוּקוֹת.

עַל פְּנֵי אֲפָרִים

נִצְפֶּה בָּרוֹקְדִים 

אָצִים, נְפוֹצִים,

1495

לְכָל עֲבָרִים.

הֵן אֵלֶּה טָסִים 

מֵעַל הָרִים, 

וְאֵלֶּה דּוֹאִים 

לִטְבֹּל בַּיַּמִּים,

1500

וְאֵלֶּה גּוֹאִים, 

אוֹהֲבֵי חַיִּים, 

תְּאֵבִי מֶרְחָבִים, 

שְׁכוּרֵי כּוֹכָבִים, 

אֶל אֹשֶׁר עֶלְיוֹן.

1505

מפיסטופלס:

הוּא יָשֵׁן. בִּרְכוֹתַי, שׁוֹבָבִים חֲמוּדִים,

בְּשִׁיר־עֶרֶשׂ הִפְלֵאתֶם אוֹתוֹ לְהַרְדִּים.

לִזְכוּתְכֶם יֵחָשֵׁב הַקּוֹנְצֶרְט הַקָּטָן. 

לֹא אַתָּה הוּא הָאִישׁ שֶׁיַּחְזִיק בַּשָּׂטָן!

בִּיצוּרֵי חֲלוֹם מְתוּקִים עִטְפוּהוּ,

1510

בְּיָם חֶזְיוֹנוֹת שֶׁל שָׁוְא הַטְבִּיעוּהוּ!

אַךְ כְּדֵי לְהָפִיג אֶת מִקְסַם הַמִּפְתָּן

אֶזְדַּקֵק, כָּךְ נִרְאֶה לִי, לְשֵׁן שֶׁל חֻלְדָּה.

לְחָשִׁים לֹא צָרִיךְ לְבַזְבֵּז לִכְבוֹדָהּ,

שָׁמַעְתִּי רִשְׁרוּשׁ, אַחַת כְּבָר תָּבוֹא.

1515

אֲדוֹן כָּל הֲמוֹן עַכְבָּרִים וְחֻלְדּוֹת

זְבוּבִים, כִּנִים, פִּשְׁפְּשִׁים, קַרְפָּדוֹת,

מְצַוֶּה כִּי תָּגִיחִי מִן הַמַּחֲבוֹא 

וְשֵׁן תִּנְעֲצִי בְּסַף הַמָּבוֹא, 

כְּאִלּוּ בְּשֶׁמֶן הוּא מָרוּחַ –

1520

הִנֵּה כְּבָר דִּלַּגְתְּ וְהִתְחַלְתְּ לְרַחְרֵחַ!

הַיְשֵׁר לַמְּלָאכָה: הַחֹד שֶׁכֻּשַּׁף 

נִמְצָא לְפָנַיִךְ, מַמָּשׁ עַל הַסַּף. 

עוֹד נְשִׁיכָה – אֶעֶבֹר בְּשָׁלוֹם – 

וְעַד שֶׁנִּתְרָאֶה, פָאוּסְט, הַמְשֵׁךְ לַחֲלֹם! 

1525

פאוסט (מתעורר): 

הַאֻמְנָם גַּם הַפַּעַם הוּלַכְתִּי שׁוֹלָל? 

צְבָא הָרוּחוֹת נֶעֱלָם, וְנוֹתַר

רַק שֵׁד שֶׁבִּכְזָב הַחֲלוֹם הִתְגַּלָּה,

וּפּוּדֶל שָׁחוֹר שֶׁקָּפַץ וְעָבַר?


 

חֲדַר הָעֲבוֹדָה84

פאוסט. מפיסטופלס.

פאוסט:

דּוֹפְקִים? יָבוֹא! מִי שׁוּב מַטְרִידֵנִי?

1530

מפיסטופלס:

אֲנִי הוּא.

פאוסט:

בּוֹא!

מפיסטופלס:

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים צָרִיךְ לְהַזְמִינֵנִי.

פאוסט:

אִם כֵּן, בּוֹא!

מפיסופלס:

בָּחוּר כַּהֲלָכָה.

הַיּוֹם וַדַּאי נַפְלִיג בְּשִׂיחָה,

שֶׁכֵּן כְּדֵי לְהָפִיג דִּכְאוֹנְךָ,85

עָטִיתִי תִּלְבֹּשֶת שֶׁל בֶּן אֲצִילִים;

1535

בִּגְדֵי אַרְגָּמָן רְקוּמִים חוּט זָהָב,

גְּלִימַת מֶשִׁי טָהוֹר מְעֻטֶּרֶת גְּדִילִים,

נוֹצַת תַּרְנְגוֹל כּוֹבָעִי מְגַנְדֶּרֶת,

וְחֶרֶב חַדָּה מִמָּתְנִי מִזְדַּקֶּרֶת;86

וְאַף גַּם לְךָ עֲצָתִי נְתוּנָה,

1540

לְהַחְלִיף לְאַלְתַּר לְתִלְבֹּשֶת שׁוֹנָה.

תַּרְגִּישׁ מְשֻׁחְרָר וַחֲסַר עַכָּבוֹת,

וְתוּכַל אֶת מְלֹא הַחַיִּים לַחֲווֹת.

פאוסט:

בְּשׁוּם לְבוּשׁ לֹא אוּכַל לְהַסְכִּין

1545

עִם צִינוֹק קִיּוּמֵנוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת.

אֲנִי זָקֵן מִלְּהִסְתַּפֵּק בְּמִשְׂחָקִים,

צָעִיר מִכְּדֵי לְהַפְסִיק לְקַוּוֹת.

מַה יּוּכַל הָעוֹלָם לִי לְהַצִּיעַ?

הִתְנַזֵּר, אוֹמְרִים לְךָ, הִצְטַנֵּעַ!

הֲלֹא זֶה הַפִּזְמוֹן שֶׁעַד צֵאת הַנְּשָׁמָה

1550

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב חוֹרֵק בְּאָזְנֵינוּ.

רוֹדֶה בְּכֻלָּנוּ בְּלֹא נֶחָמָה,

פּוֹגֵעַ בְּכָל מַהֲלָךְ מֵחַיֵּינוּ.

כָּל בֹּקֶר אָקוּם, מֻכֵּה חַלְחָלָה,

וּבְכִי תַּמְרוּרִים בִּגְרוֹנִי מִשְׁתַּנֵּק,

1555

לְנֹכַח עוֹד יוֹם שֶׁאַף מִשְׁאָלָה,

וְלוּ גַּם אַחַת, לֹא יוּכַל לְסַפֵּק,

שֶׁגַּם הִרְהוּרִים עַל קֻרְטוֹב שֶׁל רִנָּה,

יַחְנֹק בְּאִבָּם בְּבִקֹּרֶת קוֹטֶלֶת,

וְאִם תִּתְרוֹנֵן בִּי חֶדְוַת יְצִירָה,

1560

בְּאַלְפֵי הַעֲוָיוֹת יְשִׂימֶנָּה לְקֶלֶס.

עִם רֶדֶת הַיּוֹם, כְּשֶׁהָעֶרֶב בָּא,

בְּלֵב חָרֵד עַל מִשְׁכָּב אֶשְׂתָּרֵעַ.

כִּי גַּם עַל עַרְשִׂי לֹא אֶמְצָא שַׁלְוָה,87

וַחֲלוֹם בַּלָּהוֹת אֶת שְׁנָתִי מְשַׁסֵּעַ.

1565

הָאֵל הַשּׁוֹכֵן בִּי בְּתוֹךְ הֶחָזֶה

יָכוֹל עַד עִמְקֵי הַנְּשָׁמָה לְרַגְּשֵׁנִי;

הוּא חוֹלֵשׁ בְּכֹחִי, אַךְ אֵינוֹ מְסֻגָּל

דָּבָר בַּחוּץ לְשַׁנּוֹת כְּהוּא זֶה;

כָּך הָיָה קִיּוּמִי לְנֵטֶל אָרוּר.

1570

הַחַיִּים נִתְעָבִים, הַמָּוֶת בָּרוּךְ.

מפיסטופלס:

וּבְכָל זֹאת, אֵין הוּא אוֹרֵחַ קָרוּא.

פאוסט:

אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁבַּקְּרָב נִקְטָף,

וְהַמָּוֶת עוֹטֵר לוֹ זֵרֵי תְּהִלָּה!

אַשְׁרֵי מִי שֶׁבְּעֵת הָרִקּוּד נִסְחָף

1575

וּמוֹצֵא אֶת מוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹת נַעֲרָה!

מֵחֶזְיוֹן הָרוּחַ לוּ אַרְצָה צָנַחְתִּי

נִפְעָם, וְנַפְשִׁי בִּנְשִׁיקָה הוֹצֵאתִי!

מפיסטופלס:

וְאַף עַל פִּי כֵן, מֵאוֹתוֹ הַנּוֹזֵל

לֹא לָגַמְתָּ לִבְסוֹף בַּחֲצוֹת אוֹתוֹ לֵיל.

1580

פאוסט:

לִמְלֶאכֶת הָרִגּוּל אַתָּה נוֹטֶה חִבָּה.

מפיסטופלס:

אֵינִי כֹּל־יוֹדֵעַ, אַךְ בְּקִיאוּתִי רַבָּה.

פאוסט:

כִּי אָז, מֵעִמְקֵי הַיֵּאוּשׁ הַקּוֹדְרִים,

בַּת שִׁיר מְתוּקָה וּמֻכֶּרֶת מְשָׁכַתְנִי,

וּבְכֹחַ שְׂרִידֵי רִגְשׁוֹת נְעוּרִים

1585

בְּהֵד יְמֵי גִּיל רְחוֹקִים רִמַּתְנִי.

לֹא עוֹד; מֵעַתָּה קְלָלוֹת מָרוֹת אָטִיחַ

בְּכָל שֶׁעָלֵינוּ רוֹצֶה לְהַעֲרִים

וּבִכְזַב חֲנֻפָּה אֶת הַנֶּפֶשׁ מַדִּיחַ

אֶל גְּזֵרַת הַקִּיּוּם בְּבוֹר יִסּוּרִים.88

1590

אֲרוּרָה מִכֹּל הַהַעֲרָצָה הַגְּלוּיָה

שֶׁרוּחַ אָדָם רוֹחֶשֶׁת לְעַצְמָהּ!

אֲרוּרָה מְתִיקוּת כָּל צוּרַת אַשְׁלָיָה

שֶׁאֶת הַחוּשִׁים בְּמִרְמָה מַרְדִּימָה!

אָרוּר הַפִּתּוּי שֶׁמַּרְעִיף הַחֲלוֹם

1595

לְשֵׁם עוֹלָמִים וְחַיֵּי תְּהִלָּה!

אָרוּר הָרְכוּשׁ שֶׁמַּחְנִיף לַבְּרִיּוֹת

בִּדְמוּת אִשָּׁה וְיֶלֶד, מְשָׁרֵת אוֹ נַחֲלָה!

אָרוּר מָמוֹן, שֶׁאוֹצְרוֹתָיו מְגָרִים

אֶת יִצְרֵנוּ לְמַעֲשִׂים נִמְהָרִים,89

1600

אוֹ מוֹשֵׁךְ אוֹתָנוּ לִזְחִיחוּת בְּטֵלָה,

בְּפָרְשׂוֹ לְרַגְלֵינוּ כְּסָתוֹת וְכָרִים!

אָרוּר עֲסִיס הָעֵנָב הַמַּשְׁכִּיחַ!

אֲרוּרוֹת הַבְטָחוֹת שֶׁאַהֲבָה תַּפְרִיחַ!

אֲרוּרָה הַתִּקְוָה! אֲרוּרָה אֱמוּנָה,

1605

וְאָרוּר מִכָּל אֵלֶּה אֹרֶךְ הָרוּחַ! 90

מקהלת רוחות (לא נראית):

אֲבוֹי! אֲבוֹי!

הֵיאַךְ נִפַּצְתָּ

אֶת מְלֹא הַתֵּבֵל,

בְּאֶגְרוֹף בַּרְזֶל;91

1610

הוּא חָרֵב, הוּא נוֹפֵל!

הִדְבִּירוֹ חֲצִי־אֵל!

אֶת שְׁבָרָיו

נִשָּׂא אֶל הָאֵין,

עַל חֶמְדָּה

1615

אֲבוּדָה נְקוֹנֵן.

הָאַדִּיר

בִּבְנֵי אֲדָמָה,

בְּנֵהוּ שׁוּב,

בִּמְלֹא הַקּוֹמָה,

1620

בְּלִבְּךָ הֲקִימֶנּוּ!

הָחֵל עַכְשָׁו

בְּדֶרֶךְ חֲדָשָׁה,

בִּצְלִילוּת חוּשִׁים,

וּכְבָר יָרֹנּוּ

1625

שִׁירִים חֲדָשִׁים!

מפיסטופלס:

אֵלֶּה הַקְּטַנִּים

לִי בַּנְּתִינִים,

בְּחָכְמַת זְקֵנִים

עֵצָה נוֹתְנִים!

1630

מִבְּדִידוּת שֶׁלַּשָּׁוְא

מַקְהָה אֶת חוּשֶׁיךָ,

לָעוֹלָם הָרָחָב,

רוֹצִים לְמָשְׁכֶךָ.

הַפְסֵק לְשַׂחֵק בִּרְאִיַּת שְׁחוֹרוֹת,

1635

הַמְנַקֶּרֶת כְּעַיִט בִּבְשַׂר חַיֶּיךָ! 92

תִּמְצָא מַרְפֵּא גַּם בַּגְּרוּעָה בַּחֲבוּרוֹת,

וּבִלְבַד שֶׁתַּרְגִּישׁ בַּעַל בְּעַמֶּיךָ.

אֵינִי מַמְלִיץ שֶׁתַּחֲבֹר דַּוְקָא

אֶל עֲדַת פּוֹחֲזִים וְנִקְלִים.

1640

אֲנִי עַצְמִי לֹא נִמְנֶה עִם גְּדוֹלִים,

אַךְ אִם תְּבַקֵּשׁ אִתִּי יַחְדָּו

לָשִׂים פְּעָמֶיךָ בִּשְׁבִילֵי הַחַיִּים,

וַדַּאי אַסְכִּים, וּבְעֹנֶג רַב,

לִהְיוֹת שֶׁלְּךָ בְּזֶה הָרֶגַע.

1645

אֶהְיֶה לְךָ בֶּן־לְוָיָה וָרֵעַ,

וְאִם אֶעֱשֶׂה זֹאת כַּהֲלָכָה,

אֶהְיֶה מְשָׁרֶתְךָ, וְאַף עַבְדְּךָ.

פאוסט:

וּמַה תְּבַקֵּשׁ שֶׁאֶתֵּן אָנֹכִי?

מפיסטופלס:

זְמַן הַפֵּרָעוֹן כֹּה רָחוֹק עֲדַיִן.

1650

פאוסט:

לֹא, לֹא! הֵן הַשֵּׁד הוּא יְצוּר אָנֹכִי,

וְלֹא יַעֲנִיק רַק לְשֵׁם שָׁמַיִם

כַּאֲשֶׁר יוּכַל לְהַרְבּוֹת בַּמְּחִיר.

הַצֵּג אֶת תְּנָאֶיךָ בְּלֹא שְׁהִיּוֹת!

מְשָׁרֵת כָּזֶה סַכָּנָה לַבְּרִיּוֹת.

1655

מפיסטופלס:

כָּאן אֶעֱמֹד אֲנִי לִרְשׁוּתְךָ,

לֹא אֶשְׁקֹט עַד אֲשֶׁר אֲמַלֵּא מִצְוָתְךָ.

כַּאֲשֶׁר נִתְרָאֶה שׁוּב, בַּצַּד שֶׁמֵּעֵבֶר,

תָּשִׁיב לִי גְּמוּלִי וְנַחְלִיף אֶת הַסֵּדֶר.


פאוסט:

מִמַּה שֶּׁמֵּעֵבֶר אֵינֶנִּי מֻטְרָד;

1660

אִם עַל זֶה הָעוֹלָם תֹּאבֶה לִגְזֹר שְׁמָד,

יָקוּם הָאַחֵר – לִי מַמָּשׁ לֹא אִכְפַּת.

מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת נוֹבְעוֹת שִׂמְחוֹתַי,

וְהַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת מְאִירָה עַל סִבְלִי;

אִם אֶת כָּל אֵלֶּה אַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרַי,

1665

יְהֵא מַה שֶּׁיְּהֵא – אַחַת הוּא לִי.

וְאֵין בִּי כָּל סַקְרָנוּת לִשְׁמֹעַ

אִם גַּם שָׁם לֶאֱהֹב וְלִשְׂנֹא מַמְשִׁיכִים.

וְאִם גַּם בַּסְּפֵירוֹת הָהֵן, מִגָּבוֹהַּ,

יֵשׁ מַעְלָה וָמַטָּה, עֶלְיוֹנִים, תַּחְתּוֹנִים.

1670

מפיסטופלס:

הֲלַךְ רוּחַ כָּזֶה הוּא מְלֵא הֶעָזָה.

כְּרֹת אֶת הַבְּרִית! וּבַיָּמִים הַבָּאִים

תֶּחֱזֶה בְּשִׂמְחָה בְּאוֹצְרוֹת הַפְּלָאִים

שֶׁכְּמוֹתָם אָדָם מֵעוֹדוֹ לֹא חָזָה.

פאוסט:

מַה תּוּכַל כְּבָר לָתֵת לִי, שֵׁד עֲלוּב נֶפֶשׁ,

1675

הַאִם רוּחַ אֱנוֹשׁ שֶׁלְּמַעְלָה שׁוֹאֶפֶת

אֶחָד שֶׁכְּמוֹתְךָ מְסֻגָּל לְתָפְסָהּ?

מָזוֹן לְךָ יֵשׁ לֹא יַשְׂבִּיעַ רָעָב,

מִשְׂחָק שֶׁאִישׁ בּוֹ לֹא יְנַצַּח, זָהָב

אָדֹם שֶׁבְּלִי קֵץ וְתַכְלִית

1680

נִגָּר בֵּין יָדֶיךָ מַמָּשׁ כְּכַסְפִּית,

נַעֲרָה, שֶׁבְּעוֹדָהּ שׁוֹכֶבֶת לִימִינִי,

כְּבָר קוֹרֶצֶת עֵינָהּ לְעֵבֶר שְׁכֵנִי,

כָּבוֹד – מַתַּת הָאֵלִים לָאָדָם,

כְּכוֹכַב שָׁבִיט זוֹהֵר וְנֶעֱלַם?

1685

הַרְאֵה פְּרִי שֶׁנִּרְקָב עוֹד בְּטֶרֶם נִקְטַף,

עֵץ הַמְחַדֵּשׁ אֶת עָלָיו הַכְּמוּשִׁים!

מפיסטופלס:

מִבְצָעִים שֶׁכָּאֵלֶּה אֵינָם כֹּה קָשִׁים,

אוֹצָרוֹת כָּאֵלֶּה אַעֲנִיק בְּשִׁפְעָה.

עוֹד תִּרְאֶה, יְדִידִי, שֶׁבְּבוֹא הַשָּׁעָה,

עַל מֵי מְנוּחוֹת נִסְעַד אֶת לִבֵּנוּ.

1690

פאוסט:

אִם עַל מֵי מְנוּחוֹת תַּרְבִּיצֵנִי,

רָאוּי אֲנִי לַאֲבַדּוֹן.

אִם בְּחֶלְקַת לְשׁוֹנְךָ תַּדִּיחֵנִי

עַד כִּי אֶשְׂבַּע מֵעַצְמִי רָצוֹן,

1695

אִם בַּנְּעִימִים שׁוֹלָל תּוֹלִיכֵנִי,

לוּ יְהֵא זֶה יוֹמִי הָאַחְרוֹן!

עַל זֹאת אֶתְקַע כַּף! 93

מפיסטופלס:

גַּם אֲנִי!

פאוסט:

בְּרָצוֹן!

אִם לְרֶגַע חוֹלֵף אֲבַקֵּשׁ לֵאמֹר:

הִשְׁתַּהֶה נָא מְעַט, כֹּה יָפֶה וְנָעִים! 94

1700

תּוּכַל בִּנְחֻשְׁתַּיִם אוֹתִי לֶאֱסֹר,

כִּי טוֹב לִי הַמָּוֶת עַל פְּנֵי הַחַיִּים.

פַּעֲמוֹן אָז יַכְרִיז עַל סוֹף דַּרְכִּי,

וְאַתָּה מֵחוֹבְךָ אֵלַי נָקִי.

הַשָּׁעוֹן יִדֹּם, הַמָּחוֹג יַעֲצֹר,

1705

וַאֲנִי לָעַד מִן הָעוֹלָם אֶעֱבֹר.

מפיסטופלס:

הַרְהֵר בַּדָּבָר, אֲנַחְנוּ לֹא נִשְׁכַּח.

פאוסט:

וַדַּאי, זוֹ זְכוּתְךָ; לְשֵׁבֶט אוֹ לְחֶסֶד,

שָׁקַלְתִּי הֵיטֵב מַה יֵּשׁ עַל הַכַּף.

1710

אֶתְעַקֵּשׁ לָנוּחַ – הֲרֵינִי עֶבֶד,

לְךָ אוֹ לְאַחֵר, זֶה הַיְנוּ הָךְ.

מפיסטופלס:

עוֹד הָעֶרֶב, בַּנֶּשֶׁף אֲשֶׁר בְּבֵיתְךָ,

אֲמַלֵּא בִּמְסִירוּת אֶת תַּפְקִיד הַמְשָׁרֵת.

אַךְ בְּשֵׁם הַחַיִּים אוֹ הַמָּוֶת, כִּרְצוֹנְךָ,

גַּם כַּמָּה שׁוּרוֹת עַל הַדַּף שַׁרְבֵּט.

1715

פאוסט:

גַּם בִּכְתָב, נוֹקְדָן, תְּבַקֵּשׁ הוֹכָחָה?

מִלַּת גֶּבֶר לֹא הִכַּרְתָּ מִיָּמֶיךָ?

אֵין דַּי בְּדִבְרָתִי אֲשֶׁר בְּכֹחָהּ

לָעַד לְמַשְׁכֵּן אֶת חַיַּי בְּיָדֶיךָ?

תֵּבֵל הֵן שׁוֹצֶפֶת בְּאוֹן לְדַרְכָּהּ,

1720

וְאוֹתִי שְׁבוּעָה בַּאֲזִקִּים תִּכְבֹּל?

אַךְ בְּנֶפֶשׁ אָדָם תְּקַנֵּן אַשְׁלָיָה,

וּמִי עָלֶיהָ לְוַתֵּר יָכוֹל?

אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁנַּפְשׁוֹ נֶאֱמָנָה,

עַל שׁוּם קָרְבָּן לֹא יִתְחָרֵט!

1725

הֵן רַק תְּעוּדָה, כְּתוּבָה וַחֲתוּמָה,

כְּרוּחַ רְפָאִים אוֹתָנוּ תְּבַעֵת.

הַמִּלָּה גּוֹוַעַת בְּטֶרֶם תִּתְיַבֵּשׁ,

וּבָנוּ חוֹתֶמֶת הַדּוֹנַג שַׁלֶּטֶת.

מָה, רוּחַ רֶשַׁע, עַכְשָׁו תְּבַקֵּשׁ?

1730

שַׁיִשׁ, פַּפִּירוּס, נְיָר אוֹ נְחֹשֶת?

שֶׁאֶכְתֹּב בְּנוֹצָה בְּמַפְסֶלֶת, בְּחֶרֶט?

לִי לֹא אִכְפַּת, הַבְּחִירָה בְּיָדְךָ.

מפיסטופלס:

עַל מָה זֶה מִיָּד חֲמָתְךָ בּוֹעֶרֶת,

וּבְלַהַט נְאוּם תַּפְלִיג עַד גֻּזְמָה?

1735

דַּף נְיָר פָּשׁוּט יַסְפִּיק לַמְּשִׂימָה,

וַחֲתֹם אֶת שִׁמְךָ בְּטִפָּה מִדָּמְךָ.

פאוסט:

אִם שְׁטוּת שֶׁכָּזֹאת תַּפִיס דַּעְתְּךָ,

נִיחָא, עָלַי בְּהֶחְלֵט מֻסְכָּם.

מפיסטופלס:

עָסִיס מְיֻחָד בְּמִינוֹ הוּא הַדָּם.

1740

פאוסט:

רַק אַל תַּחְשֹׁש שֶׁאָפֵר מִלַּת כָּבוֹד!

הֲרֵי עַל מִצּוּי כִּסּוּפַי בִּמְלֹאָם

אֲנִי מִתְחַיֵּב בִּבְרִיתֵנוּ הַזֹּאת.

בְּרַהַב בִּקַּשְׁתִּי שְׁחָקִים לְהַבְקִיעַ,

אַךְ רַק לְמַעֲלָתְךָ אוּכַל לְקַוּוֹת.

1745

הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה בָּזָה לִתְחִנּוֹתַי,

הַטֶּבַע נָעַל שְׁעָרָיו בְּפָנַי.

חוּט הַמַּחְשְׁבָה נִקְרַע לִבְלִי שׁוּב,

הַמַּדָּעִים זֶה כְּבָר יְמַלְּאוּנִי תִּעוּב.

הָבָה נְבַקֵּשׁ בִּתְהוֹמוֹת הַחוּשִׁים

1750

מַרְגּוֹעַ לְלַהַט הַתַּאֲווֹת!

תַּחַת מַעֲטֵה קְסָמִים

נִרְאֶה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת!

הָבָה נִצְלֹל בִּמְעַרְבֹּלֶת הַזְּמַן

עָמֹק לִסְחַרְחֶרֶת הָאֵרוּעִים!

1755

יָבוֹאוּ כְּאֵב וְשִׂמְחָה,

יֵאוּשׁ וְהַצְלָחָה,

יִתְעָרְבוּ חֲלִיפוֹת כְּאַוַּת נַפְשָׁם;

בְּלַהַט עֲשִׂיָּה נִכָּר הָאָדָם.

מפיסטופלס:

לֹא נָשִׂים לְךָ סְיָג וְלֹא מִגְבָּלָה.

1760

אִם תִּשְׁתּוֹקֵק לִטְעֹם מִן הַכֹּל,

אוֹ תּוֹךְ טִיסָה בְּלִי חֹק לִזְלֹל,

הַכֹּל לִרְשׁוּתְךָ, הַגְשֵׁם כָּל מִשְׁאָלָה.

רַק אַל תִּשְׁתַּטֶּה, חֲטֹף וֶאֱכֹל!

פאוסט:

לֹא בָּאֹשֶר דֻּבַּר, זֹאת הִבְהַרְתִּי הֵיטֵב.

1765

תֵּן אָבְדַן עֶשְׁתּוֹנוֹת, הֲנָאָה עַד כְּאֵב,

שִׂנְאָה אוֹהֶבֶת, יֵאוּשׁ מְשַׁלְהֵב.

לִבִּי, שֶׁנִּרְפָּא מִתְּשׁוּקַת הַלִּמּוּד,

מִשּׁוּם מַכְאוֹב שׁוּב לֹא יֵרָתַע,

וְאֶת שֶׁנּוֹעַד לְכָל בְּנֵי תְּמוּתָה,95

1770

אֶרְצֶה לְמַצּוֹת בְּתוֹכִי בִּשְׁלֵמוּת.

לִתְפֹּס בְּרוּחִי פִּסְגוֹת אֱנוֹשׁ וּתְהוֹמוֹתָיו,

אֶת טוּב הָאָדָם וְאֶת כָּל יִסּוּרָיו,

לְהַגְדִּיל אֶת עַצְמִי לְדַרְגַּת כָּל אָדָם,

וּבְבוֹא הַקֵּץ, לְהִתְנַפֵּץ אִתָּם.

1775

מפיסטופלס:

הַאֲמֵן לְמִי שֶׁדּוֹרֵי דּוֹרוֹת

לוֹעֵס עַד זָרָא אֶת הַפַּת הַקָּשָׁה:

מֵעֶרֶשׂ לֵדָה וְעַד קְבוּרָתוֹ,

לֹא יְעַכֵּל בֶּן־אֱנוֹשׁ אֶת הַשְּׂאוֹר הַיָּשָׁן.96

שְׁמַע לְשֶׁכְּמוֹתֵנוּ, הַמִּכְלוֹל כֻּלּוֹ

1780

נוֹעַד רַק לָאֵל אֲשֶׁר אֵין בִּלְתּוֹ!

הוּא – בִּנְהָרָה אֵין־קֵץ הֵיכָלוֹ;

אוֹתָנוּ הֵבִיא אֶל הַמַּחְשַׁכִּים,

וְאַתֶּם גַּם לַיּוֹם גַּם לַלֵּיל נִזְקָקִים.

פאוסט:

וְלַמְרוֹת זֹאת אֶרְצֶה!

1785

מפיסטופלס:

כָּל הַכָּבוֹד!

רַק עֻבְדָּה אַחַת עָלַי מְעִיקָה:

הַזְּמַן קָצָר; הָאָמָּנוּת אֲרֻכָּה.97

כְּדַאי, נִדְמֶה לִי, שֶׁתֵּצֵא לִלְמֹד.

חֲבֹר לִמְשׁוֹרֵר בְּרוּךְ כִּשְׁרוֹן,

וְתֵן לוֹ לָתוּר בְּנִבְכֵי הַדִּמְיוֹן,

1790

וּמִשְּׁלַל הַטּוֹבוֹת הַנַּעֲלוֹת

יִצֹּק עַל רֹאשְׁךָ אֶת מֵיטַב הַסְּגֻלּוֹת:

גְּבוּרַת הָאֲרִי,

זְרִיזוּת הַצְּבִי,

לַהַט דַּם הַלָּטִינִים,

1795

חֹסֶן צְפוֹנִים.

וּדְרֹשׁ שֶׁיְּגַלֶּה בְּאָזְנְךָ אֶת הַסּוֹד

נְדִיבוּת וְעָרְמָה לְחַבֵּר זֹאת לָזֹאת,

וְאַף שֶׁהַזְּמַן אֶת הַלַּהַט הִפְחִית

לְהִתְאַהֵב, עַל פִּי הַתָּכְנִית.

1800

הָיִיתִי פּוֹגֵשׁ אִישׁ כָּזֶה בְּרָצוֹן,

מַר מִיקְרוֹקוֹסְמוֹס אֶקְרָא לָאָדוֹן.

פאוסט:

וּמָה אֲנִי, אֵפוֹא, אִם אֵין זֶה אֶפְשָׁר

בְּנֵזֶר הָאֱנוֹשׁוּת לִזְכּוֹת,

שֶׁאֵלָיו הַחוּשִׁים מִתְאַוִּים עַד כְּלוֹת?

1805

מפיסטופלס:

הִנְּךָ מַה שֶּׁהִנְּךָ, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר.

שִׂים קַפְלֶט לְרֹאשְׁךָ עִם מִילְיוֹן תַּלְתַּלִים,

נְעַל נַעֲלַיִם גְּבוֹהוֹת עֲקֵבִים,

וַעֲדַיִן אַתָּה הוּא; זֶה מַה שֶּׁנּוֹתַר.

פאוסט:

יָדַעְתִּי. שָׁוְא צָבַרְתִּי אֶת הָאוֹצָר

1810

שֶׁאָסְפוּ לְפָנַי כָּל עֲנָקֵי הָרוּחַ.

כְּשֶׁאִיעַף לְבַסּוֹף, וְאֵשֵׁב לָנוּחַ,

לֹא יִנְבַּע מִתּוֹכִי מַעְיָן שֶׁל עָצְמָה.

כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה קוֹמָתִי לֹא רָמָה,

לָאֵינְסוֹף לֹא קָרַבְתִּי כִּמְלֹא הַנִּימָה.

1815

מפיסטופלס:

אָדוֹן יָקָר, אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַדְּבָרִים

כְּפִי שֶׁמְּקֻבָּל, בְּכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם;

אַךְ אָנוּ נִצְטָרֵךְ עֲלֵיהֶם לְהַעֲרִים,

לִפְנֵי שֶׁשִּׂמְחַת הַחַיִּים תֵּעָלֵם.

הַיָּד וְהָרֶגֶל שֶׁלְּךָ, חֵי תַּלְיָן!

1820

גַּם הָרֹאש הוּא שֶׁלְּךָ, וְכֵן גַּם הַ־־ת;98

אַךְ הַאֵין כָּל דָּבָר שֶׁמַּרְוֶה אוֹתִי נַחַת

שַׁיָּךְ לִי גַּם הוּא, מַמָּשׁ כְּקִנְיָן?

אִם אֶרְכּשׁ לִי שִׁשָּׁה סוּסִים בְּכַסְפִּי,

כְּלוּם כֹּחָם הַמְשֻׁשֶּׁה לֹא עוֹבֵר אֵלַי?

1825

אֶרְתְּמֵם לְרִכְבִּי וְאֶדְהַר לְדַרְכִּי,

כְּמוֹ נֵחַנְתִּי בִּשְׁנֵי תְּרֵיסְרֵי רַגְלַיִם.

קָדִימָה! הַנַּח לִסְפֵקוֹת הַשָּׁוְא

וְנֵצֵא לָתוּר אֶת הַחֶלֶד עַכְשָׁו!

טִיפּוּס מִתְלַבֵּט – הַאֲמֵן לִי,

1830

כָּמוֹהוּ כִּבְהֵמָה אֲחוּזַת אָמוֹק,

הֶחָגָה סְבִיב עַצְמָהּ בְּמַעְגָּלִים,

כַּאֲשֶׁר מִסְּבִיבָהּ הָאָחוּ יָרֹק.

פאוסט:

וְאֵיךְ מַתְחִילִים?

מפיסטופלס:

יוֹצְאִים לְאַלְתַּר.

מָה אֶצְלְךָ כָּאן? צִינוֹק יִסּוּרִים?

1835

לָמָה תַּפִּיל שִׁעֲמוּם מְיֻתָּר

עַל עַצְמְךָ וְעַל הַנְּעָרִים?

הַשְׁאֵר זֹאת לִשְׁכֵנְךָ, אָדוֹן רֹאשׁ־דְּלַעַת!

לָמָּה לָדוּשׁ אֶת הַקַּשׁ עַד כְּלוֹת?

אֶת כָּל הַטּוֹב שֶׁתּוּכַל לָדַעַת

1840

לִילָדִים מִמֵּילָא לֹא כְּדַאי לְגַלּוֹת.

דּוֹמֶה שֶׁאֶחָד כְּבָר מַמְתִּין בַּמָּבוֹא.

פאוסט:

לֹא אוּכַל לְהַרְשׁוֹת לוֹ עַכְשָׁו לָבוֹא.

מפיסטופלס:

הַצָּעִיר הַמִּסְכֵּן מְחַכֶּה כְּבָר שָׁעוֹת,

חֲבָל שֶׁיֵּלֵךְ בְּלִי נֶחָמוֹת וִישׁוּעוֹת.

1845

תֵּן אֶת הַמִּצְנֶפֶת וְאֶת הַגְּלִימָה!

הַתַּחְפֹּשֶׂת הַזֹּאת לִי מַמָּשׁ מַתְאִימָה.

(מתלבש.)

וּסְמֹךְ עַל פִּקְּחוּתִי, אוֹסִיף לְךָ כָּבוֹד!

לֹא נָחוּץ לִי יוֹתֵר מֵרֶבַע שָׁעָה,

וּבֵינְתַיִם הִכּוֹן לַנְּסִיעָה הַנָּאָה!

1850

(פאוסט יוצא.)

מפיסטופלס (בגלימתו הארוכה של פאוסט):99

צֵא, שְׁפֹךְ קִיתוֹן בּוּז עַל תְּבוּנָה וּמַדָּע,

כֹּחָם וּמִשְׁעַנְתָּם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם,

בְּטַח בַּכִּשּׁוּף וּבְתַעְתּוּעֵי הַשָּׁוְא,

וְאַשַּׁף הַשְּׁקָרִים יַלְעִיטְךָ בִּכְזָבָיו,

אַתָּה בְּיָדִי כְּבָר, בְּלֹא שׁוּם תְּנָאִים –

1855

בְּרוּחַ כָּזֹאת חֲנָנוֹ הַגּוֹרָל

הָרוֹדָה וּמְדַרְבֶּנֶת לְלֹא מְצָרִים,

עַד כִּי, בִּתְשׁוּקָתוֹ לְהַגְבִּיהַּ אֶל עָל,

יְדַלֵּג עַל פְּנֵי הֲנָאוֹת הַחַיִּים.

אֶגְרְרֶנּוּ בְּמַסְלוּל הֲנָאוֹת פָּרוּעַ

1860

אֶל תּוֹךְ שִׁטְחִיּוּת הֲבָלִים וְתִפְלָה,

בְּיָדִי יְפַרְפֵּר, יִדָּבֵק, יְעַלֵּעַ,

וְאֶל מוּל צִמְאוֹנוֹ הַבִּלְתִּי נִדְלֶה

אֲנוֹפֵף בַּפִּתּוּי שֶׁאֶל פִּיו לֹא יַגִּיעַ;100

לַשָּׁוְא יִתְחַנֵּן לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה,

1865

גַּם לוּלֵא הִתְמַסֵּר לַשָּׂטָן מֵרְצוֹנוֹ,

לֹא הָיְתָה לוֹ תְּקוּמָה, נֶחֱרַץ דִּינוֹ.101

(נכנס תלמיד.102)

תלמיד:

הִנֵּה זֶה עַתָּה הִגַּעְתִּי לְכָאן,

וּבָאתִי, שְׁפַל־רוּחַ, בִּמְלֹא הַכְּנִיעָה,

לְהַכִּיר וְלִשְׁמֹעַ אֶת הָאָדָם

1870

שֶׁהַכֹּל מְדַבְּרִים בּוֹ בְּרֹב יִרְאָה.

מפיסטופלס:

אַתָּה מַפְלִיג, יְדִידִי, בְּנִימוּסִים!

לְפָנֶיךָ אִישׁ כְּכָל הָאֲנָשִׁים.

לְבַקֵּר אֲחֵרִים לֹא שַׂמְתָּ פָּנֶיךָ?

תלמיד:

אָנָּא, קָחֵנִי תַּחַת כְּנָפֶיךָ!

1875

יֵשׁ בְּאַמְתַּחְתִּי נֶפֶשׁ חֲפֵצָה,

מָמוֹן מוּעָט וְלַהַט נְעוּרִים,

אִמִּי לֹא הִסְכִּימָה כְּלָל שֶׁאֶסַּע;

אַךְ אֲנִי הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְלִמּוּדִים.

מפיסטופלס:

הִגַּעְתָּ, אִם כֵּן, לַמָּקוֹם הַנָּכוֹן.

1880

תלמיד:

אוֹדֶה, הַבַּיְתָה אָשׁוּב בְּרָצוֹן:

הַחוֹמוֹת הָאֵלֶּה, אַבְנֵי הַכְּתָלִים

צִנָּה נוֹרָאָה עָלַי מְטִילִים;

הַמָּקוֹם צַר וּמַחְנִיק כְּצִינוֹק,

אֵין פֹּה שׁוּם פֶּרַח אוֹ שִׂיחַ יָרֹק,

1855

וּבָאוּלָם הַקַּר, עַל הַסַּפְסָלִים

אָזְנַי, עֵינַי וּמֹחִי כּוֹשְׁלִים.

מפיסטופלס:

אֵין כָּאן אֶלָּא כֹּחוֹ שֶׁל הֶרְגֵּל.

הֲרֵי גַּם עוֹלָל שֶׁזֶּה אַךְ נוֹלַד

לֹא בְּרָצוֹן הוּא נוֹטֵל אֶת הַשָּׁד

1890

שֶׁעַד מְהֵרָה יִינַק בְּנָקֵל.

כָּךְ גַּם אַתָּה, מִשְּׁדֵי הַחָכְמָה

מִדֵּי יוֹם תִּינַק בְּיֶתֶר עָצְמָה.

תלמיד:

עַל צַוָּארָהּ בְּרָצוֹן אֶתָּלֶה;

אַךְ אֱמֹר לִי תְּחִלָּה, אֵיךְ לְשָׁם אֶעֱלֶה?

1895

מפיסטופלס:

הַסְבֵּר לִי, בְּטֶרֶם תַּמְשִׁיךְ לְדַבֵּר,

בְּאֵיזוֹ פָקוּלְטָה אַתָּה בּוֹחֵר?

תלמיד:

חָפַצְתִּי בְּנֶפֶשׁ מְלֻמָּדָה;

אֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, רָחוֹק וְקָרוֹב,

וְאַף בְּגַרְמֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב

1900

לַחְקֹר: אֶת הַטֶּבַע וְאֶת הַמַּדָּע.

מפיסטופלס:

עָלִיתָ עַל הַמַּסְלוּל הַטּוֹב;

רַק אַל תִּתֵּן שֶׁתֻּסַּח דַּעְתְּךָ.

תלמיד:

מָסוּר אֲנִי לוֹ בְּלֵב וָנֶפֶשׁ;

אִם כִּי לֹא אֶתְנַגֵּד לִפְעָמִים

1905

לִזְמַן פָּנוּי וְקֻרְטוֹב שֶׁל חֹפֶשׁ,

בִּימֵי הַקַּיִץ הַחֲמִימִים.

מפיסטופלס:

נַצֵּל אֶת הַזְּמַן, הוּא אָץ לְדַרְכּוֹ,

אַךְ מִשְׁטָר וָסֵדֶר יוֹרוּךָ עֶרְכּוֹ.

עַל כֵּן אַצִּיעַ, יָדִיד יָקָר,

1910

שֶׁתִּפְתַּח בְּתוֹרַת הַלּוֹגִיקָה דַּוְקָא.

כָּאן שִׂכְלְךָ יְאֻלַּף לְהַפְלִיא,

כְּכַף הָרֶגֶל בְּמַגָּף סְפָרַדִּי,103

עַד יִזְדַּחֵל בִּמְתִינוּת בְּטֵלָה

בִּנְתִיבֵי מַחְשָׁבָה בְּדוּקָה וּסְלוּלָה,

1915

וְלֹא יְדַלֵּג לוֹ, שְׁתִי וָעֵרֶב,

בְּצוּרָה פְּרוּעָה וּבִלְתִּי מְבֻקֶּרֶת.

כָּךְ יוֹרוּךָ, עַל פְּנֵי שָׁבוּעוֹת,

כִּי מַה שֶּׁיָדַעְתָּ בְּלֹא מַחְשָׁבוֹת,

כְּמוֹ אָכוֹל וְשָׁתֹה בְּאֹפֶן חָפְשִׁי,

1920

צְרִיכִים שָׁלָב רִאשׁוֹן, שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי.

כִּי בַּחֲרשֶׁת הַחֲשִׁיבָה,

כְּמוֹ בִּמְלֶאכֶת הָאֲרִיגָה,

מַהֲלָךְ אֶחָד מוֹשֵׁךְ אֶלֶף חוּטִים,

אָצָה סִירַת הַכִּישׁוֹר עַל גַּלִּים,

1925

חוּטִים רָצִים בַּמִּסְתָּרִים,

בִּמְחִי אֶחָד – אַלְפֵי קְשָׁרִים.

כָּאן נִכְנָס פִילוֹסוֹף בָּעֳבִי הַקּוֹרוֹת,

וּמוֹכִיחַ שֶׁכָּךְ זֶה חַיָּב לִקְרוֹת:

שֶׁרִאשׁוֹן הָיָה כָּךְ, וְכָךְ גַּם שֵׁנִי,

1930

וּמִכָּאן נוֹבְעִים גַּם שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי,

לוּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לֹא הָיוּ מִתְקַיְּמִים,

שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי הָיוּ נֶעְלָמִים.

כָּל תַּלְמִידֵינוּ זֹאת אִמְּצוּ לְלִבָּם,

אִם כִּי אוֹרְגִים לֹא יָצְאוּ מִקִּרְבָּם.

1935

מִי שֶׁאֶת הַחַי וְהַנּוֹשֵׁם יְתָאֵר

חַיָּב תְּחִלָּה אֶת הַנְּשָׁמָה לְבַעֵר;

אוֹ אָז הַחֲלָקִים מֻנָּחִים בְּיָדוֹ,

רַק חוּט הַנְּשָׁמָה נֶעֱלַם וְאֵינוֹ!

הַכִימְיָה מְכַנָּה זֹאת “אֶנְכֵירֶזִין נָטוּרַאי”,104

1940

מַלְעִיגָה עַל עַצְמָהּ וְלֹא תֵּדַע מָתַי.

תלמיד:

לֹא בָּטוּחַ שֶׁבָּרוּר לִי הַהֶסְבֵּר.

מפיסטופלס:

בַּפַּעַם הַבָּאָה זֶה וַדַּאי יִשְׁתַּפֵּר,

כַּאֲשֶׁר תִּלְמַד אֶת הַנְּתוּנִים לְצַמְצֵם,

וְתֵדַע גַּם כֵּיצַד לְמַיְּנָם בְּהֶתְאֵם.

1945

תלמיד:

אֲנִי מַרְגִּישׁ כֹּה מְגֻשָּׁם וְטִפְּשִׁי,

כְּמוֹ טַחֲנַת קֶמַח סוֹבֶבֶת בְּרֹאשִׁי.

מפיסטופלס:

שֵׁנִית, לִפְנֵי כָּל דָּבָר אַחֵר,

עַל הַמֶּטָפִיסִיקָה צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר!

אָז תִּרְאֶה אֵיךְ תִּתְפֹּס בְּאֹפֶן אִישִׁי

1950

אֶת שֶׁנִּפְלָא מִן הַמֹּחַ הָאֱנוֹשִׁי;

וּבֵין אִם תַּשִּׂיג אוֹ לֹא תְּפִיסָתְךָ,

מִלָּה רַבַּת רֹשֶם תָּמִיד לִרְשׁוּתְךָ.

רַק זְכֹר: בַּחֲצִי שָׁנָה רִאשׁוֹנָה

עָלֶיךָ לִשְׁמֹר עַל שִׁגְרָה נְכוֹנָה.

1955

חָמֵשׁ שְׁעוֹת הַרְצָאָה מִדֵּי יוֹם,

הִתְיַצֵּב מִיָּד עִם צִלְצוּל פַּעֲמוֹן!

וְלִפְנֵי בּוֹאֲךָ הֵיטִיב לְהִתְכּוֹנֵן,

כָּל פִּסְקָה וּפִסְקָה קְרָא וְשַׁנֵּן,

כָּךְ תּוּכַל לְוַדֵּא שֶׁהָאִישׁ הֶחָשׁוּב

1960

חוֹזֵר בְּדִיּוּק עַל מַה שֶּׁכָּתוּב;105

עִם זֹאת תִּכְתֹּב כָּל מִלָּה בִּשְׁקִידָה,

כְּמוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לְךָ מַכְתִּיבָה.

תלמיד:

אֶת זֹאת אֵין צֹרֶךְ לוֹמַר לִי שׁוּב!

מִי כָּמוֹנִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זֶה חָשׁוּב;

1965

הֵן מַה שֶּׁשָּׁחוֹר עַל לָבָן כָּתַבְתָּ,

תּוּכַל בְּקַלּוּת לָקַחַת הַבַּיְתָה.

מפיסטופלס:

אַךְ בְּחַר בְּפָקוּלְטָה, בְּלִי שְׁהִיּוֹת!

תלמיד:

לְלִמּוּד מִשְׁפָּטִים אֵין לִי נְטִיּוֹת.

מפיסטופלס:

לֹא אוּכַל לְדוּנְךָ לְכַף חוֹבָה,

1970

מַצַּב הַמִּקְצוֹעַ גּוֹרֵם דְּאָבָה.

חֻקִּים וּכְלָלִים עוֹבְרִים בִּירֻשָּׁה,

כְּאִלּוּ הָיוּ מַחֲלָה אֲנוּשָׁה;

מִדּוֹר אֱלֵי דּוֹר נִגְרָרִים בְּעִקְּשׁוּת

מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מֵרָשׁוּת לְרָשׁוּת.

1975

הַתְּבוּנָה מִטַּפֶּשֶׁת, חֶסֶד הוֹפֵךְ קְלָלָה,

אִם אַתָּה הַנֶּכֶד, גּוֹרָלְךָ מַר!

וּזְכֻיּוֹת אָדָם שֶׁאִתָּן הוּא נוֹלַד,

בָּהֶן, אַלְלַי, כְּלָל לֹא מְדֻבָּר.

תלמיד:

לְמִשְׁמַע דְּבָרֶיךָ תִּעוּבִי עוֹד גָּבַר.

1980

אַשְׁרֵי הָאִישׁ תְּלַמְּדֵהוּ דַּעַת!

כָּעֵת אֲנִי נוֹטֶה לְלִמּוּדֵי הַדָּת.

מפיסטופלס:

לֹא אֶרְצֶה אוֹתְךָ לְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל.

קָשֶׁה בְּמַדָּע הַתֵּיאוֹלוֹגְיָה כִּכְלָל

לָדַעַת בְּדֶרֶךְ הָרַע לֹא לִבְחֹר;

1985

מֻסְוֶה בּוֹ רַעַל כֹּה מְשֻׁכְלָל,

עַד כִּי לֹא תַּבְחִין בֵּינוֹ לְמָזוֹר.

גַּם כָּאן טוֹב לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל יָחִיד,

מִמֶּנּוּ לֹא לָסוּר, לִסְגֹּד לוֹ תָּמִיד.

וּלְיֶתֶר בִּטָּחוֹן – לִדְבֹּק בַּמִּלָּה!

1990

אוֹ אָז תִּפָּתַח הַדֶּלֶת הַנְּעוּלָה

לְהֵיכַל הַוַּדָּאוּת.

תלמיד:

אַךְ לְכָל מִלָּה יֵשׁ מֻשָּׂג הוֹלֵם.106

מפיסטופלס:

אוּלַי! אַךְ אֵין צֹרֶךְ לְהִתְיַסֵּר,

כִּי דַּוְקָא כַּאֲשֶׁר הַמֻּשָּׂג חָסֵר,

1995

בָּאוֹת מִלִּים אֶת הַחֶסֶר לְמַלֵּא.

בְּנֶשֶׁק מִלָּה תֻּכְרַעְנָה קְטָטוֹת,

מִלִּים יִבְנוּ שִׁיטוֹת עַל שִׁיטוֹת,

רַק בַּמִּלָּה יֵשׁ לְהַאֲמִין,

לֹא תָּסוּר מִמֶּנָּה שְׂמֹאל אוֹ יָמִין.

2000

תלמיד:

סְלַח נָא, בְּרֹב קֻשְׁיוֹת אוֹתְךָ עִכַּבְתִּי,

אַךְ עוֹד שְׁאֵלָה מְצִיקָה לִי בֵּינְתַיִם:

לוּ בְּמַדַּע הָרְפוּאָה בָּחַרְתִּי,

הֲתוֹאִיל לוֹמַר עַל כָּךְ מִלָּה אוֹ שְׁתַּיִם?

שָׁלֹשׁ שָׁנִים הֵן זְמַן קָצָר מְאֹד,

2005

וְהַשָּׂדֶה הַזֶּה כֹּה רְחַב־יָדַיִם.

לוּ רַק בְּאֶצְבַּע תּוּכַל לְהוֹרוֹת

עַל דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר; מִשָּׁם לְבַד אַגִּיעַ.

מפיסטופלס (לעצמו):

מִיֹּבֶשׁ הַסִּגְנוֹן אֲנִי כְּבָר מִתְיַגֵּעַ,

מוּטָב אֶחֱזֹר לְתַפְקִיד הַשָּׂטָן.

2010

(בקול:)

אֶת רוּחַ הָרְפוּאָה לִתְפֹּס נָקֵל,

תִּלְמַד אָרְחוֹת עוֹלָם גָּדוֹל וְקָטָן,

וְאָז תַּנִּיחַ לוֹ לִנְהֹג מִמֵּילָא,

כִּרְצוֹן הָאֵל.

לַשָּׁוְא תִּתְרוֹצֵץ בִּשְׁבִילֵי הַמַּדָּע,

2015

כָּל אֶחָד לוֹמֵד אֶת אֲשֶׁר הוּא יָכוֹל;

אַךְ מִי שֶׁלִּתְפֹּס אֶת הָרֶגַע יֵדַע,

הוּא, מִסְתַּבֵּר, הָאָדָם הַנָּכוֹן.

טוֹב־מַרְאֶה אַתָּה, פָּנֶיךָ נָאִים,

גַּם אֹמֶץ לֹא תֶּחְסַר, לֹא רַךְ לְבָבְךָ,

וְאִם אַךְ תִּלְמַד לִסְמֹךְ עַל עַצְמְךָ,

2020

יַרְבּוּ לִסְמֹךְ עָלֶיךָ גַּם הָאֲחֵרִים.

רֵאשִׁית חָכְמָה, לְמַד דַּרְכֵי נָשִׁים;

אֶת כָּל אַנְחוֹתֵיהֶן וְכָל הַמְּחוֹשִׁים,

אַלְפֵי רִבּוֹאוֹת,

נִתָּן בִּנְקֻדָּה אַחַת לְרַפֹּאות.

2025

וְאִם בְּאַבִּירוּת תַּשְׂכִּיל לָגֶשֶׁת,

תִּפֹּלְנָה כֻּלָּן אֶצְלְךָ בָּרֶשֶׁת.

תְּחִלָּה בַּתֹּאַר קְנֵה אֱמוּנָן,

כְּמוֹ אֵין כָּמוֹךָ רֹאשׁ לָרִאשׁוֹנִים,

2030

אָז חוּשׁ לְמַשֵּׁשׁ שִׁבְעַת פִּלְאֵי עוֹלָם,

אֲשֶׁר לְאַחֵר יִקַּח שָׁנִים.

לְמַד עַל הַדֹּפֶק לִלְחֹץ נְכוֹחָה,

וּבְמַבַּט לֶהָבָה אוֹתָהּ לַחְבֹּק,

הַקֵּף מָתְנֶיהָ הַדַּקִּים לִבְדֹּק

2035

עַד כַּמָּה הָדוּק וְלָחוּץ מְחוֹכָהּ.

תלמיד:

הַתְּמוּנָה מִשְׁתַּפֶּרֶת, כְּבָר רוֹאִים מָה וָמִי.

מפיסטופלס:

אֲפֹרָה, יְדִידִי, הִיא כָּל תּוֹרָה,

אַךְ עֵץ הַחַיִּים יָרֹק תָּמִיד.

תלמיד:

בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, אֲנִי מַרְגִּישׁ כְּבַחֲלוֹם.

2040

הֲתַרְשֶׁה לִי פָּנֶיךָ שׁוּב לְחַלּוֹת?

לִגְמֹעַ עוֹד מִמַּעַיְנֵי חָכְמָתְךָ?

מפיסטופלס:

כְּכָל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי, בְּבַקָּשָׁה.

תלמיד:

עֲדַיִן הַפְּרִידָה מִמְּךָ קָשָׁה.

הֲתוֹאִיל בְּיוֹמָנִי, בְּטוּבְךָ,107

2045

לַחְתֹּם בִּשְׁבִילִי מַזְכֶּרֶת קְצָרָה!

מפיסטופלס:

בְּרָצוֹן.

(כותב ומגיש לו.)

תלמיד (קורא):

Eritis sicut Deus scientes bonum et malum.108

(סוגר את הספר ביראת כבוד ויוצא.)

מפיסטופלס:

לֵךְ עִם הַכָּתוּב וְעִם הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹן!

דִּמְיוֹנְךָ לָאֵל עוֹד יוֹבִילְךָ לַאֲבַדוֹן.

2050

(פאוסט נכנס.)

פאוסט:

לְאָן פָּנֵינוּ?

מפיסטופלס:

לְאָן שֶׁתִּרְצֶה.

בָּעוֹלָם הַקָּטָן וְהַגָּדוֹל נִצְפֶּה,

אֵינְךָ מְשַׁעֵר כַּמָּה רֶוַח וָגִיל

תָּפִיק מִמַּסְלוּל הַלִּמּוּד הַמַּתְחִיל!

פאוסט:

אֲנִי, בִּזְקָנִי הָאָרֹךְ וְהַשָּׂב,

2055

אֵינֶנִּי מַתְאִים לָעוֹלָם הָרָחָב.

נִסָּיוֹן כָּזֶה לֹא יִצְלַח בְּיָדִי,

לָבוֹא בַּקָּהָל לֹא יָדַעְתִּי מֵעוֹדִי,

אֶל מוּל הַצִּבּוּר קוֹמָתִי כֹּה שְׁחוּחָה,

מִיָּד תֹּאחֲזֵנִי מְבוּכָה.

2060

מפיסטופלס:

יְדִידִי הַטּוֹב, זֶה עָתִיד לְהִשְׁתַּנּוֹת,

כְּשֶׁתִּסְמֹךְ עַל עַצְמְךָ וְתִלְמַד לִחְיוֹת.

פאוסט:

וְאֵיךְ נֵצֵא מִכָּאן עַכְשָׁו?

אֵי הַסּוּסִים, מֶרְכָּבָה וְרַכָּב?

מפיסטופלס:

נִפְרֹשׂ מְעַט אֶת מְעִילִי,

2065

הוּא יִשָּׂאֵנוּ לַמֶּרְחָב.

רַק אַל תִּשְׁכַּח, לְטִיּוּלִים,

לֹא טוֹב לָשֵׂאת מִטְעָן נוֹסָף.

אֲוִיר שֶׁל אֵשׁ אֶנְשֹׁף קַלּוֹת,

וְהוּא מַתְחִיל כְּבָר לַעֲלוֹת.

2070

בְּאֵין כְּבֻדָּה, חִישׁ־קַל טָסִים;

בָּרוּךְ צֵאתְךָ לְחַיִּים חֲדָשִׁים.


 

מַרְתֵּף אַוּאֶרְבַּךְ בְּלַיְפְּצִיג    🔗

חבורת רֵעים עליזה.109

פְרוֹשׁ:

מַה זֶּה, לֹא שׁוֹתִים? לֹא צוֹחֲקִים?

אֵיזֶה פַּרְצוּפִים חֲמוּצִים וַאֲרֻכִּים!

הַיּוֹם מַרְאֲכֶם מְדֻלְדָּל כִּסְחָבָה,

2075

אַתֶּם, שֶׁתָּמִיד פִּצְפּוּצֵי לֶהָבָה!

בְּרַנְדֶר:

הַכֹּל בִּגְלָלְךָ; נְטוּל רוּחַ שְׁטוּת,

שׁוּם מַמְזֵרוּת, שׁוּם חֲזִירוּת!


פרוֹש (שופך כוס יין על ראשו):

הִנֵּה, לַבְּרִיאוּת!

בּרַנדֶר:

חֲזִיר בָּרִבּוּעַ!


פרוֹש:

זֶה מַה שֶּׁרָצִיתָ, אַל תִּהְיֶה צָבוּעַ!

2080

זִיבֶּל:

מִי שֶׁמִּתְקוֹטֵט שֶׁיֵּצֵא לַמִּסְדְּרוֹן!

שִׁירוּ, שְׁתוּ אוֹ צַעֲקוּ בְּכָל גָּרוֹן!

קָדִימָה־הֵיי!


אַלְטְמָיֶר:

הַצִּילוּ, אֲנִי מִשְׁתַּגֵּעַ!

תְּנוּ צֶמֶר־גֶּפֶן! אָזְנַיִם הוּא קוֹרֵעַ.

זיבּל:

רַק כְּשֶׁהַקִּירוֹת מִזְדַּעְזְעִים מַמָּשׁ

2085

אָז מַרְגִּישִׁים בָּעָצְמָה שֶׁל הַבַּס.


פרוֹש:

בְּדִיּוּק! הַחוּצָה! בְּלִי טְעָנוֹת!

אָה! טְרָה לָלָה לָה!

אַלטמָיֶר:

אָה! טְרָה לָלָה לָה!

פרוֹש:

כַּוְּנוּ אֶת הַגְּרוֹנוֹת!

(שר:)

הוֹ הַקֵּיסָרוּת הָרוֹמִית הַקְּדוֹשָׁה,110

2090

אֵיךְ אַתְּ עוֹד מַחְזִיקָה מַעֲמָד?


בּרַנדֶר:

פוּי! שִׁיר פּוֹלִיטִי גַּס! שִׁיר לֹא נֶחְמָד!

שִׁיר אֻמְלָל! הוֹדוּ לָאֵל, בְּבַקָּשָׁה,

שֶׁאֵינְכֶם צְרִיכִים לִדְאֹג לָאִימְפֶּרְיָה הַקְּשִׁישָׁה!

בְּעֵינַי זֶה דַּוְקָא רֶוַח נִכָּר,

2095

שֶׁאֲנִי לֹא הַקַּנְצְלֶר וְלֹא הַקֵּיסָר!

לַמְרוֹת זֹאת, צְרִיכִים בְּמַנְהִיג לִבְחֹר;

כְּדַאי שֶׁהַיּוֹם נְמַנֶּה אַפִּיפְיוֹר.111

יָדוּעַ אֵיפֹה לְפַשְׁפֵּשׁ

בִּבְחִירָתוֹ שֶׁל מִתְקַדֵּשׁ.

2100

פרוֹש (שר):

גְּבֶרֶת זָמִיר, טוּסִי לִרְחוֹבָהּ,

אֶלֶף בְּרָכוֹת סַלְסְלִי לָאֲהוּבָה! 112


זיבּל:

שׁוּם בְּרָכוֹת לַאֲהוּבוֹת! נִמְאַס כְּבָר לִשְׁמֹעַ!


פרוֹש:

בְּרָכוֹת וּנְשִׁיקוֹת! לֹא תּוּכַל זֹאת לִמְנֹעַ!

(שר:)

פִּתְחִי הַבְּרִיחַ! הַלַּיְלָה בְּגַנֵּךְ.

2105

פִּתְחִי הַבְּרִיחַ! עֵר אֲהוּבֵךְ.

סִגְרִי הַבְּרִיחַ! הַשַּׁחַר עוֹלֶה.


זיבּל:

כֵּן, שִׁיר לָהּ שִׁירִים וְדַבֵּר בְּשִׁבְחָהּ!

אֲנִי כְּבָר אֶצְחַק בְּבוֹא הָעֵת,

הִיא רִמְּתָה אוֹתִי וּתְרַמֶּה גַּם אוֹתְךָ,

2110

הַלְוַאי וְתִהְיֶה זוּגָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁד!

שֶׁיְּמַזְמֵז אוֹתָהּ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ,

וְתַיִשׁ מִבְּלוֹקְסְבֶּרְג, בְּדַרְכּוֹ חֲזָרָה,113

יִדְהַר וִיִפְעֶה לָהּ לֵיל מְנוּחָה!

בָּשָׁר וָדָם, בָּחוּר הָגוּן וְרַב עֵרֶךְ

2115

לֹא דֵּי נָאֶה לִכְבוֹדָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת.

לֹא רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ בְּרָכוֹת לְבָבִיּוֹת,

עַד שֶׁתְּנַפְּצוּ לָהּ אֶת הַזְּגוּגִיּוֹת!

בּרַנדֶר (הולם בשולחן):

הַקְשִׁיבוּ לִי רֶגַע, הַטּוּ אָזְנֵיכֶם!

הֵן תּוֹדוּ, רַבּוֹתַי, שֶׁיֵּשׁ לִי נִסָּיוֹן;

2120

יֵשׁ אֲנָשִׁים מְאֹהָבִים בֵּינֵיכֶם,

וּלְפִי הַמָּסֹרֶת וְצַו הַהִגָּיוֹן,

אֲנִי חָב לָהֶם שַׁי, בִּרְשׁוּתְכֶם.

שִׂימוּ לֵב! הַלָּהִיט הָאַחֲרוֹן!

וְאַתֶּם הִצְטָרְפוּ אֵלַי לַפִּזְמוֹן!

2125

(שר:)

בְּבֵיתוֹ בַּמַּרְתֵּף עַכְבְּרוֹשׁ שָׁכַן,

לֶחֶם חֻקּוֹ חֶמְאָה וְשֻׁמָּן,

הֶעֱלָה שָׁם בָּשָׁר וּפִימוֹת לָרֹב,

כְּמוֹ דוֹקְטוֹר לוּתֶר הַטּוֹב.114

הַטַּבַּחַת מָסְכָה לוֹ רַעַל בִּמְזוֹנוֹ,

2130

וּמֵאָז אוֹתוֹ רֶגַע חָרַב עוֹלָמוֹ,

כְּנִשְׁרָף בְּאֵשׁ אַהֲבָה.


מקהלה (בצהלה):

כְּנִשְׂרָף בְּאֵשׁ אַהֲבָה.


בּרַנדֶר:

הוּא רָץ בַּבַּיִת, טִפֵּס עַל קִירוֹת,

לָגַם מִכָּל שְׁלוּלִיּוֹת וּבוֹרוֹת,

2135

נָשַׁךְ, כִּרְסֵם בְּזַעַם רַב,

אַךְ כָּל זַעֲמוֹ לַשָּׁוְא;

גַּם קָפַץ, הִתְפַּתֵּל בְּמַר נַפְשׁוֹ,

אַךְ עַד מְהֵרָה גָּבַר יֵאוּשׁוֹ,

כְּנִשְׁרָף בְּאֵשׁ אַהֲבָה.

2140

מקהלה:

כְּנִשְׂרָף בְּאֵשׁ אַהֲבָה.

בּרַנדֶר:

לִבְסוֹף הוֹפִיעַ לְאוֹר הַיּוֹם,

לְרַגְלֵי הַטַּבַּחַת צָנַח וַיִּדֹּם,

וְהוֹצִיא אֶת נַפְשׁוֹ אֵצֶל הַזְּדוֹנִית,

גּוֹנֵחַ גְּנִיחָה שׁוֹרְקָנִית.

2145

הַמַּרְעֶלֶת רַק צָחֲקָה לְאֵידוֹ:

"אֵיךְ שֶׁזֶּה מְצַפְצֵף פֹּה בְּכָל מְאֹדוֹ,

כְּנִשְׂרָף בְּאֵשׁ אַהֲבָה."

מקהלה:

כְּנִשְׂרָף בְּאֵשׁ אַהֲבָה.

זיבּל:

אֵלֶּה צוֹהֲלִים עַל כָּל דְבַר שְׁטוּת!

2150

מַרְעִילִים עַכְבָּרִים מִסְכֵּנִים,

וְחוֹשְׁבִים שֶׁזֹּאת אָמָּנוּת!

בּרַנדֶר:

וְלִבְּךָ עוֹד יוֹצֵא לַקְּטַנִּים?

אַלטמָיֶר:

עִם כֶּרֶס עֲנָק וְקָרַחַת נוֹצֶצֶת,

מְדַבֵּר הֶעָלוּב מֵהֶמְיַת לִבּוֹ!

2155

בְּחֻלְדָּה צָבָה וּמְפַרְכֶּסֶת

הוּא רוֹאֶה כַּמּוּבָן אֶת דְּמוּתוֹ.

(פאוסט ומפיסטופלס נכנסים.)

מפיסטופלס:

תֵּן לִי לְהַצִּיגְךָ, בָּרֹאשׁ וְרִאשׁוֹנָה,

בִּפְנֵי חֲבוּרַת פּוֹחֲחִים הֲגוּנָה,

הַחַיָּה חַיֶּיהָ בְּרוּחַ קַלָּה.

2160

לַחֲבוּרָה הַזֹּאת, כָּל יוֹם הִלּוּלָה.

בְּלִי עֹדֶף שֵׂכֶל, אַךְ בְּעֹדֶף בִּלּוּי,

חָג כָּל אֶחָד מֵהֶם סְבִיבוֹ,

כְּמוֹ חֲתַלְתּוּל הָרוֹדֵף אֶת זְנָבוֹ.

אִם לֹא תּוֹקְפָם כְּאֵב רֹאשׁ לֹא צָפוּי,

2165

וְכָל עוֹד הַמּוֹזֵג נוֹתֵן בְּהַקָּפָה,

הֵם שְׂבֵעֵי רָצוֹן וְחַסְרֵי דְּאָגָה.


בּרַנדֶר:

שְׁנֵי אֵלֶּה מִמֶּרְחָק מַגִּיעִים,

אֲרֶשֶׁת פְּנֵיהֶם עֲלֵיהֶם מְעִידָה,

אַף לֹא שָׁעָה הֵם בָּעִיר נִמְצָאִים.

2170

פרוֹש:

אֱמֶת! לַיְפְּצִיג שֶׁלִּי רְאוּיָה לִשְׁבָחִים:

פָּרִיס קְטַנָּה, מְחַנֶּכֶת אֶזְרָחִים.115

זיבּל:

בְּמָה עוֹסְקִים הַזָּרִים, לְדַעְתְּכֶם?

פרוֹש:

עַל כּוֹס מַשְׁקֶה, אֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם,

אֶשְׁלֹף, כְּשֵׁן חָלָב מִפִּי הַיֶּלֶד,

2175

מִתּוֹךְ חָטְמָם אֶת מְלֹא הַנַּזֶּלֶת.

נִרְאִים כִּשְׁנֵי מְיֻחָסִים בְּדִיּוּק,

גַּאַוְתָנִים יְבֵשִׁים וְחַסְרֵי סִפּוּק.

בּרַנדֶר:

אֲנִי מִתְעָרֵב: רוֹפְאֵי אֱלִיל מִן הַשּׁוּק.

אַלטמָיֶר:

אוּלַי.

פרוֹש:

רְאוּ אֵיךְ אֲנִי עֲלֵיהֶם עוֹבֵד.

2180

מפיסטופלס:

אֲנָשִׁים לֹא חָשִׁים בְּבוֹאוֹ שֶׁל הַשֵּׁד,

גַּם אִם בַּצַּוָּארוֹן אוֹתָם הוּא לוֹפֵת.

פאוסט:

שָׁלוֹם לָאֲדוֹנִים.

זיבּל:

שָׁלוֹם וּבְרָכָה.

(בקול נמוך, מתבונן במפיסטופלס מן הצד:)

הַאֵין זֶה צוֹלֵעַ עַל רֶגֶל אַחַת?116

מפיסטופלס:

הַאִם נוּכַל לְהִצְטָרֵף לַחִנְגָּה?

2185

אִם הַמַּשְׁקֶה כָּאן אֵינוֹ אָנִין,

לְפָחוֹת נִתְבָּרֵךְ בְּחֶבְרָה הֲגוּנָה.

אַלטמָיֶר:

מִסְתַּבֵּר שֶׁאַתָּה בַּעַל טַעַם עָדִין.

יְצָאתֶם מֵרִיפַּאךְ מְאֻחָר מְאֹד?

הַאִם אֵצֶל הַנְס עוֹד הִסְפַּקְתֶּם לִסְעֹד?117

2190

מפיסטופלס:

הַיּוֹם רַק חָלַפְנוּ עַל פְּנֵי כְּפָרוֹ,

שׂוֹחַחְנוּ אִתּוֹ בְּפַעַם קוֹדֶמֶת.

רַבּוֹת אָז סִפֵּר עַל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ,

וְאַף מָסַר לוֹ בְּרָכָה מְיֻחֶדֶת.

(קד קידה לעבר פרוֹש.)

אַלטמָיֶר (בקול נמוך):

עֲקִיצָה מְחֻדֶּדֶת!

זיבּל:

בָּחוּר מְמֻלָּח!

2195

פרוֹש:

חַכּוּ־חַכּוּ, עוֹד יִפֹּל אֶצְלִי בַּפַּח.

מפיסטופלס:

אִם אֵינֶנִּי טוֹעֶה, שָׁמַעְנוּ קוֹלוֹת

שֶׁל שִׁירַת מַקְהֵלָה מִכָּאן בּוֹקְעִים?

הַהֵד הַמֻּחְזָר מִן הַקִּמְרוֹנוֹת

לְשִׁירָה בְּצִבּוּר בְּהֶחְלֵט מַתְאִים.

2200

פרוֹש:

הַאִם אַתָּה וִירְטוּאוֹז נוֹדֵד?

מפיסטופלס:

אֲבוֹי, חֵשֶׁק יֵשׁ, אַךְ הַכֹּשֶר בּוֹגֵד.

אַלטמָיֶר:

שִׁיר לָנוּ שִׁיר!

מפיסטופלס:

עַד בֹּקֶר יָאִיר.

זיבּל:

רַק שֶׁיִּהְיֶה רַעֲנָן וְצָעִיר!

מפיסטופלס:

אַךְ עַתָּה הִגַּעְנוּ מִסְּפָרַד,

2205

זוֹ עֶרֶשׂ הַיַּיִן וְהַשִּׁירָה.

(שר:)

הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ רָם,

פִּשְׁפֵּשׁ לוֹ, יָחִיד בְּדוֹרוֹ118

פרוֹש:

שְׁמַעְתֶּם – פִּשְׁפֵּשׁ! אֵין מַה לְּדַבֵּר,

פִּשְׁפֵּשׁ הוּא אוֹרֵחַ חָבִיב בְּיוֹתֵר.

2210

מפיסטופלס (שר):

הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ רָם,

פִּשְׁפֵּשׁ לוֹ, יָחִיד בְּדוֹרוֹ,

אֲהֵבוֹ אַהֲבָה יְתֵרָה,

כְּמוֹ הָיָה זֶה בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ.

אֶת חַיַּט הֶחָצֵר זִמֵּן,

2215

בִּמְהֵרָה הַחַיָּט נִכְנַס:

"בִּגְדֵי אֲצֻלָּה הַתְקֵן,

וְקַח מִדָּה לְמִכְנָס!"

בּרַנדֶר:

אַל נָא תִּשְׁכַּח לוֹמַר לַחַיָּט,

שֶׁאִם אַךְ רֹאשׁוֹ יָקָר לוֹ בִּמְעַט,

2220

יוֹאִיל נָא לָקַחַת מִדָּה בִּמְדֻיָּק,

לְבַל יִהְיֶה הַמִּכְנָס מְקֻמָּט.

מפיסטופלס:

בִּגְדֵי קְטִיפָה בִּדְחִילוּ

עָטוּ לַפִּשְׁפֵּשׁ הַטַּרְזָן.

צְלָב לַצַּוָּאר קָשְׁרוּ לוֹ

2225

וְשֶׁפַע סִרְטֵי אַרְגָּמָן.

לְאַלְתַּר וּלְמַפְרֵעַ מִנּוּהוּ

לְשַׂר בַּמֶּמְשָׁלָה.

כָּל אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו

בְּנֵי הַשֵּׁבֶט עָלוּ לִגְדֻלָּה.

2230

אַנְשֵׁי הֶחָצֵר וּנְשׁוֹתֶיהָ

הָיוּ מֻכֵּי חַלְחָלָה,

הַמַּלְכָּה וּקְהַל עַלְמוֹתֶיהָ

נֶעֶקְצוּ עַד זוֹב דָּם בְּלִי חֶמְלָה.

לַחְבֹּט בַּמַּזִּיק לֹא הֵהִינוּ,

2235

לְגָרֵד לֹא קִבְּלוּ רְשוּת.

רַק יָעֵז לַעֲקֹץ אוֹתָנוּ,

נִמְחַץ כָּל פִּשְׁפֵּשׁ בְּלִי שְׁהוּת.

כולם (בצהלה):

רַק יָעֵז לַעֲקֹץ אוֹתָנוּ,

נִמְחַץ כָּל פִּשְׁפֵּשׁ בְּלִי שְׁהוּת.

2240

פרוֹש:

הֵידָד! הֵידָד! זֶה שִׁיר מְבַדֵּר!

זיבּל:

זֶה סוֹפוֹ שֶׁל פִּשְׁפֵּשׁ הֶחָצֵר!

בּרַנדֶר:

תְּפֹס פִּשְׁפֵּשׁ וְתֵן לוֹ בַּשִּׁנַּיִם!

אַלטמָיֶר:

יְחִי הַחֹפֶשׁ, יְחִי הַיַּיִן!

מפיסטופלס:

לִכְבוֹד הַחֹפֶשׁ אֶשְׁתֶּה בְּשִׁמְחָה,

2245

לוּ הָיָה יֵינְכֶם קְצָת יוֹתֵר עָרֵב.

זיבּל:

עֲזֹב אֶת הַיַּיִן הַזֶּה בִּמְנוּחָה!

מפיסטופלס:

לוּלֵא חָשַׁשְׁתִּי שֶׁהַמּוֹזֵג יֵעָלֶב,

הָיִיתִי מִיָּד לְאוֹרְחֵינוּ מַצִּיעַ

לִטְעֹם יַיִן שֶׁמִּיִּקְבֵנוּ מַגִּיעַ.119

2250

זיבּל:

הַגֵּשׁ, אֲנִי אֶת הַמּוֹזֵג אַרְגִּיעַ.

פרוֹש:

אִם הַיַּיִן טוֹב, תְּקַבֵּל מַחְמָאוֹת,

רַק אַל תִּסְתַּפֵּק בְּמָנוֹת קְטַנְטַנּוֹת.

אִם קוֹרְאִים לִי לִשְׁפֹּט אֶת טִיב הַיַּיִן,

אֲנִי דּוֹרֵשׁ שֶׁיִּשָּׁפֵךְ כַּמַּיִם.

2255

אַלטמָיֶר (בקול נמוך):

אִם אֵינֶנִּי טוֹעֶה, הֵם מֵחֶבֶל הָרַיְן.

מפיסטופלס:

הָבִיאוּ מַקְדֵּחַ!

בּרַנדֶר:

וּמָה הַתַּכְלִית?

הַאִם בַּכְּנִיסָה שְׁמַרְתֶּם חָבִית?

אַלטמָיֶר:

כְּלֵי הַמּוֹזֵג פֹּה בַּסַּל לְיָדוֹ.

מפיסטופלס (לוקח מקדח; לפרוֹש):

נוּ, אֱמֹר, מַה יִּטְעַם כְּבוֹדוֹ?

2260

פרוֹש:

יֵשׁ לְךָ מִגְוָן? מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר?

מפיסטופלס:

כָּל אֶחָד כִּרְאוּת עֵינָיו יִבְחַר.

אַלטמָיֶר (לפרוֹש):

אַתָּה כְּבָר מְלַקֵּק שְׂפָתַיִם.

פרוֹש:

טוֹב, אִם לִבְחֹר, יֵין הָרַיְן לֹא אֶדְחֶה.

לְיֵין הַמּוֹלֶדֶת אֵין כָּל מִתְחָרֶה.

2265

מפיסטופלס (קודח חור בשולחן לפני פרוֹש):

הָבֵיאוּ קְצָת חֵלֶב, לִפְקֹק בֵּינְתַיִם.

אַלטמָיֶר:

תַּעֲלוּלֵי שֻׁלְחָן וַאֲחִיזַת עֵינַיִם.

מפיסטופלס (לבּרַנדֶר):

וּמַה בִּשְׁבִילְךָ?

בּרַנדֶר:

בִּשְׁבִילִי יֵין שַׁמְפָּן!

וְשֶׁיִּהְיֶה תּוֹסֵס עַד כַּמָּה שֶׁנִּתָּן!

(מפיסטופלס קודח; אחד מהם מטפטף חֵלב ופוקק.)


בּרַנדֶר:

אִי אֶפְשָׁר מִכָּל זָר לְהִמָּנַע.

2270

לְעִתִּים הַמְשֻׁבָּח יִמָּצֵא בַּנֵּכָר.

גֶרְמָנִי טוֹב צָרְפָתִים יִשְׂנָא,

אַךְ מִיֵּינָם הוּא לוֹגֵם בְּשִׂמְחָה.

זיבּל (כשמפיסטופלס קרב למקומו):

אוֹדֶה, הֶחָמוּץ לִי אֵינוֹ טָעִים.

לִי תֵּן כּוֹסִית מִן הַמָּתוֹק!

2275

מפיסטופלס:

אֲזַי לְךָ יֵין טוֹקַאי יַתְאִים.

אַלטמָיֶר:

אַתָּם שָׂמִים אוֹתָנוּ לִצְחוֹק!

זְהִירוּת, רַבּוֹתַי, אֵינֶנּוּ פְּתָאִים!

מפיסטופלס:

אַי, אַי, בְּאוֹרְחִים כֹּה כְּבוּדִים,

אֲנִי לְעוֹלָם לֹא אָעֵז לְהַתֵּל.

2280

רַק אֱמֹר יָשָׁר לָעִנְיָן, בָּחוּר,

אֵיזֶה מִין יַיִן תִּרְצֶה לְקַבֵּל?

אַלטמָיֶר:

לֹא מְשַׁנֶּה כְּבָר! רַק בְּלִי דִּחוּי!

(לאחר שכל החורים נקדחו ונפקקו.)

מפיסטופלס (במחוות משונות):

לַגֶּפֶן יֵשׁ עֵנָב,

לַתַּיִשׁ יֵשׁ קַרְנָיו;

2285

הַיַּיִן עָסִיס, הַגֶּפֶן עֵץ,

גַּם לוּחַ שֻׁלְחָן יָפִיק יַיִן אֵין־קֵץ.

מִסְתְּרֵי הַטֶּבַע יִתְגַּלּוּ לְעֵינֵינוּ,

הַנֵּס יִתְחוֹלֵל, אִם רַק תַּאֲמִינוּ! 120

שִׁלְפוּ אֶת הַפְּקָקִים וּשְׁתוּ בַּהֲנָאָה!

2290

כולם (שולפים את הפקקים ולכל כוס זורם היין שהוזמן):

הוֹ אֵיזוֹ מִזְרָקָה מֻפְלָאָה!

מפיסטופלס:

רַק הִשָּׁמְרוּ לֹא לִשְׁפֹּךְ אַף טִפָּה!

(הם שותים שוב ושוב.)

כולם (שרים):

נִזְלֹל וְנִסְבָּא כְּאַלְפֵי חֲזִירִים,

אֲנַחְנוּ קָנִיבָּלִים מְאֻשָּׁרִים!

מפיסטופלס:

מַה שָּׁפַר גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָעָם הַחָפְשִׁי!

2295

פאוסט:

הָיִיתִי רוֹצֶה לָצֵאת כְּבָר מִכָּאן.

מפיסטופלס:

לִפְנֵי כֵן שִׂים לֵב אֵיךְ, מַמָּשׁ בְּלִי מֵשִׂים,

פִּתְאֹם תִּתְגַּלֶּה הַחַיָּה בָּאָדָם.

זיבּל (שותה בחוסר זהירות, היין נשפך לאדמה והופך ללהבה):

הַצִּילוּ! אֵשׁ! הַשְּׁאוֹל דּוֹלֶקֶת!

מפיסטופלס (משׁביע את הלהבות):

יְסוֹד חָבִיב, שְׁמֹר עַל הַשֶּׁקֶט!

2300

(לחבורה:)

הַפַּעַם הָיְתָה זֹאת אֵשׁ הַתְרָאָה.

זיבּל:

בְּיֹקֶר תְּשַׁלֵּם! לְשַׁטּוֹת בַּחֲבוּרָה!

עוֹד אֵינְךָ מַכִּיר אוֹתָנוּ, אֲדוֹנִי.

פרוֹש:

אַל תְּנַסֶּה לְעוֹלֵל זֹאת שֵׁנִית!

אַלטמָיֶר:

אוּלַי כְּדַאי שֶׁיִּסְתַּלֵּק בְּלִי מְהוּמָה.

2305

זיבּל:

מַה זֹּאת, אָדוֹן? זוֹ חֻצְפָּה מַדְהִימָה

לְהוֹפִיעַ כָּאן עִם הוֹקוּס פּוֹקוּס גָּרוּעַ!

מפיסטופלס:

שְׁתֹק, נֹאד נָפוּחַ.

זיבּל:

מַקֵּל מַטְאֲטֵא!

אֵיךְ עוֹד תָּעֵז לְנַבֵּל אֶת הַפֶּה!

בּרַנדֶר:

חַכֵּה־חַכֵּה, עוֹד יָעוּפוּ מַכּוֹת!

2310

אַלטמָיֶר (שולף פקק מן השולחן ולהבת אש פורצת אליו):

אֲנִי עוֹלֶה בַּלֶּהָבוֹת!

זיבּל:

כְּשָׁפִים! דִקְרוּהוּ, הוּא מִחוּץ לַחֹק!

(הם שולפים סכינים ומתנפלים על מפיסטופלס.)

מפיסטופלס (במחווֹת חמורות סבר):

כָּל הַמִּלִּים וּתְמוּנוֹת הַשָּׁוְא,

יַחְלִיפוּ מִיָּד מַשְׁמָעוּת וּמַצָּב!

הֱיוּ גַּם פֹּה, גַּם שָׁם!

2315

(הם עומדים בתדהמה ומביטים זה בזה.)

אַלטמָיֶר: אֵיזוֹ אֶרֶץ יָפָה! אֵיפֹה אֲנִי?121

פרוֹש:

עֵינַי לֹא טוֹעוֹת? גְּפָנִים?

זיבּל:

וְשֶׁפַע שֶׁל עֲנָבִים!

בּרַנדֶר:

רְאוּ כָּאן, עַל הַסֻּכּוֹת הַיְרֻקּוֹת,

אֵיזֶה גֶּזַע! אֵילוּ אֶשְׁכּוֹלוֹת!

(תופס את זיבּל באפו. כולם מתנפלים זה על זה ושולפים סכינים.)


מפיסטופלס (כמקודם):

הָסִירִי כְּסוּת מֵעֵינֵיהֶם, אַשְׁלָיָה!

2320

וְזִכְרוּ: עִם הַשֵּׁד עוֹד שְׁמוּרוֹת מַהֲתַלּוֹת.

(הוא נעלם עם פאוסט. בני החבורה מרפים זה מזה.)

זיבּל:

מַה זֶּה פֹּה?

אַלטמָיֶר:

מֶה הָיָה?

פרוֹש:

זֶה הָיָה אַפְּךָ?

בּרַנדֶר (לזיבּל):

וַאֲנִי מַחֲזִיק בַּחֹטֶם שֶׁלְּךָ!

אַלטמָיֶר:

זֶה הָיָה זַעֲזוּעַ אָיֹם וְנוֹרָא!

הָבִיאוּ כִּסֵּא, אֲנִי מִתְעַלֵּף!

2325

פרוֹש:

סַפְּרוּ לִי קֹדֶם, מַה פֹּה אֵרַע?

זיבּל:

אֵיפֹה הַטִּיפּוּס? רַק יִפֹּל לְיָדַי,

אֶתֵּן לוֹ טִפּוּל, לֹא יֵצֵא מִכָּאן חַי.

אַלטמָיֶר:

בְּעֵינַי רְאִיתִיו בְּדֶלֶת הַמַּרְתֵּף –

יוֹצֵא בְּטִיסָה, רָכוּב עַל חָבִית –

2330

רַגְלַי רָפוֹת, אָחֲזָה בָּן עֲוִית.

(נפנה אל השולחן.)

אַתֶּם סְבוּרִים שֶׁהַיַּיִן עוֹד נוֹטֵף?

זיבּל:

הַכֹּל הָיָה תַּרְמִית וַאֲחִיזַת עֵינַיִם.

פרוֹש:

וְלִי דַּוְקָא נִדְמֶה שֶׁטָּעַמְתִּי יַיִן.

בּרַנדֶר:

וּמַה בִּדְבַר הָאֶשְׁכּוֹלוֹת הָעֲסִיסִיִּים?

2335

אַלטמָיֶר:

וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין בָּעוֹלָם נִסִּים!


 

מִטְבַּח הַמְכַשֵּׁפָה122


(על כיריים גדולים ניצבת קדרה מעל לאש. בָּאֵד שעולה ממנה מופיעות דמויות שונות. קופיפה ארוכת זנב123 יושבת ליד הקדרה, בוחשת ומשגיחה שהבּלִילה לא תגלוש.

בן־זוגה הקופיף וגוריהם יושבים לידה ומתחממים. הקירות והתקרה מקושטים בכלי כישוף מוזרים ביותר.)


(פאוסט, מפיסטופלס.)


פאוסט:

הַכִּשּׁוּף הַזֶּה מְעוֹרֵר בִּי בְּחִילָה!

מַבְטִיחַ אַתָּה שֶׁאֶמְצָא תְּרוּפָה

בְּקַלַּחַת הַהֶבֶל הַמְטֹרָפָה?

הַאֶשְׁאַל בַּעֲצַת זְקֵנָה בָּלָה?

2340

וְכִי הַבְּלִיל בַּקְּדֵרָה הַדּוֹחָה

יַפְחִית שְׁלֹשִים שָׁנָה מֵחַיַּי?

אִם אֵין מוֹצָא טוֹב מִזֶּה בְּיָדְךָ,

שְׁאֵרִית הַתִּקְוָה פָּרְחָה מֵעָלַי.

הַאִם אִמָּא־טֶבַע אוֹ רוּחַ אֲצִילָה

2345

לֹא גִּלּוּ עוֹד צֹרִי אוֹ תַּחְבּוּלָה?

מפיסטופלס:

שׁוּב אַתָּה מִתְחַכֵּם, חָבֵר!

יֵשׁ דֶּרֶךְ טִבְעִית לַעֲשׂוֹתְךָ צָעִיר,

אַךְ זוֹ כְּתוּבָה בְּסֵפֶר אַחֵר,

בְּפֶרֶק עָלוּם, פִּלְאִי וְנָדִיר.

2350

פאוסט:

תֵּן לְהַכִּירָהּ.

מפיסטופלס:

טוֹב! חִנָּם תִּמָּסֵר,

לֹא צָרִיךְ סַמִּים וְאַף לֹא כִּשּׁוּף.

אֶל הַשָּׂדֶה צֵא נָא מַהֵר,

לַעֲדֹר וְלַחְפֹּר בַּנִּיר הֶחָשׂוּף.

צַמְצֵם אֶת קִיּוּמְךָ וְאֶת הֲגִיגֶיךָ

2355

לְמַעֲגָל צַר וּמֻגְבָּל מֵרֹאשׁ.

מָזוֹן דַּל וּפָשׁוּט יָבוֹא אֶל פִּיךָ,

עִם הַבָּקָר חֲיֵה וְאַל תַּחְשׁשׁ

שְׂדוֹתֶיךָ לְדַשֵּׁן בְּמוֹ יָדֶיךָ!

זוֹ דֶּרֶךְ בְּטוּחָה וּמְהֵימָנָה

2360

לְהַצְעִיר אוֹתְךָ בִּשְׁמוֹנִים שָׁנָה!

פאוסט:

לֹא אֶעֱמֹד בְּכָךְ, אֵינִי מֻרְגָּל

לֶאֱחֹז בְּיָדִי מַעֲדֵר אוֹ מַגָּל.

חַיֵּי הַדֹּחַק הֵם לִי לְזָרָא.

מפיסטופלס:

רַק הַמְכַשֵּׁפָה אֵפוֹא נוֹתְרָה.

2365

פאוסט:

וְלָמָּה דַּוְקָא הַזְּקֵנָה הַבָּלָה?

לֹא תּוּכַל לְבַד אֶת הַשִּׁקּוּי לִרְקֹחַ?

מפיסטופלס:

יְהֵא זֶה בִּזְבּוּז זְמַן לְבַטָּלָה!

אַלְפֵי גְּשָׁרִים אַעֲדִיף לִמְתֹּחַ.

לֹא רַק מַדָּע צָרִיךְ וְאָמָּנוּת,

2370

לַמִּבְצָע הַזֶּה דְּרוּשָׁה סַבְלָנוּת.

שָׁנִים צָרִיךְ לִשְׁקֹד לַהֲכִינוֹ,

רַק הַזְּמַן יִתֵּן לַסַּם מְלֹא אוֹנוֹ.

וּבְכָל הַנּוֹגֵעַ לַמֶּרְקָחָה,

יֵשׁ בָּהּ דְּבָרִים יְחִידִים בְּמִינָם!

2375

הַשֵּׁד אָמְנָם מְלַמֵּד אֶת כֻּלָּם,

אַךְ הוּא עַצְמוֹ לֹא יִצְלַח לַמְּלָאכָה.

(מבחין בחיות.)

רְאֵה יְצוּרִים עֲדִינִים בֶּאֱמֶת!

זוֹ הַמְבַשֶּׁלֶת וְזֶה הַמְשָׁרֵת!

(אל החיות:)

נִרְאֶה שֶׁהַגְּבֶרֶת אֵינָהּ בְּבֵיתָהּ?

2380

החיות:

פָּרְחָה,

לָאֲרוּחָה,

מִן הָאֲרֻבָּה!

מפיסטופלס:

וְעַד מָתַי הִיא נוֹהֶגֶת לִסְעֹד?

החיות:

עַד שֶׁמִּקֹּר נַתְחִיל לִרְעֹד.

2385

מפיסטופלס (לפאוסט):

מַה תֹּאמַר עַל זוּג הַחַיּוֹת הַנֶּחְמָד?

פאוסט:

כְּעוּרוֹת מֵהֶן עוֹד לֹא פָּגַשְׁתִּי.

מפיסטופלס:

וַאֲנִי דַּוְקָא אִתָּן בִּקַּשְׁתִּי

לְנַהֵל שִׂיחָה בְּעִנְיְנֵי דְּיוֹמָא.

(אל החיות:)

אִמְרוּ לִי, חֶבֶר לֵיצָנִים,

2390

מַה תִּבְחֲשׁוּ פֹּה בַּנָּזִיד?

החיות: מָרָק רָזֶה שֶׁל קַבְּצָנִים.124

מפיסטופלס:

לְכָךְ יֵשׁ בְּוַדַּאי קוֹנִים.

הקופיף (מתקרב ומתחכך במפיסטופלס):

הַשְׁלֵךְ קֻבִּיָּה,

וְתֵן לִי זְכִיָּה,

2395

אֶגְרֹף לִי קְצָת הוֹן!

הַמַּצָּב הַקּוֹדֵר

הָיָה מִשְׁתַּפֵּר,

לוּ הָיָה לִי מָמוֹן.

מפיסטופלס:

כָּל קוֹף נִמְצָא מְאֻשָּׁר לְעֵלָּא,

2400

לוּ רַק הִשְׁתַּתֵּף בַּהַגְרָלָה.125

(הקופיפים מגלגלים כדור גדול ומשחקים בו.)

הקופיף:

כָּזֹאת הַתֵּבֵל,

כַּדּוּר מִתְגַּלְגֵּל,

עוֹלֶה וְיוֹרֵד.

כִּזְכוּכִית מְצַלְצֵל,

2405

נִשְׁבָּר בְּנָקֵל,

חָלוּל וָרֵיק.

שָׁם הוּא זוֹהֵר,

וְכָאן עוֹד יוֹתֵר:

אֲנִי חַי! אֲנִי חַי!

2410

הִשָּׁמֵר, בֵּן יָקָר,

אַל תִּגַּע בַּדָּבָר!

אוֹ נִגְזַר דִּינְךָ!

הוּא עָשׂוּי מֵחֵמָר,

הוּא כָּחֶרֶס נִשְׁבָּר.

2415

מפיסטופלס:

הַנָּפָה, מַה דִּינָהּ?

הקופיף (מוריד אותה):

לְדוּנְךָ לִתְלִיָּה,

לוּ הָיִיתָ גַּנָּב.126

(רץ אל הקופיפה ונותן לה להסתכל דרכה.)

הַבִּיטִי מִקָּרוֹב:

הֲתִרְאִי אֶת הַגַּנָּב

2420

שֶׁבִּשְׁמוֹ לֹא אֶנְקֹב?

מפיסטופלס (מתקרב לאש):

וְהַיּוֹרָה, מָה אִתָּהּ?

הקופיף והקופיפה:

אֵיזֶה סִיר נָפוּחַ!

הַיּוֹרָה רוֹתַחַת,

כְּמוֹ כָּל קַלַּחַת!

2425

מפיסטופלס:

חַיָּה גַּסַּת רוּחַ!

הקופיף:

קַח מַטְאֲטֵא,

וְשֵׁב עַל כִּסֵּא!

(מאלץ את מפיסטופלס לשבת.)

פאוסט (שבמשך הזמן הזה עמד מול ראי, התקרב אליו והתרחק ממנו חליפות):

מַה זֹּאת אֶרְאֶה? תְּמוּנָה שְׁמֵימִית

מִתְגַּלָּה לְעֵינַי בִּרְאִי הַקְּסָמִים! 127

2430

הוֹ אַהֲבָה, לִי הַשְׁאִילִי כְּנָפֵךְ,

חִישׁ־קַל אֶל מְעוֹנָהּ אֶתְעוֹפֵף!

אָה, אִם אָעֵז לָמוּשׁ מִמְּקוֹמִי,

אִם רַק אֶקְרַב לְהֵיטִיב לְהִסְתַּכֵּל,

דְּמוּתָהּ נְמוֹגָה כִּבְתוֹךְ עֲרָפֶל!

2435

תְּמוּנַת אִשָּׁה יָפָה מֵאֵין כָּמוֹהָ!

הַאִם יֵשׁ אִשָּׁה כֹּה יָפָה בַּתֵּבֵל?

אוֹ אוּלַי חֶמְדַּת הַגּוּף הָרוֹגֵעַ

הִנָּהּ רַק מָשָׁל לִיפִי הָרָקִיע?

תִּתָּכֵן עַל הָאָרֶץ שְׁלֵמוּת כָּזֹאת?

2440

מפיסטופלס:

מוּבָן, אִם הָאֵל שִׁשָּׁה יָמִים גּוֹנֵחַ,

וּלְבַסּוֹף בַּשְּׁבִיעִי ‘כִּי טוֹב’ מְדַוֵּחַ,

כִּי אָז, מִסְתַּבֵּר, יֵשׁ תּוֹצָאוֹת.

הָזֵן הֵיטֵב אֶת עֵינֶיךָ, אֶפְשָׁר

אוֹצָר שֶׁכָּזֶה גַּם לְךָ לְהַשִּׂיג!

2445

אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁמַּזָּלוֹ שַָׁפַר

לָבוֹא עִם הַגְּבֶרֶת בִּבְרִית נִשּׂוּאִין.

(פאוסט ממשיך להתבונן בראי.)

(מפיסטופלס מתמתח בכיסאו ומנופף במטאטא הנוצות.)

הֲרֵינִי יוֹשֵׁב כָּאן עַל כֵּס הַשַּׁלִּיט,

כֶּתֶר חָסֵר לִי, אַךְ יֵשׁ לִי שַׁרְבִיט.

(החיות, שעד כה התנועעו סביב בתנועות מוזרות, מביאות למפיסטופלס כתר בקריאות רמות.)

החיות:

הוֹאֵל בְּטוּבְךָ

2450

בְּיֶזַע וְדָם

לְאַחוֹת כִּתְרְךָ!

(הן פוסעות בחוסר זהירות עם הכתר, ושוברות אותו לשני חלקים שאיתם הן מקפצות סביב.)

הִנֵּה זֶה קָם!

אָנוּ מְדַבְּרִים,

חוֹרְזִים חֲרוּזִים –

2455

פאוסט (מול הראי):

אֲבוֹי, אֲנִי יוֹרֵד מֵהַפַּסִּים.

מפיסטופלס (מצביע לעבר החיות):

נִדְמֶה לִי שֶׁגַּם רֹאשִׁי מִסְתּוֹבֵב.

החיות:

וְאִם נְשַׁרְבֵּב,

וְאַף נְעַרְבֵּב,

עוֹד יֵצְאוּ מַחְשָׁבוֹת!

2460

פאוסט (כמקודם):

חָזִי בּוֹעֵר כַּאֲחוּז לֶהָבוֹת!

בּוֹא נְמַהֵר מִכָּאן לָצֵאת!

מפיסטופלס (באותה תנוחה כמקודם):

בְּדָבָר אֶחָד יֵשׁ לְהוֹדוֹת:

אֵלֶּה פַּיְטָנִים גְּדוֹלִים בֶּאֱמֶת.


(הבלילה ביורה, שהקופיפה לא השגיחה עליה, מתחילה לגלוש; להבה גדולה פורצת ועולה לארובה. המכשפה צונחת בצעקות מתוך הלהבה.)


המכשפה:

אַי! זֶה נוֹרָא!

בְּרִיָּה אֲרוּרָה! חֲזִירָה מְכֹעֶרֶת!

2465

הִזְנַחְתְּ הַקְּדֵרָה וְחָרַכְתְּ אֶת הַגְּבֶרֶת!

חַיָּה אֲרוּרָה!

(מבחינה בפאוסט ובמפיסטופלס.)

מַה כָּאן קָרָה?

מִי זֶה הַבָּא?

2470

מָה הֵם רוֹצִים?

מִי הַפּוֹרְצִים?

הַלְוַאי וְהָאֵשׁ

לְשַׁדְּכֶם תְּיַבֵּשׁ!


(היא מכניסה את המצקת לקלחת ומתיזה להבות לעבר פאוסט, מפיסטופלס והחיות. החיות מייבבות. מפיסטופלס הופך את מטאטא הנוצות שבידו וחובט בכוסות ובסירים.)


מפיסטופלס:

לִשְׁבָרִים הִתְנַפֵּץ!

2475

הַמָּרָק יִתְפָּרֵץ,

הַזְּכוּכִית נִשְׁבֶּרֶת,

רַק בְּדִיחָה, גְּבֶרֶת,

בְּקֶצֶב שִׁירֵךְ,

בְּהֵמָה סוֹרֶרֶת.

2480

(ובעוד המכשפה נסוגה בזעם ובאימה:)

לֹא תַּכִּירִינִי? תִּפְלֶצֶת! דַּחְלִיל!

אֵינֵךְ מַכִּירָה עוֹד אֶת אֲדוֹנֵךְ?

מַה מִּמֶּנִּי יִמְנַע לְרַטֵּשׁ כָּלִיל

גַּם אוֹתָךְ, גַּם אֶת בְּנֵי חָסוּתֵךְ?

אֵין בָּךְ כָּבוֹד לִגְלִימַת הַשָּׁנִי?

2485

אֵינֵךְ מְזַהָה אֶת נוֹצַת הַשֶּׂכְוִי?

הֲרֵי לֹא הִסְתַּרְתִּי אֶת הַפָּנִים?

אוֹ שֶׁמָּא תִּרְצִי שֶׁאֹמַר מִי אֲנִי?

המכשפה:

סְלַח לִי, אָדוֹן, עַל אִי־הַנִּימוּס!

אַךְ לֹא רָאִיתִי אֶת רֶגֶל הַסּוּס,

2490

וְאֵיפֹה הֵם הָעוֹרְבִים הַשְּׁנַיִם?128

מפיסטופלס:

הַפַּעַם תֵּצְאִי בְּעוֹר שִׁנַּיִךְ,

שֶׁכֵּן הַזְּמַן נָקַף, זֶה נָכוֹן,

מֵאָז הִתְרָאֵינוּ וְעַד הַיּוֹם.

וְהַתַּרְבּוּת, שֶׁכָּל חֶלְקָה טוֹבָה לוֹקַחַת,

2495

גַּם עַל שֵׁדִים כְּבָר אֵינָהּ פּוֹסַחַת;

הַשֵּׁד הַצְּפוֹנִי נֶעֱלַם מִן הָעַיִן:

אֵיפֹה יֵשׁ עוֹד זָנָב, צִפָּרְנַיִם, קַרְנַיִם?129

אֲשֶׁר לַטֶּלֶף, כָּאן אֵין עוֹרְרִים,

הַחֶבְרָה אוֹתוֹ כְּבָר לֹא מְחַבֶּבֶת,

2500

עַל כֵּן, כַּנָּהוּג בְּאָפְנַת הַגְּבָרִים,

אֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ כְּבָר שָׁנִים בְּתוֹתֶבֶת.130

המכשפה (רוקדת):

חוּשַּי אוֹבְדִים, רֹאשִׁי סְחַרְחַר,

אַבִּירִי הַשָּׂטָן אֵלַי חָזַר!

מפיסטופלס:

אִשָּׁה, שֵׁם זֶה אֵינוֹ מֻתָּר!

2505


המכשפה:

לָמָּה? מַה הוּא לְךָ כְּבָר עוֹלֵל?

מפיסטופלס:

הוּא נַחֲלַת אַגָּדוֹת הֶעָבָר;

רַק בְּנֵי אָדָם לֹא לָמְדוּ שׁוּם דָּבָר,

הָרָשָׁע הָלַךְ, אַךְ הָרֶשַׁע מִשְׁתּוֹלֵל.

אַתְּ קוֹרֵאת לִי אַבִּיר, וְשׁוּם סָפֵק

2510

בְּדָמִי הַכָּחֹל אֵינֵךְ מַטִּילָה;

בֶּן אֲצִילִים אֲנִי, אֵין לְפַקְפֵּק,

בּוֹאִי וּרְאִי אֶת סֵמֶל הָאֲצֻלָּה.

(עושה תנועה מגונה.)131

המכשפה (בצחוק פרוע):

אֵיזוֹ בְּדִיחָה! מַה יֵּשׁ לְהַגִּיד,

אוֹתוֹ הַלֵּץ שֶׁהָיִיתָ תָּמִיד.

2515

מפיסטופלס (לפאוסט):

הַקְפֵּד, יְדִידִי, מִמֶּנִּי לִלְמֹד,

זוֹ הַדֶּרֶךְ לִנְהֹג בִּמְכַשֵּׁפוֹת.

המכשפה:

נוּ, רַבּוֹתַי, אֵיךְ אוּכַל לְסַיֵּעַ?

מפיסטופלס:

כּוֹסִית נָאָה מִן הַשִּׁקּוּי הַיָּדוּעַ.

אַךְ אָנָּא, מִן הַיָּשָׁן הַנּוֹשָׁן;

2520

הוּא מַכְפִּיל אֶת כֹּחוֹ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן.

המכשפה:

בְּרָצוֹן רַב! יֵשׁ לִי פֹּה בַּקְבּוּק חֶמֶד,

מִמֶּנּוּ אֲנִי לִפְעָמִים לוֹגֶמֶת,

וְהוּא כִּמְעַט לֹא מַסְרִיחַ אֲפִלּוּ.

אֶמְזֹג כּוֹסִית, אִם לְחַכּוֹת תּוֹאִילוּ.

2525

(חֶרש:)

אַךְ אִם הוּא יִלְגֹּם בְּלִי כָּל הַתְרָאָה,

הֲרֵי יִתְפַּגֵּר תּוֹךְ פָּחוֹת מִשָּׁעָה.

מפיסטופלס:

יְדִידִי הַטּוֹב הוּא, וּלְכָךְ מְסֻגָּל,

פִּתְחִי מִטְבָּחֵךְ כַּיָּאֶה וְכַיָּאוּת,

אֶת הַלַּחַשׁ זַמְּרִי, חוּגִי הַמַּעֲגָל,

2530

וְהַגִּישִׁי לוֹ כּוֹס מְלֵאָה לִבְרִיאוּת.


(המכשפה מציירת מעגל בתנועות משונות ומכניסה לתוכו חפצים מוזרים.) באותו זמן הכוסות מתחילות לצלצל, הקדרות נוהמות ומנגנות. לבסוף היא מביאה ספר גדול, מכניסה את הקופיפים למעגל, והם משמשים לה כשולחן ומחזיקים לה את הלפיד. היא מסמנת לפאוסט שיתקרב אליה.)

פאוסט (למפיסטופלס):

אֱמֹר לִי, מַה זֶּה צָרִיךְ לִהְיוֹת?

הַתְּנוּעוֹת הַמְשֻׁנּוֹת וּשְׁאָר הַשְּׁטֻיּוֹת,

אֲחִיזַת עֵינַיִם זוֹלָה בְּתַכְלִית

יְדוּעָה וּמְתֹעֶבֶת יוֹתֵר מִתָּמִיד.

2535

מפיסטופלס:

זֶה רַק בִּצְחוֹק! חֲזִיז וָרַעַם!

אַל תִּהְיֶה כֹּה נֻקְשֶׁה הַפַּעַם!

קְצָת הוֹקוּס פּוֹקוּס נָחוּץ לָרוֹפֵא,

כְּדֵי שֶׁהַסַּם יַשְׁפִּיעַ יָפֶה.

(מאלץ את פאוסט להיכנס למעגל.)

המכשפה (מתחילה לדקלם מן הספר בהדגשה יתרה):

חֶשְׁבּוֹן עֲשֵׂה!

2540

אַחַת עַשֵּׂר

וּשְׁתַּיִם הַפְקֵר,

שָׁלֹשׁ תַּשְׁאִיר

וְתִהְיֶה עָשִׁיר.

אַבֵּד אַרְבַּע

2545

מֵחָמֵשׁ וְשֵׁשׁ,

שֶׁבַע מְנֵה,

וּמִיָּד שְׁמוֹנֶה,

הִנֵּה הַפְּחָת:

תֵּשַׁע הוּא אַחַת

2550

וְעֶשֶׂר הוּא פָּחוֹת.

זֶה לוּחַ הַכֶּפֶל שֶׁל מְכַשֵּׁפוֹת! 132

פאוסט:

הִיא לֹא קוֹדַחַת, הַזְּקֵנָה הַבָּלָה?

מפיסטופלס:

קְצָת סַבְלָנוּת, זוֹ רַק הַהַתְחָלָה.

אֲנִי בָּקִיא בָּהּ, כָּזֹאת הִיא הַתּוֹרָה;

2555

שָׁעוֹת בִּזְבַּזְתִּי פִּתְרוֹן לְבַקֵּשׁ.

הִיא מוֹבִילָה בַּעֲלִיל לִסְתִירָה,

סְתוּמָה לֶחָכָם כְּמוֹ גַּם לַטִּפֵּשׁ.

הָאָמָּנוּת הַזּוֹ עַתִּיקָה וַחֲדָשָׁה,

כָּךְ נֶאֱמַר גַּם אָז גַּם כָּעֵת:

2560

שְׁלֹשָׁה הֵם אֶחָד וְאֶחָד הוּא שְׁלֹשָה,133

שֶׁקֶר יָפִיצוּ בִּמְקוֹם הָאֱמֶת.

וְכָךְ מַמְשִׁיכִים לְלַמֵּד וּלְפַטְפֵּט;

מִי יִרְצֶה לְהִתְעַסֵּק עִם אֱוִילִים?

אָדָם מִשּׁוּם מָה מַעֲדִיף לְהַאֲמִין

2565

כִּי יֵשׁ מַחְשָׁבָה מֵאֲחוֹרֵי הַמִּלִּים.

המכשפה (ממשיכה):

סוֹד הַמַּדָּע

נוֹתַר חִידָה,

לְכָל הַמְחַפֵּשׁ!

רַק בּוּר גָּמוּר

2570

יִזְכֶּה בַּפּוּר,

בְּלִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ.


פאוסט:

אֵילוּ הֲבָלִים הִיא מְקַשְׁקֶשֶׁת?

רֹאשִׁי נִשְׁבָּר מִגִּבּוּב הַמִּלִּים.

כְּמוֹ לוּ בְּאָזְנַי בְּלִי הֶרֶף רוֹחֶשֶׁת

2575

מַקְהֵלַת אַלְפֵי כְּסִילִים.


מפיסטופלס:

מַסְפִּיק, סִיבִּילָה נִכְבֶּדֶת, וְדַי,

הַגִּירִי אֶת שִׁקּוּיֵךְ הַיָּדוּעַ

וּמַלְּאִי כּוֹסוֹ עַד לִגְדוֹתֶיהָ;

לִידִידִי הַמַּשְׁקֶה לֹא יַזִּיק, בְּוַדַּאי:

2580

הוּא אִישׁ שֶׁצָּבַר תְּאָרִים וּתְעוּדוֹת,

וְלָגַם בְּחַיָּיו לְגִימוֹת אֲחָדוֹת.

(המכשפה מוזגת ברוב טקס את המשקה לגביע; כאשר פאוסט מגיש אותו לשפתיו, פורצת ממנו להבה קטנה.)


מפיסטופלס:

שְׁתֵה אֶת הַכֹּל! בְּבַת אַחַת!

זֶה יְחַמֵּם אֶת לִבְּךָ מִיָּד.

אַתָּה, שֶׁהַשֵּׁד לְךָ רֵעַ, חוֹשֵׁשׁ

2585

מִכָּל שַּלְהֶבֶת קְטַנְטֹנֶת שֶּל אֵשׁ?

(המכשפה מתירה את המעגל. פאוסט יוצא ממנו.)

מפיסטופלס:

הַחוּצָה מִיָּד! אָסוּר לָנוּחַ.

המכשפה:

יָסֵב לְךָ הַסַּם נַחַת־רוּחַ!

מפיסטופלס:

וְאִם אוּכַל לְהָשִׁיב לָךְ טוֹבָה,

הוֹדִיעִינִי בְּלֵיל וַלְפּוּרְגִיס הַבָּא.134

2590

המכשפה:

הֲרֵי לְךָ שִׁיר! כַּאֲשֶׁר תְּפַזְּמוֹ,

תִּרְאֶה אֵיךְ יַשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ קִסְמוֹ.135


מפיסטופלס (לפאוסט):

מַהֵר אַחֲרַי בְּלִי לוֹמַר מִלָּה!

תִּצְטָרֵךְ לְהַזִּיעַ, בְּאֹפֶן דָּחוּף,

שֶׁהַסַּם יְחַלְחֵל לְכָל אֵבֶר בַּגּוּף.

2595

בֶּעָתִיד אַטְעִימְךָ טַעַם בַּטָּלָה,

עַכְשָׁו תָּחוּשׁ אֵיךְ הָאֹשֶׁר פּוֹרֵץ,

כַּאֲשֶׁר קוּפִּידוֹן בְּגוּפְךָ יִתְרוֹצֵץ.

פאוסט:

תֵּן לִי שְׁהוּת לְהָצִיץ בָּרְאִי!

דְּיוֹקַן הָאִשָּׁה הָיָה כֹּה פִּלְאִי!

2600

מפיסטופלס:

לֹא! כִּי אֶת שִׂיא הַמּוֹפֵת הַנָּשִׁי

תִּרְאֶה בְּקָרוֹב קוֹרֵם עוֹר וְגִידִים.

(חֶרש:)

עִם שִׁקּוּי שֶׁכָּזֶה הַזּוֹרֵם בַּוְּרִידִים

תִּרְאֶה אֶת הֶלֶנָה בְּכָל הַנָּשִׁים.


 

רְחוֹב136    🔗

פאוסט. מַרְגְרֶטֶה עוברת.


פאוסט:

בַּת־טוֹבִים יָפָה, הוֹאִילִי בְּטוּבֵךְ

2605

לִטֹּל אֶת זְרוֹעִי וְהַבַּיְתָה אֲלַוֵּךְ?

מַרגרֶטֶה:

לֹא יָפָה וְלֹא בַּת טוֹבִים,

אַגִּיעַ הַבַּיְתָה גַּם בְּלִי מְלַוִּים.

(משתחררת ממנו ויוצאת.)

פאוסט:

יַלְדָּה כֹּה יָפָה! חֵי שָׁמַיִם!

יֹפִי כָּזֶה לֹא רָאִיתִי עֲדַיִן.

2610

כֹּה טְהוֹרָה וְזַכַּת־מִדּוֹת,

וּקְצָת עוֹקְצָנִית, יַחַד עִם זֹאת.

שְׂפָתֶיהָ אֹדֶם, לְחָיֶיהָ אוֹרוֹת,

לֹא אֶשְׁכָּחֶנָּה עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת!

הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הִשְׁפִּילָה מַבָּט,

2615

לָנֶצַח עַל לוּחַ לִבִּי נֶחֱרַת.

וְכֹה פַּסְקָנִית נִימַת דְּבָרֶיהָ,

אוֹתִי כְּבָר הוֹלִיכָה שֶׁבִי אַחֲרֶיהָ.


(מפיסטופלס נכנס.)

פאוסט:

הַשֵּׂג לִי אֶת הַבַּחוּרָה!

מפיסטופלס:

אֵיזוֹ בְּדִיּוּק?

2620

פאוסט:

זוֹ שֶׁעָבְרָה.

מפיסטופלס:

זֹאת? זֶה עַתָּה מִן הַכֹּמֶר חָזְרָה,137

וְהוּא נִקָּה אוֹתָהּ מִכָּל עָווֹן;

הִקְשַׁבְתִּי בַּסֵּתֶר לְיַד הַוִּילוֹן,

אָכֵן, יַלְדָּה טְהוֹרָה בֶּאֱמֶת,

הָלְכָה לַוִּדּוּי בְּמַצְפּוּן לְמוֹפֵת;

2625

עַל בְּרִיָּה שֶׁכָּזֹאת אֵין לִי שִׁלְטוֹן.

פאוסט:

כְּבָר מָלְאוּ לָהּ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה, דֵּי מִזְּמַן.

מפיסטופלס:

דּוֹמֶה אַתָּה לְאוֹתוֹ מַר חַמְדָן,

הַחוֹשֵׁק בְּכָל פֶּרַח בַּכַּר,

וּבָטוּחַ שֶׁאֵין סְגֻלָּה וְאוֹצָר

2630

שֶׁלֹּא נוֹעֲדוּ לִהְיוֹת לוֹ קָרְבָּן;

זֶה לֹא תָּמִיד פָּשׁוּט וּמוּבָן.

פאוסט:

מַר צַדִּיק וְתָמִים, מוֹרִי הַיָּקָר,

תֵּן לִי מָנוֹחַ מֵחֹק וּמוּסָר!

רַק זֹאת אֹמַר, בְּקִצּוּר, לָעִנְיָן:

2635

אִם הַיְצוּר הַתָּם וְהָרַעֲנָן

הַלַּיְלָה בְּחֵיקִי לֹא יִישַׁן,

אֲנַחְנוּ בַּחֲצוֹת נִפְרָדִים וַחֲסַל.

מפיסטופלס:

חֲשֹׁב עַל כָּל הַמַּכְשֵׁלוֹת!

אֶצְטָרֵךְ לְפָחוֹת תְּרֵיסַר לֵילוֹת,

2640

רַק לִמְצֹא שְׁעַת כֹּשֶר.

פאוסט:

לוּ נִתְּנָה לִי שַׁלְוָה לִתְרֵיסַר שָׁעוֹת,

לֹא נִזְקַקְתִּי לְשֵׁד כְּדֵי לְפַתּוֹת

בְּרִיֹּנֶת כָּזֹאת בְּיֹשֶר.

מפיסטופלס:

אַתָּה כְּצָרְפָתִי דּוֹבֵר

2645

אַךְ אָנָּא, אַל תִּדְחַק יוֹתֵר,

מַה טַּעַם לִרְווֹת בְּבַת אַחַת?

הָעֹנֶג מִמֵּילָא קָצָר בִּמְיֻחָד,

אֶלָּא אִם כֵּן, בְּדִבְרֵי הֲבַאי

בְּכָל תַּחְבּוּלָה שֶׁיֵּשׁ בַּמְּלַאי,

2650

תְּמַזְמֵז אֶת הַבֻּבָּה עַד בְּלִי דַּי לָהּ,

כְּמוֹ שֶׁנָּהוּג לוֹמַר בְּגַלְיָה.

פאוסט:

גַּם בְּלִי זֹאת יֵשׁ לִי תֵּאָבוֹן.

מפיסטופלס:

עַכְשָׁו בְּלִי רֹגֶז וּבְלִי לָצוֹן:

יַלְדֹּנֶת מְתוּקָה כָּזֹאת

2655

לֹא תִּכְבֹּשׁ בְּהַפְגָּזוֹת.

בִּסְעָרָה לֹא נַפִּיל אֶת הַחוֹמָה.

כָּאן נִצְטָרֵךְ לִפְעֹל בְּעָרְמָה.

פאוסט:

הָבֵא מַזְכֶּרֶת מִן הַיּוֹנָה הַתַּמָּה!

קָחֵנִי לָעֶרֶשׂ שֶׁבּוֹ הִיא נָמָה,

2660

הָבֵא לִי מִטְפַּחַת נוֹדֶפֶת רֵיחָהּ,

בִּירִית שֶׁל גֶּרֶב מֵעַל יְרֵכָהּ!

מפיסטופלס:

לְמַעַן תִּרְאֶה שֶׁאֲנִי מוּכָן

לְמַלֵּא מִצְוָתְךָ כִּמְשָׁרֵת נֶאֱמָן,

אַל נַשְׁחִית גַּם דַּקָּה אַחַת,

2665

וְאֶל חַדְרָהּ אוֹבִילְךָ מִיָּד.

פאוסט:

וְאוֹתָהּ אֶרְאֶה? שֶׁלִּי תִּהְיֶה?

מפיסטופלס:

לֹא!

הִיא תִּהְיֶה בְּבֵית שְׁכֶנְתָּהּ.

בֵּינְתַיִם תּוּכַל בְּחַדְרָהּ לְבַלּוֹת,

לִשְׁאֹב עֹנֶג מִקִּרְבָתָהּ

2670

וּמִן הַדּוֹדִים שֶׁתִּרְוֶה בְּקָרוֹב.

פאוסט:

אֶפְשָׁר לָלֶכֶת?

מפיסטופלס:

מֻקְדָּם מִדַּי.

פאוסט:

אַתָּה בֵּינְתַיִם דְּאַג לַשַּׁי!

(יוצא.)

מפיסטופלס:

כְּבָר תְּשׁוּרוֹת? יָפֶה! מִתְקַדֵּם הַבָּחוּר!

דוֹמַנִי שֶׁיֵּשׁ בַּסְּבִיבָה פֹּה טִירָה,

2675

שֶׁמַּטְמוֹן עַתִּיק בְּתוֹכָהּ קָבוּר,

אַךְ זֶה מְחַיֵּב עוֹד בְּדִיקָה קְצַרְצָרָה.

(יוצא.)


 

עֶרֶב    🔗

חדר קטן ונקי.


מרגרטה (קולעת את צמותיה ואוספת אותן למעלה):

הָיִיתִי נוֹתֶנֶת הַרְבֵּה לוּ יָדַעְתִּי

מִי הָאָדוֹן שֶׁבָּרְחוֹב פָּגַשְׁתִּי.

הוּא נִרְאֶה עַז־נֶפֶשׁ וְרַב עֲלִילָה,

2680

מוֹצָאוֹ בְּוַדַּאי מִבֵּית אֲצֻלָּה;

זֶה כָּתוּב בְּבֵרוּר עַל מִצְחוֹ הָרָחָב –

לוּלֵא כֵן לֹא הָיָה כֹּה נוֹעָז בִּדְבָרָיו.

(יוצאת).

נכנסים מפיסטופלס, פאוסט.)

מפיסטופלס:

הִכָּנֵס, בְּשֶׁקֶט גָּמוּר, יְדִידִי!

פאוסט (לאחר שתיקה קצרה):

אָנָּא מִמְּךָ, הַשְׁאִירֵנִי לְבַדִּי!

2685


מפיסטופלס (מרחרח סביב):

נְקִיָּה מִכָּל עַלְמָה שֶׁפָּגַשְׁתִּי מֵעוֹדִי.

(יוצא.)

פאוסט (מתבונן סביבו):138

בָּרוּךְ תִּהְיֶה לִי, אוֹר דִּמְדּוּמִים,

הָאוֹפֵף אֶת מִשְׁכַּן הַקֹּדֶשׁ הַקָּט!

יְגוֹן אַהֲבָה מָתוֹק, הָצֵף אֶת דָּמִי,

הַנִּזּוֹן מִטַּל תִּקְוָה כֹּה מוּעָט!

2690

הַכֹּל שׁוֹקֵט, מַדִּיף פַּשְׁטוּת

וְסֵדֶר וּשְׂבִיעוּת רָצוֹן!

אֵיזֶה שֶׁפַע אָצוּר בַּדַּלּוּת!

אֵיזֶה אֹשֶׁר גָּנוּז בַּצִּינוֹק הַקָּטֹן!

(משליך עצמו על כורסת העור שליד המיטה.)

קַבְּלִינִי לְחֵיקֵךְ, כְּמוֹ שֶׁדּוֹרוֹת

2695

עִרְסַלְתְּ בְּגִיל וּכְאֵב בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ.

בְּדִמְיוֹנִי אֶרְאֵךְ, כֻּרְסַת אָבוֹת,

וַעֲדַת יְלָדִים מִתְרַפֶּקֶת עָלַיִךְ!

לְכָאן חֶמְדָּתִי עֲגֻלַּת הָעֵינַיִם

נִגְּשָׁה, כְּשֶׁזָּכְתָה בְּמַתְּנַת חַג־מוֹלָד,

2700

בְּכָבוֹד לְנַשֵּׁק יָד כְּמוּשָׁה שֶׁל הַסָּב.

אֲנִי חָשׁ בְּרוּחֵךְ הַבְּרוּכָה, נַעֲרָה,

הָעוֹטֶפֶת אוֹתִי בְּשֶׁפַע וְסֵדֶר,

הַמּוֹרָה לָךְ בְּטַעַם, כְּאֵם מְסוּרָה,

לִפְרֹשׂ לַשֻּׁלְחָן מַפָּה צְחוֹרָה

2705

וְלִזְרוֹת חוֹל נָקִי עַל רִצְפַּת הַחֶדֶר.

מַגָּע אֱלֹהִי לָךְ, וּבְיֶגַע כַּפַּיִם

הָפַכְתְּ בִּקְתָּה לְמַלְכוּת שָׁמַיִם.

וְכָאן!

(מפשיל וילון ליד המיטה.)

צְמַרְמֹרֶת שֶׁל עֹנֶג בִּי חוֹלֶפֶת,

שָׁעוֹת לְבַלּוֹת כָּאן נַפְשִׁי נִכְסֶפֶת.

2710

בַּחֲלוֹמוֹת קַלִּילִים כָּאן הַטֶּבַע חִשֵּׁב

אֶת דְּמוּת הַמַּלְאָך הַנּוֹבֵט לְעַצֵּב!

כָּאן נָמָה הַיַּלְדָּה, חַיִּים שׁוֹקֶקֶת,

הֶחָזֶה הָרַךְ הִתְמַלֵּא עֲדָנִים,

וְכָאן, בְּמַסֶּכֶת זֹךְ מְקֻדֶּשֶׁת,

2715

נִטְוָה צֶלֶם אֱלֹהַּ מַרְנִין!

וְאַתָּה! מַה לְּכָאן הֱבִיאֲךָ?

מַה כֹּה נָגַע לְנִימֵי נַפְשְׁךָ!

מַה תְּחַפֵּשׂ? מָה אוֹתְךָ מְיַסֵּר?

פָאוּסְט עָלוּב, לֹא אַכִּירְךָ יוֹתֵר.

2720

הַאִם רֵיחַ קְסָמִים אוֹתִי אוֹפֵף?

בִּקַּשְׁתִּי לִרְווֹת עִנּוּגֵי תַּאֲוָה,

וַהֲרֵינִי שָׁרוּי בַּחֲלוֹם אַהֲבָה.

כִּרְצוֹנוֹ יְשַׁטֶּה בִּי מַשָּׁב חוֹלֵף?

וְאִם לְפֶתַע פִּתְאֹם הִיא תָּשׁוּב,

2725

אֵיךְ אָז עַל מְשׁוּגָתְךָ תֵּעָנֵשׁ!

הָעֲנָק יַהֲפֹךְ לְנַנָּס עָלוּב,

יִצְנַח לְרַגְלֶיהָ וְשָׁם יִתְפַּלֵּשׁ.

מפיסטופלס (נכנס):

מַהֵר! אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת!

פאוסט:

נֵצֵא! לֹא אָשׁוּב לְנֶצַח נְצָחִים!

2730

מפיסטופלס:

הִנֵּה תֵּבָה כְּבֵדָה וּמְפֹאֶרֶת,

אֲשֶׁר נִקְרְתָה לִי אֵי שָׁם בַּדְּרָכִים.

הַשְׁאֵר אוֹתָהּ כָּאן בָּאָרוֹן לְמִשְׁמֶרֶת!

בִּי נִשְׁבַּעתִּי – הִיא תִּהְיֶה מְסֻחְרֶרֶת.

הִכְנַסְתִּי בָּה אֵלּוּ זוּטוֹת וּשְׁטֻיּוֹת;

2735

אָמְנָם לְאַחֶרֶת הָיוּ יְעוּדוֹת,

אַךְ יַלְדָּה הִיא יַלְדָּה, וּמִשְׂחָק הוּא מִשְׂחָק.

פאוסט:

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, כְּדַאי?

מפיסטופלס:

הֲתִצְחַק?

אוֹ שֶׁגַּם הָאוֹצָר הַזֶּה תַּחֲמֹד?

2740

אִם כֵּן, הוֹד חַשְׁקָנוּתְךָ, שְׁמַע דְּבָרִי:

אַל תְּבַזְבֵּז שָׁעוֹת קְסוּמוֹת,

וְאֶת מִרְצִי אַל תּוֹצִיא כָּאן לָרִיק.

אֵינִי מַאֲמִין שֶׁאַתָּה רוֹדֵף בֶּצַע.

אֲנִי שׁוֹבֵר אֶת רֹאשִׁי, פּוֹכֵר אֶצְבָּעוֹת –

(הוא שׂם את התיבה בארון ונועל אותו שוב.)

צֵא כְּבָר! –

2745

כְּדֵי שֶׁיַּלְדֹּנֶת תְּמִימֹנֶת כָּזֹאת

תַּגְשִׁים לְךָ אֶת הַמִּשְׁאָלוֹת.

וְאַתָּה כָּאן נִצָּב בְּפַרְצוּף חָמוּץ,

כְּאִלּוּ עָמַדְתָּ לָקוּם לְהַרְצוֹת,

וּלְפֶתַע מוּלְךָ בְּאָפֹר צָצוֹת

2750

הַפִיסִיקָה וְהַמֶּטָפִיסִיקָה!

רוּץ!

(יוצא.)

מרגרטה (מחזיקה מנורה):

כַּמָּה טָחוּב פֹּה, כַּמָּה לַח,

(פותחת חלון)

וּבַחוּץ הֲרֵי לֹא חַם כָּל כָּךְ.

מִין תְּחוּשָׁה לֹא בְּרוּרָה, מוּזָרָה –

2755

וּלְוַאי וְאִמָּא כְּבָר חָזְרָה.

צְמַרְמֹרֶת חוֹלֶפֶת בְּכָל אֲבָרַי –

אֲנִי סְתָם נְקֵבָה פַּחְדָנִית וּפְתַיָּה!

(היא מתחילה לשיר, ותוך כדי כך פושטת את בגדיה.)

הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ בְּטוּלֶה,139

שָׁמַר אֱמוּנִים עֲדֵי קֶבֶר;

2760

יָפָתוֹ הַגּוֹוַעַת נָתְנָה לוֹ

גְּבִיעַ זָהָב לְמַזְכֶּרֶת.

הַגָּבִיעַ מְשׂוֹשׂ חַיָּיו,

שִׁמֵּשׁ לוֹ בְּכָל סְעוּדָה;

דַּי שֶׁנָּתַן בּוֹ עֵינָיו,

2765

וּכְבָר הִתְמַלְּאוּ דִּמְעָה.

וּבְבוֹא יוֹמוֹ אֶת עָרָיו

וְאֶת כָּל מַמְלַכְתּוֹ הוֹרִישׁ;

רַק אֶת גְּבִיעַ הַזָּהָב

לֹא הִסְכִּים לְצַוּוֹת לְאִישׁ.

2770

הוּא הֵסֵב לִסְעוּדַת פְּרִידָה,

עִם כָּל אַבִּירָיו כֻּלָּם,

בְּאוּלַם הַטְּקָסִים הַנּוֹדָע

בְּטִירָה הַנִּשְׁקֶפֶת לַיָּם.

אָז קָם הַקָּשִׁישׁ עַל רַגְלָיו

2775

וְלָגַם לְגִימָה כַּחֹק;

וְאֶת גְּבִיעַ הַזָּהָב

הִשְׁלִיךְ אֶל הַיָּם הֶעָמֺק.

הוּא רָאָה אֵיךְ הוּא אָץ לִטְבֺּעַ,

שׁוֹקֵעַ וְנֶעֱלָם;

2780

גַּם עֵינָיו תַּמּוּ לִגְוֺעַ,

לֹא יוֹסִיף עוֹד לִשְׁתּוֹת לְעוֹלָם.


(פותחת את הארון כדי להכניס את בגדיה, ורואה את תיבת התכשיטים.)

אֵיךְ הִגִּיעָה תֵּבָה כֹּה יָפָה לְכָאן?

נָעַלְתִּי הֵיטֵב אֶת דַּלְתוֹת הָאָרוֹן.

מוּזָר בְּיוֹתֵר. מַה נִּמְצָא בְּתוֹכָהּ?

2785

אוּלַי הֱבִיאוּהָ לְכָאן כְּמַשְׁכּוֹן,

וְאִמִּי לָקְחָה אוֹתָהּ לְמִשְׁמֶרֶת.

יֵשׁ כָּאן מַפְתֵּחַ תָּלוּי עַל סֶרֶט,

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֶפְתַּח וְאַבִּיט.

אֵל אֱלֹהִים! מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת,

2790

לֹא רָאִיתִי דָּבָר שֶׁכָּזֶה מֵעוֹדִי!

עֲדָיִים! מַמָּש רְאוּיִים לִגְבֶרֶת

לְעָנְדָם בְּחַגִּים וּבְמוֹעֲדִים.

אֵיך תַּהֲלֹם אוֹתִי הַשַּׁרְשֶׁרֶת?

לְמִי שַׁיֶּכֶת כָּל הַתִּפְאֶרֶת?

2795

(מתקשטת בהם וניגשת לראי.)

לוּ רַק לִי נוֹעֲדוּ הָעֲגִילִים!

אִתָּם דְּמוּתִי מִשְׁתַּנָּה כָּלִיל!

מַה בֶּצַע בַּיֹּפִי וּבַנְּעוּרִים?

וַדַּאי שֶׁהֵם לֹא מַזִּיקִים כְּתוֹסֶפֶת;

עִם יֹפִי בִּלְבַד לֹא תַּרְחִיקִי לֶכֶת.

2800

מִתּוֹךְ חֶמְלָה מַחְמָאָה לָךְ חוֹלְקִים.

לַזָּהָב זְקוּקִים,

בַּזָּהָב תְּלוּיִים

כֻּלָּם. אוֹי לָנוּ, הָעֲנִיִּים!


 

טִיּוּל140

(פאוסט, שקוע במחשבות, פוסע אנה ואנה. מפיסטופלס מצטרף אליו.)


מפיסטופלס:

בְּשֵׁם כָּל אַהֲבָה נִכְזֶבֶת! בְּשֵׁם כָּל יְסוֹדוֹת הַשְּׁאוֹל!

2805

לוּ רַק יָדַעְתִּי גְּרוּעִים מֵאֵלֶּה, אֲשֶׁר לְגַדֵּף בָּם הָיִיתִי יָכוֹל!

פאוסט:

מַה קָּרָה? מֶה עָקַץ אוֹתְךָ הַיּוֹם?

פַּרְצוּף כֹּה נָפוּחַ לֹא רָאִיתִי מֵעוֹדִי.

מפסיטופלס:

הָיִיתִי מִתְמַסֵּר לַשֵּׁד בְּלִי שְׁהִיּוֹת,

לוּלֵא הָיִיתִי הוּא, בְּעַצְמִי וּבִכְבוֹדִי!

2810

פאוסט:

הַאִם דְּבַר מָה בְּרֹאשְׁךָ נִפְגַּע?

מַתְאִים לְךָ לְהִתְלַהֵם כִּמְשֻׁגָּע!

מפיסטופלס:

תָּאֵר לְךָ, הַשַּׁי שֶׁלִּגְרֶטְכֶן נוֹעַד

הִתְגַּלְגֵּל לְיָדָיו שֶׁל כֹּהֵן הַדָּת!

הָאֵם בְּמַבָּט אֶת הָאוֹצָר סוֹקֶרֶת,

2815

וְעַד מְהֵרָה בָּהּ צְמַרְמֹרֶת עוֹבֶרֶת.

יֵשׁ לַגְּבֶרֶת חוּשׁ רֵיחַ מֻפְלָא,

אַפָּה הֵן נָעוּץ בְּסִפְרֵי תְּפִלָּה,

וְדַי בְּרִחְרוּחַ וּכְבָר הוּא מְסֻגָּל

לִשְׁפֹּט מַה קָּדוֹשׁ וּמַה מְּקֻלָּל;

2820

וְאוֹתוֹ אַף דָּגוּל לָהּ אוֹתֵת אִיתוּתִים

שֶׁאֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה בַּתַּכְשִׁיטִים.

יַלְדָּתִי, הִיא קָרְאָה, עֹשֶר מְזֹהָם

יַשְׁחִית אֶת נַפְשֵׁךְ וִיזַהֵם אֶת הַדָּם.

נַגִּישֵׁהוּ כְּשַׁי לְאֵם הָאֱלֹהִים,

2825

וְנִזְכֶּה בְּמַן שָׁמַיִם בַּחַיִּים הַבָּאִים.141

מַרְגְרֶטְלַיְן שֶׁלָּנוּ נָפְלוּ פָּנֶיהָ,

סוּסָה זוֹ, חָשְׁבָה, מַה נִּבְדֹּק בְּשִׁנֶּיהָ.

וּבִכְלָל, הַמֵּבִיא שַׁי כָּל כָּךְ נֶהֱדָר

לֹא יוּכַל לִהְיוֹת כּוֹפֵר בָּעִקָּר.

2830

הָאֵם הִזְעִיקָה אֶת הַכֹּהֵן לְבֵיתָהּ;

הַלָּה רַק הֵעִיף מַבָּט עַל סְבִיבוֹתָיו,

וּמַה שֶּׁרָאָה נָשָׂא חֵן בְּעֵינָיו.

יָפָה הַכַּוָּנָה, כֹּה דִּבֵּר לֵאמֹר:

הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, הוּא אָכֵן גִּבּוֹר.

לַכְּנֵסִיָּה יֵשׁ קֵבָה מֻפְלָאָה,

2835

אֲרָצוֹת שְׁלֵמוֹת לָעֲסָה וּבָלְעָה,

וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא תֵּדַע שָׂבְעָה;

רַק הִיא, גְּבִירוֹתַי, יְכוֹלָה לְעַכֵּל

2840

בְּבִטְנָהּ הַקְּדוֹשָׁה רְכוּשׁ קְלוֹקֵל.

פאוסט:

יְכֹלֶת כָּזֹאת הִיא נַחְלַת הַכְּלָל,

יָכוֹל יְהוּדִי, גַּם מֶלֶךְ יוּכַל.


מפיסטופלס:

תָּפַס מַחֲרֹזֶת, צָמִיד, עֲגִילִים,

כְּאִלּוּ הָיוּ צַעֲצוּעִים זוֹלִים.

בְּדִבְרֵי תּוֹדָה לֹא טָרַח לְהַגְזִים,

2845

מָשָׁל דֻּבַּר בְּסַל אֱגוֹזִים.

מִשָּׁמַיִם, הִבְטִיחַ, יְקַבְּלוּ תַּגְמוּל,

וְהֵן שָׁאֲבוּ מִזֶּה לֶקַח כָּפוּל.


פאוסט:

וּגְרֶטְכֶן?

מפיסטופלס:

חַסְרַת מְנוּחָה,

לֹא תֵּדַע מָה רוֹצָה הִיא וּמַה הִיא צְרִיכָה,

2850

הוֹגָה בָּאוֹצָר בְּקוּמָהּ וּבְשָׁכְבָהּ,

וְיוֹתֵר מִזֶּה בְּנוֹשֵׂא הַתֵּבָה.

פאוסט:

אֵינִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּצַעֲרָהּ.

לֵךְ וְהָבֵא שַׁי חָדָשׁ לַנַּעֲרָה.

הָעֲדָיִים הָהֵם לֹא הָיוּ מְיֻחָדִים.

2855

מפיסטופלס:

לְךָ, אֲדוֹנִי, זֶה מִשְׂחַק יְלָדִים.

פאוסט:

מַלֵּא בַּקָּשָׁתִי כִּכְתָבָהּ וְכִלְשׁוֹנָהּ,

וְאֶת עַצְמְךָ כְּרֹךְ עַל הַשְּׁכֵנָה!

אַל תִּהְיֶה שֵׁד רַכְרוּכִי וְעָלוּב,

בְּלִי תַּכְשִׁיטִים חֲדָשִׁים אַל תָּשׁוּב!

2860

מפיסטופלס:

אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד, בְּחֵפֶץ לֵב.

(פאוסט יוצא.)

מפיסטופלס:

בִּמְחִי יָד יַפְרִיחַ הַכְּסִיל הָאוֹהֵב

שֶׁמֶשׁ, יָרֵחַ, כּוֹכָב מִמַּסְלוּלוֹ,

זִקּוּקִים לְשׁוֹבֵב בָּם אֶת לֵב מַחְמַלּוֹ.


 

בֵּית הַשְּׁכֵנָה    🔗

מרתה (לבדה):

2865

הָאֵל יִסְלַח לְאִישִׁי הֶחָבִיב,

אִתִּי הוּא לֹא מַמָּשׁ הֵיטִיב!

הוּא נוֹדֵד בָּעוֹלָם וְאוֹתִי נָטַשׁ

שׁוֹכֶבֶת לְבַד עַל מַצַּע הַקַּשׁ.142

וַאֲנִי בּוֹ לֹא בָּגַדְתִּי, הָאֵל עֵדִי,

וְאוֹתוֹ אָהַבְתִּ בְּכָל מְאֹדִי.

2870

(בוכה.)

אוּלַי הוּא אַף מֵת – הוֹי כַּמָּה נוֹרָא! –

לוּ רַק הָיְתָה לִי תְּעוּדַת פְּטִירָה!

(מרגרטה באה.)

מרגרטה:

גְּבֶרֶת מַרְתָה!

מרתה:

גְרֶטְכֶן, מַה קָּרָה?


מרגרטה:

בִּרְכַּי רוֹעֲדוֹת, כֻּלִּי מְסֻחְרֶרֶת!

מָצָאתִי בַּבַּיִת תֵּבָה אַחֶרֶת,

2875

עֲשׂוּיָה עֵץ הָבְנֶה, מַמָּשׁ הֲדוּרָה,

וּבְתוֹכָהּ אוֹצָרוֹת נֶהֱדָרִים,

יְקָרִים אַף יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנִים.

מרתה:

אָסוּר לָךְ לוֹמַר אַף מִלָּה לְאִמֵּךְ,

אַחֶרֶת שֵׁנִית לַמַּטִּיף הִיא תֵּלֵךְ.

2880

מרגרטה:

הַבִּיטִי בָּהֶם! הוֹי, רְאִי אוֹתָם!

מרתה (מקשטת אותה):

אָה, יְצוּר מְאֻשָּׁר בָּאָדָם!

מרגרטה:

מַה חֲבָל, לֹא אוּכַל לְעָנְדָם בָּרְחוֹבוֹת,

וְגַם בַּכְּנֵסִיָּה לֹא אוּכַל לְהֵרָאוֹת.

מרתה:

תּוּכְלִי לָבוֹא אֵלַי כְּאַוַּת נַפְשֵׁךְ,

2885

לַעֲנֹד כָּאן בַּסֵּתֶר אֶת אוֹצָרֵךְ!

תְּטַיְּלִי לָך בְּנַחַת לִפְנֵי הַמַּרְאָה,

וְנִרְוֶה מִזֶּה עֹנֶג בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה;

וְנִמְצָא הִזְדַּמְּנוּת, פֹּה וָשָׁם חֲגִיגָה,

לְחָשְׂפָם לַצִּבּוּר בְּהַדְרָגָה,

2890

תְּחִלָּה מַחֲרֹזֶת, אוֹ עֲגִיל פְּנִינָה,

אִמֵּךְ לֹא תִּרְאֶה, וְאִם כֵּן, נַמְצִיא דְּבַר מָה.

מרגרטה:

מִי זֶה שָׁלַח לִי אֶת שְׁתֵּי הַתֵּבוֹת?

זֶה בְּכָל זֹאת מוּזָר, אַתְּ צְרִיכָה לְהוֹדוֹת!

(דופקים בדלת.)

אֵל אֱלֹהִים! רַק לֹא אִמִּי!

2895

מרתה (מציצה מעבר לווילון):

זֶה גֶּבֶר זָר – הִכָּנֵס, אֲדוֹנִי!

(מפיסטופלס נכנס.)

מפיסטופלס:

בִּרְשׁוּתְכֶן אֶכָּנֵס לְלֹא הִסּוּס,

אִם זֶה לֹא יֵחָשֵׁב לִי לְחֹסֶר נִימוּס.

(נסוג ביראת כבוד למראה מרגרטה.)

הַגְּבֶרֶת מַרְתָה שְׁוֶרְטְלַיְן כָּאן?

מרתה:

אֲנִי הִיא, אָדוֹן, בְּמָה הָעִנְיָן?

2900

מפיסטופלס (בשקט אליה):

דַּי לִי בְּכָךְ שֶׁאֲנִי מַכִּירֵךְ;

יֵשׁ לָךְ אוֹרַחַת כְּבוּדָה בְּבֵיתֵךְ.

עַל חֵרוּת שֶׁנָּטַלְתִּי אֲבַקֵּשׁ סְלִיחָה,

אָשׁוּב לִפְנוֹת עֶרֶב בְּשָׁעָה נוֹחָה.

מרתה (בקול רם):

לֹא תַּאֲמִינִי, יַלְדָּה, לְמִשְׁמַע דְּבָרָיו,

2905

אַתְּ נֶחְשֶׁבֶת לְבַת אֲצֻלָּה בְּעֵינָיו!

מרגרטה:

נַעֲרָה עֲנִיָּה אֲנִי, מִבַּיִת פָּשׁוּט;

הָאָדוֹן מַטֶּה לִי חֶסֶד מִתּוֹךְ טָעוּת;

לֹא לִי הָעֲדָיִים וְאַבְנֵי הַקִּשּׁוּט.

מפיסטופלס:

לֹא מְדֻבָּר בָּעֲדָיִים בִּלְבַד;

2910

חֵן הֲלִיכוֹתַיִךְ, מַבָּט כֹּה חַד.

אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁמֻּתָּר לְהִשָּׁאֵר.


מרתה:

וּמַה יֵּשׁ בְּפִיךָ? אָנָּא דַּבֵּר –


מפיסטופלס:

וּלְוַאי וְהָיָה דְּבַר שִׂמְחָה לְבַשֵּׂר.

רַק בַּשָּׁלִיחַ אַל תַּפְלִיאִי נְקָמוֹת:

2915

בַּעֲלֵךְ מֵת וְשׁוֹלֵחַ שְׁלוֹמוֹת.

מרתה:

מֵת? הוֹ לֵב נֶאֱמָן לְמוֹפֵת!

אֲנִי מִתְעַלֶּפֶת! בַּעֲלִי מֵת!

מרגרטה:

אַל תִּתְיָאֲשִׁי, אִשָּׁה יְקָרָה!

מפיסטופלס:

מִיָּד אֲסַפֵּר לָכֶן אֵיךְ זֶה קָרָה.

2920

מרגרטה:

הָיִיתִי מְבַכֶּרֶת שֶׁלֹּא לְהִתְאַהֵב,

אִם מוֹתוֹ שֶׁל אָהוּב לִי יִגְרֹם שִׁבְרוֹן לֵב.

מפיסטופלס:

אֵין סֵבֶל בְּלִי אֹשֶר, אֵין אֹשֶר בְּלִי סֵבֶל.

מרתה:

סַפֵּר לִי אֵיךְ בָּאוּ חַיָּיו אֶל סוֹפָם!

מפיסטופלס:

בְּפָּדוֹבָה הָרְחוֹקָה הוּא טָמוּן בַּקֶּבֶר,

2925

אֵצֶל אַנְטוֹנְיוּס, הַקָּדוֹשׁ הַמְפֻרְסָם,143

בְּמָקוֹם נֶחְמָד, קָרִיר וְנָעִים,

שֶׁקֻּדַּשׁ בִּמְיֻחָד לִמְנוּחַת עוֹלָמִים.

מרתה:

וְשׁוּם דָּבָר נוֹסָף לֹא בִּקֵּשׁ לִמְסֹר?

מפיסופלס:

הָיְתָה לוֹ בַּקָּשָׁה, כְּבֵדָה וּמְעִיקָה:

2930

שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִיסוֹת לַחְגֹּג לְזִכְרוֹ!

לְבַד מִזֶּה, אַמְתַּחְתִּי רֵיקָה.

מרתה:

מָה? שׁוּם מַזְכֶּרֶת? שׁוּם שְׂכִיַּת־חֶמְדָּה?

מַה שֶּׁכָּל שׁוּלְיָה בְּתַחְתִּית תַּרמִילוֹ

שׁוֹמֵר כְּנַפְשׁוֹ וְנוֹצֵר בִּקְפִידָה,

2935

גַּם אִם יִרְעַב אוֹ יִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ?

מפיסטופלס:

צַר לִי כָּל כָּךְ, גְּבִירָה נִכְבָּדָה,

אַךְ הוּא בֶּאֱמֶת לֹא בִּזְבֵּז אֶת כַּסְפּוֹ.

עַל חֲטָאָיו וַדַּאי הִכָּה בֵּינְתַיִם,

וְעַל מַר גּוֹרָלוֹ הִצְטַעֵר שִׁבְעָתַיִם.

2940

מרגרטה:

מָה אֻמְלָלִים חַיֵּי אָדָם עַל אֲדָמוֹת!

לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ אֶשָּׂא תְּפִלּוֹת אַזְכָּרָה.

מפיסטופלס:

אַתְּ בְּוַדַּאי תִּתְחַתְּנִי בִּמְהֵרָה.

הֵן אַתְּ הַחֲמוּדָה בָּעֲלָמוֹת.

מרגרטה:

שְׁעָתִי לֹא הִגִּיעָה עוֹד, מִתְבָּרֵר.

2945

מפיסטופלס:

אִם לֹא בַּעַל, לְפָחוֹת מְחַזֵּר.

אֵין מֻפְלָאָה בְּמַתְּנוֹת שְׁחָקִים,

מִלַּחְבֹּק בַּזְּרוֹעוֹת יְצוּר כֹּה מַקְסִים.

מרגרטה:

זֶה בִּמְקוֹמֵנוּ מִנְהָג לֹא רָצוּי.

מפיסטופלס:

רָצוּי אוֹ לֹא, זֶה בְּהֶחְלֵט מָצוּי.

2950

מרתה:

סַפֵּר עוֹד!

מפיסטופלס:

עָמַדְתִּי לְיָדוֹ עַל עֶרֶשׂ דְּוַי,

עָשׂוּי מִגְּבָבָה, אִם לֹא דֹּמֶן וְרֶפֶשׁ.

הוּא מֵת כְּנוֹצְרִי, וּבְחֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ

קָרָא, "יְצוּר נִפְשָׁע אֲנִי, אַלְלַי,

2955

נָטַשְׁתִּי אֶת מְלַאכְתִּי וְאֶת אִשְׁתִּי!

הַזִּכָּרוֹן יִרְדְּפֵנִי עַד יוֹם מוֹתִי.

לוּ תִּסְלַח לִי אִשְׁתִּי בְּעוֹדִי בְּחַיַּי!"

מרתה (בוכייה):

בַּחוּרִי הַיָּקָר! מִזְּמַן כְּבָר סָלַחְתִּי.

מפיסטופלס:

“הָאֵל עֵדִי,” הוֹסִיף, “הִיא אֲשֵׁמָה יוֹתֵר.”

2960

מרתה:

הוּא שִׁקֵּר! חֵי נַפְשִׁי! עַל סַף מוֹתוֹ שִׁקֵּר!

מפיסטופלס:

נָכוֹן שֶׁבַּגְּסִיסָה קְצָת הֵחֵל לַהֲזוֹת,

אֲנִי, כְּמֵבִין, זֹאת יָכוֹל לְזַהוֹת.

“לֹא זָכִיתִי,” אָמַר, "לְרֶגַע שֶׁל פְּנַאי,

תְּחִלָּה הַיְלָדִים וְלֶחֶם לְכַלְכָּלָה,

2965

לֶחֶם בְּכָל מוּבָן שֶׁל הַמִּלָּה.

פְּרוּסָה שְׁלֵוָה לֹא אָכַלְתִּי מִיָּמַי."

מרתה:

אַהֲבָתִי וּמְסִירוּתִי נִשְׁכְּחוּ, בְּוַדַּאי!

אֵיךְ יוֹם וָלַיְלָה עָמַלְתִּי כְּשִׁפְחָה.

מפיסטופלס:

זֹאת דַּוְקָא זָכַר וְצִיֵּן בְּשִׂמְחָה.

2970

אָמַר: "כְּשֶׁעָזַבְתִּי אֶת מַלְטָה עִם הַזְּרִיחָה,

הִתְפַּלַּלְתִּי לְחַיֵּי אִשְׁתִּי וִילָדַי,

מִן הַשָּׁמַיִם חִיְּכוּ אָז אֵלַי,

סְפִינָה נִגְלְתָה עַל הַיָּם הַכָּחֹל,

גְּדוּשָׁה בְּאוֹצְרוֹת הַסֻּלְטָן הַגָּדוֹל.

2975

עַל אֹמֶץ הַלֵּב יָדְעוּ לִגְמֹל,

וְגַם אֲנִי זָכִיתִי, כַּמְקֻבָּל,

לִגְרֹף אֶת חֶלְקִי הָרָאוּי בַּשָּׁלָל."

מרתה:

אֵיךְ זֶה? מַה זֶּה? אֵיפֹה הוּא נִקְבַּר?

מפיסטופלס:

מִי יֵדַע אֵיךְ לְאַרְבַּע רוּחוֹת פֻּזַּר!

2980

בַּת־טוֹבִים חֲמוּדָה נָטְלָה אֶת חֶלְקָהּ.

כְּשֶׁטִּיֵּל בְּנַפּוֹלִי, בּוֹדֵד בָּרְחוֹבוֹת,

הִרְעִיפָה עָלָיו רֹב חִבָּה וּתְשׁוּקָה,

חֲסָדֶיהָ זָכַר לָהּ עַד כְּלוֹת הַכֹּחוֹת.144

מרתה:

מְנֻוָּל! מִפִּי יְלָדָיו הוּא גָּזַל!

2985

לֹא הָעֹנִי, אַף לֹא הַתְּלָאוֹת

הוֹרִידוּ אוֹתוֹ אֶל בּוֹר תַּחְתִּיּוֹת!

מפיסטופלס:

עַל כֵּן עַכְשָׁו הוּא מֵת, הָאֻמְלָל.

הַאֲמִינִי לִי, לוּ אֲנִי תְַחְתַּיִךְ,

הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שָׁנָה, וּבֵינְתַיִם

2990

בּוֹחֵן הֵיטֵב אֶת צְבָא מְחַזְּרַיִךְ.

מרתה:

בַּעַל כָּמוֹהוּ, חֵי שָׁמַיִם,

לֹא בְּקַלּוּת רַבָּה מוֹצְאִים.

הַטִּפְּשׁוֹן הֵן הָיָה כֻּלּוֹ מַחְמַדִּים.

אֶלָּא שֶׁאָהַב אֶת חַיֵּי הַנְּדוּדִים,

2995

וְיֵינוֹת זָרִים וְנָשִׁים נָכְרִיּוֹת,

וּמֵעַל לַכֹּל מִשְׂחֲקֵי קֻבִּיּוֹת.

מפיסטופלס:

נוּ, נוּ, סוֹף שׁוֹנֶה הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת,

לוּ גַּם הוּא הָיָה מוֹחֵל לָךְ, גְּבִרְתִּי,

עַל כַּמָּה תְּכוּנוֹת לֹא פָּחוֹת גְּרוּעוֹת.

3000

בִּתְנָאִים שֶׁכָּאֵלֶּה, חֵי כְּבוֹדִי,

אִתָּך גַּם אֲנִי מַחֲלִיף טַבָּעוֹת.

מרתה:

אַתָּה חוֹמֵד לָצוֹן, אֲדוֹנִי!

מפיסטופלס (לעצמו):

עָלַי לִבְרֹחַ מִבְּעוֹד מוֹעֵד!

זֹאת עוֹד תִּתְפֹּס בַּמִּלָּה אֶת הַשֵּׁד!

3005

(לגרֶטכן:)

וּמַה מִּתְחוֹלֵל בְּלִבֵּך, הָעַלְמָה?

מרגרטה:

בְּלִבִּי, אָדוֹן?

מפיסטופלס (לעצמו):

הוֹ יַלְדָּה זַכָּה וְתַמָּה!

(בקול רם:)

שָׁלוֹם, גְּבִירוֹת!

מרגרטה:

שָׁלוֹם!

מרתה:

אֱמֹר לִי עוֹד דְּבַר מָה!

הָיִיתִי רוֹצָה תְּעוּדָה חֲתוּמָה,

אֵיפֹה, מָתַי וְאֵיךְ מֵת מַחְמַדִּי.

3010

חוֹבֶבֶת סֵדֶר הָיִיתִי מֵעוֹדִי,

וְאֶשְׂמַח לִקְרֹא הֶסְפֵּד בְּעִתּוֹן הַשָּׁבוּעַ.145

מפיסטופלס:

שְׁנֵי עֵדִים, גְּבִרְתִּי, צָרִיךְ, כַּיָּדוּעַ,

עַל פִּי חֹק אֶת מוֹתוֹ שֶׁל אִישֵׁךְ לְאַמֵּת,

וְאִתִּי, בְּמִקְרֶה, בֶּן לְוָיָה קָבוּעַ,

3015

שֶׁיֵּאוֹת לְהוֹפִיעַ בִּפְנֵי הַשּׁוֹפֵט.

אֲבִיאוֹ בְּרָצוֹן.

מרתה:

עֲשֵׂה זֹאת, אָדוֹן.


מפיסטופלס:

הַבְּתוּלָה הַנָּאוָה תִּהְיֶה כָּאן אַף הִיא?

רֵעִי אִישׁ עוֹלָם, אִישׁ יָקָר בְּתַכְלִית,

וְאֶל הַגְּבִירוֹת מְנֻמָּס לְהַפְלִיא.

3020

מרגרטה:

הֵן אַסְמִיק בִּפְנֵי הָאָדוֹן הַזָּר.


מפיסטופלס:

גַּם לֹא בִּפְנֵי מֶלֶךְ אוֹ קֵיסָר.

מרתה:

מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, בְּגַנִּי,

נַמְתִּין עִם עֶרֶב לָאֲדוֹנִים.


 

רְחוֹב    🔗

פאוסט. מפיסטופלס.


פאוסט:

אֵיךְ הָיָה? הִתְקַדֵּם? בְּקָרוֹב יִתְמַמֵּשׁ?

3025

מפיסטופלס:

הֵידָד! אַתָּה כְּבָר בּוֹעֵר בָּאֵשׁ?

שֶׁלְּךָ תִּהְיֶה גְרֶטְכֶן בְּתוֹךְ יְמָמָה.

תֶּחֱזֶה בָּהּ הָעֶרֶב אֵצֶל הַשְּׁכֵנָה.

הַנְּקֵבָה הַזֹּאת כְּאִלּוּ נוֹצְרָה

לִהְיוֹת סַרְסוּרִית לְדִבְרֵי עֲבֵרָה!

3030

פאוסט:

יָפֶה!

מפיסטופלס:

אַךְ גַּם מֵאִתָּנוּ נִדְרֶשֶׁת תְּמוּרָה.

פאוסט:

טוֹבָה תַּחַת טוֹבָה, כְּדִבְרֵי הַמֵּימְרָה.

מפיסטופלס:

עָלֵינוּ רַק לַחֲתֹם עַל מִסְמָךְ

שֶׁבַּעְלָהּ הַמָּנוֹחַ, רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ,

נָחִים בְּפָּדוֹבָה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת.

3035

פאוסט:

וְלָצֵאת לַמַּסָּע? חָכְמָה גְּדוֹלָה!

מפיסטופלס:

סַנְקְטָה סִימְפְּלִיקִיטַס! 146 אַל בֶּהָלָה,

נַחְתֹּם עַל עֵדוּת בְּלִי לָדַעַת דָּבָר!

פאוסט:

אִם אֵין טוֹב מִזֶּה, הַתָּכְנִית לֹא שָׁוָה.

מפיסטופלס:

הוֹ אִישׁ קָדוֹשׁ! הַהֲגִינוּת מְחַיֶּבֶת!

3040

לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֶּיךָ עֵדוּת כּוֹזֶבֶת?

הַאִם לֹא תֵּאַרְתָּ, יָד עַל הַלֵּב,

אֶת הָאֵל, הָעוֹלָם וְאֶת כָּל הַסּוֹבֵב,

הָאָדָם, וְכֵיצַד הוּא בָּנוּי וּפוֹעֵל –

בְּסִדְרַת הַגְדָּרוֹת נֶחְרָצוֹת לְהַלֵּל?

3045

בְּמֵצַח נְחוּשָׁה וּבְדָם קַר?

וְאִם תִּמְצָא עֹז בְּנַפְשְׁךָ לְהִתְבּוֹנֵן,

אֱמֹר בְּכֵנוּת אִם יָדַעְתָּ עֲלֵיהֶם

יוֹתֵר מִשֶּׁתֵּדַע עַל מַר שְׁוֶרְטְלַיְן הַיָּקָר?

פאוסט:

הָיִיתָ וְנִשְׁאַרְתָּ סוֹפִיסְט וְשַׁקְרָן.

3050

מפיסטופלס:

יִתָּכֵן, אַךְ אֲנִי מַמָּשׁ סַקְרָן

לִרְאוֹת אִם מָחָר, בְּכֵנוּת שְׁלֵמָה,

לֹא תִּשָּׁבַע לִגְרֶטְכֶן הַתְּמִימָה

שֶׁעַל מִזְבַּח אַהֲבָתָהּ נָפַלְתָּ קָרְבָּן?

פאוסט:

אָכֵן, וּמִכָּל הַלֵּב.

3055

מפיסטופלס:

כַּמָּה מְלַבֵּב!

וְכָל הַהַצְהָרוֹת וְכָל הַנְּאוּמִים

עַל אַהֲבַת נֶצַח וּשְׁמִירַת אֱמוּנִים,

גַּם הֵם יָבוֹאוּ מֵעֹמֶק הַלֵּב?

פאוסט:

הַנַּח כְּבָר! כֵּן! בְּסַעֲרַת נַפְשִׁי,

3060

אִם שֵׁם לַהִתְפַּעֲמוּת, לַפֶּרֶץ הַזֶּה,

אֲנִי תָּר בִּשְׁקִיקָה וְאֵינֶנִּי מוֹצֵא,

אִם עַד קְצוֹת תֵּבֵל, בְּטֵרוּף חוּשִׁים,

אֲגַשֵּׁשׁ אַחַר הַנִּשְׂגָּבוֹת בַּמִּלִּים,

וְאֶת הַלֶּהָבָה שֶׁאוֹתִי תְּכַלֶּה

תָּמִיד, לָנֶצַח, נֶצַח אֲכַנֶּה,

3065

אֵין זֶה אֶלָּא מִשְׂחַק כְּזָבִים שְׂטָנִי?

מפיסטופלס:

אָז הַצֶּדֶק אִתִּי!

פאוסט:

שְׁמַע! אֵינְךָ מַקְשִׁיב –

חוּס עַל רֵאוֹתַי, וּבוֹא לִקְרָאתִי:

מִי שֶׁצּוֹדֵק אַחְרוֹן, וְלָשׁוֹן בְּפִיו,

הוּא הַצּוֹדֵק.

3070

וּבוֹא כְּבָר, קַצְתִּי בְּפִטְפּוּטֵי סְרָק,

הַצֶּדֶק אִתְּךָ, כִּי לִי אֵין בְּרֵרָה.


 

גַּן    🔗

(מרגרטה על זרועו של פאוסט, מרתה ומפיסטופלס מטיילים כה וכה.)


מרגרטה:

אֲנִי חָשָׁה, אָדוֹן, שֶׁאַתָּה חָס עָלַי,

וּמֵרֹב חֲבִיבוּת מַשְׁפִּיל אֶת כְּבוֹדְךָ.

נוֹסֵעַ וָתִיק הֵן רָגִיל לְמַדַּי

3075

לְהַשְׁלִים בְּלִי תְּלוּנָה עִם רָמָה נְמוּכָה;

בָּרוּר לִי שֶׁאִישׁ מְנֻסֶּה וְחָשׁוּב

יִמְצָא בִּדְבָרַי תַּחֲלִיף עָלוּב.

פאוסט:

מַבָּט אֶחָד שֶׁלָּךְ, מִלָּה שֶׁלָּךְ שְׁקוּלָה

כְּנֶגֶד חָכְמַת הַתֵּבֵל כֻּלָּהּ.

3080

(נושק את ידה.)


מרגרטה:

אֶת יָדִי לְנַשֵּׁק? אַל נָא תִּטְרַח!

הִיא כֹּה מְחֻסְפֶּסֶת, גַּסָּה מֵעֲבוֹדָה.

בַּמֶּה לֹא עָסַקְתִּי, בַּבַּיִת וּבַמִּטְבָּח!

אִמִּי עַל קְטַנָּה וּגְדוֹלָה מַקְפִּידָה.

(עוברים.)

מרתה:

וְאַתָּה, אֲדוֹנִי, מַמְשִׁיך בְּמַסָּעוֹת?

3085

מפיסטופלס:

הַחוֹבָה מְאַלֶּצֶת, הַמִּקְצוֹעַ דּוֹרֵשׁ!

יֵשׁ פִּנּוֹת שֶׁבָּהֶן נִרְצֶה לְהִשְׁתַּהוֹת,

אַךְ אֵין מָנוֹחַ, גַּם אִם נְבַקֵּשׁ!

מרתה:

לְעוּל־יָמִים שֶׁדָּמוֹ מִשְׁתּוֹלֵל

נָעִים לְשׁוֹטֵט בְּלִי גְּבוּל וּמַעְצוֹר.

3090

אֲבָל אָז הַגִּיל אֶת שֶׁלּוֹ מְעוֹלֵל,

וְלִזְחֹל אֱלֵי קֶבֶר בִּבְדִידוּת וּמַחְסוֹר –

לָזֹאת אִישׁ אֵינוֹ מְיַחֵל.

מפיסטופלס:

אֲנִי צוֹפֶה זֹאת וְלִבִּי בִּי נֶחְרָד.

מרתה:

הַקְדֵּם תְּרוּפָה לַמַּכָּה, אָדוֹן נִכְבָּד.

3095

(עוברים.)

מרגרטה:

כֵּן, רָחוֹק מִן הָעַיִן, רָחוֹק מִן הַלֵּב!

הַנִּימוּס אֶצְלְךָ הוּא טֶבַע שֵׁנִי;

אַךְ לְךָ יֵשׁ הֲמוֹן יְדִידִים נְבוֹנִים,

מֵיטִיבִים מִמֶּנִּי לְהָבִין וּלְדוֹבֵב.

פאוסט:

יַקִּירָה, הַאֲמִינִי, מַה שֶּׁבִּינָה קוֹרְאִים,

3100

שִׁטְחִיּוּת הִיא וְרַהַב בְּרֹב הַמִּקְרִים.

מרגרטה:

מָה?

פאוסט:

אֵיךְ הַפַּשְׁטוּת וְהַטֹּהַר מֵעוֹדָם

לֹא הִכִּירוּ בְּרֹב עֶרְכָּם וּכְבוֹדָם!

עֲנָוָה וּצְנִיעוּת, שֶׁהֵן הַנַּעֲלוֹת

מִמַּה שֶּׁהַטֶּבַע חוֹלֵק בְּרֹחַב יָד –

3105

מרגרטה:

אַתָּה חֲשֹׁב עָלַי הֶרֶף עַיִן אֶחָד,

לִי יֵשׁ זְמַן רַב בְּהִרְהוּרִים לְבַלּוֹת.

פאוסט:

זְמַן כֹּה רַב אַתְּ מְבַלָּה לְבַד?

מרגרטה:

כֵּן, מֶשֶׁק בֵּיתֵנוּ קָטָן בִּמְיֻחָד,

אַךְ דּוֹרֵשׁ תְּשׂוּמֶת לֵב וְטִפּוּל בְּכָל פְּרָט.

3110

הַכֹּל עַל כְּתֵפַי; אֵין מְשָׁרֶתֶת.

אֲנִי תּוֹפֶרֶת, סוֹרֶגֶת, מְבַשֶּׁלֶת, מְמָרֶקֶת,

וְאִמִּי מַשְׁגִּיחָה בְּשֶׁבַע עֵינַיִם,

כָּל כָּךְ מְדַקְדֶּקֶת!

לֹא שֶׁהִיא חַיֶּבֶת לְקַמֵּץ בַּהוֹצָאוֹת:

3115

קְצָת יוֹתֵר נוֹחוּת יָכְלָה לְהַרְשׁוֹת;

אָבִי הִשְׁאִיר לָהּ רְכוּשׁ לֹא זָעִיר,

בַּיִת וְגַן לִפְנֵי חוֹמַת הָעִיר.

וְעַכְשָׁו עוֹבְרִים יָמַי בִּשְׁתִיקָה:

אָחִי הוּא חַיָּל,

3120

אֲחוֹתִי מֵתָה.

אֶת כָּל כֹּחִי הִשְׁקַעְתִּי בַּקְּטַנָּה,

אַךְ לַחְזֹר עַל הַכֹּל הָיִיתִי מוּכָנָה,

כֹּה אָהַבְתִּי אוֹתָהּ.

פאוסט:

מַלְאָךְ, בְּוַדַּאי, אִם לָךְ הִיא דּוֹמָה.

מרגרטה: הִיא גָּדְלָה בְּחֵיקִי וְאוֹתִי אָהֲבָה.

3125

מְעַט אַחֲרֵי מוֹת אָבִי הִיא נוֹלְדָה.

לִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל אִמִּי כְּבָר אִבַּדְנוּ תִּקְוָה,

הִיא שָׁכְבָה חֲלוּשָׁה אַחֲרֵי הַלֵּדָה,

מְעַט מְעַט חָזְרוּ כֹּחוֹתֶיהָ,

אַךְ לֹא יָכֹלְנוּ לְהַנִּיחַ לְיָדָהּ

3130

אֶת הַפָּעוֹטָה שֶׁתִּינַק מִשָּׁדֶיהָ.

וְכָךְ, כְּשֶׁלִּי, הַתִּנוֹקֶת גָּדְלָה,

חָלָב וּמַיִם בָּלַלְתִּי לָהּ,

בִּזְרוֹעוֹתַי, בְּחֵיקִי, עַל בִּרְכַּיִם אֵלֶּה,

חִיְּכָה, בָּעֲטָה, צָמְחָה לְפֶלֶא.

3135

פאוסט:

וַדַּאי גָּרְמָה לָךְ אֹשֶׁר צָרוּף.

מרגרטה:

אַךְ גַּם שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל יֵאוּשׁ.

הָעֲרִיסָה הַקְּטַנָּה עָמְדָה בַּלַּיְלָה

לְיַד מִטָּתִי, תְּנוּעָה אַחַת דַּי לָהּ

וּכְבָר אֲנִי עֵרָה,

3140

לְהַשְׁכִּיבָהּ לְצִדִּי אוֹ לְהַשְׁקוֹתָהּ,

לְקַחְתָּהּ מֵהַמִּטָּה, אִם לֹא הִשְׁתַּתְּקָה,

לִרְקֹד אִתָּהּ בַּחֶדֶר עַד כְּלוֹת הַכֹּחוֹת,

וְהַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר לְהַתְחִיל בַּכְּבִיסוֹת.

אַחַר כָּךְ לַשּׁוּק, וְשׁוּב לַכִּירַיִם,

3145

בְּלִי סוֹף, הַיּוֹם, מָחָר, מָחֳרָתַיִם.

לֹא תָּמִיד, אֲדוֹנִי, בְּחִיּוּךְ עַל שְׂפָתַיִם,

אַךְ מָזוֹן אוֹ תְּנוּמָה לִי מָתְקוּ שִׁבְעָתַיִם.

(עוברים.)

מרתה:

מִסְכֵּנוֹת הַנָּשִׁים, לֹא שָׁפַר גּוֹרָלָן:

לֹא תָּזִיזִי רַוָּק מֻשְׁבָּע מֵהֶרְגֵּלָיו.

3150


מפיסטופלס:

רַק לְיָדַיִם כְּשֶׁלָּךְ נִתָּן

לִגְרֹם לְרַוָּק לְהֵיטִיב אֶת דְּרָכָיו.

מרתה:

עַד כֹּה לֹא מָצָאתָ? עֲנֵה לִי בְּיֹשֶׁר.

לִבְּךָ לֹא קָשַׁר עוֹד אַף פַּעַם שׁוּם קֶשֶׁר?

מפיסטופלס:

כָּתוּב: קָמִין מִשֶּׁלְּךָ, כְּמוֹ אִשָּׁה יְשָׁרָה

3155

רַב מִפְּנִינִים וְזָהָב מִכְרָהּ.147

מרתה:

וְהָיָה לְךָ חֵשֶׁק לְכָךְ, לְפָחוֹת?

מפיסטופלס:

תָּמִיד קִבְּלוּנִי בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת.

מרתה:

כְּלוֹמַר: רֶגֶשׁ רְצִינִי הִתְפַּתֵּחַ?

מפיסטופלס:

עִם נָשִׁים לְעוֹלָם אַל לְהִתְבַּדֵּחַ.

3160

מרתה:

אֵינְךָ יוֹרֵד לְסוֹף דַּעְתִּי!

מפיסטופלס:

מִצְטַעֵר!

אַךְ זֹאת אָבִין: אַתְּ חֲבִיבָה בְּיוֹתֵר.

(עוברים.)

פאוסט:

הִכַּרְתְּ אוֹתִי מִיָּד, מַלְאָכִי הַקָּטָן,

בָּרֶגַע שֶׁנִּכְנַסְתִּי בְּשַׁעַר הַגָּן?

מרגרטה:

לֹא הִבְחַנְתָּ? אֶת עֵינַי מִיָּד הִשְׁפַּלְתִּי.

3165


פאוסט:

וְסָלַחְתְּ לִי עַל הַדְּרוֹר שֶׁנָּטַלְתִּי

בָּרְחוֹב, וְעַל חֻצְפַּת הַפְּנִיָּה,

כְּשֶׁחָזַרְתְּ הַבַּיְתָה מִן הַכְּנֵסִיָּה?

מרגרטה:

הָיִיתִי נִסְעֶרֶת, לֹא קָרָה לִי כָּזֹאת,

אִישׁ לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר בִּי סָרָה.

3170

מָה, חָשַׁבְתִּי, בָּךְ רָאָה לֹא נָאוֹת?

פּוֹחֶזֶת נִרְאֵית לוֹ, אוֹ לֹא יְשָׁרָה?

אֵיךְ זֶה בִּכְלָל הוּא מֵעֵז לְנַסּוֹת

דַּוְקָא לָעַלְמָה הַזֹּאת לִפְנוֹת.

אוֹדֶה וְאֶתְוַדֶּה, אָז עוֹד לֹא יָדַעְתִּי

3175

אֵילוּ רְגָשׁוֹת יַתְחִילוּ בִּי לְהִתְעוֹרֵר.

אַךְ כַּעַס רַב עַל עַצְמִי כָּעַסְתִּי,

עַל כִּי עָלֶיךָ לֹא כָּעַסְתִּי יוֹתֵר.

פאוסט:

מְתוּקָה!

מרגרטה:

רַק רֶגַע אֶחָד!

(קוטפת חרצית ומורטת את עלעליה בזה אחר זה.)

פאוסט:

מַה זֹּאת? זֵר פְּרָחִים?

מרגרטה: לֹא, רַק מִשְׂחָק.

פאוסט:

וּמַהוּ?

מרגרטה:

הַנַּח, אַתָּה תִּצְחַק.

3180

(קוטפת עלעלים וממלמלת.)

פאוסט:

מָה אַתְּ מְמַלְמֶלֶת?

מרגרטה (בלחש למחצה):

אוֹהֵב – לֹא אוֹהֵב.

פאוסט:

יְצוּר שְׁמֵימִי זַךְ וּמְלַבֵּב!

מרגרטה (ממשיכה):

אוֹהֵב – לֹא אוֹהֵב – אוֹהֵב – לֹא אוֹהֵב –

(מורטת את העלעל האחרון, בקריאת שמחה:)

אוֹהֵב!

פאוסט:

כֵּן, יַלְדָּתִי! תְּנִי לְפִרְחֵי הַמִּלִּים

לִהְיוֹת פֶּה לֶאֱלֹהִים! הוּא אוֹתָךְ אוֹהֵב!

3185

הַאִם אַתְּ מְבִינָה? הוּא אוֹתָךְ אוֹהֵב!

(תופס בשתי ידיה.)

מרגרטה:

יֵשׁ לִי צְמַרְמֹרֶת!

פאוסט:

אַל תִּרְעֲדִי! תְנִי לְמַבָּטִי,

לִלְחִיצַת יָדִי לוֹמַר לָךְ בְּיֹשֶׁר

אֶת מַה שֶּׁמִּלִּים לֹא יוּכְלוּ לְבַטֵּא:

3190

הִתְמַסְּרִי כָּלִיל, וְאֹשֶׁר

אֵין־קֵץ, לָנֶצַח, נֵדַע!

לָנֶצַח! – כִּי יֵאוּשׁ בְּקִצּוֹ מְצַפֶּה.

לֹא! בְּלִי קֵץ! רַק בְּלִי קֵץ!

(מרגרטה לוחצת את ידיו, משתחררת ורצה משם. הוא עומד במקומו לרגע, שקוע בהרהורים, אחר כך הולך בעקבותיה.)

(מרתה באה.)

מרתה:

הַלַּיְלָה יוֹרֵד.

3195

מפיסטופלס:

כֵּן, עָלֵינוּ לָצֵאת.

מרתה:

הָיִיתִי מַצִּיעָה שֶׁתִּשָּׁאֵר יוֹתֵר,

אַךְ הַמָּקוֹם הַזֶּה כֹּה מְרֻשָּׁע.

כְּאִלּוּ אֵין לְאִישׁ עִנְיָן אַחֵר,

אוֹ מַשֶּׁהוּ לְסַדֵּר,

מִלְּבַד לִבְלֹשׁ לְלֹא בּוּשָׁה.

3200

גַּם לְלֹא תּוֹאֲנָה יְרַכְלוּ עַל כֻּלָּם.

וְהַזּוּג הֶחָבִיב?

מפיסטופלס:

חָלַף שָׁם בַּשְּׁבִיל,

פַּרְפָּרִים שׁוֹבָבִים!

מרתה:

הוּא כָּרוּךְ אַחֲרֶיהָ.


מפיסטופלס:

וְהִיא אַחֲרָיו. זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם.


 

סֻכָּה בַּגָּן    🔗

(מרגרטה קופצת פנימה, מסתתרת מאחורי הדלת, מניחה את קצות אצבעותיה על שפתיה ומציצה דרך החרך.)


מרגרטה:

הוּא בָּא!

3205

פאוסט (נכנס):

הִנֵּה אֶתְפֹּס אוֹתָךְ, נוֹכֶלֶת,

בִּי אַתְּ מִתְעַלֶּלֶת!

(נושק לה.)

מרגרטה (מחבקת אותו ומשיבה נשיקה):

אוֹהֶבֶת בֶּאֱמֶת!

(מפיסטופלס דופק בדלת.)

פאוסט (רוקע ברגלו):

מִי שָׁם?

מפיסטופלס:

יָדִיד!

פאוסט:

חַיָּה!

מפיסטופלס:

הִגִּיעָה עֵת לָצֵאת.

מרתה (נכנסת):

מְאֻחָר.

פאוסט:

לְלַוּוֹתֵךְ מֻתָּר?

מרגרטה:

אִמִּי – לֹא! שָׁלוֹם!

פאוסט:

כְּבָר? אֵין בְּרֵרָה?

שָׁלוֹם!

3210

מרתה:

לְהִתְרָאוֹת!

מרגרטה:

וּבִמְהֵרָה!

(פאוסט ומפיסטופלס יוצאים.)

מרגרטה:

אֵלִי הַטּוֹב! אֵילוּ מַחְשָׁבוֹת

רַבּוֹת וּסְבוּכוֹת בְּמֹחוֹ חוֹלְפוֹת!

אֲנִי עוֹמֶדֶת נִכְלֶמֶת וְחַסְרַת חֵן,

מְסֻגֶּלֶת בְּקֹשִׁי לְהָשִׁיב בְּכֵן.

אֲנִי סְתָם יַלְדָּה בּוּרָה וּמִסְכֵּנָה,

3215

מַה הוּא מוֹצֵא בִּי, אֵינִי מְבִינָה.

(יוצאת.)


 

יַעַר וּמְעָרָה148

(פאוסט לבדו.)

פאוסט:

נָתַתְּ גַּם נָתַתְּ לִי, רוּחַ רוֹמֵמָה, כָּל

אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי. אָכֵן לֹא לַשָּׁוְא

הֶרְאֵית לִי אֶת פָּנַיִךְ בְּשַׁלְהֶבֶת.

3220

אֶת הַטֶּבַע הַמֻּפְלָא נָתַתְּ לִי לְנַחֲלָה,

וְלֵב לָחוּשׁ, וְעֹז לְהִתְעַנֵּג בּוֹ.

לֹא רַק זְכוּת בִּקּוּר צוֹנֵן נָתַתְּ לִי,

אֶלָּא הֶתֵּר מָלֵא לִשְׁקֹעַ בְּחֻבּוֹ

כִּבְחֵיק יָדִיד, לִצְלֹל לְמַעֲמַקָּיו.

שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת אֶת הַבְּרוּאִים הִצַּגְתְּ לִי,

3225

וְאֶת הֲמוֹן אַחַי אוֹתִי לִמַּדְתְּ לְהַכִּיר

בִּסְבַךְ שִׂיחִים, בָּאֲוִיר, בַּמַּיִם.

וּכְשֶׁסּוּפָה בַּיַּעַר מִתְרַגֶּשֶׁת,

וְאַשּׁוּחַ עֲנָק מַכְרִיעָה תַּחְתָּיו,

הַמּוֹחֵץ בְּנָפְלוֹ אֶת גִּזְעֵי חֲבֵרָיו

3230

וְהֵד מַפַּלְתּוֹ מִתְגַּלְגֵּל בֶּהָרִים,

אוֹתִי אַתְּ מַנְחָה לִמְעָרַת מִבְטַחִים,

מְגַלָּה אֶת לִבִּי בְּפָנַי וְאֶת סוֹד

מִסְתְּרֵי נַפְשִׁי לִי חוֹשֶׂפֶת.149

וּבַעֲלוֹת יָרֵחַ זַךְ לְמוּל עֵינַי,

3235

צָף נוֹסֵךְ שַׁלְוָה, נוֹהֵר אֵלַי

מִתּוֹךְ צוּקִים וּמַעֲרֵה שִׂיחִים

עוֹלָם קָדוּם עַל כֶּסֶף דְּמֻיּוֹתָיו

וּמְשַׁכֵּךְ תְּשׁוּקַת הָגוּת קוֹדֶרֶת.

הָא, כִּי אֵין לוֹ לָאָדָם שְׁלֵמוּת בַּחֶלֶד

3240

אֲנִי לָמֵד כָּעֵת. עִם אֹשֶׁר זֶה,

הַמְקָרֵב אוֹתִי לְמַעֲלָה שֶׁל אֵל,

נָתַתְּ לִי רֵעַ לְמַסָּע שֶׁבִּלְעָדָיו

לֹא עוֹד אוּכַל, אַף כִּי בְּיָד צוֹנֶנֶת

הוּא מְבַזֵּנִי בְּעֵינַי וּבְהֶבֶל פֶּה

3245

שָׂם לְאַל אֶת פֶּלֶא תְּשׁוּרוֹתַיִךְ.

בְּלִבִּי הוּא מַבְעִיר וּמְלַבֶּה כְּתֹפֶת

אֵשׁ פִּרְאִית אֶל אוֹתָהּ כְּלִילַת יֹפִי.

וְכָך אֲנִי נָע, מִתְאַוֶּה אֶל הָעֹנֶג,

וּבְבוֹא הָעֹנֶג – מִשְׁתּוֹקֵק לְהִתְאַוּוֹת.

3250

(מפיסטופלס נכנס.)

מפסיטופלס:

הַאִם בַּחַיִּים הָאֵלֶּה לֹא קַצְתָּ?

כֵּיצַד יְסַפְּקוּךָ לְאֹרֶךְ זְמַן?

יָפֶה, הָיְתָה הִזְדַּמְּנוּת שֶׁלֹּא הֶחְמַצְתָּ;

עַכְשָׁו חוּשׁ הָלְאָה, הַנַּח כְּבָר לַיָּשָׁן!

פאוסט:

הַלְוַאי וּמָצָאתָ עִסּוּק אַחֵר,

3255

בִּמְקוֹם, בְּיוֹם טוֹב, לְהָצִיק לִי בְּלִי טַעַם.

מפיסטופלס:

נוּ, טוֹב וְיָפֶה, אוֹתְךָ אֲשַׁחְרֵר,

לֹא צָרִיךְ לְהַגִּיד לִי יוֹתֵר מִפַּעַם.

חָבֵר כָּמוֹךָ, מוּזָר, גַּס, קוֹדֵר,

אֵינוֹ בְּחֶזְקַת מְצִיאָה גְּדוֹלָה.

3260

תַּעֲמֹל וְתִטְרַח – בְּרָכָה לְבַטָּלָה!

מַה יַּצְהִיל לֵב הָאָדוֹן וּמַה יַּרְעִימוֹ

קָשֶׁה לְנַחֵשׁ מֵעִקּוּם חָטְמוֹ.

פאוסט:

זוֹ בְּהֶחְלֵט הַנִּימָה הַנְּכוֹנָה!

לֹא רַק מַטְרִיד, גַּם דּוֹרֵשׁ תּוֹדוֹת.

3265

מפיסטופלס:

הַאִם בִּלְעָדַי, עָלוּב בֶּן־אֲדָמוֹת,

הָיִיתָ חַי חַיֶּיךָ בְּיֶתֶר חָכְמָה?

מִמִּקְסַם הַשָּׁוְא שֶׁל תַּעְתּוּעֵי הַדִּמְיוֹן

לְךָ הֵן מָצָאתִי מַרְפֵּא וּפִתְרוֹן;

אִלְמָלֵא אֲנִי, כְּבָר הָיִיתָ מִזְּמַן

3270

נוֹטֵל נַפְשְׁךָ וְעוֹבֵר מִן הָעוֹלָם.

מַה לְּךָ כָּאן בִּמְעָרוֹת נְקִיקִים,

לָשֶׁבֶת כְּאוֹחַ בְּרֹאשׁ מְצוּקִים?

אֵזוֹב טָחוּב כֹּה עָרֵב לַחֵךְ

שֶׁאַתָּה כְּקַרְפָּד אוֹתוֹ מְלַחֵךְ?

3275

בִּלּוּי זְמַן מָתוֹק מִזֶּה אֵין לְשַׁעֵר!

הַדּוֹקְטוֹר בְּגוּפְךָ עוֹדוֹ מִסְתַּתֵּר.

פאוסט:

הַאִם לֹא תָּבִין אֵיזֶה כֹּחַ חַיִּים

אֲנִי כָּאן שׁוֹאֵב בְּשִׁמְמַת הַגְּבָהִים?

כֵּן, לוּ יָרַדְתָּ לְסוֹד הַדְּבָרִים,

3280

הַשֵּׁד בְּךָ הָיָה מִתְנַכֵּל לְאָשְׁרִי.

מפסיטופלס:

אֱמֶת, אֵיזֶה עֹנֶג עִלָּאִי!

בְּלֵיל עֲרָפֶל לִשְׁכַּב עַל סְלָעִים,

לַחְבֹּק שַׁחַק וְאֶרֶץ בְּרֹךְ וּבְכֹחַ,

וּלְגֹדֶל אֵלִים בְּעֵינֶיךָ לִתְפֹּחַ,

3285

לִקְדֹּחַ בְּלַהַט בִּקְלִפַּת הָאֲדָמָה,

לָחוּשׁ בֶּחָזֶה אֶת יְמֵי בְּרֵאשִׁית,

בְּאוֹן לְהִתְעַנֵּג, לֹא בָּרוּר עַל מָה;

עוֹד מְעַט, בְּזֶרֶם אַהֲבָה חָפְשִׁי,

עַד כְּלוֹת לְהִתְמַזֵּג, צֵל אֱנוֹשׁ לְהַפְקִיר

3290

וְאָז, בְּשִׂיא הַיְדִיעָה עַצְמָהּ – 

(במחווה רומזנית – )

לִמְצֹא פֻּרְקָן – אֵיךְ, הַס מִלְּהַזְכִּיר.

פאוסט:

בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם!

מפסיטופלס:

לֹא נָעִים לְךָ;

זְעַק בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם; הַזְּכוּת בְּיָדְךָ.

בְּאֹזֶן חֲסוּדָה אָסוּר לְהַבִּיעַ

3295

אֶת מַה שֶּׁכָּל לֵב בְּקִרְבּוֹ מַצְנִיעַ.

לֹא אֶגְזֹל מִמְּךָ אֶת הַהֲנָאָה הַשְּׁמֵימִית

מִשְּׁקָרִים קְטַנִים וְהוֹנָאָה עַצְמִית;

הֲרֵי לֹא זְמַן רַב תַּחֲזִיק מַעֲמָד.

עוֹד מְעַט קָט כְּבָר תָּחוּשׁ מְרֻקָּן,

3300

וְעַד מְהֵרָה יִרְדְּפוּךָ גַּם כָּאן

הַטֵּרוּף, הַחֲרָדָה וְהָאֵימָה.

הַרְפֵּה מִזֶּה! אֲהוּבָתְךָ בְּבֵיתָהּ,

כָּל עוֹלָמָהּ עָלֶיהָ חָרֵב,

אֵינְךָ סָר לְרֶגַע מִמַּחְשַׁבְתָּהּ

3305

אוֹתְךָ הִיא אוֹהֶבֶת בְּלֵב דּוֹאֵב.

קֹדֶם גָּאֲתָה אַהֲבָתְךָ אֵיתָן,

כְּפַלְגֵי אָבִיב עִם הַפְשִׁיר הַשְּׁלָגִים,

אֶת לִבָּהּ הֵצַפְתָּ בְּזֶרֶם אַדִּירִים;

עַתָּה שׁוּב הוֹבִישׁ פַּלְגְּךָ הַקָּטָן.

3310

דּוֹמֶה שֶׁבִּמְקוֹם לִמְלֹךְ בַּיְּעָרוֹת,

יַעֲשֶׂה הָאָדוֹן רַב הַחֶסֶד אַךְ טוֹב,

אִם יְשַׁלֵּם לַפְּתַיָּה בַּנְּעָרוֹת

כִּגְמוּלָהּ עַל אַהֲבָתָהּ אוֹתוֹ.

הַזְּמַן מִתְאָרֵךְ לָה עַד אֵינְסוֹף,

3315

בַּחַלּוֹן תַּעֲמֹד, צוֹפָה בְּעָב קוֹדֶרֶת

שֶׁמֵּעַל חוֹמַת הָעִיר תַּחֲלֹף.

לוּ הָיִיתִי צִפּוֹר! 150 כָּךְ הִיא מְשׁוֹרֶרֶת,

כָּל הַיּוֹם, עַד חֲצִי הַלֵּיל מְזַמֶּרֶת.

מִצְטַהֶלֶת לְרֶגַע, לָרֹב עֲגוּמָה,

3320

פְּעָמִים, לְאַחַר שֶׁבָּכְתָה בַּמַּחְתֶּרֶת,

יִרְוַח לָהּ לְרֶגַע, כָּךְ הִיא מְדַמָּה,

וְתָמִיד מְאֹהֶבֶת.

פאוסט:

נָחָשׁ!

מפיסטופלס (לעצמו):

תְּפַסְתִּיךָ! אוּלַי זֶה הִצְלִיחַ!

3325

פאוסט:

סוּר מִמֶּנִּי, שָׂטָן וּמַדִּיחַ! 151

וְאֶת שֵׁם הַיָּפָה אַל תִּשָּׂא לְשִׁמְצָה!

אַל תָּשׁוּב אֶת הַתְּשׁוּקָה לְמַחְמַדֶּיהָ

לְעוֹרֵר בְּחוּשַׁי הַטְּרוּפִים לְמֶחְצָה.

מפסיטופלס:

3330

מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר? הִיא סְבוּרָה שֶׁבָּרַחְתָּ,

וְאוּלַי אֵין זֶה כֹּה רָחוֹק מִן הָאֱמֶת.

פאוסט:

הִיא קְרוֹבָה לְלִבִּי, וּכְכָל שֶׁאֶתְרַחֵק,

לֹא אוּכַל אוֹתָהּ לִשְׁכֹּחַ וְלֹא לְאַבֵּד.

אֲנִי מִתְקַנֵּא בְּגוּף הַמּוֹשִׁיעַ,

כַּאֲשֶׁר אֶת שְׂפָתֶיהָ אֵלָיו הִיא תַּגִּיעַ.

3335

מפסיטופסלס:

גַּם אֲנִי הִתְקַנֵּאתִי בְּךָ, יַקִּירִי,

כְּשֶׁצָּפִיתִי בְּצֶמֶד הָעֳפָרִים.152


פאוסט:

הִסְתַּלֵּק, סַרְסוּר!

מפסיטופלס:

אַתָּה מְגַדֵּף, וְאוֹתִי רַק מְבַדֵּחַ.

אֱלֹהִים, אֲשֶׁר בָּרָא גֶּבֶר וְאִשָּׁה,

הִכִּיר מִיָּד בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הַמִּקְצוֹעַ,

3340

וּבְעַצְמוֹ מְזַוֵּג זִוּוּגִים בְּלִי בּוּשָׁה.

אֵיזֶה בִּזְבּוּז! קוּם, לַדֶּרֶךְ צֵא!

בַּחֲדַר חֶמְדָּתְךָ כְּדַאי שֶׁתִּמָּצֵא,

וְלֹא בְּבוֹר עוֹלָם.

פאוסט:

מַנְעַמֵּי שָׁמַיִם בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ הַכָּלוֹת?

3345

תֵּן לִי לָנוּחַ בְּחֵיקָהּ עַד כְּלוֹת –

הַאִם לֹא אֶסְבֹּל בְּיָדְעִי מַה גּוֹרָלָהּ?

וְכִי אֵינִי דָּחוּי, חֲסַר בַּיִת וּפָלִיט,

שֶׁבְּלִי צֶלֶם אֱנוֹשׁ וּבְלִי כָּל תַּכְלִית,

מְדַלֵּג כְּמַפָּל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,

3350

שׁוֹצֵף בִּשְׁקִיקָה אֶל פִּי הַתְּהוֹם?

וְהִיא שָׁם, בְּרִגְשׁוֹת נַעֲרָה נֵעוֹרִים,

בַּבִּקְתָּה הַקְּטַנָּה לְרַגְלֵי הֶהָרִים,

וְכָל צָרְכָּהּ הַבֵּיתִי, הַפָּשׁוּט,

3355

עוֹטֵף בְּחֹם אֶת עוֹלָמָהּ הַפָּעוּט.

וַאֲנִי, שְׂנוּא אֵלִים,

לֹא דַּי שֶׁבִּקַּשְׁתִּי

לְהֵאָחֵז בַּסְּלָעִים,

אוֹתָם לִרְסִיסִים נִפַּצְתִּי!

דַּוְקָא אֶת שְׁלוֹמָהּ בִּקַּשְׁתִּי לְהַחֲרִיד!

3360

שֵׁד שֶׁכְּמוֹתְךָ, הַקָּרְבָּן לְךָ רָצוּי!

עֲזֹר לִי, אֵפוֹא, לְהָחִישׁ אֶת הָאַחֲרִית!

מַה שֶּׁנִּגְזַר, יִקְרֶה נָא בְּלִי דִּחוּי!

יִתְנַפֵּץ גּוֹרָלָהּ לְרֹאשִׁי, וּשְׁנֵינוּ

נֵרֵד יַחְדָּו אֱלֵי אָבְדָנֵנוּ!

3365

מפסיטופלס:

אֵיךְ הוּא שׁוּב קוֹדֵחַ, שׁוּב מִתְלַהֵם!

שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתְךָ, לֵךְ אוֹתָהּ לְנַחֵם!

הָרֹאשׁ הַקָּטָן שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה מוֹצָא

חוֹשֵׁב שֶׁהַדֶּרֶךְ קְרוֹבָה לְקִצָּהּ.

יְחִי הַשּׂוֹרֵד וְאֵינוֹ מְוַתֵּר!

3370

אַתָּה כְּבָר שָׂטָן לְמֶחְצָה, זֶה לֹא חִדּוּשׁ;

וְאֵין בָּעוֹלָם דָּבָר נִלְעָג יוֹתֵר

מִמַּרְאֵה שֵׁד מִשַּׁחַת בִּצְבַת הַיֵּאוּשׁ.


 

חַדְרָהּ שֶׁל גְרֶטְכֶן    🔗

גרֶטכן ליד הכישור, לבדה:153


גרֶטכן:

שַׁלְוָתִי פָּרְחָה,

לִבִּי כָּבֵד,

3375

לֹא אֶמְצָא מְנוּחָה

לְעוֹלָם וָעֶד.


אִם הוּא אֵינוֹ,

רַק הַקֶּבֶר נוֹתַר.

הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

3380

מָאוּס וּמְיֻתָּר.

דַּעְתִּי נִטְרֶפֶת

מֵרֹב יִסּוּרִים.

רֹאשִׁי הָאֻמְלָל

נִבְקָע לִגְזָרִים.

3385

שַׁלְוָתִי פָּרְחָה,

לִבִּי כָּבֵד,

לֹא אֶמְצָא מְנוּחָה

לְעוֹלָם וָעֶד.


רַק אַחֲרָיו בָּאֶשְׁנָב

3390

עֵינַי תָּרוֹת,

לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו

אֵצֵא לָרְחוֹבוֹת.

יְפִי תָּאֳרוֹ,

חֵן הֲלִיכוֹתָיו,

3395

מֶתֶק חִיּוּכוֹ,

הָעֹז בְּעֵינָיו.

נְעִימַת קוֹלוֹ

קֶסֶם שׁוֹקֵק,

וּמַגַּע כַּף יָדוֹ,

3400

וְאֵיךְ הוּא נוֹשֵׁק!


שַׁלְוָתִי פָּרְחָה,

לִבִּי כָּבֵד,

לֹא אֶמְצָא מְנוּחָה

לְעוֹלָם וָעֶד.

3405

חָזִי הַיּוֹקֵד

רַק לוֹ מִשְׁתּוֹקֵק,

לוּ רַק יָכֹלְתִּי

אוֹתוֹ לְחַבֵּק.

וְאוֹתוֹ לְנַשֵּׁק

3410

בְּכָל הַכֹּחוֹת,

בִּנְשִׁיקוֹת פִּיהוּ

לִטְבֹּעַ עַד כְּלוֹת!


 

גַּן מַרְתָה    🔗

מרגרטה. פאוסט.


מרגרטה: הַיְנְרִיךְ, הַבְטַח לִי! 154


פאוסט:

כָּל מַה שֶׁנִּתָּן!

מרגרטה:

וּמַה יַּחַסְךְ אֶל הַדָּת, הַגֵּד?

3415

אַתָּה אִישׁ יָשָׁר וְטוֹב־לֵב, כַּמּוּבָן,

אַךְ מִן הַדָּת, נִדְמֶה, אַתָּה מִסְתַּיֵּג.

פאוסט:

הַרְפִּי, יַלְדָּה, אֲנִי טוֹב לָךְ וּמוּכָן

לְמַעַן אֲהוּבַי אֶת נַפְשִׁי לִמְסֹר,

וְלֹא אַשִּׂיא אִישׁ בְּדָתוֹ לִכְפֹּר.

3420

מרגרטה:

לֹא דַּי בָּזֹאת, צָרִיךְ אֱמוּנָה!

פאוסט:

הַאֻמְנָם?


מרגרטה:

לוּ רַק הָיְתָה לִי מְעַט הַשְׁפָּעָה!

אֶת טֶקֶס הַקֹּדֶשׁ אֵינְךָ מְכַבֵּד.

פאוסט:

מְכַבֵּד בְּהֶחְלֵט.


מרגרטה:

אַךְ בְּלִי שׁוּם לַהֵט.

לַמִּיסָה, לְוִדּוּי, מִזְמַן לֹא הָלַכְתָּ.

3425

וּבָאֵל תַּאֲמִין?

פאוסט:

יַקִּירָה, מִי יוּכַל לִטְעֹן:

בָּאֵל אַאֲמִין?

שַׁאֲלִי כְּמָרִים וְהוֹגֵי דֵּעוֹת,

וּתְשׁוּבָתָם תּוֹרֶה לָךְ כַּמָּה נִקְלִים

בְּעֵינֵיהֶם הַשׁוֹאֲלִים.

3430


מרגרטה:

אִם כֵּן, אֵינְךָ מַאֲמִין?

פאוסט:

הָבִינִי נָכוֹן, יְצוּר זַךְ וְעָדִין.

מִי זֶה לִקְרֹא בִּשְׁמוֹ יָהִין?

מִי נָכוֹן לְהָעִיד:

בּוֹ אֲנִי מַאֲמִין?

וּמִי זֶה יָעֵז

3435

לָקוּם וּלְהַכְרִיז

קֳבָל עַם וְעֵדָה: בּוֹ אֵינִי מַאֲמִין?

הַמְחוֹלֵל כֹּל,

הַכּוֹלֵל כֹּל,

וְכִי לֹא חוֹלֵל וְלֹא כּוֹלֵל

3440

אוֹתָךְ, אוֹתִי, אֶת עַצְמוֹ?

הַאִם הָרָקִיעַ לֹא נָטוּי מֵעָל?

יְסוֹדוֹת הָאֲדָמָה לֹא נוֹצְקוּ אֵיתָן?

וְכוֹכְבֵי חֶסֶד אֵי שָׁם בַּמְּרוֹמִים

לֹא לָנֶצַח אֵלֵינוּ קוֹרְנִים בְּאוֹרָם?

3445

וְכִי לֹא אֶרְאֶה אוֹתָךְ עַיִן בְּעַיִן,

וְהַכֹּל בָּךְ גּוֹאֶה

אֶל רֹאשֵׁךְ, אֶל לִבֵּךְ

וְנִשְׁזָר בְּסוֹד נֶצַח, נִרְאֶה־

לֹא־נִרְאֶה, סְבִיבֵךְ?

3450

בָּרֶגֶשׁ הַזֶּה אֶת הַלֵּב מַלְאִי,

וּכְשֶׁתִּגְאֶה בָּךְ רוּחֵךְ וְתִתְפַּעֵל,

קִרְאִי לְכָךְ כָּל מַה שֶּׁתִּקְרְאִי,

אשֶׁר! לֵב! אַהֲבָה! אֵל!

לִי אֵין כָּל שֵׁם מְזֻמָּן

3455

לַדָּבָר! רֶגֶשׁ הוּא הַכֹּל;

הַשֵּׁם אֵינוֹ אֶלָּא קוֹל וְעָשָׁן,

מֵעִיב עַל זִיו רָקִיעַ.

מרגרטה:

דְּבָרֶיךָ יָפִים וְטוֹבִים לְהַרְגִּיעַ;

גַּם הַכֹּמֶר אוֹמֵר זֹאת בְּעֵרֶךְ כָּךְ,

3460

אִם כִּי לֹא בְּאוֹתָן הַמִּלִים זֹאת יַבִּיעַ.

פאוסט:

בְּכָל מָקוֹם בַּחֶלֶד, וְלוּ אַף נִדָּח,

כָּל לֵב הַפּוֹעֵם תַּחַת הָרָקִיעַ

אוֹמֵר זֹאת בִּלְשׁוֹנוֹ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ.

וְלָמָּה לֹא אֹמַר זֹאת בִּלְשׁוֹנִי, כְּמוֹתוֹ?

3465

מרגרטה:

אַתָּה בִּדְבָרֶיךָ מְאֹד מְשַׁכְנֵעַ,

אַךְ מַשֶּׁהוּ בָּהֶם בְּכָל זֹאת עָקוּם.

מִן הַנַּצְרוּת לֹא נוֹתֵר מְאוּם.

פאוסט:

יַלְדָּתִי!


מרגרטה:

וּכְבָר מִזְּמַן לִבִּי כּוֹאֵב,

לִרְאוֹתְךָ בְּחֶבְרָה שֶׁכָּזֹאת מִסְתּוֹבֵב.

3470

פאוסט:

מַדּוּעַ?

מרגרטה:

בְּכָל נִשְׁמָתִי אֲתַעֵב

אֶת זֶה שֶׁבְּחֶבְרָתוֹ אַתָּה מְבַלֶּה.

מֵעוֹדִי לֹא קָרָה לִי שֶׁכָּךְ אַרְגִּישׁ,

שֶׁמַּשֶּׁהוּ בִּי כֹּה הֶחְרִיד אֶת הַלֵּב,

כַּפַּרְצוּף הַמַּבְחִיל שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ.

3475

פאוסט:

בֻּבָּה מְתוּקָה, אַל נָא תַּחְשְׁשִׁי!

מרגרטה:

קִרְבָתוֹ מַרְתִּיחָה בִּי מַמָּשׁ אֶת הַדָּם.

רַק טוֹב אֶרְחַשׁ לִבְנֵי הָאָדָם;

אַךְ כְּשֵׁם שֶׁלְּךָ אֲנִי כֹּה מְיַחֶלֶת,

כֵּן מִמֶּנּוּ בַּסֵּתֶר נַפְשִׁי בּוֹחֶלֶת.

3480

חוּץ מִזֶּה, הוּא נִרְאֶה לִי מַמָּשׁ נוֹכֵל.

אִם עָשִׂיתִי לוֹ עָוֶל, יִסְלַח לִי הָאֵל.

פאוסט:

גַּם טִיפּוּסִים כָּאֵלֶּה צָרִיךְ, מִסְתַּבֵּר.

מרגרטה:

אַךְ לָמָּה עִם אֵלֶּה לְהִתְחַבֵּר!

הֵן אַךְ יוֹפִיעַ עַל סַף הַדֶּלֶת,

3485

וּכְבָר עַל פָּנָיו הַבָּעָה מְזַלְזֶלֶת,

וּמִין אִיּוּם;

רוֹאִים שֶׁהוּא לֹא נוֹטֵל שׁוּם חֵלֶק;

וְעַל מִצְחוֹ כָּתוּב וְחָתוּם

שֶׁאֵין בּוֹ חִבָּה לְשׁוּם אָדָם.

3490

בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ כֹּה טוֹב לִי וְחַם,

אֲנִי חָשָׁה חַיָּה וּמְשֻׁחְרֶרֶת,

אַךְ בְּקִרְבָתוֹ נִשְׁמָתִי נִסְגֶּרֶת.

פאוסט:

הוֹ מַלְאָכִי הָרוֹאֶה נִסְתָּרוֹת!

מרגרטה:

זֶה מֵעִיר בְּקִרְבִּי תְּחוּשׁוֹת כֹּה מָרוֹת,

3495

עַד כִּי כָּל עוֹד אֵלַי הוּא קָרוֹב,

אַהֲבָתִי לְךָ כְּמוֹ מִתְבַּטֶלֶת.

גַּם לְהִתְפַּלֵּל אֵינֶנִּי מְסֻגֶּלֶת.

הַיְנְרִיךְ, זֶה מְכַרְסֵם בְּנִשְׁמָתִי;

אַתָּה וַדַּאי שֻׁתָּף לִתְחוּשָׁתִי.

3500


פאוסט:

זוֹ סְלִידָה טִבְעִית!

מרגרטה:

עָלַי לַחֲזֹר.

פאוסט:

וּלְעוֹלָם לֹא אֵדַע הֲנָאָה עִלָּאִית

עַל חָזֵךְ לָנוּחַ שָׁעָה תְּמִימָה,

לֵב אֶל לֵב וְנֶפֶשׁ אֶל נֶפֶשׁ הוֹמָה?

מרגרטה:

אֲהָהּ, לוּ אַךְ יָשַׁנְתִּי לְבַדִּי!

3505

עוֹד הַלַּיְלָה הָיִיתִי פּוֹתַחַת דַּלְתִּי.

אַךְ שְׁנָתָהּ שֶׁל אִמָּא מְאֹד קַלָּה,

וְאִם הִיא אֶת שְׁנֵינוּ תִּמְצָא פִּתְאֹם,

תִּפְרַח נִשְׁמָתִי בּוֹ בַּמָּקוֹם.

פאוסט:

מַלְאָכִי שֶׁלִי, אַל בֶּהָלָה;

3510

הֲרֵי לָךְ בַּקְבּוּק. שְׁתֵּי טִפּוֹת, לֹא יוֹתֵר,

אִם תִּמְסְכִי בַּמַּשְׁקֶה שֶׁלָּהּ,

שׁוּם רַחַשׁ אוֹתָהּ לֹא יוּכַל לְעוֹרֵר.

מרגרטה:

מַה לֹּא אֶעֱשֶׂה לְמַעַנְךָ?

זֶה לֹא יַזִּיק לָהּ, אֲנִי מְקַוָּה!

3515

פאוסט:

הֶהָיִיתִי מַמְלִיץ עַל כָּךְ, אֲהוּבָה?

מרגרטה:

דַּי, יַקִּירִי, בְּמַבָּט מֵעֵינְךָ,

וּמַשֶּׁהוּ עַל רְצוֹנִי מִשְׁתַּלֵּט.

כֹּה הַרְבֵּה הֶעֱנַקְתִּי לְךָ,

כִּמְעַט לֹא נוֹתֵר לִי עוֹד מַה לָּתֵת.

3520

(יוצאת).

(מפיסטופלס נכנס).

מפיסטופלס:

הַקּוֹפָה הִסְתַּלְּקָה?

פאוסט:

שׁוּב עָסַקְתָּ בְּצִיתוּת?

מפיסטופלס:

שָׁמַעְתִּי דֵי צָרְכִּי, מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת.

הַדּוֹקְטוֹר קִבֵּל הַרְצָאָה בְּנַצְרוּת;155

אֲקַוֶּה שֶׁזֶּה יָבִיא לְךָ תּוֹעֶלֶת.

3525

נְעָרוֹת מְבַקְשׁוֹת מָסֹרֶת נֶחְשֶׁלֶת.

בָּחוּר תָּם וְאָדוּק הֵן רוֹצוֹת לְבַיֵּת;

חוֹשְׁבוֹת: הוֹלֵךְ בַּתֶּלֶם, גַּם לִי יְצַיֵּת.

פאוסט:

מִפְלֶצֶת! לֹא תּוּכַל לְגַלּוֹת הֲבָנָה,

לִנְשָׁמָה כָּזוֹ, אוהֶבֶת, זַכָּה,

3530

הַמַּחְזִיקָה בָּאֱמוּנָה וּבָהּ דְּבֵקָה,

הַמַּאֲמִינָה בִּגְאֻלָּה, וּמִתְעַנָּה

בַּיְדִיעָה שֶׁאֲהוּבָהּ אָבוּד לָעַד.

מפיסטופלס:

חַזְרָן חוּשָׁנִי וְאַלְחוּשִׁי כְּאֶחָד,

יַלְדֹּנֶת קְטַנָּה בְּךָ מְתַעְתַּעַת.

3535

פאוסט:

יְצוּר כִּלְאַיִם, בֶּן אֵשׁ וְטִנּוּף!

מפיסטופלס:

מְבִינָה גְדוֹלָה בְּחָכְמַת הַפַּרְצוּף! 156

בְּקִרְבָתִי הִיא מִתְיַמֶּרֶת לָדַעַת,

שֶׁמַּסֵּכָה כְּמוֹ שֶׁלִי מַסְתִּירָה זָדוֹן;

הִיא סְמוּכָה וּבְטוּחָה שֶׁאֲנִי מִין גָּאוֹן,

3540

וְאוּלַי אַף הַשֵּׁד בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

וּבְכֵן, הַלַּיְלָה –?

פאוסט:

מָה אִכְפַּת לְךָ?

מפיסטופלס:

אַדְּרַבָּה! גַּם אֲנִי שֻׁתָּף לַשִּׂמְחָה!


 

לְיַד הַבְּאֵר    🔗

גרֶטכן וליזכֶן, בידיהן כדים.


לִיזְכֶן:

שָׁמַעְתְּ מַה לְּבֶּרְבֶּלְכֶן שֶׁלָּנוּ קָרָה?

גרֶטכן:

שׁוּם דָּבָר. אֵינֶנִּי יוֹצֵאת בְּחֶבְרָה.

3545

ליזכן:

שִׁמְעִי מַה סִּיבִּילֶה סִפְּרָה לִי בְּסוֹד:

גַּם הִיא נָפְלָה בַּפַּח סוֹף־סוֹף.

זֶה שְׂכַר הַיְהִירוּת!

גרֶטכן:

מַה פֵּרוּשׁ?


ליזכן:

הַשׁוֹטָה!

מְזִינָה שְׁנַיִם, כְּשֶׁהִיא אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה.157


גרֶטכן:

אֲבוֹי!

3550

ליזכן:

סוֹף־סוֹף קִבְּלָה אֶת שְׂכָרָהּ הָרָאוּי.

אֵיךְ שֶׁעָגְבָה עַל בָּחוּר בְּגָלוּי!

אֵיפֹה לֹא סוֹבְבָה,

בַּכְּפָר, לַמְּחוֹלוֹת,

צְרִיכָה לִהְיוֹת בֵּין הַמּוֹבִילוֹת,

3555

הוּא חִזֵּר עִם תּוּפִינִים וְיַיִן,

וְהִיא, בְּטוּחָה שֶׁיָּפָה מִמֶּנָּה אַיִן,

עַל כְּבוֹדָהּ לֹא חָסָה וְעַל שְׁמָהּ הַטּוֹב

וְקִבְּלָה מִמֶּנּוּ תְּשׁוּרוֹת לָרֹב.

וְאָז נִשּׁוּקִים, מִזְמוּזִים בַּמַּחְבּוֹא,

וְנִקְטַף הַפֶּרַח עוֹד בְּאִבּוֹ.

3560

גרֶטכן:

אֻמְלָלָה!

ליזכן:

וְאַתְּ עוֹד נוֹטָה לָהּ חֶמְלָה!

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ אֵצֶל הַכִּישׁוֹר טָוִינוּ,

וְאִמָּא לָצֵאת לֹא הִנִּיחָה לָנוּ,

בִּלְתָה לָהּ הַגְּבֶרֶת עִם הַמְחַזֵּר,

3565

בְּסִמְטָה, עַל סַפְסָל בִּקְצֵה הֶחָצֵר.

לֹא הִיא תַּעֲבֹד בַּפֶּרֶךְ.

עַכְשָׁו לְעֵין כֹּל תִּכְרַע הִיא בֶּרֶךְ,

בַּכְּנֵסִיָּה, בְּכֻתֹּנֶת סוֹטָה! 158

גרֶטכן:

הוּא וַדַּאי יִתְחָרֵט וִיבַקֵּשׁ לְשֵׂאתָהּ.

3570

ליזכן:

הוּא לֹא טִפֵּשׁ! בָּחוּר זָרִיז

יַמְשִׁיךְ לִרְעוֹת בִּשְׂדוֹת זָרִים.

וּמִמֵּילָא כְּבָר הִסְתַּלֵּק.

גרֶטכן:

זֶה לֹא רָאוּי!

ליזכן:

גַּם אִם יִשָּׂאֶנָּה, דְּבַשׁ לֹא תְּלַקֵק!

אֶת הַזֵּר מֵרֹאשָׁהּ הַנְּעָרִים יִקְרְעוּ,

3575

וְעַל סַף דַּלְתָּהּ קַשׁ יְפַזְּרוּ.

יוצאת.


גרֶטכן (בדרכה לביתה):

אֵיךְ פַּעַם יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת כֹּה בּוֹטָה,

כְּשֶׁיַלְדָּה אֻמְלָלָה מִדַּרְכָּהּ סָטְתָה!

אֵיךְ, כְּשֶׁאַחֵר לֹא עָמַד בְּפִתּוּי,

לֹא חָסַכְתִּי מִלּוֹת נְאָצָה וְגִנּוּי!

3580

שָׁחוֹר מִשְּׁחוֹר בְּעֵינֵי הִצְטַיֵּר,

וַאֲנִי, בִּדְבָרַי, הִשְׁחַרְתִּיו עוֹד יוֹתֵר.

הִתְגָּאֵיתִי לִהְיוֹת חַפָּה מִכָּל חֵטְא,

וְעַכְשָׁו אֲנִי בְּעַצְמִי הַחוֹטֵאת.

אַךְ מַה שֶּׁהִדִּיחַ אוֹתִי לַחֲטָאִים,

3585

הָיָה כֹּה מָתוֹק, אֱלֹהַי! כֹּה נָעִים!


 

סִמְטָה לִפְנֵי חוֹמַת הָעִיר    🔗

בגומחה בחומה דיוקן המאטֶר דולורוסה, לפניו צנצנות פרחים.


גרֶטכן (שׂמה פרחים טריים בצנצנות):

הוֹ אֵם הַיִּסּוּרִים,159 הַרְכִּינִי אֵלַי אֶת רֹאשֵׁךְ,

בַּצַר לִי, הַטִּי לִי חַסְדֵּךְ!


כְּחֶרֶב מְפַלֵּחַ

3590

הַכְּאֵב אֶת לִבֵּךְ,

לְמַרְאֵה מוֹת בְּנֵךְ.

גּוֹנַחַת תִּשְּׂאִי

אֶל הָאָב מַבָּטֵךְ,

לְעָנְיוֹ, לְעָנְיֵךְ.

3595

מִי יוּכַל לְשַׁעֵר

אֵיךְ עוֹלֶה וְגוֹבֵר

הַכְּאֵב בְּעַצְמוֹתַי?

אֵיךְ לִבִּי דּוֹפֵק,

רוֹעֵד, מִשְׁתּוֹקֵק,

3600

רַק אַתְּ תֵּדְעִי, רַק אַתְּ!

לַאֲשֶׁר אֶפְנֶה,

כָּאן בֶּחָזֶה,

הוֹ מַר לִי, כֹּה מַר!

לְבַד אַךְ נוֹתֶרֶת,

3605

בִּבְכִי מְמָרֶרֶת,

הַלֵּב בִּי נִשְׁבָּר.


אֶת פִּרְחֵי חַלּוֹנִי

בִּדְמָעוֹת הִשְׁקֵיתִי!

בַּבֹּקֶר, מִמְּעוֹנִי,

3610

אוֹתָם לָךְ הֵבֵאתִי.

עִם שַׁחַר, עֵת חַמָּה

זָרְחָה בְּחַדְרִי,

כְּבָר יָשַׁבְתִּי בַּמִּטָּה,

שְׁטוּפָה בְּצַעֲרִי.

3615

מֵחֶרְפָּה וּמִמָּוֶת הַצִּילִי! עִזְרִי

הוֹ אֵם הַיִּסּוּרִים,

הַרְכִּינִי אֵלַי אֶת רֹאשֵׁךְ,

בַּצַּר לִי, הַטִּי לִי חַסְדֵּךְ!


 

לַיְלָה    🔗

רחוב לפני דלת ביתה של גרֶטכן.


וָלֶנטין (חייל, אחיה של גרֶטכן):

רַבּוֹת יָשַׁבְתִּי בְּמִשְׁתֵּה רַעִים,

3620

שָׁם הִתְגָּאוּ הַחֲבֵרִים,

וְגַם דִּבְּרוּ בַּהֲמֻלָּה,

בִּתְהִלָּתָהּ שֶׁל בְּתוּלָה,

כּוֹס אַחַר כּוֹס שָׁתוּ בְּשִׁבְחָהּ,

וַאֲנִי, מַרְפְּקַי שְׁעוּנִים בְּבִטְחָה,

3625

הִקְשַׁבְתִּי בְּנַחַת לַסִּפּוּרִים

וּלְגֻזְמוֹת הַשִּׁכּוֹרִים,

לִטַּפְתִּי בְּשֶׁקֶט אֶת זְקַנְקַנִּי,

בְּחִיּוּךְ הֵרַמְתִּי אֶת קַנְקַנִּי

וְשַׂחְתִּי: כָּל אָדָם וְהָאֱמֶת שֶׁלּוֹ,

3630

אַךְ הֲיֵשׁ עוֹד אַחַת בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ

שֶׁתּוּכַל לִשְׁווֹת לִגְרֶטֶל תַּמָּתִי

וְלָצֶקֶת מַיִם עַל יְדֵי אֲחוֹתִי?

בֵּין צִלְצוּל גְּבִיעִים הַשְּׁמוּעָה פָּשְׁטָה,

אֲחָדִים צָעֲקוּ: אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ!

3635

הִיא גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל כָּל הַבָּנוֹת,

וְלָרַבְרְבָנִים נִסְתַּתְּמוּ טְעָנוֹת.

עַכְשָׁו, מַה נּוֹתַר לִי? – לִתְלֹשׁ שְׂעָרוֹת!

בְּמַר יֵאוּשִׁי לְטַפֵּס עַל קִירוֹת!

כָּל זַב חֹטֶם יוֹשֵׁב קְרָנוֹת

3640

יָבוֹא אֵלַי בִּטְעָנוֹת!

וַאֲנִי, כְּמוֹ בַּעַל חוֹב, נָכוֹן

לִסְפֹּג עֶלְבּוֹן אַחֲרֵי עֶלְבּוֹן!

אוּכַל לַחְבֹּט לָהֶם בַּפָּנִים,

אַךְ לֹא לִקְרֹא לָהֶם שַׁקְרָנִים.

3645


מַה זֶה הוֹלֵךְ שָׁם? מַה מִּתְקָרֵב?

הַאִם זוּג הָרֵיקִים לְכָאן מִתְגַּנֵּב?

אִם זֶה הוּא, אֲנִי תּוֹפֵס בְּעָרְפּוֹ,

חַי הוּא כְּבָר לֹא יֵצֵא מִפֹּה.


פאוסט. מפיסטופלס.

פאוסט:

כְּמוֹ בְּחַלּוֹן הַלִשְׁכָּה הַקְּדוֹשָׁה,

3650

בּוֹ נֵר הַתָּמִיד בְּלֶהָבָה קְלוּשָׁה

רֶגַע מְהַבְהֵב, מִשְׁנֵהוּ יַכְזִיב,

וְהַחשֶׁךְ סוֹגֵר סָבִיב סָבִיב,

כָּךְ גַּם גּוֹוֵעַ הָאוֹר בְּחָזִי.


מפיסטופלס:

וַאֲנִי כְּחָתוּל בְּעוֹנַת הַיִּחוּם,

3655

חוֹמֵק בְּמַעֲלֵה מַדְרֵגוֹת הַחֵרוּם,

נִלְחָץ לַקִּירוֹת וּמְטַפַּס בַּחֲשַׁאי,

וּבְעֶצֶם מַרְגִּישׁ מְהֻגָּן לְמַדַּי:

קְצָת נַחַת גְּנוּבָה, פֹּה וָשָׁם מִזְמוּטִים,

וַלְפּוּרְגִיס, לֵיל רוּחוֹת וְשֵׁדִים,160

3660

מַתְחִיל לְעַקְצֵץ לִי בַּוְּרִידִים.

הַחַג הַמְפֹאָר יָחוּל מָחֳרָתַיִם,

בְּלַיְלָה כָּזֶה לֹא כְּדַאי לִסְגֹּר עַיִן.

פאוסט:

וְהָאוֹצָר הַמְנַצְנֵץ שָׁם הַרְחֵק בַּשְּׁמָמָה

יָגִיחַ מִבֶּטֶן הָאֲדָמָה?161

3665

מפיסטופלס:

אַל דְּאָגָה, תּוּכַל בִּמְהֵרָה

לִשְׁלֹחַ יָדְךָ אֶל תּוֹךְ הַקְּדֵרָה.

הֵצַצְתִּי פְּנִימָה מִקָּרוֹב,

יֵשׁ בָּהּ כִּתְרֵי־אֲרִי לָרֹב.162

פאוסט:

אַף לֹא טַבַּעַת, אַף לֹא עֲדִי

3670

לַעֲנֹד לִגְרוֹנָהּ שֶׁל מַחְמַדִּי?

מפיסטופלס:

רָאִיתִי שָׁם מַשֶּׁהוּ דֵי נָאֶה,

מַחְרֹזֶת פְּנִינִים, אִם אֵינֶנִּי טוֹעֶה.


פאוסט:

וְכָךְ גַּם יָאֶה. הֵן לֹא נָעִים

לָסוּר לְבַקְּרָהּ בְּלִי שַׁי מַתְאִים.

3675

מפיסטופלס:

אֵינְךָ צָרִיךְ כָּל כָּךְ לְהִבָּהֵל,

אִם פַּעַם אֶת הָעֹנֶג חִנָּם תְּקַבֵּל.

עַתָּה, כְּשֶׁרָקִיעַ בְּכוֹכָבָיו מַרְטִיט,

שְׁמַע יְצִירַת אָמָּנוּת אֲמִתִּית.

אָשִׁיר לָהּ, לַגְּבֶרֶת, שִׁיר מוּסָר

3680

שֶׁיֵּיטִיב לִזְרוֹת בְּעֵינֶיהָ עָפָר.

(שר בלוויית קתרוס). 163

מָה אַתְּ מִתְדַּפֶּקֶת,

קָתֶרִינָה שׁוֹקֶקֶת,

עַל דֶּלֶת אֲהוּבֵךְ,

טֶרֶם שֶׁמֶשׁ עוֹלָה?

3685

הִשָּׁמְרִי לָךְ מְאֹד:

יִפְתַּח דֶּלֶת נְעוּלָה,

תִּכָּנֵס בְּתוּלָה

וְתֵצֵא לֹא עוֹד.

בִּרְחִי כָּל עוֹד

3690

דָּבָר לֹא קָרָה,

אִם לֹא כֵן, נַעֲרָה,

עוֹלָמֵךְ יֶחֱרַב!

אִם נַפְשֵׁךְ לָךְ יָקְרָה,

אַל תִּתְּנִי לַגַּנָּב

3695

אֵלַיִךְ לִקְרַב

בְּלִי טַבַּעַת זָהָב!

ולנטין (מתקרב):

אֶת מִי תְּפַתֶּה פֹּה? אָלָה וּקְלָלָה!

לוֹכֵד חֻלְדּוֹת מַר וְנִמְהָר! 164

יִקַח הַשֵּׁד אֶת הַכְּלִי תְּחִלָּה!

3700

אַחֲרָיו גַּם אֶת הַזַמָּר!

מפיסטופלס:

הַקַּתְרוֹס נֻפַּץ לָאֲדָמָה!

ולנטין:

עַכְשָׁו בָּא תּוֹר הַגֻּלְגֹּלֶת עַצְמָהּ!

מפיסטופלס (לפאוסט):

הֶר דוֹקְטוֹר, אַל תִּסּוֹג! מַהֵר!

הִצָּמֵד אֵלַי וְאַל תַּרְפֶּה!

3705

אֶת הַבַּרְזֶל שְׁלֹף, בְּלִי לְאַחֵר!

שַׁפְּדֵהוּ! אֲנִי מְחַפֶּה.

ולנטין:

חַפֶּה עַל זֹאת!


מפיסטופלס:

בְּלִי בְּעָיוֹת!

ולנטין:

וְעַל זֹאת!

מפיסטופלס:

כַּמּוּבָן!

ולנטין:

נִדְמֶה שֶׁהַשֵּׁד מְעֹרָב בָּעִנְיָן!

מַה זֶּה קוֹרֶה לִי? יָדִי הִתְאַבְּנָה.

3710

מפיסטופלס (לפאוסט):

הַכֵּה בּוֹ!

ולנטין (נופל):

הַצִּילוּ!

מפיסטופלס:

הִנֵּה הַפֶּרֶא אֻלַּף בִּינָה.

אַךְ עַכְשָׁו צָרִיךְ לְהִסְתַּלֵּק!

זַעֲקַת הַדָּם מִתְעוֹרֶרֶת מַהֵר.

עִם הַמִּשְׁטָרָה עוֹד אוּכַל לְהִתְעַסֵּק,

אַךְ מִדִּינֵי נְפָשׁוֹת אֶתְנַזֵּר.165

3715

מרתה (בחלון):

צְאוּ הַחוּצָה!

גרֶטכן (בחלון):

הָבִיאוּ פָּנָסִים!

מרתה (כמקודם):

קְטָטָה וַהֲמֻלָה, זְעָקוֹת וְגִדּוּפִים.

המון:

מִישֶׁהוּ כְּבָר שׁוֹכֵב כָּאן מֵת!

מרתה (יוצאת):

הַאִם הָרוֹצְחִים הִסְפִּיקוּ לְהִמָּלֵט?

גרֶטכן (יוצאת):

מִי כָּאן שׁוֹכֵב?

3720

המון:

בְּנָהּ שֶׁל אִמֵּךְ.

גרֶטכן:

אֵל אֱלֹהִים! אֵיזוֹ צָרָה!

ולנטין:

אֱמֶת וְנָכוֹן, אָמוּת בִּמְהֵרָה,

קָצְרוּ הַמִּלִּים, גַּם הַמִּיתָה קְצָרָה.

מַה לָּכֶן, נָשִׁים, בּוֹכוֹת בְּכִי מַר?

בּוֹאוּ שִׁמְעוּ מַה בְּפִי לוֹמַר!

3725

(כולם מקיפים אותו).

גְרֶטְכֶן, רְאִי נָא, עוֹדֵךְ צְעִירָה,

אַתְּ חַסְרַת נִסָּיוֹן, דַּעְתֵּךְ קְצָרָה,

אֶת מַעֲשַׂיִךְ כִּלְכַּלְתְּ בְּלִי תְּבוּנָה.

אֹמַר לָךְ בֵּינֵינוּ בְּלֵב גָּלוּי:

אִם כְּבָר הָפַכְתְּ לִהְיוֹת זוֹנָה,

3730

הֲיִי זוֹנָה כַּיָּאֶה, כָּרָאוּי!

גרֶטכן:

אָחִי! אֱלֹהִים! אֵיזֶה עֶלְבּוֹן!

ולנטין:

עִזְבִי אֶת הָאֵל מִחוּץ לַחֶשְׁבּוֹן!

אֶת הַנַּעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב, כַּיָּדוּעַ,

הַדְּבָרִים יִתְקַדְּמוּ בַּמַּסְלוּל הַקָּבוּעַ.

3735

עִם הָאֶחָד הִתְחַלְתְּ בַּמִּסְתָּרִים,

אַחֲרָיו יָבוֹאוּ גְּבָרִים אֲחֵרִים,

וּמִי שֶׁתְּרֵיסָר כְּבָר פָּקְדוּ מִטָּתָהּ,

הָעִיר כֻּלָּהּ כְּבָר יוֹדַעַת אוֹתָהּ.

כַּאֲשֶׁר אַךְ נוֹלֶדֶת הַבּוּשָׁה,166

3740

לָעוֹלָם הִיא בָּאָה בְּסוֹד, בַּמִּסְתּוֹר,

וּמִיָּד, עַל כְּתֵפֶיהָ וְעַל רֹאשָׁהּ,

עוֹטִים לָהּ צָעִיף שֶׁל לַיִל שָׁחוֹר;

אַף הָיוּ מַחְנִיקִים אוֹתָהּ, לוּ נִתַּן.

אַךְ הִיא דַּוְקָא גְּדֵלָה וְהוֹלֶכֶת,

3745

וּכְבָר לְאוֹר יוֹם בַּדְּרָכִים מִשְׂתָּרֶכֶת,

וְלֹא מִתְיַפָּה כְּלָל וּכְלָל עִם הַזְּמַן.

אַדְרַבָּה, כְּכָל שֶׁפַּרְצוּפָהּ מִתְכַּעֵר,

תְּחַפֵּשׂ לָהּ אוֹר־יוֹם שִׁבְעָתַיִם זוֹהֵר.

יָכוֹל אֲנִי כְּבָר לְשַׁוּוֹת לִי זְמַנִּים,

3750

שֶׁבָּהֶם בְּנֵי עִירֵנוּ הַמְהֻגָּנִים,

מִמֵּךְ, פְּרוּצָה, יֵרָתְעוּ בִּבְחִילָה,

כְּאִלּוּ הֵרִיחוּ צַחֲנַת נְבֵלָה.

רוּחֵךְ תִּפֹּל וְלִבֵּךְ יִרְעַד,

כַּאֲשֶׁר לְעֵינַיִךְ יֵישִׁירוּ מַבָּט!

3755

מַחֲרֹזֶת זָהָב שׁוּב לֹא תַּעַנְדִי! 167

לְיַד הַמִּזְבֵּחַ שׁוּב לֹא תַּעַמְדִי!

בְּשִׂמְלָה נָאָה, עֲטוּרַת מַלְמָלוֹת,

לֹא יִתְּנוּ לָךְ, כְּפַעַם, לָצֵאת בִּמְחוֹלוֹת!

תְּחַפְּשִׂי מִקְלָט בְּפִנּוֹת אֲפֵלוֹת,

3760

עִם עֲדַת קַבְּצָנִים וּבַעֲלֵי מוּם,

וְגַם אִם יִמְחַל לָךְ הָאֵל הָרַחוּם,

אֲרוּרָה אַתְּ לָעַד עַל פְּנֵי אֲדָמוֹת.

מרתה:

הַפְקֵד נַפְשְׁךָ לְחַסְדֵי הָאֵל!

רַק תּוֹסִיף עָווֹן, אִם תַּמְשִׁיךְ לְקַלֵּל!

3765

ולנטין:

לוּ יָכֹלְתִּי לִגְמֹל לָךְ מִנַּחַת זְרוֹעִי,

נְקֵבָה מֻפְקֶרֶת וְסַרְסוּרִית!

כִּי אָז כָּל חֲטָאַי, כְּבֵדִים כְּקַלִּים,

הָיוּ נִשְׁכָּחִים לִי וְנִמְחָלִים.

גרֶטכן:

אָחִי! אָחִי! יִסּוּרֵי שַׁחַת!

3770

ולנטין:

אַל תִּתְיַפְּחִי פֹּה בְּלֵב נִשְׁבָּר!

כֵּיוָן שֶׁוִּתַּרְתְּ עַל כְּבוֹדֵךְ הַיָּקָר,

הִכֵּית בְּלִבִּי מַכָּה נִצַּחַת.

אֵלִי, כְּחַיָּל וּכְאִישׁ תָּמִים,

אֶעֶצֹם אֶת עֵינַי לִשְׁנַת עוֹלָמִים.

3775

(מת).


 

קָתֶדְרָלָה    🔗

תפילה, עוגב ומקהלה

גרֶטכן בתוך קהל רב. רוח רעה עומדת מאחוריה.


רוח רעה:

מַה שּׁוֹנִים הָיוּ, גְרֶטְכֶן, פְּנֵי הַדְּבָרִים,168

כְּשֶׁלִּפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, בִּמְלֹא תֻּמָּתֵךְ,

נִצַבְתְּ כָּאן אֵי אָז, בְּיָמִים אֲחֵרִים,

מִלְמַלְתְּ תְּפִלּוֹת,

מִסִּפְרֵךְ הַבָּלוּי,

3780

חֲצִי־מְשַׂחֶקֶת,

חֲצִי־אֵל בַּלֵּב!

גְרֶטְכֶן!

אֵיפֹה תּוֹעֶה רֹאשֵׁךְ?

אֵילוּ עֲווֹנוֹת

3785

צְפוּנִים בְּלִבֵּךְ?

הֲתִשְּׂאִי תְּפִלָּה לְנִשְׁמַת אִמֵּךְ,

שֶׁנָּמָה לָנֶצַח בַּשְּׁאוֹל בְּעֶטְיֵךְ?

שֶׁל מִי הוּא הַדָּם עַל סֵף בֵּיתֵךְ?

וְתַחַת לִבֵּךְ

3790

מַה זָּע, מַה נּוֹבֵט,

חָרֵד וּמַחְרִיד

בְּאֵימַת נוֹכְחוּתוֹ?

גרֶטכן:

רַע לִי! רַע לִי!

לוּ רַק הִרְפּוּ הַמַּחְשָׁבוֹת,

3795

הַמְּצִיקוֹת מִתְרוֹצְצוֹת

בִּי, כְּנֶגֶד רְצוֹנִי!

מקהלה:

Dies irae, dies illa

Solvet saeclum in favilla.169

נגינת עוגב.

רוח רעה:

הֶחָרוֹן יִקָּחֵךְ!

3780

הַשּׁוֹפָר תּוֹקֵעַ! 170

הַקְּבָרִים רוֹעֲדִים!

וְלִבֵּךְ,

מִמְּנוּחַת עֲפָרֵךְ,

שׁוּב

בְּכוּר יִסּוּרִים

3805

יִשָּׂרֵף!

גרֶטכן:

לוּ יָכֹלְתִּי לִבְרֹחַ!

קוֹל הָעוּגָב

חוֹנֵק אוֹתִי,

3810

הַשִּׁיר הֶחְרִיד

אֶת עִמְקֵי נִשְׁמָתִי.

מקהלה:

Judex ergo cum sedebit,

Quidquid latet adparebit,

3815

Nil inultum remanebit.171

גרֶטכן:

צַר לִי הַמָּקוֹם!

עַמּוּדֵי הַשַׁיִשׁ

אוֹתִי כּוֹלְאִים!

הַקִּמְרוֹן הַזֶּה

מֵעִיק עָלַי – אֲוִיר!

3820

רוח רעה:

הִסְתַּתְּרִי! לַחֵטְא וְלַחֶרְפָּה

אֵין מִסְתּוֹר.

אֲוִיר? אוֹר?

אוֹי לָךְ!

מקהלה:

3825

Quid sum miser tunc dicturus?

Quem patronem rogaturus?

Cum vix justus sit securus.172


רוח רעה:

קוֹרְנֵי פָּנִים יָסֵבּוּ

מִמֵּךְ עֵינַיִם.

טְהוֹרֵי לֵבָב יֵרָתְעוּ

3830

מֵהוֹשִׁיט לָךְ כַּפַּיִם.

אוֹי לָךְ!


מקהלה: Quid sum miser tunc dicturus?

גרֶטכן:

שְׁכֶנְתִּי! מִלְחֵי הֲרָחָה! –

מתעלפת.


 

לֵיל וַלְפּוּרְגִיס    🔗

הרי הַרְץ. המחוז סביב שירקֶה וְאֶלנד.173

פאוסט. מפיסטופלס.


מפיסטופלס:

מַקֵל מַטְאֲטֵא לֹא הָיִיתָ תּוֹפֵס?

3835

לוּ תַּיִשׁ גָּרוּם וְחָסֹן לִי נִתַּן,

כִּי בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ עוֹד נַרְבֶּה לְטַפֵּס.

פאוסט:

כָּל עוֹד אֲהַלֵךְ עַל רַגְלַי, רַעֲנָן,

הַמַּקֵל הַמְסֻקָּס בְּהֶחְלֵט מְסַפֵּק.

וְכִי מַה בְּקִצּוּר הַדְּרָכִים מְרַתֵּק?

3840

הַתְחֵל בִּמְבוֹךְ עֲמָקִים מִתְפַּתֵּל,

מִשָּׁם בְּחוֹמַת הַצּוּקִים הַעְפֵּל,

מִמֶּנָּה מֵי פֶּלֶג צוֹנְחִים יוֹם וָלֵיל –

הָעֹנֶג הַזֶּה לַטִּיּוּל הוּא פִּלְפֵל!

אָבִיב כְּבָר נִרְקָם בֵּין עַנְפֵי הַלִּבְנִים,

3845

אֲפִלּוּ בָּאֹרֶן נוֹתֵן סִימָנִים;

אוּלַי בְּגוּפֵנוּ יָפִיחַ נְשָׁמָה?


מפיסטופלס:

אוֹדֶה, מִכָּל זֶה לֹא אָחוּשׁ מְאוּמָה!

לִי צִנַּת חֹרֶף דַּוְקָא מַתְאִימָה

כְּשֶׁכְּפוֹר וּשְׁלָגִים בְּדַרְכִּי נֶעְרָמִים.

3850

כַּמָּה עֲגוּמָה הַלְּבָנָה הַפְּגוּמָה

שֶׁבְּזֹהַר מְאֻחָר עוֹלָה, מַאְדִּימָה,

וְלֹא תִּשְׁפֹּךְ אֶלָּא צֵל רְפָאִים,

כָּל צַעַד נִתְקָל בִּגְזָעִים, בִּסְלָעִים!

בִּרְשׁוּתְךָ, אַזְמִין לָנוּ אוֹר תַּעְתּוּעִים! 174

3855

אֶחָד כֹּה קָרוֹב, בַּעֲלִיצוּת בּוֹעֵר.

הַאִם תִּצְטָרֵף אֵלֵינוּ, חָבֵר?

מַה תָּאִיר לַשָּׁוְא בְּאוֹר סַנְוֵרִים,

הֱיֶה נָא פָּנָס בְּטִפּוּס הֶהָרִים!

אור תעתועים:

לִכְבוֹדְכֶם אַשְׂכִּיל, כָּךְ אָעֵז לְקַוּוֹת,

3860

אֶת טִבְעִי הַפּוֹחֵז לְרַסֵּן וּלְאַלֵּף.

עַל פִּי רֹב דְּרָכֵינוּ עֲקַלְקַלּוֹת.

מפיסטופלס:

שְׁמַע אֵיךְ אָדָם הוּא רוֹצֶה לְחַקּוֹת!

לֵךְ יָשָׁר, חֵי הַשֵּׁד, וְאַל תִּתְחַצֵף!

אוֹ בְּהֶבֶל פִּי בְּךָ אֲנִי נוֹשֵׁף.

3865

אור תעתועים:

מִיָּד הִבְחַנְתִּי מִי פֹּה הָאָדוֹן,

אֶשְׁתַּדַּל בְּהֶחְלֵט לְהַשְׂבִּיעַ רָצוֹן.

רַק זְכֹר, בְּטוּבְךָ, הָהָר כְּמֶרְקָחָה,

וּכְשֶׁאוֹר תַּעְתּוּעִים מוֹרֶה דַּרְכְּךָ,

יִתָּכְנוּ תַּקָּלוֹת, וְאִתְּךָ הַסְּלִיחָה.

3870

פאוסט, מפיסטופלס, אור תעתועים (שרים לסירוגין):175

גְבוּלוֹת שֶׁל כֶּשֶׁף וַחֲלוֹם

צָלַחְנוּ, כִּמְדֻמֶּה, הַיּוֹם.

הַנְחֵנוּ וְתִרְבֶּה כָּבוֹד,

וְכָךְ נוּכַל בְּלִי שְׁהִיּוֹת

לַחְצוֹת אֶת אֶרֶץ הַשְּׁמָמוֹת!

3875

רְאֵה עֵצִים בַּסָּךְ חוֹלְפִים,

זֶה מְקוֹמוֹ שֶׁל זֶה תּוֹפְסִים,

וְאֵיךְ צוּקִים רֹאשָׁם קַדִּים,

וְאֵיךְ חָטְמֵי סְלָעִים חַדִּים

כֹּה נוֹחֲרִים וְרוֹעֲמִים! 176

3880

בֵּין חַלּוּקִים וּבֵין דְּשָׁאִים

פְּלָגִים וּבְנֵי פְּלָגִים חָשִׁים.

מְפַכְפְּכִים אוֹ מְזַמְּרִים?

אַהֲבָתָם מְקוֹנְנִים

מֵאָז אוֹתָם יָמִים שְׁמֵימִיִּים?

3885

מַה מְּקַוִּים, מָה אוֹהֲבִים!

וְהֵד, כְּאַגָּדוֹת עַמִּים,

מֵעִיר יְמֵי הָדָר קְדוּמִים.

צִוְחוֹת הָאוֹחַ נִשְׁמָעוֹת,

נְהִי יַנְשׁוּף וְתִנְשָׁמוֹת,

3890

אִישׁ אֵינֶנּוּ נָם פֹּה עוֹד?

וּמַה בַּסְּבַךְ? לְטָאוֹת רוֹמְשׂוֹת,

גַּמְלוֹנִיּוֹת וּמַכְרִיסוֹת?

שָׁרְשֵׁי שִׂיחִים וְאִילָנוֹת

כִּנְחָשִׁים שׁוֹלְחִים זְרוֹעוֹת,

3895

מֻפְלָאוֹת, מְיֻבָּלוֹת,

לִלְכֹּד אוֹתָנוּ מִתְפַּתְּלוֹת.

וּרְעֵבוֹת כַּעֲלוּקוֹת

מִשְׁתַּלְּחוֹת זְמוֹרוֹת דַּקּוֹת,

סְבִיב הַהֵלֶךְ מִשְׂתָּרְגוֹת.

3900

מִינֵי חֻלְדּוֹת בִּרְבָבוֹת

פּוֹשְׁטוֹת עַל פְּנֵי הָעֲרָבוֹת,

וּנְחִילֵי גַּחְלִילִיּוֹת

מְרַצְּדוֹת וּמַפְלִיאוֹת

לְבַלְבֵּל אֶת הָרוּחוֹת.

3905

אַךְ אֱמֹר, הֲנֶעֱצַרְנוּ?

וְאוּלַי הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ?

הַכֹּל סָבִיב מִסְתַּחְרְרִים,

סְלָעִים, פְּלָגִים, פָּנִים, עֵצִים,

וּשְׁלַל אוֹרוֹת תַּעֲתוּעִים

3910

מִתְרַבִּים, מְפַצְפְּצִים.

מפיסטופלס:

אֱחֹז הֵיטֵב לִי בָּאַדֶּרֶת!

יֶשְׁנָהּ פִּסְגָּה אַחַת בַּדֶּרֶךְ

מִמֶּנָּה תִּרְאֶה, אֲחוּז תַּדְהֵמָה,

אֶת מָמוֹן לוֹהֵט בָּאֲדָמָה.177

3915

פאוסט:

כַּמָּה מוּזָר הַשַּׁחַר הַמְתַעֲתֵעַ

שֶׁמִּלֵּב אֲדָמָה מַאְדִּים וּבוֹקֵעַ!

מְהַבְהֵב לֶעָמֹק שֶׁבַּגֵּאָיוֹת,

מַרְעִיד בַּנִּדָּח שֶׁבַּתְּהוֹמוֹת.

כָּאן אֵד עוֹלֶה, שָׁם עַרְפִלִּים,

3920

דְבַר מָה רוֹמֵץ פֹּה בֵּין עָלִים,

רֶגַע חוֹמֵק כְּחוּט זוֹהֵר,

וְאָז פּוֹרֵץ כְּמַעְיָן מִתְגַּבֵּר.

כָּאן נִפְרֶשֶׂת בָּעֲמָקִים

רֶשֶׁת אֵשׁ רַבַּת עוֹרְקִים,

3925

כָּאן הֵם נִקְוִים לִנְקִיקִים

וּבַמָּצוּק הֵם מִתְלַכְּדִים.

הִנֵּה גִּצִּים עָפִים קָרוֹב,

כְּמוֹ זָרוּ שָׁם חוֹל זָהֹב.

אַךְ שׁוּרוּ אֵיךְ, לִמְלֹא גָּבְהוֹ

3930

עוֹלֶה הַכֵּף בַּלֶהָבוֹת!

מפיסטופלס:

לִכְבוֹד הַחַג אָדוֹן מָמוֹן

מֵאִיר הֵיטֵב אֶת הָאַרְמוֹן!

מַזָּל שֶׁהִצְלַחְתָּ לִצְפּוֹת בַּתִּפְאֶרֶת;

אֲנִי חָשׁ שֶׁקְּרֵבָה חֲבוּרָה נִמְהֶרֶת.

3935

פאוסט:

אֵיזוֹ מִין רוּחַ סוּפָה פִּתְאוֹמִית

תַּחְבֹּט חֲבָטוֹת כֹּה עַזּוֹת בְּעָרְפִּי! 178

מפיסטופלס:

בְּצַלְעוֹת הַצוּקִים הֵאָחֵז בְּלִי לַחְדֹּל,

פֶּן אֶל גֵיא צַלְמָוֶת תֻּשְׁלַךְ וְתִפֹּל.

סָמִיךְ וְלָבָן הָאֵד מְחַלְחֵל.

3940

שְׁמַע אֵיךְ הַיַּעַר כֻּלּוֹ מִתְחַלְחֵל!

יַנְשׁוּפִים נָסִים אֲחוּזֵי פְּחָדִים.

שְׁמַע, עַמּוּדֵי אַרְמוֹנוֹת יְרֻקִּים

נִמְחָצִים וְקוֹרְסִים תַּחְתֵּיהֶם כִּזְרָדִים.

עַנְפֵי עֵצִים מִתְפּוֹקְקִים!

3945

גִזְעֵי עֲנָק נֶאֱנָקִים,

וְשָׁרְשֵׁיהֶם גּוֹנְחִים, חוֹרְקִים!

בַּהֲמֻלָּה, בְּקוֹל מַרְעִים

זֶה עַל גַּב זֶה צוֹנְחִים, כּוֹרְעִים,

וּבֵין תְּהוֹמוֹת הַחֻרְבָּן מְיַלֶּלֶת

3950

קִינַת מַשְּׁבֵי סְעָרָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת.

הֲתִשְׁמַע אֶת מַפַּץ הַקּוֹלוֹת הַשּׁוֹרְקִים?

שָׁם, בַּמֶּרְחָק? הוֹלְכִים וּקְרֵבִים?

הָהָר כֻּלּוֹ אֲחוּז טַלְטֵלָה

מִקִּצְפָּהּ שֶׁל שִׁירַת הַכִּשּׁוּף הָעוֹלָה!

3955

מכשפות (במקהלה):

אָנוּ, מְכַשֵּׁפוֹת, לִבְּרוֹקֶן עוֹלוֹת,

דֶּרֶךְ שֶׁלֶף צָהֹב, דֶּרֶךְ נֶבֶט יָרֹק,

מִתְכַּנְּסוֹת בְּקָהָל עָצוּם וָרַב,

בְּרֹאשֵׁנוּ יֵשֵׁב אוּרִיאָן הַנִּשְׂגָּב.179

נִרְמֹס בְּשִׂמְחָה כָּל אֶבֶן וְשִׂיחַ,

3960

הַמְכַשֵׁפָה מַפְ־־־ה, הַתַּיִשׁ מַסְ־־חַ.180

קול:

הִנֵּה מַגִּיעָה בָּאוּבּוֹ הַזְקֵנָה,181

רְכוּבָה עַל גַּב אִמָּא־חֲזִירָה.

מקהלה: תְּנוּ כָּבוֹד לַאֲשֶׁר זָכָה בּוֹ! 182

בָּרֹאשׁ תּוֹבִיל הַגְבֶרֶת בָּאוּבּוֹ!

3965

חֲזִירָה אֲמִתִּית, וְאֵם בְּנוֹסָף,

קְהַל הַמְכַשֵּׁפוֹת אַחֲרַיִךְ בַּסָּךְ.

קול:

בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ בָּאת לְכָאן?

קול: אֲנִי בְּדֶרֶךְ אִילְזֶנְשְׁטַיְן! 183

נָתַתִּי בְּקֵן שֶׁל תִּנְשֶׁמֶת עֵינַי.

אֵיךְ זוֹ נָעֲצָה בִּי מַבָּט שֶׁל גְנַאי!

3970

קול:

לְכִי לַאֲבַדּוֹן!

קול:

מָה הַחִפָּזוֹן?

קול:

הִיא נָתְנָה לִי מַלְקוֹת!

הִסְתַּכְּלוּ בַּשְּׂרִיטוֹת!

מכשפות (במקהלה): הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ אֲרֻכָּה וּמְרֻוַּחַת,184

אַךְ אֵיזוֹ צְפִיפוּת אַדִּירָה מִתְפַּתַּחַת!

3975

מַטְאֲטֵא דּוֹקֵר, קִלְשׁוֹן תּוֹקֵעַ,

תִּינוֹק נֶחְנָק, אִמּוֹ תִּתְפַּקֵעַ.

מכשפים, מחצית המקהלה:

אָנוּ נִזְחַל בִּמְהִירוּת חִלָּזוֹן,

הַגְּבָרוֹת מִמֵּילָא דּוֹהֲרוֹת לְפָנִים.

שֶׁהֲרֵי בַּמֵּרוֹץ אֶל בֵּית הַזָּדוֹן,

3980

הָאִשָּׁה מַשִּׂיגָה בְּאַלְפֵי צְעָדִים.

מחצית שנייה:

לֹא כָּךְ בְּדִיּוּק הֵם פְּנֵי הַדְּבָרִים,

הַנָּשִׁים מִתְקַדְּמוֹת בְּאַלְפֵי צְעָדִים,

אַךְ גַּם אִם תִּדְהַרְנָה בְּרֹאשׁ הַטּוּרִים

בְּזִנּוּק אֶחָד יַשִּׂיגוּן הַגְּבָרִים.185

3985

קול מעל:

אַתֶּם שָׁם, מִפֶלְזֶנְזֶה, לֹא מִצְטָרְפִים?

קולות מלמטה:186

לָבוֹא בִּקְהַלְכֶם הָיִינוּ רוֹצִים.

הִתְמָרַקְנוּ הֵיטֵב, וְאָנוּ רְחוּצִים,

אֲבָל לְעוֹלָם נִשָׁאֵר עֲקָרִים.

שתי המקהלות:

הָרוּחַ דּוֹמֶמֶת, נָס הַכּוֹכָב,

3990

לְבָנָה עֲגוּמָה נֶחְבֵּאת אֶל הָעָב.

מַקְהֵלַת קוֹסְמִים חוֹלֶפֶת בִּיעָף,

מְפַזֶּרֶת שִׁפְעַת חֲזִיזֵי זָהָב.


קול מלמטה:

עִצְרוּ! עִצְרוּ!

קול מלמעלה:

מִי זֶה קוֹרֵא מִנְּקִיק הַצּוּר?

3995

קול מלמטה:187

קָחוּנִי אִתְּכֶם! אֲנִי מְבַקֶשֶׁת!

שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה אֲנִי מְטַפֶּסֶת,

וְאֶל הַפִּסְגָּה לֹא הִצְלַחְתִּי לַעֲלוֹת.

עִם בְּנֵי מִינִי אֶשְׁתּוֹקֵק לְבַלּוֹת.

שתי המקהלות:

עוּף עַל קִלְּשׁוֹן, עוּף עַל מַטֶּה,

4000

עוּף עַל תַּיִשׁ אוֹ עַל מַטְאֲטֵא.

מִי שֶׁהַיּוֹם לָעוּף לֹא יוּכַל,

לְעוֹלְמֵי־עַד יִהְיֶה מְקֻלָּל.

מכשפה־למחצה למטה:

אֲנִי מְקַרְטַעַת, כָּל כָּךְ מְפַגֶּרֶת,

אֵיךְ הַחֲבוּרָה הָלְאָה דּוֹהֶרֶת!

4005

בַּבַּיִת וַדַּאי לֹא אֶמְצָא מַרְגּוֹעַ,

וְלָהָר סָפֵק אִם אַצְלִיחַ לִצְלֹעַ.


מקהלת מכשפות:

מִשְׁחַת הַכְּשָׁפִים תְּחַזֵּק אֶת הַדָּם,188

סְמַרְטוּט יְשַׁמֵּשׁ כְּמִפְרָשׂ מֻשְׁלָם,

כָּל עֲבִיט הוּא סְפִינָה אֲשֶׁר שָׁטָה בַּיָּם,

4010

אִם לֹא עַפְתָּ הַיּוֹם, לֹא תָּעוּף לְעוֹלָם.

שתי המקהלות:

עוֹד רֶגַע וּכְבָר לַפִּסְגָּה נַגִּיעַ,

נִפְשֹׁט עָלֶיהָ, נִנְחַת מֵרָקִיעַ,

וְאֶת הַשְּׁמָמָה הָאֵינְסוֹפִית

יְכַסּוּ לְהָקוֹת שֶׁל עוֹשֵׂי כְּשָׁפִים.

4015

נוחתות.

מפיסטופלס:

אֵיזוֹ מְהוּמָה, דְּחִיפָה וּמְשִׁיכָה!

שְׁרִיקָה וּתְסִיסָה, פִּטְפּוּט וּצְוָחָה!

הַכֹּל מֵאִיר, תּוֹזֵז, בּוֹאֵשׁ, בּוֹעֵר!

עוֹלַם הַכֶּשֶׁף בִּמְלֹא הַפְּאֵר!

הִזָהֵר פֶּן נֻפְרַד, הִצָּמֵד אֵלַי!

4020

הֵיכָן אַתָּה?

פאוסט (מרחוק):

כָּאן!

מפיסטופלס:

כְּבָר נֻתַּקְתָּ מֵעָלַי!

אֶצְטָרֵךְ לִטֹּל אֶת הַחֹק לְיָדַי.

הָלְאָה, אֲסַפְסוּף! פַּנּוּ דֶּרֶךְ לְאַשְׁמְדַאי!

דוֹקְטוֹר, אֱחֹז בִּי! וּבְזִנּוּק רָחָב

נוֹתִיר מֵאָחוֹר אֶת הָעֵרֶב הָרַב!

4025

גַּם לְטַעֲמִי הוּא מִדַּי מְטֹרָף.

מַשֶּׁהוּ זוֹהֵר שָׁם בְּאוֹר מְיֻחָד,

מוֹשֵׁךְ וְקוֹרֵא לִי לַחְדֹּר אֶל הַסְּבַךְ.

בּוֹא! נְפַלֵּס לָנוּ דֶּרֶךְ אֵלָיו.

פאוסט:

הוֹ רוּחַ סְתִירָה! הוֹבֵל כִּרְצוֹנְךָ.

4030

וּבְכָל זֹאת, תּוֹדֶה, זֶה חֲסַר תַּקְדִים:

לְהַגִּיעַ עַד בְּרוֹקֶן בְּלֵיל הַשֵּׁדִים,

כְּדֵי לִמְצֹא פִּנָּה לְהִתְבּוֹדֵד לְנַפְשְׁךָ!


מפיסטופלס:

רוֹאֶה שָׁם אֵשׁ בְּלֶהָבָה סַסְגּוֹנִית?

זֶה כִּנּוּס מוֹעֲדוֹן עַלִּיז בְּתַכְלִית.

4035

בִּקְבוּצָה קְטַנָּה לֹא תַּרְגִּישׁ לְבַד.

פאוסט:

אַךְ אֲנִי מַעֲדִיף לֹא לָשֶׁבֶת בַּצַּד!

הִנֵּה מִסְתַּחְרֵר כְּבָר עֲשַׁן הַמְּדוּרָה.

הֶהָמוֹן נֶחְפָּז לָרָשָׁע בִּכְבוֹדוֹ;189

אוּלַי יִפָּתְרוּ לִי כָּאן כַּמָּה חִידוֹת.

4040

מפיסטופלס:

וְחִידוֹת אֲחֵרוֹת תְּקַבֵּל בִּתְמוּרָה.

תֵּן לָעוֹלָם הַגָּדוֹל לְהִתְלַהֵם,

וַאֲנַחְנוּ דַּוְקָא בְּשַׁלְוָה נִתְנַהֵל.

מִקַּדְמַת דְּנָה מֻמְלָץ לִבְנוֹת

מֵעוֹלָם גָּדוֹל עוֹלָמוֹת קְטַנִּים.

4045

הִנֵּה מְכַשֵּׁפוֹת צְעִירוֹת עֵירֻמּוֹת,

וּלְיָדָן קְשִׁישׁוֹת, מְכֻסּוֹת לְטַעֲמִי.

נְהַג בָּן יָפֶה, וְלוּ לְמַעֲנִי;

הַמַּאֲמָץ קָטָן, הַיִּתְרוֹנוֹת גְּדוֹלִים.

כְּלֵי הַנְּגִינָה כְּבָר חוֹרְקִים וְרוֹטְנִים,

4050

צִרְצוּר מָאוּס! אַךְ בַּסּוֹף מִתְרַגְּלִים.

בּוֹא כְּבָר! בּוֹא כְּבָר! אֵין בְּרֵרָה,

בּוֹא אַחֲרַי, אַצִּיגְךָ לַחֲבוּרָה,

וְתִהְיֶה שׁוּב אֲסִיר תּוֹדָה כִּלְבָבִי.

חָלָל לֹא קָטָן. מַה תֹּאמַר, חֲבִיבִי?

4055

הַבֵּט סָבִיב, לֹא תִּרְאֶה גְּבוּלוֹת.

מֵאָה מְדוּרוֹת בְּשׁוּרָה בּוֹעֲרוֹת;

כָּאן רוֹקְדִים, מְבַשְּׁלִים, שׁוֹתִים, אוֹהֲבִים,

אֱמֹר לִי הֵיכָן יֵשׁ חַיִּים כֹּה טוֹבִים!

פאוסט:

וּכְדֵי שֶׁנִּכָּנֵס לַמָּקוֹם הַזֶּה,

4060

תָּבוֹא בִּדְמוּת שֵׁד אוֹ לְמָג תִּתְחַזֶּה?

מפיסטופלס:

אָמְנָם אִינְקוֹגְנִיטוֹ אַרְבֶּה לִנְדֹּד,

אַךְ בְּנֶשֶׁף רִשְׁמִי יֵשׁ אוֹתוֹת לַעֲנֹד.

הַבִּירִית עַל הַבֶּרֶךְ לֹא תַּסְפִּיק לִי עוֹד,190

טֶלֶף הַסּוּס כָּאן יִזְכֶּה לַכָּבוֹד.

4065

הֲתִרְאֶה שָׁם שַׁבְּלוּל מִתְקָרֵב בִּזְחִילָה?

בְּפַרְצוּפוֹ הַמְגַשֵּׁשׁ

בִּי הִבְחִין מִתְּחִלָּה.

גַּם אִם אֶרְצֶה, לֹא אוּכַל לְהִתְחַפֵּשׂ.

בּוֹא! נַעֲבֹר מִמְּדוּרָה לִמְדוּרָה.

4070

אַתָּה הַמְחַזֵּר, אֲנִי סַרְסוּר לַעֲבֵרָה.

(אל אחדים היושבים ליד גחלים לוחשות:)

מַה לָכֶם בַּצַד, אֲדוֹנַי הַזְּקֵנִים?

הַשֶּׁבַח לְמִי שֶׁבָּעִנְיָנִים,

מֻקָּף נְעוּרִים תּוֹסְסִים וְחִנְגּוֹת;

לְבַד גַּם בַּבַּיִת אֶפְשָׁר לִהְיוֹת.

4075

גנרל:

לְעוֹלָם אַל תִּתֵּן אֵמוּן בַּמְּדִינָה,

גַּם אִם שֵׁרַתָּ אוֹתָהּ בֶּאֱמוּנָה.

כִּי אֵצֶל הָעָם, כְּמוֹ אֵצֶל נָשִׁים,

תּוֹפְסִים צְעִירִים אֶת מְקוֹם הַקְּשִׁישִׁים.

שׂר:

אַתֶּם, שֶׁרְחַקְתֶּם מִדֶּרֶךְ יָשָׁר,

4080

קְשִׁישִׁים שֶׁכְּמוֹתִי תְּחַפְּשׂוּ עוֹד לַשָּׁוְא;

שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי הַשַּׂר,

אָז הָיוּ בֶּאֱמֶת יְמֵי תּוֹר הַזָּהָב.

מתעשר חדש:

גַּם אָנוּ בִּקַּשְׁנוּ פִּקְחִים לִהְיוֹת,

וְלֹא פַּעַם נָהַגְנוּ שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה;

4085

אֶלָּא שֶׁמֵּאָז הִתְהַפְּכוּ הַיּוֹצְרוֹת,

דַּוְקָא כְּשֶׁרָצִינוּ לַחְזֹר לַשּׁוּרָה.

סופר:

מִי בְּיָמֵינוּ מְסֻגָּל לִקְרֹא דַּף

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּבְרֵי חָכְמָה נְדִירִים.

וּבְכָל הַנּוֹגֵעַ לִבְנֵי הַנְּעוּרִים,

4090

יוֹדְעִים הֵם רַק לְהָרִים אֶת הָאַף.

מפיסטופלס (שנראה פתאום זקן מאוד) 191

יוֹם הַדִּין מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא,

אִם יוֹתֵר לֹא אַגִּיעַ לַחֲגִיגָה;

וְאִם הֶחָבִית שֶׁלִּי תִּיבַשׁ,

אֲזַי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּנְסִיגָה.

4095

מכשפה רוכלת:

אֲדוֹנִים, אַל תַּחְלְפוּ עַל פָּנַי!

אַל תַּחֲמִיצוּ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת!

הַבִּיטוּ בִּשְׁלַל מַרְכֻּלְתִּי בִּרְצִינוּת!

יֵשׁ כָּאן סְחוֹרָה מֻפְלָאָה לְמַדַּי.

אֵין לִי וְלוּ פְּרִיט אֶחָד בַּחֲנוּת

4100

שֶׁיִּשְׁוֶה לוֹ דְּבַר מָה עֲלֵי אֲדָמוֹת,

שֶׁכֵּן כָּל דָּבָר כָּאן זוֹקֵף לוֹ לִזְכוּת

נֶזֶק לַטֶּבַע אוֹ לַבְּרִיּוֹת.

אֵין כָּאן פִּגְיוֹן שֶׁבְּדָם לֹא רָחוּץ,

אֵין אַף גָּבִיעַ שֶׁלְּגוּף בָּרִיא

4105

סַם קַטְלָנִי לֹא הִפְלִיא לְהַזְרִים,

אֵין תַּכְשִׁיט שֶׁאִשָּׁה הֲגוּנָה לֹא הֶחְרִיב,

אֵין חֶרֶב שֶׁלֹא הֵפֵרָה הַבְּרִית

בִּנְעִיצָה זְדוֹנִית בְּגַבּוֹ שֶׁל יָרִיב.

מפיסטופלס:

דּוֹדָנִית, לֹא הֵבַנְתְּ אֶת רוּחַ הַזְּמַן.

4110

מַה שֶּׁהָיָה הָיָה, מַה שֶּׁעָבַר אֵינֶנּוּ!

הָבִיאִי מִינֵי חִדּוּשִׁים לַדּוּכָן!

רַק חִדּוּשִׁים לוֹקְחִים אֶת לִבֵּנוּ.

פאוסט:

עוֹד רֶגַע אֲאַבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתַי!

יְרִיד כָּזֶה לֹא רָאִיתִי מִיָּמַי!

4115

מפיסטופלס:

מַעְלָה בַּמְּעַרְבֹּלֶת אֲנַחְנוּ נִסְחָפִים.

לִכְאוֹרָה דּוֹחֲפִים, לְמַעֲשֶׂה נִדְחָפִים.

פאוסט:

וּמִי זֹאת?

מפיסטופלס:

תֵּן לִרְאוֹת!

זֹאת לִילִית.

פאוסט:

מָה?

מפיסטופלס:

אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם, זוֹ הָרִאשׁוֹנָה.192

הִשָּׁמֵר מִפְּנֵי מַחְלְפוֹת שְׂעָרָהּ,

4120

הָעֲדִי הַיָּחִיד שֶׁאוֹתוֹ הִיא עוֹנֶדֶת!

כְּשֶׁעֶלֶם צָעִיר בְּתוֹכָן הִיא לוֹכֶדֶת,

שׁוּב לֹא תִּתֵּן לוֹ לָנוּס בִּמְהֵרָה.

פאוסט:

כָּאן יוֹשְׁבוֹת שְׁתַּיִם, עַלְמָה וּקְשִׁישָׁה;

שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת כְּבָר קִפְּצוּ בְּלִי בּוּשָׁה!

4125

מפיסטופלס:

לְכָאן לֹא בָּאִים לָנוּחַ, יְדִידִי.

מִתְחַדֵשׁ הַמָּחוֹל! נִצְטָרֵף לְרוֹקְדִים.

פאוסט (רוקד עם הצעירה):

פַּעַם חָלַמְתִּי חֲלוֹם נִפְלָא,

בּוֹ עֵץ תַּפּוּחַ לִי נִגְלָה,

שְׁנֵי תַּפּוּחִים לִי קָרְצוּ מִן הָעֵץ,

4130

חָמַדְתִּי אוֹתָם וָאַתְחִיל לְטַפֵּס.193

היפה:

בְּתַפּוּחִים תָּמִיד חָשַׁקְתִּי,

מִימֵי גַן הָעֵדֶן אוֹתָם בִּקַּשְׁתִּי.194

וּבְלֵב שָׂמֵחַ לְךָ אֲגַלֶּה

שֶׁגַּם בְּגַנִּי הֵם צוֹמְחִים לְהַלֵּל.

4135

מפיסטופלס (עם הזקנה):195

פַּעַם חָלַמְתִּי חֲלוֹם פָּרוּעַ,

שֶׁבּוֹ רָאִיתִי עֵץ שָׁסוּע,

הָיָה בּוֹ ־־־ עָצוּם לְמַדַּי,

אַךְ לַמְרוֹת גָּדְלוֹ מָצָא חֵן בְּעֵינַי.

הזקנה:

בְּרָכוֹת אַרְעִיף לְרֹאשׁ הָאַלּוּף,

4140

הָאַבִּיר הַנּוֹדָע עִם רֶגֶל הַסּוּס,

אם ־־־ דֵּי אָרֹךְ לוֹ יֵשׁ,

וּמִ־־־ כֹּה גָדוֹל אֵינֶנּוּ חוֹשֵׁשׁ.196

פְּרוֹקְטוֹפַנְטַסְמִיסְט:197

הָמוֹן אָרוּר! מַה מַעֲשֵׂיכֶם!

הֵן שׁוּב וָשׁוּב כְּבָר הוֹכַחְנוּ לָכֶם

4145

שֶׁלָּרוּחַ אֵין רֶגֶל בָּשָׂר וָדָם?

וְאַתֶּם מְרַקְּדִים פֹּה כִּבְנֵי אָדָם!

היפה (תוך ריקוד):

מַה פִּתְאֹם זֶה בְּנִשְׁפֵּנוּ אוֹרֵחַ?

פאוסט (תוך ריקוד):

אֲבוֹי, בְּכָל מָקוֹם הוּא נוֹכֵחַ.

מַה שֶּׁאַחֵר רוֹקֵד, הוּא חַיָּב לְנַתֵּחַ.

4150

אִם אֵינוֹ יָכוֹל עָלָיו לְקַשְׁקֵשׁ,

בְּעֵינָיו הַצַעַד לֹא הִתְרַחֵשׁ.

וְעִקַּר זַעֲמוֹ יוֹצֵא כְּשֶׁמִּתְקַדְּמִים.

לוּ רַק חוֹלַלְתֶּם בְּמַעְגָּלִים,

כְּפִי שֶׁהוּא טוֹחֵן טַחֲנָתוֹ הַנּוֹשָׁנָה,

4155

אֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה דַּעְתּוֹ מִשְׁתַּנָּה;

וּבִלְבַד שֶׁבִּרְכָתוֹ הֱיִיתֶם נוֹטְלִים.

פְּרוֹקטוֹפַנטַסמִיסט:

אַתֶּם עוֹד כָּאן? לֹא, זֶה לֹא יְסֻלַּח.

לְכוּ! הִסְתַּלְקוּ! כְּבָר הִשְׂכַּלְנוּ כָּל כָּךְ!

חֲבוּרַת הַשֵּׁדִים חֹק וָסֵדֶר פּוֹרַעַת.

4160

אֲנַחְנוּ נְאוֹרִים! אֵין בְּטֶגֶל מִשְׁמַעַת!

כַּמָּה זְמַן הִקְדַּשְׁתִּי לִלְחֹם בַּמֻּפְרָךְ,

וְאֵין לְנַכְּשׁוֹ; הֵן זֶה לֹא יְסֻלַּח!

היפה:

אוּלַי תַּפְסִיק כְּבָר לְהַרְדִּים!

פְּרוֹקטוֹפַנְטַסמִיסט:

אֹמַר לָכֵן זֹאת, רוּחוֹת, בַּפָּנִים:

4165

עָרִיצוּת הָרוּחַ הִיא בִּלְתִּי סְבִירָה;

שִׂכְלִי לֹא עוֹמֵד לִי לְהַדְבִּירָהּ.

(ממשיכים לרקוד).

הַיּוֹם, כָּךְ נִרְאֶה לִי, יָדִי קְצָרָה,

אַךְ חָבִיב הַמַּסָּע, וְאֶדְבַּק בַּמַּטָּרָה;

וְלִפְנֵי שֶׁאֶצְעַד צְעָדִים אַחְרוֹנִים,

4170

אֲגָרֵשׁ גַּם שֵׁדִים וְגַם פַּיְטָנִים.

מפיסטופלס:

עוֹד רֶגַע יֵשֵׁב בִּשְׁלוּלִית נוֹחָה,

זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁלּוֹ לִמְצֹא רְוָחָה.

וּלְאַחַר שֶׁלְּעַכּוּזוֹ יִצָּמְדוּ הָעֲלוּקוֹת,

יִפָּטֵר מִשְּׁאָר־רוּחַ וּמִשְּׁאָר הָרוּחוֹת.

4175

(לפאוסט, שיצא מהמחול):

לָמָּה הִנַּחְתָּ לָעַלְמָה הַנֶּחְמֶדֶת

שֶׁהֵיטִיבָה לָשִׁיר בְּעוֹדָהּ מְרַקֶּדֶת?


פאוסט:

כִּי בְּאֶמְצַע הַשִׁיר קָפַץ פִּתְאֹם

וְיָצָא מִתּוֹךְ פִּיהָ עַכְבָּר אָדֹם.198

מפיסטופלס:

לֹא טַעַם לִפְגָם הוּא! כָּל הַכָּבוֹד!

4180

הָעַכְבָּר לֹא הָיָה אָפֹר, לְפָחוֹת.

מִי מַקְפִּיד עַל פְּרָטִים עִם נָשִׁים אוהֲבוֹת?

פאוסט:

וְאָז רָאִיתִי –

מפיסטופלס:

מָה?


פאוסט:

מֶפִיסְטוֹ, הֲתִרְאֶה שָׁם בַּצַד

יַלְדֹּנֶת חִוֶּרֶת עוֹמֶדֶת בָּדָד?199

בְּקשִׁי הִיא נָעָה, הוֹלֶכֶת לְאַט,

4185

כְּאִלּוּ רַגְלֶיהָ כְּבוּלוֹת לָהּ יַחְדָּו.

מִכָּאן נִדְמֶה, עָלַי לְהוֹדוֹת,

שֶׁלִּגְרֶטְכֶן שֶׁלִי דּוֹמָה הִיא מְאֹד.

מפיסטופלס:

הַנַּח לָהּ, לָזוֹ, פְּגִיעָתָהּ רָעָה.

זֶה מִקְסָם שֶׁל שָׁוְא, אֱלִיל, תְּמוּנָה.

4190

פְּגִישָׁה עִם זוֹ הִיא הֲרַת סַכָּנָה.

מַבָּט הַקֶּרַח יַקְפִּיא אֶת דָּמְךָ

הַנִּקְרָשׁ לְאֶבֶן בְּתוֹךְ גּוּפְךָ.

עַל מֶדוּזָה וַדַּאי שָׁמְעָה אָזְנְךָ.200

פאוסט:

לֹא, כִּי עֵינַיִם שֶׁל מֵת רָאִיתִי,

4195

שֶׁיָּד אוֹהֶבֶת לֹא טָרְחָה לְעָצְמָן.

וְזֶה הֶחָזֶה שֶׁל גְרֶטְכֶן עַצְמָהּ,

זֶה הַגּוּף הַמָּתוֹק שֶׁעָלָיו הִתְעַנַּגְתִּי.

מפיסטופלס:

זֶה סוֹד הַקֶּסֶם, קַל לְהִתְפַּתּוֹת.

כָּל אֶחָד בָּטוּחַ שֶׁזּוֹ אֲהוּבָתוֹ.

4200

פאוסט:

אֵיזֶה עֹנֶג! אֵילוּ יִסּוּרִים!

אֵינִי יָכוֹל מִן הַמַּבָּט לְהִפָּטֵר.

כַּמָּה מוּזָר! אֶת הַצַּוָּאר הַמַּקְסִים

פַּס אֹדֶם דַּקִיק סָבִיב מְעַטֵּר,

לֹא רָחָב בִּמְאוּמָה מִלַּהַב סַכִּין.

4205

מפיסטופלס:

נָכוֹן, וּלְפִיכָךְ, עֵינְךָ רוֹאָה,

תּוּכַל אֶת רֹאשָׁהּ לָשֵׂאת תַּחַת זְרוֹעָהּ;

בִּידֵי פֶּרְסֵיאוּס נִכְרַת, מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים.201

אַךְ מַה שּׁוּב תִּדְבַּק בְּחֶזְיוֹן תַּעְתּוּעִים!

בּוֹא נַעֲלֶה לְכִוּוּן הַתְּלוּלִית.

4210

שָׁם עַלִּיז כְּמוֹ בַּפְּרָטֶר, בְּגַן שַׁעְשׁוּעִים;202

וְאִם לֹא הִצְלִיחוּ אוֹתִי לְהַטְעוֹת,

אֶרְאֶה כָּאן מַמָּשׁ תֵּיאַטְרָאוֹת.

מַה מַּצִּיגִים?

סֶרְוִיבִּילִיס:

מִיָּד שׁוּב נִפְתַּח.203

מַחֲזֶה חָדָשׁ, אַחֲרוֹן מִשִּׁבְעָה;

4215

אֶת הַקָּהָל נַאֲכִיל לְשָׂבְעָה.

בִּידֵי מַחֲזַאי חוֹבֵב נֶעֱרַךְ,

וְלַהֲקַת חוֹבְבִים תְּשַׂחַק עַל הַבָּמָה.

סִלְחוּ, רַבּוֹתַי, אִם אֶפְרשׁ לִזְמַן מָה;

אֲנִי חוֹבֵב בַּהֲרָמַת הַמָּסָךְ.204

4220

מפיסטופלס:

בָּרִי לִי שֶׁבְּלוֹקְסְבֶּרְג בְּלֵיל הַשֵּׁדִים

הוּא בִּשְׁבִילְכֶם הַמָּקוֹם הַמַּתְאִים.


 

חֲלוֹם לֵיל וַלְפּוּרְגִיס אוֹ: חֲתֻנַּת הַזָּהָב שֶׁל אוֹבֶּרוֹן וְטִיטַנְיָה    🔗

אינטרמצו.205


מנהל הבמה:

הַיּוֹם, בְּנֵי מִידִינְג, אַתֶּם נוֹפְשִׁים,206

הָעֲבוֹדָה קַלָּה.

עֵמֶק לַח, הָרִים קְשִׁישִׁים,

4225

זוֹ הַתְּמוּנָה כֻּלָּהּ.

כרוז:

יוֹבֵל שֶׁל חֲמִשִּׁים, מַשְׁמָע

זוֹ חֲתֻנַּת זָהָב;

אַךְ סִיּוּמָהּ שֶׁל הַמְּרִיבָה

שָׁוֶה יוֹתֵר מִפָּז.

4230

אוֹבֶּרוֹן:

אִם יֵשׁ רוּחוֹת בִּסְבִיבָתִי,

הֱיוּ נָא בֵּין אוֹרְחֵינוּ.

הִנֵּה אֲנִי וּמַלְכָּתִי

פֹּה מְחַדְּשִׁים בְּרִיתֵנוּ.

פָּק:207

פָּק מַגִּיעַ, חָג, שׁוֹבָב,

4235

רַגְלָיו מְחוֹלְלוֹת,

מְאוֹת פֵיּוֹת בְּעִקְּבוֹתָיו

אִתּוֹ מִתְהוֹלְלוֹת.

אריאל:208

פֹּה אֲרִיאֵל מַנְעִים זְמִירוֹת

זַכּוֹת כְּאוֹר שָׁמַיִם,

4240

קוֹלוֹ מוֹשֵׁךְ שְׁלַל כְּעוּרוֹת,

אַךְ גַּם נָאוָה אוֹ שְׁתַּיִם.

אוֹבֶּרון:

בְּנֵי זוּג שֶׁאשֶׁר מְחַפְּשִׂים

מִכָּאן יִקְּחוּ מוֹפֵת!

אִם לֶאֱהֹב הֵם מְבַקְשִׁים,

4245

שֶׁיִּפָּרְדוּ כָּעֵת.

טיטניה:

הַבַּעַל זוֹעֵף, אִשְׁתּוֹ מַרְדָנִית,

תִּפְסוּ אֶת שְׁנֵיהֶם בַּגָּרוֹן.

אוֹתוֹ שִׁלְחוּ לַיָּם הַצְּפוֹנִי,

אוֹתָהּ לְקַצְוֵי דָּרוֹם.

4250

התזמורת (פורטיסימו):

מַר חֵדֶק זְבוּב, נְחִיל דְּבוֹרִים

עִם כָּל בְּנֵי הַתִּשְׁחֹרֶת,

קַרְפַּד עָלִים, צִרְצַר כְּפָרִים,

הִנֵּה כָּל הַתִּזְמֹרֶת!

סולו:209

הִגִיעָה חֵמֶת חֲלִילִים:

4255

בּוּעַת סַבּוֹן תּוֹקַעַת.

שִׁמְעוּ, תִּשְׁפֹּכֶת שַׁבְּלוּלִים

מִפְּקַק חָטְמָהּ בּוֹקַעַת.

רוח בהתהוותה:210

כַּנְפֵי פֵיָה, בַּטְנוּן קִפּוֹד,

רַגְלַיִם שֶׁל צְפַרְדֵעַ!

4260

נָכוֹן שֶׁאֵין חַיָּה כָּזֹאת,

אַךְ יֵשׁ כְּבָר שִׁיר עָלֶיהָ.

זוג זעיר:

צַעַד קָט, קְפִיצַת נַחְשׁוֹן,

בִּדְבַשׁ טְלָלִים וָצוּף;

אָמְנָם אַתָּה זוֹנֵק נָכוֹן,

4265

אַךְ לֹא תִּצְלַח לָעוּף.

נוסע סקרן:211

זֶה נֶשֶׁף מַסֵּכוֹת הוֹלֵל,

אוֹ שֶׁעֵינִי שׁוֹגָה?

וְאוֹבֶּרוֹן, יָפֶה כְּאֵל,

גַּם הוּא בַּחֲגִיגָה?

4270

אורתודוקס:212

לֹא טְפָרִים וְלֹא זָנָב,

וּבְכָל זֹאת זֶה מֻסְכָּם:

כֶּאֱלִילֵי יָוָן כֻּלָּם,

גַּם הוּא וַדַּאי שָׂטָן.

אמן צפוני:213

בְּשִׁרְבּוּטֵי עַכְשָׁו וְכָאן

4275

אֲנִי עוֹסֵק הַלַּיְלָה.

אַךְ כְּבָר מָחָר אֲנִי מוּכָן

לִנְסֹעַ לְאִיטַלְיָה.

איש מוּסר:

מַר גּוֹרָלִי לָבוֹא לְפֹה,

אֵיזוֹ פְּרִיצוּת קוֹדֶרֶת!

4280

מִכָּל עֲדַת הַמְכַשֵּׁפוֹת,

אַחַת רַק מְפֻדֶּרֶת!

מכשפה צעירה:

הַפּוּדְרָה אֵין כְּמוֹתָהּ גְּלִימָה

לִמְכַשֵּׁפוֹת בָּלוֹת.

אֲנִי עַל תַּיִשׁ עֵירֻמָּה,

4285

כָּל סְגֻלּוֹתַי נִגְלוֹת.

מטרונית:

טוּב טַעֲמֵנוּ לֹא יַתִּיר

לִפְתֹּחַ בְּתִגְרוֹת,

אַךְ הַלְוַאי שֶׁבְּשַׂרְכֶן הַצָּעִיר

יִמַּק בְּעוֹדְכֶן נְעָרוֹת.

4290

מנצח התזמורת:

מַר חֵדֶק זְבוּב, נְחִיל דְּבוֹרִים,

לָעֵירֻמּוֹת הַנִּיחוּ!

קַרְפַּד עָלִים, צִרְצַר כְּפָרִים,

הַקֶּצֶב אַל תַּזְנִיחוּ!

שבשבת (לצד האחד):

חֶבְרָה נָאָה לִמְהַדְּרִין,

4295

כַּלּוֹת יָפוֹת כָּאֵלֶּה!

וְרַוָּקִים מְסֻדָּרִים,

מַמָּשׁ בְּגֶדֶר פֶּלֶא!


שבשבת (לצד השני):

אִם לֹא תִּפְתַּח הָאֲדָמָה

אֶת פִּיהָ לְבָלְעָם,

4300

אֲנִי אִישִׁית אֵרֵד דּוּמָה,

לָשׂוּחַ עִם קוֹנָם.

מִכתמים:214

כַּחֲרָקִים בְּמַצְבְּטִים

זְעַרְעָרִים, חַדִּים,

עַל כָּל דָּבָר אָנוּ פּוֹשְׁטִים,

4305

לְאַב־שָׂטָן סוֹגְדִים.

הֶנִינְגְס:215

רְאוּ אֵיךְ הֵם מִתְגּוֹדְדִים

לָשִׂים הַכֹּל לְקֶלֶס!

וְעוֹד יָעֵזּוּ לְהַגִּיד

שֶׁאֵין בָּם שֶׁמֶץ אֶרֶס.

4310


מוּזָגֶט:

הָיִיתִי מְאַמֵּץ כָּזֹאת

חֶבְרַת מְכַשֵּׁפוֹת.

נוֹחוֹת הַרְבֵּה מִן הַמּוּזוֹת,

קַלּוֹת יוֹתֵר לִנְהֹג.

גֶנְיוּס הזמן לשעבר: 216

בִּידִידְךָ אַתָּה נִמְדָּד.

4315

בּוֹא, תְּפֹס בִּכְנַף בִּגְדִּי.

לִבְּלוֹקְסְבֶּרְג יֵשׁ פִּסְגָּה נָאָה,

פַּרְנָסוֹס גֶרְמָנִי.217

נוסע סקרן:218

שְׁמַע, אֵיךְ קוֹרְאִים לָאִישׁ הַזֶּה,

צוֹעֵד כְּמִתְרַבְרֵב.

4320

הוּא מְרַחְרֵחַ כָּל הָעֵת –

“לְיֵשׁוּעִים אוֹרֵב”.

עגור:219

בַּמַּיִם הַצְּלוּלִים אָדוּג

וְגַם בְּמֵי אָפְסַיִם,

כִּי כָּאן תִּרְאוּ אָדוֹן אָדוּק

4325

שׁוֹלֵב עִם שֵׁד יָדַיִם.

בן העולם:220

שִׁמְעוּ נָא לִי, לָאֲדוּקִים,

הַכֹּל קַרְדֹּם לַחְפֹּר בּוֹ,

וּמִסְדָּרִים הֵם מְקִימִים

אֲפִלּוּ כָּאן בִּבְּלוֹקְסְבֶּרְג.

4330

רקדן:

עוֹד מַקְהֵלָה שֶׁל אֲסַפְסוּף?

תֻּפִּים אֲנִי שׁוֹמֵעַ.

צְרִימַת קִרְקוּר מִקְּנֵי הַסּוּף

בְּקוֹל תְּרוּעָה בּוֹקֵעַ.

מנהל המחולות:221

אֵיךְ כָּל אֶחָד נוֹשֵׂא רַגְלָיו

4335

וּמְכַרְכֵּר מִנֶּגֶד!

חִגֵּר קוֹפֵץ וְגוּץ אַחְרָיו

וְהַזְּוָעָה חוֹגֶגֶת.

כנר:

אֵיךְ הַשִּׂנְאָה בֵּין הַנִּקְלִים

עָמֹק מְפַעְפַּעַת;

4340

אוֹתָם רַק חֵמֶת חֲלִילִים

כְּנֵבֶל אוֹרְפֵיאוּס מַרְגַּעַת.222

דוֹגמטיקן:223

לֹא יוֹלִיכֵנִי אִישׁ שׁוֹלָל,

סְפֵקוֹת וְלֹא בִּקֹּרֶת.

הַשֵּׁד חַיָּב לִהְיוֹת קַיָּם,

4345

אַחֶרֶת מַה בּוֹ צֹרֶךְ?

אידיאליסט:224

יַד הַדִּמְיוֹן גָּבְרָה עָלַי,

רוֹדָה בְּעָרִיצוּת.

כִּי אִם אֲנִי כְּמוֹתָם, אֲזַי

אֲנִי אֱוִיל מָצוּי.

4350


ריאליסט:225

קִיּוּם רוּחוֹת הוּא לִי נִתְעָב,

לִבִּי כָּבֵד עָלַי;

לָרִאשׁוֹנָה אֵינִי נִצָּב

אֵיתָן עַל שְׁתֵּי רַגְלֵי.

סוּפֶּרְנָטוּרָלִיסְט:226

שְׂבִיעוּת רָצוֹן אֲנִי מַרְגִּישׁ

4355

בַּחֲבוּרָה כָּזֹאת.

כִּי מִשֵּׁדִים אֲנִי מַקִּישׁ

שֶׁיֵּשׁ רוּחוֹת טוֹבוֹת.


ספקן:227

אַחַר כָּל גֵּץ הֵם מִזְדָּרְזִים

לִמְצֹא אֶת הָאוֹצָר.

4360

אַךְ אִם סַפְקָן וְשָׂטָן מִתְחָרְזִים,

אֲנִי בִּמְקוֹמִי נִשְׁאָר.

מנצח התזמורת:

מַר חֵדֶק זְבוּב, נְחִיל דְּבוֹרִים,

עֲדַת חוֹבְבִים סוֹרֶרֶת!

קַרְפַּד עָלִים, צִרְצַר כְּפָרִים,

4365

זִכְרוּ – אַתֶּם תִּזְמֹרֶת!

סְתַגלנים:228

סָאן־סוּסִי הוּא סִיסְמָתוֹ

שֶׁל כָּל יְצוּר נֶחְמָד;

רַגְלֵינוּ נִשְׁחֲקוּ עַד תֹּם,

אָז עַל הָרֹאשׁ נִצְעַד.

4370

חסרי הישע:229

לִחַכְנוּ פִּנְכָּה, נִצַּלְנוּ עַד כְּלוֹת,

עַכְשָׁו יַעֲזֹר אֱלֹהִים!

רָקַדְנוּ עַד שְׁחֹק הַסּוּלְיוֹת,

מֵעַתָּה נְהַלֵךְ יְחֵפִים.

אורות תעתועים:230

בַּמַּדְמֵנָה אָנוּ שׁוֹכְנִים,

4375

וְהִיא כּוּר מַחְצַבְתֵּנוּ;

אַךְ פֹּה בְּחוּג הַמֻּזְמָנִים

אֵין נוֹצֵץ מֵאִתָּנוּ.

כוכב נופל:231

רָשַׁפְתִּי הֵנָּה מִמְּרוֹמִים,

עָטוּר בְּזִקִוּקִים,

4380

עַתָּה אֶשְׁכַּב עַל גְּחוֹנִי,

וּמִי אוֹתִי יָקִים?

עֵרֶב רב:232

פַּנּוּ מָקוֹם! פַּנּוּ דְּרָכִים!

הָעֵשֶׂב פֹּה נִרְמֹסָה.

רוּחוֹת בָּאוֹת! גַּם לָרְפָאִים

4385

יֵשׁ יִתְרוֹן בַּמָּסָה.

פָּק:

אַל תִּצְעֲדוּ בְּחֵן גָּלְמִי,

כְּמוֹ גּוּרֵי פִּילִים!

וְאִם יֵשׁ יִתְרוֹן לְמִי –

רַק פָּק בַּנְפִילִים.

4390

אריאל:

אִם בְּכָנָף חָנַן אֶתְכֶם

הַטֶּבַע אוֹ הָרוּחַ,

הַרְשׁוּ נָא לִי לְהוֹבִילְכֶם

אֶל תֵּל וְרָדִים לָשׂוּחַ! 233

תזמורת (פיאניסימו):

פַּסֵי עָבִים וְעַרְפִלִּים

4395

הוּפְזוּ וּכְבָר אֵינָם.

מַשָּׁב בַּסּוּף, רְשְׁרוּשׁ עָלִים,

נָגוֹז הַכֹּל וְתַם.


 

יוֹם סַגְרִיר, שָׂדֶה234

פאוסט, מפיסטופלס.


פאוסט:

הִיא אֻמְלָלָה! הִיא נוֹאֶשֶׁת! יָמִים רַבִּים נָעָה וְנָדָה עֲלוּבָה מְרוּדָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּלְבַסּוֹף נֶאֶסְרָה! נְמַקָּה בַּכֶּלֶא כְּאַחַת הַפּוֹשְׁעוֹת וְסוֹבֶלֶת שָׁם עִנּוּיִים נוֹרָאִים, הַבְּרִיָּה הַנֶּחְמָדָה, הַמִּסְכֵּנָה! לִידֵי כָּךְ! לִידֵי כָּךְ הִגִּיעָה! – וְאַתָּה, שֵׁד בּוֹגְדָנִי וְנִקְלֶה, הִסְתַּרְתָּ כָּל זֹאת מִפָּנַי? עֲמֹד רֶגַע, עֲמֹד! גַּלְגֵּל אֶת עֵינֵי הַשֵּׁד הַנִּזְעָמוֹת בְּפַרְצוּפְךָ! עֲמֹד וְקוֹמֵם אוֹתִי כְּנֶגֶד נוֹכְחוּתְךָ הַמְּאוּסָה! נֶאֶסְרָה! אֻמְלָלָה לְלֹא תַּקָּנָה! נְתוּנָה לְחַסְדֵי רוּחוֹת רָעוֹת וּלְמִשְׁפָּטָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם קָרֵי־לֵב! וּבֵינְתַיִם אַתָּה מַסִּיחַ אֶת דַּעְתִּי בְּשַׁעֲשׁוּעֵי־שָׁוְא תְּפֵלִים, מַסְתִּיר מִמֶּנִּי אֶת אֲסוֹנָהּ הַגּוֹבֵר וּמַנִּיחַ לָהּ לִגְוֹעַ בְּחֹסֶר יֶשַׁע!

מפיסטופלס:

הִיא לֹא הָרִאשׁוֹנָה.235

פאוסט:

כֶּלֶב! מִפְלֶצֶת מְאוּסָה! הוֹ רוּחַ אֵין־קֵץ, הִפְכִי אֶת צוּרָתוֹ! הִפְכִי אֶת הַתּוֹלַעַת הַזֹּאת בַּחֲזָרָה לִדְמוּת הַכֶּלֶב שֶׁלּוֹ, זוֹ שֶׁבָּהּ נָהַג לְדַלֵּג לְפָנַי בַּלַּיְלָה, לְהִתְרַפֵּס לְרַגְלֵי הֵלֶךְ תָּמִים, לְהַכְשִׁילוֹ וּלְהַפִּיל אוֹתוֹ אַפַּיִם אַרְצָה. הָשִׁיבִי לוֹ אֶת הַדְּמוּת הַחֲבִיבָה עָלָיו, כְּדֵי שֶׁיִּזְחַל לְפָנֵי עַל גְּחוֹנוֹ בַּחוֹל, וַאֲנִי אֶבְעַט בּוֹ, בַּנִּבְזֶה, וְאֶרְמֹס אוֹתוֹ בְּרַגְלֵי! "לֹא הָרִאשׁוֹנָה!״ זְוָעָה! זְוָעָה! נֶפֶשׁ אָדָם לֹא תִּתְפֹּס שֶׁיּוֹתֵר מִבְּרִיָּה אַחַת צָנְחָה לְעֵמֶק הַבָּכָא הַזֶּה, שֶׁלֹא דַּי הָיָה בָּרִאשׁוֹנָה כְּדֵי לְכַפֵּר עַל אַשְׁמַת כָּל הָאֲחֵרוֹת, כְּשֶׁהִתְפַּתְּלָה בְּיִסּוּרֵי גְּסִיסָתָהּ לְנֶגֶד עֵינָיו שֶׁל אַב הָרַחֲמִים הַנִּצְחִיִּים! אוֹתִי מְפַלַּחַת עַד לְשַׁד עַצְמוֹתַי מְצוּקָתָהּ שֶׁל זוֹ הָאַחַת, וְאַתָּה מְגַחֵךְ בַּאֲדִישׁוּת לְגוֹרָלָן שֶׁל רְבָבוֹת!

מפיסטופלס:

וְשׁוּב הִגַּעְנוּ לִקְצֵה גְּבוּל הַיְכֹלֶת, לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ בִּינַתְכֶם, בְּנֵי הָאָדָם, כּוֹשֶׁלֶת. לָמָּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֶת בְּרִיתֵנוּ, אִם אֵינְךָ מְסֻגָּל לַעֲמֹד בָּהּ? אַתָּה מְבַקֵּשׁ לָעוּף, וְאַתָּה חוֹשֵׁשׁ מִסְּחַרְחֹרֶת? הַאִם אֲנַחְנוּ נִטְפַּלְנוּ אֵלֶיךָ, אוֹ שֶׁמָּא אַתָּה נִטְפַּלְתָּ אֵלֵינוּ?

פאוסט:

אַל תַּחְשׂף אֵלַי אֶת שִׁנֶּיךָ הַדּוֹרְסָנִיּוֹת! זֶה מְמַלֵא אוֹתִי בְּחִילָה! רוּחַ גְּדוֹלָה, נֶהֱדָרָה,236 אַתְּ שֶׁהוֹאַלְתְּ לְהוֹפִיעַ לְפָנַי, אַתְּ שֶׁיָּרַדְתְּ לְחַדְרֵי לִבִּי וְנִשְׁמָתִי, לָמָּה רִתַּכְתְּ אוֹתִי לְבֶן הָעַוְלָה הַזֶּה, הַנִּזּוֹן מִן הַנֶּזֶק וּמִתְעַנֵּג עַל הַנְבָלָה?237


מפיסטופלס:

סִיַּמְתָּ?

פאוסט:

הַצֵּל אוֹתָהּ! וָלֹא – אֲבוֹי לְךָ! הַנּוֹרָאָה בַּמְּאֵרוֹת תָּחוּל עַל רֹאשְׁךָ לְאַלְפֵי שָׁנִים!

מפיסטופלס:

לֹא בְּיָדִי לִפְתֹּחַ חַרְצֻבּוֹת דִּין הַנָּקָם וְלֹא לִשְׁבֹּר אֶת בְּרִיחָיו.

“הַצֵּל אוֹתָהּ!” מִי הוּא שֶׁגָּרַם לְאָבְדָנָהּ? אֲנִי אוֹ אַתָּה?

(פאוסט מביט סביבו בפראות).

אֶת הָרַעַם אַתָּה מְחַפֵּשׂ? מַה טּוֹב שֶׁלֹא נִתַּן בִּידֵיכֶם, בְּנֵי תְּמוּתָה עֲלוּבִים! לְרוֹצֵץ אֶת הַחַף מִפֶּשַׁע, זוֹ דַּרְכָּם שֶׁל הֶעָרִיצִים לְהָפִיג אֶת מְבוּכָתָם.

פאוסט:

הָבֵא אוֹתִי לְשָׁם! חַיָּבִים לְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ!

מפיסטופלס:

וְהַסַּכָּנָה הַנִּשְׁקֶפֶת לְךָ? זְכֹר שֶׁעוֹד לֹא כֻּפְּרָה אַשְׁמַת הַדָּם הָרוֹבֶצֶת עָלֶיךָ בָּעִיר. רוּחוֹת נָקָם מְרַחֲפוֹת מֵעַל מְקוֹם הָרֶצַח וּמַמְתִּינוֹת לְשׁוּבוֹ שֶׁל הָרוֹצֵחַ.

פאוסט:

גַּם זֹאת אֲנִי חַיָּב לִשְׁמֹעַ מִפִּיךָ? דְּמֵי רֶצַח וּמָוֶת שֶׁל עוֹלָם שָׁלֵם יָחוּלוּ עַל רֹאשְׁךָ הַמְתֹעָב! הוֹבֵל אוֹתִי לְשָׁם, אָמַרְתִּי, וְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ!

מפיסטופלס:

אוֹבִיל אוֹתְךָ, וַאֲשֶׁר לְמַה שֶּׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת – שְׁמַע! הֲלִי הַכֹּחַ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ? אֲנִי אֲבַלְבֵּל אֶת חוּשָׁיו שֶׁל הַסּוֹהֵר, וְאַתָּה תִּשְׁתַּלֵּט עַל הַמַּפְתְּחוֹת וְתוֹצִיא אוֹתָהּ בְּיַד אָדָם! אֲנִי אֶעֶמֹד עַל הַמִּשְׁמָר! סוּסֵי הַפֶּלֶא מוּכָנִים, אֲנִי אַבְרִיחַ אֶתְכֶם מִשָּׁם. זֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת.

פאוסט:

נֵצֵא מִיָּד לַדֶּרֶךְ!


 

לַיְלָה, שָׂדֶה פָּתוּחַ    🔗

פאוסט, מפיסטופלס, דוהרים על סוסים שחורים.


פאוסט:

מָה הֵן טוֹווֹת שָׁם, סְבִיב אֶבֶן הַגַּרְדּוֹם?238

מפיסטופלס:

לֹא אֵדַע מָה הֵן רוֹקְחוֹת וּמְבַשְּׁלוֹת.

4400


פאוסט:

מַמְרִיאוֹת, נוֹסְקוֹת, רוֹכְנוֹת, קַדּוֹת.

מפיסטופלס:

אֲגֻדַּת מְכַשֵּׁפוֹת.239

פאוסט:

הֵן בּוֹזְקוֹת וּמַשְׁבִּיעוֹת.

מפיסטופלס:

הָלְאָה! הָלְאָה!


 

כֶּלֶא    🔗

פאוסט נושא צרור מפתחות ופנס, לפני שער ברזל קטן.


פאוסט:

צְמַרְמֹרֶת נִשְׁכַּחַת שׁוּב אוֹתִי מְמַלְּאָה,

4405

כָּל צַעַר אֱנוֹשׁ אֲנִי כּוֹאֵב.

מֵעֵבֶר לַקִּיר הַלַּח הִיא כְּלוּאָה,

וְכָל פִּשְׁעָהּ שִׁגָּיוֹן שֶׁל הַלֵּב!

מַה תְּהַסֵּס לָבוֹא אֵלֶיהָ?

חוֹשֵׁשׁ לִרְאוֹת שׁוּב אֶת פָּנֶיהָ?

4410

מַהֵר! הַמָּוֶת לְהִסּוּסְךָ אוֹרֵב.

תופס את הבריח.

(מבפנים נשמע קול שירה).

קול שירה:

אִמִּי הַזּוֹנָה,

אוֹתִי רָצְחָה!

אָבִי הַנָּבָל,

אוֹתִי אָכַל!

4415

אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה

עַצְמוֹתַי טָמְנָה

בְּמָקוֹם קָרִיר;

אָז הָפַכְתִּי לְצִפּוֹר שִׁיר.

עוּפִי עוּפִי, צִפּוֹר! 240

4420

פאוסט (פותח את המנעול):

הִיא לֹא תְּשַׁעֵר שֶׁאֲהוּבָהּ בַּדֶּלֶת,

מַקְשִׁיב לְרִשְׁרוּשׁ הַקַּשׁ, לְצִלְצוּל הַשַּׁלְשֶׁלֶת.

(נכנס).

מרגרטה (מסתתרת על מזרנה):

אוֹי לִי! הֵם בָּאִים. זֶה קֵץ חַיַּי!

פאוסט (חרש):

שֶׁקֶט! שֶׁקֶט! אֲנִי בָּא לְהַצִּילֵךְ.

מרגרטה (משתטחת לרגליו):

אִם בֶּן אֱנוֹשׁ אַתָּה, חוּס עָלַי!

4425


פאוסט:

עוֹד תָּעִירִי אֶת הַשּׁוֹמְרִים בְּקוֹלֵךְ!

הוא תופס בכבלים כדי להתירם.

מרגרטה (על ברכיה):

מִי נָתַן לְךָ, תַּלְיָן,

כֹּחַ בִּי לִשְׁלֹט?

בִּדְמִי הַלֵּיל תָּבוֹא לְכָאן!

חוּסָה וְתֵן לִי לִחְיוֹת!

4430

הַאִם עַד הַבֹּקֶר לֹא תּוּכַל לְחַכּוֹת?

קמה על רגליה.

וַאֲנִי עוֹד צְעִירָה, צְעִירָה כָּזֹאת!

וּכְבָר לָמוּת נִגְזַר דִינִי!

גַּם יָפָה הָיִיתִי, לְרֹב אֲסוֹנִי.

דּוֹדִי הָיָה קָרוֹב, רָחוֹק הוּא עַכְשָׁו,

4435

הַזֵּר קָרוּעַ, קָמְלוּ פְּרָחָיו.

אַל נָא תִּתְפֹּס בִּי בְּיָד חֲזָקָה!

רַחֵם נָא! מַה זֶּה עוֹלַלְתִּי לְךָ?

אַל תִּתֵּן לִי לַשָּׁוְא לְבַקֵּשׁ עַל חַיַּי,

הֵן לֹא רְאִיתִיךָ מִיָּמַי!

4440

פאוסט:

הַאוּכַל לַעֲמֹד בַּזְּוָעָה בְּלִי לִכְרֹעַ?

מרגרטה:

אֲנִי בִּשְׁלִיטָתְךָ, בְּיָדְךָ הַכֹּחַ.

רַק תֵּן לִי עוֹד רֶגַע לְהֵינִיק אֶת עוֹלָלִי.

כָּל הַלַּיְלָה אוֹתוֹ אֶל לִבִּי אִמַּצְתִּי;

לְקָחוּהוּ מִמֶּנִּי, לְהַרְבּוֹת אֶת סִבְלִי.

4445

עַכְשָׁו אוֹמְרִים שֶׁאוֹתוֹ רָצַחְתִּי.

יוֹתֵר לֹא אֵדַע שִׂמְחָה לְעוֹלָם.

שָׁרִים עָלַי שִׁירִים. כַּמָּה שָׁפֵל!

כָּךְ מִסְתַּיָּמֶת אַגָּדַת עַם,

אַךְ לָמָּה יִרְצוּ זֹאת עָלַי לְגוֹלֵל?241

4450

פאוסט (מתנפל לרגליה):

אֲהוּבֵךְ שׁוֹכֵב מִתְפַּלֵּשׁ לְרַגְלַיִךְ,

הוּא בָּא לְהָסִיר מִמֵּךְ אֶת כְּבָלַיִךְ.


מרגרטה (משליכה עצמה אליו):

נִכְרַע נָא בֶּרֶךְ, נִתְפַּלֵּל לַקְּדוֹשִׁים!

רְאֵה! מִתַּחְתֵּינוּ, בַּמַּחְשַׁכִּים,

תַּחַת הַמַּדְרֵגוֹת, לְמַטָּה,

4455

הַשְׁאוֹל רוֹתַחַת!

הַשָּׂטָן עַצְמוֹ

מַצְלִיף בְּשֵׁבֶט זַעֲמוֹ!

פאוסט (בקול רם):

גְרֶטְכֶן! גְרֶטְכֶן!

4460

מרגרטה (מקשיבה):

זֶה קוֹל הָאָהוּב!

(היא מזנקת על רגליה. הכבלים נופלים.)

אֵיפֹה הוּא? הוּא קָרָא בִּשְׁמִי.

אִישׁ לֹא יְעַכְּבֵנִי! אֵצֵא לַחָפְשִׁי!

אָרוּץ וְאֶפֹּל עַל צַוָּארָיו,

אֶשְׁכַּב חֲבוּקָה בִּזְרוֹעוֹתָיו.

4465

הוּא קָרָא: גְרֶטְכֶן! הוּא עָמַד עַל הַסַּף.

בֵּין יְלֵל הַשְּׁאוֹל וְצִוְחַת הַזֵּדִים,

בֵּין שַׁאֲגוֹת הַלַּעַג שֶׁל הַשֵּׁדִים,242

הִכַּרְתִּי אֶת הַקּוֹל הַמָּתוֹק, הַנִּכְסָף.

פאוסט:

זֶה אֲנִי!

4470


מרגרטה:

זֶה אַתָּה! הוֹ אֱמֹר זֹאת שׁוּב!

(לופתת אותו).

זֶה הוּא! זֶה הוּא! אַיֵּה סִבְלִי?

אֵי פַּחַד הַכֶּלֶא? מוֹרָא הַכְּבָלִים?

זֶה אַתָּה, אָהוּב! לְהַצִּילֵנִי תָּשׁוּב!

הִנֵּה נוֹשַׁעְתִּי! 243

וּכְבָר אֲנִי בַּסִּמְטָה הַיְשָׁנָה,

4475

שֶׁבָּהּ רְאִיתִיךָ לָרִאשׁוֹנָה,

וְהִנֵּה גַּם הַגָּן הַצִּבְעוֹנִי,

שָׁם לְךָ חִכִּינוּ, מַרְתָה וַאֲנִי.

פאוסט (דוחק בה):

בּוֹאִי אִתִּי! בּוֹאִי אִתִּי!

מרגרטה:

רֶגַע, הַמְתֵּן,

אֲנִי כֹּה מְאֻשֶּׁרֶת כְּשֶׁאַתָּה בְּחֶבְרָתִי.

4480

מלטפת אותו.

פאוסט:

מַהֲרִי!

אִם לֹא תְּמַהֲרִי

בְּיֹקֶר נְשַׁלֵּם.

מרגרטה:

וּכְבָר אֵינְךָ יוֹדֵעַ לְנַשֵּׁק?

רֵעִי, זְמַן כֹּה קָצָר בִּלִיתָ בַּמֶּרְחַקִּים,

4485

וּכְבָר שָׁכַחְתָּ אֵיךְ מְנַשְּׁקִים.

אַךְ לָמָּה, בְּחֵיקְךָ, חֲרָדָה תֹּאחֲזֵנִי?

כְּשֶׁפַּעַם בְּמִלָּה, בְּמַבַּט עֵינַיִם,

הִרְעַפְתָּ עָלַי בִּרְכַּת שָׁמַיִם,

וְאוֹתִי נִשַּׁקְתָּ כְּאוֹמֵר לְחָנְקֵנִי –

4490

נַשְׁקֵנִי!

וָלֹא – אֲנַשֵׁק אֲנִי אוֹתְךָ!

(מחבקת אותו).

אֲבוֹי, פִּיךָ נוֹתַר

אִלֵּם וְקַר.

לְאָן הָלְכָה

4495

אַהֲבָתְךָ?

מִי גָּזַל אוֹתָהּ מִמֶּנִּי?

(פונה ממנו).

פאוסט:

בּוֹאִי אִתִּי, אִזְרִי עֹז, אֲהוּבָה!

אֲחַבֵּק אוֹתָךְ עֲשֶׂרֶת מוֹנִים,

רַק בּוֹאִי אַחֲרַי! וְלוּ לְמַעֲנִי!

4500

מרגרטה (פונה אליו):

וְאָמְנָם זֶה אַתָּה? בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים?

פאוסט:

אֲנִי! רַק בּוֹאִי עִמִּי!


מרגרטה:

אֶת כְּבָלַי בִּתַּקְתָּ,

וְשׁוּב בְּחֵיקְךָ אוֹתִי חִבַּקְתָּ.

אֵיךְ זֶה, רֵעִי, בִּי אֵינְךָ בּוֹחֵל?

הֲיָדַעְתָּ אֶת מִי אַתָּה גּוֹאֵל?

4505

פאוסט:

הַלַּיְלָה מַחְוִיר כְּבָר! בּוֹאִי אַחֲרַי!

מרגרטה:

אֶת אִמִּי הָרַגְתִּי בְּאֵלֶּה הַיָּדַיִם.

אֶת יַלְדִּי שֶׁלִּי הִטְבַּעְתִּי בַּמַּיִם.

וְכִי לֹא הָעֳנַק לִשְׁנֵינוּ כְּשַׁי?

גַּם לְךָ! זֶה אַתָּה! לְהַאֲמִין לֹא אוּכַל.

4510

תֵּן לִי אֶת יָדְךָ! לֹא, זֶה לֹא חֲלוֹם!

יָדְךָ הָאֲהוּבָה! אַךְ הִיא עוֹד לַחָה!

נַגְּבֶנָּה מַהֵר. נִדְמֶה לִי פִּתְאֹם

שֶׁבְּדָם הִיא מְרוּחָה.

מַה זֹּאת עָשִׂיתָ, אֵל אֱלֹהִים?

4515

הָשֵׁב לִנְדָנָהּ אֶת חַרְבְּךָ,

שְׁמַע לִתְחִנָּתִי!

פאוסט:

הַנִּיחִי לֶעָבָר לִשְׁקֹעַ בַּשִּׁכְחָה!

אַתְּ הוֹרֶגֶת אוֹתִי.


מרגרטה:

לֹא, אַתָּה חַיָּב לִשְׂרֹד אַחֲרֵינוּ!

4520

תֵּן לִי לְתָאֵר בְּאָזְנֶיךָ אֶת קְבָרֵינוּ,

כְּבָר מָחָר

אֶת מְקוֹמָם תִּבְחַר;

תֵּן אֶת הַמָּקוֹם הַמְשֻׁבָּח לָאֵם,

אָחִי יִשְׁכַּב לְיָדָהּ, כַּיָּאֶה,

4525

וַאֲנִי בַּצַּד, קְצָת רָחוֹק, בְּוַדַּאי,

רַק לֹא רָחוֹק מִדַּי!

וְהַפָּעוֹט יִשְׁכַּב לִימִינִי עַל שָׁדִי.

אִישׁ לֹא יִשְׁכַּב עוֹד לְיָדִי.

לוּ רַק יָכֹלְתִּי לְהִתְכַּרְבֵּל לְצִדְּךָ,

4530

הוֹ אֵיזֶה אשֶׁר מָתוֹק וְיָקָר!

לֹא עוֹד; עַכְשָׁו זֶה מִמֶּנִּי נִבְצָר,

נִדְמֶה שֶׁאֲנִי כּוֹפָה עַצְמִי עָלֶיךָ,

נִדְמֶה שֶׁאַתָּה דּוֹחֵנִי מִפָּנֶיךָ.

אַף כִּי אַתָּה הוּא, וּמַבָּטְךָ טוֹב וָזַךְ.

4535

פאוסט:

אִם חַשְׁתְּ שֶׁאֲנִי הוּא, בּוֹאִי, נִבְרַח!

מרגרטה:

נִבְרַח, לְאָן?

פאוסט:

לַחָפְשִׁי!

מרגרטה:

אִם הַקֶּבֶר כָּאן,

אִם הַמָּוֶת מַמְתִּין, נֵלֵךְ, חֵי נַפְשִׁי!

מִכָּאן הַיְשֵׁר לִמְנוּחַת הָעַד,

4540

וְיוֹתֵר – אֲפִלּוּ לֹא צַעַד אֶחָד –

אַתָּה הוֹלֵךְ, הַיְנְרִיךְ, לוּ יָכֹלְתִּי לָבוֹא!


פאוסט:

תּוּכְלִי, אִם תִּרְצִי, הַדֶּלֶת פְּתוּחָה.

מרגרטה:

אָסוּר לִי לָצֵאת; אֵין לִי מַחֲבוֹא.

מַה טַּעַם לִבְרֹחַ? אָפְסָה הַתִּקְוָה.

4545

עֲלוּבִים חַיֵּי קַבְּצָנִית זָרָה,

וְאִם, בְּנוֹסָף, מַצְפּוּנָהּ מְיַסְּרָהּ!

עֲלוּבִים חַיֵּי נָע וָנָד בַּמֶּרְחַקִים,

וּלְבַסּוֹף יַאַרְבוּ לִי, יִתְפְּסוּנִי חַיִּים!

פאוסט:

אֶשָּׁאֵר לְצִדֵּךְ.

4550

מרגרטה:

מַהֵר! בְּרַח!

הַצֵּל אֶת תִּינוֹקְךָ הָרַךְ!

צֵא! לֵךְ בַּשְּׁבִיל

שֶׁלְּאֹרֶךְ הַנַּחַל

לַגֶּשֶׁר מוֹבִיל

4555

וּבוֹא אֶל הַיַּעַר,

מוּל מוֹט־הָעֵץ, מִשְׂמֹאל,

בָּאֲגַם.

אֱחֹז בּוֹ מַהֵר!

הוּא צָף!

4560

עוֹד מְפַרְפֵּר!

הַצֵּל! הוּא יִטְבַּע!

פאוסט:

הִתְעַשְּׁתִי, אֲהוּבָה!

עוֹד צַעַד אֶחָד, וְאַתְּ חָפְשִׁיָּה!

מרגרטה:

לוּ רַק הָיִינוּ מֵעֵבֶר לַגִּבְעָה!

4565

שָׁם יוֹשֶׁבֶת אִמִּי עַל סֶלַע אָפֹר,

כָּל גּוּפִי סוֹמֵר וְרוֹעֵד;

שָׁם יוֹשֶׁבֶת אִמִּי עַל סֶלַע אָפֹר

וְרֹאשָׁהּ מִתְנוֹדֵד.

לֹא נָדָה, לֹא קוֹרֶצֶת, רֹאשָׁהּ כָּבֵד,

4570

נִרְדְּמָה לְתָמִיד, לְעוֹלָם לֹא תֵּעוֹר.

הִיא נִרְדְּמָה, כְּדֵי שֶׁאָנוּ נֹאהַב.

יָמִים שֶׁל אשֶׁר רָאִינוּ יַחְדָּו!

פאוסט:

אִם הַפְצָרוֹת וּתְחִנּוֹת לֹא יוֹעִילוּ,

אֶשָּׂאֵךְ מִכָּאן, וּבְכֹחַ אֲפִלּוּ.

4575

מרגרטה:

הַנַּח לִי! לֹא! אַלִימוּת אֵין בָּהּ טַעַם!

אַל תִּתְפֹּס בִּי כָּךְ בַּחֲמַת זַעַם!

פְּרָט לְאַחַת, מִלֵּאתִי כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.

פאוסט:

הַיּוֹם מַאֲפִיר, אֲהוּבָה! נֵלֵכָה!


מרגרטה:

הַיּוֹם! כֵּן, הִנֵּה הוּא. אַחֲרוֹן יָמַי!

4580

אָמוּר הָיָה לִהְיוֹת יוֹם הַכְּלוּלוֹת!

עִם גְרֶטְכֶן כְּבָר הָיִיתָ, אָסוּר זֹאת לְגַלּוֹת.

אֵיפֹה הַזֵּר! אַלְלַי!

קָרָה מַה שֶּׁצָּרִיךְ הָיָה לִקְרוֹת!

עוֹד נָשׁוּב לְהִתְרָאוֹת,

4585

אַךְ לֹא בִּמְחוֹלוֹת.

הֶהָמוֹן מִתְקָרֵב, לֹא נִשְׁמַע קוֹלוֹ.

הַסִּמְטָאוֹת, הַכִּכָּר,

צָרִים מֵהֲכִילוֹ.

הַפַּעֲמוֹן קוֹרֵא, הַמּוֹט נִשְׁבָּר.244

4590

אֵיךְ הֵם אוֹתִי תּוֹפְסִים וְכוֹבְלִים!

אֶל כֵּס הַגַּרְדּוֹם הֵם אוֹתִי מוֹבִילִים!

כָּל צַוָּאר בַּקָּהָל מִתְכַּוֵּץ מִכְּאֵב,

כְּשֶׁהַתַּעַר הַחַד לִגְרוֹנִי מִתְקָרֵב.

אִלֵּם כְּקֶבֶר הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

4595

פאוסט:

אָרוּר הַיּוֹם נוֹלַדְתִּי בּוֹ!

מפיסטופלס (מופיע בחוץ):

צְאוּ כְּבָר מִשָּׁם, אוֹ שְׁנֵיכֶם אֲבוּדִים.

הִסּוּסֵי סְרָק! הֲבָלִים, פִּטְפּוּטִים!

סוּסַי רוֹטְטִים,

הַשַּׁחַר מַפְצִיעַ.

4600

מרגרטה:

מַה מִּן הַקַרְקַע צָץ בְּמַפְתִּיעַ?

זֶה הוּא! זֶה הוּא! גָּרְשֵׁהוּ, גָּרֵשׁ! 245

מַה בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ יְבַקֵּשׁ?

לְקַחְתֵּנִי הִגִּיעַ!

פאוסט:

כְּדֵי שֶׁתִּחְיִי!

מרגרטה:

דִין הָאֵל! בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי!

4605

מפיסטופלס (לפאוסט):

בּוֹא כְּבָר! אוֹ לְהַפְקִירְךָ אֵאָלֵץ.

מרגרטה:

בְּיָדֶיךָ אֲנִי, אָבִי, הַצִּילֵנִי!

צְבָא מַלְאָכֶיךָ הַקְדוֹשִׁים שְׁלַח,

יַחֲנוּ נָא סְבִיבִי, אוֹתִי לְחַלֵּץ! 246

הַיְנְרִיךְ! אַתָּה מְמַלְאֵנִי חַלְחָלָה.

4610

מפיסטופלס:

הִיא הֻרְשְׁעָה!

קול מעל:

הִיא נוֹשְׁעָה!

מפיסטופלס (לפאוסט):

בּוֹא אֵלַי!

נעלם עם פאוסט.

קול מבפנים (מתפוגג והולך):

הַיְנְרִיךְ! הַיְנְרִיךְ! 247


חֵלֶק שֵׁנִי שֶׁל הַטְּרָגֶדְיָה בְּחָמֵשׁ מַעֲרָכוֹת

מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה

 

נוֹף נָעִים    🔗

פאוסט שרוע על מרבד דשא פורח, מותש, חסר מנוחה, מנסה לישון.

דמדומים. מעגל רוחות מרחף מעל, בריות קטנות וחינניות.

אריאל (שר, בליווי מנגינת נבל־רוח):

עֵת גִּשְׁמֵי אָבִיב יַרְעִיפוּ

שֶׁפַע לִבְלוּבֵי פְּרִיחָה,

וְכָל לֵב אֱנוֹשׁ יַרְחִיבוּ

4615

בְּיָרֹק שֶׁל שְׂדוֹת בְּרָכָה,

רוּחוֹת־עֲנָק זוּטוֹת יָחוּשׁוּ

לַעֲזֹר לְכָל נִדְכָּא,

אִם רָשָׁע וְאִם צַדִּיק הוּא,

עֵת נִקְלַע לִמְצוּקָה.248

4620

גַּלּוּ אֶת אֲצִילוּתְכֶן, פֵיוֹת נְדִיבוֹת,

שֶׁזֵּרִים אַוְרִירִיִּים לְרֹאשׁוֹ טוֹווֹת,

הָבִיאוּ מָזוֹר לְלִבּוֹ הַקָּרוּעַ,

חִלְצוּ אֶת חִצֵּי מַצְפּוּנוֹ הַפָּצוּעַ,

טַהֲרוּ אֶת נַפְשׁוֹ מִזִּכְרוֹן הַזְּוָעוֹת!

4625

הַלַּיְלָה נֶחְלָק לְאַרְבַּע אַשְׁמוֹרוֹת,249

רְאוּ לְמַלְאָן בִּידִידוּת מְסוּרָה!

הַשְׁעִינוּ רֹאשׁוֹ עַל כָּרִית קְרִירָה,

וּבְטַל מֵי הַלֶּתֶה סוּכוּ בְּשָׂרוֹ;250

אֶת נֻקְשׁוּת אֲבָרָיו תְּרַכֵּךְ הַמְּנוּחָה,

4630

כְּשֶׁיַּפְצִיעַ עָלָיו יוֹם שֶׁל אוֹר וּבְרָכָה;

מַלְאוּ אֶת יִעוּד הַפֵיוֹת הַנִּשָּׂא,

הָשִׁיבוּ אוֹתוֹ לְזִיו הַקְדֻשָּׁה!

מקהלה (אחת אחת, שתיים־שתיים וברבים, לסירוגין וביחד):

עֵת מַשָּׁב צוֹנֵן אוֹפֵף

כַּר שָׂדוֹת יְרֹק־שׁוּלַיִם,

4635

אֵד נִיחוֹחַ מְלַטֵּף

מְבַשֵּׂר בּוֹא בֵּין־עַרְבַּיִם;

לַחֲשׁוּ בִּרְכַּת שָׁלוֹם,

כְּיֶלֶד עַרְסְלוּ הַלֵּב,

וְהָגִיפוּ תְּרִיסֵי יוֹם

4640

עַל עֵינָיו שֶׁל הַיָּעֵף.

הִנֵּה לַיְלָה כְּבָר מַגִּיעַ,

מְזַוֵּג בֵּין כּוֹכָבִים,

מְאוֹרוֹת חֻפַּת רָקִיעַ

מְרַצְּדִים, מְהַבְהֲבִים;

4645

מְרַצְּדִים בִּרְאִי אֲגַם,

מַבְזִיקִים בְּזֹךְ הַלֵּיל,

וְעַל שְׁנַת שָׁלוֹם וְשֶׁקֶט

לְבָנָה שְׁלֵמָה מוֹשֶׁלֶת.

שְׁעוֹת עָבָר נָגוֹזוּ פֶּתַע,

4650

גִיל וּכְאֵב חָלְפוּ, אֵינָם;

עוֹד מְעַט וּכְבָר נִרְפֵּאתָ,

בְּטַח בְּאוֹר הַיּוֹם הַקָּם!

גַּיְא מוֹרִיק, גִּבְעָה קְמוּרָה,

מַצִּיעִים מִפְלָט בַּסְּבַךְ,

4655

וּבְגַלִּים כְּסוּפִים דּוּמָם

הַקָּמָה לִיבוּל תִּתְפַּח.

הִתְגַּשְּׁמוּת כָּל כִּסּוּפֶיךָ

שָׁם טְמוּנָה בַּנְּהָרָה!

רַק קְלִפָּה שֶׁל רֹךְ סְבִיבֶךָ,

4660

הִתְנַעֵר מִן הַשֵּׁנָה!

אַל תַּחְשׁשׁ, הָעֵז לִפְעֹל,

כְּשֶׁהָמוֹן נִרְתָּע, נִבְהָל,

עַז הַלֵּב הוּא כֹּל־יָכוֹל,

אַךְ יָבִין וּכְבָר יִפְעַל.

4665

שאון אדיר מבשר את בוא השמש.

אריאל:

חִישׁ! סוּפַת הוֹרוֹת זוֹעֶמֶת251

בְּאָזְנֵי רוּחוֹת נוֹהֶמֶת,

עַל הֻלֶּדֶת יוֹם תַּרְעִים.

פִּתְחֵי צוּר נֶאֱנָקִים,

פֶבּוֹס, גַּלְגַּלָּיו שׁוֹרְקִים,252

4670

רֹב שָׁאוֹן הָאוֹר מֵקִים!

שׁוֹפָרוֹת וַחֲצוֹצְרוֹת,

הָאָזְנַיִם צוֹלְלוֹת

מִדְּמָמָה לֹא־תִּשָּׁמַע.

אֶל לִבּוֹ שֶׁל פֶּרַח קָט

4675

מַהֲרוּ, מִצְאוּ מִקְלָט,

בַּצּוּקִים, בִּסְבַךְ אַבְרָשׁ;

אם לֹא נַסְתָּ, תִּתְחָרָשׁ.

פאוסט:

מִקְצַב הַחַיִּים שׁוּב נֵעוֹר וְהוֹלֵם,253

לְקַבֵּל בִּבְרָכָה צַפְרִירֵי שַׁחֲרִית;

4680

גַּם אַתְּ, אֲדָמָה, שָׂרַדְתְּ אֶת הַלֵּיל

וְנוֹשֶׁמֶת תַּחְתַּי רַעֲנָנָה בְּתַכְלִית,

וּכְבָר אַתְּ סוֹבֶבֶת אוֹתִי בִּתְשׁוּקוֹת,

מְעִירָה וּמְגָרָה נְחִישׁוּת גְדוֹלָה

לְשִׂיאֵי הַקִּיּוּם לְהַמְשִׁיךְ וּלְקַוּוֹת.

4685

תֵּבֵל מִתְעַרְטֶלֶת לְשַׁחַר נוֹלָד,

הַיַּעַר רוֹנֵן לוֹ בְּאֶלֶף קוֹלוֹת,

בָּעֵמֶק נוֹתְרוּ עוֹד פַּסֵּי עֲרָפֶל,

אַךְ אוֹר הַשָּׁמַיִם חוֹדֵר תְּהוֹמוֹת,

וּזְמוֹרוֹת חֲדָשׁוֹת נִמְרָצוֹת לְהַלֵּל

4690

מִתְּנוּמַת עֳמָקִים רֵיחָנִית מַבְקִיעוֹת;

פְּנִינֵי טַל רוֹטְטוֹת עַל נִצָּה וְעָלֶה,

הַגְּוָנִים נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה בִּנְגוֹהוֹת,

וּסְבִיבִי גַּן הָעֵדֶן עַצְמוֹ מִתְגַּלֶּה.

מַבָּטְךָ שָׂא אֶל עָל! הֵן רִכְסֵי הַנְּפִילִים

4695

מְבַשְּׂרִים כִּי שְׁעַת קֹדֶשׁ עוֹמֶדֶת לָבוֹא;

הֵם מֵאוֹר הָאֵינְסוֹף יֵהָנוּ רִאשׁוֹנִים,

אַחְרֵיהֶם גַּם אֵלֵינוּ יַשְׁפִּיל אֶת זִיווֹ.

מוֹרְדוֹת הָאַלְפִּים יְרֻקֵּי הַכָּרִים

צֻבְּעוּ בְּרַק־אוֹרָה וְתָוִים נוֹהֲרִים,

4700

מִדְרוֹנוֹת־מִדְרוֹנוֹת נִשְׁטָפִים כְּבָר בָּאוֹר –

הוא בָּא! – אַךְ אֲבוֹי לִי, מֻכֵּה סַנְוֵרִים,

עָלַי לְהָסֵב אֶת פָּנַי לְאָחוֹר.

כָּךְ תָּמִיד, עֵת תֵּעוֹר בִּרְעָדָה תִּקְוָתְךָ

סוֹף־סוֹף לְהַגְשִׁים מִשְׁאָלוֹת נִשְׂגָּבוֹת,

4705

וְשַׁעֲרֵי הַסִּפּוּק נִפְתָּחִים לִרְוָחָה,

הוֹלֶמֶת אָז בָּנוּ סוּפַת לֶהָבוֹת

שֶׁמִּתְּהוֹם הַנֶּצַח פִּתְאֹם מְגִיחָה;

אֶת לַפִּיד הַחַיִּים לְהַדְלִיק אַךְ בִּקַּשְׁנוּ,

וְהִנֵּה יַקִּיפֵנוּ יָם אֵשׁ, יָם לוֹהֵב!

4710

אַהֲבָה הִיא? שִׂנְאָה? מִי קָם עָלֵינוּ

בִּתְנוּדוֹת מַחְרִידוֹת שֶׁל גִּיל וּכְאֵב,

עַד לָאָרֶץ נָשׁוּב וְנַשְׁפִּיל אֶת עֵינֵינוּ,

וְנָחוּשׁ לְמִסְתּוֹר עֲרָפֶל מְשׁוֹבֵב.

זִיו הַשֶּׁמֶשׁ עַל כֵּן מֵאָחוֹר אַשְׁאִיר!

4715

הַמַּפָּל הַצּוֹנֵחַ מֵרֹאשׁ הַסְּלָעִים

לוֹכֵד אֶת עֵינַי בְּמִקְסָם כֹּה עָשִׁיר.254

אָץ מִתְּהוֹם לִתְהוֹם בְּזִרְמֵי אֲלָפִים,

וּרְבָבוֹת מִשְׁתַּבְּרִים עוֹד מִתּוֹךְ הָאֶשֶׁד,

אֶל עָל נִתְזֵי רֶסֶס קוֹפְצִים מַקְצִיפִים,

4720

וּמִשְּׁלַל הָרְסִיסִים מַפְלִיאָה הַקֶּשֶׁת

בִּקְבִיעוּת הַשִּׁנּוּי לִשְׁזֹר לָהּ גְּוָנִים,

רֶגַע בְּרוּרָה הִיא, מִשְׁנֵהוּ חוֹמֶקֶת,

מַרְעֶפֶת סְבִיבָהּ אֵד צוֹנֵן מַרְנִין.

כָּל כִּסּוּפִי אֱנוֹשׁ בַּקֶשֶׁת מְצוּיִים.

4725

אַךְ תֶּהֱגֶה בָּהּ, תֵּיטִיב לְהָבִין:

הִשְׁתַּקְּפוּת הַצְּבָעִים הִיא לָנוּ כְּחַיִּים.255


 

אַרְמוֹן הַקֵּיסָר256

אולם הכתר


(מועצת המדינה ממתינה לקיסר.

תרועת חצוצרות.

אנשי הפמליה מכל הדרגים מופיעים במחלצותיהם.

הקיסר עולה על כיסאו, לימינו האסטרולוג.)


הקיסר:

בְּרוּכִים תִּהְיוּ לִי, אַנְשֵׁי שְׁלוֹמִי,

מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ תָּבוֹאוּ;

הִנֵּה הֶחָכָם הִתְיַצֵּב לִימִינִי,

4730

וּמְקוֹם הַשּׁוֹטֶה נִפְקָד; אַיֵּהוּ?

אציל:

בְּשֹׁבֶל גְּלִימַת הַמַּלְכוּת כָּשַׁל,

בַּמַּדְרֵגוֹת הִתְגַּלְגֵל וְנָפַל;

אֶת הַר־הַשֻּׁמָּן פִּנּוּ בֵּינְתַיִם,

מֵת אוֹ שָׁתוּי – אֵין יוֹדְעִים עֲדַיִן.257

4735

אציל שני:

וּכְבָר מוּכָן, לְלֹא כָּל הַקְדָּמוֹת,

שׁוֹטֶה שֵׁנִי לִתְפֹּס מְקוֹמוֹ.

עוֹטֶה הַטַּרְזָן פְּאֵר וְהָדָר,

אַךְ מַרְאֶה מַבְהִיל לוֹ, זָר וּמוּזָר.

הַמִּשְׁמָר הוֹדֵף אוֹתוֹ בְּנִשְׁקוֹ,

4740

חֲנִיתוֹת מֻצְלָבוֹת חוֹסְמוֹת אֶת דַּרְכּוֹ –

אַךְ הוּא כְּבָר כָּאן, הַכְּסִיל הַמְחֻצָּף!

מפיסטופלס (כורע לרגלי כס המלכות):

מַה לֹּא רָצוּי וּבְכָל זֹאת נִכְסָף?

מַה מְּבֻקָּשׁ וּבְכָל זֹאת נִרְדָּף?

מַה שּׁוֹמְרִים וְנוֹצְרִים בַּמַּחְשָׁךְ?

4745

מַה מְּחָרְפִים וּמְגַדְּפִים בְּלִי חָשָׂךְ?

מַה הוּא הַשֵּׁם הַשָּׁגוּר עַל פִּי כֹּל?

מִי נִמְנָעִים מִלִּקְרֹא בִּשְׁמוֹ?

מִי מִסְתּוֹפֵף לְיַד כֵּס כֹּל־יָכוֹל?

מִי מִן הַכֵּס הִדִּיר אֶת עַצְמוֹ?

4750

הקיסר:

חֲסֹךְ הַפַּעַם אֶת מִלּוֹתֶיךָ!

לֹא זֶה הַמָּקוֹם לְחִידוֹתֶיךָ,

קֻשְׁיוֹת כְּבָר יַצִּיגוּ הָאֲדוֹנִים,

אֶשְׂמַח אִם תִּמְצָא לִי פִּתְרוֹנִים!

הַשּׁוֹטֶה הַיָּשָׁן נָפַל בַּנּוֹפְלִים,

4755

בּוֹא בִּמְקוֹמוֹ וַעֲמֹד לִשְׂמֹאלִי.

מפיסטופלס עולה ומתייצב לשמאלו.

התלחשויות בקהל:258

שׁוֹטֶה חָדָשׁ – עִנּוּי חָדָשׁ –

מִנַיִן בָּא? – וְאֵיךְ נִכְנַס? –

קוֹדְמוֹ נָפַל – כֹּחוֹ כָּשַׁל –

הָיָה חָבִית – עַכְשָׁו כְּלוֹנָס –

4760


הקיסר:

אַנְשֵׁי שְׁלוֹמִי, הֱיוּ לִי בְּרוּכִים,

מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ בָּאתֶם.

וְאַף בְּשָׁעָה טוֹבָה הִגַּעְתֶּם,

בִּרְכַּת מַזָל צוֹפְנִים הַכּוֹכָבִים.

רַק זֹאת הַגִּידוּ, הַאִם דַּוְקָא עַתָּה,

4765

כַּאֲשֶׁר נֶחְלַצְנוּ מִכָּל דְּאָגָה,

וְזָקָן נִלְבַּשׁ וּמַסֵּכַת לֵצִים,

וְכָל חֶפְצֵנוּ לָשׂוּשׂ בַּחִנְגָּה,

עָלֵינוּ לִסְבֹּל בְּמוֹשַׁב יוֹעֲצִים?259

אַךְ אִם תֹּאמְרוּ לִי: אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת,

4770

לוּ יְהִי כֵן; נִפְתַּח בָּעֲצֶרֶת.

ראש השרים:260

הַנַּעֲלָה בַּסְּגֻלּוֹת אֲשֶׁר עוֹטֶרֶת

אֶת רֹאשׁ הַקֵּיסָר כְּהִלָּה מְפֹאֶרֶת,

רַק הוּא בְּתֹכֶן יָכוֹל לְמַלְּאָהּ:

סְגֻלַּת הַצֶּדֶק! אוֹתָהּ מַעֲלָה

4775

שֶׁהַכֹּל צְרִיכִים, דּוֹרְשִׁים מֵעִמּוֹ,

וְרַק בְּיָדוֹ לְתִתָּהּ לְעַמּוֹ.

אַךְ אֲהָהּ! מַה יּוֹשִׁיעוּ תְּבוּנַת בְּנֵי אָדָם,

לִבָּם הָרַחוּם וְרֹחַב יָדָם,

כְּשֶׁהָאָרֶץ כֻּלָּהּ כְּמֶרְקָחָה,

4780

וְרַע מוֹלִיד רַע בְּאֵין תּוֹכָחָה?

הַצּוֹפֶה בַּמְּדִינָה מִמְּרוֹם הַהֵיכָל

יִהְיֶה כִּמְבֹעָת מֵחֲלוֹם בַּלָּהוֹת:

הָעָוֶל חוֹסֶה בְּצִלָּן שֶׁל עַוְלוֹת,

פְּרִיעַת הַחֻקִּים מְשַׂגְשֶׂגֶת כַּחֹק,

4785

וְעוֹלָם עָקֹם נִגְלֶה לְמֵרָחוֹק.

זֶה גּוֹנֵב עֲדָרִים, וְזֶה אִשָּׁה,

פָּמוֹט אוֹ צְלָב אוֹ אֶת כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ,

וְשָׁנִים עַל שָׁנִים יִתְרַבְרֵב בְּלִי בּוּשָׁה,

צַח וְאָדֹם, עוֹלֶה כְּפוֹרֵחַ.

4790

תּוֹבְעִים צוֹבְאִים עַל בֵּית הַדִּין,

הַשּׁוֹפֵט סָפוּן בִּמְרוֹמֵי כֻּרְסָתוֹ,

שָׁעָה שֶׁבַּחוּץ, גַּלֵּי מֶרִי גּוֹאִים,

בִּזְעֹק הֶהָמוֹן אֶת שַׁוְעָתוֹ.

לָזֶה מַתִּירִים כִּי יִזְנֶה וְיִמְעַל,

4795

כִּי בְּנֵי בְּלִיַּעַל בַּעֲלֵי בְּרִיתוֹ,

וְ"אָשֵׁם!" הוּא פְּסַק־דִּין שָׁגוּר וּמְקֻבָּל,

עֵת יִטְעַן הַזַכַּאי לְחַפּוּתוֹ.

כָּךְ מִתְפּוֹרֵר הָעוֹלָם הַקַיָּם,

וְכָל הַיָּאֶה וְהַטּוֹב מֻפְקָר;

4800

אֵיךְ יִוָּלֵד בְּלֵב הָאָדָם

הַקּוֹל שֶׁיַּנְחֵהוּ לְדֶרֶךְ יָשָׁר?

גַּם הַצַּדִּיק וְהַתָּם בָּאֲנָשִׁים

לְחֶנֶף וְשֹׁחַד לִבְסוֹף יֵעָתֵר,

שׁוֹפֵט שֶׁאֵין בְּיָדוֹ עֳנָשִׁים

4805

אֶל חֶבֶר פּוֹשְׁעִים יִמָּצֵא חוֹבֵר.

שְׁחוֹרָה הַתְּמוּנָה אֲשֶׁר אֲתָאֵר,

אֲבָל הַמְּצִיאוּת שְׁחוֹרָה עוֹד יוֹתֵר.

(אתנחתא).

לֹא נִתָּן עוֹד לִדְחוֹת אֶת הַהַכְרָעוֹת;

אִם מֻפְקָר הַכֹּל לְשֹׁד וּפְרָעוֹת,

4810

סַכָּנָה נִשְׁקֶפֶת גַּם לַקֵיסָר.

שר הצבא:

תְּקוּפָה פְּרוּעָה, יָמִים טְרוּפִים!

הַכֹּל מַכִּים, הַכֹּל מֻכִּים,

לִפְקֻדּוֹתֵינוּ אִישׁ לֹא סָר.

הָאֶזְרָח מִתְבַּצֵר בְּחוֹמוֹת הֶעָרִים,

4815

הָאַבִּיר מִתְבַּצֵר בְּקִנֵּי נְשָׁרִים,

לִרְאוֹת בְּשִׁבְרֵנוּ שָׂשִׂים כֻּלָּם,

וְאֶת הַכֹּחוֹת יִשְׁמְרוּ לְעַצְמָם.

שְׂכִירֵי הַחֶרֶב קָצְרָה רוּחָם,

תּוֹבְעִים אֶת מַשְׂכֻּרְתָּם בְּכֹחַ,

4820

וְלוּ אַךְ שִׁלַּמְנוּ אֶת שְׂכָרָם,

הָיוּ קָמִים מִיָּד לִבְרֹחַ.

אִם תִּמְנַע מֵהָעָם דָּבָר,

בְּקַן צְרָעוֹת תָּקַעְתָּ חֹטֶם.

הָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּיָדְךָ לְמִשְׁמָר

4825

בְּזוּזָה, בְּזוּיָה, שְׁרוּיָה בַּחֹשֶׁךְ.

קָצְרָה יָדְךָ לַעֲנֹש חוֹמְסִים,

וּכְבָר מַחֲצִית הַמַּלְכוּת בְּכִי רַע.

מֵעֵבֶר לַגְּבוּל יוֹשְׁבִים מְלָכִים,261

אַךְ הֵם מְסָרְבִים לְהוֹשִׁיט עֶזְרָה.

4830

שר האוצר:

בְּחַבְרוֹת הַבְּרִית לֹא נוּכַל לִבְטֹחַ!

כָּל סִיּוּעַ כַּסְפִּי שֶׁהִבְטִיחוּ לִשְׁלֹחַ

חָרַב וְנָגוֹז כְּמֵי נַחַל אַכְזָב.

אֱמֹר, בִּמְדִינוֹת הַקֵּיסָר, אָדוֹן,

לְמִי, בֶּאֱמֶת, מָסוּר הַשִּׁלְטוֹן?

4835

חֲדָשׁוֹת לַבְּקָרִים צָץ בַּעַל קַרְקַע

וְחָפְשִׁי מִכָּל תְּלוּת מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת.

וַאֲנַחְנוּ מִנֶּגֶד, עוֹבְרִים בִּשְׁתִיקָה;

חָמְקוּ מִיָּדֵינוּ זְכֻיּוֹת עַל זְכֻיּוֹת,

עַד נוֹתַרְנוּ בַּסּוֹף וְיָדֵנוּ רֵיקָה.

4840

גַּם בַּסִּיעוֹת אֵין הַיּוֹם בִּטָּחוֹן,

וְאֵין זֶה חָשׁוּב אִם שְׁמָן כָּךְ הוּא אוֹ כָּךְ;

בֵּין מְגַנּוֹת הֵן, וּבֵין מְשַׁבְּחוֹת,

אַהֲבָה וְשִׂנְאָה נַעֲשׂוּ הַיְנוּ הָךְ.

הֵן גוּוֶלְפִים וְהֵן גִיבֶּלִינִים262

4845

אוֹזְרִים כֹּחוֹת, אִישׁ־אִישׁ בִּמְקוֹמוֹ;

מִי עוֹד יִטְרַח לַעֲזֹר לִשְׁכֵנִים?

כָּל אִישׁ יַעֲשֶׂה לְמַעַן עַצְמוֹ.

שַׁעֲרֵי הַזָּהָב נְעוּלִים עַל בְּרִיחַ,

כָּל אֶחָד מְגָרֵד וּמְנַסֶּה לְהַרְוִיחַ

4850

וְקֻפַּת הַמְּדִינָה נִשְׁאֶרֶת רֵיקָה.

שר החצר:

גַּם אֲנִי, חֵי שָׁמַיִם, נָתוּן בִּמְצוּקָה!

יוֹם־יוֹם מְצַוִּים לַחֲסֹךְ בֶּחָצֵר,

וְכָל יוֹם נִצְרָכִים לְיוֹתֵר וְיוֹתֵר.

וְצָרָה חֲדָשָׁה מִדֵּי יוֹם תַּעֲלֶה.

4855

אָמְנָם בַּמִּטְבָּח לֹא פָּגַע עוֹד מַחְסוֹר:

חֲזִירֵי בָּר, צְבָאִים, אַיָּלוֹת, אַרְנָבִים,

אֲוָזִים, בַּרְוָזִים, קוֹרְאִים וְשַׂלְוִים,

דְּמֵי חֲכִירָה בְּטוּחִים וּמִכְסוֹת

זוֹרְמִים עוֹד לְכָאן בְּזֶרֶם מָלֵא,

4860

אַךְ הַיַּיִן שֶׁלָּנוּ הוֹלֵךְ וְכָלֶה.

פַּעַם מָלְאוּ חָבִיּוֹת מַרְתְּפֵינוּ

בְּיֵין הַגְּבָעוֹת וּבְמֵיטַב בְּצִירֵינוּ;

חָבִית אַחְרוֹנָה בַּמַּרְתֵּף עוֹד נוֹתְרָה,

אֲצִילֵינוּ שָׁתוּ אֶת הַכֹּל לְשָׁכְרָה.

4865

גַּם מוֹעֶצֶת הָעִיר אֶת חֶלְקָהּ בּוֹ גּוֹבָה,

יִצְלַח פֹּה כָּל כְּלִי: כּוֹס, עֲבִיט אוֹ תַּרְוָד,

הֵם מִתְגּוֹלְלִים מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָנוֹת,

וַאֲנִי פֹּה נִדְרָשׁ לִפְרִיעַת חֶשְׁבּוֹנוֹת.

הַיְּהוּדִי לֹא יִתֵּן הֲנָחָה לַבְּרִיּוֹת,

4870

וְדוֹרֵשׁ גַּם שְׁטָרוֹת וְגַם עַרְבֻיּוֹת,

הַצּוֹבְרִים כָּל שָׁנָה עוֹד וְעוֹד רִבִּיּוֹת.

חֲזִירַי לֹא יַסְפִיקוּ לִצְבֹּר שֻׁמָּן,

כַּר הַנּוֹצוֹת בַּמִּטָּה מְמֻשְׁכָּן,

נִלְעֶסֶת הַפַּת עוֹד בְּטֶרֶם שֻׁלְּמָה.

4875

הקיסר (לאחר הרהור, למפיסטופלס):

שׁוֹטֶה, הַאֵין עוֹד צָרוֹת בָּרְשִׁימָה?

מפיסטופלס:

לֹא וָלֹא. דַּי לִצְפּוֹת בַּזֹּהַר הַטָּמוּן

בְּךָ וּבֶחָצֵר! – אֵיךְ יוּפַר הָאֵמוּן

בְּמָקוֹם שֶׁמּוֹשֵׁל בּוֹ שַׁלִּיט אַדִּיר,

הַגּוֹבֵר עַל אוֹיְבָיו וְאוֹתָם מַדְבִּיר?

4880

שֶׁבּוֹ רָצוֹן טוֹב, בְּשֵׁרוּת הַחָכְמָה

וְחֶדְוַת מַעֲשֶׂה שׁוֹלְטִים בְּרָמָה?

מִי לְכֹחוֹת הָאֹפֶל יַחֲבֹר,

בְּמָקוֹם בּוֹ נוֹתְנִים כּוֹכָבִים אֵלֶּה אוֹר?

לחישות:

עָרוּם כְּתַחַשׁ – מַמְזֵר גָּדוֹל –

4885

מוֹרֵחַ שְׁקָרִים – כָּל עוֹד הוּא יָכוֹל –

אֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ – מַה פֹּה הַתַּכְלִית –

וּמָה עַכְשָׁו? – יֵשׁ לוֹ תָּכְנִית –

מפיסטופלס:

הֵיכָן בַּתֵּבֵל לֹא תִּמְצָא חִסָּרוֹן?

כָּאן אֵין זֶה, שָׁם אֵין זֶה; פֹּה חָסֵר הַמָּמוֹן.

4890

אוּלַי לֹא נִתָּן לְאָסְפוֹ בָּרְחוֹבוֹת,

אַךְ יַשְׂכִּיל הֶחָכָם לַחֲשׂף הַמְּקוֹרוֹת.

בְּעוֹרְקֵי הֶהָרִים, בִּבְסִיסֵי הַחוֹמָה,

יִמָּצֵא הַזָּהָב, בֵּין גָּלְמִי, בֵּין מֻטְבָּע,

וּמִי אוֹצָרוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה יִקַּח?

4895

מִי שֶׁבְּטֶבַע וְרוּחַ בֹּרַךְ.

ראש השרים:

טֶבַע וְרוּחַ – לֹא דּוֹבְרִים כָּךְ נוֹצְרִים.

עַל כָּךְ הֹעֲלוּ לַמּוֹקֵד הַכּוֹפְרִים,

דְּבַר מִינוּת שֶׁכָּזֶה הוּא מְאֹד מְסֻכָּן.

הַטֶּבַע הוּא חֵטְא, הָרוּחַ שָׂטָן,

4900

וְאֶת הַסָּפֵק, אַנְדְרוֹגִינוֹס נִתְעָב,

יָצְרוּ שְׁנֵי אֵלֶּה יַחְדָּו בְּמִשְׁכָּב.

לֹא כֵן אֶצְלֵנוּ! כָּל הַמַּמְלָכוֹת

עַל שְׁתֵּי כִּתּוֹת בִּלְבַד נִסְמָכוֹת,

הַמַּקְנוֹת אֶת כֹּחָן לַקֵּיסָר הַגָּדוֹל:

4905

כַּת כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְכַת אַבִּירִים;

עוֹמְדוֹת הֵן אֵיתָן בְּכָל מַשְׁבְּרִים,

נְתוּנִים בְּכִיסָן גַּם קֹדֶשׁ גַּם חֹל.

רוּחוֹת מַרְדּוּת בַּמַּחְשָׁךְ רוֹחֲשׁוֹת

לְהַצִּית בֶּהָמוֹן אֵשׁ שֶׁל אִי־נַחַת,

4910

בְּנֵי הָעַוְלָה הֵם! כּוֹפְרִים! מְכַשֵּׁפוֹת!

מַשְׁחִיתִים אֶת הָעִיר וְהָאָרֶץ גַּם יַחַד.

אִם תְּבַקֵשׁ, בְּדִבְרֵי לֵיצָנוּת,

לְזַהֵם טָהֲרָהּ שֶׁל חֲצַר הַמְּלוּכָה,

יָד אַחַת תַּעֲשֶׂה עִם כֹּחוֹת פֻּרְעָנוּת,

4915

הַקְּרוֹבִים לַשּׁוֹטֶה בְּקִשְׁרֵי מִשְׁפָּחָה.

מפיסטופלס:

נְאוּם שֶׁל מְלֻמָּד קֳבָל עַם פֹּה נִשָּׂא!

מַה שֶּׁלֹא מִשַּׁשְׁתָּ, אֵינוֹ בַּנִּמְצָא,

מַה שֶּׁלֹא תָּפַסְתָּ, לֹא קַיָּם בַּמְּצִיאוּת,

מַה שֶּׁלֹא הֵבַנְתָּ, אֵין לוֹ מַשְׁמָעוּת,

4920

מַה שֶּׁלֹא שָׁקַלְתָּ, אֵין לוֹ מִשְׁקָל,

מַה שֶּׁלֹא הִטְבַּעְתָּ, אֵין לוֹ עֵרֶךְ כְּלָל.

הקיסר:

כָּךְ לֹא יִפָּתְרוּ הַקְשָׁיִים הַגְּדוֹלִים,

בַּמֶּה יַעַזְרוּ גִבּוּבֵי הַמִּלִים.

קַצְתִּי בִּתְשׁוּבוֹת תְּלוּיוֹת אֵיךְ וּמָתַי;

4925

כֶּסֶף חָסֵר כָּאן – סַפְּקֵנוּ וְדַי.

מפיסטופלס:

אֶעֶשֶׂה זֹאת בִּן רֶגַע, וּלְמַעְלָה מִזֶּה.

כֹּה קַל הַדָּבָר, אַךְ הַקַּל הוּא קָשֶׁה.

הַכֹּל בְּנִמְצָא, אַךְ אֵלָיו לְהַגִּיעַ

זוֹ כָּל הַתּוֹרָה, מִי חָכָם וְיַצִּיעַ?

4930

חִשְׁבוּ נָא עַל זֹאת: בִּתְקוּפוֹת שֶׁל אֵימָה

כְּשֶׁהֲמוֹן עֲמָמִים פּוֹלֵשׁ לִמְדִינָה,

הַאִם לֹא יָחוּשׁ גַּם גָּדוֹל גַּם קָטֹן,

אֶת מֵיטַב אוֹצְרוֹתָיו בַּקַרְקַע לִטְמֹן?

מִימֵי רוֹמִי יָדַעְנוּ כִּי זוֹ הַשִּׁיטָה,

4935

וְכָךְ בְּיָמֵינוּ, כְּאָז כֵּן עַתָּה.

מֶה עָצוּם בְּנִבְכֵי הַקַרְקַע הָאוֹצָר,

וְזוֹ, בְּלִי סָפֵק, הִיא רְכוּשׁ הַקֵּיסָר.

שר האוצר:

אָמְנָם הוּא שׁוֹטֶה, אַךְ דְּבָרָיו אֵינָם שְׁטוּת,

הַקַרְקַע כֻּלָּהּ לַקֵּיסָר הִיא בִּזְכוּת.263

4940

ראש השרים:

הַשָּׂטָן אֶת קוּרֵי הַזָּהָב פֹּה מַטְמִין,

הָעֵצָה לֹא כְּשֵׁרָה, כָּל בַּר־דַּעַת יָבִין.

שר החצר:

אִם כָּךְ יְסַפֵּק לֶחָצֵר אוֹצָרוֹת,

אֲנִי מְעַט חֵטְא מוּכָן לֹא לִרְאוֹת.

שר הצבא:

חָכָם הַשּׁוֹטֶה, תֵּן לְאִישׁ כִּלְבָבוֹ;

4945

חַיָּל לֹא יִשְׁאַל, כֶּסֶף זֶה מַה טִּיבוֹ.


מפיסטופלס:

וְאִם תַּחְשְׁבוּ שֶׁכִּזַּבְתִּי לָכֶם,

שַׁאֲלוּ אַסְטְרוֹלוֹג! הֲרֵיהוּ לִפְנֵיכֶם!

חוֹזֶה בַּכּוֹכָבִים, בָּקִיא בַּמַּזָּלוֹת,

סַפֵּר, מָה אוֹמְרִים הַשָּׁמַיִם עַל זֹאת?

4950


לחישות:

עוֹשִׂים יָד אַחַת – מְאַחֲזֵי עֵינַיִם –

סְמוּכִים לַכֵּס – נוֹכְלִים הַשְּׁנַיִם –

מִזְמוֹר עַתִּיק – סִפּוּר נוֹשָׁן –

הֶחָכָם מְדַבֵּר – הַכְּסִיל הוּא לַחְשָׁן –

אסטרולוג (מדבר, בעוד מפיסטופלס לוחש לו): שֶׁמֶשׁ עַצְמוֹ הוּא זָהָב טָהוֹר,264

4955

כּוֹכָב, הַשָּׁלִיחַ, עוֹשֶׂה דְּבָרוֹ,

נֹגַהּ, הַגְּבֶרֶת, טוֹוָה בִּקְסָמֶיהָ,

מֻקְדָּם וּמְאֻחָר תְּפַזֵר חִיּוּכֶיהָ;

הַלְּבָנָה חֲסוּדָה, הֲפַכְפַּךְ הוּא טִבְעָהּ,

מַאְדִּים מְאַיֵּם, אַךְ בָּכֶם לֹא יִפְגַּע.

4960

אַךְ נָאֶה כְּזִיווֹ שֶׁל צֶדֶק אַיִן,

גָּדוֹל שַׁבְּתַאי, אַךְ רָחוֹק מִן הָעַיִן.

שַׁבְּתַאי, כְּמַתֶּכֶת, אֵינוֹ נֶחְשָׁב כְּלָל,

קַל עֵרֶךְ שַׁבְּתַאי, אַף אִם רַב מִשְׁקָל.

עֵת יַחֲבֹר פַּז שֶׁמֶשׁ לְכֶסֶף הַלְּבָנָה,

4965

יָגִיל כָּל הַיְקוּם וְיִמְלָא רְנָנָה.

הַכֹּל בְּהֶשֵּׂג יָד אָז, מוּכָן וּמְזֻמָּן:

אַרְמוֹנוֹת, גַּנִּים, שְׁדֵי חֵן, פֶּה שׁוֹשָׁן,

כָּל אֵלֶּה נַחֲלַת הַמַּדְעָן הַגָּדוֹל,

הוּא זֹאת יַשִּׂיג; זוּלָתוֹ אֵין יָכוֹל.

4970

קיסר:

כָּל מַה שֶׁיַּגִּיד, כְּהֵד אֲנִי שׁוֹמֵעַ,

וּבְכָל זֹאת אוֹתִי הוּא לֹא מְשַׁכְנַעַ.

לחישות:

כּוֹאֵב הָרֹאשׁ – פִּטְפּוּט נָדוֹשׁ –

אִצְטַגְנִינִים – אַלְכִימָאִים –

שָׁמַעְתִּי רַב – תִּקְווֹת שֶׁל שָׁוְא –

4975

גַּם אִם יִצְלַח – עוֹרְבָא פָּרַח –

מפיסטופלס:

הַכֹּל תּוֹהִים כָּאן וּבוֹהִים,

לֹא יַאֲמִינוּ בַּטּוֹבָה.

זֶה מְמַלְמֵל עַל דּוּדָאִים,

וְזֶה עַל כֶּלֶב שְׁחוֹר פַּרְוָה.265

4980

אֶחָד מָלֵא דִּבְרֵי לִגְלוּג,

אַחֵר עַל הַכִּשּׁוּף רוֹתֵחַ,

אַךְ בְּרַגְלָם עוֹלֶה דִּגְדּוּג,

וְצַעֲדָם כְּבָר לֹא בּוֹטֵחַ.266

כֻּלְכֶם חָשִׁים לְפֶתַע מַהוּ

4985

כֹּחוֹ שֶׁל הַטָּמוּן, שׁוֹפֵעַ

מִתְּהוֹמוֹת שֶׁלֹּא נוֹדָעוּ

לְשַׁד חַיִּים מְבַעְבֵּעַ.

כְּשֶׁרֶטֶט חִיל יֹאחַז בָּאָרֶץ

וְכָל אֵיבָר כָּאן יְפַרְכֵּס,

4990

אוֹ אָז חִפְרוּ בִּמְלֹא הַמֶּרֶץ,

שָׁם הָאוֹצָר, שָׁם הוּא הַנֵּס!

לחישות:

רַגְלַי כְּבֵדוֹת כְּמוֹ עוֹפֶרֶת –

בִּטְנִי הוֹמָה – שִׁתּוּק בַּיָּד –

בֹּהֶן שְׂמֹאלִי מַמָּשׁ דּוֹקֶרֶת –

4995

וְגַם אֶצְלִי נִתְפַּס הַצַּד –

עַל פִּי מִכְלוֹל הַסִּימָנִים,

גְּדוּשָׁה אַרְצֵנוּ מַטְמוֹנִים.

קיסר:

שׁוּב לֹא תַּחְמֹק וְלֹא תַּעֲרִים,

הַרְאֵה לָנוּ חִישׁ אֶת חַדְרֵי הַסְּתָרִים;

5000

הוֹכַח שֶׁאֵין זוֹ בּוּעָה שֶׁל שֶׁקֶר.

אֲוַתֵּר עַל הַכֵּס וְגַם עַל הַכֶּתֶר

וּבְמוֹ יָדִי, יְדֵי רֹאשׁ הַמַּמְלָכָה,

אִם לֹא תְּשַׁקֵּר, אֶעֱשֶׂה בַּמְּלָאכָה,

וְאִם תְּשַׁקֵּר, לַשְּׁאוֹל אֲטִילֶךָ!

5005

מפיסטופלס:

אֶת הַדֶּרֶךְ לְשָׁם כְּבָר אֶמְצָא בִּלְעָדֶיךָ. –

אַךְ תֵּן לִי שֵׁנִית לְהָעִיר אֶת לִבְּךָ

לְשֶׁפַע כָּמוּס הַמֻּפְקָר בַּסְּבִיבָה.

אִכָּר הַחוֹרֵשׁ בַּשָּׂדֶה בְּשַׁלְוָה

חוֹשֵׂף סִיר זָהָב בְּשֵׁן מַחְרַשְׁתּוֹ.

5010

מְגָרֵד בְּטִיט הַכְּתָלִים מְלַחַת267

וּמוֹצֵא זָהָב, שְׁכָבוֹת עַל שְׁכָבוֹת

בְּיָדוֹ הַנִּרְתַּעַת מִגִּיל וּמִפַּחַד.

כַּמָּה קִמְרוֹנוֹת עָלָיו עוֹד לִנְגֹּחַ,

זֶה הַשּׁוֹקֵד עַל צֵיד הַמַּטְמוֹן,

5015

פִּירִים וּנְקִיקִים צָרִיךְ הוּא לִקְדֹּחַ,

כִּמְעַט אֶל קַצְווֹת הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן!

בְּכוּכִים חֲתוּמִים, רַחֲבֵי־יָדַיִם,

כְּלֵי זָהָב – קְעָרוֹת, צַלָּחוֹת, כַּדֵּי מַיִם

הוּא יִמְצָא, עֲרוּכִים בְּשׁוּרוֹת בְּקִיטוֹן;

5020

גְבִיעֵי בְּדֹלַח וְאֹדֶם צְפוּנִים בְּגֻמְחוֹת,

וּמִי שֶׁיִּרְצֶה אֶת נַפְשׁוֹ לְהַחְיוֹת

יָפִיג צִמְאוֹנוֹ בְּיַיִן נוֹשָׁן.

אָמְנָם, אִם לְדַעַת מֻמְחִים נִשְׁמַע,

דָּפְנוֹת הֶחָבִית נִרְקְבוּ כְּבָר מִזְּמַן,

5025

אַךְ הַיַּיִן עוֹדֶנּוּ שָׁמוּר בַּמִּשְׁקָע.268

תַּמְצִית שֶׁל אוֹתָם יֵינוֹת מִשֶּׁכְּבָר,

לְצַד עֲדָיִים, שְׁלַל פְּאֵר וִיקָר,

חֲשֵׁכָה תַּחְתֹּם בְּחֻבָּהּ אֶת סוֹדָם.

הַמְלֻמָּד מְבַקֵּשׁ לְשַׁבֵּר הַחוֹתָם;

5030

לְאוֹר־יוֹם בְּנָקֵל אֶת הַסּוֹד פּוֹתְרִים,

וְרַק עֲלָטָה מוֹלִידָה מִסְתּוֹרִין.

קיסר:

לְךָ הֵם! אֲנִי, מַה לִּי לֵיל וּדְמָמָה!

חֵפֶץ שֶׁל עֵרֶךְ – יִגַּל לַחַמָּה!

נָבָל בְּחֶשְׁכַת לַיְלָה אֵין מַכִּירִים.

5035

אָז גַּם פָּרוֹת גַּם חֲתוּלִים שְׁחוֹרִים.

אוֹתָן תֵּבוֹת פָּז הַטְּמוּנוֹת בַּשְּׁחוֹר –

רְתֹם מַחְרַשְׁתְּךָ – הוֹצִיאֵן אֶל הָאוֹר.

מפיסטופלס:

קַח אֵת, קַח מַכּוֹשׁ, חֲפֹר בְּעַצְמְךָ,

עֲבוֹדַת אֲדָמָה תַּעֲלֶה עֶרְכְּךָ,

5040

וְעֵדֶר עֶגְלֵי הַזָּהָב פֹּה יִבְקַע

הַיְשֵׁר אֶל יָדֶיךָ מִתּוֹךְ הַקַּרְקַע.

אוֹ אָז, בְּלֹא חֲשָׁשׁ וּבְרֹב שִׂמְחָה,

תַּעֲנֹד עֲדָיִים, לְךָ וּלְיָפָתְךָ.

בְּרַק הַצְּבָעִים יוֹסִיף תִּפְאֶרֶת

5045

לְהוֹד הַמַּלְכוּת וְלִיפִי הַגְּבֶרֶת.

קיסר:

מַהֵר! מַהֵר! לְמָה עוֹד מַמְתִּינִים!

אסטרולוג (כמקודם):

צַנֵּן נָא אֶת אֵשׁ עֶרְגָּתְךָ, אֲדוֹנִי,

עַד שֶׁיָּבוֹא הַחַג לִכְלַל גְּמִירָה.

לֹא הַחִפָּזוֹן יוֹבִיל לַמַּטָּרָה.

5050

נִשְׁלֹט בְּעַצְמֵנוּ וְנֵצֵא, מוּכָנִים,

לְהַשִּׂיג תַּחְתּוֹנִים בִּזְכוּת עֶלְיוֹנִים.

הֶחָפֵץ בְּטוֹב, יְהֵא טוֹב הוּא עַצְמוֹ;

הַצָּמֵא לְאשֶׁר, יְרַסֵּן צִמְאוֹנוֹ;

הַלָּהוּט לְיַיִן, יִדְרֹךְ עֵנָב;

5055

הַמְבַקֵּשׁ נִסִּים, יַגְבִּיר אֱמוּנָיו.

קיסר:

אִם כֵּן, נְבַלֶּה אֶת הַזְּמַן בַּנְעִימִים!

עַד בּוֹא יוֹם רְבִיעִי שֶׁל תַּעֲנִית.269

בֵּינְתַיִם נֵצֵא, וּבְמִשְׁנֵה מֶרֶץ,

לְהִלּוּלַת תַּחְפּוֹשׂוֹת סוֹעֶרֶת.

5060

חצוצרות. (יוצאים).


מפיסטופלס:

אֵיךְ שְׁלוּבִים זֶה בָּזֶה יִתְרוֹן וּמַזָּל,

זֹאת הַכְּסִילִים לֹא יִרְאוּ כְּלָל וּכְלָל;

לוּ אֶבֶן חֲכָמִים עָמְדָה לִרְשׁוּתָם,

הָיְתָה הִיא תָּרָה אַחַר הֶחָכָם.


 

אוּלָם רְחַב־יָדַיִם    🔗

וחדרים נפתחים אליו, מקושט וערוך לקרנבל מסכות.


כרוז:270

אַל תַּחְשְׁבוּ, שֶׁכִּבְאֶרֶץ גֶרְמַנְיָה,

5065

תִּצְפּוּ בִּמְחוֹל שֵׁדִים, שׁוֹטִים אוֹ מֵתִים;271

חִנְגָּה עַלִּיזָה צְפוּיָה פֹּה, חֶבְרַיָּה.

בּוֹאֲכָה רוֹמָא, הָאָדוֹן הַמֵּיטִיב,

לְתוֹעַלְתּוֹ שֶׁלּוֹ, וְלַהֲנָאַתְכֶם,

חָצָה אֶת הָאַלְפִּים הַגְּבוֹהִים

5070

וְזָכָה בְּנַחֲלָה סַסְגּוֹנִית, רַבַּת־חֵן.

הוּא גָּחַן לְנַשֵּׁק אֶת סַנְדַּל הַקְּדֻשָּׁה,272

וְקִבֵּל אֶת זְכוּת שַׁלִּיט הַשַּׁלִּיטִים;

לְעַצְמוֹ לָקַח עֲטָרָה לְיָרְשָׁהּ,

וְלָנוּ הֵבִיא מִצְנֶפֶת שׁוֹטִים.273

5075

כָּךְ נוֹלַדְנוּ מֵחָדָשׁ בִּזְכוּתוֹ,

וְגַם הַבָּקִיא בְּאָרְחוֹת־עוֹלָם,

יַחְבְּשֶׁהָ בְּנַחַת לְקַרְקַפְתּוֹ;

הִיא מַקְנָה לוֹ מַרְאֶה שֶׁל פֶּתִי מֻשְׁלָם,

תַּחְתֶּיהָ כְּכָל יְכָלְתּוֹ הוּא חָכָם.

5080

הִנֵּה כְּבָר הַכֹּל מִתְגּוֹדְדִים,

מֵהֶם בִּיחִידוּת, מֵהֶם בִּצְמָדִים;

מַקְהֵלוֹת נוֹסָפוֹת מִצְטָרְפוֹת בַּסָּךְ,

יוֹצְאִים וּבָאִים, וּבִלְבַד שֶׁנִּשְׂמַח;

עוֹלָם נוֹהֵג כְּמִנְהָגוֹ,

5085

בַּהֲבָלָיו, אַלְפֵי רִבּוֹא,

נִשְׁאָר עוֹמֵד בְּסִכְלוּתוֹ.

גנניות (שרות בליווי מנדולינות):274

בְּנוֹת פִירֶנְצֶה תִּתְיַפֶּינָה,

כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּתִשְׁבָּחוֹת,

מִמֵּיטַב שׁוֹעֵי גֶרְמַנְיָה

5090

בַּנָּאוָה בַּחֲצֵרוֹת.

בְּצַמּוֹת חוּמוֹת קָלַעְנוּ

פִּרְחֵי נוֹי סַסְגּוֹנִיִּים;

מַעֲשֵׂה אָמָּן שָׁזַרְנוּ

חוּטֵי מֶשִׁי וּסְרָטִים.

5095

כִּי נִדְמֶה שֶׁאֵין בַּחֶלֶד

הֲנָאָה יוֹתֵר שְׁלֵמָה

מִפִּרְחֵי־אָמָּן כָּאֵלֶּה,

הַפּוֹרְחִים שָׁנָה תְּמִימָה.

בְּסִימֶטְרִיָּה מֻקְפֶּדֶת

5100

פְּרָט לִפְרָט שֻׁלְבוּ בְּחֵן;

כָּל פִּסָּה לְחוּד אוֹבֶדֶת,

הַמִּכְלוֹל יִקַּח לִבְּכֶם.

תַּלְתַּלִים, פְּרָחִים וָצֶבַע,

מַה גָּדוֹל הַתַּעֲנוּג;

5105

כִּי אֵצֶל נָשִׁים הַטֶּבַע

הוּא שֵׁנִי לָאָמָּנוּת.

כרוז:

לְעֶבְרֵנוּ רֹאשׁ הַטֶּנָה,

תְּנוּ לִצְפּוֹת בִּפְאֵר הַטֶּנֶא

הַמָּלֵא מִלְּהָכִיל,

לְכָל אִישׁ חֶפְצוֹ הָבֶאנָה.

5110

חִישׁ! וּבְכָל סֻכָּה וּשְׁבִיל

תְּלַבְלֵב גִּנָּה שֶׁל חֶמֶד!

הַקָּהָל צוֹבֵא בְּגִיל

עַל מַרְכֹּלֶת וְרוֹכֶלֶת.

5115

גנניות:

בּוֹאוּ קְנוּ, בְּרֹחַב יָד,

אַךְ בְּלִי מֶקַח וּמִמְכָּר!

וּבְחָרוּז נָבוֹן אֶחָד

יֵדַע כָּל אִישׁ בַּמֶּה בָּחַר.

ענף זית נושא פרי:

בַּפְּרָחִים לֹא הִתְקַנֵּאתִי,

5120

מִסִּכְסוּךְ תָּמִיד רָחַקְתִּי;

אֵין לִי חֵפֶץ בְּמָדוֹן:

הֵן אֲנִי לְשַׁד הָאָרֶץ,

וְתָמִיד עוֹמֵד בַּפָּרֶץ,

אֲנִי סֵמֶל הַשָּׁלוֹם.

5125

בְּיוֹם חַג רַב הַסִּכּוּי

כִּי אֶזְכֶּה בְּרֹאשׁ רָאוּי.


זר שיבולי זהב:

תְּשׁוּרַת קֶרֶס מְעַטֶּרֶת275

רָאשֵׁיכֶם בְּתִפְאַרְתָּהּ:

בַּגַּרְעִין טָמוּן הָעֵרֶךְ,

5130

וּבַשֶּׁפַע בִּרְכָתָהּ.

מקלעת פרחי דמיון:

כְּנוּרִית לְנוֹי וָצֶבַע,

עַל מַצַע שְׁרָכִים שְׁתוּלוֹת.

אֵין דּוֹמֶה לָנוּ בַּטֶּבַע,

אַךְ אָפְנָה – אֵין לָהּ גְּבוּלוֹת.

5135

זר פרחי דמיון:

גַּם תֵיאוֹפְרַסְטוּס הַיְּוָנִי276

לֹא יוּכַל לִנְקֹב בִּשְׁמִי;

אַף עַל פִּי כֵן אֲקַוֶּה

כִּי אֶת הַלֵּב הַיּוֹם אֶשְׁבֶּה

שֶׁל הָאַחַת, הַמֻּפְלָאָה;

5140

בִּשְׂעָרָהּ אוֹתִי תִּקְלַע,

וְאִם תִּמְצָא זֹאת לְנָכוֹן,

גַּם בְּחֵיקָהּ אֶשְׂמַח לִשְׁכֹּן.

ניצני ורדים (קריאת תיגר):277

הַדִּמְיוֹן יַמְשִׁיךְ בְּלִי יֶגַע,

לְהַמְצִיא אָפְנָה שֶׁל רֶגַע,

5145

שְׁלַל פְּרָחִים יָפִים יוֹתֵר

מִכָּל שֶׁטֶּבַע מְיַצֵּר;

זְהַב עִנְבָּל, גִּבְעוֹל, עַלְעַל

מִתְנוֹסֵס עַל כָּל תַּלתַּל!

אֲבָל אָנוּ, צִיץ וְרָדִים –

5150

אַשְׁרֵי מוֹצְאֵנוּ – נֶחְבָּאִים.

כְּשֶׁבָּא הַקַּיִץ הַצָּעִיר

וְנִצָּנֵי וְרָדִים מַבְעִיר,

הֲיֵשׁ יְצוּר שֶׁלֹּא יַרְשִׁים?

הֵן הַבְּשׂוֹרָה פֹּה תְּשׁוֹבֵב

5155

בַּחֲצֵרָהּ שֶׁל פְלוֹרָה לֵב,278

וְלֹא רַק עַיִן וְחוּשִׁים.

הגנניות מסדרות בחן את מרכולתן תחת סככות מוריקות.

גננים (שרים בליווי תֵיאוֹרבּוֹת):279

יַפְלִיא הַפֶּרַח בִּצְבָעָיו

לְעַטֵּר אֶת רָאשֵׁיכֶם;

הַפְּרִי לֹא יְפַתֶּה לַשָּׁוְא,

5160

מֵרֹב טוּבוֹ הוּא יַטְעִימְכֶם.

אַגָּס, שְׁזִיף וְדֻבְדְּבָן

הֶאֱדִימוּ לְחָיַיִם.

קְנוּ, וּתְנוּ לַחֵךְ מִבְחָן!

לֹא יִשְׁפֹּט מַרְאֵה עֵינַיִם.

5165

רַב עָסִיס בִּבְשַׂר הַפְּרִי,

וְטָעִים הוּא שִׁבְעָתַיִם;

עַל וְרָדִים תִּכְתֹּב שִׁירִים,

בַּתַּפּוּחַ נְעַץ שִׁנַּיִם!

נִצְטָרֵף, אִם רַק תֹּאבוּ,

5170

לְשִׁפְעַת נְעוּרֵיכֶן,

וּנְזַוֵּג בִּרְכַּת יְבוּל

לִיפִי פְּרִיחַת הַחֵן.

תַּחַת סְבַךְ סֻכּוֹת שׁוֹבָב,

מְקֻשָּׁט לִמְהַדְּרִין,

5175

שָׁם שׁוֹכְנִים הַכֹּל יַחְדָּו:

נִצָּן, עָלֶה, פְּרִיחָה וּפְרִי.

בליווי מנדולינות ותֵיאורבּות ממשיכות שתי המקהלות לשיר לסירוגין,

עורכות את מרכולתן קומות־קומות ומציעות אותה למכירה.

אם ובת.280

האם:

כְּשֶׁנּוֹלַדְתְּ לִי, הוֹי, בַּת,

חָבַשְׁתִּי לָךְ כֻּמְתֹּנֶת;

פַּרְצוּפֵךְ קָטֹן, נֶחְמָד,

5180

כָּל־כֻּלֵךְ בֻּבֹּנֶת.

רְאִיתִיךְ כְּבָר אָז כַּלָּה

לֶעָשִׁיר בָּעִיר כֻּלָּהּ,

רְאִיתִיךְ כַּלֹּנֶת.

הוֹי, מֵאָז עָבְרוּ שָׁנִים,

5185

בֻּזְבְּזוּ בְּלִי עֵרֶךְ;

מֶרְכַּבְתָּם שֶׁל חֲתָנִים

לֹא עָצְרָה בַּדֶּרֶךְ.

פֹּה חוֹלַלְתְּ עִם מְחַזֵּר,

שָׁם קָרַצְתְּ לְאִישׁ אַחֵר,

5190

שֶׁהָלַךְ עִם עֶרֶב.

שָׁוְא עָרַכְנוּ חֲגִיגוֹת,

לֹא מֵהֶן פֻּרְקָן,

פָּרָה עִוֶּרֶת אוֹ מַשְׁכּוֹן

לֹא תָּפְסוּ חָתָן;

5195

הַיּוֹם יוֹם חַג לָאֱוִילִים,

פִּתְחִי חֵיקֵךְ, יַלְדָּה שֶׁלִּי,

אוּלַי יִפֹּל קָרְבָּן.

חברות למשחק, צעירות ויפות, מצטרפות אליהן, פטפוטיהן גוברים.

דייגים וציידי ציפורים281 עם רשתות, חכות, מקלות וכלי ציד אחרים נכנסים ומתערבים בין הנערות היפות. נסיונות הדדיים לזכות, לתפוס, לברוח ולהתחבר מזַמנים חילופי דברים נחמדים ביותר.

חוטבי עצים נכנסים, רברבנים וגסים.

חוטבי עצים:

פַּנּוּ דֶּרֶךְ!

תְּנוּ מָקוֹם,

5200

עֵצִים נַחְטֹב,

נַפִּיל, נִגְדֹּם;

אוֹ נַהֲלֹם

בְּעוֹבֵר אֹרַח.

הֵן לְשִׁבְחֵנוּ

5205

יֵשׁ לִטְעֹן,

לוּלֵא אֲנַחְנוּ,

בְּנֵי הָמוֹן,

יְפֵי הַנֶּפֶשׁ,

הַשְּׁנוּנִים

5210

הָיוּ גּוֹוְעִים!

זִכְרוּ, רֵעִים,

אם אֲנַחְנוּ לֹא נַזִּיעַ,

הֵן אַתֶּם מִיָּד קוֹפְאִים.

פּוּלְצִ’ינֶלִים (גולמניים עד גיחוך): 282

אַתֶּם, הַטִּפְּשִׁים,

5215

נוֹלַדְתֶּם שְׁפוּפִים.

לָנוּ יֵשׁ שֵׂכֶל,

אֵין לָנוּ נֵטֶל;

כָּל מַלְבּוּשֵׁינוּ,

טְלָאֵי־טְלָאֵינוּ,

5220

קַלִים כְּנוֹצָה;

אוֹתָנוּ תִּמְצָא,

נְעוּלֵי סַנְדָּלִים,

תָּמִיד בְּטֵלִים

מִכָּל מְלָאכָה;

5225

קַלֵּי רַגְלַיִם,

בּוֹהִים בַּשָּׁמַיִם,

בַּשְּׁוָקִים הַהוֹמִים,

חוֹלְקִים מִצְהָלוֹת,

בִּשְׁאוֹן הַקּוֹלוֹת,

5230

חוֹמְקִים כִּצְלוֹפָח

מֵהָמוֹן הֲפַכְפַּךְ

לִדְהֹר עִם כְּמוֹתֵנוּ.

הַרְעִיפוּ עָלֵינוּ

שְׁבָחִים אוֹ קְלָלָה,

5235

לֹא אִכְפַּת לָנוּ כְּלָל.

טפילים (בחנופה ובחמדנות):283

סַבָּלִים כְּמוֹתְכֶם,

וּשְׁאֵרֵי בְּשַׂרְכֶם,

עוֹשֵׂי הַפֶּחָמִים,

עָלֵינוּ חֲבִיבִים.

5240

כִּי כָּל קִדּוֹת הַחֵן

וְהִנְהוּנֵי הַכֵּן,

לָשׁוֹן חֲלַקְלֶקֶת,

שָׂפָה חֲמַקְמֶקֶת,

לַטּוֹב אוֹ לָרַע,

5245

לְצָרְכֵי הַשָּׁעָה,

מַה בָּם תּוֹעֶלֶת?

וְלוּ גַּם שְׁחָקִים

יַמְטִירוּ בְּרָקִים

וְאֵשׁ אוֹכֶלֶת,

5250

לְלֹא הַנּוּר

וְגֶזֶר הָעֵץ,

אֵיךְ תְּפַצְפֵּץ

הָאֵשׁ בַּתַּנּוּר?

הַכֹּל מְפַעְפֵּעַ,

5255

נִצְלֶה, מְבַעְבֵּעַ,

וּבַעַל הַחֵךְ

שֶׁפִּנְכָּה לוֹחֵךְ,

לְחַיֵּךְ יַפְלִיא

כְּשֶׁעוֹלֶה רֵיחַ

5260

דָּג וְצָלִי,

בְּבֵית הַמְאָרֵחַ.

שתיין בגילופין:

אַל תַּטִּיפוּ לִי מוּסָר!

טוֹב לִי, קַל עַל הַנְּשָׁמָה;

הֵן הַיּוֹם לִשְׁתּוֹת מֻתָּר

5265

וּלְמַזְמֵז שִׁירֵי זִמָּה.

אָז אֶשְׁתֶּה מִן הַשֵּׁכָר!

וְאָשִׁיר בְּקוֹל נִחָר!

הֵי, אַתָּה שָׁם, גַּשׁ לְכָאן!

כּוֹס אֶל כּוֹס, תַּם וְנִשְׁלַם.284

5270

אֵיךְ שֶׁאֶת אִשְׁתִּי הִרְגַזְתִּי,

כְּשֶׁלָּבַשְׁתִּי שְׁלַל צְבָעִים,

וּכְכָל שֶׁהִתְעַלַּמְתִּי,

הִיא כִּנְתָה אוֹתִי דַּחְלִיל.

אָז אֶשְׁתֶּה מִן הַשֵּׁכָר!

5275

וְאָשִׁיר בְּקוֹל נִחָר!

דַּחְלִילִים, גְשׁוּ לְכָאן!

כּוֹס אֶל כּוֹס, תַּם וְנִשְׁלַם.

אַל תָּבוֹאוּ לְהַטִּיף,

פֹּה מָצָאתִי מְנוּחָה.

5280

הַמּוֹזֵג – אִם לֹא יַקִּיף,

תַּקִּיף אִשְׁתּוֹ, אוֹ הַשִּׁפְחָה!

שְׁתוּ אִתִּי מִן הַשֵּׁכָר!

וְנָשִׁיר בְּקוֹל נִחָר!

כּוֹס הַשִּׁיקוּ עִם כֻּלָּם!

5285

כָּךְ רָאוּי, הַכֹּל נִשְׁלַם.

יִמָּצְאוּ תַּעֲנוּגוֹת,

לֹא חָשׁוּב לִי אֵיךְ, מָתַי.

תְּנוּ לִשְׁכַּב כַּמָּה דַּקּוֹת,

לא נוֹשְׂאוֹת אוֹתִי רַגְלַי.

5290

מקהלה:

בּוֹאוּ, שְׁתוּ מִן הַשֵּׁכָר!

וְנָשִׁיר בְּקוֹל נִחָר!

זֶה מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן,

תַּם אֶצְלוֹ כְּבָר וְנִשְׁלַם.

הכרוז מכריז על משוררים שונים, משוררי טבע, משוררי חצר ואבירוּת, ליריקנים ומתלהבים.285 בלחץ התחרות אין איש מניח לרעהו לומר את דברו.

אחד מהם חומק־עובר ונושא נאום קצר.

סאטיריקון:

מַה יֵּיטִיב לוֹ, לַמְשׁוֹרֵר,

5295

וּבַמֶּה יוּכַל לִשְׂמֹחַ?

לוּ אַךְ הִרְשׁוּ לוֹ לְזַמֵּר

אֶת מַה שֶּׁאֵין רוֹצִים לִשְׁמֹעַ.

משוררי הלילה והקבר מתנצלים על כי פתחו בשיחה מרתקת עם ערפד שאך זה נוצר, שיחה שאולי תפתח פתח לשירה חדשה;286 הכרוז משלים עם זאת, ומזמין בינתיים את המיתולוגיה היוונית, אשר גם בלבושה המודרני אינה מאבדת מאופיה ומחינה.

הגְרַציות287

אַגְלָיָה:

חֵן נָבִיא לָאֲדָמָה;

חֵן נָתוּן בִּנְתִינָה.

5300


הֶגֶמוֹנֵי:

חֵן נָתוּן בְּקַבָּלָה,

בְּמִלּוּי הַמִּשְׁאָלָה.

אֶוּפְרוֹסִינֵי:

וּבִימֵי שַׁלְוָה תִּתֵּן

רֹב תּוֹדָה בְּשַׁלְמֵי חֵן.

הפַּרקוֹת288

אַטְרוֹפּוֹס:

אוֹתִי הִזְמִינוּ, הַבְּכִירָה,

5305

לִטְווֹת הַיּוֹם אֶת הַקּוּרִים;

כְּשֶׁחוּט חַיִּים עָדִין בַּיָּד,

רַבִּים בָּרֹאשׁ הַהִרְהוּרִים.

מֵיטַב סִיבֵי פִּשְׁתָּן אָבִיא

לָצוּר אוֹתוֹ גָּמִישׁ וָרַךְ;

5310

אֶתֵּן אוֹתוֹ לְאֶצְבָּעִי

לִשְׁזֹר אוֹתוֹ יָשָׁר וָזַךְ.

אִם תְּבַקְשׁוּ לִפְרֹק כָּל עֹל,

לִרְקֹד, לִשְׁתּוֹת עַד לְשָׁכְרָה,

זִכְרוּ שֶׁיֵּשׁ לַחוּט גַּם גְבוּל;

5315

הִשָּׁמְרוּ פֶּן יִקָּרַע!

קְלוֹתוֹ:

הַמִּסְפָּרַיִם הֻפְקְדוּ

בִּידֵי הַצְּעִירָה דַּוְקָא;

כִּי הַבְּכִירָה, הֲרֵי תּוֹדוּ,

קְצָת הִתְרַשְּׁלָה בִּמְלַאכְתָּהּ.

5320

חוּטֵי כָּזָב, מַדּוּחֵי שְׁטוּת

טִפְּחָה זְמַן רַב לְאוֹר חַמָּה.

וְאֶל בּוֹר שַׁחַת, בְּלִי שְׁהוּת,

גָּזְרָה מַשְּׂאוֹת הַנְּשָׁמָה.

אַךְ גַּם אֲנִי, בִּנְעוּרַי,

5325

שָׁגִיתִי פַּעַם־פַּעֲמַיִם;

כָּאן אֲרַסֵּן אֶת יְצָרַי

וְאַף אַסְתִּיר הַמִּסְפָּרַיִם.

וּבִידִידוּת אֶתְכֶם אֶסְקֹר,

יָדֵי כְּבוּלוֹת מֵרְצוֹנִי;

5330

נַצְּלוּ הֵיטֵב אֶת שְׁעַת הַדְּרוֹר,

וּגְשׁוּ לְכָאן בַּהֲמוֹנִים.

לָכֶסִיס:

לִי, שֶׁשּׂוֹם שִׂכְלִי יָדוּעַ,

אֶת שְׁזִירַת הַחוּט מָסְרוּ.

פִּלְכִּי בְּקֶצֶב נָע, קָבוּעַ

5335

לֹא יָחִישׁ הַמְּהִירוּת.

חוּטִים בָּאִים, אֲנִי שׁוֹזֶרֶת

כָּל אֶחָד בְּמַסְלוּלוֹ;

חוּט לְחוּט, עַל פִּי הַסֵּדֶר,

יִסְתּוֹבֵב בְּמַעְגָּלוֹ.

5340

אִם אֶשְׁכַּח עַצְמִי לְרֶגַע,

עַל הַיְקוּם לִבִּי יִדְוֶה;

שָׁעוֹת נִמְנוֹת, שָׁנִים, בְּלִי יֶגַע,

פּוּר נוֹפֵל בְּיַד טוֹוֶה.

כרוז:

אֶת הַקָּרֵב תִּתְקַשּׁוּ לְזַהוֹת,

5345

לַמְרוֹת בְּקִיאוּתְכֶם בִּכְתָבִים נוֹשָׁנִים;

וַהֲרֵי תְּקַבְּלוּ בִּמְאוֹר הַפָּנִים,

גַּם אַחְרָאִים לְרָעוֹת כֹּה רַבּוֹת.

כִּי אֵלֶּה הַפוּרְיוֹת, מִי יַאֲמִין,

יָפוֹת, חֲטוּבוֹת, חֲבִיבוֹת, צְעִירוֹת;

5350

קִרְבוּ אֲלֵיהֶן וְתוּכְלוּ אָז לִרְאוֹת

אֵיךְ אוֹתָן יוֹנִים מַכִּישׁוֹת כִּפְתָנִים.

עֲרוּמוֹת הֵן, נָכוֹן, אַךְ בְּיוֹם שֶׁל רִנָּה,

אֲשֶׁר בּוֹ כָּל שׁוֹטֶה בְּמוּמוֹ מִתְהַדֵּר,

הֵן לֹא מִתְחַפְּשׂוֹת לַמַּלְאָךְ הַשּׁוֹמֵר,

5355

וּמוֹדוֹת שֶׁאָכֵן הֵן מַכַּת הַמְּדִינָה.

הפוּריות289

אָלֶקְטוֹ:

פְּתָאִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם, הִזְהַרְנוּכֶם לַשָּׁוְא,

אָנוּ כֹּה עֲנֻגּוֹת, חֲתוּלוֹת הַמַּחְמָד;

אִם יֵשׁ בֵּינֵיכֶם מְאֹהָב בְּעַלְמָה,

נְלַטְּפֵהוּ בְּלִי סוֹף בִּתְנוּכֵי אָזְנָיו,

5360

וְנֵישִׁיר לוֹ מַבָּט וְנֹאמַר לוֹ כָּךְ:

שֶׁהִיא לְכֻלָּם קְרִיצוֹת מְשַׁגֶּרֶת,

יֵשׁ לָהּ מֹחַ חָלוּל, גַּב עָקֹם, הִיא חִגֶּרֶת,

וְאִם כַּלָּתוֹ הִיא, לִמְאוּם לֹא תִּצְלַח.

גַּם אֶת הַכַּלָּה בְּכַחַשׁ נְסוֹבֵב:

5365

דּוֹדָהּ, רַק לִפְנֵי שָׁבוּעוֹת זֶה קָרָה,

בְּאָזְנֵי רְעוּתָהּ דִּבֵּר בָּהּ סָרָה!

גַּם אִם יִתְפַּיְסוּ, טִינָה יֵשׁ בַּלֵּב.

מֶגֵירָה:

כָּל זֶה מִשְׂחָק! אַחֲרֵי הַחֲתֻנָּה

תּוֹרִי יָבוֹא. מִי כָּמוֹנִי יוֹדַעַת

5370

אֵיךְ לַהֲפֹךְ אֶת הָאֹשֶׁר לְרַעַל;

הַזְּמַן הִשְׁתַּנָּה, הָאָדָם הִשְׁתַּנָּה.

אֵין מִי שֶׁחוֹבֵק אֶת מַשְּׂאַת נַפְשׁוֹ,

וְנַפְשׁוֹ לֹא יוֹצֵאת לִכְבּשׁ עוֹד פִּסְגָּה

גְּבוֹהָה מִמְּנַת הַשִּׂמְחָה שֶׁהֻשְּׂגָה;

5375

נָס מִן הַשֶּׁמֶשׁ לְחַמֵּם אֶת הַכְּפוֹר.

בְּאֵלֶּה אוּכַל לְטַפֵּל בְּלִי בְּעָיוֹת,

וְאֶת אַשְׁמוֹדַאי, בַּמּוֹעֵד הַנָּכוֹן,290

אֶשְׁלַח בַּנְּשׂוּאִים לְהַבְעִיר מָדוֹן;

זוּגוֹת־זוּגוֹת נְכַלֶּה הַבְּרִיּוֹת.

5380

טִיסִיפוֹנֵי:

רַעַל, פִּגְיוֹן, וְלֹא חֹד לָשׁוֹן

אֶמְסֹךְ, אַשְׁחִיז לוֹ, לַבּוֹגֵד;

אַחֶרֶת תֹּאהַב? עוֹד תָּבוֹא הָעֵת

וְנָקָם יָמִיט עָלֶיךָ אָסוֹן.

רֶגַע טָעַמְתָּ מֶתֶק דִּבְשׁוֹ –

5385

לַעֲנָה וְרוֹשׁ הָפַךְ מִכְּבָר!

אֵין כָּאן לֹא מֶקַח וְלֹא מִמְכָּר,

הַיֵּצֶר הָרַע יָבוֹא עַל עָנְשׁוֹ.

אַל תְּזַמְּרוּ לִי עַל רַחֲמִים!

אֶל הַצּוּקִים אֶזְעַק בְּרָמָה,

5390

הֵד, הַקְשֵׁב לִי! חֲזֹר: נְקָמָה;

הַמַּחְלִיף טַעֲמוֹ, אֵין לוֹ חַיִּים.

כרוז:

פַּנּוּ דֶּרֶךְ, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְכֶן,

כִּי הַבָּא אֵינוֹ כְּעֶרְכְּכֶן.291

רְאוּ אֵיזֶה הַר מִתְנַהֵל לְפָנִים,

5395

עָטוּר כֻּלּוֹ מַרְבַדִּים סַסְגּוֹנִיִּים,

רֹאשׁ אַדִּיר־חַט, חֵדֶק נָחָשׁ־בָּרִיחַ,

כְּלִיל מִסְתּוֹרִין, אַךְ לִי הַמַּפְתֵּחַ.

עַל עָרְפּוֹ תֵּשֵׁב עַלְמֹנֶת פְּרִיכָה,

בְּשֵׁבֶט דַּקִּיק הִיא אוֹתוֹ מַדְרִיכָה;

5400

רְעוּתָהּ מֵעָל נִצֶּבֶת, מְלֹא פְּאֵר,

בְּזֹהַר מַלְכוּת אֶת עֵינַי תְּסַנְוֵר.

אִשָּׁה בִּכְבָלִים מִכָּל צַד פּוֹסַעַת,

זוֹ עַלִיזָה, זוֹ מִסֵּבֶל כּוֹרַעַת,

זוֹ סְבוּרָה שֶׁדְּרוֹר לָהּ, זוֹ לִדְרוֹר צְמֵאָה,

5405

תַּכְרִיז כָּל אַחַת וְתוֹדִיעַ מַה שְּׁמָהּ.

פחד:

לַפִּיד עָשָׁן, פָּנָס, נֵרוֹת

יַבְלִיחוּ בְּחַג־אִוֶּלֶת;

שׁוֹלָל יוֹלִיכוּ מַסֵּכוֹת,

כְּבוּלָה אֲנִי בְּשַׁלְשֶׁלֶת.

5410

סוּרוּ, לֵצִים, מֵעָלַי!

צְחוֹקְכֶם מְעוֹרֵר חֲשָׁדִי;

כָּל מַחְרִיבַי וּמְשַׂנְּאַי

קָמוּ הַלַּיְלָה נֶגְדִּי.

אוֹהֲבִי נֶהֱפַךְ רֹאשׁ־אוֹיְבַי,

5415

מַסְוֵהוּ חָשַׂפְתִּי חִישׁ־קַל.

בִּקֵּשׁ הוּא לִטֹּל אֶת חַיֵּי,

נֶחְשַׂף – וְחָמַק בַּקָּהָל.

כַּמָּה טוֹב לוּ יָכֹלְתִּי לָנוּס

לְאַרְבַּע קַצְווֹת הַתֵּבֵל;

5420

אַךְ אֵימַת הַכְּלָיָה לֹא תָּחוּס,

תִּלְפְּתֵנִי בְּיַד בַּרְזֶל.

תקווה:

בִּרְכוֹתַי, הוֹ אֲחָיוֹת!

אַתֶּן עוֹד מִתְּמוֹל עֲטוּיוֹת

מַסֵּכוֹת וְאַף אִפּוּר,

5425

אַךְ אֲנִי אֵדַע: מָחָר

שׁוּב הַמַּעֲטֶה יוּסַר.

וְאִם בְּרַק הַלַּפִּיד מַטְעֶה

וּכְלָל לֹא נָחוּשׁ בְּנוֹחַ,

לְאוֹרוֹ שֶׁל יוֹם נָאֶה

5430

כִּרְצוֹנֵנוּ עוֹד נָשׂוּחַ,

בִּיחִידוּת, בַּחֲבוּרוֹת,

בַּשָּׂדוֹת וּבַכָּרִים,

לְנַפְשׁוֹתֵינוּ בְּנוֹת־חוֹרִין,

בְּלִי כָּל דְּאָגָה נִפְרַח,

5435

לֹא נֶחְסַר, בַּטּוֹב נִבְטַח;

רְצוּיוֹת בְּכָל מָקוֹם,

נְהַלֵּךְ בְּלֹא חֲשָׁשׁ;

הֵן בָּרוּר: הַטּוֹב מִכֹּל

מְצַפֶּה וַדַּאי אֵי שָׁם.

5440

בינה:

שְׁתֵּי אוֹיְבוֹת לִבְנֵי אֱנוֹשׁ הֵן,

הַתִּקְוָה, אֵימַת הַפַּחַד,

שֶׁאַצִּיג, כְּבוּלוֹת בְּיַחַד.

פַּנּוּ דֶּרֶךְ! וְנוֹשַׁעְתֶּם.

אֶת הָעֲנָק הַמְהַלֵּךְ

5445

אוֹבִיל, עָמוּס בְּמִגְדָּלִים,

דַּרְכּוֹ בְּנַחַת יְשָׂרֵךְ

בְּמִשְׁעוֹלֵי הָרִים תְּלוּלִים.

אַךְ לְמַעְלָה, שָׁם בַּצְּרִיחַ,

אֱלִילָה נוֹשְׂאָה עֵינַיִם

5450

לְכָל צַד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֶוַח

נְכוֹנָה לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם.

זִיו שֶׁל נִצָּחוֹן קוֹרֶנֶת,

הִלַּת אוֹר סָבִיב סָבִיב.

זוֹ וִיקְטוֹרְיָה הַמְחוֹנֶנֶת,

5455

אֱלִילַת הַמַּעֲשִׂים.

זוֹיְלוֹ־תֶרְסִיטֶס:292

הוֹ־הוֹ! הִגַּעְתִּי שׁוּב בַּזְּמַן

לִשְׁפֹּךְ קְלָלוֹת עַל רֹאשׁ כֻּלָּם!

אַךְ מַטְרָתִי הַמְיֻחָדָה

הִיא וִיקְטוֹרְיָה הַכְּבוּדָה,

5460

שֶׁרַק בִּזְכוּת מֻטַּת כְּנָפֶיהָ

תִּדְמֶה לְנֶשֶׁר בְּעֵינֶיהָ,

וּלְכָל אֲשֶׁר תַּפְנֶה רֹאשָׁהּ

גַּם עַם גַּם אֶרֶץ רְכוּשָׁהּ;

אוֹתִי דְּבָרִים כֹּה נַעֲלִים

5465

רַק מוֹצִיאִים מִן הַכֵּלִים.

עֲקֹב מִישׁוֹר, יַשֵּׁר עָקֹב

עַקֵּם יָשָׁר, יַשֵּׁר עָקֹם,

בְּאֵלֶּה יֵשׁ לִי נֶחָמוֹת,

זֶה כָּל חֶפְצִי עַל אֲדָמוֹת.

5470

כרוז:

אִם כָּךְ, הוֹ כֶּלֶב אַשְׁפַּתּוֹת,

מַקֵּל חוֹבְלִים בְּךָ יַחְבֹּט,

אָז תִּתְפַּתֵּל בַּמְּחוֹלוֹת!

נַנָּס דּוּ־פַּרְצוּפִי נֶאְלָח

לְגַל בְּלוֹיִים מַבְחִיל הָפַךְ!

5475

מִמֶּנּוּ – נֵס! בֵּיצָה יוֹצֵאת,293

וְהִיא תּוֹפַחַת וְנֶחְצֵית,

פּוֹלֶטֶת זוּג שֶׁל תְּאוֹמִים,

עֲטַלֵּף וְצִפְעוֹנִי;

זֶה בֶּעָפָר כְּבָר מִתְחַפֵּר

5480

זֶה לַתִּקְרָה כְּצֵל עוֹבֵר.

בַּחוּץ יָחוּשׁוּ בְּרִית לִכְרֹת –

בַּל נַחֲבֹר לִבְרִית כָּזֹאת.

לחישות:

חוּשׁ, הִנֵּה רוֹקְדִים שָׁם כְּבָר!

לא! אֲנִי לָנוּס אֶבְחַר –

5485

לֹא תַּרְגִישׁ אֵיךְ רְפָאִים

בָּנוּ כָּאן מְתַעְתְּעִים?

בִּשְׂעָרִי דְּבַר מָה נָשַׁף –

אֶצְלִי בָּרֶגֶל פֹּה חָלַף –

לֹא נִפְצַע פֹּה אַף אֶחָד –

5490

הַקָּהָל פָּשׁוּט נִפְחָד –

קֵץ לִבְדִיחוֹת וַהֲלָצוֹת –

זוֹ מַטְּרַת הַמִּפְלָצוֹת.

כרוז:

מֵאָז מֻנֵּיתִי לְכָרוֹז

בְּכָל נִשְׁפֵי הַמַּסֵּכוֹת,

5495

עֵינִי עַל הַשְּׁעָרִים פְּקוּחָה,

שֶׁלִּמְעוֹנָהּ שֶׁל הַשִּׂמְחָה

לֹא יַחְדֹּר שׁוּם רַע, שׁוּם פֶּגַע;

לֹא עָצַמְתִּי עַיִן רֶגַע.

אַךְ שֶׁמָּא יֵשׁ חַלּוֹן פָּתוּחַ

5500

וּבַעֲדוֹ חוֹדֶרֶת רוּחַ

רְפָאִים, וְנֶגֶד כֶּשֶׁף

אֵין תְּרוּפָה לִי, אֵין גַּם נֶשֶׁק.

בַּנַנָּס עֵינַי אָשִׂימָה,

אַךְ מַה פּוֹרֵץ בְּשֶׁטֶף פְּנִימָה!

5505

אֶת פִּשְׁרָן שֶׁל הַדְּמֻיּוֹת

תַּפְקִידִי הוּא לְגַלּוֹת,

אַךְ אֶת הַבִּלְתִּי מְחֻוָּר

לְהַסְבִּיר כָּאן לֹא אוּכַל.

הֲיֵשׁ יוֹדֵעַ בַּקָּהָל?

5510

וּמַה שָּׁם בֶּהָמוֹן עָבַר?

מִרְכֶּבֶת־אַרְבָּעָה הוֹפִיעָה,

וּמִתְקָרֶבֶת בְּמַפְתִּיעַ;

אַךְ מַדּוּעַ לֹא נֶחְלָק

הֶהָמוֹן, וְלֹא נִדְחָק!

5515

רִשְׁפֵי אוֹר שָׁם בַּמֶּרְחָק,

כּוֹכָבִים בִּשְׁלַל צְבָעִים

תּוֹעִים כְּפָנָסֵי פְּלָאִים,

נַחֲרַת סוּפָה בְּעֹז תַּרְעִים.

צְמַרְמֹרֶת! תְּנוּ לַעֲבֹר!

5520

נער־רַכָּב:294

עֲצֹר!

כְּנָפַיִם, רַמָּכַי, בִּלְמוּ,

כַּבְּדוּ הָרֶסֶן וְרִתְמוּ

אֶת רְצוֹנְכֶם לִרְצוֹנִי;

רוּצוּ לַאֲשֶׁר אַנְהִיג –

לָאוּלָם נַחְלֹק כָּבוֹד!

5525

שׁוּרוּ נָא אֵיךְ מִתְקַבְּצִים

בָּאוּלָם מַעֲרִיצִים.

מַלֵּא אֶת תַּפְקִידְךָ, כָּרוֹז!

וּבְלֹא הִסּוּס וּשְׁהִיּוֹת,

צַיֵּן שְׁמוֹתֵינוּ וּתְאָרֵינוּ;

5530

הֲרֵי אָנוּ אָלֶגוֹרְיוֹת,

וּכְאָלֶגוֹרְיוֹת תַּכִּירֵנוּ.

כרוז:

אֶת שִׁמְךָ לֹא אֲזַהֶה,

אַךְ לְתָאֵר אוֹתְךָ אוּכַל.

נער־רכּב:

בְּכֵן נַסֵּה!

5535

כרוז:

יֵשׁ לְהוֹדוֹת:

אַתָּה עֶלֶם חֲמוּדוֹת.

עוֹדְךָ עוּל יָמִים, וּכְבָר הַגְּבָרוֹת

קָצְרָה רוּחָן לְךָ לְהוֹרוֹת.

בְּפִתּוּי נָשִׁים אֵין סָפֵק שֶׁתַּצְלִיחַ,

בָּרוּר כִּי כָּל תַּכְלִיתְךָ לְהַדִּיחַ.

5540

נער־רכּב:

דְּבָרִים כְּדָרְבָּנוֹת! הַמְשֵׁךְ לְפַצֵּחַ,

וְלַחִידָה הָעַלִּיזָה יִמָּצֵא מַפְתֵּחַ.

כרוז:

עֵינֵי בְּרָקִים שְׁחוֹרוֹת, תַּלְתַּל עוֹרֵב

וְאַבְנֵי־חֵן לְרֹאשְׁךָ כּוֹתֶרֶת,

וּמִמְּרוֹם כָּתֵף וְעַד עָקֵב

5545

אֶת גֵּוְךָ גְּלִימָה נָאָה עוֹטֶרֶת,

שָׁנִי וַעֲדָיִים, כְּלִילַת תִּפְאֶרֶת.

אָמְנָם לְעַלְמַת חֵן תִּדְמֶה כָּעֵת,

אֲבָל גַּם הַיּוֹם, לַטּוֹב וְלָרַע,

כְּפִי שֶׁאַתָּה, תִּשְׂמַח כָּל נַעֲרָה

5550

לְלַמֶּדְךָ שִׁעוּר בְּאָלֶף־בֵּית.

נער־רכּב:

וּמִי בְּאַפִּרְיוֹן הָרֶכֶב

שָׁם חוֹלֵשׁ בְּרֹב הוֹדוֹ?

כרוז:

דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ רָם, רַב קֶשֶׁב,

יְבֹרְכוּ אַנְשֵׁי חַסְדּוֹ!

5555

דָּבָר עָלָיו אֵינוֹ מֵעִיק,

לְכָל מַחְסוֹר צוֹפוֹת עֵינָיו,

וּרְצוֹנוֹ לְהַעֲנִיק

מִכָּל רְכוּשׁ גָּדוֹל וָרַב.

נער־רכּב:

כָּאן לֹא תַּפְסִיק אֶת הַסִּפּוּר.

5560

גַּם לוֹ אַתָּה חַיָּב תֵּאוּר.

כרוז:

אֵיךְ יְתֹאַר הַנַּעֲלֶה.

פָּנָיו כַּסַּהַר הַמָּלֵא,

פִּיו דָּשֵׁן, לֶחְיוֹ תַּפּוּחַ,

טוּרְבָּן הָדוּר עַל רֹאשׁ יָנוּחַ,

5565

כָּל קֵפֶל בְּבִגְדּוֹ זוֹהֵר!

מָה עוֹד אֹמַר, מָה אֲדַבֵּר?

שְׂרָרָה אוֹמֶרֶת כָּל הַדְּמוּת.

נער־רכּב:

פְּלוּטוֹס, אֵל הָעשֶׁר, הוּא,295

וּבִכְבוֹדוֹ עַד הֵנָּה סָר.

5570

מְאֹד צָרִיךְ לוֹ, הַקֵיסָר.

כרוז:

וְעַל עַצְמְךָ לֹא תָּעִיד בִּקְצָרָה?

נער־רכּב:

אֲנִי פַּזְרָנוּת, אֲנִי הַשִּׁירָה;

אֲנִי הַמְשׁוֹרֵר הַמַּגְשִׁים אֶת עַצְמוֹ

בְּפִזּוּר נָדִיב שֶׁל מֵיטַב אוֹנוֹ.

5575

גַּם אֲנִי עָשִׁיר בְּלֹא גְּבוּל וּמִדָּה,

אוּלַי אַף מִפְּלוּטוֹס, מִי יֵדַע,

אֲנִי הַמַּצְהִיל לוֹ חִנְגָּה וּמִשְׁתֶּה,

וְאִם יֶחֱסַר – מִשֶּׁלִּי לוֹ אֶתֵּן.

כרוז:

דִּבְרֵי־הָרַהַב הוֹלְמִים אוֹתְךָ,

5580

אַךְ הַצֵּג נָא דֻּגְמָה מֵאֻמָּנוּתְךָ.

נער־רכּב:

אַכֶּה רַק בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה, וּמִיָּד

רִכְבִּי כְּבָר זוֹרֵחַ בְּאוֹר מְיֻחָד.

הִנֵּה מוֹפִיעָה לָהּ מַחְרֹזֶת פְּנִינִים,

(ממשיך להכות באצבעו סביב סביב:)

צְמִידֵי זָהָב, קְחוּ, מִכָּל הַמִּינִים,

5585

אֶצְעָדוֹת וּכְתָרִים יֵשׁ עוֹד וָעוֹד,

וּשְׁלַל אַבְנֵי־חֵן עַל גַּבֵּי טַבָּעוֹת;

לְשׁוֹנוֹת שֶׁל אֵשׁ אֲפַזֵּר לִפְרָקִים,296

וְאַמְתִּין לִרְאוֹת מָה וּמִי נִדְלָקִים.

כרוז:

אֵיךְ עָט הֶהָמוֹן וְנִדְחָף בִּתְשׁוּקָה!

5590

הַנּוֹתֵן עוֹד מְעַט כְּבָר נָתוּן בִּמְצוּקָה.

הוּא שׁוֹלֵף עֲדָיִים מֵחֵיקוֹ כְּמִקְסָם,

וְכָל הָאוּלָם מִתְאַמֵּץ לְתָפְסָם.

אַךְ בָּזֹאת, מִסְתַּבֵּר, לֹא תַּם הָעִנְיָן:

מַה שֶּׁזֶּה שָׁם תָּפַס בְּיָד נְטוּיָה

5595

הֻשְׁאַל, מִסְתַּבֵּר, לְמוֹעֵד קָצָר,

וּכְבָר מְפַרְפֵר וְחוֹמֵק הָאוֹצָר.297

מַחְרֹזֶת פְּנִינִים נָמוֹגָה וְאֵינָהּ

עֲדַת תִּיקָנִים תִּרְחַשׁ בִּמְקוֹמָהּ,

יַשְׁלִיכֵם מֵעָלָיו, בְּרֹב יֵאוּשׁוֹ,

5600

הִנֵּה הֵם חָגִים בְּזִמְזוּם סְבִיב רֹאשׁוֹ.

אֲחֵרִים שֶׁדִּמּוּ כִּי תָּפְסוּ מַמָּשׁ

פָּתְחוּ יְדֵיהֶם וְגִלּוּ שָׁם רַק עָשׁ.

הַבְטָחוֹת הוּא פִּזֵּר, נוֹכֵל חֲלַקְלַק,

אַךְ רַק אֶת נִצְנוּץ הַזָּהָב הוּא חָלַק.

5605

נער־רכּב:

לְהַצִּיג מַסֵּכוֹת – זֹאת תֵּדַע מְצֻיָּן,

אֲבָל לַחֲדֹר אֶל מַהוּת הָעִנְיָן

נִבְצָר כַּנִּרְאֶה מִכָּרוֹז הֶחָצֵר;

זֶה דּוֹרֵשׁ רְאִיָּה חֲרִיפָה קְצָת יוֹתֵר.

אַךְ אֲנִי מְרִיבוֹת וּתְכָכִים שׂוֹנֵא,

5610

וּלְךָ, שַׁלִּיטִי, שְׁאֵלָה אַפְנֶה.

הַאִם בְּיָדִי לְהַפְקִיד לֹא הוֹאַלְתָּ

אֶת מוֹסְרוֹת אוֹתָהּ סוּפָה כְּפוּלַת־אַרְבַּע?

הַאִם לֹא אֶנְהַג לַאֲשֶׁר תְּכַוֵּן?

הַאִם לֹא אָבוֹא לַאֲשֶׁר תְּזַמֵּן?

5615

הַעַל כְּנַף הָרוּחוֹת לֹא דָּהַרְתִּי מִכְּבָר

לִזְכּוֹת בִּשְׁבִילְךָ בְּכַף הַתָּמָר?298

לֹא אַחַת הִתְגּוֹשַׁשְׁתִּי לְמַעַנְךָ,

וְיָדִי הֵן תָּמִיד עַל הָעֶלְיוֹנָה:

וּמִצְחֲךָ, אִם עָטוּר זֵר דַּפְנָה,

5620

וְכִי לֹא יָדִי קְלָעַתּוּ לְרֹאשְׁךָ?

פְּלוּטוֹס:

אִם תִּרְצֶה שֶׁאָעִיד כִּי דְּבָרֶיךָ כְּשֵׁרִים,

אָכֵן מֵרוּחִי אַתָּה: אֵין עוֹרְרִים.

כָּל מַעֲשֶׂיךָ קוֹלְעִים לִרְצוֹנִי,

רַב קִנְיָנְךָ אַף מִקִּנְיָנִי.

5625

כִּגְמוּל לִמְסִירוּתְךָ, זֹאת תֵּדַע, וַדַּאי,

הַזֵּר הַיָּרֹק לִי יָקָר מִכִּתְרִי.

וּבַאֲשֶׁר אֶפְנֶה, אֹמַר לָאֲנָשִׁים:

אַתָּה בְּנִי, יְדִידִי, בְּךָ רָצְתָה נַפְשִׁי.299

נער־רכּב לקהל:

תְּשׁוּרוֹת מֻפְלָאוֹת מַעֲשֵׂה־יָדַי

5630

חִלַּקְתִּי סְבִיבִי פֹּה, אַתֶּם עֵדַי.

פֹּה וָשָׁם, עַל רָאשִׁים שֶׁבָּחַרְתִּי

תְּהַבְהֵב לְשׁוֹן אֵשׁ שֶׁאֲנִי הִבְעַרְתִּי.

מֵרֹאשׁ לְרֹאשׁ תְּדַלֵּג וְתִצְנַח,

עַל זֶה תָּנוּחַ, מִזֶּה תִּבְרַח,

5635

וְיֵשׁ אֲשֶׁר אַף תִּתְלַקֵּחַ

בְּיֹפִי חוֹלֵף, בָּהִיר וְזוֹרֵחַ;

בְּמַרְבִּית הַמִּקְרִים תִּדְעַךְ לְאִטָּהּ,

בְּטֶרֶם יָחוּשׁוּ בְּנוֹכְחוּתָהּ.

פטפוט נשים:

לְמַעְלָה שָׁם, עַל הַמֶּרְכָּב,

5640

נוֹכֵל מִתְחַזֶּה, עוֹשֶׂה בִּלְהָטָיו;

מֵאֲחוֹרָיו שָׁפוּף מוּקְיוֹן,

כָּמוּשׁ מִכָּפָן וּמִצִּמָּאוֹן,

צְרוֹר עֲצָמוֹת. הוּא כֹּה כָּחוּשׁ,

אִם תִּצְבְּטֶנּוּ, לֹא יָחוּשׁ.

5645

הכחוש:300

חֶלְאַת נָשִׁים, פַּזְרוּ רַגְלֵיכֶן,

בָּרוּר לִי, מִמֶּנִּי נָקְעָה נַפְשְׁכֶן,

מֵאָז הָאִשָּׁה עַל הָאָח הֻפְקְדָה,

לִקְרֹא לִי בְּשֵׁם הַצַּיְקָן נָהֲגָה.

הָיָה אָז הַבַּיִת נָעוּל וְחָתוּם:

5650

פְּנִימָה נִכְנָס, הַחוּצָה – לֹא כְלוּם!

עַל כָּל שִׁדָּה וּמִזְנוֹן חַסְתִּי;

עַד שֶׁלִּבְסוֹף עַל הַכֹּל נִמְאַסְתִּי.

אַךְ אִשָּׁה מוֹדֶרְנִית לְכָךְ לֹא תִּסְכֹּן

וְלֹא תְּמַהֵר לִנְהֹג חִסָּכוֹן,

5655

וּכְמוֹ כָּל לוֹוֶה הַמְתַעֵב פֵּרָעוֹן,

יֵשׁ לָהּ יוֹתֵר תֵּאָבוֹן מִמָּמוֹן,

עַל כֵּן בַּעֲלָהּ מֻכֵּה תַּלְאוּבוֹת,

בַּאֲשֶׁר הוּא פּוֹנֶה, יִמְצָא רַק חוֹבוֹת.

גַּם כָּל הַכְנָסָה מִמַּטְוֵה יָדֶיהָ

5660

תּוֹצִיא עַל עַצְמָהּ וְעַל עוֹגְבֶיהָ;

לִזְלֹל מֵיטִיבָה הִיא, לִשְׁתּוֹת אַף יוֹתֵר,

לִצְבָא מְחַזְּרֶיהָ הַכֹּל הֶפְקֵר;

תַּאֲוַת הַבֶּצַע בִּי אַךְ תִּגְבַּר:

קַמְצָן אֲנִי וּמִמִּין זָכָר!

5665

ראש הנשים:

קַמֵּץ, דְּרָקוֹן, בֵּין דְּרָקוֹנִים,301

דְּבָרֶיךָ שֶׁקֶר וְעַוְלָה!

בָּא לְהָסִית אֶת הַבְּעָלִים,

שֶׁבְּלָאו הָכֵי אֵין לְסָבְלָם.

נשים בהמון:

דַּחְלִיל! הַרְבִּיצוּ לוֹ מַכּוֹת!

5670

בָּא צְלוּב־הָעֵץ לְהַפְחִידֵנוּ?302

פַּרְצוּף עָקֹם לֹא יַבְהִילֵנוּ!

נְיָר וָעֵץ הוּא, הַדְּרָקוֹן,

נַרְאֶה לוֹ נַחַת זְרוֹעוֹתֵינוּ.

כרוז:

חֵי מַקְלִי! שִׁמְרוּ עַל סֵדֶר! –

5675

אַךְ הוּא אֵינוֹ זָקוּק לִי כְּלָל;

רְאוּ אֵיךְ מִפְלְצוֹת הַקֶּדֶם

מִיָּד פִּנּוּ אֶת הֶחָלָל.

פָּרְשׂוּ אַרְבַּע אֶבְרוֹת־נָקָם

וְקָמוּ מֵרִבְצָן בְּרַעַם,

5680

אֵשׁ לֹעָן רוֹשֶׁפֶת זַעַם;

נָס הֶהָמוֹן, אִישׁ לֹא נוֹתַר.

(פלוטוס יורד מן הרכב.)

כרוז:

וְהוּא יוֹרֵד, בְּהוֹד מְלָכִים,

קָרַץ – וּדְרָקוֹנָיו טוֹרְחִים,

תֵּבָה גְדוּשָׁה אוֹצַר זָהָב

5685

עִם הַקַּמְצָן אֲשֶׁר עָלָיו

אֵלָיו לְמַטָּה הֵם נוֹשְׂאִים;

לֹא יֵאָמֵן! פִּלְאֵי פְּלָאִים.

פלוטוס (אל הנער־הרכּב):

הִנֵּה שֻׁחְרַרְתָּ מֵעֹל הַמְּלָאכָה,

חֲזֹר נָא עַתָּה אֶל הַסְּפֵירָה שֶׁלְךָ.303

5690

לֹא זֶה מְקוֹמְךָ. פְּרוּעִים, טְרוּפִים, טְלוּאִים

צָרִים כָּאן עָלֵינוּ צִבְאוֹת הָעִוְעִים.

לֵךְ לַמָּקוֹם בּוֹ זַכָּה בָּבוּאָתְךָ,

אָדוֹן לְעַצְמְךָ, נֶאֱמָן לְעַצְמְךָ,

מָקוֹם בּוֹ בְּרוּכִים רַק הַטּוֹב וְהַחֵן,

5695

חֲבֹר לַבְּדִידוּת! – שָׁם תְּהֵא שׁוֹכֵן.

נער־רכּב:

רָאוּי לְשָׁרֶתְךָ נִמְצֵאתִי נֶחְשָׁב,

אַךְ אֲנִי כִּבְשָׂרִי אוֹתְךָ אֹהַב.

אִתְּךָ הַשֶּׁפַע, אֶצְלִי לְעֻמָּתְךָ

חָשׁ כָּל אֶחָד שֶׁבִּזְכוּת הוּא זָכָה;

5700

אָכֵן כָּל חַיָּיו הָאָדָם מִתְיַסֵּר:

אִם לְךָ, אוֹ שֶׁמָּא לִי יִתְמַסֵּר?

בָּטֵל יוּכְלוּ נֶאֱמָנֶיךָ לִחְיוֹת,

הַדְּבֵקִים בִּי תָּמִיד יְדֵיהֶם מְלֵאוֹת.

לֹא בַּחֲשַׁאי אֶת פָּעֳלִי הִשַּׂגְתִּי,

5705

אֶנְשֹׁם, וּכְבָר אֶת עַצְמִי הִסְגַּרְתִּי.

הֱיֵה שָׁלוֹם! הֵן אַךְ טוֹב לִי תִּרְחַשׁ;

אָשׁוּב מִיָּד, אִם אֶת שְׁמִי תִּלְחַשׁ.

(יוצא כלעומת שבא.)

פלוטוס:

עֵת לִפְרֹץ אֶת תֵּבַת הַמַּחְמַדִּים!

בְּמַטֵה הַכָּרוֹז אֶפְתַּח הַמַּנְעוּל.

5710

הִיא נִפְתַּחַת! הַבִּיטוּ! כְּמִתּוֹךְ דְּוָדִים

דַּם זָהָב מְפַעְפֵּעַ, גּוֹלֵשׁ בְּלִי גְבוּל,

תַּכְשִׁיטֵי הַכֶּתֶר, טַבָּעוֹת וּצְמִידִים

נִתָּכִים בְּזִרְמוֹ וְכִמְעַט נִבְלָעִים.

צעקות שונות מן הקהל:

הַבִּיטוּ, שָׁם! זוֹרֵם, קוֹלֵחַ,

5715

תֵּבָה גְּדוּשָה עַד לִגְדוֹתֶיהָ. –

כְּלֵי הַזָּהָב מִתְמוֹסְסִים,

גְלִילֵי מַטְבֵּעַ נִתָּכִים. –

מָעוֹת קוֹפְצוֹת כְּמוֹ אַךְ נוֹצְקוּ,

מוֹסְרוֹת לִבִּי כִּמְעַט נֻתְּקוּ –

5720

מַשְּׂאַת נַפְשִׁי פֹּה מְחַכָּה!

כָּאן לְרַגְלַי, עַל הַקַּרְקַע. –

אִם אַרְצָה רַק תּוֹאִיל לִרְכֹּן,

וּכְבָר הָפַכְתָּ בַּעַל הוֹן. –

יִתְרֵנוּ, כְּבָרָק זְרִיזִים,

5725

אֶת הַתֵּבָה כְּבָר בּוֹזְזִים.

כרוז:

עַל מָה, שׁוֹטִים, הַבֶּהָלָה?

הֲרֵי זוֹ רַק מַהֲתַלָּה.

הַלַּיְלָה לֹא נַחְלֹם לַשָּׁוְא.

חֲשַׁבְתָּם, מְחַלְּקִים זָהָב?

5730

בְּמִשְׂחָק זֶה, לַהֲמוֹנִים,

נוֹתְנִים אוּלַי אֲסִימוֹנִים.304

הוֹ פְּתָאִים! נָצֵץ דְּבַר מָה,

וְלָכֶם אֱמֶת נִדְמָה.

אֱמֶת? אַתֶּם, כָּל רְעוּת־רוּחַ

5735

תּוֹפְסִים כִּתְפֹס שָׁלָל בָּטוּחַ.

מַרְאִית־פְּלוּטוֹס, גִּבּוֹר הַשִּׂמְחָה,

סַלְּקֵם לְכָל רוּחַ, בְּרֹב טוּבְךָ.

פלוטוס:

מַטֶּה כְּשֶׁלְּךָ יִצְלַח בִּמְיֻחָד,

הַשְׁאֵל לִי אוֹתוֹ לְרֶגַע אֶחָד! –

5740

אֶטְבֹּל אוֹתוֹ פַּעַם בְּרוֹתְחִין. –

הוֹ מַסֵּכוֹת, שִׁמְרוּ עַל עוֹרְכֶן!

גִּצִּים קוֹפְצִים, פִּצְפּוּץ לוֹהֵב!

הִנֵּה הַמּוֹט לֻבַּן הֵיטֵב.

מִי שֶׁיָּעֵז לְהִתְקָרֵב

5745

אֶחָד דִּינוֹ לְהִצָּרֵב. –

מִיָּד אֶת הַסִּיבוּב אֶפְתַּח.

צעקות ודחיפות:

אֲבוֹי! נָפַלְנוּ כָּאן בַּפַּח! –

כָּל מִי שֶׁרַק יָכוֹל, יָנוּס! –

אַתֶּם, בַּסּוֹף, אָחוֹרָה פְּנוּ! –

5750

פָּנַי עוֹלִים בַּלֶהָבוֹת. –

כְּבָר חַשְׁתִּי בִּכְוִיַּת הַמּוֹט –

כֻּלָּנוּ אֲבוּדִים, כֻּלָּם. –

אָחוֹר, אָחוֹר, חוֹמַת אָדָם!

אָחוֹר, אָחוֹרָה! אֲסַפְסוּף! –

5755

לוּ אַךְ כָּנָף לִי וְאָעוּף! –

פלוטוס:

הִנֵּה הֶהָמוֹן לַמֶּרְחָק בָּרַח,

וְאִישׁ, דּוֹמַנִי, לֹא נֶחְרַךְ.

הָעָם נָסוֹג,

נִבְהַל, נָמוֹג. –

5760

וּבְכָל זֹאת, לְמַעַן הַסֵּדֶר רָאוּי

לָחוּג סָבִיב מַעְגָּל סָמוּי.

כרוז:

אָכֵן, הִפְלֵאתָ בַּמְּלָאכָה,

אַכִּיר תּוֹדָה לִתְבוּנַת זְרוֹעֲךָ!

פלוטוס:

אֹרֶךְ־רוּחַ, חָבֵר, הַמְּהוּמָה

5765

עוֹד לֹא לְגַמְרֵי הִסְתַּיְּמָה.

קמצן:

וְאִלּוּ אֲנִי כְּתָמִיד אֶצְפֶּה

בְּעֹנֶג בַּחוּג הָאֱנוֹשִׁי;

בָּרֹאשׁ קוֹפְצוֹת תָּמִיד נָשִׁים,

אִם יֵשׁ חַג לָעַיִן אוֹ לַפֶּה.

5770

כֵּלַי עוֹד טֶרֶם הֶחְלִידוּ כֻּלָּם!

אִשָּׁה מוֹשֶׁכֶת תָּמִיד מוֹשֶׁכֶת;

וְכֵיוָן שֶׁהָעֶרֶב הַכֹּל חִנָּם,

נֵצֵא לְמַסַּע זִמָּה וָחֵשֶׁק.

אֲבָל בְּמָקוֹם כֹּה מָלֵא וְגָדוּשׁ,

5775

לֹא כָּל אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לִדְבַר־כִּבּוּשׁ.

מוּטָב שֶׁאֶת חֶפְצִי אַדְגִימָה

בְּאֶמְצָעוּת הַפַּנְטוֹמִימָה.

לֹא דַּי לְעַוֵּת פַּרְצוּף וְגַפַּיִם,

צָרִיךְ לְהוֹסִיף אֲחִיזַת עֵינַיִם.

5780

כְּחֹמֶר לַח בְּזָהָב אָלוּשׁ

שֶׁהֲרֵי זוֹ מַתֶּכֶת רַכָּה לְשִׁמּוּשׁ.

כרוז:

מַה שָּׁם עוֹשֶׂה הַמּוּקִיוֹן בְּיָדָיו!

הֲיֵשׁ חוּשׁ־הוּמוֹר לַדַּחְלִיל הַמֻּרְעָב?

אֶת כָּל הַזָּהָב הוּא לָשׁ לְעִסָּה,

5785

הִיא מִתְרַכֶּכֶת עַד רְפִיסָה,

וְהוּא מַמְשִׁיךְ לְלוּשָׁהּ וּלְכַדְּרָהּ,

אַף שֶׁאָבְדָה לָהּ כָּל צוּרָה.

עַכְשָׁו פָּנָה אֶל הַנָּשִׁים,

הֵן צוֹוְחוֹת, מְלִיטוֹת פָּנִים,

5790

מַפְנוֹת לוֹ גַּב בִּסְלִידָה גְלוּיָה;

אַךְ הַנָּבָל עוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.305

הַלָּה, חוֹשְׁשַׁנִי, נְטוּל בּוּשָׁה,

קִלְקוּל הַמִּדּוֹת מְעוֹרֵר בּוֹ רִגְשָׁה.

עַל כָּךְ לֹא אוּכַל לַעֲבֹר בִּשְׁתִיקָה,

5795

תֵּן אֶת מַטִּי, אֲגָרְשֵׁהוּ מִכָּאן.

פלוטוס:

יִשְׁתַּטֶּה הַבָּחוּר בְּהַבְלֵי מִשְׂחָקָיו,

אֵין לוֹ מֻשָּׂג מַה צָּפוּי עֲדַיִן,

בְּאִוַּלְתּוֹ לֹא יַתְמִיד זְמַן רַב;

חָזָק הַחֹק, הַמְּצוּקָה – כִּפְלַיִם.

5800

מהומה וזמר:

הִנֵּה מַגִּיעַ צְבָא פְּרָאִים

מֵחֶבְיוֹן גַּיְא, מִצּוּק הָרִים,

צוֹעֵד בַּסָּךְ וְלֹא יִסּוֹג:

חַגּוֹ שֶׁל פָּן בָּאִים לַחְגֹּג.

יוֹדְעֵי דָּבָר אִישׁ לֹא יְגַל

5805

פּוֹרְצִים לִתְחוּם הַמַּעֲגָל.

פלוטוס:

אַכִּיר גַּם אֶת פָּן הַגָּדוֹל, גַּם אֶתְכֶם!

כִּבְרַת־דֶּרֶךְ עֲשִׂיתֶם בְּעֹז לִבְּכֶם.

הֵיטֵב אֵדַע אֶת שֶׁאִישׁ לֹא יְגַל

וְאֶפְתַּח בְּכָבוֹד אֶת הַמַּעֲגָל.

5810

יָאִיר לָהֶם הַמַּזָּל פָּנִים,

דְּבָרִים מֻפְלָאִים עוֹד יִתְרַחֲשׁוּ;

לְאָן פְּנֵיהֶם, אֵין הֵם יוֹדְעִים,

אָן תּוֹבִיל דַּרְכָּם, לֹא יְנַחֲשׁוּ.

שירה פרועה:306

חוּג נוֹצֵץ וּצְמֵא בִּדּוּר!

5815

פֹּה יְצוּרִים גַּסִּים פּוֹלְשִׁים,

זְרִיזֵי רִיצָה, רָמֵי נִתּוּר,

קְשׁוּחִים יָבוֹאוּ, נְחוּשִׁים.

פָאוּנִים:307

עָט נִסְעָר

קְהַל פָאוּנִים,

5820

בִּסְבַךְ שֵׂעָר

זֵר אַלּוֹנִים,

הִנֵּה קְצֵה אֹזֶן דַּק וְחַד

מְבַצְבֵּץ לוֹ מִכָּל צַד,

אַפּוֹן סוֹלֵד, לֶסֶת רְחָבָה,

5825

כְּלָל לֹא מַזִּיק אֵצֶל בְּנוֹת חַוָּה;

פָאוּן מוֹשִׁיט טַלְפּוֹ לִגְבֶרֶת –

גַּם הַנָּאוָה לִרְקֹד נֶעְתֶּרֶת.

סָאטִיר:308

הַסָּאטִיר מְדַלֵּג לְקַדְמַת הַבָּמָה,

בְּטֶלֶף עֵז, בְּשׁוֹק גְרוּמָה.

5830

רֶגֶל צָרִיךְ הוּא דַּקָה וּצְנוּמָה,

כְּדֵי שֶׁיּוּכַל, מַעֲשֵׂה־יְעֵלִים,

לִצְפּוֹת לַמֶּרְחָב מִמְּרוֹמֵי הַסְּלָעִים.

וְשָׁם, בַּאֲוִיר הַפְּסָגוֹת הַחָפְשִׁי,

יָבוּז לִבְנֵי הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי,

5835

הֵם בָּעֵמֶק הַלַּח, הֶעָשֵׁן, שְׁרוּיִים,

וּסְבוּרִים שֶׁגַּם אֵלֶּה קְרוּיִים חַיִּים,

בְּעוֹד שֶׁמִּמַּעַל, בַּזֹּךְ הַמֻּשְׁלָם,

רַק לוֹ לְבַדּוֹ שַׁיָּךְ הָעוֹלָם.

גְנוֹמים:309

הִנֵּה מַגִּיעוֹת הַבְּרִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת,

5840

גְנוֹמִים אֵינָם מְהַלְכִים בְּזוּגוֹת;

בְּאַדֶּרֶת אֵזוֹב וּפָנָס זָעִיר,

חָשִׁים לְכָל עֵבֶר בְּצַעַד מָהִיר;

כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ עָמֵל וְרוֹחֵשׁ,

תֵּל־נְמָלִים גַּחְלִילִי מְרַשְׁרֵשׁ;

5845

אָצִים הָלוֹךְ וָשׁוֹב בְּלִי הֶרֶף,

מִתְרוֹצְצִים בִּשְׁתִי וָעֵרֶב.

שְׁאֵרֵי בָּשָׂר לְעַם־נַנָּסִים,

שְׁמֵנוּ יָצָא כִּמְנַתְּחִי־סְלָעִים;

פּוֹלְחִים צוּקֵי־חַלָּמִישׁ קָשִׁים,

5850

יוֹנְקִים עוֹרְקֵי הָרִים גְּדוּשִׁים;

מִשָּׁם נוֹצִיא שְׁלַל מַתָּכוֹת

הַמִּתְקַבֵּל בִּשְׁאוֹן בְּרָכוֹת.

נָאָה מַטְּרָתֵנוּ מִטִּיבָהּ:

לָאִישׁ הַטּוֹב נִרְחַשׁ טוֹבָה.

5855

אַךְ אֶת הַזָּהָב אֲשֶׁר נַחְשׂף,

אָדָם מְנַצֵל לִגְנֹב וְלִנְאֹף,

וְלֹא הַבַּרְזֶל יֶחְסַר לַנּוֹקֵם,

שֶׁרֶצַח רַבִּים בְּמֹחוֹ רוֹקֵם.

מִי שֶׁמִּשְּׁלֹשֶׁת הַדִּבְּרוֹת מִתְנַעֵר

5860

הוּא גַּם עַל שְׁאָר הַדִּבְּרוֹת יְוַתֵּר.310

כָּל אֵלֶּה לֹא בְּאַשְׁמָתֵנוּ,

הֱיוּ נָא סַבְלָנִים, כְּמוֹתֵנוּ.

ענקים:311

פִּרְאֵי אָדָם, כָּךְ יְכֻנּוּ

בְּהָרֵי הַרְץ, שָׁם יִשְׁכְּנוּ,

5865

עֵירֻמִּים וַחֲזָקִים,

הֵם מִתַּמְּרִים כָּאן, עֲנָקִים.

גִזְעֵי אַשּׁוּחַ בִּימִינָם,

אֵזוֹר כָּרוּךְ סְבִיב מָתְנָם,

שָׁזוּר עָלִים. מִשְׁמָר כָּזֶה

5870

הָיָה כָּל אַפִּיפְיוֹר רוֹצֶה.

נימפות (במקהלה, סובבות את פן הגדול):

הִנֵּה יָקוּם

פָּן הַגָּדוֹל!

גָּלוּם יְקוּם

בְּאֵל הַכֹּל.

5875

רִקְדוּ סְבִיבוֹ, כְּלִילוֹת הַגִּיל,

שִׁזְרוּ סְבִיבוֹ מָחוֹל קַלִּיל,

שֶׁכֵּן כְּבַד־רֹאשׁ הוּא וְטוֹב־לֵב

וְאַךְ חֶבְרַת עוֹלְזִים אוֹהֵב.

גַּם תַּחַת תְּכוֹל חֻפַּת שָׁמַיִם

5880

לא יַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם,

רַק מַעֲיָן לוֹחֵשׁ לוֹ קַל

וּכְנַף הָרוּחַ לוֹ עַרְסָל.

אִם נָם בְּצָהֳרֵי־הַיּוֹם,

זַלְזַל לֹא נָע, עַלְעַל יִדֹּם,

5885

עִשְּׂבֵי מָזוֹר יִתְּנוּ בָּשְׂמָם,

יַרְווּ אֶת הָאֲוִיר דּוּמָם.

נִימְפָה מֵרֶנֶן תִּמָּנַע

וְתֵרָדֵם בִּמְקוֹמָהּ.

אַךְ אִם לְלֹא כָּל הֲכָנָה

5890

יִתֵּן קוֹלוֹ בִּנְהָמָה

כְּשַׁאַג־יָם, מַפַּץ־בָּרָק,

אִישׁ לֹא יֵדַע לְאָן יִרְחַק,

חֵילוֹת יָפוּצוּ מִמָּגוֹר,

פָּקוֹת בִּרְכָּיו שֶׁל הַגִּבּוֹר.312

5895

כָּבוֹד לִרְאוּי־כָּבוֹד נִתֵּן,313

וּלְמוֹבִילֵנוּ תְּשׁוּאוֹת־חֵן!

משלחת גְנומים (לפן הגדול): 314

הָעַפְרָה בִּשְׁלַל עָשְׁרָהּ

עוֹרְקֶיהָ בַּסְּלָעִים תַּחְפֹּר;

רַק מַטֵּה רַב־מָג נוֹרָא

5900

אֶל מְבוֹכֶיהָ חִישׁ יַחְדֹּר,

שָׁם בְּחַדְרֵי הָאֲדָמָה,

כְּמוֹ שׁוֹכְנֵי עָפָר נִפְעַל,

וּמֵעָל, אַתָּה, בְּאוֹר חַמָּה,

בְּרֹחַב־יָד תַּחְלֹק שָׁלָל.

5905

זֶה עַתָּה הִנֵּה נֶחְשַׂף

עוֹד מְקוֹר־פְּלָאִים נִסְתָּר,

הַמַּבְטִיחַ בְּלִי חֲסָךְ

אֶת מַה שֶׁלְּהַשִּׂיג נִבְצָר.

מִשְׁמַרְתּוֹ הִיא בְּיָדְךָ,

5910

קָחֶנּוּ נָא, אָדוֹן נִשְׂגָּב:

כִּי מֵאוֹצָר בְּחָסוּתְךָ

כָּל הָעוֹלָם יוֹצֵא נִשְׂכָּר.

פלוטוס לכרוז:

אֶת כָּל עֶשְׁתּוֹנוֹתֵינוּ צָרִיךְ לְגַיֵּס

כְּדֵי לְהַשְׁלִים עִם אֲשֶׁר יִתְרַחֵשׁ,

5915

אַךְ אַתָּה הֵן נוֹדָע בְּאֹמֶץ גָּדוֹל.

מַה שֶּׁכָּאן יִתְחוֹלֵל הוּא אָיֹם וְנוֹרָא,

דּוֹרוֹת עוֹד יַכְחִישׁוּ אֶת הַמְאֹרָע:

דְּאַג שֶׁיֵּרָשֵׁם אֶצְלְךָ בַּפְּרוֹטוֹקוֹל.


כרוז (אוחז במטה שבידו של פלוטוס):

עַם גַּמָּדִים אֶת פָּן מַצְעִיד

5920

הַיְשֵׁר לִמְקוֹר אֵשׁ הַתָּמִיד;

וְזוֹ תִּפְרֹץ מִתְּהוֹם בּוֹרָהּ,

שׁוֹקֵעַת אַרְצָה חֲזָרָה,

אָפֵל נוֹתַר פִּי הַמְּעָרָה;

שׁוּב תְּזַנֵּק בִּיקוֹד נַחְשׁוֹל,

5925

שָׁלֵו נִצָּב פָּן הַגָּדוֹל,

שָׂמֵחַ לְמַרְאֵה עֵינָיו,

מַתַּז פְּנִינִים מִכָּל צְדָדָיו.

הַאִם בָּהֶם אֵמוּן יִתֵּן?

הוּא מַטָּה לְהָצִיץ גּוֹחֵן. –

5930

עַכְשָׁו זְקָנוֹ לְשָׁם צוֹנֵחַ! –

לְמִי סַנְטֵר כָּל כָּךְ קֵרֵחַ?

בְּכַף יָדוֹ מַסְתִּיר מַהֵר. –

עַכְשָׁו קוֹרֶה אָסוֹן אַחֵר:

נִצַּת זְקָנוֹ, וְטָס, בּוֹעֵר,

5935

מַצִית גַם זֵר וְגַם קַרְקֶפֶת,

שִׂמְחָה בְּסֵבֶל מִתְחַלֶּפֶת. –

כָּל הַקָּהָל אָץ לְכַבּוֹת,

אַךְ כְּבָר כֻּלָּם בְּלֶהָבוֹת,

שָׁוְא יַכּוּ בְּיָד נוֹאֶשֶׁת,

5940

עוֹד שַׁלְהֶבֶת כְּבָר רוֹחֶשֶׁת;315

בִּיסוֹד הַטֶּבַע הַגּוֹעֵשׁ,

טוּר מַסֵּכוֹת עוֹלֶה בָּאֵשׁ.

אַךְ מָה אָזְנֵי שׁוֹמְעוֹת? מִין רַחַשׁ,

מִפֶּה לְפֶה עוֹבֵר הַלַּחַשׁ!

5945

הוֹ לֵיל יָגוֹן וּבַלָּהוֹת,

מָה עוֹד צוֹפֵן אַתָּה זְוָעוֹת!

לְבֹקֶר אוֹר תּוּפַץ שְׁמוּעָה

שֶׁאִישׁ יֶחְרַד מִפְּנֵי בּוֹאָהּ;

אַךְ הַקְּרִיאָה כְּבָר הִתְחַזְּקָה:

5950

הוּא, “קֵיסָרֵנוּ”, בִּמְצוּקָה!

לוּ אַךְ יִהְיֶה הַכֹּל כָּזָב!

קֵיסָר בּוֹעֵר עִם מְלַוָּיו.

אֲרוּרִים שֶׁהִדִּיחוּהוּ,

וּבְזִרְדֵי שְׂרָף עָטוּהוּ,

5955

לְכָאן פָּרְצוּ בְּקוֹל מַבְעִית,

רָעָה עָלֵינוּ לְהָמִיט.

הוֹ נְעוּרִים, הַלְעוֹלָם

לֹא תֵּדְעוּ גְבוּל בְּצֵאתְכֶם לִשְׂמֹחַ?

הוֹ הוֹד מַלְכוּת, הַלְעוֹלָם

5960

לֹא תַּפְעִיל מֹחַ עִם הַכֹּחַ?

הַיַּעַר כְּבָר בּוֹעֵר בִּיקוֹד,

צוֹרְבוֹת כְּבָר לְשׁוֹנוֹת דַּקּוֹת

אֶת תִּקְרַת הָעֵץ מֵעָל;

שְׂרֵפָה צְפוּיָה פֹּה לַקָּהָל.

5965

קוֹל צְוָחָה עוֹלֶה, מְשַׁוֵּעַ,

מִי יַצִּילֵנוּ אֵין יוֹדֵעַ.

גַּל־אֵפֶר תִּהְיֶה מָחָר

כָּל תִּפְאַרְתּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר.

פלוטוס:

דַּי זָרַעְנוּ חִיל זְוָעָה,

5970

הִגִּיעַ תּוֹר הַיְשׁוּעָה! –

הַךְ, שַׁרְבִיט, בְּעָצְמָתְךָ,

הַקַּרְקַע תִּרְעַד אִתְּךָ!

בּוֹא, הִמָּלֵא, חָלָל בָּהִיר

מַשַּׁב אֲוִיר צַח וְקָרִיר.

5975

מְשֹׁךְ, הָבֵא בְּאֹרֶךְ־רוּחַ

אֵד רָווּי, עָנָן תָּפוּחַ,

וּפְרֹשׂ עַל עֵין הַתַּבְעֵרָה;

חוּשׁוּ עַרְפִלִּים, סַלְסֵלוּ

בְּנוֹת־עָבִים דַּקּוֹת חוֹלֵלוּ,

5980

רְבִיבִים זַלְּפוּ, הַדְלִיפוּ,

דֹּק שֶׁל לַחְלוּחִית הַרְעִיפוּ,

וּבְבָרָק קֵיצִי הַחְלִיפוּ

מְהוּמַת הַמְּדוּרָה. –

מוּל אִיּוּם רוּחוֹת־הָרַע

5985

הַכִּשּׁוּף יָחִישׁ עֶזְרָה.316

 

גַּן מַחְמַדִּים    🔗

שמש בוקר

(הקיסר, אנשי החצר. פאוסט, מפיסטופלס, לבושים לבוש מכובד, לא מתבלט, לפי המוסכמות; שניהם כורעים.)

פאוסט:

תַּעֲלוּל הַמְּדוּרָה נִסְלַח לִי, מַלְכִּי?

הקיסר (מסמן להם לקום):

לוּ בְּדִיחוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה יוֹם־יוֹם מְנַת חֶלְקִי. –

בִּסְפֵירָה יוֹקֶדֶת פִּתְאֹם נִמְצֵאתִי,

כִּפְּלוּטוֹ כִּמְעַט בְּעֵינַי נִדְמֵיתִי.317

5990

נְקִיק אוּדִים רָחַשׁ שָׁם, עַל מַצַּע גַּחֶלֶת

רוֹמֵץ וּמְהַבְהֵב. פֹּה וָשָׁם לֹעַ אֵשׁ

יָרַק שַׁלְהָבוֹת בְּמַבּוּל מְלַחֵשׁ

מִתְקַמֵּר לְכִפַּת לֶהָבָה כְּחַלְחֶלֶת.

לְרוּם כְּנֵסִיּוֹת הִתְנַשְּׂאָה תַּבְעֵרָה,

5995

רֶגַע נִגְלֵית הִיא, וּכְבָר נֶעֶדְרָה.

בַּמֶּרְחָק, בְּעַד סְבַךְ עַמּוּדֵי־לֶהָבוֹת,

קָרֵב הֲמוֹן־עַם, בְּשׁוּרוֹת נִדְחָק,

אוֹתִי מְכַתֵּר בְּחוּג עֲנָק,

עוֹבְדֵנִי, כְּדַרְכּוֹ, בְּיִרְאָה וְכָבוֹד.

6000

פֹּה וָשָׁם זִהִיתִי אֶת בְּנֵי פָּמַלְיָתִי,

כְּמוֹ עַל אֶלֶף סָלָמַנְדְרוֹת הָיְתָה מֶמְשַׁלְתִּי.318

מפיסטופלס:

וְכָךְ רָאוּי, אָדוֹן! כָּל אֵיתָנֵי הַטֶּבַע

יַכִּירוּ בַּמַּלְכוּת כְּחֹק שֶׁל קֶבַע.

עַתָּה גַּם הָאֵשׁ לְמָרוּתְךָ סָרָה;

6005

גַּם אִם תִּקְפֹּץ לַיָּם, לְעֵין הַסְּעָרָה,

וְעַל מַצַּע פְּנִינִים תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְךָ,

מִיָּד נַחְשׁוֹל פְּלָאִים יִצֹּר חִשּׁוּק סְבִיבְךָ;

מַטָּה וָמַעְלָה גַּלֵּי־זֹהַר יְרֻקִּים

בְּשֹׁבֶל שָׁנִי יִבְנוּ הֵיכָל נִשָּׂא319

6010

סְבִיבְךָ, אַתָּה מֶרְכָּז. כָּל פֶּסַע שֶׁתִּפְסַע

בַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ, נִלְוִים אַרְמְנוֹתֶיךָ.

קִירוֹת מִקְלָטְךָ אַף רוֹחֲשִׁים חַיִּים,

נוֹרִים כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת, הוֹלְכִים וְשׁוּב בָּאִים.

אֶל הָאוֹר הֶחָדָשׁ מִתְקַבְּצוֹת מִפְלָצוֹת,

6015

חָשׁוֹת עַד אֵלָיו, אַךְ אֵינָן נִכְנָסוֹת.

אָצִים דְּרָקוֹנֵי יָם בְּקַשְׂקַשֵּׂי זָהָב,

כָּרִישׁ פּוֹעֵר פֶּה, תִּצְחַק אֶל מוּל שִׁנָּיו.

וְאַף כִּי הֶחָצֵר שׁוֹקֶקֶת סְבִיב זִיוְךָ,

פָּמַלְיָה שֶׁכָּזֹאת לֹא רָאִיתָ מֵעוֹדְךָ.

6020

וְזוֹ לֹא תַּרְחִיק מִמְּךָ אֶת הַנָּאווֹת:

הִנֵּה נֶרֶאִידוֹת בְּסַקְרָנוּת קְרֵבוֹת320

אֶל הֵיכַל הַהוֹד בִּבְדֹלַח יָם־הָעַד,

הַצְּעִירוֹת זְרִיזוֹת, בַּיְשָׁנִיּוֹת מְעַט,

הַבְּכִירוֹת חֲכָמוֹת. כָּאן תֶטִיס מוֹשִׁיטָה

6025

לְפֶּלֶאוּס הַשֵּׁנִי גַּם יָד גַּם נְשִׁיקָה. –

בָּאוֹלִימְפּוּס מוֹשָׁבְךָ…

קיסר:

עַל הַכֵּס־בַּמְּרוֹמִים אֲנִי מוֹחֵל לְךָ,

בְּטֶרֶם־עֵת נַגִּיעַ לְמוֹשָׁב עֶלְיוֹן.

מפיסטופלס:

וְהָאָרֶץ, שֶׁלְּךָ הִיא מִמֵּילָא, אָדוֹן.

6030

קיסר:

אֵיזוֹ כְּנַף מַזָּל אוֹתְךָ אֵלַי הוֹבִילָה,

מִתּוֹךְ אַגָּדוֹת אֶלֶף לַיְלָה וָלַיְלָה?

אִם פּוֹרֶה דִּמְיוֹנְךָ כְּשֶׁל שֶׁחְרֶזָדָה,

לְךָ אֶת מֵיטַב חַסְדִּי כָּאן אוֹעִידָה.

הֱיֵה לְצִדִּי כְּשֶׁטִּרְחַת־יוֹם תְּפֵלָה

6035

אֲשֶׁר בָּהּ יוֹגִיעוּנִי תָּעִיר בִּי בְּחִילָה.

ראש השרים (נכנס בחיפזון):

הוֹד רוֹמְמוּתְךָ, בְּחַיַּי לֹא פִּלַּלְתִּי,

בְּשׂוֹרוֹת כֹּה טוֹבוֹת מֵעוֹדִי לֹא מִלַּלְתִּי

כְּמוֹ זוֹ שֶׁשָּׁפַר הַיּוֹם חֶלְקִי

לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנְךָ, מַלְכִּי.

6040

חֶשְׁבּוֹן אַחַר חֶשְׁבּוֹן שֻׁלַּם,

נוֹשֶׁה אַחַר נוֹשֶׁה נֶעְלָם,

נִפְטַרְתִּי מִסֵּבֶל אָרוּר כְּשַׁחַת,

וּלְוַאי בְּגַן עֵדֶן אֶרְוֶה כָּזֹאת נַחַת.

שר הצבא (נכנס אחריו בחיפזון):

כָּל הַחוֹבוֹת מֵרֹאשׁ נִפְרְעוּ,

6045

כָּל הַגְּדוּדִים אֱמוּנִים נִשְׁבְּעוּ,

כְּשֶׁשָּׁב אִישׁ הַחַיִל לְאֵיתָנוֹ,

יָשִׂישׂוּ אִתּוֹ מוֹזְגִים וְזוֹנוֹת.

קיסר:

עַד מָה רוּחָהּ הַנְּשִׁימָה בְּחַזְכֶם!

עַד מָה הוּאֲרוּ קִמְטֵי פְּנֵיכֶם!

6050

נִכְנַסְתֶּם לְכָאן בְּצַעַד כֹּה קַל!

שר האוצר (שהגיע אף הוא):

אֶת מִי שֶׁהִפְלִיא לַעֲשׂוֹת, שְׁאַל!

פאוסט:

זֶה עִנְיָן לִנְאוּם שֶׁל רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה.

הקנצלר (הנכנס לאיטו):

שֶׁיּוֹסִיף לוֹ כָּבוֹד בְּגִילוֹ הַמֻּפְלָג.

הַבִּיטוּ וּרְאוּ אֶת נְיַר הַגּוֹרָל321

6055

שֶׁהָפַךְ אֶת הַכֹּל מִצָּרָה לְמַזָּל.

(קורא מן הנייר):

"לְכָל מָאן דְּבָעֵי מֻפְנִים הַדְּבָרִים:

שְׁטָר זֶה לַמּוֹכָּ"ז שָׁוְיוֹ אֶלֶף כְּתָרִים.

עֲרֻבָּה בְּטוּחָה יְשַׁמֵּשׁ הָאוֹצָר

הַקָּבוּר בְּשִׁפְעָה בְּאַדְמַת הַקֵּיסָר.

6060

מָנוּי וְגָמוּר: כָּל אוֹצָר שֶׁנֶּחֱשַׂף,

שְׁטָר זֶה לְאַלְתַּר תְּמוּרָתוֹ יֻחְלַף."

הקיסר:

אֲנִי חָשׁ בְּתַרְמִית, מְזִמָּה הֲרַת אָסוֹן!

חֲתִימַת הַקֵּיסָר זֻיְּפָה בְּזָדוֹן,

וּפֶשַׁע כָּזֶה בְּלֹא עֹנֶשׁ עָבַר?

6065

שר האוצר:

הֵן בְּמוֹ יָדְךָ חָתַמְתָּ עַל הַשְּׁטָר!

הַלַּיְלָה מַמָּשׁ. בִּדְמוּת פָּן, הֲתִזְכֹּר,

רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה שָׂח בִּשְׁמֵנוּ לֵאמֹר:322

"הַכְתֵּר אֶת הַנֶּשֶׁף, לְמַעַן שִׁמְךָ

וּלְטוֹבַת הָעָם, בִּמְשִׁיכַת נוֹצָתְךָ."

6070

חָתַמְתָּ בֶּאֱמֶת, וְרִבּוֹא אָמָּנִים

כָּפְלוּ זֹאת בִּן־לַיְלָה אֶלֶף מוֹנִים.

וּכְדֵי לְחַלֵּק חַסְדְּךָ בְּלִי אַפְלָיוֹת,

הִדְפַּסְנוּ מִיָּד סִדְרָה מְלֵאָה:

שְׁטַר עֶשֶׂר, שְׁלֹשִׁים, חֲמִשִּׁים וּמֵאָה.

6075

מַפְלִיא עַד מָה הֵיטִיבוּ לַבְּרִיּוֹת.

הַבֵּט בְּעִירְךָ, עוֹד רֶגַע גּוֹסֶסֶת,

עַתָּה הִיא חַיָּה, עַלִּיזָה וְתוֹסֶסֶת.

שִׁמְךָ כְּבָר נוֹדַע בָּעוֹלָם, יָרוּם הוֹדוֹ

אַךְ אָהוּב כָּל כָּךְ לֹא הָיָה מֵעוֹדוֹ.

6080

אָלֶף־בֵּית, אוֹמְרִים, נַעֲשֶׂה מְיֻתָּר,

בְּאוֹת זוֹ תְּנַצֵּחַ, הַשְׁלֵךְ אֶת הַשְּׁאָר.323

קיסר:

וְעַמִּי רוֹאֶה שְׁוֵה־זָהָב בַּשְּׁטָרוֹת?

דַּי בָּזֹאת לְשַׁלֵּם לֶחָצֵר, לַצְּבָאוֹת?

לֹא יֵאָמֵן, אַךְ הֲרֵינִי מַקְשִׁיב.

6085

ראש השרים:

אֶת הַשְּׁטָרוֹת לֹא נִתָּן לְהָשִׁיב.

בִּמְהִירוּת הַבָּזָק עָשׂוּ אֶת דַּרְכָּם.

שֻׁלְחֲנוֹת חַלְפָנִים גּוֹנְחִים תַּחְתָּם,

בּוֹ בַּמָּקוֹם נִמְסַר, תְּמוּרַת אוֹתוֹ דַּף,

– אַחַר נָכוּי סָבִיר – גַּם כֶּסֶף גַּם זָהָב.

6090

מִשָּׁם זֶה זוֹרֵם לְקַצָּב, מוֹזֵג, אוֹפֶה;

חֲצִי עוֹלָם שׁוֹקֵד עַל הֲנָאוֹת הַפֶּה,

חֶצְיוֹ הַשֵּׁנִי בִּלְבוּשׁוֹ מִתְהַדֵּר.

סוֹחֵר הַבַּד גּוֹזֵר, הַחַיָּט תּוֹפֵר.

“יְחִי הַקֵּיסָר!” קוֹרְאִים בַּפֻּנְדָּקִים, 6095

שָׁם צוֹלִים וּמְבַשְּׁלִים וְכוֹסוֹת מַשִּׁיקִים.

מפיסטופלס:

מִי שֶׁמְּטַיֵּל לְבַד בַּסִּמְטָאוֹת,

יִמְצָא אֵשֶׁת־חֵן עֲטוּרָה מַחְלָצוֹת,

נוֹצַת טוּס גֵּא מַסְתִּירָה אֶת עֵינָהּ,

בַּשְּׁנִיָּה תִּקְרֹץ לוֹ, אַךְ בַּשְּׁטָר עִנְיָנָהּ; 6100

וְיוֹתֵר מִתְּבוּנָה אוֹ צַחוּת הַדִּבּוּר,

הוּא זֶה הַמּוֹשֵׁךְ בְּחוּטֵי הַחִזּוּר.

חָרִיט אוֹ אַרְנָק נַעֲשֶׂה מְיֻתָּר,

כְּשֶׁתִּשָּׂא בְּכִיסְךָ הַפְּנִימִי דַּף נְיָר,

דָּבוּק לְדַפֵּי מִכְתְּבֵי אַהֲבָה.

6105

בְּסִדּוּר הַתְּפִלָּה שֶׁל הַכֹּמֶר יֻחְבָּא,

וְחַיָּל, הָאָמוּן עַל זְרִיזוּת הַתְּנוּעוֹת,

יַשְׁלִיךְ מֵעָלָיו חֲגוֹרַת מַטְבְּעוֹת.

אָנָּא סְלַח, הוֹד מַלְכוּת, אִם נִדְמֶה שֶׁאֶפְרֹט

אֶת כָּל מִפְעָלְךָ הֶעָצוּם לִפְרוּטוֹת.

6110

פאוסט:

וְשֶׁפַע כָּזֶה שֶׁל אוֹצְרוֹת מַטְמוֹנִים,

אֲשֶׁר בְּאַדְמוֹת אַרְצוֹתֶיךָ צְפוּנִים,

אֵינוֹ נוֹשֵׂא פְּרִי. הֲרֵי שׁוּם הִגָּיוֹן

לֹא יִתְפֹּס שִׁעוּרָם, מַחְוִיר הַדִּמְיוֹן

נֹכַח עֹשֶר כָּזֶה, פּוֹרֵץ כָּל גְּבוּלוֹת,

6115

גַּם אִם יִרְצֶה, לֹא יוּכַל הֲכִילוֹ.

רַק רוּחוֹת שֶׁבֹּרְכוּ בִּרְאִיַּת לֹא־מֻשָּׂג,

בִּנְטוּל הַסְּיָגִים יִבְטְחוּ לְלֹא סְיָג.

מפיסטופלס:

נְיָר שֶׁכָּזֶה, תַּחַת פָּז וּפְנִינִים,

הוּא נוֹחַ כָּל כָּךְ, בְּשָׁוְיוֹ מַבְחִינִים

6120

מִיָּד. לֹא נָחוּץ מֶקַח וְלֹא מִמְכָּר

כְּדֵי לֵהָנוֹת מֵאִשָּׁה אוֹ שֵׁכָר;

מַתֶּכֶת רוֹצִים – הַבַּנְקַאי יְסַפְּקָהּ,

וְאִם אֵין לוֹ דַּי, קְצָת חוֹפְרִים בַּקַּרְקַע;

מוֹכְרִים בְּפֻמְבִּי גְּבִיעִים וְשַׁרְשֶׁרֶת,

6125

נִפְדֶּה הַנְּיָר, תְּמוּרָתוֹ מֻחְזֶרֶת,

וְיֵבוֹשׁ הַסַּפְקָן אֲשֶׁר לָנוּ לָעַג.

אֵין חֵפֶץ בְּאַחֵר, זֶה הָפַךְ לְמִנְהָג.

מַמְלְכוֹת הַקֵּיסָר צוֹבְרוֹת הוֹן אַדִּיר,

עֲדָיִים, שְׁלַל זָהָב וּנְיָר לְמַכְבִּיר.

6130

הקיסר:

אֶת עָשְׁרָהּ לָכֶם חָבָה הַקֵּיסָרוּת;

לוּ יְהֵא הַתַּגְמוּל רָאוּי לַשֵּׁרוּת.

לָכֶם יִמָּסֵר הַנִּסְתָּר מֵעֵין חַמָּה,

אַתֶּם תֻּפְקְדוּ עַל אוֹצְרוֹת הָאֲדָמָה.

אַתֶּם הַיּוֹדְעִים מַה גָּנוּז בַּמִּסְתָּרִים,

6135

רַק לִפְקֻדַּתְכֶם יָסוּרוּ הַחוֹפְרִים.

שָׂרֵי אוֹצְרוֹתַי, אַחֲדוּ הַשּׁוּרוֹת,

שְׂאוּ בְּגִילָה אֶת נֵטֶל הַמִּשְׂרוֹת,

וּבְעוֹלָם בּוֹ תַּחְתּוֹן הִתְמַזֵּג עִם עֶלְיוֹן

בְּאֹשֶר, עָשׂוּ לִרְוָחָה וּפִרְיוֹן.

6140

שר האוצר:

לֹא יָבוֹא בֵּינֵינוּ צֵל רִיב פְּלֻגְתָּה,

חָבִיב עֲלֵי מְאֹד הַקּוֹסֵם כְּשֻׁתָּף.

(יוצא עם פאוסט.)

הקיסר:

דּוֹרוֹנוֹת אֲחַלֵּק כָּאן לְכָל דּוֹרֵשׁ,

יֹאמַר נָא כָּל אִישׁ אִיךְ בָּהֶם יְשְׁתַּמֵּשׁ.

נער חצר (מקבל):

אֲנִי מֵעַתָּה אֲבַלֶּה בַּנְּעִימִים.

6145

נער חצר אחר (מקבל אף הוא):

אֶת נַעֲרָתִי אֲקַשֵּׁט בַּעֲדָיִים.

חדרן (מקבל):

אֶשְׁתֶּה לִי כִּפְלַיִם מִיַּיִן וְעָסִיס.

חדרן שני (מקבל אף הוא):

לִי הַקֻּבִּיּוֹת בּוֹעֲרוֹת כְּבָר בַּכִּיס.

נושא דגל (מהורהר):

אַרְמוֹנִי וּשְׂדוֹתַי אֲשַׁחְרֵר מֵחוֹבוֹת.

אחר (כמוהו):

קִבַּלְתִּי אוֹצָר – יִצְבֹּר לִי אוֹצָרוֹת.

6150

הקיסר:

קִוִּיתִי לִרְתֹּם עֹז וָמֶרֶץ לִפְעֻלָּה,

אַךְ הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַכִּיר מִלְּכַתְּחִלָּה:

לַמְרוֹת הַהוֹן שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקְכֶם,

נוֹתַרְתֶּם מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁהִנְּכֶם.

שוטה (מתקרב):324

מְחַלְּקִים חֲסָדִים, חַלֵּק גַּם לִי הַיּוֹם.

6155

הקיסר:

קַמְתָּ לִתְחִיָּה? הַכֹּל תִּשְׁתֶּה עַד תֹּם.

שוטה:

נְיַר הַקֶּסֶם! מַה טִּיבוֹ, אֵינִי בָּטוּחַ.

הקיסר:

מוּבָן שֶׁלֹּא, הֵן תְּפַזֵּר אוֹתוֹ לָרוּחַ.

שוטה:

פְּתָקִים נוֹפְלִים; מָה אֶעֱשֶׂה בָּהֶם, כְּבוֹדְךָ?

הקיסר:

אִם אֶצְלְךָ נָפְלוּ, נָפְלוּ בְּחֶלְקְךָ.

6160

(יוצא.)


שוטה:

חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים כְּתָרִים! אֵיזֶה שָׁלָל!

מפיסטופלס:

נֹאד יַיִן מְהַלֵּךְ, אַתָּה עוֹד חַי בִּכְלָל?

שוטה:

שֶׁבַע אֶפֹּל וְקַמְתִּי, הַיּוֹם טוֹב פִּי שִׁבְעָה.

מפיסטופלס:

מֵרֹב הַהִתְרַגְּשׁוּת, אַתָּה כְּבָר שְׁטוּף זֵעָה.

שוטה:

הַבֵּט וּרְאֵה, זֶה בֶּאֱמֶת שָׁוֶה מָמוֹן?

6165

מפיסטופלס:

מַסְפִּיק לְסַפֵּק כָּל רָעָב וְצִמָּאוֹן.

שוטה:

וְלִקְנוֹת אוּכַל קַרְקַע, בַּיִת, בָּקָר?

מפיסטופלס:

מוּבָן מֵאֵלָיו! הַכֹּל הַיּוֹם מֻתָּר.

שוטה:

אַרְמוֹן וְיַעַר, צַיִד וְדָגָה?

מפיסטופלס:

שֶׁלְּךָ!

אֶשְׂמַח לִרְאוֹתְךָ סָפוּן בְּטִירָתְךָ!

6170

שוטה:

הַלַּיְלָה כְּבַעַל־הַבַּיִת אֶשְׁתֶּה.

(יוצא.)

מפיסטופלס (לבד):

מִי עוֹד יְפַקְפֵּק בִּתְבוּנַת הַשּׁוֹטֶה!


 

כּוּךְ אָפֵל    🔗

פאוסט. מפיסטופלס.

מפיסטופלס:

מַה תִּמְשְׁכֵנִי לְכוּךְ אָפֵל?

הַאֵין שָׁם בִּפְנִים בְּאוּלַם הַמַּלְכוּת,

בִּשְׁלַל הַפְּאֵר שֶׁל הָמוֹן מִתְהוֹלֵל,

6175

כַּר דֵּי נִרְחָב לְבִדּוּר וְנוֹכְלוּת?

פאוסט:

אַל תִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָם תֵּרוּצִים

מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים, הֵם שְׁבוּרִים וּרְצוּצִים;

אַתָּה מִתְרוֹצֵץ, אַךְ כָּל מַטְּרָתְךָ

הִיא לֹא לַעֲמֹד כְּלָל בְּדִבּוּרְךָ.

6180

וְאִלּוּ מִמֶּנִּי תּוֹבְעִים הַחַצְרָן

וְרֹאשׁ הַשָּׂרִים לְסַפֵּק רְצוֹנָם,

הַקֵּיסָר דּוֹרֵשׁ, וּבְמוֹ עֵינָיו,

לִרְאוֹת אֶת פָּרִיס וְהֵלֵנָה יַחְדָּו;325

דְּמוּת הַמּוֹפֵת לָאִשָּׁה וְלַגֶּבֶר –

6185

וְעָלַי לְהָבִיא לוֹ אוֹתָם מִן הַקֶּבֶר.

אֶת דְּבָרִי לֹא אֵפֶר. עֲבֹד בְּלִי דִּחוּי!

מפיסטופלס:

שְׁטוּת לְפַזֵּר הַבְטָחוֹת בְּלִי כִּסּוּי.

פאוסט:

וְאוּלַי לֹא חָשַׁבְתָּ לְרֶגַע, אֶחָא,

לְאָן יוֹבִילוּנוּ תַּעֲלוּלֶיךָ;

6190

קֹדֶם הִגְדַּלְנוּ עָשְׁרוֹ וְכֹחוֹ,

עַכְשָׁו צָרִיךְ לְשׁוֹבֵב אֶת רוּחוֹ.

מפיסטופלס:

דִּמִּיתָ שֶׁיֵּשׁ כָּאן דָּבָר שֶׁל כְּלוּם,

אֲבָל מַדְרֵגָה זוֹ תְּלוּלָה אַף יוֹתֵר;

חוֹדֵר אַתָּה כָּאן לִתְחוּם כֹּה עָלוּם,

6195

וְחוֹב חָדָשׁ בִּפְזִיזוּת צוֹבֵר,

אִם תַּחְשֹׁב שֶׁהֶלֶנוֹת נִתָּן בְּקַלּוּת

לְהַעֲלוֹת בָּאוֹב כִּשְׁטָרוֹת הֶחָצֵר.

בְּלַחַשׁ־נַחַשׁ וְכִשְׁפֵי כַּשְׁפָן

אַזְמִין לִכְבוֹדְךָ כָּל בְּכוֹרֵי שָׂטָן;

6200

אַךְ שֵׁדָה – וְלוּ גַּם יָפְיָהּ מַרְשִׁים,

לֹא תִּתְחָרֶה בַּיָּפָה בַּנָּשִׁים.

פאוסט:

שׁוּב אוֹתוֹ הַפִּזְמוֹן הַמֻּכָּר!

אִתְּךָ לָעַד הַקַּרְקַע לֹא בְּטוּחָה.

רַק עִכּוּבִים וּמִכְשׁוֹל הוֹרָתְךָ,

6205

וּבְעַד כָּל טִרְחָה תִּגְבֶּה שׁוּב שָׂכָר.

בְּלַחַשׁ אוֹ שְׁנַיִם אַתָּה זֹאת מַשִּׂיג,

אֶפְנֶה כֹּה וָכֹה, וּכְבָר הִיא אִתָּנוּ.

מפיסטופלס:

עִם עוֹבְדֵי אֱלִילִים אֵין לִי שִׂיחַ וָשִׂיג,

לָהֶם גֵּיהִנּוֹם נִפְרָד מִשֶּׁלָּנוּ;

6210

אַךְ יֵשׁ עֵצָה.

פאוסט:

דַּבֵּר בְּלִי הִסּוּסִים.

מפיסטופלס:

אֵינִי שָׂשׂ לְגַלּוֹת סוֹדוֹת כְּמוּסִים. –

יֵשׁ אֵלוֹת הַשְּׁרוּיוֹת בִּבְדִידוּת עַל כִּסְאָן,

לֹא־מָקוֹם סְבִיבָן, וַדַּאי גַּם לֹא־זְמַן;

לֹא נוֹחַ אֲפִלּוּ לִנְקֹב בִּשְׁמָן.

6215

הָאִמָּהוֹת הֵן! 326

*פאוסט (בחלחלה):

אִמָּהוֹת!

מפיסטופלס:

נֶחְרַדְתָּ כְּבָר?

פאוסט:

אִמָּהוֹת! אִמָּהוֹת! – זֶה נִשְׁמָע כֹּה מוּזָר!

מפיסטופלס:

מַמָּשׁ כָּךְ. אֵלוֹת. הֵן לִבְנֵי אֱנוֹשׁ

אֵינָן יְדוּעוֹת. מִפְּנֵיהֶן נַחֲשֹׁשׁ.

צְלֹל אֶל מְעוֹנָן, לַמַּעֲמַקִּים,

6220

אַתָּה הָאָשֵׁם שֶׁלָּהֶן נִזְקָקִים.

פאוסט:

וְהַדֶּרֶךְ?

מפיסטופלס:

אֵין דֶּרֶךְ! לֹא־דְּרוּכָה הִיא

וְאֵין בָּהּ לִדְרֹךְ; לֹא נֶחְפֶּצֶת הִיא

וְאֵין בָּהּ לַחְפֹּץ. מוּכָן וּמְזֻמָּן? –

לֹא מִבְצָר, לֹא מַנְעוּל גַּם לֹא בְּרִיחַ,

6225

הַבְּדִידוּת הִיא זוֹ שֶׁאוֹתָךְ תַּבְרִיחַ.

הֲטָעַמְתָּ כְּבָר בְּדִידוּת וּשְׁמָמָה?

פאוסט:

חֲסֹךְ בְּטוּבְךָ בְּמִשְׁלֵי כְּזָבִים,

נוֹדֵף מִזֶּה רֵיחַ מִטְבַּח כְּשָׁפִים

מִתְּקוּפָה שֶׁחָלְפָה וְעָבְרָה מִזְּמַן.

6230

הַמְעַט בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם חָיִיתִי?

לָמַדְתִּי לָרִיק, לָרִיק לָמַדְתִּי?

בְּשׂוֹם־שֵׂכֶל, סָבַרְתִּי, נִסַּחְתִּי דְּבַר מָה,

וּכְבָר חָשׁוּ לִסְתֹּר זֹאת מֵעַל כָּל בָּמָה;

וְכִי לֹא נַסְתִּי מִדִּבְרֵי הַתִּפְלוּת

6235

אֶל הַבְּדִידוּת בְּעַרְבוֹת הַיְשִׁימוֹן,

וּכְדֵי לֹא לִשְׁכֹּן מְנֻדָּה וְגַלְמוּד,

אֶת נַפְשִׁי הִסְגַּרְתִּי לַשֵּׁד עַצְמוֹ!

מפיסטופלס:

לוּ גַּם חָצִיתָ יַמִּים בִּשְׂחִיָּה,

מַבִּיט בָּאֵינְסוֹף הַתָּכֹל בִּתְהִיָּה,

6240

הֵן הָיִיתָ מַבְחִין בִּמְחוֹל הַגַּלִּים,

גַּם לוּ חַיֶּיךָ הוֹלְכִים וְאוֹזְלִים.

הָיִיתָ רוֹאֶה מָה. בְּמֵי יָם יְרֻקִּים

הָיִיתָ רוֹאֶה דוֹלְפִינִים מְזַנְּקִים;

רוֹאֶה סַהַר, עָב, כּוֹכָב, חַמָּה;

6245

בְּאַפְסֵי הַשְּׁמָמָה לֹא תִּרְאֶה מְאוּמָה,

לֹא תִּשְׁמַע קוֹל פְּסִיעָה שֶׁתִּפְסַע רַגְלְךָ,

לֹא תִּמְצָא תַּחְתֶּיךָ מְקוֹם מְנוּחָה.

פאוסט:

עַכְשָׁו תְּדַבֵּר כְּמוֹרֵה נְבוֹכִים

שֶׁכָּל רְצוֹנוֹ לְבַלְבֵּל חֲנִיכִים;

6250

בִּמְהֻפָּךְ. כִּי אוֹתִי אֶל הָרִיק תְּשַׁגֵּר

כְּמוֹ שָׁם אֶלְמַד וְאַשְׂכִּיל יוֹתֵר,

כְּאוֹתוֹ הַקּוֹף, גַּם אוֹתִי תְּבַקֵּשׁ

לִרְדּוֹת לְךָ עַרְמוֹנִים מִן הָאֵשׁ.

אֲנִי מוּכָן! וּבְלִי הִתְלַבְּטוּת,

6255

בְּאֵין שֶׁלְּךָ אֲחַפֵּשׂ כֻּלִּיּוּת.

מפיסטופלס:

אַחְמִיא לְךָ, לִפְנֵי שֶׁנִּפָּרֵד,

אָכֵן, מִי כָּמוֹךְ מַכִּיר אֶת הַשֵּׁד;

קַח אֶת הַמַּפְתֵּחַ.

פאוסט:

הוּא כֹּה קָטֹן!

מפיסטופלס:

אֱחֹז בּוֹ וְאַל תְּזַלְזֵל בְּעֶרְכּוֹ.

6260

פאוסט:

הוּא גָּדֵל בְּיָדִי! מֵאִיר, מַבְזִיק!

מפיסטופלס:

עַכְשָׁו תָּפַסְתָּ בַּמֶּה תַּחֲזִיק?

הַמַּפְתֵּחַ יִפְתַּח דְּלָתוֹת עֲלוּמוֹת,

תֵּלֵךְ אַחֲרָיו – יוֹבִילְךָ לָאִמָּהוֹת.

פאוסט (מזדעזע):

לָאִמָּהוֹת! שׁוּב מַכָּה בִּי הַמִּלָּה!

6265

לָמָּה אָזְנַי מְסָרְבוֹת לְקַבְּלָהּ?

מפיסטופלס:

מִמִּלָּה חֲדָשָׁה לָמָּה תַּחְשֹׁשׁ?

תִּרְצֶה לִשְׁמֹעַ רַק מַה שֶּׁנָּדוֹשׁ?

אַל תֶּחְרַד מִן הַצְּלִיל, הָנֵס בֶּהָלָה,

מִכְּבָר הִכְנַסְתִּיךָ בְּסוֹד הַמֻּפְלָא.

6270

פאוסט:

בַּשִּׁתּוּק גַּם לֹא אֲבַקֵּשׁ מִפְלָט,

אֵין טוֹב לָאָדָם מֵאֲשֶׁר חַלְחָלָה;327

גַּם אִם עוֹלָמֵנוּ בְּאֵימָה לֹא יַכְבִּיר,

בִּזְכוּתָהּ יִתְפֹּס אָדָם אֶת הַכַּבִּיר.

מפיסטופלס:

וּבְכֵן, צְלֹל! אוֹ מוּטָב אֹמַר: עֲלֵה!

6275

הַיְנוּ הָךְ. בְּרַח מִן הַקַּיָּם

וּלְנִבְכֵי מַמְלֶכֶת אֵין־צוּרָה תֵּלֵךְ!

הִתְעַנֵּג עַל אֲשֶׁר מִכְּבָר נֶעֱלַם;

צִלְלֵי עָבַר כְּעָנָן סְבִיבְךָ כִּי נָעוּ,

מַפְתַּחֲךָ הָנֵף, וּבְךָ לֹא יִגָּעוּ.

6280

פאוסט (נלהב):

טוֹב! בְּהַחְזִיקִי בּוֹ, כֹּחוֹת בִּי מִתְחַדְּשִׁים,

מַרְחִיבִים אֶת חָזִי, לִפְעֻלָּה מִתְרַגְּשִׁים.

מפיסטופלס:

עַד אֲשֶׁר תּוֹדִיעֲךָ חֲצוּבָה יוֹקֶדֶת328

כִּי לִתְהוֹם תַּחְתִּיּוֹת הֶעֱמַקְתָּ לָרֶדֶת.

לְאוֹרָהּ תֶּחֱזֶה בָּהֶן, בָּאִמָּהוֹת,

6285

יוֹשְׁבוֹת, הוֹלְכוֹת, לְעִתִּים עוֹמְדוֹת,

כִּרְצוֹנָן. לוֹבְשׁוֹת־פּוֹשְׁטוֹת צוּרָה,

שַׁעֲשׁוּעַ־עַד הוּא לְנֶצַח הַיְצִירָה,

מֻקָּפוֹת בְּצַלְמֵי דְּמֻיּוֹת הַבְּרוּאִים, 329

אוֹתְךָ לֹא יִרְאוּ, אֶלָּא רַק רְפָאִים.

6290

אָז חַזֵּק לְבָבְךָ, הַסַּכָּנָה קְרוֹבָה,

שִׂים פְּעָמֶיךָ אֶל הַחֲצוּבָה

וְגַע בָּהּ בַּמַּפְתֵּחַ.

(פאוסט מַחוֶה החלטית במפתח שבידו.)

מפיסטופלס (מתבונן בו):

מְצֻיָּן!

הִיא תָּבוֹא אַחֲרֶיךָ כְּעֶבֶד נֶאֱמָן;

בְּלֹא פֶּגַע תַּעֲלֶה וְתִצְלַח דַּרְכְּךָ,

6295

וְלִפְנֵי שֶׁיַּבְחִינוּ, תַּחְזֹר אִתְּךָ.

וּמֵרֶגַע שֶׁזּוֹ בְּיָדְךָ, זְכֹר,

תּוּכַל לְזַמֵּן גִּבּוֹרִים מִן הַשְּׁחוֹר.

אַתָּה הָרִאשׁוֹן שֶׁלְּמָצְאָהּ שׁוֹאֵף:

אִם יָקוּם הַדָּבָר, לִזְכוּתְךָ יִזָּקֵף.

6300

אָז רַק נִצְטָרֵךְ, בְּכֶשֶׁף מַתְאִים,

אֶת אֵד הַקְּטֹרֶת לְהַחֲלִיף בְּאֵלִים.

פאוסט:

וּמָה עַכְשָׁו?

מפיסטופלס:

שְׁאַף מַטָּה בְּכָל יֵשׁוּתְךָ;

תֵּרֵד, גַּם תַּחְזֹר, בִּרְקִיעַת רַגְלְךָ.

(פאוסט רוקע בגלו ושוקע.)

מפיסטופלס:

הַלְוַאי שֶׁהַמַּפְתֵּחַ אָכֵן יַעֲזֹר!

6305

סַקְרָן אֲנִי אִם אֵי פַּעַם יַחֲזֹר.


 

אוּלַמּוֹת מוּאָרִים בְּאוֹר בָּהִיר    🔗

(הקיסר ונסיכים, החצר שוקקת.)

החדרן (למפיסטופלס):

אֶת סְצֵנַת הָרוּחוֹת אַתָּה עוֹד חַיָּב;

הָאָדוֹן קְצַר־רוּחַ! הַתְחֵל עַכְשָׁו.

ראש השרים:

הוֹד חַסְדּוֹ זֶה עַתָּה שׁוּב דָּרַשׁ וְחָקַר;

הִזָּהֵר! אַל תָּעִיר אֶת חֲמַת הַקֵּיסָר.

6310

מפיסטופלס:

לְשֵׁם כָּךְ יָצָא רֵעִי לְמַסָּע,

הוּא כְּבָר יֵדַע לַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ;

הַרְחֵק מֵעֵין אָדָם הוּא תָּר,

שׁוֹקֵד עַל הַסּוֹד בִּמְלֹא הַמֶּרֶץ;

הֶחָפֵץ בְּיֹפִי צָרוּף, בְּאוֹצָר,

6315

זָקוּק לַצְּפוּנָה שֶׁבַּתּוֹרוֹת הַנִּסְתָּר.

ראש השרים:

מַה תּוֹרָה תִּדָּרְשׁוּ לָהּ – לֹא אִכְפַּת;

הַקֵּיסָר מְצַוֶּה שֶׁתַּתְחִילוּ מִיָּד.

בלונדית (למפיסטופלס): 330

רְאֵה, בִּמְחִילָה, אֶת עוֹרִי הַצַּח,

אַךְ בַּקַּיִץ, אָדוֹן, הוּא שׁוֹנֶה כָּל כָּךְ!

6320

הוּא מַצְמִיחַ פִּתְאֹם מְאוֹת נְמָשִׁים

שֶׁאֶת לֹבֶן הָעוֹר הַנָּאֶה מְכַסִּים.

עֲזֹר!

מפיסטופלס:

חֲמוּדָה כָּזֹאת, צַר בְּיוֹתֵר!

מְנֻמֶּרֶת בְּמַאי כְּעוֹרוֹ שֶׁל נָמֵר.

קְחִי בֵּיצֵי צְפַרְדֵּעַ וּלְשׁוֹן קַרְפָּדָה,

6325

זַקְּקִי לְאוֹר סַהַר בְּרֹב קְפִידָה,

מִרְחִי בְּלִי הִסּוּס בַּעֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ,

עִם בּוֹא הָאָבִיב – אֵין עוֹד זֵכֶר לְנֶמֶשׁ.

שחומה:

הֶהָמוֹן נִדְחָק לִדְרֹש בַּעֲצָתְךָ,

עֲזֹר נָא גַּם לִי! רַגְלִי הַנָּכָה

6330

מְצִיקָה בְּמָחוֹל וּבַהֲלִיכָה,

קָשֶׁה לִי אֲפִלּוּ לָקֹד קִדָּה.

מפיסטופלס:

הַרְשִׁי לִי לִדְרֹךְ עַל רַגְלֵךְ, יַלְדָּה.

שחומה:

כָּזֹאת נֶאֱהָבִים עוֹשִׂים בַּסֵּתֶר.

מפיסטופלס:

דְּרִיכַת כַּף רַגְלִי יְקָרָה עַד אֵין חֵקֶר.

6335

מַדְוֶה לְמַדְוֶה – מָזוֹר, כָּךְ אוֹמְרִים.331

רֶגֶל תַּחַת רֶגֶל, זוֹ הָאָמָּנוּת.

קִרְבִי! זְהִירוּת! וּבְלִי נוֹקְמָנוּת.

שחומה:

אַי! זֶה שׂוֹרֵף! דְּרִיכָה אַכְזָרִית,

כְּמוֹ טֶלֶף הַסּוּס.

6340

מפיסטופלס:

מִיָּד זֶה יַבְרִיא.

עַכְשָׁו תִּרְקְדִי כְּאַוַּת נַפְשֵׁךְ,

וְתַחַת שֻׁלְחָן תִּתְחַכְּכִי בְּדוֹדֵךְ.

גבירה (נדחקת אליו):

תְּנוּ לִי לַעֲבֹר! מָה עַז כְּאֵבִי,

כְּפִגְיוֹן יְפַלַּח אֶת חַדְרֵי לְבָבִי;

עַד אֶמֶשׁ הוּא עוֹד אַחֲרַי עָגָב,

6345

עַכְשָׁו לָהּ קוֹרֵץ, לִי מַפְנֶה הַגַּב.


מפיסטופלס:

חָמוּר הַדָּבָר, שִׂימִי לֵב מֵעַתָּה.

צְרִיכָה אַתְּ לַחְמֹק אֵלָיו בַּחֲשַׁאי;

קְחִי אֶת זֶה הַפֶּחָם, וְסַמְּנִי בִּזְהִירוּת

עַל שַׁרְווּל, עַל מְעִיל, עַל כָּתֵף, בְּאַקְרַאי.

6350

הוּא יָחוּשׁ בְּלִבּוֹ מַדְקֵרַת חֲרָטָה.

אַתְּ אֶת הַפֶּחָם בִּלְעִי בִּמְהִירוּת,

יַיִן אוֹ מַיִם לֹא יִגְּעוּ בִּשְׂפָתֵךְ.

עוֹד הַלַּיְלָה הַזֶּה יִתְיַפַּח מוּל דַּלְתֵּךְ.

גבירה:

יֵשׁ בָּזֶה רַעַל?

6355

מפיסטופלס (מתמרמר):

קְצָת כָּבוֹד, בִּמְחִילָה!

פֶּחָם שֶׁכָּזֶּה לֹא מוֹצְאִים בְּנָקֵל;

הִצַּלְתִּי אוֹתוֹ מֵאוּדֵי הַמּוֹקֵד

שֶׁהִבְעַרְנוּ הַרְבֵּה בִּימֵי הַתְּהִלָּה.332

נער:

אֲנִי מְאֹהָב, אַךְ אוֹתִי מִי יַחְשִׁיב?

מפיסטופלס (הצידה):

כְּבָר אֵינֶנִּי יוֹדֵע לְמִי לְהַקְשִׁיב.

6360

(אל הנער:)

עַל הַצְּעִירָה אַל תָּשִׂים יְהָבְךָ.

בּוֹגֶרֶת תֵּדַע לְהַכִּיר בְּטִיבְךָ. –

(אחרים נדחפים.)

עוֹד נִקְהָלִים! הִסְתַּבַּכְתִּי כָּעֵת

בַּסּוֹף אֶזְדַּקֵּק לְעֶזְרַת הָאֱמֶת;

פִּתְרוֹן גָּרוּעַ! מְצוּקָה שֶׁכָּזֹאת. –

6365

אִמָּהוֹת, אִמָּהוֹת! תְּנוּ לְפָאוּסְט לַחֲזֹר!

(מביט סביבו.)

הָאוֹרוֹת מַבְלִיחִים בַּטְּרַקְלִין הַגָּדוֹל,

תְּכוּנָה נִסְעֶרֶת מֻרְגֶּשֶׁת בַּכֹּל.

צוֹעֲדִים בַּסָּךְ בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה,333

מִתּוֹךְ מִסְדְּרוֹנוֹת, מִגְּזֻזְטְרָה רְחוֹקָה.

6370

עַכְשָׁו מִתְכַּנְּסִים הֵם אֶל תּוֹךְ אוּלַם

אַבִּירֵי הַקֶּדֶם, הַצַּר מֵהֲכִילָם.

אֶת הַכְּתָלִים מַרְבַדִּים מְקַשְּׁטִים,

בְּכָל כּוּךְ וְכַרְכֹּב כְּלֵי קְרָב עַתִּיקִים.

כָּאן, נִדְמֶה, בְּכִשּׁוּף אֵין עוֹד צֹרֶךְ;

6375

הָרוּחוֹת מוֹצְאוֹת מֵעַצְמָן אֶת הַדֶּרֶךְ.


 

אוּלָם הָאַבִּירִים    🔗

תאורה עמומה

הקיסר ופמלייתו נכנסים.334


הכרוז:

אֶת תַּפְקִיד הַכָּרוֹז לְהַכְרִיז עַל מוֹפָע

מְסַכְּלוֹת בְּטִבְעָן הַחֲשָׁאִי הָרוּחוֹת;

לַשָּׁוְא תְּנַסֶּה בְּלָשׁוֹן רָפָה

לַעֲמֹד עַל סוֹדָן שֶׁל דְּמֻיּוֹת מַבְלִיחוֹת.

6380

הַכֻּרְסוֹת עֲרוּכוֹת, כִּסְאוֹת לְמַכְבִּיר,

אֶת הַקֵּיסָר מוֹשִׁיבִים מוּל הַקִּיר;

עַל הַשְּׁטִיחִים הוּא יִצְפֶּה בְּנַחַת

בִּצְבָאוֹת וּקְרָבוֹת עַתִּיקִים גַּם יַחַד.

הָאָדוֹן וְשָׂרָיו מְסִבִּים כֻּלָּם,

6385

סַפְסָלִים צְפוּפִים בְּשׁוּלֵי הָאוּלָם,

וּבְחָסוּת רְפָאִים, נַעֲרָה אֲהוּבָה

נִצְמֶדֶת בְּחֵשֶׁק אֶל בְּחִיר לְבָבָהּ.

וְכֵיוָן שֶׁכָּל אִישׁ כְּבָר מָצָא מוֹשָׁבוֹ,

צְבָא הָרוּחוֹת יַעֲלֶה וְיָבוֹא!

6390

חצוצרות.

אסטרולוג:

תָּחֵל הַדְּרָמָה בְּקֶצֶב נָאוֹת,

בְּצַו הַקֵיסָר, הִפָּתְחוּ קִירוֹת!

דָּבָר לֹא יַפְרִיעַ, מוּכָן הַמִּקְסָם,

הַשְּׁטִיחִים נְמוֹגִים כְּמוֹ אֵשׁ אוֹחַזְתָּם;

הַחוֹמָה נִפְעֶרֶת, סוֹבֶבֶת אָחוֹר,

6395

תֵּיאַטְרוֹן עֲנָק מִסְתַּמֵּן בִּמְקוֹמָהּ,

אוֹר־פֶּלֶא סָמוּי מֵאִיר אֶת הַשְּׁחוֹר,

אֶתְפֹּס לִי עֶמְדָּה בְּקַדְמַת הַבָּמָה.

מפיסטופלס (מזדקר מכוך הלחשן):

אֲנִי אַרְשִׁימְכֶם מִן הַתָּא שֶׁבְּכָאן,

מִי כַּשֵּׁד מְנֻסֶּה בְּחָכְמַת הַלַּחְשָׁן.

6400

(אל האסטרולוג:)

אַתָּה, הַיּוֹדֵעַ מַסְלוּל כּוֹכָבִים,

אֶת שֶׁאֶלְחַשׁ בְּלִי כָּל קֹשִׁי תָּבִין.

אסטרולוג:

וְהִנֵּה לְפָנֵינוּ, מַמָּשׁ דֶּרֶךְ נֵס,

מִקְדָּשׁ מִימֵי קֶדֶם אֵיתָן מִתְנוֹסֵס.

דֻּגְמַת אַטְלָס, נוֹשֵׂא הַשְּׁחָקִים,335

6405

בְּטוּר נִצָּבִים עַמּוּדֵי עֲנָקִים;

אֶת נֵטֶל הַכֹּבֶד יִשְּׂאוּ בְּלִי תְּלוּנוֹת,

שְׁנַיִם יַסְפִּיקוּ לָשֵׂאת בֵּית־מִדּוֹת.

ארכיטקט:336

וּבְכֵן, זֶה הַקְּלָסִי־עַתִּיק הַמְפֻרְסָם!

כַּמָּה מְאַכְזֵב! הוּא עָמוּס וּמְגֻשָּׁם.

6410

הַגַּס – אֲצִילִי הוּא, הַמָּסָה – גְּדֻלָּה.

צְרִיחִים דַּקֵּי גֵּו, תְּנוּ, שַׁגְּרוּ לֶחָלָל;

שִׂיאֵי קִמְרוֹנוֹת אֶת הַלֵּב יְרוֹמֵמוּ,

שְׁאִיפָה לַמָּרוֹם תְּרוֹמֵם אֶת נַפְשֵׁנוּ.

אסטרולוג:

הַקְבִּילוּ בְּחִיל שָׁעוֹת בְּרוּכוֹת כּוֹכָב;

6415

הַקֶּסֶם יִכְבֹּל הִגָּיוֹן בִּכְבָלָיו;

תַּחְתָּיו נִתֵּן דְּרוֹר לַדִּמְיוֹן הָעַתִּיר

שֶׁיָּבִיא מִמֶּרְחָק כָּל מֻפְלָא וְאַדִּיר.

תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּמַשְּׂאַת נַפְשְׁכֶם,

זִכְרוּ, יֵאָמֵן אֲשֶׁר לֹא יִתָּכֵן.337

6420

פאוסט עולה אל קדמת הבמה מן הצד השני.

אסטרולוג:

בִּגְלִימַת כְּהֻנָּה, עֲטוּר זֵר, אִישׁ פְּלָאִים,

יָבוֹא מִפְעָלוֹ הַנּוֹעָז לְהַשְׁלִים.

חֲצוּבָה תְּלַוֵּהוּ מִכּוּךְ הַסְּתָרִים,

וּכְבָר רֵיחַ שֶׁל קְטֹרֶת עוֹלֶה בָּאֲוִיר.

תְּחִלָּה יִפְתַּח וִיקַדֵּשׁ הַמְּלָאכָה,

6425

וְכָל שֶׁצָּפוּי מֵעַתָּה הוּא בְּרָכָה.

פאוסט (בפאתוס):

בְּשִׁמְכֶן, הָאִמָּהוֹת, אַתֶּן הַמּוֹלְכוֹת

בְּאֵין־גְּבוּל, וּבְצַוְתָּא בָּדָד שׁוֹכְנוֹת

לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. לְרֹאשְׁכֶן עוֹטְרוֹת

תְּמוּנוֹת שֶׁל חַיִּים שֶׁחַיִּים חֲסֵרוֹת.

6430

מַה שֶּׁקָּם בֶּעָבָר, בְּכָל זִיו וְהָדָר,

רוֹחֵשׁ עוֹד סְבִיבְכֶן, וְלָנֶצַח נִשְׁאָר.

אַתֶּן תְּחַלְּקוּהוּ, אֵלוֹת־לְהַלֵּל,

לְאֹהֶל הַיּוֹם, לְקִמְרוֹן הַלֵּיל.

אֶת אֵלֶּה מַהֲלַךְ הַחַיִּים גּוֹרֵף,

6435

אֲחֵרוֹת הַמְכַשֵּׁף הַנּוֹעָז חוֹשֵׂף;338

בַּמֻּפְלָא יַחֲלֹק, וּבְרֹחַב־יָד,

יַרְאֶה לְכָל אִישׁ אֶת שִׂיא מַאֲוַיָּיו.

אסטרולוג:

אַךְ יִגַּע הַמַּפְתֵּחַ בַּכְּלִי הַיּוֹקֵד

וּכְבָר מְכַסֶּה אֶת הַחֶדֶר מִין אֵד,

6440

לוֹבֵשׁ דְּמוּת עָנָן וּפְנִימָה חוֹמֵק,339

מִתְרַחֵב, מִתְכַּדֵּר, מִתְכַּוֵּץ, מִתְחַלֵּק.

וְגֻלַּת כּוֹתַרְתּוֹ שֶׁל חֶזְיוֹן הָרוּחוֹת:

צְלִילִים נִשְׁמָעִים בַּאֲשֶׁר הֵן הוֹלְכוֹת!

מִתָּו אַוְרִירִי נִרְקָם כָּאן דְּבַר מָה,

6445

כָּל נִיעַ מוֹלִיד מַנְגִּינָה נְעִימָה.

כַּרְכֹּב מְצַלְצֵל, סְטָו עוֹנֶה בְּזִמְרָה,

כָּל חֲלַל הַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ אוֹמֵר שִׁירָה.

הָאֵד שׁוֹקֵעַ; עַל מַצַּע הֶעָבִים

יִפְסַע עֶלֶם חֵן בִּצְעָדִים קְצוּבִים.

6450

כָּאן תָּם תַּפְקִידִי, לֹא צָרִיךְ לְהַזְכִּיר,

מִי אֶת פָּרִיס הֶחָבִיב לֹא יַכִּיר!

פריס מופיע.340

גבירה:

אֵיזֶה אוֹן־נְעוּרִים קוֹרֵן וְשׁוֹקֵק!

שנייה:

רַעֲנָן, עֲסִיסִי, מַמָּשׁ אֲפַרְסֵק!

שלישית:

בִּשְׂפָתָיו הַתְּפוּחוֹת מְתִיקוּת אֵין כָּמוֹהָ!

6455

רביעית:

הֵן לֹא תִּתְנַגְּדִי מִמֶּנָּה לִגְמֹעַ?

חמישית:

אֲצִילִי אוּלַי לֹא, אַךְ מַמָּשׁ נֶחְמָד.

שישית:

לוּ רַק שִׁפֵּר אֶת דְּרָכָיו מְעַט.

אביר:

אֲנִי חָשׁ בְּרֵיחוֹ שֶׁל נַעַר רוֹעִים,

אֵין בּוֹ שֶׁמֶץ נָסִיךְ אוֹ נִימוּס עִירוֹנִי.341

6460

אחר:

נוּ, טוֹב. הֲרֵיהוּ עֵירֹם לְמֶחְצָה,

אַךְ נִרְאֵהוּ חָגוּר בְּשִׁרְיוֹן וְקַסְדָּה.

גבירה:

הוּא מִתְיַשֵּׁב בְּשַׁלְוָה, בְּרַכּוּת.

אביר:

בְּחֵיקוֹ כְּבָר הָיִית יְשׁוּבָה בְּנוֹחוּת?

אחרת:

אֵיךְ בְּנֹעַם רֹאשׁוֹ עַל זְרוֹעוֹ רוֹכֵן.

6465

חדרן:

חָצוּף: אֶצְלֵנוּ זֶה לֹא יִתָּכֵן.

גבירה:

אַתֶּם הַגְּבָרִים מוֹצְאִים פְּגָם בְּכָל דָּבָר.

החדרן:

לְחַלֵּץ אֵיבָרִים בְּנוֹכְחוּת הַקֵּיסָר!

גבירה:

הוּא חוֹשֵׁב שֶׁאֵין אִישׁ! מְשַׂחֵק הוּא תַּפְקִיד.

החדרן:

גַּם בְּמַחֲזֶה עַל נִימוּס יֵשׁ לְהַקְפִּיד.

6470

גבירה:

תְּנוּמָה יָרְדָה עַל עֵינָיו בִּנְעִימוּת.

החדרן:

מִיָּד הוּא יִנְחַר פֹּה, בְּרֹב טִבְעִיּוּת.342

גבירה צעירה (מוקסמת):

כְּעֵין נִיחוֹחַ בַּקְּטֹרֶת הִתְעַרְבֵּב,

שֶׁאֶת לִבִּי מַרְנִין וּמְשׁוֹבֵב.

מבוגרת יותר:

נָכוֹן! מַשָּׁב חוֹדֵר לַנְּשָׁמָה,

6475

מִמֶּנּוּ בָּא!

המבוגרת ביותר:

זֶה לְשַׁד הַגְּדִילָה,

כְּאַמְבְּרוֹזְיָה בָּעֶלֶם הָרַךְ נוֹבֵט,

וּסְבִיבוֹ בֶּחָלָל כְּנִיחוֹחַ פּוֹשֵׁט.

הלנה מופיעה.

מפיסטופלס:

זֹאת הִיא! שֵׁנָה לֹא תַּדִּיר מֵעֵינִי.

אָמְנָם יָפָה, אַךְ לֹא לְטַעֲמִי.

6480

אסטרולוג:

שׁוּב לֹא נוֹתַר לִי תַּפְקִיד לְשַׁחֵק,

כְּאִישׁ שֶׁל כָּבוֹד אוֹדֶה בָּאֱמֶת.

לְשׁוֹן אֵשׁ לוּ נִתְּנָה לִי, לַיֹּפִי לָשִׁיר!

עַל יָפְיָהּ שׁוֹרְרוּ כְּבָר שִׁירִים לְמַכְבִּיר.

מִי שֶׁצּוֹפֶה בָּהּ, יוֹצֵא מִגִּדְרוֹ.

6485

מִי שֶׁזּוֹכֶה בָּהּ, אֵין גְּבוּל לְאָשְׁרוֹ.

פאוסט:

הַעוֹד לִי עֵינַיִם? מֵעֹמֶק נַפְשִׁי

מַעְיַן הַיֹּפִי גּוֹאֶה וְנִגָּר!

בְּרָכָה לִי הֵנִיבוּ זַוְעוֹת מַסָּעִי.

הֵן הָיָה עוֹלָמִי עָקָר, לֹא מֻכָּר!

6490

וּמַה הוּא עַתָּה, מֵאָז הִתְקַדְּשׁוּתִי?

עוֹלָם לוֹ נִכְסַפְתִּי, שָׁרְשִׁי, מַשְׁמָעוּתִי!

נִשְׁמַת אַפִּי לְעוֹלָם לוּ תִּפַּח,

אִם מִמֶּנִּי אֵי פַּעַם הוּא שׁוּב יִלָּקַח!

דְמוּת הַקְּסָמִים שֶׁבָּרְאִי הֻכְפְּלָה,

6495

וְלִי הֶעֱנִיקָה אָז עֹשֶׁר מֻפְלָא,

אֵינָהּ אֶלָּא קֶצֶף מוּל חֵן כְּשֶׁלָּךְ! –

רַק לָךְ אֶת תַּמְצִית אוֹנִי אַקְדִּישׁ,

אֶת כָּל מִכְמַנֵּי תְּשׁוּקָתִי אַגִּישׁ,

עֶרְגָּה, אַהֲבָה, טֵרוּף, לָךְ אוֹעִיד.

6500

מפיסטופלס (מן התיבה):

שְׁלֹט בְּעַצְמְךָ! אַל תַּחְרֹג מֵהַתַּפְקִיד!

גבירה מבוגרת:

גְּבוֹהָה, חֲטוּבָה, רַק רֹאשָׁהּ קְצָת קָטָן.

צעירה יותר:

הַבִּיטוּ בַּקַּרְסֹל! כָּל כָּךְ לֹא מְעֻדָּן!

דיפלומט:

נְסִיכוֹת יְפוֹת־תֹּאַר רָאִיתִי בַּחֶלֶד,

אַךְ זוֹ מֵרֹאשׁ עַד כַּף־רֶגֶל מֻשְׁלֶמֶת.

6505

איש חצר:

הִיא קְרֵבָה בִּגְנֵבָה אֶל הָעֶלֶם הַנָּם.


גבירה:

כֹּה כְּעוּרָה, מוּל הַטֹּהַר הַתָּם!

משורר:

הוּא קוֹרֵן כֻּלּוֹ מִזֹּהַר יָפְיָהּ.

גבירה: אֶנְדִימִיוֹן וְלוּנָה! מַמָּשׁ כַּמְצֻיָּר.343

משורר:

אָכֵן! הָאֵלָה מֵעָלָיו גּוֹחֶנֶת,

6510

מֵהֶבֶל פִּיו לִשְׁתּוֹת הִיא רוֹכֶנֶת,

נְשִׁיקָה! אֲקַנֵּא בּוֹ! הַסְּאָה הֻגְדְּשָׁה.

בת־לוויה:

נְשִׁיקָה בְּפַרְהֶסְיָה! חֶרְפָּה וּבוּשָׁה!

פאוסט:

חֶסֶד גּוֹרָלִי לָעֶלֶם! –

מפיסטופלס:

דֹּם לְךָ!

הַנַּח לָרוּחַ לַעֲשׂוֹת כְּרוּחָהּ.

6515

איש חצר:

הִיא חוֹמֶקֶת לָהּ חֶרֶשׁ; הוּא נֵעוֹר.

גבירה:

תֵּאַרְתִּי לִי! שׁוּב הִיא נִפְנֵית אָחוֹר!

איש חצר:

כְּמוֹ נֵס הִתְרַחֵשׁ לוֹ. הוּא כֹּה מֻפְתָּע!

גבירה:

אַךְ מַה שֶּׁנִּגְלָה לֹא מַפְתִּיעַ אוֹתָהּ.

איש חצר:

בְּחֵן אֲצִילִי הִיא אֵלָיו חוֹזֶרֶת.

6520

גבירה:

הִיא תּוֹרֶה לוֹ דַּעַת; אֵיזֶה טִפְּשׁוֹן!

הַגְּבָרִים שׁוֹטִים בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה,

וַדַּאי מְשֻׁכְנָע הוּא, שֶׁהוּא הָרִאשׁוֹן!

אביר:

הַנִּיחוּ לָהּ! עֲדִינָה, מַלְכוּתִית!

גבירה:

פְּרוּצָה שֶׁכָּזֹאת! בְּעֵינֵי הִיא נִבְזִית!

6525

נער:

לוּ אַךְ יָכֹלְתִּי מְקוֹמוֹ לָרֶשֶׁת!

איש חצר:

מִי לֹא יִרְצֶה לִפֹּל בָּרֶשֶׁת?

גבירה:

הָעֲדִי הַזֶּה כְּבָר הֶחְלִיף יָדַיִם!

גַּם צִפּוּי הַזָּהָב הִשְׁתַּפְשֵׁף בֵּינְתַיִם.

אחרת:

מֵאָז גִיל עֶשֶׂר הִיא לֹא הִשְׁתַּפְּרָה.344

6530

אביר:

אִישׁ יִבְחַר כִּלְבָבוֹ מִן הַמֵּיטָב;

לִי, גַּם בִּשְׁאֵרִיּוֹת אֵלֶּה רַב.

מלומד:

אֶרְאֶנָּה בְּבֵרוּר, אַךְ הַרְשׁוּנִי לְהַגִּיד:

סָפֵק אִם זוֹהִי זֶהוּתָהּ הָאֲמִתִּית.

עִתִּים הַהֹוֶה הַפְרָזוֹת גּוֹרֵר,

6535

אֲנִי בַּכְּתוּבִים מַאֲמִין יוֹתֵר.

הִיא כָּבְשָׁה אֶת לִבָּם, כָּךְ כָּתוּב כָּאן,

שֶׁל בְּנֵי טְרוֹיָה אֲפֹרֵי הַזָּקָן.345

אִם תִּשְׁאָלוּנִי, נֶחְתְּמָה הַפָּרָשָׁה:

אֵינִי צָעִיר, וְאֶת לִבִּי כָּבְשָׁה.

6540

אסטרולוג:

כְּבָר לֹא עֶלֶם! לוֹחֵם בַּלּוֹחֲמִים

חוֹבֵק הוּא אֶת זוֹ, חַסְרַת הָאוֹנִים.

בִּזְרוֹעוֹת חֲסֻנּוֹת יִשָּׂאֶנָּה אֵלָיו.

הַאִם יַחְטְפֶנָּה?

פאוסט:

אֱוִיל מְחֻצָּף!

עֲצֹר! אַל תָּעֵז! תִּנָּחֵם עַל מַעֲשֶׂיךָ!

6545


מפיסטופלס:

זֶה חֶזְיוֹן רְפָאִים בִּפְרוּטָה, פְּרִי יָדֶיךָ.

אסטרולוג:

לְאוֹר הַמִּתְרַחֵשׁ, אִם אַךְ תַּרְשׁוּ נָא,

אֶקְרָא לַמַּחֲזֶה חֲטִיפַת הֶלֶנָה.

פאוסט:

חֲטִיפָה! כָּךְ! וְלִי אֵין מַה לּוֹמַר?

הֲלֹא בְּיָדִי נִמְצָא הַמַּפְתֵּחַ!

6550

הוּא הִנְחַנִי בַּגַּל, בַּתְּהוֹם, בְּמַר

הַבְּדִידוּת, אֶל הַחוֹף הַבּוֹטֵחַ.

כָּאן קַרְקַע מוּצָקָה, כָּאן הַמְּצִיאֻיּוֹת,

כָּאן רוּחַ בְּרוּחוֹת יְכוֹלָה לִשְׂרוֹת,

וְדוּ־מַמְלָכָה אַדִּירָה לִבְנוֹת.

6555

פַּעַם רְחוֹקָה, כֹּה סְמוּכָה בֵּינְתַיִם,

אַצִּילֶנָּה, רָאוּי אֶהְיֶה לָהּ כִּפְלַיִם.

אָעֵז! אִמָּהוֹת! אִמָּהוֹת! הַרְשֶׁינָה!

מִי שֶׁפָּגַשׁ בָּהּ, לֹא יַרְפֶּה מִמֶּנָּה.

אסטרולוג:

פָאוּסְט! מַה מַּעֲשֶׂיךָ! בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ

6560

בָּהּ הוּא אוֹחֵז, דְּמוּתָהּ תַּמָּה לִגְוֹעַ.

אֶת הַמַּפְתֵּחַ יִשָּׂא אֶל הַנַּעַר,

נוֹגֵעַ בּוֹ! אֲבוֹי! אָסוֹן בַּשַּׁעַר!

התפוצצות, פאוסט שוכב על הרצפה. הרוחות נעלמות בערפל.

מפיסטופלס (מעמיס את פאוסט על שכמו):

נוּ! מִי שֶׁעוֹמֵס עַל עַצְמוֹ כְּסִילִים,

שֶׁלֹא יִתְפַּלֵּא. גַּם שֵׁדִים נִכְשָׁלִים.

6565

חושך, מהומה.


מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה

 

חֶדֶר גוֹתִי צַר וּגְבַהּ־קִמְרוֹן    🔗

חדרו־לשעבר של פאוסט, ללא שינוי.

מפיסטופלס מופיע מאחורי וילון. כשהוא מפשיל אותו ומסתכל לאחור, נִגלה פאוסט שרוע על מיטה נושנת.


מפיסטופלס:

שְׁכַב כָּאן, עֲלוּב נֶפֶשׁ! שְׁכַב מְרֻתָּק

בְּשַׁלְשְׁלוֹת אַהֲבָה חֲסֻנּוֹת!

הֵן מִי שֶׁבִּידֵי הֶלֶנָה שֻׁתַּק,

לֹא בִּמְהֵרָה יָשׁוּב לָעֶשְׁתּוֹנוֹת.

מתבונן סביבו:

אַבִּיט סָבִיב, לִימִינִי, לִשְׂמֹאלִי,

6570

דָּבָר לֹא הִתְחַדֵּשׁ, לֹא הִשְׁתַּנָּה;

הַשְּׁמָשׁוֹת הַצְּבוּעוֹת עוֹד קָדְרוּ, נִדְמֶה לִי,

קוּרֵי עַכָּבִישׁ הִתְרַבּוּ בְּכָל פִּנָּה;

הַדְּיוֹ חֲרֵבָה, הִצְהִיב הַנְּיָר,

אַךְ הַכֹּל כְּאָז בִּמְקוֹמוֹ נוֹתַר;

6575

אֲפִלּוּ הַנּוֹצָה מֻנַּחַת כָּאן,

שֶׁבָּהּ חָתַם פָאוּסְט עִם הַשָּׂטָן.

אָכֵן! עַל חֻדָּהּ קָפָא נֵטֶף דָּם

שֶׁהִקַזְתִּי לוֹ אָז כַּאֲשֶׁר חָתַם.

מַזְכֶּרֶת כָּזֹאת, אַחַת אֵין שְׁנִיָּה,

6580

אַסְפָן מְהֻלָּל יִרְאֶה בָּהּ זְכִיָּה.

עַל הַקּוֹלָב, גְלִימַת הַפַּרְוָה

מַזְכִּירָה לִי אוֹתוֹ תַּעֲלוּל מְשׁוּבָה,

כְּשֶׁהִרְבַּצְתִּי תּוֹרָה בַּתַּלְמִיד הַנִּלְהָב,

שֶׁאוּלַי עוֹד דָּבֵק בָּהּ מִימֵי נְעוּרָיו.

6585

חֵשֶׁק הֵעַרְתָּ בִּי, הָיִיתִי רוֹצֶה,

עָטוּף בְּרֵיחֵךְ וּבְחֻמֵּךְ הַטּוֹב,

לַעֲטוֹת אוֹתָךְ שׁוּב, מַעֲשֵׂה דוֹצֶנְט,

כְּמִי שֶׁהַצֶּדֶק תָּמִיד לְצִדּוֹ.

טַכְסִיס רוֹוֵחַ אֵצֶל מְלֻמָּדִים,

6590

מִזְּמַן כְּבָר אֵינֶנּוּ נָחוּץ לְשֵׁדִים.

הוא מנער את הפרווה. צרצרים, חיפושיות ומיני עש קטנים עפים ממנה.346

מקהלת חרקים:

בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ!

פַּטְרוֹנֵנוּ מִכְּבָר,347

נְזַמְזֵם לִכְבוֹדְךָ

שִׁיר־זֶמֶר מֻכָּר.

6595

יְחִידֵי סְגֻלָּה

כָּאן פַּעַם שְׁתַלְתָּנוּ,

בְּאַלְפֵי רְבָבָה

נְחוֹלֵל לְאָבִינוּ.

שֵׁדִים בְּלֵב גֶּבֶר

6600

הֵיטֵב נִסְתָּרִים,

שְׁרָצִים בְּאַדֶּרֶת

מִיָּד נִכָּרִים.

מפיסטופלס:

הַפְתָּעָה נְעִימָה, הַבְּרוּאִים הַזְּעִירִים!

בְּדֶמַע זָרַעְתָּ, בְּרִנָּה תִּקְצֹר.

6605

אֲנַעֵר בַּשֵּׁנִית אֶת גְּלִימַת הַמּוֹרִים,

הִנֵּה עוֹד כַּמָּה רִפְרְפוּ אֶל הָאוֹר.

מַעְלָה! מַטָּה! בְּכָל כּוּךְ וָחוֹר

מַהֲרוּ, חֲמוּדִים, לִמְצֹא מִסְתּוֹר.

בְּמָקוֹם בּוֹ שׁוֹכְנִים אַרְגָּזִים טְחוּבִים,

6610

בִּגְוִילֵי קְלָף, מִזֹּקֶן מַצְהִיבִים,

בְּשׁוּלֵי קְדֵרוֹת בַּאֲבַק דּוֹרוֹת,

בְּגֻלְגּלֶת הַמֵּת בְּעֵינַיִם בּוֹהוֹת.

דִּין מְאוּרַת הַשְּׁמָמָה הַמְעֻפֶּשֶׁת

כִּי לָנֶצַח תְּהֵא זָדוֹן רוֹחֶשֶׁת.

6615

(משתחל לגלימה).

בּוֹאִי, גְּלִימָה, אֶת כְּתֵפִי כַּסִּי נָא,

הַיּוֹם אֶהְיֶה שׁוּב אִישׁ הַדּוֹקְטְרִינָה.

אַךְ מַה טַּעַם בְּתֹאַר נִכְבָּד עַד מְאֹד,

בְּאֵין אֲנָשִׁים שֶׁיִּתְּנוּ לִי כָּבוֹד?

(הוא מושך בפעמון, המפיק צליל חד וצורמני, ומייד האולמות מזדעזעים והדלתות נפערות לרווחה).348

אסיסטנט (פָמוּלוּס) (מדשדש לאורך המסדרון החשוך):

אֵיזֶה צִלְצוּל! אֵימַת חַלְחָלָה!

6620

רוֹעֵד הַמַּסָּד, הַחוֹמָה צָלְלָה;

בְּעַד גּוֹנֵי זְגוּגִית רוֹטֶטֶת

אֲנִי רוֹאֶה סוּפָה מַבְזֶקֶת.

גַּם הָרִצְפָּה תַּחְתַּי תֵּהֹם,

טִיט וְגִיר נוֹשְׁרִים מֵרוֹם.

6625

וְהַדְּלָתוֹת עַל בְּרִיחֵיהֶן

נֶעֱקָרוֹת מִצִּירֵיהֶן. –

וְשָׁם! זְוָעָה! עֲנָק נִצָּב,

וּגְלִימָתוֹ שֶׁל פָאוּסְט עָלָיו!

עֵינָיו מְלֵאוֹת חֵמָה, בּוֹרְקוֹת,

6630

וַאֲנִי – בִּרְכַּי פָּקוֹת.

לְהַמְתִּין? לְהִמָּלֵט?

הוֹי, מַה לִּי צָפוּי כָּעֵת!

מפיסטופלס (מחווה בידו):

לְכָאן, יְדִידִי, שִׁמְךָ נִיקוֹדֶמוּס.349

אסיסטנט:

אָדוֹן רַב־חֶסֶד! שְׁמִי דַּוְקָא – אוֹרֶמוּס.350

6635

מפיסטופלס:

נַנִּיחַ!

אסיסטנט:

אוֹתִי תַּכִּיר, כַּמָּה נֶחְמָד!

מפיסטופלס:

וּמָה, קָשִׁישׁ, סְטוּדֶנְט־לָעַד

מְכֻסֵּה אֵזוֹב! הַמְלֻמָּד לֹא יֶחְדַּל;

חוּץ מִלִּמּוּד, לְמָה הוּא מְסֻגָּל.

כְּאָדָם הַבּוֹנֶה בִּנְיַן קְלָפִים,

6640

לְעוֹלָם אִישׁ־הָרוּחַ לִמּוּד לֹא יַשְׁלִים.

אַךְ אֶת שֵׁם מוֹרְךָ, נֵרוֹ יָאִיר,

הַדּוֹקְטוֹר וַאגְנֶר, מִי לֹא יַכִּיר,

רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן לְעוֹלַם הַמַּדָּע!

יָכִיל אֶת כֻּלּוֹ רַק הוּא וְיֵדַע

6645

אֵיךְ לְהוֹסִיף חָכְמָה יְתֵרָה.

כָּל הַצָּמֵא לְדִבְרֵי תּוֹרָה

סְבִיבוֹ מִסְתּוֹפֵף, בְּצֵל קוֹרָתוֹ.

רַק הוּא מִן הַתֵּבָה זוֹרֵחַ,

מַחְזִיק כְּמוֹ פֶּטְרוּס בַּמַּפְתֵּחַ

6650

לִשְׁנֵי הַשְּׁעָרִים: עֶלְיוֹן וְתַחְתּוֹן.351

דְּבָרוֹ מַבְרִיק, שִׂכְלוֹ מַרְהִיב

וּשְׁמוֹ יָצָא לִתְהִלָּה,

וְאַף עַל שְׁמוֹ שֶׁל פָאוּסְט יָעִיב,

הֵן לְבַדּוֹ הַכֹּל גִּלָּה.

6655

אסיסטנט:

סְלַח נָא, אָדוֹן מְכֻבָּד, אִם אַרְהִיב

בְּדֵעָה קְצָת שׁוֹנָה מִשֶּׁלְּךָ לְהָשִׁיב:

בְּמַה שֶׁאָמַרְתָּ לֹא תִּקְלַע.

עֲנָוָה יְתֵרָה בְּחֶלְקוֹ נָפְלָה.

דְּבַר הֵעָלְמוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַגָּדוֹל

6660

אֵין הוּא תּוֹפְסֶנּוּ מִכֹּל וָכֹל,

לְשׁוּבוֹ מְיַחֵל כִּלְבוֹא גְאֻלָּה.

חֲדַר דוֹקְטוֹר פָאוּסְטוּס, כְּמוֹ בְּיָמָיו,

דָּבָר לֹא שֻׁנָּה בּוֹ וְלֹא הוּזַז,

מְחַכֶּה הוּא לְבוֹא אֲדוֹנָיו מֵאָז,

6665

אֲנִי עַצְמִי לֹא נִכְנָס בִּשְׁעָרָיו.

מֶה חָל בְּמַעֲרַךְ כּוֹכְבֵי הַמָּרוֹם?

קִירוֹת, נִדְמֶה לִי, חָרְדוּ וְזָעוּ,

בְּרִיחִים נִפְתְּחוּ, אַמּוֹת סִפִּים נָעוּ,

אִם לֹא כֵן, גַּם אַתָּה לֹא נִכְנַסְתָּ הֲלוֹם.

6670

מפיסטופלס:

הֵיכָן קָבַע הָאִישׁ אֶת מְגוּרָיו?

הָבֵא אוֹתוֹ הֵנָּה, קָחֵנִי אֵלָיו.

אסיסטנט:

אָה, הוּא אָסַר זֹאת נֶחְרָצוֹת,

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם אָעֵז לְנַסּוֹת.

לְצֹרֶךְ לִמּוּד, כְּבָר חֳדָשִׁים,

6675

הוּא חַי בְּדִמְמַת קָדְשֵׁי־קָדָשִׁים.

אִישׁ כֹּה עָדִין וְכֹה מַשְׂכִּיל,

נִרְאֶה כְּמוֹ כּוֹרֵה פֶּחָם רָגִיל,

שָׁחוֹר מֵאֹזֶן וְעַד אַף,

עֵינָיו אוֹדְמוֹת מִלֶּהָבָה;

6680

מַלְחִית בִּשְׁקִיקָה לְכָל רֶגַע נוֹסָף,

וּצְלִיל מֶלְקָחַיִם עָרֵב לְאָזְנָיו.

מפיסטופלס:

וְדַוְקָא מִמֶּנִּי כְּנִיסָה יִמְנַע?

הֵן אֲנִי אָבִיא לוֹ נֶחָמָה.

(האסיסטנט יוצא, מפיסטופלס מתיישב בכובד־ראש מדומה).

זֶה אַךְ הִתְחַלְתִּי לְהִתְאַזְרֵחַ,

6685

וּכְבָר מִתְדַּפֵּק כָּאן מַכָּר־אוֹרֵחַ.

אַךְ הוּא בַּעַל תֹּאַר חָדָשׁ וְטָרִי,

נָפוּחַ מֵעֵרֶךְ עַצְמוֹ לְהַחְרִיד.

בוגר אוניברסיטה (בָּקָלוֹריאוּס) (חוצה בסערה את המסדרון):352

פְּתוּחִים גַּם שַׁעַר וְגַם דֶּלֶת!

בְּכָךְ אוּלַי טְמוּנָה תּוֹחֶלֶת,

6690

שֶׁכָּאן בְּעֹבֶשׁ מִשֶּׁכְּבָר

חַי עַל מֵת עוֹד לֹא נִקְבַּר,

לֹא יִמַּק, לֹא יִשָּׁחֵת,

לֹא יִחְיֶה חַיָּיו כַּמֵּת.

הַקִּירוֹת וְהַחוֹמָה

6695

שׁוֹקְעִים, נוֹהִים לָאֲדָמָה,

אִם לֹא נָנוּס מִכָּאן מַהֵר,

הֵן בַּמַּפֹּלֶת נִקָּבֵר.

אֲנִי נוֹדָע בְּאֹמֶץ לֵב,

אַךְ לֶכֶת הָלְאָה אֲסָרֵב.

6700

מַה צָּפוּי לִי פֹּה בִּפְנִים?

הֲלֹא לְכָאן, לִפְנֵי שָׁנִים,

כְּבַד־פֶּה נִכְנַסְתִּי לַקִּיטוֹן

וְהִתְקַבַּלְתִּי כְּטִירוֹן?

פֹּה לַמְזֻקָּנִים סָגַדְתִּי,

6705

פֹּה אֶת לַהֲגָם סָפַגְתִּי.

מִסִּפְרֵיהֶם הַמְעֻפָּשִׁים

דָּלוּ מַדָּע רְצוּף שְׁקָרִים,

כָּפְרוּ גַּם הֵם בְּמַדְּעֵיהֶם,

גָּזְלוּ חַיַּי וְחַיֵּיהֶם.

6710

אַךְ מַה זֹּאת? שָׁם בַּתָּא הַצַּר

יוֹשֵׁב יְצוּר אָפֵל־מוּאָר!

אֲנִי, מְלֵא פְּלִיאָה, קָרֵב,

הוּא בְּפַרְוָה חוּמָה יוֹשֵׁב,

כְּפִי שֶׁעֲזַבְתִּיו מַמָּשׁ,

6715

וּבַגְּלִימָה אֲשֶׁר לָבַשׁ!

הוּא נִרְאָה מַשְׂכִּיל חָבִיב,

אֲזַי, בְּטֶרֶם הִכַּרְתִּיו.

עַכְשָׁו אוֹתִי כְּבָר לֹא יַרְשִׁים.

אַפִּיל אוֹתוֹ אֶל הַקְּרָשִׁים!

6720

אִם שְׁחוֹר מֵי הַלֶּתֶה, זָקֵן מֻכָּר,

לֹא מִלֵּא אֶת רֹאשְׁךְ הַשָּׁח, הַקֵּרֵחַ,

תְּזַהֶה תַּלְמִיד־לְשֶׁעָבַר בָּאוֹרֵחַ,

שֶׁעֹל אָקָדֶמְיָה פָּרַק זֶה כְּבָר.

הִנֵּה אַתָּה כָּאן, לֹא אַחֵר,

6725

אֲנִי שֻׁנֵּיתִי לִבְלִי הַכֵּר.

מפיסטופלס:

מַה טּוֹב שֶׁלְּקוֹל צִלְצוּלִי נַעֲנֵיתָ.

כְּבָר אָז רָחַשְׁתִּי לְךָ כָּבוֹד;

הַגֹּלֶם דְּאָז וְהַזַּחַל בִּשְּׂרוּ אֶת

זִיו הַפַּרְפַּר הֶעָתִיד לָבוֹא.

6730

בְּרֹאשׁ מְתֻלְתָּל וְחֹד צַוָּארוֹן

אָמְנָם עוֹד נִרְאֵיתָ מַמָּשׁ כְּיַלְדּוֹן. –

לֹא הִצְמַחְתָּ אַף פַּעַם קַפְלֶט־צַמָּה? –

וְהַיּוֹם, נֹסַח שְׁוֶדְיָה, תִּסְפֹּרֶת גְּזוּמָה.353

אָכֵן, הֶחְלֵטִי וְנָחוּשׁ מַרְאֲךָ,

6735

רַק אַל תִּדְרֹשׁ בַּמֻּחְלָט מִמְּךָ! 354

בוגר אוניברסיטה:

מוֹרִי הַקָּשִׁישׁ! אָמְנָם אָנוּ עוֹמְדִים

בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, אַךְ בֵּינְתַיִם

הִשְׁתַּנּוּ הַזְּמַנִּים, חֲסֹךְ חִדּוּדִים;

הַיּוֹם זְהִירִים אָנוּ שִׁבְעָתַיִם.

6740

אֶת הַנַּעַר הַהוּא מָשַׁכְתָּ בָּאַף,

זֶה וַדַּאי לֹא דָּרַשׁ מַאֲמָץ נוֹסָף,

אַךְ אִישׁ לֹא יָעֵז לַעֲשׂוֹת זֹאת עַתָּה.

מפיסטופלס:

אִם תָּזִין אֶפְרוֹחִים בָּאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ,

מַקּוֹרָם הֶעָנֹג לֹא יוּכַל לְקָלְטָהּ,

6745

אַךְ בַּהֶמְשֵׁךְ, בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים,

אֶת הָאֱמֶת עַל בְּשָׂרָם הֵם חוֹוִים,

וְחוֹשְׁבִים שֶׁבְּעֶצֶם הִיא פְּרִי הָגוּתָם;

אֲזַי גַּם יֹאמְרוּ: הַמּוֹרֶה מְטֻמְטָם.

בוגר אוניברסיטה:

מוּטָב: נוֹכֵל! וְכִי אֵיזֶה מְלַמֵּד

6750

מֵטִיחַ בְּפָנֵינוּ אֶת כָּל הָאֱמֶת?

כֻּלָּם מְקַצְּרִים, מַרְחִיבִים, כִּרְצוֹנָם,

מוֹהֲלִים שְׂחוֹק וָדֶמַע לַיֶּלֶד הַתָּם.

מפיסטופלס:

עֵת לִקְנוֹת דַּעַת, לִלְמֹד דָּרוּשׁ זְמַן,

וְאַתָּה לְלַמֵּד כְּבָר מוּכָן וּמְזֻמָּן.

6755

זֶה כַּמָּה שְׁמָשׁוֹת וְכַמָּה יְרֵחִים,

צָבַרְתָּ וַדַּאי נִסָּיוֹן הֶכְרֵחִי.

בוגר אוניברסיטה:

נִסָּיוֹן! בֶּאֱמֶת! מוֹץ וְעָפָר! 355

מַה הוּא שָׁוֶה לְעֻמַּת הָרוּחַ.

הוֹדֵה! מַה שֶּׁנּוֹדַע מִכְּבָר

6760

אֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת יָדוּעַ.

מפיסטופלס (לאחר אתנחתא):

סוֹף־סוֹף הִתְחַוֵּר לִי. הָיִיתִי שׁוֹטֶה,

אַךְ כְּלִי רֵיק אָנֹכִי וְעוֹבֵר בָּטֵל.

בוגר אוניברסיטה:

כַּמָּה מְשַׂמֵּחַ! סוֹף־סוֹף דְּבַר בִּינָה!

הָרִאשׁוֹן הַמּוֹדֶה בּוֹ לְעֵת זִקְנָה!

6765

מפיסטופלס:

חִפַּשׂתִּי אוֹצְרוֹת זָהָב עֲלוּמִים,

וְנִמְצֵאתִי גּוֹרֵר שַׂק פֶּחָמִים.

בוגר אוניברסיטה:

הוֹדֵה, אִם כֵּן, גֻּלְגָּלְתְּךָ הַמְדֻלְדֶּלֶת

לֹא טוֹבָה מִזּוֹ הַנְּבוּבָה שֶׁל הַשֶּׁלֶד?

מפיסטופלס (בנחת):

לָבֶטַח תֵּדַע כַּמָּה גַּס אַתָּה, רֵעִי.

6770

בוגר אוניברסיטה:

גֶרְמָנִים הַמְדַבְּרִים בְּנִימוּס מְשַׁקְּרִים.

מפיסטופלס (שבכיסא המסתובב שלו קרב יותר ויותר לקדמת הבמה, אל הפַּרְטֶר):

כָּאן לְמַעְלָה חָסֵר לִי אֲוִיר לִנְשִׁימָה,

הַאִם בֵּינֵיכֶם תִּמָּצֵא לִי תְּקוּמָה?

בוגר אוניברסיטה:

עַזּוּת־מֵצַח אֶרְאֶה בָּאִישׁ שֶׁנָּס לֵחוֹ,

הַמַּמְשִׁיךְ, גַּם בְּלִי אוֹן, לְנוֹפֵף בְּכֹחוֹ.

6775

חַיֵּי אָדָם בַּדָּם; הַאִם, אֲנִי אוֹמֵר,

אֵין דַּם הַצְּעִירִים שׁוֹקֵק יוֹתֵר?

דַּם חַיִּים רַעֲנָן בְּעוֹרְקֵיהֶם זוֹרֵם,

וְחַיִּים חֲדָשִׁים מִתּוֹכוֹ הוּא בּוֹרֵא.

הַכֹּל שָׁם רוֹחֵשׁ, הַכֹּל מִתְרַחֵשׁ,

6780

הַחַלָּשׁ כּוֹשֵׁל, הַמֻּכְשָׁר חוֹלֵשׁ.

כְּשֶׁאָנוּ כָּבַשְׁנוּ מַחֲצִית הָעוֹלָם,356

מַה הוֹעַלְתֶּם אַתֶּם בַּמֶּלֶל הָרָם?

שׁוֹקְלִים תָּכְנִית, הוֹגִים, בַּחֲלוֹמוֹת שׁוֹגִים.

אָכֵן, הַזִּקְנָה הִיא קַדַּחַת כְּפוֹרִים,

6785

שֶׁתּוֹקֶפֶת בַּסְּתָו בִּמְלֹא הַצְּמַרְמֹרֶת.

וְאִם מֵאֲחוֹרֶיךָ שְׁלֹשִׁים חֳרָפִים,

הִנְךָ חָשׁוּב כַּמֵּת, וְאֵין בְּךָ צֹרֶךְ.

מוּטָב הָיָה לְהָרְגְכֶם בַּזְּמַן.

מפיסטופלס:

כְּשֶׁזֶּה מְקַטְרֵג, מְיֻתָּר הַשָּׂטָן.

6790

בוגר אוניברסיטה:

שָׂטָן לֹא קַיָּם, אִם לֹא אֶרְצֶה בְּכָךְ.

מפיסטופלס (אל הצד):

הוּא יָשִׂים לְךָ רֶגֶל, עוֹד תִּוָּכַח.

בוגר אוניברסיטה:

זֶה יִעוּד הַנֹּעַר, זֶהוּ הַנָּתִיב;

הָעוֹלָם לֹא הָיָה בְּטֶרֶם בְּרָאתִיו;357

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ שָׁלִיתִי אֲנִי מִן הַיָּם,

6795

הַלְּבָנָה אֶצְלִי הֵחֵלָּה מַסְלוּלָהּ

הַיּוֹם לְמַעֲנִי הִתְקַשֵּׁט בִּזְרִיחָה,

הָאָרֶץ הוֹרִיקָה, וּבִשְׁבִילִי פָּרְחָה.

בְּעֵינִי אַךְ קָרַצְתִּי, בְּלֵיל הַקְּדוּמִים,

חִישׁ כֻּסָּה הָרָקִיעַ בִּשְׁלַל כּוֹכָבִים.

6800

מִי מִלְּבַדִּי גְּאַלְכֶם, זְקֵנִי,

מִכַּבְלֵי מַחְשָׁבָה אֱוִילִית, קַרְתָּנִית?

בְּצַו רוּחִי קָנִיתִי לִי דְּרוֹר,

פּוֹסֵעַ בְּעִקְּבוֹת אוֹר אֲמִתִּי, פְּנִימִי,

וּמִתְקַדֵּם בְּעֹז, מֻקְסָם מֵעַצְמִי,

6805

זִיו הָאוֹר לְפָנַי, חֲשֵׁכָה מֵאָחוֹר.

(יוצא).

מפיסטופלס:

מַר מְקוֹרִיּוּת, חֲיֵה בַּנְּעִימִים! –

אֵיךְ תִּתְפַּלֵּץ כְּשֶׁעֵינֶיךָ יִפָּקְחוּ:

מִי יֶהְגֶּה דְּבַר שְׁטוּת אוֹ פִּקְּחוּת,

שֶׁעוֹד לֹא נֶהְגָּה עַל יְדֵי קַדְמוֹנִים?

6810

אַךְ גַּם מִדִּבְרֵי הַשָּׁוְא לֹא נַחְשֹׁשׁ;

הַתְּמוּנָה תִּשְׁתַּנֶּה אֶל מוּל הָעֵינַיִם:

בְּרֹב קֶצֶף תָּפֵל תּוֹסֵס הַתִּירוֹשׁ,

אַךְ בַּסּוֹף גַּם מִמֶּנּוּ יוּפַק אֵיזֶה יַיִן.

(לצעירים בפַּרטר, שאינם מוחאים לו כף):

לְשֵׁמַע דְּבָרַי נוֹתַרְתֶּם צוֹנְנִים,

6815

לֹא אָבוֹא בִּטְרוּנְיוֹת אֲלֵיכֶם, יְלָדַי;

זִכְרוּ: הַשֵּׁד הוּא זָקֵן בַּשָּׁנִים,

הִזְדַּקְּנוּ תְּחִלָּה וְתָבִינוּ דְּבָרַי!


 

מַעְבָּדָה    🔗

בנוסח ימי הביניים, גדושה אביזרים מגושמים וחסרי שימוש, למטרות מסתוריות.358


ואגנר (ליד הכיריים):

צִלְצוּל פַּעֲמוֹן, מֵתִים מַזְעִיק,

אֶת כָּל הַקִּירוֹת הַקּוֹרְסִים זִעְזֵעַ.

6820

הַסָּפֵק לֹא יַמְשִׁיךְ עוֹד לְפַעְפֵּעַ,

אֶת תִּקְווֹתַי אָסוּר שֶׁיַּדְבִּיק.

הַחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט,

תַּחְתִּית הַמַּבְחֵנָה נִרְאֵית,

יוֹקֶדֶת כְּמוֹ גַּחַל מַבְלִיחַ,

6825

כְּעֵין הָאֹדֶם מַרְהִיבָה,

בְּרָקִים שֶׁל אֵשׁ יוֹרָה סְבִיבָהּ,

אוֹר יְקָרוֹת לָבָן מוֹפִיעַ!

לוּ רַק הַיּוֹם לֹא תֹּאבַד הַגַּחֶלֶת!

אֱלֹהִים, מַה מְּטַלְטֵל אֶת הַדֶּלֶת?

6830

מפיסטופלס (נכנס):

בְּרָכוֹת! כַּוָּנָתִי טוֹבָה.

ואגנר (בחשש):

בְּרוּכָה הַשָּׁעָה שֶׁאוֹתְךָ מְבִיאָה.

(בקול נמוך:)

רַק אַל תּוֹצִיא הֶגֶה אוֹ אַף נְשִׁימָה:

מִתְגַּשֵּׁם כָּאן מִפְעָל עָצוּם בְּיוֹתֵר.

מפיסטופלס (בקול נמוך יותר):

בַּמֶּה מְדֻבָּר?

ואגנר (בקול נמוך יותר):

אָדָם יִוָּצֵר.

6835

מפיסטופלס:

אָדָם? וְאֵיזֶה זוּג אוֹהֲבִים

נָעַלְתָּ בְּתוֹךְ הַמַּעֲשֵׁנָה?

ואגנר:

יִשְׁמֹר אֱלֹהִים! הָאָפְנָה הַהִיא

מִכְּבָר אֶצְלֵנוּ בָּטַל קָרְבָּנָהּ.

הַגַּרְעִין הָרַךְ, שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּקְעוּ חַיִּים,

6840

הַכֹּחַ הָעַז, שֶׁפָּרַץ מִבִּפְנִים

לָתֵת וְלָקַחַת, תָּכְנִית עַצְמוֹ לִטְווֹת,

לִשְׁאֹל מִנְפָשׁוֹת רְחוֹקוֹת וּקְרוֹבוֹת,

אָפְנָה זוֹ סָרוּ חִנָּהּ וְיֻקְרָתָהּ;

הַבְּהֵמָה עוֹד תִּנְקֹט אוֹתָהּ הַשִּׁיטָה,

6845

אַךְ הָאָדָם, הַמּוֹתָר מֵחַיּוֹת,

בְּרוּם מוֹצָאוֹ, רָם חַיָּב לִהְיוֹת.

(פניו לכירה):

זֶה מֵאִיר! רְאֵה! יֵשׁ תִּקְוָה לְבַסּוֹף –

לְאַחַר שֶׁמְּאוֹת חֳמָרִים נֶאֱסֹף,

נְעַרְבֵּב, שֶׁכֵּן בָּעִרְבּוּב כָּל הַסּוֹד,

6850

אֶת חֹמֶר הָאָדָם נַרְכִּיב מִן הַיְסוֹד,

בְּאַבִּיק נַחֲתֹם,

וּנְזַקֵּק עַד תֹּם

שֶׁמְּלֶאכֶת הַדְּמָמָה אָכֵן נוֹצֶרֶת.

(פניו לכירה):

הִנֵּה זֶה קוֹרֶה! הַמָּסָה מִתְבַּהֶרֶת!

6855

גַּם הַתֵּיאוֹרְיָה! גַּם הִיא מִתְאַשֶּׁרֶת:

אֶת צְפוּנוֹת הַטֶּבַע, שִׂיא הַמִּסְתּוֹרִין,

אָנוּ נָהִין לְנַסּוֹת וּלְהָבִין,

וּמַה שֶׁבַּטֶּבַע בְּאַקְרַאי הִתְמַמֵּשׁ,

הִצְלַחְנוּ אָנוּ בְּבָזִיךְ לְגַבֵּשׁ. 6860

מפיסטופלס:

הַמַּרְבֶּה לִחְיוֹת מַרְבֶּה נִסָּיוֹן,

וְתַחַת הַשֶּׁמֶשׁ אֵין דָּבָר מִתְחַדֵּשׁ.

כְּבָר זָכִיתִי לִרְאוֹת בִִּנְדוּדַי עַד הַיּוֹם,

גַּם גְּבִישֵׁי־אָדָם שֶׁמֹּחָם הִתְקָרֵשׁ.

ואגנר (עדיין שקוע במבחנה):

הִנֵּה זֶה מַבְזִיק, תּוֹפֵחַ, מִתְנַשֵּׂא,

6865

בִּן־רֶגַע יֻשְׁלַם פֹּה הַמַּעֲשֶׂה.

כָּל חָזוֹן מִצְטַיֵּר כְּטֵרוּף בַּתְּחִלָּה;

בֶּעָתִיד, מִקְרִיּוּת תִּתָּפֵס כְּמַהֲתַלָּה.

וּמֹחַ כָּזֶה, שֶׁלַּהֲגוֹת מְסֻגָּל,

הוֹגֶה־לֶעָתִיד לִבְרֹא יוּכַל.

6870

(מביט במבחנה בהתפעלות):

הַזְּכוּכִית מְצַלְצֶלֶת בְּכֹחַ מֻפְלָא,

מַקְדִּירָה, מַבְהִירָה, כְּפִי שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ!

רוֹאֶה אֲנִי דְּמוּת פְּלָאִים מִתְגַּלָּה,

אִישׁוֹן חָבִיב הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּשׁ.

מָה עוֹד נִרְצֶה, מַה דָּרוּשׁ לָעוֹלָם?

6875

הַתַּעֲלוּמָה נֶחְשֶׂפֶת לְאוֹר רִאשׁוֹן.

הַטֵּה אָזְנֶיךָ לְרֶטֶט נֶעֱלָם,

וּכְבָר יְהִי לְקוֹל, יֵהָפֵךְ לְלָשׁוֹן.359

הוֹמוּנְקוּלוּס (במבחנה, אל ואגנר):

נוּ, אַבָּא! מַה נִּשְׁמַע? לֹא, אֵין זוֹ בְּדִיחָה.

בּוֹא וְאַמְּצֵנִי בְּרֹךְ אֶל לִבְּךָ,

6880

רַק לֹא בְּחָזְקָה, הַזְּכוּכִית תִּשָּׁבֵר.

זֶה טִבְעָם שֶׁל דְּבָרִים, כָּךְ מִתְבָּרֵר:

הַטִּבְעִי, פּוֹרֵץ אֶת גְּבוּלוֹת הַמָּצוּי,

אֶת הַמְּלָאכוּתִי לְסַיֵּג רָאוּי.

(למפיסטופלס):

אַךְ, דּוֹדָנִי הַלֵּץ, מַה מַּעֲשֶׂיךָ כָּאן? 360

6885

אֲנִי אֲסִיר תּוֹדָה, כִּוַּנְתָּ אֶת הַזְּמַן.

רוּחַ טוֹבָה הִנְחֲתָה אוֹתְךָ לְפֹה.

אִם אֲנִי קַיָּם, חַיָּב אֲנִי לִפְעֹל;

מִיָּד בִּמְלֹא הַמֶּרֶץ אֶגַּשׁ לַמְּלָאכָה,

לְקַצֵּר לִי אֶת הַדֶּרֶךְ – זֶה תַּפְקִידְךָ.

6890

ואגנר:

רַק מִלָּה אַחַת! הִתְבַּיַּשְׁתִּי לַעֲנוֹת

עֵת זָקֵן וָטַף סְבָבוּנִי בִּשְׁאֵלוֹת.

הִנֵּה לְמָשָׁל: אִישׁ אֵינוֹ קוֹלֵט

אֵיךְ גּוּף וְנֶפֶשׁ, מַתְאִימִים בְּהֶחְלֵט,

כְּמוֹ דָּבָר לֹא יַפְרִידֵם, נֶאֱחָזִים בְּכֹחַ,

6895

וּבְכָל זֹאת מְצִיקִים זֶה לָזֶה בְּלִי מָנוֹחַ.

שֵׁנִית –

מפיסטופלס:

דַּי! אֲנִי דַּוְקָא רוֹצֶה לִשְׁאֹל מַדּוּעַ

גֶּבֶר וְאִשָּׁה מִסְתַּדְּרִים כֹּה גָּרוּעַ?

זֶה, יְדִידִי, לְעוֹלָם לֹא יוּבַן.

מַעֲשֶׂה פֹּה נָחוּץ, הַקָּטָן לְכָךְ מוּכָן.

6900

הוֹמוּנקוּלוּס:

מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת?361

מפיסטופלס (מצביע על דלת צדדית):

כָּאן הַרְאֵה כִּשְׁרוֹנְךָ!

ואגנר (לא מסיר את עיניו מהמבחנה):

אֵין מַה לְדַבֵּר, יַלְדּוֹן חָמוּד הִנְּךָ!

הדלת הצדדית נפתחת, פאוסט מתגלה, שרוע על משכבו.

הוֹמוּנקוּלוּס (בהשתאות):

מְאַלֵּף! 362

(המבחנה חומקת מידי ואגנר, מרחפת מעל פאוסט ומאירה אותו.)

נוֹף חֶמֶד! – מַיִם זַכִּים בְּיוֹתֵר

בִּסְבַךְ חֻרְשָׁה; נִימְפוֹת פּוֹשְׁטוֹת כְּסוּתָן,

יְפֵהפִיּוֹת מַמָּשׁ! – הַיֹּפִי אַף גּוֹבֵר.

6905

הָאַחַת תַּאֲפִיל בְּיָפְיָהּ עַל כֻּלָּן,

בַּת גִּבּוֹרִים, וְאוּלַי בַּת־אֵלִים,

הִיא טוֹבֶלֶת רַגְלָהּ בַּשְּׁקִיפוּת הַצְּלוּלָה;

אֵשׁ חִיּוּתוֹ שֶׁל גֵּו אֲצִילִי

בְּלִטּוּף גַּלֵּי בְּדֹלַח תּוּצַן לְהַפְלִיא. –

6910

אַךְ מַה זֹּאת, שִׁקְשׁוּק מָהִיר שֶׁל כְּנָפַיִם

מַתִּיז, מְשַׁכְשֵׁךְ, מַסְעִיר רְאִי הַמַּיִם?

הַנְּעָרוֹת נָסוֹת בִּמְרוּצָה; הַמַּלְכָּה

לְבַד נוֹתֶרֶת, אוֹמֶרֶת שַׁלְוָה,

צוֹפָה בְּסִפּוּק נָשִׁי וּבְגַאֲוָה

6915

בִּנְסִיךְ בַּרְבּוּרִים מִתְרַפֵּק עַל בִּרְכָּהּ.363

עַזּוּת עֲצוּרָה. דּוֹמֶה שֶׁהִתְרַגֵּל.

אַךְ פֶּתַע עוֹלֶה עֲרָפֶל כָּבֵד

וְעוֹטֶה מָסָךְ סָמִיךְ שֶׁל אֵד

עַל הַקָּסוּם בְּמַחֲזוֹת תֵּבֵל.

6920

מפיסטופלס:

אֵילוּ סִפּוּרִים הֵבֵאתָ אִתְּךָ!

כְּכָל שֶׁקָּטֹנְתָּ, גָּדוֹל דִּמְיוֹנְךָ.

לֹא אֶרְאֶה דָּבָר –

הוֹמוּנקוּלוּס:

כִּי אַתָּה מֵהַצְּפוֹנִים,

נְעוּרֶיךָ בְּעִדַּן עַרְפִלִּים עָבְרוּ,

בְּהַבְלֵי אַבִּירִים וְקִשְׁקוּשׁ כֹּהֲנִים,

6925

בָּרוּר שֶׁעֵינֶיךָ מֵרְאוֹת קָצְרוּ!

תַּרְגִּישׁ בַּבַּיִת רַק בַּמַּחְשָׁךְ.

(מביט סביבו.)

קירוֹת מַשְׁחִירִים, מְגֹאָלִים, דּוֹחִים,

קִמְרוֹן מְחֻדָּד, פִּתּוּלִים מְפֻיָּחִים! –

אִם הוּא כָּאן, חָלִילָה, עֵינָיו יִפְקַח,

6930

הֵן בּוֹ בַּמָּקוֹם נִשְׁמָתוֹ תִּפְרַח.

מַעְיָנוֹת, נִימְפוֹת עֵירֻמּוֹת, בַּרְבּוּרִים,

כָּל אֵלֶּה רָאָה בַּחֲלוֹם הַפְּלָאִים;

אֵיךְ יִתְרַגֵּל לְמַרְאֵה הַנְּכָאִים

שֶׁאֲנִי, הַסְּתַגְּלָן, לֹא אוּכַל לָשֵׂאת.364

6935

קָחֵהוּ מִכָּאן!

מפיסטופלס:

אֶשְׂמַח בְּהֶחְלֵט.

הוֹמוּנקוּלוּס:

אֶת הַלּוֹחֵם לִשְׂדֵה קֶטֶל תִּשְׁלַח,

אֶת הָעַלְמָה לִמְחוֹלוֹת תִּקַּח,

וְהַכֹּל יָבוֹא בְּשָׁלוֹם עַל מְקוֹמוֹ.

הַלַּיְלָה, הִנֵּה מַחְשָׁבָה בִּי מַבְזִיקָה,

6940

חַג וַלְפּוּרְגִיס שֶׁל יָוָן הָעַתִּיקָה.

אֵין טוֹב מִמֶּנּוּ לְמַעַן שְׁלוֹמוֹ.

הָבֵא אוֹתוֹ אֶל מְקוֹר הַיְשׁוּעָה.

מפיסטופלס:

עַל כָּךְ לֹא הִגִּיעָה אֵלַי הַשְּׁמוּעָה.

הוֹמוּנקוּלוּס:

אָזְנְךָ לִשְׁמוּעָה שֶׁכָּזֹאת לֹא כְּרוּיָה.

6945

רַק תִּפְלֶצֶת רוֹמַנְטִית אַתָּה מוֹקִיר.

אַךְ שֵׁד אֲמִתִּי גַּם בַּקְּלָסִי מַכִּיר.365

מפיסטופלס:

וּלְאָן הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת מוֹבִילָה?

עֲמִיתִים עַתִּיקִים כְּבָר גּוֹרְמִים לִי בְּחִילָה.

הוֹמוּנקוּלוּס:

לִצְפוֹן־מַעֲרָב, שָׂטָן, אַתָּה נִמְשָׁךְ;

6950

אַךְ הַפַּעַם נַפְלִיגָה לִדְרוֹם־מִזְרָח –

פֶּנֵיאוֹס זוֹרֵם בַּמִּישׁוֹר, רוֹגֵעַ,

בְּסִתְרֵי מִפְרָצִים וְאִוְשַׁת חֻרְשָׁה,

הָרָמָה בֵּין רִכְסֵי הֶהָרִים תִּשְׂתָּרֵעַ,

וּבְרֹאשָׁם הָעִיר פַרְסָלוּס, יְשָׁנָה וַחֲדָשָׁה.366

6955

מפיסטופלס:

אֲבוֹי! לְשָׁם! מַה לִּי וְלִמְדָנִים

שֶׁל עֲבָדִים וְשֶׁל רוֹדָנִים.

כֹּה מַשְׁמִים הַדָּבָר; מִלְחָמָה אַךְ נִגְמֶרֶת,

וּכְבָר מֵחָדָשׁ הִיא מִתְעוֹרֶרֶת;

וְכָל אוֹתָהּ עֵת לֹא יֵדְעוּ הַשּׁוֹטִים:

6960

יַד אַשְׁמוֹדַאי תִּמְשֹׁךְ בַּחוּטִים.

בְּשֵׁם הַחֵרוּת, יֹאמְרוּ, מִתְמוֹדְדִים,

בְּפֹעַל נִלְחָמִים עֲבָדִים בַּעֲבָדִים.

הוֹמוּנקוּלוּס:

הַנַּח לָאָדָם אֶת רוּחוֹ הַסּוֹרֶרֶת,

כָּל אִישׁ מִתְגּוֹנֵן כְּפִי יְכָלְתּוֹ,

6965

מִשַּׁחַר חַיָּיו וְעַד בַּחֲרוּתוֹ.

אֵיךְ נְרַפְּאוֹ, זֶה עַכְשָׁו עַל הַפֶּרֶק.

תְּרוּפָה בְּיָדְךָ – נַסֵּה אוֹתָהּ כָּאן,

אִם אַיִן – הַשְׁאֵר לִי אֶת כָּל הָעִנְיָן.

מפיסטופלס:

לְהָטִים מִן הַבְּרוֹקֶן נִסִּיתִי לֹא פַּעַם,

6970

אַךְ כְּנֶגֶד פָּגָאנִים אֵין בָּהֶם טַעַם.

הָעָם הַיְּוָנִי אוֹתִי לֹא הִרְשִׁים!

יוֹדְעִים לְגָרוֹת מִשְׂחֲקֵי חוּשִׁים

וּלְשַׁסּוֹת חֲטָאִים עַלִּיזִים בַּגְּבָרִים.

חֲטָאֵינוּ שֶׁלָּנוּ תָּמִיד כֹּה קוֹדְרִים.

6975

וּמַה קּוֹרֶה עַכְשָׁו?

הוֹמוּנקוּלוּס:

אֵינְךָ כֹּה זָקֵן;

דַּי אִם אַזְכִּיר אֶת מְכַשֵּׁפוֹת תֶסַלְיָה,367

וּכְבָר תֵּדַע לְמָה אֶתְכַּוֵּן.

מפיסטופלס (בתאווה):

מְכַשֵּׁפוֹת תֶסַלְיָה! הוֹ אֵלֶּה בְּנוֹת־חֵן!

זֶה שָׁנִים אֲחַפֵּשׂ אַחַר הַפָּמַלְיָה.

6980

אוּלַי לֹא רָצוּי וְלֹא יִתָּכֵן

לָגוּר אֶצְלָן לַיְלָה אַחַר לַיְלָה,

אַךְ לְבִקּוּר! אוֹ לְבֵרוּר!

הוֹמוּנקוּלוּס:

הָבֵא הַמְּעִיל.

אֶת הָאַבִּיר עֲטף הֵיטֵב!

בְּכַנְפוֹתָיו, כְּמוֹ לְפָנִים,

6985

תּוּכְלוּ בְּצַוְתָּא לְעוֹפֵף.

אָאִיר לָכֶם.

ואגנר (בחשש):

וּמָה אִתִּי?

הוֹמוּנקוּלוּס:

אַתָּה… וּבְכֵן,

נִשְׁאָר בַּבַּיִת, גְדוֹלוֹת לְתַכְנֵן.

פְּרֹס וּקְרָא גְוִילֵי־קְלָף נִשְׁכָּחִים,

שְׁאַב מִן הַכְּתָב סַמְמְנֵי חַיִּים

6990

וּבְחַשׁ בָּזֶה אַחַר זֶה בִּזְהִירוּת.

זְכֹר: הָאֵיךְ חָשׁוּב מִן הַמָּה.368

בְּעוֹד אֲנִי תָּר אֶת תֵּבֵל בִּמְשִׂימָה

לְגַלּוֹת, אִם נִתָּן, אֶת קוֹצוֹ שֶׁל הַיּוֹד.

אֲזַי יִתְגַּשֵּׁם הַיִּעוּד בִּמְלֹאוֹ;

6995

פְּרָס כָּזֶה מַצְדִּיק כָּל הַשְׁקָעָה:

זָהָב, תְּהִלָּה, שֵׂיבָה טוֹבָה,

מַדָּע וּמִדָּה שֶׁל חֶסֶד – לָמָּה לֹא.

כָּל טוּב!

ואגנר (מדוכדך):

כָּל טוּב! אֶת לִבִּי זֶה קוֹרֵעַ.

אִם שׁוּב נִפָּגֵשׁ, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

7000

מפיסטופלס:

אֶל פֶּנֵיאוֹס חִישׁ־קַל, לַנָּהָר,

אֵין לְזַלְזֵל בִּכְבוֹד דּוֹדָנֵנוּ.

(אל הצופים).

הֲרֵינוּ תְּלוּיִים, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר,

בַּיְצוּרִים שֶׁיָּצַרְנוּ בְּמוֹ יָדֵינוּ.


 

לֵיל וַלְפּוּרְגִיס קְלָסִי    🔗

שדות פַרסָלוּס

עלטה.

אֶרִיכְטוֹ:369

בְּלֵיל חַג בַּלָּהוֹת, הַיּוֹם כְּמִלְּפָנִים,

7005

אָבוֹאָה גַּם אֲנִי, אֶרִיכְטוֹ, קְדוֹרַנִּית;

טָעוּ הַמְשׁוֹרְרִים, אֵינִי כֹּה כְּעוּרָה

כְּדִבְרֵי הַסָּרָה… תָּמִיד הֵם מַפְרִיזִים

לְשֶׁבַח וְלִגְנַאי… מַחְוִיר כְּבָר לְעֵינַי

בְּגַלֵּי אֹהֶל אֲפֹרִים הָעֵמֶק שָׁם,

7010

כִּפְנֵי אַחֲרִיתוֹ שֶׁל לֵיל יָגוֹן וָחִיל.

הַכֹּל חוֹזֵר שׁוּב עַל עַצְמוֹ! וְכָךְ יַחְזֹר

לְנֶצַח נְצָחִים… הֵן אִישׁ עַל מַמְלַכְתּוֹ

לֹא יְוַתֵּר; וַדַּאי לֹא אִם כְּבָשָׁהּ בְּדָם

וּבְכֹחַ בָּהּ שׁוֹלֵט. כָּל מִי שֶׁבְּעַצְמוֹ

7015

אֵינוֹ מוֹלֵךְ, יִמְלֹךְ בְּעֹז בִּרְצוֹן שְׁכֵנוֹ

לְהַאֲדִיר אֶת שְׁמוֹ, קָרְבָּן הוּא לְיִצְרוֹ…

וְכָאן הֻשַּׂג מוֹפֵת גָּדוֹל בַּמַּעֲרָכָה;

כְּשֶׁכֹּחַ קָם מוּל כֹּחַ רַב יוֹתֵר,

נִקְרָע זֵר דְּרוֹר פּוֹרֵחַ בְּאַלְפֵי פְּרָחָיו,

7020

וְזֵר דַּפְנָה נֻקְשֶׁה מֻנָּח עַל רֹאשׁ כּוֹבֵשׁ.

כָּאן עוֹד חָלַם פּוֹמְפֵּיוּס לְחַדֵּשׁ יְמֵי

פְּרִיחָה. בִּלְשׁוֹן מֹאזְנַיִם קֵיסָר שָׁם צָפָה!

הִתְמוֹדְדוּת קְרֵבָה. הַכֹּל יוֹדְעִים קִצָּהּ.

שָׁם מְדוּרוֹת־מִשְׁמָר יוֹקְדוֹת בְּלֶהָבָה,

7025

הָאֲדָמָה מַהְבִּילָה מִדָּם שָׁפוּךְ,

וּלְמַרְאֵה זִיווֹ שֶׁל לַיְלָה כֹּה מֻפְלָא,

צִבְאוֹת יָוָן הַמִּיתוֹלוֹגִית מִתְקַבְּצִים.

וּסְבִיב הַלֶּהָבוֹת תָּנוּעַ אוֹ תֵּשֵׁב

שְׁלֵוָה וּמְפֹאָרָה דְּמוּת אַגָּדָה מֵאָז…

7030

הַלְּבָנָה אֲשֶׁר עוֹלָה אֵינָהּ שְׁלֵמָה,

אַךְ מְאִירָה בְּאוֹר עָדִין עַל סְבִיבָתָהּ;

מִקְסַם הָאֹהֶל גָּז, אֵשׁ הַמְּדוּרוֹת כְּחֻלָּה.

אַךְ מֵעָלַי, מַה זֹּאת! כּוֹכָב נוֹפֵל פִּתְאֹם?

מֵאִיר וּמְגַלֶּה כַּדּוּר שֶׁל חֹמֶר חַי.

7035

רֵיחַ חַיִּים אָרִיחַ. אַךְ אֲנִי לְחַי

לֹא אֶתְקָרֵב, פֶּן יֵחָשֵׂף לְסַכָּנָה;

שֵׁם רַע לִי אָז יוֹצֵא, בְּלֹא שׁוּם רְוָחִים.

הִנֵּה הוּא כְּבָר יוֹרֵד, אֶחְמֹק לִי בַּחֲשַׁאי!

(מתרחקת).

הטסים מעל:

הוֹמוּנקוּלוּס:

נִדְאֶה עוֹד פַּעַם מִסָּבִיב

7040

מֵעַל זְוָעוֹת שֶׁל אֵשׁ וּפַחַד;

כִּי מַחֲזוֹת שֶׁל רְפָאִים

יֵשׁ בַּבִּקְעָה אֲשֶׁר מִתַּחַת.

מפיסטופלס:

אִם אֶרְאֶה, כְּמוֹ נִשְׁקָפוֹת

מִן הַחַלּוֹן שִׁמְמוֹת צָפוֹן,

7045

גַּם רוּחוֹת גַּם מִפְלָצוֹת,

אָחוּשׁ בַּבַּיִת שָׁם כְּמוֹ פֹּה.

הוֹמוּנקוּלוּס:

הִנֵּה אַחַת גְּבוֹהָה כְּתֹרֶן,

תִּפְסַע בְּצַעֲדֵי עֲנָק.

מפיסטופלס:

נִרְאֶה שֶׁנִּבְהֲלָה כָּהֹגֶן

7050

לִרְאוֹת אוֹתָנוּ מִמֶּרְחָק.

הוֹמוּנקוּלוּס:

תֵּלֵךְ! נַנִּיחַ פֹּה

אֶת אַבִּירֵנוּ וּלְאַלְתַּר;

מִיָּד תָּשׁוּב נִשְׁמַת אַפּוֹ,

שֶׁבְּאֶרֶץ אַגָּדוֹת הוּא תָּר.

7055

פאוסט (נוגע באדמה):

אֵיפֹה הִיא? –

הוֹמוּנקוּלוּס:

זֹאת לֹא אֵדַע.

אַךְ כָּאן אוּלַי תִּמְצָא מֵידָע,

אִם תֵּחָפֵז, עַד אוֹר חַמָּה,

אִם תַּעֲבֹר מֵאֵשׁ אֶל אֵשׁ;

כִּי מִי שֶׁאִמָּהוֹת בִּקֵּשׁ,

7060

שׁוּב לֹא יִירָא מִמְּאוּמָה.

מפיסטופלס:

גַּם לִי עִנְיָן כָּאן מְשֻׁלָּב;

אַךְ לְטוֹבַת הַכְּלָל מוּטָב

שֶׁכָּל אֶחָד בֵּין הַמְּדוּרוֹת

יָתוּר אַחַר הַרְפַּתְקָאוֹת.

7065

וּכְדֵי שֶׁשּׁוּב פֹּה נַחֲבֹר,

אוֹתֵת, קָטָן, בְּקוֹל וָאוֹר.

הוֹמוּנקוּלוּס:

כֹּה אַבְזִיק וְכֹה אַרְעִים.

(הזכוכית מצלצלת ומאירה בעוז).

אַתֶּם לְכוּ לְצֵיד פְּלָאִים!

(יוצא).


פאוסט (לבדו):

אֵיפֹה הִיא! – אַל תִּשְׁאַל לִמְקוֹם מִשְׁכָּנָהּ…

7070

אִם לֹא קַרְקַע זוֹ נָשְׂאָה פְּעָמֶיהָ,

וְלֹא גַּל זֶה שֶׁנָּשַׁק לְרַגְלֶיהָ,

הֲרֵי הָאֲוִיר פֹּה דִּבֵּר בִּלְשׁוֹנָהּ.

כָּאן! דֶּרֶךְ נֵס! בְּיָוָן! בָּהּ חַשְׁתִּי

בָּאֲדָמָה שֶׁעָלֶיהָ דָּרַכְתִּי;

7075

כֹּחוֹת רַעֲנַנִּים נִסְּכוּ בִּי בִּשְׁנָתִי,

וְכֹה אֶתְיַצֵּב כָּאן, אַנְטֵיאוּס אֲמִתִּי.370

וְאִם כִּי סָבִיב יֵשׁ גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת,

אֶחְקֹר בַּתְּחִלָּה אֶת מְבוֹךְ הַמְּדוּרוֹת.

(מתרחק).


 

[בְּחוֹף פֶּנֵיאוֹס הָעֶלְיוֹן] 371

מפיסטופלס (תר סביבו):

כְּכָל שֶׁאֶתְעֶה מִמְּדוּרָה לִמְדוּרָה,

7080

אָחוּשׁ יוֹתֵר נָכְרִי וּמְיֻתָּר,

הָרֹב עֵירֻמִּים; פֹּה וָשָׁם לְסוּטָה:

הַסְּפִינְקְס בְּלִי כְּסוּת, הַגְּרִיפוֹן בְּלִי בּוּשָׁה,372

וּמַה שֶּׁנֶּחְשָׂף, מְכֻנָּף אוֹ מְסֻלְסָל,

מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר, מִתַּחַת וּמֵעָל!…

7085

גַּם אָנוּ בָּסֵתֶר אֵינֶנּוּ צְנוּעִים,

אַךְ הַקַּדְמוֹנִים, רַב מִדַּי הֵם פְּרוּעִים;

עַל פִּי הַמּוֹדֶרְנָה צָרִיךְ לְהַשְׁבִּיחַ,

וּבְצַו הָאָפְנָה לְחַפּוֹת קְצָת בְּטִיחַ…373

עַם נֶאֱלָח! אַךְ בְּכָךְ אֵין לִמְנֹעַ

7090

אוֹתִי מִלְבָרְכָם כְּאוֹרֵחַ, בְּנֹעַם…

הֵידָד! לִיפִי נָשִׁים וּלְבִינַת זְקֵנִים.

גריפוֹן (בנחרה):

לֹא זְקֵנִים! גְּרִיפוֹנִים! אִישׁ לֹא יַסְכִּים

לְהִקָּרֵא זָקֵן. כָּל מִלָּה גְּזוּרָה

מִן הַמָּקוֹר, מִשֹּׁרֶשׁ הִוָּצְרָהּ:

7095

גְּרִיפוֹן, גְּרִיפָה, גְּרִיעָה, גְּרִיסָה,

אֶטִימוֹלוֹגִית מֵאוֹתָהּ עִסָּה,374

אַךְ לא שָׁרְשִׁית.

מפיסטופלס:

יָפֶה, אַךְ מַעֲשִׂית,

גְּרִיפָה שֶׁבַּגְּרִיפוֹן אֵינָהּ מִקְרִית.375

גריפון (כמקודם, וכך גם הלאה):

וַדַּאי! הֵן קֶשֶׁר מִשְׁפַּחְתִּי הוּכַח;

7100

עִתִּים לִגְנַאי, לָרֹב לִשְׁבָח;

גּוֹרְפִים נָשִׁים, כְּתָרִים, זָהָב,

מַזַּל גּוֹרְפִים יָאִיר פָּנָיו.

נמלים (מן הסוג הענקי): 376

תֹּאמְרוּ זָהָב, מִמֶּנּוּ רַב אָסַפְנוּ,

צָבַרְנוּ בַּצּוּקִים, בַּנְקִיקִים אָגַרְנוּ;

7105

אָרִימַסְפִּים אֶת הַמִּסְתּוֹר גִּלּוּ,377

עַתָּה יַעַלְזוּ בַּשָּׁלָל שֶׁגָּזְלוּ.

גריפונים:

נִדְאַג שֶׁיּוֹדוּ בַּכֹּל, אַל פַּחַד.

אָרִימַספּים:

אַךְ לֹא בְּלֵיל הוֹלֵלוּת עוֹלֵז.

עַד אוֹר הַבֹּקֶר הַכֹּל נְבַזְבֵּז,

7110

הַיּוֹם הַצְלָחָה גְדוֹלָה מֻבְטַחַת.

מפיסטופלס (שהתיישב בין הספינקסים):

כַּמָּה מַהֵר אֲנִי מִתְמַקֵם פֹּה,

אֲנִי מֵבִין אֶת שְׂפָתָם עַד אֶחָד.

ספינקס:

אָנוּ פּוֹלְטִים אֶת הַבְלֵי רוּחֵנוּ,

אַתֶּם מַמְחִישִׁים אוֹתָם מִיָּד.

7115

אֱמֹר מַה שִּׁמְךָ, וְנֵיטִיב לְהַכִּיר.

מפיסטופלס:

נִתְּנוּ לִי שֵׁמוֹת רַבִּים לְמַכְבִּיר –

בְּרִיטָנִים יֵשׁ כָּאן? הֵם נוֹסְעִים תָּדִיר,378

לְמַפְּלֵי מַיִם, לְעִיֵּי חוֹמָה,

לִשְׂדוֹת הַקְּרָב, לְכָל עַתִּיקָה מַשְׁמִימָה;

7120

הַמָּקוֹם הַזֶּה לְרוּחָם מַתְאִים.

הֵם וַדַּאי יָעִידוּ, שֶׁמַּחֲזַאי בְּרִיטָנִי

כְּ־Old Inquity לֹא פַּעַם כִּנַּנִי.379

ספינקס:

וּמָה הַסִּבָּה?

מפיסטופלס:

בְּעַצְמִי לֹא אֵדַע.

ספינקס:

נַנִּיחַ! וּבְמַזָּלוֹת אַתָּה מֻמְחֶה?

7125

מַה תֹּאמַר עַל שְׁעַת הַהֹוֶה?

מפיסטופלס (נושא מבטו):

כּוֹכָב יוֹרֶה כּוֹכָב, יָרֵחַ פָּגוּם זוֹרֵחַ, 380

וְלִי נָעִים בְּחָסוּתְךָ לְהִתְאָרֵחַ,

בְּפַרְוָתְךָ לְהִתְחַמֵּם וּקְצָת לְשׂוֹחֵחַ.

אֵין כָּל טַעַם לְטַפֵּס לַשְּׁחָקִים,

7130

הָבֵא חִידוֹת, אוֹ לְמִצְעָר מִשְׂחָקִים.

ספינקס:

אַךְ תַּבִּיעַ עַצְמְךָ, וּכְבָר חִידָה דְּבָרְךָ.

נַסֵּה לִמְצֹא פִּתְרוֹנִים לְנַפְשְׁךָ:

"צֹרֶךְ בּוֹ גַּם לַצַּדִּיק, גַּם לָרָשָׁע,

לַסַּגְפָן תֵּרוּץ הַרְפַּתְקוֹת לִמְנֹעַ,

7135

לַהוֹלֵל יָדִיד, בְּשִׁגְיוֹנוֹת לִשְׁקֹעַ,

וְזוּג כָּזֶה אֶת זֶאוּס יְשַׁעְשַׁע." 381

גריפון ראשון (בנחרה):

מַה הוּא מִתְעָרֵב!

גריפון שני (בנחרה עזה יותר):

הוּא בִּלְתִּי נִסְבָּל!

שניהם:

מִי צָרִיךְ אוֹתוֹ בִּכְלָל, אֶת הַנָּבָל.

מפיסטופלס (בחריפות):

טְפָרָיו שֶׁל הָאוֹרֵחַ, נִדְמֶה לְךָ,

7140

אֵינָם חַדִּים וּמְסֻכָּנִים כְּשֶׁלְּךָ?

בּוֹא לְנַסּוֹת!

ספינקס (בנחת):

אַתָּה מֻזְמָן לְהִשָּׁאֵר,

עוֹד מְעַט־קָט עַל חֶבְרָתֵנוּ תְּוַתֵּר;

בְּאַרְצְךָ, דַּרְכְּךָ צוֹלַחַת,

כָּאן, כִּמְדֻמֶּה, אֵינְךָ רוֹוֶה נַחַת.

7145

מפיסטופלס:

מְעוֹרֵר תֵּאָבוֹן, מִמָּתְנֶיךָ וָמַעְלָה,

אַךְ כָּאן לְמַטָּה, חַיַּת טֶרֶף גִּדַּלְתָּ.

ספינקס:

עוֹד תִּנָּחֵם עַל זְדוֹנְךָ, אִישׁ הַשֶּׁקֶר,

שֶׁכֵּן בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים טְלָפֵינוּ;382

אַתָּה, בְּרֶגֶל־הַסּוּס הַמְצֻמֶּקֶת,

7150

בּוֹשׁ לְהִסְתּוֹפֵף בְּחֶבְרָתֵנוּ.

(סִירנות פוצחות בשירה מלמעלה).383

מפיסטופלס:

מִי הֵן אֵלֶּה הַצִּפֳּרִים

שֶׁבִּמְרוֹם צַפְצָפָה בָּאוֹת לְקַנֵּן?

ספינקס:

הִשָּׁמֵר לְךָ, עַל מֵיטַב הַגְּבָרִים

בִּגְלַל זִמְרָתָן צָרִיךְ לְקוֹנֵן.

7155

סירנות:

אָה, מַה לָּכֶם וְלַהֲנָאוֹת

מַדּוּחֵי כִּעוּר הֶלֶנִי!

הַטוּ אֹזֶן: לְמֵאוֹת,

נַנְעִים לָכֶם בִּזְמִירוֹתֵינוּ;

בְּכָךְ סִירֶנוֹת נוֹדָעוֹת.

7160

ספינקסים (מחקים בלעג את זמרתן):

שִׁמְטוּ אוֹתָן מִמְּרוֹם הָעֵץ!

כִּי בֵּין זְמוֹרוֹת וְזַלְזַלִּים,

יַסְתִּירוּ צִפָּרְנֵי הַנֵּץ.

אוֹתְךָ תִּקְרַעְנָה לִגְזָרִים,

אִם אַךְ תַּקְשִׁיב לַמִּזְמוֹרִים.

7165

סירנות:

דַּי לַשִּׂנְאָה, דִי לַקִּנְאָה!

כָּל נִפְלְאוֹת הַהֲנָאָה

אֲשֶׁר מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם,

לָכֶם אֲנַחְנוּ מַצִּיעוֹת!

עַל אֲדָמוֹת, כְּמוֹ עַל הַמַּיִם,

7170

לְכָל אוֹרֵחַ מַנְעִימוֹת.

מפיסטופלס:

פִּלְאֵי חִדּוּשׁ בַּמַּנְגִּינוֹת

כְּשֶׁמִּמָּקוֹר אוֹ מִגְּרוֹנוֹת,

תָּו לְתָו נִשְׁזָר בְּלִי דֹּפִי.

עָלַי הַלַּחַן לֹא עוֹבֵד,

7175

אָמְנָם אָזְנִי כְּרוּיָה לְיֹפִי,

אַךְ אֶל הַלֵּב אֵינוֹ יוֹרֵד.

ספינקס:

אַל תִּשָּׂא שֵׁם לֵב לַשָּׁוְא!

שַׂקִּיק שֶׁל עוֹר צָמוּק, מוּטָב,

אֶת פַּרְצוּפְךָ הוֹלֵם יוֹתֵר.

7180

פאוסט (מתקרב):

בְּרִיּוֹת מֻפְלָאוֹת! הַמַּרְאֶה כֹּה נָעִים,

בְּתָוִים דּוֹחִים, גְּדוֹלִים וְעַזִּים,

לִי יְבַשְּׂרוּ כִּי מַזָּלִי שׁוֹפֵר;

אַךְ מָה לִי מַּזְכִּיר הַמַּבָּט הַחוֹדֵר?

(אל הספינקסים):

מוּל אֶחָד מִכֶּם פַּעַם אֶדִיפּוּס נִצַּב;

7185

(אל הסירֶנות):

בִּגְלַלְכֶן זָעַק אוֹדִיסֵיאוּס בִּכְבָלָיו;

(אל הנמלים):

אַתֶּן צְבַרְתָּן אֶת אוֹצַר הַמַּטְמוֹנִים,

(אל הגריפונים):

וְאֵלֶּה הָיוּ שׁוֹמְרָיו הַנֶּאֱמָנִים.

בְּעוֹרְקַי נִסָּכִים כֹּחוֹת טְמִירִים;

דְּמֻיּוֹת כַּבִּירוֹת, זִכְרוֹנוֹת כַּבִּירִים.

7190

מפיסטופלס:

נָהַגְתָּ לְפָטְרָם בְּאָלָה וּקְלָלָה,

פִּתְאֹם הֵם נוֹשְׂאִים חֵן בְּעֵינֶיךָ;

בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ מְחַפְּשִׂים כַּלָּה,

גַּם מִפְלָצוֹת יִהְיוּ שׁוֹשְׁבִינֶיךָ.

פאוסט (לספינקסים):

הוֹ דְּמֻיּוֹת אִשָּׁה, עֲנֶינָה:

7195

מִי מִכֵּן רָאֲתָה אֶת הֶלֶנָה?

ספינקסים:

אֶל יָמֶיהָ כְּלָל לֹא הִגַּעְנוּ,

הֶרְקוּלֶס הָרַג אֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּנוּ.384

שְׁאַל אֶת חִירוֹן וְיֵדַע לְהַנְחוֹת,385

הוּא מִתְרוֹצֵץ כָּאן בְּלֵיל הָרוּחוֹת;

7200

אִם יִתְרַצֶּה, הִתְקַדַּמְתָּ מְאֹד.

סירֶנות:

נַגְשִׁים אֶת כָּל מַאֲוַיֶּיךָ!…

כְּשֶׁאוֹדִיסֵיאוּס סָר אֵלֵינוּ,

וְלֹא חָלַף בְּבוּז עַל פָּנֵינוּ,

סִפֵּר סִפּוּרֵי קָרוֹב וְרָחוֹק; 386

7205

כֻּלָּם נַפְקִידָה בְּיָדֶיךָ,

אִם אַחֲרֵינוּ רַק תֵּלֵכָה

אֶל מְחוֹזוֹת שֶׁל יָם יָרֹק.

ספינקס:

אַל תִּפֹּל כָּאן בְּמַלְכֹּדֶת.

אוֹדִיסֵיאוּס נִקְשַׁר לַתֹּרֶן,

7210

אַתָּה לַעֲצָתִי הַט אֹזֶן;

אֶת חִירוֹן מְצָא בְּלִי שְׁהִיּוֹת,

וּנְבוּאָתִי תָּקוּם לִהְיוֹת.

פאוסט מתרחק.

מפיסטופלס (בזעף):

מִי טָס בִּצְוָחָה וּבְנִפְנוּף כְּנָפַיִם,

מַהֵר מִיכֹלֶת קְלִיטַת הָעַיִן,

7215

בָּזֶה אַחַר זֶה, בְּלִי לְהַרְפּוֹת,

יְדֵי הַצַּיָּד הָיוּ מִתְרַפּוֹת.

ספינקס:

כְּמַשְּׁבֵי סַעַר הֵם טָסִים,

גַּם חֵץ אַלְקִידֶס לֹא יִפְגַע בָּם;

הַסְּטִימְפָלִידִים זֶהוּ שְׁמָם,387

7220

רַגְלֵי אֲוָז, מַקּוֹר דּוֹרְסִים,

אַךְ בִּצְוָחָה בְּרָכוֹת פּוֹרְסִים.

כָּל רְצוֹנָם לִקְנוֹת כָּאן שֶׁבֶת,

לְהִתְעָרוֹת בִּבְנֵי הַשֵּׁבֶט.

מפיסטופלס (כמבוהל):

אַךְ מִי עוֹד כָּאן שׁוֹרְקִים־שׁוֹרְצִים?

7225

ספינקס:

מֵאֵלֶּה אֵין חֲשָׁשׁ, הַבֵּט נָא.

הֵם רַק רָאשֵׁי נְחַשׁ הַלֶּרְנָה,388

כְּרוּתִים מֵהִידְרָה, וּמִשְׁתַּחֲצִים.

אַךְ אֱמֹר לִי, מַה תָּכְנִיתְךָ?

וְלָמָּה אַתָּה כֹּה חֲסַר מְנוּחָה?

7230

לְאָן? אַל תֵּבוֹשׁ, הַתְחֵל לָלֶכֶת,

בָּרִי שֶׁאוֹתָהּ מַקְהֵלָה שָׁם מוֹשֶׁכֶת

אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּךָ. בְּלִי הִסּוּסִים,

גַּשׁ וּבָרֵךְ כָּל פַּרְצוּף מַקְסִים.

לַמְיוֹת הֵן אֵלֶּה, חַסְרוֹת פֻּרְקָן,389

7235

בְּחִיוּךְ מְלַבֵּב וּבְעַזּוּת מִצְחָן

אֶת לֵב הַסָּאטִירִים מְשׁוֹבְבוֹת;

לְטֶלֶף הַתַּיִשׁ אֵינָן מְסָרְבוֹת.

מפיסטופלס:

אַתֶּם נִשְׁאָרִים? אֶמְצָאֲכֶם שֵׁנִית?

ספינקסים:

כֵּן! לֵךְ הִתְעָרֵב בִּבְרִיּוֹת הַתְּזָזִית.

7240

אָנוּ הֻרְגַּלְנוּ מִימֵי מִצְרַיִם

לִמְלֹךְ שְׁנוֹת אֶלֶף וּשְׁנוֹת אַלְפַּיִם.

וְאִם לִמְקוֹמֵנוּ נוֹתְנִים כָּבוֹד,

יְמֵי חַמָּה וִימֵי סַהַר נִמְדֹּד.390

מוּל פִּירָמִידוֹת רוֹבְצִים אָנוּ דֹּם,

7245

מִשְׁפַּט עַמִּים חוֹלֵף בִּיעָף.

נֹכַח מַבּוּל, מִלְחָמָה אוֹ שָׁלוֹם –

אָנוּ לָעַד לֹא נָנִיד עַפְעַף.


 

[בְּחוֹף פֶּנֵיאוֹס הַתַּחְתּוֹן]    🔗

פֶּנֵיאוס, מוקף פלגי מים ונימפות.

פֶּנֵיאוס: 391

נוּעַ, גֹּמֶא קַל, בְּלַחַשׁ,

קְנֵי הַסּוּף, בְּהֶרֶף רַחַשׁ,

7250

עַרְבוֹת נַחַל בְּשִׁיר עֶרֶשׂ,

צַפְצָפוֹת אַוְשְׁשׁוּ חֶרֶשׁ,

לְהַטְלִיא חֲלוֹם קָטוּעַ!…

מְעִירֵנִי סַעַר רַעַם,

מְטַלְטֵל מִתְּהוֹם הַנַּהַם,

7255

מִמְּנוּחַת פַּלְגֵי מַרְגּוֹעַ.

פאוסט (מתקרב לנחל):

אִם נָכוֹן אֲנִי שׁוֹמֵעַ,

מִתּוֹךְ סְבַךְ שִׂיחִים שׁוֹפֵעַ,

מִמִּסְתּוֹר קָנִים נוֹבֵעַ

קוֹל אֱנוֹשׁ אֵלַי בּוֹקֵעַ.

7260

אַט פִּטְפּוּט גַּלִּים קוֹלֵחַ,

אַוְרִירִי – כְּמוֹ מִתְבַּדֵּחַ.

נימפות (אל פאוסט):

תֵּיטִיב לַעֲשׂוֹת,

אִם תִּשְׁכַּב לָנוּחַ,

כֹּחוֹת תְּחַדֵּשׁ

7265

בִּקְרִירוּת הָרוּחַ,

תִּשְׁאַב מַרְגּוֹעַ

מִכְּבָר שָׁכוּחַ;

בְּפִכְפּוּךְ חֲרִישִׁי,

שִׁיר־עֶרֶשׂ נָשִׁיר.

7270

פאוסט:

אֵינִי חוֹלֵם! מָה רַב חִנָּן

שֶׁל דְּמֻיּוֹת פֶּלֶא, אֵין בִּלְתָּן,

שֶׁלְפָנַי פֹּה מִצְטַיְּרוֹת.

אֵיזֶה מֵיתָר כָּמוּס לוֹטְפוֹת הֵן!

הַחֲלוֹמוֹת? אִם זִכְרוֹנוֹת הֵן? 392

7275

אֹשֶׁר כָּזֶה יָדַעְתָּ פַּעַם.

עֲיָנוֹת קְרִירִים חוֹמְקִים בַּלָּאט

בֵּין מְשׂוּכוֹת שִׂיחֵי מַחְמָד,

לֹא שׁוֹצְפִים, מְפַכִּים בְּנֹעַם;

מִכָּל צְדָדַי מְאוֹת פְּלָגִים

7280

בְּזֹךְ צָלוּל מִתְאַחֲדִים

לִכְדֵי בְּרֵכַת רַחְצָה שׁוֹפַעַת.

יְצוּרֵי־גֵּו בְּרִיאִים נָשִׁיִּים

בִּרְאִי־הַמַּיִם נִשְׁקָפִים

לְעֵין צוֹפֶה מִשְׁתַּעֲשַׁעַת!

7285

מְשַׁכְשְׁכוֹת בְּגִיל וָמֶתֶק,

שׂוֹחוֹת בְּעֹז, טוֹבְלוֹת בְּרֶטֶט;

לִבְסוֹף צִוְחוֹת מִלְחֶמֶת־מַיִם.

רָאוּי לִשְׂבֹּעַ חֲמוּדוֹת,

לְהִתְעַנֵּג עַל הַמַּרְאוֹת,

7290

אֲבָל נַפְשִׁי עוֹד שׁוֹקֵקָה.

אֶל הַסְּבַךְ עֵינִי חוֹתֶרֶת,

שָׁם אִזְמַרְגַּד עַלְוָה עוֹטֵר אֶת

מִסְתּוֹרָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה.

רְאֵה זֶה פֶּלֶא! בַּרְבּוּרִים

7295

שָׁטִים אַף הֵם מִן הַמְּצָרִים

בִּשְׂרָרָה כְּלִילַת הָדָר.

בְּשַׁלְוָה בְּרוּכָה יַחְבֹּרוּ,

מְלֵאֵי כְּבוֹדָם יַחְתֹּרוּ,

בְּגָאוֹן נוֹשְׂאִים רֹאשָׁם…

7300

אַךְ אֶחָד מֵהֶם נוֹעָז הוּא

מִתְנַשֵּׂא, מַבְלִיט חָזֵהוּ,

כְּבָר חוֹלֵף עַל פְּנֵי כֻּלָּם;

נוֹצוֹתָיו תּוֹפְחוֹת, רוֹוְחוֹת,

גַּל נִשָּׂא עַל פְּנֵי אַדְווֹת

7305

יָחוּשׁ אֶל קֹדֶשׁ־קָדָשִׁים…

כֹּה וָכֹה רֵעָיו שָׁטִים,

בְּזִיו נוֹצוֹת צָחוֹת שׁוֹקְטִים,

אוֹ פּוֹתְחִים בִּקְרָב מֻפְגָּן,

אֲשֶׁר אֶת הַנְּעָרוֹת יַרְתִּיעַ

7310

וְאֶת דַּעְתָּן יַסִּיחַ

מִמַּלְכָּתָן לְבִטְחוֹנָן.

נימפות:

אַחְיוֹתַי, לִגְדַת הַיֶּרֶק

הַטּוּ אָזְנֵיכֶן לְרֶגַע;

מֵרָחוֹק, נִדְמֶה לְפֶתַע,

7315

קוֹל פַּרְסַת סוּסִים דּוֹהֶרֶת.

לֹא נֵדַע מִי זֶה בַּלֵּיל

שְׁלִיחוּתוֹ חָשׁ לְמַלֵּא.

פאוסט:

דּוֹמֶה שֶׁאֲדָמָה תִּרְעַשׁ

מֵהֶלֶם דַּהֲרַת פָּרָשׁ.

7320

מָה אֲנִי רוֹאֶה!

הַאִם יַד הַמִּקְרֶה,

אוֹ מַזָּלִי מֵאִיר פָּנִים?

פִּלְאֵי פְּלָאִים!

פָּרָשׁ מַגִּיעַ בִּשְׁעָטָה,

7325

רוּחוֹ עַזָּה, לִבּוֹ אֵיתָן,

נִשָּׂא עַל סוּס אַבִּיר לָבָן…

גַּם מֵרָחוֹק אוֹתוֹ אַכִּירָה,

יְדוּעַ־שֵׁם הוּא, בֶּן־פִילִירָה! 393

עֲצֹר, חִירוֹן, בְּרֹב טוּבְךָ…

7330

חירון:

מַה יֵּשׁ? מָה אֵרַע?

פאוסט:

רַסֵּן מְהִירוּתְךָ!

חירון:

אֵין לִי מָנוֹחַ.

פאוסט:

קָחֵנִי נָא עִמְּךָ!

חירון:

עֲלֵה! וְתֵן לִשְׁאֹל אוֹתְךָ בֵּינְתַיִם:

לְאָן פָּנֶיךָ? הִגַּעְתָּ לַגָּדָה,

בְּרָצוֹן רַב אַעֲבִירְךָ בַּמַּיִם.

7335

פאוסט (עולה ומתיישב):

לְאָן שֶׁתַּחְפֹּץ. לָעַד אֲסִיר תּוֹדָה

אֶהְיֶה, לַמְחַנֵּךְ וּלְאִישׁ הַסְּגֻלָּה,

שֶׁחִנֵּךְ דּוֹרוֹת גִּבּוֹרֵי תְּהִלָּה,

בְּנֵי חוּג הָאַרְגוֹנָאוּטִים הֶאֱדִיר,394

וּבָהֶם אֶת עוֹלַם הַפַּיְטָן הֶעֱשִׁיר.

7340

חירון:

לֹא נַכְבִּיר מִלִּים עַל כָּךְ!

גַּם פָּלָס כְּמוֹרָה לֹא זָכְתָה לִשְׁבָח;395

לְבַסּוֹף הֵם עוֹשִׂים כְּאַוַּת נַפְשָׁם,

כְּמוֹ לֹא קִבְּלוּ חִנּוּךְ מֵעוֹלָם.

פאוסט:

אֶת הָרוֹפֵא, הַמַּכִּיר כָּל צֶמַח,

7345

כָּל פְּקַעַת טִבְעָהּ, כָּל שֹׁרֶשׁ חִקְרוֹ,

מְרַפֵּא חוֹלִים, מַבְרִיא כָּל פֶּצַע,

זְרוֹעוֹתַי חוֹבְקוֹת, עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ!

חירון:

אֶל גִּבּוֹר־הַחַיִל כִּי נִפְצַע, חַשְׁתִּי,

יָדַעְתִּי אֵיךְ לְסַעֲדוֹ בְּחָלְיוֹ;

7350

אַךְ אֶת אֻמָּנוּתִי מִכְּבָר הוֹרַשְׁתִּי

לְכֹהֲנִים וְיִדְּעוֹנִיּוֹת.

פאוסט:

אַתָּה הָאִישׁ הַדָּגוּל בֶּאֱמֶת,

שֶׁאֵין לוֹ כָּל חֵפֶץ בְּקִלּוּסִים;

בִּצְנִיעוּתוֹ הוּא מֵהֶם מִתְחַמֵּק,

7355

כְּמוֹ הָיוּ כָּמוֹהוּ אֲלָפִים.

חירון:

גָּדוֹל כֹּחֲךָ בְּדִבְרֵי שְׁבָחִים,

תַּחְמִיא גַּם לָעָם וְגַם לַנְּסִיכִים.

פאוסט:

אִם כֵּן, הוֹדֵה בְּדָבָר אֶחָד:

רָאִיתָ אֶת גְּדוֹלֵי דּוֹרְךָ;

7360

אֶת הַמֻּפְלָאוֹת בָּעֲלִילוֹת לִוִּיתָ,

כְּאֵל־לְמֶחֱצָה אֶת יָמֶיךָ בִּלִּיתָ.

גְּדוֹלִים וְטוֹבִים נִקְרוּ עַל דַּרְכְּךָ,

אַךְ מִי לְדִידְךָ הַגִּבּוֹר הַמֻּבְחָר?

חירון:

בְּחוּג הָאַרְגוֹנָאוּטִים הִתְעַלָּה

7365

כָּל אִישׁ בְּדַרְכּוֹ לְדַרְגַּת הַגְּדֻלָּה,

וּלְפִי הַכֹּחַ שֶׁבּוֹ בֹּרַךְ,

הִשְׁלִים אֶת אֲשֶׁר חָסְרוּ רֵעָיו.

יַד הַדְּיוֹסְקוּרִים תָּמִיד גָּבְרָה,396

בְּחֵן נְעוּרִים וּבִיפִי בְּכוֹרָה.

7370

זְרִיזוּת הַחְלָטָה בְּעֶזְרָה לְאַחֵר,

בְּכָךְ הַבּוֹרֵיאָלִים הִצְטַיְּנוּ בְּיוֹתֵר.397

רֹאשׁ לַיּוֹעֲצִים, שָׁקוּל וְחָסֹן,

כָּזֶה הָיָה חֲבִיב הַנָּשִׁים, יָסוֹן.

וְאִלּוּ אוֹרְפֵיאוּס, מָתוּן, רַךְ, שׁוֹמֵעַ,

7375

בִּנְגִינָה בְּלִירָה אֵין לוֹ אָח וָרֵעַ.

לִינְקֵיאוּס חַד־הָעַיִן, בַּיּוֹם וּבַלֵּיל,398

נִוֵּט הַסְּפִינָה בְּשׁוּנִיּוֹת עֲרָפֶל…

עַל כָּל סַכָּנָה תִּתְגַבֵּר בַּחֲבוּרָה,

וְהַכֹּל יִשְׁתַּבְּחוּ בְּמַעֲשֵׂה הַגְּבוּרָה.

7380

פאוסט:

עַל הֶרְקוּלֶס כְּלָל אֵינְךָ מְדַבֵּר?

חירון:

אֲבוֹי! גַּעְגּוּעִים בִּי אַל תְּעוֹרֵר…

אֶת פֶבּוּס מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי בְּעֵינַי,399

לא אֶת הֶרְמֶס אוֹ אָרֶס, וְשֶׁכְּמוֹתָם;

וְאָז יוֹם אֶחָד הוּא נִצַּב לְפָנַי,

7385

זֶה שֶׁנֶעֱרָץ כְּאֵל עַל בְּנֵי אָדָם.

מֵרֶחֶם אִמּוֹ נוֹלַד לִמְלֹךְ,

מִשַּׁחַר יַלְדוּתוֹ נוֹעַד לְהַרְשִׁים;

סָר לִפְקֻדַּת אָחִיו הַבְּכוֹר,400

עֶבֶד מָסוּר לַיָּפוֹת בַּנָּשִׁים.401

7390

שֵׁנִי לוֹ גֵיאָה לֹא תֵּלֵד לְעוֹלָם,402

וְהֶבָּה כְּמוֹתוֹ לֹא תִּשָּׁא לַמְּרוֹמִים;403

לַשָּׁוְא יִתְיַגְּעוּ הַשִּׁירִים כֻּלָּם,

לַשָּׁוְא יְיַסְּרוּ אֶת גּוּשֵׁי הַסְּלָעִים.

פאוסט:

כְּכָל שֶׁטּוֹרְחִים לְהָקִים לוֹ אַנְדַּרְטָה,

7395

אֶת שֶׂגֶב הוֹדוֹ אֵין הֵם תּוֹפְסִים.

עַל הַיָּפֶה בַּגְבָרִים דִּבַּרְתָּ,

סַפֵּר נָא עַל הַיָּפָה בַּנָּשִׁים!

חירון:

מָה! יְפִי נָשִׁים לֹא שֶָוֶה מְאוּמָה,

תְּמוּנָה קְפוּאָה בְּלֹא לִוְיַת חֵן,

7400

אִם לֹא שׁוֹפְעִים בַּנֶּפֶשׁ פְּנִימָה

שִׂמְחַת חַיִּים וְגִיל קוֹרֵן.

הַיֹּפִי תָּמִיד אֶת עַצְמוֹ מְשַׁבֵּחַ;

הַחֵן – הוּא אֶת לֵב כֻּלָּם לוֹקֵחַ,

כְּחֵן הֶלֶנָה שֶׁנָּשָׂאתִי עָלַי.404

7405

פאוסט:

נָשָׂאתָ אוֹתָהּ?

חירון:

מַמָּשׁ עַל גַּבִּי.

פאוסט:

גַּם כָּךְ רֹאשִׁי סְחַרְחַר לְמַדַּי,

וּמוֹשָׁב כָּזֶה נָפַל בְּחֶלְקִי!

חירון:

גַּם הִיא לָפְתָה שְׂעָרִי בְּיָדֶיהָ,

מַמָּשׁ כָּמוֹךָ;

פאוסט:

הוֹ כְּבָר אֵינִי יוֹדֵעַ

7410

אֶת נַפְשִׁי! הֲיִתָּכֵן? סַפֵּר, כֵּיצַד?

הִיא תְּשׁוּקָתִי הַיְחִידָה, הָאַחַת!

מִנַּיִן וּלְאָן נָשָׂאתָ אוֹתָהּ?

חירון:

אָשִׁיב לְךָ אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ.

הַדְּיוֹסְקוּרִים הַגִּבּוֹרִים

7415

חִלְּצוּ אֶת הֶלֶנָה מִשְּׁבִי אַכְזָרִים.405

הַלָּלוּ, שֶׁלֹּא הֻרְגְלוּ בִּתְבוּסָה,

מִיָּד הִתְעַשְּׁתוּ וּרְדָפוּם כְּסוּפָה.

אַךְ הִנֵּה מְרוּצַת הָאַחִים נִבְלְמָה:

בִּצַּת אֶלֶאוּסִיס הַדֶּרֶךְ חָסְמָה.

7420

הֵם דִּשְׁדְּשׁוּ, הִרְכַּבְתִּיהָ בִּשְׂחִיָּה,

הִיא קָפְצָה מִגַּבִּי וְרַעְמָתִי הַנּוֹטֶפֶת

סֵרְקָה בְּיָדָהּ, מַחְמִיאָה, מְלַטֶּפֶת,

וּבְגָאוֹן הוֹדְתָה לִי, בְּשׂוֹם־שֵׂכֶל וָחֵן.

כְּלִילַת־חֶמֶד רַכָּה! מָשׁוֹשׁ לְזָקֵן!

7425

פאוסט:

בַּת עֶשֶׂר בִּלְבַד!

חירון:

הַבַּלְשָׁנִים, יְדִידִי,406

הוֹלִיכוּ שׁוֹלָל אוֹתְךָ וְאֶת עַצְמָם.

בְּרִיָּה שׁוֹנָה הִיא אִשָּׁה אַגָּדִית,

הַמְשׁוֹרֵר מַצִיגָהּ כְּחֶפְצוֹ עַל הַבָּמָה;

הִיא אֵינָהּ מַזְקִינָה, אַף לֹא מִתְבַּגֶּרֶת,

7430

דְּמוּתָהּ לְעוֹלָם תֵּאָבוֹן מְעוֹרֶרֶת,

נֶחְטֶפֶת בַּיַּלְדוּת, נֶחְשֶׁקֶת בִּבְלוֹתָהּ,

כַּבְלֵי הַזְּמַן לֹא יוּכְלוּ לוֹ, לַפַּיְטָן.

פאוסט:

אִם כֵּן, גַּם הִיא בַּזְמַן לֹא כְּבוּלָה!

גַּם אָכִילֶס בְּפֶרֵי לְאִשָּׁה נְטָלָהּ407

7435

מִחוּץ לְכָל זְמַן. הֲרֵי זֶה מַזָּל:

לְחַלֵּץ אַהֲבָה מִשִּׁנֵּי הַגּוֹרָל!

וְכִי לֹא אוּכַל, בְּכֹחַ גַּעְגּוּעִים,

לִמְשֹׁךְ הָאַחַת־אֵין־שְׁנִיָּה לְחַיִּים?

יְצִיר אַלְמָוֶת, בֵּין אֵלִים שִׁבְתָּהּ,

7440

חִנָּהּ כִּגְדֻלָּתָהּ, גְּדוֹלָה כְּחֶמְדָּתָהּ,

רָאִיתָ אוֹתָהּ אָז, אֲנִי רוֹאָהּ הַיּוֹם,

קוֹסֶמֶת בְּיָפְיָהּ, נֶחְשֶׁקֶת כַּחֲלוֹם.

לִבִּי, כָּל יֵשׁוּתִי, בְּקִיּוּמָהּ תְּלוּיִים,

אִם לֹא תִּהְיֶה שֶׁלִּי, חַיַּי אֵינָם חַיִּים.

7445

חירון:

אִישִׁי הַזָּר! כְּבֶן־אֱנוֹשׁ נִשְׁבֵּיתָ;

אַךְ בְּאֶרֶץ רוּחוֹת לִמְשֻׁגָּע נִדְמֵיתָ.

וְאוּלַי מַזָּלְךָ יָאִיר לְךָ פָּנִים,

שֶׁכֵּן מִדֵּי שָׁנָה, לִרְגָעִים סְפוּרִים,

אֲנִי מִשְׁתַּדַּל לְהַחֲלִיף דְּבָרִים

7450

עִם מַנְטוֹ, בַּת אֶסְקְלֶפְּיוֹס, שֶׁכְּתָמִיד408

מְפַלֶלֶת אֶל אָבִיהָ, שֶׁעַל כְּבוֹדוֹ יַקְפִּיד

וְיִפְקַח סוֹף־סוֹף אֶת עֵינֵי הָרוֹפְאִים,

לְבַל יִקְטְלוּ קֶטֶל־שָׁוְא בַּחוֹלִים…

מִכָּל הַסִּיבִּילוֹת הִיא עָלַי חֲבִיבָה:

7455

אֵין בָּהּ תְּזָזִית, הִיא טוֹבָה, נְדִיבָה;

אוּלַי יְשַׂחֵק מַזָּלְךָ וְיַעַזְרֶךָ,

וּבְשָׁרְשֵׁי מַרְפֵּא הִיא מִשּׁרֶשׁ תְּרַפְּאֶךָ.

פאוסט:

בְּמַרְפֵּא אֵין לִי חֵפֶץ, שִׂכְלִי לֹא הוּעַם;

וָלֹא, לֹא הָיִיתִי מוּרָם פֹּה מֵעַם.

7460

חירון:

אַל תָּקֵל רֹאשׁ בְּמַעַיְנוֹת הַיְשׁוּעָה!

מַהֵר וָרֵד, הִגִיעָה הַשָּׁעָה.

פאוסט:

אֱמֹר לִי, לְאָן, בְּלֵיל זְוָעוֹת נִמְהָר,

נָשָׂאתָ אוֹתִי בֵּין גַּלֵּי הַנָּהָר?

חירון:

כָּאן רוֹמִי נִצְּבָה מוּל יָוָן הַגְּדוֹלָה,409

7465

פֶּנֵיאוֹס מִיָּמִין, אוֹלִימְפּוּס מִשְּׂמֹאל,

גְּדוֹלַת הָאִימְפֶּרְיוֹת שָׁקְעָה בַּחוֹל;

הַמֶּלֶךְ נָס, לָאֶזְרָח גְאֻלָּה.

שָׂא עֵינֶיךָ, מוּלְךָ זוֹרֵחַ

מִקְדַּשׁ הַנֶּצַח, בְּאוֹר יָרֵחַ.410

7470

מַנטוֹ (מבפנים, חולמת):

קוֹלוֹת פַּרְסָה

בִּדְבִיר קְדֻשָּׁה,

בְּנֵי אֵלִים לְפִתְחִי.

חירון:

אָכֵן, צָדַקְתְּ!

עֵינַיִךְ פִּקְחִי!

7475

מַנטוֹ (מתעוררת):

בָּרוּךְ הַבָּא! לְעוֹלָם אֵינְךָ נִפְקָד.

חירון:

גַּם מִקְדָּשֵׁךְ יַעֲמֹד לָעַד.

מַנטוֹ:

עוֹדְךָ מִתְרוֹצֵץ, לֹא־נִלְאֶה כְּתָמִיד?

חירון:

אַתְּ מִסְתּוֹפֶפֶת בְּדוּמִיַּת הַטָּמִיר,

וְאִלּוּ אֲנִי מִסְתּוֹבֵב בַּמֶּרְחָב.

7480

מַנטוֹ:

אֲנִי מְחַכָּה. הַזְּמַן סְבִיבִי חָג.

וְהוּא?

חירון:

הוא – הַלֵּיל, לֵיל חֲרָדוֹת,

בִּמְעַרְבָּלְתּוֹ נְשָׂאוֹ הֵנָּה.

טְרוּף־חוּשִׁים יִשְׁתּוֹקֵק לְהֶלֶנָה.

7485

רַק בְּהֶלֶנָה תָּאֵב הוּא לִזְכּוֹת,

וְאֵין הוּא יוֹדֵעַ לְאָן לִפְנוֹת.

לְמָזוֹר אַסְקְלֶפִּי רָאוּי הוּא בַּצַּר.

מַנטוֹ:

אֹהַב כָּל נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ לַנִּבְצָר.

(חירון כבר התרחק.)

מַנטוֹ:

שְׂמַח, עַז־הַלֵּב, וְאַחֲרַי בּוֹא נָא,

הַשְּׁבִיל הֶחָשׁוּךְ יוֹלִיךְ אֶל פֶּרְסֶפוֹנֶה.411

7490

לְרַגְלֵי הָאוֹלִימְפּוּס, פֹּה, בַּנִּקְבָּה,

תִּצְפֶּה בַּסֵּתֶר לְבִקּוּר בִּגְנֵבָה.

מִכָּאן הִבְרַחְתִּי אֶת אוֹרְפֵיאוּס הַנִּמְרָץ;

הַצְלַח מִמֶּנּוּ! בּוֹא! חֲזַק וֶאֱמַץ!

(הם יורדים.)


 

בְּחוֹף פֶּנֵיאוֹס הָעֶלְיוֹן    🔗

כמקודם.


סירֶנות:

לְמֵי פֶּנֵיאוֹס חִישׁ קִפְצוּ!

7495

זַנְּקוּ בְּעֹז וּשְׂחוּ בְּנֹעַם,

שִׁיר לְשִׁיר קִלְעוּ בְּתֹאַם,

לְשַׂמֵּחַ לֵב עָצוּב.

אֵין תְּרוּפָה בְּלֹא הַמַּיִם! 412

בִּגְדוּדִים זַכִּים נֵלֵךְ

7500

לִגְדוֹת אֶגֶאִי לְשַׁכְשֵׁךְ,

וּנְבֹרַךְ עוֹד שִׁבְעָתַיִם.

(רעש אדמה).

סירֶנות:

נְסוֹגִים גַּלֵי הַקֶּצֶף,

עֲרוּצָם עוֹזְבִים בְּשֶׁצֶף;

מַיִם נָדוּ, קַרְקַע זָעָה,

7505

בְּעָשָׁן גָּדָה נִבְקַעַת.

בְּרַחְנָה, בְּרַחְנָה, לֵכְנָה חִישׁ!

פֶּלֶא זֶה לֹא טוֹב לְאִישׁ.

עֵת לָרוּץ, אוֹרְחִים שְׂמֵחִים,

אֶל הַחַג לִשְׂפַת יַמִּים,

7510

שָׁם קוֹרְצִים גַּלִּים קְלִילִים,

נוֹשְׁקִים לַחוֹף, גּוֹאִים, עוֹלִים,

לוּנָה מְאִירָה כִּפְלַיִם,413

מַרְעִיפָה טַל מִשָּׁמַיִם.

שָׁם חִיּוּת בִּדְרוֹר רוֹקֶדֶת,

7515

כָּאן הָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת;

כָּל חָכָם נַפְשׁוֹ יִשְׁמֹר!

מִסְבִיבֵנוּ רַק מָגוֹר.

סֵיסְמוֹס (נוהם ומרעיש במעמקים):414

אֲאַמֵץ שׁוּב כֹּחוֹתַי,

אֶהֱדֹף עוֹד בִּכְתֵפַי,

7520

דֶּרֶךְ מַעְלָה אֲפַלֵּס,

בְּפָנַי הַכֹּל קוֹרֵס.

ספינקסים:

אֵיזוֹ טַלְטֵלָה נִזְעֶמֶת,

אֵיזוֹ פַּלָּצוּת רוֹעֶמֶת!

אֵיזֶה רַעַד מְשַׁבֵּר,

7525

מְזַעֲזֵעַ, מְסַחְרֵר!

זַעֲוָה בִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת!

אַךְ אֲנַחְנוּ לֹא נָזוּעַ,

גַּם אִם שְׁאוֹל תִּפְרֹץ גְּבוּלֶיהָ.

קְלִפַּת הָאֲדָמָה נִמְתַּחַת

7530

לְקִמְרוֹן. מַדְהִים! מִתַּחַת

אֵל קַדְמוֹן אֲפֹר שֵׂעָר,

שֶׁאֶת דֶלוֹס אָז יָצַר,

לַיּוֹלֶדֶת, הַצָּלָה,

אִי דָּלָה מִן הַמְּצוּלָה.

7535

הוּא פּוֹרֵץ, דּוֹחֵק, מָתוּחַ,

בְּכָל עֹז, בְּגַב שָׁחוּחַ,

בִּדְמוּת אַטְלָס רַב הַמֶּרֶץ

מֵרִים קַרְקַע, דֶּשֶׁא, אֶרֶץ,

חַלּוּקִים, עָפָר וָטִיט,

7540

מֵאֲפִיק נָהָר מַרְטִיט.

כָּךְ לַמֶּרְחַקִּים קוֹרֵעַ

קְרוּם הָעֵמֶק הָרוֹגֵעַ.

לֹא נִלְאֶה, הוּא מַעֲתִיק,

קַרְיָתִידָה עֲנָקִית,415

7545

שִׁבְרֵי סֶלַע עַל כְּתֵפָיו,

לוּט בַּקַרְקַע עַד מָתְנָיו;

הָלְאָה לֹא יַרְחִיק מִכָּאן,

פֹּה הַסְּפִינְקְס קָנָה מִשְׁכָּן.

סֵיסמוֹס:

זֹאת בְּמוֹ יָדַי חוֹלַלְתִּי,

7550

אַף יָשִׁירוּ לִי הַלֵּל.

לוּלֵא נִעַרְתִּי וְטִלְטַלְתִּי,

כֹּה נָאָה הָיְתָה תֵּבֵל?

אֵיךְ נִצָּבִים הָיוּ הָרִים

בְּאוֹר הַתְּכֵלֶת הַנָּאוָה,

7555

לוּלֵא הִצְלַחְתִּי לְהָרִים

אֶת תְּצוּגַת הָרַאֲוָה!

אֵיךְ מִבְּרֵאשִׁית חָזַקְתִּי,

מוּל לֵיל וְכָּאוֹס, קַדְמוֹנֵינוּ,416

עִם טִיטָן כַּדּוּר שִׂחַקְתִּי,

7560

פֶּלְיוֹן וְאוֹסָה כַּדּוּרֵינוּ.

בְּשׁוֹבְבוּת אָז הִשְׁתּוֹלַלְנוּ

עַד לֵאוּת, וּכְתוֹסֶפֶת,

לְהַר פַּרְנָסוֹס אַף הִצְמַדְנוּ

כַּדּוּרִים כְּדוּ־מִצְנֶפֶת…417

7565

אַפּוֹלוֹ אָז זִמֵּן אֵלָיו,

אֶת הַמּוּזוֹת לַחֲגֹג;

וּלְיוּפִּיטֶר עִם רְעָמָיו,

נָשָׂאתִי מַעְלָה כֵּס־כָּבוֹד.

וְכֵן עַתָּה, מָנוֹף כַּבִּיר,

7570

פָּרַצְתִּי בּוֹר מַחֲבוֹאִים,

וְאַף אַזְמִין, בְּקוֹל אַדִּיר,

דַיָּרֵי־גִּיל נוֹסְכֵי חַיִּים.

ספינקסים:

גַּם אֲנַחְנוּ הֵן דִּמִּינוּ

כִּי עַתִּיק־יוֹמִין הָהָר,

7575

לוּלֵא רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ

אֵיךְ נֶחְלַץ וְאֵיךְ נִנְעַר.

הַסְּבַךְ כְּבָר מִתְפַּשֵּׁט עָלָיו,

וְצוּק עַל צוּק בְּצַלְעוֹתָיו;

לַסְּפִינְקְס אֵין הַדָּבָר נוֹגֵעַ:

7580

בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ הוּא לֹא פּוֹגֵעַ.

גריפונים:

זְהַב פְּתוֹתִים, זְהַב עָלִים,

קוֹרֶץ מִתּוֹךְ חָרִיץ וְקֶמֶט.

לֹא נַפְקִירֶנּוּ לְגוֹזְלִים;

צְאוּ, נְמָלִים, פִּתְחוּ בְּלֶקֶט!

7585

מקהלת נמלים:

יָד עֲנָקִית

נְשָׂאַתְהוּ אֶל עָל,

רֶגֶל־תְּזָזִית

תְּסַנֵּן הַשָּׁלָל!

זְרִיזוּת נִדְרֶשֶׁת

7590

פֹּה בַּסְּדָקִים,

כָּל בְּדַל־מִבְרֶשֶׁת

עוֹשֶׂה פְּלָאִים.

כָּל גַּרְגֵּר,

זְעֵיר מִזְּעֵיר

7595

יֵשׁ לְגַלּוֹת

בְּלִי שְׁהִיּוֹת.

צִבְאוֹת מַצָּב

קְפִידָה הַגְבִּירוּ;

פַּנּוּ זָהָב!

7600

הָהָר הוֹתִירוּ.

גריפונים:

תְּנוּ עוֹד וָעוֹד! עִרְמוּ זָהָב,

טְלָפֵינוּ מֻנָּחִים עָלָיו;

הֵם מַנְעוּלִים מְשֻׁבָּחִים,

הָאוֹצָרוֹת פֹּה מֻבְטָחִים.

7605

פִיגְמֶאִים:418

מָצָאנוּ כָּאן אֶת מְקוֹמֵנוּ,

אֵיךְ וְלָמָּה לֹא נֵדַע.

אַל תִּשְׁאַל מִנַּיִן בָּאנוּ,

אָנוּ כָּאן וְזוֹ עֻבְדָּה!

לְחַיִּים שְׂמֵחִים לְפֶלֶא,

7610

כָּל מָקוֹם נִרְאֶה נֶחְמָד;

רַק נִבְקָע אֵי שָׁם הַסֶּלַע,

כְּבָר מוֹפִיעַ בּוֹ גַּמָּד.

גַּם גַּמָּד וְגַם גַּמֶּדֶת

זוּג מוֹפֵת לְשַׁקְדָנִים;

7615

הַאִם כָּךְ בְּגַן הָעֵדֶן

כְּבָר הָיָה לִפְנֵי שָׁנִים?

אַךְ מִכָּל פִּנָּה אֵי שָׁם,

אֶת הָאָרֶץ נַעֲרִיץ;

כִּי מִקֶּדֶם וְעַד יָם,

7620

אִמָּא־אֲדָמָה תַּשְׁרִיץ.

דַקְטִילִים:419

אִם בִּדְמִי לֵילָהּ

אֶת הַקְּטַנִּים חִבְּלָה,

תֵּלֵד קְטַנִּים מֵאֵלֶּה,

וּתְזַוְּגֵם לְפֶלֶא.

7625

זקַן הפּיגמֶאים:

בַּמְקוֹמוֹת הֵעָרְכוּ,

מַהֵר הִתְרַוְּחוּ!

גְּשׁוּ לַמְּלָאכָה;

בָּרֶצֶף כֹּחָהּ.

הַשָּׁלוֹם חוֹלֵף,

7630

הָכִינוּ מַצְרֵף,

לְחַשֶּׁל חֲרָבוֹת,

לְחִמּוּשׁ הַצְּבָאוֹת.

נְמָלִים חָרוּצוֹת,

הִתְפַּזְרוּ בִּקְבוּצוֹת,

7635

מִצְאוּ מַתָּכוֹת!

דַקְטִילִים קְטַנִּים,

זוּטִים־הֲמוֹנִים,

אֶתְכֶם נְבַקֵּשׁ

עֵצִים לְקוֹשֵׁשׁ!

7640

בַּגַּחַל הָפִיחוּ,

פֶּחָם הַבְרִיחוּ

בַּסֵּתֶר לָאֵשׁ.

גֶנֶרָלִיסִימוּס:

בְּקֶשֶׁת וָחֵץ

לְצַיִד נֵצֵא!

7645

קִלְעוּ בְּאַנְפוֹת

אֲגַם חֲצוּפוֹת.

רַבּוֹת הֵן כַּחוֹל,

קִנֵּיהֶן בַּכֹּל.

מֵיתָר לִמְתֹּחַ!

7650

יְרוּ בְּכֹחַ!

כָּל קַסְדָּה לְמָחָר

בְּנוֹצָה תְּעֻטַּר.

נמלים ודַקטילים:

מִי יַצִּילֵנוּ?

בַּרְזֶל כִּי נָבִיאָה,

7655

חוֹשְׁלִים בּוֹ כְּבָלֵינוּ.

הָעֵת לֹא הִגִּיעָה

לִזְקֹף הַקּוֹמָה,

נִסְבֹּל בִּדְמָמָה.

עגורי אִיבִּיקוּס:420

שַׁוְעַת רֶצַח! אֶנְקַת שֶׁבֶר!

7660

חַלְחָלַת כָּנָף וָאֵבֶר!

קוֹל נְהִי וּבְכִי גּוֹוֵעַ

אֵלֵינוּ לַשְּׁחָקִים בּוֹקֵעַ.

הַהֶרֶג הַמְתֹעָב הֻשְׁלַם,

עָקֹב מִדָּם כְּבָר הָאֲגַם;

7665

כִּי יֵצֶר מְסֻלָּף חָמַד

וְנֵזֶר אֲנָפוֹת שָׁדַד.

הִנֵּה הוּא מְעַטֵּר כְּדֶגֶל

קַסְדוֹת עַם גּוּץ עֲקֹם־הָרֶגֶל.

הוֹ טוּרֵי גֵּיסוֹת מְרוֹמִים,

7670

נוֹדְדִים עַל פְּנֵי יַמִּים,

לְנִקְמַת הַדָּם נִקְרֵאנוּ,

דַּם עַצְמֵנוּ וּבְשָׂרֵנוּ;

לֹא נַחְסֹךְ דָּמִים וָכֹחַ,

אֵיבַת נֶצַח אֵין מָנוֹחַ!

7675

(מתפזרים בצווחות במרומים).

מפיסטופלס (במישור):

בִּמְכַשֵׁפוֹת הַצָּפוֹן הִשְׂכַּלְתִּי לִמְשֹׁל,

רוּחוֹת הַמָּקוֹם כָּאן זָרוֹת לִי בַּכֹּל.

הַבְּלוֹקְסְבֶּרְג הָיָה וְנוֹתַר רָאוּי,

תְּהֵא מִי שֶׁתְּהֵא, תַּרְגִישׁ רָצוּי.

אִילְזֶה הַכְּבוּדָה שׁוֹמֶרֶת מְצוּקָהּ,421

7680

הַיְנְרִיךְ בִּמְרוֹמָיו חוֹלֵשׁ עַל הַפִּסְגָּה,

אָמְנָם הַנַּחְרָנִים עַל אֶלֶנְד רוֹטְנִים,

אַךְ כָּזֹאת יַעֲשׂוּ עוֹד אַלְפֵי שָׁנִים.

מִי בִּכְלָל יֵדַע כָּאן אֵיפֹה הוּא נִמְצָא,

אִם תַּחְתָּיו גּוֹעָה קַרְקַע שֶׁנִּפְרְצָה?…

7685

אֲנִי לְפִי תֻּמִּי מְטַיֵּל לִי בַּבִּקְעָה,

הִנֵּה מֵאֲחוֹרַי מִתְרוֹמֵם בְּהַפְתָּעָה

הַר, אֶמְנָם בְּמִדּוֹתָיו לֹא יַרְשִׁימֵנִי,

אַךְ בְּגָבְהוֹ כְּדֵי לְהַפְרִידֵנִי

מִן הַסְּפִינְקְסִים – פֹּה וָשָׁם עוֹד מְדוּרוֹת

7690

קוֹרְצוֹת בָּעֵמֶק, מַדִּיחוֹת לְהַרְפַּתְקוֹת…

כָּאן מְרַקְדֶת וְאֶת עֵינַי לוֹכֶדֶת

מַקְהֵלָה זְדוֹנִית מְשַׁטָּה וּמְצוֹדֶדֶת.

מָתוּן־מָתוּן, עַכְשָׁו! חוֹבֵב זְלִילָה נָבוֹן

יִמְצָא מַטְעַמִּים לִשְׁבֹּר הַתֵּאָבוֹן.

7695

לַמְיות (מושכות את מפיסטופלס אחריהן):

מַהֵר, מַהֵר!

רָחוֹק אַף יוֹתֵר!

וְאָז שׁוּב בְּנַחַת,

בְּשִׂיחָה קוֹלַחַת.

בְּגִיל נְפַתֶּה

7700

אַשְׁמַאי חוֹטֵא,

אם אוֹתָנוּ יִרְצֶה,

אֶת עָנְשׁוֹ יְרַצֶּה,

אַחֲרֵינוּ צוֹעֵד,

הוֹלֵךְ וּמוֹעֵד,

7705

רָץ וּמְקַרְטֵעַ,

כּוֹשֵׁל וְצוֹלֵעַ,

כְּכָל שֶׁנִּבְרַח,

הוּא אַחֲרֵינוּ נִשְׂרָךְ.

מפיסטופלס (נעצר):

קִלְלַת גְּבָרִים! נוֹפְלִים בַּפַּח!

7710

מִימֵי אָדָם דִּינָם נֶחְתַּךְ!

הַכֹּל מִזְדַּקְּנִים, אַךְ מִי מַחְכִּים?

עוֹד לֹא שִׁטּוּ בְּךָ דַּי בַּחַיִּים!

מִין עַם זֶה, מִטִּבְעוֹ, לא יִצְלַח לִמְאוּמָה,

אֶבְרֵיהֶן בְּמָחוֹךְ, פַּרְצוּפָן מְצֻבָּע,

7715

אֵין יְסוֹד בָּרִיא בּוֹ, אֵין חֶלְקָה טוֹבָה,

בַּאֲשֶׁר תִּתְפֹּס, הַבְּרִיָּה רְקוּבָה.

זֶה גָּלוּי וְיָדוּעַ, אַךְ כְּשֶׁהֵן שׁוֹרְקוֹת,

אֲנַחְנוּ, פְּתָאִים, יוֹצְאִים לִרְקֹד!

לַמְיות (נעצרות):

עִצְרוּ! הוּא עוֹמֵד, שׁוֹקֵל, חוֹכֵךְ בְּדַעְתּוֹ;

7720

אַל תִּתְּנוּ לוֹ לַחְמֹק! חִזְרוּ לִקְרָאתוֹ!

מפיסטופלס (מתקדם):

הַמְשֵׁךְ: תִּהְיֶה זוֹ מַמָּשׁ אִוֶּלֶת

בִּסְבַךְ הַסָּפֵק כְּשׁוֹטֶה לְדַשְׁדֵּשׁ;

כִּי אִם לֹא הָיוּ מְכַשֵּׁפוֹת בַּחֶלֶד,

מִי, חֵי שֵׁדִים, עוֹד יִרְצֶה לִהְיוֹת שֵׁד!

7725

לַמְיות (מצודדות):

נָחֹג בְּחֵן סְבִיב הַגִּבּוֹר;

הָאַהֲבָה עוֹד בְּלִבּוֹ

אֶל מִישֶׁהִי כָּאן תֵּעוֹר.

מפיסטופלס:

אָמְנָם בְּאוֹר הַדִּמְדּוּמִים,

אַתֶּן יָפוֹת, בְּנוֹת מַחְמַדִּים,

7730

וּכְבָר אֵינִי יָכוֹל לִגְעֹר.

אֶמְפּוּזָה (מתפרצת פנימה):

וְגַם לֹא בִּי, הַצְּעִירָה!

צָרְפוּ אוֹתִי לַחֲבוּרָה.

לַמְיות:

זאת תָּמִיד כָּאן מִשְׁתּוֹלֶלֶת,

כָּל מִשְׂחָק הִיא מְקַלְקֶלֶת.

7735

אֶמפּוּזה (למפיסטופלס):

בִּרְכַּת אֶמְפּוּזָה, בַּת־הַדּוֹד,

שֶׁלָּהּ רַגְלֵי חֲמוֹר נָאוֹת.

לְךָ רַק טֶלֶף סוּס, דּוֹדָן,

עִם זֹאת, בָּרוּךְ הַבָּא לְכָאן.

מפיסטופלס:

שְׁלַל זָרִים לִמְצֹא חָשַׁבְתִּי,

7740

אַךְ, כַּמָּה צַר, קְרוֹבִים מָצָאתִי.

כְּמוֹ קְרִיאַת סְפָרִים נוֹשָׁנִים:

מֵהַרְץ עַד הֶלַס – דּוֹדָנִים!

אֶמפּוּזה:

אֵין טוֹב מִגִּישָׁה יְשִׁירָה,

שֶׁכֵּן מִיָּד אַחְלִיף צוּרָה;

7745

אַךְ לִכְבוֹדְךָ, מְאֹד אָדִיב,

לָבַשְׁתִּי רֹאשׁ־חֲמוֹר חָבִיב.

מפיסטופלס:

הַמִּשְׁפָּחָה כָּאן, מִסְתַּבֵּר,

הִיא עֵרֶךְ מְקֻדָּשׁ יוֹתֵר;

אַךְ לֹא חָשׁוּב, אִם כָּךְ אוֹ כָּךְ,

7750

קִשְׁרִי אֶל הַחֲמוֹר מֻפְרָךְ.

לַמְיות:

הַנַּח לַקְּלִפָּה, הִיא מַפְחִידָה

כָּל דְּבַר יֹפִי וְחֶמְדָּה;

דְּבַר יֹפִי וְחֶמְדָּה אִם יֵשׁ –

מִיָּד הִיא בָּאָה לְגָרֵשׁ!

7755

מפיסטופלס:

גַּם שְׁאָר בְּנוֹת־דּוֹד הַחֲמוּדוֹת

עָלַי בְּעֶצֶם חֲשׁוּדוֹת.

כִּי לְחָיֵי שׁוֹשָׁן, בְּכָל זֹאת,

מַסְתִּירוֹת מֶטָמוֹרְפוֹזוֹת.

לַמְיות:

רַבּוֹת אֲנַחְנוּ, תְּפֹס אַחַת,

7760

אוּלַי שָׁפַר כָּאן מַזָּלְךָ,

תִּזְכֶּה בְּנַעֲרַת הַחֵן.

מַה כָּל הַמִּזְמוּטִים הָאֵלֶּה,

אַתָּה לֹא מְאַהֵב הַפֶּלֶא,

מִשְׁתַּחֵץ וּמִתְחַנְחֵן!

7765

הִנֵּה בֵּינֵינוּ יִסְתּוֹבֵב,

עַכְשָׁו הָסִירוּ כָּל מַסְוֶה

וְהִתְגַּלּוּ בְּמַהוּתְכֶן.

מפיסטופלס:

אֶת הַיָּפָה מִכֹּל אֶבְחַר…

(מחבק אותה):

אַי! מַטְאֲטֵא! גּוֹרָל אַכְזָר!

7770

(תופס אחרת):

וְזֹאת?… פַּרְצוּף מַמָּשׁ נִבְזֶה!

לַמְיות:

וּלְךָ מַגִּיעַ רַב מִזֶּה?

מפיסטופלס:

אֶת הַקְּטַנָּה אֶתְפֹּס בָּרֶשֶׁת…

זִקִּית מִתּוֹךְ יָדִי פּוֹרֶשֶׁת,

וְלָהּ צַמָּה דְּמוּיַת נָחָשׁ.

7775

אֶתְפֹּס אֶת הַגְּבוֹהָה כְּתֹרֶן,

אַךְ בְּיָדִי רַק מוֹט הָאֹרֶן! 422

וְעוֹד עִם אִצְטְרֻבָּל כְּרֹאשׁ!

לְאָן אֵלֵךְ?… הַשְּׁמַנְמַנָּה

אוּלַי תָּבִיא לִי נֶחָמָה;

7780

נִסָּיוֹן אַחֲרוֹן! הִנֵּה, מֻצְלָח!

דְּשֵׁנָה, רוֹטֶטֶת, בַּמִּזְרָח

הוֹן יְשַׁלְּמוּ בִּתְמוּרָתָהּ…

אַךְ הִיא לִשְׁנַיִם נֶחְצְתָה!

לַמְיות:

הִתְפַּזֵּרְנָה, פְּרַחְנָה, דְּאֶינָה,

7785

בִּבְרַק עָנָן שָׁחוֹר כַּסֶּינָה

אֶת בֶּן הַמְכַשֵּׁפָה הַזֶּה!

סוֹבְבוּהוּ צְמַרְמוֹרוֹת,

כַּנְפֵי עֲטַלֵּפִים קָרוֹת!

גַּם אָז בְּחֶסֶד עוֹד יֵצֵא.

7790

מפיסטופלס (מתנער):

מִכָּאן, דּוֹמֶה, לֹא יָצָאתִי נָבוֹן.

אַבְּסוּרְד גַּם כָּאן, כְּמוֹ בַּצָּפוֹן,

רוּחוֹת סוֹרְחוֹת גַּם פֹּה, גַּם שָׁם,

רֵיק הַפַּיְטָן, נָבוּב הָעָם.

תָּמִיד רַק חֶזְיוֹנוֹת עִוְעִים,

7795

בַּחוּשִׁים מְתַעְתְּעִים.

לִתְפֹּס מַסֵּכַת־חֵן נִסִּיתִי,

וְרַק יְצוּר־זְוָעוֹת נוֹתַר…

לְהִשְׁתַּטּוֹת מוּכָן הָיִיתִי,

אַךְ הַמִּשְׂחָק הָיָה קָצָר.

7800

(תועה בין הסלעים):

הֵיכָן אֲנִי? לְאָן הַדֶּרֶךְ?

בִּמְקוֹם הַשְּׁבִיל עַכְשָׁו יֵשׁ סְבַךְ.

קֹדֶם סְלוּלָה וּמְסֻדֶּרֶת,

פִּתְאֹם גַּל אֲבָנִים מֻזְנָח.

לַשָּׁוְא אֶתְעֶה בְּטִפּוּסַי,

7805

וְאֵיךְ אָשׁוּב עוֹד לִסְפִינְקְסַי?

לֹא יְשֹׁעַר כָּאן דְּבַר הַפֶּלֶא,

בִּן־לַיְלָה הֲרָרִים כָּאֵלֶּה!

תַּעֲלוּלֵי מְכַשֵּׁפוֹת!

אֲפִלּוּ בְּלוֹקְסְבֶּרְג מַמְצִיאוֹת!

7810

אוֹרֵיאַס (מסֶלע אֵם):423

עֲלֵה לְכָאן! עַתִּיק הָרִי,

עַתִּיק וּקְדוּם־יָמִים מַרְאִי.

כַּבֵּד צוּקֵי הַתְּהִלָּה

שֶׁל שְׁלוּחַת פִּינְדוּס הַתְּלוּלָה.

רֹאשִׁי נִצַּב, גֵּא וְנִשָּׂא,

7815

כְּשֶׁבָּא פּוֹמְפֵּיוּס בִּמְנוּסָה.424

אַךְ כָּל הַחִזָּיוֹן הָרָם,

עִם קְרֹא הַגֶּבֶר נֶעֱלַם.

בִּן־לַיְלָה אַגָּדוֹת קָמוֹת

וּבִן־רֶגַע נֶעֱלָמוֹת.

7820

מפיסטופלס:

שְׂאִי כָּבוֹד, בַּת הַר הָדוּר!

בְּזֵר אַלּוֹן רֹאשֵׁךְ שָׁזוּר;

זִיו לְבָנָה רַךְ וּבָהִיר

אֶת מַחְשַׁכַּיִךְ לֹא יָאִיר. –

אַךְ שָׁם בֵּין הַשִּׂיחִים אֶקְלֹט

7825

אוֹר קָט הַמְנַצְנֵץ קַלּוֹת.

אֵיךְ הַשְּׁבִילִים פֹּה נִפְגָשִׁים!

הוֹמוּנְקוּלוּס הוּא! חֵי נַפְשִׁי.

לְאָן תֵּלֵךְ, יְצוּר קָטֹן?

הוֹמוּנקוּלוּס:

אֲנִי דּוֹאֶה לְכָל מָקוֹם,

7830

נִכְסָף אֶת עַצְמִי לְהוֹלִיד כַּיָּאוּת;

קָצְרָה רוּחִי לִפְרֹץ אֶת הַזְּכוּכִית,

אַךְ מַה שֶּׁעֵינַי רָאוּ בַּמְצִיאוּת

אֵינוֹ מְסַיֵּעַ לִי לְהַחְלִיט.

וְאִם לִהְיוֹת גָּלוּי בְּתַכְלִית,

7835

אַחַר שְׁנֵי פִילוֹסוֹפִים עָקַבְתִּי,

הִטֵּיתִי אָזְנִי: טֶבַע! טֶבַע! שָׁמַעְתִּי.425

אַל לִי לִזְנֹחַ חֲכָמִים כָּאֵלֶּה,

אֶת מַהוּת הַקִיּוּם פִּעְנְחוּ הֵם לְפֶלֶא.

בִּזְכוּתָם אוּלַי אַפְסִיק לִתְהוֹת

7840

לְאָן סוֹף־סוֹף רָאוּי לִפְנוֹת.

מפיסטופלס:

מוּטָב תִּבְחַר בְּמוֹ יָדֶיךָ.

כִּי בַּאֲשֶׁר רוּחוֹת שׁוֹלְטוֹת,

פִילוֹסוֹף הוּא אוֹרֵחַ רָצוּי מְאֹד.

כְּדֵי לְהַרְעִיף מֵחִנּוֹ וְקִסְמוֹ,

7845

מִיָּד הוּא מַמְצִיא עוֹד תְּרֵיסַר הַמְצָאוֹת.

אִם לֹא תִּטְעֶה, לֹא תִּלְמַד כָּל חַיֶּיךָ!

תִּרְצֶה לְהִתְהַוּוֹת, הִתְהַוֵּה בְּיָדֶיךָ!

הוֹמוּנקוּלוּס:

עֵצָה טוֹבָה, גַּם בָּהּ אֵין לְזַלְזֵל.

מפיסטופלס:

הַמְשֵׁךְ לָשׁוּט! נִרְאֶה אֵיךְ תִּתְגַּלְגֵּל.

7850

(נפרדים).

אָנַקְסָגוֹרַס (לתָלֶס):

בִּינָתְךָ הַנֻּקְשָׁה אֵינָהּ מִתְכּוֹפֶפֶת;

וְכִי תִּזְדַּקֵּק לְאַסְמַכְתָּא נוֹסֶפֶת?

תָלֶס:

הַגַּל מִתְכּוֹפֵף בְּרָצוֹן לְכָל רוּחַ,

אַךְ מִן הַצּוּקִים מִשְׁתַּדֵּל הוּא לִבְרֹחַ.

אָנַקְסָגוֹרַס:

מִגַּעַשׁ שִׁכְבַת הַסְּלָעִים נוֹצְרָה.

7855

תָלֶס:

בַּמַּיִם יְסוֹד כָּל חַיִּים נִבְרָא.

הוֹמוּנקוּלוּס (בין שניהם):

תְּנוּ לְהַלֵךְ בֵּינֵיכֶם, אֲנִי בּוֹעֵר,

עַז רְצוֹנִי לְהִוָּצֵר!

אָנַקְסָגוֹרַס:

הַאַתָּה, הוֹ תָלֶס, הִצְלַחְתָּ בִּן־לֵיל

הַר כָּזֶה מִשְּׁלוּלִית הַבִּצָּה לְחוֹלֵל?

7860

תָלֶס:

הַטֶּבַע, חַי וְזוֹרֵם, לֹא נוֹעַד

לְצַיֵּת לִפְקֻדַּת יוֹם, לֵיל אוֹ שָׁעָה.

עַל פִּי חֻקּוֹתָיו יִצֹּר כָּל הִתְהַוּוּת,

וְגַם אִם עֲצוּמָה הִיא, אֵין בּוֹ אַלִּימוּת.

אָנַקְסָגוֹרֵס:

אַךְ כָּאן זֶה קָרָה! אֵשׁ פְּלוּטוֹ זוֹעֶמֶת,

7865

בְּמַשְּׁבֵי אֶאוֹלוּס, בְּאֵד סָמִיךְ רוֹעֶמֶת,426

הִבְקִיעָה אֶת קְרוּם הָאָרֶץ הַקָּדוּם,

וְהַר חָדָשׁ יִצְמַח וְיָקוּם.

תָלֶס:

וּמַה נּוֹבֵעַ מִכָּל הָאָמוּר?

הָהָר אָמְנָם כָּאן, וְזֶה סוֹף הַסִּפּוּר.

7870

בְּמַחְלֹקֶת כָּזֹאת עוֹבֵר זְמַן לָרִיק;

לָעָם הַנִּבְעָר תּוּכַל רַק לְהַזִּיק.

אָנַקְסָגוֹרֵס:

הִנֵּה הָהָר כְּבָר שׁוֹקֵק מִירְמִידוֹנִים,427

וְכֻלָּם בְּחַגְוֵי הַסְּלָעִים מִשְׁתַּכְּנִים.

פִּיגְמֶאִים, אֶצְבְּעוֹנִים, עֲדַת הַנְּמָלָה,

וְכָל שְׁאָר זְרִיזוֹנִים תְּאֵבֵי פְּעֻלָה.

(להוֹמוּנקוּלוּס):

אַתָּה מֵעוֹדְךָ בִּגְדוֹלוֹת לֹא הִלַּכְתָּ,

תָּמִיד בְּחַיֵּי הִתְנַזְּרוּת הִסְתַּפַּקְתָּ.

אִם תִּתְרַגֵּל לְחַיִּים שֶׁל אַדְנוּת,

אֲעַטֵּר אֶת רֹאשְׁךָ בְּכֶתֶר מַלְכוּת.

7880

הוֹמוּנקוּלוּס:

וּמָה אוֹמֵר תָלֶס עַל כָּךְ?


תָלֶס:

לֹא בָּרִיא.

הַמְהַלֵךְ בִּקְטַנּוֹת, הֶשֵּׂגָיו זְעִירִים.

בִּגְדוֹלוֹת הַקָּטָן גָּדוֹל יִהְיֶה.

רְאֵה אֵיךְ חַשְׁרַת עֲגוּרִים קוֹדֶרֶת

תְּאַיֵּם עַל עֲדַת נַנָּסִים נִסְעֶרֶת;

7885

גַּם לְמַלְכָּם חֲסִינוּת אַיִן.

חַדֵּי מַקּוֹר, מְעֻקְּלֵי טְפָרִים,

עַל הַקְּטַנִּים מִסְתַּעֲרִים;

חִצֵּי גּוֹרָל, מַבְזִיקִים מִשָּׁמַיִם.

הַמָּוֶת קָצַר בָּאֲנָפוֹת,

7890

כִּתְּרָן עַל גְּדוֹת אֲגַם שְׁלֵווֹת.

וּמְטַר הַהֶרֶג הַפּוֹלֵחַ

בִּרְכַּת נִקְמַת הַדָּם שׁוֹלֵחַ,

צְמֵאֵי נָקָם הֵם, הַשְּׁאֵרִים,

לְדַם פִּיגְמֶאִים אַכְזָרִים.

7895

מַה יּוֹעִילוּ קַסְדָּה, חֲנִית, חִצִּים,

וְאֵיךְ נוֹצָה תַּעֲזֹר לַנַּנָּס?

אָצוֹת נְמָלִים, דַקְטִילִים רָצִים!

צְבָאָם מִתְפּוֹרֵר, הוּא נָס, הוּא מוּבָס.

אָנַקְסָגוֹרַס (בחגיגיות, לאחר אתנחתא):

אִם קֹדֶם שִׁבַּחְתִּי מַעֲמַקִּים,

7900

עַתָּה אֶשָּׂא אֶת כַּפַּי לַשְּׁחָקִים…

הוֹ אַתְּ, בַּת בְּלִי גִּיל, הַצּוֹפָה לְכָאן,

מְשֻׁלֶּשֶׁת־הַשֵׁם, מְשֻׁלֶּשֶׁת־דְּיוֹקָן,428

בְּשֶׁל סֵבֶל עַמִּי אֵלַיִךְ אֶפְנֶה,

דִיאָנָה, לִוּנָה, הֶקָטֶה!

7905

אַתְּ פּוֹתַחַת־הַלֵּב, עֲמֻקַּת הֶגְיוֹנוֹת,

שְׁלֵוָה לְמַרְאֶה, רַבַּת תַּעֲצוּמוֹת,

פַּעֲרִי אֶת לֹעוֹת צְלָלַיִךְ וְחִשְׂפִים,

כֹּחוֹת בְּרֵאשִׁית לֹא זְקוּקִים לִכְשָׁפִים.

אתנחתא.

תְּפִלָּתִי הַנִּמְהֶרֶת נֶעֶנְתָה?

7910

וְכִי שַׁוְעָתִי

בָּקְעָה לַשְּׁחָקִים

וּכְבָר אֶת סִדְרֵי הַטֶּבַע שִׁנְּתָה?

הִנֵּה הוּא קָרֵב, הוֹלֵךְ וְגָדֵל,

כֵּס הַמַלְכוּת שֶׁל בַּת־הָאֵל,

7915

עָגֹל, מִפְלַצְתִּי, אָיֹם לָעַיִן!

לוֹהֵט וְסָמוּק, אָדֹם כַּיַּיִן…

לֹא! אַל תִּקְרַב עוֹד, כַּדּוּר רַב עָצְמָה,

פֶּן אָנוּ, עִם יָם וְיַבֶּשֶׁת, נֻשְׁמַד!

אִם כֵּן נָכוֹן הוּא, שֶׁבְּקֶסֶם שִׁירָתָן

7920

שִׁדְּלוּךְ נְשׁוֹת תֶסַלְיָה בִּשְׁעָתָן

מִמַּסְלוּלֵךְ לִסְטוֹת?

פֻּרְעָנֻיּוֹת מִמֵּךְ לִסְחֹט?…

אוֹר הַכַּדּוּר הִקְדִּיר כָּעֵת

וְהוּא מַבְזִיק וּמְפַצְפֵּץ!

7925

קוֹל שְׁרִיקָה מַבְהִיל יָפוּחַ!

רְעָמִים וּמַשְּׁבֵי רוּחַ!

לְרַגְלֵי הַכֵּס אֶפֹּל!

סִלְחִי שֶׁהִזְעַקְתִּיךְ לְפֹה!

(נופל על פניו).

תָלֶס:

מַה שֶּׁהָאִישׁ שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה!

7930

לֹא מְחֻוָּר לִי מַה לָּנוּ קוֹרֶה;

אַף לֹא הָיִיתִי שֻׁתָּף לַמַּרְאוֹת.

שָׁעוֹת טְרוּפוֹת הֵן, יֵשׁ לְהוֹדוֹת.

וְלוּנָה מִתְנַדְנֶדֶת לָהּ

בִּמְקוֹמָהּ, כְּבַתְּחִלָּה.

7935

הוֹמוּנקוּלוּס:

תְּנוּ בְּתֵל הַפִּיגְמֶאִים מַבָּט!

הָהָר הֶעָגֹל הָפַךְ לִמְחֻדָּד!

הֹלֶם מַחְרִיד אוֹתִי פִּלֵּחַ,

וְצוּק נָפַל מִן הַיָּרֵחַ,

צָנַח עַל הַנִּצִים וּכְבָר

7940

צַר וְיָדִיד תַּחְתָּיו קָבַר.

אַךְ יֵשׁ דָּבָר רָאוּי לְשֶׁבַח;

בְּפֶרֶץ יְצִירָה, בִּן־לַיְלָה

בֵּין מִלְּמַטָּה, בֵּין מִלְמַעְלָה,

מִבְנֶה שֶׁל הַר צָמַח בַּטֶּבַע.

7945

תָלֶס:

נוּחַ, הַכֹּל מֵרֹאשְׁךָ נוֹבֵעַ.

עֲדַת מְרֵעִים, יֵלְכוּ לְדַרְכָּם!

טוֹב שֶׁלֹא נַעֲשֵׂיתָ מַלְכָּם.

אֶל חַג הַיָּם נֵלְכָה, שְׂמֵחִים,

אוֹרְחֵי־הַפֶּלֶא שָׁם בְּרוּכִים.

7950


(מתרחקים).

מפיסטופלס (מטפס מן הצד השני):

כָּאן, בְּחַגְוֵי סֶלַע תְּלוּלִים, נִגְזַר עָלַי

בֵּין שָׁרְשֵׁי אַלּוֹן עַתִּיק לְכַתֵּת רַגְלַי!

בְּהָרֵי הַרְץ שֶׁלִּי נִיחוֹחַ הַשְּׂרָף

מַזְכִיר זֶפֶת פִּי פַּחַת, חֲגִיגָה לָאַף;

שֵׁנִי רַק לַגָּפְרִית… כָּאן אֵצֶל הַיְּוָנִים,

7955

לֹא תִּמְצָא אוֹתוֹ נִיחוֹחַ עֲדָנִים;

וְאַף עַל פִּי כֵן, סַקְרָן אֲנִי לִשְׁאֹל,

בַּמֶּה יַסִּיקוּ הֵם אֶת מְדוּרוֹת הַשְּׁאוֹל.

דְרִיאַס:429

אֶת תּוֹרַת הַמּוֹלֶדֶת יַשֵּׂם בְּאַרְצְךָ,

בְּאַרְצוֹת הַנֵּכָר קָצְרָה הַשָּׂגַתְךָ.

7960

אם לֹא תַּפְנֶה בַּיְתָה אֶת כָּל הַחוּשִׁים,

תּוּכַל לְכַבֵּד אַלּוֹנִים מְקֻדָּשִׁים.

מפיסטופלס:

אָדָם מִתְגַּעְגֵעַ לְמַה שֶּׁעָזַב,

מַה שֶּׁהֻרְגַּל בּוֹ, גַּן עֵדֶן בְּעֵינָיו.

אַךְ מַה בַּמְּעָרָה שָׁם, דְּמוּת מְשֻׁלֶּשֶׁת

7965

בָּאַפְלוּלִית, גּוֹחֶנֶת אוֹ כּוֹרַעַת?

דריאס:

הַפוֹרְקִיאָדוֹת! הָעֵז לְשָׁם לָגֶשֶׁת430

וְדַבֵּר אֲלֵיהֶן, אִם תּוּכַל, בְּלֹא רַעַד.

מפיסטופלס:

מַדּוּעַ לֹא? – זֶה מַחֲזֶה מַדְהִים.

עָלַי לְהוֹדוֹת, בְּלֹא לָחוּס עַל כְּבוֹדִי:

7970

מִין דָּבָר כָּזֶה לֹא רָאִיתִי מֵעוֹדִי,

הֲרֵי מַחְרִידוֹת הֵן אַף מִדּוּדָאִים.431

הַאִם פִּשְׁעֵי מָוֶת לֹא־נִסְלָחִים

שׁוּב יֵרָאוּ בְּעֵינֵינוּ דּוֹחִים,

לְאַחַר שֶׁצָּפִינוּ בִּתְלַת־מִפְלָץ זֶה?

7975

זְוָעָה שֶׁכָּזֹאת לֹא תִּתְקַבֵּל אֶצְלֵנוּ

גַּם בַּגְּרוּעִים שֶׁבִּמְדוֹרֵי שְׁאוֹלֵינוּ.

כָּאן, בְּאֶרֶץ הַיֹּפִי, שָׁרְשָׁן הֶעֱמִיק,

וְלָזֹאת יִסְגְדוּ בְּשֵׁם קְלָסִי עַתִּיק.

נִרְאֶה שֶׁבִּי הִבְחִינוּ, הִנֵּה הֵן נָעוֹת.

7980

מְצַיְּצוֹת־שׁוֹרְקוֹת, עֲטַלֵּפוֹת־עַרְפָּדוֹת.

פוֹרְקִיאָדוֹת:

תְּנוּ אֶת הָעַיִן, אֲחָיוֹת, וְנִרְאֶה,

מִי אֶל מִקְדָּשֵׁנוּ מֵעֵז לְהִתְקָרֵב.

מפיסטופלס:

גְּבִירוֹתַי, הַרְשׁוּ נָא אֲלֵיכֶן לָגֶשֶׁת

וּלְהָשִׁיב שָׁלוֹם בִּבְרָכָה מְשֻׁלֶּשֶׁת.

7985

אֵינִי מֻכָּר כָּאן, אַךְ אַצִיג עַצְמִי כַּחֹק,

וְאִם אֵינִי טוֹעֶה, כְּשְׁאֵר־בָּשָׂר רָחוֹק.

רָאִיתִי גַּם רָאִיתִי אֵלִים כְּבוּדִים,

לְאוֹפְּס וּלְרֵיאָה גַם אֲנִי בַּקַּדִּים;432

גַּם אֶת הַפַּרְקוֹת, בְּנוֹת כָּאוֹס, אַחְיוֹתֵיכֶן,

7990

רָאִיתִי אֶתְמוֹל, אוֹ יוֹם לִפְנֵי כֵן.

אַךְ שֶׁכְּמוֹתְכֶן לֹא רָאִיתִי עַד הַיּוֹם,

וּמְלֵא הַעֲרָצָה נֶאֱלָם אֲנִי דֹּם.

פורקיאדות:

נִרְאֶה שֶׁרוּחַ זֶה בְּרֹב תְּבוּנָה נֵחַן.

מפיסטופלס:

אֲנִי רַק מִשְׁתּוֹמֵם, אֵי שִׁבְחֵי פַּיְטָן?

7995

אִמְרוּ בְּמָטוּתָא, כִּי לִי לֹא בָּרוּר,

אֵיךְ אֶת כְּבוֹדְכֶן לֹא רָאִיתִי בְּצִיּוּר?

עַל דְּמוּתְכֶן הַפַּסָל צָרִיךְ לְהִתְחַקּוֹת,

לֹא עַל יוּנוֹ, פָּלָס, וֶנוּס וּשְׁאָר יְרָקוֹת.

פורקיאדות:

שְׁקוּעוֹת בַּמַּחְשָׁךְ, בְּדוּמִיַּת בְּדִידוּתֵנוּ,

8000

לֹא הֶעֱלֵינוּ זֹאת בִּשְׁלֹשׁ דֵּעוֹתֵינוּ!

מפיסטופלס:

אֵיךְ יְכָלְתֶּן? מִן הָעוֹלָם קְרוּעוֹת,

לְאִישׁ לֹא תֵּרָאֶינָה, אִישׁ אֵינְכֶן רוֹאוֹת.

אַתֵּן צְרִיכוֹת לָדוּר בְּאוֹתָם מְקוֹמוֹת

שָׁם פְּאֵר וְאָמָּנוּת חוֹלְקִים כֵּס־כָּבוֹד,

8005

וְשָׁם מִדֵּי יוֹם, בִּזְרִיזוּת מַפְתִּיעָה,

גִּבּוֹר מִגּוּשׁ שַׁיִשׁ יָקוּם לִתְחִיָּה.

שָׁם –

פורקיאדות:

מַחְסוֹם לְפִיךָ, אַל תַּרְבֶּה תּוֹחֶלֶת!

גַּם לוּ יָדַעְנוּ, מַה בְּכָךְ תּוֹעֶלֶת?

בַּלַּיְלָה נוֹלַדְנוּ, הַלַּיְלָה שְׁאֵרֵנוּ,

8010

זָרוֹת אָנוּ לַכֹּל, כִּמְעַט אַף לְעַצְמֵנוּ.

מפיסטופלס:

בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה, אֵין מַה לְדַבֵּר,

נִתָּן לְהַתִּיק אֶת עַצְמְךָ אֶל הָאַחֵר.

לִשְׁלָשְׁתְּכֶן עַיִן, שֵׁן אַחַת מַסְפֶּקֶת,

אַךְ אִם הַמִּיתוֹלוֹגְיָה אָכֵן צוֹדֶקֶת,

8015

אֶת מַהוּת הַשָּׁלֹשׁ נִתָּן לִדְחֹס בִּשְׁתַּיִם,

וְאֶת דְּמוּת הַשְּׁלִישִׁית לְהַשְׁאִיל לִי בֵּינְתַיִם,

לִזְמַן מָה.

האחת:

מַה דַּעְתְּכֶן?

האחרות:

כְּדַאי לְנַסּוֹת! – אַךְ בְּלֹא שֵׁן וָעַיִן.

מפיסטופלס:

עַכְשָׁו הוֹצֵאתָן אֶת הַשְּׂאוֹר מִן הָעִסָּה,

8020

וְאֵיךְ תִּתְבַּטֵא הַשְּׁלֵמוּת בְּשִׂיאָהּ!

האחת:

עֲצֹם אֶת עֵינְךָ הָאַחַת, זֶה לֹא קָשֶׁה,

עַכְשָׁו הַפְשֵׁל שָׂפָה וַחֲשׂף רַק שֵׁן.

וְכָךְ מִן הַצְּדוּדִית תּוּכַל לְהַגִּיעַ

לְדִמְיוֹן מִשְׁפַּחְתִּי מַמָּשׁ מַפְתִּיעַ.

8025

מפיסטופלס:

חֵן־חֵן! יְהִי כֵן!

פורקיאדות:

יְהִי כֵן!

מפיסטופלס (בצדודית, כפוֹרְקִיאַס):

אֲנִי נִצָּב

כְּבְנוֹ שֶׁל כָּאוֹס הָאָהוּב עָלָיו.

פורקיאדות:

בְּנוֹתָיו שֶׁל כָּאוֹס אָנוּ, בָּרוּר בְּתַכְלִית.

מפיסטופלס:

אֲבוֹי! מֵעַכְשָׁו אֶקָּרֵא הֶרְמַפְרוֹדִיט.433

פורקיאדות:

בַּשִּׁלוּשׁ הֶחָדָשׁ, אֲחָיוֹת, מַה יָּפִינוּ!

8030

שְׁתֵּי עֵינַיִם יֵשׁ, שְׁתֵּי שִׁנַּיִם בְּפִינוּ.434

מפיסטופלס:

אַסְתִּיר אֶת פָּנַי וְאֵצֵא לִי בְּנַחַת

לְהַטִּיל אֵימָה עַל שֵׁדִים מִשַּׁחַת.

(יוצא).


 

מִפְרָצִים מְסֻלָּעִים בַּיָּם הָאֶגֶאִי    🔗

הלבנה בזֶנית

סירֶנות (רובצות פה ושם על הכֵּפים, מחללות ושרות):

פַּעַם בִּמְגוֹר הַלַּיְלָה,

נָהֲגוּ קוֹסְמוֹת תֶסַלְיָה

8035

לְמָשְׁכֵךְ בְּחַבְלֵי כֶּשֶׁף,435

אַךְ עַתָּה הִנָּךְ מַשְׁקֶפֶת

מִמָּרוֹם עַל הָאַדְווֹת,

רוֹטְטוֹת, בּוֹרְקוֹת, שְׁלֵווֹת,

מְאִירָה עַל יְצוּרִים

8040

הָעוֹלִים מִן הַגַּלִים.

נָסוּר בַּכֹּל לְמִצְוָתֵךְ,

לוּנָה יָפָה, הַטִּי חַסְדֵּךְ.

נרֶאידות וּטְריטוֹנים (כפלאי־ים):436

תִּקְעוּ בְּקוֹל תְּרוּעָה גְּדוֹלָה,

עַד שֶׁתֵּעוֹר הַמְּצוּלָה

8045

וְעַם יָגִיחַ מִן הַתְּהוֹם!

מִסּוּפַת־אֵימָה שׁוֹקֶקֶת,

בָּאנוּ אֶל מֵימֵי הַשֶּׁקֶט,

שִׁיר קָסוּם מָשַׁךְ לָרוֹם.

אָנוּ כָּאן! בִּמְלֹא תִּפְאֶרֶת,

8050

עֲטוּרִים זְהַב שַׁרְשֶׁרֶת,

גַּם כְּתָרִים וְאֶצְעָדוֹת,

חֲגוֹרוֹת מְשֻׁבָּצוֹת,

כָּל זֶה פְּרִי מַעֲלַלְכֶם.

אוֹצָרוֹת נָבִיא הֲלוֹם,

8055

שֶׁבְּשִׁירָן מָשְׁכוּ לַתְּהוֹם

סִירוֹנִיּוֹת מִפְרַץ הַחֵן.

סירֶנות:

בְּמֵי אוֹקְיָנוֹס הַזַכִּים,

הַשְׁקֵט שָׁטִים לָהֶם דָּגִים,

בְּחַיִּים בְּלִי דְּאָגָה;

8060

אַךְ הַיּוֹם, צִבְאוֹת הֶחָג,

נְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת כֵּיצַד

תִּתְעַלּוּ עַל פְּנֵי דָּגָה.

נרֶאידות וּטריטוֹנים:

עוֹד בְּטֶרֶם הֵנָּה בָּאנוּ,

מַחְשָׁבָה בְּכָךְ הִשְׁקַעְנוּ;

8065

אָח, אָחוֹת, לַחֲגִיגָה!

כָּל שְׂחִיָּה כָּאן תְּסַפֵּק

הוֹכָחָה בְּלִי צֵל סָפֵק,

שֶׁאֵינֶנּוּ סְתָם דָּגָה.

(מתרחקים).

סירֶנות:

נֶעֶלְמוּ בַּמֶּרְחַקִּים!

8070

לְסָמוֹתְרָקֵי הֵם שָׁטִים,437

רוּחַ יָם נְשָׂאָתַם.

מַה לִּפְעֹל שָׁם הֵם אוֹמְרִים

בְּאֶרֶץ קַבִּירִים רָמִים?

הֵן אֵלִים הֵם, מֻפְלָאִים,

8075

שׁוּב וָשׁוּב עַצְמָם בּוֹרְאִים,

עַד כִּי לֹא יֵדְעוּ טִבְעָם.

בִּמְקוֹמֵךְ הִשָּׁאֲרִי נָא,

וּבְחַסְדֵךְ הַשְׁגִיחִי, לוּנָה,

שֶׁהַחֲשֵׁכָה תִּשְׂרֹר

8080

וְהַשַׁחַר לֹא יֵעוֹר.

תָלֶס (על החוף, להוֹמוּנקוּלוּס):

אֶל נֶרֶאוּס הַסָּב אוֹבִילְךָ בְּשִׂמְחָה,438

מְעָרַת מִשְׁכָּנוֹ כְּבָר אֵלֵינוּ סְמוּכָה,

אַךְ הוּא קַפְּדָן בַּקַּפְּדָנִים,

סָר וְזָעֵף, מַחְמִיץ פָּנִים.

8085

בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי כֻּלּוֹ

מוֹצֵא רַק פְּסוּל, לֹא מַעֲלוֹת.

אַךְ הוּא רוֹאֶה אֶת הֶעָתִיד,

אֶת זֹאת מַעֲרִיכִים תָּמִיד,

כָּבוֹד גָּדוֹל לוֹ יַחְלְקוּ.

8090

וְלֹא אַחַת הֵבִיא תּוֹעֶלֶת.

הוֹמוּנקוּלוּס:

נַסֵּה, הַקֵּשׁ כְּבָר עַל הַדֶּלֶת!

זְכוּכִית וְאֵשׁ לֹא יִנָּזְקוּ.

נרֶאוס:

מִלּוֹת אֱנוֹשׁ אָזְנַי קוֹלְטוֹת?

מִיָּד בְּלִבִּי הֵן חָרוֹן מַצִיתוֹת!

8095

לִהְיוֹת כִּבְנֵי אֵלִים יִרְצוּ וּבְצַלְמָם,

אַךְ לָעַד נִדּוֹנִים לִדְמוֹת לְעַצְמָם.

הֵן יָכֹלְתִּי לָנוּחַ בְּשַׁלְוַת אֵינְסוֹף,

לוּלֵא אֶשְׁתּוֹקֵק לְהֵיטִיב לַטּוֹב;

אַךְ אִם סוֹקְרִים מַעֲשֵׂיהֶם בֶּעָבָר,

8100

נִדְמֶה כְּאִלּוּ לֹא הִצַּעְתִּי דָּבָר.

תָלֶס:

וּבְכָל זֹאת, זְקַן הַיָּם, מְשַׁחֲרִים פָּנֶיךָ;

הוֹ חָכָם, אַל תְּגָרְשֵׁנוּ מֵעָלֶיךָ!

רְאֵה שַׁלְהֶבֶת זֹאת, דְּמוּיַת אָדָם גָּמוּר,

לַעֲצָתְךָ תִּשְׁמַע וּבְלֵב תָּמִים תָּסוּר.

8105

נרֶאוס:

עֵצָה! מָתַי בְּנֵי אָדָם עֵצוֹת שָׁמָעוּ?

מִלַּת תְּבוּנָה תִּפֹּל עַל אֹזֶן עֲרֵלָה.

גַּם אִם עוֹלִים מַעֲשֵׂיהֶם בַּתֹּהוּ,

הָעָם הַזֶּה נוֹתָר עִקֵּשׁ כְּבַתְּחִלָּה.

אֵיךְ בְּאָזְנֵי פָּרִיס הִשְׁמַעְתִּי אַזְהָרָה,

8110

דְּבַר אָב, לְבַל יַחְמֹד אִשָּׁה זָרָה!

עַל חוֹף יָוָן נִצַּב, שָׁלֵו, מָלֵא גָּאוֹן,

שָׁמַע בְּשֶׁקֶט מָה רָאִיתִי בֶּחָזוֹן:

אֲוִיר סָפוּג עָשָׁן, לוֹהֵט מֵאֹדֶם מָוֶת,

קוֹרוֹת עוֹלוֹת בָּאֵשׁ, מִתַּחַת גֵּיא צַלְמָוֶת:

8115

יוֹם הַדִּין שֶׁל טְרוֹיָה, בַּחֲרוּזִים יוּשַׁר

דּוֹרֵי דּוֹרוֹת לְדֵרָאוֹן וּלְשֵׁם דָּבָר.

לַעֲצַת־שֵׂיבָה נָד הֶחָצוּף כְּמַהֲתַלָּה,

הִקְשִׁיב לְצַו לִבּוֹ, וְאִילְיוֹן נָפְלָה.439

נִבְלַת־עֲנָק נֻקְשָׁה מִמּוֹת־זַעֲוָה,

8120

הִיא לְעֵיטֵי הַפִּינְדוֹס זֶבַח־תַּאֲוָה.

וְאוֹדִיסֵיאוּס, וְכִי לֹא צָפִיתִי לוֹ

אֶת קֶסֶם קִירְקֶה וְאֵימֵי קִיקְלוֹפּ?

אֶת הִסּוּסָיו, קַלּוּת־רֹאשׁ מֵרֵעָיו,

הַכֹּל – דָּבָר דָּבוּר עַל אֳפָנָיו. 8125

וְזֶה עָזַר? סוֹפוֹ בִּידֵי גַּלִּים נוֹחִים

נִסְחַף, שְׂבַע טַלְטֵלָה, לְחוֹף הַמִּבְטַחִים.

תָלֶס:

אִם הֶחָכָם יִרְאֶה כָּל זֹאת וְיִתְפַּלֵּץ,

הֲרֵי הַטּוֹב יַמְשִׁיךְ בְּכָל זֹאת לְיַעֵץ.

קַמְצוּץ תּוֹדָה אֶת לְבָבוֹ יַשְׂבִּיעַ,

8130

תִּשְׁעָה קַבִּין כְּפִיּוּת טוֹבָה יַשְׁכִּיחַ.

לֹא קַל הוּא הַדָּבָר שֶׁבּוֹ נִרְצֶה:

כִּי נַעַר זֶה חָפֵץ הֵיטֵב לְהִוָּצֵר.

נרֶאוס:

אַל תְּשַׁבְּשׁוּ אֶת רוּחִי הַטּוֹבָה!

צְפוּיָה לִי הַיּוֹם הִתְרַחְשׁוּת חֲשׁוּבָה:

8135

אֶת בְּנוֹתַי הִזְמַנְתִּי כָּאן לְהִתְרָאוֹת,

גְרַצְיוֹת הַיָּם, הַדּוֹרִידוֹת הַיְדוּעוֹת.440

לֹא עַל הָאוֹלִימְפּוּס, גַּם לֹא עַל אַדְמַתְכֶם,

תִּזְכֶּה לִרְאוֹת כְּמוֹתָן לְנֹעַם וּלְחֵן.

הֵן מִסְתַּעֲרוֹת בְּשֶׂגֶב קְלִילוּתָן

8140

מִסּוּסֵי־הַגַּל שֶׁל נֶפְּטוּן אֶל דְּרָקוֹנֵי־הַיָּם,

עִם יְסוֹד הַמַּיִם שְׁלוּבוֹת בְּרֹךְ כֹּה רַב,

עַד כִּי קֶצֶף־גַּל יִשָּׂאֵן עַל פָּנָיו.

בְּרֶכֶב וֶנוּס, בְּצִדְפַּת אֵם פְּנִינָה,

הַיָּפָה מִכֻּלָּן, גָלָתֵיאָה, רִאשׁוֹנָה,

8145

מֵאָז כְּבוֹד וֶנוּס מִקִיפְּרִיס גָּלָה,

הִיא בְּפָּפוֹס נֶעֱרֶצֶת כְּאֵלָה.441

וְכָךְ מִכְּבָר יָרְשָׁה הִיא, הַבַּת הַנָּאוָה,

אֶת עִיר הַמִּקְדָּשִׁים וְכֵס הַמֶּרְכָּבָה.

לְכוּ! אֵין מָקוֹם בְּשְׁעַת־גִּיל שֶׁל אָבוֹת,

8150

לְגִדּוּף בְּכָל־פֶּה, לְשִׂנְאָה בַּלְּבָבוֹת.

לְכוּ אֶל פְּרוֹתֵיאוּס! שַׁאֲלוּ אֶת הֶחָרִיף:442

אֵיךְ לְהִתְהַוּוֹת וְצוּרָה לְהַחֲלִיף.

(מתרחק אל הים).

תָלֶס:

מִן הַצַּעַד הַזֶּה לֹא הִשַּׂגְנוּ הֶשֵּׁג,

תִּפְגּשׁ אֶת פְּרוֹתֵיאוּס – וּכְבָר הִתְפּוֹגֵג.

8155

וְגַם אִם נִשְׁאָר, אֲשֶׁר יַשְׁמִיעַ

רַק יְבַלְבֵּל, יַטְעֶה וְיַתְמִיהּ.

אַךְ אַתָּה לָעֵצָה מְיַחֵס רֹב עֵרֶךְ,

אִם כֵּן לֹא נַרְפֶּה וְנַמְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ!

(מתרחקים).

סירֶנות (למעלה על הסלעים):

מַה שָּׁט מִמֶּרְחַקִּים,

8160

מַחֲלִיק עַל הַגַּלִּים?

כְּאִלּוּ עַל פְּנֵי רוּחַ

צִי מִפְרָשִׂים יָפוּחַ,

בְּנוֹת יָם נָאוֹת, צְחוֹרוֹת

זַכּוֹת וּמְאִירוֹת.

8165

נִגְלֹשׁ אֶל הַחוֹפִים,

קוֹלוֹתֵיהֶן סְמוּכִים.

נרֶאידות וּטריטוֹנים:

הִנֵּה הֵבֵאנוּ שַׁי

לָשִׂישׂ בּוֹ עַד בְּלִי דַּי.

שִׁרְיוֹן חֵילוֹן עֲנָק,443

8170

מַבְהִיק וּמְמֹרָק,

עָלָיו אֵלִים הֵבֵאנוּ,

בְּשִׁבְחֵיהֶם רַנֵּנוּ.

סירֶנות:

קְטַנִּים בְּצוּרָתָם,

גְּדוֹלִים בִּגְבוּרָתָם,

8175

יוֹרְדֵי־יָם מַצִּילִים,

קְדוּמִים שֶׁבָּאֵלִים.

נרֶאידות וּטריטוֹנים:

קַבִּירִים הֵבֵאנוּ

לִשְׁמֹר עַל שְׁלוֹם חַגֵּנוּ;

מָקוֹם שֶׁיְּבָרְכוּהוּ,

8180

גַּם נֶפְּטוּן יְכַבְּדֵּהוּ.

סירֶנות:

אַתֶּם תַּצִּילוּ נֶפֶשׁ,

כְּשֶׁאֳנִיָּה נִטְרֶפֶת;

אֵלִים כֹּל־יְכוֹלִים,

תְּשׁוּעַת הַמַּלָּחִים.

8185

נרֶאידות וּטריטוֹנים:

שְׁלֹשָׁה נָשָׂאנוּ עַד לְפֹה,

וּרְבִיעִי סֵרֵב לָבוֹא.

חָשׁוּב מִכֹּל הוּא, לִדְבָרָיו,

חוֹשֵׁב בִּשְׁבִיל כֻּלָּם יַחְדָּו.444

סירֶנות:

אֵל יָבוּז לְאֵל,

8190

מִשְׁנֵהוּ יְבַטֵּל.

נִקְרָא לִישׁוּעָתָם,

נִירָא מִפְּגִיעָתָם.

נרֶאידות וּטריטוֹנים:

שִׁבְעָה הֵם בְּמִסְפָּר.

סירֶנות:

הֵיכָן נוֹתְרוּ הַשְּׁאָר?

8195

נרֶאידות וּטריטוֹנים:

זֹאת לֹא נֵדַע לִפְתֹּר,

אוֹלִימְפּוּס יֵשׁ לָתוּר;

אוּלַי שׁוֹכֵן שְׁמִינִי בּוֹ,

שֶׁאִישׁ עוֹד לֹא הָגָהוּ.445

פָּנִים הֵם מְאִירִים,

8200

אִם גַּם בִּלְתִּי גְּמוּרִים.

הֵם, שֶׁאֵין בִּלְתָּם,

לָנֶצַח לֹא יִשְׁלָווּ,

בְּכִסּוּפִים יִרְעָבוּ

לְכָל בִּלְתִּי נִתָּן.

8205

סירֶנות:

לַכֹּל אָנוּ סוֹגְדוֹת,

בְּכָל הַנְּסִבּוֹת,

גַּם שֶׁמֶשׁ גַם יָרֵחַ

כְּדַאי לְשַׁבֵּחַ.

נרֶאידות וּטריטוֹנים:

שְׁמֵנוּ יָצָא לִתְהִלַּת עוֹלָם,

8210

בְּרֹאשׁ הַחַג מַעֲטִירִים!

סירֶנות:

כָּל עַתִּיקֵי גִּבּוֹרֵי הָעוֹלָם

וִתְּרוּ זֶה כְּבָר עַל תְּהִלָּתָם,

אַף כִּי זָכוּ לְשֶׁבַח רַב,

מֵאָז נָשְׂאוּ גִּזַּת זָהָב,

8215

לָכֶם, נוֹשְׂאֵי הַקַבִּירִים.446

כולם (בשירה משותפת):

מֵאָז נָשְׂאוּ גִּזַּת זָהָב,

לָנוּ –

לָכֶם – נוֹשְׂאֵי הַקַבִּירִים.

(הנראידות והטריטונים מתרחקים).

הוֹמוּנְקוּלוּס:

שָׁוִים כַּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר

גָּלְמֵי־הַצֶּלֶם מִשֶׁכְּבָר; 447

8220

אַךְ הַמְלֻמָּד אוֹהֵב מְאֹד

לִשְׁבֹּר בָּהֶם אֶת הַקָּדְקֹד.

תָלֶס:

זֶה טֶבַע הָאָדָם תָּמִיד,

מַטְבֵּעַ טוֹב רַק כְּשֶׁהֶחְלִיד.

פּרותֵיאוס (בלתי נראה):

הוּא עוֹרֵר בְּקִרְבִּי אֶת חוֹבֵב הַמְּשָׁלִים!

8225

בְּמַטְבֵּעַ קוֹלֵעַ אוֹתִי הוּא מַרְשִׁים.

תָלֶס:

אַיֶּךָּ, פְּרוֹתֵיאוּס?

פּרוֹתֵיאוס (כמדבר מן הבטן, פעמים קרוב, פעמים רחוק):

גַּם פֹּה, גַּם כָּאן.

תָלֶס:

לַשְּׁנִינוּת הַנּוֹשֶׁנֶת סָלַחְתִּי מִזְמַן;

אַךְ חֲסֹךְ חִדּוּדֶיךְ מִזֶּה הַבָּחוּר!

לֹא מִמְּקוֹמְךָ תְּדַבֵּר, זֶה בָּרוּר.

8230

פּרוֹתֵיאוס (כמו ממרחק):

הֱיוּ שָׁלוֹם!

תָלֶס (חרש להוֹמוּנקוּלוּס):

הוּא בַּסְבִיבָה. הָאֵר מִיָּד,

הֲרֵי הוּא סַקְרָנִי כְּדָג;

מִכָּל מָקוֹם שֶׁבּוֹ נֶחְבָּא

תִּמְשׁךְ אוֹתוֹ הַלֶּהָבָה.

הוֹמוּנקוּלוּס:

אָפִיץ בְּלַהַט מְלֹא הָאוֹר,

8235

רַק אַל לִי הַזְּגוּגִית לִשְׁבֹּר.

פּרותֵיאוס (בדמות צב ענק):

מַה פֹּה זוֹרֵחַ בְּאוֹר כֹּה נָאֶה?

תָלֶס (מסתיר את הוֹמוּנקוּלוּס):

טוֹב! אִם שָׁאַלְתָּ, קְרַב הֵנָּה וּרְאֵה.

אַל תְּוַתֵּר עַל טִרְחָה אוֹ שְׁתַּיִם,

וּלְבַשׁ דְּמוּת אָדָם, בֶּן שְׁתֵּי רַגְלַיִם.

8240

רַק בִּרְשׁוּתֵנוּ, אִם אָנוּ נַתִּיר,

תּוּכַל לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר נַסְתִּיר.

פּרותֵיאוס (בדמות אצילית):

הֲוָיוֹת הָעוֹלָם מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ.

תָלֶס:

וְאַתָּה מֵחִלּוּף הַדְּמֻיּוֹת לֹא יָגֵעַ.

(מגלה את הומונקולוס).

פּרותֵיאוס (משתומם):

זָעִיר מֵאִיר! לֹא רָאִיתִי כָּזֹאת!

8245

תָלֶס:

מְבַקֵּשׁ הוּא עֵצָה, מִשְׁתּוֹקֵק לִהְיוֹת.

הוּא, אִם הֵבַנְתִּי נָכוֹן אֶת דְּבָרָיו,

נוֹלַד רַק לְמֶחְצָה בְּדֶרֶךְ מוּזָרָה.

לֹא חָסֵר הוּא תְּכוּנוֹת שֶׁבְּרוּחַ דַּוְקָא,

אַךְ חָסֵר גַּם חָסֵר גַּשְׁמִיוּת מוּצָקָה.

8250

רַק מִן הַזְּכוּכִית מִשְׁקָלוֹ נוֹבֵעַ,

עַז רְצוֹנוֹ בְּגוּף לְהִשְׁתַּקֵעַ.

פּרותֵיאוס:

מַמָּשׁ כִּבְנָהּ שֶׁל בְּתוּלָה טְהוֹרָה,

יְצוּר הַקַּיָּם עוֹד בְּטֶרֶם נִבְרָא! 448

תלס (חרש):

בְּעָיָה נוֹסֶפֶת: קָשֶׁה לְהַחְלִיט;

8255

אִם אֵינֶנִּי טוֹעֶה, הוּא הֶרְמַפְרוֹדִיט.

פּרותֵיאוס:

דָּבָר זֶה רַק מוֹעִיל לְעִנְיָנוֹ:

כַּאֲשֶׁר יִוָּלֵד, אָז יֻכְרַע מִינוֹ.

אֵין טַעַם לִתְהוֹת עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת;

בְּלֵב הַיָּם, שָׁם כָּל הַהַתְחָלוֹת!

8260

שָׁם מַתְחִילִים חַיִּים בִּזְעִיר אַנְפִּין,

וּזְעִירִים מֵהֶם מִשְׁתַּדְּלִים הֵם לִבְלֹעַ,

אַחַר כָּךְ גְדֵלִים הֵם טִפִּין־טִפִּין,

עַד שֶׁיִּתְעַצְּבוּ בַּדֶּרֶג הַגָּבוֹהַּ.

הוֹמוּנקוּלוּס:

כָּאן בָּאֲוִיר הַמָּתוֹק אֲנִי נִנּוֹחַ,

8265

רַעֲנָן, יְרַקְרַק וְטוֹב הַנִּיחוֹחַ.

פּרותֵיאוס:

אֵין כָּל סָפֵק, נַעֲרִי הַטּוֹב!

וּכְכָל שֶׁתַּעֲמִיק יִנְעַם אַף יוֹתֵר,

שָׁם מִמּוּל, עַל שׁוּנִית הַחוֹף,

צַחוּת הָאֲוִיר הַטָּהוֹר תִּתְגַּבֵּר,

8270

וּבַמֶּרְחָק כְּבָר מִצְטַיֶּרֶת

קְרֵבָה, שָׁטָה, אוֹתָהּ שַׁיֶּרֶת

שֶׁבָּהּ נִסַּע!

תָלֶס:

וְגַם אֲנִי.

הוֹמוּנקוּלוּס:

תְּלַת־רוּחַ בְּמַסָּע פִּלְאִי!

טֶלְכִינִים מֵרוֹדוֹס,449

(רכובים על סוסי־ים ודרקוני־ים ובידיהם קלשוני נפטון).

מקהלה:

חִשַּׁלְנוּ לְנֶפְּטוּן קִלְּשׁוֹן, תְּלַת־שֵׁן,

8275

שֶׁבּוֹ הַרְרֵי נַחְשׁוֹלִים יְרַסֵּן.

יִקְרַע הַמַּרְעִים עֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם,

וְנֶפְּטוּן יָשִׁיב לוֹ בְּנַהַם הַמַּיִם;

יַבְזִיקוּ מֵעָל לַהֲבֵי הַבְּרָקִים,

וְגַל אַחַר גַּל בִּתְשׁוּבָה מֻזְנָקִים;

8280

וּמַה שֶּׁבֵּין מַיִם, אַחַר טַלְטֵלָה,

יִצְלֹל לַמְּצוּלָה וּבְתוֹכָהּ יִבָּלַע;

לָנוּ הַיּוֹם הֶעֶנִיק הַשַּׁרְבִיט,

וְאָנוּ שָׁטִים בְּשַׁלְוָה חֲגִיגִית.

סירֶנות:

בְּחִירֵי הֶלְיוֹס, אֲשֶׁר בָּרָמָה450

8285

מְפַזְּזִים לְאוֹר חַמָּה,

הֵנָּה בִּדְמִי הַלֵּיל שְׂאוּ נָא

בְּרָכָה מִן הַמּוֹשֶׁלֶת לוּנָה.

טֶלְכִינִים:

מוֹשֶׁלֶת בַּכִּפָּה עַל הַכֹּל אֲהוּבָה!

8290

לְשֶׁבַח אָחִיךְ בְּרָצוֹן מַקְשִׁיבָה.

הַטִּי אֹזֶן אֶל רוֹדוֹס, הָאִי הַמְאֻשָּׁר,

שָׁם תִּפְאֶרֶת הַשֶּׁמֶשׁ לָנֶצַח תּוּשֵַר.

אִם יַתְחִיל אֶת יוֹמוֹ אוֹ בָּרוּם כְּבָר חוֹלֵשׁ,

הוּא אֵלֵינוּ יִשְׁלַח מַבְּטֵי יְקוֹד־אֵשׁ.

חוֹפִים וְגַלִּים, הָרִים וְעָרִים,

8295

יִשְּׂאוּ חֵן מִלְּפָנָיו – הֵם נָאִים וּבְהִירִים.

עֲרָפֶל כִּי יָבוֹא וְסָבִיב יִשְׁתַּחֵל

דַּי בְּקֶרֶן אַחַת – הָאִי צַח לְהַלֵּל!

בִּשְׁלַל דְּמֻיּוֹתָיו הָאֵל שָׁם מוֹפִיעַ,

עוּל־יָמִים אוֹ עֲנָק, הוּא גָּדוֹל וְשׁוֹפֵעַ.

8300

רִאשׁוֹנִים הָיִינוּ מֵאָז וּמֵעוֹלָם

לְהַמְחִישׁ כֹּחַ־אֵל בְּצַלְמוֹ שֶׁל אָדָם.451

פּרותֵיאוס:

שָׁוְא יָשִׁירוּ, יְהַלֵּלוּ!

קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ קְדוֹשׁוֹת אֵלּוּ

בָּזוֹת לְכָל תְּמוּנָה מֵתָה.

8305

הֵם מְחַשְּׁלִים וּמַתִּיכִים,

וְאִם בִּבְּרוֹנְזָה אַף נוֹסְכִים

גֵּאִים כִּפְלַיִם בַּבְּדוּתָה.

וּמַה דִּינָם שֶׁל יְהִירִים?

צַלְמֵי אֵלִים נִצְּבוּ בְּאוֹן,

8310

אַךְ רַעַשׁ אֲדָמָה קָטֹן,

וְשׁוּב לְכוּר הִתּוּךְ חוֹזְרִים.452

הֲרֵי חַיִּים עַל אֲדָמוֹת

סוֹפָם אֵינוֹ אֶלָּא תְּלָאוֹת;

לַחַי הַגַּל הוֹלֵם כִּפְלַיִם,

8315

אוֹתְךָ יִשָּׂא לְאֵינְסוֹף מַיִם –

פְּרוֹתֵיאוּס־דוֹלְפִין.

(מחליף דמות).


הִנֵּה, כָּזֶה!

שָׁם תְּקוּמָתְךָ, עֲלֵה וּרְכַב,

אֶשָּׂא אוֹתְךָ כָּךְ עַל הַגַּב,

עם אוֹקְיָנוֹס תִּתְמַזֵּג.

8320

תָלֶס:

עַיֵּן הֵיטֵב בַּהַצָּעָה,

מִבְּרֵאשִׁית הַתְחֵל בְּרִיאָה!

הִכּוֹן לְמַהְפְּכֵי עֲנָק!

שָׁם לְחֻקֵּי־הָעַד תָּסוּר,

תְּהֵא לְרִבְבוֹת יְצוּר,

8325

עַד לְאָדָם הַזְּמַן יִרְחַק.453

(הוֹמוּנקוּלוּס עולה על גב הדולפין־פרותֵיאוס).

פּרותֵיאוס:

בּוֹא בְּחֶדְוָה לְמֶרְחַב־יָם,

בְּלֹא גְּבוּלוֹת תָּשׁוּטָה שָׁם,

תָּתוּר בַּכֹּל כְּחֶפְצְךָ;

רַק אַל תִּשְׁאַף לְדֶרֶג רָם;

8330

בְּרֶגַע שֶׁתִּהְיֶה אָדָם,

וּכְבָר מִצִּיתָ עַצְמְךָ.

תָלֶס:

גַּם זֶה תָּלוּי. נֶחְמָד מְאֹד

אִישׁ טוֹב לְדוֹרוֹתָיו לִהְיוֹת.

פּרוֹתֵיאוס (לתָלֶס):

אִישׁ דֻּגְמָתְךָ, יֵשׁ לְהַגִּיד,

8335

בְּקִיּוּמוֹ אָמְנָם מַתְמִיד;

הֵן בֵּין גְּדוּדֵי רוּחוֹת חִוְּרוֹת,

אוֹתְךָ אֶרְאֶה מְאוֹת דּוֹרוֹת.

סירֶנות (על הסלעים):

מָה הַסּוֹבֵב כַּעֲנָנִים

אֶת הַלְּבָנָה בַּעֲטָרָה?

8340

שְׁלִיחוֹת הָאַהֲבָה, יוֹנִים,

שֶׁאֶבְרָתָן כָּאוֹר צְחוֹרָה.454

פָּפוֹס הִיא אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּן,

לַהַק צִפֳּרֵי תְּשׁוּקָה,

סִיּוּם מֻצְלָח לְחַג שֶׁתַּם

8345

בְּנַחַת וְחֶמְדָּה זַכָּה.

נרֶאוס (ניגש אל תָלֶס):

נַוָּד בַּלֵּיל הָיָה מְכַנֶּה

אֶת הַהִלָּה מוֹפַע רְפָאִים;

אַךְ לָנוּ, רוּחוֹת, יֵשׁ יַחַס שׁוֹנֶה,

כִּי אָנוּ אֶת הָאֱמֶת יוֹדְעִים;

8350

יוֹנִים הֵן, לְבִתִּי פָּמַלְיָה,

עֵת בְּצִדְפָּה לִדְאוֹת תִּבְחַר;

טִיסַת פְּלָאִים שֶׁאֵין דּוֹמָה לָהּ,

פְּרִי יֶדַע שֶׁכָּלָה מִכְּבָר.

תָלֶס:

גַּם בְּעֵינַי, הַנַּעֲלֶה

8355

וְהַיָּאֶה לָאִישׁ הָרָם,

לִרְאוֹת דְּבַר מָה קָדוֹשׁ נִגְלֶה

מִתּוֹךְ שַׁלְוַת הַקֵּן הַחַם.

פְּסִילִים ומַרסים (רכובים על פָּרֵי־ים, עֶגלֵי־ים וְאֵילֵי־ים)455

בְּסִתְרֵי מְעָרוֹת קַפְרִיסִין,

פּוֹסֵידוֹן לֹא שְׁטָפָן,

8360

סֵיסְמוֹס לֹא הֲרָסָן,

לָעַד מַשְּׁבֵי רוּחַ לוֹטְפִים,

וּכְמוֹ בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים,

בְּרֹגַע וּבִנְעִימִים,

מִרְכֶּבֶת קִיפְּרִיס שׁוֹמְרִים,

8365

בְּלַחַשׁ הַלֵּיל מוֹבִילִים,

בְּנֹעַם מִרְקָם הַגַּלִים,

מֵעֵין בְּנֵי הַדּוֹר נִסְתָּרִים,

אֶת הַנָּאוָה בַּבָּנוֹת.

שׁוֹקְדִים חֲרִישִׁית לֹא נִבְרַח,

8370

מִפְּנֵי נֶשֶׁר, אַרְיֵה מְכֻנָּף,

לֹא מִסַּהַר וְאַף לֹא מִצְּלָב,456

כָּל מִי שֶׁחוֹלֵשׁ בִּמְרוֹמָיו,

חֲלִיפוֹת מִשְׁתַּלֵּט וְעוֹלֶה,

רוֹצֵחַ וְאַף מַגְלֶה,

8375

יְבוּל וְעָרִים מְכַלֶּה.

וְאָנוּ נוֹבִיל בְּכָבוֹד

אֶת הַנָּאוָה בַּגְבִירוֹת.

סירֶנות:

חֹגְנָה עִגּוּלִים קְלִילִים,

סְבִיב הָרֶכֶב עֲטָרָה,

8380

נְחָשִׁים מְפֻתָּלִים,

זוֹ בָּזוֹ, שׁוּרָה שׁוּרָה,

קְרַבְנָה, בֹּאנָה, נֶרֶאִידוֹת,

חֲסֻנּוֹת, שׁוֹפְעוֹת עֶדְנָה,

וְהָבִיאוּ נָא, דוֹרִידוֹת,457

8385

אֶת גָלָתֵיאָה, דְּמוּת אִמָּהּ:

עוֹטָה אֲרֶשֶׁת מְרוֹמֶמֶת,

כָּרָאוּי לְבַת הָאֵל,

אַךְ בִּמְלֹא יָפְיָהּ קוֹסֶמֶת,

כַּיָּפָה בִּנְשׁוֹת תֵּבֵל.

8390

דוֹרידות (במקהלה, חולפות על פני נרֶאוס, רכובות על דולפינים):

לוּנָה, אוֹר וָצֵל הַפְנִי,

זִיו יָהֵל עַל נְעוּרֵינוּ;

עֵת נַצִּיגָה חֲתָנִים

לְשַׁחֵר בִּרְכַּת אָבִינוּ.

(לנרֶאוס):

נְעָרִים הֵם שֶׁהִצַּלְנוּ

8395

מִשִּׁנֵּי אֵימַת הַתְּהוֹם;

עַל מַצַּע אֵזוֹב וָגֹמֶא

לְגוּפָם הֵשַׁבְנוּ חֹם,

בִּנְשִׁיקוֹת פִּיהֶם כִּסּוּנוּ,

אֲסִירֵי־תּוֹדָה הֵם לָנוּ,

8400

שָׂא לָהֶם פָּנִים הַיּוֹם!

נרֶאוס:

הִנֵּה זֶה רֶוַח כְּפוּל־מִדָּה:

גַּם נְדִיבוּת, גַּם עֹנֶג בְּצִדָּהּ.

דוֹרידות:

אִם תִּשְׂמַח, אָב, בְּאָשְׁרֵנוּ

וּבְבְחִירֵינוּ לֶעָתִיד,

8405

לְאַמְּצָם לָעַד הַרְשֵׁנוּ,

אֶל שְׁדֵי עֲלוּמֵי תָּמִיד.


נרֶאוס:

הִתְעַנְּגוּ עַל שְׁלַלְכֶן הַנָּעִים,

הִפְכוּ נְעָרִים לִגְבָרִים, כַּחֹק;

אַךְ מִמֶּנִּי נִבְצָר לְהַגְשִׁים

8410

מַה שֶּׁרַק זֶאוּס לָתֵת יָכוֹל.

הַגַּל שֶׁאֶתְכֵן מְטַלְטֵל בְּשָׁאוֹן

גַּם אַהֲבָה יִסְחַף לִבְסוֹף;

אַךְ יִתְפּוֹגֵג הַמִּקְסָם הָרִאשׁוֹן,

הָשִׁיבוּ אוֹתָם בְּנֹעַם לַחוֹף.

8415

דוֹרידות:

אַתֶּם, נְעָרִים, רְאוּיִים וְנָאִים,

אַךְ עָלֵינוּ פְּרִידָה נִגְזֶרֶת.

אָנוּ נִכְסַפְנוּ לִבְרִית עוֹלָמִים,

הָאֵלִים גָּזְרוּ אַחֶרֶת.

הנערים:

וּלְוַאי וְתַמְשִׁיכוּ בְּלִי עִכּוּבִים

8420

שׁוּלְיוֹת־סַפָּנִים לְרַגֵּשׁ;

מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ חַיִּים כֹּה טוֹבִים,

וְטוֹב מִזֶּה לֹא נְבַקֵּשׁ.

גָלָתֵיאָה קרֵבה על מרכבת הצִדפּה.

נרֶאוס:

אַתְּ, מַחְמַלִּי!

גלתיאה:

אָבִי, מַה תְּשַׂמְּחֵנִי!

דוֹלְפִינִים, שְׁהוּ רֶגַע! מַבָּטוֹ שׁוֹבֵנִי!

8425

נרֶאוס:

כְּבָר חָלְפוּ, בְּלִי הִתְעַכֵּב,

נָעִים בִּתְנוּפָה, חָגִים בְּמַעֲגָל;

מַה לָּהֶם וּלְרִגְשַׁת הַלֵּב!

הָא! קָחוּנִי אִתְּכֶם אֶל הַגַּל!

אַךְ דַּי בְּמַבָּט אֶחָד מֵעֵינָהּ

8430

לְמַלֵּא צִפִּיָּה שֶׁל שָׁנָה תְּמִימָה.


תָלֶס:

הֵידָד! הֵידָד! לְחַיִּים חֲדָשִׁים!

נִצָּנֵי הַחֶדְוָה בִּי שָׁבִים וּפוֹרְחִים,

לְמַרְאֵה הַיֹּפִי, הָאֱמֶת הַבָּרָה…

הֵן הַכֹּל מִן הַמַּיִם נִבְרָא!! 458

8435

הַכֹּל מִן הַמַּיִם חַי וְקַיָּם!

אוֹקְיָנוֹס, הַטֵּה לָנוּ חֶסֶד עוֹלָם.

לוּלֵא שָׁלַחְתָּ עָבִים,

לוּלֵא הֶעֶנַקְתָּ פְּלָגִים,

פִּזַּרְתָּ בַּכֹּל נְחָלִים,

8440

לִזְרֹם לַנְהָרוֹת הַגְּדוֹלִים,

אַיֵּה הָיוּ הַר, שְׁפֵלָה וָחֶלֶד?

אַתָּה לְחִדּוּשׁ הַחַיִּים תּוֹחֶלֶת.

הד: (מקהלת כל המעגלים):

אַתָּה אֶת חִדּוּשׁ הַחַיִּים מְחוֹלֵל.

נרֶאוס:

הֵם רָחֲקוּ, עוֹד מְעַט וְאֵינָם,

8445

וּכְבָר מַבָּטַי יָשׁוּבוּ רֵיקָם;

בְּמַחְרוֹזוֹת צְפוּפוֹת חָגִים,

בְּמַעְגָּלִים חֲגִיגִיִּים,

אֵין קֵץ וְסוֹף לְמִסְפָּרָם.

רַק גָלָתֵיאָה בְּרִכְבָּהּ

8450

עוֹד מַבְהִיקָה בִּבְרַק צִדְפָּה.459

נוֹגַהֵת כְּאוֹר כּוֹכָב

בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן הָרַב.

אוֹר אַהֲבָה קוֹרֵן בַּמֶּרְחָב;

גַּם אִם יִרְחַק

8455

הוּא צַח וּבָהִיר,

תָּמִיד קָרוֹב וְנָהִיר.

הוֹמוּנקוּלוּס:

הַלֵּחַ טוֹב וְעָשִׁיר,

וּמַה שֶּׁאוֹרִי מֵאִיר

יָפֶה עַד לְהַפְעִים.

8460

פּרותֵיאוס:

בְּטוּב חִיּוּת לַחָה

מֵאִיר פִּתְאֹם אוֹרְךָ

בְּנַהֲרַת פְּלָאִים.

נרֶאוס:

מָה הַסּוֹד הֶחָדָשׁ שֶׁעֵינֵינוּ קוֹלֶטֶת

בְּתוֹךְ לַהֲקַת הַפְּלָאִים הַנּוֹדֶדֶת?

8465

מַה לּוֹהֵב שָׁם בַּצֶּדֶף שֶׁל גָלָתֵיאָה,

בְּחָזְקָה, בְּחִבָּה אוֹ בְּרֹךְ לְרַגְלֶיהָ,

כְּמוֹ בְּהַלְמוּת אַהֲבָה מִתְלַבֶּה הוּא?

תָלֶס:

הוֹמוּנְקוּלוּס הוּא, פְּרוֹתֵיאוּס פִּתָּהוּ,

וְאֵלֶּה אוֹתוֹת שֶׁל עֶרְגָּה מִתְגַּבֶּרֶת,

8470

אֲשֶׁר מְצוּקַת מַכְאוֹבִים מְבַשֶּׁרֶת;

עוֹד רֶגַע לַכֵּס הַזּוֹהֵר יִתְנַפֵץ;

הוא לוֹהֵב, הוּא מַבְזִיק, הִנֵּה הוּא פּוֹרֵץ.460

סירֶנות:

מַה קֶּסֶם הָאֵשׁ שֶׁנּוֹהֵר מִגַּלִּים,

אֲשֶׁר זֶה בָּזֶה בְּגִצִּים מִשְׁתַּלְּבִים?

8475

הוּא מֵאִיר, מְהַבְהֵב, וְזוֹהֵר לְהַפְלִיא;

הַגּוּפִים לוֹהֲטִים בַּמַּסְלוּל הַלֵּילִי,

חוֹמַת‏־אֵשׁ מְסוֹבֶבֶת אֶת כָּל הַבְּרוּאִים

לְאֶרוֹס שִׁלְטוֹן, הוּא מְקוֹר הַחַיִּים! 461

הֵידָד לַיָּם! לַמִּשְׁבָּרִים!

8480

שֶׁהָאֵשׁ הַקְּדוֹשָׁה מַקִּיפָה בְּזֵרִים;

הֵידָד לַמַּיִם! לָאֵשׁ הֵידָד!

הֵידָד לַמְאֹרַע הַיָּחִיד, הַמְיֻחָד!

כולם (במקהלה):

הֵידָד לְמַשְּׁבֵי הָאֲוִיר הַטּוֹב!

הֵידָד לַמְּעָרוֹת עַתִּירוֹת הַסּוֹד!

8485

שְׂאוּ כָּבוֹד, שְׂאוּ רֹב תּוֹדוֹת,

כָּל אַרְבַּעַת הַיְסוֹדוֹת!


מַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית

 

לִפְנֵי אַרְמוֹן מֶנֶלַאס בִּסְפַּרְטָה462

נכנסת הלנה עם מקהלת שבויות טרויאניות.

פַּנְתָלִיס, ראש המקהלה.463


הלנה:

הֶלֶנָה, נֶעֱרֶצֶת וּמְגֻנָּה, אֲנִי

עוֹלָה מֵחוֹף שֶׁבּוֹ נָחַתְנוּ זֶה עַתָּה,

וְעוֹד כְּשִׁכּוֹרָה מִטִּלְטוּלִים עַזִּים

8490

שֶׁל הַגַּלִּים אֲשֶׁר מִמִּישׁוֹרֵי פְרִיגִיָה464

נְשָׂאוּנוּ מִתְקַמְּרִים, בְּחֶסֶד פּוֹסֵידוֹן

וּבְכֹחַ אֶאוּרוֹס אֶל מִפְרַץ הַמְּכוֹרָה.465

הַמֶּלֶךְ מֶנֶלַאס בַּחוֹף חוֹגֵג לוֹ כְּבָר

עִם אַמִּיצֵי הַלּוֹחֲמִים אֶת הַשִּׁיבָה.

8495

בָּרֵךְ שׁוּבִי אֶל קוֹרָתְךָ, הוֹ בַּיִת רָם,

אֲשֶׁר אָבִי, טִינְדָרֵיאוֹס, עַל הַמִּדְרוֹן

בָּנָהוּ בְּשׁוּבוֹ מִגִּבְעַת פָּלָס, אַף466

פֵּאֵר אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכָּל בָּתֵּי סְפַּרְטָה,

עֵת שִׂחַקְתִּי עִם קְלִיטֶמְנֶסְטְרָה אֲחוֹתִי467

8500

וְעַם אַחַי קַסְטוֹר וּפּוֹלוּקְס בִּמְשׁוּבָה.

הֱיוּ בְּרוּכוֹת, דַּלְתוֹת הַבְּרוֹנְזָה הַתְּאוֹמוֹת!

בְּסֵבֶר פְּנֵי כָּבוֹד קִבַּלְתֶּן אָז לְכָאן

אֶת מֶנֶלַאס, אֲשֶׁר נִבְחַר מִנִּי רַבִּים,468

וּבְמַחְלְצוֹת חָתָן בִּמְלֹא יָפְיוֹ קָרַן.

8505

פְּתַח שְׁעָרֶיךָ לִי הַיּוֹם וְכָךְ אוּכַל

אֶת צַו הַמֶּלֶךְ לְמַלֵּא כְּרַעְיָה.

הַנַּח וְאֶכָּנֵס, וְכָאן בַּחוּץ אוֹתִיר

אֶת כָּל הַסְּעָרוֹת שֶׁגּוֹרָלִי אִנָּה.

מֵאָז אֶת זֶה הַסַּף עָזַבְתִּי בְּלִי חֲשָׁשׁ,

8510

וְאֶל מִקְדַּשׁ קִיתֶרָה סַרְתִּי כַּמִּצְוָה,

מִשָּׁם חָטַף אוֹתִי אִישׁ פְרִיגִיָה הַשּׁוֹדֵד,469

רַבּוֹת אָז הִתְרַחֵשׁ, אֲשֶׁר בְּפִי הַכֹּל

סֻפַּר וִיסֻפָּר, וְרַק יַרְגִּיז אָזְנָהּ

שֶׁל מִי שֶׁסִּפּוּרָהּ הָפַךְ לְאַגָּדָה.

8515

מקהלה:470

אַל נָא תָּבוּזִי, גְבִירָה נַעֲלָה,

לְמַעֲלַת סְגֻלָּתֵךְ הָרָמָה!

הֲלֹא אַתְּ נֵחַנְתְּ בָּאשֶׁר הָרַב

וְשֵׁמַע יָפְיֵךְ הוֹלֵךְ לְפָנַיִךְ.

שִׁמְעוֹ שֶׁל גִּבּוֹר נִשָּׂא בְּפִי כֹּל,

8520

וּבְגָאוֹן יִתְהַלֵךְ;

אַךְ גַּם קְשֵׁה עֹרֶף שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ

בִּפְנֵי יֹפִי כּוֹבֵשׁ יַרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ.

הלנה:

הַרְפּוּ! עִם בַּעֲלִי הוּשַׁטְתִּי לְכָאן,

וּבְמִצְוָתוֹ נִשְׁלַחְתִּי אֶל עִירוֹ עַתָּה;

8525

אַךְ מַה צּוֹפֵן הוּא בְּלִבּוֹ לֹא אֲנַחֵשׁ.

הַאִם כְּרַעְיָה אוֹ כְּמַלְכָּה אָבוֹא?

הַאִם קָרְבָּן לְיִסּוּרֵי־שַׁלִיט עַזִּים,

סִבַּת תְּלָאוֹת וּנְהִי אֵין־קֵץ לַיְּוָנִים?

כְּבוּשָׁה אֲנִי; אִם גַּם שְׁבוּיָה עוֹד לֹא אֵדַע!

8530

שֶׁכֵּן גּוֹרָל וְשֵׁם בִּשְׁנִיּוּתָם אִנּוּ

לִי הָאֵלִים בְּנֵי הָאַלְמָוֶת, בְּנֵי לְוָיָה

מְפֻקְפָּקִים לִיפִי מַרְאֶה, שֶׁגַּם עַל סַף

בֵּיתִי נוֹכְחוּתָם אִיּוּם קוֹדֵר תַּטִּיל.

שֶׁכֵּן בְּבֶטֶן הַסְּפִינָה כִּמְעַט וְלֹא

8535

נָתַן בִּי בַּעֲלִי עֵינוֹ, גַּם לֹא אָמַר

מִלַּת עִידוּד. כְּאִישׁ חוֹרֵשׁ רָעָה יָשַׁב.471

רַק עֵת חָדַרְנוּ לְמִפְרַץ אֶאוּרוֹטַס,472

וְחַרְטוֹמֵי סְפִינוֹת חָלוּץ כִּמְעַט נָשְׁקוּ

לַחוֹף, קָם וְאָמַר, מָשָׁל דִּבֵּר הָאֵל:

8540

"כָּאן לוֹחֲמַי יֵרְדוּ, עַל פִּי סִדְרָם כַּחֹק,

אֲנִי אֶפְקֹד שׁוּרוֹתֵיהֶם לְחוֹף יַמִּים;

אַךְ אַתְּ תַּמְשִׁיכִי בְּדַרְכֵּךְ עַל פְּנֵי גְּדוֹתָיו

הַפּוֹרִיּוֹת שֶׁל נְהַר אֶאוּרוֹטַס הַקָּדוֹשׁ,

הַנְחִי אֶת הַסּוּסוֹת עַל אֲפָרִים רָוִים,

8545

עַד שֶׁתַּגִיעִי לַמִּישׁוֹר יְפֵה הַנּוֹף,

שָׁם לָקֶדֵימוֹן, פַּעַם כַּר רָחָב פּוֹרֶה,473

מֻקָּף הָרִים קוֹדְרִים סָבִיב, הוּקְמָה כְּעִיר.

אָז תִּכָּנְסִי אֶל הָאַרְמוֹן רַב הַצְּרִיחִים

וּמָרוּתֵךְ תַּפִּילִי עַל אוֹתָן שְׁפָחוֹת

8550

אֲשֶׁר הִפְקַדְתִּי בְּיַד סוֹכֶנֶת נְבוֹנָה,

קְשִׁישָׁה מְאֹד. הִיא לָךְ תַּרְאֶה שְׁלַל אוֹצָרוֹת

שֶׁנֶּאֶסְפוּ בִּידֵי אָבִיךְ, וְגַם אֲנִי

בִּימֵי שָׁלוֹם וּמִלְחָמָה הוֹסַפְתִּי שָׁם.

הַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ סָדוּר אַתְּ תִּמְצְאִי,

8555

שֶׁכֵּן זוֹ זְכוּת נָסִיךְ לִמְצֹא הַכֹּל עָרוּךְ

בְּשׁוּבוֹ מִמַּסָּעוֹ, כָּל חֵפֶץ בִּמְקוֹמוֹ

כְּפִי שֶׁעֲזָבוֹ. וְאֵין לַעֲבָדָיו

רְשׁוּת אוֹ כֹּחַ לְשַׁנּוֹת בָּהֶם דָּבָר."

מקהלה:

חוּשִׁי, אֵפוֹא, לַבְּבִי בָּאוֹצָר

8560

שֶׁהִצְטַבֵּר אֶת לִבֵּךְ וְעֵינֵךְ.

כִּי זֹהַר שַׁרְשֶׁרֶת וּפְאֵר הַכְּתָרִים

נָחִים בְּגָאוֹן שָׁם, בִּמְלֹא יֻמְרָתָם;

בּוֹאִי בְּאֹמֶץ, בִּקְרִיאַת תִּגָּר,

יְשַׁנְסוּ מָתְנֵיהֶם.

8565

מַרְהִיב הַיֹּפִי, עֵת יֵצֵא לִקְרָב

מוּל פָּז וּפְנִינִים וּשְׁלַל אַבְנֵי חֵן.

הלנה:

וְכָךְ הִמְשִׁיךְ הוּא וְנָשָׂא דִּבְרֵי אָדוֹן:

"וּלְאַחַר שֶׁתְּוַדְּאִי שֶׁכָּל דָּבָר

סָדוּר, תִּקְחִי לָךְ חֲצוּבוֹת כְּדֵי צָרְכֵּךְ,

8570

וּשְׁאָר דִּבְרֵי פֻּלְחָן שֶׁהַמַּקְרִיב קָרְבָּן

צָרִיךְ לִטֹּל, לְפִי מִצְוַת פֻּלְחָן קְדוֹשָׁה.

דְּוָדִים וּקְעָרוֹת, גַּם צְלוֹחִיּוֹת שְׁטוּחוֹת;

וּמֵי מַעְיָן זַכִּים־שֶׁבְּזַכִּים תִּתְּנִי

בְּתוֹךְ כַּדִּים גְּבוֹהִים; וְזִרְדֵי עֵץ יָבֵשׁ

8575

נָכוֹן מַהֵר לִבְעֵרָה הָכִינִי שָׁם;

וּמַאֲכֶלֶת מְמֹרֶטֶת בַּל תֶּחְסַר;

בְּכָל הַשְּׁאָר אֲנִי סוֹמֵךְ עַל שִׁקּוּלֵךְ."

כָּזֹאת אָמַר וְחָשׁ לְהִפָּרֵד, אַךְ לֹא

נָקַב בְּשֵׁם הַיְצוּר אֲשֶׁר בְּדַעְתּוֹ

8580

לִכְבוֹד אֵלֵי אוֹלִימְפּוּס לְהַקְרִיב עוֹלָה.

מוּזָר הוּא הַדָּבָר; אַךְ דְּאָגָה אָסִיר

מִלֵּב, וְאֶת הַכֹּל אַפְקִיד בִּידֵי אֵלִים,

שֶׁיְּקַיְּמוּ אֶת שֶׁהָיָה בְּדַעְתָּם,

כִּי בֵּין אִם לְטוֹבָה וּבֵין אִם לְרָעָה

8585

נִשְׁפַּטְנוּ, אָנוּ בְּנֵי תְּמוּתָה נוֹשְׂאִים בַּכֹּל.

וְאַף קָרָה שֶׁהַקַּרְדֹּם הוּנַף מֵעַל

צַוָּאר חַיַּת קָרְבָּן מֻרְכָּן לָאֲדָמָה,

וְלֹא הֻשְׁלַם הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁכֵּן נִמְנַע

בִּידֵי אוֹיֵב קָרֵב אוֹ הִתְעָרְבוּת הָאֵל.

8590

מקהלה:

אֶת אֲשֶׁר יִתְרַחֵשׁ לֹא תּוּכְלִי לְנַחֵשׁ;

עַל כֵּן לְכִי, מַלְכָּה,

בְּאֹמֶץ לֵב.

הַטּוֹב וְהָרַע כְּאֶחָד

בָּאִים לָאָדָם לֹא צְפוּיִים;

8595

גַּם אִם הֻזְהַרְנוּ, לֹא נַאֲמִין.

בָּאֵשׁ עָלְתָה טְרוֹיָה, בְּעֵינֵינוּ רָאִינוּ

מָוֶת מוּלֵנוּ, מָוֶת נִקְלֶה;

וְכִי אֵינֶנּוּ כָּאן כָּעֵת,

בְּחֶבְרָתֵךְ, שָׂשִׂים לְשָׁרְתֵךְ,

8600

חוֹזִים בְּזִיו הַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם

וּבַיָּפָה עַל אֲדָמוֹת,

בָּךְ, לְמַרְבֵּה אָשְׁרֵנוּ?

הלנה:

יְהֵא אֲשֶׁר יְהֵא! וְכָךְ אוֹ כָּךְ רָאוּי

שֶׁאֶעֱלֶה בְּלֹא דִּחוּי לְאַרְמוֹנִי;

8605

הוּא הַנִּכְסָף, שֶׁכֹּה חָסַר, כִּמְעַט אָבַד

נִצָּב עַתָּה פִּתְאֹם מוּלִי, אֵיךְ – לֹא אֵדַע.

רַגְלַי בְּקשִׁי רַב עוֹלוֹת בַּמַּדְרֵגוֹת

שֶׁכְּיַלְדָּה דִּלַּגְתִּי עַל פְּנֵיהֶן חִישׁ־קַל.

(יוצאת).

מקהלה:

גָּרֵשְׁנָה, אֲחָיוֹת, הוֹ

8610

שְׁבוּיוֹת אֻמְלָלוֹת,

כָּל כְּאֵב וּמְצוּקָה;

שִׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת

הַגְּבִירָה הֶלֶנָה,

לְבֵית אַבָּא חָזְרָה,

8615

וְאִם גַּם אִחֲרָה לָבוֹא,

הֲרֵי בִּמְלֹא בִּטְחָה קְרֵבוֹת

רַגְלֶיהָ לְשָׁם.

תְּהִלָּה לָאֵלִים

הַקְּדוֹשִׁים הַמַּנְחִים

8620

שָׁבִים לְבֵיתָם!

עָף הַפָּדוּי

עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים

מֵעַל גֵּיא צַלְמָוֶת, לַשָּׁוְא

הָאָסִיר הַנִּכְסָף

8625

יִפְרֹשׂ אֶת כַּפָּיו

בְּחוֹמוֹת כִּלְאוֹ.

אַךְ אוֹתָהּ, אֶת הַגּוֹלָה,

אֵל נָשָׂא;

וְעַל פְּנֵי אֲבַק אִילְיוֹן

8630

הֵשִׁיבָהּ לִמְעוֹנָהּ

הַנּוֹשָׁן, הַמְחֻדָּשׁ,

בֵּית הָאָב,

כִּכְלוֹת אֵינְסְפוֹר

יִסּוּרִים וּשְׂמָחוֹת,

8635

לְמַעַן הַזְכֵּר לָהּ

יְמֵי נְעוּרִים.


פַּנְתָליס (כראש המקהלה):

הַנִּיחוּ כְּבָר לְחוּט הַשִּׁיר הַמִּתְנַגֵּן

וְאֶל דַּלְתוֹת הַבַּיִת שֶׂאנָה מַבַּטְכֶן.

מַה זֹּאת, אֲחָיוֹת? חוֹזֶרֶת הַמַּלְכָּה

8640

וּבִצְעָדִים מְסֹעָרִים תָּשׁוּב לְכָאן?

מָה הַדָּבָר, מַלְכָּה דְּגוּלָה, אֲשֶׁר בִּמְקוֹם

בִּרְכַּת שָׁלוֹם בַּחֲדָרִים אוֹתָךְ קִדֵּם

בְּאִי רָצוֹן שֶׁהֶחְרִידֵךְ? אַל תְּכַחֲדִי;

אֶת הַתִּעוּב אֲנִי רוֹאָה עַל פְּנֵי מִצְחֵךְ,

8645

חָרוֹן אָצִיל הַנֶּאֱבָק בְּתַדְהֵמָה.

הלנה (שהשאירה את דלתות הארמון פתוחות, נסערת):

הֵן לֹא יָאָה לְבַת שֶׁל זֶאוּס בֶּהָלָה,

וְיַד אֵימָה קַלָּה חוֹלְפָה בָּהּ לֹא תִּפְגַע;

אַךְ פַּלָּצוּת כָּזוֹ שֶׁלֵיל בְּרֵאשִׁית קָדוּם

הוֹלִיד מִתְּהוֹמָיו, בְּשֶׁפַע פַּרְצוּפִים

8650

הַמִּתְאַבְּכִים כַּעֲנָנִים מִלּעַ הַר

יוֹרֵק לַהֲבוֹתָיו, תַּחְרִיד גַּם לֵב גִּבּוֹר.

וּבְחוֹתָם כָּזֶה סִמְנוּ הַסְּטִיכִים אֶת474

סִפּוֹ שֶׁל בַּיִת זֶה, יוֹדֵעַ צְעָדַי,

מֻשָּׂא גַּעֲגוּעַי, עַד כִּי לָנוּס מִשָּׁם,

8655

אוֹרֵחַ לֹא רָצוּי, הָיִיתִי אֲנוּסָה.

אַךְ לֹא! רַק אֶל הָאוֹר אֶסּוֹג, וְלֹא אֶתֵּן

שֶׁתְּגָרְשׁוּנִי עוֹד, כֹּחוֹת נַעֲלָמִים.

אֶדְאַג הַבַּיִת לְקַדֵּשׁ עַד כִּי הָאָח

תָּאִיר פָּנִים גַּם לַגְּבִירָה גַּם לָאָדוֹן.

8660

פַּנְתָליס:

גַּלִּי, גְּבִירָה, לְשִׁפְחוֹתַיִךְ הַסָּרוֹת

לְמָרוּתֵךְ, מַה שָּׁם בַּבַּיִת הִתְרַחֵשׁ.

הלנה:

מַה שֶּׁרָאִיתִי תֶּחֱזֶינָה עֵינֵיכֶן,

אִם לֹא חָזַר לֵיל בְּרֵאשִׁית וְשׁוּב בָּלַע

אֶת יְצִירוֹ אֶל תְּהוֹמֵי חֵיק הַפְּלָאִים.

8665

אַךְ אֲתָאֵר זֹאת בְּמִלִּים לְמַעַנְכֶן:

הֵנָּה פָּסַעְתִּי בִּצְעָדִים חֲגִיגִיִּים,

הוֹגָה בְּחוֹבָתִי, אֶל הַמָּבוֹא הַקָּר,

וּכְבָר תָּהִיתִי עַל הַשֶּׁקֶט הַמּוּזָר.

לֹא הֵד שֶׁל צְעָדִים שַׁקְדָנִיִּים קָלְטָה

8670

אָזְנִי, וְאַף לֹא פְּעִילוּת דְּחוּפָה עֵינִי,

גַּם מְשָׁרֶתֶת אוֹ סוֹכֶנֶת לֹא הָיְתָה

אֲשֶׁר תָּמִיד קִדְּמוּ אוֹרֵחַ בִּבְרָכָה.

אַךְ כַּאֲשֶׁר נִגַּשְׁתִּי לְקִרְבַת הָאָח,

רָאִיתִי בְּהִבְהוּב הָרֶמֶץ הַדּוֹעֵךְ

8675

אִשָּׁה גְּדוֹלָה וַעֲטוּפָה אֲשֶׁר רָבְצָה

עַל הָרִצְפָּה, לֹא נָמָה, רַק מְהֻרְהָרָה.

בְּקוֹל אַדְנוּת צִוִּיתִי שֶׁמִּיָּד תָּשׁוּב

לָעֲבוֹדָה, שֶׁכֵּן חָשַׁבְתִּי שֶׁמָּא זוֹ

אוֹתָהּ סוֹכֶנֶת־בַּיִת שֶׁאִישִׁי שָׂכַר

8680

בִּזְהִירוּתוֹ. אַךְ הִיא יָשְׁבָה בְּלֹא תְּנוּעָה;

לְגַעֲרוֹתַי סוֹף־סוֹף הֵנִיעָה יְמִינָהּ

כְּמוֹ לְגָרְשֵׁנִי מִן הָאָח וְהָאוּלָם.

אֲנִי מַפְנָה לָהּ גַּב וּבְחֵמָה פּוֹנָה

לְמַדְרֵגוֹת הַתָּלָמוּס הַמְהֻדָּר475

8685

אֲשֶׁר שׁוֹכֵן לְיַד חֲדַר הָאוֹצָרוֹת;

אַךְ הַמִּפְלֶצֶת קָמָה פֶּתַע מֵרִבְצָהּ,

חוֹסֶמֶת אֶת דַּרְכִּי בְּעֹז וּמִתְגַלָּה

גְּדוֹלַת קוֹמָה וּמַבָּטָהּ חָלוּל, שְׁטוּף דָּם,

יְצוּר חִידָה מַחְרִיד גַּם עַיִן וְגַם לֵב.

8690

אַךְ הֵן לַשָּׁוְא אֶטְרַח; כִּי הַמִּלִים כֻּלָּן

לֹא יְכוֹלוֹת לִבְרֹא דְּמֻיּוֹת כְּהִלְכָתָן.

רְאוּ אַתֶּן! הִיא מְעִזָּה לָצֵאת לָאוֹר!

כָּאן אָנוּ הַשּׁוֹלְטוֹת עַד שֶׁיָּשׁוּב מַלְכִּי.

יְדִיד הַיֹּפִי, פֶבּוּס, אֶת נִפְלֵי הַלֵּיל

8695

הֵן יְדַכֵּא וִיגָרֵשׁ לַמְּעָרוֹת.

(פוֹרקִיאַס מופיעה על סף הדלת).

מקהלה:476

הַרְבֵּה הִתְנַסֵּיתִי, אַף כִּי תַּלְתַּלַי

עוֹטְרִים רַקוֹתַי בְּחֻפַּת נְעוּרִים!

מַרְאוֹת זְוָעָה כְּבָר רָאִיתִי הַרְבֵּה,

מְגוֹר מִלְחָמוֹת, נְהִי לֵיל אִילִיוֹן

8700

בְּנָפְלָהּ.

מִתִּימְרוֹת עָשָׁן וְאָבָק, הֲמֻלַּת

לוֹחֲמִים, שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל הָאֵלִים

הַמַּבְעִית, שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת נְחוּשָׁה

בְּמַפַּץ הַמְּרִיבָה, מַכִּים עַל שָׂדוֹת,477

8705

בַּחוֹמָה.

הָא! עוֹד נִצְבוּ עַל תִּלָּן, חוֹמוֹת

אִילְיוֹן, אַךְ הַלֶּהָבוֹת

עָבְרוּ מִשָּׁכֵן אֶל שָׁכֵן,

פָּשְׁטוּ מִקָּצֶה אֶל קָצֶה,

8710

בְּעֶבְרַת סוּפָתָן,

אָפְפוּ אֶת הָעִיר בַּלֵּיל.

נַסְתִּי, וּבְאֵשׁ וְעָשָׁן

וּלְשׁוֹנוֹת לֶהָבָה לוֹחֲכוֹת

רָאִיתִי אֵלִים מַחְרִידִים בְּאַפָּם,

8715

דְּמֻיּוֹת עֲנָקִים מַפְלִיאוֹת

צוֹעֲדוֹת, מַבְקִיעוֹת דַּרְכָּן,

בְּאֵד מַבְלִיחַ מֵאֹדֶם.

רָאִיתִי, אוּלַי הָזִיתִי

רַק בְּתַעְתּוּעֵי מֹחִי

8720

הֶחָרֵד מְהוּמָה כָּזֹאת?

לֹא אֵדַע אֶלָּא זֹאת, שֶׁכָּאן,

בְּעֵינַי בַּזְּוָעָה אֶחֱזֶה,

זֹאת הֵן אֵדַע נְכוֹחָה;

יָכֹלְתִּי לִתְפֹּס בָּהּ מַמָּשׁ,

8725

לוּלֵא עָצַר בִּי הַפַּחַד

מִקְרֹב אֶל הַסַכָּנָה.

מִי אַתְּ אֵפוֹא

מִבֵּין בְּנוֹת פוֹרְקִיס?

הֵן רַק לְגֶזַע זֶה

8730

אוּכַל לְהַשְׁווֹתֵךְ.

שֶׁמָּא אַתְּ מִן הַגְּרָיוֹת,478

קְשִׁישָׁה־מִבֶּטֶן,

חוֹלֶקֶת בְּתוֹרֵךְ

שֵׁן אַחַת וְעַיִן?

8735

אֵיךְ תַּרְהִיבִי, מִפְלֶצֶת,

לְנֹכַח הַיֹּפִי,

וְעֵין פֶבּוּס הַבּוֹחֶנֶת

פֹּה לְהוֹפִיעַ?

אַךְ בּוֹאִי, הִתְקַדְּמִי נָא,

8740

כִּי בַּכִּעוּר לֹא יַבִּיט,

מִי שֶׁצֵּל מֵעוֹלָם

עֵין קָדְשׁוֹ לֹא שָׁזְפָה.

רַק עָלֵינוּ, בְּנֵי תְּמוּתָה,

גּוֹזֵר מַר־הַגּוֹרָל

8745

בְּפַלָּצוּת כֹּה מַחְרִידָה, אֲרוּרָה

וְנִקְלֵית לָעַד לִפְצֹעַ עֵינֵינוּ,

עֵינֵי שׁוֹחֵר הַיֹּפִי.

אַךְ אַתְּ, אִם חֻצְפָּה לָךְ

מוּלֵנוּ לָקוּם, אָלָה

8750

וּקְלָלָה שִׁמְעִי, וַחֲרָמוֹת,

מִפִּיהֶן הַמַּשְׁבִּיעַ שֶׁל הַמְאֻשָּׁרוֹת

שֶׁבְּצֶלֶם אֵלִים נִבְרְאוּ.

פוֹרקיאַס:

עַתִּיק הוּא הַפִּתְגָם, אַךְ עוֹד נָכוֹן לִקְחוֹ,

שֶׁהַיִּפְעָה וְהַבּוּשָׁה לֹא נוֹעֲדוּ

8755

לִפְסֹעַ יָד בְּיָד עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.479

עָמֹק בְּלֵב שְׁתֵּיהֶן שׁוֹכֶנֶת הַשִּׂנְאָה

הַנּוֹשָׁנָה, וְכָל אֵימַת שֶׁיִּפָּגְשׁוּ

בַּדֶּרֶךְ, זוֹ תַּפְנֶה הַגַּב לִירִיבָתָהּ.

וְשׁוּב חָשׁוֹת הֵן לְדַרְכָּן בִּמְלֹא הָעֹז,

8760

בּוּשָׁה בְּעֶצֶב, הַיִּפְעָה עוֹד מַתְרִיסָה,

עַד כִּי לֵיל אוֹרְקוּס הֶחָלוּל אוֹתָהּ עוֹטֵף,480

אִם לֹא זִקְנָה הִכְנִיעָה קֹדֶם גַּאֲוָתָהּ.

וְגַם אַתֶּן, הַחֲצוּפוֹת, פְּלִיטוֹת נֵכָר

בְּרַהַבְכֶן דּוֹמוֹת לִקְהַל הָעֲגוּרִים,

8765

שֶׁבְּמַסַּע צְוִיחוֹת רָמוֹת חוֹלֵף כְּעָב

אָרֹךְ מֵעַל הָרֹאשׁ וּמַטָּה יְשַׁלַּח

קוֹלוֹת תַּאֲנִיָּה צְרוּדָה, עַד כִּי נוֹדֵד

יִשָּׂא מַבָּט אֶל עָל; אַךְ הֵם לְמַסְלוּלָם,

וְהוּא הוֹלֵךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ; גַּם אָנוּ כָּךְ.

8770

וּמִי אַתֶּן, שֶׁכְּמֶנָדוֹת שִׁכּוֹרוֹת481

מִתְהוֹלְלוֹת כָּאן סְבִיב אַרְמוֹן הַמְּלוּכָה?

וּמִי אַתֶּן, שֶׁמּוּל סוֹכֶנֶת הָאַרְמוֹן

מְיַלְּלוֹת כְּכַת כְּלָבִים אֶל הַלְבָנָה?

סְבוּרוֹת אַתֶּן שֶׁמִּפָּנַי נִסְתָּר טִיבְכֶן,

8775

פְּרִי־מִלְחָמוֹת, פְּלֵטַת־קְרָבוֹת נֶאֱלָחָה?

תְּאֵוַת־גְּבָרִים זוֹלָה, נִפְתֵּית וּמְפַתָּה,

מוֹצֶצֶת אוֹן לוֹחֵם וְגַם לְשַׁד אֶזְרָח.

בַּהֲמוֹנְכֶן אַתֵּן דּוֹמוֹת לִנְחִיל אַרְבֶּה

הַמִּתְנַפֵּל וּמְכַסֶּה שַׁדְמוֹת יָרָק.

8780

הוֹ זוֹלְלוֹת עֲמַל־זוּלַת! הוֹ מְכַלּוֹת

וּמְחַסְּלוֹת רֵאשִׁית תְּנוּבָה עוֹד בְּזַרְעָהּ,

שְׁלַל מִלְחָמָה אַתֶּן, סְחוֹרַת־חִלּוּף, בִּזָּה!

הלנה:

כָּל מִי שֶׁבִּמְשָׁרְתוֹת נוֹזֵף בִּפְנֵי גְבִרְתָּן,

מַסִּיג גְּבוּלָהּ שֶׁל הַגְּבִירָה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ;

8785

שֶׁכֵּן רַק לָהּ הַזְּכוּת לֶחָרוּצָה לַחְלֹק

שְׁבָחִים, וְלַעֲנשׁ אֶת הָרְאוּיָה לִגְנַאי.

אֲנִי עַצְמִי שְׂבֵעַת רָצוֹן מִן הַשֵּׁרוּת

אֲשֶׁר שֵׁרְתוּנִי, בַּמָּצוֹר עַל אִילְיוֹן

שֶׁחוֹמָתָהּ כָּרְעָה נָפְלָה; וְלֹא פָּחוֹת

8790

כְּשֶׁבְּמַסַּע עִוְעִים רָצוּף בְּסַכָּנוֹת

טִפְּלוּ בִּי, עֵת אָדָם דּוֹאֵג רַק לְעַצְמוֹ.

גַּם כָּאן רַק זֹאת אֶדְרשׁ וְלֹא אֶבְדֹּק

כַּמָּה יִשְׁוֶה הָעֶבֶד אֶלָּא שֵׁרוּתוֹ.

עַל כֵּן מַחְסוֹם לְפִיךְ, הַפְסִיקִי לְחָרֵף.

8795

עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ אִם שָׁמַרְתְּ בְּהֵעָדְרָהּ

שֶׁל הַגְּבִירָה, אַתְּ רְאוּיָה לִתְהִלָּה;

אַךְ הִנֵּה שָׁבָה הִיא עַצְמָהּ, הִסּוֹגִי לָךְ,

פֶּן תַּחַת גְּמוּל רָאוּי תִּזְכִּי לַעֲנִישָׁה.

פוֹרקיאַס:

אָכֵן לִגְעֹר בִּמְשָׁרְתִים זוֹ זְכוּת גְּדוֹלָה,

8800

שֶׁרַעֲיַת הַמֶּלֶךְ בְּרוּךְ־הָאֵל זוֹכָה

בָּהּ בְּעִקְּבוֹת שָׁנִים שֶׁל נֹהַל בִּתְבוּנָה.

אַךְ אִם הִגַּעְתְּ, שׁוּב מֻכָּרָה, וְשַׁבְתְּ לִתְפֹּס

מְקוֹם מַלְכָּה וּמְקוֹם גְּבֶרֶת הָאַרְמוֹן,

תִּפְסִי בְּעֹז מוֹסְרוֹת שִׁלְטוֹן שֶׁהִתְרַפּוּ,

8805

עַל הָאוֹצָר כְּמוֹ עַל כֻּלָּנוּ קְחִי מָרוּת,

וּבְעִקָר פִּרְשִׂי חָסוּת עַל הַזְּקֵנָה,

מִן הַשְּׁפָחוֹת, אֲשֶׁר לְמוּל בַּרְבּוּר יָפְיֵךְ

הֵן אֲוָזוֹת דַּלּוֹת־נוֹצָה, מְגַעְגְּעוֹת.

ראש המקהלה:

כַּמָּה כָּעוּר, אֶל מוּל הַיֹּפִי, הַכִּעוּר.482

8810

פוֹרקיאַס:

כַּמָּה טִפְּשִׁית, מוּל הַחָכְמָה, הִיא הַטִּפְּשׁוּת.

(מכאן ואילך צועדות בנות־מקהלה יחידות לפָנים לשאת דברן).

בת־מקהלה א':

סַפְּרִי עַל אַבָּא אֶרֶבּוּס, עַל אִמָּא לֵיל.483

פוֹרקיאַס:

סַפְּרִי עַל סְקִילָה, שְׁאֵר־בָּשָׂר לָךְ, אֲחוֹתֵךְ.484

בת־מקהלה ב':

אֶצְלֵךְ בְּעֵץ הַיּוּחֲסִין רֹב מִפְלָצוֹת.

פוֹרקיאַס:

לְכִי לַשְּׁאוֹל, לְאוֹרְקוּס! שָׁם חַפְּשִׂי קְרוֹבִים.

8815

בת־מקהלה ג':

כָּל הַשּׁוֹכְנִים שָׁם צְעִירִים מִמֵּךְ הַרְבֵּה.

פוֹרקיאַס:

על טִירֶסִיאַס הַקָּשִׁישׁ עִגְבִי בְּעֹז.485

בת־מקהלה ד':

אוֹמֶנֶת אוֹרְיוֹן הִיא נֶכְדָּה שֶׁל נֶכְדָּתֵךְ.486

פוֹרקיאַס:

נִרְאֶה שֶׁהַרְפִּיוֹת פִּטְּמוּךְ בְּצוֹאָתָן.487

בת־מקהלה ה':

בְּמָה הֵזַנְתְּ בְּרֹב קְפִידָה אֶת רְזוֹנֵךְ?

8820


פוֹרקיאַס:

רַק לא בְּדָם, מִכָּל מָקוֹם, כִּתְשׁוּקָתֵךְ.488


בת־מקהלה ו':

אוֹהֶבֶת נְבֵלוֹת, אַתְּ עַצְמֵךְ נְבֵלָה!

פוֹרקיאַס:

שִׁנֵּי עַרְפָּד בּוֹרְקוֹת מִפִּיךְ הַמְחֻצָּף.

ראש המקהלה:

אֶת פִּיךְ אוּכַל לִסְכֹּר, אִם רַק אֹמַר מִי אַתְּ.

פוֹרקיאַס:

קִרְאִי בִּשְׁמֵךְ תְּחִלָּה, וְהַחִידָה פְּתוּרָה.

8825

הלנה:

לֹא בְּרָגְזָה אֶלָּא בְּעֶצֶב אֶתְיַצֵּב

בַּתָּוֶךְ, קֵץ לָשִׂים לִמְטַר הַחֲרָפוֹת!

אֵין לְשַׁלִּיט דָּבָר מַזִּיק לְשִׁלְטוֹנוֹ

כְּרִיב נִסְתָּר וּמְמֻגָּל בֵּין נֶאֱמָנָיו.

הֵד פְּקֻדּוֹתָיו אֵינוֹ חוֹזֵר אֲזַי אֵלָיו,

8830

כְּעֵין בִּצוּעַ מְזֹרָז וּמְתֹאָם,

אֶלָּא כַּהֲמֻלָה עִקֶּשֶׁת הוּא סוֹבֵב

אוֹתוֹ, וְהוּא נָבוֹךְ וְשָׁוְא כָּל גַּעְרוֹתָיו.

לֹא זוֹ בִּלְבַד. בְּזַעַפְכֶן הַמִּתְפָּרֵץ

שִׁסִּיתָן בִּי דְּמֻיּוֹת־אֵימִים מְקֻלָּלוֹת

8835

שֶׁאוֹפְפוֹת אוֹתִי, עַד כִּי אֲנִי עַצְמִי

נִמְשֶׁכֶת שְׁאוֹלָה, חֵרֶף נוֹף מוֹלַדְתִּי.

כְּלוּם זִכָּרוֹן הוּא? אִם חֶזְיוֹן תַּעֲתוּעִים?

כָּזֹאת הָיִיתִי? כָּךְ עוֹדִי? אֶהְיֶה תָּמִיד

סִיּוּט לְדֵרָאוֹן כְּמַחְרִיבַת עָרִים?489

8840

הַנְּעָרוֹת מִתְחַלְחֲלוֹת, אַךְ אַתְּ, קְשִׁישָׁה,

עוֹמֶדֶת בְּשַׁלְוָה; אִמְרִי מִלַּת בִּינָה.

פוֹרקיאַס:

מִי שֶׁשָּׁנִים רָאָה בְּהִתְחַלֵּף גּוֹרָל,

יִרְאֶה בְּחֶסֶד הָאֵלִים חֲלוֹם, לֹא עוֹד.

אַךְ אַתְּ, בְּרוּכַת־מַזָּל בְּלֹא מִדָּה וּגְבוּל,

8845

רַק מֻכֵּי־אַהֲבָה רָאִית בְּמַסְלוּלֵי

דַּרְכֵּךְ, דּוֹלְקִים לְכָל מִבְצַע גְּבוּרָה נוֹעָז.

עוֹדֵךְ יַלְדָּה וּכְבָר תֶזֶאוּס בָּךְ חָשַׁק,

חָזָק כְּהֶרְקוּלֶס, אַדִּיר וִיפֵה מַרְאֶה.490

הלנה:

כָּלָא אוֹתִי, עָפְרָה בַּת עֶשֶׂר דַּקִיקָה,

8850

בִּמְצוּדַת אָפִידְנוּס בְּלֵב אָתִיקָה.

פוֹרקיאַס:

אַךְ קַסְטוֹר וְגַם פּוֹלוּקְס שִׁחְרְרוּךְ מַהֵר,

וְחוּג גִּבּוֹרֵי־חַיִל כְּבָר בִּקֵּשׁ יָדֵךְ.

הלנה:

אַךְ אֶת סִתְרֵי לִבִּי כָּבַשׁ, אֲנִי מוֹדָה,

דַּוְקָא פַּטְרוֹקְלוּס, בְּצַלְמוֹ שֶׁל פֶּלֶאוּס.491

8855

פוֹרקיאַס:

אַךְ אֶת יָדֵךְ נָתַן אָבִיךְ לְמֶנֶלַאס,

יוֹרֵד־יַמִּים אַמִּיץ, וְגַם מֵגֵן בֵּיתוֹ.

הלנה:

גַּם אֶת בִּתּוֹ נָתַן, וְגַם אֶת מַמְלַכְתּוֹ.

וְהֶרְמִיוֹנֶה אָז נוֹלְדָה מִן הַזִּוּוּג.492


פוֹרקיאַס:

אַךְ כְּשֶׁהִרְחִיק הַפְלֵג לִזְכּוֹת בְּשְׁלַל כְּרֵתִים,493

8860

אוֹרֵחַ כֹּה נָאֶה הֵפִיג אֶת בְּדִידוּתֵךְ.

הלנה:

לָמָּה הִזְכַּרְתְּ אַלְמְנוּתִי־לְמֶחֱצָה,

וְאֵיזוֹ פֻּרְעָנוּת טָמְנָה לִי בְּחֻבָּהּ?

פוֹרקיאַס:

עָלַי, כְּבַת־כַּפְתּוֹר חָפְשִׁית, אוֹתוֹ מַסָּע

הֵמִיט עַבְדוּת, חַיֵּי שִׁבְיָה מְמֻשָּׁכִים.494

8865

הלנה:

הֵן כְּסוֹכֶנֶת־בַּיִת כָּאן אוֹתָךְ הִפְקִיד

עַל אַרְמוֹנוֹ וְעַל אוֹצָר שֶׁבְּעֹז צָבַר.


פוֹרקיאַס:

שֶׁאַתְּ נָטַשְׁתְּ, לְמַעַן אִילְיוֹן כְּתוּרַת־

צְרִיחִים וּלְמַעַן אֹשֶׁר אַהֲבַת אֵין־קֵץ.

הלנה:

אַל נָא תַּזְכִּירִי אֹשֶׁר! כִּי רַק מְרוֹרִים

8870

אֵינְסְפוֹר נִתְּכוּ עֲלֵי חָזִי וְעַל רֹאשִׁי.

פוֹרקיאַס:

אַךְ יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּדְמוּתֵךְ נָפְלָה כְּפִילוּת,

נִרְאֵית בְּאִילְיוֹן וּבְמִצְרַיִם כְּאֶחָד.495

הלנה:

אַל תְּסַבְּכִי יוֹתֵר אֶת מְהוּמַת רוּחִי,

אֵינִי יוֹדַעַת עוֹד מִי מִשְׁתֵּיהֶן אֲנִי.

8875

פוֹרקיאַס:

וְעוֹד אוֹמְרִים: מֵאֶרֶץ רְפָאִים עָלָה

אָכִילֶס, וְגַם הוּא הָגָה לָךְ אַהֲבָה!

עוֹד קֹדֶם אֲהֵבֵךְ, כְּנֶגֶד צַו גּוֹרָל.496

הלנה:

הֵן רַק כְּצֶלֶם־דְּמוּת נִשֵּׂאתִי לְצַלְמוֹ.

חֲלוֹם הָיָה זֶה, כָּךְ אוֹמְרִים גַּם הַכְּתוּבִים.

8880

הִנֵּה אֶמּוֹג, אֶהְיֶה לְצֶלֶם שֶׁל עַצְמִי.497

(צונחת לזרועות מחצית המקהלה).

מקהלה:

שִׁתְקִי! שִׁתְקִי!

רָעַת עַיִן וְרָעַת לָשׁוֹן!

מִתּוֹךְ הַפֶּה הַזֶּה, חַד־שֵׁן וּמְתֹעָב,

מָה עוֹד יָפִיק

8885

הַלֹעַ הַמַּפִּיל אֵימָה.

שֶׁכֵּן רָשָׁע הַמִּתְחַפֵּשׂ לְאִישׁ חָסוּד,

זְאֵב טוֹרֵף בְּעוֹר כִּבְשָׂה תַּמָּה,498

מָאוּס עָלַי יוֹתֵר מִכֶּלֶב שְׁאוֹל

בַּעַל שְׁלשָׁה רָאשִׁים.499

8890

כֹּה נַעֲמֹד, נַקְשִׁיב בְּחִיל:

מָתַי? וְאֵיךְ? וּמֵהֵיכָן יִפְרֹץ

זָדוֹן כָּזֶה

מִן הַמִּפְלֶצֶת בַּמַּחְשָׁךְ?

הִנֵּה בִּמְקוֹם מִלּוֹת עִידוּד וְתַנְחוּמִים

8895

הַמַּשְׁכִּיחוֹת וּמְרַכְּכוֹת אֶת הַכְּאֵב,

תְּעוֹרְרִי דַּוְקָא מִכָּל יְמֵי עָבָר

אֶת הַנּוֹרָא מִכֹּל בִּמְקוֹם הַטּוֹב,

וְכָךְ תָּעִיבִי בְּאַחַת

לֹא רַק עַל זֹהַר הַהֹוֶה

8900

גַּם עַל נִיצוֹץ־

תִּקְוָה עָמוּם שֶׁל הֶעָתִיד.

שִׁתְקִי! שִׁתְקִי!

עַד כִּי נִשְׁמָתָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה,

שֶׁכְּבָר כִּמְעַט פָּרְחָה לָהּ,

8905

עוֹד תֹּאחַז, עוֹד תִּלְפֹּת

אֶת דְּמוּת הַדְּמֻיּוֹת

שֶׁעֵין הַשֶּׁמֶשׁ לֹא שְׁזָפַתָּה.

(הלנה שהתאוששה שבה ועומדת במרכז).

פוֹרקיאַס:

מִתּוֹךְ עָב חוֹלֵף מַפְצַעַת שֶׁמֶשׁ־רוֹם בְּרוּכַת הַיּוֹם,500

מְצֹעֶפֶת הִרְהִיבַתְנוּ, עַתָּה קוֹרֶנֶת מְלֹא הוֹדָהּ.

8910

הָעוֹלָם נִגְלֶה אֵלַיִךְ, אַתְּ עוֹנָה בְּחֵן מַבָּט.

יְגַדְפוּנִי כִּמְכֹעֶרֶת, אַךְ בְּיֹפִי עוֹד אָבִין.

הלנה:

עֵת אֵצֵא כְּמִתְנוֹדֶדֶת מִסְחַרְחֹרֶת עֶלְפוֹנִי,

אֶתְאַוֶּה לִמְנוּחָה עוֹד, כֹּה כְּבֵדוֹת עָלַי רַגְלַי.

אַךְ יָאֶה לְכָל מַלְכָּה, כְּפִי שֶׁיָּאֶה לְכָל אָדָם,

8915

לְהִתְאוֹשֵׁשׁ, לְהִתְעַשֵּׁת, גַּם אִם מָרוֹת הַהַפְתָּעוֹת.

פוֹרקיאַס:

מְלֹא קוֹמָה הִנָּךְ נִצֶּבֶת, מְלֹא יָפְיֵךְ מוּלֵנוּ כָּאן,

וּמַבָּטֵךְ אוֹמֵר פְּקֻדָּה; מַהִי פְּקֻדָּתֵךְ? אִמְרִי.

הלנה:

מֶרֶץ וּנְכוֹנוּת גַּלֶּינָה, לְחַפּוֹת עַל רִיבֵי־סְרָק;

לְהָכִין קָרְבָּן מַהֵרְנָה, כְּפִי שֶׁהַשַּׁלִּיט צִוָּה.

8920

פוֹרקיאַס:

כְּבָר הַכֹּל עָרוּךְ בַּבַּיִת, חֲצוּבָה, עֲבִיט, גַּרְזֶן,

מַיִם לְהַזּוֹת וּקְטֹרֶת; רַק הַרְאִי מָה הָעוֹלָה.

הלנה:

לֹא הוֹרָה עַל כָּךְ הַמֶּלֶךְ.

פוֹרקיאַס:

לֹא צִיֵּן? הוֹ זֶה אָסוֹן!

הלנה:

מָה אָסוֹן נִחַת עָלַיִךְ?

פוֹרקיאַס:

לָךְ הַכַּוּנָה, מַלְכָּה!

הלנה:

לִי?

פוֹרקיאַס:

וּלְאֵלֶּה.

המקהלה:

שֹׁד וָשֶׁבֶר!

פוֹרקיאַס:

בְּגַרְזֶן דִּינֵךְ לָמוּת.

8925

הלנה:

מַר! אַךְ גַּם צָפוּי; אֲבוֹי לִי!

פוֹרקיאַס:

אֶת הַגְּזָר אֵין לְהָשִׁיב.

מקהלה:

אֲבוֹי! וְאָנוּ? מַה דִּינֵנוּ?

פוֹרקיאַס:

הִיא תָּמוּת מִיתַת אָצִיל;

אַךְ אַתֶּן מִן הַקּוֹרָה, הַנּוֹשֵׂאת אֶת רֹאשׁ הַגַּג,

כְּקִיכְלִים בְּתֹם הַצַּיִד, תִּשְׁתַּלְשֵׁלְנָה בְּשׁוּרָה.501

(הלנה והמקהלה כולה עומדים באימה קפואה, בקבוצות רבות־הבעה וערוכות יפה).

פוֹרקיאַס:

רוּחוֹת! – – הֵן כְּבֻבּוֹת קְפוּאוֹת אַתֶּן עוֹמְדוֹת,

8930

וּמְסָרְבוֹת לִפְרשׁ מִיּוֹם לֹא שֶׁלָּכֶן.

גַּם בְּנֵי־אֱנוֹשׁ הָרְפָאִים, מַמָּשׁ כְּמוֹכֶן,

לֹא מְוַתְּרִים מֵרְצוֹנָם עַל אוֹר חַמָּה;

אַךְ אֵין מָנוֹס וְאֵין מַצִּיל מִן הַגְּזֵרָה;

הַכֹּל יוֹדְעִים זֹאת, וּמְעַטִּים הַמַּשְׁלִימִים.

8935

חֲסַל, נִגְזַר דִּינְכֵן! נִגַּשׁ לַמְּלָאכָה.

(מוחאת כף; על הסף מופיעות דמויות גמדים מחופשות, המבצעות בכניעות את הפקודות המפורשות).

לְכָאן, לְכָאן הוֹ מִפְלָצוֹת כַּדּוּרִיּוֹת!

הִתְגַּלְגְּלוּ, כָּאן לְהַזִּיק תּוּכְלוּ בְּלִי גְּבוּל.

מִזְבָּח נִשָּׂא, זְהֹב קַרְנַיִם, קְחוּ הֲלוֹם,

אֶת הַגַּרְזֶן, הוּא נָח מַבְהִיק עַל טַס כָּסוּף,

8940

מַלְּאוּ כַּדֵי הַמַּיִם, וְנוּכַל לִשְׁטֹף

כִּתְמֵי זְוָעָה שֶׁל פֶּרֶץ דָּם שָׁפוּךְ מַשְׁחִיר.

אֶת הַמַּרְבָד פִּרְשׂוּ יָפֶה עַל הָאָבָק,

שָׁם הַקָּרְבָּן יִכְרַע כְּמֶלֶךְ עַל בִּרְכָּיו,

וּבוֹ כָּרוּךְ, בְּעוֹד רֹאשׁוֹ עָרוּף כַּדָּת,

8945

יוּבָא לַקֶּבֶר כָּרָאוּי וְכַמְקֻבָּל.

ראש המקהלה:

בַּצַּד עוֹמֶדֶת הַמַּלְכָּה, מְהֻרְהָרָה,

הַנְּעָרוֹת נוֹבְלוֹת כְּדֶשֶׁא קְצוּץ־חֶרְמֵשׁ,

עָלַי, זְקֵנָה מֵהֶן, מֻטֶּלֶת הַחוֹבָה

אִתָּךְ מִלָּה פֹּה לְהַחְלִיף, קְשִׁישַׁת הַדּוֹר.

8950

אַתְּ מְנֻסָּה, מְלֵאַת חָכְמָה וַחֲבִיבָה,

אַף שֶׁהַכַּת הַזֹּאת תְּקָפָתֶךְ בִּמְשׁוּגָתָהּ.

עַל כֵּן אִמְרִי, הֲיֵשׁ עוֹד פֶּתַח הַצָּלָה.

פוֹרקיאַס:

זֶה קַל לוֹמַר: הַכֹּל תָּלוּי רַק בַּמַּלְכָּה,

תַּצִּיל עַצְמָהּ וְגַם אֶתְכֶן כִּפְרַס לְוַאי.502

8955

אַךְ נְחוּצָה כָּאן נְחִישׁוּת, וּבְלֹא דִּחוּי.

מקהלה:

הוֹ הַנִּכְבָּדָה בַּפַּרְקוֹת, חֲכָמָה שֶׁבַּסִּיבִּילוֹת,

מִסְפְּרֵי זָהָב הַנִּיחִי, הַעֲנִיקִי יוֹם וָחֶסֶד;

כִּי נַרְגִישׁ אֵיךְ רוֹחֲפִים, מִתְנַדְנְדִים, מְקַשְׁקְשִׁים כְּבָר

אֲבָרֵינוּ שֶׁנּוֹעֲדוּ לִמְחוֹלוֹת וְאַחֲרֵיהֶם

8960

עַל חָזֶה אָהוּב לָנוּחַ.

הלנה:

יִרְעֲדוּ הֵן! כְּאֵב אָחוּשׁ אַךְ לֹא מָגוֹר;

אֲבָל אִם יֵשׁ לָךְ פְּדוּת, אֵדַע זֹאת לְהוֹקִיר.

לְאִישׁ בִּינָה מַרְחִיק־רְאוֹת עִתִּים נִתָּן

לִרְאוֹת לֹא־אֶפְשָׁרִי כְּאֶפְשָׁרִי. דַּבְּרִי.

8965

מקהלה:

דַּבְּרִי, דַּבְּרִי, הַגִּידִי חִישׁ: אֵיךְ נַחֲמֹק מִלּוּלָאוֹת כֹּה

מַחְרִידוֹת, שֶׁכְּמַחְרֹזֶת נוֹרָאָה סְבִיב צַוָּארֵינוּ

מְאַיְּמוֹת לְהִכָּרֵךְ? אֻמְלָלוֹת, הֵן כְּבָר נָחוּשׁ זֹאת,

עַד אֵין־נְשִׁימָה, עַד חֶנֶק, אִם אַתְּ, רֵיאָה, אֵם אֵלִים, לֹא

תְּגַלִּי חֶמְלָה אֵלֵינוּ.

8970

פוֹרקיאַס:

וּבְאֹרֶךְ־רוּחַ תַּאֲזִינוּ לִנְאוּמִי

הֲגַם שֶׁיִּתְאָרֵךְ? הַסִּפּוּרִים רַבִּים.

מקהלה:

רוּחֵנוּ תֶּאֱרַךְ! כָּל עוֹד נַקְשִׁיב נִחְיֶה.503


פוֹרקיאַס:

מִי שֶׁיַּשְׂכִּיל לִשְׁמֹר בַּבַּיִת אוֹצְרוֹתָיו,

וְאֶת קִירוֹת בֵּיתוֹ יִבְדֹּק בְּעוֹד מוֹעֵד,

8975

וְאֶת הַגַּג יַתְקִין לִקְרַאת יְמֵי גְּשָׁמִים,

הוּא שֶׁיִּזְכֶּה בַּאֲרִיכוּת יָמִים טוֹבִים.

אַךְ מִי שֶׁסַּף בֵּיתוֹ הַמְקֻדָּשׁ נוֹטֵשׁ

בְּחִפָּזוֹן, נִשָּׂא עַל כְּנַף סוּלְיוֹתָיו,

לִכְשֶׁיָּשׁוּב וַדַּאי יִמְצָא שׁוּב אֶת בֵּיתוֹ,

8980

אַף כִּי הַכֹּל שׁוֹנֶה, אִם לֹא מַמָּשׁ נֶחְרַב.

הלנה:

לְצֹרֶךְ מָה הַפִּתְגָמִים הַנְּדוֹשִׁים?

רוֹצָה אַתְּ לְסַפֵּר; קַצְּרִי בְּקִנְטוּרִים.

פוֹרקיאַס:

זוֹ דֶּרֶךְ הַסִּפּוּר, וְאֵין שׁוּם תּוֹכָחָה.

מֵחוֹף לְחוֹף שָׁט מֶנֶלַאס כְּשׁוֹדֵד יָם,

8985

סְפִינוֹת וְאַף אִיִּים חוֹמֵס בְּיָד קָשָׁה,

שְׁלָלוֹ מֻנָּח בַּבַּיִת, מַעֲלֶה אָבָק.

אֶל מוּל חוֹמוֹת אִילְיוֹן בִּלָּה עֲשׂוֹר שָׁנִים,

וְלֹא אֵדַע עַד כַּמָּה הִתְאָרֵךְ שׁוּבוֹ.

אַךְ בְּבֵיתוֹ שֶׁל טִינְדָרֵיאוֹס, מַה קּוֹרֶה

8990

בֵּינְתַיִם? מַה מַּצַּב הַמַּמְלָכָה כֻּלָּהּ?

הלנה:

הַאִם הַגְּנַאי הָפַךְ לְחֵלֶק מֵעַצְמֵךְ,

עַד כִּי שְׂפָתַיִךְ לֹא תָּנִיעִי בְּלִי גִּדּוּף?

פוֹרקיאַס:

שָׁנִים עָמְדוּ בָּעֲזוּבָה הַמִּדְרוֹנוֹת

הַמִּשְׁתַּפְּלִים אֶל סְפַּרְטָה מִפַּאֲתֵי צָפוֹן,

8995

בָּעֹרֶף טַיְגֶטוֹס – מִשָּׁם כְּפֶלֶג קַל504

אֶאוּרוֹטַס אָץ לְמַטָּה, כָּאן בְּעֵמֶק זֶה

בְּתוֹךְ קְנֵי סוּף פּוֹשֵׁט, מֵזִין בַּרְבּוּרֵיכֶם.

בַּמִּדְרוֹנוֹת לְמַעְלָה חֶרֶשׁ הִתְיַשְּׁבוּ

בְּנֵי שֵׁבֶט עַז, שֶׁמֵּחֶשְׁכַת קִימֶרָה גָּח,505

9000

הֵקִימוּ מְצוּדָה, רָמָה מֵרֶגֶל אִישׁ,

מִשָּׁם פּוֹשְׁטִים עַל עַם וְאֶרֶץ כִּרְצוֹנָם.


הלנה:

וְאַף הִצְלִיחוּ? זֶה נִרְאֶה לֹא אֶפְשָׁרִי.


פוֹרקיאַס:

הָיְתָה לָהֶם שְׁהוּת, כִּמְעַט עֶשְׂרִים שָׁנָה.


הלנה:

הֲיֵשׁ שַׁלִּיט בָּם? אוֹ זוֹ בְּרִית שֶׁל שׁוֹדְדִים?

9005

פוֹרקיאַס:

לֹא שׁוֹדְדִים הֵם, וְשַׁלִּיט יֵשׁ בְּרֹאשָׁם.

לֹא אֲקַלֵּל אוֹתוֹ, גַּם אִם פָּקַד בֵּיתִי.

יָכוֹל הָיָה לִטֹּל הַכֹּל, אַךְ הִסְתַּפֵּק

בְּשַׁי חָפְשִׁי, כְּפִי שֶׁאָמַר, לֹא מַס עוֹבֵד.

הלנה:

וְאֵיךְ נִרְאָה?

9010

פוֹרקיאַס:

לֹא רַע. נָשָׂא חֵן בְּעֵינַי.

נִמְרָץ וְעַז, גּוּפוֹ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת,

וְאַף נָבוֹן, נָדִיר בְּקֶרֶב הַיְּוָנִים.

הֵם מְכֻנִּים בַּרְבָּרִים, אַךְ אֵינִי סְבוּרָה

שֶׁהֵם אַכְזָרִיִּים, כְּפִי שֶׁבְּאִילְיוֹן

גִּלּוּ הַגִּבּוֹרִים תְּכוּנוֹת אוֹכְלֵי אָדָם.

9015

מָצָאתִי בּוֹ גַּדְלוּת, עָלָיו אוּכַל לִסְמֹךְ.

וּמְצוּדָתוֹ! עֵינַיִךְ בָּהּ צְרִיכוֹת לַחְזוֹת!

אֵין לְהַשְׁווֹת זֹאת לַחוֹמָה הַמְסֻרְבָּלָה

אֲשֶׁר אָבִיךְ מִכָּל הַבָּא לַיָּד הֵקִים

כְּמַעֲשֵׂה קִיקְלוֹפִים, סֶלַע גַּס מֻנָּח

9020

עַל סֶלַע גַּס בְּלִי סֵדֶר, שָׁם, לֹא כָּךְ עָשׂוּי,

הַכֹּל מָדוּד וּמְפֻלָּס כַּהֲלָכָה.

לוּ מִבַּחוּץ תַּבִּיטִי! הִיא אֶל עָל נִשֵּׂאת,

כֹּה מוּצָקָה, מִקְשָׁה אַחַת, כִּרְאִי פְּלָדָה.

טַפֵּס לְשָׁם – הֵן גַּם הַמַּחְשָׁבָה תַּחְלִיק.

9025

וּבְתוֹכָהּ חָצֵר גְּדוֹלָה וּמְרֻוָּחָה,

מִבְנִים סְבִיבָהּ, בְּכָל צוּרָה וּמַטָּרָה.

בְּסִיסִים וְעַמּוּדִים, קְשָׁתוֹת וְקִמְרוֹנִים,

וּמִרְפָּסוֹת וִיצִיעִים לְחוּץ וּפְנִים,

וְאַף שִׁלְטֵי אַבִּיר.

9030

מקהלה:

שִׁלְטֵי אַבִּיר?

פוֹרקיאַס:

כְּבָר אַיְאַכְּס

עַל מָגֵן חָרַת נָחָשׁ צָנוּף לִפְקַעַת,506

שִׁבְעָה אֲשֶׁר יָצְאוּ מוּל תֶבַּי, רְאִיתֶן,

עַל שִׁלְטֵיהֶם נָשְׂאוּ דְּמֻיּוֹת רַבּוֹת־מַשְׁמָע.507

נִרְאוּ שָׁם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ בַּמְּרוֹמִים,

אֵלָה, גִּבּוֹר, סֻלָּם, פִּגְיוֹן וְלַפִּידִים,

9035

כָּל מַה שֶּׁמְהַלֵּךְ אֵימִים עַל עִיר וָאֵם.

גַּם לַהַק גִּבּוֹרֵינוּ מְצַיֵּר דְּמֻיּוֹת

צִבְעוֹנִיּוֹת אֲשֶׁר יָרַשׁ מֵאֲבוֹתָיו.

תִּרְאוּ אֲרִי שָׁם, נֶשֶׁר, טֶלֶף וּמַקּוֹר,

קַרְנֵי רְאֵם, וְרָדִים, כְּנָפַיִם, זְנַב טַוָּס,

9040

וְגַם פַּסִּים, פָּז וּשְׁחוֹר, כָּחֹל, אָדֹם.

שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת הנָּם תְּלוּיִים בְּאוּלַמּוֹת

מְרֻוָּחִים אֵין־קֵץ, כִּמְלֹא עוֹלָם רָחְבָּם;

שָׁם לְרַקֵּד תוּכְלוּ!

מקהלה:

גַּם רַקְדָנִים שָׁם יֵשׁ?

פוֹרקיאַס:

מְשֻׁבָּחִים! כַּת עֲלָמִים צְהֻבֵּי־תַּלְתַּל.

9045

נִיחוֹחַ עֲלוּמִים לָהֶם! כָּזֶה הִדִּיף

אָז פָּרִיס בְּקָרְבוֹ אֶל המַּלְכָּה.

הלנה:

חָרַגְתְּ

מִתַּפְקִידֵךְ; מַה הוּא דְּבָרֵךְ הָאַחֲרוֹן!

פוֹרקיאַס:

זוֹ מִלָּתֵךְ, אִמְרִי בְּכֹבֶד־רֹאשׁ לִי: “כֵּן!”

מִיָּד אַקִּיף אוֹתָךְ בַּמְּצוּדָה.

9050

מקהלה:

אִמְרִי

מִלָּה קְצָרָה! חַיִּי אוֹתָנוּ וְאוֹתָךְ.

הלנה:

מָה? אֶתְיָרֵא מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ מֶנֶלַאס,

שֶׁבְּרִשְׁעוּת אִתִּי יִנְהַג וּבִי יִפְגַּע?

פוֹרקיאַס:

וְכי שָׁכַחְתְּ אֵיךְ הוּא הִטִּיל מוּמֵי זְוָעָה

בְּדֵיפוֹבּוּס, אֲחִי פָּרִיס אֲשֶׁר נָפַל,508

9055

זֶה הָעִקֵּשׁ אֲשֶׁר חָתַר לִכְבּשׁ מִטַּת

אַלְמְנוּתֵךְ וְאַף צָלַח? הֵן אֶת אַפּוֹ

וְאֶת אָזְנָיו כָּרַת, וְעוֹד – מַרְאֵה אֵימָה.

הלנה:

אָכֵן עָשָׂה זֹאת, אַךְ לְמַעֲנִי עָשָׂה.

פוֹרקיאַס:

וּבִרְצוֹנוֹ הוּא יְעוֹלֵל כָּזֹאת גַּם לָךְ.

9060

בַּיֹּפִי לֹא נִתָּן לַחְלֹק; כָּל הַזּוֹכֶה

בּוֹ, יְבַכֵּר לְהַשְׁחִיתוֹ מִלְחַלְּקוֹ.

(תרועת חצוצרות מרחוק; המקהלה נרתעת).

כְּפִי שֶׁצְלִיל הַחֲצוֹצְרוֹת נוֹקֵב בְּעֹז

אָזְנַיִם וּקְרָבַיִם, כָּךְ גַּם הַקִּנְאָה

בְּלֵב הַגֶּבֶר מְפַלַּחַת, עַד לָעַד

9065

לֹא יִשָּׁכַח מַה שֶּׁהָיָה לוֹ וְאָבַד.


מקהלה:

קוֹל קְרָנוֹת אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת? בְּרַק כְּלֵי־זַיִן לֹא תִּרְאִי?

פוֹרקיאַס:

שָׂא בְּרָכָה, אָדוֹן וָמֶלֶךְ, אֲדַוֵּחַ בְּרָצוֹן.

מקהלה:

וַאֲנַחְנוּ?


פוֹרקיאַס:

הֵן תֵּדַעְנָה, הִיא תּוּמַת כָּאן לִפְנֵיכֶן,

וַאֲזַי תּוֹרְכֶן יַגִּיעַ; לֹא, לָכֵן אֵין כָּל מִפְלָט.

9070

אתנחתא.

הלנה:

שָׁקַלְתִּי מָה הַצַּעַד שֶׁאַרְהִיב לִנְקֹט.

אַתְּ שֵׁד זָדוֹן, בָּזֹאת הֲרֵי אָחוּשׁ הֵיטֵב;

לִבִּי חָרֵד שֶׁטּוֹב אַתְּ תַּהַפְכִי לְרַע.

לַמְרוֹת הַכֹּל אֵלֵךְ אַחְרַיִךְ לַטִּירָה;

הַשְּׁאָר יָדוּעַ לִי; וּמַה שֶּׁהַמַּלְכָּה

9075

אוֹצֶרֶת בְּלִבָּהּ אֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת

נָהִיר לְכָל אָדָם. זְקֵנָה! נֵלֵךְ מִכָּאן.

מקהלה:509

מַה נִּשְׂמַח לָצֵאת מִכָּאן,

רַגְלֵינוּ קַלּוֹת;

הַמָּוֶת מֵאָחוֹר,

9080

אֲבָל לְפָנֵינוּ

טִירָה בְּצוּרָה,

חוֹמוֹת אֲטוּמוֹת.

לוּ הֲגַנָּה יִתֵּנוּ

כְּחוֹמוֹת אִילְיוֹן,

9085

אֲשֶׁר לִבְסוֹף אַךְ

בְּתַכְסִיס שָׁפָל הֻכְרָעוּ.510

(ערפל מתפשט, עוטף את ירכתי הבמה ולאחר מכן גם את קדמת הבמה לפי הצורך).

מַה זֹּאת? מָה?

הַבִּיטוּ, אֲחָיוֹת, סָבִיב!

הֲלֹא הָיָה זֶה יוֹם בָּהִיר?

9090

פִּתְאֹם פַּסֵּי עֲרָפֶל עוֹלִים

מִמֵּי אֶאוּרוֹטַס הַקְּדוֹשִׁים;

כְּבָר חוֹמְקוֹת מִן הָעֵינַיִם

גְּדוֹת־הַחֵן שְׁזוּרוֹת קָנִים;

גַּם אֶת בַּרְבּוּרֵי הַדְּרוֹר

9095

הַגֵּאִים, בַּלָּאט נָעִים,

צוֹלְחִים הַמַּיִם בְּגָאוֹן,

אוֹיָה לִי, אֵינִי רוֹאָה!

אַךְ לַמְרוֹת זֹאת

עוֹד אֶשְׁמַע, מִמֶּרְחָק,

9100

אֶת קוֹלָם זֶה הַצָּרוּד!

בְּשׂוֹרַת מָוֶת, הֵם אוֹמְרִים;511

הָא, לוּ רַק לֹא לָנוּ הוּא,

תַּחַת קוֹל הַגְּאֻלָּה,

מְבַשֵּׂר לִבְסוֹף אָסוֹן,

9105

לָנוּ שֶׁבְּדְמוּת בַּרְבּוּר

צַוָּארֵנוּ, צַח, אָרֹךְ,

וְלָהּ, הוֹ לֹא, לְבַת־בַּרְבּוּר.512

מַר לָנוּ, מַר!

הַכֹּל סָבִיב

9110

כְּבָר כֻּסָּה עֲרָפֶל.

זוֹ אֶת זוֹ כְּבָר אֵינֶנּוּ רוֹאוֹת!

מַה זֹּאת? הַהוֹלְכוֹת אֲנַחְנוּ?

אוֹ רַק דּוֹאוֹת

נוֹגְעוֹת כִּמְעַט בָּאֲדָמָה?

9115

מָה אַתְּ רוֹאָה? לֹא הֶרְמֶס הוּא,

דּוֹאֶה בָּרֹאשׁ? הֲלֹא מַבְהִיק מַקֵּל הַפָּז

שֶׁלּוֹ, חוֹרֵץ דִּינֵנוּ שׁוּב לַחְזֹר

לְשַׁחַר מַאֲפִיר, עָגוּם,

מָלֵא דְּמֻיּוֹת חַסְרוֹת מַהוּת,

9120

גָּדוּשׁ, לָעַד חָלוּל, שֶׁל הָדֶס?

כֵּן, לְפֶתַע חֲשֵׁכָה כָּאן, עֲרָפֶל אָטוּם מַבְלִיחַ

אַפְרוּרִית־חוֹמָה קוֹדֶרֶת. הַמַּבָּט פּוֹגֵשׁ בְּקִיר,

וְהַקִּיר אוֹתוֹ חוֹסֵם. הֶחָצֵר הִיא? אוֹ צִינוֹק?

חַלְחָלָה בֵּין כֹּה וָכֹה! אֲחָיוֹת, הִנֵּה נִלְכַּדְנוּ,

9125

כְּפִי שֶׁלֹא נִלְכַּדְנוּ עוֹד.


 

חָצֵר פְּנִימִית בַּטִירָה    🔗

מסביב מבנים פנטסטיים והדורים מימי הביניים.

ראש המקהלה:513

פּוֹתוֹת וְקַלּוֹת־רֹאשׁ, כְּטֶבַע הָאִשָּׁה!

כְּשַׁבְשָׁבוֹת הֵן נַעֲנוֹת לְכָל מַשָּׁב

שֶׁל אֹשֶר וְצָרָה! בְּשִׁוְיוֹן־נֶפֶש לֹא

תֵּדְעוּ לָשֵׂאת שְׁנֵיהֶם. הֲרֵי אַחַת תִּסְתֹּר

9130

בְּעֹז אֶת רְעוּתָהּ, הָאֲחֵרוֹת אוֹתָהּ;

בְּגִיל וּכְאֵב בּוֹכוֹת וְצוֹחֲקוֹת בְּלֹא

הֶבְדֵּל. הַסְכֵּת! הַמְתִּינוּ לַגְּבִירָה, עַד כִּי

תִּשְקֹל בְּשֵׂכֶל צַעֲדָהּ וְצַעַדְכֶן.

הלנה:

הַיכָן אַתְּ, פִּיתוֹנִית? אוֹ אֵיךְ שֶׁתִּקָּרְאִי,514

9135

צְאִי מִקִּמְרוֹן טִירַת הַשְּׁחוֹר וְהִגָּלִי.

כִּי אִם הָלַכְתְּ אֶל שַׂר הַחַיִל הַמֻּפְלָא,

לִמְסֹר אֶת דְּבַר בּוֹאִי וּלְקַבֵּל פָּנַי,

שְׂאִי תּוֹדָה וַהֲבִיאִינִי חִישׁ אֵלָיו;

קֵץ לְמַסַּע עִוְעִים אֶרְצֶה, וּמְנוּחָה.

9140

ראש המקהלה:

לַשָּׁוְא תִּצְפִּי, הוֹ מַלְכָּתִי, לְכָל פִּנָּה;

דְּמוּת הַיָּגוֹן כְּבָר נֶעֶלְמָה, נוֹתְרָה אוּלַי

בָּעֲרָפֶל, שֶׁמֵּחֵיקוֹ – אֵיךְ, לֹא אֵדַע –

חִיש־קַל הִגַּעְנוּ הֵנָּה בְּלִי פְּסִיעָה אַחַת.

אוּלַי תּוֹעָה הִיא בְּהִסּוּס בִּמְבוֹכֵי

9145

טִירַת הַפֶּלֶא הַטְּלוּאָה מִשְּׁלַל טִירוֹת,515

לִמְצֹא אֶת הָאָדוֹן שֶׁיְּקַבְּלֵךְ כַּדָּת.

אָמְנָם רְאִי, הֲמוֹן אָדָם לְמַעְלָה שָׁם רוֹחֵשׁ

בַּיְצִיעִים, בַּחַלּוֹנוֹת וּבַדְּלָתוֹת,

קְהַל מְשָׁרְתִים שׁוֹקֵק הֶחָשׁ לִמְלַאכְתּוֹ;

9150

עַל קַבָּלַת אוֹרְחִים דְּגוּלִים הֵם שָׁם שׁוֹקְדִים.


מקהלה:516

לִבִּי מִתְרַחֵב! הַבִּיטוּ לְשָׁם

אֵיךְ בְּטֶקֶס מָלֵא וּבְצַעַד מָדוּד

פִּרְחֵי מְשָׁרְתִים לְעֶבְרֵנוּ נָעִים

וּבַסָּךְ צוֹעֲדִים. כֵּיצַד? וּבְצַו מִי

9155

יָכוֹל כָּאן לָקוּם, כְּבָר סָדוּר בְּשׁוּרוֹת,

מִצְעָד כֹּה מֻפְלָא שֶׁל עוּלֵי הַיָּמִים?

מַה מַּדְהִים בְּיוֹתֵר? הִלּוּכָם הֶעָדִין,

אוֹ בְּלוֹרִית הַשֵּׂעָר עֲלֵי מֵצַח מַבְהִיק,

אוֹ זוּג הַלְּחָיִים, בִּוְרֹד אֲפַרְסֵק

9160

וְרֹךְ הַפְּלוּמָה, כְּאוֹתוֹ פְּרִי מַמָּשׁ?

אֶשְׁתּוֹקֵק בּוֹ לִנְעֹץ אֶת שִׁנַּי, אַךְ אֶחְרַד:

לֹא אַחַת כְּבָר קָרָה שֶׁהַפֶּה הִתְמַלֵּא,

מַחֲרִיד לְסַפֵּר זֹאת, בְּאֵפֶר.517

הַיָּפִים בְּיוֹתֵר

9165

הַן לְכָאן מַגִּיעִים;

מָה הֵם נוֹשְׂאִים?

מַעֲלוֹת אֶל הַכֵּס,

מַרְבָד וּמוֹשָׁב,

גַּם אַפִּרְיוֹן,

9170

הָדוּר וּמְקֻשָּׁט;

בְּרֹךְ יְחַפֶּה,

כְּזֵר עֲנָנִים,

עַל רֹאשׁ הַמַּלְכָּה,

שֶׁאַף הֻזְמְנָה

9175

לַהֲדַר הָרְפִידָה.

בֹּאנָה לְכָאן,

עַל כָּל מַדְרֵגָה

הִתְיַצְּבוּ בְּשׁוּרָה.

תְּנוּ הוֹד וְהָדָר, הָרִיעוּ, שַׁלְּשׁוּ,

9180

תְּבֹרַךְ קַבָּלַת הַפָּנִים!

(כל דבר שהמקהלה מתארת מתרחש כסדרו).

לאחר שהנערים ונושאי הכלים ירדו בתהלוכה ארוכה, פאוסט מופיע בראש המדרגות בבגדי אביר־חצר מימי הביניים ויורד בצעד איטי ובהדרת כבוד.


ראש המקהלה (בוחנת אותו בעיון):

אִם הֶעֱנִיקוּ הָאֵלִים לָאִישׁ הַזֶּה,

לֹא רַק לִזְמַן קָצָר, חוֹלֵף, כְּמִנְהָגָם,

הַדְרַת פָּנִים, טוּב הֲלִיכוֹת וִיפִי קְלַסְתֵּר,

כִּי אָז נִדְמֶה שֶׁזֶּהוּ אִישׁ אֲשֶׁר יִצְלַח

9185

בְּכָל דַּרְכּוֹ, יְהֵא זֶה בִּקְרָבוֹת גְּדוֹלִים,

אוֹ בִּקְטַנִּים עִם הַיָּפוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים.

הֲרֵי עוֹלֶה הוּא בִּסְגֻלּוֹת עַל אֲחֵרִים

וְנַעֲלִים אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּעֵינַי.

צוֹעֵד לְאַט בְּרֹב כָּבוֹד וּבְכֹבֶד־רֹאשׁ,

9190

אֲנִי רוֹאָה אֶת הַנָּסִיךְ, סֹבִּי, מַלְכָּה!

פאוסט (מתקרב, איש כבול בצידו):518

בִּמְקוֹם בְּרָכוֹת מַאֲלִיפוֹת, כְּפִי שֶׁרָאוּי,

בִּמְקוֹם בִּרְכַּת בָּרוּךְ־הַבָּא, אָבִיא

לָךְ עֶבֶד זֶה, כָּבוּל, כִּי הִתְרַשֵּׁל

בְּחוֹבָתוֹ וְחוֹבָתִי מָנַע.

9195

כְּרַע עַל בִּרְכֶּיךָ! וּלְנֹכַח הָרָמָה

שֶׁבַּנָּשִׁים הוֹדֵה בְּאַשְׁמָתְךָ.

כִּי זֶה, גְּבִירָה נַעֲלָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר

הֻפְקַד לִצְפּוֹת מִצְּרִיחַ הַטִּירָה

בְּעֵין הַנֵּץ, לִסְרֹק מֶרְחַב שְׁחָקִים

9200

וְאֶת הָאָרֶץ לְמַרְגְּלוֹתָיו,

וּלְתָאֵר כָּל מָה שֶׁנָּע וְזָע,

יוֹרֵד לַגַּיְא, עוֹלֶה לַמְּצוּדָה,

בֵּין אִם זֶה עֵדֶר שֶׁל כְּבָשִׂים אוֹ טוּר

שֶׁל לוֹחֲמִים; לָזֶה נִתֵּן מָגֵן,

9205

אֶת אֵלֶּה נַהֲדֹף; דַּוְקָא הַיּוֹם

זִלְזוּל כָּזֶה! אַתְּ בָּאת, הוּא הֶחֱשָׁה;

נִמְנַע כִּבּוּד לְלֹא כָּל פְּגָם, רָאוּי

לְאוֹרַחַת כֹּה דְּגוּלָה, הוּא יְשַׁלֵּם

עַל פִּשְׁעוֹ בְּחַיָּיו, וּכְבָר הָיָה

9210

שׁוֹתֵת דָּמוֹ כַּדִּין; אַךְ בְּיָדֵךְ

לָחֹן אוֹ לְהָמִית, כִּרְאוּת עֵינֵךְ.

הלנה:519

רַב הַכָּבוֹד אֲשֶׁר לִי תַּעֲנִיק,

שׁוֹפֶטֶת, נְסִיכָה, וְלוּ גַּם אַךְ

לְנִסָּיוֹן, אֲנִי כָּךְ מַנִּיחָה –

9215

אֲבָל חוֹבַת שׁוֹפֵט לִשְׁמֹעַ מַה

בְּפִי הַנֶּאֱשָׁם תְּחִלָּה. דַּבֵּר.

שומר המגדל לִינקֵיאוס:520

תְּנוּ לַחְזוֹת בָּהּ, תְּנוּ לִכְרֹעַ,

תְּנוּ לִגְוֹע, תְּנוּ לִחְיוֹת,

מִמֵּילָא עֵינַי כָּלוֹת

9220

אֶל אִשָּׁה מַתַּת אֱלֹהַּ.

זִיו הַבֹּקֶר שֶׁיַּפְצִיעַ

מִמִּזְרָח חִפְּשׂוּ עֵינַי,

פֶּתַע שֶׁמֶשׁ נֵס הוֹפִיעָה,

מִדָּרוֹם זָרְחָה אֵלַי.521

9225

הִיא מָשְׁכָה אֶת מַבָּטִי,

לֹא הָעֵמֶק, לֹא הָהָר,

לֹא הָאָרֶץ, לֹא שְׁחָקִים,

רַק אַחַר אַחַת הוּא תָּר.

בְּחַדּוּת עֵינוֹ נֵחַנְתִּי

9230

שֶׁל הַלִּינְקְס בְּרוּם צַמֶּרֶת,

אַךְ הַפַּעַם הִתְאַמַּצְתִּי

כִּבְחַשְׁרַת חֲלוֹם קוֹדֶרֶת.

מִסְּבִיבִי נוֹפִים זָרִים:

שְׁעָרִים? מִבְצָר? אוֹ צְרִיחַ?

9235

עַרְפִלִּים אַךְ מִתְפַּזְּרִים

וְאֵלָה כָּזֹאת הִבְקִיעָה!

מְלֹא גּוּפִי, בְּלֵב הוֹמֶה,

אֶל זִיוָהּ הָרַךְ נִשְׁאַבְתִּי;

יֹפִי זֶה כֹּה מְסַמֵּא,

9240

גַּם אֲנִי, עָלוּב, סֻנְוַרְתִּי.

חוֹבָתִי פָּרְחָה מִמֶּנִּי,

עִם שְׁבוּעַת שׁוֹמֵר הַצְּרִיחַ;

תְּצַוִּי לַהֲמִיתֵנִי –

הַיִּפְעָה חָרוֹן תַּשְׁכִּיחַ.

9245

הלנה:

עַל נֶזֶק שֶׁגָּרַמְתִּי לֹא אוּכַל

לְהַעֲנִישׁ. אוֹי לִי! גוֹרָל אַכְזָר

רוֹדֵף אוֹתִי, לִרְצֹעַ לֵב גְּבָרִים,

עַד לֹא יָחוּסוּ עַל עַצְמָם אוֹ עַל

דְּבַר־עֵרֶךְ כָּלְשֶׁהוּ. בַּחֲטִיפָה

9250

אוֹ בְּפִתּוּי, תּוֹךְ קֶטֶל, גֶּזֶל וּבִזָּה,

אֵלִים וּבְנֵי אֵלִים, שֵׁדִים וְגִבּוֹרִים,

נָשְׂאוּ אוֹתִי בְּלִי טַעַם לְכָל צַד.

לְבַד זָרַעְתִּי חִיל, כְּפוּלָה – יוֹתֵר;

וּפִי שְׁלשָׁה וְאַרְבַָּעָה אָסוֹן אָמִיט.522

9255

הַנַּח לָאִישׁ הַטּוֹב וּקְרָא לו דְּרוֹר;

בַּל יֵעָנֵשׁ מִי שֶׁהָאֵל בּוֹ תִּעֲתַע.

פאוסט:

נִדְהָם, הוֹ מַלְכָּתִי, אֶרְאֶה יַחְדָּו

אֶת הַקּוֹלַעַת חֵץ, אֶת הַנִּפְגָּע;

הִנֵּה הַקֶּשֶת שֶׁשָּׁלְחָה הַחֵץ,

9260

לְצַד שָׁדוּד. חִצִּים רוֹדְפִים חִצִּים

וּבְלִבִּי בָּאִים. הֵיטֵב אָחוּשׁ

אֵיךְ הֵם פּוֹלְחִים שׁוֹרְקִים אֶת הֶחָלָל.

וּמָה אֲנִי? בְּבַת אַחַת הָפַכְתְּ

אֶת נֶאֱמָנַי בּוֹגְדִים, אֶת חוֹמוֹתַי

9265

עִרְעַרְתְּ. אֲנִי חוֹשֵׁשׁ כְּבָר שֶׁצְּבָאִי

נֻצַּח בְּיַד הַלֹּא־מְנֻצָּחָה.

מָה עוֹד נוֹתַר אִם לֹא לְהִתְמַסֵּר

כֻּלִּי, וְאַשְׁלָיַת שֶׁלִּי – שֶׁלָּךְ?

תְּנִי וּלְרַגְלֵךְ, חָפְשִׁי וְנֶאֱמָן,

9270

אַכִּיר בָּךְ כְּשַׁלֶּטֶת, שֶׁבּוֹאָהּ

הִקְנָה לָהּ זְכוּת לְכֵס וּלְקִנְיָן.

לִינקֵיאוס (עם תיבה ואחריו נושאי תיבות נוספות):

מַלְכָּה, חָזַרְתִּי! הֶעָשִׁיר –

לְמַבָּטֵךְ הוּא מַעֲתִיר,

מַבִּיט בָּךְ וּכְבָר חָשׁ אֶבְיוֹן,

9275

אַךְ גַּם נָסִיךְ וּבַעַל הוֹן.

מֶה הָיִיתִי? מָה אֲנִי?

מָה אֶעֱשֶׂה? מָה רְצוֹנִי?

מַה יַּעֲזֹר מַבַּט הַנֵּץ!

הֵן עַל כִּסְאֵךְ הוּא מִתְנַפֵּץ.

9280

יָצָאנוּ הֵנָּה מִמִּזְרָח,523

הַמַּעֲרָב דִּינוֹ נֶחְתַּךְ.

עַם עַז וָרַב שֶׁרֵאשִׁיתוֹ

אֵינָהּ יוֹדַעַת אַחְרִיתוֹ.

רִאשׁוֹן צָנַח, שֵׁנִי עָמַד,

קָם הַשְּׁלִישִׁי, חַרְבּוֹ בַּיָּד;

9285

מֵאָה מוֹנִים כָּל אִישׁ תֻּגְבַּר,

מוֹת אֲלָפִים אֵינוֹ נִכָּר.

פָּרַצְנוּ כָּךָ, שׁוֹטְפִים, עוֹלִים,

כְּשַׁלִּיטִים כֹּל־יְכוֹלִים;

9290

מָקוֹם אֲשֶׁר הַיּוֹם כְּבַשְׁתִּיו,

מָחָר אַחֵר בּוֹזֵז, מַחְרִיב.

סָבִיב הִבַּטְנוּ – כְּכוֹבְשִׁים;

זֶה שָׁם חָטַף מֵיטַב נָשִׁים,

אַחֵר חָמַד לוֹ שׁוֹר וּבָא

9295

עִם שְׁאָר סוּסִים שֶׁבָּאֻרְוָה.


וְרַק אֲנִי הָיִיתִי תָּר

אַחַר מֻבְחָר שַבַּמֻּבְחָר;

וּמַה שֶּׁגַּם אַחֵר רָכַשׁ

מָשׁוּל הָיָה אֶצְלִי לְקַשׁ.

9300

רַק אוֹצָרוֹת לִבִּי אִוָּה,

וְעֵין הַנֵּץ אוֹתִי נִתְּבָה,

כָּל כִּיס חָשׁוּך עֵינִי שָׁזְפָה,

וְכָל תַּבָה – זְכוּכִית שְׁקוּפָה.

תִּלֵּי זָהָב הָיוּ שֶׁלִּי,

9305

מֵיטַב אַבְנֵי הַחֵן שְׁלָלִי:

אַךְ אִזְמַרְגָּד יוֹסִיף עֶרְכּוֹ

אִם עַל חָזֵךְ יַבְהִיק יָרְקוֹ.

עַכְשָׁו יָנוּדוּ עַל אָזְנַיִם

נִטְפֵי־פְּנִינָה מִיָּם הַמַּיִם;

9310

אַבְנֵי הָאֹדֶם שָׁוְא יַזְהִירוּ,

מֵאֹדֶם לֶחִי רַק יַחְוִירוּ.

הִנֵּה אֶת הָאוֹצָר אַנִּיחַ,

כָּאן בְּצִדֵּךְ, עַל הַשָּׁטִיחַ;

וּלְרַגְלַיִךְ נֶעֱרָם

9315

קְצִיר מִלְחָמוֹת טוֹבְלוֹת בְּדָם.

תֵּבוֹת רַבּוֹת מִשֶּׁגָּרַרְתִּי

יֵשׁ בַָּרְכוּשׁ אֲשֶׁר אָגַרְתִּי;

רַק תְּנִי לַחְזוֹת בְּזִיו פָּנַיִךְ,

וַאֲמַלֵּא חַדְרֵי גְּנָזַיִךְ.

9320

שֶׁכֵּן אַךְ זֶה עָלִית לַכֵּס,

וּכְבָר יִשְׁתַּחוּ דֶּרֶךְ נֵס

תְּבוּנָה וָעשֶׁר, רוּם עֶמְדָּה,

לִדְמוּת אַחַת וִיחִידָה.

אֲשֶׁר שָׁמַרְתִּי בַּמַּחְשָׁךְ

9325

הוֹפֵךְ הַיּוֹם לִהְיוֹת שֶׁלָּךְ.

דִּמִּיתִי: רַב הוּא, אֵין כְּמוֹתוֹ,

עַתָּה אַכִּיר בְּאַפְסוּתוֹ.

כָּל רְכוּשִׁי גָּז וְחָלַף,

כְּצִיץ קָצוּר, כְּמוֹץ נִדָּף.

9330

תְּנִי בּוֹ מַבָּט אֶחָד מַרְהִיב,

שֶׁאֶת מְלֹא עֶרְכּוֹ יָשִׁיב!

פאוסט:

סַלֵּק מַשָּׂא זֶה שֶׁבְּעֹז נִרְכַּשׁ,

וּבְלִי תַּגְמוּל, אַךְ גַּם בְּלִי עֹנֶשׁ, צֵא.

מַה שֶּׁטָּמוּן בְּבֶטֶן הַמְּצוּדָה

9335

הוּא כְּבָר שֶׁלָּהּ. לְהַעֲנִיק חֶלְקוֹ

אֵין טַעַם. לֵךְ עֲרֹם אֶת הָאוֹצָר

קוֹמוֹת־קוֹמוֹת. פְּאֵר שֶׁלֹּא נִרְאָה

כְּמוֹתוֹ הָקֵם! יַזְהִירוּ מַרְתְּפִים

בְּזֹךְ רָקִיעַ, וְגַן עֵדֶן שֶׁל

9340

חַיִּים חַסְרֵי חַיִּים עֲשֵׂה אוֹתָם.

הַקְדֵּם אֶת צְעָדֶיהָ וְהַפְרַח

שְׁטִיחֵי־שְׁטִיחִים תַּחַת רַגְלָהּ; שֶׁמִּצְעָדָהּ

יִפְגּשׁ מַצָּע עָנֹג; וּמַבָּטָהּ,

רַק אֵל לֹא יְסַנְוֵר, יִפְגּשׁ בִּיקָר.

9345

לִינקֵיאוס:

קַלָּה, אָדון, הִיא פְּקֻדָּתְךָ,

מִשְׂחָק שֶׁל כְּלוּם לְעַבְדְּךָ;

הֵן עַל הַדָּם, כְּמוֹ גַּם עַל הוֹן,

יִפְעָה כָּזוֹ תִּמְשֹׁל בְּאוֹן.

מְאֻלָּפִים כָּל הַצְּבָאוֹת

9350

קֵהוֹת, נָכוֹת הַחֲרָבוֹת,

אֶל מוּל הַדְּמוּת הַנִּשְׂגָּבָה

אִבְּדָה הַשֶּׁמֶשׁ אֶת זִיוָהּ,

וּמוּל הַדְרַת קְלַסְתֵּר הָאֵל

הוֹפֵךְ הַכֹּל לְרִיק, תָּפֵל.

9355

(יוצא).

הלנה (לפאוסט):

חָפַצְתִּי לְדַבֵּר, אַךְ בּוֹא, תְּחִלָּה,

וְשֵׁב כָּאן לְצִדִּי! הַכֵּס הָרֵיק

קוֹרֵא לַאֲדוֹנוֹ, מַבְטִיחַ מְקוֹמִי.

פאוסט:

תְּחִלָּה הַנִּיחִי, אִם מָצָאתִי חֵן,

לִכְרֹעַ לְפָנַיִךְ, אָז אֶשַּׁק

9360

נָא לְיָדֵךְ, הַמְּרִימָה אוֹתִי

לַכֵּס. אִם בִּי תִּרְאִי שַׁלִּיט שֻׁתָּף

לְשִׁלְטוֹנֵךְ אֵין קֵץ, בִּי תִּמְצְאִי

גַּם עֶבֶד, גַּם שׁוֹמֵר, גַּם מַעֲרִיץ.

הלנה:

פִּלְאֵי פְּלָאִים אֶרְאֶה וְגַם אֶשְׁמַע,

9365

תְּמֵהָה אֲנִי, רַבּוֹת שְׁאֵלוֹתַי.

אֲבָל תְּחִלָּה אֱמֹר לָמָּה נְאוּם

הָאִישׁ כֹּה זָר וְעִם זֹאת כֹּה עָרֵב.

מָשֶָׁל תּוֹאֵם כָּל צְלִיל לַחֲבֵרוֹ,

וְאַךְ נָפְלָה מִלָּה עַל אֹזֶן, כְּבָר

9370

שְׁנִיָּה מַגַּעַת לְלַטֵּף אוֹתָהּ.

פאוסט:

אִם כְּבָר נִמְשֶׁכֶת אַתְּ לִשְׂפַת עַמִּי,

הֵן זִמְרָתוֹ תִּקְסֹם לָךְ פִּי שִׁבְעָה:

לָאֹזֶן וְלַנֶּפֶשׁ הִיא תִּנְעַם.

אַך הֵן מוּטָב שֶׁנִּתְאַמֵּן מִיָּד,

9375

דּוּ־שִׂיחַ יְעוֹרֵר אֶת הַשִּׁירָה.

הלנה:

וּבְכֵן אֱמֹר, כֵּיצַד אֵיטִיב לָשִׂיחַ?

פאוסט:

קַל הַדָּבָר, אִם מִן הַלֵּב יָגִיחַ.

וּכְשֶׁהַלֵּב גּוֹאֶה, מַרְבֶּה לַחְשֹׁק,

הוּא תָּר וּמְחַפֵּשׂ –

הלנה:

עִם מִי לַחְלֹק.

9380

פאוסט:

נַפְשֵׁךְ אָז לֹא אָחוֹר, לא לְפָנִים

תָּתוּר, רַק הַהֹוֶה –

הלנה:

אוֹתְךָ מַפְעִים.

פאוסט:

אוֹצָר הוּא, נֶכֶס, פְּרָס וַעֲרֻבָּה;

וְהָאִשּׁוּר לְכָךְ?

הלנה:

מִמֶּנִּי בָּא.

מקהלה:

מִי יוֹכִיחַ אֶת גְּבִרְתֵּנוּ,

9385

אִם לְבַעַל הַמְּצוּדָה

תַּסְבִּיר פָּנִים.

הֵן עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת

כִּי שְׁבוּיוֹת אָנוּ, מִקֶּדֶם,

עוֹד מֵאָז חֶרְפַּת מַפֶּלֶת

9390

אִילְיוֹן וּמַסָּעֵנוּ

הִַנִּפְתָּל וְהַמַּבְעִית.

נָשִׁים זְקוּקוֹת לְחִבַּת גֶּבֶר,

לא בּוֹרְרוֹת,

אֲבָל בְּקִיאוֹת.

9395

אִם רוֹעֶה זְהֹב־תַּלְתַּל הוּא,

אוֹ פָאוּן כֵּהֵה־בְּלוֹרִית,524

כְּפִי שֶׁיַּד מִקְרֶה מַזְמֶנֶת,

עַל הַחַמּוּקִים הַלָּלוּ,

זְכוּת שָׁוָה לְכָל אֶחָד.

9400

כְּבָר קְרוֹבִים וְעוֹד קְרֵבִים הֵם,

זֶה אֶל זֶה רוֹכְנִים,

בֶּרֶךְ וְכָתֵף נוֹגְעִים כְּבָר,

יָד בְּיָד מִתְעַרְסְלִים הֵם

עַל הַכֵּס

9405

הַמְרֻפָּד בִּמְלֹא תִּפְאֶרֶת.

הוֹד מַלְכוּת אֵינוֹ טוֹרֵחַ

לְהַסְתִּיר מֵעֵין הָעָם

לִבּוּבִים שֶׁבְּצִנְעָה

וּמַפְגִּינָם בְּרֹב גָּאוֹן.

9410

הלנה:

הֲרֵינִי כֹּה קְרוֹבָה, כֹּה רְחוֹקָה,

וּבְשִׂמְחָה אֶקְרָא: הִנֵּנִי כָּאן!

פאוסט:

כְּבַד־פֶּה אֲנִי, רוֹעֵד, חוֹשֵׁשׁ לִנְשֹׁם,

אֵין עוֹד מָקוֹם וּזְמַן, זֶה רַק חֲלוֹם.

הלנה:

אֲנִי, רַבַּת שָׁנִים אַךְ רַעֲנָנָה,

9415

שְׁזוּרָה בְּךָ, הַזָּר, בֶּאֱמוּנָה.

פאוסט:

אַל תַּחְקְרִי גּוֹרָל זֶה, הַמְיֻחָד,

חוֹבָה לִחְיוֹת, וְלוּ לְרֶגַע קָט.525

פוֹרקיאַס (נכנסת בתקיפות):

אַיְּתוּ אָהוֹב בַּחֲרוּזִים,

עִגְבוּ חִשְׁקוּ בָּעֲדָנִים,

9420

הִתְגַּפְּפוּ בַּנְּעִימִים,

אַךְ לְכָךְ הַפְּנַאי חָסֵר.

לֹא תָּחוּשׁוּ בִּרְעָמִים?

קוֹל שׁוֹפָר אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים,

אָסוֹן לַפֶּתַח מְשַׁחֵר.

9425

מֶנֶלַאס עִם צִבְאוֹתָיו

כְּבָר מֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו,

הֵעָרְכוּ לִקְרָב סוֹעֵר!

בִּגְדוּדָיו הוּא יְכַתֶּרְךָ,

כְּאֶת דֵיפוֹבּוּס יְבַתֶּרְךָ,

9430

עַל חֵטְא נָשֶׁיךָ תְּכַפֵּר.

בִּשְׁפָחוֹת תַּלְיָן טוֹרֵחַ,

אַךְ אֶת זֹאת, עַל הַמִּזְבֵּחַ

הַקַּרְדֹּם הַחַד שׁוֹחֵר.

פאוסט:

זוֹ הַפְרָעָה גַּסָּה! נִכְנֶסֶת בְּחֻצְפָּה!

9435

הֵן גַּם מוּל סַכָּנָה פְּזִיזוּת אֵינִי סוֹבֵל.

הַמְבַשֵּׂר אָסוֹן שָׂנוּא, גַּם אִם יָפֶה הוּא,

וְאַתְּ, נִתְעֶבֶת, תְּבַכְּרִי בְּשׂוֹרוֹת מָרוֹת.

הַפַּעַם לֹא הִצְלַחְתְּ; בְּהֶבֶל פִּיךְ בִּלְבַד

הֶחְרַדְתְּ אֶת הָאֲוִיר. אֵין סַכָּנָה בְּכָאן.

9440

גַּם לוּ הָיְתָה, לַשָּׁוְא תַּפִּיל אֶת חִתִּיתָהּ.

(אזעקות, קולות נפץ מן המגדלים).

(חצוצרות וקרנות, מנגינות־קרב, מצעד צבאות אדירים).

פאוסט:526

לֹא, כִּי הִנֵּה תִּרְאִי לְלֹא דִּחוּי

אֵיךְ מַעֲגַל הַגִּבּוֹרִים נוֹצָר;

לְחֶסֶד הָאִשָּׁה רַק הוּא רָאוּי

שֶׁלָּהּ מָגֵן יִהְיֶה בַּצַּר.

9445

(לשרי הצבא היוצאים מטוריהם וניגשים אליו):

הֵן בְּחֵמָה כְּבוּשָׁה וְעֹז נִדְרָךְ,

אֲשֶׁר לָכֶם יָבִיאוּ נִצָּחוֹן,

תֵּצְאוּ לַקְּרָב, הוֹ נִצָּנֵי מִזְרָח,

תַּפְלִיאוּ לַעֲשׂוֹת, פִּרְחֵי צָפוֹן.

עוֹטֵי שִׁרְיוֹן וּבְרַק צִנָּה וָפֶלֶד

9450

חֵילוֹת כּוֹבְשֵׁי מַלְכוּת בְּחֹזֶק־יָד

יוֹצְאִים בַּסָּךְ, הָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת,

הָרַעַם מְלַוֶּה אֶת הַמִּצְעָד.

בְּפִּילוֹס אָךְ פָּשַׁטְנוּ מִן הַיָּם,

וּכְבָר צְבָא נֶסְטוֹר הַזָּקֵן קוֹרֵס,527

9455

וּקְהַל בְּרִיתוֹת מוֹשְׁלִים קְטַנִּים נָדַם,

אֶל מוּל הַפֶּרֶץ הַשּׁוֹטֵף הוֹרֵס.

הִדְפוּ אֶת מֶנֶלַאס מִן הַחוֹמוֹת

חִישׁ־קַל, הַיְשֵׁר לַיָּם מִשָּׁם יִפְשֹׁט;

שָׁם יְשׁוֹטֵט, יִבְזֹז אֶת הַסְּפִינוֹת,

9460

זֶה גּוֹרָלוֹ, זוֹ גַּם מַשְּׂאַת נַפְשׁוֹ.

רוֹזְנִים תִּהְיוּ בִּרְצוֹן הַנַּעֲלָה,

שַׁלֶּטֶת סְפַּרְטָה מְלֵאַת הַחֵן;

גַּם הַר גַּם גַּיְא הַנִּיחוּ לְרַגְלָהּ,

וְכָל טוּב הַמְּדִינָה לָכֶם תִּתֵּן.

9465

עַל מְצָרֵי קוֹרִינְתוֹס, בֶּן גֶרְמַנְיָה,

הָגֵן בְּכָל עֻזְּךָ וּמְאֹדְךָ;

אַפְקִיד בִּידֵי הַגּוֹתִי אֶת אָכַיְאָה,

מְאַת הַנְּקִיקִים מִשְׁמַרְתְּךָ.

עַל אֶלִיס יִפְשְׁטוּ הַפְרַנְקִים,

9470

מֶסֶנָה הִיא לַסַּקְסִים נַחֲלָה,

עַל מֶרְחֲבֵי הַיָּם נַפְקִיד נוֹרְמָנִים,

וְאַרְגוֹלִיס תָּשׁוּב לִתְהִלָּה.

וְאִישׁ בְּנַחְלָתוֹ אֲזַי תָּגוּרוּ,

וְרַק אֶל צַר מִחוּץ תַּפְנוּ הָאוֹן;

9475

וּלְמִשְׁמַעַת סְפַּרְטָה אָז תָּסוּרוּ,

כֵּס מַלְכָּתִי שָׁם דּוֹר־דּוֹרוֹת יִכּוֹן.

הִיא תַּעֲרֹב לְרַוְחַת תּוֹשָׁבֶיהָ,

בְּאֶרֶץ מְשֻׁחְרֶרֶת מִמַּחְסוֹר;

וְכִגְמוּלוֹ יִמְצָא אִישׁ לְרַגְלֶיהָ

9480

גַּם הַכָּרָה, גַּם צֶדֶק וְגַם אוֹר.

(פאוסט יורד מכיסאו, הנסיכים סובבים אותו במעגל,לשמוע מפיו הוראות ופקודות מפורטות).

מקהלה:

מִי שֶׁחוֹשֵק בַּיָּפָה בַּנָּשִׁים,

אִם נָבוֹן הוּא וְאִישׁ עֲלִילָה,

יֶאֱסֹף סְבִיבוֹ נֶשֶׁק תְּחִלָּה;

אוּלַי הִצְלִיחַ בַּחֲנֻפָּה

9485

לָשִׂים יָד עַל שְׂכִיַּת הַחֶמְדָּה,

אַךְ לֹא בְּשַׁלְוָה יַחֲזִיק בָּהּ:

הֶעָרוּם יַשִּׂיגֶנָּה בְּמֶתֶק לָשׁוֹן,

הַשּׁוֹדֵד יַחְמְסֶנָּה בְּעֹז רוּחוֹ,

אִם הוּא לֹא יִשְׁקֹד זֹאת לִמְנֹעַ.

9490

נְסִיכֵנוּ רָאוּי לְשֶׁבַח,

רָם הוּא מִכָּל אַחֵר,

על כִּי בְּתֹקֶף ובְחָכְמָה

קִבֵּץ בַּעְלֵי בְּרִית אַדִּירִים

סָרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ.

9495

אֶת פְּקֻדּוֹתָיו יְמַלְּאוּ עַד תֹּם,

אִישׁ לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ,

לִזְכּוֹת בְּתוֹדַת הַמּוֹשֵׁל,

וְלִתְהִלַּת שְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד.

וּמִי יַחְטְפֶנָּה עַכְשָׁו

9500

מִבְּעָלֶיהָ רַב הָעָצְמָה?

לוֹ הִיא שַׁיֶּכֶת, וְטוֹב בְּעֵינֵינוּ,

טוֹב עוֹד כִּפְלַיִם, כִּי גַּם אוֹתָנוּ

הִקִּיף בְּחוֹמָה בְּטוּחָה מִפְּנִים,

וּמִחוּץ בִּגְיָסוֹת בְּנֵי חַיִל.

9505

פאוסט:

הַתְּשׁוּרוֹת אֲשֶׁר חִלַּקְנוּ –

נַחֲלָה נָאָה לְכָל דּוֹרֵש –

יָפוֹת הֵן וּגְדוֹלוֹת; צְאוּ נָא!

וּבַתָּוֶךְ נִשְׁמֹר עַל הַיֵּשׁ.

בְּכל עֹז יִתְחָרוּ לְשָׁמְרֶךָ,

9510

לֹא־אִי בֵּין יַמִּים יִשְׁכֹּן,528

דָּבוּק בְּשִׁרְשׁוּר גִּבְעוֹתֶיךָ

לְאֵירוֹפָּה בְּרֶכֶס אַחְרוֹן.

הוֹ אֶרֶץ חֶמְדָּה כֹּה מֻבְחֶרֶת,

בִּרְכָתָהּ לְכָל שֵׁבֶט נָתְנָה,

9515

מַלְכָּתִי הַיּוֹם לָהּ גְּבֶרֶת,

הַן פֹּה נִגְלְתָה רִאשׁוֹנָה.

אֶל סוּף אֶאוּרוֹטַס עֵת הֵגִיחָה529

בְּנֹגַהּ עַז מִן הַקְּלִפָּה,

אֶת אוֹר עֵינֵי אִמָּהּ הֶחְשִׁיכָה

9520

וְעֵין אַחֶיהָ עָמְמָה.

אֶרֶץ זוֹ רַק לָךְ שׁוֹקֶקֶת,

עוֹתֶרֶת חֶמְדָּתָהּ רַק לָךְ;

כָּל הַתֵּבֵל הֵן לָךְ שַׁיֶּכֶת,

בַּכְּרִי אֶת מְכוֹרָתֵךְ שֶׁלָּךְ!

9525

ואַף כִּי אֶת חֻדֵּי גִּבְעוֹתֶיהָ

חִצֵּי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצִּנָּה חוֹדְרִים,

יוֹרִיקוּ סַלְעֵי מִדְרוֹנוֹתֶיהָ

כָּרֵי מִרְעֶה דַּלִּים לְעֵז־הָרִים.

מַעְיָן פּוֹרֵץ, פְּלָגִים זוֹנְקִים לַנְּהָרוֹת,

9530

וּכְבָר הוֹרִיקוּ נְקִיקִים וַאֲפָרִים,

וְעַל גַּבֵּי מֵאָה גְּבָעוֹת מְבֻתָּרוֹת

עֶדְרֵי הַצֹּאן בַּמֶּרְחָבִים פְּזוּרִים.

זֶה אַחַר זֶה וּבְזְהִירוּת בְּנֵי הַבָּקָר

בְּקַרְנֵיהֶם פּוֹסְעִים בַּמִּדְרוֹנוֹת,

9535

ואַף נָכוֹן שָׁם לְכֻלָּם מַחְסֶה נִסְתָּר

בִּנְקִיקֵי צוּק, בְּמֵאָה מְעָרוֹת.

פָּן לָהֶם מָגֵן, נִימְפוֹת־חַיִּים דָּרוֹת

בְּצַל הַסְּבַךְ הָרַעֲנָן שֶׁל הַנְּקִיקִים,

וְעֵץ בְּעֵץ קְלוּעִים יַחְדָּו בַּפֹּארוֹת

9540

כְּמֵהִים לִמְחוֹזוֹת אַפְסֵי שְׁחָקִים.

יַעַר־עַד! אַלּוֹן עֲנָק נִצָּב נֻקְשֶׁה,

בַּד לְבַד שׁוֹזֵר בְּאֹרֶךְ־רוּחַ;

רְוֵה לְשַׁד מָתוֹק, אֶדֶר עָנֹג נוֹשֵׂא

לָרוּם אֶת מַשָּׂאוֹ כְּשַׁעֲשׁוּעַ.

9545

וּבְדוּמִיַּת צְלָלִים בְּחֶסֶד־אֵם נוֹבֵעַ

חָלָב חָמִים, לְשֶׂה וּלְעוֹלָל;

גַּם פְּרִי תְּנוּבַת מִישׁוֹר סָמוּךְ שׁוֹפֵעַ,

וּדְבַשׁ מִגֶּזַע עֵץ חָלוּל יִזַּל.

הַנַּחַת פֹּה לְמוֹרָשָׁה תִּכּוֹן,

9550

כַּלְּבָנָה הַלֶּחִי עֲגֻלָּה.

כָּל אִישׁ כְּבֶן אַלְמָוֶת בִּמְקוֹמוֹ,

בָּרִיא וּשְׂבַע רָצוֹן, מָלֵא גִּילָה.

וּבְאוֹר זוֹהֵר כָּזֶה יִצְמַח הַיֶּלֶד530

הָרַךְ וִיהִי לְגֶבֶר רַב אוֹנִים.

9555

וְאָנוּ, מִשְׁתָּאִים, תּוֹהִים בַּפֶּלֶא:

הַבְנֵי אֱנוֹשׁ הֵם אֵלֶּה אוֹ אֵלִים?

אַפּוֹלוֹ הֵן בִּדְמוּת רוֹעֶה הוֹפִיעַ,

דּוֹמֶה לִכְלִיל הַיֹּפִי מִתּוֹכָם;

כִּי בְּמָקוֹם בּוֹ טֶבַע זֹךְ הִשְׁפִּיעַ,

9560

מְתְעַרְבְּבִים הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם.

(מתיישב לידה).

וְכָךְ זָכִינוּ גַּם אֲנִי גַּם אַתְּ;

נִמְחֶה אֶת הֶעָבָר מִזִּכָּרוֹן!

הַכִּירִי כִּי לְאֵל עֶלְיוֹן אַתְּ בַּת,

שַׁיֶּכֶת לְעוֹלָם מֻפְלָא, קַדְמוֹן.

9565

אַךְ אַתְּ לֹא לְחַיֵּי מִבְצָר נוֹצַרְתְּ!

לְמַעֲנֵנוּ עַל תִּלָּהּ נִצֶּבֶת

אַרְקַדְיָה הַשְּׁכֵנָה לִסְפַּרְטָה531

בְּכֹחַ עֲלוּמִי־עַד מְלַבְלֶבֶת.

בִּקַשְׁתְּ לָגוּר בְּאֶרֶץ מְבֹרֶכֶת,

9570

נַסְתְּ לִמְעוֹן שִׂמְחָה וּמַנְעַמִּים!

חֻפַּת הַכֵּס סֻכַּת פְּלָאִים הוֹפֶכֶת,

חַיֵּי דְּרוֹר בְּאַרְקַדְיָה מַמְתִּינִים!


 

מְקוֹם הַהִתְרַחֲשׁוּת מִשְׁתַּנֶּה כָּלִיל    🔗

סוכות סגורות נסמכות על פי שורה של מערות.

חורשה מצִלה משתרעת עד לגבול מדרון הסלעים מסביב.

פאוסט והלנה אינם נראים.

בנות המקהלה ישנות, שׂרועות מסביב בקבוצות.532

פוֹרקיאַס:

כַּמָה זְמַן הַנְּעָרוֹת נָמוֹת, זֹאת לֹא אֵדַע;

גַּם לֹא אֵדַע אִם בַּחֲלוֹם יִרְאוּ אֶת כָּל

9575

אֲשֶׁר בְּמוֹ עֵינַי רָאִיתִי בְּבֵרוּר.

על כֵּן אוֹתָן אָעִיר. תִּתְמַהְנָה הַצְּעִירוֹת;

וְגַם אַתֶּם, עַבְדְּקָנִים, שָׁם בַּקָּהָל,

הַמְצַפִּים לִמְצֹא פִּתְרון־פְּלָאוֹת סָבִיר.

חִישׁ עוּרוּ, עוּרוּ! טַלְטְלוּ תַּלְתַּלֵּיכֶן!

9580

קוּרֵי שֵׁנָה הָסִירוּ, בְּלִי מִצְמוּץ, שִׁמְעוּ!


מקהלה:533

הוֹ סַפְּרִי נָא מַה קָּרָה פֹּה, מַה דְּבַר פֶּלֶא הִתְרַחֵשׁ פֹּה,

וּבִלְבַד שֶׁתְּסַפְּרִי רַק מַה שֶּׁכְּלָל לֹא יֵאָמֵן;

כִּי כָּל הַסְּלָעִים הַלָּלוּ מַטִּילִים כָּאן שִׁמָּמוֹן.


פוֹרקיאַס:

רַק שִׁפְשַׁפְתֶּן הָעֵינַיִם, כְּבָר מִשְׁתַּעְמְמוֹת אַתֶּן?

9585

טוֹב, שִׁמְעוּ: בְּסֻכּוֹת אֵלֶּה, בְּחַגְוֵי מְעָרוֹת הַסֶּלַע,

מַחְסֵה מִסְתּוֹר מָצְאוּ שָׁם, כְּזוּג אוֹהֲבִים אִידִילִי,

אֲדוֹנֵנוּ וּגְבִרְתֵּנוּ.

מקהלה:

מַה, בִּפְנִים?

פוֹרקיאַס:

פְּרוּשִׁים הֵם,

בִּיחִידוּת מִן הָעוֹלָם, רַק אֲנִי שָׁם, לְשָׁרְתָם.

בַּכָּבוֹד שֶׁבּוֹ זָכִיתִי, אֶל הַצַּד דּוּמָם פָּרַשְׁתִּי,

9590

לַעֲסֹק כְּאֵשֶׁת־סוֹד בַּמְּלָאכוֹת אֲשֶׁר מָצָאתִי,

בְּחִפּוּשׂ קְלִפָּה וְשֹׁרֶשׁ, שֶׁסּוֹד סְגֻלָּתָם מֻכָּר לִי,

כָּךְ נוֹתְרוּ הֵם לְבַדָּם.

מקהלה:

מִדְּבָרַיִךְ הֵן עוֹלֶה כִּי מְלֹא עוֹלָם חָבוּי שָׁם פְּנִימָה;

יַעַר, יָם, פְּלָגִים וְדֶשֶׁא; אֵילוּ אַגָּדוֹת רָקַמְתְּ!

9595

פוֹרקיאַס:

כָּךְ, נְעָרוֹת לֹא־מְנֻסּוֹת, הוּא! מַעֲמַקִּים אֵין־חֵקֶר יֵשׁ שָׁם:

אוּלַמּוֹת וַחֲצֵרוֹת שָׁם, שֶׁבָּדַקְתִּי בְּעִיּוּן.

אַךְ לְפֶתַע בָּא קוֹל צְחוֹק רָם וּבַחֲלָלִים הִדְהֵד הוּא;

הִסְתַּכַּלְתִּי – יֶלֶד חֶמֶד, מֵחֵיק־אֵם קוֹפֵץ אֶל גֶּבֶר,534

וּמִן הָאָב שׁוּב אֶל הָאֵם; רֹב גִּפּוּפִים וְלִבּוּבִים,

9600

קִנְטוּרֵי חִבָּה וְהֶבֶל, מִצְהֲלוֹת הִתּוּל וְאֹשֶר

הֶחְרִישׁוּנִי חֲלִיפוֹת.

מַלְאַךְ עֵירֹם לְלֹא כְּנָפַיִם, דְּמוּי פָאוּן בְּלִי בֶּהֱמִיּוּת,

קָפַץ עַל קַרְקַע מוּצָקָה; וְזוֹ הַקַּרְקַע בְּתוֹרָה

מַקְפִּיצָה אוֹתוֹ לַגֹּבַהּ, וּבְדִלּוּג שֵׁנִי שְׁלִישִׁי כְּבָר

9605

הוּא פּוֹגֵעַ בַּקִּמְרוֹן.

חֲרֵדָה קוֹרֵאת הָאֵם: קְפֹץ כְּכָל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ,

רַק לָעוּף אַל תְּנַסֶּה נָא, מָעוּף חָפְשִי לְךָ אָסוּר.

גַּם הָאָב הַטּוֹב מַתְרֶה בּוֹ: עָצְמַת־מְהִירוּת בַּקַרְקע,

הִיא תָּנִיף אוֹתְךָ אֶל עָל; רַק יִגְּעוּ בָּהּ בְּהוֹנוֹתֶיךָ,

9610

כְּבֶן־הָאֲדָמָה אַנְטֵיאוּס, כֹּחֲךָ שׁוּב יְתְחַדֵּשׁ.

כָּךְ דִּלֵּג עַל גּוּשׁ הַסֶּלַע, מִשְּׂפַת כֵּף זוֹ לְאַחֶרֶת

ובַחֲזָרָה בְּלִי הֶרֶף, כְּכַדּוּר־מִשְׂחָק קַלִּיל.

עַד שֶׁפַּעַם נֶעֱלַם הוּא, בִּתְהוֹמוֹת נִקְרַת־צוּרִים,

ונִדְמָה שֶׁכְּבָר אָבַד. בּוֹכָה הָאֵם, אָב מְנַחֵם,

9615

אֲנִי כְּתֵפַי מוֹשְׁכָה בֶּרֶטֶט. פֶּתַע שׁוּב מוֹפִיעַ, פֶּלֶא!

הַאִם אוֹצָרוֹת טְמוּנִים שָׁם? בְּרִקְמַת פְּרָחִים זוֹהֶרֶת

מַחְלָצוֹת עַכְשָׁו עוֹטֶה.

שַׁרְווּלָיו שְׁנָצִים יַרְקִידוּ, עַל חָזֵהוּ רֹב סְרָטִים,

נֵבֶל פָּז בַּיָּד אוֹחֵז הוּא, בִּדְמוּת פֶבּוּס קָט צוֹעֵד לוֹ

9620

עַל מָצוּק בְּנֹעַם סֵבֶר, אֶל הַכֵּף; כֹּה הִשְׁתָּאֵינוּ.

הַהוֹרִים מֵרֹב שִׂמְחָה נָפְלוּ אִישׁ עַל צַוְּארֵי רֵעֵהוּ.

וּמָה הַזֹּהַר סְבִיב רֹאשׁוֹ? מַה קּוֹרֵן, קָשֶׁה לִקְבֹּעַ,

עֲדִי זָהָב אוֹ לֶהָבָה שֶׁל אֵיזוֹ רוּח כַּבִּירָה?

כָּךְ הוֹלֵךְ וּמִתְנוֹעֵעַ, וּכְנַעַר כְּבָר נִכָּר בּוֹ

9625

שאֶמֶּן לְכָל דבַר־יפִּי יְהְיֶה וּמַנְגִינות־עַד

בְּדָמוּ זוֹרְמוֹת לְפֶלֶא; כָּך גַּם תִּשְׁמָעוּהוּ כָּאן,

כָּך תִּרְאוּהוּ בְּעוֹד רֶגַע, לְמַרבָּה הַתַּדְהֵמָה.

מקהלה:

לָזֹאת, הוֹ בַּת כְּרֵתִים,

פֶּלֶא תִּקְרְאִי?

9630

מֵעוֹדֵךְ לֹא הֶאֱזַנְתְּ

לְלִקְחוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר?

הֲגַם אַגָּדוֹת הַקֶּדֶם,

אוֹצְרוֹת יוֹנְיָה אוֹ הֶלַס,

שֶׂגֶב אֵלִים וּגְבוּרָה

9635

לֹא בָּאוּ לְאָזְנַיִךְ?

כָּל מַה שֶּׁמִּתְחוֹלֵל פֹּה

לְנֶגֶד שְׁתֵּי עֵינֵינוּ,

אֵינוֹ אֶלָּא הֵד עָגוּם

לְהוֹד דּוֹרָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ;

9640

מַחֲוִיר סִפּוּרֵךְ אַף

מִסִּפּוּר הַבַּדִים הַטּוֹב,

הַנֶּאֱמָן מִן הָאֱמֶת,

הַשָּׁר עַל בְּנָהּ שֶׁל מַאיָה.535

אוֹתוֹ עוֹלָל שֶׁאַךְ נוֹלַד,

9645

עָנֹג אַך גַּם רַב־כֹּחַ,

חִתְּלָה בִּירִיעוֹת פּוּךְ זַכּוֹת,

כָּרְְכָה בִּלְפִיפוֹת תִּפְאֶרֶת

עֲדַת אוֹמְנוֹת קַשְׁקְשָׁנִית

שְׁקוּעָה בִּשְׁבִי אִוֶּלֶת.

9650

רַךְ אַךְ רַב־כֹּח כְּבָר מְחַלֵּץ

הָעֵירֹם בִּזְרִיזוּת אֶת גַּפָּיו,

עֲנֻגִּים אַך גַּם גְּמִישִׁים,

רַק אֶת קְלִפַּת הַשָּׁנִי

הַלּוֹחֶצֶת אֶת אֵיבָרָיו

9655

מוֹתִיר בִּמְנוּחָה תַּחְתָּיו;

מָשָׁל לְפַרְפַּר שֶׁנֶּחְלַץ

מֻשְׁלָם מִשִּׁרְיוֹן הַגֹּלֶם,

הַפּוֹרֵשׂ כְּנָפַיִם חִישׁ־קֵל וְיוֹצֵא

לִמְעוּפוֹ הַמְרַפְרֵף עוֹלֵץ וְאַמִּיץ,

9660

בָּאֲוִיר שְׁטוּף זִיו הַשֶּׁמֶשׁ.

וְכָךְ אַף הוּא, הַזָּרִיז מִכֹּל,

הֶעָתִיד לִהְיוֹת אֵל וּמָגֵן

לְגַנָּב וְנוֹכֵל בַּאֲשֶׁר הֵם

וּלְכָל מְחַפְּשֵׂי הָרֶוַח,

9665

הוֹכִיחַ כְּבָר אָז גְּבוּרָתוֹ

וּשְׁלַל כִּשְׁרוֹנוֹת מְעֻלִּים,

מִשַּׁלִּיט הַיַּמִּים חִישׁ גָּנַב

אֶת הַקִּלְשׁוֹן הַמְשֻׁלָּשׁ,

וּלְאָרֶס עַצְמוֹ אֶת הֶחֶרֶב שָׁלַף

9670

בְּעָרְמָה מִנְּדָנָהּ. חֵץ וָקֶשֶׁת

מָשַׁךְ מִפֶבּוּס, צְבָת מֵהֶפַיְסְטוֹס;

גַּם לַבָּרָק שֶׁל זֶאוּס הִתְאַוָּה,

אַךְ פַּחַד הָאֵשׁ עָצַר בּוֹ;

אִם כִּי אֶת אֶרוֹס נִצֵּחַ

9675

בְּתַחֲרוּת הַכְשָׁלָה בָּרֶגֶל,

וּמֵחָזֶהָ שֶׁל קִיפְּרִיס גָּנַב

חֲגוֹרָה כַּאֲשֶׁר חִבְּקַתְהוּ.536

(נגינת נבל ערבה ביותר בוקעת מן המערה. כולם מטים אוזן ועד מהרה מתפעמים עד עמקי נפשם.

מכאן ועד להפסקה המוזיקה נמשכת.537)

פוֹרקיאַס:

הַקְשִׁיבוּ לִצְלִילֵי הַחֶמֶד,

הַרְפּוּ מֵאַגָּדוֹת הָעָם;

9680

כָּל סִיעַת אֵלֵי הַקֶּדֶם

הַנִּיחוּ לָהּ, זְמַנָּה כְּבָר תַּם.

אִישׁ כְּבָר לֹא יֹּאבֶה לִשְׁמֹעַ,

לָנוּ מֶסֶר רָם יוֹתֵר;

מִן הַלֵּב צָרִיךְ לִנְבֹּעַ

9685

מַה שֶּׁאֶל הַלֵּב חוֹדֵר.

(נסוגה אל הסלעים.)

מקהלה:

אִם נִימוֹת הַצְּלִיל, מִפְלֶצֶת,

בְּלִבֵּךְ אָכַן נוֹגְעוֹת,

אָנוּ, נִצָּלוֹת־בְּחֶסֶד,

מִתְרַכְּכוֹת עַד לִדְמָעוֹת.

9690


לוּ עֵין שֶׁמֶשׁ תֵּעָלֵם,

אִם בַּנֶּפֶשׁ יוֹם יָהֵל,

פֹּה נְמְצָא בְּעֹמֶק לֵב

מַה שֶּׁאֵין בִּמְלֹא תֵּבֵל.

(הלנה, פאוסט, אֶאוּפוֹריוֹן, בלבוש המתואר לעיל.)

אֶאוּפוֹריוֹן:

זִמְרַת יֶלֶד כִּי אַשְׁמִיעַ,

9695

וּמִיָּד יִרְוַח לָכֶם;

אִם בִּמְחוֹל מִקְצָב אוֹפִיעַ,

יְפַזֵּז, הוֹרַי, לִבְּכֶם.

הלנה:

אַהֲבָה, מְשׂוֹשׂ אֱנוֹשׁ,

קוֹשֶׁרֶת לִבְבוֹת הַשְּׁנַיִם;

9700

אַתָּה יוֹצֵר חֶמְדַּת שָׁלשׁ,

לְהֵיטִיב עֶדְנַת שָׁמַיִם.

פאוסט:

אֶת הַכֹּל אִם כַּן מָצָאנוּ:

אַתְּ שֶׁלִּי, אֲנִי שֶׁלָּךְ;

וְהִנֵּה צְמוּדִים אֲנַחְנוּ,

9705

לוּ יְהִי תָּמִיד רַק כָּךְ!

מקהלה:

אֹשֶר פְּרִי שָׁנִים נוֹבֵעַ

מִזִּיו פְּנֵי יַלְדָּם הָרַךְ

וְעַל בְּנֵי הַזּוּג שׁוֹפֵעַ.

כַּמָּה בַּזִּוּוּג נִשְׂמַח!

9710

אֶאוּפוֹריוֹן:

תְּנוּ לִי וְאֶקְפֹּץ,

תְּנוּ וַאֲנַתֵּר!

לַמֶּרְחָב אֶחְפֹּץ,

וְלֹא אֲוַתֵּר,

אֶנְסֹק לַמְּרוֹמִים,

9715

בְּכֹחַ אַמְרִיא.

פאוסט:

בְּנַחַת! בְּנַחַת!

אַל בְּחָפְזָה,

לְבַל תִּפָּצַע

מֵעָצְמַת הַקְּפִיצָה,

9720

וְנִשְׂבּע מְרוֹרִים,

בְּנִי יַקִּירִי.


אֶאוּפוֹריוֹן:

לֹא אֶשְׁתַּהֶה עוֹד

עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע;

הַרְפּוּ מִיָּדַי,

9725

וּמִתַּלְתַּלַּי,

הַרְפּוּ מִבְּגָדַי,

שֶׁלִּי הֵם, שֶׁלִּי!

הלנה:

זְכֹר נָא, רַק זְכֹרָה,

שֶׁל מִי הִנְּךָ!

9730

כַּמָּה נָצֵרָה

לְמַפַּלְתְּךָ,

עֶדְנָה שֶׁהִשַּׂגְנוּ

לְךָ, לוֹ וְלִי.

מקהלה:

הַבְּרִית, יָרֵאתִי,

9735

תִּמּוֹג בַּעֲלִיל!

הלנה ופאוסט:

רַסֵּן נָא, הַשְׁקֵט,

לְמַעַן הוֹרֶיךָ,

חֵשֶׁק שׁוֹקֵק

בְּעֹז יְצָרֶיךָ!

9740

בְּרֹגַע־כְּפָר שֵׁב,

פָּאֵר הַמִּישׁוֹר.

אֶאוּפוֹריוֹן:

בָּכֶם אֶתְחַשֵּׁב,

וּבְרוּחִי אֶעֱצֹר.

(חומק בין שורות המקהלה ומושך אותה לריקוד.)

סְבִיב חֲבוּרַת רִנָּה

9745

אֶדְאֶה מַעֲדַנּוֹת.

נָאָה הַמַּנְגִּינָה?

נָאוֹת הַמֶּחֱווֹת?

הלנה:

נָאוֹת וַחֲבִיבוֹת,

נְהַג אֶת הַנָּאווֹת,

9750

בִּמְחוֹל הַמַּחֲנַיִם.

פאוסט:

לוּ כָּל זֶה יִגָּמֵר!

אֵינִי חָפֵץ יוֹתֵר

בַּאֲחִיזָת עֵינַיִם.

מקהלה:

עֵת שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתֶיךָ

9755

בְּחֵן נִעְנַעְתָּ,

וּבְרַק תַּלְתַּלֶּיךָ

בְּרֶטֶט נוֹפַפְתֶּ,

בְּרֶגֶל קַלָּה

עַל הָאָרֶץ טוֹפַפְתָּ,

9760

וּבְתֹאַם מֻפְלָא

יְצוּרֵי גֵּו הֵנַעְתָּ,

הִשַּׂגְתָּ מַטְּרָתְךָ,

יֶלֶד נֶחְמָד;

הַלְּבָבוֹּת גָּנַבְתָּ,

9765

כֻּלָּם כְּאֶחָד.


(אתנחתא.)


אֶאוּפוֹריוֹן:

צְבִיּוֹת הַחֶמְדָּה

שֶׁמִּצְעָדָן קַלִּיל,

בְּמִשְׂחָק מְחֻדָּשׁ

הָבָה נַתְחִיל;

9770

אַתֶּן הַצַּיִד,

אֲנִי הַצַּיָּד.

מקהלה:

תִּרְצֶה לְצוּדֵנוּ,

אַין מַה לְּמַהֵר,

הַן כָּל רְצוֹנֵנוּ

9775

רַק זֶה, לֹא אַחֵר:

לַחֲבֹק בְּחֵיקֵנוּ

יְצוּר כֹּה נֶחְמָד.

אֶאוּפוֹריוֹן:

אֶל בֵּין הָעֵצִים!

שָׁם גְּזָעִים וּסְלָעִים!

9780

כִּבּוּש קַל וָנוֹחַ

אֵינוֹ מְלַבֵּב,

מַה שֶּׁהֻשַּׂג בְּכֹחַ

מוֹשֵׁךְ אֶת הַלֵּב.

הלנה ופאוסט:

אֵיזֶה עֹז! טֵרוּף מֻחְלָט!

9785

זֹאת לְרַסֵּן אֵין כָּל תִּקְוָה;

רוֹעֵם הַגַּיְא, תְּרוּעַת קְרָנוֹת

רָמָה תִּקְרַע אֶת הַשַּׁלְוָה;

אֵיזֶה פֶּרֶץ! אֵיזוֹ צְוָחָה!

מקהלה (באות בריצה, אחת־אחת):

חִישׁ בְּרִיצָה הִשִּׂיג אוֹתָנוּ;

9790

בְּבוּז מַלְעִיג חָלַף עָבַר,

וּמִתּוֹךְ בְּנוֹת קְבוּצָתֵנוּ

בַּשּׁוֹבַבָה מִכֹּל בָּחַר.

אֶאוּפוֹריוֹן (נושא נערה צעירה):

לְכָאן אֶשָּׂא הַחֲצוּפֹנֶת,

עַל־כָּרְחָהּ תִַּרְוֵנִי עֹנֶג;

9795

חָזֶהָ הַסַּרבָן אֶלְחַץ

וְלַהֲנָאָתִי אֶמְחַץ,

אֶשַּׁק אֶת פִּיהָ הַסּוֹרֵר

בְּכֹחַ וּבְרָצוֹן בּוֹעֵר.

הנערה:

שַׁחְרֵר אוֹתִי! בִּקְלִפָּתֵנוּ

9800

יֵשׁ גַּם כֹּחַ וְגַם עֹז;

נִשְׁוֶה לְךָ בִּנְחִישׁוּתֵנוּ,

לֹא בְּנָקֵל אוֹתָהּ תִּרְמֹס.

חָשַׁבְתָּ שֶׁאוֹתִי לָכַדְתָּ?

תִּסְמֹךְ עַל כֹּחַ זְרוֹעֲךָ!

9805

הַחְזֵק הֵיטֵב וּכְבָר נִכְוֵיתָ,

טִפְּשׁוֹן, אֶצְלִי בָּאֲבוּקָה.

(היא מתלקחת ועולה כלהבה.)

בּוֹא אַחְרַי לִמְרוֹם שְׁחָקִים,

לְדוּמִיַּת מַעֲמַקִּים,

צוּד צְבִיָּה חֲמַקְמַקָּה!

9810

אֶאוּפוֹריוֹן (מנער את הלהבות האחרונות):

מֻקָּף חוֹמַת צוּרים

בֵּין מַעֲבֵי הַיַּעַר,

מַה לִּי פֹּה, בַּמְּצָרִים,

וַאֲנִי עוֹדֶנִּי נַעַר.

רוּחוֹת קַלּוֹת נוֹשְׁבוֹת,

9815

שׁוֹטְפוֹת גַּם הָאַדְווֹת;

הַרְחֵק נִשְׁמָע קוֹלָן,

לוּ בָּאתִי לְיָדָן.

(מרחיק יותר ויותר בדילוגיו במעלה הסלעים.)

הלנה, פאוסט ומקהלה:

לִיעֵלִים תִּרְצֶה לִדְמוֹת?

מִנְּפִילָתְךָ נֶחְרַד מְאֹד!

9820

אֶאוּפוֹריוֹן:

מַעְלָה, עוֹד עָלַי לַעֲלוֹת,

הָלְאָה, לְהַרְחִיק רְאוֹת.

עַתָּה אֵדַע הֵיכָן אֲנִי,

שׁוֹכֵן אֲנִי בְּלֵב הָאִי,

אֶרֶץ פֶּלוֹפְּס הָרְחָבָה,

9825

יָם גַּם יַבָּשָׁה סְבִיבָהּ.

מקהלה:

עַל יְעָרוֹת וְעַל הָרִים

לֹא תִּשְׁכֹּן בְּשָׁלוֹם?

נְשׁוֹטֵט בַּכְּרָמִים,

נְחַפֵּשׂ עוֹלְלוֹת

9830

עֲנָבִים בְּזֵר גִּבְעָה

תְּאֵנִים וּזְהַב תַּפּוּחַ.

הָא, בְּאֶרֶץ הַחֶמְדָּה

שֵׁב, מַחְמָד, לָנוּחַ!

אֶאוּפוֹריוֹן:

אַתֶּן חוֹלְמוֹת עַל יוֹם שָׁלוֹם?

9835

הָרוֹצֶה לַחְלֹם יַחְלֹם.

קוֹל קוֹרֵא: לַמִּלְחָמָה!

נִצָּחוֹן! הוּא הַסִּיסְמָה.

מקהלה:

מִי שֶׁבִּימֵי שָׁלוֹם

לְמִלְחָמָה נוֹטֶה,

9840

עַל תִּקְוָה וָאֹשֶר

חַיָּב לְוַתֵּר.

אֶאוּפוֹריוֹן:

מִי שְבְּאֶרֶץ זוֹ נוֹלַד

בְּסַכָּנָה, וְלָהּ נוֹעַד,

בְּנֵי דְּרוֹר הֵם, עַזָּה נַפְשָׁם

9845

כֹּה נְדִיבִים לִשְׁפֹּךְ דָּמָם –

בָּהֶם לְעוֹלָמִים

רוּח קָדְשָׁה תִּכּוֹן,

לְכָל הַלּוֹחֲמִים

תַּרְבֶּה הִיא נִצָּחוֹן! 538

9850

מקהלה:

רְאוּ אֵיךְ לַעֲלוֹת הִגְבִּיהַ!

וּבְכָל זֹאת לֹא נִרְאֶה זָעִיר;

כִּבְשִׁרְיוֹן־מְנַצְּחִים מִפְצִיע,

כִּבְּרוֹנְזָה וּפְלָדָה מַזְהִיר.

אֶאוּפוֹריוֹן:

לֹא גַּלִּים וְלֹא חוֹמוֹת,

9855

רַק בְּעַצְמוֹ אָדָם יַכִּיר;

מִבְצָר אֶחָד לָעַד יַעֲמֹד,

נִצָּב בְּלֵב כָּל אִישׁ כַּבִּיר.

אִם לֹא תִּרְצוּ שִׁלְטוֹן זָרִים,

לִשְׂדֵה הַקְּרָב צְאוּ, בַּחֲגוֹר;

9860

לְאָמָזוֹנוֹת הֱיוּ, נָשִים,

יְהֵא כָּל יֶלֶד לְגִבּוֹר.

מקהלה:

הַשִּׁירָה הַנַּעֲלָה

הַשָּׁמַיְמָה מִתְעַלָּה! 539

תַּזְהִיר יוֹתֵר מִכָּל כּוֹכָב,

9865

שָׁם בַּמֶּרְחָק וּבַמֶּרְחָב,

אַךְ אֵלֵינוּ עוֹד תַּגִּיעַ,

אֶת קוֹלָהּ תָּמִיד תַּשְׁמִיעַ,

וְלִבְּךָ רָחָב.

אֶאוּפוֹריוֹן:

לֹא, לֹא כְּיֶלֶד רַךְ הוֹפַעְתִּי,

9870

חָמוּשׁ הָעֶלֶם וּמוּצָק;

כִּי בְּרוּחִי כְּבָר בְּרִית כָּרַתִּי

עִם כָּל בֶּן־דְּרוֹר אַמִּיץ, חָזָק.

לְהַעְפִּיל!

כִּי שָׁם הַשְּׁבִיל

9875

אֲשֶׁר לִתְהִלָּה מוֹבִיל.

פאוסט והלנה:

אַךְ זֶה לַחַיִּים נִקְרֵאתָ,

אַךְ רָאִיתָ אוֹר הַיּוֹם,

וּכְבָר יוֹצֵא לִבְּךָ בְּלִי רֶתַע

אֶל מֶרְחֲבֵי חָלָל אָיֹם.

9880

וְאָנוּ הוֹרֶיךָ

מְאוּם בְּעֵינֶיךָ?

בְּרִיתֵנוּ הַקְּדוֹשָה חֲלוֹם?

אֶאוּפוֹריוֹן:

עַל פְּנֵי הַיָּם שְׁמַעְתֶּם קוֹל רַעַם?

עוֹנֶה הַהֵד מִגַּיְא אֶל גַּיְא,

9885

גַּלֵּי צְבָאוֹת הוֹלְמִים בְּזַעַם

וּבְאָבָק, עַד כְּאֵב, עַד דְּוַי.

מָוֶת בַּקְּרָב

הוּא חֹק וָצַו

מוּבָן לְכָל אָדָם וַדַּאי.

9890

הלנה, פאוסט והמקהלה:

אֵיזוֹ זְוָעָה! חֶרְדַּת אֵימִים!

הָאִם הַמָּוֶת לְךָ חֹק?

אֶאוּפוֹריוֹן:

וְכִי אַשְׁקִיף מִמֶּרְחַקִּים?

לֹא! אֶת הַמְּצוּקָה אֶחְלֹק.

הקודמים:

רַהַב וְסַכָּנָה חָבְרוּ,

9895

גּוֹרָל אַכְזָר!

אֶאוּפוֹריוֹן:

כֵּן! וְזוּג כְּנָפַי, רְאוּ,

נִפְרַשׂ לִי כְּבָר!

לְשָׁם! אֲנִי חַיָּב!

לָעוּף תְּנוּ! לַמֶּרְחָב!

9900

(הוא מסתער לאוויר, בגדיו נושאים אותו לרגע, ראשו קורן, פס אור משתרך אחריו.)

המקהלה:

אִיקָרוּס! אִיקָרוּס! 540

אָסוֹן מַחְרִיד!

(עלם יפה־תואר צונח לרגלי ההורים, ונדמה שמזהים במֵת פני אדם ידוע;541 אך הגופני נעלם במהירות, ההילה נישאת אל על ככוכב שביט, ונותרים רק הבגדים, הגלימה והנבל.

הלנה ופאוסט:

אֶל הָאֹשֶר כְּבָר נִצְמָד

הַמַּכְאוֹב.

קולו של אֶאוּפוֹריוֹן (ממעמקים):

אַל תַּשְׁאִירִינִי, אֵם, לְבַד

9905

בָּאֶרֶץ אוֹב.

(אתנחתא.)

המקהלה (שיר קינה):

לֹא תְּהֵא לְבַד אַף רֶגַע,

הֵן אוֹתְךָ נַכִּיר הֵיטֵב;

אִם מֵאוֹר יוֹם תִּפָּרֵדָה,

לֹא יִנְטֹש אוֹתְךָ שׁוּם לֵב.

9910

לֹא נָשִׁיר לְךָ שִׁיר אֵבֶל,

גּוֹרָלְךָ מֵעִיר קִנְאָה:

בִּימֵי שִׂמְחָה וָסֵבֶל,

עֹז וְשִׁיר דְּמוּתְךָ שָׁפְעָה.

הָא! לִמְשׂוֹשׂ עוֹלָם נוֹלַדְתָּ,

9915

בֶּן־יִחוּס רָם, רַב אוֹנִים,

צַר, אַךְ בְּאִבְּךָ אָבַדְתָּ,

וְנִקְטָף צִיץ עֲלוּמִים.

מְלֹא תֵּבֵל עֵינְךָ מֻקֶּפֶת,

כָּל רַחְשֵׁי לֵבָב תָּבִין,

9920

כָּל אִשָּׁה לְךָ נִכְסֶפֶת

חַד שִׁירְךָ וְאֵין שֵׁנִי.

אַךְ בְּלִי רֶסֶן הִסְתַּעַרְתָּ

אֶל הַפַּח, מֵרְצוֹנְךָ,

וּבְחֹזֶק־יָד פָּרַעְתָּ

9925

אֶת הַחֹק וְהַשּׁוּרָה;

לַסּוֹף, הַיֵּצֶר בּוֹ נוֹקַשְׁתָּ

חָבַר לְאֹמֶץ לְבָבְךָ,

נִפְלָאוֹת לִפְעֹל בִּקַּשְׁתָּ,

לֹא נִתַּן מְבֻקָּשְׁךָ.

9930

לְמִי נִתַּן? שְׁאֵלָה קוֹדֶרֶת,

הַגּוֹרָל דֹּם נֶאֱלַם,

כְּשֶׁצָּרָה כָּזוֹ נִגְזֶרֶת

דָּם שׁוֹתֵת הָמוֹן נִדְהָם.

אַך שִׁירָה שֵׁנִית פּוֹרַחַת,

9935

זִקְפוּ גֵּו, קוֹלָהּ לֹא תַּם,

הִיא מִן הַקַּרְקַע צוֹמַחַת

כְּמוֹ מֵאָז וּמֵעוֹלָם.

(אתנחתא ממושכת. הנגינה נפסקת.)

הלנה (לפאוסט): 542

פִּתְגָּם נוֹשָׁן בִּי מִתְקַיֵּם לְצַעֲרִי:

כִּי יֹפִי וּמַזָּל אֵינָם כְּרוּכִים לָעַד.

9940

נִקְרַע חוּט הַחַיִּים כְּמוֹ חוּט הָאַהֲבָה;

בְּאֵבֶל עַל שְׁנֵיהֶם אֹמַר בִּכְאֵב שָׁלוֹם!

וּפַעַם אַחְרוֹנָה אֶפֹּל עַל צַוָּארְךָ.

קְחִי נָא, פֶּרְסֶפוֹנֶה, אוֹתִי וְאֶת יַלְדִּי.

(היא מחבקת את פאוסט, הגופני נעלם, בזרועותיו נשארים השמלה והצעיף.)

פוֹרקיאַס (לפאוסט):

הַחְזֵק הֵיטֵב בְּמַה שֶּׁעוֹד נוֹתַר לְךָ.

9945

מִן הַשִּׂמְלָה אַל תֶּרֶף, כְּבָר מוֹשְׁכִים

דֶמוֹנִים בְּשׁוּלֶיהָ, מְבַקְּשִׁים

לִגְרֹר אוֹתָהּ לַשְּׁאוֹל. הַחְזֵק הֵיטֵב!

שׁוּב אֵין הִיא לָאֵלָה אֲשֶׁר אָבְדָה לְךָ,

אַךְ יֵשׁ בָּהּ מִן הָאֱלֹהִית. נַצֵּל חַסְדָּהּ

9950

הַנַּעֲלֶה לְאֵין עֲרֹךְ וְהִתְעַלֵּה;

הוּא יְרִימְךָ חִישׁ־קַל מֵעַל לְכָל שָׁפֵל

אֶל הַמָּרוֹם, כָּל עוֹד בְּךָ כֹּחוֹת.

עוֹד נִתְרָאֶה, רָחוֹק־רָחוֹק מִכָּאן.

(בגדיה של הלנה מתפוגגים לעננים סביב פאוסט, נושאים אותו אל על ונעלמים.

פוֹרקיאַס אוספת מן הארץ את בגדו של אָאוּפוריון, את גלימתו ואת נבלו, פוסעת אל קדמת הבמה, מרימה את כלי המת ואומרת:)

הֲרֵי זוֹ מְצִיאָה כֹּה מַרְנִינָה!

9955

הַלֶּהָבָה אָמְנָם כְּבָר נֶעֶלְמָה,

אַךְ לֹא אָצֵר עַל הָעוֹלָם.

דַּי לַחֲנֹךְ קְהַל פַּיְטָנִים נוֹתַר,

בֵּין אֻמָּנִים לִזְרֹעַ מַשְׂטֵמָה;

כִּשְׁרוֹן אֵין לִי לָתֵת, אַךְ לְמִצְעָר,

9960

אַשְׁאִיל לְכָל פַּיטָן אֶת הַשַּׂלְמָה.


(היא מתיישבת לרגלי אחד העמודים בקדמת הבמה.)

פַּנתָליס:

קָדִימָה, נְעָרוֹת! הוּסַר כְּבָר הַכִּשּׁוּף

שֶׁבַּת תֶסַלְיָה זוֹ זוֹנָה בָּלָה כָּפְתָה;

נִפְטַרְנוּ גַּם מִשְּׁאוֹן סִחְרוּר צְלִילִים נֻקְשִׁים

הַמְבַלְבַּל הָאֹזֶן וּבְעִקָּר הַלֵּב.

9965

נֵרֵד לְהָדֶס! רְאִיתֶן אֶת הַמַלְכָּה

חָשָׁה לְשָׁם בְּצַעַד עַז. עִקְּבוֹת רַגְלָהּ

רָאוּי שֶׁקְּהַל נַעֲרוֹתֶיהָ יְחַפֵּשׂ.

לְצַד כֵּס זוֹ שֶׁאֵין לָהּ חֵקֶר נִפָּגֵשׁ.

מקהלה:

הַמְּלָכוֹת, בְּכָל מָקוֹם הֵן רְצוּיוֹת;

9970

וְגַם בְּהָדֶס מְקוֹמָן בָּרֹאשׁ,

בִּגְאוֹן לִבָּן תַּחֲבֹרְנָה לְדוֹמוֹתֵיהֶן,

לְפֶּרְסֶפוֹנֶה יְדִידוֹת בְּנֶפֶשׁ.

אֲבָל אֲנַחְנוּ מֵאָחוֹר,

בַּאֲפָרֵי הָאַסְפוֹדֶלִים,543

9975

בֵּין צַפְצָפוֹת מִתְמַתְּחוֹת

וְעַרְבוֹת נוֹי עֲקָרוֹת,

מַה בִּלּוּי צָפוּי שָׁם לָנוּ?

לֶצַיֵּץ כַּעֲּטַלֵּף

בְּלַחְשׁוּשׁ רְפָאִים מַשְׁמִים.

9980


פַּנתָליס:

כָּל מִי שֶׁלֹּא קָנָה לוֹ שֵׁם וְלִגְדוֹלוֹת

לֹא שָׁאַף, שַׁיָּךְ לַיְסוֹדוֹת. לְכוּ נָא!

אֲנִי עִם מַלְכָּתִי נִכְסֶפֶת לִהְיוֹת;

לֹא רַק סְגֻלָּה, גַּם נֶאֱמָנוּת מַקְנָה יִחוּד.

(יוצאת.)

כולם:

לְאוֹר הַיּוֹם שֵׁנִית אֲנַחְנוּ נִתָּנוֹת;

9985

אָמְנָם לֹא עוֹד בְּרִיּוֹת,

אֶת זֹאת נָחוּשׁ, נֵדַע,

אֲבָל לְהָדֶס לֹא נָשׁוּב עוֹד לְעוֹלָם.

לַטֶּבַע, הַשּׁוֹקֵק חַיִּים לָעַד,

זְכוּת מְלֵאָה עָלֵינוּ

9990

הָרוּחוֹת, וְלָנוּ זְכוּת עָלָיו.

חלק ראשון של המקהלה: 544

בְּאַלְפֵי בַּדִּים נָשׁוּטָה, בְּלַחְשׁוּשׁ־צִיּוּץ בְּרֶטֶט

מְפַתּוֹת דּוֹלוֹת מִשֹּׁרֶשׁ חֶרֶשׁ לְשַׁד־חַיִּים שׁוֹפֵעַ

אֶל צַמֶּרֶת; בְּעַלְעַלִּים, בְּנִצָּנִים חִישׁ נְקַשְּׁטֵם,

פֶּרַע קְוֻצּוֹת תַּלְתַּלִּים קַל נְבַדֵּר בָּאֲמִירִים.

9995

פְּרִי נוֹפֵל, וּמִתְאַסְּפִים קָהָל עַלִּיז וַעֲדָרִים

לַחְטֹף פֵּרוֹת, לִנְעֹץ שִׁנַּיִם הֵם רָצִים וְנִדְחָקִים,

וְהַכֹּל לָנוּ יִקֹּדּוּ כְּמוֹ לִפְנֵי אֵלִים קְדוּמִים.

חלק שני של המקהלה:545

אֶל חוֹמַת סְלָעִים נוֹהֶרֶת לְמֵרָחוֹק כְּאַסְפַּקְלַרְיָה

נִצָּמֵד בְּגַלֵּי רֹךְ נָעִים לוֹטְפִים וּמַחְנִיפִים;

10000

קַשּׁוּבוֹת לְכָל קוֹל רַחַשׁ, שִׁיר צִפּוֹר, חֲלִיל קְנֵה גֹּמֶא,

אִם קוֹל פָּן הַמְאַיֵּם הוּא, מַעֲנֶה תָּמִיד נָכוֹן;

רוּחַ כִּי תִּשֹּׁב, נָשִׁיב לָהּ, רַעַם כִּי יַרְעִים נַרְעִים

בִּשְׁאָגָה רָמָה פִּי שְׁנַיִם, פִּי שְׁלֹשָה, פִּי עֲשָׂרָה.

חלק שלישי של המקהלה: 546

אַחְיוֹתֵינוּ, זְרִיזוֹת אָנוּ, עִם פְּלָגִים שׁוֹצְפוֹת בְּלִי הֶרֶף:

10005

כִּי פִּסְגוֹת הָרים רָמוֹת מַעֲטִירוֹת לָנוּ קוֹרְצוֹת;

עוֹד לְמַטָּה נַעֲמִיקָה וְנַשְׁקֶה בְּיֶתֶר שֶׁפַע

גַּם כָּרִים, גַּם שְׂדוֹת מִרְעֶה, גַּם גַּן נַשְׁקֶה סְבִיב הַנָּוֶה.

שָׁם חִצֵּי הַבְּרוֹשׁ יוֹשִׁיטוּ רְזוֹן צַמְּרוֹתֵיהֶם לַגֹּבַהּ

מֵעַל הַנּוֹף, וּמֵעַל גָּדָה וּרְאִי־הַמַּיִם הַזַּכִּים.

10010

חלק רביעי של המקהלה: 547

לֵכְנָה לַאֲשֶׁר תַּחְפֹּצְנָה, אָנוּ סוֹבְבוֹת בְּרַחַשׁ

אֶת הַגֶּבַע הַנָּטוּעַ, שָׁם עַל מוֹט גְּדֵלָה הַגֶּפֶן;

בְּכָל שָׁעָה מִשְּׁעוֹת הַיּוֹם שָׁם בַּכּוֹרֵם נִצְפֶּה שׁוֹקֵד

בְּחָרִיצוּת מִלֵּב וָנֶפֶש שֶׁגְּמוּלָהּ כֹּה מְפֻקְפָּק.

בַּמַּעְדֵּר, בָּאֵת טוֹרֵחַ, גַּם עוֹרֵם, זוֹמֵר, קוֹשֵׁר,

10015

מִתְפַּלֵּל לְכָל אֵלִים הוּא, בִּמְיֻחָד לְאֵל הַשֶּׁמֶשׁ.

בַּקְכוּס רַכְרוּכִי, אָדִישׁ הוּא לִמְשָׁרְתוֹ הַנֶּאֱמָן,

נָח בַּחֹרֶשׁ, בְּסֻכָּה, מְצַחֵק עִם בֶּן פָאוּנִים.

הַדָּרוּשׁ לְהִתְמַכְּרוּת לַהֲזָיוֹת סְבִיאָה קַלּוֹת

מְחַכֶּה לוֹ בְּכַד יַיִן, בְּחָבִית אוֹ בְּנֹאדוֹת 10020

בִּמְחִלּוֹת קֶרִירוֹת שְׁמוּרִים מִיַּד הַזְּמַן בְּכָל פִּנָּה.

אַךְ אֶז קְהַל אֵלִים יַחְדָּו, וְהֶלְיוֹס בְּרֹאשָׁם יַחֲבֹר

לְאַוְרֵר וּלְלַחְלֵחַ, לְחַמֵּם וּלְהַלְהִיט

וּמְשׂוֹשׂ חַיִּים יִפְרֹץ אֵי הַכּוֹרֵם בַּלָאט טָרַח,

כָּל סֻכָּה עַכְשָׁו שׁוֹקֶקֶת, הֲמֻלָּה אֵצֶל כָּל גֶּפֶן,

10025

טְנָאִים חוֹרְקִים, דְּלָיִים שׁוֹרְקִים, מְרִיצוֹת כּוֹרְעוֹת תַּחְתָּן,

הַכֹּל נוֹהֵר־דוֹהֵר לַיֶּקֶב, שָׁם רִקּוּד־דּוֹרְכִים יָחֵל;

אָז עָסִיס קָדוֹשׁ יַגִּירוּ גַּרְגִּירֵי עֵנָב טְהוֹרִים

אֲשֶׁר נִרְמָסִים בְּכֹחַ, מִתְעָרְבִים חוֹמְרִים בְּקֶצֶף.

וְהִנֵּה בּוֹקֵעַ צְלִיל שֶׁל צִלְצָלִים וּמְצִלְתַּיִם

10030

לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי דְיוֹנִיסוֹס שֶׁפָּשַׁט הַמִּסְתּוֹרִין;

רַגְלֵי־עֵז שָׁם יְפַזֵּזוּ, גַּם סָאטִירִים, גַּם סָאטִירוֹת,

בֵּינֵיהֶם נוֹעֵר בְּלִי הֶרֶף אֶרֶךְ־אֹזֶן של סִילֶנוּס.548

בְּלִי רַחֵם! פְּרָסוֹת שְׁסוּעוֹת רוֹמְסוֹת כְּלָלֵי־נִימוּס וָרֶסֶן,

עַד בִּלְבּוּל חוּשִׁים גָּמוּר, עַד כָּל אֹזֶן תִּתְחָרֵשׁ.

10035

שִׁכּוֹרִים עַל כּוֹס יִצְבָּאוּ, רֹאשׁ וְכֶרֶס מְלֵאִים כְּבָר,

זֶה אוֹ זֶה מְהַסְּסִים עוֹד, רַק יַרְבּוּ הַמְּהוּמָה;

כִּי לְמַלֵּא בִּיבוּל חָדָשׁ, יֵשׁ לְרוֹקֵן כָּל נֹאד יָשָׁן!

(המסך יורד.)

(פוֹרקיאַס בקדמת הבמה, קמה ומיתמרת לממדי ענק. אך היא יורדת מקביהָ, מסירה את המסכה והצעיף ומתגלה כמפיסטופלס, כדי להסביר את המחזה באפילוג, ככל שיהיה צורך בכך.)


מַעֲרָכָה רְבִיעִית

 

בִּמְרוֹמֵי הָרִים    🔗

צוקי סלעים חשופים ומשוננים. עננה מתקרבת, נעצרת ויורדת על פני מישורת קטנה המזדקרת לפנים. היא נבקעת.549


פאוסט (יוצא מתוך העננה):

בְּרֶגֶל זְהִירָה אֶפְסַע עַל רֹאשׁ הַצּוּק

וְאֶל עִמְקֵי בְּדִידוּת לֹא תְּשֹׁעַר אֶצְפֶּה;

10040

עָזַבְתִּי עֲנָנָה אֲשֶׁר אוֹתִי בְּרֹךְ

בִּימֵי אוֹרָה עַל אֶרֶץ וְעַל יָם נָשְׂאָה.

הִיא מֵעָלַי נִפְרֶדֶת, בְּלִי לָפוּג, לְאַט,

עוֹשָׂה דַּרְכָּה כְּעֵין כַּדּוּר אֶל הַמִּזְרָח,

וְעֵין הַמַּעֲרִיץ תִּצְפֶּה בָּה עוֹד בְּתִמָּהוֹן.

10045

הִיא צָפָה וְנֶחְלֶקֶת, מִשְׁתַּנָּה כְּגַל.

אַךְ גַּם לוֹבֶשֶׁת דְּמוּת! עֵינִי לֹא טָעֲתָה!

עַל כַּר שָׁטוּף בְּזִיו־חַמָּה, שְׂרוּעָה בַּהֲדָרָהּ,

בִּמְמַדֵּי עֲנָק, אִשָּׁה דְּמוּיַת אֵלָה.

אֶרְאֶה הֵיטֵב! כְּיוּנוֹ, לֶדָה, או הֶלֶנָה,550

10050

יָפָה וּמַלְכוּתִית הִיא שָׁטָה לְעֵינַי.

אַך כְּבָר טֹרְפָה! בְּגוּשׁ רָחָב חֲסַר־צוּרָה

נֶעֱרֶמֶת בַּמִּזְרָח, הַרְחֵק כְּקַרְחוֹנִים,

רְאִי בּוֹהֵק לְרַעֲיוֹן־עָבָר מַזְהִיר.

אַךְ פַּס שֶׁל עֲרָפֶל נוֹהֵר עוֹטֵף עוֹד אֶת חָזִי

10055

וְאֶת מִצְחִי, מַרְנִין, צוֹנֵן וּמְלַטֵּף.

עַתָּה הוּא מִתְרוֹמֵם קַל, מְהַסֵּס, אֶל עָל,

לוֹבֵשׁ צוּרָה. הֲזֶה מִקְסַם חֶמְדָּה הָזוּי

שֶׁל אֹשֶר נְעוּרִים עֶלְיוֹן, מִכְּבָר נִשְׁכַּח?551

מֵעֹמֶק לֵב נוֹבְעִים פִּתְאֹם אוֹצְרוֹת קְדוּמִים;

10060

אַהֲבַת אוֹרוֹרָה, כְּנַף רְנָנִים, תַּזְכִּיר לִי552

מַבָּט רִאשׁוֹן, חָטוּף, כִּמְעַט בִּלְתִּי מוּבָן,

אֲשֶׁר נֶחֱרַת בַּלֵּב, מֵעִיב עַל כָּל אוֹצָר.

כְּהִתְעַלּוּת הַנֶּפֶש מִתַּמֶּרֶת דְּמוּת קְדוֹשָׁה,

לֹא נְמוֹגָה, הִיא מִתְנַשֵּׂאת לַמְּרוֹמִים,

10065

וְאֶת הַטּוֹב בְּנִשְׁמָתִי נוֹשֵׂאת אִתָּהּ.

מופיע מַגף קפיצת הדרך.553 מגף שני צועד אחריו.

מפיסטופלס נחלץ מהם. המגפיים חשים לדרכם.

מפיסטופלס:

זֶה הֲלִיךְ מְזֹרָז מֵאֵין כְָּמוֹהוּ!

אַךְ מֶה עָלָה פִּתְאֹם בְּדַעְתְּךָ

לִנְחֹת עַל פִּי־תְּהוֹם בְּלֵב הַתֹּהוּ,

בְּתוֹךְ זַוְעַת טְרָשִׁים צְחִיחָה?

10070

הַכֹּל מֻכָּר לִי, לֹא מִפֹּה, לֹא מֵהַיּוֹם,

הֲרֵי הָיְתָה זוֹ פַּעַם קַרְקַע גֵּיהִנוֹם.

פאוסט:

שׁוֹפֵעַ כְּתָמִיד בְּאַגָּדוֹת הֲבַאי;

אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַף חִדַּשְתָּ אֶת הַמְּלַאי.

מפיסטופלס (בכובד־ראש):

כְּשֶׁהָאֵל גֵּרְשָׁנוּ – בָּרוּר לִי מַדּוּע –

10075

מִמֶּרְחֲבֵי־יָהּ לְבוֹר מַחֲשַׁכִּים,554

מָקוֹם שָׁם בּוֹעֵר יְקוֹד־אֵשׁ קָבוּעַ

פּוֹלֵט לַהֲטוֹ לְנֶצַח נְצָחִים,

נִמְצֵאנוּ בְּאוֹר שֶׁסִּנְוֵר בְּרֹב כֹּחַ,

וּבִמְצוּקַת דִּיּוּר דָּחוּק וְלֹא נוֹחַ.

10080

נִתְקְפוּ אָז שִׁעוּל כָּל שֵׁדֵי הַשַּׁחַת,555

נוֹפְחִים כָּל הַיּוֹם מֵעָל וּמִתַּחַת;

הַשְּׁאוֹל תָּפְחָה מֵחֻמְצָה וּמִגָּפְרִית,

אֵיזֶה פֶּרֶץ שֶׁל גַז שָׁם! סִרְחוֹן מַחְרִיד,

לַמְרוֹת עָּבְיוֹ, קְרוּם הָאָרֶץ הִזְדַּעְזֵעַ

10085

לֹא עָמַד בַּלַחַץ, הֵחֵל מִתְבַּקֵּעַ.

מִקָּצֶה לְקָצֶה הַתְּמוּנָה הִשְׁתַּנְּתָה,

מַה שֶּׁאֶתְמוֹל קַרְקַע, הָיָה לְרֹאשׁ פִּסְגָּה.

תֵּיאוֹרְיָה שְׁלַמָה הֻשְׁתְּתָה מִיָד עַל כָּךְ

שֶׁעֶלְיוֹן וְתַחְתּוֹן בְּעֶצֶם הַיְנוּ הָךְ.

10090

הֲרֵי נִמְלַטְנוּ מֵעַבְדוּת אֵשׁ־אֲדָמָה,

וּבְמֶרְחַב אֲוִיר נִשְׁלֹט בְּיָד רָמָה.

זֶה סוֹד גָּלוּי, שָׁמוּר מִכָּל מִשְׁמָר,

אֲשֶׁר לַהֲמוֹנִים נוֹדַע רַק בִּמְאֻחָר. (אל האֶפְסִיים ו12)556

פאוסט:

גּוּשׁ הָרִים אִלֵּם הוּא לִי תַּעֲלוּמָה,557

10095

כְּלָל אֵינִי שׁוֹאֵל מִנַּיִן אוֹ עַל מָה.

כְּשֶׁהַטֶּבַע אֶת עַצְמוֹ מֵעַצְמוֹ חוֹלֵל,558

אֶת כַּדוּר הָאָרֶץ בִּשְׁלֵמוּת עִגֵּל,

עַל כָּל פִּסְגָּה וְכָל נְקִיק הוּא שָׂמַח,

וְצוּק אֶל צוּק, הַר עַל גַּב הַר עָרַךְ;

10100

אוֹ אָז עִצֵּב בְּרֹךְ גַּם אֶת הַגְּבָעוֹת

גּוֹלְשׁוֹת בְּקַו עָנֹג אֶל הַגֵּאָיוֹת.

הַכֹּל שָׁם בְּרִנָּה יְשַׂגְשֵׂג וְיִפְרַח,

וְכָל מַעֲשִׂיּוֹתֶיךָ עוֹרְבָא פָּרַח.

מפיסטופלס:

מָה אַתָּה אוֹמֵר! תְּמוּנָה כֹּה מְסֻדֶּרֶת;

10105

אַךְ עֵד־רְאִיָּה יֹאמַר לְךָ אַחֶרֶת.

הָיִיתִי שָׁם, כְּשֶׁבֶּטֶן הָאֲדָמָה

רָתְחָה וְצָבְתָה וְנַחֲלֵי אֵשׁ יָרְקָה;

כְּשֶׁמַּקַּבְתוֹ שֶׁל מֹלֶךְ רִתְכָה בְּחֵמָה559

סְלָעִים, וְשִׁבְרֵי הָרִים לַמֶּרְחָק זָרְקָה.

10110

עַל פְּנֵי תֵּבֵל קוֹפְאִים קְרָבָיו שֶׁל הָעוֹלָם,

מִי יֵדַע הֶסְבֵּר לַמַּפָּץ שֶׁטִּלְטְלָם?560

הַפִילוֹסוֹף – לֹא תַּשִּׂיג זֹאת בִּינָתוֹ;

צוּק סֶלַע שָׁם מֻנָּח: יָנוּחַ בִּמְקוֹמוֹ,

שָׁוְא נְיַגֵּעַ אֶת הַמֹּחַ בִּגְלָלָם.

10115

רַק הָעָם הַפָּשׁוּט מֵיטִיב זֹאת לְהָבִין

וְלֹא יִתֵּן מִדַּעְתּוֹ לַהֲשִׁיבוֹ;

חָכְמַת חַיִּים לוֹ, עַתִּיקַת יוֹמִין;

רוֹאִים דְּבַר פֶּלֶא – לַשָּׂטָן נוֹתְנִים כָּבוֹד.

רַק נַוָּדִי עַל קַבֵּי אֱמוּנָתוֹ צוֹלֵעַ,

10120

אֶל גֶּשֶׁר הַשֵּׁדִים וְצוּק הַשֵּׁד־יוֹדֵעַ.561

פאוסט:

מְרַתֵּק בְּיוֹתֵר לַעֲקֹב דֶּרֶךְ קֶבַע,

אֵיךְ הַשֵּׁדִים מִסְתַּכְּלִים בַּטֶּבַע.

מפיסטופלס:

מַה לִּי וְלַטֶּבַע! בַּכָּבוֹד אָנוּ שָׂחִים!

כִּי הַשֵּׁד הָיָה אָז בֵּין הַנּוֹכְחִים!

10125

אָנוּ נוֹעַדְנוּ לַעֲלִילוֹת גְּדוֹלוֹת;

מְהוּמוֹת, פְּרָעוֹת, שִׁגָּעוֹן! כָּאן הָאוֹת! 562

אַך תֵּן וּבְיֶתֶר פַּשְׁטוּת אֶתְנַסֵּחַ:

דָּבָר, עַל קְרוּם הָאָרֶץ, דַּעְתְּךָ לֹא הֵנִיחַ? 563

עַל פְּנֵי מֶרְחַב אֵין־קֵץ בָּעוֹלָם צָפִיתָ,

10130

בְּמַמְלְכוֹת הָאָרֶץ וּבִכְבוֹדָן חָזִיתָ. (מתי ד 8)

אַךְ, חֲסַר סִפּוּק וְשָׂבְעָה כְּשֶׁהִנְּךָ,

עֲדַיִן לֹא נֵעוֹר שׁוּם חֵשֶׁק בְּלִבְּךָ?

פאוסט:

נֵעוֹר גַּם נֵעוֹר! וְאַף חֵשֶׁק מֻגְבָּר.

נַחֵשׁ.

10135

מפיסטופלס:

לְאַלְתַּר.

הָיִיתִי בּוֹחֵר לִי מִין עִיר בִּירָה,

בֵּית זְלִילָה עִירוֹנִי בְּטַּבּוּרָהּ,

סִמְטוֹת עֲקַלְקַלּוֹת, גַּגּוֹת מְגֻמְלָנִים,

שׁוּק צַר, כְּרוּב, לֶפֶת, בְּצָלִים;

דוּכְנֵי בָּשָׂר שׁוֹרְצִים זְבוּבֵי־סוּסִים

10140

חוֹגְגִים עַל נִתְחֵי צָלִי עֲסִיסִיִּים;

שָׁם תִּמְצָא לָבְטַח בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת

סִרְחוֹן כָּבֵד וְשֶׁפַע פְּעִילוּת.

אַחַר כָּך כִּכָּרוֹת, וּמֶרְחֲבֵי שְׂדֵרוֹת,

לִמְשֹׁךְ אֶת לֵב הַשּׁוֹעִים וְהַגְּבִירוֹת;

10145

לְבַסּוֹף, הַרְחֵק מַעָקַת הָשְּׁעָרִים,

רַחֲבֵי־יָדַיִם יִשְׂתָּרְעוּ פַּרְבָּרִים.

שָׁם מִן הַכִּרְכָּרוֹת נַחַת אֶשְׂבַּע,

מִשְּׁאוֹן מֵרוֹצָן הַהוֹלֵךְ וּבָא,

וּמִן הַתְּכוּנָה הַתְּמִידִית, הָעַסְקָנִית,

10150

בְּתֵל הַנְּמָלִים הַקַּדַּחְתָּנִי.

וּבַאֲשֶׁר אֶרְכָּב, אוֹ אֵלֵךְ לְתֻמִּי,

תָּמִיד אֶמְצָא בַּמֶּרְכָּז אֶת עַצְמִי,

נַעֲרָץ עַל אַלְפֵי רְבָבָה.

פאוסט:

כָּל זֶה אֶת לְבִּי לֹא לוֹקֵחַ!

10155

אָמְנָם יָפֶה שֶׁהָעָם הִתְרַבָּה,

בְּדַרְכּוֹ שֶׁלּוֹ אוֹכֵל לְשָׂבְעָה,

מַשְׂכִּיל וְלוֹמֵד קְרִיאָה וּכְתִיבָה,

אַךְ סוֹף דָּבָר – רַק מוֹרְדִים תְּטַפֵּחַ.564

מפסטופלס:

אָז הָיִיתִי בּוֹנֶה לִי, כְּפִי מַעֲמָדִי,565

10160

בְּפִנַּת חֶמֶד אַרְמוֹן מַחְמַדִּים,

גִּבְעָה וְיַעַר, כָּרִים וְשָׂדוֹת

אֲעַצֵּב מֵחָדָשׁ לְגַן שֶׁל פְּלָאוֹת.

עַל קְטִיפַת דֶּשֶׁא וְקִירוֹת עָלִים,

מְבוֹךְ שְׁבִילֵי־נוֹי וְתִחְכּוּם צְלָלִים,

10165

מִסֶּלַע לְסֶלַע מַפָּלִים תּוֹאֲמִים,

וּמִזְרְקוֹת מַיִם מִכָּל סוּג וָמִין;

בַּתָּוֶךְ זַרְנוּק מְכֻבָּד, וּבְצִדּוֹ

שְׁלַל פַּרְפְּרָאוֹת מַשְׁתִּינוֹת מַתִּיזוֹת.

אָז אֶת הַיָּפוֹת בַּנָּשִׁים אֲשַׁכֵּן

10170

בְּבִיתָנִי אֲהָבִים נוֹחִים, מְלֵאֵי חֵן;

וְשָׁעוֹת אֵין־קֵץ שֶׁל חֶדְוַת דּוֹדִים

נְבַלֶּה בִּיחִידוּת בַּחַדְרֵי חֲדָרִים.

אָמַרְתִּי נָשִׁים כִּי, עִם כָּל הַכָּבוֹד,

רַק בִּלְשׁוֹן רַבִּים קַיָּמוֹת הַנָּאווֹת.

10175

פאוסט:

אַשּׁוּרְבָּנִיפַּל! מוֹדֶרְנִי וְרַע־לֵב! 566


מפיסטופלס:

הַאִם נִחַשְׁתִּי לְמָה אַתָּה שׁוֹאֵף?

דָּבָר נֶאֱצָל הוּא, בְּלִי צֵל שֶׁל סָפֵק.

אַתָּה שֶׁלַּלְּבָנָה נִכְסָף לְהִתְקָרֵב,

הַאִם רַק הִיא תְּשׁוּקָתְךָ תְּסַפֵּק?

10180

פאוסט:

חָלִילָה! כִּי עַל כַּדּוּר הָאָרֶץ

עוֹד רַב הַמָּקוֹם לְהַגְדִּיל לַעֲשׂוֹת.

יֵשׁ בֵּי רֹב תַּעֲצוּמוֹת וָמֶרֶץ,

עוֹד אֲחוֹלֵל גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת.

מפיסטופלס:

אִם כֵּן בַּתְּהִלָּה בָּחַרְתָּ?

10185

נִכָּר שֶׁאֶל גִּבּוֹרוֹת חָבַרְתָּ.

פאוסט:

רִבּוֹנוּת תִּהְיָה לִי, מִשְׁקָל וִיקָר!

לֹא הַתְּהִלָּה, הַמַּעֲשֶׂה הוּא עִקֶָּר!

מפיסטופלס:

אַךְ עוֹד יִרְבּוּ הַמְּשׁוֹרְרִים,

שֶׁיִּקְשְׁרוּ לְךָ כְּתָרִים,

10190

וְהֶבֶל יוֹלִיד עוֹד הֲבָלִים.

פאוסט:

דָּבָר מִזֶּה דַּעְתְּךָ לֹא תּוֹפֶסֶת.

אֵיךְ תָּבִין אֶל מָה נֶפֶשׁ אָדָם נִכְסֶפֶת?

יְצוּר מָרִיר, מְתֹעָב, חָמוּץ,

מִנַּיִן לוֹ מַה לְּאָדָם נָחוּץ?

10195

מפיסטופלס:

לוּ יְהִי. אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶיךָ!

גַּלֵּה לִי מְלֹא דִּמְיוֹנוֹתֶיךָ.

פאוסט:

עֵינִי נִמְשְׁכָה אֶל מֶרְחֲבֵי הַיָּם,

הוּא גָּאָה מֵעַצְמוֹ, נֶעֱרַם, הִתְגַּבֵּר,

אָז שָׁקַע, שִׁחְרֵר אֶת גַּלָּיו וְשִׁלְּחָם

10200

אֶל קַו הַחוֹף הָרָחָב לְהִסְתַּעֵר.

נִזְעַמְתִּי; הֵן כָּךְ מַעֲכִיר הַדָּם

בִּמְרִי גַּעֲשׁוֹ אֶת הָרוּחַ הַחָפְשִׁית,

נוֹצֶרֶת חֹק וָצֶדֶק, בְּשֶׁטֶף חַם

שֶׁל רְגָשׁוֹת סָרִים וְזוֹעֲפִים.

10205

מִקְרֶה, חָשַׁבְתִּי, נָעַצְתִּי מַבָּט חוֹדֵר;

רֶגַע הַגַּל עוֹמֵד, וּכְבָר הוּא חוֹזֵר,

וְיַעַד שֶׁהֻשַּׂג בְּגָאוֹן הוּא נוֹטֵשׁ;

בְּבוֹא הַשָּׁעָה, הַמִּשְׂחָק יִתְחַדֵּשׁ.

מפיסטופלס (אל הקהל):

וּמַה חִדּוּשׁ יֵשׁ כָּאן, הַגִּידוּ נָא,

10210

כָּל זֶה מֻכָּר לִי מִקַּדְמַת דְּנָה.

פאוסט (ממשיך בהתרגשות):

מִתְגַּנֵּב בַּסֵּתֶר בְּאַלְפֵי לְשׁוֹנוֹת,

עָקָר בְּעַצְמוֹ, עֲקָרוּת לְהַרְבּוֹת;

הוּא גָּדֵל וְגוֹאֶה, מִתְגַּלְגֵּל וְשׁוֹטֵף,

וְשִׁמְמַת הַחוֹף הֶעָזוּב תּוֹקֵף.

10215

כָּאן מִסְתַּעַר בָּעְצְמָה, גַּל עַל גַּל,

נָסוֹג לְאָחוֹר – וּמְאוּם לֹא פָּעַל,

מַר יֵאוּשׁ תְּקָפַנִי לְנֹכַח הַתַּגְלִית:

אֵיתָנֵי הַטֶּבַע – עָצְמָה בְּלִי תַּכְלִית! 567

אָז חִשְּׁבֶָה רוּחִי עַל עַצְמָהּ לְהִתְעַלּוֹת;

10220

כָּאן אֶרְצֶה לִלְחֹם; בִּקְרָב זֶה לִזְכּוֹת.

וְזֶה גַּם אֶפֶשָרי! אֶל מוּל כָּל תֵּל וָתֵל,

כְּכָל שֶׁיִּגְאֶה, הֲרֵי הוּא מִתְקַפֵּל;

וְגַם אִם בְּרַהַב יִגַּל אֶל הַחוֹל,

כָּל גֹּבַהּ קָטָן בְּדַרְכּוֹ הוּא מִכְשׁוֹל,

10225

הַזָּעִיר בְָּעֳמָקִים מוֹשְׁכֵהוּ אֵלָיו.

תָּכְנִית כְּבָר טָוִיתִי, שָׁלָב אַחַר שָׁלָב:

קְנֵה לְעַצְמְךָ אֶת הָעֹנֶג הָרָם

וּסְגֹר אֶת הַחוֹף מִפְּנֵי גְּאוֹן הַיָּם,568

לְמֶרְחֲבֵי הַיָּם הַצֵּב גְּבוּלוֹת,

10230

לְתוֹךְ תְּחוּמוֹ יִצְטַמְצֵם בַּמְּצוּלוֹת.

וְצַעַד אַחַר צַעַד חָזִיתִי מֵרֹאשׁ!

זוֹ מִשְׁאַלְתִּי, זֹאת אָעֵז לִדְרֹשׁ!

קול חצוצרות ומנגינות־קרב בוקע ממרחק, בגב הצופים, מצד ימין.

מפיסטופלס:

קַלֵּי קַלּוּת! שָׁמַעְתָּ חֲצוֹצְרוֹת?

פאוסט:

שׁוּב מִלְחָמָה? חָכָם לֹא שָׂשׂ לְזֹאת.

10235

מפיסטופלס:

אֵין שׁוּם חֲשִׁיבוּת, מִלְחָמָה אוֹ שָׁלוֹם.

חָכָם אֶת הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ יִרְתֹּם.

צוֹפִים, אוֹרְבִים לִשְׁעַת כֹּשֶׁר בְּלִי מָנוֹחַ,

הִנֵּה הַהִזְדַּמְּנוּת, פָאוּסְט, תְּפֹס בָּהּ בְּכֹחַ!

פאוסט:

דִּבְרֵי חִידָה חֲסֹךְ מִמֶּנִּי בְּטוּבְךָ!

10240

בְּקִצּוּר וְלָעִנְיָן הַסְבֵּר עַצְמְךָ.

מפיסטופלס:

בְּכָל מַסְּעוֹתִי מִמֶּנִּי לֹא נִסְתַּר

שֶׁבְּצָרוֹת צְרוּרוֹת שָׁקוּעַ הַקֵּיסָר;

הֲלֹא תִּזְכֹּר. כְּשֶׁאֶת נַפְשׁוֹ שִׂמַּחְנוּ,

וְעֹשֶׁר מְזֻיָּף לְרַגְלָיו הִנַּחְנוּ,

10245

כָּל הָעוֹלָם, דִּמָּה אָז, נָתוּן בְּיָדָיו.

הוּא אֶת הַכֵּס יָרַשׁ בִּנְעוּרָיו,

וְחִישׁ נִפְתָּה לְהַסִּיק מַסְקָנוֹת:

רָאוּי וְטוֹב נִתָּן לִקְשֹׁר יַחְדָּו

וְאַף לִדְלוֹת מֵהֶם אֶת הַמֵּרַב,

10250

וּבָהּ בָּעֵת לִמְשֹׁל וְלֵהָנוֹת.569

פאוסט:

מִשְׁגֶּה חָמוּר. הָאָמוּר לְצַוּוֹת

מֵעֶצֶם הַצִּוּוּי צָרִיךְ עֶדְנָה לִרְווֹת.

חָזֵהוּ מִתְמַלֵּא רָצוֹן כַּבִּיר,

אַךְ רְצוֹנוֹ לְאִישׁ אֵינוֹ מַסְגִּיר.

10255

מַה שֶׁבְּאֹזֶן אַנְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ יִלְחַשׁ

יָקוּם וְיִהְיֶה, וּמְלֹא עוֹלָם נִרְעָשׁ.

כָּךְ יִגְדַּל מִכָּל שַׁלִּיט אָצִיל

וְיִתְעַלֶּה – הַתַּעֲנוּג מַשְׁפִּיל.570

מפיסטופלס:

לֹא אִישׁ כָּזֶה הוּא! בָּעֹנֶג בָּחַר!

10260

אָנַרְכְיָה כְּבָר פָּשְׂתָה בַּמַּמְלְכָה

בָּהּ גָּדוֹל גַּם קָטָן קְרָבוֹת עוֹרְכִים,

קָם אָח עַל אָח, זֶה בָּזֶה טוֹבְחִים,

עִיר נֶגֶד עִיר, מְדִינָה עַל מְדִינָה,

בְּרִית אֻמָּנִים תִּנְגַּח בָּאֲצֻלָּה,

10265

הַבִּישׁוֹף בַּכְּמָרִים וּבַקְּהִלָּהּ;

בְּכָל שֶׁתִּפְנֶה תִּמְצָא רַק שִׂטְנָה.

בַּכְּנֵסִיּוֹת רוֹצְחִים; לִפְנֵי הַשְּׁעָרִים

גַּם סוֹחֵר גַּם הֵלֶךְ מֻפְקָרִים.

עַזּוּת פָּשְׂתָה בַּכֹּל; שָׂרַד בְּכָךְ

10270

רַק בַּעַל אֶגְרוֹפִים. כָּך זֶה נִמְשַׁךְ.

פאוסט:

נִמְשַׁךְ, כָּשַׁל, נָפַל, שׁוּב קָם, קָרַס,

הָיָה לִגְרוּטָאוֹת ונֶהֱרַס.

מפיסטופלס:

וְאִישׁ לֹא הִתְלוֹנֵן עַל הַמַּצָּב,

כָּל אִישׁ עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו.

10275

קָטָן שֶׁבִּקְטַנִּים רָאָה עַצְמוֹ מוּרָם;

לְבַסּוֹף קָצוּ בְּכָךְ שׁוֹעֵי הָעָם.

הַמֻּכְשָׁרִים הִתְקוֹמְמוּ, אָמְרוּ: יִשְׁלֹט

מִי שֶׁשָּׁלוֹם יַשְׁכִּין בָּזֹאת.

אִם הַקֵּיסָר אֵינוֹ רוֹצֶה, אֵינוֹ מַצְלִיחַ,

10280

חָדָשׁ נִבְחַר, שֶׁרוּחַ חֲדָשָׁה יָפִיחַ,

יָקִים עוֹלָם צָעִיר, רַעֲנָן,

שְכָּל אָדָם יַרְגִּישׁ בּוֹ שַׁאֲנָן,

וְצֶדֶק וְשַׁלְוָה יַנְצִיחַ.

פאוסט:

לְשׁוֹן כְּמָרִים הִיא זוֹ.

מפיסטופלס:

כְּמָרִים גַּם הֵם

10285

טָרְחוּ שָׁם אֶת הַכֶּרֶס לְפַטֵּם.

הֵם אַחְרָאִים יוֹתֵר מִכָּל אַחֵר.571

הַמֶּרֶד פָּרַץ, קֻדַּשׁ וְהִתְגַּבֵּר,

וְהַקֵּיסָר, שֶׁכֹּה שִׂמַּחְנוּ אֶת רוּחוֹ,

נָסוֹג לְכָאן, אוּלַי לִקְרָב אַחְרוֹן.

10290

פאוסט:

צַר לִי עָלָיו; בְּרִיָּה פְּתוּחָה וַחֲבִיבָה.


מפיסטופלס:

הָבָה נָצִיץ. כָּל עוֹד הוּא חַי יֶשְׁנָהּ תִּקְוָה.

מֵעֵמֶק הַבָּכָא הָבָה נוֹצִיאֶנּוּ!

הִצַּלְתָּ פַּעַם אִישׁ, לָעַד תַּצִּילֶנּוּ.

אֵיךְ יִפֹּל הַפּוּר עוֹד אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים.

10295

אִם הַמַּזָּל אִתּוֹ, יִהְיוּ גַּם נְתִינִים.

(הם מטפסים על הגבעה המרכזית ומשקיפים על היערכות הצבאות בעמק.)

קול חצוצרות ומנגינות־קרב עולה מלמטה.

מפיסטופלס:

בְּעְמְדָה טוֹבָה, נִרְאֶה לִי, צְבָאָם נֶעֱרָךְ;

נָבוֹא לְעֶזְרָתָם, הַנִּצָּחוֹן מֻבְטָח.

פאוסט:

וּמַה תּוֹעִיל הִתְעָרְבוּתֵנוּ לְחֵילוֹ?

מִרְמָה! כְּשָׁפִים! מִקְסַם שָׁוְא וְתוּ לֹא.

10300

מפיסטופלס:

הַתַּחְבּוּלָה בַּקְּרָב מַכְרַעַת!

זְכֹר וּדְבֹק הֵיטֵב בַּיַּעַד

אֲשֶׁר אֵלָיו עֵינֶיךָ כָּלוֹת.

אִם כֵּס וָאָרֶץ לַקֵּיסָר נַחְזִיר,

תּוּכַל לִכְרֹעַ לְרַגְלָיו וּלְהַעְתִּיר

10305

שֶׁיַּעֲנִיק לְךָ חוֹף יָם לְלֹא גְּבוּלוֹת.

פאוסט:

גְּדוֹלוֹת פָּעַלְתָּ עַד עַכְשָׁו,

נַצַּח הַפַּעַם גַּם בַּקְּרָב! 572

מפיסטופלס:

לֹא, כִּי הַקְּרָב לְךָ הוּא! צֵא וּפְעַל,

הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה הַגֶּנֶרָל.

10310

פאוסט:

דֶּרֶג עֶלְיוֹן – אֵיזֶה כִּבּוּד,

לְמִי שֶׁאֵין לוֹ מֻשָּׂג בְּפִקּוּד!

מפיסטופלס:

תֵּן לְמַטֵּה הַמְפַקְּדִים לִדְאֹג,

וְיִקְצֹר הַמַּצְבִּיא אֶת הַתְּשׁוּאוֹת.

אָבְדַן־עֵצוֹת בַּקְּרָב צָפִיתִי,

10315

מוֹעֶצֶת־קְרָב מִכְּבָר מִנִּיתִי,

מִזַּן קָדוּם בְּהַר קַדְמוֹן;

אַשְׁרֵי אֲשֶׁר יֵצְאוּ בִּשְׁמוֹ.

פאוסט:

מִי הַיְצוּר הֶחָמוּשׁ שָׁם לְמַטָּה?

הַאִם אֶת עֲנָקֵי־הָהָר עוֹרַרְתָּ?

10320


מפיסטופלס:

לֹא, אַךְ אֶת פֶּטֶר סְקְוֶנְץ זִמַּנְתִּי,573

אֶת הַיָּרוּד בַּקְּלוֹקֵל מִצִּיתִי.

(שלושת הגיבורים מופיעים). (שמואל ב, כג 8)574

מפיסטופלס:

הִנֵּה הֵם מַגִּיעִים, הַבַּחוּרִים!

כֹּה שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה בְּגִילֶָם,

גַּם כְּלֵי זֵינָם וּבִגְדֵיהֶם אֲחֵרִים,

10325

לא תִּצְטַעֵר עַל דְּבַר בּוֹאָם.

(אל הצופים):

לִילָדִים יֵשׁ הַיּוֹם חֻלְשָׁה לַהִיסְטוֹרִי,

שִׁרְיוֹן אַבִּיר וְקִרְקוּשׁ קְסָדוֹת;575

גַּם אִם קַבְּצָנִים אֵלֶּה אָלֶגוֹרִיִּים,

הֵם יִתְחַבְּבוּ עֲלֵיכֶם עַד מְאֹד.

10330

שׁוֹחֵרְמָדוֹן (צעיר, חמוש קלות, לבוש בגדים ססגוניים):

מִי שֶׁמַּבִּיט לִי בָּעֵינַיִם,

הַיְשֵׁר בְּפַרְצוּפוֹ הַמָּאוּס יַחְטֹף אֶגְרוֹף;

וּפַחְדָן עֵת יִבְרַח מִפָּנַי,

שְׂעָרוֹת אַחְרוֹנוֹת מִפַּדַּחְתּוֹ אֶשְׁלֹף.576

מַהֵרְשָׁלָל (גברתן, חמוש היטב, בבגדי הדר):

קְטָטוֹת־רֵיקִים הֵן אַךְ מִשְׂחָק

10335

שֶׁתְּבַטֵּל בּוֹ אֶת זְמַנְּךָ;

רַק בִּלְקִיחָה הֱיֵה חָזָק,

וְאָז לַשְּׁאָר תָּשִׂים לִבְּךָ.

בַּלְתַּרְפֶּה (זקן, חמוש בכבדות, בלא בגד):

גַּם בְּמַלְקוֹחַ אֵין מַמָּשׁ;

רְכוּשׁ גָּדוֹל הוֹפֵךְ לְקַשׁ,

10340

בְּזֶרֶם הַחַיִּים יִצְלֹל.

לָקַחַת – טוֹב, לִשְׁמֹר מוּטָב.

הַפְקֵד בִּידֵי הָרֹאשׁ הַשָּׂב,

וְאִישׁ מִמְּךָ זֹאת לֹא יִגְזֹל.

(הם יורדים יחדיו מן ההר).


 

עַל הָרֶכֶס הַקִּדְמִי    🔗

חצוצרות ומנגינות־קרב מלמטה. אוהל הקיסר מוקם.

הקיסר, המפקד העליון, עוזרים.


מפקד עליון:

עוֹד אַחְזִיק בְּדֵעָה שֶׁבַּשִּׁקּוּל צָדַקְנוּ,

10345

כְּשֶׁלְּעֵמֶק זֶה, הַצַּר כָּל כָּךְ,

אֶת כָּל הַצָּבָא הַנָּסוֹג דָּחַקְנוּ;

אֲנִי תִּקְוָה שֶׁהַבְּחִירֶה תִּצְלַח.

קיסר:

אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר, נִרְאֶה עוֹד מְעַט;

אַךְ צַר לִי שֶׁנֶּחְלַשְׁנוּ, נַסְנוּ כִּמְעַט.

10350

מפקד עליון:

הָעֵף מַבָּט, מַלְכִּי, בַּאֲגַף יָמִין!

כָּל אֶסְטְרָטֶג צְבָאִי עֶמְדָּה כָּזוֹ תַּרְנִין;

גִּבְעָה לֹא תְּלוּלָה, אַךְ דֵּי מְחֻדֶּדֶת,

לָנוּ תוֹעֶלֶת, לָאוֹיֵב מַלְכֹּדֶת;

כִּמְעַט חֲבוּיִים אָנוּ, בְּתִכְנוּן נָבוֹן;

10355

חֵיל הַפָּרָשִׁים לֹא יָעֵז לְכָאן לָבוֹא.

קיסר:

לֹא נוֹתַר לִי אֶלָּא לַחֲלֹק שְׁבָחִים;

כָּאן לֵב וְכֹחַ־זְרוֹע כֹּחָם מוֹכִיחִים.

מפקד עליון:

רְאֵה, עַל רַחֲבַת הַמִּישׁוֹר הַשְּׁטוּחָה

הַפָלַנְגוֹת נִצָּבוֹת בִּדְרִיכוּת מְתוּחָה.577

10360

כִּידוֹנִים נוֹצְצִים בְּרֶטֶט בָּאֲוִיר,

בְּזֹהַר קַיִץ, בְּאֵד בֹּקֶר קָרִיר.

אֵיזֶה גּוּשׁ מְרֻבָּע מַאֲפִיל וְשׁוֹקֵק!

לְמִבְצְעֵי גְּבוּרָה בַּאֲלָפָיו יִשְׁתּוֹקֵק.

כֹּחוֹ שֶׁל הֲמוֹן נִכָּר כָּאן הֵיטֵב,

10365

עָלָיו אֶסְמֹךְ לַחֲצוֹת מַחֲנֵה אוֹיֵב.

קיסר:

מַחֲזֶה מַרְהִיב שֶׁלֹּא רָאִיתִי דֻּגְמָתוֹ,

חַיִל כָּזֶה שָׁוְיוֹ כָּפוּל מִכַּמּוּתוֹ.


מפקד עליון:

עַל אֲגַף שְׂמֹאל לֹא אַכְבִּיר מִלִּים,

גִּבּוֹרֵינוּ חוֹלְשִׁים עַל חוֹמַת הַסְּלָעִים.

10370

כֵּף הַצּוּק, שֶׁמִכְּלֵי־זַיִן יַבְהִיק,

חוֹלֵשׁ עַל נְתִיב הַגִּישָׁה בַּנְּקִיק.

אֲנִי כְּבָר צוֹפֶה שֶׁכֹּחוֹת עוֹיְנִים

יֻפְתְעוּ וְיוּבְסוּ פֹּה, יַגִּירוּ דָּמִים.

קיסר:

הִנֵּה הוֹלְכִים קְרוֹבַי הַמְזֻיָּפִים בַּסָּךְ,

10375

כָּל אֵלֶּה שֶׁקָּרְאוּ לִי דּוֹד, אַחְיָן וְאָח,

יוֹתֵר וְיוֹתֵר הִרְשׁוּ לְעַצְמָם לִטֹּל

מִכֹּח הַכֶּתֶר, מִכְּבוֹד הַכֵּס לִגְזֹל.

תְּחִלָּה הִשְׁחִיתוּ כָּל חֶלְקָה, מְפֹרָדִים,

עַכְשָׁו בְּמִרְיָם הֵם נֶגְדִּי מְאֻחָדִים.

10380

הָעָם מִתְלַבֵּט, תּוֹעֶה, אֵינוֹ בָּטוּחַ,

נוֹהֶה אַחֲרֵיהֶם, נִסְחָף עִם הָרוּחַ.

מפקד עליון:

בְּמוֹרַד הָהָר אִישׁ אֱמוּנֵנוּ מְמַהֵר,

הוּא נִשְׁלַח לְרַגֵּל. לוּ טוֹבוֹת יְבַשֵּׂר!

מרגל ראשון:

אֶת הַמְּשִׂימָה הִשְׁלַמְנוּ

10385

בְּפִקְּחוּת וּבְעָרְמָה

וּלְכָל מָקוֹם חָדַרְנוּ;

אַךְ לֹא צָלְחָה הַמְּזִמָּה.

רַבִּים בָּעָם יְפַקְפְּקוּ,

גַם אִם לְךָ נֶאֱמָנִים,

10390

חִדְלֵי־אוֹנִים הֵם, יִצְטַדְּקוּ:

קֶרַע, מֶרִי הֲמוֹנִים.

קיסר:

הָאָנֹכִי רַק עַל טוֹבָתוֹ יִשְׁקֹד;

אֵין הַכָּרַת תּוֹדָה, חִבָּה, חוֹבָה, כָּבוֹד.

וְכִי לֹא יַחְשׁשׁ, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר,

10395

כִּי אֵשׁ בְּבֵית שָׁכֵן גַּם בְּבֵיתוֹ תִּבְעַר?578

מפקד עליון:

הִנֵּה שֵׁנִי חוֹזֵר, לְאַט בָּהָר יוֹרֵד,

כֹּה מְיֻגָּע הוּא, עַד כִּי כָּל גּוּפוֹ רוֹעֵד.

מרגל שני:

קֹדֶם בְּשִׂמְחָה הִבְחַנּוּ,

מְהוּמַת אֵימִים תִּרְחַשׁ;

10400

בְּמַפְתִּיעַ – לֹא צִפִּינוּ,

קָם לָעָם קֵיסָר חָדָשׁ.

בְּנָתִיב סָלוּל מֵרֹאשׁ

הֶהָמוֹן נִקְרָא לְסֵדֶר;

שִׂים דִּגְלֵי כָּזָב בָּרֹאשׁ,

10405

וְכֻלָּם רָצִים – כְּעֵדֶר!

קיסר:

קֵיסָר־יָרִיב מוֹעִיל לְעִנְיָנִי,

עַתָּה בָּרוּר לִי שֶׁהַקֵּיסָר – אֲנִי.

רַק כְּחַיֶָּל עַד כֹּה חָגַרְתִּי שִׁרְיוֹן,

עַתָּה יְשָׁרְתֵנִי בַּתַּפְקִיד הָעֶלְיוֹן.

10410

בְּכָל חֲגִיגָה, וְלוּ גַּם קְטַנָּה,

מֻשְׁלָם הָיָה הַכֹּל, חָסְרָה הַסַּכָּנָה.

לַעֲצַתְכֶם שִׂחַקְתִּי בְּהַשְׁחָלַת כִּידוֹן;

לִבִּי הָלַם בְּעֹז, דִּמִּיתִי קְרָב אַחֲרוֹן;

לוּלֵא הִמְלַצְתֶּם שֶׁמִּקְּרָב אֶמָּנַע,

10415

כְּבָר הָיְתָה לְרֹאשִׁי עֲטֶרֶת־חַיִל נוֹשָׁנָה.

לָרִאשׁוֹנָה גִּלִּיתִי אֶת עַצְמָאוּתי

כְּשֶׁבְּמַלְכוּת הָאֵשׁ אָז נִשְׁקְפָה דְּמוּתִי.579

יְסוֹד הָאֵשׁ לָפַת אוֹתִי בִּיקוֹד אַדִּיר,

אָמְנָם רַק חִזָּיוֹן, אַךְ חִזָּיוֹן כַּבִּיר.

10420

עַל נִצָּחוֹן וּתְהִלֶָּה בִּמְעֻרְפָּל חָלַמְתִּי,

עַכְשָו אַשְׁלִים אֶת שֶׁבַּעֲווֹנִי הֶחְמַצְתִּי.

(הכרוזים מתכוננים לקרוא את הקיסר המתחרה לקרב־ביניים.

פאוסט בשריון, קסדתו סגורה למחצה.

שלושת הגיבורים חמושים ולבושים כמקודם).

פאוסט:

נַחֲבֹר אֲלֵיכֶם, וּנְקַוֶּה בְּלִי נְזִיפָה;

גַּם בְּלִי סִכּוּן הַזְּהִירוּת יָפָה.

הֵן תֵּדַע כִּי בֶּן־הָהָר הוֹגֶה, חוֹשֵׁב,580

10425

וּבִכְתַב־טֶבַע וְצוּרִים בָּקִיא הֵיטֵב,

וּשְׁלַל רוּחוֹת שֶׁרָחֲקוּ מִן הַמִּישׁוֹר,

לֹא פַּעַם אַחַת בַּסְּלָעִים מָצְאוּ מִסְתּוֹר.

בִּמְבוֹכֵי הַנְּקִיקִים הֵם עֲמֵלִים,

בְּאֵד רָווּי מַתֶּכֶת שֶׁל גָזִים אֲצִילִים,

10430

בּוֹחֲרִים, בּוֹחֲנִים, מְחַבְּרִים, מוֹצִיאִים,

וּמִשְׁאַלְתָּם אַחַת: לִהְיוֹת לְמַמְצִיאִים.

בְּאֶצְבַּע חֲרִישִׁית שֶׁל עֲנָקֵי הָרוּחַ

בִּבְרִיּוֹת שְׁקוּפוֹת שׁוֹקְדִים חַיִּים לָפוּחַ;

וּבְגָבִישׁ דּוֹמֵם עִדָּן וְעִדָּנִים

10435

בְּאֵרוּעֵי עוֹלָם שֶׁל מַעְלָה מְעַיְּנִים.

קיסר:

שָׁמַעְתִי עַל כָּךְ, וְאַתָּה עָלַי נֶאֱמָן;

אַךְ אֵיךְ, אִישִׁי הַטּוֹב, כָּל זֶה קָשׁוּר

לְכָאן?

פאוסט:

בַּעַל־אוֹב מִנּוֹרְצֶ’ה, הַסַּבִּינִי, אָדוֹן,581

עוֹמֵד לְשֵׁרוּתְךָ, מָסוּר וְנָכוֹן.

10440

גְּזַר־דִּין מַחֲרִיד נִגְזַר עַל הֶחָכָם,

הַזְּרָדִים פִּצְפְּצוּ, הָאֵשׁ כְּבָר לִחֲכָה,

סָבִיב־סָבִיב גִּזְרֵי עֵץ יָבֵשׁ עֲרוּכִים,

בְּזֶפֶת וּבְגָפְרִית הֵיטֵב מְשׁוּחִים;

לֹא אִישׁ, לֹא אֵל, לֹא שָׂטָן לוֹ יַעֲמֹד,

10445

אַךְ הוֹד מַלְכוּתְךָ נִפֵּץ כַּבְלֵי הַיְקוֹד.

בְּרוֹמָא זֶה קָרָה. הוּא מֵאָז אֲסִיר־תּוֹדָה,

אַחַר מַהֲלָכֶיךָ עוֹקֵב בַּחֲרָדָה.

מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם שָׁכַח אֶת עַצְמוֹ

וְשׁוֹאֵל לִשְׁלוֹמְךָ בַּכּוֹכָב, בַּתְּהוֹמוֹת.

10450

אוֹתָנוּ הִזְעִיק הוּא, דָּחוּף וְנִמְהָר

לָחוּשׁ לְעֶזְרָתְךָ. גְּדוֹלִים כֹּחוֹת הָהָר;

הַטֶּבַע פּוֹעֵל שָׁם בִּדְרוֹר כֹּה צָרוּף

שֶׁהַכֹּמֶר הַכְּסִיל יְכַנֶּה זֹאת כִּשּׁוּף.

קיסר:

בִּימֵי חֲגִיגָה, עֵת נְקַדֵּם פְּנֵי קְרוּאִים,

10455

וּלְמִשְׁתֵּה שָׂשׂוֹן הָעוֹלְצִים מַגִּיעִים,

נִשְׂמַח בְּכָל מִי שֶׁמְּפַלֵּס פְּנִימָה דַּרְכּוֹ,

גַּם אִם הָאוּלָם מָלֵא עַד אֶפֶס מָקוֹם.

אַךְ בָּרוּךְ כִּפְלַיִם הָאִישׁ הַנֶּאֱמָן

שֶׁאֶת כֹּחוֹ בַּצַּר מַצִּיעַ לְמִשְׁעָן.

10460

בִּשְׁעַת בֹּקֶר, כְּשֶׁהַגּוֹרָל עוֹד סָתוּם,

וְכַפּוֹת הַמֹּאזְנַיִם עוֹד טֶרֶם נָטוּ.

אַךְ אַל נָא תִּשְׁלֹף מִנְּדָנָהּ אֶת חַרְבְּךָ,

בְּיוֹם קָדוֹשׁ זֶה, הָשֵׁב אֶת זְרוֹעֲךָ,

וְכַבֵּד אֶת הָרֶגַע בּוֹ הַרְבֵּה אֲלָפִים

10465

בַּעֲדִי וְנֶגְדִּי אֶת נַפְשָׁם מְחָרְפִים.

אִישׁ לְלִבּוֹ יִרְאֶה! מִי שֶׁלַּכֵּס נִכְסָף

צָרִיךְ לְהַתְאִים לַשִּׁלְטוֹן בִּסְגֻלּוֹתָיו.

וְרוּחַ רְפָאִים זֶה שֶׁקָּם עַתָּה עָלַי,

קוֹרֵא עַצְמוֹ קֵיסָר וְאָדוֹן עַל אַדְמוֹתַי,

10470

רֹאשׁ הַצָּבָא, נְגִיד הַנְּגִידִים,

אֶגְרוֹפִי שֶׁלִּי יְשִׁיבוֹ אֶל הַמֵּתִים.582

פאוסט:

צָרִיךְ לְהָבִיא עֲלִילָה לְסִיּוּמָהּ,

אַךְ אֶת רֹאשְׁךָ אַל תְּחַשׂף לַסַּכָּנָה.

הַאֵין לְקַסְדָּתְךָ גַּם נֵזֶר, גַּם צִיץ? 583

10475

מָגֵן הִיא לָרֹאשׁ שֶׁאוֹתָנוּ מַמְרִיץ.

בְּלִי הָרֹאשׁ, מַה שָּׁוִים הָאֵיבָרִים?

אִם הוּא נִרְדָּם, כּוֹשְׁלִים הָאֲחֵרִים,

אִם הוּא נִפְצָע, כֻּלָּם בַּנּוֹפְלִים,

יַבְרִיאוּ מֵחָדָשׁ אִם הוּא אַךְ יַחְלִים.

10480

הַזְּרוֹעַ תָּחוּשׁ לְנַצֵּל אֶת הַיְכֹלֶת

לְהַגְבִּיהַּ הַמָּגֵן, לְסוֹכֵךְ עַל הַגֻּלְגֹּלֶת;

הַחֶרֶב גַּם הִיא לֹא תְּוַתֵּר עַל זְכוּתָהּ,

תִּשָּׁלֵף בְּלִי דִּחוּי וְתָשִׁיב מַכָּה;

הַרֶגֶל, זְרִיזָה, תִּצְטָרֵף, כַּמוּבָן,

10485

וְחִיש־קַל תֻּנַּח עַל עֹרֶף הַקָּרְבָּן.

קיסר:

כָּךְ חֲרוֹן אַפִּי וְכָךְ אֶנְהַג בַּקָּם עָלַי,

הָרֹאשׁ הַיָּהִיר יְהֵא הֲדוֹם לְרַגְלַי.584

הכרוזים (חוזרים):

לֹא כָּבוֹד הָיָה חֶלְקֵנוּ,

כְּשֶׁבְּעֹז וַאֲצִילוּת

10490

שָׁם הִשְׁמַעְנוּ קְרִיאָתֵנוּ;

הֵם פָּרְצוּ בִּצְחוֹק חָלוּל:

“קֵיסַרְכֶם מִזְּמַן אֵינֶנּוּ,”

שָׁב הַהֵד בִּגְעִיָּה,

"רַק עוֹלֶה בְּזִכְרוֹנֵנוּ

10495

כְּסִפּוּר מַעֲשִׂיָּה."

פאוסט:

הִתְקַיֵּם חֶפְצָם שֶׁל טוֹבֵי אֲנָשֶׁיךָ.

הַשּׁוֹמְרִים אֱמוּנִים לֹא יֵלְכוּ מֵעָלֶיךָ.

הָאוֹיֵב קָרֵב, חֵילְךָ צְמֵא קְרָבוֹת;

צַוֵּה לְהַתְקִיף, זֶהוּ רֶגַע נָאוֹת.

10500


קיסר:

עַל הַפִּקּוּד הֲרֵינִי מְוַתֵּר.

(למפקד העליון:)

לְיָדֶיךָ, נָסִיךְ, אֲנִי אוֹתוֹ מוֹסֵר.

מפקד עליון:

אִם כֵּן, יָנוּעַ אֲגַף יָמִין לְפָנִים,

אֶל שְׂמֹאל הָאוֹיֵב הַמְּטַפֵּס עַד לְכָאן,

וּבְטֶרֶם יִפְסַע צְעָדִים אַחֲרוֹנִים

10505

יִכָּנַע לִגְדוּד צָעִיר, נוֹעָז וְנֶאֱמָן.

פאוסט:

הַרְשֵׁה נָא אֵפוֹא שֶׁבֶּן־חַיִל זֶה

יִצְטָרֵף לְשׁוּרוֹת הַגְּדוּד הַיּוֹצֵא;

יִשְׁתַּלֵּב לְהַפְלִיא בֵּין הַשּׁוּרוֹת

וְיַפְגִּין אֶת כֹּחוֹ בְּמִפְעֲלֵי גְּבוּרוֹת.

10510

(מצביע לימין.)

שוחֵרמָדון (צועד לפנים):

מִי שֶׁיַּרְאֶה אֶת פַּרְצוּפוֹ לֹא יִזְכֶּה לַחֲזֹר,

כִּי אִם בְּלֶסֶת מְעוּכָה וּמְרֻסֶּקֶת;

מִי שֶׁיַּפְנֶה לִי עֹרֶף יִמָּלֵק צַוָּארוֹ,

וְיֻטַּל כִּסְמַרְטוּט שְׁבוּר גּוּף וּמַפְרֶקֶת.

וְאִם גַּם חִַיָּלֶיךָ יֵדְעוּ לְהַכּוֹת,

10515

בְּעוֹדִי מִשְׁתּוֹלֵל, בְּחֶרֶב וּבְאַלּוֹת,

יִפֹּל צַר עַל צַר, אִישׁ עַל גַּב רֵעֵהוּ,

וּבְעֶצֶם דָּמָם חַיָּלָיו יִטְבָּעוּ.

(יוצא.)

מפקד עליון:

פָלַנְגוֹת הַמֶּרְכָּז יֵצְאוּ עַכְשָׁו לַמְּשִׂימָה,

וּבַצַּר יִתְנַגְּשׁוּ בְּכֹחַ וּבְעָרְמָה;

10520

מְעַט לַיָּמִין, שָׁם הִצְלִיחוּ כֹּחוֹתֵינוּ

לְסַכֵּל בַּחֲרוֹנָם אֶת תָּכְנִית אוֹיְבֵינוּ.

פאוסט (מצביע למרכז):

יֵצֵא אֵפוֹא גַּם הוּא בִּפְקֻדָּתְךָ לַקְּרָב.

קַל־תְּנוּעָה הוּא, וְאֶת הַכֹּל יִסְחַף אַחֲרָיו.

מהֵרשלָל (צועד לפנים):

לִגְבוּרַת צְבָא הַקֵּיסָר הַמְהֻלָּל

10525

יֵשׁ לְהוֹסִיף אֶת חֶדְוַת הַשָּׁלָל;

וּלְכֻלָּם מַטָּרָה אַחַת מֵעַכְשָׁו:

אֹהֶל הַקֵּיסָר הַיָּרִיב וְאוֹצְרוֹתָיו.

הַרְבֵּה לֹא יַסְפִּיק בְּכִסְאוֹ לְהִתְפָּאֵר,

כִּי אֲנִי בְּרֹאשׁ הַפָלַנְגּוֹת מִסְתַּעֵר.

10530

חַשְׁבָּז (רוכלת, מתרפקת עליו): 585

הוּא לֹא אִישִׁי, אַךְ אוֹתוֹ אֲחַבֵּב

יוֹתֵר מִכָּל מְחַזֵּר־מְאַהֵב.

קָצִיר סְתָוִי זֶה לִשְׁנֵינוּ נוֹעַד!

אִשָּׁה חַמְדָנִית הִיא יְצוּר לֹא נֶחְמָד,

וְלֹא תַּחֲמֹל כַּאֲשֶׁר תִּגְזֹל;

10535

לַנִּצָּחוֹן! מֻתָּר הַכֹּל.

(שניהם יוצאים.)

מפקד עליון:

וּמִשְּׂמֹאלֵנוּ, כְּפִי שֶׁמִּסְתַּמֵּן,

תּוֹקֶף יְמִינָם בְּכָל עֹז. מִסְתַּכֵּן

כָּל אִישׁ מֵאֲנָשֵׁינוּ בִּקְרָב אַכְזָר

עַל שְׁלִיטָה בִּנְקִיק הֶהָרִים הַצַּר.

10540

פאוסט (רומז לשמאל):

הוֹאֵל, אָדוֹן, עַל הַהוּא לֹא לִפְסֹחַ;

לֹא יַזִּיק לְתַגְבֵּר גִּבּוֹרִים בִּמְעַט כֹּחַ.

בַּלְתַּרְפֶּה (צועד לפנים):

לַאֲגַף שְׂמֹאל לֹא נִשְׁקֶפֶת סַכָּנָה!

בַּמָּקוֹם בּוֹ אֶמָּצֵא, הָאֲחִיזָה אֵיתָנָה;

הַזָּקֵן יַעֲמֹד שָׁם עַל מִשְׁמַרְתּוֹ,

10545

גַּם בָּרָק לֹא יִסְדֹּק אֶת אֲשֶׁר אִתּוֹ.

(יוצא.)

מפיסטופלס (יורד ובא):

הַבִּיטוּ אֵיךְ מִכָּל פִּנָּה,

מִכָּל צוּק־סֶלַע מְשֻׁנָּן,

הַחֲמוּשִׁים פֹּה נוֹהֲרִים

לְהָצֵר שְׁבִילֵי הָרִים,

10550

נוֹשְׂאֵי קְסָדוֹת, שִׁרְיוֹן, חֲנִית,

יוֹצְרִים חוֹמַת מָגֵן עָרְפִּית,

לִפְקֻדָּתֵנוּ מַמְתִּינִים.

(חֶרש, למביני דבר):

אַל תִּשְׁאֲלוּ מִנַּיִן הֵם.

אָכֵן דָּאַגְתִּי לְרוֹקֵן

10555

כָּל בֵּית־מְלָאכָה מִבְּעוֹד מוֹעֵד;

שָׁם נִצְּבוּ, רְכוּבִים וְרַגְלִים,

כְּמוֹ עוֹד בָּאָרֶץ הֵם מוֹשְׁלִים;

פַּעַם קֵיסָר, אַבִּיר, חַיָּל,

הַיּוֹם חָלוּל כְּקוֹנְכִיָּה;

10560

רוּחוֹת בָּם הִשְׁתַּכְּנוּ בֵּינְתַיִם,

לְהַחֲיוֹת יְמֵי בֵּינַיִם.586

וְאַף אִם רַק שֵׁדוֹן בִּפְנִים,

הָרֹשֶׁם עַז כִּלְפָנִים.

(בקול רם: )

שִׁמְעוּ אֵיךְ הֵם רוֹתְחִים מִזַּעַם,

10565

פַּח בְּפַח נוֹגְחִים בְּרַעַם!

גַּם דִּגְלוֹנִים מִתְנוֹפְפִים

לַאֲוִיר צַח נִכְסָפִים.

זִכְרוּ שֶׁעַם קַדְמוֹן כָּאן חָשׁ

לְהִלָּחֵם בִּקְרָב חָדָשׁ.

10570

(תרועת שופר מבעיתה מלמעלה. במחנה האויב התמוטטות ניכרת לעין.)

פאוסט:

קַו הָאֹפֶק מִתְקַדֵּר,

רַק פֹּה וָשָׁם עוֹד מִזְדַּהֵר

בָּרָק אָדֹם הֲרֵה גּוֹרָל;

הַנֶּשֶׁק כְּבָר בְּדָם מָרוּחַ,

סְלָעִים וְיַעַר, גַּם הָרוּחַ,

10575

שָׁמַיִם מִתְעָרְבִים בַּקְּרָב.

מפיסטופלס:

אֲגַף יָמִין עוֹמֵד בַּפֶּרֶץ,

אַךְ עוֹד בּוֹלֵט שָׁם מִמֶּרְחָק

שׁוֹחֵרְמָדוֹן זֶה הָעֲנָק

עוֹשֶׂה שֶׁלּוֹ בִּמְלֹא הַמֶּרֶץ.

10580

קיסר:

תְּחִלָּה רָאִיתִי יָד מוּנֶפֶת,

עַכְשָׁו תְּרֵיסַר עֵינִי שׁוֹזֶפֶת,

חֻקֵּי הַטֶּבַע נִפְרָעִים.

פאוסט:

שָׁמַעְתָּ עַל אֵדֵי־שְׁרָבִים

שֶׁבְּסִיצִילְיָה מַרְהִיבִים? 587

10585

בְּנֹגַהּ עַז שֶׁל יוֹם בָּהִיר,

הֵם לַגְּבָהִים עוֹלִים צָפִים

וּבַשָּׁמַיִם מִשְׁתַּקְּפִים.

נִגְלֶה אָז מַחֲזֶה נָדִיר:

עָרִים נָעוֹת אָנֶה וָאָנָה

10590

גַּנִּים דּוֹאִים שָׁם מַטָּה, מַעְלָה,

תְּמוּנָה אַחַר תְּמוּנַת אֲוִיר.

קיסר:

אַךְ כֹּה מוּזָר! אֵילוּ בְּרָקִים

חֻדֵּי הַכִּידוֹנִים יוֹרְקִים;

רָמְחֵי פָלַנְגּוֹת כְּמוֹ מֹרְטוּ

10595

וּבְלֶהָבוֹת זְרִיזוֹת נִצְּתוּ.588

הַכֹּל נִרְאֶה כְּעֵין מִקְסָם.


פאוסט:

סְלַח, אָדוֹן, אִם עִקְבוֹת רוּחָם

שֶׁל רְפָאִים מִימֵי עָבָר,

זִיו דְיוֹסְקוּרִים מְאֻחָר,

10600

שֶׁכָּל סַפָּן נִשְׁבָּע בִּשְׁמָם,

כָּאן יַאַזְרוּ שְׁאֵרִית כֹּחָם.

קיסר:

וּלְמִי, אֱמֹר, נָחוּב תּוֹדָה,

כְּשֶׁיַּד הַטֶּבַע בְּחַסְדָּהּ

נוֹטָה לָנוּ פִּלְאֵי עוֹלָם?

10605

מפיסטופלס:

לְמִי אִם לֹא לְאִישׁ חָכָם

שֶׁגּוֹרָלְךָ נוֹשֵׂא אִתּוֹ?

אִיּוּם אוֹיְבִים, עַזּוּת מִצְחָם

פָּגְעוּ בְּעֹמֶק נִשְׁמָתוֹ.

אֶת תּוֹדָתוֹ לְךָ חַיָּב,

10610

גַּם אִם תַּעֲלֶה לוֹ בְּחַיָּיו.

קיסר:

לִי הֵרִיעוּ בְּחֹם כַּאֲשֶׁר הֻכְתַּרְתִּי;

נֶחְשַׁבְתִּי בְּעֵינֵיהֶם, וְלִבְדֹּק זֹאת אָמַרְתִּי.

נָקֵל הָיָה לִי, בְּלִי מַחֲשָׁבָה יְתֵרָה,

לָתֵת לִלְבֶן־זָקָן אֲוִיר צַח כִּתְשׁוּרָה.

10615

לַכְּמָרִים קִלְקַלְתִּי אֶת שַׁעֲשׁוּעֵיהֶם,

מַה שֶּׁלֹּא הֶעֱלָה אֶת קַרְנִי בְּעֵינֵיהֶם.

עַכְשָׁו, אַחֲרֵי עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים,

אֶזְכֶּה בִּגְמוּל עַל חֲסָדִים נוֹשָׁנִים?

פאוסט:

מִצְווֹת צוֹבְרוֹת עִם הַזְּמַן גְּמוּל נָאוֹת.

10620

שָׂא מַבָּטְךָ לִמְרוֹם הָרָקִיעַ!

מִשָּׁם, דּוֹמֶה, הוּא יִשְׁלַח לְךָ אוֹת,

שִׂים לֵב, הוּא בְּקָרוֹב יוֹפִיעַ.

קיסר:

עַיִט דּוֹאֶה שָׁם בַּמֶּרְחָב,

גְרִיפוֹן אַכְזָר דּוֹלֵק אַחְרָיו.589

10625

פאוסט:

שִׂים לֵב: זֶה אוֹת מֵפִיק רָצוֹן.

יְצוּר פִּלְאִי הוּא הַגְּרִיפוֹן;

וְאֵיךְ הוּא אֶת עַצְמוֹ שׁוֹכֵחַ

עַד כִּי בָּעַיִט יִשְׁתַּלֵּחַ?

קיסר:

עַכְשָׁו חָגִים בְּמַעְגָּלִים

10630

זֶה מוּל זֶה – וּבְבַת אַחַת

תּוֹקְפִים בְּכֹחַ וּבְלִי חַת,

זֶה בִּבְשָׂרוֹ שֶׁל זֶה קוֹרְעִים.

פאוסט:

אֵיךְ הַגְּרִיפוֹן בֶּן הַבְּלִיַּעַל,

מֻכֶּה לִבְלִי הַכֵּר, מָרוּט,

10635

בִּזְנַב אַרְיֵה מוּבָס, שָׁמוּט,

צוֹלֵל אֶל בֵּין עֲצֵי הַיַּעַר.

קיסר:

הַלְוַאי וְיִתְגַּשֵּׁם הָאוֹת!

אֶצְפֶּה נִדְהָם אֶל הַבָּאוֹת.

מפיסטופלס (אל צד ימין): 590

מִתְקְפוֹתֵינוּ הַנִּשְׁנוֹת

10640

בִּצְבָא הַצַּר עוֹשׂוֹת שַׁמּוֹת,

וּבִצְעָדִים מְהֻסָּסִים

הֵם לַיָּמִין כְּבָר נְסוֹגִים,

בְּכָךְ הֵטִילוּ מְבוּכָה

בְּגוּשׁ הַשְּׂמֹאל, עִקַּר כֹּחָם.

10645

חֹד הַפָלַנְגּוֹת הֶחָזָק

עוֹבֵר לִימִין וּכְבָזָק

תּוֹקֵף בִּנְקֻדַּת חֻלְשָׁה. –

וּכְּגַלֵּי סוּפָה עַכְשָׁו

שׁוֹצְפִים רוֹתְחִים כֹּחוֹת שָׁוִים,

10650

בְּמִשְׁנֵה־עֹז מִתְגּוֹשְׁשִׁים;

נִשְׂגָּב מִזֶּה עוֹד לֹא הָיָה,

יָדֵנוּ עַל הָעֶלְיוֹנָה!

קיסר (משמאל, לפאוסט):

רְאֵה, גָּרוּעַ מַצָּבֵנוּ,

וּמִתְעַרְעֶרֶת עֶמְדָּתֵנוּ.

10655

אֵין מְיַדִּים עוֹד אַבְנֵי קֶלַע,

כֹּחוֹת אוֹיֵב טִפְּסוּ בַּסֶּלַע,

מַאַחְזֵי־עָל נְטוּשִׁים.

הִנֵּה! הֲמוֹן אוֹיֵב מַרְשִׁים

לוֹחֵץ בְּכֹחַ מְחֻדָּשׁ, 10660

אוּלַי הַמַּעֲבָר נִכְבַּשׁ,

קֵץ בָּא לְתִמְרוֹנֵי כָּזָב!

הֵן כָּל טַכְסִיסֵיכֶם לַשָּׁוְא.

(אתנחתא.)

מפיסטופלס:

שְׁנֵי עוֹרְבַי טָסִים־בָּאִים,

מַה בְּשׂוֹרָה הֵם מְבִיאִים?

10665

אוּלַי רָעָה נְבוּאָתָם.

קיסר:

עוֹפוֹת נוֹשְׂאֵי אָסוֹן הִגִּיעוּ,

מִפְרָשׂ שָׁחוֹר אוּלַי הֵבִיאוּ

מִן הַנְּקִיק עֲקֹב הַדָּם?

מפיסטופלס (לעורבים):

שְׁבוּ כָּאן לְיַד אָזְנַי, צָמוּד.

10670

בֶּן־חָסוּתְכֶם אֵינוֹ אָבוּד,

מֵעֲצַתְכֶם תָּמִיד יֶחְכַּם.

פאוסט (לקיסר):

עַל הַיּוֹנִים וַדַּאי שָׁמַעְתָּ

אֲשֶׁר תָּמִיד שָׁבוֹת הַבַּיְתָה

אֶל הַשּׁוֹבָךְ מִקְּצוֹת תֵּבֵל?

10675

כָּךְ גַּם כָּאן, אַךְ יֵשׁ הֶבְדֵּל:

דֹּאַר־שָׁלוֹם הִיא הַיּוֹנָה,

עוֹרֵב הוּא שְׁלִיחַ מִלְחָמָה.

מפיסטופלס:

בְּשׂוֹרָה רָעָה נוֹשְׂאִים הֵם לָנוּ.

הַבֵּט וּרְאֵה אֵיךְ גִּבּוֹרֵינוּ

10680

עַל שְׂפַת הַסֶּלַע לְכוּדִים.

צְבָא הָאוֹיֵב שׁוֹלֵט בָּהָר,

וְאִם יִפֹּל הַמַּעֲבָר,

הַסִּכּוּיִים לִשְׂרֹד אוֹבְדִים.

קיסר:

אִם כָּךְ אֱמֶת הִיא שֶׁרֻמֵּיתִי!

10685

בְּרִשְׁתְּכֶם אָכֵן נָפַלְתִּי,

מֵאָז נוֹקַשְׁתִּי בָּהּ, אֶחְרַד.

מפיסטופלס:

אֱמַץ! עוֹד לֹא הַכֹּל אָבַד.

עָרְמָה צָרִיךְ וְסַבְלָנוּת!

בְּקַו הַגְּמָר הַקְּרָב צָמוּד.

10690

שְׁלִיחַי צוֹפִים בְּנֶאֱמָנוּת,

צַוֵּה, וַאֲקַבֵּל פִּקּוּד!

מפקד עליון (שהצטרף אליהם בינתיים):

עִם אֵלֶּה דַּוְקָא הִתְחַבַּרְתָּ,

מִלְּכַתְּחִלָּה אוֹתִי צִעַרְתָּ

מַזַּל כִּשּׁוּף אֵינוֹ יַצִּיב.

10695

גּוֹרַל הַקְּרָב לֹא בְּיָדִי הוּא,

אֵלֶּה פָּתְחוּ בּוֹ, יְסַיְּמוּהוּ,

אֲנִי אֶת הַמַּטֶּה מֵשִׁיב.

קיסר:

שָׁמְרֶנּוּ עַד שֶׁהַמַּזָּל

אוּלַי יָשׁוּב יָאִיר פָּנָיו.

10700

חִיל יְמַלְּאֵנִי, הַנָּבָל,

הוּא וְיוֹעֲצָיו־עוֹרְבָיו.

(למפיסטופלס: )

לְתֵת מַטִּי אֵינִי מוּכָן,

אֵינְךָ נִרְאֶה לִי מְהֵימָן;

פַּקֵּד וּמְצָא מוֹצָא נָאוֹת!

10705

אֲשֶׁר נִגְזַר יָקוּם לִהְיוֹת.

(פורש לאוהל עם המפקד העליון.)

מפיסטופלס:

לוּ יִתֵּן לוֹ הַמּוֹט הַקֵּהֶה תּוֹחֶלֶת!

לָנוּ לֹא יָבִיא תּוֹעֶלֶת,

מַשֶּׁהוּ מִן הַצְּלָב בּוֹ מָצוּי.

פאוסט:

מַה נַּעֲשֶׂה?

10710


מפיסטופלס:

הַכֹּל כְּבָר עָשׂוּי!

נוּ, אַחַי הַשְּׁחוֹרִים, חִישׁ לַמְּלָאכָה!

לָאוּנְדִינוֹת בַּאֲגַם־הָהָר שְׂאוּ בְּרָכָה,591

וּבַּקְּשׁוּ נָא מַרְאִית שִׁטָּפוֹן מְאַיֵּם.

בְּטַכְסִיס־נָשִׁים מְרַתֵּק בְּהֶחְלֵט,

הֵן יוֹדְעוֹת לְהַבְדִּיל בֵּין נִדְמֶה לֶאֱמֶת,

10715

וְהֵכֹּל נִשְׁבָּעִים שֶׁמְּדֻבָּר בְּקַיָּם.

(אתנחתא.)

פאוסט:

נִרְאֶה שֶׁעוֹרְבֵינוּ, בְּחֶלְקַת שְׂפָתַיִם,

הִצְלִיחוּ לְהַחֲנִיף לִבְנוֹת הַמַּיִם,

כִּי מַשֶּׁהוּ כְּבָר מְזַרְזֵף מִשָּׁם.

בַּצּוּקִים הַצְּחִיחִים וְהַחֲשׂוּפִים

10720

הֵחֵלּוּ נוֹבְעִים מַעְיָנוֹת שׁוֹצְפִים;

הֵקִיץ הַקֵּץ עַל נִצְחוֹנָם.

מפיסטופלס:

הֲרֵי זוֹ בִּרְכַּת בְּרוּכִים הַבָּאִים!

הַזְּרִיזִים בַּמְטַפְּסִים אֶת נַפְשָׁם לֹא יוֹדְעִים.

פאוסט:

כְּבָר פֶּלֶג לְפֶלֶג יִקְלַח בְּרֹב אוֹן,

10725

וּבְמֶרֶץ־מִשְׁנֶה הֵם זוֹרְמִים בַּמִּדְרוֹן,

הִנֵּה הִתְאַחֲדוּ לְקֶשֶׁת מַבְהִיקָה; 592

זִרְמָם אֶת מִישֹׁרֶת הַצּוּק מֵצִיף

מִתְפַּתֵּל לְכָל עֵבֶר, שׁוֹקֵק, מַקְצִיף,

וּבְמַפָּל אַדִּיר מִתְנַפֵּל לַבִּקְעָה.

10730

לַשָּׁוְא יִסְכְּרוּ גִּבּוֹרִים בְּגוּפָם,

כְּשֶׁגַּל אַדִּירִים מְזַנֵּק לְגָרְפָם.

אֲנִי עַצְמִי נֶחְרָד מִן הַזְּוָעָה.

מפיסטופלס:

אֶת מֵימֵי הַכְּזָבִים אֵינִי רוֹאֶה כְּלָל,

רַק עֵין־אָדָם הֵם יוֹלִיכוּ שׁוֹלָל,

10735

הַחִזָּיוֹן הַזָּר מְבַדְּרֵנִי קִמְעָה.

נִדְמֶה לַשּׁוֹטִים שֶׁהַמַּיִם גּוֹאִים,

בִּתְנוּעוֹת נִלְעָגוֹת בֶּחָרָבָה הֵם שׂוֹחִים,

מְזַנְּקִים תְּהוֹמָהּ גְּדוּדִים־גְּדוּדִים;

הֵם טוֹבְעִים עַל הַקַּרְקַע הַמּוּצָקָה,

10740

וּבַכֹּל בּוּקָה וּמְבֻלָּקָה.

(העורבים חוזרים.)

בְּאָזְנֵי הָרַב־אָמָּן אֶתְכֶם אֲשַׁבֵּחַ,

אֶלָּא אִם תֹּאבוּ בְּעַצְמְכֶם לְהִשְׁתַּבֵּחַ

וְחִישׁ תָּעוּפוּ אֶל הַמַּפָּחָה,

שָׁם עַם־נַנָּסִים בְּלֹא מְנוּחָה

10745

מוֹצִיא נִיצוֹצוֹת מִמַּתֶּכֶת וָצֹר.

בַּקְּשׁוּ, בְּהַרְבֵּה פִּטְפּוּטֵי בֵּיצִים,

אֵשׁ לֶהָבָה מְשַׁלַּחַת גִּצִּים,

כְּכָל שֶׁיַּד הַדִּמְיוֹן תַּעֲצֹר.

אָמְנָם סוּפַת קַיִץ שֶׁבַּמֶּרְחַקִּים

10750

מַתִּיזָה בִּיעָף כּוֹכְבֵי זִקּוּקִים

אֵינָהּ מַחֲזֶה בְּהֶכְרֵחַ נָדִיר;

אַךְ חֲזִיזִים בְּסִבְכֵי הַשִּׂיחִים,

וְכוֹכְבֵי שְׁחָקִים בִּשְׁלוּלִית מִתְפַּצְּחִים

נִדְמֶה לִי שֶׁלֹּא כָּל אֶחָד מַכִּיר.

10755

בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל בַּקָּשָׁה בַּקְּשׁוּ,

עִמְדוּ, הִתְעַקְּשׁוּ; אִם צָרִיךְ, דִּרְשׁוּ.

(העורבים יוצאים. הכל מתרחש כנאמר.)

מפיסטופלס:

לָאוֹיֵב צְפוּיָה מַכַּת חֲשֵׁכָה!

כָּל צַעַד וְשַׁעַל בְּלֹא בִּטְחָה!

רְשָׁפִים בְּכָל פִּנָּה תּוֹעִים,

10760

אוֹר מְסַמֵּא בְּהֶבְזֵק פִּתְאוֹמִי.

הַכֹּל יָפֶה פֹּה לְהַפְלִיא,

חָסֵר רַק לִוּוּי לְמוֹפָע אוֹר־קוֹלִי.

פאוסט:

שִׁרְיוֹנִים חֲלוּלִים שׁוֹכְנֵי מַרְתְּפִים

כְּמוֹ הִתְחַזְּקוּ בָּאֲוִיר הַחָפְשִׁי;

10765

הִנֵּה רוֹעֵשׁ וּמְקַרְקֵשׁ כְּבָר בֵּינְתַיִם

צְלִיל תַּעְתּוּעִים תַּאֲוָה לָאָזְנַיִם.

מפיסטופלס:

אֱמֶת! לֹא נִתָּן לְרַסֵּן אוֹתָם עוֹד;

הָאֲוִיר מְהַדְהֵד מִמַּכּוֹת, מִתְּרוּעוֹת,

כְּמוֹ בִּימֵי אַבִּירִים קְדוּמִים.

10770

עַל זְרוֹעַ וְשׁוֹק בּוֹהֲקִים מָגִנִּים,

וּבֵין אִם הֵם גוּוֶלְפִים אוֹ גִיבֶּלִינִים,593

בַּקְּרָב הַנִּצְחִי שׁוּב נִלְחָמִים הֵם.

שְׁבוּיִים בִּמְרִיבוֹת שֶׁקִּבְּלוּ בִּירֻשָּׁה,

מִתְנַגְּדִים לְפִיּוּס בְּאֵיבָה נְחוּשָׁה;

10775

הַשְּׁאָגָה מְצַלְצֶלֶת בַּמֶּרְחָבִים.

לְבַסּוֹף, כְּפַרְפֶּרֶת, אֵיבַת מִפְלָגוֹת

בְּנִשְׁפֵי הַשֵּׁדִים תְּחוֹלֵל נִפְלָאוֹת,

לֹא תְּוַתֵּר עַל אָלָה אוֹ קְלָלָה;

בְּקוֹל חֶרְדַּת־בַּלָּהָה אֵימְתָנִי,

10780

צוֹרֵם וָחַד, לְעִתִּים אַף שְׂטָנִי,

בְּכָל הַגַּיְא תְּעוֹרֵר חַלְחָלָה.

(התזמורת משמיעה מהומת מלחמה, המתחלפת לבסוף למנגינות־לכת עליזות.)


 

אֹהֶל הַקֵּיסָר־הַמִּתְחָרֶה    🔗

(כס־מלכות, ריהוט עשיר).

מַהֵרְשָׁלָל. חַשְׁבָּז.594

חַשבָּז:

רִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ!

מהֵרשלָל:

גַּם עוֹרֵב לֹא יַשִּׂיגֵנוּ.

חַשבָּז:

אֵיזֶה אוֹצָר פֹּה בַּמִּצְבּוֹר!

10785

בְּמָה אַתְחִיל? בְּמָה אֶגְמֹר?

מהֵרשלָל:

אֹהֶל גָּדוּשׁ פְּאֵר אֵינְסוֹף!

אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּחְטֹף.

חַשבָּז:

שָׁטִיחַ זֶה הוּא כִּלְבָבִי,

קְצָת קָשֶׁה הוּא מִשְׁכָּבִי.

10790

מהֵרשלָל:

כּוֹכַב פְּלָדָה פֹּה, מְחֻדָּד,595

מִכְּבָר חָשַׁקְתִּי בְּאֶחָד.

חַשבָּז:

מְעִיל רָקוּם זָהָב, אָדֹם,

כָּזֶה רָאִיתִי בַּחֲלוֹם.

מהֵרשלָל (לוקח את הנשק):

עִם זֶה קַלָּה הַמְּלָאכָה,

10795

רְצַח, וְלֵךְ לְדַרְכְּךָ.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה צָבַרְתְּ פֹּה כְּבָר,

וְאֵין בַּשַּׂק שָׁלָל יָקָר.

הַנִּיחִי אֶת הַגְּרוּטָאוֹת

וּקְחִי תֵּבָה קְטַנָּה כָּזֹאת!

10800

זוֹ מַשְׂכֻּרְתּוֹ שֶׁל הַצָּבָא,

זָהָב טָהוֹר יֵשׁ בְּחֻבָּה.

חַשבָּז:

אָסוֹן, כְּבֵדָה מֵאֵין כְּמוֹתָהּ;

אוֹי, לֹא אַצְלִיח לְשֵׂאתָהּ.

מהֵרשלָל:

חוּשִׁי, כּוֹפְפִי גּוּפֵךְ!

10805

אֲנִי אֶתְלֶנָּה עַל גַּבֵּךְ.

חַשבָּז:

אֲבוֹי, הִגִּיעַ קֵץ חַיַּי!

הָעֹל שׁוֹבֵר אֶת עַצְמוֹתַי.

(התיבה נופלת ונפתחת.)

מהֵרשלָל:

הִנֵּה הַפָּז פֹּה מִתְגּוֹלֵל –

מַהֵר, אִסְפִי בְּלִי לְיַלֵּל.

10810

חַשבָּז (כורעת):

גְּרֹף לְחֵיקִי מַה שֶּׁתּוּכַל,

גַּם כָּךְ מַסְפִּיק הוּא הַשָּׁלָל.

מהֵרשלָל:

עַכְשָׁו מַסְפִּיק! מַהֵר לַחְזֹר!

(היא מתרוממת.)

אֲבוֹי, בְּסִנָּרֵךְ יֵשׁ חוֹר!

עִם כָּל פְּסִיעָה שֶׁאַתְּ פּוֹסַעַת,

10815

אַתְּ אֶת הָאוֹצָר זוֹרַעַת.

שומרי־ראשו של קיסרנו:

בִּמְקוֹם קְדֻשָּׁה מַה מַּעֲשֵׂיכֶם?

בִּשְׁלַל קֵיסָר שׁוֹלְחִים יַדְכֶם?

מהֵרשלָל:

חֵרַפְתִּי אֶת נִפֶשִי בַּקְּרָב,

וְאֶת חֶלְקִי אֶבְזֹז עַכְשָׁו.

10820

לָנוּ בִּזַּת הָאֹהָלִים,

וְגַם אֲני בֵּין חַיָּלִים.

שומרי־ראש:

אֶצְלֵנוּ אֵין זֶה מְקֻבָּל:

לִהְיוֹת גַּנָּב וְגַם חַיָּל;

מִי שֶׁעוֹבֵד אֶת הַקֵּיסָר

10825

חַיָּב לִהְיוֹת חַיָּל יָשָׁר.

מהֵרשלָל:

יֹשֶר זֶה אֵדַע טִיבוֹ,

מַס כִּבּוּשׁ בְּעֶצֶם שְׁמוֹ.596

מִקְשָׁה אַחַת, אַתֶּם כֻּלְכֶם,

“הַב לִי, הַב”, הִיא סִיסְמַתְכֶם.

10830

(לחַשבָּז:)

קְחִי מַהֵר מַה שֶּנִּתָּן,

אֵינֶנּו רְצוּיִים עוֹד כָּאן.

(יוצאים.)

שומר־ראש ראשון:

וְלָמָּה לְאוֹתוֹ חָצוּף

לֹא סָטַרְתָּ בַּפַּרְצוּף?

שומר־ראש שני:

לֹא אֵדַע אֵיךְ, כֹּחִי נֶעְלַם,

10835

כְּרוּחַ רְפָאִים מַרְאָם.

שלישי:

אוֹתִי תָּקַף טִשְׁטוּשׁ מוּזָר,

וְלֹא רָאִיתִי שׁוּם דָּבָר.

רביעי:

לְהַסְבִּיר אֲנִי יָכוֹל,

הַחֹם הַיּוֹם הָיָה גָּדוֹל,

10840

הָבִיל, דָּבִיק וּמְעֻרְפָּל,

זֶה עָמַד וְזֶה נָפַל,

כָּל אֶחָד גִּשֵּׁשׁ, הִכָּה,

אוֹיֵב נָפַל עִם כָּל מַכָּה,

מוּל הָעֵינַיִם הִבְהוּבִים,

10845

אָזְנַי – שְׁרִיקוֹת וְצִפְצוּפִים.

כָּךְ זֶה נִמְשַׁךְ, וְאָנוּ כָּאן,

רַק אֵיךְ וְלָמָּה לֹא מוּבָן.

(הקיסר נכנס עם ארבעה נסיכים. שומרי־הראש מתרחקים.)

קיסר:597

מַה לִּי וּלְגוֹרָלוֹ? אוֹיְבֵינוּ מוּבָסִים,

עַל פְּנֵי שָׂדוֹת פְּזוּרִים שְׂרִידֵי גְּדוּדִים נָסִים.

10850

הִנֵּה הַכֵּס הָרֵיק, וּשְׁלַל אוֹצְרוֹת בּוֹגְדִים

גּוֹדֵשׁ אֶת הֶחָלָל, רָפוּד בְּמַרְבַדִּים.

וְאָנוּ, מוּגַנִּים בִּידֵי מִשְׁמָר נֶאֱמָן,

נַמְתִּין בְּהוֹד מַלְכוּת לִנְצִיגֵי הָעָם;

מִכָּל עֵבֶר תַּגַּעְנָה בְּשׂוֹרוֹת שִׂמְחָה:

10855

כֻּלָּם בִּי שׁוּב דְּבֵקִים, שְׁלֵוָה הַמַּמְלָכָה,

וְאִם בְּמַחֲנֵנוּ מְעַט כִּשּׁוּף דָּבַק,

בְּמוֹ יָדֵינוּ הֵן נִצַּחְנוּ בַּמַּאֲבָק.

יֵשׁ וּמִקְרֶה יָבוֹא לְעֶזְרַת הַלּוֹחֲמִים,

אִם מֶטֶאוֹר נִחַת עַל צַר, אוֹ מְטַר דָּמִים,

10860

מִמְּעָרוֹת צוּרִים בּוֹקְעִים צְלִילֵי פְּלָאִים,

לִבֵּנוּ מַרְחִיבִים וְלֵב אוֹיֵב פּוֹרְעִים.

מִי שֶׁנֻּצַח הָיָה לְקֶלֶס וּשְׁנִינָה,

מִי שֶׁנִּצַּח נוֹשֵׂא לְאֵל חַסְדּוֹ רִנָּה.

כֻּלָּם אוֹמְרִים אָמֵן, אֵין צֹרֶךְ בִּפְקֻדּוֹת,

10865

“הַשֶּׁבַח לָאֵל” מִתּוֹךְ מִילְיוֹן גְּרוֹנוֹת.598

אֲבָל מַבָּט חָסוּד מִכָּל אַפְנֶה בְּגִיל

אֶל תּוֹךְ לִבִּי פְּנִימָה, שֶׁלֹּא כְּמִנְהָגִי.

נָסִיךְ צָעִיר וָעַז לָרִיק יוֹצִיא יָמָיו,

מִקֵּץ שָׁנִים יִלְמַד לְהַעֲרִיךְ אֶת רְגָעָיו.

10870

עַל כֵּן לָכֶם אֶחֱבֹר, אַרְבַּעַת הַנְּסִיכִים;

עַל בַּיִת וּמְדִינָה בָּרֹאשׁ אֶתְכֶם אָשִׂים.599

(לראשון):

אַתָּה, נָסִיךְ, אֶת הַגְּיָסוֹת יָפֶה עָרַכְתָּ,

וּבִשְׁעַת מִפְנֶה מִבְנָם בְּעֹז הָפַכְתָּ;

בְּעֵת שָׁלוֹם יַכְתִּיב לְךָ הַזְּמַן צְרָכָיו,

10875

הֲרֵי חַרְבִּי, מַרְשָׁל עֶלְיוֹן תְּהֵא עַכְשָׁו.

מרשל עליון:

חֵילְךָ הַנֶּאֱמָן, עַד כֹּה טָרוּד בִּפְנִים,

יַרְחִיב גְּבוּלוֹת, אֶת קַרְנְךָ בַּחוּץ יָרִים,

אֲזַי הַרְשֵׁה שֶׁבְּאַרְמוֹן אֲבוֹתֶיךָ

נַחְגֹּג בְּרֹב פְּאֵר כֵּרָה לְרוֹמְמֶךָ.

10880

אֶת חַרְבְּךָ שְׁלוּפָה אֶשָּׂא לִי בְּגָאוֹן,

וְשֵׁם מַעֲלָתְךָ לַעֲדֵי־עַד יִכּוֹן.

קיסר (לשני):

אַתָּה, הַמְשַׁלֵּב קְשִׁיחוּת עִם אֲדִיבוּת,

הֱיֵה חַדְרָן רָאשִׁי, זֶה לֹא תַּפְקִיד פָּשׁוּט.

אַחְרַאי תִּהְיֶה עַל קְהַל הַמְּשָׁרְתִים,

10885

אֲשֶׁר בִּמְרִיבוֹת אֶת חוֹבָתָם נוֹטְשִׁים;

תְּהֵא אֲצִילוּתְךָ מוֹפֵת מֵאֵין כְּמוֹתוֹ

אֵיךְ לְהִתְחַבֵּב עַל קֵיסָר וּבְנֵי בֵּיתוֹ.

חדרן ראשי:

קִיּוּם רְצוֹן אָדוֹן כֹּה רָם לְחֶסֶד יֵחָשֵׁב,

לַטּוֹב לְסַיֵּעַ, גַּם בָּרַע לְהִתְחַשֵּׁב,

10890

לִהְיוֹת גָּלוּי בְּלִי עָרְמָה, שָׁלֵו בְּלִי תַּרְמִית!

דַּי לִי שֶׁתַּכִּירֵנִי וּלְתוֹךְ לִבִּי תַּבִּיט.

הַאִם תַּרְשֶׁה וְדִמְיוֹנִי אֶת הַכֵּרָה יַמְחִישׁ?

עֵת לַשֻּׁלְחַן תָּסֵב בִּיקָר, אַגַּן זָהָב אַגִּישׁ,

אֶשְׁמֹר בּוֹ טַבְּעוֹתֶיךָ, וְכָךְ תּוּכַל לִטְבֹּל

10895

וּלְרַעֲנֵן יָדֶיךָ; לִי בְּמַבָּט לִגְמֹל.

קיסר:

אָמְנָם עוֹדִי טָרוּד מִכְּדֵי לַחְשֹׁב עַל הִלּוּלָה,

אַךְ לוּ יְהִי! רָאוּי לִשְׂמֹחַ מִן הַהַתְחְלָה.

לשלישי):

אוֹתְךָ אָשִׂים לְשַׂר הַטַּבָּחִים שֶׁלִּי,

אֲדוֹן אַדְמוֹת־מִרְעֶה וְצַיִד, דִּיר, לוּלִים;

10900

אֶת הַתַּפְרִיט לְכָל עוֹנָה אֶבְחַר לְטַעֲמִי,

וְעַל הֲכָנָתָם תִּשְׁקֹד אַתָּה לְמַעֲנִי.

שר הטבחים:

חוֹבָה נְעִימָה הִיא לִי לָצוּם עַד רָעָב,

עַד כִּי הַטּוֹב בְּתַבְשִׁילַי לְחֵךְ קֵיסָר יֶעְרַב.

וְעִם כָּל צֶוֶת הַמִּטְבָּח אֶפְעַל בְּרֹב תְּכוּנָה

10905

גַּם לְקָרֵב רָחוֹק, גַּם לְזָרֵז אֶת הָעוֹנָה.

אַךְ אֵין לִבְּךָ נוֹטֶה לְבִכּוּרִים וְעִדּוּנִים,

תְּבַכֵּר מַאֲכָלִים פְּשׁוּטִים וּמְזִינִים.

קיסר (לרביעי):

אִם עַל־כָּרְחִי נָדוּן בְּחַג וּבְמִּשְׁתֶּה,

אַתָּה, גִּבּוֹר צָעִיר, תִּמְזֹג אֶת הַמַּשְׁקֶה.

10910

כְּשַׂר מַשְׁקִים תִּדְאַג שֶׁמַּרְתְּפַי יִהְיוּ מְלֵאִים

בְּכָל עָסִיס עֵנָב וּשְׁלַל יֵינוֹת נָאִים.

אַתָּה בְּעַצְמְךָ בִּמְשׂוּרָה הַקְפֵּד לִשְׁתּוֹת,

וּמוּל הַשֶּׁפַע הַמְזֻמָּן סוּר מֵהִתְפַּתּוֹת.

שר מַשקים:

אִם אַךְ נוֹתְנִים, נָסִיךְ, אֵמוּן בַּצְּעִירִים,

10915

בְּטֶרֶם תָּחוּשׁ יַהַפְכוּ הֵם לִגְבָרִים.

וְגַם אֲנִי עַל הַכֵּרָה הֵיטֵב אֶשְׁקֹד,

וְלַמִּזְנוֹן הַקֵּיסָרִי אוֹסִיף כָּבוֹד

בְּקַעֲרוֹת זָהָב וָכֶסֶף, כְּלֵי מַחְמָד,

וּלְךָ, מַלְכִי, אֶבְחַר גָּבִיעַ מְיֻחָד:

10920

זְכוּכִית וֶנֶצְיָה חֲלָקָה וּבָהּ גּוֹבֵר

נִיחוֹחַ יַיִן, וְעִם זֹאת לֹא מְשַׁכֵּר.

עַל נֵס כָּזֶה נוֹטִים מִדַּי לְהִשָּׁעֵן,

מְתִינוּתְךָ, הוֹד רוֹמְמוּת, תִּהְיֶה לְךָ מָגֵן.

קיסר:

מַה שֶּׁלָּכֶם הוֹעַדְתִּי בְּשָׁעָה מַכְרַעַת

10925

אָמַרְתִּי בְּמוֹ־פִי, וְסַמְכוּתִי קוֹבַעַת.

גָּדוֹל דְּבַר הַקֵּיסָר, מֻבְטַחַת כָּל מַתָּת,

אַךְ לְחִזּוּק דָּרוּשׁ כָּעֵת אִשּׁוּר הַכְּתָב,

דָּרוּשׁ חוֹתַם מַלְכוּת. וּלְשֵׁם הַבִּצּוּעַ

אִישׁ נָכוֹן בִּזְמַן נָכוֹן הִנֵּה מַגִּיעַ.600

10930

(מופיע הארכיבישוף (ראש הלשכה).)

קיסר:

עֵת עַל קִמְרוֹן מֻרְכֶּבֶת אֶבֶן הָרֹאשָׁה,

לָעַד מֻבְטָח חָסְנוֹ וְלֹא יֵדַע חֻלְשָׁה.

אַרְבָּעָה שָׂרִים בְּכָאן, עַתָּה זֶה הִתְכַּנַּסְנוּ,

וִיסוֹד מוּצָק לְבַיִת וְחָצֵר הִנַּחְנוּ.

אַךְ כָּל מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לַמַּמְלָכָה כִּכְלָל,

10935

מְלֹא כָּבְדּוֹ עַל בְּסִיס הַחֲמִשָּׁה יֻטַּל.

בְּאַרְצוֹתַי יִזְרַח אוֹרָם מֵעַל כֻּלָּם,

עַל כֵּן מוֹרֶה אֲנִי כָּאן לְהַרְחִיב גְּבוּלָם

לַנְּחָלוֹת שֶׁל אֵלֶּה שֶׁקָּשְׁרוּ נֶגְדִּי קְשָׁרִים.

אַתֶּם, נֶאֱמָנַי, זוֹכִים בַּאֲזוֹרִים נָאִים

10940

וּבִירֻשָׁה, קְנִיָּה, חִלּוּף, לָכֶם שְׁמוּרָה הַזְּכוּת

לְהִתְפַּשֵּׁט וּלְהִתְרַחֵב לְפִי הַהִזְדַּמְּנוּת.

עַל כֵּן גַּם תֵּהָנוּ אַתֶּם בְּכֹחַ הַחֻקָּה

מִכָּל אֲשֶׁר לָכֶם בִּזְכוּת כְּבַעֲלֵי קַרְקַע.

אַתֶּם תַּכְרִיעוּ בַּמִּשְׁפָּט בְּפִסְקֵיכֶם,

10945

וְלֹא יְהֵא עִרְעוּר בָּעַרְכָּאוֹת עַל מִשְׁפַּטְכֶם.

לָכֶם כַּחֹק מַס, מֶכֶס, בְּלוֹ, הֶטֵּל וְאַף אַגְרוֹת,

מִכְסוֹת מַטְבֵּעַ, מַעֲבָר, גַּם מֶלַח וּמִכְרוֹת.

בְּכָךְ לָכֶם אַפְגִּין אֶת שַׁלְמֵי תּוֹדָתִי,

וְרַק מְעַט יֶחְסַר לָכֶם לְתֹאַר מַלְכוּתִי.

10950

ארכיבישוף:

בְּשֵׁם הַכֹּל אוֹדֶה בְּחֹם לְחַסְדְּךָ!

אוֹתָנוּ תְּחַזֵּק, חִזַּקְתָּ כֹּחֲךָ.

קיסר:

לָכֶם הַחֲמִשָּׁה כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה אֶחְלֹק.

אֶחְיֶה לְמַעַן מַמְלַכְתִּי וּבַחַיִּים אֶחְשֹׁק;

אֲבָל שַׁלְשֶׁלֶת אֲבוֹתַי תָּסֵב אֶת מַבָּטִי

10955

מִשְּׁאִיפוֹת הָרֶגַע אֶל אִיּוּם עָתִיד.

הֵן אֶפָּרֵד מִיַּקִּירַי בְּבוֹא יוֹמִי,

וַעֲלֵיכֶם יֻטַּל לִבְחֹר יוֹרֵשׁ לִשְׁמִי.

אוֹתוֹ תַּכְתִּירוּ עַל מִזְבַּח הַקֳּדָשִׁים,

וְסוֹף יָבוֹא לִימֵי הַסַּעַר הַקָּשִׁים.

10960

ארכי־ראש־לשכה:

בְּלֵב מָלֵא גַּאֲוָה, אַךְ גַּם בְּהַכְנָעָה,

יָשׁוּחוּ בְּפָנֶיךָ רִאשׁוֹנֵי הַמַּעֲלָה,

כָּל עוֹד הַדָּם הַנֶּאֱמָן זוֹרֵם בַּוְּרִיד,

אָנוּ הַגּוּף שֶׁכִּרְצוֹנְךָ אַתָּה תָּנִיד.

קיסר:

יִהְיוּ אֵפוֹא כָּל הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים

10965

לְדוֹרֵי־דּוֹרוֹת חֲתוּמִים וּמְאֻשָּׁרִים.

אָמְנָם הַבַּעֲלוּת לָכֶם נִתְּנָה כַּחֹק,

אַךְ רַק בִּתְנַאי אֶחָד – אוֹתָהּ אֵין לַחֲלֹק.

וְגַם אִם תִּתְרַבֶּה וְתִתְרַחֵב הַנַּחֲלָה

אֲשֶׁר לָכֶם אֶתֵּן, בְּכוֹרְכֶם יִירַשׁ כֻּלָּהּ.

10970

ארכי־ראש־לשכה:

עֲלֵי הַגְּוִיל אֶת זֹאת אַפְקִיד בְּרֹב שִׂמְחָה,

צַו זֶה חָשׁוּב גַּם לָנוּ גַּם לַמַּמְלָכָה;

יַעְתִּיקוּהוּ בַּלִּשְׁכָּה, חוֹתָם יוֹסִיפוּ בּוֹ,

חֲתִימָתְךָ הַמְקֻדָּשָׁה תִּתֵּן לוֹ אֶת תָּקְפּוֹ.601

קיסר:

זֶה יוֹם נִשְׂגָּב, על כֵּן אֶתְכֶם כְּבָר אֲשַׁחְרֵר,

10975

וְכָל אֶחָד בְּכֹבֶד־רֹאשׁ בּוֹ יְהַרְהֵר.

(הנסיכים הארציים פורשים.)

הנציג הרוחני (נשאר, מדבר בפאתוס):

רֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה הָלַךְ, אַךְ הַבִּישׁוֹף אִתְּךָ נִשְׁאָר,

בְּקוֹל מַצְפּוּן מַתְרֶה לוֹמַר בְּאָזְנְךָ דָּבָר!

לִבּוֹ הָאַבָּהִי הוֹלֵם בִּדְאָגָה, חָרֵד.

קיסר:

עַל מָה תֶּחְרַד בִּשְׁעַת שִׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּזוֹ? הַגֵּד.

10980

ארכיבישוף:

בְּיוֹם כָּזֶה דּוֹאֵב לִבִּי כִּי הִדַּרְדַּרְתָּ

עַד כִּי בִּבְרִית אֶל הַשָּׂטָן עַצְמוֹ חָבַרְתָּ.

לְמַרְאִית עַיִן כִּסְאֲךָ אָמְנָם נָכוֹן וָרָם,

אַךְ אֱלֹהִים וְאַפִּיפְיוֹר יַחְדָּו לְבוּז הוּא שָׂם!

אִם יִוָּדַע לָאַפִּיפְיוֹר יִגְזֹר אֶת גְּזַר־דִּינְךָ,

10985

בַּחֲרוֹנוֹ בִּבְרַק קְדֻשָּׁה יַשְׁמִיד אֶת מַלְכוּתְךָ.

שֶׁכֵּן עוֹד לֹא שָׁכַח כֵּיצַד בְּיוֹם הַהַכְתָּרָה

הִצַּלְתָּ מְכַשֵּׁף נִתְעָב מֵאֵשׁ הַתַּבְעֵרָה.

וְאֵיךְ עַל רֹאשׁ כּוֹפֵר אָרוּר, מִנֵּזֶר הַמַּלְכוּת

הִשְׁפַּעְתָּ קֶרֶן חֶסֶד וְחָטָאתָ לַנַּצְרוּת.

10990

הַכֵּה אֵפוֹא עַל חֵטְא וּמְעַט מִזְעָר מִפְּרִי הָרַע

לְאָב וְכֵס קָדוֹשׁ תֵּן לְאַלְתַּר בַּחֲזָרָה.

אֶת רֶכֶס הַגְּבָעוֹת שֶׁבּוֹ נָטִיתָ אָהָלְךָ

וּצְבָא רוּחוֹת רָעוֹת גִּיַּסְתָּ שָׁם לְפָעָלְךָ,

וּלְשַׂר הַשֶּׁקֶר אַף הִטֵּיתָ אֹזֶן קַשּׁוּבָה,

10995

אוֹתוֹ הַקְדֵּשׁ לַכְּנֵסִיָּה בָּרוּחַ הַתְּשׁוּבָה;

עַל גְּבָהָיו וִיעָרָיו, כְּכָל שֶׁיִּשְׂתָּרֵעוּ,

וּמִדְרוֹנוֹת מִרְעֶה דָּשֵׁן וְדֶשֶׁא לְמִינֵהוּ,

אַגְמֵי בְּדֹלַח שׁוֹפְעֵי דָּגִים, פְּלָגִים בְּלִי דַּי

שֶׁמִּתְפַּתְּלִים, אָצִים מַהֵר, קוֹפְצִים לַגַּיְא; 11000

הַגַּיְא עַצְמוֹ, נִרְחָב, עַל אַדְמוֹתָיו וּנְחָלָיו:

הֵם יָעִידוּ שֶׁנִּחַמְתָּ וְתִמְצָא מְחִילָה.

קיסר:

לִבִּי מָלֵא אֵימָה, אָכֵן הִרְבֵּיתִי בְּעַוְלוֹת;

לְפִי רְאוּת עֵינֶיךָ שַׂרְטֵט אֶת הַגְּבוּלוֹת.

ארכיבישוף:

תְּחִלָּה: חָלָל זֶה שֶׁחֻלַּל וּבוֹ חָבְרוּ לִפְשֹׁעַ

11005

יֻקְדַּשׁ לְלֹא דִּחוּי לַעֲבוֹדַת אֱלֹהַּ.

חוֹמוֹת רָמוֹת אֶרְאֶה קָמוֹת כָּאן בְּעֵינֵי רוּחִי,

אוֹרוֹת חַמָּה שֶׁל בֹּקֶר עַל הַמַּקְהֵלָה זוֹרְחִים,

כִּצְלָב נִפְרָשׂ הַבַּיִת, קִירוֹתָיו מִתְרוֹמְמִים602

וַחֲלָלוֹ צוֹמֵחַ לְשִׂמְחַת הַמַּאֲמִינִים;

11010

הֲרֵי הֵם כְּבָר צוֹבְאִים עַל סַף הַפֶּתַח הָרָחָב,

דִּנְדּוּן פַּעֲמוֹנִים רִאשׁוֹן פּוֹעֵם כְּבָר בַּמֶּרְחָב,

מֵרֹאשׁ מִגְדַּל הַכְּנֵסִיָּה הַמִּשְׁתּוֹקֵק לָרוֹם,

וּבַעַל הַתְּשׁוּבָה חוֹזֵר לִמְקוֹר חַיִּים וָתֹם.

וּבַחֲנֻכַּת הַבַּיִת, לוּ תָּחוּל בִּמְהֵרָה, 11015

תּוֹעִיל נוֹכְחוּתְךָ גַּם לְפָאֵר אֶת הַיְצִירָה.

קיסר:

אִם מִבְצָע עָצוּם כָּזֶה אֶת דְּבַקוּתִי יוֹכִיחַ,

הֵן יַרְבֶּה כָּבוֹד לָאֵל וְכַפָּרָה יַבְטִיחַ.

מַסְפִּיק! הִנֵּה אָחוּשׁ כֵּיצַד רוּחִי כְּבָר תִּתְבַּהֵר.

ארכיבישוף:

כְּרֹאשׁ לִשְׁכָּה אֶדְרשׁ לַחְתֹּם רִשְׁמִית עַל הַהֶסְדֵּר.

11020

קיסר:

כְּתַב בַּעֲלוּת לַכְּנֵסִיָּה, כְּדִין מִסְמָךְ רִשְׁמִי,

עֲרֹךְ אַתָּה, אֲנִי אֶשְׂמַח לַחְתֹּם עָלָיו בִּשְׁמִי.

ארכיבישוף (כבר פנה ללכת אך שב מהפתח):

כְּמוֹ־כֵן תַּקְדִּישׁ לְמִפְעָלְךָ אֶת מְלֹא הַהַכְנָסוֹת

אֲשֶׁר נִלְווֹת לַקַּרְקַע: מַעֲשֵׂר, רִבִּית, מִכְסוֹת

לְעוֹלָמִים. כְּדֵי לְהַחְזִיקוֹ כְּפִי שֶׁנָּאוֹת

11025

וּלְנַהֲלוֹ נִהוּל נָכוֹן רַבּוֹת הַהוֹצָאוֹת,

וּכְדֵי לִבְנוֹת בִּמְהִירוּת בִּמְקוֹם שְׁמָמָה

תִּתֵּן מִזְּהָבְךָ, מִשְּׁלַל הַמִּלְחָמָה.

וְכֵן צָרִיךְ, אֲנִי חַיָּב זֹאת לְהַזְכִּיר,

מִמֶּרְחַקִּים לָשֵׂאת עֵצִים, צִפְחָה וָגִיר.

11030

הָעָם יִשָּׂא בַּהוֹבָלָה, לְמִצְוַת הַכְּמוּרָה,

הַכְּנֵסִיָּה תִּתֵּן בְּרָכָה לְכָל מֵחִישׁ עֶזְרָה.

(יוצא.)

קיסר:

עַל מַצְפּוּנִי נָטַלְתִּי חֲטָאִים מְאֹד כְּבֵדִים;

חֶבְרַת קוֹסְמִים נִפְסֶדֶת עוֹד תִּגְרֹם לִי הֶפְסֵדִים.

ארכיבישוף (חוזר שוב, בקידה עמוקה ביותר):

סְלִיחָה, אָדוֹן נִשָּׂא; לְאִיש נִתְעָב וְלֹא רָאוּי603

11035

הֻחְכַּר חוֹף הַמְּדִינָה; אַךְ הוּא יֻחְרַם לְלֹא דִּחוּי

אִם לֹא תָּסֵב לִזְכוּת הַכְּנֵסִיָּה פִּצּוּי נָאוֹת

עַל נֶכֶס זֶה, בְּמַעַשְׂרוֹת, מִסִּים וְאַרְנוֹנוֹת.

קיסר (בזעף):

עֲדַיִן אֵין שָׁם שׁוּם קַרְקַע, בַּיָּם הִיא עוֹד טְמוּנָה.

ארכיבישוף:

עִם זִכָּיוֹן וְסַבְלָנוּת, יַגִּיעַ גַּם זְמַנָּהּ.

11040

בֵּינְתַיִם לָנוּ מַסְפִּיקָה מִלַּת כָּבוֹד שֶׁלְּךָ!

(יוצא.)

קיסר (לבדו):

וְלָמָּה לֹא אָסֵב לָכֶם אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה.


מַעֲרָכָה חֲמִישִׁית

 

נוֹף פָּתוּחַ    🔗

הֵלֶךְ:604

כֵּן! שָׁם הַטִּילְיוֹת הָאֵלֶּה,

זוּג קְשִׁישׁוֹת שְׁחוֹרוֹת בַּדִּים,

וְאוֹתָן מָצָאתִי! פֶּלֶא,

11045

בְּתֹם שְׁנוֹת הַנְּדוּדִים!

הַמָּקוֹם קַיָּם עֲדַיִן!

זֶה הַצְּרִיף הָיָה מִקְלָט,

אָז, כְּשֶׁגַּל סוֹעֵר מִמַּיִם

אֶל הַחוֹף אוֹתִי פָּלַט.

11050

לוּ רַק לְבָרֵךְ נִתַּן אֶת

מְאָרְחַי הַיְשָׁרִים,

אִם אָכֵן אֶפְגֹּשׁ בָּם כָּעֵת,

הֵן כְּבָר אָז הָיוּ קְשִׁישִׁים.

צַדִּיקִים הָיוּ, וּבְרוּכִים!

11055

לְהַקִּישׁ? לִקְרֹא? שָׁלוֹם!

הַאֻמְנָם פְּנֵי הָאוֹרְחִים

עוֹד תְּקַבְּלוּ כָּךְ גַּם הַיּוֹם?

בָּאוּקִיס (סבתא ישישה מאוד):

הַס! אוֹרֵחַ טוֹב, מָנוֹחַ

לְאִישִׁי הַסָּב תִּתֵּן.

11060

לֶאֱגֹר רַק רֶגַע כֹּחַ,

שְׁעוֹת שֵׁנָה צָרִיךְ זָקֵן.

הֵלך:

אַתְּ הִיא, אִמָּא, יֵשׁ עוֹד טַעַם

לְהַבִּיעַ תּוֹדוֹתַי,

עַל חֶסֶד שֶׁעָשִׂיתָ לִי פַּעַם

11065

כְּשֶׁהִצַּלְתֶּם אֶת חַיַּי.

אַתְּ הִיא בָּאוּקִיס שֶׁבְּלִי רֶתַע

לְהַחְיוֹת נַפְשִׁי עָמְלָה?

הזקן נכנס.

פִילֵימוֹן, אַתָּה גָּאַלְתָּ

אוֹצָרִי מִן הַמְּצוּלָה?

11070

אֵשׁ הָאָח הַמְבֹעֶרֶת,

צְלִיל כָּסוּף שֶׁל מְצִלָּהּ,

לִי מֵהַרְפַּתְקָה סוֹעֶרֶת

אָז הֵחִישוּ הַצָּלָה.605

תְּנוּ נָא וְאֶגַּשׁ לְרֶגַע

11075

לְהַבִּיט בְּאֵינְסוֹף יָם;

וּתְפִלָּה אֶשָּׂא, כּוֹרֵעַ,

כִּי לִבִּי גּוֹאֶה, נִפְעָם.

צועד לפנים אל דיונת החול.

פילֵימון (לבָּאוּקיס):

חִישׁ עִרְכִי שֻׁלְחָן בֵּינְתַיִם,

בַּגִּנָּהּ בֵּין הַפְּרָחִים.

11080

רָץ הָאִישׁ, נִדְהָם, עֲדַיִן

לְעֵינָיו לֹא יַאֲמִין.

נגש אל ההלך.

זֶה שֶׁהִתְאַכְזֵר אֵלֶיךָ

בַּסּוּפָה בִּסְאוֹן גַּלָּיו,

הִתְחַלֵּף מֵאָז תֵּלֵכָה,

11085

גַּן הָעֵדֶן פֹּה עַכְשָׁו.

כְּבָר זָקַנְתִּי, לֹא הָיִיתִי

לְסַיֵּעַ מְסֻגָּל,

עַד שֶׁכֹּחוֹתַי כִּלִּיתִי

כְּבָר רָחוֹק הָיָה הַגַּל.

11090

בִּינַת אָדוֹן, זֵעַת אַפַּיִם

שֶׁל עַבְדּוֹ סָכְרוּ סְכָרִים,

צִמְצְמוּ אֶת זְכוּת הַמַּיִם

לִשְׁלִיטָה בַּמֶּרְחָבִים.

רְאֵה אֶת הַכָּרִים שֶׁלָּנוּ,

11095

יַעַר, גַּן, שָׂדוֹת וּכְפָר.

אַךְ מַהֵר הָסֵב עִמָּנוּ,

הַחַמָּה שׁוֹקַעַת כְּבָר.

בַּמֶּרְחַק סְפִינוֹת יָתוּרוּ,

מְחַפְּשׂוֹת מִקְלָט עִם לֵיל.

11100

כְּצִפּוֹר הַקֵּן יַכִּירוּ,

כִּי עַכְשָׁו שָׁם הַנָּמֵל!

לַמֶּרְחַק עֵינְךָ צוֹפָה,

כְּחוֹל הַיָּם רָחוֹק מִכָּאן,

הֵן סָבִיב־סָבִיב, צְפוּפָה,

11105

מְיֻשֶּׁבֶת הַקַּרְקַע.

השלושה מִסִבִּים לשולחן הגן.

בָּאוּקיס:

נֶאֱלַמְתָּ? לֹא תַּגִּישׁ עוֹד

לִשְׂפָתֶיךָ אַף פֵּרוּר?

פילֵימון:

דַבְּרָנִית, עוֹד נִפְלָאוֹת

יִרְצֶה לִשְׁמֹעַ, זֶה בָּרוּר.

11110

בָּאוּקיס:

וְאָכֵן אֵרַע פֹּה פֶּלֶא!

עַד הַיּוֹם לִבִּי נִדְהָם;

שְׁלַל הַהֶשֵּׂגִים הָאֵלֶּה

לֹא בְּדֶרֶךְ־טֶבַע קָם.

פילֵימון:

עַל מָסְרוֹ אֶת הַחוֹפִים

11115

בַּקֵּיסָר תִּתְלִי אָשָׁם?

הֵן כָּרוֹז בְּקוֹל תֻּפִּים

הִשְׁמִיעַ זֹאת כַּחֹק לָעָם.

לֹא רָחוֹק מֵחוֹלוֹתֵינוּ,

רֶגֶל רִאשׁוֹנָה דָּרְכָה,

11120

אֹהֶל וּצְרִיפִים – הִנֵּהוּ!

בַּיָּרֹק נִצָּב הֵיכַל.

בָּאוּקיס:

עֲבָדִים בַּיּוֹם טָרְחוּ

בְּאֵת וּמַעֲדֵר, לַשָּׁוְא;

שְׁבִיבֵי־אֵשׁ בַּלֵּיל זָרְחוּ

11125

וְסֶכֶר לְמָחָר נִצַּב.

דָּם נִדְרַשׁ, קָרְבַּן אָדָם,

כָּל הַלַּיְלָה יְלָלָה;

אֹדֶם־אֵשׁ חָמַר לַיָּם,

בֹּקֶר – יֵשׁ כְּבָר תְּעָלָה.

11130

בֵּן בְּלִי אֵל, חוֹמֶד צְרִיפֵנוּ,

אֶת הַחֹרֶשׁ הַקָּטָן;

מַעֲמִיד פְּנֵי יְדִידֵנוּ,

כִּנְתִינָיו אֲנַחְנוּ כָּאן.

פילֵימון:

הוּא הִצִּיעַ, בַּל נִשְׁכַּח,

11135

בִּתְחוּם חָדָשׁ חֶלְקָה נָאָה!

בָּאוּקיס:

בְּקַרְקָעִית־יָם אַל תִּבְטַח,

אַל תָּמוּשׁ מִן הַגִּבְעָה!

פילֵימון:

אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה בּוֹא, הֵלֶךְ!

בְּזִיו חַמָּה אַחֲרוֹן נֶחְזֶה.

11140

נִתְפַּלֵּל, נִכְרַע עַל בֶּרֶךְ,

וּבְאֵל נוֹשָׁן נֶחְסֶה!


 

אַרְמוֹן    🔗

גן רחב־ידיים, תעלה גדולה וישרה.

פאוסט, זקן מופלג, מטייל, שקוע בהרהורים.

לִינקֵיאוֹס צופה המגדל (דרך קנה־דיבור):

שְׁקִיעַת חַמָּה, אֶל הַנְּמֵלִים

חָשׁוֹת סְפִינוֹת בַּעֲלִיצוּת.

אַרְבָּה גְּדוֹלָה כָּאן לְפָנִים

11145

בַּתְּעָלָה תָּבוֹא לָשׁוּט.

בַּדִּגְלוֹנִים נוֹשֶׁבֶת רוּחַ,

זְקוּפִים בְּעֹז כָּל הַתְּרָנִים;

סַפָּן בְּךָ פֹּה מִשְׁתַּבֵּחַ,

וּמַזָּלְךָ מֵאִיר פָּנִים.

11150

פעמון זעיר מצלצל מן הדיונה.

פאוסט (מלא חרון):

צִלְצוּל אָרוּר לִבִּי פּוֹצֵעַ

כְּמוֹ יְרִיָּה מִמַּאֲרָב;

אֵין־גְּבוּל מִנֶּגֶד מִשְׂתָּרֵעַ,

אַךְ בְּגַבִּי הָרֹגֶז רַב,

הַצְּלִיל מֵעִיר קִנְאָה צוֹרֶבֶת,

11155

כִּי לֹא הִשְׁלַמְתִּי אֶת שְׁלָלִי:

אוֹתָן טִילְיוֹת, בִּקְתָּה נֶחְרֶבֶת,

בֵּית הַתְּפִלָּה – אֵינָם שֶׁלִּי.

שָׁם לֹא אוּכַל לִמְצֹא מָנוֹחַ,

צֵל הַזָּרִים אוֹתִי יַחְרִיד,

11160

לָעַיִן קוֹץ, לָרֶגֶל חוֹחַ;

הוֹ לוּ יָכֹלְתִּי לְהַרְחִיק!

(צופה כמקודם):

סְפִינָה קְרֵבָה, בִּשְׁלַל נִסִּים,

רוּחַ עַרְבִית בַּמִּפְרָשִׂים!

אוֹצָר תָּבִיא מִמֶּרְחַקִּים,

11165

קֻפְסוֹת, תֵּבוֹת, וְגַם שַׂקִּים!

ארבה מפוארת, עמוסה שכיות־חמדה ססגוניות מארצות ניכר.

מפיסטופלס. שלושת הגיבורים.


מקהלה:

הִנֵּה חָזַרְנוּ

מִנֵּכָר.

לַאֲדוֹנֵנוּ

הַבְּרָכָה!

11170

הם יורדים מן הארבה, הסחורות נפרקות.

מפיסטופלס:

חוֹבָתֵנוּ טוֹב מִלֵּאנוּ,

וְנִשְׂמַח אִם תְּשַׁבְּחֵנוּ.

רַק בִּשְׁתֵּי סְפִינוֹת יָצָאנוּ

וּבְעֶשְׂרִים לְכָאן הִגַּעְנוּ.

אָכֵן, הִגְדַּלְנוּ לַעֲשׂוֹת,

11175

עַל כָּךְ יָעִידוּ הַסְּחוֹרוֹת.

הַיָּם קוֹרֵא לָרוּחַ דְּרוֹר,

אֵין קוֹל מַצְפּוּן, אֵין מַעֲצוֹר!

שָׁם רַק לִתְפֹּס בְּלִי הֲכָנוֹת,

תּוֹפְסִים דָּגִים, תּוֹפְסִים סְפִינוֹת,

11180

וְאִם שׁוֹלְטִים רַק בְּשָׁלֹשׁ,

יֵקַל עַל הָרְבִיעִית לַחְלשׁ,

לַחֲמִישִׁית כְּבָר אֵין מִפְלָט:

לְמִי הַכֹּחַ – לוֹ מִשְׁפָּט.

לֹא “אֵיךְ” חוֹקְרִים אֶלָּא רַק “מָה”,

11185

אֵינְךָ צָרִיךְ יֶדַע קוֹדֵם:

מִסְחָר, שֹׁד־יָם וּמִלְחָמָה,

חוּט מְשֻׁלָּשׁ, לֹא תַּפְרִידֵם.

שלושת הגיבורים:

אַף לֹא תּוֹדָה!

אַף לֹא בְּרָכָה!

11190

כְּמוֹ לוּ נָבִיא

גְּוִיָה סְרוּחָה.

הוּא רַק עִוֵּת

אֶת פַּרְצוּפוֹ;

שְׂכִיּוֹת־חֶמְדָּה

11195

לֹא לְרוּחוֹ.

מפיסטופלס:

אַל תְּצַפּוּ

לְשׁוּם שָׂכָר!

כָּל אִישׁ חֶלְקוֹ

קִבֵּל מִכְּבָר.

11200

הגיבורים:

זֶה רַק הָיָה

לְשֵׁם הַצְּחוֹק,

עַכְשָׁו נִדְרשׁ

שָׁוֶה לַחְלֹק.

מפיסטופלס:

סַדְּרוּ תְּחִלָּה,

11205

אוּלָם־אוּלָם,

אֶת כָּל הָאוֹצָרוֹת

כֻּלָּם.

וְהוּא יִבְדֹּק

אֶת הַכְּבֻדָּה,

11210

וְיַעֲרִיךְ

הֵיטֵב עֶרְכָּה

אָז לְשַׁלֵּם

וַדַּאי יֵאוֹת,

יִגְמֹל לַצִּי

11215

בְּמִשְׁתָּאוֹת.

מָחָר תַּגַּעְנָה הַיּוֹנִים,

מִי יְטַפְּחָן אִם לֹא אֲנִי.

מפנים את המטען.

מפיסטופלס (לפאוסט):

בְּמֵצַח רַע, מַבָּט מַבְהִיל,

אֶת עָשְׁרְךָ הָרַב תַּקְבִּיל.

11220

הִשַּׂגְתָּ בְּחָכְמָה לִבְסוֹף

פִּיּוּס מֻשְׁלָם בֵּין יָם לְחוֹף;

מִמֵּזַח זֶה, בְּלִי שְׁהִיּוֹת,

הַיָּם מַקְבִּיל פְּנֵי אֳנִיּוֹת;

אֱמֹר, מִכָּאן, מִן הָאַרְמוֹן,

11225

תַּחְבֹּק זְרוֹעִי עוֹלָם וּמְלֹאוֹ.

מַמָּשׁ מִכָּאן הִתְחִיל הַכֹּל:

הֵקַמְנוּ צְרִיף רִאשׁוֹן בַּחוֹל,

מְקוֹם שׁוּחֹנֶת נֶחְפְּרָה

מַתִּיז עַכְשָׁו מָשׁוֹט סִירָה.

11230

בִּתְבוּנָתְךָ, בְּזֵעַת אָדָם

כָּבַשְׁתָּ יָם, יִשַּׁבְתָּ עַם.

מִכָּאן מַמָּשׁ –

פאוסט:

אָרוּר הַכָּאן!

הַמַּשְׁפִּילֵנִי עַד דַּכָּא.

לְךָ, עָרוּם, לֹא אֲכַזֵּב,

11235

אַף כִּי אֵבוֹשׁ בְּעוֹדִי שָׂח,

צוֹרֵב כְּמַדְקֵרוֹת בַּלֵּב,

וְלֹא אוּכַל לָשֵׂאת בְּכָךְ!

לוּ זוּג קְשִׁישִׁים זֶה נֶעֱלַם,

וְהַטִּילְיוֹת לִי לְשִׁבְתִּי!

11240

מַה לִּי וּלְכָל קִנְיַן־עוֹלָם,

אִם שְׁנֵי עֵצִים לֹא בִּרְשׁוּתִי.

מִשָּׁם אֶרְצֶה הַרְחֵק לִצְפּוֹת,

מִבַּד לְבַד בִּימָה לִבְנוֹת,

וּלְהַשְׁקִיף שָׁם עַד בְּלִי דַּי

11245

עַל נוֹף שֶׁל מַעֲשֵׂה יָדַי,

שֶׁבְּמַבָּט אֶחָד יַמְחִישׁ

מִפְעָל עֲנָק שֶׁל רוּחַ אִישׁ,

אֲשֶׁר הִגְדִּיל בְּרֹב חָכְמָה

מוֹשַׁב אָדָם עַל אֲדָמָה.

11250

הֵן הֶעָשִׁיר כָּךְ מִתְיַסֵּר,

מֵיטִיב לָחוּשׁ מַה הוּא חָסֵר.

קוֹל פַּעֲמוֹן, רֵיחַ טִילְיָה

אוֹפֵף אוֹתִי כְּכוּךְ כְּנֵסִיָּה.

גַּל רְצוֹנִי הַכֹּל־יָכוֹל

11255

נִשְׁבַּר אֶל מוּל תְּלוּלִית הַחוֹל.

אֵינִי שָׁלֵו, אֵינִי בּוֹטֵחַ,

צְלִיל פַּעֲמוֹן – אֲנִי רוֹתֵחַ!

מפיסטופלס:

מוּבָן הוּא שֶׁכִּסּוּף אַדִּיר

כָּךְ אֶת חַיֶּיךָ מַעֲכִיר.

11260

הַצְּלִיל מָאוּס, מִי זֹאת יַכְחִישׁ,

לְאֹזֶן מַאֲזִין רָגִישׁ.

וְכֹה אָרוּר הַבּוּם־בָּם־בִּים,

מַקְדִּיר שְׁמֵי עֶרֶב זְהֻבִּים,

וּמְלַוֶּה כָּל מְאֹרָע,

11265

מִן הַטְּבִילָה עַד לַקְּבוּרָה,

שֶׁבֵּין כָּל בּוּם וּבִּים כְּאִלּוּ

כָּל הַחַיִּים כְּלוּם לֹא הֵכִילוּ.

פאוסט:

עַקְשָׁנֻיּוֹת, הִתְמָרְדֻיּוֹת

עַל כָּל הֶשֵּׂג הֵן מְאַיְּמוֹת,

11270

עַד כִּי, בִּמְלֹא כְּאֵב מֵצִיק,

עָיַפְתָּ מִלִּהְיוֹת צַדִּיק.

מפיסטופלס:

שֻׁתַּקְתָּ כְּבָר מֵרֹב חֲשָׁשׁ?

אֵינְךָ מֻמְחֶה בְּיִשּׁוּב מֵחָדָשׁ?

פאוסט:

אִם כָּךְ, לְכוּ, סַלְּקוּם מִשָּׁם.

11275

יָדַעְתָּ אֶת נַחְלַת הַכְּפָר

לָהֶם הוֹעַדְתִּי מִשֶּׁכְּבָר.

מפיסטופלס:

מִפֹּה לוֹקְחִים, שָׁם מְשַׁכְּנִים,

וּבְרֶגַע שׁוּב הֵם מִשְׁתַּקְּמִים;

עַל הֶלֶם הַכְּפִיָּה מַהֵר

11280

דִּיּוּר נָאֶה זֶה יְכַפֵּר.

שורק שריקה חדה.

מפיסטופלס:

עֲשׂוּ מַה שֶּׁהָאָדוֹן אָמַר!

מִשְׁתֶּה לַצִּי יִהְיֶה מָחָר.

השלושה:

הָאָדוֹן סָר וְזָעֵף,

מִשְׁתֶּה נַפְשֵׁנוּ יְשׁוֹבֵב.

11285

מפיסטופלס (לצופים):

דָּבָר לֹא מִתְחַדֵּשׁ גַּם כָּאן,

כֶּרֶם נָבוֹת נִגְזַל מִזְּמַן. (מלכים א 21)


 

בִּדְמִי לַיְלָה    🔗

לִינקֵיאוֹס צופה המגדל על מצפה הארמון.

לִינקֵיאוֹס (שר):

לִרְאוֹת נוֹלַדְתִּי,

הֻפְקַדְתִּי לִצְפּוֹת,

לַמִּגְדָּל הוּעַדְתִּי,

11290

יָפִים הַמַּרְאוֹת.

אַשְׁקִיף לַמֶּרְחָב,

אֶבְדֹּק מִסְּבִיבִי,

יָרֵחַ, כּוֹכָב,

גַּם יַעַר וּצְבִי.

11295

בַּכֹּל כָּאן נִכֶּרֶת

יַד הַתָּכְנִית,

אִם הִיא מְפֹאֶרֶת

נָאֶה גַּם אֲנִי.

עֵינַי הַבְּרוּכוֹת

11300

מָה רַב אָשְׁרְכֶן,

קָרוֹב אוֹ רָחוֹק

רֹב יֹפִי וָחֵן!

אתנחתא.

אַךְ לֹא רַק לְשִׂמְחָה וָגִיל

הֻצַּבְתִּי בְּמִגְדָּל מוּרָם;

11305

כִּי עָוֶל מְכֹעָר, מַבְחִיל,

זוֹעֵק אֵלַי מִשְּׁחוֹר עוֹלָם!

גִּצֵּי הַלַּהַב שָׁם חוֹרְכִים

נוֹף עֲצֵי טִילְיָה כְּפוּל־צֵל,

וּלְשׁוֹנוֹת אֵשׁ מִשְׁתַּלְּחִים

11310

מְלֻבִּים בְּרוּחַ לֵיל.

הָא! נִצְּתָה בִּקְתָּה דַּלָּה

שֶׁבְּאֵזוֹב טָחוּב חֻפְּתָה;

קוֹל מְשַׁוְּעִים לְהַצָּלָה,

אַךְ אֵין מַצִּיל, רָעָה כִּלְּתָהּ.

11315

אֲבוֹי, קְשִׁישִׁים נֶאֱצָלִים,

שֶׁבָּאֵשׁ טִפְּלוּ תָּמִיד,

עַתָּה בַּלֶּהָבוֹת נִצְלִים!

אָסוֹן גָּדוֹל, אָסוֹן מַחְרִיד!

יוֹקֵד אָדֹם מִיקוֹד גַּחַל

11320

נִצָּב הַצְּרִיף עֲטוּר הַטַּחַב;

לוּ נַפְשָׁם תְּהֵא שָׁלָל

וְנִצְּלוּ מֵאֵשׁ הַשַּׁחַת!

מְלַחְשְׁשִׁים בִּזְקֵי הָאֵשׁ

בֵּין עָלִים וּבֵין זְמוֹרוֹת,

11325

חִישׁ נִצָּת זַלְזַל יָבֵשׁ

מִתְלַקְּחוֹת הַפֹּארוֹת.

אוֹי לְעֵינַי שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת!

אוֹי לִי כִּי אַרְחִיק רְאוֹת!

מִתְמוֹטֵט בֵּית הַתְּפִלָּה

11330

בְּמַפֹּלֶת הַזְּמוֹרוֹת,

לַהֲבוֹת אֵשׁ זוֹלְלָה

מִתְפַּתְּלוֹת בַּצַּמָּרוֹת,

עַד לַשֹּׁרֶשׁ בּוֹעֲרוֹת

11335

בַּגְּזָעִים כִּבְשָׁן אוֹכֵל.

אתנחתא ארוכה.

שירה:

סוֹף לְנוֹף דּוֹרֵי דּוֹרוֹת,

לִמְשִׁסָּה מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל.

פאוסט (על הגזוזטרה, צופה אל הדיונות):

מַה שִּׁיר קִינָה מֵעָל נוֹקֵב?

קוֹל הַנְּהִי בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא.

זְקִיף הַמִּגְדָּל הוּא הַמְיַבֵּב,

11340

אֲנִי עַל פַּחֲזוּתִי אֵבוֹשׁ.

אַךְ אִם הֻשְׁמְדוּ הַטִּילְיוֹת

וּבְגִזְעֵיהֶן גַּחַל יִרְשֹׁף,

מִצְפֶּה יוּקַם שָׁם בְּלִי שְׁהִיּוֹת

כְּדֵי לָתוּר אֶת הָאֵינְסוֹף.

11345

אוּכַל לִצְפּוֹת בְּנַחְלָתָם

שֶׁל שְׁנֵי זְקֵנִים שְׂבֵעֵי שַׁלְוָה,

אֲשֶׁר, סְפוּנִים עַד יוֹם מוֹתָם,

שָׁם יְבַלּוּ שֵׂיבָה טוֹבָה.

מפיסטופלס ושלושת הגיבורים (מלמטה):

הִנֵּה הִגַּעְנוּ בִּדְהָרָה;

11350

סְלִיחָה! זֶה הִסְתַּיֵּם בְּרַע.

הִקַּשְׁנוּ בְּדַלְתָּם בְּכֹחַ

אַךְ בְּנֵי הֵזּוּג סֵרְבוּ לִפְתֹּחַ;

נִסִּינוּ אָז לְטַלְטְלָהּ,

הַדֶּלֶת הָרְעוּעָה נָפְלָה;

11355

קָרָאנוּ שׁוּב בִּמְלֹא גְּרוֹנֵנוּ,

אַךְ אִישׁ שָׁם לֹא שָׁמַע קוֹלֵנוּ.

כְּפִי שֶׁבֶּעָבָר אֵרַע

סֵרְבוּ לִשְׁמֹעַ לַגְּזֵרָה.

אֲנַחְנוּ לֹא בִּזְבַּזְנוּ רֶגַע,

11360

מִשָּׁם סִלַּקְנוּ אֶת הַפֶּגַע,

הַזּוּג אַף כְּלָל לֹא הִתְעַנָּה,

נָפְחוּ רוּחָם מֵרֹב אֵימָה.

הָיָה שָׁם זָר שֶׁהִסְתַּתֵּר,

כְּשֶׁהִתְנַגֵּד, חֻסַּל מַהֵר.

11365

פָּרַץ אָז קְרָב קָצָר אַלִּים

בּוֹ הִתְפַּזְּרוּ הַגֶּחָלִים

הִבְעִירוּ קַשׁ. פָּרְצָה שְׂרֵפָה

עָלוּ בָּאֵשׁ כָּל הַשְּׁלֹשָׁה.

פאוסט:

וְכִי אָזְנֶיךָ נֶחְרָשׁוֹת!

11370

חִלּוּף רָצִיתִי וְלֹא שֹׁד.

אָרוּר לָעַד דְּבַר הַנְּבָלָה,

חִלְקוּ כֻּלְּכֶם אֶת הַקְּלָלָה.

מקהלה:

וְכָךְ אוֹמֵר פִּתְגָּם קַדְמוֹן:

לְמִי הַכֹּחַ – לוֹ שִׁלְטוֹן.

11375

אִם תִּתְקוֹמֵם, בִּנְחִישׁוּתְךָ,

סַכֵּן בֵּיתְךָ – וְעַצְמְךָ.

יוצאים.

פאוסט (על הגזוזטרה):

גּוֹוֵעַ זִיו הַכּוֹכָבִים,

פִּרְצֵי הָאֵשׁ קְטֵנִים, כָּבִים;

רוּחַ־כְּפוֹר בָּהֶם נוֹפַחַת,

11380

לְכָאן עָשָׁן וָאֵד שׁוֹלַחַת.

נֶחְפַּז הַצַּו לְהִתְמַלֹּאת!

אֵילוּ בְּרִיּוֹת־צְלָלִים בָּאוֹת?


 

חֲצוֹת־לֵיל    🔗

נכנסות ארבע נשים אפורות.606

ראשונה:

שְׁמִי מְצוּקָה.

שנייה:

שְׁמִי הוּא חוֹב.

שלישית:

שְׁמִי דְּאָגָה.

רביעית:

שְׁמִי מַחְסוֹר.

11385

שלוש ראשונות:

לֹא נִכָּנֵס; הַדֶּלֶת סְגוּרָה;

עָשִׁיר כָּאן גָּר, הַכְּנִיסָה אֲסוּרָה.

מצוקה:

כָּאן אֶהְיֶה לְצֵל.

חוב:

כָּאן אֶהְיֶה לְאַיִן.

מחסור:

הַמְפְנָּק לא יֶסֶב אֵלַי עַיִן.

דאגה:

אַתֶּן, אַחְיוֹתַי, לֹא תּוּכְלוּ לֵעֲבֹר.

11390

דְּאָגָה דֶּרֶךְ חוֹר הַמַּנְעוּל תַּחֲדֹּר.

הדאגה נעלמת.

מצוקה:

אֲחָיוֹת אֲפֹרוֹת, נַרְחִיק וְנֵלֵךְ.

חוב:

אֵלַיִךְ אֶחֱבֹר, לְצִדֵּךְ אֲהַלֵּךְ.

מחסור:

הַמַּחְסוֹר יֶאֱרַח לָכֶן לְחֶבְרָה.

שלוש הראשונות:

עֲנָנִים מִתְקַשְּׁרִים, כּוֹכָב נָס מֵרָקִיעַ!

11395

הִנֵּה שָׁם, מֵרָחוֹק־מֵרָחוֹק, הוּא מַגִּיעַ,

הִנֵּה הוּא, אַחִינוּ – – – לוֹ מָוֶת קֹרָא.

פאוסט בארמון:

אַרְבַּע הִגִּיעוּ, שָׁלֹשׁ הָלְכוּ לָהֶן;

לֹא הִצְלַחְתִּי לָרֶדֶת לְסוֹף דִּבְרֵיהֶן.

נִדְמֶה כִּי קָלַטְתִּי מִלָּה כְּמוֹ מַחְסוֹר,

11400

אֵלֶיהָ, דּוֹמַנִי, הַמָּוֶת יַחֲבֹר.

כִּנְעִימַת רְפָאִים, צְלִיל חָלוּל, קוֹדֵר.

עֲדַיִן לֹא אוּכַל מִזֶּה לְהִשְׁתַּחְרֵר.

לוּ יָכֹלְתִּי לִפְרֹק אֶת עֹל הַכִּשּׁוּף,

אֶת מִלּוֹת הַקְּסָמִים לִשְׁכֹּחַ בְּלִי שׁוּב,

11405

מוּלְךָ, טֶבַע, כְּאִישׁ הָיִיתִי קָם,

רַק לְשֵׁם זֶה טוֹב לִהְיוֹת אָדָם.

וְכָזֶה הָיִיתִי, לִפְנֵי שֶׁתַּרְתִּי בַּצֵּל,

עַצְמִי וְעוֹלָמִי בַּהֶבֶל פִּי לְקַלֵּל.607

עַכְשָׁו הָאֲוִיר בְּאוֹב כֹּה מָלֵא,

11410

שֶׁאִישׁ לֹא יֵדַע אֶת נַפְשׁוֹ לְמַלֵּט.

גַּם אִם בְּאוֹר־תְּבוּנָה מֵחֵיךְ הַיּוֹם,

הַלַּיְלָה לוכדנו בְּקִירֵי חֲלוֹם;

מִשְּׂדֵה בָּר נְחַזֵּר בַּגִּיל וּבַשָּׂשׂוֹן,

עוֹף צוֹרֵחַ; מָה יְבַשֵּׂר? אָסוֹן.

11415

שְׁבוּיִים בֶּאֱמוּנוֹת שָׁוְא כָּל יוֹם, כָּל שָׁעָה,

בַּכֹּל רוֹאִים רֶמֶז, סִימָן, הַתְרָאָה.

וְכָךְ נַעֲמֹד לְבַד, בַּלֵּב מָגוֹר קוֹדֵר.

חָרַק הַשַּׁעַר, אַף אִישׁ אֵינוֹ עוֹבֵר.

מְבֹהָל.

הֲיֵשׁ כָּאן מִישֶהוּ?

דאגה:

הַתִשוּבָה: כַּמּוּבָן.

11420

פאוסט:

אִם כֵּן, מִי זֶה?

דאגה:

אֲנִי פָּשׁוּט כָּאן

פאוסט:

הִסְתַּלְקִי מִפֹּה.

דאגה:

אַף זֶהוּ מְקוֹמִי.

פאוסט (תחילה נזעם, אחר כך מרגיע את עצמו):

הִשָּׁמֵר מִשִּׁמּוּשׁ בְּמִלּוֹת קְסָמִים.

דאגה:608

אֹזֶן אִישׁ לֹא תִּשְׁמָעֵנִי,

אַף כָּל לֵב יֶחְרַד מִמֶנִּי:

11425

כִּי בְּשֶפַע דְּמֻיּוֹתַי

אֵימָה אַטִּיל עַל סְבִיבוֹתַי.

עַל גַּלִים אוֹ עַל הַשְּׁבִיל

חֶבְרָתִי נוֹסֶכֶת חִיל,

לֹא תְּחַפְּשׂוּ, אַךְ תִּמְצָאוּנִי,

11430

תַּחְנִיפוּ לִי וּתְקַלְּלוּנִי.

דָּאֲגָה לֹא יָדַעְתָּ מֵעוֹדְךָ?

פאוסט:

בָּעוֹלָם הִתְרוֹצַצְתִּי בְּלִי מְנוּחָה.

כָּל חֵשֶׁק בְּצִיצִית רֹאשׁוֹ תָּפַסְתִּי,

מַה שֶׁלֹּא הִשְׁבִּיעַ, מֵעָלַי הֵנַסְתִּי,

11435

מַה שֶּׁחָמַק, לֹא נִסִּיתִי לְעָצְרוֹ.

רַק הִתְאַוֵּיתִי, הִגְשַׁמְתִּי מַאֲוַיֵּי,

וְשׁוּב הִשְׁתּוֹקַקְתִּי, וּבְכֹחַ אֶת חַיַּי

כִּלִיתִי בִּסְעָרָה; בִּגְדוֹלוֹת הִתְחַלְתִּי,

לַסּוֹף בִּמְתִינוּת לָלֶכֶת הַשְׂכָּלָתִי.

11440

מַהֲלַךְ הָאָרֶץ הֵיטֵב לִי מֻכָּר,

וּמַה שֶׁמֵּעֵבֶר מִפָּנֵינוּ נִסְתָּר;

אֱוִיל הַמַּפְזִיל אֶל עָל מַבָּטָיו,

וּמְחַפֵּשׂ שָׁוֶה לוֹ בְּגֹבַהּ הָעָב!

מוּטָב יַבִּיט סְבִיבוֹ, אֵיתָן עַל רַגְלָיו,

11445

הָעוֹלָם אֵינוֹ סָגוּר בִּפְנֵי אִישׁ מַעֲלֶה.

עַל מָה יְחַפֵּשׂ מְבֻקָּשׁוֹ בָּאֵינְסוֹף!

אֶת אֲשֶׁר מַכִּיר הוּא, יוּכַל לַחֲטֹף.

כָּךְ יְשׁוֹטֵט בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם,

לֹא יִשְׁעֶה לָרוּחוֹת, לֹא יִשְׁמַע לְקוֹלָן,

11450

גַּם אֹשֶׁר גַּם כְּאֵב יֵדַע בְּמַסָּעָיו,

אַף רֶגַע בַּל יִמְצָא סִפּוּק לְמַאֲוַיָּיו.

דאגה:

מִי שֶׁאֲקַנֵּן בּוֹ פַּעַם,

בָּעוֹלָם לֹא יִמְצָא טַעַם,

סְבִיבוֹ דִּמְדּוּמֵי חֲשֵׁכָה,

11455

אֵין שְקִיעָה וְאֵין זְרִיחָה,

מִלְּבַר נִרְאֶה אָדֶָם נָאוֹר,

מִלְּגֵו גֵּרֵשׁ כָּל קֶרֶן אוֹר,

וּמִשִּׁפְעַת אוֹצְרוֹת הַחֶלֶד

לֹא יֵדַע לָקַחַת חֵלֶק.

11460

עֶצֶב, גִּיל בּוֹ לֹא נוֹגֵעַ,

עָשִׁיר ־ אַךְ בָּרָעָב גּוֹוֵעַ,

גַּם נַחַת גַם צָרָה עוֹבֶרֶת

הוּא דּוֹחֶה לְעֵת אַחֶרֶת,

רַק אֶת הֶעָתִיד יַחְשִׁיב,

11465

עַל כֵּן דָּבָר אֵינוֹ מַגְשִׁים.

פאוסט:

דַּי! כָּךְ אוֹתִי לֹא תְּנַצְּחִי!

שְׁטֻיּוֹת אוֹתִי מְקוֹמְמוֹת.

לְכִי! קִינוֹת־הֲבַאי וּבְכִי

גַּם לֵב חָכָם מְטַמְטְמוֹת.

11470

דאגה:

הילך, אוֹ אִם יָבוֹא?

הַהַחְלָטָה לֹא בְּיָדוֹ;

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ מְדַשְׁדֵּשׁ,

רַק מְהַסֵּס וּמְגַשֵּׁשׁ.

שׁוּב כּוֹשֵׁל וְעוֹד שׁוֹקֵעַ,

11475

בְּשָׁחוֹר הַכֹּל צוֹבֵעַ,

מַדְאִיג עַצְמוֹ וְזוּלָתוֹ,

נִשְׁנָק, עוֹצֵר נְשִׁימָתוֹ;

אִם לֹא נֶחְנַק, אָז גַּם לֹא חַי,

לֹא נוֹאָשׁ, לֹא אוֹמֵר דַּי.

11480

טִלְטוּל כָּזֶה, בְּלִי שׁוּם מָנוֹחַ,

וִתּוּר כָּאוּב אֶל מוּל הַכֹּרֵח,

בֵּין עֹל לְחֹפֶשׁ מִתְחַלֵּף,

יָשֵׁן קְצָת, מִתְעוֹרֵר עָיֵף,

שׁוֹבֶה אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ

11485

כַּהֲכָנָה לַגֵּיהִנּוֹם

פאוסט:

הוֹ רוּחַ מְרֻשַּׁעַת! כָּךְ אֶת הָאָדָם

בְּאֶלֶף יִסּוּרִים תְּבַקְּשִׁי לְעַנּוֹת;

אֵי לְכָךְ יְבַלֶּה גַּם יָמִים שֶׁל סְתָם

חָנוּק בְּרֶשֶׁת שֶׁל דְּוַי וּסְפֵקוֹת.

11490

מִדֶּמוֹנִים, זֹאת אֵדַע, קָשֶׁה לְהִשְׁתַּחְרֵר,

וְקֶשֶׁר עִם רוּחוֹת לְנַתֵּק אִי אֶפְשָׁר:

אַךְ כֹּחֵךְ, דְּאָגָה, מִזְדַּחֵל וְחוֹדֵר,

בּוֹ לֹא אַכִּיר, לְמָרוּתוֹ אֵינִי סָר.

דאגה:

הִנֵּה תִּוָּכַח בְּכֹחִי, כַּאֲשֶׁר

11495

בִּקְלָלָה מָרָה אֶפְנֶה מֵעָלֶיךָ!

כָּל חַיָּיו בֶּן־אָדָם הוּא עִוֵּר,

ואַתָּה, פָאוּסְט, כָּךְ תִּגְּמֹר יָמֶיךָ.

(היא נושפת בפניו).

פאוסט (שהתעוור):

הַלַּיְלָה כְּמוֹ הֶעֱמִיק וּמַעֲמִיק יוֹתֵר,

רַק בִּי פְּנִימָה אוֹר בָּהִיר נוֹגֵהַּ;

11500

אֶת שֶׁתִּכְנַנְתִּי לְהַגְשִׁים אֲמַהֵר;

דְּבַר הָאָדוֹן רַק הוּא הַקּוֹבֵעַ.

קוּמוּ, עֲבָדִים, אִישׁ־אִישׁ מִמִּשְׁכָּבוֹ!

בָּצְעוּ אֶת שֶׁהָגָה מֹחַ אִישׁ בְּמֵיטָבוֹ.

תִּפְסוּ כֵּלִים, קְחוּ אִתִּים וּמֵעְדְּרִים,

11505

נוֹצִיא מִיָּד לְאוֹר אֵת הֶחָבוּי בַּמִּסְתָּרִים.

בִּשְׁקִידָה וּבְחָרִיצוּת עֲשׂוּ מְלַאכְתְּכֶם,

בִּפְרָס נָאֶה תִּזְכּוּ וְאַף אַרְבֶּה שְׂכַרְכֶם;

לַהֲקָמַת מִפְעָל כַּבִּיר תַּחַת הַשָּׁמַיִם

דַּי בְּרוּחַ אַחַת לְאֶלֶף יָדַיִם.

11510


 

חָצֵר גְּדוֹלָה בְּקִדְמַת הָאַרְמוֹן    🔗

לפידים

מפיסטופלס (בראש, כמשגיח):

לְכָאן, לְכָאן! וּבִמְרוּצָה!

לֶמוּרִים רוֹטְטִים,

לְכָאן, בְּרִיּוֹת־לְמֶחֱצָה,

עוֹר־עֲצָמוֹת־גִּידִים.

לֶמוּרִים (במקהלה):609

לְמִצְוָתְךָ לְכָאן נִקְרַב,

11515

וּבְמַחֲצִית־שִׂכְלֵנוּ

הֵבַנּוּ: זֶה כָּאן שֶׁטַח רַב

יִהְיֶה נַחֲלָתֵנוּ.

הִנֵּה מוֹטוֹת מְחֻדָּדִים,

אַמּוֹת־מִדָּה לָקַחְנוּ;

11520

עַל מָה אֲנַחְנוּ כָּאן שׁוֹקְדִים

בֵּינְתַיִם כְּבָר שָׁכַחְנוּ.

מפיסטופלס:

בִּמְיֻמָּנוּת אֵין לָנוּ צֹרֶךְ,

עַל פִּי מִדּוֹתֵיכֶם חִפְרוּ;

אַרְכָן יִשְׁכַּב לִמְלֹא הָאֹרֶךְ,

11525

הַשְּׁאָר דְּשָׁאִים סְבִיבוֹ קִצְרוּ.

כְּפִי שֶׁעָשׂוּ בִּפְקֻדַּת אָבוֹת,

מְרֻבָּע מָאֳרָךְ חִפְרוּ בָּזֹאת!

מִן הָאַרְמוֹן אֶל הַבּוֹר הַצַּר,

סוֹף אֱוִילִי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר.

11530

לֶמוּרים (חופרים במחוות לעג):610

עוֹדִי עוּל־יָמִים נִמְרָץ וְאוֹהֵב,

הַכֹּל נִרְאָה לִי רַב חֵן;

וּלְקוֹל שָׂשׂוֹן וּפִזְמוֹן עָרֵב

רַגְלַי פִּזְּזוּ מֵאֲלֵיהֶן.

אַךְ הַזִּקְנָה בָּאָה לִגְרֹר

11535

אוֹתִי בְּקַבָּהּ הַשָּׁלוּחַ;

כָּשַׁלְתִּי הַיְשֵׁר אֶל תּוֹךְ הַבּוֹר,

מַדּוּעַ הָיָה הוּא פָּתוּחַ!

פאוסט (יוצא מן הארמון, מגשש במזוזות הדלת):

צְלִילֵי מַעְדֵּר אֶת אָזְנַי מַצְהִילִים!

הֲמוֹן הָעָם לִי נִשְׁמָע.

11540

הָאָרֶץ, הַשְּׁלֵמָה עִם עַצְמָהּ,

תּוֹחֶמֶת גְּבוּלוֹת לַגַּלִּים,

אֶת הַיָּם בְּחֶבֶל תִּכְבֹּל.

מפיסטופלס (אל הצד):

הֲלֹא בִּשְׁבִילֵנוּ תַּעֲמֹל

בִּסְכָרֶיךָ וּבְכָל מְזָחֶיךָ;

11545

הֵן לְנֶפְּטוּן, בְּמוֹ יָדֶיךָ,

תָּכִין כֵּרָה, לְשֵׁד הַיָּם.

דִּינְכֶם נֶחְרַץ בֵּין כֹּה וָכֹה,

חָבְרוּ אֵלֵינוּ הַיְסוֹדוֹת,

כִּי נִגְזְרָה כְּלָיָה.

11550

פאוסט:

מַשְׁגִּיחַ!

מפיסטופלס:

כָּאן!

פאוסט:

כְּכָל שֶׁאֶפְשָׁר,

מְצָא לִי עוֹד וְעוֹד עוֹבְדִים,

בְּחִזּוּקִים, בְּשִׁדּוּלִים,

אַיֵּם, פַּתֵּה, הוֹסֵף שָׂכָר!

דַּוַּח בִּקְפִידָה לִי אֵיךְ הַתְּעָלָה

11555

יוֹם יוֹם הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה.

מפיסטופלס (בחצי קול):

מוּזָר, כִּי מַה שֶּׁלִּי אוֹמְרִים,

לֹא תְּעָלָה – קֶבֶר חוֹפְרִים.

פאוסט:

בִּצָּה לְמַרְגְּלוֹת הָרִים

תְּזַהֵם אֶת עֲמָלֵנוּ.

11560

נִקּוּז הַמַּיִם הָעֲכוּרִים

יְהֵא שִׂיא פָּעֳלֵנוּ.

עַל קַרְקַע חֲדָשָׁה אוֹשִׁיב הֲמוֹן אָדָם,

אִם לֹא לָבֶטַח, אָז חָפְשִׁיִּים לַעֲמָלָם.

שְׂדוֹת פּוֹרִים יוֹרִיקוּ; אִישׁ וּבְהֶמְתּוֹ

11565

יִחְיוּ בִּרְוָחָה עַל נִיר אַדְמָתוֹ,

לְרַגְלֵי סוֹלְלָה, עַל פְּנֵי שֶׁטַח נִרְחָב,

שֶׁהָעָם יִבְּשׁוֹ בְּזֵעַת אַפָּיו.

גַּן עֵדֶן תִּהְיֶה הַכִּכָּר מִבִּפְנִים,

מִחוּץ יִתְדַּפְּקוּ מִשְׁבָּרִים רוֹעֲמִים,

11570

וְאִם יְכַרְסְמוּ בָּהּ בְּכֹחַ וּבְמֶרֶץ,

יֵצְאוּ כָּל הָעָם לִסְתֹּם אֶת הַפֶּרֶץ.

כֵּן, לְכָךְ אֶתְמַסֵּר בְּלֵב וָנֶפֶשׁ,

כִּי זוֹהִי תַּמְצִית הַחָכְמָה כֻּלָּהּ:

רַק הוּא רָאוּי לְחַיִּים וּלְחֹפֶשׁ

11575

הֵחַיָּב מִדֵּי יוֹם לְכָבְשָׁם מִתְּחִלָּה.

כָּאן יֶלֶד, נַעַר, אִישׁ וָסָב,

יְבַלֶּה, לְלֹא סַכָּנָה, אֶת חַיָּיו.

בִּתְכוּנָה זוֹ לַחֲזוֹת תִּשְׁתּוֹקֵק נַפְשִׁי:

עַם חָפְשִׁי חַי עַל קַרְקַע חָפְשִׁית.

11580

אָז לְרֶגַע חוֹלֵף אוּכַל לֵאמֹר:

הִשְׁתַּהֵה נָא מְעַט, כֹּה יָפֶה וְנָעִים!

וְעִקְּבוֹת חַיַּי עֲלֵי אֲדָמוֹת

לֹא יִמָּחוּ לְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים.

וּכְבָר אֲנִי חָשׁ עַל סַף אֹשֶׁר נִשְׂגָּב,

11585

וְעֹנֶג עֶלְיוֹן מִן הָרֶגַע אֶשְׁאַב.611

(פאוסט צונח לאחור, הלֶמוּרים כובלים אותו ומשכיבים אותו על האדמה.)

מפיסטופלס:

שׁוּם תְּשׁוּקָה לֹא שָׂבַע, שׁוּם חֶדְוָה לֹא סִפֵּק,

דְּמֻיּוֹת חוֹלְפוֹת רָדַף עַד עַכְשָׁו;

רַק בְּרֶגַע אַחֲרוֹן, תָּפֵל וָרֵיק,

בִּקֵּשׁ הֶעָלוּב לְהֵאָחֵז לַשָּׁוְא.

11590

נֶגְדִּי יָצָא חוֹצֵץ, אַךְ הַזְּמַן שׁוֹלֵט בַּכֹּל,

הִנֵּה הִכְנִיעוֹ; הַקָּשִׁישׁ מוּטָל בַּחוֹל.

הַשָּׁעוֹן נָדַם –

מקהלה:

דִּמְמַת חֲצוֹת, הַשָּׁעוֹן נָדַם!

הַמָּחוֹג עוֹצֵר.


מפיסטופלס: עָצַר. תַּם וְנִשְׁלַם.612

מקהלה:

הַכֹּל עָבַר.

מפיסטופלס:

עָבַר! מִלָּה טִפְּשִׁית.

11595

לָמָּה דַּוְקָא עָבַר?

עָבַר אוֹ אַיִן מֻחְלָט, מַמָּשׁ אוֹתוֹ דָּבָר.

וּמַה תּוֹעֶלֶת בִּיצִירָה קַדַּחְתָּנִית!

כָּל הַנּוֹצָר נִגְרָף שׁוּב אֶל הָרִיק!

“הַכֹּל עָבַר!” מַה לָּמַדְנוּ מִכָּךְ?

11600

הָיָה, כְּלֹא הָיָה, בְּעֶצֶם הַיְנוּ הָךְ,

רַק חָג בְּמַעֲגָל כְּמוֹ לוּ הָיָה קַיָּם.

עַל כֵּן חָבִיב עָלַי הָרִיק הַמֻּשְׁלָם.


 

אַשְׁכָּבָה    🔗

לֶמוּר יחיד:

מִי זֶה מִבְנֶה קְלוֹקֵל הֵקִים

בְּמַעֲדֵר וָאֶת?

11605

לֶמוּרים (במקהלה):

לְךָ, אוֹרְחִי־בְּתַכְרִיכִים,

נָאֶה הוּא בְּהֶחְלֵט.

לֶמוּר יחיד:

וּמִי רִהֵט אוּלָם כֹּה רַע,

בְּלִי כֵּס אוֹ דַּרְגָּשִים?

לֶמוּרים (במקהלה):

הֻשְׁאַל הוּא לִתְקוּפָה קְצָרָה,

11610

רַבִּים הֵם הַנּוֹשִׁים.

מפיסטופלס:

הַגּוּף שָׂרוּעַ; כְּשֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ,

אֶשְׁלֹף הַשְּׁטָר הֶחָתוּם בְּדָמוֹ;

אַךְ לָאַחְרוֹנָה רַבּוּ הַתַּחְבּוּלוֹת

כֵּיצַד מִן הַשֵּׁד לַחְטֹף אֶת שְׁלָלוֹ.

11615

הַדְּרָכִים הַיְשָׁנוֹת אַלִּימוֹת לְמַדַּי,

הַחֲדָשׁוֹת לֹא מֻמְלָצוֹת, מִסְתַּבֵּר.

פַּעַם עָשִׂיתִי הַכֹּל בְּמוֹ יָדַי,

כַּיּוֹם אֶזְדַּקֵּק לְעוֹזְרֵי הָעוֹזֵר.

בְּכָל שֶׁאֶפְנֶה, הֲרָעָה בַּתְּנָאִים!

11620

זְכֻיּוֹת, מָסוֹרוֹת, הֶרְגֵּלִים קְבוּעִים,

שׁוּב לֹא נִתַּן בְּדָּבָר לִבְטֹחַ.

לְפָנִים, בְּצֵאתָהּ בִּנְשִׁימָה אַחְרוֹנָה,

הָיִיתִי אוֹרֵב לָהּ, עַכְבְּרֹנֶת קְטַנָּה,

וְהוֹפּ! בְּצִפָּרְנַי, אוֹחֵז בָּהּ בְּכֹחַ.

11625

וְזוֹ כָּאן מְהַסֶּסֶת, מְסָרֶבֶת לָזוּז

מִבֵּיתָהּ הַמְכֹעָר בְּפֶגֶר מִתְפּוֹרֵר.

הַיְסוֹדוֹת, שֶׁבֵּינֵיהֶם רִיב נֶצַח שׂוֹרֵר,

מְגָרְשִׁים אוֹתָהּ בַּסּוֹף בְּחֶרְפָּה וּבְבוּז.

וּבְעוֹדִי מִתְעַנֶּה יָמִים וְשָׁעוֹת,

11630

מָתַי? אֵיךְ? הֵיכָן? שְׁאֵלוֹת כְּאוּבוֹת,

הַמָּוֶת הַקָּשִׁישׁ עַצְמוֹ – כֹּחוֹ מוּתָשׁ,

אֲפִלּוּ עַל “הָאִם?” מְאַבֵּד אֶת הַשְּׁלִיטָה;

לֹא פַּעַם שַׂשְׂתִּי לְמַרְאֵה גְּוִיּוֹת צְפוּדוֹת,

וְהִנֵּה – דִּמְיוֹן־שָׁוְא! הֵן פִּתְאֹם מְדַדּוֹת.

11635

במחווֹת השבעה משונות של מפקד פלוגה –

הָחִישׁוּ צְעָדִים, מַהֲרוּ הֲלוֹם!

בַּעֲלֵי קַרְנַיִם יְשָׁרוֹת וּמְעֻקָּלוֹת,

בְּכוֹרֵי־שָׂטָן מִכָּל הָאַסְכּוֹלוֹת,

וְהָבִיאּו אִתְּכֶם אֶת פִּי גֵּיהִנּוֹם.613

אָמְנָם לַגֵּיהִנּוֹם פִּיּוֹת רַבִּים מִסְּפֹר!

11640

בּוֹלְעִים לְפִי מִינֵי דַּרְגָּה וּתְאָרִים;

אַךְ כָּאן, כְּשֶׁהַמִּשְׂחָק קָרֵב לְסוֹפוֹ,

נְוַתֵּר עַל כַּמָּה גִּנּוּנִים מְיֻתָּרִים.

משמאל נפער פי גיהינום מבעית.

מַלְתָּעוֹת לְטוּשׁוֹת; וְקִמְרוֹן הַחֵךְ

יוֹרֵק זֶרֶם אֵשׁ בְּחֵמָה שְׁפוּכָה,

11645

וּבְיַרְכְּתֵי גָּרוֹן, בְּתִימְרוֹת עָשָׁן לוֹחֵךְ

אֶרְאֶה עִיר לֶהָבָה בִּיקוֹד־עַד נִתָּכָה.614

זִרְמָה אֲדֻמָּה גּוֹאָה מִן הַלֹּע,

אֲרוּרִים, צְמֵאֵי תִּקְוָה, שׂוֹחִים בָּהּ עוֹד;

אַךְ הֵם מִתְרַסְּקִים בְּפִי הַצָּבוֹעַ

11650

וְשָׁבִים בִּזְוָעָה לְמַסְלוּל הַיְקוֹד.

בַּפִּנּוֹת – גַּם שָׁם רַבִּים הָאֵרוּעִים;

גְּדוֹלָה הָאֵימָה בִּמְקוֹמוֹת כֹּה צָרִים!

טוֹב תַּעֲשׂוּ לְהַפְחִיד בָּם חוֹטְאִים,

אַךְ הֵם סְבוּרִים כִּי הַלָּלוּ שְׁקָרִים.

11655

(אל השדים הגוצים, בעלי הקרניים הקצרות והישרות):

בְּכֵן, נְבָלִים בִּלְחָיַיִם לוֹהֲטוֹת,

קוֹרְנִים מִזְּלִילַת גָּפְרִית־תֹּפֶת דְּשֵׁנָה,

קִצְרֵי צַוָּאר עָבֶה, שֶׁלָּעַד לֹא יִמּוֹט,

תִּפְסוּ בְּרַק זַרְחָן בְּבֶטֶן תַּחְתּוֹנָה:

זוֹ הַנְּשָׁמֹנֶת, פְּסִיכֶה בִּכְנָפַיִם,615

11660

כְּנָפֶיהָ מִלְקוּ – הִיא תּוֹלַעַת נִתְעָבָה;

חוֹתָמִי בָּהּ אַטְבִּיעַ, וּכְהֶרֶף עַיִן

תִּבָּלַע גַּם הִיא בְּסוּפַת לֶהָבָה.

שִׁמְרוּ עַל הַגֵּו הַתַּחְתּוֹן בְּלִי מָנוֹחַ,

אֶת חוֹבַתְכֶם עֲשׂוּ, כְּרַסְתָּנִים;

11665

אִם זֶה הַדִּיּוּר הֶחָבִיב על הְרוּחַ,

עַל כֶָּךְ עוֹד אֵין לָנוּ דֵּי נְתוּנִים.

לֹא אַחַת בַּטַּבּוּר הִיא מוֹצֵאת מִשְׁכָּן,

הַשְׁגִּיחוּ הֵיטֵב, בַּל תַּחְמֹק מִכָּאן.

(אל השדים הכחושים, בעלי הקרניים הארוכות והמעוקלות):

דַּחְלִילִים עֲנָקִים בַּעֲלֵי כָּנָף,

11670

אֶת הָאֲוִיר סִרְקוּ כָּל הָעֵת!

בִּזְרוֹעוֹת שְׁלוּחוֹת, בְּטֹפֶר מוּנָף,

תִּפְסוּ בַּמְרַפְרֶפֶת לְבַל תִּמָּלֵט.

בְּבֵיתָהּ הַנּוֹשָׁן וַדַּאי כְּבָר רַע לָהּ,

וּכְרוּחַ גָּאוֹן תִּשְׁאַף לִדְאוֹת מַעְלָה.

11675

הילת זוהר מופיעה למעלה מימין.

צבא שמים:

שְׁלוּחֵי שָׁמַיִם616

פִּרְשׂוּ כְּנָפַיִם

תְּנוּ רְוָחָה;

לַחוֹטְאִים לִסְלֹחַ,

בֶּעָפָר לָתֵת רוּחַ;

11680

עַל כָּל בְּרוּאֵי חֶלֶד

הַשְׁפִּיעוּ רֹב חֶסֶד,

שְׂאוּ מְנוּחָה

בִּמְעוֹף הַבְּרָכָה.

מפיסטופלס:

קִרְקוּשׁ צוֹרְמָנִי שֶׁל צְלִילִים כְּבָר אֶשְׁמַע,

11685

מִמַּעַל בּוֹקְעִים, עִם קִלְלַת יוֹם מַפְצִיעַ;

נַעֲרִית־מְתַקְתֶּקֶת הַנְּעִימָה,617

יָאָה לְטַעַם אָדוּק צָבוּעַ.

הֵיטֵב יְדַעְתֶּם שֶׁבִּשְׁעוֹת עֶבְרָתֵנוּ

זָמַמְנוּ לִמְחוֹת אֶת מִין הָאָדָם;

11690

אֶת הַמְגֻנֶּה מִכָּל שֶׁהִמְצֵאנוּ

בָּחֲרוּ הַמִּתְחַסְּדִים כְּרָאוּי לִתְפִלָּתָם.618

הִנֵּה הֵם בָּאִים, בִּצְבִיעוּת, הַגְּלָמִים,

הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת כְּבָר חָטְפוּ לָנוּ כָּךְ,

בְּנִשְׁקֵנוּ שֶׁלָּנוּ עָלֵינוּ קָמִים;

11695

שֵׁדִים גַּם הֵם, בְּמַסְוֶה מֻצְלָח.

אִם פֹּה נִנְחַל קָלוֹן, זוֹ מַפָּלָהּ נִצַּחַת;

אֶל פִּי הַקֶּבֶר בּוֹאוּ, עִמְדוּ בְּלִי פַּחַד!

מקהלת מלאכים (מפזרים עלי ורדים):619

וְרָדִים מַבְהִיקִים

מָזוֹר מְפִיקִים!

11700

דּוֹאִים, רוֹחֲפִים,

חַיִּים מַרְעִיפִים,

נִצַּת עַלְעַלִּים,

כַּנְפֵי זַלְזַלִּים,

פִּתְחוּ הַנִּצָּן.

11705

אָבִיב תִּבְרְאוּ,

יָרֹק, אַרְגָּמָן;

גַּן עַדֶן תִּשְּׂאוּ

לַנָּח שֶׁבְּכָאן.

מפיסטופלס (לשטנים):

מָה הַפִּקְפּוּק? הֲזֶה מִנְהַג הַשַּׁחַת?

11710

הַחְזִיקוּ מַעֲמָד, יְפַזְּרוּ עַלְעַלֵּיהֶם.

כָּל אֶחָד לִמְקוֹמוֹ, פְּתָיִים בְּנֵי שַׁחַץ!

הֵם נוֹטִים לְהַאֲמִין שֶׁלֹּבֶן פִּרְחֵיהֶם

יְצַנֵּן שֵׁדִים יוֹקְדִים בְּלֶהָבָה;

הֵן הֶבֶל פִּיכֶם מֵתִּיךְ כָּל דָּבָר!

11715

רַק הָפִיחוּ, נֹאדוֹת! זֶהוּ! דַּי וְהוֹתֵר!

מֵרֹב נְפִיחוֹת כָּל הַלַּהַק חִוֵּר.

לֹא בְּכֹחַ כָּזֶה! סְגֹר כָּל פֶּה וּנְחִיר!

אָכֵן, הִפַּחְתֶּם בְּכֹחַ אַדִּיר.

לְעוֹלָם לֹא תֵּדְעוּ מִדָּה, פּוֹחֲחִים!

11720

הַפְּרָחִים לֹא קְמֵלִים, הֵם צוֹפְדִים, מִתְלַקְּחִים!

הֵם עָלֵינוּ צוֹנְחִים בְּגִצֵּי אֶרֶס זַךְ,

הִתְלַכְּדוּ כְּנֶגְדָּם, הִתְיַצְּבוּ בַּסָּךְ!

הַכֹּחַ נָמוֹג, הַגְּבוּרָה כְּבָר פָּרְחָה,

הַשֵּׁדִים מְרִיחִים אֵשׁ זָרָה מַדִּיחָה.

11725

מקהלת מלאכים:

קְדֻשַּׁת נִצָּנִים,

שַׁלְהֲבוֹת רְנָנִים,

אַהֲבָה יַשְׁפִּיעוּ,

עֹנֶג יָבִיאוּ,

כְּחֵפֶץ הַלֵּב.

11730

אֱמֶת בּוֹרְקִים

שְׁמֵי נֶצַח זַכִּים,

לִצְבָא הַשְּׁחָקִים

אוֹר יוֹם מְלַבֵּב!

מפיסטופלס:

חֶרְפָּה! מְאֵרָה עַל אוֹתָם הַכְּסִילִים!

11735

עַל רָאשֵׁיהֶם הַשְּׂטָנִים מִתְהַפְּכִים,

הַגּוּצִים מִתְפַּתְּלִים גַּלְגַּלִּים־גַּלְגַּלִּים,

וְהַיְשֵׁר אֶל הַשְּׁאוֹל עַל הַתַּחַת צוֹנְחִים.

יִנְעַם לָכֶם אַמְבַּט הַחֹם!

אֲנִי לֹא זָז מִן הַמָּקוֹם.

11740

(נלחם בוורדים המרחפים).

הִסְתַּלֵּק, אוֹר תַּעְתּוּעַ! לְהַט כְּשֶׁתֶּחְפַּץ!

טִפָּה סְרוּחָה תִּהְיֶה כְּשֶׁבַּכַּף אוֹתְךָ אֶמְחַץ.

עֲדַיִן מְרַפְרֵף? לֵךְ מִמֶּנִּי, הִסְתַּלֵּק!

בְּעָרְפִּי כְּגָפְרִית וּכְזֶפֶת הוּא דָּבֵק.

מקהלת מלאכים:

אִם אֵינוֹ שַׁיָּךְ לָכֶם,

11745

רַחֲקוּ מִן הַפֶּגַע.

אִם גּוֹזֵל הוּא מְנוּחַתְכֶם,

אַל תִּסְבְּלוּ אַף רֶגַע.

אֶת הַמְאַיֵּם לַחְדֹּר

צָרִיךְ בְּכֹחַ לַעֲצֹר.

11750

אַהֲבָה רַק לְאוֹהֵב

תַּנִּיחַ לַעֲבֹר.

מפיסטופלס:

שׂוֹרֵף רֹאשִׁי, לִבִּי וְגַם כְּבֵדִי,

הַיְסוֹד הַזֶּה הוּא מַמָּשׁ עַל־שֵׁדִי!

דּוֹקְרוֹת הַשַּׁלְהָבוֹת מֵאֵשׁ הַשְּׁאוֹל,

11755

עַל כֵּן תֵּילִילוּ בְּקוֹל גָּדוֹל,

אוֹהֲבִים אֻמְלָלִים שֶׁהוּשְׁבוּ רֵיקָם,

וְאַחַר הָאֲהוּבָה מַטִּים צַוָּארָם.

גַּם אֲנִי! מַה מּוֹשֵׁךְ אֶת רָאשִׁי אֶל הַצַּד?

הֲרֵי הוּא אוֹיְבִי הַמֻּשְׁבָּע לָעַד!

11760

הֲלֹא תָּמִיד בְּמַרְאֵהוּ אֶבְחֵל.

הַאֶפְשָׁר שֶׁאֲנִי לַזָּרוּת נִמְשָׁךְ?

כֹּה חָפַצְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַנֹּעַר הָרַךְ;

וְאֵיךְ זֶה אוֹתָם לְנָאֵץ לֹא אוּכַל?

וְאִם עַתָּה אֲנִי אֶשְׁתַּטֶּה,

11765

מִי יִקָּרֵא מֵהַיּוֹם הַשּׁוֹטֶה?

פִּרְחָחִים אֵלֶּה, הַשְּׂנוּאִים עָלַי,

נִרְאִים לִי עַתָּה חֲבִיבִים לְמַדַּי!

נְעָרִים עֲנֻגִּים, אִמְרוּ, בְּטוּבְכֶם,

הֲזֶרַע לוּצִיפֶר גַּם אַתֶּם?

כֹּה יָפִים שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לְנַשְּׁקְכֶם,

11770

נִדְמֶה שֶׁבַּזְּמַן הַנָּכוֹן בָּאתֶם.

כֹּה נוֹחַ לִי, כֹּה טִבְעִי, כֹּה נֶחְמָד,

כְּמוֹ אַלְפֵי פְּעָמִים בֶּעָבָר פְּגַשְׁתִּיכֶם,

נֶחְשָׁקִים בַּסֵּתֶר, חֲתַלְתּוּלִי מַחְמָד.

11775

עִם כָּל מַבָּט יִגְדַּל יָפְיְכֶם.

קִרְבוּ, זַכּוּנִי בְּמַבָּט אֶחָד!

מלאכים:

אֲנַחְנוּ בָּאִים, מַדּוּעַ תִּרְעַד?

עֲמֹד, אִם תּוּכַל, אֲנַחְנוּ קְרֵבִים.

(המלאכים ממלאים במעופם את החלל כולו).

מפיסטופלס (שנדחק אל קדמת הבמה):

אוֹתָנוּ רוּחוֹת אֲרוּרוֹת מְכַנִּים,

11780

אַךְ אַתֶּם בֶּאֱמֶת הִנְּכֶם אַרְכִי־קוֹסְמִים.

מְפַתִּים לֵב נָשִׁים וּגְבָרִים כְּאֶחָד.

אֵיזוֹ הַרְפַּתְקָה סוֹעֶרֶת,

הֲזֶה יְסוֹד הָאַהֲבָה?

הַגּוּף עוֹלֶה בְּלֶהָבָה,

11785

כִּמְעַט לֹא אָחוּשׁ אֵיךְ מַפְרַקְתִּי בּוֹעֶרֶת.

דּוֹאִים אַתֶּם סְבִיבִי, רְדוּ נָא, הַנְמִיכוּ,

בְּאֶבְרֵיכֶם הַנָּאִים מְעַט חַיִּים הָפִיחוּ;

אָמְנָם הָרְצִינוּת יָפָה לִפְנֵיכֶם,

אַךְ בְּדַל־חִיּוּךְ אֶרְצֶה לִרְאוֹת עַל שִׂפְתֵיכֶם;

11790

אֶרְוֶה מִמֶּנּוּ עֹנֶג־עוֹלָמִים.

חַיְכוּ כְּחִלּוּף מַבָּט בֵּין אוֹהֲבִים,

מְשִׁיכָה קַלָּה בַּשְּׂפָתַיִם מַסְפִּיקָה.

אַתָּה, אֲרֹךְ הַגֵּו, מוֹשֵׁךְ אוֹתִי בְּלִי אֹמֶר,

עוֹשָׂה לְךָ עָוֶל, אֲרֶשֶׁת הַכֹּמֶר,

11795

הַבֵּט נָא בִּי בִּמְעַט יוֹתֵר תְּשׁוּקָה!

תּוּכַל אַף לְהַלֵּךְ בְּעִרְטוּל מְחֻשָּׁב,

שַׂלְמַת הַקְּפָלִים מְיֻשֶּׁנֶת מִזְּמֵן –

הִנֵּה הֵם נִפְנִים – לְמַבָּט מִן הַגַּב! –

מְעוֹרְרֵי תֵּאָבוֹן, הָרְשָׁעִים, גַּם מִכָּאן.

11800

מקהלת מלאכים:

אֶל הָאוֹר שֶׁיָּהֵל,

לֶהָבוֹת, נִתְנַהֵל!

לְנֶפֶשׁ חוֹטֵאת

הָאֱמֶת רוֹפֵאת;

כָּךְ מִן הָרַע

11805

תִּשְׁתַּחְרֵר בִּמְהֵרָה,

וּבְסוֹד הָאַחְדוּת

תִּמְצָא אֶת הַפְּדוּת.

מפיסטופלס (חוזר לעשתונותיו):

מַה לִּי! כְּאִיּוֹב, מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ,

הֻכֵּיתִי שְׁחִין, בְּעַצְמִי אֲנִי בּוֹשׁ.

11810

וּבְכָל זֹאת נִצַּחְתִּי, כְּשֶׁלִּפְנִים אֶתְבּוֹנֵן

וּבִי וּבְנֵי־מִינִי אֵמוּן שׁוּב אֶתֵּן.

חֶלְקֵי־שֵׁד נַעֲלִים נִצְּלוּ מִן הַבְּעֵרָה,

רַק בָּעוֹר פּוֹגֵעַ קֶסֶם הָאַהֲבָה;

גֵּץ הַלֶּהָבוֹת הָאָרוּר כְּבָר כָּבָה,

11815

וּכְדַרְכִּי אַפִּיל עַל כֻּלְּכֶם מְאֵרָה!

מקהלת מלאכים:

קְדֻשַּׁת לֶהָבָה!

מִי שֶׁבּוֹ תִּבְעַר

יִרְאֶה גִּיל שַׁלְוָה

עִם כָּל תָּם וְיָשָׁר.

11820

יַחְדָּו לְהַזְהִיר

עוּפוּ לָרוֹם,

זֻכַּךְ הָאֲוִיר,

הָרוּחַ תִּנְשֹׁם!

(הם מתרוממים, מובילים את יסוד האלמוות שבפאוסט).

מפיסטופלס (מסתכל סביבו):

מַה זֹּאת? – לְאָן הֵם הִסְתַּלְּקוּ?

11825

בֹּסֶר נְעוּרִים, כָּךְ אוֹתִי הִפְתַּעְתֶּם,

עִם הַשָּׁלָל הַשָּׁמַיְמָה חָמְקוּ;

עַל כֵּן סְבִיב הַקֶּבֶר הַזֶּה הִתְעוֹפַפְתֶּם!

שְׂכִיַּת־חֶמְדָּה מִיָּדִי נִגְזְלָה;

בְּיָדִי מֻשְׁכְּנָה נְשָׁמָה נַעֲלָה,

11830

וְאוֹתָהּ בִּמְזִמָּה נַכְלוּלִית חֲטַפְתֶּם.

אֶל מִי כָּעֵת אָבוֹא בִּטְרוּנְיָה?

מִי לִי יָשִׁיב אֶת שֶׁלִּי הוּא בִּזְכוּת?

נָפַלְתָּ, זָקֵן, קָרְבָּן לִקְנוּנְיָה,

וּבְדִין נֶעֱנַשְׁתָּ; עָשִׂיתָ דְּבַר שְׁטוּת.

11835

הָעֵסֶק הַזֶּה לֹא נֻהַל בְּשֵׂכֶל,

הַשְׁקָעָה מְרֻבָּה, בּוֹשׁ! יָרְדָה לְטִמְיוֹן;

חֵשֶׁק גַּס, אַהֲבֹנֶת מֻפְרֶכֶת

אֶת שֵׁד־הַמְּזִמּוֹת הָפְכוּ לְאֶבְיוֹן.

אֵם בְּמִשְׂחַק יַלְדוּתִי מַפְתִּיעַ

11840

נָפַל בַּפַּח גַּם בַּעַל נִסָּיוֹן,

אֲזַי אֵין גְּבוּל לְאוֹתוֹ שִׁגָּיוֹן

אֲשֶׁר לְבַסּוֹף גַּם אוֹתוֹ הִכְרִיעַ.


 

נְקִיקֵי הָרִים    🔗

יער, סלעים, שממה.

נזירים מתבודדים מפוזרים על מורדות ההר ובין החגווים.620

מקהלה והד:

יַעַר לְכָאן פּוֹרֵץ,

כֹּבֶד סְלָעִים מוֹחֵץ,

11845

סְבַךְ שָׁרָשִׁים נוֹעֵץ

גֶּזַע אֶל גֶּזַע עֵץ.

גַּל אַחַר גַּל יָבוֹא,

לֵב הַמְּעָרָה מַחְבּוֹא.

כְּפִירִים בַּלָּאט חוֹמְקִים

11850

סְבִיבֵנוּ בְּתֹם חוֹלְקִים

כָּבוֹד לְמָקוֹם קָדוֹשׁ,

בּוֹ אַהֲבַת־אֵל בָּרֹאשׁ.

פָּאטֶר אֶקֶסְטָטִיקוּס (מרחף אנה ואנה):621

עֹנֶג נִצְחִי צוֹרֵב,

יְקוֹד אַהֲבָה בַּלֵּב,

11855

דְּוַי אֶת חָזִי בּוֹקֵעַ,

לְאֵל עֶלְיוֹן מְשַׁוֵּעַ.

בּוֹאוּ, חִצִּים, פַּלְּחוּנִי,

וּרְמָחִים, חִדְרוּנִי,

הַכּוּ, אַלּוֹת, מְחָצוּנִי,

11860

חֲזִיזֵי־אֵשׁ, שִׂרְפוּנִי!

עַד כִּי יִכְלֶה, יָסוּר

כָּל נִקְלֶה וְאָרוּר,

וְרַק כּוֹכָב עֶלְיוֹן

בְּאַהֲבַת־עַד יִכּוֹן.

11865

פּאטר פְּרוֹפוּנְדוּס (ממעמקים):

אֵם לְרַגְלַי תְּהוֹם סְלָעִים

מֵעַל לִתְהוֹם תַּחְתִּיּוֹת פְּעוּרָה,

וְאֶלֶף מַעְיָנוֹת בְּאוֹר שׁוֹפְעִים

אֶל שֶׁצֶף מַפַּלְתָּם הַסְּעוּרָה;

אֵם מִתּוֹךְ דַּחַף פְּנִימִי מֻפְלָא

11870

גְּזָעִים נוֹשְׂאִים עַצְמָם אֶל עָל,

כָּל זֹאת פָּעֳלָהּ שֶׁל אַהֲבָה כֹּל־יְכוֹלָה,

שֶׁהַכֹּל לִיצֹר וְלִנְצֹר תּוּכַל.

גַּעַשׁ פָּרוּעַ אוֹתִי סוֹבֵב

כְּמוֹ סְלָעִים וְיַעַר רוֹעֲדִים,

11875

גַּם אִם בְּשָׁאוֹן נִתְזֵיהֶם הָאוֹהֵב

אַשְׁדֵי הַמַּיִם בְּשֶׁצֶף יוֹרְדִים,

הֵן נוֹעֲדוּ עֲמָקִים לְהַפְרִיחַ;

בְּרַק־אֵשׁ אֲשֶׁר מִמַּעַל הִכָּה,

אֶת הָאֲוִיר נוֹעַד לְהַשְׁבִּיחַ,

11880

מֵאֶרֶס וְאֵד־הַקִּיטוֹר נִקָּה;

שְׁלוּחֵי אַהֲבָה הֵם אֲשֶׁר יָשִׁירוּ

תְּהִלָּה לִיצִירַת־הָעַד הַקּוֹרֶנֶת.

לוּ אַךְ בְּתוֹכִי הַנִּיצוֹץ יַבְעִירוּ,

בְּמָקוֹם בּוֹ נַפְשִׁי נְבוֹכָה, צוֹנֶנֶת,

11885

בְּסַד הַחוּשִׁים מִתְעַנָּה בְּלִי דַּי,

רְתוּקָה בְּשַׁלְשְׁלוֹת הַכְּאֵב.

אֵלִי! הַרְגַּע אֶת מַחְשְׁבוֹתַי,

הָאִירָה נָא אֶת חַדְרֵי הַלֵּב.

פּאטר סֶרָפִיקוּס (ממחוז הביניים):

עַב בֹּקֶר קְטַנְטַנָּה נוֹהֶרֶת

11890

בְּצִיצִת הָאֹרֶן כָּאן!

אֵילוּ חַיִּים הִיא בָּהּ אוֹצֶרֶת?

לַהַק נְשָׁמוֹת רַעֲנָן.

מקהלת ילדים מבורכים:622

אֱמֹר נָא, אָב, לְאָן פָּנֵינוּ,

מִי אָנוּ, בְּטוּבְךָ, עֲנֵה?

11895

כֹּה מְאֻשָּׁרִים הִנֵּנוּ,

הַקִּיּוּם הוּא כֹּה נָאֶה.

פּאטר סֶרָפיקוס:

יְלָדִים! בַּחֲצוֹת נוֹלַדְתֶּם,

לֵב וָנֶפֶשׁ לֹא פֻּתְּחוּ,

לַהוֹרִים מִיָּד אֲבַדְתֶּם,

11900

וְהַמַּלְאָכִים זָכוּ.

זֶה שְׁבִי אַהֲבָה רוֹחֶשֶׁת,

זֹאת תָּחוּשׁוּ, נָא קִרְבוּ;

אַךְ תְּלָאוֹת תֵּבֵל רוֹגֶשֶׁת,

בְּנֵי מַזָּל, זֹאת לֹא תֵּדְעוּ.

11905

אֶל תּוֹךְ עֵינַי אֵפוֹא טַפְּסוּ,

אֶבְרֵי־מִדָּה הֵן לָעוֹלָם,

כִּבְשֶׁלָּכֶם בָּהֶן עָשׂוּ,

הַשְׁקִיפוּ עַל הַנּוֹף מִכָּאן.

(קולט אותם אל תוכו).

הִנֵּה עַצִים, הִנֵּה סְלָעִים,

11910

כָּאן פֶּלֶג מַיִם מִסְתַּעֵר,

וּבְגִלְגּוּל עָצוּם, מַרְעִים,

הוּא אֶת הַדֶּרֶךְ מְקַצֵּר.

ילדים מבורכים (מתוכו):

נוֹף כַּבִּיר נִשְׁקָף אֵלֵינוּ,

אַךְ הַמָּקוֹם הוּא כֹּה מַבְהִיל.

11915

חֵיל וְרַעַד יִתְקְפוּנוּ,

נָא שַׁלְּחֵנוּ, אָב אָצִיל.

פּאטר סֶרָפיקוס:

טַפְּסוּ אֵפוֹא יוֹתֵר גָּבוֹהַּ,

בְּאֵין רוֹאִים גִּדְלוּ נָא עוֹד.

רְאוּ אֵיךְ בְּקִרְבַת אֱלֹהַּ

11920

זֹךְ נִצְחִי יַרְבֶּה הָעֹז.

מָזוֹן לָרוּחַ מְיֹעָד

מְרַחֵף בְּרוּם אֲוִיר:

הִתְגַּלּוּת אַהֲבַת הָעַד

לְאֹשֶר עִלָּאִי תָּבִיא.

11925

מקהלת ילדים מבורכים (חגים סביב הפסגה הרמה ביותר):

יָדַיִם נְשַׁלֵּב

לְמַעֲגַל שִׂמְחָה,

נָשִׁיר וּנְסוֹבֵב

בְּרַחַשׁ שֶׁל קְדֻשָּׁה;

11930

בְּמוֹרֵה דַּרְכְּכֶם

שִׂימוּ מִבְטָח,

הוּא אֶת עֵינֵיכֶם

לָרָאוּי יִפְקַח.

מלאכים (מרחפים בספירות העליונות, נושאים את יסוד האלמוות שבפאוסט):

נִצַּל הַחֵלֶק הַטָּהוֹר

מִיַּד רוּחוֹת הָרַע;

11935

"מִי שֶׁתָּמִיד יִשְׁאַף, יַחְתֹּר,

יִזְכֶּה לִגְאֻלָּה."623

וְאִם מִמַּעַל בּוֹ נָגְעָה

הָאַהֲבָה עַצְמָהּ,

קָהָל טָהוֹר יַקְבִּיל פָּנָיו

11940

בְּקוֹל בְּרָכָה חַמָּה.


הצעירים במלאכים:

אוֹתָם וְרָדִים שֶׁבְּיָדָן

שֶׁל מִי שֶׁמֵּחֶטְאָן נִחָמוּ

סִיְּעוּ רַבּוֹת לְנִצְחוֹנֵנוּ,

וְאַף הִשְׁלִימוּ יִעוּדָן

11945

אֶת שְׁלַל־הַנְּשָׁמָה לִגְאֹל.

מִפֶּרַח נָסוּ בְּנֵי שְׁאוֹל

וְשֵׁדִים בָּרְחוּ לָאֹפֶל.

תַּחַת עִנּוּיֵי הַתֹּפֶת

סָבְלוּ רוּחוֹת מֵאַהֲבָה,

11950

וְיִסּוּרֵי אוֹהֵב חָוָה

קָשִׁישׁ שֶׁבַּשְּׂטָנִים אֲפִלּוּ.

הַמִּבְצָע הִצְלִיחַ! גִּילוּ!

המושלמים במלאכים:

וְלָנוּ עוֹד נוֹתַר,

מַשָּׂא כָּבֵד מִמֶּנּוּ,

11955

גַּם לוּ מֵאַסְבֶּסְטוּס נוֹצַר,624

טָהוֹר וַדַּאי אֵינֶנּוּ.

עֵת עָצְמַת הָרוּחַ

וִיסוֹדוֹת עוֹלָם

יַחְדָּו רֻתְּקוּ בְּכֹחַ,

11960

מַלְאָךְ לֹא יַפְרִידֵם,

יֵשׁוּת כְּפוּלָה כָּזוֹ,

שְׁלֵמָה וּדְבֵקָה,

רַק אַהֲבַת־עַד

תּוּכַל לְנַתְּקָהּ.

11965


הצעירים במלאכים:

מִין עֲרָפֶל סוֹבֵב

רֹאשׁ צוּקִים גָּבוֹהַּ

וּלְכָאן רוֹחֵף,

קְהַל רוּחוֹת מַגִּיעַ.

הִתְבַּהֲרָה הָעָב,

11970

הִנֵּה תַּחְלֹף בִּיעָף

עֲדַת יַלְדֵי הַזֹּךְ,

בָּם אֶרֶץ לֹא תִּגַּע,

נָעִים בְּמַעֲגָל,

וּמִתְעַנְּגִים בְּרֹךְ

11975

עַל זִיו אָבִיב נוֹלָד

בְּעוֹלָמוֹת רָמִים.

לוּ יִתְעַלֶּה אִתָּם,

יָבוֹא בִּקְהָלָם,

יַחֲבֹר לַטְּהוֹרִים!

11980

הילדים המבורכים:

בְּשִׂמְחָה נְקַדֵּם

טְרוֹם־פַּרְפַּר מְגֻלָּם,

בִּזְכוּתוֹ נִזְכֶּה

בְּחֶסֶד עוֹלָם.

הַתִּירוּ הַקּוּרִים

11985

אֲשֶׁר סְבִיבוֹ שְׁזוּרִים!

וּכְבָר הוּא רָם, נִשָּׂא

לְזִיו חַיֵּי קְדֻשָּׁה.

דוקטור מָרִיָאנוּס (בתא הרם והזך מכולם):625

כָּאן הַמַּרְאֶה נֶחְשָׂף,

הָרוּחַ מַרְקִיעָה.

11990

סִיעַת נָשִׁים בִּיעָף

אֱלֵי מָרוֹם דּוֹאָה.

וּמַזְהִירָה פְּלָאִים

בְּכוֹכְבֵי נִזְרָהּ

מַלְכַּת שְׁמֵי אֱלֹהִים;

11995

נִכֶּרֶת בְּאוֹרָהּ.

(בהתלהבות):

הוֹ גְּבִירַת עוֹלָם נַעֲלָה!

הַרְשִׁי בְּהִנָּשְׂאֵךְ

לִמְרוֹם חֻפַּת שְׁחָקִים כְּחֻלָּה

לִצְפּוֹת בְּנֵס סוֹדֵךְ.

12000

קַבְּלִי נָא מַה שֶּׁלֵּב אֱנוֹשׁ

הוֹגֶה בְּרֹךְ אֵלַיִךְ,

וּבְפֶרֶץ אַהֲבָה קָדוֹשׁ

יַבִּיעַ בְּפָנַיִךְ.

בְּעֹז הָרוּחַ נַעֲמֹד,

12005

כְּשֶׁתְּצַוִּינוּ,

רֶגַע כְּבָר יִשְׁכַּךְ הַיְקוֹד,

אִם אַתְּ תַּרְגִּיעִינוּ.

בְּתוּלָה תַּמָּה זַכָּה,

אֵם כְּבוּדָה, נִשְׂגֶּבֶת,

12010

בָּךְ בָּחַרְנוּ לְמַלְכָּה

בֵּין אֵלֵי אַלְמָוֶת.

כְּרוּכוֹת סְבִיבָהּ

עָבִים קְלִילוֹת,

בַּעֲלוֹת תְּשׁוּבָה,

12015

בָּחַן מְפַלְּלוֹת,

וּבְזֹךְ הַמָּרוֹם,

בִּרְכֶּיהָ חוֹבְקוֹת,

מְחִילָה מְבַקְּשׁוֹת.

אַתְּ, הַנַּעֲלֶה מֵחֵטְא,

12020

לֹא יִפָּלֵא, נִבְחַרְתְּ,

וְהַנִּפְתּוֹת עַל נְקַלָּה

בָּךְ מוֹצְאוֹת מִקְלָט.

נָפְלוּ קָרְבָּן לְחֻלְשָׁתָן,

מִי יָחִישׁ עֶזְרָה?

12025

מִי אֶת רֶשֶׁת הַשָּׂטָן

בְּמוֹ יָדָיו קָרַע?

רֶגֶל כֹּה מַהֵר תִּמְעַד

עַל חֶלְקַת מִדְרוֹן,

מִי בְּחֶנֶף לֹא נִלְכַּד

וּבִקְרִיצַת פִּתְיוֹן?

האם המהוללה מרחפת פנימה.626

מקהלת בעלות־התשובה:

בִּדְאוֹתֵךְ לַמְּרוֹמִים

לְמַמְלֶכֶת הָעַד,

שִׁמְעִי תַּחְנוּנִים,

אַתְּ, הָאַחַת,

12035

חֶסֶד שׁוֹפַעַת!

החוטאת הגדולה (לוקס ז 36):627

בְּשֵׁם אַהֲבָה אֲשֶׁר סָכָה

אֶת אֶבְרֵי בְּנֵךְ הַקְּדוֹשִׁים

וּבְדִמְעוֹת מָזוֹר מָשָׁחָה,

לַמְרוֹת לַעַג הַפְּרוּשִׁים;

12040

וּבְשֵׁם הַכְּלִי שֶׁעַד גְּדוֹתָיו

מֹר שָׁפַע בְּנִיחוֹחוֹ,

וְתַלְתַּלִּים שֶׁאֶת רַגְלָיו

הַבְּרוּכוֹת קִנְּחוּ בְּרֹךְ –

האישה השומרונית (יוחנן ד):628

וּמֵי הַבְּאֵר שֶׁהִשְׁקְתָה

12045

עֶדְרֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ,

וְהַדְּלִי שֶׁשִּׂפְתוֹתָיו

שֶׁל הַגּוֹאֵל הֵצֵנּוּ;

וּמַעֲיָן זַךְ וְשׁוֹפֵעַ

מֵאָז שָׁם מְפַכְפֵּךְ,

12050

לָעַד טָהוֹר מְבַעְבֵּעַ

וּבַתֵּבֵל הוֹלֵךְ –

מריה המצרית (Acta sanctorum):629

בְּשֵׁם אוֹתוֹ מְקוֹם קְבוּרָה

שֶׁבּוֹ גּוּפַת קָדוֹשׁ הֻנְּחָה,

בְּשֵׁם הַיָּד הַמַּזְהִירָה

12055

שֶׁמִּן הַסַּף אוֹתִי שִׁלְּחָה;

וְאַרְבָּעִים שְׁנוֹת כַּפָּרָה,

שֶׁבַּמִּדְבָּר עָשִׂיתִי,

וּבִרְכַּת שָׁלוֹם טְהוֹרָה,

בַּחוֹל עִם קֵץ הִתְוֵיתִי –

12060

כל השלוש:

אַתְּ, אֲשֶׁר אֵינֵךְ מְסַתֶּרֶת

אֶת פָּנַיִךְ מֵחוֹטְאוֹת,

וְלָהֶן חַסְדֵּךְ עוֹטֶרֶת,

עַד עוֹלָם אוֹתוֹ שׁוֹפְעוֹת,

חֹנִּי נֶפֶשׁ יְקָרָה

12065

אֲשֶׁר פַּעַם נִכְשְׁלָה,

לֹא יָדְעָה עַד מָה חֲסֵרָה

אֶת צֹרִי הַמְּחִילָה.

בעלת־תשובה (שנקראה לפנים גרֶטכן,630 מתרפקת):

הוֹ אַתְּ, אֵין מָשְׁלֵךְ.

מְעֻלָּה בְּזִיוֵךְ

12070

הַרְכִּינִי רֹאשֵׁךְ,

הַטִּי חַסְדֵּךְ לְאָשְׁרִי כִּי רַב.

אֲהוּבִי מִנְּעוּרִים,

חָפְשִׁי מִיִּסּוּרִים,

שֵׁנִית אֵלַי שָׁב.631

12075

ילדים מבורכים (קרבים במעגל):

עוֹלֶה כְּבָר עָלֵינוּ,

צִמְּחוּ אֵיבָרָיו,

גְּמוּל טִפּוּלֵנוּ

יָשִׁיב לָנוּ רַב.

מִקְּהַל הַחַיִּים

12080

הֻרְחַקְנוּ בְּלֹא עֵת,

אַךְ הוּא בַּיּוֹדְעִים,

אוֹתָנוּ יְלַמֵּד.

בעלת־תשובה (שנקראה לפנים גרֶטכן):

מַקְהֵלַת־רוּחוֹת הֶחָדָשׁ מֻקָּף,

אַךְ לָזֹאת עוֹד אֵינֶנּוּ עֵר,

12085

אַף שֶׁלִּצְבָא הַקֹּדֶשׁ צֹרַף,

חַיֵּי נֶצַח לֹא יְשַׁעֵר.

רְאוּ כֵּיצַד מִפְּקַעַת אַרְצִית

הוּא גָּח, מַשִּׁיל קוּרִים,

וּבְרֵאשִׁיתָהּ שֶׁל כְּסוּת שְׁמֵימִית

12090

קוֹרֵן בְּעֹז הַנְּעוּרִים.

אַנְחֶה אוֹתוֹ, אִם אַךְ תַּסְכִּימִי,

אוֹתוֹ סִנְוֵר זִיו יוֹם חָדָשׁ.632

האם הקדושה:

עֲלִי בְּמַעֲלוֹת שְׁחָקִים;

הוּא יִתְעַלֶּה, עֵת יָחוּשׁ בָּך.

12095

דוקטור מריאנוס (נופל על פניו):

מַבָּט אֶל זִיו־מַבָּט גּוֹאֵל633

בְּנוֹת תְּשׁוּבָה שֶׂאנָה,

גּוֹרַלְכֶן לְחֶסֶד־אֵל

בְּרֹב תּוֹדָה הַפְקֵדְנָה.

תְּהֵא כָּל נְשָׁמָה זַכָּה

12100

לְשָׁרְתֵךְ מְגֻיֶּסֶת;

הוֹ בְּתוּלָה, אֵם, מַלְכָּה,

אֵלָה, הַטִּי נָא חֶסֶד!

מקהלה מיסטית:634

כָּל הַחוֹלֵף

אַךְ מָשָׁל;

12105

הַחָסֵר הַנִּכְסָף

כָּאן יֻשְׁלַם;

הֲלֹא־יְתֹאַר

כָּאן יֻגְשַׁם;

הַנָּשִׁי הַנִּצְחִי

12110

יִמְשְׁכֵנוּ אֶל עָל.

– סוף –



  1. את ההקדשה כתב גתה בן ה־48 ב־24 ביוני 1797 (כמצוין ביומנו), יומיים לאחר שכתב לשילר על תוכניותיו לחזור לעבודה על פאוסט. הוא פנה אל דמויות ורעיונות בשלים־למחצה מן העבר המבקשים להתממש, אבל עשה זאת בתחושה מעורבת של ריחוק מימי כתיבת פאוסט המוקדם (Urfaust) ושל נוסטלגיה לאותם ימים. לבד מנסיונותיו של גתה לחזור למחזה בתקופת שהותו באיטליה ב־1788, ועבודתו על הכנת הקטעים המוקדמים לפרסום כ״פרַגמֶנט״ במסגרת הוצאת קובץ כתביו ב־1790, למעשה לא נגע בו במשך למעלה משני עשורים. את ההקדשה כתב אפוא בתקופה השלישית לעבודתו על המחזה. היא ראתה אור לראשונה רק עם השלמת החלק הראשון ב־1808.

    מבנה ההקדשה הוא ״אוקטבה רימה״ (ארבעה בתים בני שמונה שורות במקצב פֶּנטָמֶטר יאמבי בחריזת א־ב־א־ב־א־ב־ג־ג). צורה זו שאובה מרומנסות איטלקיות מן המאה ה־16, דוגמת שירי אריוסטו או טאסו, שבעיני גתה כרוכה במצב רוח של נוסטלגיה מהורהרת ומלנכוליה מאופקת. בערך באותה תקופה כתב אף אפילוג למחזה, גם הוא בארבעה בתים של אוקטבה רימה, שנקרא ״פרידה״ (Abschied). מסיבות לא ידועות, השיר לא פורסם מעולם עם המחזה ונכלל בתוספות לפאוסט בהוצאת ויימאר.  ↩︎

  2. גתה משתמש במונח ״דמויות מרטטות״ גם בכתביו בנושא מדעי הטבע על אודות תכונותיהן של תופעות מורפולוגיות: ״הגרמני משתמש במילה ׳דמות׳ (Gestalt) כדי לתאר את קיומו של יצור ממשי. זוהי הכללה לכל בר תנועה, והוא מניח כי בכך נקבעו ליצור זה הגדרה ואפיון קבוע. אך אם נתבונן בכל הדמויות ניווכח שאין דבר מוגדר או קבוע, אלא שהכל רוטט בתנועה מתמדת״ (״אודות המורפולוגיה״, מתוך כתבי מדעי הטבע)  ↩︎

  3. במקור נפלה כאן טעות דפוס מחמת שֹיכּוּל אותיות: סֵבֶל (Leid) נדפס במקום שִׁיר (Lied). גתה שימר את הטעות. בתרגום נעשה ניסיון לשמר את שתי האפשרויות בביטוי ״שִׁיר יִסּוּרַי״.   ↩︎

  4. יש כאן רמיזה מוקדמת לכיסופיו הבלתי ממומשים של פאוסט עצמו.  ↩︎

  5. הנֵבל האיאולי שימש, בתקופה הרומנטית, כמטפורה לשירה.  ↩︎

  6. תמונת הפתיחה (פּרֶלוּד) בתיאטרון נכתבה כנראה בין 1798 ל־1800, אולי לאחר חידוש התיאטרון בוויימאר ב־1798. יש הטוענים שנכתבה אף קודם לכן, ב־1795 או ב־1796, כהקדמה לליבּרֶטו של האופרה חליל הקסם חלק ב'. רק כאשר גתה ויתר על תוכנית זו הוא הכניס את הסצינה כהקדמה לפאוסט. התמונה מציגה הסתכלות על התיאטרון משלוש זוויות שונות: של מנהל התיאטרון, של המשורר המחזאי ושל השחקן הקומי. כל שלוש הזוויות היו מוכרות לגתה היטב, אם כי אין לזהותו בהן. היחס לתיאטרון המשתקף מן הדברים הוא מלא ניגודים אירוניים הנשענים על מסורת הפרולוג בתיאטרון הרנסנס ועל אילתורים מקובלים בקומדיה העממית. מקור שעורר את עניינו של גתה הוא שָׁקוּנְטָלה (Sakuntalã), שנכתב בידי המשורר ההודי קלידסה (Kãlidãsa) במאה הרביעית וראה אור בגרמניה ב־1791 בתרגומו של גיאורג פורסטר. גם טכניקת ההצגה בתוך הצגה, המלוּוה בהערות אירוניות על המתרחש, היתה מוכרת, למשל מהמלט של שקספיר, מהערות השחקנים במחזה Knight of the Burning Pestle (אביר העלי הבוער) מאת בומונט ופלטשר (Beaumont and Fletcher), וכן מן הקומדיות הרומנטיות של לודוויג טיק (Ludwig Tieck) כמו החתול במגפיים.  ↩︎

  7. שלוש הדמויות מייצגות להקת תיאטרון נודד, המציגה את פאוסט בפני קהל גרמני.  ↩︎

  8. הצגות תיאטרון בוויימאר בתקופת גתה היו מתחילות ב־5:30 או ב־6 בערב.  ↩︎

  9. גם בספרו שנות החניכוּת של וילהלם מייסטר מתייחס גתה בלגלוג לאי־יכולתו של הקהל לקלוט את ״השלם האסתטי״ (ספר 5, פרק 4). שורה זו מחזקת את הסברה שהתמונה נכתבה ב־1795, לאחר שהושלמה כתיבת וילהלם מייסטר.  ↩︎

  10. הערה סאטירית על ספרות הז’ורנלים הזולה בת זמנו של גתה, אשר היתה לדבריו ״היסח הדעת בהתגלמותו״ בעבור קהל הקוראים (מכתב לשילר ב־9 באוגוסט 1797).  ↩︎

  11. במכתב לשילר מ־6 בינואר 1798 כותב גתה שהוא הִקנה לו נעורים שנִיים והפך אותו בחזרה למשורר.  ↩︎

  12. גתה כתב לווילהם פון הוּמבּוֹלדט על שורה זו, שצלחה בידו, במכתבו מ־1 בדצמבר 1831. התִּכתובת העשירה בין גתה להוּמבּוֹלדט (1767־1832) היא מסמך חשוב להבנת העולם הגרמני במאה ה־19.  ↩︎

  13. מעל לבמה התנוססה על פי המסורת פרוכת עם שמש וירח. המאור הקטן והגדול לקוחים, כמובן, מספר בראשית א 16.  ↩︎

  14. המטפורה של התיאטרון כעולם, theatrum mundi, מקובלת ביותר. ראו, למשל, הנרי החמישי לשקספיר, פרולוג, שורה 13.  ↩︎

  15. בהשלכה לפאוסט, זהו המעגל המתאר את השתלשלות המחזה: מן הפרולוג בשמים, עבוֹר דרך הארץ ועד לפי השאול.  ↩︎

  16. הפרולוג חוּבּר כנראה רק בין 1799 ל־1800, שעה שגתה כבר השלים את חיבורו של החלק הראשון. הפרולוג מסמן שינוי משמעותי באגדת פאוסט המסורתית: ההחלטה לפנות לכישוף אינה נובעת רק מרצונו של פאוסט, אלא היא חלק מן ההתערבות שנרקמה בין אלוהים למֶפִיסְטוֹפֶלֶס, על פי הדגם של סיפור איוב. ההתייחסות לאיוב אינה חלק מדיון תיאולוגי בשכר ועונש. השמים מוצגים כמעין חצר פיאודלית. מפיסטופלס משתתף בפמליית החצר, בתפקיד הלץ. הופעת

    שלושת מלאכי השרת מבוססת על הפואמה גן העדן האבוד של מילטון, שגתה קראהּ ב־1799 בתרגומו הגרמני של יוסטוס פרידריך זכריא.  ↩︎

  17. מהלך השמש מתקשר על פי ההשקפה הפיתגוראית ליחסים ההרמוניים בין מסלוליהם של גרמי השמים, עשרה במספר, הנעים כולם סביב ״אש מרכזית״ בלתי נראית. כל תנועה שלהם יוצרת צליל מסוים, התלוי במהירות הפלנטה ובגודל חוגהּ. צלילים אלה מתאחדים להרמוניה של הספירות, אשר בני האדם אינם מסוגלים לשומעה. ראו גם איוב לח 7, ״בְּרָן־יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר, וַיָּרִיעוּ כָּל־בְּנֵי אֱלֹהִים״.  ↩︎

  18. גתה משתמש כאן במילה מלאכים, Boten, במובן המקורי של שליחים.

    בגרמנית הפנייה לאלוהים היא בלשון ״אדון״, Herr; לפיכך בחרתי לתרגמה כ״אדון״ ולחלופין ״אדונָי״, במובן המקורי של המילה. עם זאת, כמקובל בגרמנית, הפנייה אל אלוהים נעשית ב־du, צורת פנייה חברית.  ↩︎

  19. מקור השם לא ברור. הוא מופיע כמפיסטופִילס בספר העממי מ־1587, וכמפיסטופִילִיס בדוקטור פאוסטוס של מארלו. יש סבורים שהפירוש בא מן הצירוף העברי ״מֵבִיס טוֹב״, ואילו אחרים טוענים כי מדובר בצירוף ״מפיץ תוֹפֶל״. הפירושים לצירוף מיוונית הם ״שאינו אוהב את האור״ (me־photo־philes) ו״שאינו אוהב את פאוסט״ (me־phausto־philes). בתמונה זו, בנוכחות האל, כמו גם בחצרו של הקיסר (פאוסט חלק שני, מערכה ראשונה), הוא מופיע, כאמור, בתפקיד השוטה, הלץ (Schalk). פירוש המילה, כפי שגתה רואה אותה, הוא כפול: הן מי שמתלוצץ על חשבון הזולת וגורם לו נזק, והן מי ששולל כל דבר בדרך קבע ושולט בדרך השלילה. 

    מפיסטופלס פותח את דבריו בחיקוי לפאתוס נמלץ, אך עד מהרה הוא עובר לנעימת דברים יומיומית ואירונית, העומדת בניגוד בולט למבנה הלירי החגיגי והמחורז־בקפידה בדבריהם של מלאכי השרת. גם הוא פונה אל אלוהים ב־du, צורת פנייה חברית ושוות־ערך.  ↩︎

  20. על פי הפילוסופיה של לייבניץ (1646־1716) בספרו תיאודיציאה (Théodicée) מ־1710, האדם משול לאל בזעיר־אנפין בעולמו שלו. בחיבורו זה דן לייבניץ בבעיית הרע, וטוען שהעולם כמות שהוא הוא הטוב ביותר האפשרי, אף שאינו מושלם. לייבניץ היה מודע לכך שטענה זו לא תתפרש כראוי, והוסיף שביטולם של אסונות טבע, למשל, עלול לגרור שינויים כה מרחיקי לכת בחוקי המדע עד שהעולם יהיה גרוע יותר בלעדיהם.   ↩︎

  21. פרודיה על דבריהם של מלאכי השרת (שורות 250, 270).   ↩︎

  22. הצרצר הוא משל אירוני למצבו הבעייתי של פאוסט – חרק בעל רגליים קלות ומעופף בכנפיו, אך גופו המסורבל תמיד יחזירוֹ לקרקע.  ↩︎

  23. ראו איוב ב 6: ״הִנּוֹ בְיָדֶךָ, אַךְ אֶת־נַפְשׁוֹ שְׁמֹר״.  ↩︎

  24. ראו בראשית ג 14.  ↩︎

  25. המלאכים.  ↩︎

  26. האל מפקיד בידי השד את תפקיד המדרבן, אשר אינו מניח לאדם לשקוע בבטלה. ואילו למלאכים, בניו האמיתיים, הוא מורה להתפעל מן היופי, להניח למה שעתיד לבוא לחבוק אותם באהבה, ולתפוס ולהבין במחשבה את מה שמרצד ונרקם לפניהם. יש הטוענים כי בכך מתייחס גתה לשלושה סוגי תפיסה אסתטית וקוגניטיבית של האמנות, ואף מורה לקהלו מה תפקידו בהבנת המחזה עצמו.   ↩︎

  27. בהתאם למסורת השחקן הקומי בתיאטרון העממי, מפיסטופלס פונה לא אחת ישירות אל הקהל.   ↩︎

  28. חציה של התמונה (עד שורה 605, למעט 601־598) הוא אחד הקטעים המוקדמים שחוברו בידי גתה, עוד בשנת 1772, בהיותו בן 23. את חלקה השני של התמונה כתב גתה רבע מאה מאוחר יותר. שורות הפתיחה של המונולוג, במקצב ארכאי עממי, (Knittelvers) מאמצות את הנעימה הסאטירית של תיאטרוני הבובות, אשר, מאז דוקטור פאוסטוס של מארלו, נהגו לפתוח בתמונת פאוסט לבדו בחדר עבודתו. המשקל, החריזה והשפה הארכאית השבלונית שפאוסט נוקט הם הד לתבנית המקובלת בהצגות העממיות, והם משלימים את תמונת האינטלקטואל העקר מן המאה ה־16 (תקופת חייו של דוקטור פאוסטוס ההיסטורי). מוסיף לכך מראה חדרו דמוי הצינוק, העמוס ספרים בלויים ומתולעים ומכשירים מדעיים מאובקים. כשיצא לאור הפרגמנט בכרך השביעי של הכתבים, הוסיף גתה תחריט של יוהן היינריך לִיפְּס, עיבוד של תחריט של רמברנדט שבו נראה מלומד עומד אצל המכתבה ונועץ מבט בסימנים קבליים המופיעים על שמשת החלון. בתמונה ראשונה זו של המחזה נעוץ למעשה יסוד היצירה כולה.

    ראוי להזכיר כי בהפקות תיאטרוניות של תמונה זו במדינות קתוליות דרש הצנזור להסיר את המשפט ״כמה צר להודות״ ולהשאיר רק ״שקדתי גם על התיאולוגיה״. שינויים נדרשו גם בביקורת על הכמרים בשורות 367־366.  ↩︎

  29. פאוסט מזכיר את ארבעת המקצועות המסורתיים של האוניברסיטה בימי הביניים. הפקולטה לתיאולוגיה נחשבה לנעלה מכולן. התלונה על אפסות הידע של האדם הופיעה גם אצל מארלו וגם בהפקות העממיות.  ↩︎

  30. שני התארים המתקדמים באקדמיה.  ↩︎

  31. המונחים לקוחים מספרו של הרופא האלכימאי פָּרָאצֶלסוּס (Paracelsus, 1541־1493), ששמו האמיתי היה Aureolus Philippus Theophrastus Bombastus von Hohenheim. לגבי דידו האדמה היא בסיס הכֹּל, בה זרעי החומר וכוח הצמחתם.   ↩︎

  32. גתה משתמש כאן בלשון השירה הסנטימנטלית הנשגבת נוסח שירי הטבע של המאה ה־18, שזכתה לפופולריות מאז פרסום שירת אוסיאן (1760). הוא עצמו, שהתפעל מ״תרגומו״ של מקפירסון עוד בטרם ידע שמדובר בזיוף, השתמש בסגנון זה ביצירתו המוקדמת, יסורי ורתר הצעיר (1774).   ↩︎

  33. מיכאל נוסטרדמוס, או מישל דה נוטר־דם (1503–1566), אסטרולוג צרפתי, בן זמנו של דוקטור פאוסטוס ההיסטורי. מן הידועים בחוזי העתידות במאה ה־16. פרסום ספרו בליון ב־1555 עורר פולמוס כה גדול, עד שלמעלה ממאתיים שנה לאחר מכן, ב־1781, עוד הוחרם בידי האפיפיור.   ↩︎

  34. שיח ושיג זה, המתואר בשורות אלו בין רוחות ויצורים שמֵימיים, שאוב ככל הנראה מכּתבי הפילוסוף והמיסטיקן השוודי עמנואל פון סוודנבורג (1772־1688), בעיקר מן המסה התיאוסופית שלו סודות שמימיים (Arcana Coelestia, 1749).   ↩︎

  35. סמל מיסטי ליקום, שהיה מקובל על פילוסופים ואלכימאים בתקופת דוקטור פאוסטוס. המקרוקוסמוס – היקום הגדול – משתקף במיקרוקוסמוס – היקום הקטן – שהוא האדם. גתה שאב את הידע על הסימנים מסִפרו של גיאורג פון וֶלינג (1727־1652), שהמהדורה השנייה שלו מ־1760 היתה בידיו. גתה קרא בו עם סוזאנה קתרינה פון קלֶטנברג כשחזר מלייפציג. גתה הכיר גם את ספריו של פרנציסקוס מרקוריוס ון־הלמונט, רופא, אלכימאי ופילוסוף (1699־1618). שני הסמלים המנוגדים שיופיעו כאן, סימן המַקרו־קוסמוס וסימן רוח האדמה, מייצגים מצד אחד את הראייה, התמונה, שהאדם רואה אך אינו חווה, ואת הדיבור, ההשבעה המילולית, המזמנת חוויה מבעיתה בעוצמתה. חשוב לציין, כי שלא כבאגדות פאוסט הנושנות, פאוסט של גתה אינו פונה אל השטן באמצעות הכישוף, אלא אל כוחות כרוח המקרוקוסמוס ורוח האדמה. סטייה נוספת מן המקובל, וחשובה לא פחות, יש בעובדה שבכוח רצונו חסר הגבולות (אידיאה רומנטית או פרה־רומנטית מובהקת) פאוסט מאלץ את הרוח להיגלות אליו. בתחילת הכתיבה היה אפוא פאוסט אבטיפוס הגיבור הרומנטי.  ↩︎

  36. תיאור ההרמוניה המופלאה של פעולת כוחות הטבע על פי דימוי סולם יעקב (בראשית כח 12) מצוי גם אצל ון־הלמונט. דליי הזהב אמורים להכיל אור, וההרמוניה של תנועתם אמורה לסמל את ההרמוניה של תנועת גרמי השמים.  ↩︎

  37. גתה מוותר כאן על המשקל ועל החריזה, כפי שהוא נוהג במקרים המתארים התרגשות עזה.  ↩︎

  38. בציור שצויר בידי גתה נראית רוח האדמה כראש ענק מרחף מעל הבמה. במכתב מ־2 ביוני 1819 לרוזן ברוּהל, מנהל התיאטרון של ברלין, גתה מציין כי הוא רואה את הרוח כשקיפות המוקרנת מעל הבמה, ובה פנים בדמות פני זאוס מאוטריקולי שבמוזיאון הוותיקן ברומא. עם זאת, אין ספק שגתה הושפע מתחריט פאוסט של רמברנדט המוקדם (בערך מ־1650) עוד כשהגה את כתיבת המחזה. לקראת פרסום קטעים ראשונים מן המחזה, ב־1790, הזמין אצל הצייר השוויצרי יוהן היינריך ליפס העתק של התחריט של רמברנדט לשער הספר. לאחר מכן, ב־1808, כשחלקה הראשון של הטרגדיה ראה אור, ויתר גתה על תחריטו של רמברנדט. העתק יצירתו של רמברנדט שמור באוסף האמנות של גתה, בארכיון בוויימאר.  ↩︎

  39. על פי סוודנבורג, כל רוח מתגוררת בספירה משלה, המקיפה אותה כעין כדור.  ↩︎

  40. במאה ה־16 היה אדם־עליון שם גנאי לחסידי לותר. במונחים של המאה ה־18 מדובר באדם שכושרו הרוחני והנפשי עולה על הממוצע.  ↩︎

  41. פאמולוס, סטודנט בשלב מתקדם המשמש כאסיסטנט למרצה. ואגנר הוא עוזרו האקדמי של פאוסט. השם ואגנר לקוח מן הטקסטים העממיים, ומופיע כבר בספר המוקדם מ־1587. בתיאטרון הבובות תפקידו של ואגנר היה לספק אספקלריה קומית למלומד. בתוכנית פאוסט מ־1800 גתה מתאר את ואגנר כדמות בעלת ״מוח חוקר בהיר ותאב־דעת״, אך ואגנר הוא ניגודו הגמור של פאוסט בכך שהוא מסתפק בחיי הרוח העקרים ובדפוסי המחשבה והדיבור השגורים. עצם כניסתו מבוססת על טעות אירונית: את העימות העל־טבעי בין פאוסט ורוח האדמה הוא מפרש כדקלום קטעים מטרגדיה יוונית.  ↩︎

  42. הכוונה לאמנות הרטוריקה, אחת משלוש המיומנויות שהִקנה החינוך בימי הביניים.   ↩︎

  43. לפי הברית החדשה (הראשונה אל הקורינתיים יג 1): ״אם־בלשונות אנשים ומלאכים אדבר ואין־בי אהבה, הייתי כנחושת הוֹמָה או כצִלצָל תרועה״.   ↩︎

  44. נוסח אפוריזם לטיני פופולרי, לקוח מכּתבי הרפואה של היפוקרטס היווני (370־460 לפני הספירה): Ars longa, vita brevis. ואגנר נוהג לתבל את דבריו באמרות עתיקות כדי להפגין את הידע שלו. כך גם בשורה 529 (״כשאדם במוזיאון שלו נכלא״), הד לשפינוזה, המדבר על המלומד הקובר עצמו במוזיאון שלו; כך גם המשפט ״הנואם ייבחן בדקלום דבריו״ (שורה 546), הד לקווינטיליאנוס: Pronunciato non prima sed sola (הביטוי אינו הראשונה [בדרישות] אלא היחידה). וכך גם הביטוי להגיע ״למקורות [ה]רעיון״, ad fontes (שורה 563), המבוסס על הרעיון ההומניסטי שלפיו האמת נמצאת אצל הקלסיקונים.  ↩︎

  45. חזון יוחנן ה 1: ״ואֵרֶא בִּימין היושב על־הכיסא ספר כתוב פָּנים ואחור וחתום בשבעה חותָמות״.   ↩︎

  46. איזכור חג הפסחא, שגתה הוסיף אותו בסביבות 1800, מספק התייחסות ראשונה לתקופת השנה שבה מתרחשת התמונה. זוהי תוספת מאוחרת, ובפאוסט המוקדם, שהיה סאטירי וחריף יותר, לא הופיעה שום רמיזה לחג הפסחא או לתחייתו של ישו.  ↩︎

  47. הפער הגדול בפאוסט, שגתה השלימו בין 1800 ל־1801, מתחיל כאן ומשתרע עד שורה 1770. בקטע הבא מתגבשים מוטיב הייאוש, מחשבת ההתאבדות ולבסוף ההתחדשות הכרוכה בתחייתו של ישו בבוקר חג הפסחא. בחלק המוקדם הודגשה בעיקר הסטייה מדמותו המסורתית של פאוסט, שאין לו שיח ושיג עם השטן, אלא משאלה רומנטית לזמֵן את רוח האדמה ולהתמודד איתה. בתוספת המאוחרת גאולתו של הגיבור בחג הפסחא היא אנלוגיה לתחיית ישו.  ↩︎

  48. הכרובים נמצאים מעל למלאכים בהייררכיה השמימית.  ↩︎

  49. ראו חלק ב, מערכה 5 (שורות 11384 ואילך). התמונה המכונה ״חצות־לֵיל״ נכתבה בסביבות 1800, בערך בתקופה שבה נכתב קטע זה.  ↩︎

  50. הגולגולת, המגלמת את מוטיב ה־memento mori (זכור את המוות), ידועה, כמובן, מן המונולוג של המלט לגולגולת יוריק, מערכה 5 בטרגדיה של שקספיר.  ↩︎

  51. המכשיר המתואר הוא ככל הנראה מכשיר אלקטרוסטטי שהומצא בסביבות המאה ה־17, ובו טבלה מסתובבת ומאספים דמויי מסרק.  ↩︎

  52. איזכור למרכבת האש מן התנ״ך (עלייתו של אליהו לשמים, מלכים ב, ב 11) ומן הקלסיקה היוונית (מרכבת אפולו, אל השמש). בגן העדן האבוד למילטון עולה ישו השמימה במרכבת אש. יסוד ה״אתר״ הוא היסוד החמישי – ״האור העליון״ שבספירות השמימיות.  ↩︎

  53. מוטיב הגביע החוזר במחזה שייך לעולם הדימויים הנוצרי, באנלוגיה לגביע הסעודה האחרונה, המיוצג בטקס המיסה. אך הגביע הוא גם אחד הדימויים הבסיסיים והארכיטיפיים ביותר לנפש כמְכָל.  ↩︎

  54. טקסי חג הפסחא נפתחו במיסה חגיגית המזכירה את גילוי קברו הריק של ישו (מתי כח, מרקוס טז, לוקס כב, יוחנן כ). המקהלות הנשמעות מקתדרלה סמוכה שרות קנטטה בנוסח המזמור הכנסייתי מימי הביניים. הן מהוות מעין מחזה בתוך מחזה, אבל יש להן גם תפקיד סמלי: לעומת הרעל שפאוסט עומד לשתות מן הגביע, היין והלחם המסמלים את דמו וגופו של ישו ואת התחדשות הברית איתו במיסת הפסחא מחזירים אותו לחיים. ואם כי פאוסט, כגתה, דוחה כל אמונה דתית (שורות 768־765), הוא מקבל את כוח האמונה בנס ההתחדשות, אמונה שהיתה מנת חלקו בילדותו. ב־7 באפריל 1798, ערב הפסחא, שמע גתה את האורטוריה ״מות ישו״ שנכתבה ב־1755 בידי קארל היינריך גראון (1759־1704). ב־9 באפריל, היום השני של הפסחא, גתה מציין ביומנו כי חזר לעבוד על פאוסט. ייתכן שזהו הרקע להופעת החלקים האורטוריים. יש הרואים בגאולתו של פאוסט בסוף חלקה השני של היצירה שיחזור של תחיית ישו בתחילת חלקה הראשון; אחרים, כמו יונג, רואים בתמונת חג הפסחא לא את הולדת ישו אלא דווקא את הולדת האנטיכריסט, מפיסטופלס. מכל מקום, הפנייה לרוח האדמה והאנלוגיה לתחיית ישו הם שני שינויים מהותיים מן האגדה המסורתית על פאוסט.  ↩︎

  55. שלוש הנשים שגילו את קברו הריק של ישו (מרקוס טז 1).  ↩︎

  56. תמונה זו היא המשך ישיר של ״לילה״, גם כדוגמה להתחדשות הטבע המתרחשת במקביל לתחייתו של ישו. גתה אף חיבר אותה בערך בתקופת חיבור סיומה של ״לילה״, כנראה בתחילת 1801. יש כאן פנורמה דרמתית של הפעילות בעיר ביום החג הנראית כהחייאה תיאטרלית של ציור מן המאה ה־17. ייתכן שגתה חשב על פרנקפורט של ילדותו. עד להופעתם של פאוסט וּואגנר אין קשר בין תהלוכת הדמויות הססגונית לבין הדרמה, אלא כמעין ייצוג סאטירי של הפעילות האנושית. תמונות מעין אלו חוזרות כמה פעמים במחזה, למשל בתהלוכת המכשפות ב״לֵיל וַלְפּוּרְגִיס״. עם זאת, זהו חלק חשוב ממוטיב התחייה וההתחדשות שמבשר האביב.  ↩︎

  57. הקבצן, בשולי הבמה, מלווה כנראה את שירו בתיבת נגינה.  ↩︎

  58. גתה מרמז כאן לכמה מלחמות עם התורכים. הראשונה, בתקופתו של פאוסט, כשהתורכים הדהימו את אירופה בכיבוש הונגריה ובמצור על וינה (1529); השנייה – מלחמת תורכיה־רוסיה ב־1774־1768, והשלישית סמוך לכתיבת המחזה, בשנים 1792־1787.   ↩︎

  59. לפי אמונה עממית, ב־29 בנובמבר, יומו של אנדריאס הקדוש (אחיו של פטרוס), פטרון הרווקות, יכולות נערות צעירות, בעזרת לחש קסמים, לראות בחלומן את בחיר ליבן.  ↩︎

  60. שיר־העם הזה, המוזכר בטיוטה הראשונה של הרומן וילהלם מייסטר (ספר 4, פרק 13) חוּבּר בידי גתה כנראה בתחילת 1780, וכלל לא היה מיועד לפאוסט. יש הרואים בו את המקבילה החילונית למקהלה הליטורגית של הפסחא, וכך ניתנת משמעות סמלית למחוות האיכר הזקן המזמין את פאוסט לחלוק איתו את המשקה (שורה 985 ואילך).  ↩︎

  61. פאוסטוס ההיסטורי היה בן איכרים, כך שהסיפור על אביו של פאוסט, רופא שטיפל באיכרים בשעת מגיפת הדבר, הוא פרי המצאתו של גתה. ייתכן שגתה השתמש בדמות אביו של פָּראצֶלסוּס, שהיה רופא. יש הרואים גם בכריסטוף וילהלם הופלאנד ובאביו, יוהן פרידריך הופלאנד, את הדגם, שכן הם טיפלו בחולי המגיפה בוויימאר, ואף ניסו להשתמש בכספית כתרופה, עד שהבינו את סכנותיה.  ↩︎

  62. נהוג היה לכרוע ברך בפני לחם הקודש כאשר הוצג בפני המאמינים.   ↩︎

  63. מסעו של פאוסט בתמונה זו הוא מעגלי וסמלי: הוא יוצא מחומות העיר, מתערב בהמון האדם החוגג, מתרחק אל הטבע, אל גבול היישוב, וחוזר משם עם הכלב לאחר השקיעה, אל הביטחון שמציעות חומות העיר. יש סבורים כי זהו המעגל שהוא משלים במחזה.   ↩︎

  64. המטבח השחור – כינוי למעבדת האלכימיה.  ↩︎

  65. פאוסט מתייחס בדבריו למעבדת האלכימיה ולניסויים במאגיה שחורה שהיו מקובלים בימי פָּראצֶלסוּס. הוא מתאר הכנה של שיקוי תרופה לדֶבֶר: בתהליך דמוי חתונה ממזגים בין ״הארי האדום״ (תחמוצת הכספית שצִבעה אדמדם) וה״חבצלת״ (חומצה מלחית, חומצת מימן כלורי), ובעזרת חימום מעל להבה יוצרים מהם את ״המלכה הצעירה״ – כלוריד הכספית – שהיא צבעונית ביותר. ״המלכה הצעירה״ (בכינוי אבן החכמים) היתה משאת נפשם של האלכימאים, כי בעזרתה ניתן היה להשיג הכל: זהב, בריאות, חיי נצח.  ↩︎

  66. נאומו הפגאני של פאוסט לנוכח השמש השוקעת נחשב לפרוגרמה הפואטית של הרומנטיקה האירופית, בעיקר בזכות הקרע בין ההכרה במגבלות האנוש והשאיפה לסיפוק עילאי. פאוסט מזדהה עם השמש, ההולכת ולובשת דמות של אלוהות. הוא רואה עצמו כמרכז מיתולוגי של פעילות קוסמית, ועם השקיעה הוא חוזר לעצמו תוך תחושה חריפה של מגבלותיו כאדם. יונג כותב: ״כיסופיו של פאוסט הפכו לאסונו. התשוקה לָעולם האחר גררה תיעוב לחיים, שהביאוֹ אל סף השמדה עצמית. ואילו התשוקה החזקה לא פחות ליופי הארצי הטילה אותו לפורענות מחודשת, לספקות ולאומללות (…) הקונפליקט של פאוסט משקף את הקונפליקט הקולקטיבי בתחילת העידן הנוצרי, אם כי אצלו, באופן מוזר, הוא לובש כיוון הפוך״ (יונג, סמלים של העברה, Symbols of Transformation, CW 5, par. 119).  ↩︎

  67. ניתן, כמובן, להשליך תיאוריות פסיכולוגיות ופילוסופיות מודרניות על מוטיב שתי הנשמות המופיע כאן. אך כדאי להזכיר כמה דוקטרינות מוכרות לגתה: למשל, הדוקטרינה הסוקרטית המופיעה אצל אפלטון, המתארת את הנשמה כמרכבה נהוגה בידי שני סוסים, כשהרַכָּב (השכל, ההיגיון) מנסה לשלוט בשניהם. הכתבים של פיכְטֶה, כמו Wissenschaftslehre משנת 1794, ושל שילר, מכתבים על חינוכו האסתטי של האדם משנת 1795, היו אף קרובים יותר לגתה, וייצגו את ההשקפה אשר לפיה הידע, עצם התודעה, הם תוצאה של המאבק המתמיד בין דחף חומרני ודחף צורני, פורמלי. שילר הוסיף לכך את כוחה של האסתטיקה, אידיאל היופי, הדמיון הפואטי, כדחף שלישי, המבקש להביא הרמוניה בין שני הניגודים.   ↩︎

  68. ואגנר מתאר את ארבע רוחות השמים החולשות, על פי האמונה העממית, על מזג האוויר.  ↩︎

  69. אין תקדים, במיתוסים מוקדמים של פאוסט, להתחפשותו של מפיסטופלס בדמות כלב. בשתיים מן הגירסאות העממיות המוכרות לגתה מסופר שפאוסט הוא בעליו של כלב בשם פְּרֶסטיגיאר, אשר ניחן בכוחות שטניים. עיניו היו אדומות, וכאשר ליטפו אותו השתנה צבע פרוותו. יש לזכור שמפיסטופלס מופיע לא לקריאתו של פאוסט, כבמסורת פאוסט המקובלת, אלא בעקבות ההתערבות בשמים, אם כי בעיתוי מושלם, כהד למתרחש בנפשו השסועה של פאוסט.   ↩︎

  70. תמונה זו חוברה כנראה בסמוך לתמונת ״שער העיר״, בשלהי 1800 או בתחילת 1801. כאן, עם הופעתו של מפיסטופלס וחתימת החוזה, שילב גתה את נוסחת פאוסט המסורתית עם ראייתו שלו את המחזה, ובתמונה זו יש עירוב של אלמנטים מן הטקסט המסורתי (כשפים, לחשים) עם הבנה חדשה של דמות מפיסטופלס ושל הברית עם השטן. נימת ההוקוס־פוקוס הסאטירית הקלילה והשימוש המבוקר בלשון ובמקצב ארכאיים (בדומה לנוסח מ־1674 של יוהן ניקולאוס פְּפִיצֶר, שגתה הכיר) כמו מביעים את הנחייתו של גתה שלא להתייחס לתמונת הכישוף בכובד־ראש, אלא כמס שפתיים לאגדה הישנה שהוצגה בירידים ובתיאטרוני בובות.   ↩︎

  71. כך במקור המודפס, ודאי צ"ל ומתבונן; הערת פב"י.  ↩︎

  72. דוקטור פאוסטוס ההיסטורי חי בתקופתו של מרטין לותר, וכאן הוא מחקה כביכול את מהלך התרגום של הברית החדשה (1524). הוא מצטט את הפתיחה לבשורה על פי יוחנן (יוחנן א 1), שם לותר תירגם את ״לוגוס״ היוונית ל״Wort״ הגרמנית: Im Anfang war das Wort. פאוסט בוחר במשמעות האחרת של המלה היוונית (רעיון), ברוח האידיאליזם הרומנטי בתקופתו של גתה. החלפת ה״מילה״ הפורמלית ברעיון, במשמעות, בתחושה (Sinn) מקבילה לפילוסופיה הרומנטית של שלהי המאה ה־18, הרואה בשפה יותר מאשר צורה או תבנית גרידא. הֶרדֶר תירגם זאת ב־1775 בפירושו לברית החדשה כמחשבה, מילה, רצון, מעשה, אהבה. החלפתה הנוספת ב״כוח״ (Kraft) נשענת על תפיסת החיים בימי ״הסער והפרץ״, אשר גתה עצמו עזר לעצבה. החלפתה הסופית ב״מעשה״ (Tat) היא הבחירה הפאוסטית מכולן, המקיפה את כל המחזה, והיא מובנת על רקע הפילוסופיה של פיכטה (Wissenschaftslehre, 1794), הטוען כי הניסיון, ההכרה ואפילו החיים עצמם נובעים מהגדרת העצמי באמצעות הפעולה. בשנות החניכוּת של וילהלם מייסטר כותב גתה (ספר 8, פרק 5) כי מעטים האנשים בעלי האידיאה והמעשה גם יחד. האידיאה מרחיבה את הדעת, אך מעכבת; המעשה מביא חיים, אך מגביל. בתרגומו לברית החדשה לעברית תירגם זאת דעליטש ל״בראשית היה הדבר״; י. כפכפי תירגם ״בראשית היה המאמר״, וציין כי בתקופת חיבורה של הברית החדשה, זו המילה אשר שימשה בעברית לעניין זה: ״בעשרה מאמרות נברא העולם״, אבות ה' א'. אני העדפתי לדבוק בנוסח הגרמני, מילה.   ↩︎

  73. חותם שלמה (כוכב מחומש קודקודים) נחשב לאמצעי מאגי לעצירת כישוף.   ↩︎

  74. הלחשים שפאוסט קורא מן הספר אמורים להשׁביע את ארבעת היסודות: סלמנדרה היא יסוד האש, אוּנדין יסוד המים, סילְפה יסוד האוויר ואילו קוֹבּוֹלד, או אינקוּבּוּס, יסוד האדמה. השמות על פי פָּראצֶלסוּס. אינקוּבּוּס ידוע גם כשד הבית, וגם כשד המתחזה לאדם ומקיים יחסים עם הישנים. האינקוּבּי והסוקובי (ממין נקבה) רובצים על פני הישן ומעוררים סיוטים ותחושת חנק.   ↩︎

  75. הכוונה לאות הצלב.  ↩︎

  76. על פי הברית החדשה (יוחנן יט 34): ״ואחד מאנשי הצבא דקָרוֹ בחנית בצִידו וַיֵּצא דם ומים״.   ↩︎

  77. פאוסט מניף את סימן השילוש הקדוש, משולש ובמרכזו עין האלוהים.   ↩︎

  78. דמות מצויה בתקופתו של פאוסט. ברוב המקרים היה זה סטודנט שהפסיק את לימודיו ונדד בארץ, או נדד מאקדמיה לאקדמיה, ולפעמים הציג את עצמו כיודע כשפים ומשביע שדים. יש המזכירים גם את תלמידו של פָּראצֶלסוּס, שאת הידע שלו שאב, כמסופר, מהדרואידים.  ↩︎

  79. מכינוייו הנוצריים של השטן / אבי השקרים.   ↩︎

  80. ראו מילטון, גן העדן האבוד, 1, 162–163, דברי השטן על אלוהים המפיק מן הרוע השטני את הטוב; וכן 1, 217–218, דברי המשורר על השטן. יש כאן רמז מקדים לכך שסיומו של המחזה יהיה שונה מן המסורת המקובלת.  ↩︎

  81. השטן הוא ״הלא הנצחי״ של תומס קרלייל, לוציפר של מילטון, והבסיס להתהוותו של האגו, שחייב לשלול כדי להשתית את קיומו העצמאי, על פי יונג.   ↩︎

  82. סימן כשפים שמוצאו מן המזרח והיה מורכב משלושה משולשים שזורים זה בזה. מאוחר יותר התפתח למחומש, שחמשת חודיו מסמלים, למשל, את חמשת הניסים של ישו.  ↩︎

  83. מפיסטופלס מבטיח לספק חזיון כשפים המשׂביע את כל החושים. השיר, מיטב אמנותו של מפיסטופלס, הוא קולו של הטבע עצמו המיוצג בידי הרוחות, ויש משמעות לעובדה שקול זה מרמה את חושיו של פאוסט ומרדים אותו. את המרכיב ההיפנוטי של השיר מספק במקור המקצב הטרוכאי, בחריזה משתנית הנושאת את השומע בעקבותיה. פאוסט, ועימו הקורא, חולפים בתוך חזיון חושים מרהיב, מעין מסע נפשי המתהווה תוך כדי מהלכו.   ↩︎

  84. בין תמונה זו לקודמתה התכוון גתה לשלב תמונה נוספת, שעל פי מכתבו לשילר מאפריל 1801 היתה אמורה להיות סצינת “ויכוח”.

    הוויכוח היה אמור להתרחש באולם רחב־ידיים, בנוכחות סטודנטים ומלומדים, ובו פאוסט היה אמור להגן על כוח הדמיון היוצר, לעומת מפיסטופלס המגן על כוחם של הניסיון והאינטואיציה. פאוסט היה אמור לדבר על חיי הנפש הפנימיים, בעוד מפיסטופלס מייצג את איש העולם ומספק מידע על תופעות טבע שונות. מפיסטופלס היה אמור לזכות בניצחון גדול, שישליך את פאוסט לתהומות הייאוש. גתה ויתר לבסוף על הרעיון, ומה שנשמר הוא הטיוטה לשורות הראשונות והמתווה הכללי של הסצינה. אך את היפוך התפקידים בין פאוסט למפיסטופלס יש להבין על רקע התמונה החסרה.  ↩︎

  85. השינוי החד במצב־רוחו של פאוסט אינו מוסבר בשלב זה. גם התייחסותו של מפיסטופלס לנשף אקדמי כלשהו אינה מובנת ללא תמונת ה"ויכוח" החסרה.  ↩︎

  86. מפיסטופלס לובש תלבושת־בימה מסורתית של אציל ספרדי; ייתכן שהדמות שאולה מדמותו של דון־חואן.  ↩︎

  87. ראו איוב ז 14־13: “כִּי־אָמַרְתִּי תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי, יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִי; וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת וּמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַנִּי”.  ↩︎

  88. קללתו של פאוסט מקיפה כל פן של הקיום האנושי וכל ערך אנושי, ומהווה את אחד הביטויים המוקדמים והחריפים ביותר לניהיליזם המוחלט בספרות אירופה.  ↩︎

  89. המילה העברית ממון הפכה, בשפות האירופיות, לשם של שֵׁד. למשל, בברית החדשה, מתי ו 24.  ↩︎

  90. שלוש האחרונות – תקווה, אמונה ואורך רוח – הן “המעלות התיאולוגיות” על פי המסורת הנוצרית.  ↩︎

  91. במקור יש דו־משמעות, שכן “פאוסט” פירושו בגרמנית אגרוף.  ↩︎

  92. ההתייחסות היא לפרומתיאוס, אשר כעונש על שהביא את האש לבני האדם כבל אותו זאוס לסלע. מדי לילה ניקר נשר ואכל את כבדו, ומדי בוקר צמח הכבד מחדש.  ↩︎

  93. פאוסט מוסיף התערבות על הברית המסורתית, אשר אותה ניתן להשוות להתערבות בין מפיסטופלס לאלוהים ב"פרולוג בשמים" (שורות 317־312).  ↩︎

  94. התפיסה של רגע האושר המוחלט אצל פאוסט היא בסיסית למחזה: רגע כזה, “הרף עין”, ישים קץ להשתוקקותו האינסופית, ובו יתגשמו כל המאוויים עד כדי ביטול הזמן עצמו. מפיסטופלס אינו מסוגל להבין את המשמעות העליונה של ההתערבות שמציע פאוסט. הרגע החולף עתיד להופיע בכמה נקודות־מפתח במחזה, בשיא איחודם של פאוסט והלנה (שורה 9411) ובנאומו האחרון של פאוסט, שם המשאלה – ותנאי החוזה – עתידים להתממש (שורה 11585).  ↩︎

  95. השורות 1867־1770 פורסמו בַּפרגמנט משנת 1790. כיוון ששתי השורות שלפני 1770 חורזות עם השורות 1771־1770, ייתכן כי גם הן פרי כתיבה מוקדמת יותר. בשהותו באיטליה בין השנים 1788־1786 חזר גתה אל כתב־היד הראשון כדי להכינו להוצאה לאור בתוך מכלול יצירותיו. במשך כשני עשורים (עד להופעת החלק הראשון בשלמותו ב־1808) היה הפרגמנט הטקסט היחיד המוכר לקוראים כשילר, שלֶגל, שֶׁלינג והֶגל. ייתכן שכאשר חיבר גתה את הקטע הקודם, בשנת 1801־1800 לערך, היה בכוונתו לחברו בנקודה זו לטקסט של הפרגמנט. שש השורות האחרונות בפיו של פאוסט (1775־1770) הן הסיכום של כל תביעותיו מהחיים. מפיסטופלס משיב בשרשרת של שלושה נאומים, שמסכלים את תקוותיו של פאוסט עד כדי כך שהוא שב ומתייאש. תשובתו, גם היא בשש שורות, מבטאת את הייאוש הקיומי, הבסיס לניהיליזם שהקללה המאוחרת יותר (שורות 1606־1587) הרחיבה ושיכללה.  ↩︎

  96. שׂאור ישן – על פי הברית החדשה (הראשונה אל הקורינתיים ה 7): “בַּערוּ את־השׂאור הישן למען תהיו עיסה חדשה”. תשובתו של מפיסטופלס היא מתקפה חריפה נגד האידיאליזם.  ↩︎

  97. הד ציני לדברי ואגנר המצטט את היפוקרטס, שורות 559־558.  ↩︎

  98. גתה השתמש בביטויים גסים, אך עורכי המהדורות הראשונות צינזרו אותו, והוא ניאות להם בחיוך. מאז ממשיכות מהדורות מודרניות לנהוג כך.  ↩︎

  99. המונולוג של מפיסטופלס, בהעדרו של פאוסט, הוא היחיד מסוגו במחזה כולו, והוא מבהיר את היחסים ביניהם מנקודת מבטו של השטן. הוא אף צוטט על ידי שֶלינג (בהתייחסות קצרה בספרו הפילוסופיה של האמנות, משנת 1804 בערך) והֶגל (בפרק “תשוקה וצורך” מתוך הפנומנולוגיה של הרוח, 1807) כבסיס הפילוסופי לפרגמנט. מפיסטופלס סבור כי פאוסט נפל לידיו מפני שהִפנה עורף לתבונה ולמדע.  ↩︎

  100. כנגד כמיהתו של פאוסט מציג מפיסטופלס סדרה תפֵלה של תענוגות חושים. זוהי פרודיה על ייסורי טנטאלוס. מפיסטופלס טועה בסוברו כי פאוסט יבקש סיפוק לחושים.  ↩︎

  101. נדמה שמפיסטופלס בטוח בכך שפאוסט יהיה ארור לעד, אך יש לזכור שדבריו נאמרים מנקודת הזמן של הפרגמנט, כאשר הפרולוג בשמים, אשר נכתב כשתים־עשרה שנים מאוחר יותר, מרמז לגאולה.  ↩︎

  102. על פי אגדות פאוסט המוקדמות הצליח פאוסט להדיח אחדים מתלמידיו.

    תמונה זו קיימת כבר בפאוסט המוקדם, ונראה שנכתבה בשלבים מוקדמים ביותר של כתיבת המחזה, סמוך לתקופה שבה גתה עצמו היה סטודנט. עם תמונות אחרות היא מהווה סאטירה מוחצת על העולם האקדמי על ארבע הפקולטות שלו, ולפיכך היתה תמיד חביבה על הסטודנטים, אם כי גתה עוקץ גם אותם בתמונה מאוחרת יותר, שבה הסטודנט חוזר כבעל־תואר נפוח (שורות 6806־6689). לבד מן האתנחתא הקומית, התמונה ממשיכה בנושא רציני – מעמדה של “המילה”. מפיסטופלס טוען לזכותן של המילים הריקות.

    הדיאלוג עם התלמיד, בעיקר בכל הנוגע לדבריו, כתוב שוב במקצב ארכאי פשטני שהיה מקובל בהפקות העממיות.  ↩︎

  103. סד, מכשיר עינויים.  ↩︎

  104. ביטוי זה, Encheiresin naturae, תערובת של לטינית ויוונית, פירושו “מאחֵז הטבע”. הוא נלקח מתוך ספר שכתב יעקוב ריינהולד שפילמן, מרצה לכימיה ובוטניקה באוניברסיטה של שטרסבורג, שגתה שמע את הרצאותיו כאשר למד שם (I. R. Spielmann, Institutiones chemiae, 1763). יש בטבע כוח מאחֵד, הקושר את הפרטים לשלם שהוא גדול מסכום איבריו. האדם אינו מסוגל, לפי תיאוריה זו, לרדת לשורש החומר המקורי. המונח בא לחפות על אי ידיעה של מה שקושר יחדיו את חומרי החיים. מפיסטופלס לועג למוגבלות הכימיה האנליטית כפי שנתפסה אז.  ↩︎

  105. מפיסטופלס מדבר על השיטה שהיתה נהוגה באוניברסיטאות גרמניות במאה ה־18, אשר על פיה המלומד מרצה מן הספר, שבו הדברים ערוכים בפסקאות ובסעיפים ממוספרים, והתלמיד משנן את החומר לפני השיעור.  ↩︎

  106. ראו דברי ואגנר בשבח הרטוריקה (שורות 547־546), ולחלופין – את התלבטותו של פאוסט האם לתרגם את המילה היוונית “לוגוס” כ"מילה" או כ"רעיון" (שורות 1237־1224). ראו גם דברי הקופיפים ב"מטבח המכשפה" (שורות 2460־2453), וכן חלק שני, כאשר מפיסטופלס מציע לקיסר לפתור את בעיות התקציב באמצעות כסף נייר.  ↩︎

  107. בתקופתו של גתה מקובל היה אצל תלמידים לאסוף חתימות ומכתמים ממוריהם וחבריהם.  ↩︎

  108. “וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יוֹדְעֵי טוֹב וָרָע” (בראשית ג 5) – הדברים שבהם פיתה הנחש את חוה לאכול מן הפרי האסור. אצל גתה בלטינית, בתרגום הווּלגטה.  ↩︎

  109. “מרתף אוארבך” היא התמונה היחידה בחלק הראשון של המחזה המתרחשת במקום ידוע, בית מרזח מפורסם בעיר לייפציג (נוסד בשנת 1438) שהיה מקום חביב על סטודנטים. המקום משמש גשר לדוקטור פאוסטוס ההיסטורי, שעל פי המסופר ביקר שם בשנת 1526. גתה עצמו ביקר במקום בהיותו סטודנט בלייפציג בשנות השישים של המאה ה־18. שני ציורי קיר חובבניים בנושא ביקורו של דוקטור פאוסטוס צוירו שם בשנת 1625 לערך, ועדיין היו קיימים בתקופה שגתה ביקר במקום (בשיחזורים מודרניים הם קיימים שם גם היום). ציור אחד מראה את פאוסט ההיסטורי שותה בחברת סטודנטים, השני מראה אותו רוכב על חבית יין, לתמהון הנוכחים.

    תמונה זו מצטרפת לסאטירה של גתה על עולם הסטודנטים, ושמות הגיבורים מתייחסים למעמד הסטודנטים ולסמסטר הלימודים. יש הטוענים כי מבחינתו של פאוסט אין תמונה זו תורמת אלא בדרך השלילה, והמשפט שהוא אומר בסוף התמונה (שורה 2296) מורה על הבוז שהוא רוחש לסוג זה של בילוי.

    בפרגמנט אומר מפיסטופלס שאם שתייה במושב לצים תשעשע את פאוסט, הוא מוכן להציע בידור כזה מדי ערב. גתה הסיר את המשפט מן הנוסח הסופי. השינוי שהכניס גתה מתבטא בצירופו של מפיסטופלס לסצינה, כמדריך וכעוזרו של פאוסט בביצוע הכשפים. התמונה היתה מאז ומתמיד הצלחה תיאטרלית, אולי בזכות השירים והקסמים שהיא מציעה. נהוג היה לאייש אותה כך שארבעת השתיינים הם קוורטט של שני טנורים ושני בּסים.  ↩︎

  110. הקיסרות הרומית הקדושה – התואר של הקיסרות הגרמנית שנתקיימה להלכה משנת 962, כאשר מלך גרמניה אוטו הראשון הוכתר על ידי האפיפיור לקיסר רומא, עד שנת 1806. כבר במאות ה־16 וה־17 היתה הקיסרות הגרמנית מפוררת כליל, אך היא חדלה להתקיים רק כאשר הקיסר פרנץ השני ויתר על תוארו ב־1806.  ↩︎

  111. הסטודנטים נהגו לבחור להם מנצח על השתייה ולהכתירו לאפיפיור. לאחר הבחירה היה אחד ה"קרדינלים" מוודא כי האפיפיור הוא אכן גבר ולא אישה או סריס. ההלצה על בדיקת גבריותו של האפיפיור נובעת ממעשייה מימי הביניים, שלפיה בין האפיפיור ליאו הרביעי (855) והאפיפיור בנדיקטוס השלישי (858) כיהנה כאפיפיור אישה מתחזה בשם יוהנה. רק כאשר כרעה ללדת באמצע תהלוכה דתית התבררה התרמית.  ↩︎

  112. עיבוד של שיר־עם מן המאה ה־16.  ↩︎

  113. פרוֹש גנב מזיבּל את אהובתו, ולפיכך זיבּל מתייחס אליה כאל מכשפה המתהוללת בלֵיל וַלפּוּרגיס.  ↩︎

  114. מרטין לותר, בן דורו של דוקטור פאוסטוס ההיסטורי, ביקר בלייפציג ב־1525, שנה אחרי הביקור המתואר כאן.  ↩︎

  115. במאה ה־18 נודעה לייפציג כפריס הקטנה.  ↩︎

  116. לפי המסורת, השטן נקע את רגלו כשהושלך משמים.  ↩︎

  117. ריפּאך הוא הכפר אשר שימש תחנה אחרונה להחלפת סוסים לפני לייפציג. מתיחה שגורה בין סטודנטים בלייפציג היתה על הַנְס־תחת, Hans Arsch, השוטה המתגורר שם.  ↩︎

  118. מקור השיר על הפשפש, סאטירה על טרזני החצר ועל השלטון הפיאודלי הטפיל, הוא כנראה מְשַׁל “התרנגול והנשר” מאת כריסטיאן פרידריך דניאל שוּבַּרט (1791־1739). השיר ראה אור לראשונה ב־1774. נראה שגתה כתב את הגירסה האחרונה לתמונה זו לאחר מכן.  ↩︎

  119. תעלול היין, חלק מן הגירסה העממית של פאוסט, מקורו בספרון מ־1587 (פרק 55). בפאוסט המוקדם, פאוסט עצמו מבצע את התעלולים.  ↩︎

  120. תחילת ההשבעה בשורות משיר ילדים, וסופה פרי דמיונו של גתה.  ↩︎

  121. אחיזת עיניהם של ארבעת השיכורים, כולל תפיסת החוטמים בשורות הבאות, נמצאת כבר באגדה העממית של פאוסט בגירסה ההיסטורית מאת פיליפ קמראריוס, 1591, וכן בגירסת J. G. Th. Grässe, Sagenbuch des Preußischen Staats, vol. 1. (Glogau, Carl Flemming, 1868), no. 453, pp. 339־340.  ↩︎

  122. גתה היה מודע לפער שבין שני פרקי החלק הראשון, שנכתבו בתקופות חיים כה שונות. באחד פאוסט הוא אינטלקטואל זקן ושבע אכזבות, ואילו בשני הוא אמור להיות מחזר נלהב ושוקק, מעין דון ז’ואן שצריך למשוך את ליבה של גרֶטכן. לפיכך תיכנן – עוד בפאוסט הקמאי – את שתיית סם הנעורים במטבח המכשפה. גתה כתב את התמונה באביב 1788, בביקורו באיטליה בגני הווילה בּוֹרְגֶזֶה (שיחה עם אֶקֶרמן, 10 באפריל 1829). את דמות האישה היפהפייה שפאוסט רואה במראת הקסמים הוסיף גתה בהשפעת החוויה האסתטית של הביקור באיטליה ודמות זו (שאותה איננו רואים, אך תיאורה נמסר לנו מפי פאוסט) היא שמעוררת בו את הנעורים ואת הלהט הארוטי, עוד לפני הסם.  ↩︎

  123. קופים ארוכי זנב (Cercophithecus) נחשבו במסורת הגרמנית ליצורי שטן ומשרתי מכשפות.  ↩︎

  124. המרק הדל הוא גם רמז לספרות הבידור המיועדת לקהל הרחב.  ↩︎

  125. הגרלת הלוטו היתה פופולרית במאה ה־18, בעיקר באיטליה.  ↩︎

  126. נפה נחשבה עוד בימי הביניים לאביזר קסמים. לפי אמונה עממית, ניתן “לנפות” גנב מקהל של אנשים ישרים אם מביטים דרך נפה.  ↩︎

  127. ראי קסמים המיועד לראייה למרחקים מוזכר כבר אצל לוקיאנוס מסמוסאטה (192־125 לערך) אשר ראה בחלומו ראי ממוקם על מעיין ובו נשקפים כל תבל ויושביה. הוא מוזכר גם אצל טיפאיין דה לה רוש (Tiphaigne de la Roche) בספרו Giphantie מ־1760, בוב המצאה המקדימה את המצלמה המודרנית. רפאל אדוארד ליסְגאנג מזכיר את ראי הקסמים של גתה בספר הראשון שהוקדש לטלוויזיה, על ראייה למרחוק באמצעות חשמל (Beiträge zum electrischen Fernsehen, 1981), שבו הכניס לשפה הגרמנית את המילה Fernseher (מרחיק ראות) במשמעותה המודרנית כטלוויזיה. יצריו של פאוסט מתעוררים עוד לפני שיקוי הנעורים והתשוקה של המכשפה. ייתכן שהדבר מעיד על כך שהבחירה היא שלו, לא של מפיסטופלס.  ↩︎

  128. העורבים של אוֹדין, או ווֹטאן, ראש האלים במיתולוגיה של עמי הצפון, הועברו על פי המסורת הגרמנית לרשות השטן. ראו גם חלק שני, שורה 10664.  ↩︎

  129. כמו הטלף השסוע, מסימני ההיכר של השטן.  ↩︎

  130. רמז לאופנת המאה ה־18, שלפיה גברים נהגו לרפד את גרביהם כדי ששוקיהם ייראו שריריות יותר.  ↩︎

  131. באשר לתנועה ה"מגונה": מאוחר יותר, גתה הדריך שחקן לעמוד בגבו לבמה כשהוא מרים רגל אחת וחובט באחוריו.  ↩︎

  132. השערות באשר למשמעות החישובים והמספרים נותרו ללא הוכחות. גתה עצמו התייחס בבדיחות הדעת לתילי התיאוריות שנכתבו על כך גם בזמנו, בטענה שהנסיונות למצוא אלגוריות ומשמעויות נסתרות בסצינות “מטבח המכשפה” ו"לֵיל וַלפּוּרגיס" לא עלו יפה, ושיש להתייחס לקטעים אלה כאל הבלי הומור שכתב בגיל הנעורים. כך אמר בשיחה עם אקרמן מ־28 במארס 1827. כוונתו של גתה היתה להראות כיצד הטקסט המאגי מסתובב סביב עצמו ונשאר באותה נקודה עצמה.  ↩︎

  133. רמז לשילוש הקדוש, כמובן. בשיחה עם אקרמן מ‏־4 בינואר 1824 אמר גתה: “אני מאמין באלוהים ובטבע ובניצחון האצילי על הרע; אבל זה לא מספיק לבריות האדוקות, והן מבקשות שאאמין גם ששלושה הם אחד ואחד הוא שלושה”. נראה שגתה התכוון לכתוב פרודיה על טקסי הדת, במיוחד טקס המיסה, שבמרכזו אכילת בשרו ושתיית דמו של ישו.  ↩︎

  134. בליל המכשפות, השטן אמור להחזיר להן טובה על שירותים שהעניקו לו.  ↩︎

  135. המכשפה נותנת לפאוסט שיר גס מודפס על גיליון, המיועד לעורר את יצריו המיניים.  ↩︎

  136. משערים שגתה התכוון להקדים תמונה כלשהי לפני התמונה הזאת.  ↩︎

  137. בטיוטה מאשר גתה שהתכוון להראות את גרֶטכן בסוף שורת אנשים היוצאים מן הקתדרלה.  ↩︎

  138. השוו לתמונה במחזהו של שקספיר סימְבֶּלין, 3, 2, שבה גָ’קוֹמוֹ מתבונן באִימוֹגֶן הישנה במיטתה.  ↩︎

  139. השיר למלך טוּלֶה נכתב בשנת 1774, כנראה בלי כל קשר לפאוסט. לפי המסורת הרומית, אוּלטימָה טוּלֶה היא הארץ האגדית הצפונית ביותר בעולם.  ↩︎

  140. במקור, בפאוסט הקמאי, היה Allee; אז – שׂדרה ציבורית מחוץ לחומות.  ↩︎

  141. “אאכילֶנּוּ מִן־המָן הגנוז” (חזון יוחנן ב 17).  ↩︎

  142. הביטוי “אלמנת קש” מקורו כנראה מסוף המאה ה־17. במאה ה־18 כבר היה ידוע.  ↩︎

  143. הבזיליקה על שם אנטוניוס הקדוש בפדובה, שנבנתה במאות ה־13 וה־14, היתה מקודשת לקדוש המגן על נשים אוהבות, כלות ורעיות.  ↩︎

  144. חסדי העלמה מנפולי מרמזים לַ"חולי הנַפּוליטני", הלא הוא מחלת העגבת. המחלה פרצה בעוז בשנת 1495, כאשר נפולי נכבשה בידי גדודיו של מלך צרפת, שארל ה־8, ובמאה ה־16 כבר הפילה קורבנות רבים באירופה.  ↩︎

  145. מן המאה ה־17 החלה הכנסייה לפרסם בכתבים מקומיים מודעות על נישואין, לידות ופטירות.  ↩︎

  146. לטינית: “תמימות קדושה”. הקריאה מיוחסת לרפורמטור יאן הוּס מבוהמיה (Jan Hus, 1415־1395), למראה אישה זקנה שהביאה עצים למוקד שאליו נקשר.  ↩︎

  147. מפיסטופלס מערבב מימרה עממית, “קמין משלך שווה זהב”, עם הנאמר במשלי לא 10: “אֵשֶׁת־חַיִל מִי יִמְצָא וְרִָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ”.  ↩︎

  148. מונולוג זה של פאוסט, הפונה לרוח האדמה, אינו מחורז, ורק שומר על מקצב פנימי אופייני לדרמה הגרמנית (איפיגניה, טורקווטו טאסו). יש התוהים אם פנייתו של פאוסט לרוח האדמה אינה מעמידה בספק את עליונותו של מפיסטופלס, אשר מגויס כאן על ידי רוח האדמה ללוות את פאוסט.  ↩︎

  149. ראו תיאור הטבע ב"שירת אוסיאן" למקפירסון (1773), מונולוג הפתיחה (שורות 784־762).  ↩︎

  150. שיר עממי אהוב על גתה: “לוּ הָיִיתִי צִפּוֹר / וְהָיוּ לִי כְּנָפַיִם / הָיִיתִי עָפָה אֵלֶיךָ”. הֶרדר הציב אותו בראש רשימת שירי־העם שקיבץ.  ↩︎

  151. רמז לישו הדוחה את פיתויי השטן במדבר (מתי ד 10).  ↩︎

  152. במקור, בתרגומו המדויק של לותר, “תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים” (שיר השירים ד 5). גתה עצמו תירגם ב־1775 חלקים משיר השירים  ↩︎

  153. שיר זה הולחן על ידי מלחינים מפורסמים כמו קארל פרידריך צֶלְטֶר, פראנץ שובֶּרט ולואיס שְׁפּוֹר.  ↩︎

  154. באגדה העממית פאוסט נקרא יוהן ולא היינריך. ייתכן שגתה בחר בשם זה משום שהוא מופיע לצד השם מרגרטה בלוח השנה הקתולי (12–13 ביולי). ייתכן גם שפאוסט לא גילה לגרֶטכן את שמו האמיתי.  ↩︎

  155. במקור מדובר בעיקרי הקטכיזם, ספר לימוד מקוצר, המקנה את עיקרי הנצרות להדיוטות.  ↩︎

  156. יוהן קספר לאבאטר פירסם בשנים 1775–1778 מחקר פסבדו־מדעי המתיימר להסיק מידע על האופי ממבנה הפָּנים והראש. בין היתר, המחקר ביקש להעמיק בנושא הגאון, וגתה מלגלג על כך.  ↩︎

  157. בשלב זה, גרֶטכן ודאי כבר יודעת שהרתה לפאוסט.  ↩︎

  158. במאה ה־18 עוד היה מקובל בוויימאר, שאֵם לא נשואה נאלצה להופיע בכנסייה בבגדי חוטאת ולספוג עלבונות מן הכוהן ומן העדה. גתה נלחם במנהג הזה, וב־15 במאי 1786 הצליח לבטלו.  ↩︎

  159. “אֵם הייסורים” – mater dolorosa – הוא אחד מכינוייה של הבתולה הקדושה. הפזמון “סטבאט מאטר” (עמדה האם) מתאר את ייסורי הבתולה כחרב הפולחת את חזהּ.  ↩︎

  160. ליל אחד במאי, על שם וַלפּוּרגה, קדושה מהמאה השמינית שהיתה ראש מנזר בהיידנהיים שבפרנקוניה ומתה בשנת 779. על פי מסורת עממית, בלילה זה מתכנסות כל המכשפות לנשף הוללות על פסגת הבְּלוֹקְסְבֶּרְג שבהר בְּרוֹקֶן (החלק הגרניטי בהרי הַרְץ). גתה הכיר את עבודתו של יוהנס פראטוריוס על הבלוקסברג, שיצאה בלייפציג בשנת 1669; ואולם הוא הכיר את ההר היטב גם מסיוריו שלו במקום ב־1777, ב־1783 וב־1784.  ↩︎

  161. פאוסט הסכים ללוות את מפיסטופלס בלֵיל וַלפּוּרגיס, כדי לגלות אוצרות חבויים. על פי האמונה העממית, האוצרות מהבהבים אז בחשכה (שורה 3916).  ↩︎

  162. במאה ה־16 היו כתרי ארי מטבעות כסף רבי־ערך לשימוש במסחר בארצות השפלה ובבוהמיה.  ↩︎

  163. גתה הודה מאוחר יותר, בשיחה עם אֶקֶרמן (18 בינואר 1825), שאת ההשראה לשיר מצא במחזה המלט לשקספיר (מערכה 4, תמונה 5), שם שרה אותו אופליה שיצאה מדעתה, לרגל יום ולנטיין הקדוש:

    To־morrow is Saint Valentine’s day,

    All in the morning bedtime,

    And I maid at your window

    To be your Valentine.

    Then up he rose and donn’d his clothes,

    And dupp’d the chamber door;

    Let in the maid, that out a maid

    Never departed more.

    השימוש של גתה בשם קתרינה, שאינו נמצא במקור, מעיד על כך שגתה השתמש בתרגומו של שלֶגל משנת 1797, שם מופיע השם. הבית השני, מוסר־ההשכל האירוני, אינו מופיע במקור השקספירי. על ההאשמות שהעתיק משקספיר השיב גתה: “נכון, מפיסטופלס שלי שר שיר משל שקספיר, ולמה לא? למה שאתאמץ להמציא שיר כזה, כאשר זה של שקספיר מתאים ומביע בדיוק את מה שצריך?”  ↩︎

  164. איזכור לחלילן מהֶמלין, אשר שימש נושא לבלדה של גתה בשם “לוכד החולדות” מ־1803. בשירו גתה קורא לו לוכד־בנות לעת מצוא. איזכור גם לרומיאו ויוליה של שקספיר (מערכה 3, תמונה 1, שורה 70), שבה מֶרקוציו שולף את חרבו להילחם בטיבַּלט, העתיד להורגו.  ↩︎

  165. בית הדין המכריע בדיני נפשות גוזר את הדין בשם אלוהים, ושם מפיסטופלס אינו יכול להתערב.  ↩︎

  166. ייתכן שההאנשה של הבושה מקורה בגן העדן האבוד למילטון, ספר 2, בתמונה שבה השטן פוגש במוות ובחטא לפני שערי הגיהינום.  ↩︎

  167. לפי הוראת משטרת פרנקפורט במאה ה־16, אסור לפרוצות לענוד שרשרות זהב או לשבת בכנסייה.  ↩︎

  168. כקטעים אחרים, נסערים, גם קטע זה אינו מחורז בקפידה במקור. הרוח הרעה (שמואל א, טז 14) מסמלת את המצפון המעיק. בהפקות התיאטרון נהוג היה לתת לגרֶטכן לומר את המילים, למרות הוראות הבמה המפורשות של גתה.  ↩︎

  169. “יוֹם זַעַם, הַיּוֹם הַזֶּה / יַהֲפֹך עוֹלָם לְאֵפֶר”. המקהלה שרה קטע מן הרקוויאם – תפילת האשכבה למתים.  ↩︎

  170. הרוח הרעה מצטטת פסוקים שלמים מתוך הרקוויאם בהתייחסות ישירה לגרֶטכן. המקור בברית החדשה הוא פאולוס, האיגרת הראשונה אל הקורינתיים טו 52–51: “הִנה סוד אגַלֶּה לכם, אנחנו לא כולנו נישן המוות אבל כולנו נתחַלָּף; ברגע אחד כהרף עין כִּתקוֹע השופר האחרון כי יִתְקע בַּשופר והמתים יִחיו בלי כיליון ואנחנו נתחַלָּף” (תרגום דעליטְש).  ↩︎

  171. “כְּשֶׁהַשּׁוֹפֵט יֵשֵׁב לַדִּין, / כָּל הֶחָבוּי יוֹפִיעַ, / דָּבָר לֹא יִוָּתֵר לְלֹא עֹנֶשׁ”.  ↩︎

  172. “מָה אֹמַר אָז אֲנִי, הֶעָלוּב? / לְאֵיזֶה פַּטְרוֹן אֶתְחַנֵּן? / כַּאֲשֶׁר גַּם הַצַדִּיק רַק בְּקשִׁי יִהְיֶה בָּטוּחַ”.  ↩︎

  173. שירקֶה וְאֶלנד, שמות שני כפרים למרגלות הר בּרוֹקֶן. פירוש המילה אלנד Elend בגרמנית הוא צער, סֵבל. לֵיל וַלפּוּרגיס חל בין 30 באפריל ו־1 במאי, כלומר ממש על סף האביב.  ↩︎

  174. אור זה, הקשור על פי האמונה העממית לשטן, מטעה את הנוסעים ומוליכם לביצות ולמצוקים.  ↩︎

  175. גתה התכוון כנראה לסדר הבא: מפיסטופלס, אור תעתועים, פאוסט, מפיסטופלס, פאוסט.  ↩︎

  176. הנוף מתחלף בהדרגה למחזה תעתועים, אך “הצוקים הנוחרים” אכן קיימים בדרך שבין הכפרים שירקה ואלנד.  ↩︎

  177. האנשה של הממון; ראו למשל מתי ו 24: “לא תוכלו עָבוֹד את־אלהים ואת־מָמוֹן”. המילה העברית “ממון” הפכה בגלגוליה בתרגומי התנ"ך לשם אליל קדמות, דמוי מוֹלך. בגן העדן האבוד של מילטון, שגתה עיין בו ביולי ובאוגוסט 1799, השד ממון מקים ארמון אש וזהב לשטן. נראה שזה שימש את גתה לתיאור הבלוקסברג כארמון השטן. ייתכן גם שתיאור ההר מושפע מעבודתו של יוהן פרידריך וילהלם טוסין פון שארפנטייה מ־1799 על ההרים הסכסוניים, שגתה עיין בה בדצמבר 1799 ובינואר 1800.  ↩︎

  178. תיאור רוח הסערה מזכיר שירי־עם גרמאניים עתיקים, שבהם חֵיל הרוחות של ווטאן לובש צורה של סופה משתוללת ביער.  ↩︎

  179. אחד משמותיו הרבים של השטן.  ↩︎

  180. במקור כתוב “מַפְלִיצָה” ו"מַסְרִיחַ". לשון הקטעים הקשורים באורגיית המין והסאטירה בלֵיל וַלפּוּרגיס היא מחוספסת וגסה. בכך גתה הקדים את זמנו בגרמניה ודומה יותר למחזאים האנגלים. המו"ל המקורי נבהל מהביטויים הגסים, וגתה נכנע לו בהומור, בכך שהותיר את המילה בצורתה המרומזת והוסיף קווים מרוסקים גם במילים לא גסות במיוחד. כאמור, רוב המהדורות הגרמניות מאז ממשיכות להעתיק את המילים בצורתן החסרה.  ↩︎

  181. במיתולוגיה היוונית, שמה של המינקת או האומנת שניסתה לשעשע את דמטר, אלת האדמה, בהלצות ובניבול פה, לאחר שבתה פֶּרספוֹנה נחטפה בידי הָדֶס. כאן הכוונה לברייה אגדית. החזירה היא כלי רכב לשטן וליהודים מאז ימי הביניים.  ↩︎

  182. פרודיה על האיגרת אל הרומיים יג 7: “תנו לכל איש כחובתכם, המס לאשר לו המס והמכס לאשר לו המכס והמורא לאשר לו המורא והכבוד לאשר לו הכבוד”.  ↩︎

  183. הצוק הגבוה ביותר בהר בּרוֹקֶן.  ↩︎

  184. פרודיה על מתי ז 13–14: “בואוּ בַּפֶּתח הצר כי רחב הפֶּתח ומרוּוַחת דרך האבדון ורבים אשר יבואו בו; וצר הפתח ומוצק דרך החיים ומעטים הם אשר יִמצאוּהָ”.  ↩︎

  185. החידודים בין המינים, בין המכשפות לקוסמים, נועדו להגביר את המתח שיתפרץ באורגיה על פסגת הברוֹקֶן.  ↩︎

  186. הרמיזה לקולות מלמעלה ומלמטה ודאי היתה עקיצה ברוח הזמן. יש סבורים שמדובר בעקיצה לרפורמציה, או אולי להומניזם, על הידע העקר שלו.  ↩︎

  187. נראה שיש כאן רמיזה סאטירית: שלוש מאות שנה עברו מאז הרפורמציה, והיא אמנם חרגה מימי הביניים אך לא כבשה את הפסגה.  ↩︎

  188. כדי לעוף, המכשפות היו אמורות למרוח את מקל המטאטא בשומן תינוקות שנרצחו ברחם.  ↩︎

  189. במערכה השלישית לפואמה של היינה דוקטור פאוסט יש סצינה המתארת את עבודת השטן, שהיא פסגת האירוע בלֵיל וַלפּוּרגיס. גתה תיכנן להוסיף כאן תמונה בנוסח זה.  ↩︎

  190. סימן ההיכר של מסדר הבירית היוקרתי באנגליה היה מאז 1350 סרט משי כחול מתחת לברך שמאל.  ↩︎

  191. דבריו של מפיסטופלס הם פרודיה על דברי הזקנים.  ↩︎

  192. גתה מתייחס בעקיפין למקורות יהודיים על אשתו הראשונה של אדם (א"ב דבן סירא). על פי המסורת היהודית, לילית נבראה כאדם מן האדמה. היא מרדה בבעלה ונעשתה בת זוגו של השטן. במקומה נבראה חוה מן הצלע.  ↩︎

  193. הד לשיר השירים ז 9: “אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו וְיִהְיוּ־נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים”. מבקרים מן העבר ראו בקטע הריקוד ה"לא מוסרי" את התבהמותו של פאוסט, בעוד שמבקרים מן הרומנטיקה, כהיינה, שיבחו את הסצינה, כמו גם סצינות “גסות” אחרות, כחלק מכוחו של גתה.  ↩︎

  194. רמיזה לתפוח שעל פי המסורת גרם לגירוש מגן העדן.  ↩︎

  195. יש הרואים בה את הדמות מתמונת “מטבח המכשפה”.  ↩︎

  196. גתה כתב “חור” ו"זֶרֶד", אך ציין בהומור שקיטוע המילים שכפה עליו העורך מהווה בסיס להשערות גסות יותר (ראו שורה 3961 והערה שם).  ↩︎

  197. פירושו המילולי הוא איש הפנטסמות, או החזיונות, מן התחת. דמות זו היא קריקטורה של המשכיל פרידריך ניקולאי (1733–1811), שראה בעצמו נציג זרם הרציונליזם בהשכלת ברלין והיה ממבקריו של גתה. כשיצירתו של גתה ייסורי ורתר הצעיר ראתה אור (1774), הזדרז ניקולאי לפרסם פרודיה שנקראה שמחותיו של ורתר הצעיר (1775). ב־1799 הוא פירסם מאמר שהכחיש את קיומם של שדים, בהמשך לדיווחים על בית הומבולדט בטֶגֶל, ליד ברלין, שהיה רדוף רוחות. במאמר טען כי ב־1791 נרדף גם הוא על ידי רוחות ונפטר מהן בעזרת עלוקות שהצמיד הרופא לעכוזו.  ↩︎

  198. את הסיפור על עכבר אדום שקפץ מפי נערה ישנה מצא גתה אצל יוהנס פראטוריוס.  ↩︎

  199. מפברואר 1801 ועד יוני 1804 שאל גתה מספריית ויימאר את ספרו של אראסמוס פרנציסקי מפינקס, פרותיאוס בשאול, מ־1690 (במהדורת 1708), ובו מסופר על אם רוצחת תינוקה המופיעה לאור הירח כרוח רפאים ללא ראש. בתוכניתו של גתה היה לסיים את “לֵיל וַלפּוּרגיס” בכך שראש הנערה הדומה לגרֶטכן ייפול מעליה והדם שיבעבע ממנו יכבה את אש המכשפות.  ↩︎

  200. מדוזה היא אחת מן הגורגונות, שלפי המיתולוגיה היוונית די במראֶהָ להפוך את המסתכל לאבן.  ↩︎

  201. מפיסטופלס מקשר את החתך בצוואר למיתוס של פרסיאוס, אשר כרת את ראש המדוזה.  ↩︎

  202. מעבר אל האינטרמצו. הפראטר בווינה הוא גן שעשועים שנפתח על ידי הקיסר יוזף השני ב־1766. האנכרוניזם מכוּון.  ↩︎

  203. סֶרוִיבּיליס – נכון לשרת. גתה מלגלג על התיאטרון המגיש כמות במקום איכות.  ↩︎

  204. מרים המסך הוא כנראה סאטירה לדמותו של רקטור הגימנסיה בוויימאר, קרל אוגוסט בוטיגר (1760–1835), שנטל חלק פעיל בתיאטרון ויימאר. נכונותו “לשרת”, לפרסם פובליציסטיקה בכתב־עת שערך, הביאה לו שם רע. גתה מלגלג על “פוריותם” של החובבנים.  ↩︎

  205. תמונת ביניים. גתה כתב אותה במהלך 1797, בלי קשר ל"לֵיל וַלְפּוּרְגִיס" שכתב בחורף 1800–1801, וייעד אותה לקובץ סאטירי של שילר. לאחר שהתוכנית בוטלה, כתב גתה לשילר ב־20 בדצמבר 1797 כי יצרף את התמונה לפאוסט. פאוסט צופה בהצגה בתוך הצגה, כאשר הקשר ביניהן עקיף. ב"חלום ליל וַלְפּוּרְגִיס", על משקל חלום ליל קיץ, אוֹבֶּרוֹן וטיטניה, המפורסמים במריבותיהם, מתפייסים לבסוף בחתונת הזהב שלהם, כלומר הם מגלים את אהבתם דווקא לאחר שנפרדו. כמנהל התיאטרון בוויימאר עסק גתה בנושא כאשר הפיק את המחזה אובֶּרון של פאול וראניצקי במאי 1796. כמו כן הכיר, כמובן, את אובֶּרון של שקספיר ושל וילאנד. אך גתה היה מודע גם לעובדה שחגיגות האביב שנערכות במחזהו של שקספיר חלות בדיוק בלֵיל וַלְפּוּרְגִיס, ובהחלט ייתכן שהתכוון להעניק לפסטיבל המכשפות לאו דווקא גוון של הוללות ארוטית אלא של התחדשות, של הולדת חיים חדשים בטבע, מעין מענה חילוני לתחייה הנוצרית. דמותו של אריאל, שתפתח את החלק הבא, מסמלת יותר מכֹּל את הגאולה באמצעות התחדשות הטבע.  ↩︎

  206. יוהן מרטין מידינג, נגר מוויימאר, בנה את הבמה בתיאטרון החובבים של החצר, שבו גתה השתתף אף הוא, והיה בכך למעין מנהל במה. עם מותו ב־1782 כתב לכבודו גתה פואמה ארוכה.  ↩︎

  207. הדמות המפורסמת מתוך חלום ליל קיץ לשקספיר.  ↩︎

  208. רוח אוויר נכונה תמיד לעזור לאדם, מתוך הסערה לשקספיר.  ↩︎

  209. בועת סבון בתפקיד חֵמת חלילים.  ↩︎

  210. שני הבתים הבאים הם עקיצה למשוררים צעירים שמפרסמים מוקדם מדי. ייתכן שגתה מרמז לז’ן פול.  ↩︎

  211. רמז לניקולאי (ראו שורה 4144 והערה 3). ב־1783–1796 פירסם תיאור של מסע בגרמניה ובשוויץ בשנים־עשר כרכים עבי כרס.  ↩︎

  212. הרוזן פרידריך ליאופולד משטולברג (1819־1750), משורר הסער והפרץ ומתרגם הומרוס, שיצא נגד משוררי ויימאר בגלל אדיקותו הנוצרית. שטולברג תקף את פרידריך שילר על שירו “אלי יוון”. גתה תוקף את הפרשנות הנוצרית אשר ראתה באלי יוון העתיקה שדים ומזיקים.  ↩︎

  213. גתה הזדהה עם אמני צפון אירופה הדבקים בנושאים מן הקלסיקה. ב־1797, כשכתב את התמונה, תיכנן אמנם לנסוע לאיטליה, אך הנסיעה לא יצאה לפועל.  ↩︎

  214. הכוונה לאוסף של מכתמים סאטיריים על ענייני ספרות ואמנות שגתה ושילר פירסמו ב־1796.  ↩︎

  215. אוגוסט פרידריך הֶנינגס (1746–1826), דיפלומט, סופר זוטר ועורך שתקף את גתה ואת שילר על הפגאניות של הקלסיקה נוסח ויימאר. בשנים 1798–1799 הוא פירסם קובץ שירים בשם מוּזָגֶטה, בשני כרכים. השם הוא אחד מתאריו של אפולו, “נוהג המוזות”.  ↩︎

  216. כתב־העת שהנינגס הוציא לאור בשנים 1798–1802 נקרא תחילה “גניוס הזמן” ואחר כך “גניוס המאה ה־19”.  ↩︎

  217. פּרנָסוס, הר ביוון, בדרומה של דלפי, שבו שכנו אפולו והמוזות, ומאז הפך לסמל למשכן השירה. גתה מלגלג על ריבוי אנשי העט: בעוד שב־1773 היו בגרמניה, לפי הערכה, כ־3,000 סופרים, הרי שב־1787 היו כמשוער 6,000.  ↩︎

  218. שוב ניקולאי, שהיה ידוע בשנאתו לקתולים ובעיקר לישועים.  ↩︎

  219. משיחותיו של גתה עם אקרמן, 17 בפברואר 1829, מסתבר שהוא מרמז ליוהן קספר לאבאטֶר (1741–1801), כומר שוויצרי, תיאולוג ומשורר, שגתה פגש בצעירותו. בתקופה מסוימת פעל איתו גתה בחקר חוכמת הפרצוף, אך קנאותו לנצרות הרחיקה את גתה.  ↩︎

  220. התייחסות שלישית לגתה עצמו, בקשר לשיר מוקדם שלו, “ארוחת ערב בקובלנץ” (1774), שבו הוא מתאר את עצמו יושב בין לאבאטר לבין באזֶדוב: “נביא לימיני, נביא לשמאלי, בן העולם בתווך”.  ↩︎

  221. שני הבתים הבאים נכתבו בתאריך מאוחר הרבה יותר, כנראה ב־1826, כתגובה לתרגום האנגלי שנעשה בידי ג’ון הביסייד.  ↩︎

  222. אורפיאוס התראקי, בנם של המוזה קליאופה והאל אפולו, הפליא כל כך לנגן עד כי הרגיע בשירתו חיות פרא.  ↩︎

  223. דוגמטיקן מן התקופה שלפני קאנט.  ↩︎

  224. אידיאליסט נוסח פיכְטֶה או שֶלינג, מן התקופה שאחרי קאנט.  ↩︎

  225. רמז כללי לאמפיריסטים, המבססים כל ידע אך ורק על צפייה בנתונים.  ↩︎

  226. רמז לאמונה בקיומו של עולם על־טבעי, שפרידריך היינריך יאקובי (1743–1819) שימש לו דוגמה מובהקת.  ↩︎

  227. רמז לפילוסופים דוגמת הסקוטי דייוויד יוּם (1711–1776). כמו השטן הם מטילים ספק.  ↩︎

  228. אופורטוניסטים אשר שינו את דעותיהם הפוליטיות בעקבות המהפכה הצרפתית. מילולית: “חסרי דאגה” (sans souci בצרפתית).  ↩︎

  229. פליטי האצולה, שלאחר המהפכה הצרפתית נספחו כטפילים לכל חצרות המלוכה באירופה. חלק ניכר מהם ברח לגרמניה, וחי שם בלי לשנות מהרגליו.  ↩︎

  230. דמויות שעלו לגדולה במהפכה לאחר שנטפלו לבורגנות הגבוהה וזהרו בחברה.  ↩︎

  231. מהפכנים קיצוניים שזהרו לרגע וזמנם עבר.  ↩︎

  232. המוני העם, האחראים למהפכה.  ↩︎

  233. תל הוורדים הוא מקום משכנו של ארמון אובֶּרון על פי שירתו של כריסטופר מרטין וילאנד (Wieland, (1733 – 1813 . גתה התכוון לסיים את תמונת “ליל וַלפּוּרגיס” בהילולת מין פרועה של המכשפות, אך לבסוף סיים ב"חלום ליל וַלפּוּרגיס", כאשר אריאל, המסיים אותו, מתחיל גם את החלק השני של הטרגדיה.  ↩︎

  234. למן השלבים הראשונים של חיבור פאוסט, זוהי התמונה היחידה בטקסט שנותרה כתובה בפרוזה, והיא זכר לסגנון הסער והפרץ המוקדם של גתה. זעמו של פאוסט מעיד על כך שרק עתה נודע לו על גורלה של גרֶטכן, אף כי הטקסט המאוחר של “ליל וַלפּוּרגיס” אינו מבהיר בדיוק איך זה קרה.

    יונג מציין שפאוסט אמנם מוצג כאיוב מודרני, אך הוא עצמו אינו סובל ישירות אלא באמצעות אחרים, ותמונה זו מעידה על מצוקה המפלחת אותו עד לשד עצמותיו. עם זאת, הוא עדיין אינו מכיר באחריותו לגורלה של גרֶטכן ומפיל את האשמה על מפיסטופלס.  ↩︎

  235. משפט זה הופיע בספרות על רצח תינוקות, המוכרת לגתה, וגם במסמכי בתי־דין שעסקו במשפטים כאלה, כגון בפרוטוקול משפטה של סוזנה מרגרטה ברנדט מפרנקפורט, שרצחה את תינוקה.  ↩︎

  236. רוח האדמה מן התמונה “לילה”, שורות 482 ואילך. מן הדברים עולה שמפיסטופלס כפוף לה.  ↩︎

  237. ייתכן שדברים אלה הם הגרעין למונולוג של פאוסט (שנכתב ב־1788) ב"יער ומערה", שורות 3240–3250.  ↩︎

  238. האבן שעליה ייערף ראשה של גרטכן. במקור – אבן העורבים, Rabenstein, משום שעורבים מרחפים תדיר מעל הגרדום.  ↩︎

  239. מטרת המכשפות אינה ברורה, אף כי ייתכן שהן מקדשות את מקום המוות על פי טקס שטני כלשהו. ייתכן שהתמונה נכתבה בהשפעת המכשפות של מקבת לשקספיר, או אלו המופיעות בבלדה “לֶנור” של גוטפריד אוגוסט בירגר מ־1773. ב־1826 השיג גתה איורים שעשה דֶלקרואה לתרגום הצרפתי של פאוסט, ובעיקר התרשם מזה המתאר את הסצינה “לילה, שדה פתוח” (שיחה עם אקרמן מ־29 בנובמבר 1826). אקרמן מתאר את התמונה כך: פאוסט רוכב על סוס שחור הנרתע מרוחות הרפאים האופפות אותו. הוא רוכב במהירות כזו, שמצנפתו פרחה מעל ראשו. פניו מוסַבּים בשאלה אל מפיסטופלס. האחרון יושב בשלווה על סוס שאינו חי. הוא רכוב על סוס מפני שכך מקובל, לא מפני שהוא זקוק לו. הוא מאיר בחשכת הלילה באור זרחני. הוא אינו מושפע מרוח או ממהירות.  ↩︎

  240. שיר הציפור על פי אגדת ה"מָכַנְדלבאום", עץ הערער (Von dem Machandelbaum), אשר הילכה בעם בגרמניה כבר במאה העשירית ופורסמה בקובץ של אגדות האחים גרים בשנים 1810–1812. גתה הכיר אותו עוד כילד. ביולי 1808, לאחר פרסום החלק הראשון של פאוסט, הוא הודפס בכתב־העת של פון אַרְנִים, Zeitung für Einsiedler. האגדה מספרת על אם חורגת שבישלה את הילד הקטן והגישה את התבשיל לאביו. אחותו אספה את עצמותיו וקברה אותן מתחת לעץ הערער, שם נחה אמם האמיתית, ואז הופיעה ציפור יפה על העץ ושרה את השיר הזה. כך היה השיר בגירסה מ־1857 שבוודאי היתה מוכרת לגתה:

    Meine Mutter: die mich schlachtete,

    Mein Vater: der mich aß,

    Meine Schwester: die Marleine,

    Sucht alle meine Gebeine,

    Bindet sie in ein seiden Tuch,

    Legt’s unter den Wacholderbaum.

    Kywitt, kywitt, was für ein schöner Vogel bin ich!  ↩︎

  241. גרֶטכן מבלבלת בין השיר ששרה לבין הבלדה הנמכרת בידי רוכלים לרגל הוצאתה להורג. גתה הכיר שירים כאלה, דוגמת השיר שחובר ב־1758 לרגל הוצאתה להורג של רוצחת תינוק מפרנקפורט.  ↩︎

  242. על פי תרגומו של לותר למתי ח 12.  ↩︎

  243. שורה זו, שאינה קיימת בגירסה המוקדמת, אמורה, כנראה, לבשר את הקול שיישמע בסוף התמונה (שורה 4611).  ↩︎

  244. לפי הנהוג, פעמון החטאים היה מצלצל כשהנידון הובל לגרדום, שם היו שוברים מוט מעל ראשו כסמל לכך שהוא בן־מוות, ואז היו עורפים את ראשו.  ↩︎

  245. גרטכן מדמה לראות במפיסטופלס את השטן הבא לקחתה. מבחינתה, הכלא והגרדום הם מקום קדוש, שבו היא תקבל את דין האלוהים המגיע לה.  ↩︎

  246. ראו תהילים לד 8: “חֹנֶה מַלְאַךְ־ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם”. להפקה הראשונה של פאוסט, בוויימאר ב־29 באוגוסט 1829, הועיד גתה מקהלת מלאכים שהיתה אמורה להישמע לאחר מילותיו של מפיסטופלס “בוא אלי”.  ↩︎

  247. סיום זה של חלקה הראשון של הטרגדיה הוא הד לסיום המסורתי של אגדת פאוסט ובו הוא נשפט, נמצא אשם וארור לעד:

    “Fauste! Iudicatus es!” “Fauste! Accusatus es!”

    “Fauste! Fauste! In aeternum damnatus es!”

    בגירסה זו, לאחר שהתברר כי גרֶטכן נושעה, נדמה כי מפיסטופלס גורר את פאוסט לגיהינום.  ↩︎

  248. בשיחה עם אקרמן מ־12 במארס [?] 1826 מסביר גתה, כי סופה המחריד של גרֶטכן הותיר את פאוסט במצב של שיתוק, וכי הוא חש שממצב זה יוציאו את גיבורו רק אותן פיות זעירות, החמלה בהתגלמותה, שאינן שופטות אותו בקנה מידה אנושי אלא רק מבקשות להחזירו לחיים. אריאל, האחראי להתחדשות, בנוי על פי הדגם של אריאל מן הסערה של שקספיר. גתה אף שואל לצורך זה משקל טרוכאי דומה לזה שבשירו המפורסם של אריאל השקספירי לנסיך פרדיננד.  ↩︎

  249. בחלוקה המקובלת בעולם העתיק היו ארבע אשמורות בנות שלוש שעות, משש בערב ועד שש בבוקר. ארבעת בתי המקהלה מלווים ערב, לילה, שחר וזריחה; אלה התבטאו אצל גתה מוזיקלית ב"סרנדה", “נוקטורנו”, “מאטוּטינו” ו"רויי", וסימנו את הזמן האמור לחלוף עם התקדמותו של השיר.  ↩︎

  250. מי נהר הלתה המיתולוגי, הזורם בהָדֶס, גרמו לשכחה. מי ששתה מהם שכח את חייו הקודמים. באינאיס, ספר 6, אנכיסס מסביר לאניאס שזהו חלק מן התהליך המאפשר לנשמות לחזור לארץ החיים. בהקומדיה האלוהית של דנטה (“תופת”, שיר 14) זהו נהר ההיטהרות. גתה כתב לצֶלטֶר ב־15 בפברואר 1830, איך עם כל נשימה צריך לחשוב כי מֵי לתה כאלה שוטפים אותנו, כך שהתענוגות זכורים לנו רק במעומעם ואילו הסבל נשכח כליל.  ↩︎

  251. במיתולוגיה היוונית היו ההוֹרוֹת האלות של עונות השנה. באיליאדה הן משרתות את זאוס, ומבשרות ברעש אדיר את צאתו של אל השמש למסעו בשמים.  ↩︎

  252. פֶבּוֹס, מילולית “הקורן”, הוא אחד מתאריו של אפולו, אל האור במיתולוגיה היוונית. הוא היה בנם של זאוס וליטו, אך שמו נגזר משם סבתו הטיטָנית, פֶבָּה.  ↩︎

  253. מונולוג זה נכתב בטרצות, המקצב המקובל בהקומדיה האלוהית לדנטה. גתה ביקש משילר, ב־21 בפברואר 1798, את אישורו לעיבוד הגרמני של הטרצה.  ↩︎

  254. אחד הסמלים האהובים על גתה הוא ראיית האדם כמפל מים, כאשר כוחו של המפל שווה לכוח רצונו של פאוסט ולעוצמת כיסופיו. החיכוך באבן יוצר קצף ורסיסי מים אשר בתורם יוצרים את הקשת, האמנות, אשר גתה רואה בה את ההתמדה או הקביעות בשינוי. הקשת, הנוצרת ממכלול השתקפותן של קרני השמש בכל אחד ואחד מרסיסי המים היוצרים פריזמה, מתוארת בצורה מדעית במחקרו של גתה על הצבעים, Farbenlehre שראה אור ב־1810.  ↩︎

  255. על אי־יכולתו של האדם לתפוס את החיים אלא כאספקלריה, כמשל, כתב גתה בספרו על מדעי הטבע (במהדורת ויימאר השנייה בכרך 12, עמ' 74). באמצעות הקשת (אולי האמנות, התרבות) יכול האדם (א) לראות את השמש, אשר אינו מסוגל לראות אלא בהשתקפותה; (ב) לתפוס תפיסה קוגניטיבית את הצבעים המשתקפים בעין אדם; (ג) להפנים את החוויה הוויזואלית ולעכל אותה במוח האנושי.  ↩︎

  256. הביקור בחצרו של קיסר הממלכה הרומית הקדושה כבר נכלל בתוכנית שהתווה גתה לחלק ב'. במקור חשב גתה על הקיסר מקסימיליאן הראשון (אשר מלך מ־1493 עד 1519) וחצרו באוגסבורג, ועל ההכתרה בפרנקפורט. בהמשך הכתיבה הפך הקיסר לדמות סמלית (שיחה עם אקרמן מ־1 באוקטובר 1827).  ↩︎

  257. בשיחה עם אקרמן מ־1 באוקטובר 1827 אישר גתה כי למפיסטופלס יד בהדחת השוטה האמיתי.  ↩︎

  258. כל מחצית שורה בקטע הבא, וכן בארבעה קטעים נוספים בתמונה זו, נאמרת על ידי אחד מאנשי פמליית החצר.  ↩︎

  259. בשיחה עם אקרמן, 1 באוקטובר 1827, גתה מסביר שבַּקיסר ביקש לצייר דמות של שליט שרק שעשועיו לנגד עיניו.  ↩︎

  260. ראש השרים, הקנצלר, היה על פי המקובל אישיות דתית. היסטורית היה זה הארכיבישוף ממיינץ, אשר שימש בתפקיד בממלכה הגרמנית.  ↩︎

  261. ייתכן שגתה מרמז להוצאתו להורג של לואי ה־16 ב־21 בינואר 1793.  ↩︎

  262. שני פלגים יריבים באיטליה של ימי הביניים, בעיקר במאות ה־13 וה־14. הגיבֶּלינים, נאמני הקיסר, קרויים על שם הטירה וייבֶּלינגן, של הקיסרים משושלת ההוֹהֶנשטאוּפֶן. הגוּוֶלפים, תומכי האפיפיור – על שם שושלת הדוכסים של סכסוניה ובוואריה (בית וולף). לעומת הגיבלינים מבני האצולה, הגוולפים ייצגו את המעמד העולה של האזרחים הבורגנים. המחלוקות ביניהם נמשכו עד למאה ה־15. שמם נודע לשִׁמצה גם בתקופתו של גתה, אם כי יש לשער שאיזכורן פה סמלי, וכי הכוונה לכל פלגים יריבים שהם. תחת הכותרת “גוולפים וגיבלינים מודרניים” כינה גתה ב־1827 את המצדדים והמתנגדים לשימוש במיתולוגיה היוונית בספרות ובאמנות.  ↩︎

  263. לפי חוק שנחקק בשנת 1356 בידי קארל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנים 1355–1378, אוצר שנקבר ונחשף בחריש שייך לקיסר ולא לשליט המקומי. “בּוּלַת הזהב”, מערכת החוקים שחוקק קארל הרביעי, חיזקה את מעמדו של הקיסר.  ↩︎

  264. האסטרולוג מדקלם (בעזרת הלחשן) נאום סתום – אך מקובל – ובו מייצגים הכוכבים את המתכות השונות: שמש = זהב; כוכב (מרקוריוס) = כספית; נוגה (ונוס) = נחושת; לבָנה = כסף; מאדים (מארס) = ברזל; צדק (יופיטר) = בדיל; שבתאי (סטורן) = עופרת.  ↩︎

  265. שורש הדודאים (Mandragora officinalis) אמור לצמוח בצורה דמוית אדם מתחת לגרדום, במקום שבו נשפך זרעו של התלוי. השורש אמור לספק לבעליו סגולות פלא, עושר ובריאות, אך כל התולש אותו ליד הגרדום צפוי למוות. שולפים אותו מן האדמה בעזרת כלב שחור.  ↩︎

  266. על זיהוי מתכות באמצעות חישה ראו גם בספרו של גתה שנות החניכוּת של וילהלם מייסטר, ספר 3, פרק 14.  ↩︎

  267. קירות ישנים “הזיעו” מלחת שהצטברה על החימר כתוצאה מהתנדפות המים. איכרים השתמשו בה כתוספת מזון לבהמות.  ↩︎

  268. לפי האמונה העממית, המשקע שהיין משאיר על דפנות החבית מתקשה ויכול לשמר אותו גם לאחר שהעץ נרקב.  ↩︎

  269. הקרנבל, על פי המנהג, מתחולל ביום שלישי, ויום רביעי שלאחריו, הקרוי יום רביעי של האפר Aschermittwoch, הוא יום צום.  ↩︎

  270. בחלקו הראשון של נשף המסכות משמש הכרוז כמנהל חגיגי של הטקס, כאשר אנשי החצר משמשים לסירוגין בתפקידים שונים בתהלוכה. כמו בתמונת האזרחים היוצאים מן העיר ביום חג הפסחא או בתמונת “לֵיל וַלפּוּרגיס”, גם בהילולת המסכות הבאה יש תמונה ססגונית וסאטירית של חיים; וכמו בתמונות אלו גם כאן יש דגש על ארוטיקה: יש מקח ומִמכר, ובו מרומז שהעלמים והעלמות היפים מציגים לא רק את מרכולתם אלא גם את עצמם.  ↩︎

  271. עקיצה לקרנבלים הגרמניים המקאבריים, לעומת הקרנבלים האיטלקיים העליזים. בחצר ויימאר נאלץ גתה לא אחת לכתוב ולביים נשפי מסכות ותהלוכות מסוג זה. הוא לא ייחס לעבודה זו ערך רב. חינוכו של השליט במסווה זה של הדרור הקרנבלי משמש כאן גם את פאוסט.  ↩︎

  272. סנדל האפיפיור, שהקיסר מנשק אותו בטקס ההכתרה.  ↩︎

  273. שורות אלו מרמזות שהקיסר הביא איתו את מנהגי קרנבל התחפושות מביקורו באיטליה, שם הוכתר בידי האפיפיור. היתה זו הדרך היחידה למתוח ביקורת, באמצעות האלגוריה כמובן, על השליט הפיאודלי. ב־1789 פירסם גתה חיבור על הקרנבל הרומי, בלוויית עשרים לוחות צבע, וב־1829 צירף אותו למסע באיטליה שלו. חוץ מרשמיו שלו שימשו אותו ציור תהלוכת הניצחון של יוליוס קיסר מאת אנדריאה מאנטניה (1492), מסע הניצחון של הקיסר מקסימיליאן מאת דירֶר וכן ספרו של אנטוניו פרנצ’סקו גראציני (1503–1584), כל תהלוכות הניצחון, המרכבות ותהלוכות התחפושות ושירי הקרנבל שהיו בפירנצה מתקופת לורנצו דה מדיצ’י ועד 1559.  ↩︎

  274. נערות שמוצאן כנראה מפירנצה, המפורסמת בקרנבלים שלה, לבושות בתלבושות האיטלקיות המסורתיות. פרחים מלאכותיים מאיטליה היו מקובלים מאוד בגרמניה בתקופתו של גתה.  ↩︎

  275. קֶרֶס היא אלת הדגן לפי המסורת הרומית (דמטר לפי המסורת היוונית).  ↩︎

  276. תיאופרסטוּס איש לסבוס (בערך 390 עד 286 לפני הספירה), פילוסוף יווני, מתלמידי אריסטו, אבי המחקרים בבוטניקה. מחקרו, “על תולדות הצמחים”, הוא תיאור בוטני שיטתי של עולם הצומח, ומחקר זה שימש את העולם העתיק כמקור הידע. באחת הגירסאות הקודמות כתב גתה במקום שמו של החוקר היווני את שם החוקר הגרמני הנערץ בן זמנו, אלכסנדר פון הומבולדט: “אפילו הומבולדט לא יוכל לנקוב בשמי”.  ↩︎

  277. בנוסחים מוקדמים כתובות המילים “קריאת תיגר” כאילו הקריאה היא הדוברת, אך יש לשער שהמילה היתה כתובה בשוליים ונכנסה בטעות לגוף הטקסט.  ↩︎

  278. אלת הפרחים הרומית.  ↩︎

  279. כלֵי פריטה נמוכי צליל.  ↩︎

  280. על פי שירו של המשורר האיטלקי אנטוניו פרנצ’סקו גראציני, אשר הִרבה לתאר את החיים בפירנצה בתקופת לורנצו דה מדיצ’י.  ↩︎

  281. דייגים, ציידי ציפורים וחוטבי עצים מצויים אף הם בתיאורי הקרנבל של גראציני.  ↩︎

  282. משרתים־ליצנים מן הקומדיה דל ארטה, וקודם לכן מן הקרנבל האיטלקי. גתה מתייחס אליהם בהערותיו מנפולי, מ־19 במארס 1787, במסע באיטליה.  ↩︎

  283. אוכלי לחם־חסד על שולחן האצילים. גם זו דמות מצויה בקומדיות קדומות.  ↩︎

  284. ייתכן שיש כאן רמיזה למילותיו האחרונות של ישו, “נשלם”, על פי יוחנן יט 30.  ↩︎

  285. גתה התכוון להקדיש חרוזים סאטיריים לכל אסכולות השירה בזמנו, אך לא סיים. משוררי הטבע הם מחברי הבלדות ושירי־העם. משוררי החצר והאבירוּת הם רומנטיקנים המחקים במאה ה־18 רומנסות ושירי גבורה מימי הביניים.  ↩︎

  286. עקיצה לרומנטיקנים מאוחרים הכותבים גותיקה גדושה ברוחות ושדים ובתופעות על־טבעיות נוסח הופמן הגרמני בסיפורי לילה מ־1817 או פרוספֶּר מֶרימה הצרפתי. הערפד שאך זה נוצר הוא עקיצה מכוונת לרומן האנגלי של ג’ון ויליאם פולידורי (1795־1821), הערפד, מ־1819. הרומן יצא תחילה בשמו של ביירון, אך לאחר מכן התברר שידידו פולידורי חיבר אותו. גתה גינה את הצלחתו המסחרית של הז’אנר הזה בגרמניה: “במקום הדמויות היפות המאכלסות את המיתולוגיה היוונית, מופיעים שדים, מכשפות וערפדים, ואת הגיבורים הנעלים משכבר מחליפים נבלים ועבדי־פרך. כמה פיקנטי! וזה עובד! – אך לאחר שהקהל טועם את המזון המפולפל הזה ומתרגל אליו, הוא יבקש תוספות, ומפולפלות יותר ויותר” (שיחה עם אקרמן, 14 במארס 1830).  ↩︎

  287. גרציות, אלות החן במיתולוגיה היוונית. אגלָיה – רבת הפאר; הֶגמוֹנֵי – ההולכת בראש (ידועה גם בשם תאליה); אֶוּפרוסינֵי – העליזה. השילוש והשמות מכּתבי הֶסיודוס. את מהותן (מתת, קבלה ותודה) שאב גתה מלקסיקון המיתולוגיה של בנימין הדריך, שיצא לאור עוד ב־1724. גתה הִרבה להשתמש במהדורה משופרת שלו מ־1770, שנמצאה בספרייתו.  ↩︎

  288. אלות הגורל, בשמן הלטיני הפַּרקות, הידועות גם בשם היווני מוֹירות, אחראיות על פי המיתולוגיה על חוט חייו של האדם. אצל הומרוס הן הופיעו בדמות אחת, המוירה, האנשה של הגורל, ורק אצל הסיודוס החלו להופיע בשלישייה: הצעירה, קְלוֹתוֹ (הטווה), לָכֶסיס (המעתיקה, המחלקת) מותחת ומודדת את חוט החיים לכל אדם, והמבוגרת, אטרופּוס (הבלתי נמנעת) חותכת אותו ביום המוות. לרגל הקרנבל הן מחליפות תפקידים.  ↩︎

  289. אלות הזעם והנקמה: אלֶקטו – כעס; מֶגֵירה – קנאה וטיסיפונֵי – נקמה ונקמת דם. כאן הן מתפקדות כמשבשות את האהבה ומעוררות (בהתאמה) מריבות בין אוהבים, בגידות בחיי הנישואין ונקמה מצד האוהב הנבגד. במקורות היווניים העתיקים הן היו אלות לכל דבר, אך מאוחר יותר הוצגו בדמות נשים ששערותיהן נחשים ופיותיהן נושכים. גתה חוזר לתיאור האסתטי.  ↩︎

  290. במקור Asmodi, שד מן המיתולוגיה הפרסית. בספר טוביה ג 8 הוא הורג בזה אחר זה את שבעת בעליה של שרה, ומאז מקובל לראות בו שד המחבל בחיי הנישואין.  ↩︎

  291. בעקבות הדמויות מן החיים ומן המיתולוגיה, באות דמויות אלגוריות. הפיל מסמל את כוחו של העם, המונחה בעדינות בידי הבינה (השלטון), תחת סמל אלת הניצחון ויקטוריה, אלת העשייה. העשייה, בעיני גתה, היא הצו המוסרי החשוב ביותר בחיי הפרט והציבור, ולכן יש לכבול לצידה את אויביה הגדולים ביותר, הפחד והתקווה. התקווה אינה זו המתוארת כסם חיים, אלא כהשתעשעות נוחה המונעת הכרעות. גתה שאב את הסצינה מציור “מסע הניצחון של יוליוס קיסר” שנעשה בידי אנדריאה מאנטניה (1492), וכן מן האתניאוס, אשר בו קרא את תיאור מסע הניצחון של פטולמיאוס פילומטר (לפי היומן מ־26 בפברואר 1827). בהשפעת הפקות גרנדיוזיות שנעשו בפריס בסביבות 1820 באופרות של רוסיני וספונטיני, ובעקבות זאת בברלין, גתה שקל ברצינות להעלות פיל אמיתי לבמה, אך הבין שהדבר יצריך במה גדולה ביותר והפקה לא פשוטה (שיחות עם אֶקֶרמן, 20 בדצמבר 1829).  ↩︎

  292. מפיסטופלס, עדיין בתפקיד שוטה החצר, מחופש ליצור שהוא צירוף של שתי דמויות מימי קדם. הבלשן והרטוריקן זוילוס מאמפיפוליס בתרקיה (בערך 350 לפנה"ס), שכתב ביקורת על האפוס של הומרוס ובה טפל על הומרוס טעויות קטנוניות, ותרסיטס, המופיע באיליאדה כאיש מכוער ושנוא, שהכל יראים את דברי השטנה שלו. אודיסיאוס מלקה אותו על שחירף את אצילי יוון (איליאדה, II, שורות 277־212).  ↩︎

  293. גתה מכניס כאן אלמנט החביב על קהל התיאטרון במאה ה־18, ובו השוטה בוקע מתוך ביצה על הבמה.  ↩︎

  294. הרכּב הוא דמות אלגורית המסמלת את השירה, כמו אֶאוּפוריון, בנם של הלנה ופאוסט מן המערכה השלישית. בכתב־היד מ־1827 הופיע גם השם אאופוריון, ובשיחה עם אקרמן מ־20 בדצמבר 1829 גתה זיהה את דמות הרכּב עם אאופוריון. הכרוז אינו ערוך להכריז על הופעתו של הרכב או להסבירה.  ↩︎

  295. תחת המסכה של פלוטוס, אל העושר במיתולוגיה היוונית, מסתתר פאוסט; ראו שיחה עם אקרמן מ־20 בדצמבר 1829. השם היווני פלוטוס, שפירושו עושר, קשור בקשר עתיק־יומין עם שמו של אל העולם התחתון, פלוטו או פלאטוס, הקרוי כך משום שנהוג היה לראות את העושר כנובע מבטן האדמה.  ↩︎

  296. סמל להשראה של המשורר, על פי לשונות האש בברית החדשה, מעשי השליחים ב 3 ואילך: “וַתֵּרָאֶינָה אליהם לשונות נחלקות ומראיהן כָּאֵשׁ וַתְּנוּחֶינָה אחת אחת על כל אחד מהם: וַיִּמָּלְאוּ כולם רוח הקודש”.  ↩︎

  297. לגלוג על אנשי החצר, שאינם מסוגלים לתפוס דברי שירה.  ↩︎

  298. סמל הניצחון.  ↩︎

  299. התייחסות משועשעת לדברים שאומר קול מן השמים לישו בעת טבילתו. על פי לוקס ג 22, וכן מתי ג 17. משום מה השירה, באלגוריה זו, כפופה לאל השפע והעושר.  ↩︎

  300. בתפקיד הכחוש שוב מפיסטופלס, הקורא לעצמו אַואריטיה (לטינית – צייקנות, קמצנות) ולאחר מכן קמצן.  ↩︎

  301. הדרקונים האלגוריים רתומים לרכב וסרים לפקודת הנער־הרכּב. תפקידו של הדרקון האגדי הוא לשמור לפתחי אוצרות, ודרקון הבית, על פי המסורת הגרמנית, שומר על הבית והרכוש.  ↩︎

  302. הכוונה לכחוש כמו ישו על הצלב.  ↩︎

  303. דבריו מזכירים את דברי הפרידה של פרוספרו מאריאל בהסערה לשקספיר, מערכה 5, תמונה 1, 317.  ↩︎

  304. דיסקיות מתכת זולות אשר שימשו מאז המאה ה־13 לעזר בחישוב.  ↩︎

  305. תפקידו המסורתי של מפיסטופלס מלוּוה רמיזות מיניות בוטות. כאן הוא לש את זהב הפלאים לצורת פאלוס ענקי ומנופף בו לעיני הנשים. על פי המסופר, בתהלוכת הניצחון של פטולמיאוס פילומטר הוצג פאלוס ענקי מזהב.  ↩︎

  306. הופעת קבוצת הפראים היא חלק ממסורת הקרנבל וממסכות הבארוק האלגוריות. רק הכרוז ופלוטוס־פאוסט (מפיסטו בדמות הקמצן אינו מדבר עוד אחרי שורה 5782, ונראה שירד מן הבמה) יודעים שאת דמות פן מגלם הקיסר עצמו; לכן רק הם יודעים מה ש"איש לא יגל". האל פן במיתולוגיה היוונית הוא, כידוע, אל כרי הדשא והיערות ומגן הרועים. היוונים תיארו אותו בדמות תיש, ושמו נקשר עם הפרזה, פראות, הוללות וזימה. מאוחר יותר קיבל את התואר אֵל הכּל, כיוון שבאטימולוגיה מוטעית ראו בשמו את המילה היוונית ‘פָּן’ – הכל. כאל הכל הוא מתאים לדמות הקיסר הכל־יכול. חבורת פן גוזלת מן הכרוז את תפקידו, מכריזה על עצמה בגוף שלישי “צבא פראים” ופונה אל הקהל בבוז: “חוּג נוֹצֵץ וּצְמֵא בִּדּוּר!”  ↩︎

  307. הפאונים, בני־אלים פחותי מעלה, קרויים על שם אל טבע רומי בשם פאונוס, שלעיתים מבלבלים אותו עם פן. שמם קשור במיניות ובנעורים.  ↩︎

  308. סאטירים, המקבילה היוונית לפאונים, היו בדרך כלל בפמלייתו של דיוניסוס וסימלו את חיי השפע בטבע. בדרמה היוונית היו להם תפקידים קומיים רומזניים ובוטים. בשורות 5834־5835 גתה רומז לז’אנר הסאטירה, המתבונן בבני האדם מלמעלה ובז להם.  ↩︎

  309. גנומים הוא שם שהומצא על ידי פָּראצֶלסוּס במאה ה־16, כעין פיגְמים. “הבריות הקטנות”, כפי שהם נקראים בסיפורי־העם הגרמניים, חיים תחת האדמה ושומרים על אוצרותיה. כאן הם מופיעים ככורים, נושאי פנסים ולבושים אדרות אזוב. בהופעתם יש רמז לכך שפאוסט מתכוון להעשיר את הקיסר באמצעות המחצבים הטמונים באדמה.  ↩︎

  310. שלושת הדיברות הם: לא תרצח, לא תגנוב ולא תנאף.  ↩︎

  311. הענקים מהרי הַרְץ, מן המיתוס הגרמאני, מגוננים על סמל האצולה של ממלכת פרוסיה מן המאה ה־18, ולכן יכולים לשמש שומרי ראש, אנכרוניסטים כמובן, לקיסר בתפקיד פן.  ↩︎

  312. שאגתו של פן, המגולמת בכוחות הטבע, מעוררת אימת בלהה (פאניקה). לפי האגדה היוונית עמד פן לצד צבא אתונה, וקולו האדיר סייע להם להביס את הפרסים.  ↩︎

  313. רמז לנאמר באיגרתו של פאולוס אל הרומיים יג 7: “לכן תנו לכל איש כחובתכם (…) והכבוד לאשר לו הכבוד”.  ↩︎

  314. בבלדה המקורית שזורים מונחים גרמניים רבים מעולם המִכרה.  ↩︎

  315. את המקור ההיסטורי לסיפור השריפה שפרצה בגלל התלקחות זקנו של הקיסר שאב גתה מתיאור חייו של שארל השישי מצרפת שקרא בכרוניקה ההיסטורית מאת יוהן לודוויג גוטפריד מ־1619. כילד נחרת בזכרונו חיתוך־עץ של מתיאוס מריאן מתוך הספר, המתאר נשף תחפושות בחצר הצרפתית ב־1394. לפי התמונה מאיר הרוזן מאורליאן בלפיד את פני הקיסר המחופש לסאטיר, וזקנו ובגדו של זה מתלקחים. על המקרה דיווחו המעטים שיצאו חיים מן השריפה, והוא הפך מופת למשוגותיו של שארל השישי.  ↩︎

  316. פלוטוס־פאוסט משביע גשם, פרט המופיע גם באגדות פאוסט קדומות.  ↩︎

  317. פלוטו – אל השאול במיתולוגיה היוונית.  ↩︎

  318. על פי האגדה, הסלמנדרה יכולה לחיות באש; על כן היא נחשבת לסמל האש.  ↩︎

  319. במחקרו על הצבעים מסביר גתה: “כאשר הצוללן נמצא במעמקי הים והשמש מאירה את פעמון הצלילה שלו, כל סביבותיו מוארים בצבע ארגמן”.  ↩︎

  320. הנראידות הן אלוהויות־ים מן המיתולוגיה היוונית, בנותיו של האל נֶרֶאוּס, המגלם את כל תכונות הים. על אחת מן הנראידות, תֶטיס, התחרו זאוס ופוסידון. אך כיוון ששמעו מפי אוראקל כי בנה המיועד של תטיס יגבר על אביו, חששו מפניה והשיאו את תטיס לבן־תמותה, האציל פֶּלֶאוּס. ואכן, בנם היה אכילס, גיבור מלחמת טרויה. הקיסר מכונה כאן “פֶּלֶאוּס השני”.  ↩︎

  321. בשעת קרנבל המסכות החתים מפיסטופלס את הקיסר על שטרות נייר כנגד האוצרות הטמונים באדמות ממלכתו. גתה מגלה כאן עניין באחד הנושאים הבוערים של זמנו (ראו שיחות אם אֶקֶרמן, 27 בדצמבר 1829). המצאת שטרות הנייר (אסיגנאטים, בצרפתית), שפותחה באירופה במאה ה־18, גרמה לרמאיות ולאינפלציה בתקופת השלטון הישן והמהפכה הצרפתית. מאז שהבנקאי והכלכלן האנגלי ג’ון לאו (1671–1729) ניסה לשלם את חובות צרפת בשטרות ללא כיסוי (וגרם ב־1716 למשבר כלכלי חמור ביותר), סיכן כסף הנייר את כלכלתן של ארצות אירופה. האסיגנאטים של המהפכה הצרפתית, למשל, איבדו כל ערך במשך שנים ספורות: השטרות ניתנו בערבות נכסי הכנסייה שהופקעו, אך כיוון שהמאורעות בצרפת דחו את מכירת נכסי הכנסייה, לכסף זה לא היה כיסוי. נטולי כיסוי היו גם שטרות כנגד אוצרות אוסטריה, שגרמו למשבר שגתה היה עד לו במריינבאד ב־1822–1823, ושטרות־חוב דומים בפרוסיה של המאה ה־19. המילים “במו ידך חתמת” ו"חתמת באמת" (שורות 6066 ו־6017) אמורות, כביכול, לסלק כל חשש של זיוף.  ↩︎

  322. ראש הממשלה ושר האוצר היו במשלחת הגנומים בקרנבל המסכות.  ↩︎

  323. רק אותיות שמו של הקיסר נחשבות מעתה לאלף־בית; כלומר, זהו אלף־בית חדש המבוסס אך ורק על כסף. המשפט “באות זו תנצח” הוא פרודיה על האגדה הנוצרית של פיה ערב הקרב המכריע נגד מַקסֶטניוּס, בשנת 312, נתגלה לקונסנטנטינוס הגדול צלב בשמים ועליו הכתובת “באות זו תנצח”.  ↩︎

  324. זהו השוטה האמיתי, שסולק על ידי מפיסטופלס מן החצר (4731 ואילך).  ↩︎

  325. פָּריס בן פריאמוס מלך טרויה הוא שחטף את הלנה היפה, אשת מנֶלָאוס מלך ספַּרטה, ופתח בכך את מלחמת טרויה. הלנה היתה בתם של זאוס ושל מלכת ספרטה, לֶדָה.  ↩︎

  326. מיתוס שיצר גתה על סמך המסופר אצל פלוטרכוס (חיי אישים) בפרק 20, “חיי מרקלוס”. מוזכרות שם אלות הקרויות אמהות, שהיו באנֶגיוֹן, עיר עתיקה בסיציליה. בשיחה עם אקרמן ב־10 בינואר 1830 סירב גתה לומר יותר מזה, ואמר שכל השאר הוא פרי המצאתו.  ↩︎

  327. בתרבות הגרמנית מן המאה ה־18 נתפסה אימת חלחלה כרגש חיובי. גתה התבטא כך בשיחה עם אקרמן מ־18 בפברואר 1929 (הערת פב"י: השנה כנראה אינה נכונה וכנראה צ"ל 1829), באומרו שהטוב ביותר שאדם מסוגל להגיע אליו הוא ההשתאות, ואם תופעות קמאיות מעוררות אצלו השתאות, הוא בא על סיפוקו.  ↩︎

  328. בעולם העתיק מקובל היה שחצובה, נושאת מְכַל קטורת או גחלים, משמשת אצל מגידי עתידות. המפורסמת מכולם היא החצובה במקדש אפולו בדלפי, שהפיתיה השתמשה בו.  ↩︎

  329. תמונה הלקוחה מהדיאלוג של פלוטרכוס על שקיעת האוראקל, פרק 22, ובו תיאור של תפיסת אפלטון את כל המציאויות והעולמות הקיימים בעזרת חצובה, ובתוכה המקום הסמוי ביותר, שדה האמת, שם כל הצורות והדמויות שהיו ויהיו אי פעם. פעם בעשרת אלפים שנה ניתן לנפש אנוש, שחייה היו טהורים, להביט פנימה.  ↩︎

  330. מפיסטופלס מתואר בדמות המקובלת של רופא החצר.  ↩︎

  331. עקיצה להומיאופתיה, שנוסדה על ידי הרופא הגרמני כריסטיאן פרידריך סמואל האנֶמן 1755–1843 ומיוסדת על תורת פָּראצֶלסוּס. לפיה simila similibus curentur, נגעים נרפאים על ידי דומיהם.  ↩︎

  332. אודים מן המוקד שעליו הועלו מכשפות או כופרים נחשבו לבעלי כוח מאגי.  ↩︎

  333. כאן הכוונה, לפי סדר חשיבותם.  ↩︎

  334. תמונה זו, המכינה את פרק הֶלֶנה, היא בעלת חשיבות מרובה להבנת תפיסת התיאטרון אצל גתה, הן כחיזיון והן כאלגוריה ליחסים המורכבים בין האמנות והחברה: התיאטרון כתיאטרון קוסמי theatrum mundi. יש לשער שגתה השתמש בדגם השקספירי של תיאטרון בתוך תיאטרון (המלט, הסערה), אף שהכיר אותו גם ממחזות בארוק ומן הקומדיה הרומנטית הגרמנית נוסח לודוויג טיק מסוף המאה ה־18.  ↩︎

  335. בגלל חלקו במלחמה נגד בני האולימפוס נידון אטלס, בנו של הטיטן יאפטוס, לשאת את חופת השמים.  ↩︎

  336. גתה מלעיג על ארכיטקטים גרמנים חדשים מן האסכולה הגותית הפטריוטית־דתית. “אצילִי… גדוּלה” (שורה 6411) מתייחס לנוסחה של וינקלמן על מהות האמנות היוונית הקלסית: “יושר אצילי וגדוּלה דוממת”.  ↩︎

  337. זוהי פרודיה על דברי טרטוליאנוס, אחד מאבות הכנסייה (160–230?), מתוך מסתו “על גופו של ישו”, פרק 5. בתיאור מותו של ישו ותחייתו הוא קובע: זה ראוי לאמון, זה בטוח, שכן זה לא ייתכן. בניסוח הלטיני: Credible est, quia ineptum est; certum est, quia impossibile. מכאן נטבעה המימרה הנוצרית: Credo quia absurdum.  ↩︎

  338. בגירסה קודמת כתב גתה “המשורר הנועז”, der kühne Dichter, ולאחר מכן מחק וכתב מעל את המילים “המכשף הנועז”, der kühne Magier.  ↩︎

  339. ב־1817 כתב גתה מסה על “צורות עננים על פי האוורד”. ראו כרך 12 בכתביו על מדעי הטבע.  ↩︎

  340. המילים “פריס מופיע” נוספו רק בגירסת ויימאר המאוחרת, כמקבילה למילים “הלנה מופיעה”. השבעת רוחות העבר וזימונן היו נהוגים גם בגירסאות קדומות של אגדת פאוסט, שם הוא מזמן את אלכסנדר הגדול בפני הקיסר ואת הלנה בפני תלמידיו. גם בספרו של אנתוני המילטון, המכשף פאוסטוס, שתורגם לגרמנית ב־1778, מעלה פאוסט בפני המלכה אליזבת את הלנה, את מרים, את קליאופטרה ואת רוזָמוּנד, אהובתו של הנרי השני. כאשר המלכה מבקשת לחבק את רוזָמוּנד היפה, התמונה מתחלפת בקול רעם אדיר ופאוסט נמצא שרוע בעילפון על הרצפה.  ↩︎

  341. פריס גדל בין הרועים על הרי אִידָה. בטקס נישואי תֶטיס וּפֶּלֶאוּס העבירה האלה אריס, שביקשה לנקום על כי לא הוזמנה, תפוח זהב ועליו הכתובת “לַיָּפָה מכולן”. האלות הרה, אתנה ואפרודיטה רבו על התואר, ופריס התבקש לשפוט ביניהן. אפרודיטה קיבלה מידו את תפוח הזהב כפרס, וכגמול הבטיחה לעזור לו להשיג את הלנה.  ↩︎

  342. זוהי הערה אירונית, שכן גתה התנגד להצגה ריאליסטית על הבמה.  ↩︎

  343. על פי אגדה יוונית, אלת הירח סֶלֶנה (בלטינית לונה) התאהבה בצייד אנדימיון. יופיטר גילה זאת והציע לו לבחור בין מוות ושנת נצח. הוא שקע בשנת נצח בהרי לטמוס, ואלת הירח זרחה עליו כל לילה להעירו ולנשקו. אגדה זו שימשה מוטיב חביב על ציירי הרוקוקו.  ↩︎

  344. לפי חישובי החוקרים, שגתה מלגלג עליהם, הלנה נחטפה על ידי תֶזאוס בהיותה בת עשר.  ↩︎

  345. גתה מתייחס להערתו של הומרוס באיליאדה, 3, 156, שם זקני טרויה, המתבוננים מחומות העיר במערכה המתחוללת לנגד עיניהם, רואים את הלנה עוברת ומצדיקים את הלוחמים הנאבקים על אישה שיופיה כה קרוב ליפי אלה.  ↩︎

  346. במונולוג “לילה” מתייחס גם פאוסט לעולם העש, שורות 658–659. ייתכן שבמילה Farfarellen, מיני עש קטנים, גתה מתייחס לדמות־שד של דנטה, פַרְפָרֶלוֹ, מן הקומדיה האלוהית, אינפרנו, 21, 123.  ↩︎

  347. השד ידוע גם כבעל־זבוב.  ↩︎

  348. סמליות יש בעובדה שמפיסטופלס מזעזע את כותלי האקדמיה המאובנת. צלצולו אכן ‘פותח דלתות’ ומטלטל שלושה מנציגיה המובהקים.  ↩︎

  349. נקדימון, מן הפרושים, שביקר אצל ישו בלילה, שכן חשש להודות בו בפומבי. יוחנן ג, 1.  ↩︎

  350. לטינית, הבה נתפלל.  ↩︎

  351. על פי הברית החדשה, מתי טז 19, ישו מפקיד בידי שליחו פטרוס את מפתחות השמים: “ואֶתֵּן לך את מפתחות מלכוּת השמים, וכל־אשר תאסור על־הארץ אסוּר יהיה בשמים, וכל־אשר תתיר על־הארץ מוּתר יהיה בשמים”.  ↩︎

  352. התואר הנמוך ביותר באוניברסיטה של ימי הביניים, Baccalaureus Artium, בּי־אֵי. קראתי לבקלוריאוס ‘בוגר אוניברסיטה’ כדי להתאים לראשי התיבות בּי־אֵי. דמותו בנויה על בסיס הפילוסופיות של פיכטה ושופנהאואר (ראו שיחה עם אקרמן מ־6 בדצמבר 1829). אם האסיסטנט ייצג את האקדמיה הקופאת על שמריה ומבקשת לשמר את הקיים (הישגיו של פאוסט), כי אז בוגר האוניברסיטה מייצג את הסטודנטים המהפכניים והגאוותניים, על אגודותיהם, שהתרבו בגרמניה לאחר מלחמות נפוליון. אם האוניברסיטאות שגתה ראה בעיני רוחו בחלק הראשון היו לייפציג ושטרסבורג, הרי עכשיו הדגם הוא זה של אוניברסיטת ברלין, שנוסדה ב־1810 בידי וילהלם פון הומבולדט והפכה בינתיים מרכז ללימודי הפילוסופיה של הֶגל ומרכז למחקר מדעי נסיוני.  ↩︎

  353. תספורת שהשוודים הכניסו לאופנה, ושהחליפה אצל הסטודנטים את הקפלט המאובק עם הצמה מן המאה ה־18.  ↩︎

  354. רמז לתורות פילוסופיות אידיאליסטיות כמו זו של פיכטה, הגל ושֶלינג, אשר דיברו על האבסולוט, המוחלט, ועל האידיאה האבסולוטית.  ↩︎

  355. בוגר האקדמיה מזלזל בשיטה האמפירית, המקובלת על גתה.  ↩︎

  356. מתייחס לחלקם של הסטודנטים במלחמות השחרור של 1813; ראו שיחה עם אקרמן, 6 בדצמבר 1829.  ↩︎

  357. יש המפרשים את דמותו של הבקלוריאוס על רקע הפילוסופיה האידיאליסטית של פיכטה ושופנהואר, בעיקר על פי ספרו של האחרון, העולם כרצון וכדימוי, מ־1819. בשיחה עם אקרמן מ־6 בדצמבר 1829 טען גתה שלא לכך התכוון, אלא ליהירותם של צעירים החושבים שהעולם אינו קיים אלא בזכותם. הוא אף סיפר את הסיפור על בעל האדמות מאגדות המזרח, שעם שחר אסף את פועליו ולא שיחררם לעבודה עד שלא “גרם” לזריחת החמה. הוא היה חכם דיו, הוסיף גתה, לא לצוות על החמה לזרוח לפני שיצאה.  ↩︎

  358. כל הרכיבים של המעבדה המעופשת של פאוסט נמצאים כאן, בפרודיה על הפדנט שהפך לפרופסור.  ↩︎

  359. בשיחה עם אקרמן, 20 בדצמבר 1829, מציין גתה שלא צריך לראות את ה"אישון", הוֹמוּנקוּלוּס (לטינית: איש קטן), על הבמה, אך יש לראות את האור במבחנה ולשמוע את קולו. דבריו אינם דברי ילד, לפיכך לא נחוץ קולו של ילד. ואגנר חייב להחזיק במבחנה, והקול צריך להישמע כאילו בא מתוכה. זה תפקיד לפיתום. על סמך התיאוריה שבְּזרע הגבר נמצא אישון מושלם, העתיד להתפתח ברחם, ניסו האלכימאים מימי הביניים לברוא אותו במבחנה. בעיקר התייחסו לכך פָּראצֶלסוּס ויוהנס פראטוריוס.  ↩︎

  360. בשיחה עם אקרמן מ־16 בדצמבר 1829 הסביר גתה את הקשר בין האישון ובין מפיסטופלס בכך שהאישון נחשב למעין שד. מפיסטופלס נראה כאילו ידו על התחתונה בסצינה, כיוון שדומה כי האישון עולה עליו בכוח הראייה שלו ובנטייתו ליופי ולמעשים טובים. אך בשורה המסיימת את הקטע נרמז שלמפיסטופלס יש חלק ביצירת האישון, כפי שהיתה לו יד בהבאת הלנה, וכך גתה מעניק לו דמות רבת פנים יותר מן המקובל לחשוב.  ↩︎

  361. הומנוקולוס אינו מתעניין בתיאוריות אלא חפץ במעשים.  ↩︎

  362. המילה במקור היא bedeutend, ‘משמעותי’, מילה חביבה על גתה, ופירושה אצלו ‘רב־משמעות’.  ↩︎

  363. האישון מתאר את התמונה שפאוסט רואה בחלומו, תמונת לֶדה והברבור, המוכרת לגתה מציורים רבים של אמני הרנסנס: ליאונרדו, מיכלאנג’לו, וֶרוֹנֶזֶה, ובין השאר מציורו המפורסם של קוֹרֶג’ו משנת 1530 לערך. לֶדָה היא מלכת הנימפות ואמה של הלנה.  ↩︎

  364. אחת מתכונותיו של האישון היא שהוא יכול להסתגל לכל מצב ומאושר בכל מצב.  ↩︎

  365. בשיחה עם אקרמן מ־16 בדצמבר 1829 העיר גתה שבמָקום זה הרומנטי והקלסי מתמזגים, והאיזון שנוצר מכין את הרקע לבוא הלנה. הצרפתים, הוסיף, מתחילים לראות בחיוב את המזיגה בין הקלסי והרומנטי. העיקר, לדידו, הוא להשתמש בשניים בשכל, וחשוב מכֹּל – להצטיין.  ↩︎

  366. פֶּנֵיאוס הוא הנהר המרכזי החוצה את תֶסַליה וזורם לים האגאי. על רמת פַרְסָלוּס בתֶסַליה, שלחופי הים האגאי, התחוללה ב־9 באוגוסט, בשנת 48 לפנה"ס, המערכה שבה ניצח קיסר את פומפֵּיוּס. מערכה זו שׂמה קץ לרפובליקה ופתחה את תקופת הקיסרות. המקום מסמל גם את קיצם של יצורים מיתולוגיים, שלפי האגדה עולים מדי שנה למקום להתאבל על אובדנם. במקביל ללֵיל וַלפּוּרגיס הגרמני, ב־1 במאי, שבו מתכנסות מכשפות בהר בלוקסברג, מכנס גתה את גיבורי המיתולוגיה היוונית בליל וַלפּוּרגיס קלסי, ב־9 באוגוסט. את החומרים ההיסטוריים, המיתולוגיים והגיאוגרפיים לסצינה שאב גתה מן הלקסיקון המיתולוגי הבסיסי של בנימין הֶדריך, מספרו של אדוארד דודוול מסע קלסי וטופוגרפי ביוון מ־1819, שתורגם לגרמנית ב־1821, מספרו של פלוטרכוס חיי פומפֵּיוּס, ומספרו של מרכוס אנאיוס לוּקאנוּס, פרסליה. לפי שיחה עם אקרמן מ־21 בפברואר 1831 שאב גתה גם מן השיר השני בפואמה של ביירון Childe Harold’s Pilgrimage מ־1812, המתאר את נופי אפירוס ותסליה תחת השלטון התורכי. בשיחה מציין גתה את ההבדלים בין ליל וַלפּוּרגיס הגרמני והקלסי: הגרמני הוא מונרכי, וכל המכשפות והשדים בו כפופים לשטן; היווני הוא רפובליקני, ואין בו הייררכיה. בגרמני אין לכל אחד תווים אינדיבידואליים, ואילו ביווני מצטיינת כל דמות בתווים משלה.  ↩︎

  367. מכשפות תֶסַליה, הסוגדות לירח ומסוגלות להפוך אנשים לחַיות, מוזכרות אצל לוּקאנוס בפרסליה, 6, וכן אצל אפלטון, גורגיאס, 38, ובעננים לאריסטופנס, 7897.  ↩︎

  368. שאלת ה’איך' וה’מה' שבה ונשנית אצל גתה. למשל, בשיחה עם אקרמן מ־15 בינואר 1827 הוא מדבר על התוכן של האפיזודה של הלנה (ה’מה'), שהיה קיים כבר בסקיצות הראשונות, אך לא הצורה (ה’איך').  ↩︎

  369. המכשפה אריכטו הקודרת, כפי שהיא מוזכרת על ידי אובידיוס (43 לפנה"ס עד 17 לספירה), מתוארת על ידי לוּקאנוּס, ספר 4, שורה 507 ואילך, כמכשפה מכוערת במיוחד, שפומפֵּיוּס נועַץ בה לפני שיצא לקרב זה נגד יוליוס קיסר. המשקל עובר לטרימטר יאמבי המקובל בטרגדיה היוונית, והשורות אינן מחורזות.  ↩︎

  370. אנטיאוס, ענק אגדי שהרקולס נאבק בו, היה בנם של פוסידון אל הים ואלת האדמה גאיה. איש לא הצליח לגבור עליו בהתגוששות, שכן, כבן האדמה, כוחותיו התחדשו כל אימת שרגליו נגעו בה. הרקולס הצליח לגבור עליו רק כשהרימוֹ ונשאוֹ באוויר.  ↩︎

  371. הוראה זו אינה נמצאת בכתבי היד המקוריים. היא הוכנסה לשם במהדורת היובל וכך נשארה גם במהדורות הבאות. כמוה גם הכותרת לתמונה הבאה, “בחוף פניאוס העליון”.  ↩︎

  372. ספינקס, על פי האגדה המצרית, הוא יצור שגופו אריה וראשו גבר; ביוון, לביאה מכונפת עם ראש ושדי אישה. במיתולוגיה היוונית הוא סמל למוות. הגריפון הוא יצור מיתולוגי מכונף שגופו גוף אריה וראשו ראש עוף דורס, ותפקידו לשמור על אוצרות.  ↩︎

  373. עקיצה לאסכולה הנָזָרינית, אסכולת ציור גרמנית דתית הסולדת מן החושני.  ↩︎

  374. כל משחקי המילים כאן הם פרודיים. לפי גתה, בדיקה אטימולוגית היא המשחק המבדח ביותר בעולם.  ↩︎

  375. גם כאן, כמו במקור, יש משחק מילים בין שם היצור לפועל לִגרוֹף, לתפוס, פועל אהוב על גתה, שתפיסת החיים שלו חייבה פעולה.  ↩︎

  376. לפי היסטוריה של הרודוטוס, נמלי־ענק בגודל שועלים חפרו בעפרות זהב בהודו כדי לבנות את קיניהן (למשל 4, 27).  ↩︎

  377. לפי הרודוטוס, הארימַספּים הם עם שודדים בעלי עין אחת, שגזלו אוצרות מן הגריפונים (למשל 3, 116).  ↩︎

  378. עקיצה לבריטים חובבי המסעות מן המאה ה־18 ותחילת ה־19.  ↩︎

  379. השם “רשע קדמון” מופיע באנגלית גם במקור, ומקורו מחזות־מוסר משלהי ימי הביניים. השם מופיע אצל שקספיר, ריצ’רד השלישי, 82, 1, 3, וכן אצל בן ג’ונסון בפרולוג המחזה השטן הוא חמור, 49.  ↩︎

  380. יום השנה לקרב פרסָלוס חל בעונה שבה הרבה כוכבים נופלים (פרסיאידים).  ↩︎

  381. התשובה לחידה, שמפיסטופלס אף לא טורח לפותרה, היא הוא עצמו, השטן, כמובן. מביט מלמעלה בטוב וברע גם יחד.  ↩︎

  382. גתה מביע כאן את דעתו על הרומנטיקה ה"חולנית" לעומת הקלסיקה ה"בריאה" (שיחה עם אקרמן מ־2 באפריל 1829).  ↩︎

  383. סירנות הן יצורי אגדה, נימפות שהוחלפו בציפורים (או בגוף שחלקו אישה וחלקו ציפור). הן גורשו לאי בים שבו פיתו בזמרתן את המלחים, ואלה מצאו את מותם כשהתנפצו אל סלעי החוף. באודיסיאה להומרוס מתמודד איתן אודיסיאוס בנדודיו (12, 39–54 וכן 154–200).  ↩︎

  384. הסיפור על הריגת אחרונת הספינקסים בידי הרקולס הוא פרי דמיונו של גתה. הרקולס הרג מפלצות רבות, אך לא ספינקסים.  ↩︎

  385. אחד מן הקנטאורים, חציו אדם וחציו סוס. הוא נחשב לחכם וגידל רבים מן הגיבורים, ביניהם קַסְטוֹר ופּוֹלוּקְס, חצאֵי־אחים להלנה.  ↩︎

  386. הסירנות משבשות את הסיפור האמיתי, שעל פיו אודיסיאוס הערים עליהן.  ↩︎

  387. אלקידס – שם נרדף להרקולס, נכדו של אלקיאוס. סטימפָלידים – עופות מפלצתיים מעמק סטימפָלוס. הרקולס היה חייב להרוג אותם כחלק משתים־עשרה המטלות שלו, והצליח בכך רק כשהוציאם מתוך היער בעזרת הקשה בכלי מתכת.  ↩︎

  388. להידרה מבִּיצת לֶרנה, שהרקולס היה אמור לנצחה, היו תשעה ראשים, אחד מהם בן־אלמוות. כל אימת שהרקולס כרת ראש אחד, היו שניים חדשים צצים במקומו. רק כאשר עוזרו, יולאוס, חרך ושרף כל צוואר כרות, הוא הצליח להתגבר על המפלצת.  ↩︎

  389. לַמיות – רוחות תאבות דם־אדם, המושכות את קורבנותיהן במסווה של נערות יפות.  ↩︎

  390. הספינקס שליד הפירמידה של גיזה במצרים העתיקה מוקם כך שיסייע למדוד אסטרונומית את הזמן. הספינקסים והפירמידות לא יסבלו מרעש האדמה ומהופעתו של סֵיסמוס העתיד לבוא, ועל כן יתארו זאת בשורות 7519–7549.  ↩︎

  391. הצגה של הנחל כאֵל־הנחל ניתן למצוא גם באינאיס, 8, שם הטיבֶּר דובר, ובאיליאדה, 21, הסְקָמאנְדרוס.  ↩︎

  392. פאוסט נזכר בחלום שחלם על לדה והברבור, אשר תואר על ידי הוֹמוּנקוּלוּס. החלום הקטוע ימשיך בשורות הבאות.  ↩︎

  393. חירון הוא בנם של כרונוס ושל פילירה, בתו של אוקיאנוס.  ↩︎

  394. חמישים הגיבורים שכינס יאסון בחיפושיו אחר גיזת הזהב. שם הספינה היה ארגוס.  ↩︎

  395. פָּלָס אָתֶנה, אלת החוכמה, התחפשה למדריך קשיש וסייעה לטלמאכוס.  ↩︎

  396. קַסְטוֹר וּפּוֹלוּקְס בני לֶדָה, אחֶיה־למחצה של הלנה.  ↩︎

  397. זֶתֶס וקאלאיס, בני בוריאס (רוח הצפון) המכונפים.  ↩︎

  398. לינקֵיאוס חד־העין, שנקרא כך בזכות עיני הלִינְקְס שלו, ניווט את הארגוס.  ↩︎

  399. אל השמש והשירה, אפולו. הרמס היה שליח האלים ואָרֶס אל המלחמה.  ↩︎

  400. הכוונה לאֶוּריסתֵאוס, מלך טירניס ומיקנה, נכדו של פרסיאוס ולפיכך נינו של זאוס, אשר לפקודתו ביצע הרקולס את שתים־עשרה המטלות (איליאדה, 19, 95–133).  ↩︎

  401. הרקולס, לבוש בגדי אישה, נאלץ לטוות צמר אצל מלכת לידיה, אוֹמפאלֶה.  ↩︎

  402. אלת האדמה.  ↩︎

  403. האלה הֶבּה, אלת העלומים, נישאה להרקולס לאחר שהפך לאל, וכך זיכתה אותו בעלומי נצח.  ↩︎

  404. פרט זה, על הלנה הנישאת על גבו של חירון במרדף, הוא פרי דמיונו של גתה.  ↩︎

  405. לפי האגדה, תֶזאוס ופֵּיריתוֹאוֹס חטפו את הלנה, לפני נישואיה, ממקדש ארטֶמיס באָפִידנַאי שבאָתיקה, שהיה שייך לידידו של תזאוס, אָפידנוּס.  ↩︎

  406. גתה בז למלומדים שהציגו גם בריות מיתולוגיות ואגדיות בשיטה כרונולוגית ולוגית, דוגמת בנימין הֶדֶריך, או הפילוסוף מִייֶנָה קארל וילהלם גוטלינג, ששיכנעו את גתה לכתוב בגירסה הראשונה שהיא היתה אז בת שבע (מהדורת 1827, מערכה 3, שורה 8850). מאוחר יותר החליט גתה לחזור לגירסתו המקורית; ראו שיחה עם אקרמן, 17 במארס 1830.  ↩︎

  407. לאחר מותה, הלנה נישאה על פי המסופר לאכילס, שאמו תֶטיס נשאתו מן המוות אל האי לָאוּקָה. גתה החליף אותו בפֶרֵי, עיר בתֶסַליה, ליד ביתו של אכילס, שם, לפי המיתולוגיה, פֶּתח השאול.  ↩︎

  408. כוהנת אפולו ורואה נסתרות אשר יסדה אוראקל באסיה הקטנה. מַנטו היא בת טיְרֶסיאס, אך גתה הפך אותה לבתו של אל הרפואה, אֶסקְלֶפּיוּס, כדי לתת לה משנה תוקף כמרַפאה. למפגש עם מַנטו השתמש גתה במפגש עם הסיבילה דֶאיפוֹבֶּה מקוּמאי, באינאיס לווירגיליוס (שיר שישי).  ↩︎

  409. בין המלחמות הרבות שהתחוללו ביניהן, התחולל בשנת 168 לפנה"ס קרב מכריע ליד פִּידְנָה. המלך המקדוני פרסיאוס הובס בידי הקונסול אמיליוס פאולוס. הוא ברח, אך נתפס ונשבה. בשנת 148 לפנה"ס הפכה מקדוניה לפרובינציה רומית.  ↩︎

  410. מקדש אפולו, שמַנטו שומרת עליו.  ↩︎

  411. פרספונה, בלטינית פרוסרפינה, היא בתם של זאוס ודמטר, שנחטפה בידי הָדֶס, אל השאול, והפכה גם היא לשַׁליטת השאול. גתה התכוון להמשיל את פאוסט לאורפיאוס, אשר התחנן בפני פרספונה שתחזיר לו את אאוּרידיקֶה, אהובתו המתה. בשיחה עם אקרמן, מ־15 בינואר 1827, תיאר גתה כמה חשוב היה לו לשים דברי שירה מופלאים בפי פאוסט, כדי שתחינתו תעלה דמעות בעיניה של פרספונה. את קינתה של פרספונה החטופה שיבץ גתה בבּוּרלֶסקה “נצחונה של הרגשנות” עוד מ־1778.  ↩︎

  412. כאן פותח גתה דיון שהסעיר את הוגי תקופתו בשאלת היווצרותו של קרום כדור הארץ. ה"נֶפּטוּניסטים" – אברהם גוטלוב וֶרנר, לורנץ אוֹקֶן – ראו את היווצרות ההרים ממשקעי הימים העתיקים. לעומתם טענו ה"ווּלקָניסטים" – ליאופולד פון בּוּךְ, אלכסנדר פון הומבולדט, יוהן קרל וילהלם פוֹיגְט – שקליפת האדמה היא תוצאה של התפרצויות וולקניות. ראו גם ברומן וילהלם מייסטר, ספר שני, פרק 9.  ↩︎

  413. בביטוי “מאירה כפליים” יש כפל לשון, גם מאירה יותר וגם משתקפת במים.  ↩︎

  414. סֵיסמוס הוא השם היווני לרעש אדמה, והיה כינוי לפוסידון אל הים. לפי האגדה, פוסידון גרם לאי דֶלוֹס לעלות על פני הים, כדי לספק מקום הולם ללֶטו ללדת את אפולו ואת ארטֶמיס. לטו נרדפה על ידי הרה המקנאה, שזעמה על בעלה הבוגדני זאוס (היסטוריה של הרודוטוס, 7, 29), ושום אי או מקום על היבשת לא העז להעניק לאלה הנרדפת פיסת אדמה. בידי גתה היה העתק ציור של רפאל, “שחרורו של שאול התרסי מבית־האסורים”, ובו ענק המבקיע מתוך האדמה.  ↩︎

  415. דמות נושאת סל על ראשה, אשר שימשה כעמודי תמיכה בארכיטקטורה היוונית הקלסית. הדמות קרויה על שם רקדניות מקאריה, ליד ספַּרטה, שנשאו סלים בריקוד הפולחן לכבוד ארטֶמיס.  ↩︎

  416. בסיפור הבריאה לפי המיתולוגיה היוונית נברא העולם משני היסודות הקמאיים, לילה וכאוס (תוהו). פֶּלְיוֹן ואוֹסָה – הרים בתֶסַליה, אשר שימשו לגזע הענקים במלחמתם באולימפוס. גתה מנצל את הסיפור כדי לעקוץ את הוולקָניסטים בנושא בריאתם האלימה של ההרים. הטיטנים היו ילדיהם של אוראנוס ושל גאיה, ביניהם: אוקיאנוס, היפריון, יאפטוס, קרונוס, טתיס, תמיס, מְנָמוֹסִינֶה וְרֵיאה.  ↩︎

  417. לפּרנָסוס פסגה כפולה, האחת לרשות אפולו, המוזות וארטֶמיס, השנייה לדיוניסוס. כס־הכבוד של יופיטר (שמו הלטיני של זאוס) – הכוונה לאולימפוס.  ↩︎

  418. הפיגמאים, לפי המיתולוגיה (איליאדה להומרוס, 3, 6), חיו לחופו של אוקינוס ולחמו מלחמה שנתית בעגורים נודדים.  ↩︎

  419. אצבעוני (דקטילוס ביוונית: אצבע). הדקטילים משמשים לפיגמאים כצורפי זהב וכחרשי זהב.  ↩︎

  420. את זעקת הקרב של העגורים גתה יכול היה לשאוב ממקהלת הפתיחה של הציפורים לאריסטופנס, שם הציפורים נקראות להתקפה על הפולשים מאתונה. אך השם “עגורי איביקוס” הוא מחווה לבלדה של שילר בשם זה.  ↩︎

  421. מפיסטופלס משחק בחיבה בשמות מקומות מפורסמים בהר הרי הַרְץ: אילזֶנשטיין (האבן של אילזה) היינריכְס־הוֹהֶה (פסגת היינריך), שֶׁנארְכֶר (נחרן) וְאֶלֶנְד (מצוקה). ראו שורה 3880 בתמונת “לֵיל וַלפּוּרגִיס” בחלק הראשון.  ↩︎

  422. מלוויו של אל היין דיוניסוס החזיקו בידיהם מוט אורן עטור קיסוס וגפן, ובראשו אצטרובל.  ↩︎

  423. נימפת סלע, או רוח הסלע, המזוהה עם סלעים קדומים כמו גרניט.  ↩︎

  424. לפי פלוטרכוס, לאחר התבוסה בקרב פרסָלוס נמלט פומפיוס לים דרך לָרִיסָה וּטֶמְפֶּה, שתי ערים בתֶסַליה. הרי פינְדוּס הם שלשלת הרים המפרידה בין תסליה לאֶפֵּירוֹס.  ↩︎

  425. רמיזה לַפילוסופים אנקסָגורַס וּתָלֶס, שיופיעו בשורה 7851. ניטש ביניהם הוויכוח באשר למקור החיים על פני הארץ. אנקסָגורַס טען כי השמש היא מסת אבן לוהטת. על כן הואשם בכפירה באלים והוגלה מאתונה. תלס ממילָטוס הכריז כי המים הם היסוד הקדום ומקור החיים והעולם.  ↩︎

  426. איאולוס הוא אל הרוחות.  ↩︎

  427. כאן במשמעות המקורית, נמלים (יוונית: מִירְמֶקֶס). רמיזתו ההומוריסטית של גתה מתייחסת ללוחמים המירמידונים שלחמו בפיקודו של אכילס בטרויה. במקורם הם נבראו בידי זאוס מנמלים כדי ליישב מחדש את האי אֶגִינָה מוכה המגיפה, אי מלכותו של סבו של אכילס.  ↩︎

  428. אלת הירח העתיקה היא תלת ראשית. בשמים היא נקראת סֶלֶנה (לונה), על האדמה – ארטֶמיס (דיאנה), ובעולם התחתון – הֶקָטֶה (פרספונה, פרוסרפינה).  ↩︎

  429. נימפת עץ.  ↩︎

  430. שלוש נשים עתיקות יומין, שעל פי המיתולוגיה היוונית מסמלות את הזיקנה והכיעור. הן נחשבות לבנותיו של אל הים, פּורקיס. הן חולקות ביניהן רק שן אחת ועין אחת, שהן משתמשות בהן חליפות, והן מתגוררות במקום שאליו לא מגיע לא אור שמש ולא אור ירח.  ↩︎

  431. על הדודאים ראו הערה לשורה 4980.  ↩︎

  432. אלות טרום־אולימפיות. רֵיאה, אלת האדמה, אמו של זאוס; אוֹפְּס, אלת היבול. לעיתים קרובות הן זוהו כאותה אלה עצמה.  ↩︎

  433. לפי המיתולוגיה היוונית, הֶרְמַפְרוֹדִיטוֹס הוא צאצאם של הרמס ואפרודיטה, שהתאהב בנימפה. האלים קשרו את בשרו בבשרה והם נשארו יצור מאוחד. מפיסטופלס, המאוחד עם הפורקיאדות, הוא בן ובת של כאוס גם יחד.  ↩︎

  434. מפיסטופלס התחפש לפורקיאס, ולצורך זה השאיל לפורקיאדות עין אחת ושן אחת.  ↩︎

  435. על פי הוראציוס ולוּקאנוּס, מכשפות תֶסַליה ידעו להוריד את הירח בהשבעותיהן.  ↩︎

  436. יצורי ים שחלקם העליון נשים או גברים, וחלקם התחתון זנב־דג. הנראידות הן בנותיו של נראוס, אחד משני זקני הים, המופיע בקצרה. הטריטונים הם צאצאיו של פוסידון, אל הים, והם נושאים קונכיות ותוקעים בהן לפקודת פוסידון כדי להרגיע את הים.  ↩︎

  437. אי בצפון הים האגאי, ידוע במסורות פולחן מסתוריות. מקור שמם של האלים שסוגדים להם שם, קבאֵירוי, אינו יווני אלא כנראה פניקי. גתה התעניין בהם בעקבות דיון שעוררו שני חיבורים, ספרו של פרידריך קרויצר, סימבוליזם ומיתולוגיה של עמים עתיקים, בעיקר היוונים, מ־1811, וחיבורו של הפילוסוף שֶלינג, על אלי סָמוֹתרָקֵי, מ־1815. שני המחברים סברו שהקַבּירים הם האלים הקדומים והפרימיטיביים שעליהם נבנתה התרבות ההלנית. במיתולוגיה היוונית אלים אלה נחשבו לאוהבי אדם ומסייעים בשעת צרה. גתה מקנה להם תכונה בסיסית להגותו, והיא אפשרות ההשתנות המתמדת, כיסופים ורעב מתמיד לַבּלתי אפשרי (שורות 8204 ואילך).  ↩︎

  438. לאל־ים קשיש זה האציל גתה תכונות של זקן נרגן, צופה שחורות למין האנושי, שלבסוף מתענג על רגע ההתגלות בהבנה ובשלמות שאף משתתף אחר אינו משיג (ראו שורות 8134־8135, 8150, 8424).  ↩︎

  439. שמה הקדום של טרויה.  ↩︎

  440. הדורידות הן אלות ים, כמו הנראידות, הנקראות כך על שם אמן, הנימפה דוריס. נרֶאוס מתאר את העתיד להתרחש בחגיגה, ומתַפקד במעמד של כרוז.  ↩︎

  441. גלתיאה מייצגת כאן את אלת היופי והאהבה, ונוס (לטינית) או אפרודיטה (יוונית). אפרודיטה, שנולדה מקצף הגלים ועלתה ליבשה על האי קפריסין, נערצת במיוחד בעיר פָפוס, עיר נמל במערב האי. אמנם כוחם של אלי האולימפוס ירד, אך האמונה בכוחות הטבע המשיכה לשרור, וגלתיאה תופסת את מקומה של אפרודיטה־ונוס.  ↩︎

  442. זקֵן שוכן־ים, הנוהג, לפי המסופר, להחליף את דמותו; אך כאשר תופסים אותו הוא משיב לשואל בתבונה. מנלאוס מתאר מפגש איתו לחופי מצרים, כשניסה למצוא את דרכו בחזרה מטרויה, בפרק 4 של האודיסיאה.  ↩︎

  443. הרמס הפך את הנימפה חֵילונֵי לצב ענק. הצב הוא סמל עתיק־יומין, הנחשב לנושא את כדור הארץ. כאן הוא נושא את האלים הקמאיים על שריונו.  ↩︎

  444. גתה מלגלג כאן על הדיון של האסכולה הרומנטית, דיון שעורר שֶלינג, בדבר ההייררכיה של האלים הקבירים. שלינג, ולאחריו קרויצר, ידעו לִמנות את האלים הקבירים ולתאר את דרגת חשיבותם.  ↩︎

  445. גתה מתייחס לקרויצר, שמנה שבעה אלים קבירים, כשבעת המזלות הידועים לעולם העתיק, ואף הוסיף את האל פְתָח, שנערץ על המצרים הקדמונים כבורא העולם, כביכול כשמיני.  ↩︎

  446. הנראידות והטריטונים זוכים לתהילה על הבאת הקבירים, אף יותר מהארגונאוטים שהביאו את גיזת הזהב.  ↩︎

  447. לפי קרויצר, האלים הקבירים עוצבו על ידי הפניקים בדמות כד חרס או גביע מוזהב.  ↩︎

  448. רמז לישו, שהתקיים כבן האלוהים עוד בטרם התגשם בבשר.  ↩︎

  449. על פי המיתולוגיה, הטלכינים היו תושביו הקדומים של האי רודוס. גתה קרא עליהם בספר על רודוס שכתב יוהן מֶאוּרסיוּס בשנת 1675. את הספר שאל ב־1829 וב־1830 מספריית ויימאר. הטלכינים רכובים על יצורים שחציָם העליון סוס והתחתון דולפין.  ↩︎

  450. פבוס אפולו מזוהה עם אל השמש הֶליוס. האי רודוס נודע בטקסי סגידה לאל השמש.  ↩︎

  451. גתה מתייחס לכך שהעולם ההלני התחיל במסורת של עיצוב האלים כבני אדם, לעומת העולם הקדום שעיצבם בדמות חיות.  ↩︎

  452. בשנת 290 לפנה"ס לערך הקים חארֶס מלינְדוֹס פסל לאפולו־הליוס, שגובהו היה 30 מטר ונחשב לאחד מפלאי העולם הקדום. הענק מרודוס נהרס, כמדוּוח, ברעש אדמה בשנת 224 לפנה"ס, וחלקי המתכת שלו הותכו ונמכרו.  ↩︎

  453. תָלֶס מתאר צורת אבולוציה, שגתה אימץ אותה כאיש מדע (ראו מכתבו לרימר מ־23 בנובמבר 1806).  ↩︎

  454. יוני אפרודיטה, ממקור הפולחן בפָּפוס, היו רתומות למרכבתה. כאן, כיוון שגלתיאה יורשתה נוסעת בצדפה ששימשה אותה לאחר לידתה בים, היונים משמשות כפמלייתה ועפות לפניה.  ↩︎

  455. שבטים צפון אפריקניים ואיטלקיים עתיקי יומין, שנודעו כמשביעי נחשים. גתה משייך אותם לגלתיאה.  ↩︎

  456. נשר, אריה מכונף, צלב וסהר מסמלים את ארבעת כובשי קפריסין, רומא, ונציה, צלבנים (ביזנטיון) ותורכיה.  ↩︎

  457. הנראידות והדורידות הן אחיות, בנות לאותו אב, נרֶאוס. הדורידות, שמספרן לפי המסורת חמישים, מופיעות בלוויית מלחים שהצילו מטביעה.  ↩︎

  458. תפיסה נפטוניסטית זו מקבילה להשקפתו של הפילוסוף המדען לורנץ אוֹקֶן, שטען להתהוות הדרגתית של האורגניזמים מרירית ימית ועד לאדם. גתה שותף לדעה זו, ויש הרואים ראָיה לכך בשני סימני הקריאה שהעניק לשורה זו בלבד במחזה.  ↩︎

  459. הסצינה צוירה בידי הציירים רפאל וקראצ’י.  ↩︎

  460. הזיווג בין הוֹמוּנקוּלוּס וגלתיאה מסמל זיווג בין יסודות המים והאש.  ↩︎

  461. ארוס, האנשת האהבה במיתולוגיה, הוא הכוח הקמאי הבורא־כֹּל.  ↩︎

  462. הראשון משלושת חלקי “הלנה” (שורות 9126־8488) הוא חיקוי מדוקדק לטרגדיה יוונית, בעיקר זו של אֶאוּריפידס. הדיאלוג כתוב בטרימטר יאמבי, טור יאמבי בשש הדגשות. בטיוטה הראשונה, מ־1800, גתה היה הראשון שחיקה מקצב זה בגרמנית. גם התפאורה – ארמון יווני ברקע וכניסה מדלתות הארמון המרכזיות – היא חיקוי לתיאטרון היווני.  ↩︎

  463. מנלאס (בהיגוי הדוֹרי, או מנלאוס בהיגוי היוֹני) הוא בעלה של הלנה. מקהלה דומה של שבויות טרויאניות יש אצל אֶאוּריפידס במחזות נשי טרויה והֶקוּבָּה. השם פַּנְתָליס, כאחת ממלוותיה של הלנה, נמצא בתיאור של פאוּסאניאס, גיאוגרף יווני מן המאה השנייה לספירה, לציור שצייר פּוֹליגנוֹטוֹס (המאה החמישית לפנה"ס), המתאר את נפילת טרויה ונמצא במקדש בדלפי. בטיוטה משנת 1800 ראש המקהלה עדיין לא מוזכרת בשמה.  ↩︎

  464. רמת טרויה, איליוס או איליון, נמצאת בפריגיה שבאסיה הקטנה. הלנה חזרה לספַּרטה לאחר מלחמת טרויה.  ↩︎

  465. רוח המזרח, לפי הומרוס.  ↩︎

  466. פנייתה של הלנה לבית נעשתה כנראה לפי הדגם של נאום הכרוז במחזה אגָמֶמנון לאייסכילוס, או נאום מנלאוס במחזה אוֹרֶסטֶס לאאוּריפידס, שבהם שני הגיבורים חוזרים גם הם מטרויה. לפי גניאולוגיה מסוימת, טינדָרֵיאוֹס הוא מלך ספרטה, אביהם של הלנה, קליטֶמנֶסטרה, קַסטוֹר ופּוֹלוּקס, אשר נשא לאישה את לֶדָה. לפי אגדת לדה והברבור, אביה של הלנה היה זאוס. גבעת פָּלָס היא האקרופוליס באתונה, המקודש לפּלס אתנה.  ↩︎

  467. קליטֶמנֶסטרה נישאה לאגממנון, והלנה נישאה למנלאוס, אחיו.  ↩︎

  468. מנלאוס זכה בהלנה לאחר שניצח את מחזריה האחרים.  ↩︎

  469. לפי אחת הגירסאות, פָּריס, “השודד מפריגיה”, פגש את הלנה על האי קיתֶרה, במקדש אפרודיטה. באי זה החל, לפי המקובל, פולחן אפרודיטה, וזהו אף אחד משמותיה.  ↩︎

  470. שלושת קטעי המקהלה השזורים בפרולוג אמורים, מבחינת המקצב, לשחזר את האודה הקלסית בעלת המבנה המשולש: סטְרוֹפה, אנטיסטרופה בעלת מבנה מקביל, ואֶפּוֹדוּס, בית סוגר. כאמור, גתה היה הראשון שאימץ את צורתם בגרמנית. האודה הראשונה של המקהלה מקוטעת בדברי הלנה.  ↩︎

  471. את היחסים בין הלנה למנלאוס בשובם מטרויה שאב גתה מן המחזה אוֹרֶסטֶס לאֶאוּריפידס, שם מלנאוס שולח את הלנה לפניו אל הארמון להקריב קורבן על קבר קליטֶמנֶסטרה, ומנשי טרויה, שם מנלאוס אומר להֶקוּבָּה שיקריב את הלנה קורבן עם שובה מטרויה.  ↩︎

  472. הנהר לאקוניה שעל גדותיו ניצבה ספרטה, במרחק של כשלושים קילומטרים מהים.  ↩︎

  473. שם נרדף לספרטה.  ↩︎

  474. אלי השאול, הנקראים בשם נהר הסטיכס המקיף את הָדֶס.  ↩︎

  475. חדר המיטות.  ↩︎

  476. פורקיאס היא מפיסטופלס המחופש. כמקובל בדרמה היוונית, המקהלה מדברת בלשון יחיד.  ↩︎

  477. המריבה – שם שניתן כאן לאלה אריס, שזרקה את תפוח המריבה המיועד ליפה מכולן וחירחרה ריב שגרם למלחמת טרויה.  ↩︎

  478. “האפורות”, כינוי לבנותיו של פורקיס, שכבר מילדותן היו אפורות.  ↩︎

  479. גתה מתייחס לאמרה המוזכרת למשל באיגרות של אובידיוס (16, שורה 288): “Lis est cum forma magna pudicitiae” (ריב יש בין הצורה הנעלה והבושה). פירוש המילה pudicitia יכול להיות גם צניעות; גתה בחר בפירוש “בושה”, בגרמנית Scham.  ↩︎

  480. אוֹרקוּס, העולם התחתון, השם הלטיני להָדֶס.  ↩︎

  481. בנות־הלוויה השיכורות ואחוזות־האקסטזה של דיוניסוס.  ↩︎

  482. גתה משתמש כאן בסטיכומיתיה, חילופי־דברים בני שורה אחת, המשמשת בטרגדיה היוונית להגברת הקצב והמטען הרגשי, שש שורות נאמרות בפי בנות־המקהלה, שהיו כנראה מחצית מכלל המקהלה ועמדו עם ראש המקהלה לצד פורקיאס. חציה השני של המקהלה ניצב לצד הלנה.  ↩︎

  483. אֶרֶבּוּס, לפי הסיודוס, הוא בן כאוס, ויחד עם

    אחותו ניקְס (לילה) הוא מוליד את היום ואת האֶתֶר.  ↩︎

  484. סקילה היא מפלצת דמוית נחש בעל שישה ראשים, הנובחת ככלב (אודיסיאה להומרוס, 12, 211־259). היא שוכנת במערה מול מערבולת כָרִיבְּדִיס. גם היא בתו של פורקיאס ועל כן אחות לפורקיאדות.  ↩︎

  485. טִירֶסִיאַס, נביאה העיוור של תֶבַּי, המופיע באנטיגונה ובאדיפוס המלך לסופוקלס כאיש זקן, שזאוס העניק לו (לפי אגדות שונות) חמישה, שבעה או אף תשעה מהלכי חיים. הוא היחיד שגם בשאול שמר על מודעותו ועל כושר הנבואה שלו.  ↩︎

  486. אוריון הוא הצייד, בנו של פוסידון, אשר, לאחר שנהרג בידי ארטֶמיס, זאוס הפכו לקבוצת כוכבי שמים.  ↩︎

  487. רוחות הרס בדמות עופות טורפים המזהמים את המזון.  ↩︎

  488. הצללים בשאול זקוקים לדם כדי לזכות שוב בחיים.  ↩︎

  489. את דימוי “מחריבת ערים” שאב הומרוס כנראה מנשי טרויה לאֶאוּריפידס (שורה 892) בדברי הֶקוּבָּה על הלנה למנלאוס.  ↩︎

  490. מכאן ואילך מובאים פרטים מחיי הלנה, לפי מיתוסים שונים, כאשר הווה ועבר מתערבים (למרבה בלבולה של הגיבורה) ויוצרים את תחושת העל־זמניות של התמונה. לפי המסופר, תזאוס חטף את הלנה ממקדש ארטֶמיס, שם ראה אותה מחוללת, עוד בהיותה בת עשר (ראו הערה לשורה 391). אז מסר אותה לידי ידידו אָפידנוּס, שישמרנה בטירתו באתיקה עד שתגדל. שני אחיה־למחצה שיחררו אותה משִׁביה.  ↩︎

  491. פַּטרוקלוס הוא רעו של אכילס, בן פֶּלֶאוּס, שיצא איתו למלחמה בטרויה.  ↩︎

  492. בתם של הלנה ומנלאוס, הֶרְמִיוֹנֶה, מוזכרת בשני מחזות של אֶאוּריפידס, אַנְדרוֹמָכֶה וְאוֹרֶסטֶס.  ↩︎

  493. לאחר מות סבו מצד אמו, קרֶטיאוּס, יצא מנלאוס לכרתים ללחום על חלקו בירושה. באותו זמן פיתה פָּריס את הלנה.  ↩︎

  494. מפיסטופלס־פורקיאס מעמיד פני אישה שנולדה חופשייה והובאה כשבויה מכרתים. ייתכן שיש כאן הד לסיפור־הכזב שמספר אודיסיאוס על עצמו כשהוא שב לאיתקה משִׁביוֹ בכרתים כביכול (למשל אודיסיאה, 13, 256 ואילך).  ↩︎

  495. רמז לאגדה מאוחרת, שאֶאוּריפידס משתמש בה בצורה סאטירית במחזהו הלנה, לפיה הלנה עצמה נישאה בידי הרמס למצרים, ואילו פָּריס נשא לטרויה רק את כפילתה.  ↩︎

  496. אכילס ראה את הלנה על חומות טרויה וכבר אז התאהב בה. לאחר מותו ביקש להינשא לה. צלליהם (צלמיהם) נישאו באי לֵיאוּקָה (לֹא פֶרֵי, כפי שגתה טוען בטעות), ואף נולד להם בן בשם אֶאוּפוריון. ראו הערה לשורה 7435.  ↩︎

  497. גתה משתמש במילה הגרמנית Idol, מיוונית eidolon, בעברית “צֶלֶם”. הלנה מתייחסת כאן בצורה משולשת לנישואיה לאכילס כאל נישואי־צלם, לאגדת הליכתה לטרויה כצלם ולקיומה הנוכחי כצלם (צל) שנקרא מן השאול.  ↩︎

  498. ראו הברית החדשה, מתי ז 15: “הישמרו לכם מנביאי השקר הבאים אליכם בלבוש כבשׂים ובקִרבם זאבים טורפים הֵמה”.  ↩︎

  499. קֶרְבֶּרוֹס, הכלב השומר לפתח השאול.  ↩︎

  500. בשורות הבאות, כבמקומות אחרים בתמונה זו, משתמש גתה בטור טרוכאי טֶטרָמֶטרי – בכל טור שמונה טרוכאים, מקצב שהיה חביב על אֶאוּריפידס במחזותיו המאוחרים, בעיקר ברגעים טעוני רגשות.  ↩︎

  501. כך העניש טלמאכוס באודיסיאה (22, 473־457) את נערותיה הבוגדניות של פנלופה לאחר רצח המחזרים.  ↩︎

  502. אחד התנאים להוצאת הלנה מן השאול לפגישתה עם פאוסט הוא שהדרישה לכך תבוא מפיה.  ↩︎

  503. רמיזה הומוריסטית לשֶחרזָדה.  ↩︎

  504. טַיְגֶטוֹס – רכס ההרים הגבוה בפֶּלוֹפּוֹנֶס.  ↩︎

  505. על פי האודיסיאה (11, 19־13), הקימרים גרים בקצה העולם, בממלכה נטולת שמש. הכוונה כאן לשבטי הצפון.  ↩︎

  506. אייאכס, או אייאס, בן טֶלֶמוֹן מלך סָלָמיס, לחם נגד הקטור במצור על טרויה, ונודע כלוחם האמיץ ביותר לאחר אכילס. באיליאדה להומרוס מתואר אייאכס פעמים אחדות כנושא מגן עשוי שבע שכבות של עור. גתה הכיר את “כד קסנדרה” בוויימאר, המתאר את אייאכס נושא מגן שעליו חרות דרקון.  ↩︎

  507. בשבעה נגד תבַּי לאייסכילוס (שורות 650־378) מתאר השליח את מגיניהם של שבעת ראשי המשפחות שחברו לפּוֹלִינֵיקֶס בן אדיפוס במלחמתו בתֶבַּי.  ↩︎

  508. דיפובוס, בן פריאמוס מלך טרויה, נשא את הלנה לאישה לאחר מות פָּריס. באינאיס (6, 497־494) מתאר וירגיליוס איך הומת באכזריות בידי מנלאוס.  ↩︎

  509. אודה זו חותמת את חלקה הקלסי של אפיזודת הלנה.  ↩︎

  510. המקהלה מרמזת, כמובן, לסוס העץ.  ↩︎

  511. שירת הברבור מבשרת מוות.  ↩︎

  512. הלנה אמורה להיות בתם של לֶדָה והברבור.  ↩︎

  513. טֶטרָמֶטר טרוכאי לא מוקפד נמשך עד להופעת פאוסט.  ↩︎

  514. כוהנת אפולו נקראה כך על שם הנחש פיתון שאפולו הרגוֹ, ובשמה נקראו היִדעוניות.  ↩︎

  515. תיאור זה משקף את דעת הרומנטיקה על הארכיטקטורה הגותית, שגתה היה שותף לה.  ↩︎

  516. שירת המקהלה באנפסט, מקצב מארש בשירה היוונית המשמש בדרך כלל בכניסתה הראשונה של המקהלה לבמה.  ↩︎

  517. ייתכן שיש כאן התייחסות לתפוחי סדום, בגן העדן האבוד למילטון (10, 564 ואילך), ההופכים לאפר כשנוגסים בהם.  ↩︎

  518. גתה שׂם בפי פאוסט חרוז חופשי, הצורה הנהוגה במחזות שקספיר או בדרמה הגרמנית הקלסית.  ↩︎

  519. הלנה משיבה לפאוסט באותו מקצב, כמסמנת שהיא נאותה להתאים את עצמה אליו.  ↩︎

  520. לינקֵיאוס (חתול הבר, ראו הערה לשורה 7377) מדבר במקצב זר לחלוטין לדרמה היוונית והקלסית, קרוב יותר לשירה החצרונית מימי הבינים, בסגנון הגרמני הקרוי מינֶזאנג (Minnesang).  ↩︎

  521. ספרטה שוכנת דרומית לטירת מיסטְרָה.  ↩︎

  522. איזכור לתזאוס, פָּריס ומנלאוס – אשר פיתו וחטפו אותה ונלחמו עליה, וכן לאלים שנשאוה למצרים והעניקו לפּריס צלם כוזב. שיבתה לספרטה ונשיאתה לטירה נתפסים בעיניה כגלגול שלישי ורביעי.  ↩︎

  523. פלישת הברברים. השבטים הוויזיגותים בראשות אָלָרִיךְ הגיעו לפֶּלוֹפּוֹנֶס בשנים 395–396 לספירה. בפי לינקֵיאוס שׂם גתה את תיאור המפגש בין העולם העתיק והעולם הנורדי, בהשלכה למפגש בין הלנה לפאוסט.  ↩︎

  524. נימה מן השירה הפסטורלית.  ↩︎

  525. צמדי החרוזים מסמלים את מימוש אהבתם של הלנה ופאוסט, וגם את היצמדותו של פאוסט לרגע החולף, כלשון הברית עם מפיסטופלס.  ↩︎

  526. שלוש תקופות היסטוריות מתערבבות כאן בעליל: פלישת הדורים ליוון בתקופה המיקנאית, סמוך למלחמת טרויה, אשר הותירה את יוון בתקופה חשוכה וברברית; פלישת השבטים הגרמאניים לאירופה מצפון וממזרח, שהפכה את העולם הישן על פיו בראשית הנצרות; וכיבוש הפֶּלוֹפּוֹנֶס בידי צבאות הצלבנים במאה ה־13. ייתכן שיש גם רמיזה להתערבות אינטרסים אירופיים במלחמת העצמאות של יוון בטורקיה בסביבות 1820, מלחמה שביירון מצא בה את מותו מקדחת ב־1824.  ↩︎

  527. זקן מלכי היוונים שצרו על טרויה.  ↩︎

  528. פירוש השם פֶּלוֹפּוֹנֶס הוא “האי של פלופס”, אך למעשה הוא חצי־אי.  ↩︎

  529. אֶאוּרוֹטַס – הנהר הזורם מארקדיה דרומה לספרטה, שבו זאוס בצורת ברבור פיתה את לֶדה.  ↩︎

  530. רמיזה לאֶאוּפוֹריון.  ↩︎

  531. ארקדיה, המחוז המרכזי של הפֶּלוֹפּוֹנֶס, הפכה בתקופת הרנסנס סמל נווה־חמד מתור הזהב, ואף לתואר־שם “ארקדי”.  ↩︎

  532. גתה משתמש בבמה עמוקה ובה הפרדה בין קדמת הבמה ובין אזורים שקועים בקצה, המייצגים מערות. מבנה תיאטרוני כזה פּוּתח באיטליה בשלהי המאה ה־16, בעיקר לצורך הצגת הפקות מוזיקליות של טרגדיות יווניות, שהתגבשו מאוחר יותר לכלל אופרה. ה"תיאטרוֹ אולימפיקו" בוִויצֶ’נצָה, שתוכנן בידי אנדראה פלאדיו, היה דוגמה מפורסמת ביותר לתיאטרון כזה, וגתה ביקר בו במסגרת מסעו באיטליה בסתיו 1786. המקהלה הישנה היא מוטיב שאוּל מאֶאוּמֶנידס לאייסכילוס, שם מתגלות הפוּרְיוֹת כשהן ישנות סביב מזבח אפולו בדלפי.  ↩︎

  533. בטֶטרָמֶטר טרוכאי, גתה מחקה את התערבות המקהלה היוונית, המפסיקה את ההתרחשות כדי להגיב בהערות סאטיריות חריפות ובפנייה ישירה אל הקהל.  ↩︎

  534. פירוש השם אֶאוּפוריון ביוונית הוא המאושר, כפירוש שמו של פאוסטוס עצמו בלטינית. לפי האגדה היוונית, אֶאוּפוריון היה בנם של הלנה ואכילס בנישואין שלאחר מותם. גתה הפך אותו לבנם של הלנה ופאוסט, והנציח בכך את רוח השירה, כפי שהתבטא בשיחה עם אקרמן מ־20 בדצמבר 1829. יש הטוענים שראה בו את ביירון, המשורר הנערץ עליו (1788–1824), שמת בלא עת.  ↩︎

  535. הֶרמֶס.  ↩︎

  536. הגניבה המפורסמת ביותר של הרמס אינה מוזכרת כאן: מייד עם היוולדו הוא גנב את הבקר של אפולו, וכדי להפיס את האל העניק לו במתנה לירה (נֵבל) שבנה משריון צב. מנבל ראשון זה הפיק אפולו מנגינות שהפכוהו לאל השירה. אֶאוּפוריון עולה מן הנקיק (שורה 9620) עם נבל זהב בידו, כפֶבּוּס־אפולו קטן.  ↩︎

  537. מכאן ועד מות אֶאופוריון המחזה הופך למעין אופרה, והטקסט אמור להיות ליברטו למוזיקה. הליברטו הושפע במידה רבה מקטעי המשך לחליל הקסם של מוצרט, שגתה כתב בשלהי 1790. בשיחה עם אקרמן (12 בפברואר 1829) הביע גתה את רצונו שהמוזיקה תהיה בנוסח דון ג’ובאני למוצרט. אך המוזיקה מעולם לא נכתבה, וסגנון האופרה נוסח גתה אינו טרגי אלא בּוּרלֶסקי, ואינו מעורר בשומעים (פאוסט, הלנה, פורקיאס־מפיסטו, המקהלה) אלא תגובות אירוניות מאופקות.  ↩︎

  538. במקור משפט סתום מבחינה תחבירית, כאשר השורה האחרונה מתייחסת כנראה למלחמה.  ↩︎

  539. התייחסות מפורשת יחידה לאֶאוּפוריון כרוח השירה.  ↩︎

  540. איקרוס היה בנו של דֶדָלוס, אומן מכרתים העתיקה. כאשר נאסרו השניים על ידי מינוס מלך כרתים, הם הכינו לעצמם כנפיים מלאכותיות ונמלטו. דדלוס הגיע לסיציליה, אך איקרוס הגביה עוף והתקרב לשמש; השעווה שבה הודבקו הנוצות נמסה והוא נפל לים.  ↩︎

  541. הכוונה לביירון, שהשתתף במלחמת החירות של יוון; ראו שיחה עם אקרמן, 5 ביולי 1827. גתה אף מציין שהמקהלה מוותרת כאן על תפקידה המסורתי. דבר לא נותר מהטרגדיה היוונית או אף מהלנה שלו, כאשר גתה נושא קינה לביירון.  ↩︎

  542. כמו להדגיש את פרידתה מפאוסט, הלנה חוזרת לטרימטר היאמבי.  ↩︎

  543. צמח אגדי הגדל בשאול. תיאור הנשמות בדמות עטלפים על פי הומרוס.  ↩︎

  544. כנשמות שאין להן ייחוד, החלק הראשון של המקהלה הופך לנימפות־עץ, דריאדות, דוגמת אלו שפגש מפיסטופלס ליד מערת הפורקיאדות (שורה 7959 ואילך).  ↩︎

  545. החלק השני הופך לנימפות־הר, אוריאדות, דוגמת אלו שמפיסטופלס פגש בשוטטוֹ על ההר שנוצר ברעש האדמה (שורה 7811 ואילך).  ↩︎

  546. החלק השלישי הופך לנימפות־מים, ניאדות, דוגמת אלו שהופיעו בסוּף על גדות הפניאוס, למשל (שורה 7263 ואילך).  ↩︎

  547. החלק הרביעי נכנס ישירות לגפנים ולענבים והופך לרוח היין, בקכנטינוֹת, המזוהה עם בקכוס או עם דיוניסוס.  ↩︎

  548. סילֶנוּס – רוח היער, מחנכו של בקכוס, שבהמתו היא חמור, גם הוא בין בני־לווייתו.  ↩︎

  549. העננה שנוצרה מבגדי הלנה נשאה את פאוסט לפסגה כלשהי בהרי האלפים. המונולוג של פאוסט מזכיר את הערותיו בתחילת חלק ב' (שורות 4727־4679). גם שם לטיפות המים היוצרות קשת יש תפקיד מעניק חיים, אם כי פאוסט עבר בינתיים כברת דרך ארוכה.  ↩︎

  550. יונו – אשת יופיטר, מלכת השמים.  ↩︎

  551. סקיצות של גתה למערכה הרביעית מראות שהניגוד בין שתי העננות אמור לייצג את הניגוד בין הלנה וגרֶטכן. העננות מסמלות את הנשי הנעלה והנכסף, שפאוסט התחבר אליו ועכשיו נפרד ממנו לתמיד. לבד מהופעת גרֶטכן במערכה האחרונה, אין לנשי חלק בעולם שפאוסט ומפיסטופלס חוזרים אליו עתה. ראוי להזכיר שגתה, בעקבות החוקר האנגלי לוֹק האוורד, למד את מבנה העננים, ואף כתב על כך ב־1817 מאמר בשם “מבנה העננים על פי האוורד”, “Wolkengestalt, nach Howard”. הוא אף הקדיש להאוורד שירים קצרים שבהם תואר מבנה העננים השונים. השירים התפרסמו באנגלית ובגרמנית ב־ Gold’s London Magazine משנת 1821.  ↩︎

  552. אורורה, אלת השחר, מייצגת את גרֶטכן.  ↩︎

  553. מגפי קפיצת הדרך, או מגפי שבעה מילין, הם אלמנט שאול מאגדת “אצבעוני” של שארל פֶּרוֹ (1703־1628).  ↩︎

  554. התייחסות לנפילת לוציפר והמלאכים המתמרדים.  ↩︎

  555. לפי אמונות תפלות, ההרים נוצרו משיעולם של השדים.  ↩︎

  556. יועצו הספרותי של גתה, פ.וו. רימֶר (1845־1774) הוא שהוסיף לגוף הטקסט את ההפניה לברית החדשה, על פי הערות של גתה בכתב־היד. באיגרת אל האֶפְסִיים ו 12: “כי לא עִם־בשר ודם מלחמה לנו, כי עם־שָׂרים ושליטים, עם המושלים בחשכת העולם הזה, עם הרוחות הרעות אשר במרוֹמים”. כך גם בשורה 10131 ובמקומות נוספים.  ↩︎

  557. בווילהלם מייסטר, ספר שני, פרק 9, כותב גתה כי ההרים הם מורים אילמים אשר יוצרים תלמידים שתקנים.  ↩︎

  558. זו דעתו של גתה גם בכתביו המדעיים.  ↩︎

  559. המולך, אל העמונים, הוא הלוחמני בין השדים בגן העדן האבוד למילטון (1, 392 ואילך: 2, 43 ואילך) ובמשיח של קְלוֹפּשטוֹק, שיר 2, שורה 352 ואילך, שם הוא עורם הרים להגנת השאול.  ↩︎

  560. גתה מתייחס למחקריו של הגיאולוג הגרמני תיאודור פון בּוּךְ (1853־1774) על סלעי גרניט שהושלכו מבטן האדמה בהתפרצויות וולקניות. אל בוך התייחס גתה בשיחה עם אקרמן מ־13 בפברואר 1829.  ↩︎

  561. כאשר בני אדם אינם יודעים להסביר את צורות הסלעים המוזרות, הם פונים לדת ומכנים אותן יצירות שטן. גשר השדים הוא כינוי למקום שגתה הכיר בקנטון אוּרי בשוויץ, ב־1775, במעבר סנקט־גוֹטַרד.  ↩︎

  562. פרודיה על המקרא, במדבר ט 11. כאן האות הוא נוף ההרים העקר.  ↩︎

  563. הד אירוני לשיחת אלוהים עם השטן בפרולוג.  ↩︎

  564. גתה מתנגד להשקפה המשכילית הרואה בשלטון האבסולוטיזם הנאור שלטון אב, המגדל אזרחים יודעי קרוא וכתוב ולמעשה מטפח מורדים בכוח. כנגדם העמיד אפוא במערכה החמישית שלטון של עם חופשי על אדמתו.  ↩︎

  565. לגלוג על המלך לואי ה־14, מודל חיקוי למלכי אירופה כולה (“המדינה זה אני”), ועל ארמון ורסאי שבנה לפאר את דמותו. תיאור הגנים המלאכותיים מזכיר את גני הפאר בסגנון בארוק ורוקוקו נוסח ורסאי, שנבנו במאה ה־18.  ↩︎

  566. מלך אשור (626־668 לפנה"ס), חובב־תענוגות אגדי ונושא מחזהו של ביירון Sardanapalus משנת 1821, שביירון שלח לגתה עם הקדשה.  ↩︎

  567. את העניין באנרגיה המבוזבזת של הים שאב גתה מחיבור שקרא בשעה שכתב את התמונה, נוף הים הבלטי, מאת קאטוֹ־קאלוויל (Catteau־Calleville: Tableau of the Baltic Sea) משנת 1812.  ↩︎

  568. ייתכן שגתה הושפע מאסונות טבע שפקדו את חוף הים הצפוני, שהוצף בפברואר 1825. הוא מכיר את מפעליו ההנדסיים של פרידריך השני על נהר הוֶזֶר, אך הוא ודאי מתייחס למפעלים של סכירת חלק מהים, שנעשו במחצית המאה ה־17 ברִיצֶבּוּטְל בידי בוני סכרים, שזכו מן הקיסר בתואר האצולה “אגרוף (פאוסט) נויפלד”. בשיחה עם אקרמן מ־21 בפברואר 1827 הוא מדבר על תוכניתו של אלכסנדר פון הומבולדט לכריית תעלת פנמה, על האפשרות לקשור בין הריין והדנוּבה ועל תעלת סואץ.  ↩︎

  569. השוו אמרות והגיגים של גתה, Maximen und Reflexionen, מס' 966: ליהנות פירושו לחלוק את עצמך עם אחרים לצורך הנאה; לשלוט פירושו לחלוק במשמעות כבדת־ראש יותר, כדי להיטיב עימם.  ↩︎

  570. יש הגורסים שפאוסט מתכחש פה לעקרון העונג שדחפו לצאת לדרך עם השטן.  ↩︎

  571. במקור Pfaffen, מילת זלזול לכמרים. בתוכנית לחלק השני של המחזה, גתה ציין שפאוסט יילחם בכמרים לאחר מות אאופוריון. הכמרים נלחמו בקיסר כדי לשמור על רכוש הכנסייה.  ↩︎

  572. גתה מתייחס לאגדות פאוסט, שעל פיהן הוא עזר לקיסר קארל החמישי לנצח בקרבות שונים באיטליה את מתחרהו, פרנסואה הראשון מצרפת, במעשי כשפים שונים.  ↩︎

  573. פטר קוינס מופיע בחלום ליל קיץ לשקספיר, כמחבר ובמאי מחזה החובבים שבתוך המחזה. הסופר הגרמני גריפיוס (1664־1616) כתב בעקבות זאת קומדיה, ב־1657, בשם Absurda Comica oder Herr Peter Squenz, שלהקת איכרים גרועה משחקת בו תפקיד עלוב.  ↩︎

  574. שלושת הגיבורים המסייעים לדוד במלחמתו בספר שמואל ב, כג 17־8, הם יָשָׁבְעָם, אֶלְעָזָר בן דודו ושַׁמָּא בֶּן אָגֵא. גתה נותן להם שמות בעלי צלצול גרמני, שפירושם שוחֵר־ריב, מהֵר־שָׁלָל ואוחֵז־ביד. את השמות מהֵר־שָׁלָל וחָשׁ־בָּז שאל מישעיהו ח 3־1.  ↩︎

  575. עקיצה לטעם הגותי של הרומנטיקה הגרמנית ולרומנים היסטוריים דוגמת אלה שכתב דֶה לָה מוֹט־פוּקֶה על ימי האבירים (ראו שיחה עם אקרמן מ־3 באוקטובר 1828).  ↩︎

  576. גתה שׂם בפי שוחרמדון “הבריון” משפטים לא שקולים תרתי־משמע,  ↩︎

  577. הפָלַנקְס – מערך רבוע של שורות רגלים חמושים בכידונים מימי היוונים.  ↩︎

  578. האמרה לקוחה מהאיגרות של הוראציוס, ספר 1, 18, 84.  ↩︎

  579. ראו קרנבל המסכות בשורות 5987–6002. גתה מרמז שגם גדולת הקיסר הלגיטימי מפוקפקת.  ↩︎

  580. התייחסות לאמונות תפלות בדבר ננסים שונים.  ↩︎

  581. סיפור המכשף מנורצ’ה – עיר איטלקית בהרים הסַבּיניים שנודעה במכשפיה – הוא המצאה של פאוסט ושל מפיסטופלס לשכנע את הקיסר לקבל עזרת כשפים. לפי הסיפור, בשעת הכתרתו ברומא העניק הקיסר מחילה למכשף שהיה אמור להישרף על המוקד. סביבת נורצ’ה הידועה לשִׁמצה מוזכרת בשירת “טאנהוֹיזֶר”, וגתה מזכיר אותה בהכנות למסעו השני באיטליה. כאשר גתה תירגם לגרמנית את הביוגרפיה בֶּנְבֶנוּטוֹ צֶ’לִינִי, הוא נתקל באיזכור של איש אסקולי שהועלה על המוקד בפירנצה ב־1327, בגלל כתביו על כישוף. האמצעים העל־טבעיים שיסייעו בקרב נלקחו בחלקם מחיבורו של וולטר סקוט, Letters on Demonology and Witchcraft, כתבים על דמונולוגיה וכישוף, שיצא לאור ב־1830 ושגתה קראוֹ בינואר 1831.  ↩︎

  582. שוב משחק מילים סביב השם פאוסט, שפירושו בגרמנית אגרוף.  ↩︎

  583. רמיזה מלעיגה במקצת לקסדת מפקד הננסים, ראו שורות 7644–7653.  ↩︎

  584. תהילים קי 1: “עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ”.  ↩︎

  585. אין הסבר להופעת הרוכלת, אם כי גתה יכול היה לשאול אותה מדמות דומה בפרולוג לדרמה ואלֶנשטיין לשילר.  ↩︎

  586. עקיצה המכוונת לאריסטוקרטים מן המאה ה־19 האוספים שריונות אבירים.  ↩︎

  587. גתה קרא על תופעת הפָטָה־מוֹרגָנה בספרים דוגמת המחקר על האור והצל מאת אתאנסיוס קירשר מ־1646.  ↩︎

  588. ניצוצות חשמליים המופיעים בשעת סופה על חודי מגדלים ועל תורני אוניות נחשבו בימי קדם אות לקירבתו של אל מגונן. זיק אש יחיד נקרא אצל היוונים “הלנה”, ושניים נקראו “קַסטוֹר ופּוֹלוּקְס”. הדיוסקורים נודעו כמושיעים בשעת צרה, וכבר בעת העתיקה יוחס להם מזל תאומים. בתרבות הנוצרית נהוג היה לראות בקדוש אֶלמוֹ, או אֶרמוֹ (ארסמוס), את שומר המלחים והספינות.  ↩︎

  589. הקרב מתואר בדרך אלגורית, כשהעיט הוא סמל הקיסרות והגריפון הוא סימנו של הטוען לכתר.  ↩︎

  590. שני הנאומים הבאים נאמרים במשקל טרוכאי מרובע שגתה שאל מדרמת הבארוק הספרדית. מקצב זה יופיע שוב בתמונה הראשונה של המערכה החמישית, שורות 11043–11142.  ↩︎

  591. רוחות־מים (ראה הערה לשורה 1274).  ↩︎

  592. הופעת הקשת – כמו במונולוג של פאוסט בשורות 4721–4727.  ↩︎

  593. ראו הערה לשורה 4845.  ↩︎

  594. בתמונה אחרונה זו במערכה הרביעית, שנכתבה אחרונה, גתה משתמש בחריזה האלכסנדרינית – שישה יאמבים מודגשים, עם הפסקה אחרי השלישי בזוג שורות מחורזות. האלכסנדריני, חרוז חביב על הבארוק, שגור בדרמות של המאה ה־17 וראשית המאה ה־18, ומתקשר עם עלילה רבת־טקס העוסקת בענייני ציבור או מדינה. הניגוד בין החרוז לדיון על השלל, שבו נפתחת התמונה, יוצר אפקט קומי.  ↩︎

  595. נשק מימי הביניים, דמוי כוכב עם זיזים מחודדים.  ↩︎

  596. במקור: Kontribution, מס המוטל על אזרחי מדינות כבושות.  ↩︎

  597. מכאן ואילך החרוז האלכסנדריני מתאחד. שורות 10849 עד 11042 הן השורות המאוחרות ביותר שכתב גתה למחזה.  ↩︎

  598. במקור, תרגומו של לותר למילות המזמור בלטינית – Te Deum laudamus.  ↩︎

  599. גתה משחזר כאן את טקס “בּוּלַת הזהב”, שבו קיסר האימפריה הרומית הקדושה, קארל הרביעי, העניק ב־1356 סמכויות לארבעת הנסיכים שבחרו בו: נסיך סכסוניה כמרשל ראשי, נסיך בּרַנדֶנבּוּרג כחדרן ראשי, נציג הפָּלאטינט כממונה על המשק (שר הטבחים), ונסיך בוהמיה כשר המַשקים. לצד ארבעת הנסיכים הופיעו בטקס ההיסטורי גם שלושה אנשי כנסייה, הארכיבישופים ממאינץ, קֶלן וטְרִיר, שהיו בעלי השפעה, אך גתה הכניס לכאן רק איש כנסייה אחד. גתה השתתף אישית בטקס הכתרתו של יוזף השני בפרנקפורט ב־1764. לאחר מכן קיבל מידיד המשפחה, יוהן דניאל פון אוֹלֶנשלאגֶר, הסברים על משמעות “בּוּלַת הזהב”. ב־14 ביולי 1831 הוא שאל מן הספרייה של ויימאר חומר שפירסם פון אולנשלאגר ב־1766, כדי לדייק בפרטי התמונה האחרונה במערכה הרביעית.  ↩︎

  600. בין תפקידיו של הארכיבישוף ממיינץ היה תפקיד החזקת החותם המלכותי. בכתב־היד הסופי של גתה הוא מופיע כארכיבישוף ולעיתים כאיש־דת או כראש הלשכה. על־מנת שלא יחשבו שמדובר באנשים שונים, במהדורת 1836 הוחלט לקרוא לו בתואר הכפול Erzbischof־Erzkanzler, כפי שגתה עצמו עשה באחת הטיוטות. שיטה זו ננקטה גם במהדורות הבאות.  ↩︎

  601. כאן, על פי תוכניתו המקורית של גתה, היתה אמורה לבוא תמונת מתן הגמול לפאוסט, אך גתה לא ביצע אותה בחרוזים, והגמול מוזכר כעובדה מוגמרת משורה 11035 ואילך.  ↩︎

  602. בניין הכנסייה הגוֹתית נבנה בצורת צלב. מתחילים בבנייתו במזרח, במקום המיועד למקהלה.  ↩︎

  603. איזכור ראשון ויחיד להבטחה שניתנה לפאוסט.  ↩︎

  604. גתה מאמץ כאן מוטיב מאחד מסיפוריו של אובידיוס מן המטמורפוזות, ספר 8, שורות 713־615. על פי אגדה זו זאוס והרמס, מחופשים לבני אדם, ביקשו מחסה לחופי פריגיה. הכל סירבו לקבלם, ורק בני הזוג הקשישים נתנו להם מחסה. לאות תודה הפך זאוס את צריפם הדל למקדש, ומילא את משאלתם למות יחדיו. לאחר מותם הפך אותם לאלון ולטיליה. גתה החליף את דמות האלים המחופשים בהלך השב לבית מציליו לאחר שנים רבות. בשיחה עם אקרמן, מ־6 ביוני 1831, הוא הדגיש כי רק השתמש בשמות ובדמיון הכללי, אך מה שרצה להדגיש הוא כי פאוסט עדיין אינו מסתפק במה שיש בידו, ובקתה קטנה עם זוג עצים שאינם ברשותו מעכירים את רוחו כפי שהעכיר כרם נבות את רוחו של אחאב.  ↩︎

  605. אור האח וצליל הפעמון סייעו למלחי ספינות שנטרפו למצוא את דרכם אל החוף.  ↩︎

  606. השוו לבריות שאינאס של וירגיליוס פוגש על סף העולם התחתון: המצוקה, המחלה, הזיקנה, החרדה, המוות וכו', אינאיס, ספר 6, שורות 281־273. פאוסט הוא איש עשיר וחזק, על כן המצוקה, המחסור והחוב לא יכולים לו. אך יש לזכור שבגרמנית המילה Schuld פירושה גם חוב וגם אשָׁם. פאוסט, למרות חטאיו, אינו מתייסר ברגשי אשמה; הדאגה תחלחל לנשמתו כמייצגת את כל הארבע.  ↩︎

  607. ראו קִללתו של פאוסט לפני הברית עם מפיסטופלס, שורות 1606־1583.  ↩︎

  608. החרוז יוצר אפקט היפנוטי, כמבקש להטיל כישוף.  ↩︎

  609. הלֶמוּרים הם רוחות רשעים מתים במיתולוגיה הרומית, המשוטטים בחוסר מנוחה ומפחידים את החיים. הם תוארו כשלדים מכוסי עור בתבליט על קבר בעיר קוּמַאי בדרום איטליה, שגתה כתב עליו בהתפעלות ב־1812 בחיבורו “קבר הרקדנית”. במיוחד מצאה חן בעיניו העובדה שמעט העור הקורם עדיין סביב עצמותיהם מאפשר להם תנועה מגוחכת כלשהי.  ↩︎

  610. שיר הלמורים מעובד על פי שירת הקברן מהמלט לשקספיר (5, 1: בית ראשון ושני). גתה הכיר גם את המקור לשקספיר, שיר המיוחס ללורד ניקולס ווֹ (Vaux, 1523), שצורף בידי תומס פֶּרסי לקובץ של שירה אנגלית עתיקה, Reliques of Ancient English Poetry (1765), כבלדה ושמה “The Aged Lover Renounceth Love”. כרך 1, ספר 2.2.  ↩︎

  611. פאוסט אינו מתבטא כאן בלשון הווה אלא בלשון עתיד אפשרי. בגירסאות קודמות כתב גתה בלשון הווה: “לרגע חולף אני יכול לומר”, ואילו לאחר מכן תיקן ל"אוּכל" או “אבקש” (dürft' ich) לומר.  ↩︎

  612. “המחוג עצר”, כמו בהתגשמותו של הנאמר בשורה 1705 בחלק הראשון. “הכל נשלם” או “תם ונשלם” – פרודיה על מילותיו האחרונות של ישו (יוחנן יט 30).  ↩︎

  613. הגיהינום מוצג באמנות ימי הביניים כמפלצת הפוערת את פיה (על פי ישעיהו ה 14).  ↩︎

  614. הכוונה כנראה לעיר דיס בתופת לדנטה, 8, 68.  ↩︎

  615. פסיכה, או הנשמה, תוארה לא אחת באמנות כפרפר.  ↩︎

  616. מלאכים, במובן של שליחים.  ↩︎

  617. לעג למינם האנדרוגיני של המלאכים.  ↩︎

  618. הכוונה כנראה לסירוס נערי מקהלה מפורסמים, שהיה נהוג עוד בתקופתו של גתה.  ↩︎

  619. הקשר בין עלי ורדים וברכת שמים היה מקובל. בפרסקו של לוּקָה סִִינְיוֹרֶלִי, למשל (1523־1441), הנמצא בקתדרלה באוֹרְבִיֶטוֹ, מתוארים מלאכים מפזרים עלי ורדים על הקדושים.  ↩︎

  620. האָנָכוֹרֶטים הם נזירים מתבודדים. תמונה מפורסמת של המתבודדים נמצאת ב"קמפו סנטו" בפיזה. בספרו של לאזיניו מופיע תדפיס של התמונה בשם “האנָכורֶטים מִתֶבַּי”.  ↩︎

  621. ארבעת התארים שהוענקו לנזירים המתבודדים (אנָכורֶטים) דורגו לפי מעמדם: אקסטטי, עמוק, שרפי, מריאני (Estaticus, Profundus, Seraphicus, Marianus). יש לציין כי בכתב־היד האחרון גתה השתמש בתיאור schweifend, כלומר מתהלך, נודד, ואילו אקרמן ורימר תיקנו ל"מרחף", Schwebend; אפשר שהתיקון נעשה על דעתו של גתה.  ↩︎

  622. הכוונה לילדים שמתו סמוך ללידתם, בטרם הספיקו לחטוא. כיוון שלא חוו כלל את העולם עליהם להכיר אותו דרך עיניו של פאטר סֶרָפיקוּס. את הרעיון שלפיו ניתן להגיע להכרת עולם דרך עיניו של אחר מצא גתה בגיל צעיר אצל סוודנכורג, והוא חוזר עליו במכתבים רבים לידידים. במכתב לפרידריך אוגוסט וולף, מ־28 בנובמבר 1806, כתב למשל: “מדוע איני יכול, דוגמת הרוחות של סוודנבורג, שלפעמים מקבלות רשות להיכנס לחושיו של אדונן ולראות את העולם דרך עיניו, לשקוע לזמן קצר לתוך הווייתך…”  ↩︎

  623. בשיחה עם אקרמן מ־6 ביוני 1831 אמר גתה: “בחרוזים אלה נמצא המפתח להצלתו של פאוסט. בפאוסט עצמו שוכנת שאיפה רמה וזכה ההולכת וגוברת עד הסוף, וממרום באה לעזרתו אהבה נצחית. דברים אלה מתאימים לתפיסת הדת שלנו, אשר לפיה לא רק בכוחנו אנו נגאלים, אלא בכוח החסד האלוהי”. שורות 11937־11936 הופיעו בכתב־היד של גתה בין מרכאות, וכך הן מופיעות בכל המהדורות.  ↩︎

  624. חומר זה, העמיד בפני אש, נחשב לבלתי מתכלה.  ↩︎

  625. קדוש המהלל את הבתולה מריה, המסמלת את השליחות הרוחנית הגבוהה ביותר שאליה יכול בן־אנוש להגיע.  ↩︎

  626. במקור: מאטר גלוריוסה (Mater Gloriosa), מריה אם האלוהים בתהילתה (בניגוד לאם הייסורים, מאטר דולורוסה, שאליה מתפללת גרֶטכן במערכה הראשונה, שורות 3587 ואילך).  ↩︎

  627. במקור: מאגנָה פֶּקאטְריקס (Magna Peccatrix), החוטאת הגדולה, שלפי הברית החדשה שפכה פך שמן יקר על רגלי ישו (היא רחצה את רגליו בדמעותיה וניגבה אותן בשערה). החוטאת מזוהה עם מרים המגדלית, אשר ישו גירש את השדים ששכנו בה (לוקס ח 2; יוחנן כ 18־11).  ↩︎

  628. מולייר סָמָריטָנה (Mulier Samaritana). על פי יוחנן ד, ישו פגש בשומרון אישה בעלת שם רע. הוא ביקש ממנה מים והבדיל בין המים מן הבאר ובין המים החיים שנתנה לו באהבתה.  ↩︎

  629. האַקְטה סַנקטוֹרוּם, מעשי הקדושים, סִדרה שהחלה להתפרסם על ידי הישועים ב־1643. מרים המצרית היתה זונה יפהפייה מאלכסנדריה, שביקשה לבקר בארץ הקודש. כשעמדה להיכנס לכנסיית הקבר הקדוש בירושלים עצרה אותה יד לא נראית. היא חזרה בתשובה ובילתה כארבעים שנה בהסתגפות במדבר. את דבריה האחרונים כתבה בחול.  ↩︎

  630. את התוספת “שנקראה לפנים גרֶטכן” הוסיף גתה בידו לכתב־היד המוכן.  ↩︎

  631. הד לתפילתה הקודמת של גרֶטכן לאם הייסורים, שורות 3587 ואילך.  ↩︎

  632. השוו לאור השמש המסנוור בתמונה “נוף נעים”, שורות 4703־4702. התפתחות ראייה של אור טהור יותר היא מוטיב מנחה גם בהתקדמותו של דנטה בחברת ביאטריצ’ה ב"גן העדן".  ↩︎

  633. המילה “מבט”, בגרמנית Blick, החוזרת בשורה זו פעמיים, היא גם הד למילה Augenblick, הרף עין, שתפקידה היה כה חשוב בברית עם מפיסטופלס. למרבה האירוניה, כמובן, מי שממליץ להביט עושה זאת כשהוא שרוע על פניו.  ↩︎

  634. Chorus mysticus. בגירסה ראשונה קרא גתה למקהלה “מקהלה בשמים”, Chorus in Excelsis. אחר כך תיקן בכתב־ידו. מכל מקום, מדובר במשהו המתעלה על כל גוף. השימוש בהווה וב"כאן" מעידים שהדברים בפי מקהלה זו אינם מתייחסים רק למערכה האחרונה אלא למחזה כולו. יש אף גורסים כי אלה דברי סיכום למחזה, כעין הד לפרולוג בתיאטרון.

    הנה כמה הערות לדברי המקהלה:

    “כָּל הַחוֹלֵף / אַךְ מָשָׁל”: השוו לשורה 4727, “הִשְׁתַּקְּפוּת הַצְּבָעִים הִיא לָנוּ כְּחַיִּים”. בכתביו על מדעי הטבע (מהדורת ויימאר השנייה, כרך 12, שורה 74) מתבטא גתה כך: “האמת, הזהה לאלוהות, אינה ניתנת לתפיסתנו אלא כסמל, כהשתקפות באספקלריה, בהתגלויות בודדות. ואף כי אנו מודעים לכך, איננו יכולים להימנע מן הצורך להבין ולתפוס אותה. הדבר נכון לגבי כל תופעה בעולם המוחשי”. “הֶחָסֵר הַנִּכְסָף” – במקור das Unzulängliche, מילה היכולה להתפרש גם כחָסֵר, לוקה, וגם כמשהו שנכספים אליו, אך הוא בלתי ניתן להשגה. לכן (ולטובת המצלול, כמובן) שילבתי את ה"חסר" ואת ה"נכסף". “הַלֹּא־יְתֹאַר”, das Unbeschreibliche, בגרמנית פירושו גם לא יתואר במילים. “יֻשְׁלַם”, במובן של ייעשה, הוא אלוזיה לישו (תם ונשלם) אך גם ל'“מעשה” – תרגומו של פאוסט ל־Logos במשפט הפתיחה של הבשורה על פי יוחנן בברית החדשה (שורה 1237). הנשי הנצחי, במקור das Ewig־Weibliche. השוו מסקנה זו, הנתונה לפירושים כה רבים, למסקנה של מפיסטופלס (שורה 11603), שעליו חביב “הָרִיק הַמֻּשְׁלָם”.

    יונג רואה ארבעה שלבים של ארוטיקה בתקופה הקלסית: חוה, הלנה, הבתולה מריה וסופיה. אצל גתה הם מיוצגים בגרֶטכן, בהלנה, במריה וב"נשיוּת־העד" – ביטוי ל"sapientia".  ↩︎

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 65428 יצירות מאת 4004 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!